שלום לכם
אני בת 33, רווקה, ונמאס לי מדייטים כושלים.
יצאתי עם מישהו בסך הכל פעמיים.
השיחה ביננו לא זרמה כי לא הרגשתי לגמרי נוח במחיצתו. היו כמה דברים שהוא אמר שנתנו לי תחושה כזאת. אחד מהם היה שהיתה לו בת זוג שהיו לו רגשות חזקים כלפיה אבל היא היתה שרוטה. זו היתה אמירה שבעצם הגדירה רמת ציפיות מצדו שקרובה למושלם ושפחות מזה לא מתקבל.
הוא היה מאוד ביקורתי באופן כללי ולא מנע מעצמו להעיר הערות על כל דבר שלא נראה לו.
באיזשהו מקום זה ערער את הביטחון שלי וההרגשה שלי לידו.
הכרנו דרך חברים ושנינו היינו מעוניינים להפגש. היתה משיכה הדדית ולפני הדייט הראשון כבר הרגשתי חרדה- דבר שקורה לי לפני דייטים שנראים מבטיחים.
למרות שההערות המעצבנות ואי הנוחות דוקא במגע היה יותר נעים. הרגשתי מאוד נחשקת וגיליתי גם בתוכי תשוקה חזקה אליו.
הוא הביע את המשיכה שלו והרצון שלו לראות אותי בהקדם. קצת הסתחררתי אבל "שמתי ברקסים" כדי שדברים לא יצאו משליטה וכדי לראות מה באמת יש ביננו. לא קיימנו יחסי מין.
בפגישה השניה גם היתי קצת מרוחקת. לא הרגשתי שאני יכולה להיות מי שאני, ואני לא יכולה להאשים אותו בזה לגמרי.
יחד עם זה רציתי אותו, אבל משהו נעצר.
יום-יומיים אחר כך דיברנו והוא אמר שהקסם פג ושהוא לא רוצה למשוך או להשלות.
שוב זה נראה כאילו אם ש אם דברים לא מסתדרים בדיוק כמו שהוא רוצה- אז הוא מוותר. כלומר, נכון, לעיתים יש פגישות פחות מוצלחות אבל זה לא אומר שהקסם נעלם לגמרי...
אני לא יודעת אם אני מובנת. אני כותבת קצת בתוך סערה.
בקושי התחיל וכבר נגמר.
לא יודעת מה לחשוב על הסיפור הזה.
התחושה של להיות נאהבת כל כך מלאה אותי וכל כך חסרה לי.
אם יש לכם הארות אשמח לשמוע אותן
תודה