אני לא מכירה את הסיפור כאן באמת אבל לפי מה שהבנתי מהמסר האחרון- האמת שאני ממש נמנעת מלשפוט מישהו! אי אפשר לדעת באמת עד שלא עומדים במקום עם האדם המדובר, זו דעתי. יש כל מיני מקרים ונסיבות ונתונים משתנים- כל מקרה לגופו. אני כרגע במצב שהחלטתי להתגרש אחרי 15 שנות נישואין. היו מריבות ומשברים בעבר וחשבתי פעם על גירושין אבל לא עשיתי כלום עם זה- לא הגיע לידי ביצוע כלשהו או עשייה בכיוון. עכשיו כן עשיתי ואני לא חושבת שזה נעשה ברגע של כעס וחוסר הגיון או משהו כזה- לא אגיד שזה קל- ממש לא! לי היה מאוד קשה המעמד של לשבת עם אדם זר שפגשתי בפעם הראשונה (עו"ד וכדומה) ולספר לו דברים כאלה אישיים כשהוא בכלל לא מכיר אותי ולהבין באותו רגע את הסיטואציה שאני מדברת על פירוק הבית שלי!! זה ממש שוק! אבל אני לא שופטת אחרות במצבי- כי יש כל מיני נסיבות וכל מיני סוגי אנשים. יכול להיות שגם לגבי יש שישאלו מדוע נשארתי עם בעלי כל השנים האלה כשלא התנהג אליי כראוי- חוסר כבוד וכו". וזה בסדר! היו לי הסיבות שלי שלא עשיתי זאת בעבר.
יש מקרים שבהם אפשר עוד להמשיך למרות הקשיים, יש מקרים שאישה לא חזקה מספיק ופוחדת להשאר לבד עם ילד/ים ולכן ממשיכה הלאה ולא מפרקת את הקשר, יש מקרים גם שאפשר לתקן אבל לא רוצים ולכן מפרקים את הקשר- כמו שאומרים "נגמרה האהבה" או "גיליתי שהוא/היא בוגד/ת בי"- כל אדם עושה את ההחלטות שלו וצריך לחיות איתן בשלום- זו דעתי!
אני לא שופטת אף אדם כי זה טפשי- זו לא בעיה לשפוט אבל אף פעם אתה לא יודע אם לא תגיע לאותו מצב ואיך תתנהג, אז באמת עדיף שלא לשפוט!
בהצלחה רבה ושדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר ותהיי מאושרת!!!