הגורם השכיח ביותר לפריצת דיסק, הינו יציאת החומר התוך-דיסקי אל תוך התעלה השדרתית או אל תוך תעלות העצבים הצידיים שמתוכן מגיחים העצבים אל הגף התחתון. גורמים אחרים ונדירים יותר המסוגלים לדמות פריצת ריסק הינם גידולי עצם או עצב שונים, ודלקות חיידקיות. הסימפטומים המלווים עם פריצת דיסק הינם רבים ומגוונים, אך הבולט שבהם הוא הכאב החד והחריף המקרין מן הגב התחתון אל הרגל. כאב זה, הנקרא כאב סיאטי, עלול להיות מלווה עם תחושת נימול, צריבה, חולשה ואפילו במקרים מסוימים ניוון שרירי. הכאב הסיאטי מחמיר בדרך כלל עם מאמץ, הרמת חפצים כבדים, שיעול ועיטוש.
כיצד נוצר הכאב? הכאב מוקרן אל הגף התחתון. הקרנת הכאב תלויה במיקומו של הדיסק הפגוע: פריצת הדיסק השכיחה ביותר היא בין החוליה המותנית החמישית L5 לעצם העצה שתגרום ללחץ על עצב. כיוון שחלק ניכר של המעטפת החיצונית של הדיסק מכיל קולטני כאב, החולה עלול להרגיש כאב מקומי לפני הופעת הקרינה לגפיים.
אופי הכאב והגורמים לפריצת הדיסקהכאב בפריצת דיסק הינו חריף, מהיר ומלווה ברוב המקרים בהקרנה לאזור המעוצבב על ידי העצב הלחוץ. בשלב החריף, רמות הכאב יעלו עם תנועות, שיעול, עיטוש ומאמץ. תחושות נימול לרוב עם הכאב או לאחריו. חולשות שרירים בגף התחתון ואף ניוון שרירים עלול להופיע עם לחץ רב וממושך על העצבים.
מקרים קשים ונדירים יותר הם המקרים בהם הפריצה היא מרכזית אל תוך התעלה השדרתית. במקרים אלו, אם הלחץ על חוט השדרה הינו רב, יופיעו חסרים נוירולוגים קשים הדורשים התערבות רפואית מיידית בבית החולים. בין התופעות הקשות, אבדן שליטה על הסוגרים ושיתוק.
בחלק ניכר מן המקרים קדמו לפריצת הדיסק תנועות לקויות בעמוד השדרה. כפיפה לפנים ברגליים ישרות עם רוטציה נחשבות לתנועות המזיקות ביותר הגורמות לקרעים מיקרוסקופיים של המעטפת החיצונית של הדיסק. אם מוסיפים לתנועות השגויות עומס ומשקל הרי לפניכם מתכון צפוי לפריצה. בספרות הרפואית מתוארים גם מקרים נדירים בהם רקמת מעטפת הדיסק היתה כבר חלשה מאד ורק לחץ קל כשיעול או עיטוש, גרמו לפריצת דיסק.
גורמי הסיכון העיקריים לפריצת דיסק מותני הינם משקל עודף, חוסר פעילות גופנית, עישון, הרמת חפצים כבדים (אופייני לסבלים, סוורים ועובדי מפעלים), חשיפה למכשור רועד (טייסי מסוקים, נהגי משאיות) וספורט (טניס, סקווש וקפיצות). הדברים המיוחד אמורים עבור גברים בין הגילאים 30 עד 50.
אבחון הבעיה והטיפולבטרם ביצוע ההדמיות והבדיקות היקרות, ניתן לאבחן לחץ עצבי תוך שימוש בבדיקות נוירולוגיות ואורטופדיות פשוטות יחסית. את הפריצה עצמה ניתן לזהות אך ורק באמצעות הדמית CT ו-MRI וזאת יש לעשות רק על מנת לשלול פתולוגיות אחרות. מסתבר כי רבים חיים עם התופעה ללא צורך לניתוח. מנותחים רבים ממשיכים לסבול גם לאחר הניתוח ואף ניתן לאבחן בבעיות אחרות בעמוד השדרה הנגרמות מן השינוי המכאני שנוצר בעקבות הניתוח.
עם תחילת הטיפול יהנו רוב החולים מהקלה בכאבים מיד עם ירידה בתגובה הדלקתית באזור. זאת ניתן להשיג באמצעות תרופות נוגדי דלקת או לחילופין קירור האזור על ידי הנחת שקית קרח כל שעה למשך 15 דקות. הקרח והמנוחה יעזרו להוריד את הנפיחות והדלקת האזורית ב-72 השעות הראשונות להופעת הכאבים.
הטיפול הכירופרקטי בפריצת דיסק כולל מניפולציות שדרתיות עדינות ומתיחות, שיורידו את הלחץ התוך-דיסקי ואף ישפרו את הרגשת המטופל. סדרת הטיפולים יעילה וחוסכת צורך בניתוח, למעט במקרים קשים של פריצת דיסק בהם מצרה הפריצה בלמעלה מ-30 אחוזים את התעלה.
במידה והכאבים נמשכים, בלתי נסבלים ולא מגיבים לטיפול נוגד דלקת וטיפול כירופרקטי (לפחות 15 טיפולים, שלוש פעמים בשבוע), יש לפנות לטיפול תרופתי אחר כמו הזרקה אפידוראלית ובמקביל יש לפנות לייעוץ כירורגי, אז יכול האורטופד המנתח להחליט כי יש לבצע דיסקקטומיה - תהליך בו מוצא חלק מן הדיסק הלוחץ ישירות על העצב.