בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים משפחה, הורות, זוגיות»פורום יחסים, זוגיות ונישואין
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום יחסים, זוגיות ונישואין

פורום יחסים, זוגיות ונישואין יעזור לכם לתקשר ולהחזיר את הזוגיות הביתה. פורום יחסים, זוגיות ונישואין ב: סקס, זוגיות, פחד מזוגיות, זוגיות במשבר, מיניות, גירושים, משפחה, הורות, זוגיות, אהבה, רומנטיקה, בגידות, נישואים, אינטימיות ועוד
מנהלי פורום יחסים, זוגיות ונישואין:
טלי צרקינסקי
לפרטים נוספים
עדי בדיחי
לפרטים נוספים
 
מיה
18:44 15.04.14
בת 51 ,גרושה אני נפרדתי מקשר ארוך ובעייתי גם. גרוש בן 51 עם עבר לא טוב ...לפני שנה לערך הוא בקשר עם מישהי .שמרתי על קשר זה היה הדדי בוא נאמר שזה נשמע מטורף כי מצאתי את עצמי במצב נוראי ,פתאם הכל נגמר ואיפה הסקס ?. נפגשנו פעמיים זה היה רצון הדדי שנינו התגעגנו . ניסיתי להכיר במשך הזמן לפני כמה חודשים הכרתי בחור רווק בן 45. בחור טוב שהתפתחה בינינו הכרות טובה ומעניינת שלא קל לא הולכת חלק .. שרציתי לוותר אבל הוא מיוחד לא ממש מושך .אותי ומאוד מעוניין ולא מוותר. מה דעתכם? תודה מראש
 
טלי צרקינסקי  
06:36 16.04.14
מיה שלום,

אם תוכלי לתת יותר פרטים מעבר למה שכתבת, זה יכול לעזור לנתח את המצב טוב יותר.

מס' נקודות שאני מעלה כאן:

האם יש לך עדיין קשר רגשי אל האקס? האם בתקופה שנפגשתם זה היה סביב סקס או שניסיתם לחזור האחד אל השנייה?

האם הלבטים שלך לגבי הקשר החדש שאת כיום נמצאת בו, עם הבחור בן ה- 45, הם סביב נושא המשיכה המינית או שיש שם עוד נושאים שאת מתלבטת לגביהם.

האם הייתם במצב אינטימי? איך את מרגישה אתו מבחינת: איש שיחה, חבר, אינטימיות בכלל מעבר לסקס, בילויים משותפים, מעניין לך אתו ועוד..

אני מזמינה אותך לחזור אלי עם המענה לנקודות אילו ואוכל לתת מענה יותר רחב.

בברכה,
 
מיה
17:43 17.04.14
אז ככה
לקשר שהיה אין לי כוונה לחזור נפרדתי מסיבות שלא היה טוב לי בקשר . מגיע לי יותר נפגשנו כן אבל למטרה אחת מינית מצידי.
לגביי הקשר החדש לא ממש יצאנו מדברים הרבה היתה התקרבות אינטימית לא מעבר. לא שכבנו אני לא ממהרת גם פחות נמשכת ניראה שהוא זורם איתי.
כי גם לא יצא לנו לצאת. פעם אחת רק הוא גם גר קרוב אליי לא הזמין אותי וגם אני לא למרות שהוא רצה. הוא מעניין ואני מעניינת אותו בשיחות . רווק בן 45 .זה נשמע לך מתאים. אמר שלא הכיר מישהי כמוני. הוא רציני יש פה קצת שיוצא שנפגע ממני ואני
מגיבה גם בכעס . וחשבתי לוותר אם זה ככה .זהו אם זה מספיק. תודה
 
דני
19:19 16.04.14
שלום וחג שמח.
אני נמצא במערכת יחסים כבר שנה עם בחורה מקסימה ואנחנו גרים ביחד כבר כחצי שנה. אנחנו מגיעים מרקע שונה (היא נולדה בחו"ל והגיעה לארץ במסגרת לימודים) אבל יחד עם זאת יש לנו כל כך הרבה דברים משותפים. לפני שהכרתי אותה הייתי בתקופה די קשה שנמשכה 6 שנים בהם לא הצלחתי למצוא מישהי שאוכל לבנות איתה קשר זוגי. זה היה תמיד או שאני לא הייתי מעוניין או שהיא לא היתה מעוניינת או ששנינו. עם הבחורה הנוכחית זה היה שונה. שנינו מצאנו אחד בשני את מה שחיפשנו וההרגשה היתה שאנחנו מתאימים וששווה להשקיע מאמצים למרות המרחק התרבותי והפיסי לעיתים. היא הסכימה לוותר על הרבה דברים למען הקשר שלנו ומשקיעה הרבה מאמצים כדי שהזוגיות שלנו תצליח. אנחנו רוצים להתחתן ולהקים משפחה אבל לאחרונה היחסים שלנו נקלעו למשבר. היא מרגישה שהמחוייבות שלי כלפיה לא מלאה ולכן היא נלחצת וחוששת כאשר עולים נושאים שונים לגבי העתיד שלנו. אני מצד שני מתחיל להרגיש גם כן ספקות לגבי האהבה שלנו. אני מרגיש הרבה פעמים שאנחנו מנותקים רגשית ושהרצון להיות ביחד ולממש את התוכניות שלנו עולה על האהבה הפשוטה שאנו אמורים להרגיש אחד כלפי השני. אני מרגיש לעיתים שהאיכפתיות שלה מוטלת בספק. דוגמא אחת - לפני כחודשיים סבלתי מזיהום מאוד קשה ומסובך והרופא שלח אותי לבית חולים. באותה תקופה היא עבדה על פרוייקט כלשהו במסגרת הלימודים והיתה בלחץ לסיים אותו בזמן. היא אמרה שאם אני לא זקוק לה בבית החולים אז היא מעדיפה להשאר כדי לעבוד על הפרוייקט שלה. זה נכון שהצלחתי להסתדר לבד בבית החולים אבל זה הותיר אותי בתחושה קצת לא נעימה. מאז שהמשפחה שלי הבינה שאני רוצה להתחתן איתה הם אומרים לי בפירוש שנראה להם שהיא לא אוהבת אותי באמת ושאני צריך להיזהר ולא לעשות החלטה מוטעית. בנוסף לכל, אני נמצא כעת בצומת דרכים חשובה מבחינת הקריירה שלי, מה שמוסיף לבלבול אותו אני מרגיש. ומעל לכל זה - המצב הבריאותי שלי די ירוד בחודשיים האחרונים וזה מוסיף לכל העניין.

אשמח לעצות או שאלות מנחות שיכולות לעזור לי להבין איך נכון לפעול.

תודה
 
טלי צרקינסקי  
07:38 17.04.14
דני שלום,

הייתי מציעה לך להמשיך בזוגיות ולקבל החלטה על נישואין בהמשך הדרך. (כותבת על סמך מה שאתה מציין).

זוגיות היא משהו שאפשר לעבוד עליו ולטפח אותו ולבחון ולבדוק תמיד מה עוד רוצים שיהיה בו, מה טוב בו, מה חסר בו, מה חשוב לכם בו עוד ועוד..

הייתי מציעה לשניכם לעבור כזה תהליך שיציף בדיוק את הנקודות שאתה מעלה כאן בפורום: את החששות, את המקום של השאלות לגבי מושגים כמו אהבה, דאגה, של מה שעברתם וגם את הטוב שיש לכם במערכת הזוגית ולקבל את ההחלטה בהמשך.

ממליצה מאד לשוחח על הדברים בכנות, בהדדיות ובצורה מזמינה, ניתן להיעזר גם בטיפול זוגי (לא חייב להיות ארוך טווח) בכל מעגל החיים (גם לפני נישואין) זוגיות מציבה אתגרים וניתן (ורצוי) לתת להם מענה ולהתפתח.

בהחלט הייתי יוצרת את ההתפתחות ובוחנת מה אפשר עוד לעשות ולענות על מה שאתה מציין כאן, לפני ההחלטה על נישואין, זאת מבלי לפגוע בזוגיות שאתם בונים.

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה,
 
דני
14:44 17.04.14
 
מוטי
01:41 17.04.14
רקע עליי: בן 22 ,חברה שלי באותו הגיל שלי
הכרתי אותה לפני כמעט שנה באמת במקרה,לאחר נסיונות שנכשלו ולב שבור
לא התלהבתי ממנה בהתחלה אבל עם הזמן נקשרנו ונספחנו לקשר הכי רציני שהיה לי עד היום(הכי ארך לפני כן היה בקושי חודש)
היא יקרה לי מאוד.משלימה אותי ען האופי השקט שלה והחום שמעניקה לי
אני מאוד ביקורתי וחשדן כלפי עצמי ומכרים העירו לי על כך מדאגה.
אני נוטה לחשוב שדברים מתקלקלים ולצפות לרע וזה בעקבות העבר שלי שכלל נפילות סדרתיות של קשרים

אין לי ספק באהבה שלה אליי אך בכמה ימים האחורנים אני נתקל בסוגייה עם עצמי האם אנחנו צריכים להפרד,הלב שלי אומר לי שזה לא אמור לקרות אבל הראש מחזיר אותי לקשרים הקודמים וכאילו משכנע אותי שקשר זה ייגמר כמו קודמיו והמחשבות דוחקות בי לקחת הפסקה או להפרד בשביל להרגיש איך זה בלי או לחלופין להכאיב לעצמי בשביל להזכיר לעצמי כמה אני אוהב כי עם הזמן התרגלתי אליה ואני חושש לקחת אותה מובן מאליו

אני שוב חוזר על העניין שכל התעוקה הזאת היא רק אצלי בראש,אנחנו מתקרבים לחגוג את השנה שלנו יחד ואין לי שום הסבר לרצון הזה לנסות להכאיב לעצמי ,אין ביננו שום קתלות והכל גלוי ביננו אך אני מאוד חסר בטחון כלפיי,ומרגיש כאילו הצד הישן שבי דוחק בי להסס בקשר ולבדוק אותו

אני כולי מאמין שמדובר בביקורתיות שלי כלפי עצמי מאז ומתמיד כלפי כל דבר שנהניתי ממנו לוא דווקא מערכות יחסים,שחדלתי מלעשות רק בשביל לוודא ושאכן אני נהנה מאותו דבר..

קשה לי להאמין שמישהו יבין את מה שאני אומר כאן אבל מדובר בחוסר בטחון וחשש מפרידה שגורם לי לרצות להקדים את ההפסקה או הפרידה רק בשביל לא לפחד ממנה יותר..
 
טלי צרקינסקי  
07:24 17.04.14
מוטי שלום,

את מסביר את עצמך טוב.

אני חושבת שזה מאד חשוב וראוי להערכה ולא ברור מאליו שאתה מודע למה שאתה חווה וכשאדם מודע למה שעובר עליו (בטחון עצמי, השוואתיות לקשרים קודמים, פחד מכישלון, פחד ש"ההיסטוריה" ביחסים תחזור על עצמו. זוהי כבר יותר ממחצית הדרך לטפל בה....

אני קוראת מבין שורותייך שהפחד הוא לא ממנה, אלא אולי שהיא תיפרד ממך ואז תהיה במקום הננטש, מה שיותר מעורר חוסר שליטה וחוסר אונים.

יתכן והדברים נראים לך טובים מתי מכדי להיות אמיתיים.

חשוב מאד לא להשוות קשרים.

בני אדם הם יצורים דינמיים, הם משתנים, מה שהיית בעבר, הוא לא מי שאתה היום.
הקשר שהיה לך עם חברה קודמת או חברות קודמות הם לא הקשר שיש לך עם החברה הנוכחית.

חשוב לבחון כמה נקודות: האם יש לך חשש מהתקדמות הקשר למשהו רציני יותר?

האם אתה לא מאמין שמגיע לך קשר טוב ורציני?

האם אתה נוטה בחיים להשוות דברים? (אתה מול אחרים, דברים שלך מול דברים מהעבר בכלל)?

האם יש משהו שבכל זאת חסר בקשר והיית שמח לעבוד עליו ולשפר אותו (וזה גם טבעי ובסדר ואינו מעיד שהקשר אינו טוב).

יש לך איזה דיסונאס בין המקום הרגשי והשכלתני. אתה מבין שאתה רוצה את בת זוגתך והיא אותך, אך יש מס' קולות שמחזירים אותך אחורה וגורמים לך לשאול, האם לעשות הפסקה, לחפש עוד וכו'... אני בספק אם הפסקה מגיעה מהמקום הנכון ולא מהמקום של ההשוואתיות, העבר והביטחון וזה המוקד שכדאי להתחזק בו.

חשוב לעבוד על אותם "קולות" ולהתחבר אליהם ולהבין מה קורה לך שם. אפשר גם במידת הצורך להיעזר בשיחות אצל איש מקצוע.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה,
 
מוטי
14:37 17.04.14
אני לא חושש להתקדם ההפך,אני נהנה ככל שאנחנו מגלים אחד את השני יותר אך הקולות שאת מתארת מטילים בי ספקות שאין להם בסיס. בקשרים הקודמים יכולתי להצביע על נקודות שגרמו לנפילה וכאן אני לא יכול להצביע על משהו ספציפי וקול קורא לי להפסיק ואני מרגיש נורא רחוק ממנה עכשיו אהל בלי יכולת לעזוב אני יודע דרם אקשיב לקול הזה שמערער אותי אני אפגע בשנינו וזו תהיה כניעה לחוסר בטחון שלי ולעצמי שהתרגלתי להתרסקויות
 
ענת
11:11 17.04.14
שלום,
אני נמצאת בקשר כבר כמעט שנה.
אנחנו מסתדרים טוב, נהנים ביחד אבל זה תמיד "על אש קטנה".
נפגשים פעמיים בשבוע, בין לבין מדברים לפעמים ולפעמים גם לא.
יש לנו בעיה של חוסר הסכמה עמוק שקשור לדת ולאורח חיים ולחינוך ילדים כך שחתונה לא עומדת כרגע על הפרק.
אני כרגע ממשיכה בקשר כי קשה לי מאוד למצוא מישהו שיסכים עם דעותי ואני לא רוצה להיות לבד.
אני נורא רוצה להתקרב עוד לבן זוגי, להעמיק את הקשר, לשתף יותר. אני מתגעגעת אליו בין מפגש למפגש במיוחד אם מפספסים מפגש באמצע השבוע. במובנים רבים אני אוהבת אותו, וזה היה יכול להיות הרבה יותר חזק מבחינתי, אם הוא לא היה עוצר אותי.
הייתי רוצה לראות אותו יותר, לדבר איתו כל יום ולספר ולשמוע איך עבר היום, לדעת מה הוא עושה ועם מי הוא נפגש ולספר לו מהצד שלי, להגיד לו לילה טוב גם אם זה מרחוק.
הוא לא רוצה ולא צריך את כל זה בכלל.
הוא לא אוהב אותי.
הוא כן מראה חיבה במגע, הוא אכפתי, הוא מנסה, אבל זה תמיד במינון דל מאוד ואני כל הזמן מרגישה את זה שהוא לא אוהב אותי ולא רוצה אותי באמת.
הוא דואג לי כמו שהוא דואג לשאר האנשים בחיים שלו, ולא כמו גבר לאשה בעיני.

יש לי מליון דוגמאות.
הוא לעולם לא יביא לי פרחים או יעשה משהו רומנטי הכי הכי קטן.
לעולם לא יסמס לי שהוא חשב עליי ושיהיה לי יום טוב / לילה טוב.
לעולם לא יסתכל לי בעיניים ויגיד לי בלי לעשות בדיחה שאני יפה או שאני חשובה לו או שהוא שמח שיש לו אותי.
גם כשאני מנסה ואומרת לו פה ושם דברים כאלה, מתוך צורך פנימי שלי שהוא ידע שהוא חשוב לי - הוא אף פעם לא עונה בחזרה משהו כמו "גם אני" אפילו. זה תמיד או בדיחה או סתם משהו כמו "אני שמח שאת מרוצה".
הוא לעולם לא יגיד לי שהוא התגעגע אליי, לעולם לא יחשוב על איזה משהו הכי קטן שישמח אותי מעבר ליום יום הרגיל.
כמובן שהוא מעולם לא אמר לי שהוא אוהב אותי, הוא מאוד ישר במובן הזה.

אתמול דיברתי איתו על זה וניסיתי להבין מהצד שלו למה הוא נשאר בקשר הזה.

לדעתו זה מאוד קשה למצוא מישהו להסתדר איתו כמו שאנחנו מסתדרים והוא לא באמת מאמין שקיים הרבה יותר ממה שיש לנו.
כמו כן הוא אומר שלדעתו גם ההבדלים ביננו וחוסר הידיעה לגבי העתיד גורם לו להיות עצור.
האם זה הגיוני, למרות שעברה כבר כמעט שנה, שזה מה שעדיין עוצר אותו?
עובדה שאותי זה לא עצר.

בעיני קשר שבו אין געגוע ותשוקה גדולה ושיתוף עמוק הוא בכלל לא קשר.
זה טיפה יותר מידידות וזה הכל.
זה כואב לי וקשה לי מאוד ולאחרונה אני באמת לא יודעת אם עדיף לסיים את זה ולהיות לבד מאשר להרגיש כל הזמן כל כך דחויה ועצורה כי הוא לא מרגיש שום צורך להתקדם ולהעמיק.

האם אני טועה?
האם אני מאמינה במשהו שלא קיים?
או שהוא טועה ואהבה לא נדירה כל כך כמו שהוא חושב?

תודה.
 
ענת
11:26 17.04.14
רציתי להוסיף שאנחנו בני 30,
שמדובר בבחור חכם וגבוה ויפה ויחסית מסודר כלכלית, כך שאין לו שום בעיה בעיני למצוא בחורה אחרת יפה וחכמה ואשת שיחה.

אתמול נתתי לו את כל הדוגמאות שכתבתי על מה שחסר לי והוא לא סתר אף אחת מהן. לא אמר לי שאני טועה והוא כן חושב עליי, כן מתגעגע, כן אוהב.

רק חיבק אותי ולא ידע מה להגיד חוץ מזה שלדעתו מה שאני מדברת עליו מאוד נדיר וגם שהוא כן חושב שחוסר ההסכמה בנושא הדת עוצר אותו.
שלום רב כבר המון זמן אני נימצא עם מועקה בלב אני בן 23 יוצא עם מישני כבר תקופה לא קצרה בהתחלת הקשר ההורים שלה קיבלו אותי יפה עד שהיא מצב לאחר זמן מה שההורים שלה לא הסכימו שנהיה ביחד מה עושים במצב כזה האם ניפרדים ? ממשיחכים בחשאי תקשר ? תודה רבה
 
טלי צרקינסקי  
07:27 17.04.14
יוסי שלום,

האם אתה יודע מה השתנה ביחס של ההורים? בגישה שלהם?

מהי ההתנגדות שלהם היום? האם קרה משהו בקשר?

האם היה טריגר (זרז) למה שאתה מתאר?

אם תוכל לפרט קצת יותר, אוכל לתת לך מענה יותר מקיף.

בברכה,
 
יוסי
10:23 17.04.14
היה אכן הישתנה לפי דעתי הם קובעים עפ מראה ראשוני זה קשה מאוד להחזיק כך קשר שההורים לא מוכנים לקבל מה עדיף לעשות להיות בקשר בסתר או להיפרד כי מצד אחד אני לא רוצה שהיה קרע מה עליי לעשות להיפרד או להמשיך למרות שההורים שלה אינם רוצים כלל לדבר עימי ולא מוכנים לשמוי
 
סי
11:11 13.04.14
התייעצתי כאן בפניכן בעבר בענייני...תזכורת קטנה,בן זוגי גרוש ומטפל בשתי בנותיו וביקש זמן לחשוף אותי לפניהן...קיבלתי את עצתכן וכך אני פועלת....אנו יחד קצת יותר משישה חודשים
לאחרונה נהגתי בחוסר טאקט איתו בכך שלאחר ארבעה ימים שלא התראינו [היה בטיול שטח עם חבריו לעבודה...]הטחתי בפניו שהתגעגעתי אליו ושעדיין קשה לי שאינו חושף אותי.
נשאר אצלי עוד קצת והלך לדרכו,פניתי אליו בטלפון ונשמע פגוע החלטתי לכתוב לו מייל ארוך ובו הסברתי לו את אשר על ליבי,ושאלתי אותו אם נגמר בינינו...לאחר שלושה ימים כשראיתי שאינו עונה לי ואינו יוצר קשר איתי החלטתי לכתוב לו הודעת סמס שבה אני מבקשת תשובה למייל שלי.ענה לי "אני לא חושב שנגמר אבל צריך להוריד קצת לחץ כי קשה לי להענות לכל הדברים בלי שזה יבוא על חשבון משהו אחר..."
כתבתי לו בתגובה כי אני מבקשת שיסביר לי כי אני לא מבינה ועד היום לא השיב לי כבר שלושה ימים.
אציין כי היו לנו תכניות לעתיד משותף וכן התכוון לחשוף אותי בפני בנותיו[בפני משפחתו המורחבת כבר נחשפתי מתחילת הקשר...]
אני מתגעגעת אליו ואני בטוחה שגם הוא אבל יודעת ומכירה אותו שהוא לא יצור קשר בגלל חוסר בטחונו וחשש כי יידחה מצידי...
שאלתי היא לאור כל האמור האם כדאי לי להניח לו לעשות חושבים ולחכות שיתגעגע אלי ויצור הוא קשר ובכך אהיה בטוחה בכנות אהבתו אלי או שעלי לפנות אליו קודם?

אנא תשובתכן
בברכת חג שמח וכשר
 
טלי צרקינסקי  
11:32 14.04.14
סי שלום,

אני חושבת שאני זוכרת את הסיפור ששיתפת כאן.

אם אינני טועה, העלינו כאן אפשרות שיש משהו שאולי הוא חושש ממנו בחשיפה והאפשרות לשוחח על כך ביניכם בצורה הדדית. נדמה לי שציינת אז שיש לו בת שדואגת לו כמו אימא....?

יתכן ויש לו חששות שונות מכל מיני סיבות שלא ברור מהן

אם הוא מכיר אותך לילדות - את "אמיתית" ו"קיימת" (יש דמות נשית ש"מחליפה" את אימא, מה שעשוי להיות לא פשוט מול בנותיו).

האם הוא בשל להכניס זוגיות חדשה, על כל המכלול שלה, לחייו.

האם מוקדם לו מידי?

האם יש קושי עם אחת הבנות והוא חושש מהמפגש?

התשובות תבונה משיחה משותפת של שניכם.

לא ברור האם ניסיתם לעשות שיחה כזאת? היכן החששות שלו ממוקדות? האם יש משהו שאת יכולה לעזור שם? (רגשית) לבחון יותר מאיזה מקום ממוקדות החששות שלו.
אני חושבת שזה היה מה שציינו אז.

לגבי מה שקורה היום.

מצד אחד, לא הייתי ממליצה לך להלחיץ אותו ולשלוח לו הרבה מסרונים או מיילים אך כן הייתי מעבירה לו את המסר הכללי שאת הייית מאד שמחה להיפגש ולדבר על הכל - ללא האשמות, ביקורת או שיפוטיות, אלא ממקום של כנות והדדיות ואם פגעת בו באיזו אמירה, את מתנצלת על כך וזה היה ממקום של רצון שהקשר יהיה טוב ופשוט הדרך הייתה פחות טובה באיך שביטאת זאת (קורה)...

הזמנה כזו פחות תלחיץ אותו כי הוא ירגיש שהוא לא מוזמן ל"משפט" או ל"חקירה"
אלא למשהו מאד הדדי ששניכם שייכים אליו לגמרי.

מה דעתך?

בברכת חג שמח,
 
סי
20:26 16.04.14
שלום טלי



הייתי שמחה באמת ליצור עם בן זוגי פגישה שבה נדבר על הכל למרות שהוא טיפוס שמסתגר בזמן שיש בעיה.
אציין שבערב חג כתבתי לו סמס שבו בירכתי אותו לחג
אביו התקשר אלי בערב חג לברך ושאל מדוע איננו באים לבקר עניתי לו את האמת שבנו אינו מדבר איתי כבר שבועיים ולא יכולתי להתאפק ובכיתי.אמר שאינו נוהג להתערב אך ידבר עם בנו ויעדכן אותי בכל מקרה...
בן זוגי כתב לי בתשובה לשאלתי אם נגמר הקשר בינינו...ענה לי אני לא חושב שנגמר...
אני שואלת אם לא נגמר אז למה הוא לא מדבר מתקשר כותב?
הרי הלחץ שהוא טוען שיש לו עכשיו תמיד היה כמו לכולם ותמיד מצא זמן לדבר ולהיפגש איתי.
חוסר התקשורת הזה איתו גומר אותי וכזה הוא בכל ויכוח הכי קטן הוא בוחר להסתגר ולהיעלם עד שיירגע לדבריו.
אציין כי במכתבי הראשון אליו לאחר המקרה התנצלתי על הטיימינג שבו פניתי אליו אך לא על דבריי שעליהם אין לי מה להתנצל [ביקשתי ממנו שיעשה לי קצת מקום בחייו]
אני אוהבת אותו מתגעגעת אליו מאוד אך איני מצליחה להבין את ההתנהגות הזו.
איך אוכל ליצור איתו פגישה שכזו והלוואי ויסכים.
לפעמים אני שואלת את עצמי האם הוא ויתר עלי?אך מצד שני היו לנו תכניות שהוא העלה על מגורים משותפים ובכלל...האם אפשרי שאהבתו אליי תיפסק כך?
ואולי הוא בכלל לא אהב אותי?

יש לי המון שאלות אליו והרבה מה לומר לו אך בגלל שהוא אדם רגיש ביותר ופגיע וצריכה לשרול את מילותיי אליו אני שומרת זאת לעצמי ואני יודעת שזו בעיה בפני עצמה.
אנא עיזרי לי ביעוץ איך ליזום פגישה אפילו עם אדם שלישי שיהיה נוכח....

בברכת חג שמח ובשורות טובות
 
טלי צרקינסקי  
07:11 17.04.14
סי שלום,

אני מבינה אותך מאד, זה לא פשוט להיות בסיטואציה שאת נותרת עם הרבה שאלות ללא מענה ואין לך עם מי לשוחח כעת.

לא הייתי מציעה לך לערב אדם שלישי בתוך הקשר, גם לא אל פגישה כי הדברים צריכים להיפתר ביניכם ו"מתווך" לא יועיל לכם.

אפשר להעביר אליו מסר כללי שאת תשמחי לשוחח אתו על הדברים באופן הדדי ומזמין ומשם הכדור בידיים שלו ואת יוצאת מהתמונה מתוך הידיעה שעשית מה שאת יכולה בשביל ליצור אתו קשר.

במידה והוא יוצר אתך קשר (ואם את מציינת שיש אצלו דפוס כזה של הסתגרות ולקיחת זמן לעצמו בזמנים כאילו, יתכן מאד והוא כן יצור קשר).

אז תשוחחו על הכל בהדדיות, כולל מה את מרגישה שבשעת ריב/כעס/אי הבנה הוא מתרחק ואת נותרת בתחושת חוסר אונים (ללא האשמות, אלא לשוחח על רגשות וכן לשמוע אותו ולדבר על הקשר בכלל).

תשתדלי בתקופה זו לעשות לעצמך טוב - לצאת, לפגוש חברות, כל מה שאת אוהבת ועושה לך טוב.

מאחלת לך הרבה הצלחה
 
חסוי
11:49 12.04.14
אני בן 29 וחברה שלי בת 25 אנחנו נמצאים ביחד כבר חצי שנה ....לאחרונה לפני שבוע בערך הצעתי לה נישואין....אנחנו מדברים הרבה בפלאפון ולאחרונה היא סיפרה לי על מקרה שהיה לה עם הארוס הקודם שלה שבו היא מספרת שמיהוא התקשר אליה בלילה בתקופת היותה מאורסת לו והתחיל לשאול אותה שאלות כמו למשל אפשר להיפגש איתך אפשר לגעת לך בכול מיני מקומות ראיתי אותך ואני דלוק עלייך ממש וכו.....לה היה חשש שזה היה הארוס שלה ולאחר שבועיים שהייתה שבורה ופגועה החליטה ללכת למשטרה להתלונן .....לאחרונה גם נודע לה שהארוס שלה היתחתן והיא התקשרה אליי בוכה וכואבת שהיא לא סולחת לו בחיים והיא מקפידה עליו היא אמרה חבל שלא הכנסתי אותו לבית סוהר אף על פי שהיא לא ידעה ב 100 אחוז שזה הוא שהתקשר אליה באותו לילה ..שאלתי אותה את לא תרגישי רע עם זה שהוא יכנס לבית סוהר ?היא ענתה יכול להיות אבל אני הייתי ממש פגועה וכן מגיעה לו להיכנס לבית סוהר.....יש לה רגשות נקם חזקות ביותר .....וגם שהיא שמעה שהארוס הקודם התחתן היא אמרה לי נו מתי נלך לחפש אולם ...יכול להיות שהיא רוצה להתחתן רק בגלל שהארוס שלה התחתן למרות שאני יודע שהיא אוהבת אותי ....השאלה שלי זה האם כדאי להיתחתן איתה במצב שהיא עדיין בוכה על הארוס הקודם?שהיא בכתה בגללו ממש ניפגעתי ....היא אמרה שהיא הייתה בן אדם שמח פעם והוא הרס לה את כול השמחה ...ממש פוגעה שהיא אומרת את זה שאני איתה ..מה כדאי לעשות?לחכות עם זה?לא לבצע צעדים כעת ?ואולי מחר אני יעשה לה איזה משהוא שהיא תרצה להתנקם בי כמו שהיא הלכה למשטרה בקשר לארוס שלה ?קצת מפחיד על כול שטות ללכת למשטרה...אשמח לתשובה תודה מראש

j
 
טלי צרקינסקי  
18:13 12.04.14
חסוי שלום,

הסיפור מכיל בתוכו כל מיני תכנים.

נשמע לי ממה שאתה מעלה שלא הייתי ממהרת להינשא.

אני לא יודעת עד כמה היא בשלה כרגע לצעד זה וזה לא קשור אליך.

ראשית, בן אדם לא נכנס לבית סוהר בגין שיחת הטרדה טלפונית..

בית סוהר זה בגין מעשה פלילי יותר חמור (אינני עו"ד אך בכל זאת).

מהצד, נשמע שלבת הזוג שלך (יתכן) יש מחשבות טורדניות על נקמה, כעס ועוד.. שכנראה לא מרפות או מניחות לה וכדאי לה לגשת לטפל בכך כי לא כדאי לסבול על דברים שאירעו בעבר.

יתכן והצעת הנישואין היווה "טריגר" למה שקרה והחזיר אותה אחורה אך אין לדעת.

האם היא בחורה שלווה? האם מצב רוחה יציב? איך היית מתאר אותה? איך היא מדברת? חושבת? משתפת?

כי על פניו זה נשמע כמו משהו שהיא לא אמורה כבר להתעסק אתו והוא מטריד אותה מעבר למה שאדם צריך להיות מוטרד ממנו וזה מאפיין מחשבות טורדניות.

אז אני לא מאבחנת אותה, זה יתכן וכדאי ללכת לבדוק זאת

איש לא אשם, ניתן רק לטפל ולהרגיש טוב יותר.

באשר אליך, הייתי לוקחת עוד זמן ולא ממהרת ואם אתה רוצה לצאת בסדר אתה, אני הייתי אומרת את האמת לאמיתה, שאתה מזהה שקורה לה כך וכך, שהיא מרגישה כך וכך, שחשבת על כך, אתה לא רוצה ללחוץ אותה וזה בסדר ותעודד אותה לקבל עזרה על מנת להשתחרר מכל זה. לנישואין חשוב להיכנס כשאדם פנוי למקום הזה ולא ממקום נפשי לא פשוט....

אני מאחלת לך הרבה הצלחה.
 
קרן
10:28 12.04.14
בהמשך להודעה הקודמת
אני בהתלבטות גם בגלל אמא שלו
היא נדחפת לדברים שמעצבן אותי
אנחנו ילדים גדולים
הוא עדין נתמך על ידם וזה מציק
המשפחה שלי מאוד חופשיה ומאפשרת
ולא מתערבים ניגוד לאמא שלו
אנחנו בקשר טוב אבל יש דברים שהיא לא יודעת
אז מה היא מתערבת
לא יודעת אם יש לי כח אליה בתור חמות..
 
טלי צרקינסקי  
18:01 12.04.14
קרן שלום,

עונה כאן לאחר מענה בהודעתך הראשונה.
בנושא האימא, יהיה כדאי לשוחח אתו בצורה מכבדת מה היית רוצה שיהיה ולשמוע מה קורה לו בקשר אתה.

כשיש זוגיות, ההורים גם חלק מהזוגיות במובן הרחב של המילה כי הם חלק מהמשפחה, אין זה אומר שאין גבולות ושאין לכם מקום של מערכת היחסים שלכם לבד ואילו דברים שבהחלט אפשר לשוחח עליהם ביניכם ולהחליט איך את משמרים את המקום הזוגי וכן מכבדים את האימא, אך לא בצורה שתחדור לכם אל תוך הזוגיות.
מה שחשוב הוא שביניכם תשורר הבנה, הדדיות, קבלה ואכפתיות, משם אפשר להצליח.

בברכה,
 
קרן
00:03 12.04.14
אני עם בן זוגי יותר משנה וגרים ביחד
הוא אוהב אותי ולהרגשתי עדיין מאוהב
אנחנו מאוד שןנים אבל מגלים פתיחות ורצון לשלב
אבל עיקר העניין שיש דיבורים מצידו על עתיד
והמשפחה שלו ממש התחברו אליי וגם אצלי מקבלים ומרוצים מהקשר
אבל אני לא בטוחה שהיום יום מספק אותי
הרבה עסוקיפ כל אחד בעולמו ואין עומק מצידו
אני לא בטוחה מה צריך כדי לדעת זה האחד בטוח
כי אולי אני מפספסת חיבורים עם כאלה שיותר
יהיו דבריפ שאולי פה אין. היו לי עוד שתי מערכות יחסים
 
טלי צרקינסקי  
17:52 12.04.14
קרן שלום,

מספר פרטים שאני אעלה כאן גם ככיוון עבורך לחשוב עליו וגם את יכולה לחזור אלי עם תשובות יותר מפורטות למענה רחב יותר כאן.

בני כמה אתם?

חשיבה לקראת צעד קדימה לקראת עתיד עשוי להביא חששות ולהציף שאלות כמו: האם הוא האחד? האם משהו חסר לי? ועוד. זה בסדר גמור.

גם לא צריך להיות 100% בשלמות עם קבלת החלוטה אלא מספיק בשלמות ובטוב שהוא האדם עבורך לזוגיות.

מה חסר לך במערכת היחסים? מה היית רוצה יותר שיתקיים בה אם את יכולה לפרט (ציינת משהו לגבי עומק מצדו. האם את מרגישה שיש לך איש שיחה? חבר קרוב?)

נסי לחשוב על הדברים הטובים שיש לך בקשר ועל מה את מרגישה שאולי היית רוצה שעוד יהיה בקשר ואת יכולה לחזור אלי עם כל זה לתשובה יותר מפורטת.

באשר להשוואות עם חברים/זוגיויות קודמות. זוגיות אחת אינה דומה לשנייה. לכל זוגיות האיכות שלה ולכל אדם מכלול התכונות הטובות והפחות טובות שלו. איש אינו מושלם והשאלה עם מה ועם מי אנחנו מוכנים להשלים כבני אדם בבחירות שלנו.


בברכה,









 
דיאנה
08:49 09.02.14
אני רציתי להתייעץ בקשר לזוגיות בחיי. הבעיה היא שאין זוגיות ואף פעם לא הייתה. אני בת 31, עד עכשיו הייתי מסורתית בכל מה שקשור לסקס לפני חתונה, זאת אומרת שאני באה ממשפחה ועדה שנושא זה מאוד חשוב בה, חשוב גם בשבילי. החינוך שקבלתי מאוד מונע ממני להרגיש חופשיה בכל הקשור ליחסי מין. זה היה אסור בגיל ההתבגרות והמשיך עד היום. הבעיה שלי היא למצוא זוגיות במסגרת כשאת. המסורת היא שבחורה שומרת את עצמה עד החתונה והאופן שבו היא פוגשת בן זוג הוא בשידוך או בהכרות מסוג של שידוך, שהבחור יודע שזה מה שהוא מקבל והוא בעצם כבר מגיע לבחור אישה לנישואין ואין כל כך הרבה זמן לפגישות הכרות אלא מחליטים שאפשר להתחתן אם יש התאמה. רק שבשבילי דרך מקובלת בקרב העדה שלי לא כל כך עובדת בשבילי. אני מגיל 20 עד גיל 30 חפשתי כך בן זוג, כשהבנתי שזה לא עובד בשבילי כבר נראה לי מאוחר מדי, וכולם אומרים לי שפספסתי...את הזמן ..ואת הנעורים שלי... עצוב. כרגע אני נחושה יותר למצוא בן זוג שאני אוהב ושיואהב אותי ולא בן זוג שמכתיבים לי מי שמסביבי.עכשיו התחלתי לצאת עם בחורים שמבקשים ממני טלפון וכמו כולם יוצאת לדייט, ומנסה להכיר, הבעיה היא שהבחורים לא מוכנים לחכות עד שאהיה מוכנה ליחסי מין, ומי ששומע שאני בתולה כבר לא מעוניין...זה נראה להם לא הגיוני שבחורה בגילי עדיין לא התנסתה... חלקם קראו לזה פרימיטיביות...חלקם אמרו שלא יחכו ושאי אפשר לחכות. אני יודעת שהם צודקים אבל לי מאוד קשה לעשות משהו בקשר לזה כי אני כל כך הרבה זמן הייתי בהחלטה שזה רק אחרי חתונה ועכשיו אני צריכה להבין שלא, ומה אם הבחור לא ירצה אותי אחרי? אז חכיתי כל הזמן הזה לשווא? אני לא יודעת מה לעשות? קשה לי עם המחשבה שאני אשכב עם מישהו והוא יעזוב אותי אחרי, ואני מבקשת דעה אובייקטיבית כי אין לי למי לפנות ועם מי לדבר על זה. תודה.

http://www.starmed.co.il/forum-93/msg-3815867#ixzz2snxP9sdl
סטארמד בריאות
 
עדי בדיחי  
22:06 09.02.14
שלום לך דיאנה וערב טוב,

את מתארת סוגיה שכיחה בקרב בנות מחברות ותרבויות מסוימות, שכבר הגיעו "לפירקן" והן מתלבטות בדיוק כמוך. אני כן רוצה לכוון אותך למה שאת מרגישה בפנים- אני חשה כי בתוך תוכך, הערכים והעקרונות שלך כן מצביעים על אותה מסורתיות שגדלת עליה, ואולי ניסית לשבור עיקרון זה לאור גילך.. ולאור הניסיון הכושל של מציאת בן זוג.

יש הרבה גברים, תתפלאי, שמעריכים מאוד נשים ששומרות על עצמן (יש רמות ויש גדרים לכל אחת), וזה נחשב בעיניהם למשהו שהוא טהור ומוערך. אם לא מצאת גבר כזה- זאת עדיין לא סיבה לשבור עיקרון, או ללכת על משהו שהוא מנוגד לערכים שלך.

מדברייך עולה שאת שלא תהיי בקשר רציני שברור שהוא הולך לכיוון של חתונה- את לא תתגמשי ותקיימי יחסים לפני. זה מתחבר יחד עם התרבות והחברה איתה גדלת, וזה מובן ולגיטימי לחלוטין.

כשאת תהיי בטוחה בדרך שלך ובעקרונות שלך, ותביני למה דגלת בהם עד כה- את גם תדעי לשדר את זה הלאה ולא לתת לדעות אחרות לשנות את אופייך. אם היה עולה מדברייך שאת לחלוטין לא מאמינה במה שעליו גדלת, הייתי מייעצת לך אחרת. אך מכיוון שבסוף הפוסט שלך את כותבת במפורש שבחורים לא מוכנים לחכות לך עד שתהיי מוכנה - הם כנראה מחפשים קשר שהוא בלשון המעטה, לא רציני.

לכן אני מחזקת אותך בדרכך, ומאחלת לך שבמהרה תמצאי לך את הגבר שבאמת יעריך את זה, ואני מכירה הרבה שיראו בכך מעלה גדולה.

בהצלחה,
 
דיאנה
08:43 10.02.14
עדי בוקר טוב, תודה על התגובה.

אני מבינה מדברייך שאני לא צריכה לראות את היותי בתולה כמכשול אלא כמעלה שלי.
חיזקת אותי בדברייך ואני עם כוחות מחודשים בתקווה למצוא מישהו שיחשוב שזו עוד מעלה שלי ויעריך אותי. אני לא צריכה להתנצל אלא להיות שלמה עם העקרונות שלי, לא לשווא חיכיתי הרבה זמן.
אני מקווה שאמצא את האחד שיידע להעריך אותי.

תודה.
 
עדי בדיחי  
20:56 12.02.14
בשמחה. אל יאוש. תמיד לדבוק בערכים שלך, זה רק יחזק אותך.

בהצלחה,
 
דיאנה
15:07 01.04.14
היי עדי, רציתי להתייעץ איתך לגבי בחור שהכרתי, עוד לא יצאנו לדייט, פשוט היו כמה פלירטוטים. הכרתי אותו לפני כמה חודשים כשהתחלתי עבודה חדשה, הוא היה נחמד אליי אך לא יותר. בשבועות האחרונים הוא התחיל להחמיא לי על כל דבר וליזום שיחות. אני רוצה לדעת מה אפשר להגיד לו או איך לרמוז לו שכבר יזמין אותי לדייט!!!
אתמול היינו במשרד לבד ופתחנו שיחה וספרתי לו שאיזה עובד הטריד אותי עם כל מיני הצעות ורמיזות על סקס ואמרתי לו שזה הפריע לי מאוד, ומאז הוא קצת קריר אליי, למשל היום דברתי איתו דקה והוא אמר שהוא צריך לסיים כמה דברים והסתובב בלי לחכות לתשובה שלי. אני חושבת שאולי הוא עכשיו מפחד להחמיא או להגיד משהו כדי שאני לא אחשוב שהוא מטריד אותי גם. איך לתקן? איך לרמוז לו שזה בסדר שיתחיל איתי שהוא רצוי? מבלי להפחיד אותו. אני רוצה לציין שלפני הוא היה מדבר איתי על אימונים וכל מיני תחביבים שלו ושלי. מה אני צריכה לעשות?
 
עדי בדיחי  
17:21 01.04.14
שלום שוב דיאנה,

נראה שהבחור פשוט חושש שאת רמזת לו בבירור שאם הוא ימשיך לרמוז, להתקרב, לחזר- הוא לא רצוי, בדיוק כמו הקודם. אני מניחה שהצורך שהיה לך להעלות את המקרה ההוא מול הבחור הנוכחי היה להבהיר שאת רצינית ולא מהסוג ה"זורם".. מעבר לכך בוודאי רצית לשתף אותו יותר מעולמך ולהסביר לו מה עושה לך פחות טוב.

באופן טבעי הוא ישליך את הביקורת עליו. זה צפוי.

מה עושים עכשיו? את יכולה לכתוב לו פתק קטן עם קריצה, כדי שלא יראה כבד מדי.. למשל: העולם מתחלק לשניים. אנשים לא רצויים וחסרי טאקט, ואנשים רצויים שמעניינים אותי מאוד. אתה ללא ספק בקבוצה השניה. מתי יוצאים לקפה? :)

אם זה מתוחכם מדי לדעתך, ואולי גם את זה הוא לא יבין, או שזה יבלבל אותו יותר. נסי פשוט לסמס לו / להביא 2 כוסות קפה ולשבת איתו, ופשוט להסביר את עצמך מחדש: הוא כנראה הבין אותך לא נכון בשיחה ההיא, נסי להסביר למה אמרת לו את זה ולמה זה ממש לא קשור אליו. נסי להבהיר שאת מעוניינת בו ותשמחי להכיר אותו יותר.

אם אחרי זה הוא ממשיך בהתעלמויות, הוא כבר שייך לקבוצה הראשונה. :) ואז את מוזמנת להמשיך הלאה ולא להתעכב עליו מעבר לזה. תתעלמי בחזרה, והמשיכי בדרכך.
 
דיאנה
21:22 01.04.14
היי עדי, תודה על התגובה המהירה, לאחר שכתבתי לך ראיתי את הבחור שוב והוא עבר לידי וקרץ לי... ואחר כך הייתי במשרד של מזכירה שלנו ודברתי איתה על זה שאני צריכה עזרה להזיז דברים כבדים במשרד שלי...ובדיוק הוא נכנס. ..והיא ישר אמרה: הנה הוא יעזור לך...והוא שאל אותה מה לעזור והיא אמרה לו את הפרטים והוא עשה רושם שלא מעוניין לעזור...הוא אמר "תגידו לי בדיוק באיזה זמן...מה אני אחכה כל היום לכם? עד שתקראו לי...". אני לא אמרתי כלום ואז המזכירה אמרה מחר ואני אמרתי שאני לא נמצאת מחר והוא אמר "יש" וחייך אליי כאילו בצחוק שהוא שמח שלא יצטרך לעזור...ואז המזכירה אמרה אז ביום חמישי אתה אצל דיאנה בבוקר במשרד והוא אמר בסדר והלך. אני אפילו לא יכולתי להגיד כלום כי הייתי פגועה ממנו על זה שהסתובב עם הגב אליי ואמר שהוא צריך לסיים דברים. נכון שאני מבינה בהגיון שעדיף להתרחק כי אולי הוא בחור בעייתי עם מצבי רוח פעם טוב ופעם לא טוב, אבל הקטע הוא שאני פתחתי אליו רגשות עוד לפני שהכרתי אותו, ועכשיו אני מאוכזבת לשווא כי הרי הוא לא חייב לי כלום...אני לא חברה שלו...אבל הלב שפיתח רגשות לא מבין את ההגיון. מה לעשות? לתת צ'אנס ולראות ביום חמישי אם יגיע לעזור ולזרום...או שלא לחכות לו? להתרחק ולראות אם יזום משהו בעצמו? אך אני בספק שיזום כי הפחדתי אותו עם עניין ההטרדה...ועכשיו להבהיר לו שאני מעוניינת זו בעיה כי הוא מרוחק ועושה רושם שלא מעוניין. למה זה כל כך מבלבל וקשה? אני בונה מגדלים עוד לפני שקרה משהו ואז מאוכזבת...פשוט כבר רוצה זוגיות...כמו שרשמתי לך לפני, לא הייתי בזוגיות ואני כבר רוצה. מה דעתך?
 
עדי בדיחי  
23:51 03.04.14
הי דיאנה,

אני מרגישה שאת "רותמת את העגלה לפני הסוסים". כלומר עוד לפני שמשהו אמיתי קורה, את כבר יוצרת לעצמך תסריט של התאהבות וזוגיות. למעשה לא יצאתם בכלל, לא דיברתם ממש ברצינות, ואותו "קראש" הופך במהרה למערכת יחסים שלמה- למרות שהיא לא באמת קיימת.

אני מבינה את הצורך באהבה ובזוגיות. אך לפעמים כדאי לשחרר. ואולי פה זה באמת המקום לתת לדברים להיות ולזרום כפי שהם, ופחות להתעכב על איך בכוח זה יכול כן לקרות. הבחור לא נשמע לי מאוד רציני, ויתכן ואם היית יוצאת איתו באמת- היית נפגעת לא פחות מאשר עכשיו.

אני מאחלת לך שתמצאי זוגיות במהרה, "כשזה קורה זה קורה"..
 
דיאנה
14:24 04.04.14
תודה עדי, אני מנסה ואני יודעת שאת צודקת.
 
דיאנה
18:00 08.04.14
היי עדי, הבחור ואני היינו לבד במטבחון של המשרד שלי והוא הציע קפה, אמרתי כן בשמחה ואז הוא אמר ומה עם קפה בלי קשר לעבודה? חייכתי ואמרתי לו שבשמחה...ואז הוא אמר תרשמי לי את הטלפון שלך ונתן לי את האייפון שלו., כתבתי לו והוא אמר אני אתקשר בערב? חייכתי ואז הוא הלך למשרד שלו. כמובן ששמחתי מאוד אבל לא הראיתי לו, והוא התקשר בערב ויאצנו ביום למחרת לקפה וזה היה אתמול, הוא ביקש את הטלפון ביום א והתקשר ביום א ויצאנו ביום ב. עכשיו אני מקווה שנמשיך לצאת, השאלה שלי באיזו פגישה לספר לו על המצב שלי שאני עדיין בתולה וכל הסיפור שכתבתי לך בפוסט ה 1. האם רק כשישאל? תודה.
 
עדי בדיחי  
09:39 11.04.14
הי דיאנה,

אני ממליצה בחום להמשיך כרגיל ולהיות את. אם הנושא יעלה מתוקף כך שהיחסים ילכו ויתקרבו, והוא ישאל או ירמוז- את יכולה להגיד לו במה את מאמינה, לא להתבייש- אלו העקרונות שלך. את לא חייבת להרחיב ולפרט מה עשית ומה לא. את יכולה לסכם בכך שאת שומרת את עצמך וזה מובן.

גבר שיהיה מעוניין בך לחלוטין, ולא רק בקירבה פיזית, בוודאי ירצה להכיר אותך לעומק, לדבר איתך, לשאול ולהתעניין ופחות יגש לנושא המיני- לפחות לא ממש בהתחלה. ככל שיקדים לעלות את הנושא הזה וללחוץ- כך תדעי מה הכיוון שלו. איני אומרת שאין גברים שחשוב להם יחסי מין- והם לא רציניים בקשר. אלא שלך יש חשיבות כזאת, שהבחור יבין, יחכה, ועדיף שיהיה בעל אותם עקרונות (יש כאלה).

בהצלחה רבה,
 
מירית
11:16 10.04.14
היי.
אני בת 25 וחבר שלי בן 26. אנו שנתיים יחד.
מאז ומתמיד הוא היה פסימי אבל בזמן האחרון כבר ממש. אף פעם אי אפשר לדעת על איזה צד הוא יקום.
יש יום שהוא קם הכי שמח ומאושר ורגע אחרי זה הוא כועס על כל העולם ומתחיל עם הסיסמאות שלו. "אין דבר כזה חברים אמיתיים. הכל מזויף". "אני רוצה הפסקה מהכל" "מה שווים החיים האלו". "מה הטעם בזה שאני לומד, עובד, איזה ערך יש לכסף"..
התשובות שלי אליו זה שאם הכל כל כך לא חשוב והכל לא מעניין אותך אז או שתחליף תחביבים או שאולי כל היום תשב בבית ותתבכיין על מר גורלך. אולי זה יעזור. אז הוא מתחיל אם "אולי כדאי שאני אטבע.. אולי אתאבד" (והוא ואני יודעים שהוא סתם אומר את זה כדי לייצר דרמות".
ואז הוא אומר "תיפרדי ממני כבר. בשביל מה את איתי". וכשאני אומרת לו שלי אין כוונה לעשות זאת ושאם הוא רוצה הוא מוזמן להיפרד ממני בכיף הוא אומר לי שלא ושאני זאת שצריכה לעשות את זה. כי בשביל מה אני איתו ושהוא מאמלל אותי. (רגע, זה לא אני אמורה להחליט מה מאמלל אותי ומה לא?)
אני אוהבת אותו ולכן יש לי את כל תעצומות הנפש האלו כדי לתמוך בו ולהיות שם בשבילו.

מה אתן אומרות. להקשיב בעצתו ולהיפרד ממנו? אני לא מרגישה שזה הדבר הנכון כי אני אוהבת אותו מצד שני באמת כבר נהיה לי קשה עם כל מצבי הרוח האלו והתגובות הקטסטרופליות הדרמטיות האלו.
מאז שהתחלנו לצאת זה ככה.

הצעתי שילך לטיפול פסיכולוגי אבל הוא לא רוצה. הוא אומר שהוא רוצה אבל הוא לא הולך ולא עושה שום דבר בכיוון.

הוא כועס על כל העולם ומוציא מפרופורציה. כל יום הוא עם החברים שלו אבל מצד שני הוא אומר שאין לו חברים (שקר נוראי)... מצד אחד הוא אומר שהוא טיפס ואידיוט מצד שני כל הציונים שלו 98+ ובתור בן אדם הוא ממש לא אידיוט.
כל הזמן הוא שואל אותי "מה את עושה איתי"? ואני באמת כבר לא יודעת אם כולם ככה? האם יש מישהו שנוטה להיות יותר אופטימי ממנו? לי כבר דיי נמאס לשכנע אותו לראות את החיים בצורה חיובית יותר ולא תמיד להסתכל על השלילי. זה מחזיק לאיזה שבוע-שבועיים ושוב הוא חוזר למחשבות השליליות

אני מפחדת שעוד כמה שנים זה יתגבר והוא חס וחלילה יעשה לעצמו משו. אני לא אוכל להתמודד עם זה. ואני לא רוצה להיות עם מישהו כזה. מצד שני האהבה שלי אליו באמת גדולה. אולי לא אהבה, אולי הרחמים? אני באמת כבר לא יודעת.
אני רוצה להיות שם בשבילו אבל מה זה עוזר אם כל פעם הוא חוזר לפסימיות ולשליליות שלו??

נשארים ? עוזבים? מה אפשר לעשות אני כבר ממש אבודה. הוא גם אומר שהוא משתגע מזה שאנחנו לא שוכבים. וסליחה באמת שאני בן אדם שפועל מרגש וברגע שהוא מדבר בצורה הפסימית הזו ואומר שכולם נמאסו עליו ושהוא צריך הפסקה מהכל, לא בא לי לרוץ איתו למיטה.
מן מעגל כזה. עד שסופסוף אתמול יצאנו היה ממש כיף ורציתי, היום הוא קם ככה והכל שוב נהרס. הוצאתי את הרגל החוצה נכוויתי שוב ושוב חזרתי למחילה.

מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לו. כדי לעזור לו? תודה.
 
עדי בדיחי  
09:36 11.04.14
שלום מירית,

לצערי ממה שאת מתארת, לבחור יש קושי מסוים לשלוט בתכונה הזאת. יש אנשים שה פסימיים באישיותם,ביקורתיים, חסרי אמון, חסרי תקוה לשינוי, וזה עלול כן להמשיך הלאה וביחוד כאשר החיים הולכים להיות מורכבים יותר, באופן טבעי- חתונה, ילדים, משברים, פרנסה, וכו'. החיים מזמנים לנו אירועים רבים, ומחשבה חיובית היא אחד הכליפ המשמעותיים להצלחה.

אני שמה לב שאת עושה הכל כדי שהתפיסה שלו תשתנה. כל הכבוד לך. אך לצערי אני לא בטוחה שהמפתח אצלך. רק הוא יוכל לעזור לעצמו וכאן דרוש טיפול של ממש. בתחושה שלי אדם שאומר לך שוב ושוב "תיפרדי ממני, אל תהיי איתי", דורש את זה מ-2 סיבות-
או שהוא באמת לא מרגיש שמגיע לו שיאהבו אותו. או שהוא רוצה להיפרד ממך ולא יודע איך.

אני מאמינה שפה מדובר בסיבה הראשונה. ולאדם שאין אהבה בסיסית מינמלית לעצמו, ולחיים, לצערי- גם בזוגיות זה לא יעבוד. את תמצאי עצמך שוב ושוב מדקלמת את אותם משפטים, אלא אם כן הבחור יקלוט שהדפוסים מחבלים לחלוטין בתחומי חייו, ואז ירצה לעשות שינוי. הבחירה- אצלו.

חשבי על כך. בהצלחה.
 
שירה
09:31 10.04.14
שלום רב,
לפני כשבוע גיליתי שבעלי ניהל רומן וירטואלי.
הוא פתח כרטיס היכרויות באתר שמחפש בעיקר
יחסים מזדמנים. הוא טוען שהוא לא נפגש עם אף אחד.
אני בהריון ויש לי ילדה בת שנה וחודשיים.
מצד אחד, החלטנו ללכת לייעוץ ובינתיים אנחנו
ממשיכים כאילו הכל כרגיל.
אבל אצלי הכל חוץ מכרגיל, אני מרגישה רע.
לא מפסיקה לחשוב על זה בעיקר לא יודעת אם
הדרך הנכונה היא להשאר ביחד ולטפל או לעזוב
את הבית ואז לטפל. אני מרגישה שהוא לא מעריך
את המאמץ שכרוך בלהשאר איתו אחרי מה שגיליתי
חשוב לי להוסיף, שגם שהייתי בהריון ראשון
הוא עשה בדיוק אותו הדבר וגם אז גיליתי
הלכנו לייעוץ
אני אשמח לקבל תשובה כי אני פשוט מרגישה רע!
 
עדי בדיחי  
09:07 11.04.14
שלום שירה,

אילולא היית מוסיפה שזה קרה פעם נוספת בהריון הראשון, הייתי מכוונת אותך לדבר על זה איתו ברצינות, להבהיר גבולות ולנסות להמשיך הלאה משם.

אך נראה שמדובר במשהו עמוק יותר. אולי משהו עובר עליו סביב ההריונות שלך והיציאה שלך להורות מול הזוגיות שנשארת בצד, אולי משהו שקשור ביחסים ביניכם ומרגיש צורך לצאת החוצה. אני לא יודעת אלא רק משערת.

הפניה ליעוץ היא רלוונטית מאוד גם לעכשיו. הייתי מציעה לגשת שוב, לבחון יותר לעומק, ובעיקר להעביר לו את המסר שככל שהוא ימשיך כך הוא עלול לאבד את האמון שלך לחלוטין ולפיכך גם את התא המשפחתי. לשניכם זה חבל, ובפרט לך שכרגע את בעיצומו של בניית הקן ובתוך היריון.

הדבר, לסיכום, מאותת על בעיה ביחסים ביניכם. כשצד אחד יוצא "לציד" אחר, זה מאותת על בעיה, ולכן - גייסי אותו ליעוץ בהקדם,ובתוך החדר עם המטפל הבהירי מה את מרגישה, ללא חשש. יש צורך חשוב לשים את הדברים כפי שהם, לעשות "עצור", ולבדוק מה הוא מוכן לעשות כדי לעורר מחדש את האמון ביניכם.

בברכת חג שמח,
שלום אני יוצאת עם בחור כבר חצי שנה . וכשאני מבקשת ממנו למשל לראות שיחות שלו בטלפון או לא להשתמש במצלמת מחשב ..או להסתכל לו בפייס .. כל דבר כזה גובל בריב ..והתעקשות ובבקשות ממני כתמורה . בעקרון לי אין בעיה לבצע את כל בקשותי גם . אבל האם ככה זה הולך שכל מה שמבקשים צריך ישר גם לתת . ? למה פשוט הוא לא יכול לומר טוב .(.ואני אתן לו כפליים ? ) האם כולם כמוהו או שיש גם בחורים מהסוג שלא מתווכח ??? (אני בת 24 ואין לי הרבה נסיון )
 
טלי צרקינסקי  
20:04 08.04.14
ר שלום,

מה שעולה מאד ממה שאת כותבת הוא מה המקום של האמון בקשר שלכם ומה את מרגישה.

לשני אנשים בקשר זוגי, חשוב שיהיה גם את המקום של הפרטיות וזה כולל את הנייד הפרטי, את הפייסבוק ואת מצלמת המחשב.

האם יש סיבה שאת מבקשת לצפות בכל אילו או מבקשת ממנו לא להשתמש בהם?

האם את חוששת מחוסר שליטה ממצבים? האם את חוששת לקשר? מה עולה אצלך באשר לדברים אילו?

כמו שחשובה הפרטיות שלו, חשובה גם הפרטיות שלך.

כתבת שאין לך ניסיון בקשרים. זה בסדר, אפשר ללמוד, מדובר בתהליכים.

אינני יודעת מה הוא מבקש ממך בתמורה לבקשותייך, לא ציינת זאת.

יתכן והוא מגיב מהמקום שאינך בוטחת בו או שהוא מתגונן, לא ברור.

חשוב לבדוק עם עצמך מה את מרגישה ואת מוזמנת לחזור אלי עם תשובה יותר מקיפה ונוכל לנסות לראות מספר נקודות.

בברכה,
את צודקת אולי האמון שלי בו מעורער וזה בגלל שכבר ראיתי בעבר שהיינו בקשר שהוא דיבר עם בחורה והחמיא לה ..הוא מחובר להרבה אתרי הכרויות .כמובן שהוא טוען שזה היה סתם משיעמום וזה לא יחזור . וכן בהתחלה הוא זה שהיה מבקש ממני לראות שיחות לסגור פייס ואני עכשיו ''נידבקתי '' ממנו גם . והאמת אני רואה שבדרך כלל האשה היא ''המצליחה בקשר להשיג את רצונותיה בדרכי נועם או אחרות . והאשה בדרך כלל מצליחה לומר את המילה האחרונה בשכנוע אך הוא זה שמנסה לומר את המילה האחרונה לקבוע להחליט ואם זה לא ככה אז הוא נוקם מחכה להחזיר בנקמה כדי שאני ארגיש את מה שהוא הרגיש .למשל ..גם בסקס אם במקרה הוא לא נהנה אז למחרת או כעבור זמן הוא פתאום יעשה משהו באמצע כדי שאני לא אהנה וארגיש כמוהו מה שהרגיש ... (ואנחנו לא ממש שוכבים עדין )... האם ככה זה אמור להיות ? וגם כשאני מעצבנת אותו הוא מתווכח בלי סוף פעם קילל עכשיו מתאפק לטא לקלל אבל אומר אם אקלל ואומר לך מה אני חושב אז חבל לך .. ואחר כך נירגע ומחמיא ואוהב ומפנק ....הוא מאד מפנק וקונה ונותן ...ולאר'ג .. אולי אני מצליחה בסוף אבל זה אחרי המון ויכוחים מה דעתך ??????
 
טלי צרקינסקי  
06:15 10.04.14
ר שלום,

מערכת היחסים שלכם היא מאד לא פשוטה ממס' היבטים -

אתם מתקשים לתקשר אחד עם השנייה בצורה בונה ואפקטיבית - אשר תבינו בו אחד את השנייה (תקשורת הינה הבסיס בזוגיות).

יש לכם מאבקי כוחות ואתם מתנהגים אותם בתוך הקשר ("מענישים" אחד את השנייה - אם הוא לא נהנה, אז הוא "יחזיר לך" ועוד).

תוקפנות מילולית כגון קללות

קשיים באמון, מה שגורר שאתם לא יכולים להרגיש פרטיות גם בקשר וצריכים להתבונן בפייסבוק/נייד וכו'...לא מרגישים "חופש" גם במקומות פרטיים.

לאחר הבנת המצב הזה חשוב לתקן אותו.

האם שוחחתם פעם על מערכת היחסים ביניכם? על הקשר? על מה כל צד מרגיש בו? על מה הייתם רוצים שיהיה לכם בקשר? מה אתם אוהבים אחד אצל השני? מה חסר לכם בקשר?

שיחה הדדית, מזמינה ומאפשרת, שבו אתם יכולים להיות גלויים ולא שיפוטיים.
המטרה בשיחה כזו אינה לנזוף.. אלא להגיע להקשבה הדדית ולשנות.
כולל העלאת הקשיים מתוך רצון אמיתי שזה יהיה אחרת.

חשוב להביא ביניכם את הדברים, שתדברו עליהם.


בברכה,

 
אלה
20:31 06.03.14
היי, אני אמא ל3 וכרגע בחופשת לידה, הנושא שכל הזמן עולה במשפחתי היא נושא העזרה, אני מרגישה שאני לרוב דואגת לבית ולילדיינו - חוגים, מקלחות, קניות, בישולים, ניקיונות וכו' ובעלי לוקח חלק פחות משמעותי מבחינתי(הוא לגמרי לא מסכים עם זה ). הוא עובד עד 5 בערב אבל עדיין הייתי רוצה שיעריך את מה שעשיתי עד כה ושיתן יד במה שנשאר ... על הרקע הזה יש בי המון כעסים ואנני מצליחה להתגבר על כך... עצות, עזרה בבקשה. תודה
 
עדי בדיחי  
23:37 06.03.14
שלום אלה,

ראשית כל הכבוד וישר כוח לך.

אני בטוחה שאם בעלך היה נוהג להגיד לך מדי פעם מילה טובה והערכה- היית הרבה פחות כועסת. במילים אחרות- לא מדובר בכמות העזרה אלא באיכות ההערכה אליו כלפייך ובביטוי שלה כלפי חוץ.

הוא החלק המפרנס בבית למיטב הבנתי ועל כך את לבטח מעריכה אותו מאוד. יהיה שווה ורצוי לשוחח איתו על כך. שאינך מבקשת עזרה קונקרטית כמו שאת זקוקה למילים הטובות שלו ולהערכה שלו.

מאידך, אפשר לשים מולו רשימה של עזרות שאת זקוקה להם ולבקש שיבחר רק אחת- ויעשה אותה לפי התנאים שלו ומתי שנוח לו. עצם כך שיעשה, זה כבר צעד משמעותי לקראתך. לפני שאת מבקשת ממנו- אמרי לו עד כמה את מעריכה אותו (יתכן וזה "ידבק" והוא יחזיר פידבק גם אלייך).
 
מיכל
12:03 19.03.14
מדהים איך שזוגות רבים כל כך על אותם דברים
אני לגמרי מרגישה כמוך. בעלי לפעמים מודה בכך שהוא מעריך את מה שאני עושה
אבל בפועל רב הזמן עסוק בתחביביו (מילה יפה ל-מחשב) בזמן שאני המטפלת העיקרית של הילדים וגם לי בא קצת זמן לעצמי.
זה מעורר מתח וגם כתבתי בפורום בנושא הריבים..
הוא מבחינתו מרגיש שהוא עושה הרבה ובטוח שבעלים אחרים לא תורמים כלל.
פעם זוגות רבו ונשארו יחד ובאיזשהו שלב ,לפחות אצל חלקם,הזמנים הקשים והלחוצים עברו והם שרדו אותם והגיעו אל הנחלה
היום,כל זוג שלישי מתגרש וכל אחד שואל את עצמו אם "שווה לו" להישאר במערכת יחסים ש"כזו" כי כל אחד בטוח שהוא נותן הרבה ומקבל מעט.
בינתיים אני חוששת שאין לי פתרונות למצב אבל אכן צרת רבים חצי נחמה. מחזק לדעת שאני לא לבד והבעיות ביחסים לא נובעות רק ממי שאנחנו (כלומר שאני לא בסדר או הוא לא בסדר- כאדם) אלא הן מצב כללי ונפוץ אצל רבים.
 
חגית
16:14 08.04.14
גם אצלי אותה הבעיה. אני עושה את רוב עבודות הניקיון בבית ומשקיעה הרבה יותר אנרגיה בבית, בעלי לעומת זאת לא עובד כל יום ולא מתקרב למה שאני משקיעה בבית.
התובנה שלי - גברים הם עם עצלן. ונצלן.
אין מה לעשות. כלומר - יש מה לעשות - חינוך,תרבות, זה כנראה ייקח עוד זמן עד יבינו שהם לא התחתנו עם שפחות, זה ייכנס להם מתישהו לDNA. תבינו אלפי שנות אבולוציה הם ניצלו אותנו בכח הזרוע. קשה להם לעזוב את הנבוט ו - לעבור למגב/סמרטוט/שואב אבק. מאוד קשה. אבל בסוף זה יקרה. צריך להיות אופטימיים...
שלום

בת 38 נשואה 13 שנה + 4.

הבעיה שאני מתמודדת איתה היא שלאורך החיים (לדעתי בערך כמו כל זו)
אנחנו נאלצנו להתמודד עם אתגרים -
כלכלי (בעיות בהחזרת המשכנתא)
בריאות בנושא פריון
פיטורין
מעילה בעסק המשפחתי של הצד של בעלי

ובכל משבר בעלי נופל, נשאב למשבר בפסימיות, מתעצבן על הסיטואציה (אחרי שהיא קרתה, כבר לא חשוב מי אשם) לא מבצע פעולות התמודדות, אלא פשוט מתעצבן ויושב על הגדר.
מה שקורה הוא שאני סוחבת את כל האתגרים והתמודדיות על הכתפיים שלי (כחמש שנים לא עבד ועול הפרנסה היה עלי, בעקבות המעילה של אביו נכנסנו לחובות והוא לא הצליח להתעמת עם אביו), אפילו לידה אחרי טיפולי פריון הכניסה אותו לדיכאון ולעצבים והוא לא נגע בתינוקת 3 חודשים....
יתרה מזאת, ברגעים הקשים, כשאתה מצפה שהבן זוג יהיה שם לצדך, הוא פשוט לא שם, או שם ולא עוזר אלא מזרים אנרגיות של כעס לסיטואציה כשניסיתי להסביר לו את זה הוא פשוט מתעצבן וצועק. אחר כך הוא מתנצל ואומר שהוא לא יודע מה הוא היה עושה בלעדי.
מה את מציעה לי? לקבל את זה שהוא חלש אופי ללא כלים להתנהלות בחיי היומיום ולטפל בתחושות שלי אליו, או לנסות לשנות אותו? התחושות האלו התעצמו בשנה האחרונה, אחרי הלידה, פתאום ראיתי את כל התמונה והיה לי כבד המשא. ואני מרגישה שאני בין מרחמת על בעלי לבין בזה לו.
 
עדי בדיחי  
20:52 07.04.14
שלום לך לילך,

אני מבינה שהתסכול והכאב גם נובעים מעוצמות המשברים. כל משבר שתיארת בפני עצמו יכול לעורר הרבה תסכול וקשיים בהתמודדות.

נראה שבעלך מתקשה בעיקר סביב כך שאכן, כפי שציינת, אין בידיו את הכלים הנכונים להתמודד. הוא זקוק להכלה רבה ולהחזקה רגשית, אך לא בטוח שאת זאת שאמורה להחזיק את הכל. אני בפירוש חושבת שכדאי שיתייעץ עם איש מקצוע, להפנות אותו אפילו לשיחות מספר עם מטפל (יש גם אימון אישי שיכול לעזור). החשוב הוא להסביר לו כי את מתקשה להתמודד עם מה שהחיים זימנו לכם, כאשר הוא לא "מתרומם" ונותן גם לך כוחות. חשוב מאוד שתעבירי לו את החוויה האמיתית שלך- את התסכול, העצב, הכעס, החמלה כלפיו וחוסר האונים שלך-שאינך יכולה לעזור לו. כשאת מגייסת אותו לשיחה ורואה שהוא כן מעוניין לעזור לעצמו, אמרי לו שכדאי שישקול אופציה של טיפול, אימון אישי או סדנאות לצמיחה ולחשיבה חיובית. את תוכלי להתגייס גם לתהליך ואז תוכלו להיות מועצמים זוגית בנוסף, שזאת מתנה בפני עצמה.

בברכת חג שמח,
קוראים לי אלה ואני בת 40 נשואה .
אני מבקשת לפנות לפורום הזה בשאלה אישית לגבי מצב שבו אני נמצאת עם בעלי.
בעלי אוהב להתעסק תשבצים , משחקים וכל מיני תחרויות , הוא משקיע בזה המון זמן בבית לדעתי זה נהפך להיות אצלו לכרוני כמו מחלה כי זכיה אחת מביא זכיה שניה וכך בא התיאבון .
כתוצאה מכך אני מרגישה מוזנחת מבחינה זוגית , בודדה בזוגיות ובהרבה מקרים אני יושבת בסלון לבדי ובעלי יושב במחשב שעות ומתעסק בהנאות שלו.
שוחחתי אתו על כך וביקשתי ממנו כי יגביל את עצמו בהנאות האלה , אינני רוצה למנוע ממנו את הנאה הזו רק שיעשה את במינון הגיוני כי כיום זה כרוני , חולני ומוגזם ., לצערי כל בקשותיי לא עזרו , אולי לזמן קצר והזיכרון של בעלי קצר .
בקיצור כל הסיפור הזה של ההנאה הזו שלו מפריעה לי ופוגעת בזוגיות שלנו ומרחיקה אותי ממנו .
לטענתו עלי למצוא גם כן עסוקים והנאות שישלימו את הזמן החופשי שלי .
אוקי עניתי והחלטתי לצאת עם חברות לפאבים ופעמיים בשבוע אני יוצאת לריקודי עם ומאוד נהנית אבל לצערי זה מפריע לו שאני יוצאת מהבית בערבים מספר פעמים .
מה אתם חושבים שאפסיק עם זה ואחפש הנאות בתחום הבית ?
איך לשכנע אותו שהוא מכור וזה נהפך אצלו לכרוני .
תודה
 
טלי צרקינסקי  
18:04 05.04.14
אלה שלום,

ממה שאת מעלה לא ברור האם בעלך פותר תשבצים משחק במשחקים או שיש גם עניין של הימורי משחקים? בכל אופן, את מציינת שאת מרגישה בצד.

תראי, בכל מערכת זוגית חשוב שיהיה מרחב לזוג להיות ביחד, בכל דבר שהם אוהבים לעשות ביחד: לצאת, לשהות בבית ביחד וכו'...

וכן לכל אדם בתוך הזוגיות מרחב משל עצמו: לתחביבים, התפתחות, יצירתיות (כל אדם עפ"י רצונותיו).

ואז נוצר קשר שמכיל גם את המרחב הזוגי וגם את המרחב של כל אחד מכם.

כמובן המינון משתנה בין זוג אחד לשני וכל עוד זה מקובל ומתאים לשני בני הזוג - זה בסדר.

כאן את מתארת משהו שמעיב על מערכת היחסים, שאת מרגישה שאת רוצה יותר זמן עם בעלך ונראה שכאשר ניסית למצוא את הזמן לעיסוקייך (ריקודי העם, פאבים) אכן נהנית, אך לא קיבלת מענה מבחינת המרחב הזוגי ולבעלך הפריע שמצאת את סוגי הבילוי המועדפים עליך. למעשה, כל המרחבים הללו לא עונים על הציפיות שלכם או שלך וזה משהו שצריך לדבר עליו.

מה כדאי לעשות?

אני מציעה לשניכם לשוחח על כל הקשר הזוגי שלכם (הייתי ממש קובעת לזה "דייט"). מה אתם אוהבים אחד אצל השנייה? מה חשוב לכם ביחד? האם משהו חסר לכם? תנסי להתעניין בתחביבים של בעלך, תנסי לדבר אתו מה את מרגישה ושאת היית רוצה זמן איכות זוגי וחשוב לך לשוחח אתו כדי שתהיה לכם זוגיות טובה ושכן תכבדו גם את ה"לבד" אחד של השנייה.

שיחת עומק כזאת שמכבדת אחד את השנייה ומזמינה אחד את השנייה לדבר מה חשוב, מה חסר, מה עוד היה רוצה להתפתח בו - בתוך הזוגיות, מחוץ לזוגיות ועוד...

תראי לאן שיחה זו מובילה..

הייתי נמנעת להשתמש מולו במילה "כרוני", "מחלה" וכו'.. אלא במילים שיותר מזמינות הקשבה אקטיבית ושיותר יביאו לפעולה ושינוי ("אני מרגישה", "חשוב לי" "מה דעתך על..")

במידה ואת רואה שאתם מתקשים לעשות זאת ביניכם, אפשר גם לגשת לאיש מקצוע ולהיעזר.

מאחלת לך הרבה הצלחה,
 
גאיה
22:09 04.04.14
שלום,

אני לא בטוחה שזה המקום הנכון אבל אשמח לקבל סיוע בתחשות שאני חשה כרגע. הייתי בזוגיות ב-4 שנים האחרונות והיא הסתיימה לפני 4 חודשים בצורה מאוד דרמטית. הזוגיות כללה שנתיים בהם ניהלנו קשר מרחוק ועוד שנתיים בארץ שגרנו ביחד. הכל היה מדהים בתקופה שניהלנו קשר מרחוק והמשיך ככה גם כשעברנו לגור ביחד. בן זוגי מצא עבודה במהרה, יצאנו הרבה וראינו את עתיד משותף ומאושר ביחד. ידעתי שבן זוגי נוטל כדורים פסיכאטרים בעקבות משבר ודיכאון שהיה לו בעבר אך לא ידעתי שכמה חודשים אחרי שהגיע לארץ הוא הפסיק את התרופות על דעת עצמו (כנראה שהרגיש טוב ושהוא לא צריך אותם יותר). מרגע זה הדברים הידרדרו לאט לאט. הוא פוטר מעבודתו, הפך להיות מסוגר, היה עצבני, חסר מצב רוח ועוד. אני לא אספר פה הכל אבל הוא הפך להיות מבן אדם מפנק ואוהב לאדם קשה ולבסוף גם אלים לפעמים. כנראה שהכדורים הפסיכאטרים נועדו להפרעה נפשית בציר הפסיכוטי ולא רק הדיכאוני. לאורך התקופה הזו (כשנה+) ניסיתי לתמוך בו ולעודד אותו לפנות לטיפול ולהתמודד עם הקושי (גם עלייה וגם הרקע הקודם) אך לא הייתי מושלמת. אני מרגישה עכשיו שלפעמים לחצתי יותר מידי, כעסתי יותר מידי, הגזמתי, לא מספיק הבנתי ויצאתי מגדרי בגלל דברים שבדעיבד נראים לי ממש לא חשובים. העזיבה שלו הייתה דרמטית כי משפחתו רכשו לו כרטיס טיסה (מבלי ידיעתי) וכעבור יומיים הוא עזב ולא יצר איתי קשר מאז. עכשיו, 4 חודשים אחרי, אני מרגישה ממש רע. אני עצובה על זוגיות ואהבה גדולה שהייתה שנהפכה למשהו כ"כ רע ואני מאשימה את עצמי בהרבה דברים שיכולתי לעשות או להימנע מלעשות. קשה לי. אני עצובה בשבילו וגם בשבילי. אני בת 29, עובדת, משכילה ונראית טוב אבל שום דבר לא ממלא אותי ליותר מכמה דקות. שום דבר כבר לא מעניין אותי ואני לא מפסיקה לחשוב על מה שקרה. קיים בי רצון למות אך לא אעשה שום דבר. אני רק רוצה לישון ולא לקום אך לא אעשה לעצמי משהו כי זה יפגע בהורי. אני לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה שהסביבה שלצידי מצפה ממני להמשיך הלאה ולא מבינה מה אני "נתקעת שם" (כועסים עליו על זה שהוא עזב ככה). אף אחד לא יודע את כל הסיפור ואם ידעו עוד יותר לא יבינו אותי. פשוט רע לי ואין לי כוח לעשות כלום. אני בוכה כל יום אבל משדרת שהכל בסדר ליד אנשים. מצטערת על הסיפור הארוך, הייתי חייבת לכתוב למישהו.
 
טלי צרקינסקי  
12:07 05.04.14
גאיה שלום,

צר לי לקרוא את כל מה שאת חווה.

ממה שאת מעלה נראה שהיית בקשר זוגי שהסתיים בצורה פתאומית ללא שום הכנה ונשארו שם "עניינים לא סגורים" ולמעשה את לא עיבדת את האבל של הפרידה הזו. ארבעה חודשים זו גם תקופה קצרה. אך במקרה שלכם אני חושבת שצורת סיום הקשר ומה שקרה בקשר השפיעו עלייך יותר.

את נותרת עם הרבה שאלות פתוחות, ללא מענה, אינך יודעת מה קורה אתו היום וזה מביא לחוסר וודאות וחוסר אונים מאד גדול באשר למה שקרה בקשר ולעיבוד של סיומו.

את מפנה אשמה רבה אל עצמך. ממה שאת מציינת את ניסית לעזור ולתמוך בו בתקופת הזוגיות וזה לא פשוט וזה ראוי להערכה רבה.. בפרט בתקופה האחרונה, השנה האחרונה שתיארת, בו הוא הפסיק את הטיפול התרופתי ונחשפת להתנהגויות ולמעשה לשינוי מאד מהותי אצל בן זוגך, משהו לא פשוט להכיל וזה כנראה "לקח" אותך לכל מיני מקומות. את בן אדם עם רגשות, בין הרגשות שלנו כבני אדם יש גם כעסים ועוד.. אנחנו לא "כל יכול", אנחנו סה"כ בני אדם וכנראה את מאשימה את עצמך על האירועים שקראו לו וכן על מצבים שגם את אולי "טעית" (כי כולם טועים בקשרים ואי אפשר לא לטעות בזוגיות ובכל דרך בחיים)....

בפועל, אין לך יכולת לקחת אחריות על טיפול של אדם אחר.
זה מאד קשה להיות בעמדה של לקחת אחריות על בריאות (נפשית/פיזית) של אדם אחר, גם אם הוא בן/בת זוג).

והתחושה שעולה ממה שאת כותבת שאת מרגישה שהיה לך תפקיד ולא הצלחת בו.
חשוב להתייחס גם למה שאת עברת שם ואליך כאדם.

הסיפור באמת לא פשוט והייתה לכם תקופה יפה, לא ברור מה יש לבחור מבחינה נפשית אך כנראה הוא מתמודד עם קושי יותר גדול מכפי שחשבת בהתחלה ונקווה שהוא ירגיש טוב.

לגבייך גאיה,
את מציינת שאת בוכה הרבה, חוששת לשתף את הסביבה מחשש לא לקבל תגובות אמפטיות, מבינות ושיכולות להיות אתך.

אני ממליצה לך לא להישאר לבד עם כל מה שאת מתארת.
ממליצה מאד לפנות לגורם מקצועי שילווה אותך בתקופה הזו, אני חושבת שאת יכולה להעניק לעצמך משהו מאד משמעותי דרך שיחות עם מטפל/ת.
זה יכול לעזור לך גם להתמודד עם כל מה שאת מתארת כאן וגם לארגן את מה שאת מרגישה היום וכן להתמודד בכלל עם תכנים בחיים וחשוב לעבוד על המקום של האשמה שאת מרגישה.

לגבי דיכאון (התפרצויות בכי), מחשבות אובדניות - כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר או רופא משפחה לגבי אפשרות להיעזר תרופתית.

היום רבים הם האנשים שנעזרים בטיפול כזה וזה בסדר גמור ואין סיבה לסבול
אך שוב - רק בהתייעצות מומחה.

אנא פני לטיפול ותתחילי לדאוג לעצמך כי מגיע לך להכניס מרחב של נשימה ולהרגיש טוב יותר עם חייך.

לגבי הסביבה, אני ממליצה לך לחשוב טוב, אם אין חברות טובות שעשויות (אף שכרגע לא נראה לך) להפתיע ולהבין את מה שאת חווה? (פעמים רבות שאדם ששרוי ברגשות אשמה מאמין שאיש לא יבין אותו.. אך בפועל, פעמים רבות יש אנשים שכן יכולים להיות שם..)

אני מאחלת לך הרבה הצלחה,

 
דנה
18:13 03.04.14
אני וחבר שלי ביחד חצי שנה, לשנינו יש דברים שקשה לנו איתם, לו קשה שכל כמה ימים אני נהפכת להיות גוש קרח זאת אומרת ממש חווה ניתוק ריגשי שקשה לי להשתלט עליו, אני כמובן אלך לטפל בזה כי זה משהו שחוזר על עצמו... האם שמעת על מקרים כאלו, על הפיכה לקפואה? על ניתוק ריגשי? על חוסר יכולת להביע חום רוב הזמן? הוא כבר לא מסוגל להכיל את זה וכמעט נפרד ממני היום, והפך להיות פסימי למרות שכל הזמן אני משתדלת, ואפילו התחלתי טיפול השבוע... לא יודעת כבר, ככ כואב לי.. שנינו מאוד רגישים ושנינו צריכים לקבל ביטחון אחד מהשני ולא מצליחים.
 
עדי בדיחי  
23:48 03.04.14
 
דנה
23:34 03.04.14
נפגשנו מקודם, הוא רוצה פסק זמן הוא לא יכול להכיל את זה, מצד אחד בא לי להגיד לו מבטיחה לך שלא יהייה קרה אליך יותר לעולם אבל מפחדת למכור אשליות, חוץ מזה אני יודעת שאני לא בסדר פה אבל שגם הוא די פסימי ולא משדר לי ביטחון. אולי זה כבר אבוד:(
 
עדי בדיחי  
23:47 03.04.14
הי דנה,

צר לי על מה שאת עוברת.

אני מציעה שבאמת תתחילי את הטיפול, תעלי שם את מה שאת מרגישה וראי בטיפול כמקום בטוח וסודי שהוא רק שלך, כדי לחשו בטוחה בתהליך. יתכן וזה תהליך ארוך ממה שאת מצפה, אל תהססי להמשיך בן עד שתמצאי איזה תשובות למצב הזה.

במקביל את יכולה לעדכן אותו שהתחלת טיפול, שאת מקוה שזה יעזור לך, ואולי בהמשך לזוגיות, אם תחליטו לתת לזה הזדמנות נוספת. כדאי שתחדדי מולו את התכונה המבורכת הזאת של מודעות עצמית, שקיימת בך, ואת העובדה שאת מסוגלת להתבונן בעצמך ולשנות דפוסים לא מיטיבים.

אני בטוחה שהוא יעריך את זה. תני לטיפול הזדמנות אמיתית כי זוהי מתנה רצינית עבורך. אני בטוחה שזה יועיל ברמה האישית ובהמשך בזוגית.

בהצלחה,
 
דדי
11:31 24.03.14
.
אני נשואה +2 בגיל 45 , אוהבת את בעלי ובגדול לא חסר לי כלום , בעלי אוהב , מפרגן , תומך , נותן לי ביטחון עצמי וכלכלי , עוזר לי בבית ובגידול הילדים , תומך , .
שנים ועוד בהיותי צעירה לא היה לי חשק מי יודע מה ליחסי מין , זה לא חדש לי ומוכר
איך אסוג את עצמי ,כאחת שלא מתה על מין , זה לא עושה לי כלום , לא מינית במיוחד , גם בעבר לא הייתי נהנית מי יודע מהמין , לא רואה בזה משהו שדירגתי אותו כמטרה ראשונה בסולם העדיפויות בחיים . לא חיפשתי את זה , האמת שאני יכולה לחיות גם בלי מין. אני רואה את זה כחלק מהחיים ואם בעלי יוותר על חלק זה או ירד בתדירות אשמח ולא אעשה מזה סיפור. .
כבר כשנה לאחר הנישואין התעוררה הבעיה הזו מצד בעלי , זה התחיל להפריע לו , העדפתי לראות תוכנית טובה בטלוויזיה מאשר לקיים יחסי מין אתו.
עברתי את כל הבדיקות הרפואיות ולא מצאו כלום לחוסר החשק הירוד שלי .
בעלי בעבר לחץ ללכת ליעוץ מיני ועברנו יעוץ כזה ארוך ולא התקדמנו בהרבה , זה עזר קצת אבל דעך מהר מאוד וחזר למצב הקודם , באותו יעוץ הבנתי שאני מסכנת את הנישואין שלי ולבסוף בעלי יבגוד בי והחלטתי עם עצמי להגדיל את תדירות היחסים ביננו אולי בעלי יהיה מסופק יותר ויהיה שקט .
בעלי מאשים אותי ששיקרתי אותו ושתקתי על מנת להשיג את מטרותיי , עוד הוא טוען שהיה עלי להעלות את נושא חוסר החשק שלי בעבר ולנסות לטפל בבעיה האישית שלי ולא לדחות אותה בטענה שאעשה לו שיהיה לו טוב.
אני לא מיואשת , לא בדיכאון , שמחה ומאושרת עם בעלי וילדיי אבל יחסי מין זה לא אצלי בסדר עדיפות עליונה , אם הוא לא מתקרב אלי כמה ימים זה לא מזיז לי.
בעלי הציע לי להתגרש בגלל זה וסירבתי בטענה שאני אוהבת אותו , שטוב לי איתו ואשתדל לעשות שיהיה לו טוב (זה כמובן מלאכותי מבחינתי ולא בא בגלל הצורך ), בעלי מקבל שיש הבדלי צרכים בין בני זוג אבל טוען שלא היה מתחתן איתי באם היה יודע ומרגיש ככה בתחילה , בעלי טוען שמי שאוהב וצריך מין שיתחתן עם דומה לו בצרכים אחרת יתגרשו בשלב מסוים .
אשמח לקבל מספר הצעות , רעיונות כיצד לנסות ולהגביר אצלי את החשק המיני שגם לי זה יהיה חסר , שגם אני ארצה קצת יותר , שגם אני אהנה ואולי עם התיאבון יבוא גם החשק .
יתכן וטעיתי בעבר שהכחשתי ושלא יזמתי שיחה איתו והצפתי את בעיית חוסר החשק , יתכן ובאם היוזמה לשינוי היה מגיע ממני הכול היה נראה אחרת ובעלי לא היה מרגיש מרומה כפי שהוא מרגיש הבעיה שחששתי אז להציף את הנושא מחשש שבעלי יברח .
תודה .
 
עדי בדיחי  
21:35 25.03.14
הי ויקי,

מצטערת לשמוע מה שעובר עלייך. את מתארת שני דברים עיקריים-
1. הבעיה עצמה איתה את מתמודדת
2. משבר אי האמון מול בעלך

אני מניחה שאם היית פותחת את זה מראש, אולי באמת זה היום לא היה צובר תאוצה כזאת וכאלה כעסים מצידו. מצד שני, אי אפשר לדעת ולא נבכה על חלב שנשפך.

הדבר היחיד שאני חושבת שיכול לעזור הוא באמת כן להמשיך יעוץ מיני או זוגי. צריך שיהיה ביניכם איזשהו הסכם מסוים על תדירות היחסים (זה אמנם טכני אך לצערנו אולי זה יכול להביא לשינוי ברמת הקשר שלכם- והעובדה שהוא מאוד יעריך אותך על כך. אולי זה יפצה על חוסר האמון?), ובכלל אודות היחסים האינטימיים.

יש אנשים, הרבה, כמוך, שיחסי המין לא מקבלים משמעות של ממש בחיים ויכולים לחיות מצוין גם ללא מגע מיני או לאל מגע כלל. זה יכול להיות פונקציה של חוסר מגע וחום בילדות או בשנים מוקדמות, וזה יכול להיות עינין כימי וביולוגי לחלוטין ללא קשר לחינוך מוקדם.

החשוב הוא להשקיע בו כרגע. אם אכן הוא בעל תומך, שאת אוהבת, ויש ביניכם יחסים טובים פרט לנושא הזה (שהוא משמעותי וחשוב לו), יש להשקיע בפיתרון המצב, ובקירבה לבעלך. הוא צריך לחוש שאת איתו, שאת מבינה את המצוקה, מתחרטת על הסתרת המידע ההוא אז, ומוכנה לעשות הרבה מאוד כדי לשקם את המצב. החליטי לגשת ליעוץ, קבעי פגישה, וגייסי אותו לתהליך.

שלום עדי .
מאחר והייתי שותף לפנייתה של אשתי ויקי אליך אני מבקש לענות לתשובתך הכנה .
ראשית תודה .
הבעיה הקשה היא שאשתי לא הציפה ביוזמתה את הנושא כאשר אני הרגשתי זאת ואמרתי לה לא פעם , היא הכחישה וטענה שזה לא נכון , כל השנים הכחישה ותחמנה אותי , באם הייתה באה עם הסיפור לפני כמה שנים טובות הייתי רץ איתה ומנסה אז לפתור את הבעיה אבל היא מכירה את עצמה והחליטה להמשיך ולשקר , שקר זה היום תופח לה על הפנים וגורם לי להתרחק ממנה , אני חיי בתחושה שהיא שיקרה אותי כל השנים , חייתי בשקר אחד גדול , אני בזמנו אילצתי אותה ללכת ליעוץ .מיני ששם בהתחלה היא שיקרה ותחמנה את המציאות ולבסוף נשברה והודתה שאין לה חשק ומבחינתה פעם בשבוע לקיים יחסי מין זה בסדר .
המצב היום הוא שאני מקבל ממנה מין ללא תשלום , איך זה נראה לך וכמה זמן זה יכול להחזיק מים , אני מסתובב מתוסכל , לא מאושר , לא מסופק , מרומה כאשר אינני מסוגל להתקרב אליה , יש לי מחסום שאני לא מסוגל לחבק אותה וליזום מין אתה , המין נוצר רק באם היא מתקרבת ויוזמת וזה נעשה באופן מכאני לחלוטין , תעלה , תגמור כמה שיותר מהר וזהו . בקיצור זה המצב , אינני חושב שיעוץ מיני נוסף יכול לעזור לה /לי /לנו כי היא לא צריכה , לא זקוקה למין , הגוף שלה לא צריך מין היא כן צריכה ורוצה להיות נשואה עם ילדים זה על בטוח אבל מין רחוק ממנה , להגיע לסיפוק מיני (לאורגזמה) היא לא מגיעה לא זכור לי שהיא אי עם הגיעה .
לסיכום אכלתי אותה בגדול שהתחתנתי איתה ואני עומד בפני פרשת דרכים , מה עושים :
1. להמשיך לחיות איתה כאשר היא "נותנת " לי מין על מנת לא להתגרש? השאלה עד מתי .היא תיתן לי מין , בשלב מסוים היא תתייאש ואז זה יהיה מאוחר בשבילי להתגרש ממנה .
2. לבגוד בה מדי פעם על מנת להשלים את החסר ? (בהסכמתה או לא בהסכמתה )
3. להתגרש ממנה ?
. 4. איך אפשר להמשיך לחיות ככה שאני יודע שאשתי לא רוצה , לא צריכה , שיקרה אותי בגדול , יכולה לחיות בלי זה והיא נותנת לי מין באופן מכאני על מנת שאשתוק ,
מה המלצתך ??????????,
תודה
 
עדי בדיחי  
21:03 27.03.14
שלום שוב דדי,

אני מודה שאין לי ממש תשובות אחרות לתת. אני יודעת שטיפול זוגי ומיני בהחלט יכול לעזור, אך דרושים לזה כמה דברים והחשוב הוא- אמון.
מה שבלט לי מבין שורותיך היא העובדה שפשוט נמאס לך. נראה שאין לך כרגע את הכוחות להכיל את המצב, שצריך לחשוב שוב על הכל ולא מן הנמנע- גם להתייעץ פרטנית אם אתה זקוק ליותר הכוונה.

הפרטים אותם היא הסתירה ממך בזמנו לא מרפים ממך, ולהערכתי הדבר הזה מעורר מחדש את השאלה- האם אתה מאמין בה, מאמין בקשר, רואה בה אדם שיש להשקיע במערכת יחסים איתו, לתת לו צ'אנס אמיתי לשינוי וכו'- אלו תשובות שקיימות רק אצלך. יתכן וגם המשבר הזה "יושב" על עוד משברים קטנים אחרים, מתחומים אחרים בחיי הזוגיות שלכם, שגם הם עוסקים ביחסי אמון. במילים אחרות, נראה שהמשבר הוא גדול והוא עוסק באמון לאורך השנים.

אני בטח לא בעד שתבגוד בה, וגם לא בעד שתתגרש ממנה. אני בעד שתחשוב טוב עד כמה יש בך אורך רוח וסבלנות של ממש לתהליך של בניית אמון מחדש- זה תהליך ארוך שידרוש ממך לשים הרבה מאוד בצד ולנסות לראות בה צדדים אחרים שקיימים בה. לגבי תדירות של אחת לשבוע- זה לא אומר שאין לה חשק מיני, יש הרבה אנשים מיניים אך שיסתפקו במעט, כי אינם זקוקים למעבר מכך. יתכן והיא באמת עושה זאת עבורך, מה שמחדד יותר את התחושה של "היא עושה לי טובה".

הכעס שלך בולט ואולי אפילו מוצדק. אך החשוב הוא להסתכל אחורה- על מה שבניתם בכל זאת עד כה, וקדימה- האם הבנין הזה יכול להיבנות מיסודות חדשים, חזקים ,שמושתתים על פתיחות וכנות, או שהוא מט ליפול ואין סיכוי יותר? אין לזה תשובה אחת חד משמעית, זה תהליך שאתה אמור לעבור אותו בעיקר מול עצמך. אני כן ממליצה ללכת לכמה פגישות עם איש מקצוע, לחדד שם יותר את הדילמות שלך בתוך המערכת וליצור לך תגובה נכונה מולה שתהיה מתאימה לך באמת. מאוד יכול להיות שהתהליך האישי שתעבור מול המטפל- יתן לך פניות ומקום רגשי לעבד את המשבר הנוכחי- ואז גם להגיע לתשובה לשאלה האם להישאר או לעזוב.

 
דדי
04:16 01.04.14
תודה על כל מה שכתב לי.
איך ניתן לתת לה צאנס מה היא עברה באדום , מה מחר היא תולד מחדש עם חשק , לא היה לה חשק ולא יהיה לה ועם הגיל זה רק יחמיר .
איך אני יכול להאמין לה ? במה להאמין לה ? הרי היא חייה בשקר שנים והכחישה זאת עד שעליתי על זה והיא בצורה עקיפה הודתה .
נכון צריך להסתכל אחורנית על מה שבנינו אבל להמשיך ולאמלל אותי עד מתי ?
הרי אני יודע שהיא משחקת אותה והיא באמת לא רוצה , לא צריכה אז למה לאמלל אותי , למה ? שתאמלל משהו אחר שלא צריך לקיים יחסים ויש כאלה .
איך ניתן להאמין לה , איך ?
אני לא רואה איך יעוץ יכול לעזור לי , זה דפק לי את הראש , אני לא מסוכל להתקרב אליה , אני לא מסוכל להתנשק אתה , אני לא מסוגל לקיים יחסים אתה , היא בשלב מסוים התחילה לדחות אותי בגלל השקר הזה לאורך השנים .
השקר הזה היום טופח לי בפנים ובחוזקה טופח גם לה , באם היא הייתה מציפה את הבעיה שלה ולא משחקת ומשקרת אני מאמין שזה היה אחרת , למה זה דומה למשהיא שנודע לה שהיא חולה ולא מודה בזה ולא נותנת לעזור לה , לא יודע יתכן וכשהיתה יותר צעירה היינו מצליחים לשפר במקצת את הבעיה אבל להכחיש כל כך הרבה שנים והיום לבוא ולתת לי בתדירות גבוהה על מנת שאשתוק , נו באמת איך אפשר .אני לא מסוגל לחיות בשקר איתה ואני לא מאמין שיעוץ יכול לפתור לי את הבעיה ולה את הבעיה ולנו יחד את הבעיה .מה ימחקו לי את הזיכרון , ישכנעו אותי שמה שאני מרגיש שונה במציאות , נו באמת ? הסיפור שלי עבוד ואני חייב למצוא דרך אחרת להיות מאושר ומסופק.
אני לא מאמין שיש גברים שמסוגלים לחיות בשקר כאשר הם יודעים שהנשים שלהם לא אוהבות מין והם "נותנות " מין על מנת שיישארו נשואות .
אני מרגיש פגוע עד כדי כך שלא הייתי נפגע כך באם הייתה בוגדת בי .
נראה לי שהפתרון הטוב ביותר הוא להישאר נשוי אתה ולנהל יחסים מחוץ לבית

תודה
הי דדי,

מצטערת לקרא את מה שאתה כותב. בהחלט נשמע קשה. מהדברים שאתה מעלה עולה שלא מדובר במשבר אמון, אלא במצב בו אין כבר אמון ואולי מאוחר מדי לתקן אותו. אתה סולד ממנה בכל רמה, ולכן אתה צודק- גם יעוץ במצב כזה, לא בטוח שיעזור.

האלטרנטיבה שהעלת, "לגיטימית" בעיני גברים, נשים, ככל שתהיה- בעיניי פסולה ביותר. אם אין אמון ואין רצון, ואתה רוצה להשתחרר מהכבילות אליה, אין מה להישאר נשוי לה. שהרי להפך, ככל שתקיים קשרים מחוץ לנישואים- יתרבו רגשות האשם, תאלץ לחיות בסתר, סביר להניח שתקיים קשרים עם נשואות אחרות שלא מרוצות, מה שכנראה יפחית את הסיכויים לחיות איתן חיים של ממש (הרי גם הן יצטרכו להתגרש מתישהו) וזה לופ שעלול לעשות רע בהרבה היבטים. עוד לא ציינתי את ההשפעה על הילדים.. לא חשוב באיזה גיל הם. הם יכולים לקבל את ההוכחה והרושם שנישואים זה פשוט טרגדיה, ומודל הבגידה ישמש להם פיתרון של ממש בהמשך חייהם. זה נשמע קיצוני, אבל אני מזמינה אותך לדבר עם ילדים להורים גרושים שבגדו זה בזה, והילדים גילו את זה.

לסיכום, אני מבינה את הכאב שלך. אני מבינה שהפגיעה היא קשה. אם לא להתייעץ ולהתגייס יחד, כדאי יהיה להיפרד, בפסק זמן לפחות, לחיות בנפרד. ולנסות לבדוק בהמשך אם להתגרש או לנסות בכל זאת לחשוב על פיתרון לגיטימי.
 
דדי
23:01 01.04.14
תודה ענקית
אחשוב על כל מה שכתב .
תודה
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  195  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
מיניות   גירושין   רומנטיקה   בגידות   אינטימיות   נישואים   משבר זוגיות   פחד מזוגיות   זוגיות במשבר
RSS RSS פורום יחסים, זוגיות ונישואין