בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים משפחה, הורות, זוגיות»פורום יחסים, זוגיות ונישואין
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום יחסים, זוגיות ונישואין

פורום יחסים, זוגיות ונישואין יעזור לכם לתקשר ולהחזיר את הזוגיות הביתה. פורום יחסים, זוגיות ונישואין ב: סקס, זוגיות, פחד מזוגיות, זוגיות במשבר, מיניות, גירושים, משפחה, הורות, זוגיות, אהבה, רומנטיקה, בגידות, נישואים, אינטימיות ועוד
מנהלי פורום יחסים, זוגיות ונישואין:
טלי צרקינסקי
לפרטים נוספים
עדי בדיחי
לפרטים נוספים
היי אני בזוגיות 3.5 שנים מתחתנים בקרוב
בן זוגי בעל הפרעת קשב וריכוז. ובלימודים תובעניים
הוא גם סגור ומופנם לעומתי אם כי אומר שהוא משתף אותי בהכל ומאוד נפתח במהלך הקשר לדבריו וכי איתי הוא מדבר הכי הרבה.
אנחנו מדברים על היום יום. הוא פחות אלא על משהו ספציפי שדי קשה לי להתעניין בזה משחק חברה.
הוא לא יודע מספיק להתעניין בי ולשאול שאלות.
זה מתסכל להרגיש כך. כי אומנם אני מספרת והוא מקשיב ומעוניין לשמוע אבל לא מפתח.
דבר אחרון נושאי שיחה כלליים לא מהעולם של כל אחד מאיתנו אין. נגיד אני אספר על כתבה שקראתע והוא על משהו שהוא שמע אבל זהו...

ת'כלס גם עם חברים השיחות הן כל אחד מעולמו ומחייו אבל זה לא ביום יום. אז יותר מעניין.
 
טלי צרקינסקי  
16:40 23.06.16
קרן שלום, נשאלת שאלה האם בעבר כן חוויתם יותר התקשרויות ביניכם ויש קצת שיגרה במקום עם השנים. יש דברים שאפשר לעשות גם בזוגיות שהולכת לקראת נישואין. ראשית, לדעת ולהכיר שזה בסדר שיש לכל אדם את עצמו לצד הזוגיות עם תחביביו ודבריו.

חשוב מאד במערכת זוגית להמשיך לטפח גם את המרחב הנפרד של כל צד לצד המרחב המשותף שחשוב לפתח אותו כל הזמן בזוגיות. בזוגיות ארוכה נכנסים לשיגרה בפרמטרים שונים של החיים וחשוב וטוב ליצור חוויות משותפות בקשר. זה יכול להיות דברים שאתם אוהבים לעשות ואז לשתף איך היה בחוויה וליצור לכם חוויות משותפות. מה אתם אוהבים לעשות ביחד. מה הייתם רוצים לעשות. האם יש דברים משותפים שהייתם רוצים לחוות בזוגיות? קורסים, הרצאות, טיולים, סרטים כל דבר מעשיר וגם ערב בבית. מאד טבעי ששאלות אילו עולות לפני מיסוד הקשר. כאשר מה שמומלץ יהיה להעלות את הדברים ללא שיפוטיות או מי יותר או פחות כי אין..

אם אסכם, שינויים מתקיימים בקשרים זוגיים, חשוב לבדוק האם עולות שאלות/חששות לקראת מיסוד הקשר וכן לבדוק מה ניתן לעשות עם מה שעולה בתום זה? איך אפשר לשתף, לפתח את הקשר לאן שרוצים, באופן הדדי.

בהצלחה ומזל טוב.
היי,
אני בת 27 נשואה עם ילד, אני עם בעלי מגיל 15.
יש לציין שהוא בן אדם מקסים, משכיל, הוא חבר טוב שלי, דואג , מעריך מכבד,
אבא טוב.
אבל!!!!!!!!!
הוא לא יודע להחמיא פעמים בודדות שהחמיא לי בחיים, זה כל כך חסר לי שהוא יגיד לי שאני יפה שאני סקסית בעיניו, דיברתי על זה המון איתו והוא אומר שחושב תוכו שאני מהממת וסקסית וקשה לו להוציא את זה ופשוט ככה הוא גדל!
אני בן אדם שונה ומאוד חם ומחמיא ושנים שאני מתריאה על זה והבן אדם לא משתנה זה ממש חסר לי שבא מישהו בעבודה ואומר לי שאני יפה זה ממש מעיף אותי
לפעמים אני רואה גבר שאומר כפרה על אשתי או אשתי היפה זה נראה לי מוזר
כולם אומרים שאני מהממת ויותר יפה מבעלי אבל זה משנה מי יותר מי פחות עיקר שאוהבים!
אבל האם יש לכם טיפים
כי בקצב הזה זה יתפוצץ לי אני בחורה צעירה לא יודעת מה יהיה עוד כמה שנים
 
טלי צרקינסקי  
20:16 22.06.16
דנית שלום,

את מתארת דברים רבים חשובים בקשר הזוגי שלך: חברות טובה, דאגה ואכפתיות, כבוד והערכה. אלו דברים מאד חשובים.

אני בהחלט מבינה את המקום שאת רוצה גם לשמוע מחמאות, חיזוקים לגבייך, לגבי הנשיות שלך וכו'.

בקשר שיש בו הערכה וכבוד, אני מאמינה וממליצה להביא את הדברים בצורה יפה ומזמינה, כזו שמזמינה הקשבה שלו.

מה הייתי ממליצה? הייתי ממליצה לך לומר לבעלך כמה את מעריכה את הדברים היפים שיש בקשר שלכם, את הכבוד, ההערכה וכל מה שאת מרגישה שטוב בקשר שלכם, מה שאת אוהבת אצלו וכן בקשר וכן מה שחשוב לך.

יש אנשים שיותר מראים בהתנהגות שלהם מה שהם מרגישים ויש כאילו שיותר מדברים על הדברים.

חשוב לבחון עם עצמך האם את לא מרגישה את הדברים האלו ממנו (כי ציינת שיש כבוד והערכה, אני מניחה שאת כן מרגישה ממנו דברים) או שמדובר יותר במחמאות ודברים שיאמר ולשתף אותו בדברים.

בברכה,
היי,
אני נשואה כמעט שנתיים עם תינוק קטן בן חצי שנה.
בעלי עצמאי ועובד בתחום הנדל"ן, עבודה קשה ומתישה אך אמורה להיות מתגמלת בעתיד.
הוא יוצא מוקדם וחוזר בערב, אני בחופשת לידה ונמצאת כל היום עם התינוק.
כמובן שחוץ מטיפול בתינוק יש כביסות, כלים וניקיונות, אני גם משתדלת כשבעלי מגיע הביתה להכין לנו ארוחת ערב.
אני מאוד מפרגנת לו ורוצה שיצליח בעבודה שלו, אני יודעת שזה גם ישתלם לנו בעתיד כי הצלחה שלו זה כסף שיסדר אותנו מבחינת מגורים וכל מה שנרצה.
לפעמים יש דברים שמפריעים לי ואני שומרת אותם בבטן כי אני תמיד מנסה לחשוב על התמונה הגדולה, על העתיד, על הכסף שיהיה לנו ומנסה לא להתמקד בקטנות ובשטויות.
יחד עם זאת, כשאני מתעלמת אני מרגישה שאני מפספסת את החיים עצמם, שאני מעלימה עין מסיטואציות רק לשם שלום בית ולשם ההרגשה הטובה שלו (שיוכל לעבוד בראש שקט)
למשל, כשהוא מגיע הביתה בערב, אני מכינה לנו ארוחת ערב מושקעת אחרי יום שלם שטיפלתי בתינוק ולא נחתי, הוא אוכל ונרדם על הספה ואני מוצאת את עצמי מרימה את הכלים ומנקה ללא שום עזרה מצידו.
אני מבטלת תורים לרופאים כי הוא לא תמיד יכול להישאר לשמור על התינוק וחייב לצאת לפגישות אז אני מוותרת וכמעט תמיד קובעת תורים חדשים.
כשבא לו משהו טעים אני מיד קמה להכין לו אבל כשאני מבקשת שיכין לי ארוחת ערב הוא אומר שאין לו כוח
במקום להשקיע במשפחה בשישי-שבת הוא עובד, כל שישי בבוקר אני שואלת אותו בהתלהבות "הולכים לטייל היום"? והוא מיד משתיק אותי ש"יש לו דברים לעשות" והולך כמה שעות בבוקר למשרד, בימי שבת הוא גם מבלה כמה שעות מול המחשב ועובד.
בחגים הוא אמנם נשאר איתנו בבית אבל בדיעבד, אם מתפתח בינינו ויכוח לאחר מכן על נושא כלשהוא הוא מיד דואג להבהיר לי שבכיף היה עובד גם בחג אבל נשאר בבית כי פחד מהתגובה שלי.
לעיתים אני פשוט שותקת כדי לא לחמם את האוירה, לא לעשות לו רע ולאפשר לו לעבוד בשקט כי שוב, אני יודעת שזה ישתלם לנו..
האם זה נכון?
האם אני צריכה לנהוג כך או שעלי להעמיד במקום בכל הזדמנות?

אשמח לעזרה
היי

אז נכון שיותר ממה שאת דואגת לו לארוחה חמה בערב, את בעצם דואגת לעתיד שלך אויש סליחה... "שלכם".
ובאמת שניתן להבין ולהעריך מאוד את ההשקעה שלך בכל מה שקשור לעבודות הבית והטיפול בילד אבל זה בדיוק מה שמרחיק אותך מהמטרה. יש סיכוי שמתי שהוא יישבר לך להחזיק את ההסדר החד צדדי הזה. אז כדאי שתעשי חישוב מסלול מחדש ותעדכני את התוכנה כדלהלן.

1. תני "מעצמך" ולא את "עצמך"!
2. תוסיפי צבע וגיוון לשגרת היום יום שלך בלי קשר אליו.
3. ארוחה חמה ומשותפת - כן. אבל בא לו משהו טעים? שיכין לעצמו או שיזמין שרות...

בלי קשר ואולי כן... תבדקי > מדוע הוא מעדיף לבלות מחוץ לבית או במחשב במקום לבלות איתך בבית.

בהצלחה.
 
עדי
10:29 14.06.16
לא הבנתי איך אני מבטלת את עצמי?
האם כל מה שאני עושה נראה כהקרבה?
אני לא עושה את זה כי אני יודעת שזה ישתלם לי, אני עושה את זה בכיף (אני גם אוהבת לבשל ולאפות) ולטפל בתינוק זה מעצם היותי בחופשת לידה.
נכון, אבל אני יודעת שקצת סבלנות מצידי תשתלם לנו בעתיד הקרוב.
בעלי מאוד לחוץ ויש לו המון עבודה, הוא לקח את אחד החדרים בבית ועשה שם משרד קטן, לעתים הוא יושב שם עד שעות מאוחרות של הלילה כדי לעבוד.
אני יודעת שיש עליו לחץ גדול מאוד, הוא הולך כי הוא צריך לעבוד
התכוונת שאולי הוא לא רוצה לבלות איתי בבית?
 
עדי בדיחי  
18:02 14.06.16
שלום עדי,

ראשית מזל טוב.

לגבי מה שתארת- אני מבינה שהחלק שלו הוא העבודה הקשה עכשיו ואח"כ תקצרו את הפירות, והחלק שלך הוא יותר לשאת את התסכול שנגרם מכך, לטפל בכל הקשור לתינוק ולבית, ולקבל את "הגזירה". אני לא רואה את זה כך.

אני חושבת שכמו בכל זוגיות הדדית- יש השקעה במסביב- כולל עבודה ופרנסה, ויש השקעה "בתוך" שהיא הזוגיות. נכון שלעתיד לבוא ההשקעה היום תניב פירות- הם פירות חומריים בלבד. ההשקעה שלו היום והעבודה האינטנסיבית סביב השעות לא תביא לכבוד הדדי, אמון, הקשבה הדדית או תקשורת. מה שיביא את אלו זה העבודה עליהם בשנים הראשונות והקריטיות לזוגיות. חשבי אם המצב ימשך ככה עוד מספר שנים, אז יהיה ילד נוסף אולי, וצורך כלכלי אחר. חשוב עכשיו לטפל במקום הרגשי בו הזוגיות עומדת.

פרקטית, אני חושבת שכדאי לשבת יחד, קודם כל להמשיך לפרגן לו ככל הניתן על ההשקעה שלו (יתכן ואת חשה "חייבת" כי את לא עובדת.. אבל את כן- את עובדת כ"מטפלת", כ"אמא", כ"מנקה", כ"מבשלת", כ"מגהצת" כ"מכבסת"...). לתגמל אותו במה שאת יכולה- אוכל טעים, בית נקי לחזור אליו- מה שאת רוצה ויכולה. אבל, מאידך, לא להפקיר את הזוגיות האמיתית- לקבוע שיחה בשבוע- קבועה (תני לו להחליט מתי), לקבוע בילוי בשבוע- קבוע (שישי בבית קפה, שישי בים, ערב בים, לא חשוב). דאגי לסידור מתאים לילד- הפגישה והשיחה צריכים להיות רק שלכם. אני חושבת שלאחר תקופה של שיחה קבועה ובילוי יחד, יהיה יותר מקום להצמיח תקשורת.

החשש שלי שהדברים ילכו ויצטברו, את תלכי ותעשי גדושה יותר ויותר- ובסוף תתפוצצי, ובצדק. חשוב מאוד "למנן" את ההצפה הרגשית, לתת לה מקום, לשוחח איתו- לא להאשים. להזמין לשיחה, להכיל, ויחד עם זאת להגיד מה את מרגישה ומה היית רוצה שיקרה- בלי רגשנות עודפת.

אפשר גם לחשוב מה את כאשתו של בעל העסק יכולה לסייע- ברמת הפקידות, ניירת, אדמיניסטרציה- כדי לפנות לו זמן. האם הוא יכול להשאיר לך עבודה בבית ובכך תרגישי שאת מסייעת לפינוי הזמן שלו? זו אמנם עצה מאוד קונקרטית, אך היא נועדה ליצור ביניכם דיאלוג מתאים ו"ביחד", פחות חשיבה של "אני ואתה". מה אני עושה ומה אתה עושה. אלא מה אנחנו יחד עושים כדי להרגיש טוב יותר בתוך הזוגיות המשותפת.

בהצלחה,
 
עדי
09:40 15.06.16
היי עדי,
תודה על התגובה
האמת שחשבתי שתגידי לי שהכל בסדר ושאין לי ממה לדאוג אבל ענית בדיוק ההיפך, אוקי :-)
אכן כמו שכתבת, החלק שלו זה לעבוד קשה, הוא באמת עובד קשה מאוד (עצמאי בתחום הנדל"ן) לפעמים הוא מתעורר באמצע הלילה כי לא יכול להירדם מרוב לחץ ופורש למחשב לעבוד, הוא כרגע בונה לעצמו שם ומוניטין, הוא מתחיל את פרויקט הבניה הראשון שלו וזה לא פשוט.
מטבע הדברים אני בחופשת לידה ולכן מטפלת בתינוק, בין היתר גם מכבסת, מנקה ומבשלת.
מבחינת ההשקעה שלו אני מנסה להסתכל על הדברים החיוביים - בשבתות הוא אופה לנו לחם, הוא אוהב להכין פיצות מדי פעם, הוא קונה הכל לבית ודואג שלא יחסר לנו כלום.
מכיוון ששנינו מאוד עייפים והאינטימיות בינינו קצת נזנחה קבענו לנו יום בשבוע לסקס, בינתיים עומדים בזה יפה.
אני מפרגנת לו על עבודתו תמיד אבל קשה לי מאוד שבימי שישי בבוקר הוא מעדיף לעבוד ובשבתות הוא פורש למחשב כי יש לו עבודה שלא יכולה לסבול דיחוי.
אם אני מעירה לו הוא אומר שאני עושה פרצופים, לא מפרגנת, שאני חייבת להבין שהוא מאוד לחוץ ושהוא לא מבין למה אני מתנהגת כמו ילדה שלא מבינה את גודל העבודה שיש לו. אני מרגישה שאין לי עם מי לדבר וכמה שאגיד לו ששישי שבת אלו ימים של ביחד ושל משפחה הוא לא יבין.
ביקשתי גם כמה פעמים שיגיע בשעות הערב המוקדמות כדי שנוכל לאכול ארוחת ערב יחד אבל זה לא קורה, יש לו הרבה עבודה, הוא יותר מרוכז בשעות הערב אחרי שכל הפגישות הסתיימו ולכן תמיד הוא מגיע בשעה 9 בערב בערך.
אם אבקש ממנו ליזום לנו בילוי זה לא יקרה.. כבר רמזתי כמה פעמים על מסעדה כמו או אחרת ולא קרה עם זה שום דבר, הוא פשוט לא בראש הזה.
לא הבנתי למה כתבת שאלו השנים הקריטיות לזוגיות ? אם לא ניצור לנו זמן של ביחד וזמנים קבועים לשיחות זה יהרוס לנו בעתיד?
את כותבת שאדאג לסידור מתאים לילד כדי שנוכל לצאת - ושוב השאלה שלי היא האם אני צריכה לעשות את כל המאמץ הזה כדי לשמור על הזוגיות שלנו?
האם אני זו שצריכה לקבוע לנו דברים, למצוא סידור לילד, האם אני זו שצריכה ליזום את השיחות והבילויים יחד?
 
עדי בדיחי  
15:24 22.06.16
שלום שוב וסליחה על המענה המאוחר,

ראשית אני שמחה לשמוע שיש דברים חיוביים שהוא כן עושה, זה משמח. דבר שני, לשאלותייך-

1. בוודאי שאם עכשיו לא תשקיעו בתקשורת, בביחד, בהשקעה של כבוד זה לזה, של שיחות משותפות, של בניית חוויות ביחד- הדבר ישפיע בהמשך. אם לא נשקה את הזרע הזה הוא לא יגדל. אני חושבת שהוא כרגע משקיע את המרץ וההשקעה בעבודה, שהיא מקור פרנסה ולכן גם מקור רווחה עבורכם. אבל רווחה לא מסתכמת בכסף, ממש לא. לראיה, יש הרבה משפחות שכלכלית הן מסתדרות מעולה, אך יהיו מוכנות לוותר על הרבה כדי להביא לשלום בית, לתקשורת טובה, לזוגיות טובה. הרי איזה ערך יש לכל הרווחה הזאת אם אין תקשורת, ואין ביחד, ואין "בית" חם לחזור אליו? אני חלילה לא אומרת שזה המצב כאן, אבל להערכתי כרגע יש להשקיע את המאמצים בבניית תקשורת, בבניית זמנים משותפים- כפי שעשיתם עם נושא האינטימיות כך יש לפנות מקום גם לשיחות- איך עבר עליך השבוע למשל, עם ארוחה טובה ביחד (שעה וחצי- שעתיים ביום שישי למשל).

2. לגבי יוזמה- כן, כרגע אני חושבת שהיוזמה צריכה להיות שלך, כיוון שהוא פחות רואה את המשמעות והיעילות כרגע הוא גם לא יזום ולא יבין "רמזים". צריך לפעול במעשים, אני בטוחה שאם לא תציפי אותו אלא זה יהיה מדוד, למשל תזמיני מקום במסעדה טובה מראש, ותעדכני אותו שיוכל לפנות זמן. או שתקבעו מראש זמן ביחד כמו הדוגמה של יום שישי- פיקניק, ים, בית קפה, סרט, לא חשוב. שזה יהיה זמן "שלכם". ההשקעה כרגע היא סביב הרווחה הכלכלית וסביב אינטימיות שזה מצוין. צריך להכניס גם את המקום הרגשי- כיוון שלך זה מפריע, ובצדק, את חלק נכבד מהזוגיות. חשוב ששני הצדדים ישקיעו וירגישו שאחד עוזר לשני להתמודד עם המצב. ואם את היוזמת- זה בסדר גמור.
הרבה פעמים אנחנו יוזמות צעד ומביאות לשינוי של ממש בתוך הבית. זוהי ה"בינה היתרה" אצל האשה, בהשלמה לאיכויות שיש לגבר מאידך.
היי חייבת עזרה ולפרוק אנחנו בזוגיות 9 תשע שנים יש לנו שתי ילדים אנחנו לא נשואים אך מגדירים את עצמנו נשואים לכל דבר הקשר ידע עליות ומורדות ופרידות מעולם לא בגדתי בו או נהלתי קשרים הוא לעומת זאת נתפס מיליון פעמים על שקרים ועל בנות שהסתיר כשהיתי בצבא ידעתי על משהי שנהל סוג של קשר איתה אבל לא יודעת מה בדיוק היה שם הוא אמר שהיא היתה אובססיבית אליו ולא רצה לערב אותי כדי שלא עשה בלאגן ואפגע ובאותו התקופה שמעתי אותו מספר לחבר שלו עלייה כל מיני דברים כמובן שאכחיש וככה עבר הזמן נכנסצי להריון טסתי לחול לבקר משפחה ונודע לי שנים יותר מאוחר מאחותו שנהל שחות סקס עם משהי שוב כמובן הכחיש והאמנתי ואז לאחרונה נכנסתי לפייסבוק שלו וראיתי התכץבות עם משהי באנגלית בעל רמיזות מיניות שלה הוא לא כתב אבל בגלל שלא יודע אנגלית טוב אבל פתח סקייפ כדי לדבר איתה היה בלאגן רציני והעפתי אותח מהבית הוא אמר שזה לא היה בשבילו אלה בגלל חבר שלו בלעתי את הכאב והספק למען הילדים...ועכשיו גיליתי שוב על משהיא שמתכתב איתה בטנגו שמזמן אמר שזאת דודה שלו מקנדה כששאלתי את אחותו אמא שלו ואבא שלו אף אחד לא הכיר אותה וזה נראה לי מוזר איך דודה שלך לא מוכרץ להם המשכץי לחקור והצלחתי לדבר איתה היא אמרה לי שהוא שקרן ולא ידעה שהוא נשוי אבל לא רצתה לספר לי מה היה ששמעתי הקלטות שלה שהיא מקללת אותו ומאחלת לו רק רע...הוא כמובן מכחיש ולא לוקח אחריות על כלום ..אני שבורה ומקללת את עצמי איך היתי כלכך מטומטמת להאמין ולחשוב ש9 שנים חייתי בשקר הוא תמיד היה כזה מכחיש עד המוות ומוציא אותי מפגרת ומדמיינת דברים...סכמנו לנהל שיחה היום אחרי שהעבודה ...וכל מה שבא לי זה להרביץ לו אבל אני יודעת שהוא בן אדם שאם תוקפים אותו הוא מסתגר בעצמו...אני לא יודעת איך לדבר איתו מה להגיד לומעל מנת שיפתח וידבר אמיתי בלי שקרים והגנות....והאם יש בכלל על מה לדבר פה?איך אוכל לבטוח בו שוב ?תעיצו לי מה לעשות יש לנו שתי ילדים כואב לי לפרק בית ואני שבורה....
 
טלי צרקינסקי  
15:14 18.06.16
קארן שלום,

ראשית כל - בא לי לכתוב לך: קחי נשימה. זה מאד קשה כשאתה מוצף.. אבל קחי. יש מה לעשות.

זוגות נקלעים למצבים מאד לא נעימים לעתים בטח כאשר מדובר על נושאים רגישים כמו אמון בקשר אשר נפגע לאחר שגילית עליו דברים.

את מזהה נכון, להיות תוקפנית אתו - תגרום לכך שהוא יסתגר. ולא תביא לך את התשובות שאת מחפשת.
יש כאן משבר אמון, ככל הנראה השקריים מהווים עבורו הגנות. מפני מה? אני לא יודעת.

הוא כנראה מתמודד סיטואציות מסוימות ואפשר לבדוק את הדברים.

חשוב לא לבוא בהאשמה אליו ולא בהאשמה אליך (למה הייתי אתו) המטרה כעת היא לבדוק ולבחון האם ניתן שיהיה אחרת.

ממליצה לכם לפנות לאיש מקצוע מתחום הטיפול הזוגי. אם לא ניתן לגייס אותו בשלב הזה. ללכת את קודם לבד, זה גם מקובל ובסדר. דרך הפורום הראיה מאד כללית ויש צורך בהערכה מקצועית של המצב גם בזוגיות.

יש סיכוי שמשהו יפתח שם לעבודה משותפת והדדית, תוך העלאת הקשיים ופתיחתן במקום בטוח (המרחב שיוצר המטפל/ת)

מאחלת לכם בהצלחה רבה,



 
קארן
20:11 18.06.16
.
התחלתי לצאת עם מישהו לפני בערך חודשיים. אנחנו נפגשים יחסית הרבה אבל אני לא יודעת לאן זה הולך. עוד לא דיברנו על זה. מצד אחד באתי אליו כבר וראיתי את הוריו (לא מפגש מתוכנן, פשוט כי הם היו שם) וחברים/ ידידות שלו כבר יודעים מי אני.
כיף לנו מאוד כשאנחנו ביחד ואנחנו ישנים מחובקים כל הלילה, וגם כשאני ״בזמן הזה בחודש״ הוא עדיין רוצה שניפגש .. ובבוקר אחרי שקמים מאןד כיף לנו ושותים קפה ומדברים ולא ישר עושה סימנים של ״לכי הביתה״.
מצד שני בימים שאנחנו לא נפגשים, רוב היום הוא לא בתקשורת איתי אלא בעיקר בערב/ לילה. והוא 90% מהיום מחובר לוואטסאפ...ככה שזה לא עניין של עסוק. (אנחנו בני 28 אגב).

איך זה נשמע לכם? אותי זה ממש מבלבל.

כדאי לדבר איתו על זה? האם זה מוקדם מדיי לדבר ? אני לא רוצה להלחיץ אותו מצד שני אני רוצה לדעת מה לעשות. אני כן יוצאת עם אחרים (כי לא הגדרנו כלום) מצד שני אני כן רוצה זוגיות וכן הייתי שמחה אם זה יהיה איתו.

תודה..
 
טלי צרקינסקי  
14:34 18.06.16
אלינה שלום,


נשמע ממה שאת מתארת שהקשר טוב.

מה שלא הייתי ממליצה לך לעשות, זה לצאת עם אנשים במקביל. כיוון שאם באמת רוצים לבחון קשר לעומק ולתת לו סיכוי להתפתח, הוא אפשרי כאשר הקשר והפניות יותר מכוונת אליו, דבר שלא מתאפשר כשהאנרגיה מופנית כשיוצאים עם אנשים נוספים.

על כן הטוב ביותר במצב שאת מתארת הוא באמת לתת סיכוי לקשר שלכם להתפתח, להניח לקשרים אחרים בצד, וכן לשוחח בקשר על הכוונות שלכם. ציינת שאת חוששת להציף דברים בשלב מוקדם של הקשר? אני מבינה אותך. אולי יש מקום לשאול על מה לדבר? על דברים שמותאמים כרגע לשלב שהקשר שלכם נמצא והוא נשמע שלב טוב לפרק זמן של חודשיים של קשר.

בהחלט מומלץ לשוחח בפתיחות, גם אם יש יום שהיית רוצה לשוחח אתו יותר ואינכם נפגשים. יתכן וזה קורה כשאת לא פנויה.

אם אסכם, נראה שכדאי לתת סיכוי לקשר הזה ולשים בצד את "המסיחים" (מסיחי הדעת) קשרים אחרים, נטייה לעתים (וזה קורה גם בקשרים זוגיים, במיוחד היום כשלאנשים יש סמארטפונים, טאבלט וכו'..שנשאבים לתכנים/לפייסבוק ועוד ועוד.. מצב מוכר).. שהם גם מהווים מסיחים מלשהות,, מלדבר, מלהיות ביחד באינטימיות במצבים מסוימים.

ממה שאת מעלה את נמצאת בקשר שיש בו הדדיות ואפשר לדבר בו.

שמרי עליו. התמקדתי בו. נסי לברר עם עצמך האם לנסות לצאת עם אחרים נובע מחוסר ביטחון או מחשיבה שעדיף לצאת עם כמה העיקר שיהיה מישהו עבורי?
כי בפועל, הסיכוי הטוב ביותר לקשר הוא בהשקעה באחד...


מאחלת לך בהצלחה רבה!




שלום,

קראתי כאן את ההודעות והחלטתי לכתוב למרות שזה לא קל לי.

בן זוגי בן 31 ואני בת 27. אנחנו ביחד כבר שנה ומשהו וגרים ביחד כמה חודשים. בהתחלה היה לי ממש טוב, כמו שלא הרגשתי מעולם.
עברתי חיים לא פשוטים (גירושים של ההורים, בן זוג אלים מילולית של אמי, ואבי נפטר כשהייתי בצבא) ותמיד חייתי בתחושה שאני שונה ושלעולם לא יכול להיות לי טוב כמו שטוב לאחרים סביבי.
במהלך הקשר עם בן זוגי הרגשתי והבנתי שכן יכול להיות לי טוב, והרבה פעמים חוויתי איתו אושר שלא חוויתי כל חיי. היינו בחו"ל יחד, חווינו חוויות מדהימות ובכלל הרגשתי שאני סוף סוף חיה ושייכת ועושה את מה שאני באמת רוצה.

הבעיה אצלי שאני כל הזמן בבדיקה מתמדת שלי על עצמי - האם אני מספיק אוהבת אותו, האם אני מספיק נמשכת אליו, האם הוא מספיק טוב, האם יהיה לנו מספיק כסף, האם הוא מספיק חתיך וכו'. המחשבות האלה משגעות אותי, מעייפות אותי ומפריעות להתנהלות הטובה והתקינה של הקשר שלנו.
לפעמים בגלל המחשבות האלה אני מגיעה למסקנה שאני פשוט לא אוהבת אותו מספיק ושאני צריכה להפסיק לאמלל אותו ואותי ולהיפרד ממנו.
כשאני נכנסת לכל המצבים האלה אני מתחילה למצוא בו פגמים ולא מצליחה להירגע מזה. אני לא אמורה למצוא פגמים אצל מישהו שאני אוהבת. ולכן אני כל הזמן חוששת שבאמת יש פה עילה לפרידה אפילו שהוא בן זוג נדיר, אוהב אכפתי ואני אוהבת את מי שהוא ויודעת שלא אמצא מישהו כמוהו.
אני פשוט אכולת סרטים כל הזמן ודואגת לגבי העתיד שלנו ביחד. זה לא נראה לי אמור להיות ככה. ובעיקר - אני לא יודעת אם זה פשוט כי הוא לא מתאים לו, או כי אלו הסרטים שלי והם תמיד יהיו.

תודה מראש
שלום לך,

קשה לאבחן דרך הפורום אולם ממה שאת מתארת, יכול להיות שיש לך מחשבות בעלות אופי טורדני (=אופי של מחשבות שחוזרות על עצמן ומאד מטרידות את האדם, יש להן אופי של "לופ", האדם עצמו יודע שהן לא רציונליות והן טורדנית, אך יש ניסיון מאד גדול להיפטר מהן..)

אני מציינת יתכן.. כי באמת לא ניתן לדעת הכל דרך הפורום.

את מתארת משהו שהתחיל מאד להציף אותך והעלה בך המון מחשבות מפני העתיד,

חווית, כפי שציינת, חשיפה לדברים לא פשוטים בחיים ולא האמנת שיכול להיות שמגיע לך משהו אחר, שתזכי למשהו אחר והנה -זכית. אני מעלה שאלה האם יש לפתע חששות שעולות כשהקשר נהיה רציני יותר? האם היה איזשהו טריגר (זרז, משהו שקרה בקשר) ש"הקפיץ" את המחשבות הללו? את החרדות הללו?

האם שוחחתם על התקדמות בקשר? משהו אחר שאת יכולה להצביע עליו? אולי לא משהו ממקור חיצוני אלא פנימי? (למרות שתחושות אלו באות גם ממקור פנימי כמובן).

חשוב לציין שאין בן זוג מושלם ואין אדם מושלם.

ממה שאת מתארת, נראה שכדאי ומומלץ להתייעץ עם איש מקצוע טיפולי לשיחות סביב מה שאת מרגישה, על מנת לעזור לך הן לעבד את מה שחווית בחיים (דברים שאנשים עברו בעברם, משפיע על ההווה שלהם), והן על החרדות שעולות, על מנת שתוכלי למצוא משהו יותר רגוע אצלך.

כמובן לא להיכנס להאשמה עצמית על מה שאת חווה ולדעת שיש פתרון לדברים האילו.

לסיכום, ממה שאת מעלה, ככלה הנראה עולה חרדה שבהא לידי ביטוי באוסף של מחשבות שמטרידות אותך (=זה ביטוי של חרדה), ויש סיכוי שהקושי הוא לאו דווקה בקשר עצמו, אלא יתכן שהוא במה שעולה אצלך בעקבות דברים שונים ואז המשאלה של פרידה, מציאת פגמים אצלו ועשיית "רציונליזציה" (מציאת נימוקים רציונליים שונים כמנגנון הגנה) יהוו למעשה מעין "ביטול" ורצון להקל על אותן מחשבות שלך.

יתכן שגם עולה חשש מכיוון שעברתם לגור ביחד, מה יהיה בהמשך הקשר ועוד.

מומלץ לפנות לעזרה של פסיכולוג קליני/פסיכותרפיסט/עו"ס קליני, אשר יוכלו לעזור לך ותוכלי להעניק לעצמך מתנה משמעותית לחיים.

בהצלחה,

 
LostFairy
23:11 13.06.16
תודה רבה לך על המענה המפורט, ועל הקריאה המעמיקה.

אני אכן נמצאת בטיפול, כי הרגשתי שאני לא רוצה לעשות טעויות ולכן פניתי לעזרה.
הלופים האלה שאת מתארת הם משהו מוכר לי - גם כשמדובר במשהו רע אני נכנסת ללופ, וגם להפך - כשמדובר במשהו טוב. למשל כשטוב לנו ביחד והכל בסדר, אני בלופ הטוב וגם אז לפעמים זה יוצר עליי איזה שהוא עומס רגשי. במקום פשוט להיות במקום הזה אני נכנסת ללופים.

אני כרגע לא מצליחה למצוא משהו רגוע כי הכל מעלה אצלי חרדה - להישאר איתו מעלה אצלי חרדה שאני עושה טעות מרה ושאהיה אומללה כל חיי אם אשאר איתו (וברגעים טובים שלנו אני פשוט לא מבינה מאין באות המחשבות המטומטמות האלה), ולהיפרד ממנו מעלה אצלי עוד יותר חרדה שאהיה לבד ולא אצליח למצוא מישהו אחר ואפספס אותו בנוסף לכל.

בתחילת התקופה שבה עברנו לגור ביחד הכל היה יותר רגוע מבחינתי, אבל לאחרונה המחשבות האלה לגבי "עשיית טעות" מציפות אותי יום יום וזה קשה לי מאוד. לגבי מה ששאלת אם יש טריגר - אז אולי זה באמת הזמן שעובר והמחשבה על זה שעוד מעט נרצה למסד את הקשר שלנו.

שוב תודה
 
טלי צרקינסקי  
06:58 14.06.16
זה טוב שאת נמצאת בטיפול וזה המקום בדיוק לעבוד על אותם ה"לופים" שאת מרגישה ברמה של המחשבות, אשר משפיעות כמובן גם ברמה הרגשית ולהפך (רגשות משפיעות על מחשבות). שתי המערכות משפיעות ומושפעות אחת מהשנייה ויש לכך טיפול.

שיהיה הרבה הצלחה!
היי , שלום וברכה , אני ואשתי נשואים כבר כ7 שנים , ויש לנו 2 ילדים , שנינו סטודנטים.
יש לנו מס' בעיות שפשוט ממררות את חיי (אני הבעל) :
1. אשתי לא מסוגלת לענות לי בצורה מיידית , בעוד כאשר היא פונה אלי בכל דבר , בכל זמן , בכל נושא , אני עונה לה מייד ולא משתהה בזמן התגובה שלי משתף ומספר, כאשר אני שואל אותה או מנסה לפתח עימה שיחה , לוקח לה זמן להגיב ולענות לי עד שקורה שאני צריך לחזור על אותו משפט / שאלה פעמיים ואף לעיתים 3 - הדבר מתסכל אותי מאוד , והורס לי את התקשורת איתה ,אני חושש לפנות אליה כי עם היא תגיב ככה אני אתעצבן יהפוך למתוסכל והמשך היום יהיה פשוט רע - והדבר מרחיק אותי ממנה.
2. בנוסף אשתי לא מסוגלת להכין לי אוכל ולהגדיל ראש בכל מה שקשור להתנהלות בבית , היא פשוט לא מבשלת לי - (אני מבשל לה תמידדד!!! כשהיא חוזרת מהלימודים אני תמיד דואג שיחכה לה סיר חם , ובדרך שלה חזרה מהלימודים כבר מתעניין לשאול אותה מה בא לה לאכול ) - אלה רק עם אני יושב לה על הוריד ומזכיר לה בצורה תמידית , דבר שממרר את חיי וגורם לי להרגיש כאילו יש לי עסק עם אשה נכה - דיברנו על זה אין סוף פעמים , והדבר לא משתנה לא משנה באיזה דרך ניסיתי - לצורך הבנה - קורה שאני עובד משמרת כפולה - משעה 7 בבוקר עד 12 בלילה , וכאשר אני חוזר הביתה היא אפילו לא טורחת לשאול מה אני רוצה לאכול כשאני חוזר או אפילו להכין לי סיר חם של פתיתים( ילד בן 7 יכול להכין פתיתיםםם!) .
3. היא לרוב אינה שמה לב לפרטים , שוכחת שיחות , וסובלת ממצבי רוח קיצוניים , פעם נחמדה ואינטלגנטית , פעם עצבנית וסגורה - השינויים במצבי הרוח מגיעים ללא התרעה מוקדמת , קשה לה להבין דברים לעומק ולהתנהל בחיים .
4.מבחינה התנהלותית היא לא מסוגלת להזיז את עצמה - כל דבר אני חייב לדחוף אותה ולשבת עליה - גם עם אלו דברים שהיא רוצה - לסיים תעודת בגרות, להירשם לאוניברסיטה , להוציא רישיון - עד שלא ישבתי לה על הוריד - שום דבר לא זז והיא פשוט נשארה בבית ולא עשתה כלום.

יכול להיות שאשתי סובלת מבעיה נורולוגית כלשהי שמתבטאת בחוסר התקשורת? עיכוב בתגובה? חוסר יכולת לעשות הקשרים ולהגדיל ראש? חוסר יכולת לתכנן ? וכל שאר הדברים המתסכלים שהצגתי לעיל.
ההבדל בינה לבין נשים אחרות (לא ראיתי דבר כזה בשום אשה אחרת) בולט לעין.

אודה לכם על הפניה לבדיקה נורולוגית או מישהו מכיר תסמונת עם התסמינים דלעיל? תודה על כל עזרה - אני כבר עובד עצות

נ.ב: מבחינה לימודית וחברתית אשתי מצליחה יפה , לא מצטיינת אבל הממוצע שלה עומד על 80+ , ובכללי כשהיא במצב רוח "טוב" (אינטלגנטית רגועה ונחמדה , שזה בערך מגיע פעם בחודש למשך אחה"צ אחד) אז אני ממש אוהב אותה ואנחנו מסתדרים ממש טוב.
חנניה שלום,

לא ניתן להעריך דרך הפורום עם מה מתמודדת אשתך.

האם יש בעיות נפשיות - רגשיות או אחרות, האם יש קושי בתקשורת הזוגית או משהו אחר בחיים אשר מפריע? עד כמה יש קושי תפקודי? (ציינת שהיא לומדת, יש לה חברה) איך היא עם הילדים? לא ניתן להעריך בצורה מצומצמת כזו כמו פורום.

אתה מתאר נושאים רבים בהתמודדות ועולה שאלה האם ככה היה בתחילה הקשר? מה חיבר אתכם בקשר הזוגי? הרי הכרתם, נישאתם, הקמתם משפחה? האם הייתה ירידה במהלך השנים?

האם משהו מפריע לה? האם זה מפריע רק לך?

נושא חשוב: האם אתם מצליחים לדבר ביניכם בתקשורת בונה. מה זו תקשורת בונה?

הכוונה שאתם מדברים ולא מאשימים אחד את השני, אלא באמת מעלים את מה שחשוב לכם, את מה שחסר ואת מה שהייתם רוצים שיהיה.

במידה ויש לה שינויים חדים במצב הרוח ניתן להתייעץ עם רופא משפחה או פסיכיאטר ובמידת הצורך הוא יכול להפנות הלאה.. לא ברור מה הסיטואציה המדוברת.

חשוב לדבר אתה על הדברים האילו ולראות מה היא מרגישה גם.

במידת הצורך ניתן לגשת לייעוץ מקצועי בתחום הטיפול הזוגי או אף לבד.

בהצלחה רבה,
אני וחבר שלי היינו בזוגיות שנה וקצת ולפני חודש וחצי הוא טס לחו"ל ובמשך הזמן הזה לא כ"כ דיברנו היינו בהפסקה אבל לא ממש הפסקה והיה לנו המון ויכוחים. בשבוע האחרון שלו בחו"ל לא דיברנו וכשהוא חזר לארץ הוא הודיע לי וקבענו להפגש יום אחרי ודיברנו המון והחלטנו שזה לא מתאים לנו להמשיך כי אנחנו צריכים זמן לבד כדי להבין אם זה באמת נכון אבל מה שבטוח עכשיו זה לא זמן טוב בשבילנו כי אף אחד לא יודע מה הוא רוצה מעצמו ,בקיצור נפרדנו לא כי אנחנו לא אוהבים להפך מרוב שאנחנו כ"כ אוהבים אנחנו החלטנו להפרד בטוב ואם זה צריך לקרות עוד כמה שנים אז זה יקרה אנחנו די צעירים (הוא 22 ואני 19) מאז עברו כמה ימים ואנחנו עדיין קצת מדברים אבל לא יצא לנו להיות ביחד אינטימי פעם אחרונה ולא בחודשיים האחרונים והוא הציע לעשות סקס בפעם האחרונה ושיהיה לנו סגירת מעגל אבל בלי לילה כי זה יהיה לנו קשה מידי .אז מי שהצליח לקרוא את כל החפירה הזאת עד עכשיו השאלה אם ללכת אליו ולהעביר יום אחרון איתו ולעשות את זה בפעם האחרונה או לא? אני מפחדת להרגיש קצת זולה לבוא רק בשביל זה ושזה יהיה קשה מידי .אחרי הכל אני אישה וזה בא עם המון רגשות.
רחלי שלום,

השאלה האם סקס בפעם האחרונה ייתן לכם סגירה מעגל. נשמע שלא. סגירת מעגל בדר"כ נוגעת לדברים יותר רגשיים שמרגישים שלא סגורים בין בני זוג ומחליטים לדבר עליהם על מנת שלא יישארו לא סגורים.

ציינת שהסקס מחובר אצלך מאד רגשית ואת עלולה לצאת עם הרבה רגשות מחוויה כזו.

מתיאורך לא נשמע שיש מטרה של לקיים יחסים פעם אחרונה מלבד יחסי המין עצמם.

זו לא דרך לבדוק את הקשר שכבר היה ביניכם וכבר היו גם סקס, זו לא דרך לסגרו מעגל, לא דרך ללבן תכנים לא פתורים...

נראה שאם החלטתם לסיים עתה את הקשר, לא מומלץ לאור כל אילו לפתוח אפיק חדש שיכול לעורר אצלך רגשות.

בהצלחה,
היי שלום רב!
אני בן 31 והבת זוג שלי בת 28.אנחנו 8 חודשים יחד.כאשר כבר חצי שנה גרים יחד.
ישנו לחץ מודע ולא מודע,בשטח ומתחת לפני השטח,לגבי חתונה.אני ממש אבל ממש לא מרגיש בשל לחתונה.אני מרגיש עוד ילד במובן מסויים שעוד לא טעם את החיים ואני לא בטוח לגבי בת הזוג מ-2 סיבות:יש לה ויטיליגו.זה מרתיע אותי.קראתי על זה וזה יכול להתפשט ואני לא יודע כיצד אתמודד עם זה.נכון להיום זה תמיד מעלה בי סלידה מסויימת.כמה שאני מנסה לשלוט בזה אני לא מצליח.התחושה עולה בי.כמו כן קראתי שזה בדרך כלל קורא לאנשים עם בעיות אוטו אימוניות שזה אומר שמערכת החיסון שלהם תוקפת את הגוף.וזה מעלה בי חשש לבעיות רפואיות שעשויות להיות לה.הסיבה השנייה זה שאני לא מרגיש שאני מוכן או רוצה להתחייב אליה או לאישה בכלל.אני רוצה להתחתן ולגדל ילדים.אך אני מרגיש שזה מוקדם לי ואני בטבע שלי לא רוצה להתחייב.לא רוצה לנקוט שום צעד שמשתמע ממנו שאני נאלץ להתחייב לבת הזוג ולהיות איתה בטוב או ברע בכל מצב ובכל זמן.האי רצון להתחייב קשור גם לפנטזיות שלי.יש לי נסיון מיני וזוגי מועט ויש בי חשק בוער לטעום עוד נשים אך מנגד מעולם לא הייתי סטוציונר (למרות שהייתי רוצה) אלא אני בן אדם של זוגיות ועומק. אלה 2 הבעיות שלי.מעבר לזה יש לי בת זוג מדהימה,מכבדת,מעריכה,מפרגנת.היא מדהימה בעיניי.יש לי איתה חיבור וכימיה מדהימה.אני הרבה פעמים לא מעכל שיש לי כזה קשר איתה.היא גורמת לי לצחוק.היא מכבדת.היא מתחשבת.היא איכפתית.כל בעיות שיש אנו מדברים ומסתדרים.עברנו לגור אחרי חודש של היכרות בשיא הטבעיות ובזרימה מדהימה.ברור לי שאני צריך להיסגר על עצמי ולהבין מה אני רוצה.וזה קשה לי.מתנגשים לי רצונות עם פנטזיות עם קודים חברתיים.אשמח לעצה ותבונה כלשהי.המתייחסת לסיבות שציינתי ובאופן כללי לאבחנה כלשהי על מצבי ואיך אני עוזר לעצמי.תודה מראש.
שלום מושיקו,

אתה מעלה הרבה תכנים סביב חוסר הביטחון לקבל החלטה לגבי מיסוד והתחייבות. אני מבינה ש"מחויבות" היא תימה בחייך, אישיו, ויש סביבה הרבה מחשבות. זה בסדר לחלוטין. הנכון והטוב הוא שאתה מביע את הדברים ויודע לקבל זוויות על החוויה שלך. כלומר החוויה שלך, כך נראה, אינה מצומצמת ל"שחור ולבן" ואתה יודע להסביר למשל את הסיבות השונות לאמביוונלטיות מול החברה שלך, ויודע לראות בה את המכלול שלה.

אני לא בטוחה שמדובר דווקא סביב המחלה האוטואימונית שלה, אני כמובן לא מקלה בכך ראש.. אתה צודק שמחלות אוטואימוניות יכולות להחמיר (כמו הרבה אחרות וכמו הסתברויות אחרות לכך שיום יבוא ולא נרגיש טוב), אבל הדבר מעט "מרחיק" את הפוקוס ממך. כלומר, אילו יכולת להרגיש בשל להתחייב- לא בטוח שזו הסיבה שהיתה מעכבת אותך. מלבד זאת אם נתייחס לכך קונקרטית- להערכתי יש טיפולים לגבי המחלה ותמיד ניתן ללמוד עוד מה כן אפשר לעשות. זאת בהנחה והדבר מדובר ביניכם ואתה חש בטוח לשוחח איתה.

לגבי הסיבה השניה שהיא נראית לי העיקרית- בהחלט הגדרת נכון- פנטזיות, ערכים וקודים חברתיים מתנגשים בחייך. אני מניחה שזה קורה לכל אחד מאיתנו, ברמה זו או אחרת ובשלבים שונים בחיים. הפנטזיות- אין להן גבול ולכן הן גם קרויות פנטזיות- פנטזיה שהגשמנו אותה- היא כבר לא פנטזיה יותר.. יש כאן מציאות ברורה לפיה מצאת לך בת זוג וחברה נפלאה, לפי הגדרתך, אשר מכבדת ומכילה את כולך. יש ביניכם תקשורת מצוינת כנראה, ויכולת טובה של הרמוניה זוגית. זה לא דבר "בנמצא" ואת זה בוודאי אתה אומר לעצמך לא פעם..

לא כתבת האם בכלל עלה נושא חתונה או מיסוד של הקשר- אני מניחה שאתה חושש מהשלב הזה או שאתה כבר בתוכו, לא ממש הבנתי. בכל אופן, הצעתי היא לזכור שאתם רק 8 חודשים יחד. המעבר למגורים היה מהר מאוד, זה לא אומר שהמעבר הבא יהיה מהר גם. אם זה מדובר- צריך לדבר על הכל. שקיימים חששות, שאתה עדיין לא מרגיש בשל. שוב, אם בכלל הנושא מדובר (לא רק בינך לבין עצמך)- צריך להבהיר שיש פער בין איפה שהיית רוצה להיות לבין איפה שאתה עכשיו. לא מדובר בקשר של חמש שש שנים- בכל זאת, קשר צעיר. מותר לך להיות במקומות פחות בשלים.

ובמקביל, אני כן ממליצה, בהנחה וכבר תקופה ארוכה אתה חש כך או שהתחושות ממשיכות לעכב אותך, לפנות לאיש מקצוע לקבל שיחות, וזאת על מנת באמת לשים את האצבע על המקומות הרגשיים שבגינם אתה חש כך, לעזור לך לקבל החלטות נכונות. יתכן ומשהו בתוך הקשר מעט "סוגר" ושם אפשר יותר לעבוד, יתכן ודברים מעברך הם משמעותיים לתחושות שלך כיום וגם על זה ניתן לעבוד. ככל שהדברים יעלו מהלא מודע למודע- כך תהיה בשליטה עליהם, תדע מקורם ותדע לטפל. לשם כך צריך ליווי של איש מקצוע (פרטי, או דרך הקופה, למשל).

להתרשמותי אתה בחור אינטיליגנט ואין לי ספק שתפעל נכון להתמודד עם המחשבות והבחירות השונות.

בהצלחה רבה,
התחתנתי לפני 7 חודשים ונכנסתי להריון לא מתוכנן..אני סטודנטית לסיעוד ועובדת בתור מלצרית לאחר הלימודים...בעלי לפני כשלושה חודשים פוטר מהעבודה ומאז הוא לא עושה כלום!..וזה ממש מפריע לי..בגלל שהוא פוטר התחלתי לעבוד יותר שעות בעבודה ואני פחות משקיעה בלימודים(5 פעמים בשבוע לימודים ועוד 5 משמרות של עבודה פיזית במלצרות בלי יום חופש אחד).. ניסתי לשכנע אותו שילמד משו שיעזור לו למצוא עבודה אבל הוא טוען שאין לו כח ללמוד דבר שעוד יותר מתסכל אותי...אנחנו לא מפסיקים לריב על הנושא ואני אפילו חושבת על לעזוב אותו ולעשות הפלה..המצב ממש לא פשוט לי
שלום אביבה,

אתם מתמודדים עם הרבה מאוד שינויים- הכניסה הלא מתוכננת להיריון והאחריות הכרוכה בכך, והפיטורים של בעלך. במקביל התחתנתם ממש לא מזמן, כל אלו הם שינויים וטלטלות רגשיות ששניכם וכל אחד לחוד מתמודדים עימם. לא תקופה קלה.

חשוב מאוד לדבר על הדברים- לבדוק איך אתם יחד כיחידה זוגית, כזוג- מנסים להתמודד טוב יותר עם המצב, שכמובן הוא זמני, ולהיות כמה שיותר ביחד ו"חדורי מטרה". אני יכולה להבין את התסכול שלו בוודאי מהפיטורים, אולי יש חששות מסוימים נוספים - שהוא לא יצליח בעוד עבודה, שהוא לא יחזיק מעמד או שלא יצליח לפרנס את הבית.

צריך לתת לתחושות אלו מקום, דבר ראשון. נסי לפנות אליו באופן מכיל, קשוב ואמפתי, ולשאול בשלומו ממקום של דאגה. להסביר לו שבוודאי זוהי תקופה קשה אך יחד יהיה קל לעבור אותה הרבה יותר מאשר לבד. הפיתרון לפיו את עובדת יותר ומעמיסה עלייך בעת הריון הוא לא אידיאלי. הנכון הוא שתתחלקו באופן שווה ככל הניתן באחריות על הבית וכולל על פרנסתו ועל רווחתו של הילד שיוולד בע"ה. ולכן חשוב שביחד- תחפשו עבורו עבודה. כתבו יחד קו"ח, שלחו יחד- העיקר שתרגישו את החוויה הזוגית המשותפת. אין לי ספק שאם ההסתכלות תעבור מזוית של "אני והוא" לזוית של "אנחנו" - יהיה לשניכם, ולך בפרט, קל יותר.

בהצלחה רבה,
שלום רב.
הכרתי את בן זוגי בן ה-29 באתר הכרויות ואני בת 28. אנחנו ביחד חצי שנה, אולי קצת פחות..וכמובן שמחקנו את עצמו משם. והפלא ופלא אתמול ראיתי אותו חוזר לשם ומאוד התאכזבתי.
האמת שנכנסתי לשם כי הרגשתי בימים האחרונים שהוא קצת מרוחק, ובדקתי אם הוא שם.. לאחרונה הוא פחות מתקשר ובאמת קיבלתי פתאום סוג של פצצה לפנים כשראיתי אותו שם בחזרה.
שלחתי לו הודעת SMS בה עקצתי אותו- "אל תשכח שיש עוד אתר הכרויות שבו היית גם בעבר, אל תשכח גם אותו". (הכוונה להתחבר גם אליו), שיבין שתפסתי אותו על חם כמו שאומרים. לאחר כשעה הוא הגיב לי "תעזבי אותי עם השטויות שלך". התקשרתי ודיברנו ובמהלך השיחה הוא ציין שהוא לא עושה שם כלום והוא התחבר בשביל לדעת איך מוחקים את הכרטיס.אבל היית מחוק משם בזמן הזה שהיינו ביחד אז מה זה התירוץ הדבילי הזה?
בכל מקרה, התחלנו ממש להתווכח, הוא אמר שאני בודקת אותו בזכוכית מגדלת ושהוא לא יהיה איתי עם ההתנהגות הזאת ושהוא אינו בודק אותי וזה לא מעניין אותו אם אני שם או לא.. מה זה אומר בעצם? שאני לא מעניינת אותך? מעיד לדעתי על זה שהוא פוט לא רוצה טאת הקשר הזה. הסברתי לו שאם אנחנו ביחד כמה חודשים אני לא מצפה שהוא יחפש אחרת, הרי מה רע לנו ביחד? אציין שהיה בסדר גמור. וכשאמרתי לו טוב לנו למה חזרת לשם? אתה מאוד בסדר איתי היית. ואז הוא אמר אל תתני לי ציונים כלשהם. אני באמת לא יודעת מה עובר עליו ומה נכנס בו פתאום.. אני גם חזרתי לאתר ואני גלויה לכולם אבל אני לא באמת מחפשת מישהו אחר. השיחה הסתיימה בכך כשהוא אמר לי שאם הדבר הזה יחזור על עצמו הוא לא יהיה איתי וישים עלי איקס. הוא גם אמר שהקשר הזה לא הולך בגלל השטויות שלי ולא בכוח. ניסיתי להבהיר לו שלא עשיתי כלום, שהוא זה שהגורם לזה וחשבת לעצמך למה זה לא הולך אולי? בגללך אולי? ההתנהגות הזאת? איכזבת אותי. הוא אמר אני לא בא לאכזב אף אחד. שאלתי מה עכשיו? הוא אמר לילט, השיחה הסתיימה והוא נעלם. מאז לא שמעתי ממנו כלום.
מה עלי לעשות כעת?
אשמח לשמוע את חוות הדעת שלכן. תודה!
אציין שאני כן רוצה להמשיך בקשר עימו, אבל האם עלי ליצור קשר?
 
יהודית1988
10:01 04.06.16
שכששאלתי אותו מדוע אתה נמצא שם הוא ענה לי בכך שהוא אינו חייב לי כלום, שהוא לא שם לי טבעת על האצבע ואף אחד לא יגיד לו מה לעשות. הסברתי לו שאני לא הייתי רוצה שהבן זוג שלי יחפש אחרות והוא ממשיך לטעון שהוא לא חייב לי כלום.
 
טלי צרקינסקי  
16:10 05.06.16
יהודית שלום,

נראה שמשהו התרחק ביחסים שלכם לפני שהיה את האירוע שבו ראית אותו באתר ההיכרויות ויש מקום לבחון מה? אפילו על מנת ללמוד מה קרה שם.

האם היה מתח לפני? האם נאמרו (על ידי שניכם?) דברים לפני, האם הריחוק היה שלו, חד צדדי, או לאחר משהו שקרה בקשר?

מבחינת נאמנות בקשר והתחייבות הדדית בקשר, כמובן שזה לא רק כשנשואים, גם כשיש קשר רציני או כשמנסים לבנות משהו זוגי, המטרה היא לנסות להכיר ולהעמיק בקשר, בוודאי קשר של כחצי שנה. רק את יודעת מה היה טיב היחסים ביניכם, מה היו הקשיים, מה הרצונות שלכם לגבי ההמשך ועד כמה יש שליטה היום מבחינת הרצון לנסות שוב, שלך והן מבחינת הצד שלו.

את מעלה משהו בקשר שהיה בו חוסר אמון מה שהביא אותך לבדוק אותו ולמעשה גם להיות באתר היכרויות (אף אם לא חיפשת היכרות בעצמך).

השאלה על מה "מתיישב" חוסר האמון? מדוע הוא קיים? האם אי פעם דיברתם על זה? האם יש עם מי לדבר?

חשבי על הדברים האילו ותמיד כדאי שהתקשורת תהיה ישירה ופחות מומלץ דרך אמירה כמו "יש עוד אתר היכרות שפספסת"..(אני מבינה מאיזה מקום זה בא, מעין הומור שבא להסתיר ולהתמודד עם כאב, אך לא יביא אותך לתשובה והתמודדות).

מקווה שלכאן או לכאן, התשובות יביאו אותך להמשך בריא ונכון עבורך מבחינת קשר ולתובנות לגביו.

בהצלחה רבה,





התחלתי לפני חודש לצאת עם מישהו שהתחיל איתי.
בני 28.
הוא מצד אחד אומר הרבה פעמים דברים יפים והיינו יוצאים לסרטים ופיקניקים וכד׳
ולאחרונה גם שכבנו.

לאחר מכן יצא מצב שיומיים לא דיברנו. ביום השלישי אני כתבתי הודעה והוא ענה ונפגשנו ולאחר מכן באנו אליו.

אם מישהו מעוניין (כשאנחנו יחד), למה הוא לא כותב לי שום דבר ועוברים ימים בלי תקשורת?
מהצד השני כשאנחנו יוצאים אז כן כיף לנו וטוב. ממה זה יכול להיות? חושבת לסיים את העסק כי לא מתאים לי ככה אבל יכול להיות שאני פזיזה.. תודה..
 
טלי צרקינסקי  
16:07 02.06.16
שלום לך,

נראה ממה שאת מעלה שיש דברים שטובים ומחברים בקשר ויש משהו שמטריד אותך בו. נשמע שלא כדאי לקבל החלטה פזיזה (כמו שאת מעלה), אלא יהיה נכון לבדוק אתו מה קורה אם יש תקופה כזו של ימים ללא תקשורת.

כשיש התקרבות,שיתוף ואינטימיות בקשר, חלק מכך היא היכולת גם לאפשר לעצמך ביטוי ולברר אתו דברים כאילו, לשאול, לומר מה שמרגישים ועוד. יש לזה בהחלט מקום.
את מציינת ימים בלי תקשורת, חלק מהתקשורת בין אנשים, היא לדבר על מה שקורה כשאין תקשורת, זה טבעי וזה חשוב לדבר על זה. גם לך וגם לו ותראי מה קורה.

מאחלת לך הרבה הצלחה,
היי אני ובעלי נשואים חצי שנה הוא בן 25 ואני בת 23. יצאנו ביחד שנתיים לפני ולאורך כל המערכת יחסים שלנו הייתי מגלה שהוא מסתיר ממני דברים, מוחק הודעות, משקר לי.
זה התחיל מזה שהוא ישב איתי בפאב שעוד היינו חברים וחיכה שאני אלך לשירותים כדי לשלוח לבחורה אחרת הודעה שחשב שהיא בפאב כדי להגיד לה שלום. אחרי זה מוחק הודעות. אבל החלטתי להבליג הלאה כי אני מאוד אוהבת אותו. היו באמצע עוד שקרים שהוא טען ששיקר בלי סיבה.(בנאדם שמשקר זה כי יש לו משהו להסתיר!)
בנוסף יש לו מישהי מהלימודים שהוא חוזר איתה קבוע הביתה, בהתחלה הראתי קצת קנאה אבל למדתי לחיות עם זה. כל פעם שהיה נמצא איתה באוטו היה ממעיט בשיחה איתי קצת נשמע לחוץ ואומר שידבר איתי אחכ. הוא טוען שלא נעים לו שהיא מסיעה אותו והוא מדבר בטלפון למרות שאמרתי לו שהוא יכול לעשות את זה יפה ולא לסנן אותי ככה. מה שגרם לי לתהות אם להישאר איתו זה שהוא שיקר לי שהוא חוזר באוטובוס הביתה ולבסוף גיליתי שהוא חזר עם אותה בחורה.. הרגיש לי שהוא משקר והרמתי טלפון לבדוק.. במהלך השיחה אני שומעת שיש מישהי לידו ואני שואלת אותו מי זאת ומשקר לי לידה(!!!!) שזאת מישהי שיושבת לידו באוטובוס, ואז הגיע החלק שהוא ניסה לסנן אותי ולא רציתי לנתק . לבסוף בגלל שלא רציתי לנתק בעלי שם אותי על השתק כדי להגיד לה ביי בלי שאשמע. אחרי שכעסתי הוא התנצל והודה ואמר שהוא סהכ רצה לחזור אליי כמה שיותר מהר הוא התנצל ונשבע שלא יעשה זאת שוב. זאת לא פעם ראשונה ולא עשירית שהוא משקר וגם סתם ככה בלי סיבה. מאוד פגע בי שהגיע לרמות כאלה. אני לא יכולה להמשיך הלאה ולהאמין לו יותר לשום מילה שהוא אומר. מבחינתי אמון זה הדבר הכי חשוב במערכת יחסים וזה מאוד פגע בי ואני לא יודעת כיצד לפעול. זה כבר השפיע עליי בזה שהאהבה שלי אליו ירדה וזה מאוד מטריד אותי. הוא נשבע שלא בגד בי אני רוצה להאמין אבל לצערי לא מסוגלת.
אני לא יודעת איך להתנהג איך להגיב מה לעשות לפרק את החבילה לפני שיהיו ילדים?? להישאר איתו ולחיות כל הזמן אחרי חיפוש השקר הבא??
יש לציין שעשינו הרבה שיחות בינינו והתאמנו ציפיות ולמרות זאת השקרים יותר גדולים מזה
 
עדי בדיחי  
09:21 01.06.16
שלום בר,

את מכירה את בעלך כבר שנתיים וחצי כך אני מבינה, וכבר לפני הנישואים הבחנת בדפוס של שקרים והסתרות.. לאחר הנישואים את מתארת כי הדפוס המשיך, ובעלך לא היה ישר איתך כלל. זוהי התנהלות שאינה תקינה בכל קנה מידה.

בוודאי שהבאת ילדים לזוגיות במצב משבר ועם התנהלות כזאת של בן הזוג רק תוסיף מתח. כדאי ראשית לפתור את המצב, ולאחר מכן לחשוב על הרחבת המשפחה, לדעתי.

הדבר הנכון והטוב ביותר לעשות הוא להגיע יחד לטיפול זוגי ולבדוק איך ממשיכים. יש אנשים שיש להם דפוס כזה, כהפרעה נפשית, יש לכך טיפול. השאלה היא האם תוך טיפול זוגי הדבר יעלה, והאם הוא מספיק מודע לעצמו ורוצה לשנות את הדפוס הזה אצלו.

כך או כך אני ממליצה לא לחכות, לגשת לטיפול זוגי- לא מגיע לך להישאר במערכת הרסנית. אם אפשר לבנות אותה מחדש בטיפול- מה טוב. יתכן ותעברו מספר מטפלים עד שתגיעו למי שמתאים, אבל אם את אוהבת אותו ואת חשה כי יש על מה לעבוד- זה שווה את הדרך.

מטפלים זוגיים ניתן למצוא גם בקופות החולים, דרך הביטוחים, במחלקות לשירותים חברתיים, או באופן פרטי.
שלום, שנינו בני 30.

אשמח לשאול מה מעיד על זה שבן זוגי לא יכול להישאר במערכת יחסים שלנו מעל חודשיים/שלוש? והאם דבר כזה שחוזר על עצמו יכול להעיד על כך שפשוט הוא מרגיש שאולי מיצא את הקשר? שמאס לו? שאני מאסתי עליו? ואם אכן מיצא, אז למה כל פעם אנחנו חוזרים אחד לשניה? משהו שלא מובן לי, אם אתה מעוניין בי ורוצה את הקשר ואתה באמת מראה את זה, וכעבור חודשיים שאתה מאוד קרוב, אתה פתאום מתרחק.. ואז לרוב יוצא מצב שאני שואלת מדוע אתה מרוחק? האם אתה ברוגז? ואז הוא יכול להתעצבן או להגיד שהכל טוב וההתרחקות עדיין ממשיכה עד שזה מתפוצץ בזמן השיחה ואני רבה איתו שהוא מתנהג לא לעניין וכך הקשר נגמר. לכן אינני רוצה לפתוח בשיחה למרות שאתמול שאלתי אותו- מה אתה ברוגז שאתה לא עונה ולא כלום? הוא אמר לא ברוגז אני ישנתי שהתקשרת ורק הבוקר שקמתי לעבודה ראיתי את זה. הענין הוא שהוא לא טרח לחזור אליי מהלילה וכבר 2 בצהריים.

אנחנו מכירים שנתיים בערך ובמשך השנתיים האלה- כל כמה חודשים מעטים- 2,3 הוא פתאום מתחיל לזייף. מתרחק, לא מתקשר כמו פעם, בקושי נפגשים.. וזה באמת קורה שחודש חודשיים הוא מתנהג לעניין וקרוב יותר מתמיד, ואז פתאום הוא סוג של נעלם. הוא יכול להיות הכי קרוב אליי, להתנהג כמו בן זוג, להתקשר הרבה, להיפגש, ופתאום להתנתק, להיעלם , לא לענות לשיחות, להיעלם כל הלילה ואפילו בבוקר לא להתקשר ואם אני יזמתי שיחה בבוקר אין מענה. אני רוצה לציין שהוא לרוב זה ש"רודף" אחריי, וכשאני שמה לב בהתרחקותו אני זאת שמתחילה להתקשר פתאום הרבה והוא לא נענה לי. שלא תבין לא נכון- אני גם יוזמת שיחות אבל לא בתדירות שהוא, הוא גם מתקשר סתם לקשקש על שטויות.

יצא לנו למשל להיפגש החודש 3 פעמים בשבוע אחד, ובשבועות הנותרים פעם או פעמיים, ולא ראיתי אותו בדיוק 10 ימים. וב- 4 ימים אחרונים הוא דיי מרוחק. אני לא ממש מבינה את פשר ההתנהגות הזאת... אפשר לומר שאחנו כן זוג, מדברים המון אבל יותר מדברים מאשר נפגשים ועכשיו בכלל אני שמה לב שהוא לא מתקשר.

תודה ושבת שלום
 
טלי צרקינסקי  
17:18 28.05.16
שלום נטלי,

לא ניתן לדעת דרך הפורום על מה מעידה התנהגותו של בן זוגך, מה שכן ניתן לדעת, היא מהו דפוס התנהגותי שכזה. יכולים להיות מאחורי דפוס כזה דברים שונים שאחד מהם בולט הוא אי רצון לקשר רציני. האם קשור אליך? לאו דווקה.. יכול להיות שזה בכלל קשור לדברים שלו עם עצמו.

התנהגותו מתאפיינת בהתנהגות של הכעס ולא לדבר את הכעס. כשאת פונה אליו לאחר שאת לא מצליחה להשיגו ואת שואלת לגבי היעדרות/התרחקות שלו הוא עונה לך "אבל הכל בסדר" ואת יודעת שזה לא בסדר. זוהי גם התנהגות במקום רגשות (במקום לדבר אותם) - משהו מאד חשוב שיתקיים בזוגיות.

לא ברור מה הרקע של הפרידות שחוזרות בקשר שלכם ומדוע יש כל פעם התרחקות שלו.

אני הייתי אף מפנה את השאלה אליך: מה לך חשוב בקשר הזה? מה חשוב לך כיום? איזו זוגיות את רוצה? ואם זה שהוא יכול לתת? את רוצה להיות שם? שיש זוגיות ו.. אין..

כשלא ברור מה יש. כשיש אותה "על הנייר" אך לא תמיד הוא שם?

חשבי על הדברים ועל מה שחשוב לך היום בחיים.

בברכה,
היי
שמי דנה ואני בת 25.
יש לי חבר כבר חמש שנים. אני אוהבת אותו, ההורים שלי קצת חופרים לי על זה שהוא לא נראה טוב, שהוא מתנהג מוזר (זז כל הזמן), קצת נשי, רזה מידי.
עכשיו בגיל כזה עולות תהיות כמו האם להמשיך עם החבר הראשון לכיוון חתונה. אני רוצה להחליט כי אני יודעת שיכול להיות שההצעה תבוא בשנה הקרובה.
אני חושבת שהוא רזה מידי, ואומרת לו, אבל זה לא עוזר. בסופו של דבר אני מאמינה שזה משהו שמשתנה עם השנים.
אנחנו באותו ראש, והוא מפרגן, מבין, אכפתי, אבל איך אדע אם לא ניסיתי דברים אחרים? ההורים שלי לא אוהבים אותו וזה כל הזמן חודר אליי ומכניס לי תהיות, כי אני בן אדם שמאוד מרצה את ההורים שלו וחשוב לו מההורים שלו.
אני מרגישה שכל פעם שההורים מעירים משהו זה משפיע על המשיכה הפיזית שלי אליו, ואני פשוט מתרחקת ממנו.
כיף לנו ביחד, אנחנו גרים אצל ההורים שלו ומסתדרים, אבל איך אדע אם הוא האחד?
האם זה סתם רגליים קרות, או שיש פה משהו אמיתי?
אני גם כל הזמן שומעת מאנשים על זה שאחרי מע' יחסים ארוכה הם ידעו מה הם מחפשים והמציאה של הגבר המתאים הייתה צמודה לכך.
מבחינת שאיפות בחיים, יש לנו אותן שאיפות.
מבחינת מין - יחסית טוב, אנחנו לא עושים הרבה כעיקרון בגלל השגרה המעמיסה.
המשפחה שלו אחלה איתי. ואני איתם. ממש אחלה. הם רומנים.
"לקחת הפסקה" וכאלה אחרי 5 שנים.. לא נראלי הגיוני.

אשמח לייעוץ. אני יודעת שאין תשובה אחת נכונה וזה מה שקוראים לו "קבלת החלטה".

תודה
 
טלי צרקינסקי  
08:51 28.05.16
דנה שלום,

ממה שאת מתארת נראה שאת מבינה הרבה דברים.

את מיטיבה לתאר את השפעת ההורים שלך, עד שלעתים השפעה זו מרחיקה אותך פיזית מבן זוגך ועוד מצבים.

מספר דברים למה שהעלית:
ראשית, חששות לפני צעד כמו חתונה הן טבעיים. זהו צעד משמעותי, נכון שהוא אינו בלתי הפיך, אך אנשים מתחתנים במטרה להמשיך לעתיד משותף.

משהו נוסף שעולה מדברייך: מספר דברים אצל בן זוג, את מציינת מס' דברים שמפריעים (רזה מידי ועוד). במציאות, אין אדם מושלם, לא קיים. יכול להיות בן זוג רזה מידי, עם כרס או כל דבר אחר, חיצוני או מבחינת אופי.. אך אין שלמות. השאלה עד כמה זה משהו שמפריע לך ועוד שאלה, עד כמה לעומת התכונות האחרות שיש לו.

חשוב לזכור שאנשים משתנים במהלך החיים (יכולים לשנות משקל - לחיוב או לא לחיוב ועוד ועוד ואנו מכילים את השינויים הללו בזוגיות).

הורייך: אני מבינה שיש להם דברים לומר. האם פעם שוחחת אתם? האם פעם אמרת להם שאת אוהבת אותו ויש לך קושי עם הביקורת שלהם? ואם זה בן הזוג שאת תבחרי לחיות אתו את תרצי שהם יקבלו אותו כחלק ממכלול בחירותייך בחיים?
האם הם מקבלים בחירות אחרות שלך?

נקודה נוספת חשובה, עד כמה את יכולה "לסנן את הרעשים" מבחוץ. שה"חוץ" פחות ישפיע עליך. לאנשים מכל מיני מקומות יכולים להיות הערות שונות על החלטות בחיים (בכל תחום -לימודים/עבודה/זוגיות/ילדים/בחירות כאילו ואחרות) שבסופו של דבר, הן שלך. הן הולכות אתך והן חלק מהחיים שלך. בוודאי שאפשר להתייעץ עם אנשים אך עד כמה יש הביטחון ואת המקום שאת יכולה לסנן את הרעשים החיצוניים ולקחת לך באמונה מתוך עצמך, את מה שאת באמת מאמינה שנכון לך ואת מה שאת רוצה לעצמך..

המקום הזה חשוב מאד, הוא לא קל כי בני אדם מושפעים מגורמים חיצוניים (מי יותר ומי פחות) אך הוא מקום התפתחותי חשוב מאד שיכול להיות לך מאד טוב.

חבר ראשון - יש אנשים עם דילמה כזאת. כנראה שהתשובה לכך היא שאם מערכת היחסים טובה לקשר ארוך, מדוע לנסות עוד? אני מבינה שיש סקרנות להתנסות ולחוות חוויות נוספות, יש בכך סיכון של לאבד את הפרטנר הטוב שיש היום.

אין ספק שרק אתם יכולים להחליט על מיסוד הקשר ביניכם. ממה שאת מעלה נראה שיש בקשר הרבה דברים טובים וחשובים.

אני מבינה שהערות חיצוניות משפיעות ועלולת "להתיישב" בדיוק במקומות של הדילמות הללו ועוד יותר אם את חווה משהו (נניח הוא קצת רזה, אז מישהו עוד מעיר על זה..)

בפועל, טוב לסנן את הרעשים החיצוניים.

אנשים משתנים גם כך בחיים, חזותית, מבחינת אופי. לא בכל דבר, ולא ניתן לשנות אדם אחר. בזוגות יש השפעה הדדית האחד על השנייה אך המטרה בזוגיות אינה לשנות אדם אחר, אלא לעזור, לתמוך ולהיות שם האחד למען השנייה.

חשבי על הדברים, בסופו של דבר ההחלטה היא אם טוב לך עם בן הזוג ואתו היית רוצה לבנות חיים, שם התשובה.

משהו נוסף -
אני מאחלת לך הרבה הצלחה ומאמינה שאת תקבלי החלטה ממקום נכון.
הי, נשואים 17 שנה עם שני ילדים בגיל ההתבגרות. הקשר התחיל בידיעה שיש ביננו פערים רבים אך אני האמנתי שאני אשנה אותו...חשיבה של ילדה. את מקום האהבה תפס הכעס והתסכול אך תמיד היתה ידי על העליונה והאמנתי שהוא תמיד ירצה אותי. פתאום כרעם ביום בהיר הצהיר שנמאס לו. לא יכול עם הזלזול, עם זה שאני מגמדת אותו וכו'. התקשורת גרועה והוא נורא ילדותי, ושטחי. כל החלטה אני צריכה לקחת לבד, כל יציאה משותפת אני צריכה לזום. כמו נמלה עובדת עם רוטינה של עבודה, בית וטלויזיה. אך לשגרה נוסף התחביב שלו לפוקר שממלא אותו ולא משאיר לו שום זמן או רצון לבילוים משותפים. אני טוענת שכל השנים היחס שלי נובע מחיפוש אחר תשומת לב. השיא הגיעה לכך שלא רצה לחגוג עימי יום נישואין וטען שגם לא ניתן לסוע לשום מקום כי אין כסף, אך בשיחה אקראית שלו בטלפון נתן את פרטי האשראי לחופשת פוקר עם החבר'ה...
בפיצוץ שהגיע עקב כך טען שנמאס לו ורוצה שנפרד, ופתאום נבהלתי נורא והבנתי שאני לא רוצה, אלא רוצה רק שינוי.
ברור לי שאנו זקוקים לעזרה ודחוף, אך הוא לא רוצה. מה לשעות? ככה אי אפשר להמשיך ואופצית הפרידה מפחידה נורא...
 
טלי צרקינסקי  
08:27 28.05.16
יושי שלום,

היכולת לנתח את המצב דרך בפורום היא מוגבלת, אך אנסה להאיר ב"א" דברים.

את מתארת קשר שאת היית דומיננטית בו, שהתחתנתם עם פערים והייתה בך מחשבה שיש בך היכולת לשנות אותו לפי מה שהיית רוצה אולי שהוא יהיה. זה לא משהו אפשרי.

עם השנים נראה שסוג התקשורת שלכם הייתה לא טובה והדדית והייתה לפי התמה הזאת שאת מנסה לעצב אותו והוא במקום היותר שקט. לעתים דברים מתהפכים במהלך הנישואים ובעלך, זיהה כעת מה לא מתאים לו יותר כדרך חיים והוא מעלה זאת מולך או דרך התנהגויות שלו (להתנהג את מה שמרגיש).

עתה כשנושא הפרידה עולה ואת רואה אותו ממקום של יותר כוח והחלטיות, את נבהלת. כי היה אצלך מקום של לשמר אותו כמשהו שאפשר "לעצב" "לשנות" ועוד.

אז מה קורה שהוא רוצה משהו אחר? להביע את עצמו? לחוות קשר אחר?

הוא מערער את ההומיאוסטזיס (=האיזון) בבית שאילו המשאבים הזוגיים והקודים שהיו במערכת היחסים שלכם.

והוא "קורה תיגר" שלמעשה לא חש שוויון בקשר שלכם.

לעתים יש דברים שמבינים עם הזמן ואני מאמינה שאם רוצים לשנות, חשוב ראשית להבין מה קורה.

מה כדאי לעשות?

מספר אפשרויות:

ראשית אפשר לדבר אתו על כל הדברים האילו ולשאול אם יש רצון להתגייס, לקחת את הטוב שהיה בנישואין שלכם ולעשות עבודה משותפת (לרבות שאת תעשי עבודה על החלקים שלך שהוא מעלה) ואם כן, ניתן לגשת לקבל עזרה מקצועית ממטפל/ת זוגית.

ממליצה מאד להיות אמפתית בשיחה כזו וכן להכיר בכך שהיו תקופות שהיה בך רצון לשנות אותו ואת מבינה דברים שהוא אומר (ויש חלק לכל צד וכו'..) אך יש רצון עמוק לשנות היום את הדברים (רק במידה ויש רצון כזה).

בטיפול כזה חשוב לבדוק את התקשורת ביניכם, מה הבסיס שהביא לידך להיות על העליונה, לשליטה, לכעס שתפס את מקום האהבה ועוד דברים שאת מתארת כאן.

חשוב מאד להפריד אם המקום בזוגיות הוא רצון להמשיך לשנותו ולשלוט בו או באמת לעשות שינוי אמיתי, כי אחרת כנראה התסכול יעלה שוב ושוב והפרידה תגיע.

במידה ויש רצון שלך והוא אינו מגויס לתהליך שינוי - ממליצה לפנות לטיפול אף לבדך ולהיעזר.

מאחלת הרבה הצלחה ובברכה,





שלום לכולם,
לפני מספר חודשים כתבתי כאן על הקשר בין בעלי לידידה שלו שמפריע לי (ידידה שהכיר לפני שהכיר אותי), למרות שהוא דיי מינורי. התכתבות ב"וואטס אפ" פעם בשבועיים/שלושה. הם בעבר יצאו לשני דייטים. לא היה ביניהם שום דבר רומנטי, למרות שדיי ברור שהייא רצתה אותו איזושהי תקופה. היא רווקה כבר תקופה ארוכה.

קצת רקע עלינו: אני בת 33, בעלי בן 46, נישואין שניים של שנינו (ללא ילדים מנישואין קודמים). לפני שבועיים ילדתי את הבן הראשון שלנו.
מע' היחסים שלנו מאוד כנה, ואנחנו מדברים על הכל. בגלל חוסר איזון הורמונלי שלי-הדיבור בינינו נעשה הרבה פחות סבלני, במיוחד כשאמר לי שהידידה שלו רוצה לבוא לבקר את התינוק, ושהיא שאלה איזו מתנה להביא. אמרתי לבעלי: "המתנה הכי טובה זה שהיא תסתלק מחיינו", כמובן שהטון שלי היה דיי רעיל, כי עד כה הצהרתי את חוסר שביעות רצוני מהקשר שלהם בצורה נינוחה, אבל כעת, אחרי לידת ואקום טראומטית ודרמטית ביותר, וירידה חדה מהורמוני ההיריון- התפרצתי. בעלי אמר שחשוב לו שארגיש בנח- ואם לא בא לי לראות אותה- זה בסדר, היא לא תגיע. הייתי כעוסה ואמרתי לבעלי שאני לא מרגישה בנח לסרב לביקור שלה, ושתבוא לבקר ושגם כרגע לא בא לי לדבר איתו כדי שלא אפלוט דיבורים לא נעימים. בעלי לקח את זה מאוד קשה. היום התקשורת בינינו הייתה לא כעוסה (גם מחוסר שעות שינה).

אני מאוד עצבנית עליו כי לדעתי הקלפים פרוסים על השולן, כלומר הוא יודע שהקשר הזה מאוד מציק לי- והוא לא מפסיק אותו. זו הציפייה שלי. אני מודה שהוא כן בא לקראתי והפחית את מינון ההתכתבויות איתה והוא לא נפגש איתה לבד.

למה אני, בעצם כותבת כאן? כי ראיתי התכתובות של בעלי עם הידידה הזו, והזדעזעתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בהתכתבות הידידה מציינת שהיא יוצאת לדייטים, ושכולם רוצים ממנה רק סקס, ושהיא חוששת שאם היא תתן למישהו לגעת בה בדייט ראשון- אז זה יהיה דיזינג, היא התייעצה איתו כמה לאפשר לבחורים לגעת בה בדייט ראשון.
אני לא יודעת איך להתייחס לזה????? האם עלי להגיד לבעלי שהצצתי לו במייל וראיתי את ההתכתבות הזו??? לא מבינה למה רווקה צריכה להתייעץ עם גבר נשוי על סקס???? האם אני מגזימה?????.
 
טלי צרקינסקי  
10:18 27.05.16
שלום לך,

מזל טוב על הולדת בנך.

אני זוכרת שכתבת כאן הודעה.

אני ממליצה לך להתבונן במה שאת מספרת בכל הסיפור ולא ממקדת אותו או מתייחסת דווקא בסיפור שגילית דרך הנייד שלו (=באותה התייעצות לגבי הדייטים שלה)

את באמת מתהלכת זמן רב שהקשר ביניהם רובץ עליך רגשית, עתה זה יותר רגיש כי את אחרי לידה, יש שינוים הורמונליים, הפכתם מזוג למשפחה וזה שינוי מאד גדול.

כשציינת שאת לא רוצה שהיא תבקר אתכם לאחר הלידה, (שהיא "תסתלק" מחייכם), בעלך אמר לך שחשוב לו מה שאת מרגישה. אמרת שזה לא נעים לך אך אם תגיע את מקווה לא להתפרץ או לומר דברים לא במקום. תגובה כזו היא תגובה של התנהגות של הכעס במקום לדבר עליו וזה משהו שלעתים קורה כשמרגישים שלא רוצים לדבר ולפתוח מצבים של כעס בזוגיות, של מה שמפריע בזוגיות. הדברים האילו מאד חשובים.

הייתי מציעה לך כיום להשקיע משאבים רגשיים ופיזיים בתוך הזוגיות שלכם. זה כולל להעלות דברים שחשובים לקשר שלכם, לרגשות שלכם, לאחר הלידה, איך למצוא לכם גם זמן איכות של שניכם, מה יהיה שם? ועוד.. וכן, חלק מזה זה לדבר על מה שמפריע ולשאול. לא בדרך של תוקפנות פסיבית, (passive agressive) אלא להביא את הדברים בזוגיות (הקלפים "על השולחן"). מה פוגע בך? מה הידידה הזו עבורו, שיחה פתוחה, הדדית ומאפשרת. אחרת יהיה מאד קשה להתקדם ואת תישארי אם הספקולציות שלך ועם כעסייך.

אם יש לכם קושי רב לתקשר ביניכם באופן בונה, ניתן להיעזר בייעוץ.

בברכה,





היי עדי וטלי,
מתנצלת מראש על האורך, אשמח אם תקראו ותתנו לי את חוות דעתכן (אשמח ל"ניעור" קצר)
אני בת 35, ידעתי מערכות יחסים הרסניות עד שהכרתי לפני 3 שנים את בעלי.
לפני הכרותי איתו הייתי מנוטרלת כחצי שנה עקב בעיה רפואית קשה, זה היה בגיל 31 לערך וכבר חשבתי שנגמרו חיי.
בנוסף, היו לי חיים לא פשוטים עם משפחתי, ספגתי מכות וההעלבות בגיל ההתבגרות, פעמים רבות ברחתי מהבית, מגיל 20 נדדתי בין דירות שכורות, לא היה לי קל.
הייתי בטוחה שחיי נועדו להיות כישלון.
זמן קצר אחרי שהחלמתי פגשתי את בעלי. דברים הלכו טוב. הוא לא נבהל מהבעיה הרפואית שהייתה לי ומהמשפחה המטורללת שלי. הוא תמך בי ופרגן לי לאורך כל הדרך. כעבור 8 חודשים התארסנו, כשמלאו לנו שנה כבר עמדנו מתחת לחופה.
הספקנו לעשות 2 טיולים ארוכים בעולם, הוא נתן לי ונותן לי את כל מה שלא היה לי.
אני הייתי היחידה שהכיר להוריו, מעולם לא הביא מישהי הביתה.
אימו סיפרה לי שלפני כמה שנים אביו פזל לכיוונה של אישה אחרת ופגע בה מאוד.
בעלי, שגר באותה תקופה איתם, לקח את זה קשה, עזב את הבית וסרב לדבר עם אביו.
הוא נפגע מאוד ממה שאביו עשה, עד היום לא שיקם לחלוטין את יחסיו איתו ולא קורא לו "אבא".
אימו אמרה לי אינספור פעמים (מיוזמתה, לא שאני שאלתי) שבנה (בעלי) אינו כזה ושזכיתי בגבר אמין, נאמן ומסור.
היא סיפרה לי שבעקבות המקרה הוא לא היה מוכן לצאת עם אף אחת ולא התאהב וכשפגש אותי הכל השתנה. היא לא האמינה שהוא יצליח להתאהב
ואכן, בעלי הוא אדם מדהים, מפנק, אוהב, דואג, מעניק, מפרגן, זכיתי לגמרי!

במהלך התקופה שלפני החתונה היה לי ביטחון גבוה, סמכתי עליו ועל היחסים שלנו
מאז החתונה החלה אצלי ירידה...
ידעתי חיים לא פשוטים ודברים אף פעם לא הצליחו לי.
והפעם, אני סוף סוף פורחת.
יש לנו תינוק בן חצי שנה, ואנחנו מתכננים עוד אחד בקרוב.
לשמוע את בעלי אומר שיהיה לנו עוד אחד ושבקרוב אהיה שוב בהריון מרגש אותי עד דמעות.
סוף סוף אני מרגישה שיש לי משפחה, שאני שייכת.
לפני כמה חודשים בעלי שוחח עם מישהי ביתר נחמדות בנוכחותי, אני מאוד נפגעתי, כשהטחתי את זה בפניו הוא אמר לי בין היתר שהוא יודע שאני לא אבגוד בו בחיים ושגם הוא לא כזה, עד היום שאני טיפה מתערערת אני נזכרת במילים שלו

אני פוחדת שתתנפץ לי האידליה בפנים, פוחדת להיפגע
עד היום הוא מעולם לא פגע בי, פוחדת שזה עלול לקרות
אני חיה בחשש שמתי שהוא כבר לא אהיה אטרקטיבית בעיניו
למרות שאני יודעת שהוא לא כזה, שהוא גבר לעניין, איש של בית, איש מסור
בזמן שאני כותבת את המילים האלה יש לי דמעות בעיניים כי אני יודעת שזכיתי ואיזה גבר מדהים יש לי ושכנראה עשיתי משהו טוב שזה הגיע לי
עדייןי ש לי צורך להיות כל הזמן בשליטה, להחזיק הכל ב2 ידיים כדי שלא יתפרק
אני כל הזמן חיה בחשש ואין לי סיבה בכלל!

אשמח ש"תנערו" אותי מהתחושות האלה ושתגידו לי שאין לי שום סיבה לפחד או לדאוג, ,שהכל בראש שלי
תודה!
 
עדי בדיחי  
14:44 10.05.16
הי שני,

ראשית אני מצטערת לשמוע על מה שעבר עלייך, ללא ספק עברת חיים מורכבים. העובדה שבנית לעצמך חיים טובים דיים עם שותף איכותי ואף משפחה היא משמעותית מאוד.

הדברים אולי באמת "רק" בראש שלך, אבל אנחנו שם מתמקדים - מה קורה בראש שלך, ולאן מחשבותייך נודדות ולכן גם פעולותייך. נשמע שמדובר באמת בבעל מסור. הוא דיבר עם אותה אישה בנוכחותך ועל כן בוודאי לא התכוון למשהו אחר מעבר לנחמדות. הרבה אנשים סימפטיים הם פשוט סימפטיים לכולם. ולפעמים מול המין השני זה יכול להתפרש אחרת למרות שלא כך הדבר.

המקומות הרגישים אצלך יושבים על אותם חוסרים שלא קיבלת בעבר ואת כן מקבלת איתו. החשש שהכל יפול, שלא תהיה לך שליטה , הוא חשש מובן. לכולנו באופן זה או אחר יש חשש לאבד את "רכושנו" מבחינת בן הזוג, משפחה, איכות חיים וכו'. אצלך הדבר מורכב בשל החיים שעברת. רצוי שתשוחחי על כך עם בעלך, חשוב שהוא ידע באמת עד כמה את רגישה ולמה את נודדת למחשבות כאלה. זה ברמה הזוגית.

ברמה הפרטנית, את בוודאי יודעת, שעל מנת להקל עלייך את תמיד מוזמנת לפנות לתמיכה מקצועית ולקבל שיחות, אפילו לתקופה זמנית, כדי לעבד מעט את מה שעבר עלייך מול איש מקצוע. יתכן והיית בטיפול כזה בעבר, אבל כעת שאת נשואה, וחושבת על הרחבת המשפחה, כמובן הדברים האלו הם דינמיים ויכולים להביא מחשבות שונות, חששות, כמובן שכל אחד מבני הזוג מביא את המקומות האלו לתוך הקשר. על מנת לעזור לך להפריד ולהתמודד בכל "החזיתות" מטפל יכול לסייע בכך.

אני משוכנעת שהרבה מאוד מהדברים שאת חווה יכולים להיפתר או לפחות להיות פחותים בעוצמתם אם תוכלי לשתף גורם כזה.

מאחלת בהצלחה רבה,
 
שני
12:32 11.05.16
היי עדי,
תודה על התגובה המהירה
שוחחתי אתמול עם בעלי (בדמעות רבות) ואמרתי לו שאני מאוד פוחדת שמשהו יקרה לנו
חזרתי ואמרתי לו כמה היו לי חיים קשים (הוא יודע את זה כבר כמובן), כמה אני מאושרת היום שיש לי משפחה שהקמתי בעצמי וכמה שאני פוחדת שמשהו רע יקרה.
אמרתי לו שמדי פעם יש לי ירידת ביטחון עצמי ושאני זקוקה לחיזוקים ממנו, שיגיד לי כמה אני משמעותית עבורו, שהוא אוהב אותי ושהוא שמח שהוא התחתן איתי וחי איתי.
ביקשתי ממנו שיגיד לי שאין לי מה לדאוג וששום דבר לא יקרה.
הוא מצידו אמר לי "למה שיקרה משהו" ? ושאני יכולה להיות רגועה.
עוד הוסיף שמאוד קשה לו לחיות ככה שאני חסרת ביטחון, שיש לי חרדות לגבי דברים רבים, שאני כל הזמן זקוקה ליחס וחיזוקים ממנו ושהוא לא מבין למה זה קורה.
שאלתי אם הוא אוהב אותי כמו פעם והוא אמר שכן ושאני צריכה לבטוח בו.
עוד הציע שאגש לטיפול כדי שיעזרו לי להתמודד עם החרדות האלה שמשפיעות עלי מאוד.

הבעיה היא שאני מרגישה שהוא לא מבין כמה נשים זקוקות לחיזוקים אחת לכמה זמן וכמה הן צריכות שיגידו להן כל הזמן כמה הן משמעותיות ויפות וחשובות.
הייתה תקופה שהוא אמר לי את זה המון, מאז הולדת בננו ובעקבות ריבים רבים שהיו לנו הוא כבר אומר לי את זה פחות...

אני מנסה להסביר לו שזה משהו שקיים אצל נשים רבות ולא רק אצלי, קצת קשה לי להגיע אליו למרות שהוא מאוד משתדל
עדי - האם זה הגיוני שבתחילת הקשר יש יותר חיבוקים ונשיקות וככל שהזמן עובר (במיוחד אחרי שנולד ילד) זה הולך ופוחת?
יכול להיות שאם אני אחבק אותו בכל הזדמנות ואתן מעצמי זה יגרום לשינוי חיובי גם אצלו והוא יתחיל לתת יותר?

איך אני יכולה לגרום לו לרצות להעלות לי את הביטחון העצמי?
איך אני יכולה במקביל לטיפול לשמור על שפיות ולבטוח במה שיש לנו?
 
עדי בדיחי  
16:48 12.05.16
הי שוב,

אני שמחה שעשית את השיחה הזאת ונכון לשתף ובעיקר שמודבר בבן זוג שמקשיב ומכיל כמוהו.

אני חושבת שאין מה להשוות לנשים אחרות- קודם כל כל אחד ומה שהוא זקוק לו, מצד שני, אני חושבת שלאור העבר הלא פשוט שלך העוצמות אצלך מעט שונות, ובן זוגך מרגיש אחריות שתרגישי טוב יותר- בעוד האחריות היא אצלך. אי אפשר "לגרום" לסביבה לעזור לנו ולטפל בפצעים שלנו- הם יכולים בהחלט לסייע להקל, אבל כל עוד הפצע מדמם- אף פלסטר לא באמת ירפא אותו. כלומר, כל עוד הוא יגיד לך מילים חמות וחיזוקים חוזרים- זה יעזור כמו אקמול, לאותם רגעים. יגיע המחר ותזדקקי לכך שוב, ושוב.. עד שתטפלי בשורש העיניין. השורש עצמו הוא את, ומה שחווית, ואיך הדברים השפיעו היום על הצרכים שלך האישיים והזוגיים.

כשאת אומרת שהוא לא מבין שאשה צריכה חיזוקים- אני לא בטוחה שמדובר בזה. אני חושבת שהוא כן מבין, וכן נותן לך אותם, אך כיוון שאת כ"כ זקוקה לזה (כי שם המשבצת החסרה, עליה הדברים יושבים- חוסר ביטחון וכו') את מנחשת או משערת שהוא לא מבין כמה אשה זקוקה לכך... שוב, האחריות היא לא עליו. בן זוג, כל אחד, לא יכול להיות זה שאחראי לאושר שלנו.. אנחנו אחראים לו. ואנחנו כן יכולים לספר לסביבה מה יעזור לנו, אבל לא תמיד היא "תבצע". ולא תמיד כפי שאנחנו רוצים ובמינון שאנחנו רוצים. לכן הכל הכל תלוי בנו.

בן זוגך אמר זאת מפורש, כך נראה, שקשה לו לחיות עם חוסר הביטחון שלך וען החרדות שלך והצורך השוטף שלך בחיזוקים. מה שבעצם הוא אומר לך, "אני לא יכול לשאת עליי את האושר שלך ואת האחריות לכך שתרגישי טוב. אני עושה מה שאפשר." ואז ממליץ שתגשי לטיפול, כיוון שהוא מבין שהדברים הם הרבה מעבר לרמה הזודגית ולמה ש"כל אשה זקוקה". הדברים הם ברמה האישית הפרטנית קודם כל, כשתחושי הקלה במקומות האישיים את תתפלאי לדעת איך זה משפיע ישירות גם על מה שתחושי בתוך הזוגיות.

כשתתחילי טיפול, אם תבחרי בכך, את בהחלט תצליחי לשמור על שפיות- ובעלך מאוד יעריך אותך על ההחלטה שלך, הוא יתמוך בך ואולי אפילו יותר ממה שקורה היום.

לגבי שנים ראשונות לזוגיות לעומת ההמשך- אצל כל זוג המינונים יכולים לרדת (או לעלות) אחרי שנים ואולי גם אחרי הולדת ילד למשפחה. הדברים נעשים שונים- שיגרה, שחיקה לפעמים, הכל תלוי בתקשורת בין בני הזוג. בתחילת הקשר יש רצון של שני הצדדים למשוך את הצד השני, לנצור את הקשר כי הוא עדיין טרי. כשהוא ממוסד, בנוי, יציב- אין את הצורך כל הזמן להגיד ולחזור על התנהגויות של חיזור, כי כביכול המערכת הזוגית יציבה.

אצלך, זה לא מובן כ"כ מאליו. את מתהלכת כל הזמן עם חוויות העבר, הן אלו שכרגע מעצבות את הרגשות שלך כלפי הזוגיות. ולכן, זה שונה מ"אשה רגילה" שחוותה ילדות אולי שונה. כולנו צריכים דברים שונים, כולנו סוחבים דברים שונים איתנו מהילדות- השאלה מה אנחנו עושים עם זה. האחריות היא רק עלינו.

בהצלחה,
נתת לי חומר למחשבה :-)
שלום רב,
אני די עובד הצעות ולכן אבקש לקבל חוות דעת ראשונית
אני נמצא במערכת זוגית 20 שנה( ראשוניים אחד לשני) + 4 ילדים ואני אנסה בקצרה להסביר את הדילמות
• חוסר תקשורת - התקשורת המתנהלת בינינו היא בסיסית ולא מעבר
שיחות אישות בנוגע לזוגיות ו/או נושאים כלכליים סיכוי אפסי לנהל דו
שיח ( נובע מפחד שלי לדבר וגם זילות בלא מעט מקרים שמגיע מהבת זוג)
אני גם חייב לציין שישנם מקרים בהם זוגתי מגיעה להחלטות ללא שיתוף וגם
מיישמת באופן חד צדדי ואני למעשה נחשף להחלטות או בדיעבד או ממש ברגע
האחרון .
• זוגיות- אני רואה צורך לשמר ולתחזק מנסה לעשות מציע רעיונות אך הצד השני לא בדיוק
משתף פעולה אינו רואה את הנושא באותה חשיבות שאני רואה את הנושא. די מתסכל.
• מיניות- הפער בינינו בנוגע למגע הוא רב , הכמיהה שלי למגע / קרבה היא רבה, ביום יום אין
חיבוק חם אין נשיקות אולי פעם ב... יוצאים בבוקר לעבודה בלי מגע הולכים לישון בלי
מגע ,
במפגשים האינטימיים
המתקיימים בינינו זוגתי ממהרת להגיע לסיום האקט לא משקיעה במגע ואני
לעומת זאת מנסה להעריך את האקט אך נתקל בהתנגדות לא מובנת גם פיזית לפעמיים
כך שלמעשה אני מגיעים ישירות לתכלס וזה מתסכל אותי מכיוון שנשיקה וחיבוק חם
והמגע עצמו חשובים הרבה יותר מהתכלס
• את האכזבה הבאה אין לי מושג להיכן לשייך :
כאשר זוגתי קונה מתנה אני מביע את ערכתי ומודה לה על הזמן וההשקעה
הפוך כאשר אני קונה מתנה אז... אין הבעת הערכה לפעמים גם קיימת תגובה לא ראויה / מזלזלת
אני מרגיש שמקבלים אותי כמובן מאליו לא משהו ששווה להתאמץ עבורו לשמר אותו
אין לי מושג אם אני לא בסדר אולי פגעתי ובשל כך הדברים נראים כך
מה עושים?? אני מפחד להתעורר יום אחד ולהבין שזהו אני לבד שהזוגיות הסתיימה .
יום טוב
 
טלי צרקינסקי  
16:20 17.05.16
מ שלום,

אתה מתאר קשיים בפרמטרים רבים בזוגיות אשר אני מניחה משפיעים אחד על השני (אינטימיות, מיניות, נינוחות בקשר, מושפעים מתקשורת ועוד דברים שתיארת כאן).

לא ברור אם הקשיים החלו מתחילת ההיכרות שלכם או שצצו/התגברו במהלך הנישואין.

בין אם זה מההתחלה או שקשיים צצו או התגברו במהלך הקשר, יש צורך בהתערבות של איש מקצוע. אני מניחה שקשיים התגברו במהלך הנישואין.

הייתי בודקת האם אשתך מגויסת לתהליך כזה.


במידה ויש רצון שלך לשנות את המצב, לשפרו, יש צורך בליווי של איש מקצוע.

במידה ואשתך אינה מגויסת לתהליך ואינה מעוניינת בטיפול זוגי, בהחלט ממליצה לך לפנות לבד, להיעזר ולקבל את התמיכה כיצד לפעול.

מאחלת לך הרבה הצלחה,
אני ובן זוגי יוצאים 3 שנים בהתחלה הייתי נמשכת אליו, והיום אני כבר לא נמשכתכ אליו הסקס הפך לטכני מאוד.
הוא שואל אותי למה אני כבר לא נמשכת אליו כמו פעם ואני לא יודעת מה לענות לו.
האם להפסיק את הקשר אני באמת לא יודעת מה הבעיה, אולי זה הפך להרגל, וכבר לא מרגש ?
 
עדי בדיחי  
20:43 15.05.16
הי שלי,

כתבת מאוד בקצרה. הרבה פעמים אחרי תקופה התשוקה נוטה להיעלם. השאלה היא האם יש עוד אלמנטים שאולי השפיעו על המשיכה שלך אליו- אולי השיגרה שבמערכת היחסים, אולי את פחות נמשכת אליו כבנאדם, כלומר לאופי שלו ויש לכך השפעה על הרצון שלך להיות בקירבתו.. יכולות להיות הרבה סיבות.

אני לא חושבת שמשיכה היא גורם נפרד ורק עליו צריכה להתבסס פרידה. כלומר צריכים להיות עוד גורמים שמשפיעים על הבחירה שלך להיפרד.

מעבר לכך צריך לחשוב מה את, והוא, יכולים לעשות כדי להחזיר את החשק המיני לקשר, בכל זאת מדובר בקשר של שלוש שנים. האם בילויים מסוימים, האם שיחות ותקשורת, אולי ערב רק שלכם פעם בשבוע, ושם לבדוק את רמת הקשר - לשוחח יותר מאשר לחפש קירבה, כיוון שהדברים קשורים אחד בשני.

בהצלחה
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  224  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
מיניות   גירושין   רומנטיקה   בגידות   אינטימיות   נישואים   משבר זוגיות   פחד מזוגיות   זוגיות במשבר
RSS RSS פורום יחסים, זוגיות ונישואין