לפני כתשע שנים ילדתי את בני הבכור. קורס ההכנה לקראת
לידה לא הכין אותי כלל למה שבאמת עמד להתרחש בה. הוא לא הכין אותי לתחושת האימה שחשתי כשהרופא בדק אותי בדיקה וגינאלית, הוא לא הכין אותי לתחושת המלכוד שחשתי כשמחטים שונות הוחדרו לגופי והוא לא הכין אותי כלל לתחושת השיתוק הנוראה שהשתלטה על רגליי (ולא מהאפידורל) כשנדרשתי ללחוץ את התינוק שלי החוצה בשלב השני של לידה. הוא לא הכין אותי כי לא קיים עדיין, לפחות לא באופן ממוסד ומוכר, קורס הכנה לקראת לידה לנפגעות תקיפה מינית.
אחת מכל שלוש נשים הינה קורבן לתקיפה מינית. אחת מכל שלוש. כלומר ישנה אוכלוסייה גדולה מאד של נשים, הנושאת בתוכה את טראומת הפגיעה המינית והאונס. הספרות המקצועית מראה שטראומת האונס נחקקת בגוף ויוצרת רגישות גופנית עזה במקומות שונים בגוף הקשורים חווייתית ותחושתית לפגיעה. מכאן, שאזורי הפות, פי הטבעת, צוואר הרחם והרחם הינם אזורים המהווים "אזורי אסון" בקרב נשים שנאנסו או הותקפו מינית וכל תחושה באזורים אלו, במיוחד כשטיבעה חודרני, תהווה טריגר לחוויית היזכרות גופנית-רגשית ולתופעות פוסט טראומטיות מאיימות ומשתקות.
למידע נוסף בנושא לידה ועוד, היכנסי לפורומים:פורום אחרי לידהפורום הכנה ללידה, קורס הכנה ללידהפורום הריון ולידה פורום זכויות נשים בהריון, זכויות לאחר לידהפורום לידה בבית, לידה טבעית, לידה פעילהלא צריך להיות גניקולוג מומחה או חוקר בעל שם כדי להבין שאותם אזורים המעורבים ומעוררים בתקיפה מינית ובאונס, הם גם האזורים המעורבים בתהליך לידה. גם האונס וגם לידה מתרחשים דרך הפות, מורגשים היטב גם בפי הטבעת ומעוררים בצורה עזה גם את רקמות צוואר הרחם והרחם עצמה.
מכאן לידה, עבור ניצולת תקיפה מינית, היא אירוע המתרחש דרך אזורים "מוכי אסון" ולכן עשוי להוות גורם מעורר ומאיים עבור האישה היולדת. לכן לידה תחווה פעמים רבות, גם אם לא במודע, כשחזור של חווית האונס. התגובות הגופניות-רגשיות אז יהיו תגובות "משובשות" ופתולוגיות מבחינת התפתחות תהליך לידה פיזיולוגי. לידה, בכרוניקה ידועה מראש, עלולה להתעכב, להיחסם ולהשתבש.
המסקנה המתבקשת היא שאוכלוסייה מאד גדולה של נשים היא אוכלוסייה בסיכון מבחינת סיכוייה לעבור לידה תקינה ועם זאת אף רופא או אחות מעקב
היריון לא יתשאלו את האישה לגבי עברה, לא יידעו אותה לגבי הנושא ולא ימליצו לה על הכנה לקראת לידה שבה היא תעבד את חוויותיה כך שתהיה מוכנה יותר לקראת לידה ותגדיל את סיכוייה לחוות לידה בריאה יותר.
ויותר מכך גם מיילדים מומחים בבתי החולים לא יגלו לרוב רגישות מוגברת לפגיעותן של נשים ניצולות תקיפה מינית. לרב, כשיולדת תסרב לבדיקה פנימית, הרופא יגיב בזעם או בבוז, בלי לגלות הבנה לכך שכל חדירה והחדרה, של יד או של מכשיר כלשהו, הינם גורמים מאיימים וטראומטיים עבור אישה כזו (במיוחד כשהן נעשות על ידי גבר ובמיוחד כשהאישה שרועה על מיטה, חסרת אונים ורגליה מפושקות).
החדרת מחטים לגופה של היולדת (כולל אינפוזיות, זריקות לשיכוך כאבים וכו'...) עשויה להוות שחזור של חווית החודרנות הכוחנית של התקיפה. כמו כן ה
כאב עצמו, המורגש באזור הרחם ובאזור הוואגינה, עשוי להיחוות כמעניש ותוקף את הגוף, כפי שהוא נחווה בשעת האונס.
למאמרים נוספים בנושא לידה ועוד:לידה, עם אפידורל או בלי? רק את מחליטה איזו לידה את רוצה!לקראת לידה, אימון מיני מענגלידה אפשרית גם ללא פחדהכנה ללידה, הפן הרוחניהעלאת המודעות לשכיחותה של תופעת התקיפה המינית ולנזקיה הרגשיים והשפעתה על
בריאות האישה, מעלה איתה גם את הצורך בהכשרה נכונה יותר של הגורמים המקצועיים המעורבים בליווי ההיריון וחוויית לידה.
בנוסף, חשוב שנשים תהיינה מודעות להשפעות הטראומה על תהליך לידה, כדי שתוכלנה להכין עצמן טוב יותר לקראתה. עיבוד החוויה הטראומטית, מפגש אינטימי עם אזורי הפגיעה, יחד עם טיפוח יחס מקבל, עדין ומכיל כלפי אותם אזורי-גוף ואזורי תחושה, עשויים לסלול דרך מאפשרת, פתוחה ובטוחה יותר, לקראת לידה זורמת וטובה.