פציעה או מחלה הגורמת למגבלה פיזית ברמה כזו או אחרת, יכולה להיות בסיס רחב לצמיחתם של תסכולים שונים. אדם פעיל שהורגל במשך שנים בפעילות רגילה עשוי למצוא את עצמו במצב בו הגוף בוגד בו. בגידה של הגוף אינה עניין של מה בכך. הרי אי אפשר להתגרש, להיפרד, ואפילו לא לקחת פסק זמן וללכת עם מישהו אחר. מעבר לכך, צריך ללמוד לחיות עם המגבלות שנוצרו, להשלים איתן, ולהמשיך הלאה הכי טוב שאפשר.
קל מאוד ופשוט מאוד להגיד את מילות הקסם האלו. קשה הרבה יותר ליישם ולהשלים עם מציאות כל כך בלתי רצויה. אבל, לחלוטין אפשרי וניתן.
יש כמה שלבים המאפיינים התמודדות מסוג זה. בתהליך של אימון אישי ניתן ללמוד, צעד אחרי צעד, איך לזהות את כוחות הנפש הנמצאים בנו, איך להשתמש בהם. ב
אימון אישי לומדים "למפות" את המגבלה, לומדים איך ליצור גשר בין הפעילות המוגבלת למצב בו ניתן לבצע את הפעילות הנדרשת. לפעמים, לומדים גם לחלום מחדש... שאלות כמו: מי אני, מה אני יכול לעשות, מי אני יכול להיות, מה הערך שלי כעת, מי אני ביחס לסביבה שלי, ועוד רבות אחרות, נבחנות לעומק.
למידע נוסף על אימון אישי, שיקום רפואי ועוד, היכנסו לפורומים:פורום קואצ'ינג, אימון אישיפורום קואצ'ינג זוגיותפורום תמיכה נפשית, פסיכולוגיהפורום שיקום פציעות ספורט, שיקום אורטופדיפורום שיקום לבבאימון אישי לתהליך שיקום ניתן דגש רב על השימוש באביזרי עזר, ברוב המקרים האדם הנזקק להליכון, מקל או אפילו כסא גלגלים, מתקשה להשלים עם הצורך החדש שנוצר, ומתקשה להשתמש בעזרים אלו. בעוד הסביבה שלו נוטה לקבל את החזות החדשה בהבנה ובהתחשבות, הוא עצמו מוטרד מאוד מהתדמית החדשה. הפחד להיתפס בעיני הסביבה כחולה, נכה או מוגבל, והימנעות משימוש באביזרי עזר עלולה לחשוף אותו לסכנות ממשיות.
כמו בכל תחום בחיים, גם כאן הרבה תלוי באדם עצמו ובדרך שבה הוא מתנהג ומעביר מסרים, באופן מילולי כמו גם בהתנהגות האנושית שלו. באימון אישי אנחנו לומדים להשלים עם נוכחותם של אביזרי עזר, במידת הצורך. לומדים לבקש עזרה, זהו למעשה אחד השיעורים הגדולים והחשובים של כל אדם, לרבות מי שהפך למוגבל. לומדים לקחת אחריות. לקחת אחריות על מה שקורה ועל מה שיכול לקרות.
תאונות, פציעות ומחלות ניתן לפעמים למנוע. מצבים בהם המוגבלות נוצרה עקב סיטואציה שניתן היה למנוע אותה עשויה להיות קשה יותר להתמודדות. גם כאן לומדים "לשחרר" מחשבות כמו "למה זה מגיע לי", "למה דווקא אני", "מה עשיתי לא בסדר" ועוד כהנה וכהנה, שלא מקדמות אותנו לשום מקום.
לא מזמן שוחחתי עם גבר שניחן לדעתי באישיות מאוד מיוחדת, כבד ראייה מ
לידה שההתמודדות שלו מעוררת הערצה. הוא אמר לי משפט מאוד נכון: "כל חיי אני חי עם פחות מ-10% אחוזי ראייה, לא משנה כמה טוב אני מתמודד, תמיד בסופו של יום כשאני לבד עם עצמי אני יודע היטב מהן המגבלות שלי".
עוד על אימון אישי, בריאות הנפש וכו':דיכאון - למה נשים בוכות יותר מגברים?על אימון זוגי, אישי ומשפחתיהפרעות קשב וריכוז? יש קואצ'ינגקואצ'ינג לחולי סוכרת, מתכון להצלחהקיבעון מחשבתי פוגע בירידה במשקלההכרה הרציונאלית במגבלה הפיזיולוגית והיכולת לייצר "מעקפים", כמו גם ההתמודדות הרגשית עם האובדן וההסתגלות, הם המפתח לצמיחה אישית. ההכרה וההבנה שהמגבלה נמצאת כאן, לא ניתנת להעברה, למסירה או למחיקה, היא לעיתים אתגר מאלף. רבים, לשמחתי, יוצאים מהמסע הזה מחוזקים, אולי עניים יותר בגופם אך עשירים עשרת מונים בנפשם.
אימון אישי בעת שיקום רפואי מתאים למעשה לכל אדם המתמודד עם מציאות בלתי רצויה. גם אנשים הסובלים מהשמנת יתר מתמודדים עם אותם הפרמטרים איתם מתמודד אדם המוגבל פיזית. נכון, זה מצב הפיך. אבל, לפעמים ממש לא. לא בכדי קמו להם מיליוני השיטות להרזיה. לכולם יש לקוחות, והרבה. (כאן המקום לציין את ההבדל בין השמנת יתר שהיא השמנה פתולוגית, לבין עודף משקל שמסתכם במספר סביר של קילוגרמים מיותרים).
אימון אישי אינו
טיפול פסיכולוגי ואינו מהווה תחליף לכך. שיטת האימון האישי שונה במהותה מ
טיפול פסיכולוגי. ההתמודדות עם מגבלה פיזית כוללת התמודדות במישורים רבים המרכיבים בסופו של דבר, את חיי היום יום שלנו. כדי לטפל בכל המישורים נדרשת סבלנות ועבודת נמלים. לפעמים נדמה ש"כולם יכולים, רק אני לא". זוהי תחושה טבעית. יחד עם זאת האפשרויות קיימות שם בשביל כל אחד ויש דרך להגיע.