האימון לחיים הוא תהליך רב עוצמה של צמיחה והתפתחות אישית, המתייחס למכלול תחומי החיים, ומאפשר השגת תוצאות משמעותיות בפרק זמן קצר.
מטרת האימון להזמין את המתאמן ליצור לעצמו חיים בעלי ערך עבורו, המבוססים על בחירה מודעת.
האימון (
קואצ'ינג) מחולל, בין היתר, שינוי מהותי בדרך בה אנשים מתייחסים לאחריות על חייהם, מגביר תעוזה, מפתח ומגביר יכולות ניהול עצמי.
אנו עדים לכך שיותר ויותר נושאים שהיו בעבר נחלת המטפלים והיועצים, מקבלים מענה חדש ומרגש באימון. מתוך כך מהווה האימון מושא לעניין רב אצל מטפלים. חלקם תרים אחר מסגרות הכשרה שונות לאימון, ככלי נוסף ועדכני לארגז הכלים שלהם וחלקם מתבוננים על האימון בספקנות ובחשדנות.
המאבק על קהלי יעד דומים לכאורה בין מטפלים למאמנים, ההשקה בין תחומי העבודה, החדירה של מאמנים אישיים לתחומים שנחשבו עד לא מזמן לשדה הפעולה הבלעדי של הפסיכולוגים, יצרו צורך בהגדרות ברורות, המבחינות באופן חותך בין הטיפול הנפשי לבין האימון לחיים.
יתכן שבשל גילו הצעיר של האימון האישי, בשל היעדרה של תשתית מחקרית הנותנת תוקף להישגי האימון לאורך זמן ומיעוטה של כתיבה אקדמית מסודרת הנוגעת לתחום, קיימת נטייה בקרב מטפלים ובציבור הרחב בכלל, להתייחס לאימון כתהליך הנוגע אך ורק בחלקים ההתנהגותיים והתפקודיים של האדם.
עם זאת, התפשטותו של תחום האימון בעולם המערבי, וכניסתו ליותר ויותר תחומי חיים, אינם מאפשרים התייחסות מבטלת לתורה החדשה, ומזמינים התבוננות קרובה יותר על יסודות האימון האישי. מאמר זה ינסה לשרטט את ההבדלים בין שני התחומים על מספר צירים:
למידע נוסף על אימון אישי, טיפול פסיכותרפי, היכנסו לפורומים:פורום קואצ'ינג, אימון אישיפורום קואצ'ינג זוגיותפורום תמיכה נפשית, פסיכולוגיהפורום טיפול משפחתי, קשר משפחתיפורום פסיכיאטריה
זירת ההתערבות ומטרות ההתערבות. פירושו המילולי של המונח "פסיכותרפיה" הוא "ריפוי נפשי". נובע מכך, שהטיפול באשר הוא, מכוון תמיד להפגה, ריפוי, והקלה על כאב, אי נחת, חולי, קושי או בלבול.
הנחת המוצא של המטפל היא, שהמצוקה הנפשית אותה מבטא המטופל, היא מקור ללמידה על צרכיה האמיתיים של נפשו ועל האלטרנטיבות לסיפוקם.
הטיפול מכוון לשינוי או שיפור מצב קיים, שמעורר סבל, לחופש מסימפטומים וכאב. הסימפטום הנפשי נתפס כהצהרה על מצב פנימי, המצריך בירור ושינוי, כדי להחזיר לאדם תחושת כוח ויכולת מודעת להתמודדות יעילה עם המציאות. מתוך כך, הטיפול עוסק בתיקון הקיים במציאות הנוכחית.
העיקרון הבסיסי המנחה את האימון הוא
עיקרון ההתמרה. עיקרון זה נשען על הנחה כי לאדם יש חופש מוחלט לברוא את עצמו ואת חייו לפי רצונו ומשאלותיו, בכל רגע, ללא קשר לעבר ממנו צמח או לדרך התקיימותו בהווה.
האימון עוסק בבריאה ועיצוב של מצב חדש. זהו תהליך יצירה עצמית מכוון, מתוכנן ופעיל. המתאמן מוזמן ליצור את עצמו ואת החיים הרצויים לו ונכונים עבורו באופן חופשי, מנותק מהתניות של זהות נוכחית ושל נסיבות חיים נוכחיות.
זירת האימון אינה הקיים, אלא הנשאף. ובשפת האימון, זירת התהליך מתרחשת בשדה האפשרויות הבלתי מוגבלות.
האתגר המקצועי של המטפל, אם כן, הוא הסרת הכבלים מאותם מחסומים או פגיעות בעולמו הפנימי של המטופל על מנת שיוכל לחיות בשלום עם אותם גורמים מעכבים, להתיידד איתם, לקבל אותם, להכיר אותם ולהכיר בהם.
האתגר של המאמן מאידך, מכוון להגשמה של יכולות ופוטנציאל גלום והפיכתם לנוכחים ואפשריים בעולמו של המתאמן, (מצוינות אישית).
הנחות יסוד. בטיפול, הנחת המוצא היא של חוסר, פגם, תקיעות, קושי וחולי. האדם נתפס כחסר יכולת וחופש לחולל את חייו מתוך. מתוך כך,
טיפול נפשי מתמקד בתיקון הקושי, במילוי החסר, בהבראת החולי.
הפרקטיקה האימונית מניחה שלאדם הוא שלם כפי שהוא, ללא פגם וללא דופי. הוא יצירתי, בעל תושייה ויכולת ומומחה לעצמו ולחייו ומתוך כך קיימים בו כל היסודות לחולל ולברוא את עצמו ואת חייו כראות עיניו.
מציאות החיים הפנימית והחיצונית בתוכה מתקיים המתאמן, היא רק זירה, שאינה טובה או רעה (אדישה), בה האדם מחולל את עצמו מתוך חופש. ולכן, לא מתקיימת חקירה והתבוננות על המציאות הנוכחית בתוך האימון, אלא, על זו הרצויה.
עוד על אימון וטיפול פסיכותרפי:דיכאון - למה נשים בוכות יותר מגברים?על אימון זוגי, אישי ומשפחתיהפרעות קשב וריכוז? יש קואצ'ינגקואצ'ינג לחולי סוכרת, מתכון להצלחהקיבעון מחשבתי פוגע בירידה במשקלהפרקטיקה האימונית, כשמה, מבוססת על התנסות, מהרגע הראשון של התהליך. השתתפות פעילה של המתאמן בהתנסויות חדשות ואימון קונקרטי ומעשי של הרגלים חדשים הם לב האימון ועקרון ליבה של העשייה האימונית.
המתאמן מוזמן ליצור את חייו ברמה הקונקרטית, תוך שהוא פועל כל הזמן ובוחן תוך כדי תנועה את רצונותיו, מחשבותיו ודרכי פעולתו.
המאמן מאתגר את המתאמן לפעול ולא לחשוב או לפרש את חייו, להיות שחקן ולא צופה ומתבונן מהצד. ההזמנה היא ללכת בדרך ולא ללמוד עליה, לדעת את הדרך תוך כדי התנסות בה.
מקורות אי הנחת. הפסיכולוגיה מניחה שהאדם סובל בעטיים של עניינים לא סגורים מעברו, כישלונות חוזרים או בהיעדר השלמה עם מצב מציאותי מכאיב.
לכן, מהות התהליך הטיפולי היא התבוננות וחקירת הקשיים, שחרור הזרימה החופשית של תחושות ורצונות אל הערנות המודעת, החזרת רשות הדיבור לקולות פנימיים מגוונים שהודחקו והשלמה איתם.
החשיבה של האימון אומרת שהרבה אנשים שאינם מאושרים או שבעי רצון מחייהם, מנהלים יחסים מתוחים עם בני משפחתם ועם הקולגות שלהם במקום העבודה, מחכים לפנסיה ולחופשה השנתית, לא בגלל עבר כואב, אלא בגלל שהם לא עשו את הבחירות הנכונות.
הם בחרו לחיות חיים שהם לא אוהבים. ומקור הסבל הוא היעדר חופש פנימי ותעוזה להיות עצמו. היצמדות לבחירות לא אותנטיות, לקיחת אחריות חלקית ומוגבלת על החיים ופחדים משינוי.
בני אדם נוהגים לרוב לבחור במה שמקובל, במה שנוח, במה ש"מציאותי", וכולאים את עצמם בחיים ללא חלומות וללא יעוד. לכן, האימון מתמקד בזיהוי מוקדי התשוקה והחלומות, עידוד המתאמן להנהיג את חייו ובהפיכת החיים הרצויים לאפשרות ממשית עבור המתאמן.
המסר החינוכי. הן לאימון והן לטיפול הפסיכולוגי מסר חינוכי, המזמין את לקוחותיהם לקיים
אורח חיים בריא ונכון. המסר החינוכי אינו מונחל באף אחת מהתורות, אולם הוא מועבר בתהליך בין האדם לאיש המקצוע.
כך, התהליך הטיפולי - ובעיקר התהליך הדינמי-פסיכואנליטי, מזמין את המטופל להיות מודע וקשוב לעולמו הפנימי, להשתהות ולהתבונן על הדינמיקה בין הקולות המופנמים השונים בתוכו, להבין את היחסים בין קולות אלו ולפעול מתוך הבנה עמוקה של הנסיבות הפנימיות.
המסר החינוכי הוא: הבן! התבונן! השתהה! חקור! פרש! למד! השפה בתרבות הטיפול מתאפיינת במילים - אמפתיה, הכלה, שיח פנימי, מודעות, תמיכה, תובנה...
המסר האימוני מזמין את המתאמן להיות יזם, אחראי, משחק, קליל, מעיז ומחויב. המחויבות של המתאמן להליכה בשבילים חדשים עבורו, המחויבות לעשייה של פעולות שאינן רגילות עבורו, המחויבות להתנסויות חדשות וללמידה מהן, הן המחוללות את ההתמרה.
עיסוק במודעות לדפוסים פנימיים לעיתים מעכבת, מרדימה, לעיתים בבחינת עיסוק הגנתי או עיסוק "במקום", כדי להימנע מעשייה. המסר האימוני הוא: שחק במגרש של החיים, אל תהיה צופה, אל תפרש, אל תסביר, אל תנתח, פשוט חיה בעוצמה! עשה! היה יזם! העז!
לאתר של
ת.ל.מ