פורום פרידות, גירושין, בגידות
רגע לפני הבגידה

שלום,
אני בן 36 ונשוי מזה 10 שנים + שתי ילדים קטנים (4,7)
לכאורה הכל מתנהל כשורה בחיי הנשואים. כמו כל זוג נשוי יש מריבות פה ושם, יש חיי חברה וזוגיות, יחסי המין טובים ופתוחים, אבל...

לאורך כל השנים אני חיי בספקות. אני לא מרגיש שאני מספיק נמשך אליה (גם פיזית וגם מנטלית). אני לא מרגיש שהיא מעוררת את היצר האינטלקטואל שלי. בכלל החיים נכנסו לאיזה מן שגרה שאני מרגיש שאני לא יכול יותר איתה. אני מנסה לעורר את האהבה בכל מיני דרכים, אך ממש לא מרגיש את זה מתעורר. אני מביא ארוחות רומנטיות, אני יוזם כל מיני פעילויות...
נסענו לאחרונה לטיול בחו"ל ללא הילדים. קיוויתי ששם תתעורר האהבה אבל זה ממש לא קרה. לכל היותר הרגשתי שאני בטיול עם שותף.
כבר המון זמן אני שואל את עצמי האם זאת האישה שבחרתי להתחתן איתה? האם איתה אני רוצה להמשיך לחיות כל חיי.
נראה לי יותר ויותר שאין מצב שאני ממשיך את המערכת לכל החיים.
הילדים היום קטנים ואני יודע למה יכולה לגרום פרידה, אבל אני שואל את עצמי האם בגלל השיקולים האלו, אני צריך לחכות למשהו שסביר להניח שיקרה בעתיד? האם צריך לחכות לגירושין שיקרו בגיל 50 ולסבול "בשקט" עד אז?

בנוסף (ואני בטוח שזה קשור, אם כי זה לא מה שגורם לתחושות הכלליות), בשנתיים האחרונות אני מרגיש שאני מפלרטט עם כל דבר שזז. לא עשיתי כלום חוץ מלדבר עד היום ותמיד זה סתם שיחות של 5-10 דקות (בעבודה, בלימודים...) ולא משהו רציני.

לאחרונה הכרתי מישהו בלימודים. גם היא נשואה 10 שנים + שתי ילדים וגם היא במצב דומה. אנחנו מדברים בפתיחות ביננו ומרגישים שמשהו מתרחש. שתינו חוששים מאוד מהתוצאות ואם זאת מתרגשים ומרגישים את הפרפרים בבטן ואת הזיעה בידים. עוד לא עשינו כלום, אבל זה יגיע...

אני מפחד מאוד להמשיך עם הבחורה מהלימודים אבל בו בעת רוצה מאוד.

לא יודע מה לעשות.
הדולפין.

שלום לך
אני מבינה שקיים חוסר שביעות רצון וחוסר סיפוק ותיסכול שהוא כנראה מוביל להתבשלות הקשר
אתה צריך לברר לעצמך מה אתה רוצה ולבחור כשבכל דרך יש רווח ןהפסד מהמקום שאתה לא בוחר אתה מתגלגל למציאות ללא בחירה אתה מזהה את הבעיות וכנראה לא תוכל להתעלם מהם

כדאי שתפנה ליעוץ לפני שיהיה מאוחר

עידית הוניגמן

אתה מכיר את האימרה מים גנובים ימתקו.האשה הזו היאלא שלך ולכן אתה נמשך אליה.דע לך שאישה שמקבלת יחס טוב ואהבה מבעלה נראית טוב ופורחת.אם היית משקיע אנרגיות ורגשות לאישתך כמו שאתה משקיע באשה בוגדנית הזו-היית מקבל אישה שכולם חושקים בה ובתוכם אתה.דרך אגב מניסיון אשה שמקרננת את בעלה מכל סיבה שהיא תקרננן גם את הבעלים שיבואו אחריו ואז תמצא את עצמך מכה על חטא ומצטער על שלא ידעת להעריך את האשה הקטנה והנאמנה שמחכה לך בבית למרות שיכלה לקבל גבר הרבה יותר שקול נאמן ואחראיי בעיקר .

סוזי,

יש לי בעיה עם דבריך. את יוצאת מנקודת הנחה קלה מאוד.
1. אני לא משקיע באשתי
2, אם אני ישקיע באשתי הכל יסתדר.

אני נמצא אם אשתי 11 שנה. אני מכיר את הבחורה שסיפרתי אליה סה"כ שלושה שבועות.
מה שיש לי אם אשתי (או מה שחסר לי) נבנה במשך שנים.
למה את חושבת שלא השקעתי במשך כל השנים האלו? זה ביצה ותרנגולת.
יכול להיות שלמרות כל ההשקעות שלי בקשר (ואני חושב שהיו הרבה), הבעיה היא אצל אשתי? יכול להיות שהיא בהתנהגותה דוחפת אותי לקשר בחוץ?
מה אם פשוט, כל השנים האלו, גמרו לי את האהבה?
כשאני מדבר עם הבחורה מהקשר הסודי, זה ניהיה לי יותר ויותר ברור. לא חסרה לי האהבה של אשתי אלי. כי היא באמת נותנת לי הרבה. חסר לי האהבה מהצד שלי. אני לא מרגיש התרגשות אליה. אני לא מרגיש תשוקה. אני לא מרגיש צורך לבוא לדבר בכלל.
האם זה משהו שאני יכול למלא בחזרה בצורה כלשהי?

מוב שאין אדם יכול לשפוט אחר עד שיגיע למקומו אבל עדיין אני מאמינה בכוחנו להשפיע על מחשבתנו.אני מאמינה בנבואה שמגשימה את עצמה.אתה הולך לאן שאתה מכוון.תשמע על סרט שפעם ראיתי.בחור אדום עור הגיע לישוב והחליט להתחתן עם בחורה. הבחורה היתה בחורה רגילה.כשהגיע הזמן לשלוח מוהר לאביה הוא שלח לו 8 פרות.נידהמו כולם למה -בשבילה נתת 8 פרות ,יכולת להסתפק באחת או שתיים.תשובתו היתה-א
ני
אקנה אותה ב-9 פרות אז היא תהיה שווה 8 פרו.הבנת?

המחשב קפץ לי אז סגרתי ופתחתי שוב.אני סבורה שהתחתנת מאהבה.אז אולי הבעיה היא אצלך.אולי אתה טיפוס שלא יכול להשאר במקום אחד ורק תודות לאישתך אצה בכלל נשאר ויכול לשמוע כל בוקר את המילה אבא.איך אתה מוכן כלכך מהר לוותר על לכסות את הילדים לפני השינה ולתת להם נשיקת לילה טוב.זה דבר פעוט בעיניך? לכל זוג אין כבר את ההתלהבות של השנה הראשונה ההתאהבות.הגיע הזמן להפוך זאת לאהבה.לקשר של דא

.גה אחד לשני.ליופי שיש מישהו שדואג לי ולילדי בכוח כזה.דולפין יקר אינני מכירה אתכם אבל אני חושבת שבחיי הנישואים אולי אתה רצת קדימה והתפתחת והיא נשארה מאחור עם הילדים ולכן נוצר הפער.אני לא מתכוונת לומר לך שעל גבה התקדמת אלא שלמענך ולמענן שלמות משפחתך,אפשר לה לצאת ללמוד.תן לה לעשות תואר באוניברסיטה בנושא שהיא תבחר.הרי יש שם המון נושאים ואז תראה איך היא תשכיל ואתה רק תקנא לה.אשמח לתגובתך

הי סוזי,

אני לא בטוח שהתחתנתי מאהבה. יותר עושה לי שכל (בראיה לאחור) שהתחתנתי בגלל התאהבות.
אבל אני מעדיף לחשוב על ההווה והדרך שעשינו ב-10 שנים האחרונות עד שהגענו הלום.

את בהחלט צודקת שהדבר העיקרי היום שמחזיק אותי זה הילדים. זה נראה לי כמעט בלתי אפשרי לעשות איזשהו צעד כשאני חושב על כל המשמעויות הקשורות לילדים (למרות שמן הסתם אנשים נפרדים, ועולם כמנהגו נוהג...).
יש לי הרבה הערכה לאשתי שכן אני יודע ומודע לכך שהיא משקיעה הרבה יותר בהם מאשר ההשקעה שלי (מין הסתם גם סוגי העבודה שלנו תורמים לכך)
השאלה היא: האם בגלל הילדים אנחנו צריכים להקריב את החיים שלנו ואת החיות שלנו? אני מתאר לעצמי ויודע שילדים מרגישים הכל. מה ההשפעה של "חוסר החיות" שלנו עליהם?

נכון שאני מנסה להתפתח כל הזמן בהשכלה כמו בתעסוקה, אבל אני דוחף גם אותה ( הרבה יותר ממה שהיא דוחפת את עצמה דרך אגב, שזה בהחלט מפריע לי). ב-4 שנים האחרונות היא לומדת פעמיים בשבוע ובהחלט תמכתי בה לכל הדרך. אבל אני לא חושב שזה תרם משהו לקשר (לטובה או לרעה).

אני יכול לקחת את זה גם לפעילויות של שעות הפנאי. אני ממש לא מוכן לוותר על פעילות (פנאי וספורט) ואני מנסה לשלב את אשתי והילדים ככל שניתן. אשתי מהצד השני כאילו בהילוך ראשון בצורה קבועה. על כל פעילות שאני יציע שכרוכה ביציאה מהבית (ולא להורים...) נגיד טיול ליומיים עם הילדים בחיק הטבע. רוב הסיכויים (מניסיון) שהיא תמצא סיבה להמנע ותמנע את זה.

אולי פשוט יש ניגודים גדולים כל כך באופי (שזה דבר שלפעמים מגלים בשלבים מתקדמים של החיים המשותפים) שכל דבר פתאום נראה שחור? כל מילה לא במקום, מציתה התנגדות ומרעילה עוד יותר את האוירה?

אני סבורה שעדין יש תקווה לקשר שלכם..לדעתי,לפני שאתה עושה צעד כלשהו לך איתה לייעוץ זוגי.אם תצליחו ללבות את האהבה מה טוב,אם לא-תדע לך שניסית הכל ואז תוכל להיות שלם יותר עם כל החלטה שתקבל