אוסטיאופורוזיס (אוסטיאו=עצם, פורוזיס=שבירה/מחוררת) היא מחלה שמתבטאת באיבוד מסת העצם, אשר נגרמת כתוצאה מפגיעה בשלד החלבוני הבונה את העצם וירידה במינרלים אשר בתוכה (
סידן ו
זרחן). האזורים הפגיעים ביותר הם עמוד השדרה, אגן הירכיים והצלעות.
למידע נוסף בנושא אוסטאופורוזיס היכנסו לפורומים:פורום אוסטאופורוזיספורום אורטופדיהפורום ויטמינים תוספי מזוןפורום כושר גופני לנשיםפורום סוכרת אנדוקרינולוגיה לאורך החיים העצמות שלנו נבנות בהדרגה. תקופת הילדות מתבטאת בהגדלת מסת העצם ועד גיל 20 כבר נבנית 90% ממסת העצם שלנו. עד גיל 35, מתבצע תהליך של השלמת הבנייה והשגת מסת העצם המרבית. מסת העצם המרבית של האדם מושפעת ממספר גורמים: נטייה גנטית, ביצוע פעילות גופנית, תכולת סידן בדיאטה ומאזן הורמונאלי תקין.
מגיל 50 והלאה מתבצע תהליך מואץ של איבוד מסת העצם, עקב הפסקת ייצור האסטרוגנים. זהו שלב איבוד מהיר בו מתבצע איבוד של 3% לשנה. לאחר כמה שנים התהליך מתייצב ונוצר איבוד איטי ומתמשך של מסת העצם – 1% לשנה. איבוד עצם זה מתרחש עקב זקנה. מחלת האוסטיאופורוזיס שכיחה בעיקר בגילאי 50 פלוס. סיכויי התחלואה הם אחת מכל שלוש נשים ואחד מכל 12 גברים.
שכיחות דלדול העצם גבוהה בקרב נשים לעומת גברים וזאת משום שמסת העצם המרבית שאליה מגיעים גברים בגיל 35 גבוהה מזו שאליה מגיעות נשים. זאת עקב שילוב מספר גורמים, לדוגמא: נטייה גנטית, פעילות גופנית מוגברת, מזון עשיר בסידן בגיל הילדות ומערך הורמונלי – הטסטוסטרון הגברי מסייע לבניית מסת עצם גדולה יותר ושימורה ברמות גבוהות יחסית במשך כל חיי הגבר.
נוהגים להבחין בשני סוגים עיקריים של אוסטיאופורוזיס:
אוסטיאופורוזיס ראשונית, שבה קיים דלדול ברקמת העצם ללא מחלה נוספת.
אוסטיאופורוזיס משנית, המופיעה כבעיה נלווית למחלות או לטיפולים תרופתיים מסוימים.
גורמי הסיכון לאוסטיאופורוזיס ראשונית כוללים:
היסטוריה משפחתית
הפסקת וסת לפני גיל 45
תזונה דלת סידן
עישון
צריכת קפה ואלכוהול
מיעוט בפעילות גופנית
קומה נמוכה ומשקל נמוך
אוסטיאופורוזיס: טיפים למניעה ולטיפול
עד כה לא פותחו אמצעים טיפוליים המאפשרים שיקום מלא של עצם אוסטיאופורוטית ולכן יש חשיבות גדולה ביותר לנקיטת צעדים למניעת התפתחותה. ככל שצפיפות העצם בתום ההתבגרות גבוהה יותר, כך ערוך השלד טוב יותר לתהליך איבוד העצם שיתחולל בהמשך. להלן רשימת טיפים תזונתיים למניעת אוסטיאופורוזיס וטיפול בה:
האזורים הפגיעים ביותר הם עמוד השדרה, אגן הירכיים והצלעות
סידן
העצם משמשת כמאגר הסידן של הגוף. הגוף אינו מייצר סידן בעצמו וחייב לקבל זאת מהמזון. בכל יום מאבד גופנו סידן דרך ההפרשות. אם כמות הסידן המופרשת החוצה מגופנו עולה על כמות הסידן שסופקה בתזונה, מאזן הסידן בגוף הופך לשלילי, מצב שמסכן את בריאות השלד. כמות הסידן הנחוצה לנו משתנה על פי קריטריונים של גיל, מין ומבנה הגוף. קצובה מומלצת של סידן עפ"י ה-DRI (מחשבון הצריכה הקלורית היומית המומלצת) בשנותינו הבוגרות היא 1200 מ"ג/יממה.
ישנם גורמים העלולים לפגוע בספיגת הסידן. צריכה גבוהה של מלח מגבירה את הפרשת הסידן בשתן. עישון פוגע בבניית מסת העצם ומעלה סיכון לשברים. ויטמין A מעודד פירוק עצם ומדכא תהליכי בניית עצם. צריכה מופרזת של אלכוהול נקשרה לאוסטאופורוזיס, אך לצריכה מתונה יש דווקא השפעה חיובית. קפה מגביר הפרשת סידן בשתן ומעכב ספיגת סידן ממערכת העיכול. בנוסף, משקל נמוך נמוך והפחתת משקל קשורים גם הם לאיבוד עצם בגיל מבוגר.
דוגמאות למזונות עשירים בסידן שמומלץ לצרוך כדי למנוע או לעכב אוסטיאופורוזיס: מוצרי חלב, דגנים מלאים, כרפס, כרוב, שעועית ירוקה, משמש מיובש, תאנים מיובשות, שקדים, אגוזים, שומשום מלא, טחינה, סרדינים.
ויטמין D
ויטמין D מעודד את ספיגת הסידן במעי. בהעדרו יורדת ספיגת הסידן במעי והגוף מתחיל להשתמש במאגרי הסידן המצויים בעצם. כל ליקוי שיגרום למחסור בויטמין D (למשל חשיפה לא מספקת לשמש), יביא בהכרח לפגיעה בשלד. מומלצת חשיפה מבוקרת וישירה לשמש, כ-15 דקות ביום בלבד, בשעות הצהריים המוקדמות (11-14). ניתן לקבל ויטמין D גם מהמזונות הבאים: שמן דגים, דגים, כבד עוף, ביצים, חמאה, חלב, או להשליםאת צריכתו על ידי לקיחת תוסף מזון .
חלבון בגיל הזהב, צריכת חלבון בכלל וחלבון מן החי בפרט תורמת לשמירה על מסת העצם והגנה משברים, וכן מועילה לתהליך השיקום לאחר שברים.
לכתבות נוספות בנושא אוסטאופורוזיס:אוסטאופורוזיס: איך משפרים את המצב?הגעת לגיל 55? אוסטיאופורוזיס בעקבותייךנמצאה תרופה חדשה למחלת אוסטאופורוזיסשליש מהנשים בסיכון למחלת אוסטאופורוזיסאוסטאופורוזיס: הומאופתיה מסייעת במניעה פעילות גופנית
התעמלות משמרת את מסת העצם הקיימת ואף מחזקת אותה. עובדה זו חשובה ביותר משום שגם אחוז נמוך של שמירה על מסת העצם מוריד באופן משמעותי את הסכנה לשברים עקב חבלות ונפילות. כל פעילות גופנית אשר משפרת את הכושר והיכולת הכללית תורמת במניעת נפילות ועל כן גם במניעת שברים. פעילות גופנית אשר משלבת עומסים משתנים בכיווני עבודה שונים, תורמת לחיזוק העצם באזור שעליו מעמיסים. כיום ישנו מגוון רחב של פעילויות משמרות עצם כגון: פלדנקרייז, יוגה, פילאטיס, אימוני התנגדות ועוד.