פורום פרידות, גירושין, בגידות
רוצה להתגרש

החלטתי להתגרש מבעלי לאחר 15 שנות נישואין ואני עצובה ברמות שאני לא יכולה לתאר. יש לנו ילד בוגר ולא אמרתי לבעלי שהתחלתי בהליכים. אנחנו לא מדברים כבר שבועיים והאוירה בבית מתוחה מאוד למרות השקט... אני ישנה בחדר נפרד כי אני לא מסוגלת להסתכל עליו בכלל וזה מצב שמאוד קשה לי. רבנו כבר בעבר אבל זה אף פעם לא הגיע למימדים כאלה עצומים וכרגיל המשפחה שלו תרמה לעניין. העניין שלי הוא שהוא תמיד נטה לצדד במשפחתו- גם על חשבוני ועל חשבון כבודי- מה שלא מקובל עליי כי לדעתי הוא צריך לכבד אותי כאשתו ואם בנו, חוץ מעובדת היותי אישה נאמנה, טובה, מסורה, אם טובה לבני ועקרת בית למופת. כל מכריי יעידו שאין לו עילה או סיבה להתנהג אליי כך. המשפחה שלי מאוד תומכת בי ועומדים מאחוריי אבל קשה לי נורא במצב הזה. אני לא עובדת כרגע ומחפשת עבודה הרבה זמן כבר ועדיין לא מצאתי. לכן גם השליטה הכספית בידיו והוא נטרל אותי עכשיו ולי שוב- אין הכנסה כרגע.
מה אתם הייתם עושים??????

נויה שלום,
נשמע מדברייך שאת עדיין לא שלימה עם החלטתך להתגרש , נראה שלקחת החלטה ברגע של כעס ופגיעות. ממליצה לך לבחון האם העצב שמתעורר נובע מחרטה. ממליצה לך בחום לבחון את הסיבות שבעטיין את רוצה להתגרש והאם באמת הגעתם לדרך ללא מוצא. מדברייך לא ברור מדוע הגעתם למשבר , מדוע המשפחה מעורבת, מה מעוור את בעלך מלראות את כל מה שציינת שאת. מה ניסיתם לעשות בטרם החלטת להתגרש? האם בעלך שותף להחלטה והאם יהיה פרטנר לתהליך זוגי טרם החלטה?בכל מקרה ממליצה לך בחום לפנות לטיפול ע"מ לבחון מחדש את החלטתך. חשוב לתת מקום להתלבטות .
בהצלחה
תמי אורן

תודה על התגובה! אני די שלמה עם החלטתי כי הגיע הזמן שאעשה מעשה! הייתי צריכה לעשות את זה לפני שנים כי המצב הזה לא ממש חדש (למרות שמה שקרה לפני שבועיים ממש "תקע את המסמר האחרון בארון הנישואין שלי") ולא שכל השנים חייתי כמו בת יענה והדחקתי כי כן הערתי ודיברתי עם בעלי על מה שהפריע לי, אבל הוא פשוט בשלו וחוזר חלילה- עד הפעם הבאה. הפעם זה היה ממש קיצוני והגיע למקומות שאף פעם לא הגיע. הוא עכשיו פשוט מתהלך בבית (כמה שפחות)ונמנע מלהתקל בי ואני עברתי לישון בחדר אחר (מה שאף פעם לא קרה) והבן שלנו באמצע ואני עושה מאמצים עליוניים ממש שלא להכניס אותו למשוואה ולא לדבר על הנושא ליידו או לאפשר למישהו לדבר ליידו.
הבעיה שבעלי מתנהג אליי בחוסר כבוד, חוסר פרגון, זלזול, חוסר התחשבות ברגשותיי ותמיד מנסה לגרום לי לחשוב שאני לא שווה כלום. אני יודעת שזה נובע מרגשי נחיתות בגללי (ולא- אני לא משלה את עצמי כאן) כי אני הרבה יותר משכילה ממנו, באה ממשפחה טובה וחמה ובקיצור- ברמה גבוהה הרבה יותר ממנו- לא שאי פעם עשיתי השוואות כי התחתנתי אתו בגלל שאהבתי אותו ולא עניינו אותי שאר הדברים. במקום לכבד אותי ולהעריך אותי (ויש על מה- לא בגלל הדברים שציינתי אלא בגלל שאני אישה נאה, מסורה, נאמנה וכו"). אני גם לא עבדתי בשנתיים האחרונות כי הוא ביקש שאעזור לו בעבודה ועזרתי לו המון! עכשיו הוא ממש לא מסתדר כי הוא לא דובר אנגלית וממש נאבק אבל הפעם החלטתי להיות חזקה ולא לוותר. אני לא מוכנה יותר לוותר על כבודי, אני רוצה גם לקבל יחס ולהיות נאהבת!
אני לא ממש רואה סיכוי לתיקון כלשהו ובכאב רב פניתי לאפשרות האחרונה כי הגיעו מים עד נפש ואני מעדיפה להיות בלעדיו ולהתמודד עם כל הקשיים הכרוכים בכך ולא להמשיך לסבול ממנו כך התעללות נפשית ומילולית. גם חבריו מכירים את צורת התנהגותו והוא פשוט לא יודע לכבד!

לא הגבתי על הודעתך כי היה נראה לי שאת החלטית ואפי' הצלחת לשכנע אותי בגירושין שלך, אבל,,, ראיתי בהודעה אחרת שכתבת שנפגשת לצורך העניין עם עו"ד,
ברצוני להאיר את עינייך בכך, שטרם נולד העו"ד שהמליץ על שלום בית, הם מטבעם מלחמתיים והצד שהם מייצגים הוא הכי צודק והמטרה כעת למצות את הדין, ולהוציא כמה שיותר ע"מ להצדיק את המקצוע, יש סיפור ידוע ומפורסם בארה"ב על עו"ד שייצג את שוחט הזונות שביתר אותן והעלים את קבורתן, מעשה מזעזע בכל קנה מידה, ומה שיותר מקומם זה, שלא יכלו להרשיע אותו על אף שהודה ברציחות, בגלל שלא מצאו לעולם את הגופות שבהן הוא הודה, ומה שיותר מזוויע זה, שרק שני אנשים ידעו איפה הוא קבר אותן, הרוצח והעו"ד, כן אותו עו"ד כתב על זה ספר, שם הוא מתלונן שכתוצאה מהייצוג של אותו רוצח ובגלל שהוא התעקש לא לגלות למשטרה ולבית המשפט על מקום הימצאם של הגופות, הוא יירד מנכסיו ואיבד את כל חבריו ואת ביתו ומעמדו, אבל שימו לב ! הוא לא מוכן לספר בגלל חיסיון עו"ד לקוח, את הבנת מה זה עו"ד, הוא נאמן ללקוח בכל מחיר,
האם את רוצה שהוא יהיה זה שיחליט מי מכם צודק ? הרי הוא לא הוסמך לכך,
אני מציע לך ללכת מחר לאיש או אשת מקצוע וללבן איתה ביחד את סיפור חייך, את תופתעי ובטח שזה ישקף לך מציאות אחרת ממה שאת חושבת כעת,
אם אתבדה אני מוכן לשלם לך על הזמן שהקדשת---
ב ה צ ל ח ה

אתה צודק- אני באמת הגעתי להחלטה הפעם ויפה שעה אחת קודם- כמו שנאמר. אי אפשר לומר שלא ניסיתי וקיוויתי כל 15 שנות נישואיי שבעלי ישנה גישה ויתפכח סוף סוף... התפללתי וביקשתי שוב ושוב. אבל התקרית האחרונה שהיינו בקסאח לפני שבועיים ואז הביא את אמו אלינו לשבת (מבלי לטרוח לעדכן אותי...) והיא מצידה תרמה את חלקה כשיצאה מביתנו ואמרה לו שלא התייחסתי אליה כל השבת- מה שלא נכון, הדבר הנכון היחידי זה שלא היה לי מצב רוח להיות ליצן החצר... ובכך זרקה את הפצצה האחרונה! הוא לא טרח להתעמת אתי ולברר אתי (למרות שהוא היה בבית במהלך השבת) ומייד הכריז מלחמה כשטען (בפני מי שדיבר אתו- לא בפניי) שהעלבתי את אמא שלו! בזה נגמר הסיפור! זה לא חדש שאם אמא שלו או אחותו יגידו משהו- הוא יהיה לצידן ולא ישקול אפילו להגן עליי ולו לרגע. הפעם התקרית הביאה אותנו למצב מאוד חמור- אליו לא הגענו בעבר ומבחינתי זה עבר כל גבול. אנחנו כבר יותר משבועיים לא מדברים, אני עברתי לישון בחדר אחר והילד- מה עם הילד באמצע? אני עושה מאמצים עליוניים שלא לערב אותו בעניין ולא מדברת על בעלי ליידו או מאפשרת למישהו לדבר ליידו על אבא שלו אבל בעלי יודע את הנקודות הרגישות שלי- בגדול הבן שלי!- ולוחץ עליהן בכל הכוח כדי להכאיב לי. משחד אותו בכל מיני טיולים ודברים שיבוא אתו (וכך אשאר לבד) וכאלה. אני מנסה שלא לטעון נגד בני שמעדיף את אבא שלו עליי- כשתמיד אני הייתי זו שהגנה עליו וסוככה עליו ורבה עם אבא שלו בשבילו. הוא מצליח למשוך את הילד אתו ואני מרגישה פגועה ונבגדת בד בבד.
אגב, בקשר לעו"ד- היות ואני לא עובדת, כך שאין לי הכנסה- דיברתי עם עו"ד בנעמת- יעוץ משפטי חינם כך שאני לא חושבת שהיו לו אינטרסים מסויימים כלפי איזשהו צד.
תודה על התגובה!

צריך כוחות בשביל להתנהג כפי שאת מתנהגת בכל הנוגע לבן שלך, ועל כך כל הכבוד, אל תתייאשי, הבן שלך יאריך זאת לא עכשיו אבל אוטוטו כשיגדל, יבין איזה אמא לביאה הייתה לו,,,,

לטיפש מראים חצי עבודה, ואני כאן הטיפש, אין לי מושג מה קרה בינכם במשך 15 שנה, אבל אני יכול לשער שהיו בינכם גם דברים טובים, תנסי להיזכר בכמה מהם תחזרי אחורה בזמן ההתאהבות וההיכרות שלכם, אני בטוח שיצופו כמה רגעים קסומים, נכון, אמא שמתערבת זה אסון, אבל אפשר ללמד אותה מבלי לאבד אותה לתפוס מרחק מהבן שלה וממכם,
---
אם את מוצאת רגעים קסומים ויפים בחיים שלך, אז אני שואל לא חרם ?
וייתרה מזו האם בעלך שאת מסתכלת על החבילה כולה, מתאים ל--- זיווג שני ??
האם יש בך את הכוח והרצון לנסות לשנות את היחס והתקשורת שלכם כדי להרגיש טוב יותר ??
---
אם תמצאו מטפל טוב אין זו אגדה-!
לעניין העו"ד גם בזה הצלחת לשכנע אותי, אבל,,, אם כבר אז תלכי ליועצים זוגיים בחינם,
ועוד דבר חשוב שתדעי, שההשקעה בללכת לייעוץ היא השקעה הכי טובה בעולם, מאחר והיא נותנת לך המון תועלת גם כתמיכה בהווה, גם בלימוד על העבר שלך , ו --- כלים להתמודדות בכל מערכת יחסים שתהיה לך בעתיד, כדי לא לחזור על טעיות העבר,
וכמובן החשבון הפשוט של עלות מול תועלת בנושא הכספי,
עלות הטיפול כ- 3000 שח,
למול עלות הגירושים: מינימום 250.000 שח, כשהממוצע הוא חצי מיליון שקל ומעלה,
ב ה צ ל ח ה

ראשית- תודה על התגובה!
תאמין לי- קשה מאוד לשמור על פאסון ולהמשיך להתנהג כרגיל ולטפל בבית ובילד ולכבס (גם לו...) ולנקות וכו" כאילו הכל בסדר. אבל מה שהכי חשוב לי בחיים זה הבן שלי ובחיים לא אסכן את בריאותו הנפשית או הגופנית למטרה זו או אחרת! חוץ מזה שזה לא הסגנון שלי לקלל ולעשות בלגן (זה יותר הסגנון של הצד ה"פעיל" במשפחת בעלי- ממש לא במשפחה שלי ולא כך חונכתי). תמיד אמרתי שכל הכבוד לנשים שלמרות כל הייסורים והרגישות והפגיעות והרפש שיוצא החוצה- לא מוכנות להסית את הילדים נגד אבא שלהם או שיכפישו את אבא שלהם בפניהם- ולא משנה כמה זה היה מגיע לו או כמה שהוא זבל... אני לכן לא מרשה לאף אחד מהצד שלי לדבר לייד הבן שלי על הנושא. עכשיו אני צריכה לשבת בשקט כשבעלי מנסה לשחד ולקנות את הבן שלי- ולו כדי שאשאר לבד בבית... הוא נקמן כלפיי שחבל על הזמן. הבעיה היא גם שהוא לא מבין שבתהליך הוא גם מזיק לילד! טוב, הוא לא מפותח או אינטליגנטי מספיק להבין את זה- מה גם שהוא אנוכי ברמות על ומת על עצמו ברמות קשות- תכונה שהכי שנאתי אצלו.
היו לנו גם תקופות טובות- בוודאי! וגם לא שכחתי את זה. למרות שהוא כנראה זוכר כעת רק את הדברים הרעים כי הוא עסוק בלשנוא אותי. אני מאוד פגועה וכועסת אבל חלילה לא שונאת אותו וגם לא מקללת אותו או מאחלת לו רע. טוב, אני בעצמי צריכה טיפול משקם אחרי כל השנים האלה אתו.. לא צוחקת.
אי אפשר ללמד את אמא שלו לתפוס מרחק- מהסיבה הפשוטה שזה משהו שרק הוא יכול לעשות והוא בכלל לא מבין שזה לא נורמלי ויכחיש ויגיד שהוא כן מכבד אותי... בדיחת השבוע. עובדה היא שיש לו עוד אחים והיא לא מצליחה לסכסך אצל אף אחד מהם כי הם לא יאפשרו לה, אבל הוא עם הסינדרום של הבן הקטן והדפוק- סליחה על הביטוי, פשוט מתוסבך ברמות על! בעל חסכים רגשיים ונכות רגשית- כך אני קוראת לזה. קר ולא יודע להפגין אהבה או חיבה כמו אנשים אחרים.
בטח שחרם על הנישואין האלה- ומי כמוני מבינה את זה- אני מרגישה ששרפתי כל כך הרבה שנים עם אדם שלא הכרתי- אם הוא מסוגל לקלל אותי ולדבר עליי כמו שדיבר- בסיוטים שלי לא הייתי מאמינה שאני אגיע ליום הזה- ועל מה? על זה שאני מכבדת את המשפחה שלו (למרות שלא מכבד את שלי) למרות כל מה שעשו לי במהלך השנים? על זה שאני עולה עליו ב-10 מידות?? אני לא משווה ולא אמנה את כל מעלותיי כי אני לא שחצנית חלילה ולא העסיק אותי והתחתנתי אתו מתוך אהבה נטו. אבל הוא חשב שבגלל שיש לו רגשי נחיתות כלפי אז ישפיל אותי ואולי ישכנע אותי שאני לא שווה... בזבוז זמן מצדו!
אני לא יודעת אם הוא באמת בנוי לנישואין- זו שותפות לכל דבר- חייבים להבין שכדי לקבל כבוד ועוד צריך גם לתת. זה לא עובד בצד אחד בלבד וזו עובדה מוגמרת! הוא רוצה כבוד אבל לא יודע לתת חזרה ואני לא כלבלב וגם אני רוצה יחס ומילה חמה וחיובית (!!!) מדי פעם ופעם.
הוא מתנהג כמו הערבים הפרמיטיבים של פעם כאילו שקנה אותי ואני רכוש שלו ואני לא! הוא משתמש בנשק השליטה בכסף
כ

אני מצטער בשבילך,,,
ניכרים דבריי אמת ממכתבך, ונראה שבעלך אכן הביא איתו נדוניה לא פשוטה כלל, בתור בן זקונים מפונק שהתרגל לקבל ולקבל, או לקחת ולקחת, ויש הבדל בין לקחת או לקבל, ונרחיב פעם בעניין הזה,,,
אמא שמגוננת, בעצם כובלת את הבן שלה ולא נותנת לו להתמודד, ומכאן הדירדור ביחסים שלכם מובן,
רצוי שתבדקי מתי כל זה קרה, ממש תעברי על חייך עם ציר זמן, איך התנהלו היחסים שלכם בתקופת ההיכרות, מה קרה לקראת חתונה, תוך כדי, לפני לידה, הריון, לידה וכו' חשוב לשים אצבע ולבחון מה קדם למה, וכאן טוב חפירה לעומק, כי כך ניתן לנקות מהשורש,
---
האמת שיש פער בכללי, בין נשים לגברים, ולו רק מהעובדה שאתן מתחילות ללמוד ולכתוב כשנה לפני הגברים, בארץ לפחות, וכנראה מעוד סיבות,,, מה שמביא אותכן לבשלות ולמכונות שיתופית יותר טובה מהגברים,
צרם לי מה שכתבת > אבל מה שהכי חשוב לי בחיים זה הבן שלי ובחיים לא אסכן את בריאותו הנפשית או "הגופנית" למטרה זו או אחרת!
כאילו זה ברור מאיליו ומה התכוונת להדגיש כאן !
כמו"כ את מזכירה הרבה את זה שהוא והוא, והוא עסוק בלשנוא אותך,,,
את יותר טובה ממנו ויעידו כאלף עדים התגובות וסגנון כתיבתך שאני נהנה לקרוא,
---
עצבות מורידה את הנפש לאדמה, וקשה אז לחשוב ולנהל חיים תקינים, לעומת זאת השמחה מרוממת את הרוח ומשפיעה על הגוף לצאת במחול ולחשב את צעדינו בתבונה,
קחי טיים אאוט, תודיעי בבית שאת יוצאת למסע שורשים להחזיר את הכוחות שהיו לך מאז ומקדם, לחזק את היכולות שהיו לך ולהעצים אותן, מי שבא בא, ומי שלא בא מפסיד,
בעלך יקבל הזדמנות לראות במראה מולו אשה חזקה שיודעת לשם מה היא באה לעולם, מה היא רוצה, ועל מה היא מוכנה להתפשר, כמובן שזה תלוי במוכנות שלו ללכת לייעוץ, לשיפור חיי הנישואין שלכם,
בכך את עושה למענך, ולמען ילדך,--- שיראה מה אמא מוכנה לעשות כדי שיהיו לו אבא ואמא,
בהצלחה מכל הלב

בקשר למה שכתבת- בעלי ממש לא התרגל לקבל ולקבל ולא לכך התכוונתי כשהזכרתי את תסמונת האח הקטן. התכוונתי לכך ששמעתי כבר הרבה פעמים על האח הקטן בין הרבה ילדים שסבל וספג אולי יותר מאחיו. הילדות שלו לפי מה ששמעתי (לא ממנו- הוא לא פתוח ולא סיפר כלום) לא היתה בדיוק "סוגה בשושנים"...
תודה על הפרגון בקשר לסגנון כתיבתי- אני אוהבת מאוד לכתוב נכון ומשתדלת שלא בשפה גבוהה מדי כי אני לא פלספנית או משהו.
בכל מקרה ההערה על בני- לא בטוחה שהבנת את כוונתי- התכוונתי לזה שלא אפגע בו בשום צורה- ולכן אני סופגת ומקפידה לחסוך ממנו כמה שאפשר מהמצב הנוכחי, למרות שהוא כבר גדול- כמעט 14. אני פשוט מנסה לגונן עליו כמו תמיד ככל יכולתי. יש לי בעיה מסויימת בנושא הנתינה- אני טוטאלית וזה לפעמים בעכריי. הבנתי לאחרונה שקיבלתי כמה סטירות לחי בעקבות דברים דווקא טובים שעשיתי- שמבחינה מצפונית היה לי טוב איתם אבל כנראה פורשו ע"י אחרים כחולשה.
הבן שלי הוא החיים שלי ואין שום דבר או מישהו שקודם לו- על זה אין ויכוח.
בקשר ללקחת פסק זמן- ולאן אלך? לכמה זמן? מחר אני נוסעת להוריי שגרים באזור אחר לכמה ימים גם מפני שבעלי בוודאי יקח את הבן שלי למשפחתו לחג ואין לי כוונה להשאר לבד בבית- שזה מה שבעלי היה רוצה, אבל לא אתן לו את הסיפוק הזה.
האבסורד כאן זה שלי עשו עוול ובעלי מתנהג כאילו בגדתי בו (חחחח.. ממש אני..) או הרגתי את אמא שלו חלילה. שלא נדע.. המשפחה שלו כנראה ממשיכה למלות לו את הראש גם בימים אלה ואני לא מבינה מה יתן להם אם הוא יתגרש... יועץ? אני לא בטוחה שזה יעזור וכרגע אין שום דיבור בינינו אז לא יודעת מה ילד יום אבל אני עוד לא רואה את הסוף של הברוגז הזה.
בכל מקרה קיבלת כעת תמונה יותר מלאה של המצב ואתה מבין שאני בבעיה לא קטנה.

החיים לא קלים אה ?
תרשי לי לציין שהחיים של הבן יהיו יותר מושלמים אם אימא שלו תהיה חזקה, ולכן חשוב שתטפלי כי את עוברת דברים וא"א סתם להחליק ולומר וואלה די נגמר, מתישהו זה יצוץ ויפה שעה אחת קודם כלשונך,
טוב שאת רוצה שינוי , הגישה שלך והאומץ שקיבלת בהחלט ראויים לשבח, אבל יש לי הרגשה ותקני אותי אם אני טועה, שבזה פחות או יותר תם הפרק שלך בלהציל את הזוגיות כמובן לשלב זה, ואת מצפה מבעלך או מי ממשפחתו שיזיז את העיניינים, אז קודם כל צדיקים נעשית מלאכתם ע"י אחרים, האם את בקטגוריה הזו ? א"כ נמתין להתפתחויות,
---
קחי את היוזמה לידיים שלך, אל תלכי לאמא שלך בגלל שהוא לקח את הילד לשם ואז את נשארת לבדך, כי זה מה שהוא רוצה---, אלא כניהול חיים לפי המודל שאת קובעת ולזה בדיוק הייתה כוונתי קחי פסק זמן, פסק זמן מהמלחמה ומהתגוננות, הפסיקי לחשוב מה הוא עושה וייעשה, תניחי להם לו ולאימו שיתבשלו במיץ שלהם, זה נכון בעסקים וכ"ש בקשר זוגי, אולם אל תעשי מעשים שנוגדים את המצפון שלך, וכמובן שעלולים לפגוע ביקר לך, המשיכי להיות מי שאת, ויותר נכון תתחילי מחדש להעריך את מה שיש בך, אמרת שאת זקוקה לטפיחה ותמיכה, אם את לא רוצה לקבל את זה ממקור פסול, אז נשאר לך או חברה טובה או קבוצת תמיכה, אולי אצל המשפחה שלך, אבל זה לא כמו איש מקצוע שמשקף לך את כל החיים בצורה מסודרת , פתתאום את נזכרת כמה גדולה את וכו'

חג שבועות שמח

בני, מודה לך מאוד על העידוד! באמת היום חזרתי מביקור בן 3 ימים (בגפי) אצל משפחתי, קיבלתי חיזוקים, עידוד, המון אהבה וכוח ממשפחתי החמה והנהדרת שתמיד שם בשבילי. אמנם היה לי קשה בלי בני וחשבתי עליו כל הזמן ודיברתי אתו כמה פעמים ביום... אבל החלפתי בהחלט אוירה- גם אם זמנית בלבד.
לדאבוני הרב, ואני אומרת זאת עם המון כאב, עברו כבר כמעט 3 שבועות מאז התקרית האחרונה והמצב לא השתנה.. לא שאני חלילה יושבת ומחכה שהפארוק יחליט "לשבור את הכלים" ואולי זו מלחמת כוח לראות מי ישבר ראשון (לא אני!) אבל מאוד קשה לי ומאוד לא נעים- בלשון המעטה. השבת עוד לפנינו- בע"ה- ואני מאוד מקווה שתעבור בשקט ובלי תוספות מיותרות למועקה שלי שכבר כאן.
אני ממשיכה את חיי כרגיל תוך התעלמות טוטאלית ממנו ולכן חזרתי היום למרות הפצרות בני משפחתי שאשאר גם לסופשבוע. אני פשוט לא יכולה להתנתק מבני להרבה זמן והוא גם לא רגיל שאני לא ליידו ואני מאמינה שזו לא הפקרות ואני לא יכולה פשוט להשאר כמה שבא לי ויש פה ילד שצריך להשגיח עליו ולפקח ולדאוג למה שצריך- למרות שהוא לא "תינוק". זה הראש שלי- בכל אופן.
מאחלת לך סופשבוע נעים ומהנה!!

ברוכה הבאה, חזרה למציאות,
לדעתי השיקול לחזור הביתה לילד ראוי ורצוי,
אבל אל תשכחי את כל מה שכתבו לך פה,
סתם לשחק את המשחק שהכל סבבה מצידך, לא יועיל לאף אחד, את משקרת לעצמך ולא משדרת כלום לכיוון בעלך,
אולי תאזרי את כל הכוחות שנותר לך ושאגרת אצל משפחתך, ותנסי לשבור את הכלים אבל בפן החיובי, כנסי עם חיוך, תשאלי לשלומו של בעלך, תשבי ותשתקי רב הזמן, תגלי עניין במה שיש לו להגיד, תחלבי ממנו מידע, ותראי לו פנים מחייכות,
תאמרי לו שחשבת המון המון עליו ועליכם, והיית רוצה שהפעם תלכו ביחד ליעוץ זוגי כדי לברר איפה השגיאות שלכם, של שניכם ,,, ואולי ניתן להציל ולשחזר את האהבה שפרחה לה מן החלון,
תני לו לדבר, לכעוס, להתנצל, לגמגם, לומר חצאי משפטים, אבל תהיי כנה עם עצמך, וחיזרי שוב ושוב על ההצעה, ללכת ליעוץ ,
גם אם עשיתם אהבה בדרך לא דרך,,, אל תוותרי ללכת ליעוץ, להיפך זה יבוא בעת רצון, ויש לזה משמעות בעלת משקל כבד וטוב,
ב ה צ ל ח ה

בקשר להצעה שלך- לא אעשה זאת מסיבות שונות. ראשית- משום שבעלי אינו אדם נאור במיוחד וכל פעולה בסגנון זה ושבירת הכלים תראה מבחינתו כניצחון שלו עליי- שוב. אני הנפגעת כאן ולי עשו עוול ואם הוא מאמין שעשו לו עוול- הוא חי בסרט. אני לא מעוניינת לנסות וליישר את ההדורים אתו כי הגעתי למסקנה והבנה שמצב זה אינו בר תיקון ואני לא מוכנה לתת יותר מכל השנים האלה שהייתי אתו ולהמשיך לסבול כך ממנו כל פעם. אני גם לא יודעת אם ייעוץ זה לא בזבוז זמן במקרה שלנו- כי אפילו ייעוץ זוגי לא יכול לשנות אופי של בן אדם. אפשר לתת לאדם להגיע להבנות מסויימות ולשנות דרכי התנהגות אבל לא לשנות את אופיו.
ולכן לצערי ההצעה שלך יכלה להיות מתאימה במקרה שהיה מדובר באדם אחר ולא ראש בקיר כמו בעלי... מספיק הושפלתי ובוזיתי על ידו במשך כל השנים, לא אתן יד להמשך המצב הזה.
שתהיה לך שבת שלום!

היי נויה
לא חשבתי לרגע שמה שאכתוב לך את מייד תאמרי אמן, זה טבעי, כי כך נבראנו עם אגו, וכל אחד חושב שהשני צריך להשתנות,
ותביני גם שאם הייתי במצב שלך --- זה מה שהייתי מרגיש וכך הייתי מגיב, אין לי הרבה מה להוסיף מעבר לזה שלשמוע עוד דעה של איש חכם לא מזיק, ולפעמים משנה את ההסתכלות על הבעיה בפרט, ועל החיים בכלל,
אולי אני מגזים אבל זאת ההרגשה שלי בכל אופן, ולכן, התאמצתי לנסות להאיר לך כמה מהתובנות שלמדתי על בשרי, כתוצאה מחברות קרובה של גרושים וגרושות,
את מחפשת צדק ? אין צדק !
ברור ששניכם צודקים, כל אחד יש את הצדק שלו, אבל איך כתוב ? "צדק צדק תרדוף" למה פעמיים ? כי צדק עושים עם צדק ! כנראה שאת ובעלך זה הדוגמא הכי טובה לעניין הזה,
מה את היית מציעה לחברה במקרה כזה ? הרי אין זוג שלא רב, ואין בית שאין בו תחושות של עשיית עוול, וניצול כביכול, זה מסך שמעמעם את האהבה, וצריך לסלק את העשן כל פעם מחדש,
אני יודע שאין לך כבר כח לשמוע לבלבולי מוח האלו, אבל אני כאילו מסתכל על עצמי ואומר וואלה איך זה שאני לא מתגרש,,,,---, באמת אין לי מושג מאיפה אנו מביאים את הכוחות שוב ושוב, לבקש סליחה, להבטיח שהפעם זה לתמיד וחוזר חלילה,
שח לי חכם אחד, שכשיש לאדם איזה משבר/קושי שהוא צריך לעבור, אז כל זמן שהוא לא יעבור אותו, לא תהיה לו מנוחה מהדבר הזה, והוא יצטרך להתגבר עליו במקומות אחרים, ולכן הוא אמר, עדיף לעשות הכל כדי להתמודד עם האמת כשהיא מגיעה, ולסיים עם זה בידיעה שהיא לא תחזור שוב,
הרעיון - שהבעיות לא נפתרות, אם לא פותרים אותן נכון, הם עלולים לצוץ בפעם הבאה,
תשאלי אותי הרי אמרתי כבר מיליון פעם אני לא הבעיה, שהוא ילך לפתור את הבעיות שלו ויעזוב אותי במנוחה,,,--- ואני שואל ??
האם כשהאהבה הייתה בשיאה, מישהו ממכם היה נחלה ל"ע , הייתם נוטשים ? כי זו בעיה שלו ?

המשך לנויה-

את צודקת שא"א לשנות את הטבע של הבן אדם, קודם כל, מי אמר שזה בטבע שלו, אולי זה רק זהות שאולה שהוא אימץ במשך השנים וכתוצאה מכל מיני דברים שהשפיעו עליו, דמייני אדם ערום שמלביש ע"ע בגדים של מנהל עבודה, אופס יש לנו כאן מנהל עבודה, אותו אדם מחליף לבגדים של רופא, מה את רואה ? רופא ,
אפשר ללמד אדם להיות במסגרת מסוימת אדם אחר, כמו בשותפים לעסק, שני אנשים שונים עם דיעות שונות וכו' מחליטים לשתף פעולה לצורך העסק, הם אינם מוותרים על הזהות האישית שלהם, כי כל אחד בנפרד יש לו דעות ורצונות ורעיונות אחרים מהשותף,
אבל לצורך העניין הם מוותרים על האגו ועל הנטיות הטבעיות שלהם למשל בצורך לשלוט וכו' וכך אין חיכוכים והעסק נשמר,
ניתן לאלף את הבעל שכשהוא מגיע הביתה הוא יעטה ע"ע גלימה אחרת ויכנס לדמות שתשתלם לו, וזו לא צביעות או תחפושת בלבד, כי בכל אדם יש את כל המידות הטובות והרעות, אלא שהוא צריך לבחור במה להשתמש, ואם עד היום הוא השתמש בהם לא נכון, זה הזמן ללמד אותו,

נו,, את שואלת מצוין אז שילך ללמוד ואח"כ נראה עם מתאים לי או לא,,,
ראשית, אין לי מושג אם הוא מעוניין,
שנית, אם הוא יסכים למהלך כזה, את מוכנה לחכות לו ?
שלישית, עבודה בשניים כשאת משמשת המורה שלו, ועוזרת לו ולכם לחיות בעולם טוב יותר, לא מאתגר אותך ???
ורביעית -,,, את מצילה את נפש בנך בכך שהוא רואה איך פותרים בעיות על אמת , ואת, המודל שלו ליישוב סכסוכים, לא בריחה, בלי תירוצים, מי יודע אולי כתוצאה מכך הוא יגדל ויעשה שלום בינינו לפלסטינים,
ונסיים בפסוק---
"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו" כשם שאלוקים מצליח להשכין שלום בין מים לאש שהם ההפך הגמור, כך יעשה שלום עלינו,,, ונאמר אמן, !
שבת שלום,

קודם כל- אני חייבת לציין שאני לא מדברת כעת רק מתוך אגו פגוע וכעס. עבר כבר זמן והמצב סטטי וקשה וזה לא כמו שקרה רק לפני כמה ימים ואני נורא כועסת ולא חושבת בהגיון.
כשהאהבה היתה בשיאה אמרת- אני עדיין אוהבת אותו וה' עמי- גם לא מאחלת לו רע או מקללת אותו חלילה- זו פשוט לא אני- אני אדם מאוד מוסרי, נאמן, מסור וטוטאלי. אבל אני ממש לא בטוחה שהוא אי פעם אהב אותי. אמרתי לו בעבר שנראה לי שהחליט להתחתן אתי מסיבות אנוכיות ולא ממש נכונות- אולי חשב שהיה אישה טובה ואם מסורה לילדיי וזה הספיק לו... הוא לא ממש הכחיש או אישר את זה. מעבר לפרורים שזרק לי מדי פעם- הוא אף פעם לא התנהג כמו מי שאוהב. אני יודעת שאם אתה אוהב מישהו- כשהוא סובל אתה סובל וכואב אתו ורוצה לעזור, אתו זה לא היה כך. ההיפך, כשהייתי סובלת וכואבת- לא הרגשתי שהוא שם אתי כדי לחזק אותי ולעזור לי. אולי בגלל כל מיני תסביכים ופחדים (למשל שונא להיות בבתי חולים)- במהלך השנים הבנתי ששורש הבעיה נעוץ בילדות שלו. אבל אני סובלת (עברתי טיפולי הפריה וכמה הפלות- מאוד טראומטיות). כל פעם נשברתי מחדש אבל לא הרשתי לעצמי להתרסק כדי שלא אראה חלשה ובעיקר כדי שהבן שלי לא יהיה חרד לי ויראה אותי במצב כזה- בוכה ומדוכאת. אז בקיצור- אם בעלי לא אוהב אותי- אין לי על מה להילחם. אני לא צריכה להרגיש שהוא עושה לי טובה שנמצא אתי- כי אני לא קוראת לעצמי "עונש". אני באמת אדם חיובי בעל מעלות חשובות ומחשיבה את עצמי נכס כרעייה ואמא.אני ממש לא מוכנה להיות במעמד של ברירת מחדל של מישהו.
המצב הזה ימשך כנראה עד שאוכל להתקדם עם ההליכים שהתחלתי- גם פה אני מסוייגת כי אומרים לי שיצוג משפטי ע"ח המדינה לא יועיל לי ואולי יהרוס לי ולא אקבל את כל מ שמגיע לי ואני חוששת כי אין לי עשרות אלפי שקלים לשלם לעו"ד פרטי... קצת בבעיה כאן.
בני, מכל הלב מאחלת לך שבת שלום קודש, נעימה ומהנה!

אני מתנצל ומבקש את סליחתך אם חפרתי שלא במקום,
בכל פעם את מגלה פרט נוסף, הצטערתי לקרוא על ההפלות וטיפולי ההפריה שעברת, אכן קשה לעבור דברים כאלו ועוד לבד,,,
ליבי ליבי איתך, מה אומר ומה אדבר ???
תפני לגישור, יותר מהר ובכלום כסף, אני יכול להמליץ לך על מגשרת אבל אסור לעשות זאת במסגרת הפורום,
תודה ששיתפת אותנו,
מאחל לך שבת שלום ומנוחה,
בריאות הגוף והנפש לך ולבנך ולכל הסובבים אותך,
בני

אתה מציע לשבור את הכלים ולחייך ולשאול מה שלומו- גיחחתי לעצמי לרגע כשקראתי את המילים האלה ולא שההצעה לא טובה- רק שלא פרקטית ו/או מעשית לגביי- הדבר היחיד שהייתי עושה אם הייתי מתקרבת אליו היה כמו שעשתה מירנה בוביט (זוכר? כרתה לבעלה את הז...). ההצעה יכלה להיות ריאלית עם גבר ריאלי או בעל יושר והגינות. לא עם בעלי- מבחינתי הוא מזמן עבר את הצ'אנס למעשה הומני ומפוייס ממני.... בקיצור- על גופתי המתה! גם לייעוץ אלך רק אם ישתנו דברים מאוד בצורה משמעותית מעכשיו. מה שלא נראה לי שיקרה- רבאק, כבר 3 שבועות עברו (שברנו את כל השיאים מבחינת תקופת ברוגז... כמו בגן).
שוב אאחל לך שבת שלום ומנוחה!!! ו- PLEASE אל תפרוש מהפורום עדיין!

כמה חודשים, האשה כבר התחילה לפתח רגשות לאדם אחר, יותר משנתיים הם היו בכאסח, עלבונות האשמות, אי קיום יחסים ועוד,
ו,,, כשהם הסכימו להשתחרר מהמצוקות שהם סחבו מהילדות,,, הם החלימו לאט לאט, זה תהליך ארוך אבל משתלם, פתאום אתה מגלה ע"ע דברים שלא ידעת, ומגיע לתובנות שלאחרים לוקח 100 שנה להגיע אליהם,
הכל אפשרי ומישהו צריך לקחת את היוזמה ולגלות אחריות, האם זו את ? הבנתי שלא , וחבל לי עלייך,,, באמת, בעלך לא מעניין אותי , את נראית לי בחורה מתאימה לאתגרים והוכחת עד עכשיו שאכן את מסוגלת, אז מה הבעיה לעשות בינכם סולחה מצידי שלכו מכות קצת בהסכמה, כמו ילדים שעד שהם לא מחזירים בעיטה הם לא נרגעים, אבל אח"כ שולם שולם לעולם,
דווקא זה שאת לא שונאת אותו, הדליק לי נורה אדומה, את בעצם מסתכלת עליו כיצור מסכן וטיפש שאיבד את היקר לו , סתם,
לא יודע מה עוד להגיד לך , אולי תעזרי לי לעזור לך ????

למה הדליק אצלך נורה אדומה??????. אנא הסבר ונמק!
מה מוזר כאן? עכשיו זרקת לי אתגר באמת כי אין לי מושג למה אתה חושב כך!
אני פשוט לא מאמינה שצריך לבזבז אנרגיות על שנאה. אני מאוד משתדלת ללכת בקו הזה.
מה שאמרת שאני לא מעוניינת לקבל את האתגר- לא מדוייק להצהיר דבר כזה- אני באמת מאוד נאורה ומפותחת כמו שנקרא, אבל אין לי פה פרטנר למעשים מסוג זה, באמת שלא. בעבר גם הצעתי טיפול זוגי והוא לא היה מעוניין כי הוא לא אדם פתוח שידבר על הרגשות שלו- מאוד סגור ולא ידבר עם אדם זר על דברים פרטיים.
זה לא שלא הייתי עושה מאמץ להתגבר על הקושי כאן- אבל זה כרגע כל כך פגום והגיע למקומות שאני לעולם לא אוכל לשכוח את הצורה שדיבר עליי ואיך קילל אותי והשמיץ אותי, ואני- מה בכלל עשיתי???? כיבדתי את אמו כל השנים למרות שעשתה לי מריבות עם בעלי? נמנעתי מלענות לה או לריב איתה? כיבדתי וכיבדתי ועכשיו מה? זה התפוצץ לי בפנים וקיבלתי סטירה מצלצלת שלא קיבלתי בחיי. האבסורד הוא שבעלי לא התנהג בכבוד למשפחתי- כשהם מאוד מאוד כיבדו אותו- עד שלאחרונה הרגשתי שכואב לי כשהם מתאמצים עבורו כשאנו באים והוא גומל להם בחוסר כבוד, טיפוס שאף פעם לא מרוצה ולא מכבד ודורש כבוד. אמרתי לו כבר פעם שהוא חייב ללמוד מה זו ענווה, קצת צניעות לא תזיק... הוא שחצן ומסתכל על כולם מלמעלה ומעיר הערות וחומרני בצורה קיצונית (מחפה על חוסר חומרי בילדות) כי אחרת לא יהיה מאושר אף פעם וזה חבל מאוד.
אני לא אוהבת את התכונות האלה כ י אני מאד לא חומרנית ולא שופטת אנשים בכלל ורגישה מאד ולא פוגעת באחרים גם- אלא אם כן זה לא במודע...
בקיצור- נא הסבר את האימרה ושתהיה לך שבת שלום!!!!

נויה שלום, אני נמצאת באתר כי יש לי חבילת ענק משלי. אני קוראת את החלופי דברים בנייך לבין בני (המקסים באדם) שיש לו סבלנות עצומה, אבל.... אני לא מבינה כמה נקודות את אומרת שאת עולה ב 10 דרגות על בעלך, איך אפשר בכלל לחיות עם אדם שחושב את זה. השחצנות שלו זה מגננה לאנוכיות והסנוביות שלך. האם התנהגות האמא שלו קשה לך ? אין אח או אחות שטובתך שיעזרו לך ? מה עד כדי כך את נוראית גם איתם ? אין לך איזה חבר בן ברית שיכול להזיז דברים בשבילך ? וכל זה בהנחה שאת לא יכולה בעצמך כי את "כועסת". לגבי הילד שלך את חושבת רק על עצמך ולא עליו אפילו דקה. כל השיח שלך עם בני זה אני אני אני , את אומרת שהוא חשוב איפה ??? אני חושבת שאת צריכה לעשות בדק בית דחוף לפני שאת תוקפת את בעלך , כמו לדוגמא שאמרת שיכולת הכתיבה שלך מעולה, תסלחי לי אני מנהלת ומרצה ובעלת חברה, את לא מרשימה כלל וכלל, מאיפה השחצנות ותיאורים מלאי האהבה העצמית הללו ? תני לנו לשבח אותך, תני לבעלך טיפה אוויר בין נאום לנאום אולי הוא יחזור להקשיב לך ולא רק לשמוע נה נה נה נה

מקבץ השטויות שכתבת לא שווה התייחסות !!!!!!!!! ומי נתן לך את הזכות לשפוט אותי או בכלל ביקש ממך להגיב??? את משכילה את אומרת??? הרשי לי לגחך!

אני מאד ממליצה לך ללכת לקורס "ניהול משברים". את ילדותית לחלוטין במקום להתייחס למה שאומרים לך שמשתף מרשימותייך , את תוקפת אותי, השאלה ככה את מתייסחת גם לבעלך ? אולי באמת מזלו שאת רוצה ללכת.

נויה
איך עברה השבת ?
האשכול הזה מתיש, אפשר בקשה קטנה ?

ב-15/5 כתבתי > אני מציע לך ללכת מחר לאיש או אשת מקצוע וללבן איתה ביחד את סיפור חייך, את תופתעי ובטח שזה ישקף לך מציאות אחרת ממה שאת חושבת כעת, אם אתבדה אני מוכן לשלם לך על הזמן שהקדשת,
התייעצת עם מן דהו ?

ב-17/5 כתבתי > וייתרה מזו האם בעלך שאת מסתכלת על החבילה כולה, מתאים ל--- זיווג שני ?? מתאים לך לקבל אותו בתור זיווג שני ואחרי טיפול כמובן ?

וזה מה שכתבת את ב- 17.05.10 היו לנו גם תקופות טובות- בוודאי! וגם לא שכחתי את זה. למרות שהוא כנראה זוכר כעת רק את הדברים הרעים כי הוא עסוק בלשנוא אותי. אני מאוד פגועה וכועסת אבל חלילה לא שונאת אותו וגם לא מקללת אותו או מאחלת לו רע. טוב, אני בעצמי צריכה טיפול משקם אחרי כל השנים האלה אתו.. לא צוחקת.
אבל הוא חשב שבגלל שיש לו רגשי נחיתות כלפי אז ישפיל אותי ואולי ישכנע אותי שאני לא שווה... בזבוז זמן מצדו! >
אולי לזה התכוונה מיכל ?

ובהמשך לאותו יום כתבתי >
רצוי שתבדקי מתי כל זה קרה, ממש תעברי על חייך עם ציר זמן, איך התנהלו היחסים שלכם בתקופת ההיכרות, מה קרה לקראת חתונה, תוך כדי, לפני לידה, הריון, לידה וכו' חשוב לשים אצבע ולבחון מה קדם למה, וכאן טוב חפירה לעומק, כי כך ניתן לנקות מהשורש,
חפרת אחורה ובדקת על ציר הזמן מתי כ"ז התחיל ?

> יש לי בעיה מסוימת בנושא הנתינה- אני טוטאלית וזה לפעמים בעכריי. הבנתי לאחרונה שקיבלתי כמה סטירות לחי בעקבות דברים דווקא טובים שעשיתי- שמבחינה מצפונית היה לי טוב איתם אבל כנראה פורשו ע"י אחרים כחולשה. ---
אם נעבוד על נושא זה את חושבת שיקרה אצלך שינוי ?
אם יראו לך שיש נתינה מסוג שגורם לצד השני להודות ?
את מוכנה ללמוד ?

וב- 21/5 > מה את היית מציעה לחברה במקרה כזה ??

אני עדיין אוהבת אותו וה' עמי- גם לא מאחלת לו רע או מקללת אותו חלילה- זו פשוט לא אני- אני אדם מאוד מוסרי, נאמן, מסור וטוטאלי.
בעבר גם הצעתי טיפול זוגי והוא לא היה מעוניין, ואם הוא מעוניין ?

>ואני חוששת כי אין לי עשרות אלפי שקלים לשלם לעו"ד פרטי... קצת בבעיה כאן.
נניח שהיה לך את הסכום ומה אז ?
היית מתגרשת בלי בדיקה אולי גם את שותפה לכישלון ??

את מוזמנת להרחיב באלו >
>גם לייעוץ אלך רק אם ישתנו דברים מאוד בצורה משמעותית מעכשיו.
מה צריך להשתנות ?
כמו מה ??
מה את מרגישה שרואים אותך בחולשתך ?
מה הפחד להיתפס בחולשה ?
מה זה עושה לך ?

את יכולה לתקוף חופשי,
בהצלחה
בני