שלום, בני בן ה- 13, ילד טוב ביסודו אך מקבל את גיל ההתבגרות בצורה לא קלה. מאז נכנס לחטיבה לא מצא ולו חבר אחד טוב שיוכל ללמוד איתו ולחלוק איתו דברים אישיים. הוא טוען שיש לו המון חברים בבית הספר אבל חבר טוב שבא אלינו הבייתה אין לו. החברים איתם הוא מעדיף להתרועע הם למרבה הצער ה"מופרעים" של השכבה, ילדים שאין להוריהם הרבה שליטה עליהם וכך יוצא שאם הם חוזרים הבייתה בשעות מאוחרות מאוד והבן שלי מבקש להצטרף אליהם, אני לא מרשה והוא חושב שהוא נורא מקופח וזה יוצר מריבות קשות בינינו. בנוסף, כל דבר שאני מבקשת ממנו נתקל בחומה הוא פשוט אומר "עזבי אותי בשקט" ואי אפשר לדבר אתו יותר. הוא לא כל כך מבין שהוא רק ילד וחושב שהוא נורא גדול ויכול לחזור הבייתה לבד במונית אם הוא נתקע מאוחר וחושב שאנחנו מחמירים מידיי שלא נותנים לו לעשות מה שהוא רוצה. איך מרחיקים אותו מהחברה הרעה שהוא נמשך אליה? דיבורים לא עוזרים לצערי וכל הילדים ה"טובים" נקראים אצלו חנונים ואין לו מה לעשות איתם. יש לציין שיש לו המון הפרעות בבית הספר הוא מפטפט כל השיעורים, והיה מושעה פעמיים עקב התחצפויות למורים גם הציונים שלו ירדו מאוד. את כיתה ו' סיים עם תעודת הצטינות מהמנהלת והתנדב שנתיים במועצת תלמידים כל התעודה שלו היתה מעל 90. אני ממש לא מבינה איך הוא עבר מקיצוניות כזו לשניה ההסבר היחיד ההגיוני זה שהוא מושפע מהחברה הרעה שהוא נמצא בתוכה. - מה עושים?
- להצגת כל הדיון בנושא בן 13