זו עובדה. אוכלוסיית העולם המפותח הולכת ומשמינה.
אם נדבר על המדינה המייצגת יותר מכל את המערביות, ארה"ב אפשר כבר להגיד ש
משקל יתר הפך להיות המאפיין הבולט ביותר של האוכלוסייה האמריקאית. שני שליש מהם נמצאים במשקל מעל הנורמה.
לפי ההערכות האחרונות, 31% מהבוגרים האמריקאים סובלים מ
השמנת יתר (השמנת יתר מחושבת כך: משקל מחולק לריבוע של הגובה. אם התוצאה גדולה מ-30, האדם סובל מהשמנת יתר).
למידע נוסף על הנושא, השמנה היכנסו לפורומים:פורום שומנים בדם, מחלות לבפורום תזונה ודיאטה פורום תזונה קליניתפורום התמודדות עם השמנת יתר פורום ניתוחי קיצור קיבה-השמנה חולניתהשכיחות של השמנת יתר עלתה בעשור האחרון בשליש, מ-23% ל-31%, ועל פי הקצב הנוכחי בעליה במשקל, בשנת 2008 שכיחות השמנת יתר בארצות הברית תגיע ל-39%.
עוד 35% סובלים ממשקל יתר (משקל יתר מחושב כך: משקל מחולק לריבוע של הגובה. אם התוצאה גדולה מ-25, האדם סובל ממשקל יתר).
גם ביתר הארצות הנתונים לא מעודדים. בסין בין השנים 1989 ל-1997 שכיחות משקל יתר הכפילה את עצמה אצל נשים ועלתה פי שלוש אצל גברים. בעולם כולו קיימים היום יותר ממיליארד בני אדם עם משקל יתר ומעל 300 מיליון בני אדם עם השמנת יתר.
השמנת יתר היא גורם סיכון מרכזי לסוכרת, התקפי לב, אירועים מוחיים, סרטן השד והמעי הגס. כ-300,000 איש מתים ממחלות הקשורות להשמנת יתר מדי שנה רק בארה"ב.
מדובר ללא ספק ב"מגפת ההשמנה" ואין מנוס מלשאול את עצמנו מספר שאלות. למה אנחנו הופכים לאוכלוסייה שמנה? מה קרה בתקופה יחסית קצרה שעושה אותנו שמנים? מי אשם? תעשיית המזון? השמנים? ההורים שלא מוליכים את ילדיהם לאכול פחות ולהתאמן יותר? הקהילה המדעית והרפואית שלא מוצאת פתרון מתקבל על הדעת?
השנה בית המשפט בארה"ב דחה עתירה נגד חברת "מקדונלדס" שטענה שהחברה אשמה בגין השמנת יתר של הסועדים הקבועים במסעדות מקדונלדס ברחבי המדינה.
במבט ראשון טענה זו נשמעת מגוחכת, אבל האם ההופכים לשמנים וחולים עקב אכילה מופרזת של מזון מהיר, צריכים להאשים רק את עצמם? אולי לא.
נגדיר השמנה. האם מדובר בהתמכרות? האם קיים מושג כזה "התמכרות לאוכל", בדומה למושג "התמכרות לאלכוהול"?
על פי הקריטריון הידוע IV-DSM של החברה הפסיכיאטרית האמריקאית, כדי לקטלג חומר כממכר, החומר צריך לענות על לפחות שלושה מהקריטריונים הבאים:
נלקח בכמויות גדולות או לאורך פרק זמן ארוך יותר ממה שתוכנן.
תשוקה קבועה לחומר או מאמצים ללא הצלחה להפסיק לצרוך אותו או לשלוט בשימוש בו.
השקעת זמן גדולה בניסיונות להפסיק להשתמש בחומר, בשימוש בו או בהתאוששות מהשפעתו.
הפסקת או הגבלת פעילויות חברתיות, תעסוקתיות או פנאי בגלל השימוש בחומר.
המשך השימוש בחומר למרות הידע על התוצאות החמורות שבשימושו.
הגברת הרגישות לחומר עם השימוש.
סימפטומים של גמילה.
לפחות חמשת המשפטים הראשונים מדברים אל ליבו של כמעט כל אדם הסובל מ
עודף משקל. מנקודת מבט זו קשה שלא להתייחס למזון במיוחד עתיר בשומן ו/או סוכר ו/או מלח כחומר ממכר.
האם בעיית ההשמנה קשורה לפיזיולוגיה של הגוף או לסביבה בה אנו חיים? מחד, בין מומחים לחקר השמנת יתר הולכת ומתגבשת ההסכמה שהמקור לאפידמית ההשמנה הוא לא ביולוגי אלא סביבתי.
הסביבה בארצות מפותחות מעודדת צריכת יתר של מזונות עתירי קלוריות (בארצות אלו שפע של מזונות טעימים, עתירי קלוריות, לא יקרים ומוגשים במנות גדולות במיוחד).
גורמים סביבתיים אחרים מעודדים צמצום ההוצאה האנרגטית הכללית על ידי הפחתת פעילות גופנית (כיום יש פחות דרישה לתפקידים בעבודה הדורשים מאמץ גופני, הפחתה בהוצאה האנרגטית בבית הספר ובחיים בכלל, ועליה בזמן המושקע בפעילויות לא נודדות כגון צפייה בטלוויזיה, גלישה באינטרנט ומשחקי וידיאו).
לכתבות נוספות אודות תזונה נכונה למניעת מחלות:פירות וירקות מאריכים חייםבדקנו: איזה בשר על האש הכי טובתזונה: למה הסינים יותר בריאים?צבעי המאכל - המדריך המלאהקשר בין סרטן לבין דיאטה מאידך, חוקרים רבים בתחום התזונה טוענים שמזון עתיר שומן יכול לגרום לשינוי ביכולת הפיזיולוגית של הגוף לווסת את האכילה.
זה לא סותר מה שנאמר קודם. הכוונה היא שהסביבה בה אנחנו חיים, למשל מזון, יכולה להשפיע על מנגנונים פיזיולוגיים קיימים או במילים אחרות על ביטוי הגנים.
בעשור האחרון התגלו הורמונים שמווסתים את האכילה. במצב רגיל הורמונים אלו מווסתים את האכילה ועוזרים לשמור על משקל רצוי. אחד מהם "
לפטין", מופרש מתאי שומן ורמתו בזרם הדם מצביעה על מצבם של מאגרי השומן בגוף.
ההיפותלמוס (אזור במוח שמתאם את התנהגות האכילה) מגיב לרמת הלפטין ופועל בהתאם כדי לשמור על מאגרי השומן יציבים. במצב תקין, עליה קלה בשומן הגוף מביאה לעליה ברמת הלפטין שפועלת להפחתת צריכת המזון. אבל כאשר עולים במשקל יתר על המידה, מערכת הלפטין לא מתפקדת נכון.
מוחם של אנשים שעולים במשקל מאבד את יכולתו להגיב לסימנים אלו של הלפטין ושומן הגוף הולך ועולה. ככל שמשמינים יותר, מייצרים יותר לפטין אבל ההיפוטלמוס נהיה פחות רגיש לסימנים.
עם הזמן ההיפוטלמוס מבין את רמות הלפטין הגבוהות כנורמליות ומאפשר את המשך ההשמנה. אך יתכן שלא צריך להפוך לאדם שמן כדי לגרום לשיבוש במערכת הלפטין. מחקר שבוצע על חולדות שהתפרסם לאחרונה, מראה שלאחר שלושה ימים של דיאטה עשירה בשומן, החולדות איבדו את רוב היכולת להגיב ללפטין. לכן כל כך קשה לפעמים לרדת במשקל במיוחד כאשר עודף המשקל גדול.
כאשר מערכת הלפטין עובדת נכון, גם המצב ההפוך נכון. ירידה בשומן הגוף מביאה להפחתה ברמות הלפטין. רמה נמוכה מעודדת צריכת מזון ומקטינה את יכולת הגוף להוציא אנרגיה. לכן, הירידה בהוצאה האנרגטית שנצפית לאחר דיאטה להורדה במשקל, מצריכה הפחתת צריכה קלורית חסרת פרופורציה כדי לשמור על המשקל הנמוך. מנגנון זה הוא זה שגורם לקושי הרב בשמירה על המשקל הנמוך שהושג.
זאת אומרת, המזון העשיר בקלוריות משמין אותנו. ככל שמשמינים יותר המוח כושל בזיהוי הרמה הגבוהה של לפטין ואנחנו ממשיכים לעלות במשקל ומתקשים לשנות את מצב ההשמנה.
אך לא מספיק בכך, מחקרים אחרים על חיות מעבדה, הראו שחשיפה למזון שמן יכולה לגרום במהירות למערכת ההורמונלית של הגוף לרצות עוד שומן. חלבון במוח בשם "גלנין" שמעודד אכילה ומאט את ההוצאה האנרגטית, מתגבר כאשר חולדות אוכלות דיאטה עשירה בשומן. חיות אלו הופכות לשמנות מאוחר יותר בחייהן.
לפי תיאוריה זו, עליה בשומני הדם (בשם טריגליצרידים) משפעלת גנים המעלים את הרמה של חומרים במוח שמעודדים אכילה כמו גלנין. למעשה ארוחה שמנה אחת כבר מגרה את הפעילות של גלנין בהיפוטלמוס.
עם זאת שהמחקר על גלנין בחיתוליו ניראה לפי נתונים ראשונים אלו שילדים שנוהגים לאכול את ארוחת הצהריים שלהם ברשתות לאוכל מהיר דוגמת רשתות המבורגרים יגדלו להיות מכורים למזון שמן ושמנים בעצמם.
לחלקו השני של המאמרלאתר של ד"ר נסטור ליפוביצקי - דיאטן קליני