פורום תאומים ושלישיות עמוד 24

אני אמא לתאומות בנות שנתים וחצי שכרגע אני בקשיים איתם ורציתי לדעת אם יש עוד שמרגישים כמוני. הם פשוט לא מקשיבות לי- אני מרגישה שאני מדברת עם עצמי. אומנם זה רק בשבועיים האחרונים, אבל כל מה שאני אומרת הם אומרת לי "אמא לא" ולפעמים מרביצות לי... הצילו...

שלום לך. את בעצם מתארת מצב של בדיקת גבולות אופיינית לגיל שנתיים, שה"בונוס" הוא שזה כפול שתיים! אני בטוחה שיש הרבה (!!) הורים לילדים בגילאי בנותייך שמרגישים ממש כמוך, ובוודאי כשמדובר בהתמודדות שלך, בחיקוי שלהן אחת את השנייה, בצורך האישי של כל אחת לבדוק בנפרד אותך ואת עצמה. מפנה אותך למאמר רלוונטי, מקווה שיסייע לך גם בהתמודדות. מוזמנת לחזור ולהתייעץ. להתראות
http://learn.snunit.k12.il/galim/horut/upload/.twins/twins22.html


ואגב - מוזמנת לסדנא להורים לתאומים בגילאי שנתיים -שלוש שנפתחת השבוע בתל אביב. הפרטים כאן. להתראות
http://www.vered10.net/45647/הסדנאות_הבאות_

יש לי תאומים שני בנים מקסימים בני 3 חודשים הם היו חודשיים בפגיה וחודש הם בבית אני לא מצליחה לעשות כלום חוץ מלטפל בהם אני כרגע גרה אצל ההורים עד שאני יקבל את הבית שלי ויש לי המון עזרה אבל אני חושבת מה יהיה שאני יעבור לבית שלי ( עוד 3 חודשים) מה עם כביסות בישולים נקיונות איך אפשר לעשות את כל הדברים האלה?

הבית של ההורים 2 קומות אני לא מוכנה לעזוב את שניהם ישנים ולרדת למשל למטה האם זה נורמלי? לא שהם ישנים הם רוצים לישון רק על הידיים וזה ממש בעיה כי אני לא יכולה להשאר איתם רגע לבד. אני היחידה שלא נשארת לבד או שיש עוד כמוני אני כבר לא יודעת מה לחשוב. איך מסתדרים???

ולנושא השני, כמו שציינתי הם בני 3 חודשים אשר היו חודשיים בפגיה מתי הם מתחילים לעשות כל מיני דברים כמו: לחייך, לקשקש כשהם מתעוררים ועוד?

תודה

לילו שלום
מתאורך נשמע שזו אכן תקופה עמוסה ומתוחה מאד בחייך...
לא ציינת אם אלה ילדיך היחידים. אם כן, הרי שקודם לכן מעולם לא היית אמא וזה באמת מלחיץ, במיוחד עם שניים כה קטנים. חשוב לציין ששניהם שהו בפגיה ובוודאי חששת לא מעט לבריאותם. יתכן שהתרגלת שמשגיח עליהם צוות רפואי 24 שעות ביממה. אולם כעת שחררו אותם הביתה, כך שכנראה אין בעיה שיהיו ללא השחה רפואית צמודה. אם לא נאמר לך אחרת, אין לך מה לחשוש כשהם נרדמים (סוף סוף). את לא צריכה לעמוד שם ולשמור את שנתם, אלא להפך, לנצל רגע לנוח. הם כבר ישמיעו קולם כשיתעוררו...
גם זה שאת בבית הוריך מצד אחד עוזר ומצד שני מוסיף ללחץ שאינך במקום משלך. כשתעברי לבית משלך, חשוב שתארגני לך הרבה תמיכה, או ע"י המשפחה או בתשלום, עד שתתרגלי ותראי שאת מתחילה להסתדר. צריך הרבה כוח וסבלנות וזה קשה לכולם!
בהצלחה
סיגל לוי

אני אמא לתאומים לא זהים בני 25
שונים מאוד, אחד הצהיר על עצמו כהומו,מאוד רוחני
השני מצליח וכמעט נשוי.
יש ביניהם יחסים מאוד עכורים, הרבה כעס, אין תקשורת ואין הבנה
אנחנו משדרים הרבה אהבה,רגישות והבנה אבל כלום לא עוזר.
לא ידעת מה עוד אני יכולה לעשות על מנת לגשר בינהם או לא להתערב???
תודה

שושי שלום
שניהם בנייך. את עושה מה שאת צריכה ותומכת בשניהם. למרות היותם תאומים, כל אחד התפתח לכיוון שונה בחיים ואולי לכן הם מתרחקים זה מזה כעת. נראה שלאחד חשוב להגדיר את עצמו כהומו ולשני חשוב להגדיר שהוא אינו כזה. הגדרה של זהות מינית כהומו מכתיבה לרוב גם את החברה שאדם מסתובב בה, ולכן כעת אין ביניהם הרבה מן המשותף מבחינה חברתית. אם תמשיכי לשדר מסר של כבוד הדדי, אולי בעתיד יוכלו גם לחוש שוב את הקרבה שיש ביניהם, או שלפחות הייתה ביניהם כשני אחים תאומים. מותר לריב ולכעוס, אך אם יכבדו זה את זה, אולי בעתיד גם יתפייסו. נקווה...
בברכה
סיגל לוי

האם מציאותי הדבר שיש סיסכסוך קינאה בין תאומות, הרווקה משפיעה - חוסמת את הנשואה להיכנס להריון?

סיגל שלום
לא היה ברור לי מתוך ההודעה שלך למה הכוונה "חוסמת את הנשואה להיכנס להריון" - מבקשת ממנה? באיזה אופן היא חוסמ?
זה אכן קשה לאחות רווקה הרואה את אחותה נשואה ורוצה משפחה, אך... כל אחת היא עולם בפני עצמה וצריכה לנהל את חייה שלה. אם קשה לרווקה, היא צריכה לראות כיצד היא פועלת להשגת זוגיות, ואם קשה לה בתחום זה, היא יכולה למשל לפנות ליעוץ, לתמיכה. אם תרצי לפרט עוד, אולי אוכל לעזור יותר...
בהצלחה לנשואה בהריון...
סיגל לוי

בני שבועיים. האם עדיף להשכיב אותם באותה מיטה? כך אולי יהיה להם יותר רגוע, לא?

הי מורן
מזל טוב והרבה הרבה כוח...
יש גישה שאומרת שלפחות מיד אחרי הלידה, אפשר להשכיבם זה לצד זה במיטה, כך שיחושו אחד את הקרבה של השני ויהיה לכל אחד מקום. זה מתאים למחקר שמראה שתאומים שהיו זה בסמיכות לזה התאימו את הקצבים שלהם זה לזה - נשימה, דופק. הם הרי רגילים אחד לשני עוד מהרחם. מצד שני, כשיגדלו טיפה, חשוב יהיה לתת לכל אחד מהם מרחב משלו - להרגיל אותו לפינה קבועה משלו שתקנה לו ביטחון - מצעים משלו, שמיכה משלו, צעצוע משלו וכו' - אמנם בהתחלה הם עוד לא מבינים, אך זה עוזר להם לגדול לתוך פינה משלהם ולזהות בהדרגה שהם שונים ונפרדים זה מזה. מוזמנת להמשיך לשאול כשיהיו עוד שאלות...
סיגל לוי

שמתי את התאומים באותו גן ואני לא בטוחה שזאת הייתה החלטה חכמה כי לא מתייחסים לכל אחד כשלעצמו למרות האופי השונה. עדיף להעביר אחד לגן אחר?

שלום לך דינה. ובכן, חסרים הרבה מאד פרטים כדי לתת עצות במקרה שלך. בני כמה הם, למה כוונתך של מתייחסים לכל אחד, מה היו הסביות להשאיר יחד ומהן האפשרויות להפרדה. מחכה לתשובותייך... חג שמח!

יש לי תאומות נפלאות ולא זהות בעליל בנות 4. הן דומות לאחיות ולא לתאומות - נראות אחרת ויש להן אופי שונה לחלוטין. האם אני צריכה לעודד אותן להיות קרובות ולעשות דברים ביחד (כל עוד זה לא גורם להן לסבול) או לתת לכל אחת ללכת בדרך שלה? למשל אחת אוהבת לנגן (או לקשקש...) והשניה אוהבת לצייר, לתת לכל אחת לעשות את שלה או לעשות פעם ככה ופעם ככה?

מימי שלום
את מתארת מצב בוכל אחת מן התאומות שלך חשה שונה ומיוחדת. אנחנו רוצים לתת לכל אחד מהתאומים תחושה שכזו וכנראה שהתייחסותכם תרמה לכך. אין צורך לכוון אותם להיות ביחד בצורה יזומה. הקשר התאומי הוא מספיק קרוב, וזה יתרחש מאליו. אנחנו בדרך כלל דואגים כשתאומים פועלים כל הזמן כצוות הרמוני ואי אפשר לראות מי הוא מי בתוך הצמד. המשיכי לגדל אותן כשני עולמות והן בעצמן ימצאו גם את הדרך ליחד. כל אחת פועלת באופן שונה כי חשוב לה להגדיר את עולמה כשונה מזה של אחותה, וזה מצוין לבניית זהות נפרדת עבור כל אחת מהן
בהצלחה
סיגל לוי

שלום,

אבקש את עזרתכם .

אני אמא לתאומים בני שנה וחמישה חודשים (מתוקן שנה וחודשיים). יש מצבים רבים לאחרונה שאחד חוטף לשני דברים מהיד, ואני ממש לא יודעת מה עושים במצבים כאלו? האם להתערב? ואיך?

כמו כן התחילו מצבים שגם אחד מושך לשני בשערות או מושך אותו מהחולצה,מה עושים?איך להתנהג?

אודה באם תמליצו לי גם על ספר טוב על גידול תאומים.
אודה עבור תשובתכם המהירה.

גמר חתימה טובה,וצום קל

חלי שלום
התאומים שלך עדין מאד צעירים ועדין מנסים אחד על השני מה שהם רוצים ואנחנו מעבירים אליהם את המסר מה בסדר ומה לא.
עקרונית חטיפת צעצוע היא תגובה מאד טבעית בגיל הזה. בהתחלה זה מתוך סקרנות, התינוק מבחין בצעצוע כשהשני משחק איתו, ואחר כך זה ממשיך למאבק ביניהם על השליטה - הצעצוע הופך מושך דווקא כי הוא בידי האח התאום והחטיפה מכוונת לשם שליטה. מאבקים בין תאומים הם טבעיים. נרצה ללמד אותם להיות זה לצד זה ולכבד זה את זה, אך אם אחד חוטף לשני והשני לא מגיב בחומרה - לא צריך להתערב, כי אז הם יגיעו להורים על כל דבר פעוט והריב יהיה דרך להשיג תשומת לב. אם את רואה משהו מול עיניך, את יכולה להגיב מילולית ולומר "לא יפה לחטוף" ולהחזיר את הצעצוע לתאום שנלקח ממנו, ולומר לו "תגיד - זה שלי, אני משחק בזה" וכך תדגימי להם איך את מצפה להתנהג כשאת לא שם. אחר כך תעודדי את זה שלקחו לו שיחזור לאחיו ויעמוד על שלו מולו. לגבי משיכת שערות, זה כבר ביטוי לאלימות ואותו צריך לעצור מיד ויותר בחומרה "אסור!" ולשחרר את הפגוע, כדי שלא יסבול.
מקוה שעזרתי...
סיגל לוי

הוא מוותר לה בלי תחושת סבל והיא מתחשבנת איתו על הכל. הם בני 12 וכך זה מאז ומתמיד. הייתי רוצה שהוא ילמד לעמוד על שלו ולחנך אותה שצריך גם לתת ולוותר ולא להילחם תמיד. יש עצה? תודה

שלום ערן
סיפרת על המצב בין ילדך כעת, כשהם בני 12. לא סיפרת מה היה קודם. יתכן ובתך הייתה תמיד דומיננטית יותר ו"השתלטה" על אחיה התאום, ואז יתכן שמדובר בהבדלים במזג ביניהם - אף שהם תאומים, לכל אחד האופי הייחודי לו. האם הוא תמיד כזה גם מול חברים אחרים? האם הוא נוח מזג או שהוא מבטל את עצמו גם במצבים אחרים? כדאי להמשיך להעביר לו את המסר שהוא יכול גם לעמוד על שלו, אם יבחר בכך וגם לאחותו שלפעמים אולי כדאי גם לה לוותר. אותן השאלות תקפות גם לגביה - האם היא מנסה להשתלט גם במצבים חברתיים אחרים או רק מול אחיה?
אם יש תקופות שהוא החליט עבורם והיה החזק, ותקופות הפוכות כמו עכשיו, אז מדובר ב"עקרון הנדנדה" בה כל אחד חופשי להיות בכל אחד מהצדדים של הנדנדה - פעם חזק ופעם חלש, פעם מחליט ופעם מוותר. זהו מצב טבעי ובריא בין תאומים ומאפשר לכל אחד לתרגל תפקידים חברתיים שונים. אולי תוכל להוסיף ונוכל להבין מה מתאים לתאור היחסים בין ילדך התאומים

ממש כמו בסיפור ההורים שלי התגרשו ואחותי בחרה לנסוע עם אבא שלי לחו"ל. אני בת 14 ואנחנו היינו כל הזמן ביחד ועכשיו אני ממש לא יודעת מה לעשות עם עצמי בלעדיה, אנחנו מדברות במחשב מתי שאפשר אבל זה לא אותו הדבר ורק גורם לזה ששתינו נהיה עייפות כל הזמן כי אנחנו ערות בשעות מוזרות כדי לדבר. אני מתגעגעת אליה נורא!!!! אין לי שאלה, אבל אני מקווה שמישהו כאן יוכל להגיד לי משהו חכם...

הי
אני חושבת כמה זה קשה לך - גם להתגעגע לאבא וגם לאחותך...
אני חייבת לומר שההחלטה המשפחתית של הוריך מאד מורכבת, כי הם אומנם החליטו להתגרש, אך את ואחותך לא...
המשיכו להשאר בקשר קרוב ולתמוך זו בזו. זה לא חייב להיות online ואז אולי תהיי פחות עייפה. כדאי מאד לדבר עם ההורים שבכל מועד אפשרי, תחברו שוב יחד כדי להשלים פערים, ואם הגעגועים יהיו בלתי נסבלים, אולי כדאי לשקול את הסידור הזה מחדש...
בכל מקרה, את מוזמנת לחלוק את קשייך כאן, אפילו שאין משהו מספיק "חכם" לומר שיביא אליך פתאום את אחותך שאת כה מתגעגעת אליה.
בנתיים, עד שתפגשו, זו הזדמנות לחזק את כל אותם הקשרים בעולם שלך שנשאר בארץ, אחים נוספים (אם יש), את הקשר עם אמא וכמובן, עם חברים וחברות שסביבך
מקווה שעזרתי מעט
סיגל לוי

שלום לך ושנה טובה,
אני בשבוע מס' 7 בהריון עם תאומים זהים (שק אחד).
הוסבר לי ע"י הרופא שלי על הסיכונים הכרוכים בהריון שכזה.
רציתי לדעת האם משהו מהסיכונים תלוי בי? האם עליי להיות זהירה בתדירות הפעילות הגופנית? בתדירות קיום יחסי המין? בתזונה מסוימת?
אשמח לדעת האם יש מגבלות כלשהן והאם יש לי דרך להשפיע ולהקטין עד כמה שניתן את הסיכון.
תודה מראש!
מאיה

שלום לך מאיה. ראשית, שההריון יהיה ארוך ומשעמם ככל האפשר....
חשוב מאד שתמשיכי לשאול ולברר בכל מה שנוגע להריון שלך, ולא תקלי ראש בשום עצה של הרופא, גם אם חברות/דודות/נשים שעברו הריון כזה וכיו"ב - יאמרו אחרת. בכדי לא לתת לך גם כאן עצות לא אחראיות, אני מפנה אותך לספרות בנושא : "הריון בגדול" ספרן של איריס בר ניר כהן וענת גת, שאספו וקיבצו הרבה חומר בנושא. כן הייתי מליצה לך להפנות את השאלות בפורומים העוסקים בהריון בסיכון גבוה, שם המומחים הינם רופאים. פורום נוסף ומומלץ קיים ב"תפוז" - הריון מרובה עוברים. אוסיף לך עוד פרטים והפניות בהמשך. שבוע טוב!

היי,
אני בת 14 כמעט ויש לי שני אחים קטנים תאומים בני 10, זה נורא מעצבן אותי ששניהם כל הזמן ביחד נגדי וגם מקבלים יותר מההורים כי הם משכנעים אותם בדברים ביחד. הם תמיד אחד עם השני ואני לבד כאילו אין לי אחים בכלל, אני רק צריכה לעזור להם כשהם צריכים עזרה בשיעורים אבל הם לא חברים שלי כי הם לא צריכים אותי. אם הם מחליטים לריב איתי הם יכולים לשגע אותי כי הם שניים נגד אחת. מה אני יכולה לעשות כשאני רק אחת והם שניים נגדי?
תודה וחג שמח!!!

שלום לך
אני מסכימה איתך שזה לא קל - היית 4 שנים בת יחידה ולפתע הגיעו שני האחים שלך וההורים בבת אחת נכנסו למשימה של גידול שני תינוקות. באמת יש הבדלים בינך לבין האחים שלך, גם בגיל, גם שהם בנים, גם תחומי עניין וכמובן חברים. תאומים לפעמים באמת יוצרים חבורה שמאד קשה לחדור לתוכה ואם הם יוצרים חבורה נגדך, פשוט התרחקי ואל תתרגשי מכך. חשוב שתדעי שגם אם את לא מרגישה, בכל זאת הם יודעים שאת הגדולה ובסך הכל כן מעריכים אותך ולכן כדאי לך לראות אם לפעמים את יכולה לגשת לאחד מהם ולהציע לו לעשות משהו יחד, ובפעם אחרת אולי לגשת גם לשני ולעשות איתו משהו אחר. אם הם מציקים לך ביחד ממש, את יכולה לשתף את ההורים שקשה לך מול שניהם יחד ואת צריכה לפעמים את עזרתם.

המון הצלחה במשימה, וכמובן שנה טובה ומתוקה לך

סיגל לוי

אני מקווה שהפורום הזה הוא גם לתאומים עצמם ולא רק להורים.
אני בת 15 ויש לי תאומה זהה. אנחנו לומדות בתיכון אחר אבל גרות בעיר קטנה ויוצא לנו בגלל זה ללכת לאותם המקומות או שאנשים פגשו אחת מאיתנו ואז חושבים שהם הכירו גם את השנייה. בגלל כל זה יוצא שהרבה פעמים משווים בינינו ואני תמיד מפסידה בהשוואה הזאת כי אני יותר ביישנית ושקטה ממנה ונמאס לי שכל פעם אני מפסידה ומרגישה אפס בגללה. אם אני הייתי היחידה זה לא היה ככה ואנשים היו אוהבים אותי בגלל מי שאני אבל מולה אין לי סיכוי. אני מתחילה כבר לחשוב ללכת לפנימיה אבל אמא שלי מתנגדת לזה כי היא אומרת שיש שם ילדים מופרעים. שם לפחות אני אהיה רק אני ואני מעדיפה כבר להיות אני עם מופרעים מאשר להיות הצל שלה על הזמן.
יש כאן מישהו או מישהי שמכירים את המצב הזה? אפשר עזרה???

שלום לך. את מתארת קושי גדול שקשור לדימוי העצמי שלך . את טוענת שהבעיה קיימת רק בהשוואה לאחותך, בעוד שכאישיות נפרדת את מקבלת מהסביבה יחס טוב ומתאים למי שאת באמת. אין ספק שיש במצב המיוחד הזה הרבה תסכול, וכרגע את חשה שללא התרחקות פיזית מאחותך - לא תוכלי להשתחרר ממנו. אני רוצה להציע דווקא כיוון אחר, של עבודה שלך על עצמך, ועל הבטחון והזהות הנפרדת והמשמעותית שלך. השוואה יכולה להתקיים תמיד, לא רק בין תאומות זהות. לחברה אחרת יש שיער יותר חלק, מקובלת יותר, לשנייה יש חבר יותר "קול" וכו. התחושה האישית שאת "שווה" או לא נבנית בינך לבין עצמך, ביחס להישגים שאת משיגה. שבי לך עם דף ועט, ורישמי לך מה הן התכונות שיש בך שאת אוהבת, שהסביבה מעריכה, שאת מצטיינת בהן, שאת חשה "הכי טובה" איתן. בטוחה שתמצאי המון. תשנני אותן לעצמך כמהפעמים ביום, כמו "שכנוע עצמי". זוהי אחת הדרכים להרחיב ולהעמיק את הבטחון שלך במי שאת. כך גם תוכלי לעבוד ולפתח את התכונות שמייחדות אותך. גם ביישנות אינה תכונה שלילית בכלל, ואני בטוחה שיש אנשים שמעדיפים אותה. מה דעתך? מוזמנת להמשיך ו"לשוחח". להתראות, ורד

אני כבר בת 27 ויש לי אחות תאומה, אני חייבת להגיד לך, שגם עוד 10 שנים, ולא משנה לאן וכמה תתרחקי, זה לא ישנה. צריך לנסות לפתור את הבעיה מבפנים. וגם אני, עדיין מתקשה בזה. וכל פעם שניגש אלי מישהו ואומר "ראיתי אותך אתמול" וברור לי שהוא ראה בטעות את אחותי, קשה לי עם הסיטואציה הזאת מחדש. איך זה יכול להיות שיש עוד מישהי בעולם שנראת ונשמעת בדיוק כמוני? זאת הרגשה לא נעימה שלא חולפת. הכל אבל מתחיל ונגמר בפירגון. צריך לנסות לקבל את המצב כמו שהוא ולא לברוח ממנו, (אגב, כמו שעשיתי הרבה שנים).

ומילה קטנה למנהלת הפורום- כולי תיקווה שהפורום הזה יתאים גם לתאומים עצמם ולא רק להורים שלהם. לא מצאתי מקום שבו תאומים יכולים לדבר אחד עם השני, כל הפורומים מוקדשים לדבר עליהם ולא איתם ואני מאד מאד מקווה שמכאן יתחיל השינוי.

תאומה זהה

יש לי תאומות זהות בנות 4. שתיהן לומדות באותו גן זו שנה שניה.
גם הצוות וגם הילדים בגן מתקשים לזהות מי זו מי על אף שהן תמיד לבושות ומסורקות שונה. הילדים בגן קוראים להן תאומות או תאומה ולא בישמן הפרטי משום שלא מבדילים ביניהם.
הוצע לי על ידי הגננת ליצור הבדל ביניהן באמצעות תספורות שונות (פוני, קצר) משום ששיער הינו דבר יציב וקבוע שלא ניתן להסרה או תחלופה. ניסיתי לשוחח עם בנותי בנושא ולהסביר להן את הראציונאל אולם הן מתנגדות מתוך רגישות לשיערן.
אשמח לקבל עצה אלטרנטיבית. כמו כן אני מתלבטת האם הגישה הנכונה היא ליצור אצלן שינוי חיצוני או להתעקש שהסביבה תתאים עצמה ותלמד להבדיל ביניהם אשמח לשמוע את דעתך וגם נסיון של אימהות אחרות בהתמודדות עם הנושא

שלום לך שירלי. ובכן, בהחלט זמן נכון לטפל ולרענן את נושא ההבדלים בין בנותייך, עם תחילת שנה חדשה בגן. זה חשוב לא רק להתנהלות היומיומית, אלא לזהות הנפרדת של כל אחת מהן. אין סתירה בין טיפוח הזהות הנפרדת בהיבט הפנימי, לבין יצירת הבדלים חיצוניים! בגן קיים עומס על הצוות, שלא תמיד מאפשר את כל תשומת הלב לכל פרט, וצודקת הגננת שמבקשת את סימני הזהוי הברורים והמיידיים. מכאן אולי ייקל עליה לטפח את שאר ההיבטים. כהורה, את רואה את המצב "מלמעלה" ולכן יכולה לחפש ואף להתעקש עם בנותייך על פתרון שייקל בסופו של דבר עליהן, גם אם כרגע אינן מבינות או מעוניינות בכך. מנקודת מוצא זו - שתפי אותן במציאת הפתרון שיתאים לכולם. מה דעתך? מוזמנת להמשיך. להתראות, ורד

התאומות שלי בנות 4 ורוצות להיות ממש אותו הדבר- למשל הן רוצות להתלבש אותו הדבר, נהנות כשאנשים מתבלבלים ביניהן ואפילו מתחלפות לפעמים בכוונה ביניהן וקוראות אחת לשניה בשמות הלא נכונים בכוונה. אני משתדלת שכל אחת תהיה עם אישיות משלה, אבל הן ממש מתנגדות ונלחמות איתי (למשל בבגדים, שאני רוצה שכל אחת תתלבש אחרת ולא קונה את אותן הבגדים, אז הן הולכות לפחות עם אותו הצבע). אני צריכה לעזוב אותן שיתנהגו איך שהן רוצות או להמשיך להתעקש?

שלום לך ירדן. איזה כיף להן! יש להן משהו שלאף אחד אחר אין, והן ממצות את היתרון הזה עד תום, ובהנאה. אבל - יש מקום לסימני השאלה שלך, כי בהחלט יש מקום לחפש "סימני אזהרה" לכך שהן מעדיפות את הזהות המשותפת על הנפרדת. שאלתי אלייך: האם ואיך מתבטאת, בבית, בחברה ובגן הזהות הנפרדת, האישית והשונה של כל אחת מהן? חברות שונות, חוגים, העדפות, תחומי עיסוק? האם יש להן מכל אלו במידה מספקת? למעשה, רק תמונה כוללת שלהן - לחוד - תסייע במציאת פתרון. מחכה לתשובתך ולהמשך. להתראות, ורד.

שלום רב,
יש לי שני תאומים, בן ובת בני 7. אני יודעת שלרוב תאומים אמורים להיות קרובים מאוד האחד לשני, אבל אצלנו זה בדיוק ההפך - גהנום של ממש. הם מממש לא מסתדרים, מגיעים פעמים רבות לידי אלימות - הייתי אומרת אפילו שונאים אחד את השני (עד כמה שילדים יכולים לשנוא באמת). כמה מקרים כאלו אתן מכירות והאם הגורם הוא נפשי, פיזי או משהו אחר?

תודה, טלי

שלום לך
תאומים לעיתים קרובים מאד אחד לשני, אך חלק מזה שכל אחד מהם מגדיר מהו שטח המחיה שלו בניגוד לזה של השני כרוך פעמים רבות בגילויים של קנאה, יריבות, עימותים... זה אומנם הרבה יותר קשה להורים אבל זה טבעי ומסייע לנפרדות ביניהם. צריך רק להקפיד על "כללי המשחק" למשל שאלימות אסורה. מקוה שעזרתי לך...

שלום. ילדתי לפני 3 חודשים זוג תאומות. אחת מהן נולדה קטנה יותר וסובלת מטונוס שרירים נמוך והשניה חזקה ופחות בעייתית (גם מבחינת התעוררות בלילה, גזים ועוד). אני בדילמה כי יוצא לי להקדיש יותר תשומת לב לתינוקת הפחות חזקה ואני פוחדת שאולי אני מקפחת ופוגעת ביותר חזקה. יש לך המלצה איך צריך להתנהג במקרה כזה?

שלום לימור
גם כששני התאומים שווים פחות או יותר בכוחות או ביכולות, עדין ההורים מוטרדים מאד בשאלה האם הם מקדישים לאחד יותר מאשר לשני. גם אם אנחנו שואפים מאד לתת לילדנו "שווה בשווה" זה אף פעם לא אפשרי - לאחד פתאום יוצאת שן ולא לשני, האחד חולה ולא השני וכו'. תקדישי למי שהכי זקוק, ובאופן טבעי זה יתאזן בתחום זה או אחר בעתיד. רק תראי שבאמת לא קורה שהשניה אינה זוכה כלל לתשומת לב, או שרק את נגשת לחלשה ומישהו אחר ל"חזקה". זכרי שיום אחד זה בטח לא יורגש הפערים האלה, ולכן לא כדאי להתרגל לכינויים של "חלשה" ו"חזקה".
בהצלחה...

תוך כמה מומלץ לחזור לעבודה אחרי הלידה? כרגע אני בבית כבר חמישה חודשים. קצת נמאס אבל ממש לא בא לי לחזור. רק המחשבה של לא לראות אותם יום שלם.... מצד שני, הכסף הכסף.....( הולך ואוזל). מה לעשות?

הי טליה
נדמה לי שכבר כיום עברת את מה שהחוק מקצה לך כחופשת לידה (כמדומני, לתאומים נותנים עוד שבועיים מעבר לתינוק יחיד) אולם את חשה שזה לא מספיק, כי החוק באמת מקציב תקופה קצרה מאד, והתינוקות עוד כל כך קטנים. משך החופשה היא עניין אישי מאד. שמעתי על אמהות לתאומים ששמחו לחזור לעבודה בתום חופשת הלידה כדי "לנוח" כמה שעות מן הטיפול האינטנסיבי בתינוקות, מול אמהות שלקחו הפסקה ארוכה כדי לגדל את הילדים. יש כאן שאלה כלכלית (כמה את אמורה להרוויח בעבודה לעומת תשלום למטפלת, משפחתון וכו'), עד כמה אפשר להחזיק מעמד עם משכורת אחת וכמובן נושאים כמו הכוחות שלך, הסבלנות שלך וכמה את רוצה להשאר. אין פה תשובה "נכונה"... מקווה שעזרתי, בהצלחה

אתם מוזמנים להתייעץ, לשאול ולשתף בקשיים ובחוויות שלכם בגידול תאומים