רוב ההריונות עוברים בשלום. מחלות זיהומיות רבות עשויות להתרחש באישה ההרה דווקא בתקופה רגישה זו, כשהעובר עדיין אינו מסוגל להתגונן מזיהומים רבים.
ואולם, למרבה המזל, השלייה מהווה מחסום מעולה המגן על העובר מפני זיהומים רבים.
יחד עם זאת, מספר מחוללים עלולים לגרום לזיהום תוך רחמי של העובר, כאשר האם נדבקת בהם במהלך ההריון.
הגורמים העיקריים העלולים לגרום לזיהום של העובר הם: נגיפי ה
אדמת, CMV,
הרפס, HIV (
איידס), HBV (דלקת כבד מסוג B), טפיל הטוקסופלסמוזיס וחיידק ה
עגבת.
כדאי לבצע בדיקות למחוללים אלו עוד לפני ההיריון, כיוון שאם האישה נדבקה בהם (או חוסנה נגדם) לפני שנכנסה להריון, יכול זוג ההורים להיות שקט שהעובר לא יידבק בזמן ההריון.
מצד שני, אם האישה לא נדבקה ולא ניתן לחסן נגד המחולל הספציפי, היא יכולה לנקוט אמצעי זהירות על מנת להפחית את הסיכון להדבקה בזמן ההריון למינימום.
למידע נוסף בנושא הריון בסיכון, היכנסו לפורומים:פורום הריון ולידה פורום הריון בסיכון גבוהפורום מחלות זיהומיותפורום פגותפורום אולטרה סאונד בהריון
נגיף האדמת. נגיף זה עלול לגרום לפיגור בגדילת העובר בתוך הרחם, להפרעה במערכת העצבים המרכזית, לפרכוסים ול
מומי לב.
הסכנה הגבוהה ביותר היא כאשר ההדבקה של האישה היא בשליש הראשון להריון. אם ההדבקה התרחשה בשבועות 1-13 להריון, קיים סיכון של 90% שהעובר ייפגע בצורה כלשהי. אם ההדבקה התרחשה לאחר שבוע 16, הסיכון לעובר הינו מינימלי.
ההידבקות בנגיף מתרחשת בדרך כלל בגיל צעיר, אולם עשויה להתרחש גם בגיל מבוגר יותר. רוב האוכלוסייה מחוסנת נגד אדמת, ונוכחות נוגדנים מסוג IgG נגד אדמת בתחילת ההריון מעידה על הדבקה או חיסון בעבר, ולמעשה על כך שהעובר מוגן מהדבקה תוך רחמית.
היעדר נוגדנים נגד אדמת מהווה עדות לכך שהאם לא נדבקה בנגיף ולא חוסנה נגדו, או אולי חוסנה אך החיסון לא היה יעיל, וכדאי שתהיה במעקב לפחות עד מחצית ההריון.
נוכחות נוגדנים מסוג IgM והעדר נוגדנים מסוג IgG, או הופעת נוגדנים שלא היו קודם לכן בתחילת ההריון, מעידים על האפשרות שהתרחשה הדבקה בתחילת ההריון, ויש להיוועץ ברופא הנשים ובמומחה ל
מחלות זיהומיות על מנת לקבוע את דרגת הסיכון לעובר.
נגיף הציטומגלו (CMV). נגיף ממשפחת נגיפי ההרפס, שבאנשים בריאים עלול לגרום ל
מחלת הנשיקהa> (מונונוקליאוזיס זיהומית), מחלה המאופיינת
בחום גבוה, חולשה, הגדלת בלוטות הלימפה והפרעה באנזימי הכבד.
לעתים קרובות, עשוי הנגיף להדביק ללא כל תסמינים, והאדם אפילו לא ידע שנדבק בנגיף אם לא יבצע בדיקה ספציפית לגילוי נוגדנים לנגיף.
כאשר אישה הרה נדבקת בשלבים הראשונים של ההריון, עשויה להתרחש הדבקה תוך רחמית, ולעתים נדירות עלול הנגיף לגרום לראש קטן (מיקרוצפליה), הפרעה בגדילה התוך רחמית, הסתיידויות תוך מוחיות, הפרעות בראייה ובשמיעה ועוד.
במדינות המערב, כ-2% מהנשים שלא נדבקו ב-CMV לפני ההריון נדבקות בנגיף ב
הריון. בשליש מהן יעבור הנגיף לעובר. רוב התינוקות שנדבקו לא יפתחו שום בעיה, ואולם כ-10% מתוך התינוקות הללו עלולים לפתח מחלה.
מתוך כל התינוקות שנולדו תקינים - כ-10% עלולים לפתח בעיות נוירולוגיות קלות בהתבגרותם (בעיקר הפרעה בשמיעה).
על מחלות זיהומיות - ברגעים החשובים בחייך
הסיכון גבוה ביותר בנשים שנדבקו בנגיף בתחילת ההריון. הסיכון להתפתחות מומים בעוברים שנדבקו ברחם הוא כ- 10%.
אחת הבעיות השכיחות של ילדים שנדבקו ב
נגיף CMV ברחם היא ליקוי שמיעה, ולכן, גם אם ילד שנדבק ב- CMV נולד בלי שום בעיה נראית לעין, מומלץ לבצע לו בדיקות שמיעה בצורה שגרתית עד גיל חמש שנים.
נוכחות נוגדנים מסוג IgG נגד CMV בתחילת ההיריון מעידה על הדבקה בעבר של האם ומגינה באופן יחסי על העובר מהדבקה. העדר נוגדנים נגד CMV מהווה עדות לכך שהאישה לא נדבקה קודם לכן בנגיף ורצוי שתהיה במעקב לפחות עד מחצית ההריון.
נוכחות נוגדנים מסוג IgM והעדר נוגדנים מסוג IgG או הופעת נוגדנים שלא היו קודם לכן בתחילת ההריון מעידים על האפשרות שהתרחשה הדבקה בתחילת ההריון ויש להיוועץ במומחה לרפואת נשים ומומחה למחלות זיהומיות על מנת לקבוע את דרגת הסיכון לעובר.
עוד כתבות על הריון ולידה: הריון ראשון - איך מתכוננים אליו?אולטרה-סאונד: רשלנות רפואית זה לנצח לידה מוקדמת תמנע סיבוכים בהריון תאומיםהשמנה מעלה סיכויי רעלת הריוןסיבוכים בהריון: חשוב שתהיי מודעתכשרוצים לדעת בצורה מדויקת יותר את זמן ההדבקה מבצעים בדיקת "להיטות" של הנוגדנים מסוג IgG (avidity test). ככל שערכי הבדיקה גבוהים יותר - הזיהום ישן יותר.
לעתים נדירות יש התפרצות של מחלת ה-CMV באישה שכבר נדבקה בנגיף קודם להריון ואז תהיה עלייה הן ברמת הנוגדנים מסוג IgM והן ברמת הנוגדנים מסוג IgG. הסכנה לעובר קטנה יותר מזו שנצפית במקרה של הדבקה חדשה.
אם קיים חשד שהעובר נדבק בנגיף בתוך הרחם ניתן לבצע בדיקת מי שפיר. בבדיקה זו בודקים את נוכחות הנגיף במי השפיר ואם הוא כן קיים זו עדות לכך שהעובר מפריש את הנגיף בשתן וזה מהווה עדות לכך שהעובר נדבק.
בדיקה זו אמינה לאחר שבוע 21 להריון (שרק אז העובר מתחיל להפריש שתן למי השפיר) ולאחר שעברו ששה שבועות מההדבקה. במידה ונמצא בבדיקה כי טרם נדבקת בנגיף ה-CMV מומלץ:
1. אם את עובדת עם ילדים או שיש לך ילדים קטנים יש לשטוף ידיים היטב לאחר החלפת טיטול או ניגוב אברי ההפרשה של הילדים.
2. מומלץ להימנע מנישוק ילדים קטנים מגיל חמש שנים בפה או על הלחי. במקום זאת ניתן לנשק אותם על המצח או לתת להם חיבוק גדול.
3. לא לשתות או לאכול מאותם כלים עם ילדים קטנים מגיל חמש שנים.
4. אם את עובדת בגן או מעון יום, מומלץ לעבוד עם קבוצת הילדים הגדולים מגיל שנתיים וחצי.
הרפס. נגיף ההרפס סימפלקס עלול לגרום בעובר ל
נגעים בעור,
דלקת ראות,
דלקת כבד וצהבת, הפרעות במערכת העצבים ואפילו למות העובר.
אולם, בהתחשב בעובדה שרבע מהנשים נשאיות של נגיף ההרפס ורק 0.1% מהתינוקות נולדים עם הרפס מולד, ברור שהסיכון להדבקה של העובר זעום.
הסיכון במחלה זו גבוה במיוחד כאשר ההדבקה מתרחשת במעבר בתעלת הלידה, והסיכון הגבוה ביותר כאשר האישה נדבקת בהרפס לראשונה בשליש השלישי להריון.
כאשר יש עדות למחלת ההרפס מסוג 2 באישה, תבוצע
בדיקה נרתיקית בהגיע האישה ללידה. אם מוצאים הרפס פעיל בנרתיק, ממליצים לעתים על לידה בניתוח קיסרי.
אם אין לך הרפס של אברי המין עלייך לעשות כל מאמץ שלא להידבק בנגיף זה בשליש האחרון להריון. מומלץ שלא לקיים יחסי מין בתקופה זו עם נשאים ידועים של הנגיף.
אם בן זוגך הקבוע סובל מהרפס של אברי המין ואת לא, ובכל זאת ברצונכם לקיים יחסי מין, מומלץ בתקופה זו של ההיריון לא לקיים יחסים כאשר יש התפרצות אצל בן זוגך, ולקיים
יחסי מין מוגנים (כלומר, עם קונדום), בין ההתפרצויות. אם בן זוגך סובל מהתפרצות של הרפס בשפתיים (הרפס סימפלקס מסוג 1) מומלץ שלא יקיים יחסי מין אוראליים אתך כדי למנוע הדבקה.
למידע נוסף ניתן לפנות לאתר
נשים במרכז הרפואי שיבא או לאתר
היחידה למחלות זיהומיות בשיבא