שבץ מוחי הינו הגורם הראשון לנכות קשה בקרב מבוגרים וגורם התמותה השלישי בעולם המערבי. שבץ מוחי נגרם בעיקר כתוצאה מסתימה של כלי דם במוח על ידי קריש דם, שמונע את זרימת הדם ופוגע באחד האזורים במוח אשר אחראי על תפקודים שונים. הפגיעה יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות, החל מפגיעה בכושר הראיה, בשיווי המשקל, ביכולת הדיבור ובזיכרון ועד לשיתוק הגפיים. כ-85% מהאירועים המוחיים נגרמים כתוצאה מסתימה של כלי דם וכ-15% נגרמים מפריצה של כלי דם.
למידע נוסף על דמנציה וגיל הזהב, היכנסו לפורומים:פורום אלצהיימר, דמנציהפורום גריאטריהפורום נוירולוגיה, שבץ מוחי, אירוע מוחיפורום נכויות, אחוזי נכותפורום סיעודמחקר חדש מראה כי אנשים שסובלים מדמנציה (שיטיון) שלקו בשבץ הם בעלי סיכוי גבוה יותר להיות מוגבלים בתנועתם וסיכוי נמוך יותר לחזור הביתה בהשוואה לאנשים שלקו בשבץ אשר אין להם דמנציה. המחקר נערך באוניברסיטת טורונטו שבקנדה ופורסם בכתב העת Neurology. החוקרים בדקו כ-9,300 איש שלקו בשבץ בין השנים 2003-2008. מבין אלו, 700 אנשים סבלו מדמנציה בתקופה בה לקו בשבץ ו-8,600 האחרים לא סבלו מדמנציה. במחקר נמצאו הממצאים הבאים:
בקרב האנשים שסבלו מדמנציה, 81% שוחררו מהאשפוז לאחר השבץ עם מוגבלות גופנית מתונה עד חמורה.
לעומת זאת, מקרב האנשים שלא סבלו מדמנציה, 57% היו בעלי מוגבלות גופנית מתונה עד חמורה בעת ששוחררו.
רק 24% מהאנשים שסבלו מדמנציה חזרו למקום בו חיו טרם השבץ לאחר ששוחררו מהאשפוז.
לעומתם, 45% מהאנשים שלא סבלו מדמנציה חזרו למקום בו חיו טרם השבץ לאחר ששוחררו מהאשפוז.
בנוסף, החוקרים מצאו כי לאנשים שסבלו מדמנציה היה סיכוי גבוה יותר לחוות שבץ חמור וקצב לב לא תקין, וסיכוי נמוך יותר שיטופלו לאחר השבץ בתרופה tPA, תרופה נוגדת קרישה המשמשת לטיפול במקרי שבץ.
על פי ראש צוות החוקרים וחבר האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה, ד"ר גוסטבו ספוסניק מאוניברסיטת טורונטו, ממצאי המחקר מייצגים את האתגר ההולך וגדל של מערכת הבריאות העולמית כאשר היא באה להתמודד עם שיעורים גבוהים יותר ויותר של שבץ ודמנציה אצל האוכלוסיה המתבגרת.
הטיפול בחולי דמנציה שלקו בשבץ מהווה אתגר לא פשוט לרופאים
ספוסניק אומר שרופאים ומומחים כיום חלוקים בדעתם באשר לטיפול המיטבי בחולי שבץ שסבלו מדמנציה. זאת מאחר ששילוב של שבץ ודמנציה מעלה סוגיות אבחוניות, ניהוליות ואתיות לגבי הטיפול. חלק מבתי החולים עשויים למנוע אשפוז של חולי דמנציה ביחידות בתי החולים המיועדות לשבץ, אלא אם כן יש סבירות גבוהה שהטיפול בהם ביחידות אלו ישפר את מצבם. היעדרם של נהלים מיוחדים המתייחסים לחולי דמנציה שחוו שבץ רק תורם לחוסר הוודאות.
בימים אלו מתבצע מחקר נוסף שמטרתו לבחון כיצד הדמנציה עצמה או גורמים אחרים, כמו יתר
לחץ דם, סוכרת, פרפור פרוזדורים ועישון, עשויים להקשות על הרופאים כאשר הם באים לתת לחולי דמנציה שסבלו משבץ תחזיות בנוגע להתפתחות המחלה וסיכויי ההחלמה שלהם.
15,000 אנשים בישראל לוקים מדי שנה בשבץ. יותר נשים בישראל נפגעות משבץ מאשר מהתקפי לב. נשים מהוות כמחצית מהלוקים בשבץ מוחי (47%) וחומרת הפגיעה בהן, בהיבט של אחוזי התמותה וחומרת הנכות אצל השורדות, היא קשה יותר לעומת חומרת הפגיעה בגברים. הגיל הממוצע בו לוקים ישראלים בשבץ מוחי הוא 72 שנה אצל נשים ו-68 בקרב גברים. כ-25% מהחולים לוקים בשבץ לפני גיל 60 וכ- 8% מתחת לגיל 50.
לכתבות נוספות בנושא דמנציה וגיל הזהב:דום נשימה בשינה מעלה את הסיכון לדמנציה רוצים למנוע דמנציה? אז תתחילו ללכתלא רק שכחה: עוד סימפטומים של אלצהיימרכך תפחיתו סיכון להתפתחות דמנציהשיקום קשישים: בדקו מה הזכויות שלכםמחלת הדמנציה, או בשמה העברי שיטיון, פוגעת לרוב בבני גיל הזהב. דמנציה גורמת לנזק מתפשט במוח של החולה, אשר פוגע בתפקודים קוגניטיביים כגון זיכרון, כושר התבטאות, כושר התמצאות, יכולת שיפוט ועוד. כמו כן, דמנציה מביאה לקשת רחבה של שינויים באישיות ו/או בהתנהגות. מרבית מקרי הדמנציה מתרחשים בגיל מבוגר. כ-1.5% אחוז מן האוכלוסייה יפתחו דמנציה עד גיל 65. בקרב בני ה-85 ומעלה,20% יפתחו דמנציה.