פורום קואצ'ינג זוגיות, אימון זוגי עמוד 27

אמי טוענת שהיות וכל השנים לא זכתה לקבל תשומת לב מירבית, ואבי זה שגנב תמיד את ההצגה באירועים חברתיים, התחילה לעשות מעשה נועז, התחילה לצייר והקימה תערוכה, שיש בה הצלחה לא קטנה. מדאיג אותי שהיא אומרת לי שאני יעשה את הכל בשביל לקבל תצומי. מה היא ילדה קטנה? והיא מאושרת ונמצאת בהיי שחבל"ז. אני גאה בה אך מצד שני אני חוששת שהיא תיפול מהרגליים, כי היא עובדת מהשכם בבוקר עד השעות הקטנות של הלילה, ממעטת באכילה ובשינה. מה דעתכם, האם לעזבה לנפשה, להעיר לה (שזה אפילו לא עוזר..).? תודה רבה.

מה שאת מתארת פה זה מקסים, אמך התעוררה לדחף היצירתי שבה, שכפי הנראה לא בא לידי ביטוי עד היום בכזו עוצמה. הדחף היצירתי קיים בכולנו, הוא עובד על מנגנון אחר מאשר המנגנון המוכר לנו: אוכל ושינה, הדחף היצירתי צריך רק לרוץ קדימה , ליצור , ולנוע קדימה.

במצב כזה אין טעם להעיר או להתנגד, אם את חוששת לה את יכולה להציעה לה הצעה שתהייה לה נעימה: לאכול יחד, להביא לה אוכל... ליצור זמן איכות עם המשפחה כדי שתנוח בו, או כל רעיון יצירתי אחר....

נשמע לי מאד חיובי מה שעובר על אמך

מה זה מעורר אצלך? האם את חשה את הדחף היצירתי לבטא את עצמך בחיים שלך?
שווה להתבונן בזה מנקודת מבט של צמיחה, לאן את יכולה להתפתח ולגדול מתוך זה, כיצד תוכלי לבטא בחייך באופן מלא את מי שאת?

שיהיה לשתיכן בהצלחה

יעל

אז ככה.... אני נשואה כבר 5 שנים,קצת לפני החתונה הגעתי למצב שהרגשתי שאני לא כ"כ נמשכת לבעלי אבל האמנתי שזה יסתדר כבר אחרי החתונה כי כן היו מצבים שהיתה איזו משיכה מסוימת....התחתנו ומיד נכנסתי להריון ושוב היה לי מן משבר כזה של ריחוק ודחיה מהבעל... אני חייבת לציין שבעלי הוא אדם טוב ומתחשב והוא מבחינתו לעשות הכל שיהיה לי טוב, אבל מצד שני יש לי בעיה שהוא לא מעורב כמעט בכלל בחיים שלי ושל הילדים(יש לנו 2 ילדים) אני מגיעה כבר כמה פעמים להרגשה שדי ,אני חייבת לקום וללכת כי אני מרגישה שלגדל את הילדים איתו או בלעדיו זה כמעט אותו דבר ולי הוא כמעט ולא מועיל אז למה זה טוב בכלל??! אני מרגישה שחסרה לי מאד הרומנטיקה והאהבה,ואצלינו הכל טכני ומשעמם... כמובן שגם השגרה עושה את שלה אבל רק 5 שנים עברו אז מה יהיה בהמשך?? ומצד שני אני חושבת על הילדים שאולי זה יפגע בהם אבל אני מפחדת שעוד כמה שנים אני אתחרט שלא עשיתי את זה קודם ושסתם נשרפו לי החיים וגם הם יהיו גדולים ואולי יפגעו יותר.....
מה עושים על מנת להגיע לפתרון הנכון מבלי להתחרט אח"כ או יותר נכון להגיע לזה עם הרגשה של שלמות??

קודם כל קבלי את התנצלותנו על העיכוב. כנראה שבעקבות תקלה טכנית לא ראינו את שאלתך עד היום.

כעת לשאלתך......
אני מבינה מדבריך שהמצב הזוגי הנוכחי גורם לך צער ועוגמת נפש ואת שוקלת אפשרות של פרידה.
אין ספק שזו החלטה לא פשוטה במיוחד כאשר יש ילדים ואת שואלת כיצד אפשר להגיע לפתרון עם הרגשה של שלמות.

דבר ראשון, אני מזמינה אותך להתבונן על דפוסי ההחלטה שלך.
כיצד את מחליטה? מהם האספקטים שאת שוקלת לפני כל החלטה? האם את מחליטה מכורח הנסיבות? האם את מחליטה באימפולסיביות? האם את יוזמת החלטות? איך את מרגישה לפני ההחלטה? איך את מרגישה לאחריה?

דבר שני , אני מזמינה אותך לבדוק האם קיים סיכוי כלשהו לשקם את הזוגיות הנוכחית.
מי את בזוגיות? מה את מביאה לשם? האם את מתקשרת את הצורך שלך בשותפות יותר גדולה בגידול הילדים? האם את מביאה לשם אהבה ורומנטיקה ?
אנחנו אומרים שהזוגיות היא מה שאנחנו עושים ממנה....איך את רוצה שהזוגיות תיראה ומה את תורמת לשם כך?
אם את מחליטה שאפשר לשפר...אז יש דרכים שונות: שיחות, הסכמים חדשים ביניכם, יוזמה, תרומה...ואפשר גם להיעזר באימון או טיפול זוגי.

אם את מחליטה שניסית כבר הכול ובכול זאת את רוצה ללכת, אזי נדרשת התבוננות אחרת:
האם אני בוחרת בפרידה בצורה מפוקחת? האם אני לוקחת אחריות על הבחירה על כל מה שמשתמע מכך? מה המחירים שאשלם אם לא אזוז? מה המחירים שאשלם אם אזוז? מה הרווחים שיהיו לי מהחלטה כזו?

ולגבי הילדים.....אני מוקירה אותך על דאגתך להם אך אני גם מזמינה אותך לשים את עצמך ואת רצונותיך במרכז. איזו אמא הם רואים היום במצב הנוכחי? איזו אימא הם יראו בעתיד כאשר תחליטי
ממקום שלם ותבני לעצמך חיים טובים יותר?

אני מאחלת לך התבוננות עמוקה בשאלות והחלטה ממקום שלם.....
אם יש בך צורך או רצון, שתפי אותנו בהמשך.

בהצלחה!
עדה

האם ישנו קואצ'ינג זוגיות בקבוצות. אם כן, היכן הן וכיצד ניתן להגיע אליהן?
אני ואשתי מעוניינים לנסות
תודה רבה

אני שמחה שאתה שואל........
לרוב תהליך של אימון זוגי מתבצע באופן פרטי אך כרגע אנחנו בתהליך של בניית סדנא כזו שתשלב
עקרונות של מודעות עם אימון זוגי בתוך קבוצה.
אנחנו מעריכות שסדנה כזו תתקיים תוך חודש עד חודשיים , לאורך של כ-12 מפגשים שבועיים.

אתה מוזמן להשאיר לנו פרטים כך שנוכל לידע אותך כאשר זה יהיה אקטואלי יותר.

קיימות קבוצות אחרות לעבודה זוגית (מכון אדלר), אך להערכתי הן לא פועלות על פי עקרונות האימון אלא זו תוכנית הדרכתית יותר.

מקווה שעזרתי ונשמח לשמוע מכם..
עדה

אני גרושה בת 34 עם ארבעה ילדים שהכירה גבר רווק ללא ילדים בן 50
בעיניי האידיאל הוא מגורים יחד והוא מוכן לתת הכל רק לא את זה
אנחנו נפרדים עשרות פעמים בשבוע על רקע הרצון שלי שנוגד את השקפת העולם שלו
הוא מבחינתו אף פעם לא בילה כל ערב ולילה בבית בת זוגתו
ומבחינתו זה המקסימום שהוא יכול לתת
חשוב לציין שיש בינינו אהבה גדולה מאוד מאוד ויחסי המין מעולים
אנחנו מכירים שנה אך זוג רשמי 8 חודשים
מהצד השני נמצא הגרוש שרוצה לחזור ולעבוד על הקשר
איתו הייתי 9 שנים
מה לעשות?
האם לחזור אל הגרוש?
האם להמשיך להתעקש על מגורים יחד?
האם לוותר על המריבות הללו ולקוות שזה יבוא לבד מצידו בסוף כשלא יהיה לחץ מצידי?
חשוב לציין שהיחסים בינינו החלו כששנינו לא היינו ממש פנויים רגשית
הוא היה לקראת סיום קשר ארוך מאוד
ואני הייתי בהליכי גירושין בבקשה בבקשה עצה מאנשי המקצוע ומכל מי שמוכן לתת עצה
תודה

את בהחלט ניצבת כרגע בצומת דרכים, ואת צריכה לבחור.
יש פה שתי שיחות נפרדות: 1.את ובן זוגך 2. את וגרושך
לגבי השיחה הראשונה:
האידיאל שלך ושל בן זוגך לגבי מגורים משותפים שונה.
נשמע כי הוא בחר מה נכון עבורו.
את אומרת שיש לכם אהבה גדולה ויחסי מין מצויינים.

עליך לבחור האם את רוצה להמשיך להיות באהבה גדולה, אך לגור בנפרד
או
לנתק את הקשר ובהמשך לגור אם מישהו אחר .

בהתחשב במצב הנתון - עד כמה חשוב לך שיהיה לצידך גבר שיגור איתך ועם ילדיך?
האם הרצון שלך בשותפות מלאה כולל מגורים חזק מהאהבה שלך לבן זוגך הנוכחי?
האם יש אפשרות שתוכלי לקבל את המצב הנוכחי- חיים בנפרד, ללא הצפיה שתעברו לגור יחד?
נראה כי אם לא תוכלי לשחרר ולוותר על הציפיה למגורים משותפים המריבות ימשיכו.

אם תוכלי לחיות בשלום (ללא ציפיות) עם המצב הנפרד, יתכן והדברים בינכם ישתנו לטובה... אבל אין בטחונות!

לגבי השיחה השניה: את והגרוש שלך
מה מניע אותך לחזור אל הגרוש? האם את שוקלת אפשרות לחזור ולעבוד על הקשר? האם תרצי לבנות איתו קשר מחודש?

נראה כי המפה פרושה לפניך ואת צריכה להחליט, זוהי אכן החלטה מורכבת כיוון שמדובר גם ב-4 ילדיך. נסי לראות כיצד את נוטה לקבל החלטות, כיצד נכון לך לקבל החלטה: שיקולים בעד ונגד, תחושת בטן. התבונני עם עצמך לפני שאת מחליטה - על מנת לקבל החלטה שתהייה שלמה איתה.

שיהיה בהצלחה!
יעל

אני עם חבר שלי כבר כ- 7 חודשים ביחד(הוא סטודנט שנה 3 ואני מתחילה ללמוד שנה הבאה לתואר.) אני אוהבת אותו מאוד ואני מרגישה טוב איתו אני מרגישה שזה שלי, אבל כל התקופה הזו שאנחנו ביחד הוא אף פעם לא אמר לי שהוא אוהב אותי ובכלל לא מדבר איתי על העתיד , פעם יזמתי איתו שיחה בנושא והדבר שאמר לי זה שטוב לו איתי שהוא מרגיש טוב... הוא מרבה לציין שמאוד טוב לו , אני מרגישה שטוב לנו ביחד אבל צצות לי ספקות, ואני מפחדת שאינו אוהב אותי... ואינו מתכנן שום עתיד ביחד איתי... האם כדי לי לי ליזום איתו שחה בנושא או לחכות שזה יבוא ממנו...(השאלה כמה אפשר לחכות) האם זה נורמלי? אני מרגישה חוסר בטחון בדבר הקשר שלנו טוב אך עקב פרט קטן... זה הוא יכול להסתיים כל רגע... וכאילו אני מחכה מתי זה יקרה.

מה זה 7 חודשים לעומת הנצח?
מדברייך אני שומעת שאת מאד אוהבת את חברך ושהוא אומר לך שמאד טוב לו איתך.
האם זה לא מספיק כדי להיות מאושרים עכשיו?

בואי נתבונן רגע בספקות שלך.....
מה מקורן?
האם מקורן בעובדות שקרו בפועל ביניכם, או שמא זהו פירוש שלך שאת נותנת לו כוח
והופכת אותו לאיום ממשי?
האם יתכן שתחושת הבטן שלך שהקשר יכול להסתיים, מקורה בחוסר ביטחון פנימי?

כאשר שני אנשים נפגשים, הם לרוב באים מעולמות מאד שונים.
האחת רוצה לתכנן, פתוחה לשיחה, זקוקה להבטחות.
האחר... מתקשה להביע רגש במילים, זקוק לזמן, מבשיל לאט.
האם כזה הוא חברך?
האם יתכן שהוא פשוט נהנה מהטוב שביניכם והוא מבשיל לאט לאט.?

יערית יקרה, אני מאמינה שהעתיד נבנה מאוסף המחשבות והפעולות שלנו בהווה.
אני גם מאמינה שמה שאנו שמים עליו את הפוקוס בהווה , זה הדבר שהולך ומתעצם עד שמתגשם.
מי את בקשר היום? האם את שמחה ואוהבת? או שמא את מודאגת וחסרת ביטחון?
איזו מין יערית חברך מעדיף לראות?

שיחה טובה תמיד יכולה לתרום לקשר.אך מאד תלוי בך מה יקרה בה.....
מה את רוצה לומר? מי את רוצה להיות בשיחה? מתלוננת, מאשימה, מאוכזבת?
או שמא תבואי ממקום אוהב ומזמין?
מכל מקום, אני מזמינה אותך "לעכל" זמן מה את התשובה הזו, לפני שאת מחליטה
לפתוח בשיחה.
זכרי, רק אהבה מביאה אהבה!

אני פה בשבילך אם תרצי לחזור ולשתף....
שלך
עדה

שלום רב,
מתנצלת מראש על האורך .
אני בת 29, עליתי מרוסיה עם הוריי לפני 16 שנה, עברנו את כל קשיי הקליטה, שכללו לעיתים מחסור במוצרי מזון בסיסיים בבית. כמו כן אימי עברה שבץ מוחי בהיותה בת 47, ומאז היא מוגדרת כנכה 100% לצמיתות, כאשר אבי הוא מפרנס יחיד מאז ועד היום. השתדלתי לא להיות למעמסה כלכלית על הוריי, ואף עבדתי בטיפול בקשישים עוד בהיותי בתיכון, ע"מ לעזור מעט בפרנסת המשפחה. מאז גיל 18 איני נעזרת כמעט בהוריי, את לימודי התואר הראשון שלי ואת לימודי התואר השני , כולל מחיה, מגורים וכו', מימנתי לבד. כאשר עבדתי בין התארים, השתדלתי גם לעזור להוריי מבחינה כספית.
כמו כן הכרתי בארץ מישהי עם סיפור חיים קשה במיוחד, שכלל שתי השתלות כליה, דיאליזה וכו'. בעקבות מחלתה היא הוגדרה כנכה 100% לצמיתות. הפכנו לחברות טובות, וכיום אנו כמו אחיות. גם חייה האישיים של בחורה זו אינם דבש, וכיום היא אם חד הורית לשתי בנות קטנות, כאשר אבי הילדות הוא נרקומן, שיצא ונכנס לכלא בשיטת הדלת המסתובבת. עוד לפני הולדת ילדיה עזרתי לה כמיטב יכולתי,אם מבחינת ניירת, התכתבות מול מוסדות וכו', ואם מבחינה כספית. לאחר הולדת ילדיה, שהם כמו אחיינים מבחינתי, ברצוני לדאוג להם ולעזור לאמם לגדל אותם בצורה הטובה ביותר, להעניק חינוך, השכלה וכו'. הילדים אינם אשמים בכך, שאביהם חסר אחריות.
כפי שניתן לראות, כל חיי הייתי מוקפת במקרים סוציאליים, שעסוקים בהשרדות יום-יומית, וגם אני עצמי עסוקה בהשרדות זו. נסיבות חיי פיתחו אצלי סדר עדיפויות די ברור בכל הנוגע לחלוקת המשאבים המצומצמים העומדים לרשותי. המראה החיצוני לעולם לא היה בראש סדר העדיפויות שלי, ועקב הנסיבות המתוארות לעיל, נדחק לתחתית הסולם.
הייתי בקשר עם בן זוגי כשנה וחצי. הקשר היה סביר, עם עליות וירידות. גם יחסי המין היו טובים ומספקים, עם משיכה הדדית. ראיתי את הקשר הזה כרציני מאוד, השקעתי בו מעל ומעבר ליכולתי, גם מבחינה רגשית וגם מבחינה כספית. יצוין, כי מצבי הכספי אינו מזהיר, בלשון המעטה, עקב היותי סטודנטית. הצעתי לבן זוגי לעבור לגור יחד לאחר שאסיים את לימודי התואר השני שלי תוך מס' חודשים.
בן זוגי לשעבר נותן משקל רב מאוד לכל הקשור במראה החיצוני, טיפוח וכו', בעוד שאצלי בקשר הזוגי תכונותיו האישיות של בן הזוג נמצאות בראש סולם העדיפויות. בשיחה על המשך הקשר בנינו ועל מגורים משותפים, בן זוגי הבהיר לי, כי אומנם חש כלפיי חיבה עמוקה ומוקיר לי תודה על ההשקעה שלי בקשר , אך אינו מסוגל לפתח כלפיי רגשי אהבה ומחויבות אמיתית, כל עוד לא אשקיע בטיפוח ולא אטפל בפגמים במראה החיצוני שלי. הדברים שדורשים טיפול, לדעתו, הם שינויי תספורת, יישור שיניים וניתוח פלסטי באף.
הסכמתי לשנות את התספורת ואמרתי, כי אעשה את יישור השיניים לאחר שאתחיל לעבוד, אך הניתוח הפלסטי הוא מבחינתי הקו האדום. אני מרוצה מהמראה שלי ,מלאת ביטחון עצמי ואיני

קראתי את פנייתך היא כנראה נחתכה באמצע, אשמח אם תשלימי אותה ואת שאלתך ואז נוכל להגיב ולהשיב לך בהתאם..

ממתינה לשאלתך
יעל

אני מרוצה מהמראה שלי ,מלאת ביטחון עצמי ואיני חשה שום צורך לשפר/לשנות. ניתוחים פלסטיים (למעט מקרים של תיקון נזק לאחר מקרי אסון, תאונות או תיקון פגם חריג במיוחד ), הם בעיניי גחמה אופנתית וכניעה לתכתיבי המדיה. לאור המחסור שידעתי, לבזבז סכומים של אלפי שקלים על ניתוח יופי הוא פשע של ממש, שלא לדבר על כך, שסכומים אלה אינם עומדים לרשותי כרגע. ואם מדובר בעינין של סדר עדיפויות ,הייתי מעדיפה לתת סכום זה לחברה שלי, על מנת להקל עליה במעט את גידול בנותיה.
הסברתי את כל זה לבן זוגי לשעבר. הוא טוען, כי אם אשקיע במראה החיצוני שלי, זה יקל עליי מאוד בשוק העבודה ובהתקדמות מקצועית, כך שהדרישות שלו לשיפור הן מתוך דאגה כנה ובסופו של דבר לטובתי. אמרתי, כי עד היום התקדמתי לא רע בזכות כישוריי המקצועיים ובכוונתי לעשות זאת גם בעתיד. כמובן שבנסיבות אלה הודעתי לו, כי הקשר בנינו הסתיים.
השאלה שלי היא עד איזו רמה מותר לבן הזוג להתערב בהחלטות הצד השני בכל הנוגע לטיפוח ומראה. בעיניי לבקש לשנות תספורת/ ללבוש בגדים אחרים מתקבל על הדעת, אך דרישה לניתוח פלסטי מבלי שהצד השני כלל מעוניין בו היא מוגזמת.

אני שומעת בדברייך את החוזק שלך ואת העמידה האיתנה על להיות אמיתית עם עצמך וזה מעורר השראה.
את נוגעת פה בנושא מאד חשוב בזוגיות - חופש וקבלה טוטאלית.
חופש להיות מי שאת ושבן הזוג יקבל אותך כמו שאת.
החופש בזוגיות הוא הכרח, לתת חופש בזוגיות - זה אויר לנשימה.
בני הזוג לעיתים מתחברים יחד מסיבות שונות, ורמת ההתפתחות האישית שלהם שונה.
נתינת חופש, קבלת האחר וראיית הגדולה שלו ולא הפגמים שלו- כל אלו מראים על רמת ההתפתחות שלך.
ככל שבני הזוג בעלי ערכים משותפים דומים (חופש, נתינה, קבלה, צמיחה), תפיסת עולם דומה יותר ורמת התפתחות גבוהה ודומה יותר - יוכלו יותר בקלות לקבל, להבין ולאפשר לשני להיות מי שהוא ולאהוב אותו כמו שהוא בלי צורך לשנותו!
ככל שיותר אנשים יפנימו את הכלל הפשוט ש:
לא ניתן לשנות את האחר (ללא רצונו) אלא רק את עצמך!
יהיה לכולם טוב יותר.
דרישה שהאחר יבצע ניתוח פלסטי ושינוי חיצוני משמעותי כזה או אחר, זו אינה קבלה אמיתית ואהבה ללא תנאי. זוהי אהבה שתלויה במראה החיצוני,
אהבה טהורה היא אהבה למהות האדם, אהבת השלם כפי שהוא עם כל האיכויות וכל המגרעות.

שיהיה לך יום מקסים
ותודה על השיתוף והשאלה

יעל

שלום..
ברצוני לדעת אם מה שאני חווה הוא נורמלי או עובר על גבולות הנורמל.
יש לי בן זוג כבר חצי שנה. אני בת 18 וחצי והוא בן 24 וחצי. הפרש דיי משמעותי, אני יודעת.
יש בנינו חיבור מדהים ואני אוהבת אותו כמו שלא אהבתי לפניו.
לפניו היה לי רק קשר אחד רציני והוא לא היה ארוך מדי. לו, היו שני קשרים רציניים לפני וכן ארוכי טווח. העניין הוא שהוא בן אדם נוסטלגי. הוא שומר תמונות, מכתבים, חולצות, הודעות פלאפון של האקסיות שלו ומסרב בתוקף לנקות את עצמו מעברו.
כל פעם שאני נתקלת באחד מן הדברים האלה אני מרגישה קינאה ועצבים. או סוג של רכושנות כלפיו.
ואני לא מצליחה להבין למה הוא עושה לי את זה, למה הוא לא מוחק את הדברים האלה מהווה שלו איתי ונותן לעבר להשאר בעבר. אני כל הזמן משווה את עצמי לאקסיות שלו, מנסה להתעלות עליהן, הן אם זה במיטה והן אם זה בחוכמתן וכו'. נמאס לי.
אתמול לקחתי לו את הפלאפון וחיפשתי לראות אם יש שם הודעות שלי ואיזה. סתם לקיטשיות.
פתאום אני רואה הודעות של האקסית, עדיין שם. התעצבנתי נורא והסתגרתי בתוך עצמי.
נמאס לי להעיר לו על זה ואני לא יודעת , אולי יש עוד פתרונות לעניין שלא עלו בדעתי.
בבקשה תעזרו לי! אני מפחדת שהקנאה והכעס שלי על כל המצב הזה יהרסו לי את האהבה שלי.

תודה רבה לכן, סיון.

אני שמחה לשמוע על האהבה הגדולה שלך לבן זוגך ועל החיבור בינכם.
קנאה היא באמת רגש חזק מאד שיכול להשתלט ולהאפיל על היחסים.

הייתי מציעה לך להתבונן עם עצמך מה מפריע לך בכך שהוא שומר הודעות של האקסיות שלו?
האם באמת יש לך צורך לקנא באותן אקסיות? האם הוא לא בחר אותך על פניהן?
מאיפה הצורך להשוות את עצמך אליהן? להתעלות עליהן?
מה יכול לאפשר לך לחזק את הביטחון שלך ואת הערכתך העצמית?

העובדה היא שהוא בוחר להיות איתך.
מה יש בך שאיתך הוא בוחר להיות? מה הוא אוהב בך?
אולי שווה לבדוק גם מה את אוהבת בעצמך

ככל שאת תהיי משוחררת מרגשי הכעס והקינאה את תרגישי יותר טוב בזוגיות שלך.
ככל שתחזקי את הערכתך העצמית, תצרי ביטחון מבפנים והחששות החיצוניות יעלמו.
ככל שתתמקדי באהבה שלך - היא תגדל.
ככל שתתמקדי בקנאה שלך - היא תגדל.
מה שתתמקדי בו יגדל, כך זה עובד, ויש לך פה בחירה.

את מפחדת שהקנאה והכעס שלך יהרסו לך את האהבה. זה תלוי בך.
נסי לראות מה תוכלי לעשות כשעולה הקנאה על מנת לא לפעול מתוכה? מה יאפשר לך להסיט את תשומת הלב מהקנאה לאהבה הגדולה שלך, מהשלילי לחיובי?

את אומרת שנמאס לך להעיר לו. בטוח שגם נמאס לו שמעירים לו. מי אוהב שמעירים לו?
נסי אולי לפעול אחרת. לצאת מהאוטומט.
איך תוכלי לפעול באותה סיטואציה בדרך אחרת?
כיצד תוכלי את להוציא את האקסיות מהראש שלך?
נסי להניח לעבר מאחור, כל אחד בא עם חוויות עבר לזוגיות וזה בסדר, זה בסדר גם שיהיו לו זכרונות, כמו שלך יש זכרונות מהעבר. יש לכם אהבה טובה - התמקדי בה, התמקדי בהווה!
חשבי איך תוכלי להעצים את האהבה שלכם, איך תוכלי לאהוב אותו יותר ולהניח לעבר שלו מאחור.
אהבה גדולה היא ברכה, שמרי עליה,
התמקדי באהבה שיש לך ( גם כשאת רואה את ההודעות מהאקסית שלו)
היי שם אוהבת ונותנת חופש,
ככל שאנו נותנים בזוגיות חופש לבן הזוג, הזוגיות מתעצמת

בהצלחה!
ערב מקסים שיהיה לך!
יעל

כל כך חיזקת אותי עם התגובה שלך. תודה רבה.
אנסה לפעול כפי שציינת. לפעול מתוך אהבה ולא רכושנות וקנאה.
מעולם לא הייתי קנאית כמו שאני אליו ואני יודעת כמה זה עוצר מבניה ואף הורס מערכות יחסים.

ערב מצויין לך.
תודה!

לכל מי שמתעניין בטנטרה, נפתח פורום חדש בנושא, היכנסו ותהנו!

בעלי אוהב מין בלילה ואני, למרות השעה כעת, מעדיפה לישון בלילה ולעש/ות אהבה בצהריים. עם כל המנהלות יוצא שאנחנו לא מתואמים ולא עושים את זה הרבה... לא חבל? אשמח לעיצה - תודה רבה

אני מסתכלת על מה שכתבת ושמה לב לשוני בהגדרה :
בעלי אוהב מין
ואת מעדיפה לעשות אהבה
זה מעניין להתבונן בזה...
מה ההבדל עבורך בין מין לאהבה?
האם השעות הן בלבד לא מתואמות או ההתייחסות לעשיית האהבה?
מה יש באוירת הצהריים שאת אוהבת?
דיברת איתו על הדברים האלו? על האוירה? על ההתיחסות? על מציאת שעה שמתאימה לשניכם?
אני מאמינה שהתקשורת והפתיחות מאד מאד חשובות בכל הקשור למין ולעשיית אהבה...

שיהיה בהצלחה ותהנו!

את מוזמנת לשוב ולשתף מתי שתרצי

יעל

שלום .

אני רווקה בת 30 . לפני כחודש התחלתי לצאת עם בחור בן 34 , רווק , פגשתי אותו באינטרנט .

לבחור יש עבודה מסודרת, הוא עצמאי, גר לבד, דיי נבון אבל מאוד ביישן . אנחנו יוצאים כבר חודש והבחור לא יוזם שום מגע פיזי . לא ליטוף, לא החזקת היד, לא נשיקה . לא כלום .אני מחפשת פרפרים , ריגושים, התאהבות ובינתיים זה לא מגיע . מצד אחד אני מסתכלת על הנתונים היבשים (עבודה, יציבות,פוטנציאל לבן זוג נאמן) שאני מחפשת בבן זוג, אבל מצד שני הייתי רוצה לחוש מאוהבת .

התאהבתי כבר מס' פעמים בחיי כך שאני יודעת מה ההרגשה, אבל תמיד התאהבתי בטיפוסים שלא היו מעוניינים לבנות איתי קשר רציני.

האם זה יגיע במהלך הזמן ?

כשהוא מתקשר אני לא חשה שום התרגשות, כשאני נפגשת איתו ,כנ"ל .

האם לעזוב אותו ולחפש ריגושים או להפעיל את השכל הישר ולנסות לבנות איתו זוגיות בריאה ויציבה . אני מאוד מעוניינת במישפחה וילדים .



תודה

אני קולטת מדבריך רצון עז לבנות זוגיות שבה את אוהבת ונאהבת.
אני גם מרגישה שיש בתוכך מאבק בין שכל לרגש: האם לפתח זוגיות רק בגלל הפוטנציאל ולחכות לרגש שיתפתח? או שמא לצאת לחפש פרפרים במחוזות אחרים?

התשובות האמיתיות לשאלותיך נמצאות בתוכך מן הסתם.....
מה בעצם חשוב לך בזוגיות?
איזה בן זוג היית רוצה לקבל לחייך? תארי אותו לעצמך בפרטי פרטים.....
האם בן הזוג הנוכחי מתאים לתאור שלך?
ואת....מי את רוצה להיות כבת זוג? מה את תורמת לזוגיות?
איזו הוויה את מביאה למרחב המשותף? האם את פסיבית או יוזמת?
האם את לוקחת אחריות על מה שקורה או שמא מטילה את האחריות רק על הצד השני?

אני מאמינה שבכל מפגש אנושי ובודאי בכל מפגש זוגי, קיימת השתקפות בין הצדדים ואנחנו תמיד מרוויחים משהו מן הקשר לטובת הצמיחה האישית שלנו.
האם יש משהו שאת לומדת על עצמך מן הקשר הנוכחי?
באיזו מידה הקשר הזה מצמיח אותך?

אני מזמינה אותך לענות על כל השאלות בפתיחות ובכנות....ואז התשובות תבאנה.
אם תרצי...את מוזמנת לשתף אותנו בהבנותיך.

יום נפלא!
עדה

אבא שלו בגד באמא שלו ועדיין בוגד בה בידיעתה ובידיעתו של בעלי מאז שהיה ילד.
חברים שלו בוגדים בנשותיהם וחברותיהם וחלקם נתפסו והתגרשו.
הוא בעצמו סיפר לי ערב אחד כשטיילנו בעיר, שפעם אחת הוא ישב עם חברה שלו בבית הקפה ברחוב בו עמדנו אז
ואז הגיחה אחת שאיתה הוא בגד בחברה שלצידו אז הוא נעלם מהמקום.
מאז שנעשנו חברים הוא היה מסתכל על אחרות לידיי ובכוונה כדי לגרום לי להתעצבן והוא עדיין עושה את זה.
איך לדעת אם הוא בוגד?
תודה רבה

אני מבינה את דאגתך .
את שואלת אותי איך לדעת אם הוא בוגד, האם את רוצה לדעת את האמת?
מה זו בגידה עבורך? סקס, נשיקה, מבט, מחשבות? מה נחשבת בגידה עבורך?
האם את סומכת עליו?
אני מבינה שזו הסביבה בה הוא גדל ובה הוא מסתובב, הוריו, חברים וכו',
האם יש בינכם אהבה?
את כותבת שמאז שנעשיתם חברים הוא היה מסתכל על אחרות והוא עדיין עושה את זה,
האם את משתפת אותו ברגשותייך? האם הוא מקשיב? ומתייחס?

אם חברה היתה משתפת אותך בסיפור דומה לשלך, מה היית מייעצת לה? אם היא מספרת שבעלה מסתכל על אחרות בכוונה כדי לגרום לה להתעצבן? מה היית מציעה לה?

איזו מן אשה היא זו שבעלה בוגד בה או מסתכל על אחרות? מה הגבולות האדומים שלך? איזו בחורה את רוצה להיות מול בעלך? איך זה היה נראה במציאות להיות את מי שאת רוצה להיות מולו.

אני רוצה להדגיש דבר נוסף: אנחנו לא יכולים לשנות מישהו אחר מבלי שהוא ירצה להשתנות, אנחנו יכולים לשנות רק את עצמינו....

כמה כיוונים להתבונן עליהם...

שיהיה לך סוף שבוע מקסים
יעל

שלום, אי בת 35. נשואה +3. אני מורה במיקצועי ומזה שנים אני רוצה לעזוב את המקצוע ולעשות משהו אחר בחיי, אבל בגלל הנוחות והחופשים לא עשיתי את הצעד הנועז. מזה חודשיים אני שובתת ובזמן זה עשיתי דבר נועז - שלחתי קורות חיים למס' מקומות. לאחרונה קיבלתי תגובות בעניין ואני שוקלת ברצינות. אבל לצערי בעלי לא איתי. הוא אמנם אומר שאם אני אחליט, אז הוא ילך איתי אבל מצד שני הוא טוען מה יהיה עם הילדים? הם יהיו לבד עד 18:00 בערב (הם רגילים שאני בצהריים בבית), ומי יטפל בהם. באיזשהו מקום אני מבינה אצ הפחד שלו, אבל מצד שני מה איתי? אני תמכתי בו בכל מה שהוא רצה לעשותל בחייו מלפתוח עסק כזה ועסק אחר, ולא אמרתי מילה רק תמכתי, אבל עכשיו אני לא מקבלת תמיכה וזה מעט מאכזב. אני גם חושבת שהוא לא בטוח שאצליח בחוץ (הוא טוען שאני נמצאת בחממה ואני לא מבינה איזה ג'ונגל יש בחוץ). אני גם ככה חוששת מהשינוי ויודעת שאם לא אעשה את זה עכשיו אז זה לא יהיה לעולם. איך אני גורמת לבית לתמוך בי בענין(דרך אגב, גם בתי בת ה-13 לא מתלהבת ומביעה תרעומת על כך שאני לא אהיה בבית רוב היום)
האם עליי לקבל את דברי בני משפחתי או לעשות מה שהלב אומר?

אני שומעת את המחוייבות הגדולה שלך למשפחתך ומוקירה אותך על כך, ועל הצעד האמיץ שעשית , למען הסיפוק וההגשמה של עצמך.
את מעלה פה שתי שאלות:
1. איך את גורמת לבעלך לתמוך בך בעיני זה?
2. האם עליך לקבל את דברי בני משפחתך או לעשות מה שהלב אומר?
בהקשר לשאלה שניה:
אני רואה שבעלך ובתך מביעים חשש מהמצב שלא תהיי בבית רוב היום. וגם את חוששת מהשינוי. מי לא חושש משינויים? זה בסדר שיש חששות, זה נורמלי, האם את משתפת אותם בחששותיך?
האם את משתפת אותם בדחף הפנימי החזק שאת מרגישה לעבור למקום עבודה אחר? ובכך שנוצר לך חלון הזדמנויות שאם לא תנצלי אותו עכשיו אז זה לעולם לא יהיה?
(שאלה נוספת שהייתי בודקת - האם זה באמת עכשיו או לעולם לא?)
איך בעלך ובתך ירגישו אם הם יקבלו אמא ואשה שהיא מסופקת בעבודתה? איך הם ירגישו אם הם ידעו שכשיהיה לך טוב בעבודתך, הם יקבלו אמא ואשה מלאת חיות ומאושרת ?

בשאלה הראשונה את מדברת על תמיכה הדדית, וזה באמת בסיס של זוגיות ושותפות, אני מציעה לך להזמין את בעלך לשיחה בה תשתפי אותו באופן כן ואמיתי ברצון שלך, בהזדמנות שאת חווה עכשיו, בחששות שלך לגבי הילדים ושלא תהיי איתם עד 18:00, זה באמת מצב חדש ושונה שיהיה על כולם להתרגל אליו, אולי אפילו תחשבו יחד איך ניתן לבצע את השינוי בצורה נעימה וכמה שיותר נינוחה לכולם...
ישנם כמה כללים לשיחה אונטולוגית - שיחה אפקטיבית :
1. קבעי לעצמך: מי את רוצה להיות בשיחה (אילו איכויות). לדוגמא: אוהבת, מבינה, אסרטיבית, יצירתית...
וחשבי עם עצמך לפני השיחה כיצד את מביאה איכויות אילו לתוך השיחה. איך זה יראה במציאות להיות שם בשיחה אוהבת: מה תגידי, מה תעשי, איך תדברי, באיזה טון, איך שפת הגוף וכו' - המשיכי כך לגבי שאר האיכויות .
בנוסף...
2. דברי בשיחה רק על עצמך - איך את מרגישה ומה את חווה.... (ואל תדברי עליו - אתה לא..... )אלא, מה היית רוצה ואיך היית שמחה שהמשפחה הייתה מקבלת את ההחלטה שלך. רק על מה שכן ולא על מה שלא.
3. הקשיבי לכל מה שהוא אומר, פשוט הקשיבי לו, בלי לענות ישר בלי להיכנס לדבריו , התענייני בחששות שלו, שתפי אותו בחששות שלך ובהבנה שלך את החששות שלו, התיחסי רק למה שהוא מביא, אל תלכי ל"אוטומט" של מה שאת רוצה שהוא יגיד, אלא, תהיי איתו איפה שהוא, עם מה שהוא מביא.
את יכולה לשאול אותו מה הוא מציע? אם הוא היה במקומך איך הוא היה פועל? או כל שאלה אחרת של התעניינות.
אם תרצי, קיימת אפשרות באימון אישי של אימון שיחה בודדת להכנה לפגישה או שיחה משמעותית או ראיון עבודה וכו' על מנת ליצור בהירות ולהכין אותך בצורה יסודית לקראת הפגישה/שיחה.

שיהיה בהצלחה !
מקווה שעזרתי ואת מוזמנת לשוב ולשתף אותי בכל עניין.
יעל

אני מאוהבת מאד בגבר נשוי שהוא נוהג לעיתים לפלרטט איתי. כשאני רואה את הגבר הולך עם אשתו ברחוב מחובק וכד' אני מפרגנת לו ואומרת לו מידי פעם ליד אשתו: יש לך אשה נהדרת לא פלא שהיא בחירת ליבך, וראיתי שזה עושה לו טוב. האם בלי שום קשר זה יכול להוביל לגרום לו לפלרטט או להתאהב בי יותר מרוב שאני מחמיאה לו על אשתו???

על פי ההודעה שלך יש לנו מעט מאד פרטים עליך כדי לאמן אותך בנושא.
האם את נשואה? האם את רווקה? האם זאת מערכת יחסים שבה גם הגבר אוהב אותך?
או שמא זו התאהבות שלך בלבד?
ועוד הייתי שואלת, איזה מין זוגיות את רוצה בחייך? האם את רוצה זוגיות בכלל?
או שמא את מסתפקת בהתאהבות חד צדדית? אובייקט בלתי מושג? פנטזיה?
האם את רוצה שגבר יתאהב בך בגלל המניפולציות שאת עושה? או אולי עדיף שיכיר את היהלום הפנימי שיש בלב של סיוון?

מזמינה אותך להתבונן פנימה ולענות לעצמך על כל השאלות, יתכן שתמצאי גם את התשובה
המתאימה כדי להתנסות באהבה אמיתית.

מאחלת לך רק טוב!
עדה

...אני נשואה חצי שנה ואני מרגישה כי אין לי ולבעלי שום דבר משותף, הוא מהרגע שחוזר מהעבודה מעניין אותו לשחקק כדורסל, לשבת מול מחשב ולחפש דברים לשיפור הטרקטורון, ימי שבת בבוקר הוא נוסע עם הטרקטורון ושהוא חוזר לא בא לו ללכת לטייל כי "איפה אפשר לטייל". תאמרו לי מה עלי לעשות?
תודה רבה

אני מרגישה את הדחיפות שלך לשנות את המצב.
דווקא משום שאת היא זו שרוצה לשנות ושפר את המצב הייתי בודקת איתך מי את כרגע מולו ומי היית רוצה להיות מולו?

היה מעניין להתבונן איתך איך את נתפסת לדעתך בעיניו ? ( האם את נתפסת כחלשה,חזקה, נזקקת , בעלת יוזמה, שמחה, עצובה, מתלוננת, מאושרץ, אוהבת.....)
כיצד היית רוצה שהוא יתפוס אותך? מי היית רוצה להיות מולו?

כמובן שאני נותנת פה דוגמאות אבל זה רק לצורך המחשה ההוויות שאת תביאי יהיו הרבה יותר נכונות עבורך.
אבל לצורך הדוגמא: נגיד היית רוצה להיות מאושרת, בעלת יוזמה, אוהבת ושמחה.
איך תוכלי להביא הוויות של שמחה, אושר, אהבה, ושמחה לידי ביטוי בחייך, כך שכל מי שיפגוש בך יחווה את אותן הוויות דרכך, כולל בעלך....
נסי לראות איך את מביאה את ההויות הללו שקיימות בך גם כן , כיוון שהבאת אותן בתור מה שהיית רוצה להיות, כיצד את מביאה אותן לידי ביטוי במציאות? איך זה יראה? מה תגידי , מה תעשי, איך תרגישי, מה ירגישו הסובבים אותך?

נסי להתבונן בזה ליצור את זה במציאות שלך
מה שבטוח הוא שאחד מבני הזוג משנה את ההויה שלו, משהו משתנה בתקשורת בינהם!
יש התחדשות, גדילה למקום אחר, למקום חדש...

הייתי גם מזמינה אותך לקרוא מאמר בנושא מיקוד
שיכול להאיר אור נוסף על העניין ולהתחיל לשים לב איפה את ממקדת את תשומת הלב שלך
http://www.life-coach.co.il/המפתח_לחיים_תלוי_במיקוד_שלנו

שיהיה בהצלחה
יעל

דבר ראשון המון תודה , את צודקת בזוגיות הקודמת היה לי מאוד רע
והבן זוג שלי היום הוא בדיוק כמו שתיארת שלפעמים הוא אוהב את הספייס שלו
אבל למרות זה אנחנו בקשר מצויין הוא " החברה הכי טובה שלי " ואנחנו מדברים על הכל פשוט לפעמים אנחנו לא יכולים לצאת ביחד בגלל הילדה ואז אני מעדיפה שהוא ישאר איתי אבל יש לו גם חברים .. הלוואי ולא היה (אני קנאית בלי סיבה)

הי דולפין,
אני שמחה שתרמתי לך ואני שמחה עוד יותר לשמוע שהקשר שלכם טוב ואתם חברים טובים.
אם הכל כל כך טוב ויפה....וותרי על הקנאה, זה מה שבאמת חונק את האחר.
(במיוחד אם את אומרת שאין לך סיבה לכך.)

שמרי על הזוגיות, טפחי אותה ותהני ממנה...

מברכת אותך בימים של אהבה וכיף.
עדה

יש לי חבר לחיים כבר 5 שנים ובאמת הכל טוב רק דבר אחד מפריע לי שבערב לא כל יום הוא יוצא עם חברים רק גברים ואני נשארת בבית עם הילדים 1 ילדה משותפת של שנינו הפחד שלי הוא מבגידה או פיתויים אני גרושה ואני בגדתי אני יודעת איך זה אני מפחדת שעכשיו סוף סוף מישהו שאני אוהבת ואני יפגע וגם אני לא רוצה ל"חנוק" יותר מדי מה עלי לעשות

שלום דולפין ,
את אומרת שאת חיה עם חבר 5 שנים ושהכול טוב, חוץ מהיציאות שלו עם חברים.
האם רק לך טוב? האם גם הוא מרגיש כך?
את אומרת שאת חוששת מבגידה או פיתויים....ושזה קרה גם לך בעבר.
נסי להיזכר....כאשר זה קרה היה לך טוב בזוגיות ההיא?
אני מאמינה שכאשר טוב לך בתוך הזוגיות אין סיבה לבגידות.
יתכן שהיציאות שלו עם חברים זהו צורך למרחב פרטי, ניקוי ראש כזה...
השאלה האמיתית היא מה קורה בזוגיות שלכם? האם אתם חברים? האם אתם משוחחים?
האם אתם מבלים ביחד? האם אתם שותפים אמיתיים?
אפשר ליצור תקשורת קרובה ואוהבת מבלי "לחנוק"....שתפי אותו בכנות ברגשותייך,
תגידי לו שאת אוהבת אותו. האם הוא יודע זאת? האם אמרת לו שהוא חשוב לך?
תקשורת זו מילת המפתח!

בהצלחה!
עדה

היי,

אני לא מתה על יחסי מין. זה נראה לי דבר מלוכלך וסקסיסטי. בעלי אינו אוהב את דעתי כמובן. נוצר מצב שאני מתמסרת לו רק בגלל צרכיו על מנת לספק אותו. יתכן כי אין בי תשוקה מינית?

שלום חן,

ממעט הפרטים שציינת אני יכולה להבחין שמאחורי המילים או בין השורות יש תבניות חשיבה
שנוצרו במשך חייך ואשר קובעות את יחסך למיניות.
אין ספק שאמירה כמו " מין זה דבר מלוכלך וסקסיסטי" זו פרדיגמה או תבנית שצריך לחקור .
בתהליך של אימון, ניתן להתבונן על הפרדיגמה, לפרק אותה ולהכניס במקומה אמירות חדשות.

אין לי גם ספק שאת אוהבת את בעלך אם את מתמסרת רק לשם הסיפוק שלו....אך אני מזמינה אותך
לחקור מהן הסיבות לחוסר תשוקה מינית אצלך.
האם תמיד זה היה כך? האם זה השתנה לאחרונה?
האם היה אירוע או סיבה שבגללה תשוקתך נעלמה? האם זה היה כך עם בני זוג אחרים בעבר?
מה לדעתך יכול לעשות שינוי ברצון שלך להנות ממין?

כמאמנים, אנחנו רק יכולים לעזור לך לחקור ולהבין - אך הייתי ממליצה גם לפנות לאדם שמומחה בסקסולוגיה.

מקווה שעזרתי....
חג חנוכה שמח!
עדה

אני ובעלי נשואים כבר 10 שנים, יש לנו 3 ילדים ואנחנו לא כל כך מסתדרים, רבים הרבה פעמים, הוא לא עושה כלום בעבודות הבית ולא מטפל בילדים, הוא עושה ככל העולה על רוחו מבלי להרגיש מחויי באות להתייעץ איתי. אני מרגישה שהוא לא אוהב אותי ויתכן שאני פיתחתי בו תלות שגורמת לי לחשוב שהוא הישועה היחידה שלי למרות שלא טוב לי איתו.
השאלה אם כדאי להשקיע בטיפטל זוגי אם אין אבהב אמיתית בינינו

פעמים רבות בעיות תקשורת מאפילות על חיינו ועל האהבה, כך שאנו רואים כמו מסך שחור ולא שמים לב שמתחתיו יש רצון ויש אהבה ויש הרבה דברים חיוביים.

מאחורי בעיות התקשורת יכולים לעמוד כל כך הרבה דברים, חלקם יכולים להיות קשורים לזוגיות וחלקם יכולים להיות קשורים לכל אחד מבני הזוג בנפרד ולמה שעובר עליו בחייו ללא כל קשר לזוגיות.

אני בהחלט חושבת שכדאי להשקיע בטיפול/ אימון או כל עזרה חיצונית מקצועית שיכולה לשפוך אור ולחדש את הקשר. יתכן גם שיתברר שלא כדאי להמשיך ביחד. אולם לפני שמקבלים החלטה כזו כדאי לדעת שעשית כל דבר אפשרי על מנת שיהיה לכם טוב ביחד ולמען המשפחה כולה.

אם יש לך שאלה נוספת ממוקדת יותר, את מוזמנת לחזור ולשאול..

מקווה שעזרתי

יעל

אני נשואה כעשר שנים, שני ילדים, בד"כ אנחנו מאושרים בזוגיות, אך בעלי מדי פעם מסדר לעצמו נסיעות לחו"ל במסגרת עבודתו לכנסים והשתלמויות, הוא טוען שזה מעשיר אותו ומרחיב את עולמו, אך אני מתוסכלת מכך שאני נשארת לבד עם הילדים, וחורה לי שהוא בוחר בפעילויות כאלו שמרחיקות אותו מאיתנו, בנוסף על עבודתו בהיי-טק שגוזלת ממנו את רוב שעות היום.
בקושי נשאר לי ולילדים זמן להיות איתו , והאמת היא שאני פשוט מקנאה בכל פעם שהוא נוסע
למרות שברור לי לחלוטין שלא מדובר בבגידות וזה לחלוטין לצרכי עבודה.
האם אני צודקת בכך שאני מקנאה וכועסת שהוא בוחר (הוא לא חייב) לסוע לכנסים האלו, או שזה בסדר לתת לו זמן חופשי להשתחרר קצת מהעול של הבית.? לי למשל אין צורך בזמן בניפרד ואני הייתי מעדיפה לבלות כל זמן פנוי רק איתו ועם הילדים.

ברוכה הבאה לפורום שלנו....
קודם כול אני שמחה לשמוע שיש לכם זוגיות מאושרת , ואני בהחלט יכולה להבין את תחושת התסכול שלך בקשר לנסיעות שלו.
יחד עם זאת, אני לא מספיק מכירה את מודל הזוגיות שלכם.
יש זוגות שעושים הכול יחד, יש העושים את הרוב בנפרד ויש המוצאים את דרך האמצע.
לאיזה מודל אתם משתייכים?
את אומרת שלך אין צורך בזמן בנפרד. האם יש צורך אחר שלך שבעלך מאפשר או מכבד?
לעומת זאת, לבעלך יש צורך לנסוע לכנסים כדי לצמוח מקצועית. את מאד בטוחה שהנסיעות הן לצורכי עבודה והרגש שעולה לך הוא קנאה.
האם חשבת במה את מקנאה? האם שוחחתם על הנושא בפתיחות ובכנות?
אני מאמינה שבזוגיות טובה כל אחד תורם כפי יכולתו ומקבל על פי צרכיו.
האם את יכולה לקבל אמונה זו?
מה שחשוב הוא לפתוח את הדברים ולא לצבור משקעים מיותרים.

מקווה שעזרתי...
ערב נעים,
עדה

עדה שלום, תודה על תגובתך המהירה. אני עקרת בית שבעיקר מגדלת את הילדים ובעלי הוא זה שמפרנס. אני לא רוצה לחזור לעבודתי כי חשוב לי להיות אמא במשרה מלאה ואני מקדישה את רוב זמני לילדים אך מוצאת זמן גם לתחביבים כגון ספורט. אני מאוד אוהבת את בעלי ומתגעגעת אליו שהוא בעבודה. אך אני מקנאה שלו יש זמן פנוי בשפע ובגלל שאני בבית הוא יכול להרשות לעצמו לעבוד עד מאוחר וגם לנסוע לחו"ל בראש שקט שיש מי שבביית דואג לילדים. לא משעמם לי בבית כי הילדים והתחביבים וגם החברות ממלאים לי את זמני. אבל אני מתמלאת בכעס ותרעומת בכל פעם שבעלי מודיע לי על נסיעה , אני לא רוצה לפגוע בקידום שלו בעבודה, אבל האם בכלל יש לי זכות לדרוש שלא יסע לנסיעות שלא לצורך או בכך הוא ירגיש כאילו הוא בכלא? אני מעדיפה שהוא לא יסע בכלל, אבל הוא מתעלם מהצורך הזה שלי, ומנסה לפצות אותי אחרי כל נסיעה למרות שהטינה שלי נשארת. האם אני בכלל יכולה לדרוש שלא יסע?

רווית יקרה,

עולה בי רצון לשאול אותך מספר שאלות למחשבה. האם תסכימי להקדשי להן תשומת לב? תודה.

א. האם בחירתך באמהות במשרה מלאה נעשתה באופן מודע ושלם?
ב. האם את עדיין שלמה עם זה?
ג. האם את מפיקה מכך סיפוק ואין לך צורך בעיסוק אחר?

לגבי האמירה שלך" אני מקנאה שיש לו זמן פנוי בשפע".
ד. מה זה עבורך זמן פנוי בשפע?
ה.האם לעבוד שעות רבות מחוץ לבית כדי להביא פרנסה טובה למשפחה, נקרא עבורך זמן פנוי?
ו. האם הנסיעות הן זמן פנוי? האם הוא נוסע לבלות או נוסע לעבוד וללמוד?

ולבסוף....
האם שיתפת את בעלך ברגשי הקנאה, התרעומת, הטינה?
האם חשבתם לנסח ביניכם הסכם שיאפשר שביעות רצון לשני הצדדים?
מילת המפתח , רווית, היא תקשורת פתוחה. צבירת רגשות שליליים רק מחמירה את המצב.

בהצלחה!
עדה

שלום עדה. חשבתי על השאלות שלך, כשנולד לי בני השני החלטתי שמאד קשה לי להקדיש תשומת לב גם לילדים גם לעבודה גם לבעלי וגם לבית, הרגשתי עייפה ומותשת, ובעיקר לא היה לי מספיק אנרגיה להיות אמא כמו שרציתי להיות לילדי. מכיוון שאני גודלתי ע"י אמא עובדת, שתמיד היתה מתוחה ועייפה כשחזרה הביתה, תמיד הבטחתי לעצמי שאני אהיה אמא אחרת.
כמה שבעלי שיוויוני ומוכן לעזור, שעות עבודתו המרובות פשוט לא מאפשרות לו לעזור בבית וכמובן שגם אם אצא לעבודה כל עול הבית והילדים עדיין יפול על כתפיי. ניסיתי לחזור לעבודה (כמורה לחינוך מיוחד) ותוך חצי שנה נישברתי ולא הרגשתי מאושרת.
כשאני אומרת זמן פנוי אני מתכוונת שבעלי יכול להרשות לעצמו להתרכז רק בעבודתו, ואילו אני יודעת שאין לי אפשרות כזאת. בתי הבכורה התחילה כיתה א' והלימודים שלה חשובים לי ביותר, חשוב לי לגדל ילדים מצליחים ומאושרים, ובשביל זה צריך להקדיש זמן כמותי, ולא רק זמן איכותי.
בעיקר מה שמפריע לי ובעצם מעליב אותי שבעלי בוחר בנסיעות, למרות שגם ככה בקושי יש לו זמן להיות איתנו בבית. ניסיתי לדבר איתו על כך ואף לכתוב לו מכתב בנושא, אבל לדעתו אני צריכה לשוב לעבודה ואז אני אהיה יותר עסוקה. בעיניו הנסיעות חשובות להשאיר אותו בעיניינים.
ומה את חושבת? לדרוש בתקיפות שלא יסע או לנסות לבלוע את הצפרדע ולשכנע את עצמי שאני יכולה גם להסתדר שבוע כל פעם בלעדיו. ואיך אני אסתדר עם הכעס והמירמור?

שלום רווית,

מהתשובה שלך אין לי מספיק בהירות לגבי השאלות ששאלתי.....

א. האם בחירתך באמהות במשרה מלאה נעשתה באופן מודע ושלם?
אני מבינה שההחלטה היתה ממקום שקשה היה לך לתפקד כאמא שהיית רוצה להיות ולכן בחרת
להשאר בבית ולטפל בילדים.את אומרת שאת רוצה לגדל ילדים מצליחים ומאושרים.
ואני שואלת.....האם זה אפשרי כאשר אמם מלאה בכעס ובמרמור? איך זה משפיע עליהם?

ב. האם את עדיין שלמה עם זה?
לשאלה זו לא היתה תשובה מאד ברורה.

ג. האם את מפיקה מכך סיפוק ואין לך צורך בעיסוק אחר?
אני מבינה שאת מצליחה גם לעשות ספורט וגם מבלה זמן עם חברות בנוסף לטיפול בילדים.

לגבי האמירה שלך" אני מקנאה שיש לו זמן פנוי בשפע".
ד. מה זה עבורך זמן פנוי בשפע?
התשובה שלך היא שלבעלך יש זמן להתרכז בעבודה שלו (האם זה זמן פנוי???)
ה.האם לעבוד שעות רבות מחוץ לבית כדי להביא פרנסה טובה למשפחה, נקרא עבורך זמן פנוי?

ו. האם הנסיעות הן זמן פנוי? האם הוא נוסע לבלות או נוסע לעבוד וללמוד?

ולבסוף....
האם שיתפת את בעלך ברגשי הקנאה, התרעומת, הטינה?
ניסית לדבר ולכתוב מכתב.....
האם חשבתם לנסח ביניכם הסכם שיאפשר שביעות רצון לשני הצדדים?
במכתב - התקשורת היא חד צדדית.....האם קיבלת תשובה למכתב?
אין תחליף לשיחה קרובה, מן הלב....האם אתם מדברים על מה שכואב?

אני מזמינה אותך לבדוק עם עצמך האם מקור הכעס הוא הנסיעות של בעלך, או שמא יש עוד סיבות שאת לא מדברת עליהן? איזה ציפיות לא התגשמו? איזה פער יש בין מה שציפית למציאות שאת חיה?
מה היית את משנה היום בחייך כדי שהם יהיו יותר שלווים ונינוחים ללא כעס ותרעומת?

מברכת אותך בימים שלווים ומאושרים!
עדה

עדה שלום, אני מקווה שזה בסדר שאני ממשיכה להשיב לך או שהפורום מיועד לשאלה אחת, עצרי אותי אם אני כבר מגזימה. שאלת אותי שאלות לא פשוטות. וגם התשובות לא פשוטות עבורי.
חלק מן הקנאה שלי נובע מכך שבעלי ממש נהנה מעבודתו, מרגיש סיפוק וקוצר הצלחות ואילו אני לא מתוגמלת כלל על עבודתי בבית ועל גידול הילדים. אולי אפילו להיפך כי אפילו משפחתי ממש לא מרוצה מכך שאני לא חוזרת לעבודה והוריי מאמינים שלגדל ילדים בבית זה עיסוק נחות שלא מתאים לכישוריי. כשבעלי נוסע נראה לי כאילו הוא לא אוהב אותי מספיק, ואני מרגישה נטושה.
בבקרים אני עסוקה ביותר בכל יום אני שעתיים במכון הכושר, יש לי חברה שגם היא בבית עם התינוק
אני מכינה ארוחות מושקעות ובריאות לי ולילדים ומטפחת את הבית. גם אחה"צ מלא בעיסוקים עם הילדים, שיעורים עם הגדולה, חוגים, חברים לילדים, מקלחות וכו', אבל אז מגיע הלילה כשהילדים הולכים לישון ואני נשארת לבד. אני מתקשה לישון כשאני לבד במיטה ואני פוחדת שיפרצו לבית או שיקרה משהו לילדים ואני לא אסתדר לבד. אף פעם לא הייתי לבד ועד שנישאתי בגיל 24 גרתי עם הוריי. לא פשוט לי לתאר בפני בעלי את פחדיי כדי שלא ירגיש שאני תלוייה בו מידי וחונקת אותו,
אני ממש לא מעוניינת לחזור לעבודה, טוב לי בשיגרתי הנוחה והרגועה, ובד"כ אני לא ממורמרת ובטח הילדים לא ניפגעים כי מהגידול שלהם אני ממש נהנת, ואם הייתי צריכה להישאר בביית בלי הילדים כשבעלי נוסע ביכלל לא הייתי מסתדרת. אני מקנאה כי את הסיפוק והאושר שלי אני מקבלת מהביית והמשפחה ואילו בעלי מקבל את הסיפוק שלו מעבודתו, ואפילו לא אוהב לקחת חופשים כי הוא מפחד שהוא יפסיד משהו בעבודה ויקרו שם דברים שהוא לא יקח בהם חלק. אני פשוט רוצה בתיקווה ילדותית שגם הוא ירצה להישאר איתנו בבית וישים אותי במקום הראשון שאני ארגיש בטוחה ואהובה
ואיך אני יכולה להגיד לו דברים כאלה? אני לא רוצה שהוא ידע עד כמה אני תלויה בו ובאהבתו.

שלום רווית,
נכון, למען האמת הדיאלוג הזה מתארך מאד ונראה שלא תקבלי פה את כל התשובות שאת מצפה.
אימון הוא לא יעוץ....זהו תהליך של לפחות 3-4 חודשים שבו המתאמן מרחיב את התודעה שלו ומוצא תשובות לשאלותיו.
השאלות שנשאלו באו באמת על מנת לאתגר את החשיבה.

כמתנת פרידה לדיאלוג זה, אני משאירה אותך עם עוד כמה שאלות.
- כיצד את מעריכה את תפקודך כאמא?
- האם להיות אמא טובה נחשב בעיניך הצלחה?
- אם כן, מה גורם לך להתחשב בדעתם של אחרים על הבחירה שלך להישאר בבית?
- מה הבדל בין להצליח בתור אמא או להצליח בתור עובד היי-טק?
- אם היית צריכה לשלם על כל מה שאת עושה בבית, כמה זה שווה לך?
- האם את שווה ומוערכת בעיני עצמך?
- כמה דברים חיוביים את יכולה להגיד על עצמך?
- מה יגרום לך להתאהב בעצמך?
- מי את בקשר עם בעלך שגורם לך להרגיש לא אהובה או נטושה?
- מה היית משנה בתקשורת הזוגית שלך?

מאחלת לך התבוננות עמוקה למציאת כל התשובות.
סוף שבוע נעים!
עדה

גם אני עובד בהיי טק וגם לי יש את אותה הבעיה עם אישתי.

העניין פה שלרוב הכנסים והנסיעות לחו"ל מחייבות אותך ברמה המקצועית להיות שם, (כי אם אתה לא תהיה מישהו אחר ממקום העבודה שלך יהיה ) וזה אומר שאם אתה לא מתמקצע ולומד להכיר פתרונות אחרים ראיה אחרת של עסקים עם אנשים מכל העולם והבנת הקרקע לעבודה פוריה יותר בעבודתך רוב הסיכויים שאט אט תדחף לצד ובחור או בחורה אחרים יקחו את מקומך בעבודה.

אני מנסה בנסיעות אלו פעם ב.....רבעון או חצי שנתי לצרף את אישתי לנסיעה (לא תמיד אתה יכול לממן נסיעה עם האשה אך פעם ב...זה אפשרי).

ברגע שבעלך יקח אותך פעם אחת ותראי לעיתים כמה מסיבית ההשתלמות או לחילופין הכנס אז תביני שיש לנו רק את הערבים אולי לצאת לשתות משהו עם חברים.

לרוב הכנסים האלו ממודרים מכניסה של (אחרים) כי יש מימון קצוב לאירוח ולא תמיד אפשרי להכניס את אישתך לחדר במלון או לארוחות ערב מסודרות וקבועות.

אם את עצמאית מספיק ואם את יכולה לממן את נסיעתך עם בעלך הייתי מציע לך להצטרף פעם ב...כך שרוב היום תהיי לבד או בקניות או במוזאונים או בתי קפה למרות שרוב הפעמים הכנסים האלו נמצאים בעיירות נדחות (כי זה יותר זול ויותר "פסטורלי").

ואם את כבר בבית תמצאי חברות טובות שימי את הילדים אצל הסבתות וצאי לבלות "כאילו" את רווקה. :-)

אייל

היי אייל, שמחתי לראות שגם גברים נכנסים לפורמים הללו, ושיש עוד אנשים שחולקים איתי את בעייתי כי לא רציתי להראות סתם בכיינית ומפונקת.
מכיוון שבעלי נוסע בכל פעם לשבוע, לא מממנים לו נסיעות גם לאישה ובכל מיקרה אין לנו סבתות שעוזרות ואני לא משאירה את הילדים בלעדיי לזמן ארוך כל כך. איך אישתך מסתדרת בלעדיך?
ואיך אתם מוצאים זמן לזוגיות כשהעבודה כל כך תובענית והילדים קטנים?
בתודה רווית.

עברתי לגור עם חברה שלי לפני חצי שנה.
כבר עכשיו כל ערב היא רוצה שאני אבוא לישון איתה ואני מעדיף להישאר לראות טלוויזיה וללכת לישון רק אחריה. כבר לא כל כך בא לי לשכב איתה ולא חשוב לי לישון ביחד איתה, אבל אני אוהב אותה.
מה לעשות?
תודה רבה

אתה אומר שאתה אוהב אותה, וזה נפלא לשמוע!

האם הזוגיות שלכם מלהיבה אותך? האם אתם עושים דברים יחד כדי לעורר את הזוגיות?

כתבת שכבר עכשיו כל ערב היא רוצה לישון יחד. איך אתה רואה את השגרה של חייכם המשותפים?
האם בשאר היום - הכל מתנהל כשורה ואתם נמצאים יחד זמן איכותי?

שאלת את עצמך , מה השתנה מאז מעברתם לגור יחד, לעכשיו?

מה זה עבורך אהבה?
האם ניתן להגיע לדרך אמצע שמתאימה לכם... לדוגמא: שלפעמים אתה תבוא לישון איתה כי היא מבקשת ואתה אוהב אותה ורוצה לעשות עבורה מה שטוב לה ולפעמים תשאר לראות טלוויזיה כי זה מה שאתה רוצה והיא תבין ?

מקווה שנתתי לך כיוונים למחשבה...

בהצלחה
יעל