פורום הורות טבעית עמוד 20

רוצה ללבוש בגדים ארוכים של השנה בדרך כלל מבד פוטר, הכי נעים לו. לתת לו להתבשל או שיש כאן בעייה עם תחושת מגע או קטע חברתי בכלל? תודה

כשהייתי פחות או יותר בגילו של בנך, ברגע שעונה החלה להתחלף, אהבתי מאד ללבוש את הבגדים של העונה החדשה-מן געגוע שכזה לבגד חם או קצר, לאחר כמה חודשים שלא לבשנו אותו. גם אם היה לי מאד חם וגם אם היה קר, התעקשתי ללבוש את הבגד הכי לא מתאים..אחרי כמה ימים זה עבר לי...
לא כתבת אם מדובר באפיזודה חד פעמית או משהו מתמשך ,ולא ציינת אם מתלווים מאפיינים נוספים כך שאינני יודעת אם יש סיבה לחשוד בבעיה תחושתית-הרגישי חופשי להרחיב אם יש צורך
בכל מקרה מקווה שהחוויה שלי עזרה להבין קצת יותר
שנה טובה, וסתיו נעים לכולכם.

לכל הגולשים והגולשות, ולכל התינוקות שהצטרפו אלינו, שתהיה לכולנו שנה נפלאה, שנה של המון שמחה והודיה,התרגשות וחוויה
והלוואי שנשכיל להיות טובים יותר ונכונים יותר לעצמינו ולמשפחתינו..
באהבה

אני טסה עוד כמה שבועות טיסה ארוכה (מאוד) עם הילדה שלי שהיא בת 3. מאמהות אחרות שמעתי שטיסה עם ילדים זה סיוט והן הציעו לי לתת כדורים לפני הטיסה אבל אני נרתעת מזה. יש לכן אולי עצה למשהו טבעי בשביל הטיסה ואיך בכלל אפשר לעזור לה להסתגל לארץ חדשה בקלות?

טיסות ארוכות יכולות להיות לא פשוטות עבור ילדים ועל כן הייתי מציעה להקבוע אותן לשעות אחרהצ כך שמרבית שעות הטיסה יעברו בשינה. כמו כן רסקיו יכול לעזור להרגע והעביר את זמן הטיסה יותר בנעימות.לגבי הההסתגלות לארץ חדשה-לא כתבת האם מדובר בטיול או בזמן שהות קצר או מעבר לתקופה ארוכה יותר..כמו כן חסרים לי פרטים על אופי הילדה ודרכי ההתמודות שלה, אך באופן כללי אם תתנו לה תחושת בטחון ואת הידיעה שרק הדברים החיצוניים הם שמשתנים והדברים הפנימיים נשארים איתנים, ואם תדעו לעטוף את הכל בעטיפת התרגשות ושמחה על השינויים סביר שהדבר יעבור יחסית בקלות.
את מוזמנת לעדכן בפרטים יותר ספציפיים אם יש לך צורך
בהצלחה ושנה נפלאה

היי,
הילד שלי בן 7 וקצת אנרגטי מדי ולא מרוכז. שלחו אותנו לעשות לו אבחון והסתבר באבחון שיש לו הפרעות בקשב ובריכוז ורוצים לרשום לו ריטלין. אני ממש מתנגדת לריטלין אבל במכון התעקשו שזה נורא חשוב וגם בבית הספר נתנו לי בסוף השנה את ההרגשה שיהיו צרות אם לא נטפל בבעיה שלו (אולי יעבירו אותו לכיתה מיוחדת למשל), אני לא יודעת מה לעשות, יש לכן עצה לטיפול טבעי בהפרעת קשב בלי לתת ריטלין?

אני מודה לכן מאוד על העזרה

הי אורלי,
אני לא מתמחה בתחום אולם אני יודעת שיש שיטות אלטרנטיביות שמאבחנות ומטפלות בבעיות קשב וריכוז בילדים כמו דמיון מודרך, ריפוי בעיסוק וכד'. בנוסף אני רוצה לבדוק בעוד מקום ואוכל לעשות זאת רק בימי העבודה ביום ראשון אז אחזיר לך תשובה בשבוע הבא.
בינתיים שיעברו ימים קלים
עינת דולב הדס

הטיפול בבעיות קשב ברפואה המשלימה משיג תוצאות די טובות אם כי תלוי באופי המקרה. לא כל כך ברור הפער בין העובדה שאת אומרת שהוא קצת אנרגטי ולא מרוכז לבין מתן הריטלין..
חשוב לזכור שבטיפול הטבעי מדובר בתהליך ולא ב"זבנג וגמרנו" כמו הריטלין ולכן חשוב לשתף את המערכת ולגייס לטובת העניין את סבלנותה ותמיכתה. אני באופן אישי לא הייתי מסכימה עם מערכת ש"מאיימת" באופן סמוי שיהיו בעיות אם הילד לא ייקח ריטלין!
הטיפול המשלים חייב לכלול מספר מרכיבים-קודם כל נכונות ושיתוף של כל באי הבית,אבחון, טיפול במגע-רפלקסולוגיה עושה פלאים עם הילדים הללו, שינוי תזונתי הכולל בין היתר הורדה של מזונות מתוקים ופחמימות ריקות היוצרות "פינג פונג" בתחושותיו של הילד ומעלות ומורידות אותו בטווח מאד קצר, טיפול הומיאופתי לתמיכה ועוד. חשוב לפנות למטפל נסיון והכשרה מתאימים.
שיטת אלבאום-המטפלת בליקויי קשב וריכוז הינה שיטה השנויה במחלוקת אולם ישנם ילדים שהיא עזרה להם מאד.
את יכולה לשוטט ברשת ולקרוא המון מאמרים וכתבות בנושא ואף למצוא מטפלים.
התענייני, חקרי קצת בנושא, ואם תחליטי להתקדם בעניין ותרצי עזרה נוספת-אני כאן לרשותך
בהצלחה ויישר כוח. אל ייאוש, תמיד יש מוצא.

הי,
הבטחתי לבדוק כיוון מסויים של טיפול טבעי ואני לא מצליחה לקבל תשובות. הייתי ממליצה לך לפנות אולי למרכז צעד ראשון, הם אמנם מטפלים בתינוקות עד גיל שנתיים אבל מנהל המרכז, שי זילברבוש מאבחן לדעתי גם גילאים מאוחרים יותר. שווה לבדוק.
יום טוב
עינת דולב הדס

אורלי. בעיית קשב וריכוז אינה סיבה כלל להעברה לכיתת חינוך מיוחד - לעולם טיעוען זה לא יעבור וועדת השמה, אז אל דאגה.
אך חשוב לטפל בבעייה כי היא פוגעת בדימוי העצמי של הילד כצומד וכאדם.
שיטת רמי כץ טובה, יש גם אפשרות לבדוק טיפול באומגה שלוש.
חשוב לא להזניח, ואם אף טיפול לא עוזר גם ריטלין הוא אופציה (מבחינתי אחרונה) - העיקר שהילד יחוש טוב עם עצמו.

אני רוצה להתייעץ בנוגע לחטיפים - מה מכל החטיפים שהילדים שלי (שני בנים - 7 ו-9) אוכלים כל היום הכי גרוע? אני רוצה לתחיל להוריד לאט לאט את המינון. יש צ'יפס, ביסלי, במבה, הכדורונים האלה, 'ציטוס - מה הכי גרוע ואיזה תחליפים יתאימו. כלומר לא רק בריאות, אלא גם "מגניבים"?

תודה מיקי

שלום מיקי ושנה טובה
חטיפים הם בהחלט דבר שרצוי להמעיט בו-גם עקב החומרים שמוספים אליהם, גם עקב העובדה שהם מונעים מהילדים להחשף למזונות אחרים ועוד. הדרך הטובה ביותר להוריד במינון לטעמי היא להסביר לילדים את המחיר שהחטיף "גובה" מהגוף, אפשר להסביר כיצד הגוף עובד, מה החומרים המישמרים גורמים לגוף ועוד ועוד. ילדים מאד שמחים ללמוד על הגוף שלהם ועל איך אפשר לקחת אחריות. לגבי החטיפים עצמם-ישנם חטיפים בחנויות טבע המכילים פחות חומרים משמרים וצבעי מאכל, ישנן טורטיות מקמח תירס, ביגלה מקמח מלא, פופקורן הוא תמיד תחליף מעולה(לא של מקרו), קרקרים למינהם, קורנפלקסים מסוגים שונים המכילים סובין ודגנים מלאים,פירות יבשים ובכלל-פירות וירקות צבעוניים ועסיסיים תמיד תופסים את העין, גם אם הילד לא יאכל בתחילה, הרי שברגע שזה יהיה חלק מהתפריט בבית-הוא ייחשף לזה. באופן כללי חשוב מאד לא לקנות את החטיפים אם רוצים להפסיק לתת אותם על מנת לא ליצור תסכול מיותר.
בהצלחה ובבריאות טובה

אני ממש לא רוצה לתת חיסונים לילדי (מכל מיני סיבות מובנות) אבל מופעל עלי לחץ רב מהסביבה.
אני מוכנה להתפשר ולתת לילד חלק מהחיסונים
האם תוכלו לעזור לי ולהגיד לי מאלו חיסונים עדיף להמנע . כלומר מה מהם הם הכי מסוכנים. אלו מהחיסונים פחות מסוכנים וכדאי לתת וכו
כל מה שאני יודעת עכשיו שאני לא אביא לבני את החיסון המשולש מ מ ר
אני מנסה ל"חרוש" את האינטרנט ורוב הכתבות שאני קוראת או בעד חיסונים או נגד בצורה מוחלטת
עדין לא מצאתי אתר שיענה לי על דרך אמצעית לחסן אבל תלוי כמה תלוי מה תלוי באיזה גיל וכו
הייתי מאוד רוצה לשמוע חוות דעת אישית בקשר לענין

הי נטלי,
אני יכולה לתת לך אך ורק את דעתי האישית אבל אני חייבת להקדים ולומר שאני לא מתמצאת לעומק בעניין החיסונים וזו אינה חוו"ד מקצועית. אנ יבאופן אישי כן חיסנתי את שני ילדיי אבל רק בגלל שלא הבנתי מספיק כדי לא לעשות זאת, כל פעם שנתתי חיסון עשיתי זאת ברגשות מאוד מעורבים כי ידעתי שאנ ימזריקה להם רעל במודע. מצד שני לא רציתי לקחת את האחריות הגדולה של לא לחסן. במדינתנו רוב הילדים מחוסנים ולכן זה מאוד בעייתי להחליט לא לחסן כי אז יש סיכוי שדווקא הילד הלא מחוסן יחטוף את המחלות. לגבי המ מ ר החיסון המשולש הוא כולל בתוכו את החיסון נגד חצבת, לאחרונה התגלתה מגפת חצבת באיזור ירושליים שעלולה להתפשט בכל הארץ ואז היא יכולה להגיע לילדים הלא מחוסנים גם אם אינם מגיעים למסגרת על בסיס קבוע. בכל אופן הנושא מאוד שנוי במחלוקת. הייתי ממליצה לך לחקור טוב טוב את הנושא לפני ההחלטה וכמובן שבסופו של דבר ההחלטה כמו גם האחריות היא שלך.
בהצלחה ושנה טובה ומלאה בריאות
עינת דולב הדס

make sure you are reading websies that are from a known sourse

הבן שלי בן שנתיים ומדי פעם הוא פשוט מתחיל לאונן וזה יכול להיות גם ליד אנשים. זה נראה לי סוטה שילד בגיל הזה מאונן ואני לא יודעת מה לעשות איתו, יש טיפול למשהו כזה? אני גם פוחדת ממה שאנשים יכולים להגיד אם הם רואים את זה (בינתיים זה קרה ליד ההורים שלנו וזה גם היה ממש לא נעים, אבל לפחות זה נשאר במשפחה)או שזה ימשוך אליו סוטים.
תעזרו לי בבקשה, זה ממש מפחיד אותי!!!

it is natural for a child this age to touch himself. you can tell him jentley to do it in a privet place. and not near people becouse it is a privet thing to do. again it is natural and age appropriate.

לכל גולשי הפורום,
שתהיה לכולנו שנה נפלאה ומופלאה, מלאת התחדשות, הפתעות, חיוכים, בריאות, שאלות ותשובות, תהיות ואנרגיות, שתהיה שנה של התפתחות אופטימלית לכל התינוקות, שתהיה שנה של אושר, עונג ונחת לכל ההורים המאושרים והעייפים, שתצליחו לישון ולנוח כמה שיותר, שתדעו לקבל ולהכיל את כל הקשיים של תינוקותיכם, שתצליחו למצוא את הדברים החיוביים והמשמחים ברוב הדברים, שתשארו אופטימיים, שתהנו מהיצורים הקטנים והמלאכיים הללו שיש לכם, שיצרתם מאהבה גדולה, שתראו את היופי והפלא בהם, שתצליחו להבין אותם ולהכיר אותם ואת עצמכם כאנשים וכהורים, שתהנו מהמשפחה ומהדברים המצחיקים שהם מכניסים אליה.
שנה פוריה ובאמת הכי חשוב שתהיה שנה מלאה בריאות.
מכל הלב
עינת דולב הדס
a-nut@smile.net.il

דודה שלי נפטרה. הבן שלי היה די קרוב אליה וישן אצלה לפעמים ועכשיו ניסיתי להסביר לו מה קרה אבל לא הצלחתי וגם לי קשה עם זה. יש אולי איזה ספר שאפשר להקריא לו שמדבר על מוות או דרך אחרת שמישהי כאן מכירה לדבר על זה?

היי ליאן, קודם כל סליחה שלקח לי קצת זמן...אשמח מאד לנסות לעזור אך חשוב לי לדעת בן כמה בנך? ההתייחסות למוות שונה בגילאים שונים, ולכן גם הדרכים שונות
עדכני על מנת שאוכל לענות
תודה

שלום רב, אני ובעלי החלטנו להיכנס להריון!!!!!! מה התוספים הטבעיים הכי טובים לשיפור "יכולת הקליטה"? אשמח לשמוע המלצות ל דרכים אלטרנטיביות לשיפור היכולת להיכנס להריון,

תודה, קרן

ראשית, מזל טוב על ההחלטה והלוואי שהדבר יקרה בקרוב.. לפני כניסה להריון חשוב מאד להביא את הגוף (גם של האיש וגם של האישה) למצב אופטימלי, וזאת מכייון שאנו מעבירים מהחומר הבסיסי שבתוכינו לעובר. רצוי לתת לגוף להתנקות משאריות גלולות , עישון, אלכוהול וכולי..לדאוג לשיפור הכושר הגופני ויכולת הנשימה, לשמור על תזונה נכונה והכי חשוב, לשמור על STATE OF MIND בריא-חשיבה חיובית, שמחה, יכולת קבלה ועוד. מבחינת תוספים-לדאוג לאיזון רמות הברזל וההמוגלובין וויטמין בי 12 בגוף, ליטול חומצה פולית.תוספים אחרים יש לקחת בתאם למצב הגופני והנפשי של האישה ובאם יש בעיה ספציפית. אם לא, אני מאמינה שהדברים שכתבתי בראשית דבריי בהחלט יספיקו.
שיהיה לכם בהצלחה, נשמח לשמוע בשורות טובות בקרוב..:-)

הבן שלי בן 3 ומת על בעלי חיים. הוא פשוט קורן מאושר כשהוא יכול לגעת בכלב ופינת ליטוף זה שם נרדף לגן עדן בשבילו. הבעיה היא שזה לא נעצר בחיות חמודות, הוא גם מבסוט מחרקים למיניהם וכבר הביא לי בהתלהבות גו'ק והייתי צריכה את כל הריסון העצמי בשביל לא לצרוח. מה לעשות איתו כשמצד אחד אני שמחה שיש משהו שהוא אוהב ככה, מצד שני, בקצב הזה אמא תחטוף שבץ...?

קודם כל כל הכבוד על האיפוק שהפגנת למראה הגוק...על מנת שלא "להרוג" לילד את הסקרנות הכל כך מרגשת שלו הייתי מנסה להסביר לו שיש חיות שמאד אוהבות להיות בחוץ ולהנות מהטבע ושאם הן בטעות מגיעות הביתה הן מאד מתבלבלות ומבקשות מיד לצאת החוצה.. לעומת זאת, אם יש לך אפשרות ורצון אפשר לאפשר לו לגדל חיה בבית...ישנו ספר נפלא שעוסק בחקר הטבע ובעלי חיים שנקרא "טיולים קטנים בעיר הגדולה" של ארדית ביטמן, מאד ממליצה על מנת לנתב את הסקרנות גם למקום של למידה..
תהנו..

לחברי הפורום שלו רב!
אני חדש בפורום ובעצם שייך לפורום תרומת ביצית אבל ותיק ותיק במאבקים על הפריון .אנחנו כבר 6 שנים בעסקים של הפריון עקב סרטן בשחלה וטיפולים כמותרפיים שהרסו הרבה מהשחלה שנותרה.
אח"כ טופלנו בi.v.f בתל השומר ואסותא והיו 6 עוברים שלא נקלטו עם המון תקוות ומפחי נפש עד שהערכים ההורמונליים הראו על חוסר תפקוד שחלתי. ואז הומלצנו על תרומת ביצית כאפשרות הראלית היחידה .כמובן שהיה הרבה צער ועוגמת נפש תקוות ואכזבות אך גם גלויים מדהימים ממעמקי הלב להתמודדות אל מול ההפתעות שכמובן מאד אופיני לכל הנאבקים בפריון ובודאי לאלו שהגיעו לתחנה של תרומת ביצית .
אנחנו צריכים עזרה בחיפוש אחר תרומת ביצית מ תורמת יהודיה ממוצא ארופאי שמאד קשה בארץ גם אם זה יקר הרבה יותר ולכן נודה מכל הלב למי שיוכל לעזור לנו גם במידע או מישהי שמוכנה לתרום . כמובן שאין לנו כל כוונות רווח אדרבה אנחנו משלמים הון תועפות ובחפץ לב. אנו נשמח מאד מאד אם תשלח מסר או ל 8665579@walla.com מספר טלפון או דוא"ל ללא שם וללא פרטים מזהים זה יכול לעזור לנו מאד. כמובן שהכל יהיה בצורה חוקית ודיסקרטית . ובתנאים טובים

הייתי רוצה לשאול מה דעתכן בקשר לחיסונים. עשיתי כמה מחקרים בנושא וזה די מפחיד. מצד אחד החיסונים הועילו במיגור מחלות ילדות קשות. מצד שני הגוף לא לומד להתמודד לבד . וכך מערכת החיסונים נחלשת.. אולי אין יותר מחלות ילדים. אבל יש דברים אחרים יותר גרועים כמו סרטן . היפר אקטיביות וכו
אני גם לא מדברת על כך שמזריקים חומרים רעילים יחד עם החיסונים לפעוטות קטנים שהמח שלהם עדין מתפתח..
מצד שני כולם מטיפים לי שאני לא אהיה אימא אחראית אם לא אחסן את הילד. החלטתי לחלק כל קבוצת חיסונים לשתים. לתת אותם בהפרש של חודש .
ולהמנע לגמרי מהחיסון המשולש.
האם אני צודקת?
אני מבינה שזה פורום ציבורי ואתן לא תוכלו לענות לי באופן מפורש
אבל מה ההומופתיה למשל חושבת על חיסונים?

שלום לך נטלי, אכן חיסונים הינם היום אחת הסוגיות הכי שנויות במחלוקת..אינני יכולה לומר לך האם את צודקת בהחלטתך אך אוכל לומר לך את דעתי האישית בעניין, אני מאמינה בחיסון באופן אחר, בדיקת זמנים, הפרדת חיסונים, דחייה של חיסונים שונים ועוד. אני מאמינה שעלינו לבחון היטב את הדברים ואת העדויות לפני שמחליטים לחסן, ולעשות החלטה על סמך ידע ולא על סמך החלטה אמוציונאלית, ואין זה משנה כלל מה ההחלטה-גם אם לחסן על פי השגרה המומלצת וגם אם לא. למידע אני ממליצה לך לפנות לארגונים כגון חסון (ניתן למצוא ברשת) המעלה מאמרים בעניין ואף לפנות לגורמים מוסמכים נוספים כמו רופאים הומיאופתיים על מנת להתייעץ ולבנות תוכנית חיסונים שתתאים לכם. אפשר לפנות לדר רוזנטל, לדר קובי פריד ועוד שמות שתוכלי למצוא בשיטוט. ישנם גם רופאי ילדים קונבנצינאליים שיוכלו לתת לך את המידע אותו את מחפשת.
בהצלחה רבה ובבריאות טובה

תודה על התגובה
קראתי כמה אתרים ובנהם את האתר חסון המומלץ. וזה פשוט מפחיד!!
אני לא יודעת מה לעשות?
מצד אחד תחושת הבטן שלי אומרת לי שהחיסונים יותר מזיקים מאשר מועילים. ואני לא רוצה את זה לילדי.
אבל מצד שני הסביבה כולה (כולל רופא הילדים ובעלי) נגדי. כולם טוענים שאני לא אחראית בסרובי לתת חלק מהחיסונים לילדים. ושאם ח"ו הם יחלו וכו אז כל האחריות לנזק יהיה עלי. ואיך אוכל לחיות עם עצמי אם ח"ו יקרה משהו.
וגם שכולם מחסנים ולאף אחד שאנו מכירים לא קרה כלום. והכל זה שטויות של האנטרנט.
מה לעשות?
האם עלי להלחם בכולם בשביל הרעיון הזה??

אין ספק שאת עומדת בפני דילמה. נכון, בצידה של כל החלטה יש מידת אחריות ולטעמי אותה מידת סכנה קיימת בין אם תתני חיסונים וילדך ח"ו יפגע כתוצאה מכך ובין אם תחליטי שלא לתת ובנך ח"ו יחלה. בחיים אין שום תעודות ביטוח ובכל החלטה שעושים יש לקחת את האחריות על התוצאות העלולות להגיע.השאלה היא מה מטה יותר מבחינתך את כף המאזניים..והאם את מסוגלת להגיע להחלטה שקולה בעניין.אם את חושבת שלא תוכלי להיות שקטה אם לא תחסני, והפחד ילווה אותך בכל יום וצעד-עדיף שתחסני כי לגדל ילד בתחושת חרדה מתמדת זה לא פחות גרוע..חשוב מאד לנסות להגיע להסכמה לגבי דרך פעולה עם בן זוגך-בין אם זה אומר לחסן, לחסן חלקית או להפריד חיסונים וכדומה. תוכלו להפגש עם אנשי מקצוע, לשאול את כל השאלות שמטרידות אתכם, לבקש המלצה לתוכנית חיסונית וכך להגיע אולי לאיזושהי הסכמה.מעבר לכך, אינני חושבת שאתם צריכים לשתף גורמים אחרים בהחלטתכם, באם היא שונה מההמלצה הכללית. אם עולות שאלות-הסכימו על תשובות מראש והשתמשו בהן..אל תנמקו, אל תצטדקו , אל תגמגמו-זוהי בחירתכם..זוהי השקפת עולמכם..
אני מאד ממליצה לעשות פגישה עם איש מקצוע, זה בדרך כלל מאד מקל על ההחלטה
בהצלחה ויישר כוח

בני הקטן בן שנתיים וכל הזמן, אבל כל הזמן, רוצה על הידיים? מה אפשר לעשות עם זה? איך לשנות את זה. עם שתי הבנות הגדולות לא היה לנו אותו דבר.

תודה

הי לימור, קודם כל חשוב שנזכור שכל ילד הוא עולם שלם ומלא בפני עצמו ואין לנו כל אפשרות להשוות.בטבע אין שני עלים דומים ובטח שלא ילדים. מה גם שהשוואה תמיד מעלה בנו יותר ויותר תסכול..ולשאלתך-האם מדובר בשינוי של הזמן האחרון או שכך היה תמיד? האם קרה משהו בזמן האחרון-שינוי שהילד נחשף אליו?האם התפתחותו המוטורית היתה תקינה?כיצד הוא מתנהג כשאת לא בסביבה?זוהי תמיד דרך טובה לבחון את הדברים..
בכל מקרה יש להבדיל בין צורך בסיסי של הילד לבין "מניפולציה" שבגיל זה הוא בהחלט יכול להפעיל. אם מדובר במקרה השני-פשוט הסבירי לילד שעכשיו אין ידיים, הוא לתת לך יד, הוא יכול לבוא להיות לידך אך אין ידיים ולא להרים אותו. גם אם הוא צועק ובוכה הסבירי לו שזו בחירה שלו ושהוא יכול להיות קרוב אליך גם בדרכים אחרות ואת תשמחי לכך. אל תכעסי עליו, אל תצעקי ואל תוותרי במקומות שאת חושבת שלא נכון לוותר בהם.התמידי בבקשתך וברגע שהוא יזהה את הנחישות שלך הוא ירפה.

יש לי ילד בן 3 קצת היפר וקצת שובב. אף אחד לא איבחן אותו ולא נראה שאני צריכה להיכנס לכל הנושא של הפרעות קשה וריכוז, כי נראה שכל העיסוק בזה, במיוחד בגילאים מוקדמים יכול לעשות הרבה רע. השאלה היא על אמצעים טבעיים להרגעה - מה מומלץ לילד בגיל זה? האם תמצית פרחי באך או שיש דברים אחרים מומלצים?

תודה מראש

לפני שמאבחנים ילד בגיל זה חשוב לשים את ליבנו למרחק בין סקרנות, שובבות והיפריות..וחשוב מאד שלא לשבץ את הילד "במשבצת" שאולי אחכ יהיה קשה להתנתק ממנה ולכן אני חושבת שאת עושב נכון שאת מנסה לחפש פתרונות מסוג אחר..ישנם הרבה דרכים להרגעה כמו פרחי באך, הומיאותפיה, טיפולי מגע כמו רפלקסולוגיה,שינויים תזונתיים ועוד (ראי תשובה בשרשור לפנייך) ועוד..כמו כן חשוב לבחון את הגבולות והסמכות ההורית, את מידת האמון והאפשרות לביטוי עצמי, מציאת עניין בדברים ספציפיים,פעילות פיסית פורקת מתחים,
לא כתבת אם מדובר בבן יחיד או יותר אך אם ישנם אחים או אחיות חשוב מאד לייחד זמן רק לך ולילד,ועוד עוד
התשובה שלי מעט כוללנית, אם תרצי לתת מעט יותר פרטים על ההתנהלות של הילד ושלכם כמשפחה אוכל אולי לנסות לכוון יותר.
ובכל מקרה חשוב לפנות לאנשי מקצוע מתאימים.
שיהיה בהצלחה ורק טוב:-)

התינוק שלי עוד מעט בן שישה חודשים. מאז הלידה היה ילד קשה מאוד . לא רגוע. לא שקט. כל היום בוכה . עד היום הוא נרגע קצת אבל עדין מאוד מאוד קשה. כל היום מילל. וצועק כל דבר קטן מעצבן אותו. (למשל הוא לא הצליח לתפוס צעצוע שרצה.ישר הוא צועק ובוכה) כל היום רוצה על הידים. קשה לו מאוד להרדם בצהרים .וגם אם הוא יושן זה לא יותר מחצי שעה הוא מתעורר ואי אפשר להשכיב אותו שוב לישון. מה שיוצר מצב שהוא עיף ועצבני וצועק ובוכה. והאמת שאין לי כבר כח. ניסיתי הכל הוא לא נרגע. אני מרגישה שאולי אני לא מסוגלת לגדל אותו. אולי משפחה אחרת תצליח..יש לי גם בת גדולה יותר (עדין פחות משנתים) ילדה טובה ורגועה בד"כ אבל גם היא נהית עצבנית יותר מיום ליום. אני מבינה אותה אם המצב הזה משפיע על העצבים שלי עד שאני כבר לא יכולה לסבול יותר..כמה יותר על ילדה קטנה שעדין תינוקת בעצמה. אני גם לא מסוגלת להתיחס אליה כמעט (חוץ מדברים הכרחיים. אוכל טיטול וכו) הילד לוקח את כל הזמן והאנרגיה שלי. כל היום עסוקה בו.
ניסיתי יעוץ אבל זה לא ממש עוזר שחוזרים הביתה ויש לך תינוק שצורח בלי הפסקה. ובנוסף צריך לטפל בבית לבשל וכו
החיים שלי כאילו נפסקו הכל סביב הילד הזה. וזה נורא קשה
אובדת עצות

קודם כל תודה על פנייתך ועל הכנות הגדולה. תהליך גידול הילדים הוא תהליך שיש בו לא מעט משברים ורגעים קשים,ונדרש אומץ להודות כי קשה.מקווה שאוכל לעזור ולו במעט..משתמע מדברייך שתינוקך סובל ממה שנקרא "טונוס שרירים גבוה"-מתח פנימי שגורם לאי שקט וחוסר יכולת התמודדות עם שינויים ובכלל.כאשר הגוף אינו רפוי וגמיש, גם מערכת העצבים סובלת והדבר מתבטא בדרך שאתם חווים.על מנת לנסות ולהקל על המצב חשוב לעשות עבודה פיסית עם התינוק-לעבוד על טונוס השרירים-בעיסוי, בהגמשה וכולי..נסי לפנות לכל גורם שבסביבתך שיוכל לתת מענה בתחום הזה.זה חשוב מאד לכל התנהלותו כתינוק וכאדם בוגר ברבדים שונים של החיים.בנוסף-חשוב מאד שתפני זמן לעצמך! קחי בייביסיטר או כל סדור אחר לכמה שעות ופשוט תשתחררי-תשני, תעשי דברים שאת אוהבת ומן הסתם כבר המון זמן לא התפנית אליהם, אגרי כוחות ונסי לחזור אל הילדים קצת יותר "חדשה" כל פעם..דבר נוסף-פני לך פעם פעמיים בשבוע לילדתך הגדולה. צאי איתה, תבלי איתה, תני לה להרגיש אותך כמו שאת רוצה להרגיש אותה-כך תוכלו להתחדש כולכם. הסבירי לה שלתינוק יותר קשה עכשיו ובתור אחות גדולה חשוב שנמצא דרכים לעזור לו..הסבירי לה כשקשה לך, תני לה להבין שאת לא כועסת עליה אלא שאת פשוט עייפה..ילדים מפתחים אמפתיה גדולה מאד כשהם מזהים מידה של כנות.כך תוכלי להוריד במעט את מידת ההתנגדות.
זכרי לקום כל יום חדשה ועם מידת הודיה, 2 ילדים בריאים זו לא דבר מובן מאליו.ונכון שמאד קשה היום, אך למרות הכל, הקושי זמני ועוד יבואו ימים יותר טובים ויפים..
התחילי בכך ואם את צריכה ורוצה-אנו כאן לשירותך תמיד
התחזקי וצאי לדרך חדשה, אנחנו איתך

הי רבקה,
אכן מצב קשה שאת מתארת ואני מצטרפת לכל מה שכתבה לך טל. אני רק רוצה להוסיף אם את מעוניינת בעזרה אני מצרפת קישור לאתר של מרכז "צעד ראשון" שמטפל בשיטה על בסיס פלדנקרייז בה על ידי תנועה ומגע ניתן להוריד מתח שרירי גבוה. באתר יש מקום למדריכות מומלצות בכל הארץ על פי איזורים. נסי למצוא מדריכה מאיזורך ולהיוועץ בה, היא תוכל לתת לך תרגילים להרפיית גופו של תינוקך ולהורדת המתח השרירי אם באמת כאן נעוץ הקושי ואם לא תוכל לאבחן את הקושי מראיית תינוקך.
http://first-step.co.il/html/mad.htm
שיהיה בהצלחה
עינת דולב הדס

הבעיה היא שבעלי יוצא לעבודה מוקדם כשהילד רק קם והוא עדין בסדר יחסית. הוא חוזר בערב כשהילד כבר ישן או בדרך לישון. והוא לא מבין מה הבעיה..כשאני מתלוננת הוא אומר "אז תשלחי אותו לאימוץ" ספק בלעג ספק בציניות. מבחינותו הילד בסדר . (משתי הדקות ביום שהוא רואה אותו) כך שאין לי ממש תמיכה ממנו.
אנחנו לא גרים בארץ ואין לי כאן משפחה או חברים שיעזרו. אנחנו גם כרגע לא יכולים לממן עזרה לבית. כך שיוצא שכל העול נופל עלי. ואני מרגישה גמורה באפס כוחות.אני מאוד אוהבת את הילד. אבל גם מאוד מאוד קשה לי איתו. כואב לי מאוד על הגדולה שסובלת הכי מכולם אני חושבת.הרופא שבדק אותו . לא רואה שום בעיה גופנית. (ביטוח ממשלתי ואני לא ממש סומכת עליו . אבל מה לעשות? בטוח פרט זה יקר ) בהתחלה חשבו שזה קוליק. אבל קוליק היה צריך כבר לעבור מזמן לא? גם הוא מאוד מפותח כבר עומד על ארבע ומזיז את הגוף קדימה ואחורה כמו מנסה לזחול למרות שהוא עדין לא יושב.

הי רבקה,
באמת לא פשוט ואני מחזקת אותך ושולחת לך אנרגיות חיוביות. מה שאת מתארת לגבי התפתחותו המהירה רק מחזק את דעתי בדומה לזו של טל לגבי מתח שרירי גבוה, זה פעמים רבות גורם לחוסר שקט אצל תינוק כמו להתפתחות מהירה מידי. אנ ימניחה שהוא לא זחל גחון אפילו... בכל אופן כדי להרגיע את השרירים מומלץ לעשות הרבה מאוד עיסויים במגע עמוק שחודר מתחת לעור אל השרירים והעצמות. גם שיפשופים חזקים (לא מידי) עם חיתול טטרה או עם ליפה של אמבטיה, את יכולה באמת לעשות זאת באמבטיה. בעיקר באיזור בית החזה והשכמות. האם הוא נוהג לנעול איברים (ידים? רגליים?) גם טפיחות מונוטוניות על כל חלקי הגוף יכולות לעזור להפחית מתח. בנוסף הייתי ממליצה לך מנשא. בדרך כלל תינוקות יותר רגועים כשהם קרובים לגוף האם והמנשא יכול לעזור לך בזה ובמקום שיהיה סתם על הידיים במנשא שתי הידיים שלך משוחררות וכך תוכלי לנצל אותן במשחק עם בתך.
מעניין אותי לדעת איך הייתה הלידה שלו? האם הוא חווה איזו שהיא טראומה בלידה?
בלי קשר זה סוג של גלגל כי כשאת עצבנית הוא עצבני כי הוא חש אותך ממקום לא רגוע ובאמת מי יכול להשאר רגוע לנוכח תיאור כמו שתיארת?
האם יש לך אפשרות לקבל עזרה מחברה? מישהו מהמשפחה שגר לידכם בחו"ל? אולי לבוא לביקור ארוך בארץ עם הילדים אצל הורייך שיוכלו לעזור עד שהוא יצליח להסתגל לעולם וירגע קצת? כך אולי תוכלי לפנות זמן לבתך כי לא תהיי כל כך לבד...
אשמח להמשיך להקשיב לך בפורום ולנסות יחדיו למצוא עצה...
בהצלחה
עינת דולב הדס

לשאלתך: הלידה היתה טראומתית מאוד. בביח ממשלתי שנראה פחות או יותר כמו דיר פרות . וזה כמובן היה היחס לי ולילד. רציתי לעזוב מוקדם ולא נתנו לי. אחרי הלידה לקחו אותו ממני בטענה של כיבכול בדיקות כי יש "חשש למשהו" הוא לא היה איתי עד כמעט יום שלם אחרי הלידה . ולא עזר כל מה שהתחננתי. לעומת הגדולה שנולדה בביח פרטי . ולמעט שעתים בערך היא כבר היתה איתי כל הזמן בחדר. גם כשחזרתי מביח המשפחה הגיעה לבקר ולא היה לי זמן או כח להתיחס אליו. הייתי צריכה לדאוג להם ולילדה. ובנוסף חזרתי לעבוד (אני עובדת מהבית) ברגע שחזרתי מביהח. והמסכן בנתים לא זכה לתשומת לב הככ קריטית שהם צריכים בחודשים הראשונים.

הוא כל הזמן התפתח מהר מאוד התהפך גב בטן כבר בגיל חודשים.(אבל משום מה הוא אף פעם לא מתהפך בטן גב על השטיח רק על המיטה.) הוא אף פעם לא זחל גחון . הוא מחיך אבל כמעט אף פעם לא צוחק. אני מנסה לדגדג אותו אבל זה לא משפיע עליו . אם אני מדגדגת אותו הרבה זמן בבטן לפעמים הוא צוחק אבל רק צחוק אחד או שנים ומפסיק . כמו שאמרתי רציני מאוד ועצבני מאוד. לא שמתי לב שהוא נועל את הידים או הרגלים בצורה לא רגילה...וכמו שאמרתי אין לי פה חברים או משפחה. (פה כל אחד חי לעצמו) והאמת שאני רוצה לחזור לארץ לתקופה . אולי להשאיר אותו קצת אצל ההורים שלי. ולהרגע קצת עם הילדה. אבל בעלי מסרב!!
אין לו שם עבודה. ולא בית ולא שום דבר. פה אנחנו עובדים קשה אבל לפחות מתפרנסים.(באנו לפה כי המצב הכלכלי לא היה טוב בארץ)
אני גם מפחדת שכל המצב הזה ישאיר טראומה בלתי הפיכה על הילדה.

היי רבקה, מדברייך אני מרגישה שאת חשה כמו בתוך "פלונטר" וזהו מצב לא נכון לפעול מתוכו ולעשות החלטות. הייתי מציעה לך לקחת תכשיר הומיאופתי הנקרא MAG PHOS+KALI PHOS -בדילול 30 CH. עלייך למצוא בית מרקחת הומיאופתי ולבקש מהם להכין את זה בצורת גלובולים. פורמולה זו תאפשר לך קצת יותר רווח מבפנים, הרגעה ואז מתוך ההתחזקות הפנימית תוכלי למצוא בתוכך כוחות לבחון מחדש את הדברים ולמצוא פתרונות-מה שכרגע את לא פנויה רגשית לעשות. אל תחפשי את הפתרונות בחוץ, אצל בעלך וכולי, חפשי אותם בתוכך והפורמולה תעזור לך לעשות זאת.
תתחזקי, ושוב, אנו פה לשירותך תמיד

הי רבקה,
אכן נשמעת לידה מאוד טראומטית לך ולתינוק. וגם כניסה טראומטית לעולם מבחינתו, קבלת פנים לא תומכת. אין ספק שזה יכול להשפיע מאוד על אופיו של התינוק, כמו שאמרת הרגעים הראשונים הם קריטיים, אולם הכל הפיך ובר טיפול ואשמח לשמוע עוד ולתמוך.
המייל האישי שלי הוא : a-nut@zahav.net.il
אשמח להתכתב איתך מחוץ לפורום ולנסות לעזור.
בינתיים תחזיקי מעמד.
עינת

שלום לך נטלי
אני יש לי שני ילדים בן בן 3 ותינוקת בת 7 חודשים אני סובלת מאותה בעיה עם הילדה - אי שקט כל היום לא יושנת לקחתי אותה לנוירולוג התברר אכן שיש לה טונוס שרירים מוגבר אבל גם סובלת מרגישות יתר וזה מאד מוסבך ואני עדיין במהלך ברורים אז אני מייעצת לך לבדוק את העניין
אני מקווה לך כל טוב

הי רינת,
אם את רוצה יש מקום שמאבחן ומטפל במקרים כאלה של רגישות יתר וטונוס גבוה בשיטה שמבוססת על פלדנקרייז והיא טבעית וללא התערבות רפואית. שווה לבדוק.
בהצלחה
עינת דולב הדס

גולשים יקרים, נפתח פורום צמחי מרפא, אתם מוזמנים להיכנס ולקבל טיפים מהמומחה לריפוי בעזרת צמחי מרפא הנמצאים בארץ

הבת שלי כבר בת 3 ועדיין מסתובבת עם מוצץ ועם שמיכת פיקה קטנה וצורחת ועושה מהומה כשמנסים לקחת אותן ממנה. אני לא מוכנה שהיא תמשיך להסתובב ככה כמו תינוקת, אבל ממש רחמים לראות איך היא נלחצת כשאני מנסה לקחת לה. אולי זה גיל מוקדם מדי לעשות את זה? אולי אני עושה משהו לא נכון? תוכלו בבקשה לתת לי עצה בנושא?

שלום נילי..לעיתים אנו רואים את ילדינו גדולים מכפי גילם אך שוכחים את הצורך האמיתי שלהם. בתך עדיין בשלב בו זקוקה ל"חפץ מעבר"-אותה שמיכת פיקה מרוטה..חפץ מעבר נותן תחושה של בטחון, של רכות שאין לה תחליף וחשוב מאד להפרד ממנו בשלב בו יש מוכנות-בשלב בו התפקיד שלו מוצא עד תום.זה יכול להמשך גם עד גיל 4 ו-5 אך יכול להיות שאם תרפי מההתמודדות שלך מולה בעניין היא תסכים להפרד ממנו הרבה יותר מהר. סביר להניח שהיא גם עדיין זקוקה למוצץ. מוצץ מרגיע מאד. תהליך המציצה מאפשר הפרשת חומרים מרגיעים במח ועל כן היא משתמשת בו. יכול להיות שאפשר לנסות להחליט ביחד על זמנים בהם ניתן להתרפק על החפצים אך אל תאיצי בה. תני לה זמן לגדול..היא רק בת 3.. אל תשדרי לה, לעצמך ולסביבה שהיא מתנהגת כמו תינוקת-זה רק יגרום לעודף התעסקות בעניין ולחוסר רצון גדול יותר שלה להפרד. אל תשווי עם ילדים אחרים-לכל אחד צורך אחר משלו, אל תראי בזה כשלון שלך או תגובה לחוסר הענקה שלך-זה לחלוטין לא קשור..
תני לה להיות עוד קצת קטנה, עוד רגע וזה חולף...

אני מקווה שהגעתי למקום הנכון... אני אמא לשתיים (8 ו-12). החלטתי לחסן אותן נגד סרטן צוואר הרחם. הן כבר בגיל בו שואלים שאלות, ואין סיכוי שיקבלו זריקה בלי הסבר. איך מסבירים בלי להבהיל אותן?

שלום לך, נושא החיסונים באופן כללי הינו נושא השנוי במחלוקת קשה. לא אוכל לפרוס את כל משנתי כאן, אך אוכל לומר שעל פי דעתי יש לבחון בתשומת לב רבה כל חיסון-לחקור לעומק תועלת מול סיכון ולבסס את ההחלטה האם לתת או לא לתת בצורה צלולה.
לגבי שאלתך-החיסון הניתן עבור סרטן צוואר הרחם מהווה בעיה מבחינות רבות.מכיוון שהחליטו לתת אותו לפני גיל הפעילות המינית, הרי שיש לתיתו כבר בגיל 8,9 ואז סביר להניח שהבנות תרצינה הסבר לגבי החיסון, ובצדק. ההסבר-חושף אותן למושגים שיתכן שעוד לא נחשפו אליהם, וכחשיפה ראשונה, זו לא חשיפה כל כך ידידותית עקב המסר שהיא מעבירה לגבי יחסי מין. ומצד שני, ההסבר עלול לגרום תוצאות הפוכות-כלומר ליצור תחושה של הגנה מקסימאלית ולהביא ליותר מתירנות מינית.ולכן, הייתי חושבת לתת הסבר בנאלי מעט שאומר שהחיסון אמור להגן על הגוף מפני נגיפים שונים, כפי שניתן בילדות. אפשר לומר שזהו רק המשך לחיסונים שונים שניתנו בעבר. למרות שאני מאמינה בכנות, בשיתוף ובכבוד לילדים אני חושבת שבמקרה זה זוהי דרך נכונה יותר להתמודדות.
לבריאות טובה
טל

התינוק שלי בן 9 ימים, יונק כל כמה שעות. בשעות היום יונק ומייד נרדם, ואז מעבירים אותו לעריסה. בלילה יונק ומסרב לחזור לעריסה, רוצה רק על הידיים. האם זה הגיוני? מה עושים כדי להפוך את היום והלילה? יש לציין שבשעות הלילה הוא יונק בחדר בחושך , ובשעות היום יש אור מלא בבית, כך שאין "בעיה" של אור וחושך

9 ימים-זה כל כך חדש וטרי, לכם ולתינוק, אפשרי לכולכם להסתגל למצב החדש..תינוקות זקוקים לחום גופם ולהלמות ליבם של מבוגרים, הרי עד לפני 9 ימים הוא היה ה"עולם שכולו טוב" וכעת זקוק להתמודד עם משהו כל כך שונה. אני מאמינה מאד גדולה בידיים, הניחי לו להרדם עלייך או על משהו אחר-זה יבנה אצלו תחושת שייכות ובטחון, אל תחששי-זה לא יהפוך אותו להיות מפונק אלא להיפך, עם הזמן זה יהפוך אותו לאדם עצמאי ובוטח.
ההבחנה בין יום ולילה תעשה דרככם-כלומר ההרדמה בלילה אכן נעשית באווירה קצת שונה. אין צורך להחשיך את כל הבית או להשקיט אותו, פשוט לתת לו להרדם בנינוחות ובטבעיות גמורה במקום הכי נפלא-אצל אמא או אבא (גם כל מבוגר אחר).
בהצלחה, ואם את זקוקה לעזרה אנו פה בשבילך