פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות

שגיעות כתיב ורגש..זה כול מה שיש לי לומר ליפניי שאני מתחיל

קודם כול וליפניי הכול.זה נושא נורה רגיש ואני חושב שלא הרבה אנשים יבינו. אם את/אתה חושבים שאתם לא יכולים/לא רוצים לשמוע חוויה קשה (אני היתי משתמש במילה מעוותת)
אני מקווה שאנשים יבינו שאני הייתי ילד.ואני מתבייש ומסתיר את החוויה הזות מיכול מי שאני יודע.חוץ מי מי שכבר יודע.אני מבין שזה פורום לייעוץ רישוני או משהו כזה.אז אולי אתם תוכלו לעזור לי לעשות סדר בבלגן.אים בפורום יש פסיכולוג/כול בעל מקצוע אחר היכול לעזור לי..בבקשה...זה מציק לי הרבה זמן.





זה היא במלחמה(הזות שהייתה בזמן החופש הגדול.מיזמן).אני הייתי אצל אבא שלי שחי אם אשתו ואחותי החורגת(גדולה מימני).
אחותי החורגת תמיד התנהגה טיפה מוזר.רק היום אני מצליח להבין עד כמה.היא צילמה אותנו "כאיילו" מתנשקים(אל תישאלו אותי איך היא גרמה לי לעשות את זה..זה עדיין מוזר לי לחשוב שהיא הצליחה לשכנעה אותי.)אחריי כמה זמן אימא שלה גילתה והיא סיפור..אני זוכר שבערוכות היא שלכה רגליים למיפסעה שלי לפעמים.
אחשב מה שמפריה לי בעמת.
זה היה בערך אמצה החופש הגדול.
שכבנו 1 ליד השני.ראינו הפיג'מות.היה לנו נורה כיף.זה היה אמצה הלילה. ונהייתי מה שניקרה...סקרן
אז אני מזיז את היד שלי במעלה היד שלה.אל החזה שלה.
היא לא נראתה מותרדת .היא ניראה שהיא דיי נהנתה האמת.וגם אני.היא אמרה שהיא מפחדת שההורים שלנו יגלו.אמרתי לה שהם לא.והמשכנו להתמזמז(לא היתנשקנו רק היסתכלנו אחד לשני בעניים ונגענו אחד בשני).
אחריי כמה זמן.תפסתי את עצמי בידיים ואמרתי שמאוחר ואני צריך ללכת לישון.
למחרת בבוקר.אני מיתעורר והולך לשון ורואה אותה יושבת ורואה טלוויזיה.כיאילו לא קרה כלום.אחריי כמה דקות.אמרתי לעצמי שאני לא יכול לישמור את זה בסוד.ואני חייב לספר למישהו.אז קראתי לאבא ואמרתי לו שאני צריך לדבר איתו לבד.(החלק שאני מיתבייש בו מתחיל כאן)ואמרתי לו שניראה לי שאחותי החורגת מתחילה אתי.כן.אני שיקרתי.למרות שהיא לנו את כול ההיסטוריה הזות שלה שולחת לי סימנים.אני כן שיקרתי ואמרתי שהיא התחילה איתי.אז היתוספנו בסלון האחות החורגת אבא אמא של האחות החורגת שלי ואני.גם אני וגם הי בכינו.בסוף זה ניגמר ..אני מרגיש כזה אידיוט...למה לא אמרתי את האמת? מישהו יכול להזביר לי? לללללללמממממממהההה????????????ואחריי המלחמה. כשחזרתי הביתה

אז אני חזרתי הביתה.אמא חיקתה לי ושאלה שאלות(לא עצבנית..) ואני פשוט רציתי להיות לבד. התביישתי ורציתי להיעלם.אחריי זה כמובן אבא דיווח אל זה במשטרה.
הם אמרו שאנחנו קטינים ואין הרבה מה לעשות ועד שנהייה קשירים למשפט זה יהיה מאוחר מידי(או משהו כזה).אני לא יודע אים יצעתי במזל ביגלל שהיא כן שלחה לי סימנים..אבל אני לא אומר שזה היה בסדר לשקר..אני מגיש כמו בן אדם רשע כשאני חושב אל זה..

שלום לכולם

כולכם מוזמנים להכיר, לשתף ולהתייעץ עם הורים נוספים כאן באתר,
בקהילת הורות.

נתראה בקהילה :-)

שלום רב,
מה שאני עומד לכתוב כרגע זה ללא ספק זעקה לעזרה.
אני מודע לכך שהפורום נועד למטרת ייעוץ ראשוני ואינו מתיימר לפתור בעיות, אך אנו זקוקים להכוונה/ הפנייה/ עזרה כלשהי. אני מקווה שאיני חצוף, אך אני אובד עיצות.

אני (גיל 26) חי עם אימי ואחי הקטן (16). ההתנהגות של אחי המתבגר אינה תקינה והמצב על סף קטסטרופה, אני מקווה שזה לא יגיע לשם.
אימי ניסתה לפנות לרווחה וליועצים, אך הם לא הועילו בפתרון. ברווחה טענו כי אין מדובר במקרה של אלימות, ולכן אינם יכולים לעשות צעד דרסטי, אך ברגע שאני ואימי חיים בחשש, מאחר ולאחר שהערנו לאחי על משהו מסויים והתפתח וויכוח, נאלצנו לשמוע אותו מכה בדלת האמבטיה מספר פעמים, עד שסדק אותה עמוקות. לא, הוא לא היכה אותנו, אך זו אלימות לכל דבר.
הוא מדבר בחוצפה, מרים קול ונוטה להתקפי זעם נוראיים ומאיימים. לפרקים הוא נחמד, ובפעמים אחרות אנו מרגישים שאנו בתוך סיוט. אתמול, לאחר וויכוח קשה, הוא יצא מהבית, וטרק את דלת חדר המדרגות מספר פעמים בהתקף זעם, ואני בטוח שלא היה חסר הרבה עד שהשכנים היו מזעיקים משטרה.
הוא מורד בחוקי הבית בנחישות, ובכל יום הסמכות מתרופפת יותר. אני חושש מהעתיד לבוא.
הוא מרים קול על אימי בצורה מבישה. הוא שבר בעבר את חלון חדרו ברגע של כעס.

אין לנו כסף לפסיכולוגים, אני מממן את השכירות. וגם אם כן, אני לא בטוח שזה הפתרון היחידי שיש לתת, אולי מקומו כרגע בפנימיה? הוא כבר לא לומד, רק מבלה, פה ושם עובד, אך עוזב מהר מאוד. כשהוא בבית, אפשר לדבר איתו, אך כשמנסים לחנך או מעירים לו המצב מדרדר. אני ישן מדי לילה בחשש שצעקותיו הרמות יעירו אותי כפי שקרא לא פעם בוויכוחים עם אימי.

סליחה כנה, אני לא נהנה להכביד בכתיבה ארוכה ולבקש עזרה ומוצא לתסכול בלתי נתפס, אך לא הייתי עושה זאת אם הייתי יודע כיצד לפעול ומי יכול לעזור לנו. גם כשמהרווחה עזרו בייעוץ בחינם, הוא לא שיתף פעולה וסרב להגיע למפגשים, וכך זה נכשל.
ניסינו בטוב, ניסינו בקשיחות, שתי הדרכים לא הניבו תוצאות.
אני חושש מהדרדרות נוספת התנהגותו. פשוט סיוט.

תודה מראש על כל תשובה או עזרה.

שלום, אתם צריכים דחוף ייעוץ מקצועי, אני לא יודעת באיזו עיריי או מועצה אתם אך בדרך כלל עובדים סוציאלים כן מטפלים בנערים כמו אחיך. יש גם יועצת בית ספר או שירות פסיכולוגי של האיזור, אם אין פסיכולוג בתיכון בו האח שלך לומד אפשר לפנות למנהל השירות הפסיכולוגי ולבקש עזרה, וגם דרך משרד הבריאות וקופות חולים,יש מרפאות לבריאות הנפש שמטפלים במקרים של משבר, (לא מטפלים רק בחולי נפש, אל תדאג)

אל תרפה, תתעקש לפעמים צריך להתעקש עם הרשויות ואל תסתירו את האמת או תייפו אותה.לפעמים גם את זה עושות משפחות מתוך מבוכה ומעט בושה.
צריך עוד מישהו שיחזיק את המתח במשפחה ואת הקושי של האח שלך.

טיפול משפחתי גם לא יזיק כאן, ולפעמים הרווחה כן נותנת. אולי היועצת של בית ספרו תוכל לשמש כcase manager של הבעיה העכשיוית.

כל טוב, אל תוותר,

שלי ורדי

אני בת 14
גובה 1.65 משקל 47 ק"ג
מאתמול אני חשה חולשה בגוף ומין סחרחורת לפעמים, אין לי חום או כאבים. ישנתי הרבה ביומיים האלה וככל שאני נחה החולשה מתגברת.
מה יש לי?
יש לי טיול שנתי עוד 4 ימים.. זה יעבור עד אז?
תודה

שלום לך, האם את עושה דיאטה? גובה ומשקל כזה לא מסתדרים, זה משקל נמוך, האם באמת את לא אוכלת? אז החולשה מוסברת..
אם זה המשקל שלך והוא יציב הרבה זמן ולא שינית הרגלי אכילה, אז הבעיה רפואית נטו, תפני לרופא. אם כפי שאני חוששת, תפני לפסיכולוג וקודם כל להורים שלך.

כל טוב,

שלי ורדי

לא.. המשקל שלי יציב.. תמיד הייתי גבוהה ורזה. לא שיניתי את הרגלי האכילה שלי אף פעם וגם לא בזמן האחרון. אך תמיד לא הייתי אוכלת הרבה. לא מרצון לדיאטה או משהו כזה, פשוט אני לא אוכלת מסודר כלכך אבל לא רק בתקופה האחרונה, אלא מתמיד.

אז החולשה קשורה למשהו רפואי. לא הפורום המתאים

שלום, יש לי 2 ילדים בת בגיל 15 בקרוב, בת בגיל13ו, ביתי בת ה15 יפה מאוד,תלמידה מוצלחת, משקיעה בלימודים, אחראית חרוצה, עצמאית מגיל מאוד צעיר, יש לה מלא חברים וחברות פעילה בתנועת נוער ועוד, באמת יש לי נחת רב.
יש דבר שמאוד מפריע לי וכואב לי לראות כאמא, מאז שביתי הבינה (בגיל 13 סיימה לגבוה)שהיא תהיה נמוכה מאוד 150 ,,חל איזה שינוי בהתייחסות שלה לעצמה,העלתה המון במשקל, לקחה כיוון של קצת פריקיות,,לא הכי דואגת לגוף שלה, המרפקים שלה שחורים הידיים יבשות לפעמים ציפורניים של הרגלים היא לא גוזרת עד שאני מעירה לה ואז היא מתעצבנת(אף פעם לא אהבה לשים בשמים וקרמים בגוף, ,היא כן מתאפרת ושמה דאודורנט), כאשר חברותיה צריכות ממנה משהו היא תשים הכל בצד וישר תרוץ לעזור להן ותפנה הכל בשבילן, לדוגמא-צריכה ללמוד מבחן, חברה תיתקשר אז היא תעזוב הכל ותיתפנה לחברה, חברה תגיד לה שתבוא בשעה מסויימת והחברה מאחרת אז ביתי תקבל זאת ותידחה את הדברים שהייתה אמורה לעשות,, , יש לה עוד חודשיים יום הלדת, היא לא רוצה לחגוג, אותי זה מרגיז, מכיוון שביתי לכל יום הלדת או לחברה טובה רצה ומשקיעה את הנשמה וקונה מתנה, ודברים שנוגעים אליה היא לא רוצה לקבל, לים היא לא הולכת -כי לא רוצה לשים בגד ים, בגלל שהיא נראית מאוד קטנה לגילה ושאר חברותיה מאוד מטופחת וגבוהות ממנה, היא תעשה למען אחרים הכל אבל כשזה קשור אליה היא "מבטלת" את הצרכים שלה וקודם דואגת לצרכים של האחר. אני גם רואה שהיא לא רוצה להיות במרכז העיניינים, אני כאמא מלמדת אותן לעזור ולהתנהג בכבוד לאחרים, אך יש גבול לכל דבר, ממש כואב לי לראות איך שביתי מתייחסת לאחרים בכבוד ולפי הצרכים שלהם והזמנים שנוחים לחבריה, ולעצמה היא לא כל כך דואגת, איך אוכל "לפקוח" לה את העיניים ולהדריך אותה לא לבטל את עצמה בלי לבקר אותה ובלי לגרום לה להרגיש תסכול?

שלום שני
מה שאת יכולה לעשות זה לפנק אותה, להראות שלה שמגיע לה ולפחות כלפי ההורים שלה היא לא צריכה להתאים ולהקריב את עצמה אלא להיפך. יש בטח המון דברים שצריך ללמוד עליה, אני לא מאמינה שרק בגלל הגובה והמשקל היא מתנהגת כך, אם תפשפשי בעבר אולי תמצאי ניצנים של האופי הזה שלא מגיע לה אלא לאחרים צריכה להתאים עצמה ולרצות אותם. היא באמת לא במצב נפשי הכי טוב מכיוון שמזניחה את עצמה חיצונית.
נראה לי שהנושא מצריך טיפול מקצועי, משפחתי או פרטני.

בהצלחה!

שלי ורדי

שלום יועצים יקרים!
לאחרונה התחלתי לשאול את עצמי את השאלה: האם אני הומו?

אני דן, תלמיד כיתה ז. אני לא בין המקובלים בשכבה. לפעמים אני נכנס לאתרי פורנו.כשהייתי באתרים מסוימים, הסתכלתי בעיקר על סרטונים שמופעים בהם בדרך כלל, יותר גברים מנשים. לא יודע. איך שהוא גברים ואיבר מינם מגרים אותי הרבה יותר מנשים. לפעמים כשאני רואה גברים צעירים יחסית אבל חתיכים, אני ישר מתחיל להתלהב ולחשוב מחשבות מיניות. אבל אני לא יכול לחשוב על עצמי במובן שאני אבוא, ויהיה לי חבר, שאיתו אני אתחבק ואתנשק. כאילו, כמו ההומאים הקיצוניים האלה. אבל על יחסי מין באמת אין לי בעיה וזה מה שככל כך מטריד אותי. אולי אני בעצם אוהב את שני המינים באותה מידה? חשוב לי לציין שזה לא שיש לי משהו נגד בנות, ואפילו הייתה לי חברה אחת. פעם אחת, שכבנו יחד במיטה שלה, וממש חיבקנו, ליטפנו נישקנו אחד את השנייה. היום אני מגדיר את זה ככאילו שלב אחד לפני יחסי מין. לא הייתה מגיע איתה לשום מצב של הורדת בגדים או דברים בסגנון, בטח לא בגיל הזה. עזרו לי בבקשה! עזרו לי !!!

שלום לך,
מהתיאור שלך אולי כן יש לך נטיות, הנטיות אצל בני אדם אינן שחור-לבן כפי שאנחנו חושבים או אוהבים בנות או אוהבים בנים. כולנו נמצאים על פני רצף שבקצה האחד נמצאים ההומוסקסואלים ה"קיצוניים" כפי שאתה קורא להם. ובקצה השני האנשים שלא יכולים אפילו לחשוב על מין עם בני מינם.
ייש אנשים שנמשכים לשני המינים לפעמים מה שמכריע זו הנטיה הפיזית ולפעמים הנטיה הרגשית, מתאהבים נפשית בבן אדם מאותו מין.. אתה מוטרד וזה כל כך טבעי בגילך להיות מוטרד לא כי אתה לא בסדר, חס וחלילה, אלא כי כמו רובנו גדלת בחברה שלא מאד "מסמפטת" הומוסקסואלים ואז גם לך יש דחיה מסוימת מהרעיון הזה. אני מציעה לך לקרוא חומר וכתבות על התפתחות של הנטיה המינית, לקרוא ולשאול שאלות בפורומים בנושא זה. מומלץ גם להתייעץ עם איש מקצוע, אתה יכול להגיד להורים שאתה רוצה ללכת לפסיכולוג בלי לומר להם את הסיבה הספציפית. הפסיכולוג ללא רשותך לא ישתף אותם..
אתה מתחיל לחפש את הזהות שלך בכל המובנים ונטייה מינית היא אחד הדברים שמגדיר אותנו. אולי גם פה באתר של BEOK ייתכן ויש פורום ממוקד בנושאים האלה.
תמשיך לחפש , אין דרך אחרת מלהבין את עצמך אך לדעתי אין בך שום פגם. כל נטיה מינית אשר תהייה, צריך להתמודד איתה. זה לא מנמיך אותך כבן אדם. ההיפך הוא הנכון, האנשים ההומוסקסואלים הם אנשים אמיצים כי בחרו בדרך האמת שלהם למרות הקשיים החברתיים והמשפחתיים שהנטיה גורמת להם. צריך לזכור שהכי חשוב זה להיות בן אדם טוב ומוסרי ואטהב בני אדם. עדיין אין מהמשתמע מהמילים שלי שיש לך נטיה הומוסקסואלית, הכל עדיין פתוח לבדיקה ולהתפתחות.
כל טוב!!

שלי ורדי

אני אמא לבת 17 , סוף יא. במשך שנתיים/ שלוש יש לנו הרבה ויכוחים על צורך לילמוד על שתיית אלכוהול ואישון, על פירסינג על יצאיות עד מאוחר בסופי שבוע ולפעמים באמצע שבוע, על צורך לרדת במישקל (היא שוקלת 87 ק"ג) . המוטו שלה : הכל בשביל כיף, לחיות בשביל כיף, אבל בלי להתאמץ אפילו טיפה. אם היא מאוד רוצה משהוא אבל זה דורש מאמץ היא ישר מוותרת ומוצאת תירוצים . בזמן אחרון אני הפסקתי להבין אותה , קשה מאוד לדבר איתה היא לא מקבלת שום ביקורת, אני מנסה לדבר איתה בצורה מאוד עדינה בלי לפגוע בלי להעשים, אני מנסה למצוא פתרונות ודרכים אבל כל שיחה נגמרת בצעקות מצד שלה, בהעשמות שאני לא מבינה כלום ולא תומכת בה, שאני רק מקלקלת לה מצב רוח וסתם דורשת דברים. סך הכל אני רואה שהיא לא מרוצה מהחיים, היא סובלת, היא רבה עם חברות וחברים הטובים שלה בגלל דברים קטנים. היא, נגיד, מנסה לרזות , אחרי יום היא מפסיקה, או שהיא מנסה ללמוד ואם היא לא מבינה אז אוזבת מייד ובכל הדברים היא תמיד מעשימה מישהוא אחר. ואז במקום לפטור בעיות היא הולכת עם איזה חברי שותה , מעשנת, לפעמים יש לה יחסי מין זמניים עם מישהוא מאותם חברי. וזה מבחינתה חיים נורמליים. אני נסיתי הרבה אבל המצב רק מדרדר ואני מאבדת אותה. איך אני אמורה להתנהגת ומה לעשות. תודה

שלום לך,
הבת שלך בהתפרקות טוטלית נדמה לי, הגיל גם עושה את שלו, גיל שבו הדחפים של הנאה מתגברים מאד ואין שליטה עליהם לפעמים. נדמה שמכיוון שהקשר ביניכן שברירי וקל להתלקח ולהגיע לריבים, עדיף שצד שלישי ייכנס לתמונה כמו איש מקצוע, יועצת או פסיכולוג/ית של בית הספר או עובדת סוציאלית. בגיל 17 היה מצופה שהבת תמצא קצת רגיעה מהדחפים אך נדמה לי שהיא אישיות חלשה וסובלת, כפי שהבחנת נכון. אין לך ברירה, תצטרכי להציב גבולות כי לה אין גבולות אישיים. פחות דיבורים מצידך כי כפי שאת אומרת לא עוזרים , אלא מעשים. אם אבא שלה גם יהיה מעורב אולי ביחד תעמדו מולה ותציבו גבולות. איש המקצוע תפקידו יותר להבין אותה, להבין לסבל שלה..ולעזור לכם להשאר חזקים ולהעמיד גבולות ולעמוד חזקים ולא להחלש מול האתגרים שהבת מציבה לכם...
בהצלחה!

שלי ורדי

שלום, אני בן 25, גר עם ההורים, ומרגיש שכרגע אני בשיא ההתבגרות הנפשית שלי.

אני מרגיש שעד לפני כמה חודשים הייתי עדין ילד מבחינה מנטלית, ורק בחודשים האחרונים הגעתי לשלב הנעורים, שזה אומר:
1. לראשונה אני מרגיש שאני אינדיווידואל בעל השקפת עולם עצמאית, עד לפני כמה חודשים ראיתי את העולם מהעיניים של ההורים שלי.
2. לאחרונה התאהבתי בבחורה בפעם הראשונה בחיי.
3. בערך לפני חודשיים הרגשתי לראשונה שאני מעוניין בקשר עם בת זוג.

אפשר להגיד שהייתי תקוע הרבה שנים במצב מנטלי של ילד, וכרגע אני מרגיש שפתאום כל התהליך של ההתבגרות הנפשית בא אלי בבום ורץ מאוד מאוד מהר.

שאלתי היא, האם כל זה נורמלי?
שכן, התופעות שאני מתאר אמורות לצוץ בערך בגילאים 12-17 עד כמה שידוע לי...

שלום לך,
קורה ויש התבגרות מאוחרת, ידוע שגיל ההתבגרות נפרשת היום על פני תקופה ארוכה יותר ממה שחשבו פעם, מגיעה עד לגיל 30. כך שאתה בטווח, וטוב שדברים קורים לך , אני מתרשמת שיש דינאמיקה פנימית ואתה לא נשאר במקום. כמה נכון ומתאים, כשנבנית זהות והקשר עם ההורים עובר איזו טרסנפורמציה, אז מגיע הזמן למלא את החלל הרגשי שאהבת ההורים הראשונית והילדותית, ניתן לומר כך, הותירה, באהבה אחרת, באדם אחר, אינדיווידואל אחר בוגר. נשמע טוב, ובבקשה ממך..אל תתעסק באם זה נורמאלי או לא נורמאלי. נורמאלי זה טווח זו לא נקודה, ואתה מתקדם לכיוון הנכון, זה מה שחשוב.

כל טוב!
שלי

אני חולה בסכיזואפקטיב דיסאורדר, לכן אני חושש שיש לי התבגרות נפשית מאוחרת כתוצאה ממחלת נפש, ושאצלי דברים זזים לאט יותר מאצל אנשים נורמלים.

זה פרט משמעותי,התרחקת מקרבה,מקשרים.אולי עברת טיפול כי לא קשה להתגבר על כך לבד...

הילד שלי מבריק (הוא בן 17) .
אני באמת גאה בו , בלי שהוא מתאמץ הוא מקבל ציונים טובים ופשוט מבין בהכול
אך יחד עם כל החוכמה ישנה גם התחכמות , וזה מעורר כבר כמה בעיות רציניות .
הוא מתחכם ומתחצף לאנשי בעלי דרג חסרי סבלנות ונקלע כבר למספר סכסוכים בעקבות זה , ואפילו נעצר פעם אחת ויצא עם אהזרה .
אני חוששת מאוד שימשיך להתנהג כך ויפר את תנאי המבחן שלו , ניסיתי להסביר לו את החששות שלי אבל הוא אמר שלא אכפת לו , לעיתים אני חושבת שהוא רוצה להסתבך בצרות בכוונה בשביל קצת "אקשן" .
איך אני יכולה לשכנע אותו להרגע עם ההתחכמויות ? אשמח לעזרה או לסתם סיפורים דומים..

שלום אני בן 16 וחצי ויש בעיה ביחסים ביני לבין ההורים שלי (בעיקר עם אמא שלי, אבל גם עם אבא שלי לא חסר).
הבעיה היא שההורים שלי הם "חולי עבודה", זאת אומרת שכל חוסר עבודה (עבודה פירושה "פעילות תורמת, חשובה או מפתחת"-ככה הם קוראים לזה) גורם להם להשתגע.
דוגמה לכך זה מה שקרה בשבת האחרונה. בשבוע שעבר היו לי 3 מבחנים גדולים של-2 מהם הייתי צריך ללמוד כמה ימים ובאותם ימים הלכתי לישון ממש מאוחר יצא שישנתי פחות מ-7 שעות באותם לילות. אז סוף סוף הגיע סוף שבוע, והרשיתי לעצמי (כן, ממש חטא גדול) להיות במחשב כל ערב שישי ולראות טלוויזיה כל בוקר-צהריים של שבת. כל פעם שאמא שלי עברה בסלון וראתה אותי מול הטלוויזיה היא העירה הערות כמו "כמה זמן אפשר לראות טלוויזיה בלי לעשות משהו?" "אתה כל הזמן מחפש פינוקים: ממחשב לטלוויזיה ומטלוויזיה למחשב" או שהיא תקעה פרצוף מאיים.
בסוף, בערב של שבת הכל התפוצץ כשאבא שלי אמר לי לכבות מיד את הטלוויזיה והוא ממש התעצבן, בסופו של דבר לכולם נעשה נזק: לאבא שלי כאב הראש כל הלילה, אמא שלי דאגה והאשימה אותי בזה שחוסר העבודה שלי פוגע בבריאות של כלום ואני הייתי עצבני ולא יכולתי להירגע. הם אשכרה הרסו ערב של יום שבת בגלל שנחתי משבוע מאוד קשה וראיתי טלוויזיה יותר "מהזמן המוקצב". זה נשמע הגיוני בכלל?!
עוד נקודה חשובה: בזמן האחרון הבאתי ציונים ממש טובים (מעל 90 ואפילו מאיות) וזה לא מזיז לאמא שלי. כשאני אומר לאמא שלי "קיבלתי 98 ב..." היא עונה "איזה יופי" או "כל הכבוד" וזהו. אבל כשאני נח, היא לא מעריכה כמה קשה למדתי כדי לקבל 98 והיא לא מעריכה את עצם הציון הגבוה, והיא ממשיכה עם ההערות שלה וזה ממש מאכזב ומאוד מעצבן, ובטח שלא נותן מוטיבציה להמשיך להשקיע בלימודים.
עוד דוגמאות למה שאמא שלי בד"כ אומרת:
-"איך אתה מעז לראות טלוויזיה ביום חול?!"
-"אתה לא מקבל יוגורט/סושי/עוגה כי לא עשית כלום היום" (כשבעצם זה לא נכון)
-"לא התפנקת היום מספיק, ואתה מחפש עוד פינוקים?" (כשמה שעשיתי היה בסך הכל לקחת קערה עם בייגלה ולראות טלוויזיה לשעה)
-אוכלים רבע שעה והולכים לעבוד, ולא מתפנקים ומנשנשים 40 דקות"
האם זה נורמלי להתנהג ככה? היא מתנהגת כאילו היא עברה את השואה, כאילו העבודה משחררת או משהו כזה... והיא גוררת את אבא שלי לכל זה ויוצא שגם הוא תומך בה בדרך כלל וגם כועס עלי.
* חשוב לציין שעוד אין לי עבודה קבועה חוץ מלחלק פליירים פה ושם בחופש גדול, ואולי זה מה שמעצבן אותם אבל אני מתכנן ללכת לחפש עבודה בפסח. אבל זה ממש לא סיבה להתנהג בכזאת פנאטיות!
כל ההתנהגות הזאת ממש מקשה עלי ואני כל הזמן במתח ובמחשבות של האם כשאמא שלי תראה אותי בעוד כמה דקות היא ישר תתנפל עלי. יוצא שאני חושש לראות טלוויזיה או סתם להתבטל ואני נמנע מלראות את אמא שלי כל הזמן וכשהיא הולכת לסידורים אני ממש מאושר שאני לא אראה אותה ושיהיה לי קצת שקט.
יש המלצות לגבי זה? אני כבר מיואש.
תודה

שלום
לא להאמין שאתה מקבל בגילך עונשים ילדותיים כאלה כמו מניעת עוגה...הם באמת לא מפרגנים לעצמם וגם לא אליך, נדמה לי שהם חיים בדריכות, בפחד מהנאה ובפחד מכישלונן אם לא יעבדו, אם אתה לא תהיה איש עבודה.. לפי מה שאתה אומר, בלימודים אתה משקיע ומשיג ציונים טובים, הם היו צריכים להיות מרוצים. לדעתי אתה צריך לקבל ייעוץ פרטני או כדאי לבקש מהם לבוא אתך לייעוץ משפחתי. תגיד להם שאתה רוצה מאד שאיש מקצוע, ניוטרלי, יבחן את המצב ויחווה את דעתו האם אתה מתנהל היטב או לא. זו יכולה להיות גם היועצת של בית הספר.

בהצלחה,

שלי ורדי

בני עובד מגיל 15 בסופי שבוע (היום הוא בן 17), חסכן שלא פגשתי. ולאחרונה התייעץ איתנו מה כדאי לו לעשות עם הכסף שחסך...האם אתם חושבים שכדאי לו לחסוך את הכסף (צריך לזכור שיש לו גם תוכניות חסכון שאנחנו עשינו לו) או שכדאי לו שהכסף יהיה זמין לבילויים/בגדים והוצאות יותר גדולות כמו טיסה, צבא וכדומה...

שלום
נראה שהכי טוב יהיה לשלב בין השניים. גם לחסוך וגם לבנות. יהיה נבון לשבת איתו ולייצר יחדיו סדרי עדיפויות כלכליים לטווח הקצר ולטווח הרחוק וממקום זן לגזור החלטות.

את האמת שזה אומר הרבה שילד מגיל כזה עם מודעות ומוסר עבודה גבוה... בנוגע לשאלתך, בגדול הוא עובד כל כך קשה ואני חושבת שיש דברים שהוא היה רוצה לעצמו (אייפד, אייפוד וכו') הרי הוא צעיר ובגיל הזה אם אתה לא מנצל את הכסף אתה מרגיש כאילו לא קיבלת תמורה לעבודה הקשה. בכל מקרה, כמו שכתבו לך כבר אני חושבת שהתנהלות נכונה היא שילוב של השניים. אולי כדאי לכם לפתוח תכנית חסכון עם סכום קבוע שכל חודש יופרש לתכנית וחלק מהמשכורת תהיה לו למחיה, בזבוזים וכו'... כך אפשר ליהנות משני העולמות וגם בעתיד להרוויח. העניין הוא שכדי שהוא באמת ירוויח ולא תשימו את הכסף סתם בחיסכון כדאי לבחור תכנית חיסכון עם ריבית משתלמת. אני לא בקיאה בכל התנאים ואני מאמינה שזה גם משתנה מבנק לבנק אך אני יודעת שבבנק שלי (מזרחי) יש ריבית אטרקטיבית למפקידים דרך האינטרנט, שתקראי בדיוק מה זה אומר ותלכי לבנקאי שלכם ותבררי גם דרכו. מקווה שעזרתי, שיהיה שבוע טוב ובקרוב מאוד גם חג שמח!!!

אני גרושה מזה 13 שנה. היחסים ביני לבין האב הפכו לקרים מאז שהחליט להוריד לי מזונות... ככה בהפתעה כי לא ממש רציתי להקשיב לו שהוא שתוי ...... מאז נאלתי לעבוד הרבה יותר שעות שלא נדבר על המתח במציאת עבודה.... ועול הפרנסה ..
ליימים בני החליט שאביו מחליש אותו בזה שזה לא ממש עובד.. יש לציין שאביו עבד הרבה שנים ועשה מספיק כסף כדי להרשות לעצמו להנות מהפרות..
איני יודעת למה נוצר נתק עמוק והילד לא רוצה בחברת אביו למרות ניסיונותיי הכושלים להסביר שזו בחירת האב ... וכל השנים עבד קשה...
מה שגרוע הוא שהאב שלא יכול להתמודד עם הגישה הזו של הבן שוב מאיים ..אתם גריםבדירה שלי ואני אראה לו.. וכל מיני ניפנופי איומים... האבא לא יכול להכיל זאת וכמנהגו מאיים לסגור ת'ברז.. ולי אין כוח למלחמות..
מה אני אמורה לעשות..

שלום לך
לפי מה שאת כותבת יש פה מערכת יחסים לא פשוטה ביך לבין האב שמשליכה על מהות הרגשות של הבן כלפי אביו. יש צורך בהתערבות חיצונית כדי לשקם את היחסים בינך לבין בן זוגך לשעבר ולאחר כך בין בנך לבין אביו. זכרי שהסיבה לקשר בינכם הנא הילד ולכן שווה לנסות מהלך של גישור.  

הבן שלי בן ה15 וחצי מביא קבוע בשישי בשתיים בצהריים חבר. מצפים ממני לארוחה..
ולי לא בא... פעם פעמיים נמאס לא רוצה..
למה רק אני? הצעתי שביום הזה יאלו בחוץ כל אחד מביא כסף ויקנו..
לפעמים החבר לא מביא כסף ואנ י צריכה לשלם..
מה חושבים לעצמם ההורים של החבר מה אני בית הארחה??
היום עשיתי כבר פרצופים לבן שלי והייתי קרירה אליו .. מה לא ברור ?? קשה לי עם הקרירות והשתיקה
למה זה קשה להיות הורה..
בא לי לפעמים להיות באי בודד...

שלום אימא
כלום לא ברור. אם את יוצאת מנקודת הנחה שבנך מבין את מבטיך הקרירים יש ללך טעות. הכי נכון יהיה ליזום שיחה עם בנך ולהסביר לו את עמדתך בעניין. הקשיים שלנו נובעים בראש ובראשונה מתקשורת מוגבלת. אל תצאי מנקודת הנחה שמבינים אותך. בררי שכך לאחר הסבר של הדברים שמקשים עליך. זה נכון לכול סיטואציה

היי
אני ממש כותבת ובוכה לא מאמינה שהילדה שאני כלכך אוהבת מתנהגת כמו מפלצת.

היום ביקשנו מהילדה ללכת לישון השעה הייתה בסביבות 11 בלילה. רצינו קצת להיות יחד אני ובעלי ככה אין לנו בעיה שהיא נשארת עד מאוחר ואולי זאת הטעות.

אז אבא שלה ביקש ממנה ללכת לישון ורדף אחריה וכל פעם היא אומרת לו עוד מעט עוד מעט עוד 4 דקות עוד שלוש דקות בסוף הוא קם ואמר לה ללכת לישון בכעס אז היא קמה ובאה ללכת לישון אז הוא אמר לה תחליפי בגדים לא לישון עם הבגדים של הבית ספר מה גם שלא התקלחה כי לא הסכימה ותצחצחי שיניים אמרה לו שהיא לא מעוניינת לצחצח שיניים כי היא מתה מעייפות וגם אין לה חשק לטעם של המשחה כרגע בפה. אמר לה את חייבת אמרה לו שלא אמרתי לה גם לצחצח אחרי כמה פעמים של בקשות אמרתי לה גם אם תצחצחי וגם אם לא מחר אין לך מחשב אבל אם לא תצחצחי אין לך עד הודעה חדשה מחשב. אמרה אני לא אצחצח וכן יהיה לי מחשב מחר אמרתי לה שלא אמרה לי שכן אז קמתי ובאתי לקחת לה את המחשב מהחדר היא אומרת אתם לא מבינים בלילה שאני עייפה אני לא שמה לב מה אני אומרת או מדברת. עייפה היא עייפה אבל להיות במחשב היא מוכנה להיות כמה שרק אפשר. ראתה שלקחתי לה את המחשב הרביצה לי ביד מכה ועוד מכה ומשחה לי את החולצה ואז עוד אמרה לי מטומטמת כמובן שלקחתי לה את המחשב הוא מוחרם כמו שהבטחתי.

השאלה שלי
מה עושים עם ילדה שכזאת וזה לא פעם ראשונה שהיא מרימה עלי יד פעם אחת היא הרביצה לי שרטה אותי עם הציפורניים שלה ויצא לי דם ועד עכשיו יש לי סימן ביד מיזה.
מה אני יכולה לעשות.

ביום ראשון יש אספת הורים בבית הספר עושים הפתעה לבנות שיר שכל האמהות ישירו של השכבה בטקס שיהיה שבוע אחרי זה באיזה בית כנסת בעיר עושים טקס בת מצווה.

הילדה עשיתי לה כבר בת מצווה אפילו נרשמנו לסדנה וכל כמה זמן יש פגישה של דברים שעושים לקראת הבת מצווה אבל לי אין כוח יותר אחרי ההתנהגות הזאת שלה. האם לדעתכם להשתתף בטקס וללכת ביום ראשון להכנות או שלא? ואם לא אלך זה בשביל להראות לה שלא כל דבר היא תקבל אחרי ההתנהגות שלה ושאמרה לי מטומטמת והרימה עלי יד. פשוט רציתי עצה מה לעשות איתה כדי שהדברים האלו לא יחזרו על עצמם כי הם היו בעבר זאת הפעם השלישית. אם ללכת למפגש אם לקחת אותה לטקס של הבית ספר של הטקס בת מצוה ובכלל מה לעשות מה דעתכם???

אני חושבת שכן ללכת לטק, זה משהו שאינו הפיך , לא יחזור עוד פעם. יש לך מספיק דרכים בהתנהלות וחיי היום יום דרכם את יכולה לבטא את הרגשתך כלפי התנהגותה, את רצריכ הלהיות כלפיה קורקטיבת, מעט קרה, שתידזכור שאת כרגע לא שכחת מה שהיה. הייתה לה התפרצות זעם ונדמה לי שלא כל כך טוב ביניהם, בינה לבין שני ההורים. אני ממלציה בחום על הדרכה משפחתית, עכשיו שהיא עוד בת 12, אחרת יותר מאוחר מכיוון שאין לה גבולות טובים עלולה לעשות כרצונה עוד יותר ולהמשיך לזלזל בהם.

בהצלחה!

שלי ורדי

לטקס והחרמתי לה את המחשב ואמרתי לה שתדע שאני אומנם סולחת כי אני אוהבת אותה אבל אני לא שוכחת. כי לא יכולתי להגיד לה שאני לא סולחת אחרי שלפני כמה שעות אמרתי לה שכן פשוט רק עכישו ראיתי את ההודעה שכתבת לי. אהיה יותר קרה אליה למרות שזה נורא קשה לי אבל אהיה חייבת להיות קרה.
ונכון אין לה גבולות אנחנו הורים גרועים בקשר לגבולות.

למי את יכולה להפנות אותי אם את יודעת בכפר סבא שיעזור לי בעניין? אבל שלא יהיה מאוד מאוד יקר כי אנחנו כבר משלמים המון כסף על גן פרטי לקטנה ועל ריפוי בעיסוק לקטנה וקלינאית תקשורת לקטנה ולימודים לגדולה לימודי עזרה בחשבון ובאנגלית. רציתי לשאול אם יש איזה הדרכה דרך הקופה שאת יודעת עליה או משהו שהתשלום לא נוראי.

תודה רבה רבה על תגובתך גם היום ביום שבת.

תודה
ושבוע נפלא

אני לא מכירה מישהו ספציפי בכפר סבא דווקא, דרך הכללית אם אתם בכללית יש פסיכולוגים שמתמחים בטיפול משפחתי, תתעניינו גם בשירות הפסיכולוגי-חינוכי משלים של עריית כפר סבא (שפמ) על ייעוץ משפחתי וייעוץ למתבגרים.

כל טוב,

שלי

בתי בת 15 השנה החלה בבית ספר חדש, והכירה במסגרת הכיתה שלה שתי בנות שאיתן התידדה
בהתחלה סיפרה שהיא נהנת מהקשרים איתן כי היא מרגישה שזה הדדי, לאחרונה סיפרה שהיא זו שיוזמת מטלפנת והן יותר פאסיביות.
כשהן בבית ספר הן לרוב יחד אבל אחהצ הן לא ניפגשות ,שאלתי אותה למה הן לא מתקשרות והיא אמרה שהיא לא יודעת למה אבל זרקה "שאם היא לא תיזום לא יהיה קשר"
בבית ספר הקודם שבה היתה היו גם קשיים חברתיים תמיד איכשהוא זה הגיע למקום שהיא זו שיוזמת מתאמצת והצד השני הרבה יותר פאסיבי, והחשש שלי שזה פגע ופוגע באופן קבוע בבטחון העצמי שלה בנוגע ליחסים חברתיים.
ובאמת התחושה שלי שהיא היחידה שמתחזקת את הקשר ובתחושה שלה שיתכן והיא נכונה ויתכן שלא (דבר שלא העזה לבדוק אף פעם) הקשר לא הדדי.
כיצד אני כאמא יכולה לעזור לה ?(היא היתה בטיפול קוגנטיבי התנהגותי במשך 8 חודשי)

שלום,
השאלה כאן האם יש משהו שבתך צריכה לשנות, הן בהתנהגותה, שאולי גוררמת יחס כזה פאסיבי, שנראית לי אופציה פחות אפשרית, או שהבנות שהיא בוחרת הן פאיסיביות, שקטות מדי, מסוגרות מדי. ייתכן שהיא לא בוחרת את החברה המתאימה לה, כי היא יותר חברותית, יש לה יותר צרכחים בעוד חברותיה אולי יותר מופנמות או ילדותיות..
האם יש מכנה משותף בין חברותיה היום ובעבר? האם דרך התצפית הספונטאנית שלך אל חברותיה את יכולה להסיק משהו על תכונותיהן ולמה הבת שלך בוחרת אותן. או באמת אלה בנות שכן חברותיות אך את הבת שלך הן פחות משתפות וכן דואגות להדק קשרים חברתיים אחרים? אם התשובה לאפשרות האחרונה נראית סבירה, צריך לחשוב איך התנהלותה של בתך? או אולי בתך בוחרת בבנות שאינן מתאימה לה,ואז הן פחות מחשיבות אותה כחברה טובה ופחות עושות מאמצים להיות אתה? תבדקו את כל האפשרויות, אולי תקבלו תשובה.

כל טוב,

שלי ורדי

הי
אני ממש מיואשת
הילדה שלנו בת 13 משקרת באופן סדרתי בכל הקשור ללימודים
יש לה בעיה רצינית בהתארגנות, כל כמה זמן אני תופסת אותה בשקרים
הבהרתי לה את חשיבות האמינות והיושר בקשר בין אנשים, אך היא בשלה אני לא יודעת מה לעשות איתה

שלום יעל
היא משקרת כדי להמנע, לברוח מעימותים, ממצב לא נעים.כרגע צריך לעזור לה בכך שתהיי מעורבת מאד דרך המורה בכל הקשור ללימודיפ, היא תבין שאן טעם לשקרים בסוף כי ממלא יודעת את האמת. השקרים אומרים משהו על על הכוחות החלשים שלה. אם מופיעים בעוד מקום בוודאי ישפיעו לקשר שלה איתכם או עם חברים. בתחום הלימודי צריך לבדוק גם אם היא צריכה אבחון, או עזרה לימודית, עזרה בהתארגנות או אם היא נמצאת בבית ספר הנכון. כדאי גם לחשוב אם השקרים הינם כחלק מהתרחקות שלה מכם, ההורים או ממוקדים רק בלימודים.

כל טוב!

שלי ורדי

כאן בקהילת הורות התומכת שלנו.

חג שמח!

בתי בת ה- 13.5 החליטה שהיא רוצה להיות רזה יותר (היא רזה) ולכן צמה כל היום, פעם ביום אוכלת סלט ירקות. מה עושים? לקחתי אותי לדיאטינית אשר הסבירה לה איך מרזים, אך ללא הועיל, הפחד שלי שהיא תדרדר להיות אנורקסית.......

שלום מירב
יש לפנות בהקדם האםשרי לפסיכולוג ילדים!!!! לא להמתין.