עוד אחד מאותם ימים קשים,היום לפני...
ושוב זה מכה וחוסר ההבנה איך יכולנו לאהוב כ"כ ומי העלה על הדעת
שנפרד ועוד בכזה כאב והרס עצום
כמעט 11 חודשים שלא ביחד ,כבר למעלה מחצי שנה שלא החלפנו מילה
חוץ מדאגה שלי לשלומו.פעמיים במצבי קיצון.
ויש לי חיים אבל אין לי אהבה ובדיעבד הרבה מהביחד היה בגלל תחושת הביטחון
שחסרה לי מאנשים אחרים.
אני כן מנסה לצאת אבל לא מכירה כי אני בתחושה שזה לא שווה כי זה תמיד נגמר
זה תמיד כואב ,אבל כן יש את הקול שאני כן רוצה זוגיות טובה
וגם יש בחור שאנחנו בקשר אבל וירטואלי,כיביכול הקשר הזה עונה על כל הצרכים שלי הנפשיים ואולי הוא גם מוגן כי הוא לא גולש לחיי היום-יום לעדיפויות ואיך הזוגיות באה בחיים האמיתיים..מאוד היינו רוצים להיות ביחד אבל ידוע לי שזה לא יהיה בזמן הנראה לעין...האם להמשיך את הקשר שזו התאהבות מטורפת אבל אולי היא מונעת ממני להכיר באמת...והאם בכלל שווה להכיר אחרי הכאב הזה?
אני גם חווה תחושת תסכול חברתית לא מעט ...ואולי בן-זוג הוא פלסטר לדברים האלה