פורום פרידות, גירושין, בגידות
שאלת השאלות לכל מי שבחר להישאר

מלי , אלמונית ועוד רבים אחרים שבחרו להילחם על ביתם על אהבתם שגילו אומץ ובחרו בדרך הקשה. הסיפורים שלנו דומים אבל גם שונים לפחות ממלי ואלמונית אני מבין שאנחנו פחות או יותר
באותם השלבים ( זמנים )אנחנו מפגינים כאן המון כח והחלטיות אך האם גם לכן רגעי שבר בהם הכאב גובר על ההגיון בהם כל מה שרוצים הוא לקום וללכת.
האם גם לכם כל מילה ( אפילו על קניות בסופר ) יכולה להחזיר אותכם לנקודת ההתחלה?
כיצד מתמודדים עם התחושות האלה? כיצד דוחקים את המחשבות האין סופיות למגרה סגורה
ומנסים באמת לחזור לחיים נורמאלים?
האם זה בכלל אפשרי?
ברור לי שאלה שעזבו את הבית יגידו שאני מראה סימני חולשה או פחד ( כבר כתבו בעבר )
אך אלה לא באמת יכולים ליעץ לי שכן הם לא היו שם הם בחרו והלכו.
אשמח לקבל דעתן/ם של אנשים הנימצאים או היו בתהליך דומה.

מעניין למה דוקא על שאלה זו בחרתם לא לענות?

אני לא מכירה את הסיפור כאן באמת אבל לפי מה שהבנתי מהמסר האחרון- האמת שאני ממש נמנעת מלשפוט מישהו! אי אפשר לדעת באמת עד שלא עומדים במקום עם האדם המדובר, זו דעתי. יש כל מיני מקרים ונסיבות ונתונים משתנים- כל מקרה לגופו. אני כרגע במצב שהחלטתי להתגרש אחרי 15 שנות נישואין. היו מריבות ומשברים בעבר וחשבתי פעם על גירושין אבל לא עשיתי כלום עם זה- לא הגיע לידי ביצוע כלשהו או עשייה בכיוון. עכשיו כן עשיתי ואני לא חושבת שזה נעשה ברגע של כעס וחוסר הגיון או משהו כזה- לא אגיד שזה קל- ממש לא! לי היה מאוד קשה המעמד של לשבת עם אדם זר שפגשתי בפעם הראשונה (עו"ד וכדומה) ולספר לו דברים כאלה אישיים כשהוא בכלל לא מכיר אותי ולהבין באותו רגע את הסיטואציה שאני מדברת על פירוק הבית שלי!! זה ממש שוק! אבל אני לא שופטת אחרות במצבי- כי יש כל מיני נסיבות וכל מיני סוגי אנשים. יכול להיות שגם לגבי יש שישאלו מדוע נשארתי עם בעלי כל השנים האלה כשלא התנהג אליי כראוי- חוסר כבוד וכו". וזה בסדר! היו לי הסיבות שלי שלא עשיתי זאת בעבר.
יש מקרים שבהם אפשר עוד להמשיך למרות הקשיים, יש מקרים שאישה לא חזקה מספיק ופוחדת להשאר לבד עם ילד/ים ולכן ממשיכה הלאה ולא מפרקת את הקשר, יש מקרים גם שאפשר לתקן אבל לא רוצים ולכן מפרקים את הקשר- כמו שאומרים "נגמרה האהבה" או "גיליתי שהוא/היא בוגד/ת בי"- כל אדם עושה את ההחלטות שלו וצריך לחיות איתן בשלום- זו דעתי!
אני לא שופטת אף אדם כי זה טפשי- זו לא בעיה לשפוט אבל אף פעם אתה לא יודע אם לא תגיע לאותו מצב ואיך תתנהג, אז באמת עדיף שלא לשפוט!
בהצלחה רבה ושדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר ותהיי מאושרת!!!

נחמת טיפשים,,,
את מה שאתה כותב כולם עושים, והמצב הולך ומידרדר, אין טעם להסתיר את העובדות , ולא פלא שהשוק מתמלא בעוד יועצים והסדנאות פורחות תחת כל עץ רענן,
אולי זה כתוצאה מהמזון המתועש, כפי שמאשימים את המזון הזה בקצב ההתפתחות של הנוער, וברצון לקיים יחסים מגיל מוקדם,
אולי בגלל שהותרה הרצועה וגירושים היום זה לא אות קלון ,
הצורך לעשות שינוי הוא בגנים, פעם אבותינו עבדו בעבודה קבועה והחזיקו מעמד עד הפנסיה, היום הכל מתחלף במהירות, הכל זה קרש קפיצה לעבודה הבאה, שכיר הופך לעצמאי בין יום, ועצמאי נהפך לשכיר בין לילה, יש אינטרנט,המידע זורם בשניות, ויש דחף להיות בתנועה מתמדת,
המצב הגיע עד כדי כך, שמי שנשאר בזוגיות הרבה זמן מסתכלים עליו עקום, מה הוא עושה איתה כ"כ הרבה זמן,,, תראו את הזוג הזה, נתקעו למאה שנה, היא בכלל לא מתאימה לו,,, הבחור הזה מכוער מה היא עושה איתו בכלל, מה היא לא רואה שהוא דפוק,,, ייגמר לו הכסף והופ היא בורחת,,, מסכנה חייבת לסבול בגלל הילדים,,, לא רציתי בכלל להתחתן איתו,,,
איפה שאתה לא מסתובב אנשים נמצאים בעיצומן של פרק ב' בחיים, ואיך שר ברי סחרוב כולנו עבדים של מישהו--- רצים לעונג הבא,,, לעונג הבא,,, !
יש לי הסבר מפורט מה גורם לכל זה אבל אין כאן המקום להאריך (ובראשי תיבות ואכמ"ל),
---
מה שאני מציע לך אדון אנונימי, שאם תכיר בעובדה שזה לא בשליטתך המלאה, ואת חייב להיעזר בגורם חיצוני, או חבר קרוב, וכשאתה תאפשר לו להוביל אותך--- תוכל לצלוח את התקופה הזו ולהיבנות ממנה,
ברגע שתפנים שאתה ואשתך זה יחידה אחת, וכל מה שחסר לך נמצא אצלה, וכל מה שהיא חסרה נמצא אצלך, כי מלכתחילה נולדנו חסרים, כדי להשלים זה את זו, רק אז תצליח לספק את הצרכים שאתה חושב שתוכל להשיג בחוץ,
צא ולמד משיטת אימגו של הסופר הרוויל הנדריקס "לבסוף מוצאים אהבה", שם תלמד מה זה עבודה בשניים,
ולבסוף חן חן לך על השנים הרבות ועל האהבה שטיפחת כל השנים, אתה ראוי להערצה, ואני מתכוון ברצינות, אתה צריך מישהו שיטפח לך על השכם ויעריץ אותך, זה נשמע ילדותי, אבל מי מאיתנו לא חייב את זה במינונים קטנים,

מלי שלום, אני עוברת תהליך מדהים שגומר אותי לחלוטין. לבעלי יש חברה כבר כמה וכמה חודשים. אני יודעת ונלחמת. מה נכון או לא ? אף אחד לא יודע הוא מבטיח שזה יגמר עוד יום עוד שבוע עוד חודש וזה לא נגמר (ברגע זה ממש הוא נמצא אצלה...). אני אישה מאד עצמאית מתפרנסת בזכות עצמי, ילדים מדהימים, בית רכב ואני נראת מצויין , כך שאני לא מפחדת להיות לבד או לא להסתדר. כל זה לא אומר שאם הוא לא אוהב אותי אני מפסיקה אוטומטית לאהוב אותו. אני מקבלת "אש" מכול החברות המשפחה וכל האנשים שאוהבים אותי כדי לגמור את הסיפור. אני לא מפסיקה לבכות ימים כלילות. הבנים שלי שואלים אותי מאה פעמים ביום מדוע אני לא עוזבת. התשובה היא (והיא נוראית כמעט) שפשוט , עד שכל זה לא קרה הייתי, רחמן לצלן, מאושרת , היה לי ממש טוב עם החיים איתו הבית והמשפחה. קשה לי לסגור את המסגרת הזאת. רק רציתי לומר לך יקירתי, מה שנכון לאלה שעזבו לא תמיד נכון לגבינו.

שבגד וחזר הבייתה, שיספר את הצד שלו, אני מתה לשמוע..........
נכון שבחרנו להישאר, רק חלשים בורחים או כאלה שהרימו ידיים.....
גם אנחנו, אלה שנשארנו, יכול להיות שגם מאיתנו יפרדו או יתגרשו, לא ניתן לדעת, אבל אם וכאשר זה יקרה לנו, אנו נדע בוודאות שניסינו הכל, נלחמנו ולא הצלחנו, זו לא בושה להיכשל להיפך זה מחשל
בוודאי שכל דבר מזכיר לנו את שהיה........אבל לנו בלבד השליטה על המחשבות וגם אם מגיעה כזו, אנחנו אמורים להתאמץ בכל הכוח לעבור למחשבה אחרת,חיובית יותר
לדוגמא, שאני נזכרת לצערי שבעלי נגע באחרת (וזה מטריף אותי) אני מיד מנסה לחשוב, נגע לא נגע, הוא נוגע כעת בי ורק בי, והיא, הנגועה יושבת מסכנה וחושבת על המגע שלו איתי, ואוכלת ת'לב!!!!!!! איזה אושר!!!!!! שתישרף!!!!!
הוא עכשיו איתי, מוכן לעשות הכל בשבילי שיהיה לי טוב, ואני משתדלת לקחת את זה ולנצל את זה לטובתי קודם כל, וגם לילדים שהוא עוזר הרבה יותר מבעבר
תנסו לחשוב, למרות שזה לא קל, לחשוב שמה שקרה היה לפני שהכרתם וזה לא נוגע לכם בכלל
גם לנו היו חוויות בעבר שאנו יכולים לפנטז עליהן או אפילו להעלות אותם לפעמים......
ומה שנכון נכון, לכל הנבגדים\ות, תמיד תיראו ותרגישו במיטבכם, כולם ירצו להיות בקרבתכם, ואז הבוגדים\ות ירצו בקירבתכם יותר מתמיד וירצו להשוויץ שאתם שייכים להם
אני חלילה לא מצדיקה חיצוניות לבגידה, אבל מי שמרגיש טוב עם עצמו, כולם ירגישו טוב בנוכחותו
אגב, שימחה, שמעתי שתהליך השלמה של חזרה אחרי בגידה לוקח שנתיים פלוס, אז לכל הכותבים בנושא זהה אתם אולי באמצע הדרך, תמשיכו לצעוד ליעד ואל תתיאשו מהר
אני למשל רחוקה מהחלמה עדיין, למרות שאני נהנית מכל רגע לנסות לעזור לאחרים,לפעמים מתקשה לעזור לעצמי אבל מנסה להשלים שאני רק בתחילתה של דרך חדשה,תהיה אשר תהיה, אבל זו הדרך שלי!!!!!!!! ואף אחד ושום דבר לא יוכל לקחת זאת ממני.......!!!!!!!!!!
דרך צלחה לכולם וזכרו!!!! קודם אנחנו ואח"כ כווווווווווווווול ה ש א ר !!!!!!!!!!!

שמחה שלום,
הבחירה להשאר היא אכן בחירה קשה אבל חשוב להבין שלא די להכניס את המחשבות למגירות סגורות אלא החוכמה היא להחליט באמת שהזגויות הזאת שווה את המאמץ וזה אומר לתת אמון ולא לחשוד כל הזמן, זה אומר לא לוותר מתוך רצון לרצות אלא לוותר רק אם זה באמת לא ויכוח כ"כ חשוב או לא לוותר ולהגדיר בדיוק מה רוצים ואיך רואים את הדברים. להשאר מתוך הדחקה של המחשבות לא תפתור את הבעיה היא תהיה שם וכל הזמן תרצה להציץ מהמגירה. להשאר הכוונה להתחיל מחדש עם אותו בן/בת זוג עם כל ההשלכות של זה. צריך לעשות זאת נכון ובשיתוף וכדאי מאוד לבקש עזרה בתהליך הזה.

בהצלחה לכל אלה שבחרו להשאר.