פורום קואצ'ינג זוגיות, אימון זוגי עמוד 9

שלום,
אני ובעלי נשואים כשנה ללא ילדים. כמובן שהקשר התחיל בצורה מדהימה ואפילו השנה הראשונה לנישואים עברה יחסית בשלום והמשבר דווקא הגיע לאחריה.
אנחנו מוצאים עצמינו מתווכחים על שטויות (אל תעשן לידי, מי יוריד את הזבל וכדומה) אבל לא מצליחים לסיים את הויכוח בצורה נעימה.
זה כבר כמה חודשים שהויכוחים הם יומיומיים ואני אישית כבר לא סובלת את זה וחושבת על כיוונים שונים.
מאוד מתסכל אותי שאותם ויכוחים שקיימים היום היו בעבר אבל אחרי דקה הסתיימו והיום זה לא ככה.
אשמח לעזרתכם הדחופה איך מבחינתי אני יכולה למנוע את הויכוח הבא או לפחות להצליח לגדוע אותו כי באמת שאין בו מטרה.
תודה רבה.

שלום לך יקרה,
אני רוצה להוקיר אותך על ההתבוננות שלך על המצב שנקלעתם אליו ועל הרצון שלך למצא פתרונות לפני שאת חושבת על "כיוונים שונים".
את אומרת שאת רוצה למנע את הויכוחים או לגדע אותם כי אין להם שום מטרה.
את צודקת! אכן כך.....

אז בואי נתבונן עוד קצת בתאור שלך ונשאל כמה שאלות:
מי יוזם את הויכוחים בדרך כלל? את? בעלך?
על איזה רקע הם פורצים? שיחה בעיתוי לא נכון? בקשות חוזרות ומטרידות?
חלוקת תפקידים לא הוגנת?פגיעה בגבולות? פגיעה בכבוד?

כאשר תצליחי להגדיר מה המניע לויכוח....שאלי את עצמך:
מה אני יכולה לשנות בתחום הזה כדי שנימנע מהויכוח?

אני רוצה להבהיר שאני לא מטילה עליך אחריות על המצב, אבל אני כן אומרת שאת,
בהיותך זו שפנתה ואכפת לה, יש בך את הכח לעשות שינוי בהתנהלות שלך.
השינוי שלך יגרום לבעלך להגיב אחרת......

כאשר השקט וההרמוניה יחזרו לזוגיות שלכם, אני מזמינה אתכם לחשוב , כל אחד לחוד ושניכם ביחד, איך אתם רוצים לראות את הזוגיות שלכם? איזה ערכים אתם רוצים לקיים? לאיזה הסכמים אתם מתחייבים בשותפות שלכם? מהם הגבולות שלך? מהם הגבולות שלו?

כאשר יוצרים בהירות ביחסים הכל נראה אחרת והיומיום הרבה יותר זורם, נעים וכיפי.

מקווה שפתחתי עבורך כיוון חדש ומועיל.
בהצלחה!
עדה

הי למומחים באתר אני בת 18 ויש כמה דברים שמסקרנים אותי אותם אני רוצה לחלום עימכם ..

אני ניראת טוב אך אני מתענינת בפסיכולוגיה. ולאחרונה אני מתעסקת בדבר מענין מאוד פסיכולוגיה בין נשים לגברים בתחום זוגיות ... ואני מעונית בתור אישה לדעת ....

1.אני יודעת שזה יחסי אך לרוב מנסיונכם ..מה הופך אישה למושכת [מבחינת אופי ] בעיני גבר מה גורמים עיקריים באישה שגורמים לגבר להיתאב בה

2. אין לי ניסיון רב בזוגיות אך אני מאוד חופשיה ונמנעת מסוג היחסים של ההתחיבויות אני יודעת שזה נורמאלי וכל אחד ודרך החיים שלו ואני גם צעירה עדין .. [אני לא רצה לשום מקום ] אבל מענין מה הם אבני היסוד שמצליחות לשמר זוגיות לטווח ארוך ?

אשמחלפירוט בנושא [=

אני מוקירה אותך על הסקרנות שלך, זה נפלא שבגילך את מתעניינת ומעוניינת בהבנה לעומק על היחסים בין גברים לנשים.

יחד עם זאת אין כללי אצבע התופסים לכולם, אנשים הם מגוונים מאוד ושונים זה מזה - לכן כל מקרה לגופו.

ישנם גברים שנמשכים להיות האישה חברותית ותקשורתית, אחרים דווקא נמשכים לביישנות ולשקט של האישה, נוספים נמשכים להיותה אמיתית ובטוחה בעצמה ואחרים אוהבים דווקא נשים שמשחקות איתן וקשות להשגה... המגוון הוא באמת עצום, לכן אני לא דוגלת בהכללות אלא בדיקה אישית של מי את , מה יש בך, מה מיוחד בך, מה את מעריכה בעצמך, מה לדעתך יש לך לתת בזוגיות/ בקשר,

לכל אחד ואחת יש מתנות בהן הם התברכו - מתנות ייחודיות
בנוסף יש עקרונות בסיסיים כמו אמון, חברות נפש, מישהו שאפשר לשתף ולהפתח בפניו, הקשבה מאוד חשובה! אדם בעל תפיסת עולם קרובה או דומה לשלך, תחומי עניין משותפים, משיכה פיזית, רצון לביחד, רמת מודעות דומה, מישהו שתוכלי להרגיש "הכי את" לידו, ולא תצטרכי לשחק אותה מישהי אחרת, מוכנות לעבודה על עצמך "על האגו", לקיחת אחריות, ישנם מרכיבים רבים שעוזרים לשמר זוגיות שתהייה טובה לאורך זמן.

מקווה שזה נותן קצת כיוון למחשבה.
בהצלחה
יעל

שלום,

אני יוצאת עם מישהו מספר חודשים, ובאמת שנינו הרגשנו מהתחלה שזה יותר מסתם עוד קשר. אני אוהבת אותו ואני מעריכה בו הרבה דברים, אך לאחרונה אני שמה לב לכמה דברים שמפריעים לי. כיוון שעדיין לא גרתי לבד, מעולם לא נאלצתי לדאוג לעצמי לסידורי הבית, לבישול ואפילו לא יותר מדי לנקיון. כל פעם שאני אצלו, הוא מנסה לבחון אותי, ואומר לי לעשות ככה וככה, למשל לשטוף את הכלים, לסדר את המצעים או סתם להכין לו קפה. כבר הבהרתי לו כמה פעמים שאני לא הטיפוס שאשב בבית ואחכה לו עם ארוחה חמה. ואולי כן אם יבוא, מי יודע. אבל קשה לי שהוא מצפה ממני לכל הדברים האלה. הבהרתי לו שאם זה כזה חשוב, שילך לחפש מישהי אחרת. ואז הוא מסביר את עצמו ואומר שזה לא שהוא חושב שאישה צריך לעשות הכל בבית, אבל הוא כן רוצה מישהי שלא תהיה "בהמה" כמו האקסית שלו, כי לפי הבנתי כשהם גרו ביחד היא לא עשתה כמעט כלום בבית, ולא הפריע לה לחיות בדיר חזירים. בכל מקרה, ה"מבחנים" שלו עולים לי על העצבים, לפעמים אני פשוט נענית למה שהוא מבקש, אבל בדרך כלל אני מתעלמת או מתעצבנת עליו. כי הרי כבר הסברתי לו ודיברתי איתו על זה. מצד אחד אני יכולה להבין אותו שאם הוא היה במצב כזה בעבר ומפחד שזה לא יקרה שוב, מצד שני לפעמים נראה לי שזה כל כך פרימטיבי מצידו, ומפחיד אותי שהוא תמיד ירגיש שבתור הבעל, הבן זוג, מותר לו לצפות לדברים כאלה.
דבר נוסף, הוא מפנק אותי ונותן חום ובטח לא מתקמצן עלי, אבל לאחרונה הוא התחיל להעיר לי על הגוף שלי ששמנתי קצת בבטן, ואני מאוד אוהבת את הגוף שלי נכון שהוא לא הכי מושלם, אבל אני לא רוצה שבן הזוג שלי ירשה לעצמו למצוא בי פגמים ועוד להמשיך להעיר לי למרות שהבהרתי לו שאני סבבה עם הגוף שלי ושזה סתם מעצבן אותי ההערות שלו. שבוע שעבר בכלל ביקשתי ממנו כמה ימים הפסקה אחרי שהוא שוב העיר לי והפעם בנוכחות חברים שלו. ואז כשניסיתי להסביר לו למה אני עצבנית ולא בסדר הוא שוב אמר משהו בחצי צחוק הפעם "כדי לעצבן אותי" לטענתו.

אני אוהבת אותו ולא בא לי לוותר עליו. מצד שני אני מרגישה שזה זלזול בי, ואני ממש לא מוכנה להיות בקשר עם מישהו שנותן לי יחס כזה. כרגע עדיין לא החלטתי מה אני רוצה לעשות.

אשמח להצעות.

אני שומעת בדבריך שני קולות:
מחד, הקול האוהב ומעריך את בן הזוג ומאידך המון ביקורת וכעס על הציפיות שלו, על ההתנהגות שלו, על ההערות שלו....
השאלה הקריטית היא לאיזה משני הקולות את נותנת יותר משקל?
איך את מרגישה לגבי הקשר כאשר את בקול הראשון?
ואיך כאשר את בקול השני?

כשאת אוהבת ומעריכה, יש לך גם את היכולת להבין שהוא מתנהל על פי הניסיון הקשה שחווה בעבר. מצוין! במקום הזה את לא לוקחת את הדברים אישית...את פשוט אוהבת ומבינה.

כשאת נמצאת בקול השני, האגו מתגבר, הפגיעות גדלה, הכעס גובר...

אז בואי נראה....אם את לא רוצה לוותר עליו...מה ניתן לעשות?
האם תוכלי לומר לו שאת אוהבת אותו ואת רוצה להיות איתו?
האם תוכלי לבקש ממנו לנסח הסכם על חלוקת התפקידים שלכם בבית?
האם תוכלי גם להבהיר לו מה את לא רוצה שהוא יעיר לך לפני חברים או בכלל?
האם תוכלו להבהיר אחד לשני מה מותר ומה אסור בתוך הקשר?

מה דעתך שתזמיני אותו לראות יחד איתך מהם הדברים הטובים והנחמדים שיש ביניכם?
האם תוכלו לברר כל אחד לחוד ושניכם יחד , מהם הדברים החשובים לכם בזוגיות?
איזה ערכים אתם רוצים לקיים בה? אהבה? שותפות? חברות? אחריות אישית? נאמנות?
עזרה הדדית?

אם תביאי את הקול האוהב שלך ותגדירי מהו החלום שלך בתוך הזוגיות, אני מבטיחה לך שתצליחי לייצר מערכת יחסים נעימה, טובה, מצליחה...

יחד עם זאת , אני מזמינה אותך לשים לב לקווים האדומים שלך:
מהו הגבול שאותו לא תתני לפרוץ? מהו הקו האדום שמעבר לו תגידי מספיק?

מקווה שפתחתי עבורך כיווני מחשבה....
בהצלחה!
עדה

קודם כל תודה על התשובה המהירה והמפורטת!

רציתי להבין, את בעצם אומרת שאין חוקים ואין משהו לא בסדר או בסדר במה שהוא עושה?
ממה שאני שואלת את הסביבה (חברות קרובות) אומרות לי שבמקרים כאלה אין יותר מדי פירושים לעניין וגבר שמעיר לך על הגוף, בעיקר בפני אנשים, זה אומר שהוא נורא ביקורתי ומזלזל בך. זה הרי משהו שהוא יותר מסתם לעבור גבול ולא סתם עניין של הרגשה אישית ומה אני מרגישה בקשר לזה, את לא חושבת כך?

אבל כן, אני יכולה להבין מה את אומרת, וניסיתי לדבר איתו על זה אחרי שראיתי את תגובתך, וזה באמת הרגיע את הכעסים של שני הצדדים. הוא טוען שאם משהו מפריע לו והוא היה רוצה שאני אעבוד על זה אז הוא כן יעיר לי ולא חושב שצריך להתנצל בגלל זה. והוא היה מצפה ממני לנסות לשנות את זה אצלי ונניח לעבוד על הבטן שלי. אני אולי חיה באגדה, אבל הייתי רוצה להרגיש תמיד טוב עם בן הזוג שלי ושיהיה שלם עם הגוף שלי ויתן לי להרגיש מדהימה גם אם אני לא נראית כמו דוגמנית. וכל מקרה אחר שהוא כל פעם יעיר לי על הגוף שלי נראה לי כזלזול, ואם אני אתחיל באמת לעבוד על כל מה שמפריע לו מי יודע איך זה יגמר.

אני אמורה לקבל את מה שהוא אומר כ"ביקורת בונה" גם אם הוא טוען שזה לא במטרה לפגוע בי, אבל זה כן מפריע לו?

שוב תודה מראש,
הבנתי המון דברים לאחר ששאלתי את עצמי את השאלות שהצגת בפני.
אני אשמח שוב לתשובה לפני שאני מחליטה איך להגיב ולהתייחס לדברים שאמר לי בשיחה שלנו.

תודה

אני לא שופטת את הדברים כ"בסדר" או "לא בסדר". אני מתבוננת במציאות כפי שהיא.

אני מזמינה אותך קודם כל להסתכל על המציאות,לבחון אותה, להבין אותה, להבין מה חלקך במערכת ולעשות את השינוי מבפנים. עצות של חברות לא ממש יתרמו לך לשנות את הזוגיות שלך. הן רק מוסיפות שמן למדורה.....

כשאני אומרת לקחת אחריות על המציאות שלך - זו בעצם הזמנה עבורך להבין שהכול בידייך...הגדרת הגבולות והחוקים בתוך הקשר הזוגי או מחוצה לו היא באחריותך.

לחברך יש ציפיות ממך ? את זו שקובעת איזה מהן את מממשת ואיזה לא.
לחברך יש הערות פוגעות? את זו קובעת על איזה הערות את מוכנה להבליג ועל איזה לא.
את זו שקובעת את גבולות חייך....

יחד עם זאת - צודק חברך בכך שיש לו זכות להביע בפניך (ורק בפניך!!) את מה שמפריע לו. תקשורת פתוחה שבה כל אחד אומר את הכל בכנות אך מתוך כבוד היא דווקא אבן בסיס לזוגיות טובה.

הכל ענין של מידה ופרופורציות, הכל ענין של גבולות וכיבוד גבולות .כפי שאמרתי הגבולות שלך הם באחריותך הבלעדית.

מקווה שהבהרתי קצת יותר....
עדה

lifny shana nifradeti mi havera sheli she meod meod ahvti nifgati be zora kazo kashe she ani lo yahol lehifatah le af bahora she ani yoze eita ve od bimyohad she hi hyita kmo hitgashmot shel halom mibhinat maree ve hitnhagot ani afilo kvar ohel seret she ani homo o mashu kaze kmovan she ani lo mefantez al kesher eim gvarim aval kibalti hargsha me hapryida she eim hyiti oly kzat yoter yafe ve kzat yoter haham lo hyiti meabed ota she zee yazar mazav she bo kol gever she nirea yoter tov mimeni gorem li le harada mebalbelt she ani kvar hoshev she ze meshiha lo yodea ?????????ani nimza be hol ze lama katvti kah

אני מקווה שאתה יכול לקרוא עברית מהמקום בו אתה נמצא,

אני מבינה ממה שאתה כותב שהפרידה היתה מאוד קשה עבורך ושאתה בחרדה מכל גבר שנראה יותר ממך בגלל זה.

הייתי רוצה שתבונן בשאלות הבאות עם עצמך:
מה למדת מהקשר ההוא?
כיצד איפשרת לבחורה לקחת ממך את הכוח ואת הבטחון העצמי שלך?
איזה שיעור רציני קיבלת כאן?

מה יאפשר לך להחזיר את הכח אלייך חזרה, להחזיר את הביטחון שלך בעצמך?
מה מיוחד בך?
מה אתה מעריך בעצמך?
מה נשים מעריכות בך?

מדוע זימנת לחייך את הבחורה הזו? מה כן הפקת מהקשר?
מה אתה יודע עכשיו לאמר על בת הזוג שאיתה תרצה להיות ולחיות בביטחון ובאמון?
מה חשוב לך בזוגיות?
מה חשוב לך בבת הזוג?

העבר את המיקוד לצמיחה שלך וללמידה שלך, לטובת יצירת העתיד אותו אתה רוצה.
שנה עברה מאז, קבל החלטה לשחרר את הבחורה,
אם יש לך עדיין כעס ומשקעים - אולי תרצה לעשות משהו כדי לשחרר את הרגשות הלא פתורים הללו כדי לפנות מקום לקשר חדש ובריא.

התחל ליצור בדימיונך את הקשר שהיית רוצה לאור כל מה שלמדת מהקשר הזה, צור קודם בדמיון ואחר כך במציאות קשר בו הבחורה אוהבת בדיוק את מי ומה שהיא רואה, מישהי שאוהבת אותך כמו שאתה ולא עסוקה רק במראה החיצוני, ראה בדימיונך שזה אפשרי עבורך, שהיא קיימת, מישהי שבאמת מעריכה את האופי שלך, את מי שאתה ואוהבת אותך בדיוק כפי שאתה,

כל דבר אנחנו יוצרים פעמיים, קודם כל בדמיון שלנו ואחר כך במציאות - התחל עכשיו ליצור את הזוגיות שאתה רוצה

בהצלחה
יעל

היי יש לי חבר כבר שנתיים וחצי , היינו פרודים חצי שנה
בזמן החצי שנה הזאת שלא היינו ביחד הוא הוסיף ילדה בפייסבוק ושאני אומרת ילדה אני מתכוונת בת 16 והוא בן 21
כששאלתי אותו מי היא הוא אמר שלא היה לו כלום איתה הוא גם לא רצה הוא הוסיף אותה כי היא הייתה באיזו משלחת מהבית ספר לבסיס שלו... משום מה זה ממש מפריע לי שהוא הוסיף אותה...
אני דפוקה?

את לא דפוקה!
את מאמינה לדאגות שלך ולפחדים שלך יותר מאשר לחבר שלך, זה הכל!
למי את בוחרת להאמין?
איזה מבינהם יקדם אותך יותר לעבר זוגיות טובה ומאושרת?

הבחירה היא שלך!
אם היה לו משהו איתה ואם הוא סתם צירף אותה לפייסבוק שלו, אז...???
התמקדי במה שחשוב לך - הזוגיות שלך.
התמקדי במה שיש ובמה שאפשרי עבורכם יחד, בהנאה שלכם בשמחה בפתיחות ובאמון בינכם!

כשאת מתמקדת בפחדים שלך את מגדילה אותם - וזה לא מה שיביא אותך לזוגיות טובה, להיפך, ככל שתתני יותר מקום והתייחסות למאורע הזה או אחר בסגנון, זה יפריע לך יותר ויעמוד בינך לבין חברך ביחסים, האם זה מה שאת רוצה?

הרפי מהדברים הפחות חשובים, כמו להבין בדיוק מה היה כשהייתם פרודים, והתמקדי בדברים היותר חשובים כמו מה יש עכשיו!! כשאתם ביחד ואיך להעמיק את היחסים בצורה טובה ואמיתית...

שיהיה בהצלחה!
יעל

עדה שלום ותודה על עזרתך, מייד כשקראתי הבחנתי שאת מקצועית ועניינית.
ברצוני להכנס יותר לפרטים. הערת את תשומת ליבי על התחשבנות ותחרותיות.
איך אני יכולה למנוע אותם ולחיות בהרמוניה.

א יקרה

תודה על הפרגון, מחמם את הלב...

אני מוקירה אותך על כך שאת מוכנה להשקיע כדי למנע את שני הגורמים ההרסניים האלה.....כל הכבוד!
אז כך....צר לי לאכזב אותך אבל אין לי נוסחת פלא...
אני מאמינה שאנחנו לא יכולים לשנות את בן הזוג אלא רק את עצמנו.
כך שהדרך היחידה לעשות שינוי זה להתבונן על עצמנו , על התנהלותנו, על צורת התקשורת שלנו.
זה לא קורה בהרף עין, בהתחלה כאשר תתבונני על משהו שעשית או אמרת תגידי לעצמך :אופס, פספסתי! - לא נורא....בפעם הבאה תהי יותר זהירה, ולאט לאט זה לא יקרה יותר....או זה יקרה אחרת,

הנה כמה דברים הנוספים שאני מזמינה אותך לשים לב אליהם:
א. כל שיחה רצוי שתהיה על אירוע עכשוי נוכחי - לא מה שהיה לפני שבוע,חודש, שנה.
מה שעבר-עבר...כעת כדאי להתמקד בהווה.
ב. לא מומלץ להשתמש בהכללות - אתה תמיד, אתה אף פעם לא
ג. לא לשאול שאלות למה - למה אתה לא.....?

הפטנט הוא לשוחח ממקום של אחריות אישית -שפת האני - ולא ממקום של הטלת אשמה. "אני מרגישה ש...." "אני זקוקה ל...."

לגבי תחרותיות....אני רוצה להזמין אותך להסתכל על הזוגיות כיחידה שבה אתם שווים בחובות ובזכויות. המטרה היא להצליח לקיים מסגרת בריאה,נעימה, אוהבת ומצליחה ב י ח ד!!!!
אז נכון, לפעמים זה דורש פשרות, ויתור על אגו ומאמץ, אך התוצאה הסופית היא זוגיות
טובה, הרמונית ובטוחה.
בהצלחה!!!
עדה

לי ולבעלי היתה התחלה מאוד טובה בזוגיות, בנינו זוגיות ויצאנו כחברים במשך שנתיים וחצי בילינו המון והיינו בחו"ל פעמיים לנופש קצר וטיילנו המון. רוב הזמן היינו מבלים. אני הייתי עמצאית וכשהכרתי אותו הוא היה מובטל ועבד אחר כך בכל מני עבודות עד שהוא התחיל ללמוד. היום המצב שונה לחלוטין והזוגיות מתפוררת. יש לנו שני בנים מקסימים. שניהם נולדו פגים. שנה וחודשיים אחרי לידת הבכור סגרתי את המכון קוסמטיקה. מנקודה זאת ואילך התחיל להיות לי מאוד קשה מבחינה כלכלית. עבדתי בהרבה עבודות ולא היה לי טוב בכלום. גם יצאתי ללמוד וסיימתי בהצלחה אך כשכירה נכשלתי. במשך חמש שנים הייתי כך והבטחון העצמי שלי הלך וירד. בינתיים דחפתי את בעלי חזק להיות עצמאי והוא בסוף פתח עסק והולך לו נהדר. אני חזרתי גם לפני שבועיים להיות עצמאית כבעבר אבל עדיין אין לי כמעט עבודה. הרבה אנחנו מתווכחים בייחוד בשבתות (הוא שומר שבת מאז שאבא שלו נפטר) והוא אומר לי שכל הכסף בבית זה שלו, ואני לא עושה כלום ולא מרוויחה כלום ובתגובה אני אומרת לו שאני לא אקנה כלום לעצמי מהכסף הזה " שלו" רק ממה שאני ארויח. ובסופו של דבר אני מאוד נעלבת מכל זה, זה פוגע בי. כי הכרנו שנינו בלי כלום ובנינו את עצמנו ביחד ועכשיו כשמתחיל ללכת לו הוא מתחייס אלי בצורה מגעילה. מה לעשות?
בבקשה תענו לי מהר.

אני שומעת נימה של דחיפות ומצוקה בדבריך....מתנצלת על העיכוב בתשובה...

באופן כללי אני קולטת מדבריך שני אלמנטים בולטים בזוגיות שלכם...
א. התחשבנות
ב. תחרותיות
את יודעת לספר בפרטים את כל מה שעשית בשבילו בעבר ומן הצד השני את מספרת על ויכוחים "של מי הכסף". הדיבורים שלו מעליבים אותך ופוגעים בך...
התחשבנות ותחרותיות הם שני גורמים הרסנים בזוגיות....

אני רוצה להזמין אותך להתבוננות על היחסים שלכם:
האם ניתן לשנות משהו בתקשורת שלכם?
מה ניתן לעשות כדי לחסוך את הויכוח ולתקשר בצורה מכובדת ולא פוגעת?
האם יש משהו שאת יכולה לשנות בהתנהלות שלך כדי שבעלך ישנה את עמדתו?
האם את יכולה לתקשר את רגשותיך (הפגיעות, העלבון)?
מה יגרום לו להקשיב לך ממקום אחר?

ובפועל , מעבר לשינוי התקשורת, איך תוכלו להחזיר את הזוגיות למקום שבו הייתם בהתחלה?
בעיות כלכליות הן תמיד אבן נגף בהרמוניה הזוגיות.....מצד שני רק אם תחזירו את ההרמוניה הזוגית תוכלו להתגבר גם על הבעיה הכלכלית.
האם את זקוקה לתמיכה שלו כדי להצליח בעיסוק שלך?
האם את יודעת לבקש תמיכה?
האם את יודעת לבקש תמיכה מבלי להזכיר לו " את מה שאת עשית בשבילו"?

ככל שהתקשורת שלנו נקיה, בהירה, מדברת על מצב עכשוי, ללא התחשבנות, ללא הכללות - כך יוטב למצב היחסים שלכם....

ועוד משהו....אם תחליטי שאת לא רוצה שהזוגיות תתפורר - את תצליחי לשקם אותה.
מספיק אחד מבני הזוג שיעשה שינוי כדי להביא את הצד השני לשיתוף פעולה.
איזה שינוי את יכולה לעשות? האם את רוצה באמת להציל את הזוגיות?

מקווה שהצלחתי לפתוח עבורך כיווני מחשבה....
עדה

שלום. אני פגועה מסיטואציה מביכה מאוד שחוויתי אתמול. בעלי אמר לי בנוכחות אימו שלא אתערב בשיחה שלהם....כאשר פניתי לדעת מדוע היא כועסת...יש לציין שהשיחה שהתקיימה שאליה נכנסתי באמצע היתה קשורה גם אליי. אשמח לשמוע את עצתכן.

את ממעטת בפרטים בתאורך....אך באופן כללי אני מזמינה אותך לבדוק בינך לבין עצמך מה מקור הפגיעות שבך.
האם נפגעת כי הם דברו עליך?
האם נפגעת כי בעלך ביקש ממך לא להתערב?
האם זה קורה לך בעוד סיטואציות בחיים?
מאיפה נבע הצורך שלך להתערב בשיחה?

הרגשות שלנו הם תמיד תוצאה לפירוש שאנחנו מעניקים לאירוע.
מה האירוע הזה אומר עליך?
מה האירוע הזה אומר על היחסים שלך עם חמותך? עם בעלך?
האם היית יכולה לפרש את האירוע אחרת?

כפי שאת מבינה התשובות כולן אצלך....התבוננות מזוית חדשה תעזור לך אולי לפרש
אחרת אירועים עתידיים ותחסוך לך את הפגיעות...

ערב נפלא לך!
עדה

שאת אחת ויחידה שנותת פירוט שלם ומסבירה
ונותת תשובות מכל הלב החם שלך .

אני נימצאת בהרבה פורומים ולא ניתקלתי בתשובות כאלה .

כל הכבוד לך תבורכי

תודה רבה על הפירגון
בין אם זה לעדה או לי
שתינו מאוד מחוייבות לתרום לאנשים
ושמחות על ההערכה
תודה יקרה!

אני לא ייודעת מאפיו להתחיל .
אוקי סובלת פיזית ממחלה .
נשואה + 3 .לא עובדת
אני רק בבית ביום יום .
אני מרגישה הרבה לחצים מבני הבית .

אפילו מבן זוגי .עם הולכת לאיזה מקום למשל .כי אני הולכת לסידור בזמן שבן זוגי צריך להגיע.

כדי להרגיש קצת שחרור מהבית .

אני לא מבינה למה אני צריכה לפחד מבן זוגי כל הזמן.

האמת תמיד פעם לפני הרבה שנים אמרו לי .והיתי עונה מה פתאום.

היום כל דבר קטן אני מפרשת ולא עושה חשבון מקבלת אומץ.

אומרת בליבי מקסימום יכעס אז מה עם נגיע מאוחר למשל שעה 8 .
עם יצאתי בשעה 5 .

אני לא פרפרית .אני בחורת בית שתמיד ניהלתי את הבית טיפ טופ.

האמת אני חושבת עשיתי שטות של החיים שלי.

כי אני טוענת שנתתי לבן זוגי הכול מה שרצה וביקש וכל עוד שלא הפריע ולא פגע בי.


היום אני מסתכלת מאחורי הדלת ורואה בעצם שויתרתי על צורת החיים שלי למענו .

כמה שהיה לי טוב ועיתי מאושרת מעל ומעבר .לא הרגשתי כלום.
היום הכול מתפרץ לי בבום .ובעצם היום אני לא מרוצה מכל צורת החיים שהתנהלו בבית שלי.

אני מרגישה הרגשה לא נעימה .
מרגישה שרק אני צריכה לדאוג לניהול הבית כולל הכול והכל
עם זה ילדים ועד רק עד פתח הדלת .

מה עליי לשנות בי .

או לנסות לעשות כדי להרגיש טוב עם עצמי

אני אומרת לעצמי בבית שלי ועם ילדי ובן זוגי

אני צריכה להרגיש לא טוב ולא כיף לי להגיע לבית .

לדעתי בן זוגי הוא זה שלפחות ניראה לי נתן לילדים שלו הרגשה
שאמא לא הקובעת רק אבא קובע.

או אולי אני הורדתי מעליי את האחריות ופשוט הלכתי לאיבוד
בסמכות הבית .וסמכות עצמי ביטלתי לגמרה .

אני שומעת שאת עושה חשבון נפש.
את משתנה . כבר לא מקבלת את התנאים והדינאמיקה שהיתה קודם לכן, את מתעוררת לחיים.
אך יחד עם זאת נוצר פער, שאת חווה אותו ונותן לך תחושה לא נעימה. פער בין ההתקדמות שלך ובין מצב העיניינים בבית בהווה, כפי שהתרגלו אליהם - שאת דואגת לניהול הבית ולא הקובעת.

ראי את השינוי החיובי שאת עושה , את מגלה ומבינה שאת רוצה יותר, שאת רוצה להיות חופשיה, לא לוותר על עצמך !!

זוהי התפתחות, צמיחה ממצב של תפקידים מסורתיים, הרגלים נשיים, וויתור על עצמך, הקדשת כל כולך למען הבית, שלום הבית, הבעל והילדים...
את הופכת ל"פוסטמודרנית" , אינדיוידואלית, יש לך רצונות משלך, חוויות שלך, רוצה להיות מאושרת בזכות עצמך.

אין פה עניין של האשמה. את לוקחת אחריות וזה מאוד חשוב. את רואה איך את היא זו שהסכימה למצב הזה בעבר, שיתפת פעולה, את כותבת שהורדת מעלייך את האחריות ופשוט הלכת לאיבוד בסמכות הבית, זה היה ההרגל שלך, וזהו הרגל של נשים רבות לאורך ההיסטוריה האנושית.
כיום את לוקחת אחריות על עצמך!!! וזוהי התפתחות!

נסי לראות מה את רוצה עבור עצמך?
איך היית רוצה שחייך ייראו?
מה היית רוצה להגשים?
מי היית רוצה להיות? יוזמת, סמכותית, שמחה, חופשיה...
מה היה מרגש אותך לעשות?

התבונני בשאלות הללו עם עצמך, היי ברורה עם עצמך מה את רוצה!!!

לאחר שזה יתברר לך, יש צורך לתקשר את זה עם בעלך ומשפחתך.
ניתן לעשות שינוי! גם כשאנו בתוך מערכת יחסים משפחה וילדים. נסי לראות איך השינוי שאת עוברת יוכל גם לתרום לבעלך ולילדים.

ראי את עצמך מאושרת מהשינוי שאת עושה, וכיצד האושר שלך מקרין יותר שמחה ואהבה בבית, לבעלך, לילדים, ראי איך ההתפתחות שלך יכולה לתרום להם בדוגמא האישית שאת נותנת להם.

אני לומד אמון זוגי ומבקש מכל מעונין/ת להגדיר לי מה זה לגבי אינטימיות
תודה

ההגדרה הכי יפה לאינטימיות שאני מכירה היא דווקא באנגלית...
intimacy -----> into-me-see

כלומר היכולת ההדדית לראות אחד את השני בפנימיות שלו, במלוא היופי וההדר
ובמקביל גם היכולת לראות את הצל ללא שיפוט אלא דווקא בקבלה ובחמלה.

אין ספק שרמה גבוהה של אינטימיות מושגת כאשר אנחנו לומדים להכיר את עצמנו לעומק, לומדים להסיר את המסכות, נותנים מקום לרגשות שלנו ומפתחים יכולת תקשורתית פתוחה וכנה...

מאחלת לך מכל הלב הצלחה בלימודים......
עדה

שלום,
אני אכתוב כך- אנחנו ביחד ,אבל הימים האחרונים מזכירים את כל הלמה נפרדנו,השבר והקילקול של הפרידה רובצת עליי מאוד ,כל אחד עם מטענים אני מאוד קשה איתו עכשיו
כשלא היינו יחד מאוד דאגתי לעצמי,אני מרגישה שאני מתקדמת ,התחלתי לימודים,אני מתעסקת בתחביבים שלי ,רואה חברים,משפחה עובדת מבלה
ועכשיו שחזרנו הרגשה של עוד יותר ,ובעיקר בקורתיתו אליו ולאורך חייו כעסים עליו
שמקורם בהתנהגות מסויימת וארוכה וכפי שמארתי מטענים מאז,בימים האחרונים נראה שחזרנו לסיבה שנפרדנו בגללה
אני לא יודעת אם הבעיה היא איתי ודברים בי שנורא חשוב לי לראות מה קורה איתי ולהרגיש טוב עם עצמי ולא להרגיש שאני הולכת בשביל הזוגיות הזו כי אני נורא פגועה וכועסת
מצד שני עצבים עליו כשהא לא משנה דברים בשבילי
הרגשה שנפרדנו והייתה לזה סיבה וחשש שעכשיו שביחד אז אם שוב יהיה בלאגן אז זהו כבר ...
גם בסקס אני נורא מרוחקת מצד אחד,מצד שני מזכירה לו בדרכים אחרות שאני האישה הכי סקסית שהוא אי פעם יכיר (:

אני רוצה להאמין שאנחנו יכולים להיות ביחד ,שאנחנו יכולים להיות החברים הטובים שאנחנו יכולים להיות ,לתת לכל אחד את המקום לעצמו ומהמקמום הזה בלי חשש לבוא לביחד מתוך בחירה ומודעות ,ובתןך זה להעשיר כל אחד את האחר ולחזק ולהיות ביחד כזוג עם כל הטוב שבזה

עצות?...

אני שומעת בדבריך שני קולות:
האחד - הילדה הקטנה הפגועה, הכועסת, מלאת ביקורת וטענות, רואה רק את עצמה.
השני - האישה הבוגרת, זו שיודעת מה היא רוצה לתת ומה היא רוצה לקבל: יחד, חברות, בחירה מודעת, תמיכה והעשרה הדדית.

אז אני שואלת אותך יקרה......
לאיזה משני הקולות את נותנת יותר תוקף? איפה את שמה את הפוקוס?
האם תוכלי להתמסר לקול האחד שיבנה עבורך-עבורכם- עתיד טוב יותר?

אין לי ספק שהדבר שעליו תשימי את הפוקוס הוא זה שיגדל ויצמח ויפרח.....
האם תוכלי לעשות בחירה מודעת? האם תוכלי להיפרד מפגיעות וביקורת?
האם תוכלי להתמקד בחברות, בתמיכה, בהעשרה ההדדית?
בטוחה שכן!

מאחלת לך עתיד נפלא ביחד...
עדה

היי יש לי חבר כבר שנתיים וחצי היינו פרודים חצי שנה וחזרנו, ואני כל הזמן תקועה בעבר,
כל הזמן מעניין אותי לדעת מה הוא עשה בחצי שנה שלא היינו ביחד ועם מי הוא יצא ומה בדיוק הוא אמר ואם הוא הכיר בנות ובאמת שנמאס לי כבר אני לא מצליחה לשלוט בזה תוך כדי שאני כותבת אני חושבצת "אולי יש משהו שהוא עשה ואני לא יודעת?"

התשובה כבר אצלך - את תקועה בעבר וזה הורס את ההווה !
דרושה בחירה אמיצה ונחושהלהתמקד בהווה ובעתיד!
כשאת מאמינה למחשבה שזה לא בשליטתך , את סובלת.
מי תהיי בלי המחשבה הזו?


זה תמיד בשליטתך!
תמיד בידיים שלך! עלייך לאמן את ה"שריר" של התמקדות בהווה.

העבר שייך לעבר.
לחיות את העבר באמת שלא יקדם אותנו לעתיד!

מה קיים ביחסים? מה טוב בקשר בינכם?
מה היית רוצה שיהיה?
איך את רואה את הקשר האידאלי בינכם בעוד שנה כשכל זה יהיה מאחורייך?
העריכי את מה שיש בינכם.
התמקדי בשאלות בונות, במה שאת רוצה!

זכרי - מה שתתמקדי בו - יגדל

בהצלחה לך
יעל

שלום, אחותי בת 35+ מחפשת זוגיות כבר שנים רבות. היה לה חבר כ 10 שנים ממנו נפרדה ומאז היא לבד. היא ניסתה לצאת עם בחורים, ולא הצליח, היא יוצאת לבד, והרבה ,מקום העבודה שלה מאפשר הרבה הכירויות, יזמה פגישות, ועוד ועוד. היא נראית טוב מאוד ובאמת כבר ניסתה הכל, כולל קאוצ'ינג, פסיכולוג, דיקור... כרגע נמצאת בטיפול של פרחי באך שגם פה המטפלת כבר לא יודעת מה עוד להגיד ואיך לעזור.
אני מרגישה שהיא ממש בדיכאון וכשמשדרים דיכאון אי אפשר למצוא את בן הזוג. גם אני מנסה לעזור לה בכל דרך אפשרית אבל נראה לי שהיא ממש מוטשת. איך אוכל לעזור לה?

אור יקרה,
אני מוקירה אותך על רצונך העז לעזור לאחותך....אך עם כל הרצון הטוב
אחותך היא זו שצריכה לעזור לעצמה....
מאחר וכבר ניסתה פסיכולוג, אימון, דיקור, פרחי באך וכו'...נראה לי שלא יהיה מקצועי
להציע לך שיטה נוספת מבלי להכיר את הבעיה לעומק...

לכן כל מה שאני יכולה לומר לך בתור אחות, זה להיות עבורה בחמלה ובאהבה,
להקשיב לה, לחבק אותה... במקום לנסות למצא פתרונות מעשיים ל"בעיה".
יתכן שהיא בוחרת להיות במקום שהיא נמצאת בו והיא זו שצריכה לבחור אחרת
כדי לצאת מזה...לפעמים זה לוקח זמן...תני לה את הזמן, אל תדחקי בה...
יחד עם זאת , אם הדכאון עמוק עד כדי סיכון....כדאי להיות עם היד על הדופק.

מקווה שעזרתי לך להירגע מעט...
עדה

שלום

אני נמצאת במערכת יחסים מס' שנים, הנה הגיע הרגע לקבל החלטה האם ממשיכים לחתונה ואני פתאם נכנסתי לדילמה ולא יודעת האם זה הגבר איתו אני רוצה לחיות את חיי
מצד אחד הגבר שלי מבין אותי, יש לנו נושאי שיחה וחברות , נאמן ואוהב אך מצד שני יש בי תמיד את התחושה כי אינו מספיק לי וכי בציפייה שלי ובמחשבותיי תמיד רציתי משהו אחר
גבר מצליחן יותר,ואף במראה טוב יותר לאורך כל הקשר אני מרגישה כי אינני גאה ומעריכה את הגבר שלצידי ואך לא מרגישה את ה"פרפרים" אך מול זאת עולה בי המחשבה כי ייתכן כי זה נובע מהשאיפה שלי לשלמות ומחוסר היכולת להנות ממה שיש לי
אך אם היה לי טוב תחושות אלו לא היו צפות לא ?
אני ממש מבולבלת , הנושא של זוגיות ומיסוד היחסים מאד חשוב לי כרגע יותר מתמיד
מצד אחד מפחידה אותי המחשבה להתחיל לחפש "גבר" אחר בשל הגיל (32)ובשל העובדה כי אף פעם לא הייתי חיית בילויים ואף בשל המחשבה שתחושות אלו ילוו אותי גם בקשים אחרים

אשמח לקבל עזרה בנושא

תודה

אני שומעת מדברייך את הבלבול וחוסר הבהירות.
את לפני החלטה משמעותית וזה מובן.
אנסה להפריד את השיחות שאת מעלה עם תוספות משלי:
1. האם הוא הגבר המתאים לי?
2. האם הוא הגבר שאיתו אני רוצה להיות?
3. האם השאיפה שלי לשלמות וחסר היכולת שלי להנות ממה שיש לי הן מביאות אותי לחפש בעיות בבן הזוג? אם, כך עליי לפתור את הבעיה שאצלי.
3.5. האם אני באמת לא מעריכה אותו? האם הערכתי אותו בעבר וזה השתנה? מה הערכתי בו בעבר? האם אני מערכיה את האיכויות הפנימיות שלו ? האם אני שופטת אותו לפי הקריטריון החברתיים - החיצוניים? האם חבר, אוהב, נאמן הם לא מושא להערכה? מדוע אני מעריכה סממנים חיצוניים?
4. האם אני גאה ומעריכה את מי שאני?
5. האם אני מסופקת בחיים שלי? ללא קשר לבן הזוג שלי?
6. האם הפחד לחפש גבר אחר מנהל אותי? החשש להיות לבד בגיל 32, כשאני יודעת על עצמי שאני לא חיית בילויים?
7. האם אני מפחדת ממחויבות? ממיסוד הקשר? האם אני מזהה פחד אצלי ממחויבות?

כמו שאת רואה יש צורך בהתבוננות לראות האם הפחדים שלך מנהלים אותך או שאובייקטיבית הוא לא הגבר הנכון עבורך.

התשובות הן אצלך, זה מצריך התבוננות מעמיקה וכנות!
השיבי על שאלות אלו שוב..
ראי אם עולים בך תובנות חדשות
היי כנה עם עצמך
התשובות הן אך ורק אצלך

בהצלחה
יעל

שלום יעל ,

תשובתך עזרה לי מאד ,
הכן הזדהתי ואף עניתי בחיוב על השאלות 3-7 כך שהכן הבעיה היא קודם כל אצלי
אך אינני יודעת כיצד להתמודד אם זה מה סוג הטיפול שיש לעבור
האם פסיכולוגית או אימון אישי ומה ההבדל בינהם ?
אשמח לקבל הכוונה בנושא עד כמה שניתן במסגרת הפורום

תודה

אני שמחה שנוצרה עבורך בהירות
ואת מוכנה לקחת אחריות על כך
בנושאים של סיפוק אישי וחיזוק ההערכה העצמית
ניתן לעבוד באימון אישי
אני בטוחה שגם טיפול פסיכולוגי נוגע בנושאים אלו
זה בחלט לשיקולך
מה שאני יכולה להגיד לך על ההבחנה היא
אימון ממוקד בהווה ובעתיד (ופחות בעבר) מתבוננים על הדפוס ואז כל הפוקוס הוא בהווה ובעתיד לעומת טיפול פסיכולוגי קליני שמתמקד בעבר לצורך שינוי
מסיבה זו אימון הוא תהליך מהיר יותר ליצירת שינוי

בכל אופן, מה שחשוב הוא החיבור שלך עם המאמן / מטפל - משהו שתוכלי לסמוך עליו, לשתף בפתיחות , היחסים בין המאמן למתאמן הם בסיס האימון ואחד הגורמים להצלחתו.

בהצלחה
יעל

שלום
במשך שנתיים אני עם החבר שלי אני רואה אותו לטווח הארוך ...
ומסתבר שאולי גם הוא
נפרדנו וראינו שהאנשים שאנו אנחנו מאוד רוצים את הביחד
אבל כעת יש לי משבר אמון מאיך שראיתי אותנו ושהכל יכול להישבר
גם חלק מהסיבות שבגללן נפרדנו זה ריבים שנבעו מאורך החיים שלו והרגשה של תסכול מזה שאני הרגשתי שאני מוותרת על דברים ,
אני יודעת שאני צריכה להיות בפני עצמי ואני גם מנסה לעשות כן ,אבל מטריד אותי מאוד עכשיו איך נשלב גם את זה שהחיים שלנו יהיו כל אחד בפני עצמו וביחד אני מפחדת שאני אהיה בראששל ציפיות והתחשבנות ,מה שאולי היה לקראת הפרידה וגרם המון ריבים ,וכעת מהמקום הזה של כבר נפרדנו ,אז איך להרגיש טוב בזוגיות הזו ולא לשפוט אותנו?
פשוט מרגיש לי שכל הזמן משהו מפריע לי בנו,למרות כל הביחד המדהים בינינו שמצד אחד נהדר שזכינו בעצמנו שוב ,אבל גם גרם להרגשת חשש ...

שלום לך יקרה,
הדבר הבולט ביותר בדבריך הוא ההתמקדות במה שהיה והפחד ממה שיהיה...
האם זה נכון? את קוראת לזה התחשבנות (עבר) וציפיות (עתיד)

ואני רוצה להציע לך דרך שלישית....שמתמקדת בעיקר בהווה..
"אנחנו מאד רוצים את הביחד" נהדר!!
איך זה בא לידי ביטוי?
כמה זמן איכות אתם מבלים ביחד?
ממה אתם נהנים ביחד?
איך אתם צומחים ביחד?
מה הצרכים שלך בתוך המערכת הזוגית? מה הצרכים שלו?
איזה הסכמים אתם עורכים ביניכם על מנת לאזן את הביחד מול הצרכים האישיים?

אם את מתמקדת בהווה את מייצרת לעצמך עתיד, צעד אחר צעד....
זה גם מה שבונה את האמון מחדש, את הביטחון שאתם רוצים ביחד.

מזמינה אותך פשוט לשנות את המיקוד ולהשקיע את האנרגיות בזמן ובמקום הנכון.....
מאחלת לכם יחד נפלא!
עדה

היי אני בת 21 ויש לי חבר כבר שנתיים, והקשר שלנו מעולה חוץ מבעיה אחת "קטנה"
הקנאה והחשדנות שלי,
זה מביא אותו ואותי להישברות, הבעיה היא שאני לא מפסיקה .
אני אדבר יותר ספציפי, היינו ביחד שנה וחצי וניפרדנו כי הקשר פשוט לא הלך ואז אחרי חצי שנה חזרנו... בזמן החצי שנה הזאת אני הייתי עם מישהו אחר וגם הוא יאצ עם כמה בחורות.
ומאז שחזרנו אני פשוט לא מפסיקה לשאול אותו על הבנות האלה לבדוק אם הוא שיקר לי בקשר לאחת מהן...
למשל לפני כמה זמן אחת מהן שלחה לו בקשת חברות בפייסבוק והוא טוען שאיון לו מושג למה היא שלחה לו את זה והוא לא בקשר איתה אני מאמינה לו שהוא לא בק'שר איתה אבל זה עדיין מציק לי העובדה שהיא צירפה אותו שוב אחרי שזה נגמר ביניהם אחרי כמה זמן שוב פעם מישהי אחרת ניסתה לצרף אותו שוב פעם ושוב פעם התחלתי עם הסרטים והחשדנות.
זה מקרה אחד... מקרה אחר הוא הולך למפגש עם חברים וחברות מהצבא וראיתי התכתבות שלהם שהם רוצים להיכנס לים ואחת אמרה שהיא מוכנה להיכנס עירומה בכל מקרה זה נורא מטריד לי את הראש כל המחשבות האלה
אני כבר לא יודעת מה לעשות....

אני שמחה על הנכונות שלך להלחם בקנאה.
ללא ספק הקנאה היא אחד הרגשות הקשים והחזקים שלא מאפשרים לנו לנוע קדימה.

על מנת להלחם בקנאה, עלייך להכיר אותה, ללמוד עליה, "דע את האויב".
כל פעם שעולה הקול של הקנאה, זהי אותו, הכירי אותו, נסי לזהות כיצד הוא נכנס פנימה, מה מפעיל אותו, התבונני איך את נכנסת לשם, ברגע שתראי את התהליך של הכניסה פנימה, לא תכנסי יותר. מודעות זו תהיה ההיעלמות של הקנאה.
בפעם הבאה שזה קורה, רק התבונני בזה. הפכי למאוד אובייקטיבית, רק בדקי מה זה בדיוק, איך זה עולה כזרע קטן, ואז כיצד הוא גדל והופך לעץ גדול, וכיצד את אבודה בתוכו.
רק ראי את תהליך גדילה זה בשלמותו ולאופן שבו את תורמת לכך.
אל תמהרי להשתחרר מזה ולצאת החוצה. כאן אנשים עושים את הטעות. אנשים כה ממהרים לצאת החוצה, שהם אינם רואים כיצד הם נכנסו, וזה הסוד. רק ראי כיצד את נכנסת.
ברגע שתראי את התהליך של הכניסה פנימה, לא תכנסי יותר. עלייך לקבל מחוייבות אמיצה לקחת אחריות על הקנאה ולא להכנס אליה שוב.
כלומר, גם אם את מרגישה שהיא מתחילה שוב לצוץ, בשניה זו , עלייך לבחור לא לפעול מתוכה, לא להגיב מתוכה , לא לבטא אותה.

יש בך שני קולות,
האחד בוגר ושקול
והשני ילדי ורגשי.
הקנאה שייכת לקול הרגשי.

על מנת לקחת אחריות על הקנאה, עלייך להעביר את כל תשומת הלב שלך, לחלק בך שיודע מה טוב ונכון לעשות למען היחסים בינכם, ללמוד טוב טוב את כל ה"טריקים" של הקנאה, איך היא נכנסת ומפעילה אותך.
מתוך המודעות , את תבחרי בטוב, בקול המודע והבוגר, תחושי ביטחון עצמי ושליטה עצמית מבורכת, והקנאה תעלם מעצמה.
כי אם לא "מאכילים" אותה, היא נעלמת.

את העבודה הזו את צריכה ללמוד לעשות בעצמך, שוב ושוב ושוב
גם אם זה לא יהיה קל, זה ישתלם לטווח הארוך.

בהצלחה
יעל

מתנצלת על העיכוב בתשובה,

אני שמחה על הנכונות שלך להלחם בקנאה.
ללא ספק הקנאה היא אחד הרגשות הקשים והחזקים שלא מאפשרים לנו לנוע קדימה.

על מנת להלחם בקנאה, עלייך להכיר אותה, ללמוד עליה, "דע את האויב".
כל פעם שעולה הקול של הקנאה, זהי אותו, הכירי אותו, נסי לזהות כיצד הוא נכנס פנימה, מה מפעיל אותו, התבונני איך את נכנסת לשם, ברגע שתראי את התהליך של הכניסה פנימה, לא תכנסי יותר. מודעות זו תהיה ההיעלמות של הקנאה.
בפעם הבאה שזה קורה, רק התבונני בזה. הפכי למאוד אובייקטיבית, רק בדקי מה זה בדיוק, איך זה עולה כזרע קטן, ואז כיצד הוא גדל והופך לעץ גדול, וכיצד את אבודה בתוכו.
רק ראי את תהליך גדילה זה בשלמותו ולאופן שבו את תורמת לכך.
אל תמהרי להשתחרר מזה ולצאת החוצה. כאן אנשים עושים את הטעות. אנשים כה ממהרים לצאת החוצה, שהם אינם רואים כיצד הם נכנסו, וזה הסוד. רק ראי כיצד את נכנסת.

ברגע שתראי את התהליך של הכניסה פנימה, לא תכנסי יותר. עלייך לקבל מחוייבות אמיצה לקחת אחריות על הקנאה ולא להכנס אליה שוב.
כלומר, גם אם את מרגישה שהיא מתחילה שוב לצוץ, בשניה זו , עלייך לבחור לא לפעול מתוכה, לא להגיב מתוכה , לא לבטא אותה.

יש בך שני קולות,
האחד בוגר ושקול
והשני ילדי ורגשי.
הקנאה שייכת לקול הרגשי.

על מנת לקחת אחריות על הקנאה, עלייך להעביר את כל תשומת הלב שלך, לחלק בך שיודע מה טוב ונכון לעשות למען היחסים בינכם, ללמוד טוב טוב את כל ה"טריקים" של הקנאה, איך היא נכנסת ומפעילה אותך.

מתוך המודעות , את תבחרי בטוב, בקול המודע והבוגר, תחושי ביטחון עצמי ושליטה עצמית מבורכת, והיא תעלם מעצמה.
כי אם לא "מאכילים" אותה, היא נעלמת.

את העבודה הזו את צריכה ללמוד לעשות בעצמך, שוב ושוב ושוב
גם אם זה לא יהיה קל, זה ישתלם לטווח הארוך.
בהצלחה
יעל

בהודעה הקודמת מוצדקות? האם זה נורמלי בכלל?
והנה קמה לה העוד חשש הוא יוצא עם חברים שלו ועוד לפני שזה בכלל קרה אני כבר מדמיינת את הנורא מכל... זה פשוט מתסכל
אני כבר לא יודעת אם זה רק קנאה או שזה כבר יותר פראנויה?

את עונה לעצמך - לפני שזה בכלל קורה את מדמיינת את הנורא מכל.
את הגישה הזו את צריכה לשנות.

המחשבות שלנו כשהן מלוות ברגש חזק יוצרות את המציאות.
לכן כדי לא ליצור מציאות שאינך רוצה בה, עלייך לקחת אחריות על החשש הזה, ובאופן מכוון להתחיל לראות סיטואציות חיוביות, להתמקד בבניית הקשר וחיזוקו ולא בפרנויות ובפחדים שיש לך.

מה שתתמקדי בו - יגדל.

אם תתמקדי בחששות ובפחדים, הם רק יתעצמו.
אם תתמקדי בקשר שיש לכם, תרפי מהעבר שלו, מהבחורות שהיה איתן, התמקדי בהווה ובעתיד שאת רוצה לראות , התמקדי במה שטוב בקשר שלכם, חזקי זאת, התנהלות כזו תחזק את מערכת היחסים.

הסיטי את תשומת לבך לחיזוק הקשר, העריכי את מה שיש בינכם, התמקדי בבנייה של היחסים... זה הכיוון הבונה שאליו עלייך לכוון

התמקדות בחששות לא תקדם את היחסים בינכם
שחררי את הפחד, את החשש, את הקנאה
התמקדי בטוב!
בהצלחה
יעל

שלום אני בת 21 ובן זוגי בגילי ואנחנו ביחד שנתיים
ולא יודעת למה אבל כל פעם שהוא יוצא לבד עם חברים יש בי פחד עצום,
הוא בחיים לא בגד בי והוא גם לא מרבה לצאת לבד עם חברים רק לעיתים רחוקות
אבל יש בי חשש כל הזמן שביום למחרת אני אראה מישהי מתקשרת אליו או כל מיני דברים ורק המחשבה על זה כואבת לי
בבקשה שמישהו יעזור לי להבין שאין לי טעם להשקיע במחשבות האלה

ביתי בת 23 נפרדה לאחרונה מחבר שהיה עמה כמעט שנתיים, חברות יפה טובה ואינטסבית. הפרידה נבעה בין השאר בגלל בחור אחר שגרם לה לקצת פרפרים בבטן והזכיר לה ריגושים שקצת שכחה. בגין השגרה בה שקעה.
לדעתי היא טעתה.
החבר הקודם היה איש מדהים. משכמו ומעלה.
הבחור החדש נראה טיפה מרחף... לא יודע עדיין מה רוצה מעצמו, מרושל, מוזנח וחי רק את הרגע (בן 26).
נראה לי שלבת שלי מגיע קצת יותר.
אני יודעת שאין ממש מקום להורים להתערב, והיא כנראה כרגע חושבת מהלב ולא מהראש.
זה גם לא אומר שהקודם מחכה לה... ובכל זאת אני מוטרדת. אני חוששת שהקשר יהפוך לרציני יותר.
איך אפשר להגיד לה זאת, מבלי שתפגע, מבלי שהוא יפגע ?

אם רק תקראי מחדש את דבריך , תוכלי למצא את כל התשובות.....
את אומרת בעצמך שאין מקום להורים להתערב, ואני מסכימה איתך ב100 אחוזים....

הרצון שלך שלבתך יהיה טוב בזוגיות שלה הוא רצון טבעי ומוכר (יש לי בעצמי ילדים בוגרים עם בני זוג.....)
יחד עם זאת אני מאמינה שתפקידנו כהורים לאנשים בוגרים הוא להיות לצידם
, ליעץ ולתמוך כאשר הם מבקשים, אך הילדים שלנו בוחרים את דרכם באופן עצמאי
על פי החוויות וההתנסויות שהם רוצים לחוות.

אני מזמינה אותך לחקור עם עצמך מאיזה מקום נובעת הדאגה שלך?
מה לדעתך גורמת דאגה זו לבתך? איך זה תורם לה?
מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות אם הקשר הנוכחי יהפוך רציני?
האם תוכלי לשים את הדאגה בצד על מנת לאפשר לבתך ללכת בדרכה?
אני בטוחה שאם היא תצטרך את תהי שם כדי לתמוך....אך בינתיים אפשרי לה להיות מי שהיא, לאהוב את מי שהיא רוצה ולצמוח בדרכה היא.

אחרי שהשקענו מעצמנו בגידולם לא נותר לנו אלא לאהוב אותם כפי שהם ולשמוח במה שאנחנו רואים......העתיד שלהם הוא כעת בידים שלהם.

מקווה שפתחתי לך ערוצי חשיבה נוספים...
עדה

ואני מודה לך על כך.
בעיקר בנושא של: לתת לה לגדול כפי שהיא. לתת לה לעשות את הבחירות שלה.
כמה שזה נכון..
אך למה זה קשה כל כך ליישום ????

מה הדבר הנורא שיכול לקרות לה ?
נניח שתקבל מחלות עקב שהייתה עם מישהו שהוא קל דעת
נניח שהיא תתקל בבעייה ולא תהייה לה אפשרות להתמודד, כי אין לה עזר כנגדה.
נניח שהיא תתאהב קשות ויכאב לה הלב.
וכתגמר ההתאהבות ויתגלה לה כי האהבה אינה קיימת.

זה בטח לא תורם לה.
אבל הדאגות הן לא חסרות בסיס. והן מטרידות.

מזדהה איתך בדאגה האימהית שלך....
יחד עם זאת ההגדרה שלי לדאגה היא: "קטסטרופה מדומיינת.."
אנחנו בונים תרחיש דמיוני כדי להפחיד את עצמנו ואחרי כן אומרים : הנה, ידעתי שזה יקרה.

מזמינה אותך לבנות תרחישים של ילדה בוגרת, בריאה, אוהבת, מצליחה , מאושרת, צומחת...
בתור אימא, עשית ואת עושה כמיטב יכולתך....כעת סמכי עליה, תני לה את האפשרות להתבגר, היי בטוחה שהיא תתמודד בכל מצב ואנא, אל תעבירי אליה אמונות שלך
כגון "אהבה אינה קיימת" "כשמתאהבים הלב כואב" וכו'
אהבה היא כן קיימת......היא רוצה להתנסות בזה!
אפשרי לה לבנות אמונות שלה, חיוביות, אופטימיות, עם אופק בהיר....

גם אם קשה לשים את הדאגה בצד, עשי זאת למענה.....שחחרי אותה לחיים...
אם וכאשר היא תזדקק היא ודאי תדע שיש לה אימא אוהבת ותומכת.
היי עבורה כאשר היא תבקש...

מוקירה אותך על מי שאת....
עדה

היי אני בת 21 ויש לי חבר כבר שנתיים, והקשר שלנו מעולה חוץ מבעיה אחת "קטנה"
הקנאה והחשדנות שלי,
זה מביא אותו ואותי להישברות, הבעיה היא שאני לא מפסיקה .
אני אדבר יותר ספציפי, היינו ביחד שנה וחצי וניפרדנו כי הקשר פשוט לא הלך ואז אחרי חצי שנה חזרנו... בזמן החצי שנה הזאת אני הייתי עם מישהו אחר וגם הוא יאצ עם כמה בחורות.
ומאז שחזרנו אני פשוט לא מפסיקה לשאול אותו על הבנות האלה לבדוק אם הוא שיקר לי בקשר לאחת מהן...
למשל לפני כמה זמן אחת מהן שלחה לו בקשת חברות בפייסבוק והוא טוען שאיון לו מושג למה היא שלחה לו את זה והוא לא בקשר איתה אני מאמינה לו שהוא לא בק'שר איתה אבל זה עדיין מציק לי העובדה שהיא צירפה אותו שוב אחרי שזה נגמר ביניהם אחרי כמה זמן שוב פעם מישהי אחרת ניסתה לצרף אותו שוב פעם ושוב פעם התחלתי עם הסרטים והחשדנות.
זה מקרה אחד... מקרה אחר הוא הולך למפגש עם חברים וחברות מהצבא וראיתי התכתבות שלהם שהם רוצים להיכנס לים ואחת אמרה שהיא מוכנה להיכנס עירומה בכל מקרה זה נורא מטריד לי את הראש כל המחשבות האלה
אני כבר לא יודעת מה לעשות....

אני מתנצלת על העיכוב בתשובה,

אני שמחה על הנכונות שלך להלחם בקנאה.
ללא ספק הקנאה היא אחד הרגשות הקשים והחזקים שלא מאפשרים לנו לנוע קדימה.

על מנת להלחם בקנאה, עלייך להכיר אותה, ללמוד עליה, "דע את האויב".
כל פעם שעולה הקול של הקנאה, זהי אותו, הכירי אותו, נסי לזהות כיצד הוא נכנס פנימה, מה מפעיל אותו, התבונני איך את נכנסת לשם, ברגע שתראי את התהליך של הכניסה פנימה, לא תכנסי יותר. מודעות זו תהיה ההיעלמות של הקנאה.

בפעם הבאה שזה קורה, רק התבונני בזה. הפכי למאוד אובייקטיבית, רק בדקי מה זה בדיוק, איך זה עולה כזרע קטן, ואז כיצד הוא גדל והופך לעץ גדול, וכיצד את אבודה בתוכו.
רק ראי את תהליך גדילה זה בשלמותו ולאופן שבו את תורמת לכך.
אל תמהרי להשתחרר מזה ולצאת החוצה. כאן אנשים עושים את הטעות. אנשים כה ממהרים לצאת החוצה, שהם אינם רואים כיצד הם נכנסו, וזה הסוד. רק ראי כיצד את נכנסת.

ברגע שתראי את התהליך של הכניסה פנימה, לא תכנסי יותר. עלייך לקבל מחוייבות אמיצה לקחת אחריות על הקנאה ולא להכנס אליה שוב.
כלומר, גם אם את מרגישה שהיא מתחילה שוב לצוץ, בשניה זו , עלייך לבחור לא לפעול מתוכה, לא להגיב מתוכה , לא לבטא אותה.

יש בך שני קולות,
האחד בוגר ושקול
והשני ילדי ורגשי.
הקנאה שייכת לקול הרגשי.

על מנת לקחת אחריות על הקנאה, עלייך להעביר את כל תשומת הלב שלך, לחלק בך שיודע מה טוב ונכון לעשות למען היחסים בינכם, ללמוד טוב טוב את כל ה"טריקים" של הקנאה, איך היא נכנסת ומפעילה אותך.

מתוך המודעות , את תבחרי בטוב, בקול המודע והבוגר, תחושי ביטחון עצמי ושליטה עצמית מבורכת, והיא תעלם מעצמה.
כי אם לא "מאכילים" אותה, היא נעלמת.

את העבודה הזו את צריכה ללמוד לעשות בעצמך, שוב ושוב ושוב
גם אם זה לא יהיה קל, זה ישתלם לטווח הארוך.

בהצלחה
יעל