נמצאת בפרשת דרכים מאוד משמעותית בחיי.
אני עם בעלי כבר 12 שנים מאז שאנחנו בני 22. מעולם לא הייתה לי אהבה גדולה אליו, היה לי נוח ונעים. תמיד הרגשתי שהוא לא ממש מתאים לי אבל הייתי צעירה מאוד והמשכתי..התחתנו והבאנו שני ילדים בהפרשים של שנה.
הסקס מעולם לא היה טוב..אבל מה ילדה כמוני הבינה בשנות ה 20 לחייה? שככה זה בסדר וככה זה אצל כולם..
לפני שנה ניפגשתי במקרה עם אהוב נעוריי האקס המיתולוגי, הפגישה הייתה מלווה ברעידות והתייבשות כל הפה..בקושי יכולתי לדבר מרוב התרגשות. גם הוא נשוי עם שניים.
הוא השיג את הטלפון שלי איכשהו ומאז אנחנו מנהלים רומן, ניסיתי בכל כוחי למנוע את זה..אך הרגשתי כמו כישוף..לא הצלחנו להפסיק להתראות ולהפגש..זה היה כל כך חזק.
הוא התגרש בינתיים ומחכה שאני גם אתגרש ואגיע אליו..ונוכל לחיות ביחד.
אני יודעת ומודעת לכל הבעיות שנלוות לגירושים..הילדים המסכנים שיסבלו מכל זה רק בגלל שאמא שלהם התאהבה בבחור אחר (אנוכית ומגעילה)
אני מודעת למורכבות של משפחה פרק ב
ואני גם מודעת שאף אחד לא מבטיח לי שאני אחייה איתו באושר, ואולי פתאום אני אתפוס את עצמי ואשאל מה לעזאזל אני עושה איתו כאן???
ואולי יהיה לנו באמת טוב...? ונצליח להתגבר על הקשיים.
בעלי איש טוב, אבא מעולה ויותר מהכל הוא אוהב אותי מאוד!
אנחנ בהליכי גירושים לקראת חתימת הסכם.
היינו בייעוץ זוגי ואפילו טיפול פסיכולוגי של כל אחד בנפרד.
יש ביניינו פערים גדולים מאוד. ניסיתי להתקרב אליו בתקופה האחרונה ואפילו עשינו סקס
זה ממש לא נעים וכיף לי איתו. אני עוצמת עיניים ורק מחכה שזה ייגמר. לא מצליחה לנשק אותו.
השאלה שלי היא כזו...
להשאר כמשפחה בשביל הילדים שלי? הרי זה המודל וככה צריך להיות. להקריב את עצמי בשביל המשפחה? אני יכולה לחיות ככה..אבל עם תחושת החמצה. ( גם אם אני אתגרש תהיה לי תחושת החמצה, אבל לפחות ניסיתי לעשות את מה שהלב רצה)
(הילדים בני 5,4) בטח ייפגעו מאוד ויהיה קשה.
מבקשת עזרה ואולי לשמוע על מקרים דומים לכאן או לכאן.
אני רוצה לציין שמעולם לא חשבתי שדבר כזה ייקרה לי, אני כל כך נגד בגידות וחיים בשקר..זה פשט היה כל כך חזק שלא יכולתי לעצור את עצמי.
כשנפרדנו לתקופה הייתי צריכה לקחת כדורי הרגעה וגם הוא...אהבה חזקה מאוד..
HELP