רבות נכתב ונאמר על תקופת גיל ההתבגרות, המאופיינת בשינויים גופניים, מיניים וקוגניטיביים המתרחשים אצל המתבגר. שינויים אלה דורשים מהמתבגר להתארגן מחדש מבחינת האופן שבו הוא תופס את עצמו ומבחינת יחסיו עם עולם המבוגרים ובני
גיל ההתבגרות - ובתוך כך גם עם הוריו.
במאמר זה נתמקד בעיקר במקומם של ההורים במערכת ה
יחסים עם ילדם בן גיל ההתבגרות, הלבטים והבלבול שהם חווים, תוך מתן כלים להתמודדות בתקופה זו, המכונה "הגיל הלא רגיל". במקביל לשינויים השונים אותם חווים בני גיל ההתבגרות, גם ההורים שעומדים בראש המערכת המשפחתית, חווים מציאות חדשה, המעמידה אותם בפני הצורך לבצע שינויים בהרגלים ההוריים במגוון תחומים. עם חלוף הזמן, ההורים נדרשים לשנות את יחסם לילדיהם, שאינם עוד ילדים, אלא מתבגרים הנמצאים בתהליך של גיבוש הזהות העצמית שלהם. כמו כן, ההורים מתלבטים ומבולבלים לא אחת בהתמודדותם עם יחסי מרחק-קירבה עם בן
גיל ההתבגרות.
למידע נוסף בנושאים גיל ההתבגרות, הורים ועוד, היכנסו לפורומים:פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרותפורום פסיכולוגיה ילדים, ייעוץ להוריםפורום הורות טבעיתפורום פסיכולוגיה, תמיכה נפשיתפורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער
מדוע הם מתרחקים?
בגיל ההתבגרות, תהליך האינדיבידואציה של בן גיל ההתבגרות והיפרדותו מהמשפחה הוא אחת המשימות ההתפתחותיות החשובות. במהלך תהליך זה, המתבגר מגבש זהות עצמית בוגרת וייחודית תוך התרחקות מהוריו. משימות אלו מקנות למתבגר את היכולת לשאת בעתיד באחריות ובמחויבויות הנדרשות ממנו כפרט בוגר בחברה. אם בעבר התבונן הילד על הוריו בתחושה שהם מושלמים וכל יכולים, בשלב זה ההורים, כחלק מעולם המבוגרים, חשופים אף הם לבחינה וביקורת.
בבד בבד עם ההתרחקות מההורים, מתהדקים קשריו של בן גיל ההתבגרות עם מערכות חברתיות חוץ-משפחתיות, כגון קבוצת השווים לו, קבוצות התייחסות שונות וכן עם מבוגרים אחרים. כחלק מהתקרבות לקבוצת השווים נמנים סממנים של הזדהות עם בני אותו גיל וציות למוסכמות וחוקים המקובלים עליהם. למעשה, ככל שגוברת שאיפתו של בן גיל ההתבגרות להפגין עצמאות כלפי הוריו, כך הוא עלול להתרחק מהם, מה שמוביל למשברים מערכת היחסים.
מה עובר על המתבגר? "הדיפרנציאציה של העצמי"
אחד המושגים והכלים האמפיריים להערכת מערכות יחסים ולתיאור יחסי קירבה-מרחק הוא מושג הדיפרנציאציה של העצמי. מושג הדיפרנציאציה של העצמי נלקח מן הביולוגיה. דיפרנציאציה של התא בהקשר הביולוגי משמעה מובחנות והפרדה של תא חדש מן התא ממנו נוצר, ייחודו כתא נפרד ועם זאת היותו חלק מקבוצת תאים אליהם הוא משתייך.
תא בריא הוא תא המקיים איזון בין מופרדותו להשתייכותו לקבוצה. ובהתאם, דיפרנציאציה של העצמי היא היכולת להתמודד בהצלחה עם קשר סימביוטי מבלי להיקלע לניתוק מלא מהאחרים המשמעותיים. רמת דיפרנציאציה בין-אישית גבוהה משמעה יכולת הפרדה של הפרט מאחרים בתוך מערכת יחסים. כלומר, היכולת לקיים גבולות גמישים המתירים אינטימיות רגשית ופיסית עם אחר, ללא פחד מהתמזגות. רמת דיפרנציאציה נמוכה משמעה תלות רבה באחרים המשמעותיים בשני ביטויים התנהגותיים: התגייסות הפרט לריצוי האחרים, בכל רמה נדרשת של השקעת אנרגיה והתנתקות קיצונית מן האחרים, שביטויה התבודדות מוחלטת.
איזו משפחה אתם – מסובכת או מנותקת?
בעבר, היו גם מי שהציעו למקם את המשפחה על רצף, שקוטבו האחד מסמן משפחות המתאפיינות בקשרי סבך, בעוד הקוטב השני מסמן משפחות המאופיינות בהתנתקות. משפחות ב"סבך" נוטות להגיב לכל שינוי במהירות ובעוצמה מופרזים, בעוד משפחות "מנותקות" נוטות להימנע מתגובה אף כשהיא נחוצה. דפוס ההתנתקות הוא ניסיון להימנע מליכוד-יתר. שני הקטבים אינם יעילים לתפקוד.
למאמרים נוספים בנושא גיל ההתבגרות:בריאות נוער - על בריאות בגיל ההתבגרותגיל ההתבגרות - שיעורי בית להוריםמהי אקנה וכיצד אקנה משפיעה על המתבגרים?טיפולי שיניים בגיל ההתבגרותהתקפי זעם אצל ילדים: גיל ההתבגרות הקדיםזיכרו: האחריות על היחסים עדיין מוטלת על ההורים
למרות ואולי דווקא לאור תהליך הדיפרנציאציה של העצמי, להורים תפקיד מכריע בעיצוב היחסים עם ילדיהם המתבגרים והאחריות על טיב הקשר מוטלת עליהם במידה רבה. חשוב להבין כי המשימה של משפחה שבה יש ילדים בגיל ההתבגרות, היא לספק סביבה שמעודדת את תהליך האינדיבידואציה, תוך מציאת איזון חדש של מערכת היחסים, אשר מצד אחד אינה נוטה לניתוק ומצד שני אינה נוטה למיזוג. היות ושני מצבים קיצוניים אלה לא מאפשרים למתבגר להתנסות בתהליך אינדבידואציה ההדרגתי שיוביל בהמשך לבשלות ולבגרות.
אבל מה עושים כשהדלת נסגרת?
היותם של ההורים בקשר עם המתבגר ובנוכחותם למרות הדלת הסגורה, זה מה שיוצר בסופו של דבר את יחסי הקרבה עם המתבגר. גם אם לעתים נראה כי המתבגר בונה סביבו מעין חומה, לא מדובר במבצר סגור. יש בידי ההורים ובכוחם לא להיכנע לדלת הסגורה ולקחת אחריות על הקירבה לילדם המתבגר ולעולמו. יש בכך הקנייה משמעותית בפיתוח רמת דיפרנציאציה גבוהה, המאזנת בין ה"לחוד" לבין ה"ביחד", הן ביחסיו עם משפחתו והן במערכות יחסיו בעתיד.