הרניה (hernia), בקע, או 'קילה', היא תופעה רפואית בה חולשה של דופן הבטן מאפשרת חדירה של רקמת שומן ואיברים שנמצאים בחלל הבטן אל מתחת לעור. הרניה מופיעה כבליטה כדורית נראית לעין מתחת לעור, והיא עלולה לגרום לכאב ואי נוחות למטופל. תלונה אופיינית על התופעה תתאר בליטה תת עורית שמחמירה בעקבות פעולה מאמצת כגון שיעול, ריקון מעיים, עמידה ממושכת, או הרמת משא כבד.
למידע נוסף בנושא הרניה, ניתוחים היכנסו לפורומים:פורום אורולוגיה, ניתוחים אורולוגים, מחלות הערמוניתפורום הרניה, שבר, בקע, קילהפורום כירורגיה כללית, כירורגיה אנדוסקופיתפורום ניתוחים לפרוסקופים (כירורגיה לפרוסקופית)פורום רפואת משפחההרניה היא נפוצה ביותר ומתקנים אותה על ידי ניתוח. ניתוח לתיקון הרניה הוא הניתוח הנפוץ ביותר בכירורגיה כללית. אמנם, לפעמים הבקע קטן ואינו מסב אי נוחות, אך ללא טיפול הוא לא יירפא מאליו, אלא יגדל ויחמיר עם הזמן - וניתוח הרניה גדולה הוא קשה ומתאפיין ביותר סיבוכים. על כן, אם גיליתם שיש לכם הרניה, אין טעם להיכנס ל
חרדה - גשו לרופא שיבדוק ויקבע לכם תור לניתוח אם אכן מדובר בהרניה.
כמו כן, לעתים הרניה יכולה להסתבך עד למצב בו המעי 'נכלא' בבקע, דבר המצריך ניתוח חירום ולעתים אף כריתת מעיים. הדבר עלול להיות קטלני. 'כליאה' של המעי בהרניה מתאפיינת בכאב ממושך ועוצמתי, רגישות באזור הבקע שנכלא, והופעת אודם מקומי.
על סוגים שונים של הרניה
יש כמה סוגים של הרניה. מהם סוגים אלו ועל אלו אוכלוסיות הם משפיעים?
הרניה טבורית (umbilical hernia)הטבור הוא אזור חלש יחסית בדופן הבטן. הרניה טבורית יכולה להיגרם בעקבות מאמץ ממושך, חולשה מולדת בדופן הבטן, עודף משקל והזדקנות רקמות הגוף. התופעה שכיחה יותר בקרב נשים (בעקבות הלחץ של משקל הרחם על דופן הבטן בעת הריון), אנשים שסובלים מעודף משקל משמעותי (כתוצאה מהשמנת יתר או הצטברות נוזלים בחלל הבטן), אנשים שסובלים מעצירות כרונית ונדרשים למאמץ לצורך ריקון המעיים, וכן אצל מטופלים שסובלים משיעול חריף וממושך (למשל, חולי אסטמה כרוניים).
הרניה מפשעתית (inguinal hernia)הרניה מפשעתית שכיחה בעיקר בקרב גברים (2-3% סובלים מהתופעה) אך היא יכולה להופיע גם בנשים. הרניה מפשעתית נגרמת עקב חולשה בתעלת המפשעה, התעלה המכילה את צינור הזרע שמוביל את נוזל הזרע מחלל הבטן אל שק האשכים. אזור המעבר של צינור הזרע בין חלל הבטן לתעלה המפשעתית נקרא 'טבעת פנימית' והוא מהווה את אזור התורפה לפגיעת ההרניה - שם היא פורצת ב-70% מהמקרים.
הרניה אפיגסטרית (epigastric hernia)הרניה אפיגסטרית מתפרצת בקו האמצעי של הבטן, מעל הטבור. קו זה הוא נקודת תורפה מכיוון שהוא אינו כולל מתחתיו את מערכת השרירים המגנה של דופן הבטן. בקע זה שכיח בעיקר בקרב גברים בגילאי 20-50. בדרך כלל, מדובר בבקע קטן, אשר יכול להגיע עד גודל של כדור גולף. עם זאת, על אף גודלו הפעוט, בקע זה נוטה יותר לגרום לכליאה של רקמת השומן או רקמת המעי, והתפתחות נמק. לפיכך, הרניה אפיגסטרית דורשת תיקון מייד לאחר האבחנה.
הרניה בצלקת ניתוח (incisional hernia)הרניה כזו עשויה להופיע באזור בבטן בו יש צלקת מניתוח קודם. רקמת צלקת היא אזור תורפה בבטן ולכן הרניה יכולה להתפתח שם. כמו כן, הרניה באזור צלקת עשויה להופיע בעקבות זיהום בפצע הניתוח, עשויה להתלוות למחלות כמו
סוכרת, עשויה להתלוות לנטילת תרופות מסוג סטרואידים ויכולה להופיע אצל אנשים בעלי משקל עודף (שכן רקמת השומן היא רקמה חלשה).
הרניה נוספת היא הרניה פמורלית (femoral hernia), שהיא שכיחה יותר בנשים אך נדירה באופן כללי. הרניה פמורלית מופיעה מתחת למפשעה ועלולה להוביל לסיבוך 'כליאה' בשיעור גבוה מאד. לפיכך, גילוי של הרניה מסוג זה מצריך ניתוח.
באופן כללי, כל עוד המטופלים הסובלים מהרניה הם אנשים בריאים ללא בעיות רפואיות אחרות, ניתוח יהיה המתווה הטיפולי המומלץ. את הניתוח ניתן לבצע בגישה פתוחה (באמצעות חתך פתוח) או בגישה זעיר-פולשנית (ניתוח לפרוסקופי). ניתוחי תיקון הרניה יתבצעו תוך הרדמה כללית או אזורית (אפידורלית או ספינלית).
תיקון הרניה מתבצע לרוב בניתוח
ניתוח הרניה: סוגים ותהליך
כיצד מתבצע ניתוח הרניה בגישה פתוחה וכיצד מתבצע ניתוח לפרוסקופי? ומהם ההבדלים בין שני הניתוחים?
ניתוח הרניה בגישה פתוחהניתוח הרניה בגישה הפתוחה יבוצע תחת הרדמה כללית של המנותח, אך ניתן לבצעו גם בהרדמה אזורית. לאחר וידוא ההרדמה יבצע המנתח חתך באורך 6-10 סנטימטרים באזור הבקע, יפריד אותו מהרקמות הסמוכות, ויכניס אותו חזרה לחלל הבטן.
לאחר שהבקע הוכנס פנימה, המנתח יסגור את הפגם בדופן הבטן באמצעות רשת כירורגית ייחודית העשויה מחומר בלתי מתכלה שאינו נדחה על ידי גוף המטופל. הרשת מוחדרת לאזור הבקע באמצעות לפרוסקופ (כלי ניתוח המצויד במצלמה זעירה בקצהו), ויקבע אותה למקומה באמצעות מהדקים כירורגים. בהמשך, רקמת הגוף תגדל מעל הרשת ותכסה אותה, כך שהרשת תקובע מעל אזור הבקע.
ניתוח הרניה לפרוסקופילאחר וידוא ההרדמה יבצע המנתח שניים-שלושה חתכים קטנים בבטן, דרכם יוכנסו כלי הניתוח. הלפרוסקופ, שבקצהו מצלמה, יוחדר דרך חתך נוסף באזור הטבור. במהלך הניתוח, ניתן לצפות באזור המנותח על גבי צג בחדר הניתוח. המנתח ינפח את הבטן בעזרת גז פחמן דו חמצני, כדי להקל את הגישה אל אזור הבקע.
לאחר זיהוי הבקע, המנתח יפריד אותו מהרקמות הסמוכות, ויכניס אותו חזרה לחלל הבטן. גם בניתוח לפרוסקופי, המנתח יסגור את הפגם בדופן הבטן ייסגר על ידי רשת כירורגית, באותו אופן שתואר לעיל עבור הגישה הפתוחה.
על אף היתרונות שבשיטה הלפרוסקופית, שכוללים חתכים קטנים יותר ולכן פחות צלקות ופחות כאב לאחר הניתוח, וכן זמן אשפוז והתאוששות קצרים יותר, הניתוח אינו מתאים לכל מקרה או לכל מטופל. למשל, מטופלים שמנים במיוחד, וכן כאלו שסבלו בעבר ממקרי הידבקויות באזור האגן (בעקבות מחלה, ניתוחים קודמים או זיהום), אינם מתאימים לשיטה זו.
כמו כן, לעתים קורה שבמהלך הניתוח הלפרוסקופי עלול להיווצר צורך לעבור לניתוח בגישה פתוחה, שמשמעותו חתך גדול יותר. ההחלטה על מעבר לניתוח בגישה פתוחה תתקבל במהלך הניתוח, בהתאם לשיקוליו של המנתח, ולמצב בפועל. למשל, מנתח עשוי להחליט על מעבר לגישה פתוחה אם נגרם דימום מסיבי, או אם קיים קושי להגיע אל אזור הבקע באמצעים הלפרוסקופיים.
עוד על ניתוח לתיקון הרניה
משך ניתוח לתיקון הרניה נע בין חצי שעה לשעה. ניתוח הרניה הוא פשוט ושכיח, אך יש להיות מודעים לכך שבמהלכו עלולים להיווצר סיכונים וסיבוכים. אלו כוללים זיהום, דימום או פגיעה באיברים סמוכים, בעיקר בשלפוחית השתן. כ-5% מהמנותחים יידרשו לעבור ניתוח חוזר עקב הישנות של הבקע.
לאחר ניתוח לפרוסקופי המנותח עלול לסבול כאבים בחתכי הניתוח ובכתפיים, עקב לחץ הגז על הסרעפת. כמו כן, יש סיבוכים העלולים לנבוע מההרדמה הכללית - חנק, חסימת נתיב האוויר, נפילה פתאומית בלחץ הדם והדופק וכן פגיעה בשיניים או במיתרי הקול בעקבות החדרת צינורות הנשימה. אצל חלק מהמטופלים עשויה להופיע תגובה אלרגית לחומרי ההרדמה. עם זאת, הסיכונים הנ"ל הם אינם משמעותיים אם המטופל כבר נותח בהרדמה כללית בעבר.
גם בהרדמה אפידורלית עלולות להיות תופעות נלוות, למשל, ירידה בלחץ דם וכאב ראש. במקרים נדירים עשויה להיות פגיעה ביכולת מתן השתן, פרכוסים, הפרעות קצב לב, ואלרגיה לחומר האלחוש.
הרניה יכולה להיות תוצאה של סחיבת משא כבד
על מנת לצמצם את שיעור הסיבוכים כתוצאה מהרדמה, יש ליידע את המנתח והמרדים לגבי הרקע הרפואי והאישי על המטופל המועמד לפעולה, כדי שיוכלו להתאים את הטיפול המתאים ביותר הן למצב הרפואי והן למצב האישי.
ניתוח הרניה: איך מתכוננים?
לקראת הניתוח והאשפוז בבית החולים, יש להתכונן באופן הבא:
יש להצטייד בסיכום רפואי מרופא המשפחה או מהרופא המטפל, שכולל אבחנות ותרופות שאתם נוטלים, על מנת שהמנתח והמרדים יקבלו את מירב המידע האישי והרפואי עליכם.
יש לבצע בדיקות דם שכוללות ספירה וביוכימיה, ובמקרים מיוחדים תידרשו לבצע גם בדיקת תפקודי קרישה. מעל גיל 40, חובה לעבור בדיקת א.ק.ג.
אם אתם מעשנים במשך שנים רבות או סובלת ממחלות אחרות כמו יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, מחלת לב או ריאות, סוכרת, או שאתם מעל גיל 60 - יש להצטייד גם בצילום חזה.
אם אתם חולים במחלות כרוניות שונות, תידרשו להתייעץ או לקבל אישור מרופאים מומחים כגון: קרדיולוג אם אתם חולי לב, נוירולוג אם עברת אירוע מוחי, רופא ריאות אם יש לכם מחלת נשימה/ריאות קשה וכו'.
שבוע לפני מועד הניתוח עליכם להפסיק נטילת נוגדי קרישה (כמו אספירין או קומדין). יש להתייעץ עם רופא המשפחה או המנתח לגבי הצורך בתחליפים לתרופות אלו.
לקראת הרדמה כללית, יש להיות בצום מלא ביום הניתוח, כולל מים, החל מ-6 שעות לפני מועד תחילת הניתוח. מומלץ להימנע אף מלעיסת מסטיק ומעישון. לפני הכניסה לחדר הניתוח חובה להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי.
אחרי ניתוח הרניה: התאוששות וחזרה לשגרה
בסיום הניתוח, המטופל ישהה שעתיים במחלקת ההתאוששות על מנת לאפשר התעוררות איטית ובטוחה. הרדמה אזורית (ספינאלית) גורמת לחולשה ברגליים ולחוסר תחושה בפלג הגוף התחתון, שיחלפו תוך מספר שעות. ניתוח זה כרוך באשפוז של כשני לילות.
לאחר השחרור מבית החולים, מומלץ להסתובב ולהניע את הגוף ככל שניתן. למחרת הניתוח, המטופל יכול להתקלח, אך מומלץ לשמור את אזור החתכים יבש ונקי. בימים שלאחר הניתוח עלול המטופל לסבול מכאב. ניתן להקל על הכאב באמצעים תרופתיים, בהתאם לרצונו של המטופל.
לכתבות נוספות בנושא הרניה, ניתוחים:הרניה, בקע או קילה? כל הטיפוליםאלחוש, טשטוש, הרדמה: כך תעברו ניתוחהרניה. ניתוח אינו בהכרח הפיתרון!כל מה שרציתם לדעת על ניתוח קיצור קיבהלפרוסקופיה: טכניקה חדישה בניתוחי כבדכשבועיים לאחר הפעולה מומלץ להימנע מפעילות פיזית מאומצת וקיום יחסי מין. במידה והמטופל סובל מתשישות או סחרחורת, מומלץ שימנע מנהיגה. בכל מקרה של עליית חום מעל 38 מעלות ניתן להתקשר למחלקה ולהתייעץ עם הרופא התורן. במידת הצורך, יש לפנות לחדר המיון לצורך המשך בירור. כשבועיים לאחר הניתוח יוזמן המטופל לביקורת אצל המנתח במרפאת המחלקה.