התסמונת המטבולית מייצגת משלב של גורמי סיכון הכוללים השמנה (בעיקר בטנית), הפרעה למשק השומנים, תנגודת לאינסולין, כבד שומני ויתר
לחץ דם. צבר זה של הפרעות מטבוליות מופיעות בשכיחות גבוהה יחדיו, במנגנון שאינו ברור דיו, ומהווה גורם סיכון חשוב להתפתחות סוכרת מטיפוס 2 ומחלות לב וכלי דם (מחלות קרדיו-וסקולריות).
למידע נוסף בנושא סוכרת היכנסו לפורומים:פורום סוכרת אנדוקרינולוגיה פורום סוכרת נעורים, סוכרת ילדיםפורום תזונה קליניתפורום תזונת ילדים, השמנת ילדיםפורום תרופות ייעוץ תרופתיהתסמונת המטבולית מוגדרת כ:
היקף מותניים גדול ( מעל 102 ס"מ בגברים ומעל 88 ס"מ בנשים)
רמת טריגליצרידים ≥ 150% מ"ג
רמת HDL נמוכה מ-40 מ"ג % בגברים ונמוכה מ-50 מ"ג % בנשים
לחץ דם סיסטולי ≥ 130 מ"מ כספית ו/או לחץ דם דיסטולי ≥ 85 מ"מ כספית (וגם לחץ דם גבוה המצריך טיפול בתרופות, גם אם הוא תקין כרגע)
רמת גלוקוז בצום ≥ 100 מ"ג %
מילוי אחר שלושה מחמשת הקריטריונים שלעיל מגדיר אדם כלוקה בתסמונת מטבולית. שכיחות התסמונת המטבולית עולה במקביל לשכיחות העולה של מגיפת ההשמנה. חשוב לציין כי למעלה ממחצית המתבגרים השמנים לוקים בתסמונת מטבולית. גורמי סיכון נוספים הינם גיל, אורח חיים לא פעיל, היסטוריה משפחתית של סוכרת מטיפוס 2 ותיתכן גם השפעה של תזונה לקויה של האם בהריון על העובר.
מנתוני חיל הרפואה בצה"ל ניתן לראות כי באוכלוסיה הישראלית קיימת עלייה ליניארית הדרגתית בשיעור התסמונת המטבולית בגילאים הצעירים, הן בנשים והן בגברים. בגילאי ה-20, שיעור התסמונת הוא כ-7.4% בקרב הגברים וכ-3.8% בנשים. בגילאי ה-40 המוקדמים, שיעור זה מזנק לכ-25.9% בגברים ולכ-16% בקרב הנשים. העליה בשיעור התסמונת המטבולית נמשכת בדרך כלל עד לגילאי 50 ואז מתייצבת.
הטיפול היעיל בתסמונת המטבולית הוא בדיאטה
כאמור, המנגנון בו נוצרת התסמונת אינו ידוע, אך מקובל לחשוב כי התנגודת לאינסולין מקשרת בין התסמינים השונים. ההפרעה לפעילות האינסולין מביאה ליצור יתר על ידי הלבלב עד כי הוא כושל ומופיעה עליה בערכי הסוכר עד להתפתחות סוכרת גלויה. בנוסף לתנגודת לאינסולין גם להשמנה מרכיב מרכזי בפיתוח התסמונת המטבולית והסוכרת.
תאי השומן הבטני הינם תאי שומן פעילים אשר מרבים להפריש מתוכם חומרים דלקתיים, חומצות שומן חופשיות ותוצרי חמצון. חומרים אילו מופרשים אל מחזור הדם ומחוללים סדרה של שינויים המביאים להתפרצות התסמונת המטבולית. חומרים אלה יכולים להגביר את לחץ הדם, לתקוף את דפנות כלי הדם ולהחיש היווצרות טרשת עורקים, להפריע לפעולת האינסולין, להצטבר בכבד ולגרום ל"כבד שומני" (עד להתפתחות אי ספיק כבד), ולפגוע ביכולת פעולת הלב. סיבוכים נוספים המופיעים הינם הפרעות במשק השומנים והתפתחות תסמונת שחלות פוליציסטיות (המלוות באי סדירות של המחזור החודשי, שיעור יתר ואקנה).
אנשים הלוקים בתסמונת מטבולית נמצאים בקבוצת סיכון גבוהה לפיתוח מחלות לב וכלי דם ותמותה. ממחקרים אחרונים עולה כי הסיכון לפיתוח סוכרת ומחלות לב וכלי דם עולה עד פי 2-5 באנשים עם תסמונת מטבולית ושיעורי התמותה הכוללים (מכל סיבה שהיא) עולים עד לכ- 60%. נוכחות של מחלה טרשתית (מחלת לב, שבץ, מחלת כלי דם פריפרית) , היקף מתנים גבוה ושלושה גורמי סיכון נוספים מעלים את הסיכון לפתוח סכרת עד פי 10!
נכון להיום לא קיים טיפול ספציפי לתסמונת המטבולית או למצבור גורמי הסיכון הנכללים בה. בעבר הלא רחוק השתמשו בתרופות לירידה במשקל על מנת לעכב את פיתוח התסמונת המטבולית. לצערנו הרב מרבית התרופות הורדו מן המדף בעקבות תופעות לוואי קשות כגון דיכאון והגברת תחלואה לבבית.
הטיפול היעיל בתסמונת המטבולית הוא בדיאטה (הורדה של 500-1000
קלוריות מהצריכה היומית) ופעילות גופנית (30-60 דקות פעילות ליום בעצימות בינונית), כאשר בד בבד יש לטפל בסיבוכיה, כולל יתר לחץ הדם וההפרעה בשומני הדם בטיפול כוללני מתאים, ובשעת הצורך, התאמת טיפול תרופתי מתאים, לעיתים טיפול בתרופות אחדות יחד.
לכתבות נוספות בנושא סוכרת נעורים:כיצד אימון אישי יכול לעזור לחולי סוכרת?סוכרת נעורים: חידושים שמסייעים באיזוןסוכרת: ניתן לעצור את המגפה הזוטרום סוכרת, כך הגוף מבקש לחזור לאיזוןלטוס עם סוכרת בבטחה ובשלום חשוב לציין כי גם ירידה במשקל של 10% ממסת הגוף משפרת את מידת העמידות לאינסולין ואת ערכי לחץ הדם כבר בתוך שלושה חודשים והשפעתה החיובית נותרת גם כשנה לאחר ההתערבות. בקבוצת הסיכון גבוהה לפיתוח סוכרת ניתן גם לטפל במטפורמין או אקרבוז ובכך להוריד את שיעורי פיתוח הסכרת בכ-40% ו – 30% בהתאמה.