היי דני ,
ראשית, אני רוצה להודות לך על השיתוף .תמיד נעים ומעניין אותי לשמוע ולקרוא דברים שכותבים אנשים שהשיטה הזו עוררה בהם מחשבות ותחושות עמוקות.
אני מסכים איתך שהשיטה לא מקבלת את כל ההד הראוי לה ויחד עם זה המצב יותר טוב מבעבר.אני חושב שכל מורה טוב או מתאמן שחובב את השיטה כמוך עושה שירות מצויין בהביאו את ההתלהבות וההערכה לאנשים שאינם מכירים ובכך תורם להפצתה (האיטית אבל העמוקה - כפי שהשיטה עובדת).
לדעתי יש כאן משהו מובנה בשיטה מצד אחד ובתרבות שלנו הטכנולוגית פסיכולוגית מאידך.
כיום הכל נע ופועל על פי סאונד בייטס.הסמרטפונים והטלוויזיה וצריכת התרבות מעצבות נוירולוגית (וזה מוכח במחקרים אינספור) את מערכת העצבים שלנו לצרוך דברים מהירים ולתשומת הלב וההקשבה לתהליכים ולעומק אין סבלנות. אני מאמין שזה לחלוטין עצבי אך זה כל כך נפוץ שזה הפך חברתי תרבותי.
פלדנקרייז אגב, אינה צריכה לדעתי תמיכה דווקא ממשרד הספורט או החינוך כי בעיניי היא הדבר הרחוק ביותר האפשרי מספורט או מחינוך:מספורט כיוון שלמרות שהיא תסייע לכל ספורטאי או אמן לחימה או איש תנועה להשיג תוצאות מצויינות ללא מאמצים מיותרים, היא אינה שיטת תנועה או התעמלות אלא כזו המשתמשת בתנועה ככלי לשיפור עצמי.
חינוך כיוון שאם כבר היא עוסקת בחינוך ולמידה עצמיים המעדיפים חקירה עצמית ושאלת שאלות על פני האכלה בכפית כפי שניסחת זאת כל כך מדוייק.
בזמנו ניסיתי לדחוף את הנושא בוועד האגודה אך לתהליכים אלו לוקח זמן ואם יש לך הצעות מעניינות אשמח לדבר איתך או להתכתב בדוא"ל.
אגב, אני לאורך השנים מלמד בסטודיו הפרטי יותר צעירים מאשר מבוגרים.אני מניח שאני מדביק אותם בהתלהבות שלי מהשיטה ומהמרחב האינסופי של היישום שלה בכל שדה פעילות אנושי.
חג שמח ותמשיך להנות
איתן