בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים משפחה, הורות, זוגיות»פורום יחסים, זוגיות ונישואין
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום יחסים, זוגיות ונישואין

פורום יחסים, זוגיות ונישואין יעזור לכם לתקשר ולהחזיר את הזוגיות הביתה. פורום יחסים, זוגיות ונישואין ב: סקס, זוגיות, פחד מזוגיות, זוגיות במשבר, מיניות, גירושים, משפחה, הורות, זוגיות, אהבה, רומנטיקה, בגידות, נישואים, אינטימיות ועוד
מנהלי פורום יחסים, זוגיות ונישואין:
עדי בדיחי
לפרטים נוספים
טלי צרקינסקי
לפרטים נוספים
 
אנונימית
09:05 31.08.15
היי
עברתי שתי פרידות קשות מבני זוג,וכיום אין לי זוגיות אני אחרי גיל 40 ועקב זה אני מרגישה מועקות בלב ומצב רוח ירוד,אשמח עם תייעצו לי איך להתמודד בנוסף לייעוץ על טיפול ואיך לשפר את מצב הרוח בנושא הזה.אני מאוד מודה לכם,יום נפלא.
 
עדי בדיחי  
 
23:17 31.08.15
שלום לך אנונימית,

צר לי על מה שאת עוברת. פרידות אכן הן סוגים של משברים שהזמן הרבה פעמים עושה את שלו ומקהה מהכאב, וכן היכרויות חדשות שיכולות להפחית את עוצמת הכאב ולהביא חוויות חדשות ומרעננות. אם אינך בשלב הזה, אני יכולה לחשוב על דברים אחרים שיכולים להרגיע- דמיון מודרך / יוגה / כל דרך של הרפיה ו"הזמנה" של מחשבות חיוביות.

הרבה פעמים אנשים בתקופות, לפעמים לא קצרות, של דיכאון או חרדה, נעזרים בטיפול תרופתי דרך רופא משפחה. בד"כ מדובר בטיפול שיכול לסייע להרגעה/ לשינה. נזכור שכל אדם בשלב מסוים בחייו חווה תקופות קשות - וזה לחלוטין לגיטימי גם לחשוב על טיפול תרופתי, אמנם הוא סימפטומטי ומקל רק על הסימפטום- אבל דווקא הקלה זו יכולה לסייע להתקדמות של טיפול פרטני אם קיים במקביל (שיחות) או שהוא פשוט מסייע להתנהלות טובה יותר במהלך היום ועם הזמן הכאב מתקהה ומופחת.

אני מאחלת לך שתרגישי טוב, ותקבלי כוחות חדשים להמשיך הלאה לזוגיות טובה ויציבה שמתאימה לך.
 
שואלת
18:52 30.08.15
שלום רב,
אני בת 38 רווקה ללא זוגיות.
אני מבקשת את עזרתך....
אפרט על עצמי קצת:
אני בחורה שנראית טוב חיצונית, סימפטית, אנרגתית אפשר לומר שלפעמים היפר, מה שכן מי שעומד לידי לא משועמם.
אני בעלת בטחון עצמי גבוה, מלבד סיטואציה אחת:
הכרתי בחור במכללה, והוא מוצא חן בעיניי, ואיך שראיתי גם אני בעיניו.
הבעיה היא כשאני לידו אני מאבדת את הבטחון העצמי שלי שזה מתבטא: בשקט מוחלט, או חיוכים "דביליים" שאנו זורקת לו.

הוא שלח לי המון סימנים וגם אני לו, אך כשאנו מגיעים לסיטואציה של דיבור אני פשוט משתתקת.

לא יודעת מה לעשות?!

הייתי רוצה שיכיר אותי האמיתית.
עד כה הרושם שהוא קיבל עליי זה של בחורה חייכנית, שקטה ולא מעניינת וחסרת בטחון.
שזה בכלל לא נכון.
אומנם אני חייכנית, אך מי שמכיר אותי מתלהב מימני ושמח להיות בחברתי.

מה לעשות?
בקצב הזה לעולם הוא לא יכיר אותי באמת, ואני מרגישה שיכול לצמוח בינינו קשר נפלא וחזק, אך זה לא מתממש.

אשמח לדעתך :-)
 
עדי בדיחי  
 
23:12 31.08.15
שלום שואלת,

אין ספק שההפסד הוא הדדי, לבטח אם יכיר אותך "האמיתית" יגלה תכונות כיפיות, קלילות וכלל לא משעממות. אני מנסה לחשוב על דרך יצירתית לגרום לך לשבור איתו את הקרח- אולי איזה SMS עם קריצה, פתק באמצע השיעור, מסר דרך חברה משותפת.. שתיתן לו את הטלפון שלך והוא דווקא יעשה את הצעד.

חשוב לנסות להתגבר על החשש הזה- ברור שהוא מעוניין בך לפי מה שאת מספרת. מישהו צריך להרים את הכפפה ולהתניע. את או הוא, או גורם שלישי- לא משנה. העיקר שלא תתפספסו. אני חושבת שגם דרכים כמו פייסבוק, וואטסאפ (סתם לשתף במשהו, לשלוח משהו היתולי או מצחיק ולהמשיך להתגלגל משם - נסי לחשוב יצירתי.

הדבר הכי קל דווקא יהיה לגשת אליו פשוטו כמשמעו "בוא לקפה". ברור לי שהמבוכה רבה ולכן הצעתי דרכים אחרות. אני בטוחה שבעולם מתקדם כמו שלנו תוכלי למצוא פינה שמתאימה ולנסות להביא אותו לדייט המיוחל.

בהצלחה רבה רבה,
זקוקה לשתף...
אין פתרונות קסם למה שאני עומדת לספר אני מניחה, הכל מתחיל מבחירה, שלי הייתה אימפולסיבית. הייתי בת 29 ולאחר שביליתי את רוב חיי במערכות יחסים נבהלתי מלהישאר לבד. הכרתי גבר שעשה רושם נחמד, אני אפילו לא זוכרת אם התאהבתי בו שזה מוזר...אבל אהבתי אותו, לדעתי יש לי עדיין רגשות מעורבים, או שאני פשוט עם חרדת נטישה. בכל אופן, נישאנו יש לנו 2 בנות, רוב הגידול שלהן היה באחריותי, על ההריון של הראשונה ידעתי כשנפרדנו וכבישרתי לו את הבשורה מאוד רצה שנמשיך ונביא אותה. לשנייה התנגד, אבל אני התנגדתי להפלה, פחדתי שהפלה בגיל כזה תהיה כרוכה בבעיות( עוסקת בתחום ומכירה את הרגישות הגבוהה שבו, בכל אופן, בזוגיות הזו אני מואשמת בכל סיטואציה בעייתית. הכל בגללי, אני תמיד מטומטמת, וההומור הציני שלו שמאפשר לו לומר הכל ללא לאות, מגמד ומשפיל לא פעם. אני מרגישה אובדת עצות בשורה התחתונה וכן..היינו בטיפול ראשוני אמנם, אבל התחושה טובה ואז הכל חוזר על עצמו, אי אפשר לשנות מה שלא רוצים ונוח. רע לי...רוב הזמן אני כועסת, חסרת ביטחון וממורמרת. חושבת על פעם על הזדמנויות שפספסתי, חוששת להתחיל הכל מחדש, המשפחה קודם כל אז אני בולעת הכל...אבל אני לא נהנית יותר מהחיים...אנחנו לא מבלים( תמיד מסיבה אחרת, אבל מוטיב הקמצנות שלו מככב בוריאציות שונות). הוא מביא את השיק הביתה כרגע וגם קיבל נכס מהוריו שכמובן לא רשום על שמי או על שמו, אם אעזוב אישאר חסרת כל( אני בשלב ראיונות לאחר חופשת לידה) ואילו אם אישאר לא יוותר ממני שריד ממשהו טוב, חזק..גם אם נטפל בדברים דרושה סליחה שכבר אין לי. ואם אפרוש אז טכנית המצב בעייתי מדי..אני יושבת בין הפטיש לסדן. רוצה קבוצת תמיכה לפחות..מישהו שאוכל לחלוק איתו את חלקת הכאב הקטנה שלי. אני צריכה לדאוג לבנות ואני לא יודעת איך לדאוג לעצמי..האם יש קב תמיכה לאנשים במצב הזה? לטיפול אין לי כסף ללכת עכשיו ולטיפול מהעירייה אני לא מעוניינת ללכת...
 
טלי צרקינסקי  
14:14 30.08.15
ירדן שלום,

את מתארת מצוקה גדולה שלך במערכת היחסים וזה בהחלט מובן.

יתכן ועם התובנות שיש לך היום (וכן לאחר תהליך טיפולי בו מעבדים את פחד הנטישה, היכולת לשהות גם לבד ועוד..) אולי היית בוחרת אחרת.

כמה שזה נשמע קשה, אני מאמינה שבצעדים הנכונים, תק' זו תוכל לחשל אותך ותוכלי להמשיך למקום הרבה יותר טוב בעתיד, אולם בהחלט כדאי להיעזר מקצועית.

ציינת בכותרת "אני עכבר מעבדה ולא יכולה לברוח" זה תיאור מאד לא פשוט....שלאן שלא תפני, את נתקלת בקיר ואת מרגישה לחץ ושאין לך מוצא...

אני לא יודעת כמה זמן הייתם בטיפול זוגי כי טיפול כזה עשוי לעזור לכם.

במידה ומיציתם את הטיפול הזוגי יש קבוצות רבות כמעט בכל תחום באינטרנט... לגבי קבוצה כמו שאת רוצה, הייתי מנסה לפנות לפורומים כמו זוגיות במשבר ועוד.. (יש פורטלים נוספים לא רק בי אוקיי).

לגבי טיפול פרטני, לא הייתי מוותרת עליו, אפילו לצד קבוצה.

לקבוצה יש איכויות משלה ולטיפול פרטני יש איכויות משלו....

את לא חייבת ללכת לטיפול פרטי אם אין לך אפשרות כזאת. יש מספר אפשרויות נוספות:

חלק מהמכונים פרטיים לפסיכותרפיה שמשלמים בהם מחיר מסובסד.

מרכזים לבריאות הנפש אשר פתוחים לקהל הרחב והטיפול בו חינם עם מטפלים טובים.

טיפול מסובסד דר"כ קופ"ח. בעלות מסובסדת.

אל תישארי במצב הזה. נראה לי מאד ממה שאת כותבת שיש לך רצון גדול לשתף, להוציא וזה נראה לי צעד טוב להתחלה של שינוי כלשהו.. בין אם ביניכם ובים אם אחר..

בהצלחה רבה,






 
רוית
20:06 27.08.15
שלום לכן,
לפני חמישה ימים בחור שהייתי איתו בקשר של חודש וחצי חזר אלי לאחר נתק מוחלט של חודשיים. הוא זה שבחר אז לנתק את הקשר. התקשרתי אליו פעם אחת והוא לא ענה ולא חזר אלי. בחודשיים הללו כמובן שלא רדפתי אחריו ולא הראתי לו שום סימן או יחס.
השאלה שלי מה גבר כזה רוצה אחרי חודשיים?? האם זה לא מגוחך או מדליק נורה אדומה למישהו שאולי מנסה לשחק? חודשיים של נתק זה לא הרבה זמן מידי....? בשיחה שהתקיימה ביננו לפני חמישה ימים לא הראתי לו תחטשה של אכזבה או כעס אלה שאני ממשיכה לחיות את חיי וכמובן שלא עצובה בלעדיו.
איך עלי להגיב מכאן....? למה עלי לשים לב.....?
אשמח מאוד לעצה.
תודה רבה.
 
עדי בדיחי  
11:08 28.08.15
הי רוית,

אני חושבת שאפשר לדבר על הדברים ולהבין למה בעצם ניתק את הקשר ביניכם, מה היו הסיבות. אני חשובת שזה יכול לסגור איזו פינה של אי וודאות אצלך.

את לא חייבת להיפגש איתו שוב הרי, את תעשי מה שנכון לך ומה שמתאים לך. אם את חושבת שיש מקום לבדוק ולהמשיך- מה טוב. אגב, זה בסדר לא להראות תחושות של תסכול ואכזבה- אבל זה נכון גם להגיד לו שהניתוק שלו הפריע לך, או השאיר בך תחושה של חוסר אמון או אכזבה. זה לא שם אותך בנקודה חלשה אלא הפוך- זה מעביר לו מסר שלמעשים שלו יש תוצאות.

אינני יודעת מה הוא רוצה ממך, אבל יותר חושב לשמוע האם את מעוניינת בו- ואם כן- עשי זאת לאט, בדקי עד כמה הוא רציני בעינייך ואז תחליטי אם להמשיך הלאה.
 
א
07:45 27.08.15
שלום רב,
שמי א' לצורך העניין ואני בן 40+ נשוי +4 . יש לי מגרעת שנקראת דאגה , אני טיפוס שדואג במהלך היום אני יוצר קשר מספר פעמיים עם אישתי כדי לשאול ולשמוע שהכול תקין,
ישנם מקרים רבים שבהם אני מנסה ליצור קשר אך אין מענה טלפוני לא בבית וגם לא בנייד
תמיד יש את אותן סיבות לאי המענה ׁ(בסלולר) כמו שכחתי את הטלפון בבית ו/או ברכב , הטלפון נמצא במצב של רטט אז לא שמתי לב וכו'...
כאשר אין מענה טלפוניׁ ( אחרי פרק זמן מסוים) מהצד השני אני נכנס לסוג של לחץ וחוסר אונים( מה שלא תורם לבריאות). הסברתי לאשתי את החשיבות שאני רואה בכך שהיא אמורה להיות זמינה בנייד לא רק בשבילי וגם שמאוד מפריע לי אישית שהיא לא עונה והדבר גורם לי כפי שציינתי ללחץ מיותר וכו' ,שוחחנו בנושא יותר מפעם אחת הרבה יותר מפעם אחת והדברים לא משתנים,
אשמח לקבל חוות דעת בנושא
 
עדי בדיחי  
10:55 28.08.15
שלום לך א,

יתכן והצורך שלך בשליטה כדי להפחית חרדה ודאגה גם קשה עבור אשתך, לדעת שכל הזמן היא צריכה להיות זמינה ואם לא תהיה- אתה "תאבד את זה", כלומר כבר לא תחוש בשליטה ותרגיש כפי שאתה מדווח כאן- חוסר אונים. גם לה כמובן הדבר לא פשוט.

אני יכולה לתת פיתרון שהוא כמו "פלסטר", כלומר לא יתן מענה מקיף לבעיה שהיא למעשה החרדה שלך ממקומות של חוסר ידיעה, חוסר אונים, מחשבות וטרדות רבות שמנהלות את חיי היומיום שלך. אלא פיתרון שהוא יותר קונקרטי - למשל - לקבוע שעה ביום שאתם מדברים ואתה יודע שכל בסדר. או SMS ממנה במהלך היום שהכל בסדר.

אני לא חושבת שזהו "מתפקידה" להיות זמינה כל היום- אני חוששת שזה שם אותה במקום מאוד מאוד נלחץ ולפעמים היא "שוכחת", "על רטט" (פעמים זה אכן כך, אבל להערכתי לכל אדם באופן טבעי מאוד לא נוח שמחפשים אותו הרבה פעמים ביום, שהוא נמצא תחת רדאר מסוים, ולא משנה מאיזו סיבה. פעמים היא אכן שוכחת, כמו כולנו באופן טבעי, ועם זה צריך להתמודד).

אני מניחה שאתה פוגש את החרדות האלה בהרבה מהתחומים בחייך- לא חסרות דאגות כ\גם לאנשים שהם לא "דאגניים". אני כן חושבת שיש מקום להגיע לטיפול בחרדות, ולו כדי להקל עליך במקצת, וגם על סביבתך את התחושות הלא פשוטות סביב חרדה שמשהו קורה, שמשהו יקרה, וכו'. זה לא דבר שניתן לפתור אותו בשיחה או שתיים, אבל בהחלט משהו שניתן לעבד אותו ולעבוד עליו לרווחתך ולרווחת ילדיך ואשתך. (אפשר לפנות לקופ"ח, לרופא משפחה ולבקש הפניה לשיחות, אפשר כמובן גם באופן פרטי).

בהצלחה רבה,
 
מיטל
22:45 26.08.15
בעלי הקוקהולד

למרות הבקוש והנדנוד של בעלי (הקוקהולד)לנהל רומן עם גבר אחר ,הסברתי לו הרבה שאני אוהבת ורוצה להיות רק איתו ,ורוצה מרגישה שהיחס כלפיי משתנה ,הוא אומר לי איני רוצה אפילו לראות ,אבל תעשי את זה בשבילי ,חושבת לשקר לו ולספר לו שכן הייתי והדבר הציק לי אבל בסוף הייתי וזהו ,פשוט לא מסוגלת אפילו נגעלת מהמחשבה להיות במיטה עם גבר זר
לחיות עם זה כך שימשיך לפנטז איך שרוצה ,,פשוט ניסיתי הרבה לשכנע אותו על ההשלכות השליליות ..אבל אין לו מוותר ,אז..מה עושים ?
 
טלי צרקינסקי  
08:00 27.08.15
מיטל שלום,

לא אמליץ לך לשקר לבעלך ולהזין את הפנטזיות שלו ע"י משהו שהוא לא אמיתי ולא קרה.

ראשית, זה מזין משהו שקרי לתוך מערכת היחסים ולא משהו שהוא כן ואמיתי ושאפשר לדבר אליו בצורה בונה והדדית.

זה משהו שיכול להתעצם כי אולי תהיינה לו פנטזיות נוספות ותכנסי לסחרור של שקרים ותסבוכת... עדיך להיות כנים ואמיתים בזוגיות.

תכנים של סקס הם אפשריים כל עוד שני בני הזוג מרגישים אתם נוח ומותר לומר לא למשהו שלא מתאים לך.

אני קוראת מדברייך שהיית כנה אתו ושיתפת אותו בכל מה שאת מרגישה ושיש לך רצון להיות אתו בלבד.

הייתי משוחחת אתו ואומרת לו שיש לכך השלכות עליך, על משהו שאת לא רוצה לעשות ועל מערכת היחסים וכן על המקום של לכבד את רצונך כאשתו..

בשום פנים לא הייתי ממליצה לך לעשות משהו על מנת לרצותו ובמידת הצורך הייתי פונה למטפל/ת מיני/ת שהוא/היא מטפל/ת זוגי/ת לבירור ועבודה משותפת על העולם הזוגי והמיני שלכם.

אתם יכולים לצאת נשכרים.

בהצלחה רבה,
שלום, אני נשואה+2 בני 5 ו-7 כבר כ-11 שנה. לבעלי יש דפוס התנהגות שחזור על עצמו. כאשר הוא נעלב הוא מפסיק לדבר איתי. אם זה רציני מבחינתו זה יכול להמשך שבועות עד שלעט לעט העניין מפשיר כי קשה בלי לתקשר בעיקר בגלל הילדים ואז אנו מתחילים לדבר וזה עובר. בעבר דיברנו המון, ביקשתי שלא יתנהג ככה כי אני לוקחת את זה קשה, כסוג של אלימות כלפי שהדבר ונלבן את העניינים אך ללא הצלחה.
לאחרונה, קשה לי להשלים עם המצב והרבה אני חושבת על גירושין כי חיים די נראים אפורים.
באופן כללי, קשה לי עם רעיון להתגרש אבל לא יודעת איך לשנות את דפוס התנהגות שלו
 
עדי בדיחי  
16:53 25.08.15
שלום ילנה,

אני מניחה שיש עוד הרבה פרטים אחרים שמשפיעים על הרצון שלך או על המחשבות שלך לסיים את הקשר. אני מבינה שאחת הסיבות העיקריות היא ההתנהגות שלו ש"מדברת" את הרגשות שלו. כלומר- הוא מתנהג כפי שהוא מרגיש. הוא מפעיל התנהגות שאומרת "נעלבתי" במקום לפתח שיח על זה. הוא מעדיף להירתע, להימנע משיחה, מאשר לדבר על הדברים. נדרש הרבה זמן יחסית עד שהוא מספר משהו.

איך הוא הגיב כששיקפת לו את המצב? האם הבין ואמר שישתדל? האם מבין שמה שעושה אינו מקדם? האם רוצה בשינוי?

כיוון נוסף הוא לנסות לתאם איתו עמדה מסוימת כלפי המצבים בהם הוא נעלב ממך. הרי יהיו עוד מצבים שבהם יבחר לשתוק ולהימנע משיחה, חשוב לשבת יחד כאשר אתם "בקשר טוב" ורגועים ונינוחים, ולתאם מצב, מעין סימולציה, למצב של קונפליקט - כאשר הוא נעלב. אפשר להחליט שלאחר X זמן אתם יושבים ומדברים. או- שהוא כותב לך באותו היום של הקונפליקט מה בדיוק הוא מרגיש (אפשר לסמס, לכתוב על דף, במייל.. העיקר לפתח דרך תקשורת). יש פה גם ילדים בתמונה שחווים אבא ואמא נמנעים, לא מתקשרים, עם דפוסי תקשורת שיכולים בסופו של דבר להיות גם שלהם, כלומר הילדים לומדים מאיתנו, דמויות המודל שלהם, איך להתנהג כשהם יתבגרו. חשוב אולי להסביר לו שזה לא רק לטובת הזוגיות אלא גם לטובת הקשר עם הילדים, והמודל שהוא משמש להם - שאתם משמשים להם.

באותו "הסכם" ביניכם חשוב יהיה להבין ממנו מה עובר עליו בשעות או בימים שאתם לא מדברים- למה כ"כ קשה להגיע לשיחה, ולהגיד את מה שקורה איתו. ומה את יכולה לעשות כדי לבוא לקראתו? האם הוא זקוק "להזמנה" לשיחה, לכמה שעות מנוחה, איך אפשר לגייס אותו לשיחה שתתקיים לאחר המשבר (אפילו כמה שעות או יום) אבל לא לאחר כמה ימים ושבועות? הוא בוודאי יכול לשער מה יגרום לו להיות יותר מגוייס לשיחה.
נסי לברר זאת איתו כשאתם "בטוב".

בהצלחה רבה,
אנחנו בני 36 נשואים פחות משנה.. אנחנו רבים מלא ובעצימויות מטורפות. אישתי קנאית לי מאד ובכל הזדמנות ישנה מריבה כי לטענתה הסתכלו עליי נשים או שאני הסתכלתי שלא לומר התחלתי.. כמו כן היא סובלת מהתפרצויות זעם. לא פעם חשבתי להתגרש וברור לי שגם היא חושבת על כך לעתים. הלכנו לייעוץ זוגי ובשיחה ב4 עיניים עם היועץ נאמר לי כי היא חסרת ביטחון ויש לה התקפי זעם. היועץ אמר שלרוב, שנתיים של טיפולים מסייעים מאד. שנינו לא ילדים.. עברנו הרבה בזןגיות הזו. לאחרונה אני חש שאני נכנס לדיכאון.. לא יכול לצאת כי כל יציאה מתפרשת כבריחה ממנה. לא טוב לי בזוגיות לא כיף לי לקום בבוקר והמחשבה על הזוגיות מטרידה אותי בכל שעה ביום ולא מאפשרת לי להתקדם בחיים או בעבודה. לאחרונה התווספה דרישה להביא ילדים. מה שמעמיד אותי במצב שאני מאד לא רוצה להיות בו על אף אהבתי הרבה לילדים והכמיהה לילדים משלי.. לא יודע מה לעשות..
 
טלי צרקינסקי  
15:46 25.08.15
שרון שלום,

אתה מתאר תמונה מאד לא פשוטה של זוגיות.

לשאלתך האחרונה אני מחזקת את דבריך, לא להביא ילדים לקשר כזה במצב כזה כי זה יהיה יותר קשה.. לתינוק יש צרכים ותינוק הופך אותכם מתא זוגי לתא משפחתי ומקשר עם תינוק, יהיה הרבה יותר קשה לצאת. תינוק צריך להגיע אל תוך זוגיות שהיא חזקה מספיק וטובה.

אתה מתאר מצוקה שאתה חושב אם להישאר בזוגיות והזוגיות מטרידה אתך עד כדי דיכאון והפרעה למהלך התקין של החיים - זה מצריך טיפול ובדיקה.

הייתי מציעה לך לגשת לטיפול פרטני במידה ואתה מרגיש שאתה רוצה לברר עם עצמך מה לעשות בהמשך ואילו החלטות לקבל.

במידה ואתה ואשתך רוצים לעבוד על הזוגיות ולתת לכך ניסיון המקום הוא בטיפול זוגי.

האם גילית סימנים אלו עוד כשייתם חברים?
אם היום אתה מתבונן אחורה, מה חיבר ביניכם? שאלות להדהוד.

אני לא בטוחה שיש כאן רק נושא של חוסר ביטחון אצל אשתך... נראה שיש כאן משהו מורכב ולא הייתי שוללת משהו נפשי (קשה לדעת דרך הפורום). אך ריבוי התפרצויות זעם והאשמות שווא הן לא סימן טוב.

אם היא לוחצת אותך להביא ילד, תאמר לה שיש לכם בעיות בקשר והבאת ילד לעולם במצב כזה, הוא מאד בעייתי והיא יודעת מה קורה ביניכם, אתה לא מחדש לה.

אני מקווה שמה שלא יהיה, יסתדר לך לטוב.

בברכה,

הגעתי לכאן כי אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות.
שנינו בני 26 ויוצאים כבר 4 שנים, שמתוככן שנתיים גרים ביחד.
אני בחורה מאוד מינית, (תשאלו את האקס שלי, לא היינו יוצאים מהמיטה) ובן זוגי קצת פחות, בהתחלה היינו עושים סקס בתדירות של כפעם פעמיים בשבוע (מה שעדיין לא סיפק אותי, אבל השלמתי עם זה) ועכשיו, אולי פעם בחודש, וגם אז רק אני יורדת לו, או שהוא נכנס (אפילו לא מתאמץ להרטיב אותי) וגומר.
(אני חושבת שכדאי לציין שאני בחורה שנראת טוב, מטופחת ונקיה)
אני נותנת מעצמי הכל (לפחות ככה אני חושבת). אני פתוחה לרעיונות חדשים, תלבושות, צעצועים, ומה לא.
אבל הוא קצת פחות, הוא טוען שאחרי ארבע שנים אני כבר לא מרגשת אותו "אין שום דבר חדש" הוא אומר. וכשאני באה ומדברת איתו על זה הוא נאטם, מתגונן ומתעצבן ואז הכל מתפוצץ בטענה ש"ככה לא תקבלי כלום". אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות, ומפחדת שכשנתחתן (יש דיבור מאוד שטחי על העניין), ואחר כך הריון ולידות (אולי זה קצת רחוק אבל עדיין), הוא בכלל לא יתעניין בי.
בניגוד אליו, אני לא לוחצת עליו שיחדש לי ותמיד אומרת לו שהוא עדיין מושלם בשבילי, כמו בהתחלה ואפילו יותר.
הסקס שלנו (בימים טובים) הוא מטורף, אני אוהבת אותו, וכשהוא רוצה הוא מאוד מאוד (!) מספק. אבל בזמן האחרון כל פעם יש לו תירוץ אחר ל'למה לא עכשיו'. ולי מצד שני, כבר נמאס להרגיש דחויה.
אני באמת לא רוצה להתחיל 'לפזול' לצדדים, כי אני יודעת שברגע שזה יקרה, יגמר הקשר. אבל אני מפחדת לחיות איתו חיים לא מספקים..
אני כבר מאוד מתוסכלת,מתעצבנת מכל דבר קטן משליכה את זה מן הסתם עליו.
 
עדי בדיחי  
16:31 24.08.15
לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: סקס ויחסים.
 
צופים
13:40 18.08.15
גרושה בקשר ללא מגורים עם גרוש
קשר שיש בו טוב
ויש גם חוסר זמן לקשר מבחינתו מסיבות אמיתות.

אני רוצה לסיים את הקשר
הרגש עדין שם האיש חשוב לי,ויש ידיעה שכרגע זה לא מתפתח לשום מקום.
איך סוגרים קשר כך שאני המשיך הלאה.
 
עדי בדיחי  
15:45 18.08.15
שלום צופים,

אני מבינה שאת מעוניינת לסיים קשר נוכחי שכרגע את נמצאת בו. אם הדעת למסקנה שאין מה להמשיך הלאה, אני הייתי ממליצה לעשות זאת בצורה נחושה ועם זאת רגישה. כלומר- להיפגש עם בן הזוג ולהסביר לו שאינך מרגישה שהקשר יכול להמשיך הלאה, ושהחלטתך סופית. נכון שהדבר לא נעים, אבל אחרי כן תחושי הקלה וכך תוכלי בהמשך, להמשיך הלאה.

כדאי יהיה לברר מה טוב לך בקשר, מה את צריכה בקשר, איזה סוג של בן זוג את זקוקה לו כדי להתחיל זוגיות יציבה יותר. זה יועיל לך להמשך.

בברכת הצלחה,
 
צופים
16:54 18.08.15
מעבר לאמירה "אני מסיימת את הקשר"
אני רוצה לשתף במה היה נכון ובמה שלא עבד עבורי
ומה השאיר מועקה

וכל זאת על מנת שאני הרפה ריגשית

מכירה את הסיפור על 2 הנזירים שהלכו בדממה עד שהגיעו לשפת נהר
אחד ידע שאסור לגעת באשה
השני העמיס אותה על כתפו והעביר אותה את הנהר

הם המשיכו בהליכה עוד מספר ימים ואז שאל הנזיר שלא נגע באשה איך זה שהוא העביר אותה
ותשובתו הייתה שהוא השאיר אותה שם ואילו הוא ממשיך לסחוב אותה על הגב

אני לא רוצה להמשיך ל"סחוב" את הקשר על הגב

עכשיו איך מתקדמים?
 
עדי בדיחי  
20:03 18.08.15
תודה לך על ההרחבה.

בהחלט יש מקום שתגידי לו מה עבד בקשר מבחינתך ומה לא- זוהי טיבה של פרידה, שניתן בהחלט להגיד לצד השני איפה "טעינו", איפה היה טוב יותר ואיפה פחות. יהיה כדאי להתחיל במילים הטובות וב"טוב" שאמרת שיש בקשר.. ואח"כ להמשיך לדברים שיותר ביקורתיים או טעונים שיפור.

אין מה לסיים מבלי שתרגישי שזה נאמר- כדאי בהחלט להגיד גם אם זה קשה. העיקר שייאמר שנועם וברגישות כלפי הצד השני שעד לא מזמן היה חלק חשוב מחייך.
 
צופים
16:31 20.08.15
התקשרתי היום במטרה לקבוע פגישה
התגובה הפתיעה לחלוטין
הוא אמר שהרגשות עדין עזים מאוד
והוא לא מסוגל להיפגש
כי הפגישה הפיזית מוקדמת מדי
אולי בעוד חצי שנה,שנה כשכל אחד מאיתנו יהיה בקשר זוגי חדש.
דיברנו על חלק מהדברים.
כ"כ לא ברור הניתוק כשיש חיבור כ"כ טוב בהרבה תחומים

למה לי. עדין חשוב להיפגש?
 
עדי בדיחי  
19:55 23.08.15
הי צופים,

אני חושבת שהוא נהג בכנות ואמר לך למעשה שהוא עדיין חש כלפייך רגשות "עזים מאוד", וזה טבעי שיחוש שאינו מסוגל להיפרד ממך. זה בסדר ויש לקבל גם את זה.. על אף הרצון שלך לסגור את הדברים. במקום פגישה הייתי מציעה לכתוב לו מייל- כך את יודעת בוודאות ששיחררת ממך, והוא כנראה יקרא את הדברים.

חשוב לך להיפגש כי כנראה הצעד הזה של פגישה וסגירה מהווה עבורך חוויה משמעותית שאת זקוקה לה כדי להמשיך הלאה בעצמך (ולכן הצעתי חלופה-לכתוב לו מייל), וזה בהחלט בריא וחשוב. עבורו זה כנראה מוקדם מדי.

דבר נוסף הוא שבשל העובדה שהיה חיבור טוב בהרבה תחומים כפי שציינת- קשה אף יותר להיפרד. כל פרידה היא קשה, אך כל פרידה כזאת טומנת התחלה חדשה וכל עוד את שלמה עם ההחלטה שלך- הרי שזהו צעד חיובי וכדאי להמשיך הלאה.

בהצלחה רבה,
 
צופים
20:33 23.08.15
במצב רגשי כזה

להבנתך יש כבר פניות לקשר חדש
או שיציאה לדייט בשלב כזה משמעותה............????
 
עדי בדיחי  
21:10 23.08.15
לא הבנתי לגמרי את שאלתך. האם את מבקשת לקבל "אישור" או חיזוק לכך שזה בסדר לצאת עכשיו שוב? מחדש? את חוששת שאם תצאי זה יציב אותך באור לא חיובי?

אשמח להרחבה.
 
צופים
21:23 23.08.15
לא
השאלה היא,כאשר הרגשות עדין מעוד חזקים עד שלא מוכנים להיפגש
ויחד עם זאת כבר יוצאים לדייט
למציאת..... תחליף

מאיזה מקום זה מגיע?
והאם בשלב כזה להבנתך יש כבר פניות לקשר חדש?
 
צופים
21:27 23.08.15
מנסה לחדד עוד קצת את השאלה

האם זה הוגן כלפיי בן זוג פוטנציאלי
לצאת בשלב זה לדייט?
 
עדי בדיחי  
22:38 23.08.15
שלום,

לפעמים אנשים מחפשים תחליף מהיר כדי להעביר את כאב הפרידה וזה לחלוטין לגיטימי. אני מניחה שהרבה מאיתנו עושים ומשקיעים כדי לא לפגוש את כאב הדחיה. אחת הדרכים היא לצאת עם אנשים אחרים.

השאלה של פניות לקשר היא אישית לכל אחד- בעוד שאדם אחד יכול לשים את הפרידה מאחוריו ולהמשיך הלאה, אחר יתעכב ולא יתחיל קשרים רציניים (אבל אולי קשרים פחות מחייבים דווקא כן).

השאלה הגדולה היא עד כמה אותו אדם מוכן לשים מאחוריו את משקעי הפרידה ולהתחיל קשר רציני אחר. לרוב, ברוב המכריע של המקרים- באופן טבעי ובריא, קשה לעבור מקשר אחד למשנהו מהר.. כלומר נדרשת תקופת הסתגלות ל"לבד", ויש קושי פתאום להעביר פאזה לאדם אחר, עם צרכים אחרים בקשר חדש, ושוב להשקיע בו כ"כ הרבה מיד אחרי כאב של פרידה. מבחינת רציונל- בריא יהיה לחכות. מבחינת רגש- לרגש חיים משלו.. היו אנשים שיצאו מקשר אחד ישר לאחר, ומצאו את אהבת חייהם. הכל אפשרי למעשה.
 
אורית
09:11 20.08.15
שלום רב,
אני נשואה שנים רבות. הילדים בוגרים.יש לי אח נשוי עם ילדים אשר גר רחוק ממני והוא ואשתו עם חריגות. היה ילד עם משכל גבולי וכשהיינו ילדים מתה אמנו באסון ולמרות חריגותו אנו אחים לגורל. ויש לי אהבה גדולה אליו.
בעלי עובד אצל אחיו שהוא איש עשיר ובעשר השנים האחרונות בשל סכסוך של בעלי עם אבא שלי חגגנו את כל החגים עם אחיו ואחותו שהם אנשים לא קלים.פעם עוד נסענו לבקר את אחי בצפון והיום בעלי כבר לא מעוניין בכך. היה ויכוח בינינו לגבי ראש השנה ודרשתי להזמין את אחי לערב חג. חשבתי שזהו, אחיו כמובן הזמין, בעלי אמר לו שהזמנתי את אחי אך המשיך לשגע אותי וללחוץ ובסוף נכנעתי ללחץ שלו וויתרתי.לאחר שוויתרתי חשתי רע, התחילו רגשי אשם כלפי אחי וילדיו שאיני רואה כלל ונהיה מתח עם בעלי.אתמול אמר שלא רוצה ללכת לשום מקום ..שנהיה אנחנו בבית וזהו. אמר שלא בא לו להיות בחג עם המפגרים האלה. קשה לי עם חוסר הרגישות שלו .יש לי רגשות אשם כלפי אח הייתי רוצה להיות אחות קרובה יותר. יש לציין שגם עם אחיו לא ממש טוב לבעלי ואינו איש שיחה. אני מרגישה שזה קשר שתלטני ולא בריא ביניהם.
החגים הפכו עינוי בשבילי. אשמח לעזרה. תודה.
 
טלי צרקינסקי  
14:22 20.08.15
שלום אורית,

חגים היא תקופה שעשויה להציף ולהעלות תכנים משפחתיים, גם לא נעימים.

מאד ראוי להערכה הקשר היפה שיש לך עם אח שלך ומשפחתו.

מה שאני קוראת מדברייך שיש דברים שמציפים את בעלך ויש דברים שמציפים אותך ונראה שאתם בקשר הזוגי, לא כ"כ מצליחים לדבר עליהם בצורה בונה, אשר תביא לפתרון של הדברים ותיתן לכל צד אפשרות לבטא עצמו.

צורת הביטוי של בעלך נובעת מאיזה קושי שיש לו והוא מתבטא כך ואת נפגעת ושמה את את עצמך במקום של "דורשת" ואז יש איזה "משחק כוחות" ביניכם שהוא לא טוב לזוגיות והוא לא יביא אתכם לפתרון. יש ויתור ואז יש רגשות אשמה שלך כלפי אחיך.

מה כדאי לעשות?

המלצתי אליכם לשוחח. לקיים שיחה הדדית, לא שיפוטית, כאשר שניכם רגועים. שיחה כזו המזמינה אחד את השני לדבר על מה שמפריע לכם.

הייתי פותחת בשיחה במה שטוב לך בקשר, הייתי ממשיכה שאת מרגישה שיש מתיחות סביב היחסים עם האחים ואת מאמינה שבעזרת זה שתדברו ותשוחחו מה כל אחד מרגיש, תוכלו להתגבר על זה ביחד, בהדדיות.

תשמעי מה מפריע לו, תשתפי אותו, תתחילו מלהקשיב האחד לשנייה תוך דגש שהקשר ביניכם חשוב ובתוך זה חשוב גם ששניכם תתפשרו לעתים ותלכו האחד לקראת השני.

את יכולה לשתף אותו שהקשר עם אחיך יקר לך ולעתים את מרגישה אשמה שהבטחת ולא הגעת איפה הוא מרגיש ומה?

שהקשר אתו (עם בעלך), יקר לך. אלו ממדים שונים של קשר, אך חשוב לך ואת מבינה שהקשר שלו עם אחיו חשוב לו וחשוב שתבנו משהו משפחתי ששניכם תוכלו להכיל בכלל ובתקופות יותר אינטנסיביות (לדוג' חגים) בפרט.

בברכה,


 
רינת
19:49 18.08.15
שלום רב ,
זה יהיה קצת ארוך :)אודה לסבלנות .
אני בת 28 ,נשואה לגבר בן 38 כ 5 שנים +שני נסיכים מקסימים ,הפעוט בן 3 עוד מעט והתינוק בן חודש וחצי .
אני ובעלי רבים המון בשנה האחרונה ,בכלל כל המערכת היחסים הייתה מבוססת על ריבים ,חשוב לי לציין שבעלי מעדה אחרת וההורים (והוא גם)נורא פרמיטיבים ,הם חיים לפי חוקים של פעם , משהו שאני לא מכירה ,אך בגלל שבחרתי להתחתן איתו נכנסתי לעולמו וניסיתי כמה שיותר לחיות בארך החיים שלו ,ועשיתי המון מאמצים לקבל את ההורים שלו ,וכל מי שמסביבו .הבעיה שזה נמאס מאוד ,ואני לא רואה התקדמות ,אני לא זוכה ליחס דומה ,כמו כן יש לו שני ילדים גדולים מנישואים ראשונים ,שגם אותם חשוב לי לקבל ולארח ולצאת ולבלות איתם ,אני ביחסים מאוד טובים איתם .
הבעיה העיקרית שבעלי נורא מושפע מההורים שלו ,ורגיל להוציא את כל הכביסה המלוכלת שלנו מהבית ,הוא מספר הכל ברמה היום יומית ,כמו כן גם לחבריו ואנחנו תמיד רבים על זה .
בקצרה אמא שלו חשוב לה שהבן שלה לא יהיה רעב ,לא משנה מה תמיד האוכל צריך להיות על השולחן ,אבא שלו חזר בתשובה וכל הזמן לוחץ עלינו גם לחזור בתשובה ,לשמור שבת וכדומה ...לא לדבר על שבתות הקשים שאני עוברת שם ,כל מילה או מעשה יכולה לפגוע בו ,ואנחנו יכולים לנסוע הביתה רק בצאת שבת ף,הדיבורים סביב השולחן זה מוטיב חוזר כל הזמן.
אני לא יהודיה ,אני ובעלי היינו בתהליך גיור רך הפסקנט ,והוא מאשים אותי בזה ,כל פעם שאנחנו רבים אז הוא אומר לי שבגלל שאין לנו קידוש כשר כל זהכ קורה ,ואחרי הלידה אומר לי רק עם תלכי למקווה תרגעי ותתקנקי והחיים שלך ישתנו ,ואמא שלו כל הזמן אומרת לי שהילדים שלי לא רגועים כי לא עברתי יהדות (התינוק לא רגוע כי הוא סובל מגזים חח )
אני רושמת את זה כדאי שתבינו כמה פרמיטטיביות יש ועם מה אני צריכה להתמודד ,שאני די מתעניינת במה שקורה בחיים של היום ,וחושבת שדי מעניין לפתח איתי שיחה ויש נושאים לדבר אליהם ,לעומת זאת עם בעלי לא מעניין אותו רק ללכת לעבוד לפרנס ולאכול ,וזה נהיה בלתי נסבל .
אין הבנה רוחנית בינינו , עם הזמן הוא הרחיק אותי גם מכל החברים שפעם היו משותפים ,הוא לא מעוניין לצאת עם חברים שלי ,לזה למרות שאני מכבדת את החברים שלו וגם כשלא מעניין אני יושבת איתם .
עכשיו שילדתי פעם שניה אני יותר מבינה כמה אנחנו לא מתאימים וכמה הוא מושפע .
אינני יודעת מה לעשות ,עדיין זה שני ילדים קטנים שלא יהיה קל במקרה שנתגרש ואני רק חושבת עליהם ,אבל גם להמשיך ככה אינני יכולה ,מרגישה שנסגרתי לגמרי ,נהייתי אדם אחר ,עם חוסר שמחת חיים .
העניין הוא שגם מפריע לו שכל החברים שלו מבוססים ,ויש להם בתים ואנחנו גרים בשכירות ,והוא כל יום רק מתעצבן על זה ,למרות שאני מסבירה לו שאנחנו זוג טרי ,שהחלטנו להביא לעולם בזמן קצר שני ילדים מקסימים וברור שלא יהיה קל לקנות דירה במרכז עם מחירים מטורפים ,ושהחברים שלו לא התגרשו וכבר המון שנים עם נשים שלהם ולכן גם חסכו וקנו .
אודה לכן
 
עדי בדיחי  
20:17 18.08.15
הי רינת,

בהחלט העלית מערכת יחסי מורכבת בינך לבין בעלך וההשפעה של המשפחה מסביב.
פערי התרבות משחקים כאן תפקיד משמעותי, החל מהציפיה של בעלך כלפייך וכלה בציפיה של משפחתו- ממך. נראה שאכן השקעת כדי להיכנס לתא המשפחתי והיית די ריאלית וידעת למה את נכנסת. פערי תרבות, לא פעם- קשה מאוד להתגבר עליהם. לפעמים זה לא ממש אפשרי, אלא הויתור וההדדיות הם אלו שבולטים במערכות יחסים כאלו.

אני מניחה שהלידה השניה הביאה איתה, יחד עם כל האושר, גם מתחים כפי שלכל זוג יכולים להיות, ובעיקר בזוג שצריך להתגבר על הרבה פערים.

יהיה כדאי לברר האם יש אפשרות לגייס את בעלך לשיח נפרד, נפרד לחלוטין- בין מה שקורה לכם מול משפחתו לבין מה שקורה לכם בתוך הזוגיות, ללא קשר למשפחתו. כלומר, האם הוא מסוגל לבצע הפרדה בין שני הגרעינים המשפחתיים. אם יש משהו שלא לפי הציפיה שלו, דוגמת הגיור או הבית, האם גם את חושבת כך? אם כן והדברים האלו נראים לך מקדמים את הזוגיות/ החיים ביחד / את הילדים / את הבית- יההי כדאי לנסות להתגייס יחד כדי לקדם את החוויה של ההצלחה. כלומר, לא רק חוויות של תסכול בקשר אלא תחומים שבהם ניתן לגייס אותו ולעשות ביחד. הכוונה שלי היא להסיט את הפוקוס מהקשיים שגם ככה קורים, למקומות של הצלחה ו"ביחד" - האם יש כאלו בעינייך?

הייתי מפרידה למשל בדרך הזאת:
1. האם לבעלך חשוב שיהיה לו אוכל יום יום או רק למשפחתו?
2. האם הגיור חשוב לשניכם או רק למשפחתו?
3. האם קניית בית חשובה לשניכם או רק לסביבתו?

האם ניתן "להפריד" מעט את שני המקומות האלה מבחינתכם?

אני לא הייתי ממליצה לוותר כ"כ מהר על הבית ועל הזוגיות. אני מאמינה שצריך לעשות ממש ממש הכל כדי לוותר ולהרים ידיים, גם כשמאוד קשה. במשפחות כאלה, בהן הלכידות המשפחתית היא גבוהה והזיקה לדת וליהדות היא משמעותית ממש כמו "כרטיס כניסה" למשפחה- צריך לחשוב עוד אחורה- האם ידעת ולקחת זאת בחשבון כאשר נכנסת למשפחה? אני מניחה שכן- את נשמעת לי אשה נבונה ואינטליגנטית שהתחתנת עם בן זוגך מתוך אהבה והכרה בערך הזוגיות שלכם. עכשיו, נכון, יש קשיים רבים- אך אלו בוודאי לא מאוד מפתיעים אותך אפילו שהם בעוצמה גבוהה ממה שחשבת. נסי לזכרו שהולדת ילד נוסף מביאה איתה עוד מתחים כמו בכל זוגיות ללא הפערים שציינת.

אם תראי בהמשך שהדברים לא משתנים, יהיה כדאי לחשוב על יעוץ עבורך (אם לא מסכים ללכת) או יעוץ זוגי (שבהחלט יכול לסייע). הייתי מציעה לחזור לתקופה ההיא בה החלטת שהוא בעלך, לנסות גם להביא אותו לשם- למה בעצם אתם יחד, מה אתם מרוויחים מהזוגיות יחד, מהם הדברים הטובים ולמה כן כדאי לעשות מאמץ.

לגבי דיכאון- הייתי שמחה אם יכולת לפרט למה את מתכוונת כשאת אומרת "דיכאון", האם מדובר בכותרת לפוסט שלך או שאת חשה תסמיני דיכאון ברורים. הדבר חשוב ודורש התייחסות.

בהצלחה רבה,
 
רינת
23:23 18.08.15
הי עדי ,
תודה רבה לך על התגובה ,חייבת לציין שפגעת בול בכל מה שרשמת , במיוחד שרשמת שהגיור זה כרטיס כניסה למשפחה .
כמו כן השאלות ששאלת הם הכי רלוונטיות .
האוכל חשוב גם לו כמובן ,אבל פעם הוא לא היה עושה מזה סיפור (חייבת לציין שההורים שלו קיבלו אותי רק בשנה וחצי האחרונות )לפני כן לא ראיתי אותם אפילו ,מאז שנהיינו בקשר הדוק הוא התחיל לייחס לזה חשיבות מאוד גבוהה ,במיוחד שהוא תמיד חוזר על המשפט שהוא רוצה שאני יהיה כמו אמא שלו ,ואני עונה בשום פנים ואופן -אמא שלך אישה טובה ,אבל היא הקדישה את כל חייה לגידול הילדים עכשיו לנכדים ,ולוויתורים ,וסלחה לאבא שלו על כל הבגידות (כמובן שאנחנו מדברים על זה בישביל בעלי אמא שלו אשמה בכל החטאים של אבא שלו )וגם עכשיו אמא שלו רק מוותר ,גם בעניין הדת ,היא מאוד רוצה לראות טלויזיה בשבת ולהיות בכיף שלה אבל בגלל הכבוד לאבא היא לא עושה את זה ,לכן מפחיד אותי שהוא אומר לי שהוא רוצה שאני יהיה כמוה ,היא אישה מאוד אומללה !
לגבי הדת גם לא היה חשוב לו שהכרנו ,ישר אמרתי לו שאני לא יהודיה כי ידעתי כמה הדת חשובה לעדה שלו ,הוא אמר שבכלל לא אכפת לו הוא לא קשור לכל העניין של הדת ,אבל בהמשך זה הפך להיות אולטימטום לכניסה למשפחה -אני מאמינה שעם זה לא היה חשוב להורים שלו אז הוא לא היה מייחס לזה חשיבות ,כי עם כל הכבוד אני מכירה את הדת בהרבה יותר ממנו.
לגביי הבית זה גם הוא וגם ההורים שלו ,שאומרים לו ברמה היום יומית שהוא חייב לקנות ,עוד נושא שגורם לריב שהוא רוצה שנעבור ממרכז לדרום לחיות קומה מתחת להורים שלו ,בטענה ששם נקבל עזרה מההורים והם ישבו עם התינוק עד גיל שנתיים וככה נחסוך .אבל אינני מסכימה כי יודעת שחמתי תבוא לבדוק לי יום יום אבק בבית ,וחמי ימשוך את בעלי לבית כנסת -כי הוא מפעיל המון לחץ .
ומשם בטוח הדרך לרבנות קצרה ,ושאני מסבירה לו את כל זה הוא לא מעוניין להקשיב חשוב לו יותר קורת גג ממערכת יחסים נורמלית ובריאה .
אני בשמחה הייתי הולכת לייעוץ איתו ,אבל הפרמיטיביות שלו לא נותנת לו לפנות לגורם מקצועי ,:((לגביי דיכאון אל דאגה ,זה לא דיכאון אחרי הלידה ,אני נורא נהנת מהתינוק ומסתדרת איתו מצויין.פשוט יחד עם הלידה וההרומונים קשה לי להגיע להחלטה נכונה ,למרות שבתוך תוכי כנראה אני יודעת אותה .אבל השאלה פה הילדים הקטנטנים ,שהפעוט נורא קשור עליו .וכמה שאני מכירה את בעלי עם זה יגיע לגירושים הוא לא יטרח לראות אותו אפילו פעם בחודש ,כזה אופי יש לו .אני מבחינתי הייתי מנסה עם הייתי יכולה מעט לשנות את החשיבה של בעלי ,ומעט לקדם אותם לשנות ה 120 אבל לצערי אני לא רואה את עצמי עושה את זה .


המון תודה :)
 
עדי בדיחי  
21:40 19.08.15
שלום שוב רינת,

תודה לך על הפירוט.

נשמע שאכן הפערים הם לא פשוטים ביניכם, יתכן ובהתחלה נראה היה לו שזה יהיה בסדר והדברים יסתדרו לאחר החתונה, אך בפועל הפערים היו גדולים משחשב. יתכן וההשפעה והעובדה שהוריו מאוד קרובים גאוגרפית מאוד משמעותית ומהווה חלק חשוב בהחלטותיו, לפחות לי מה שאת מתארת.

בשלב כזה הייתי מציעה שאת תלכי באופן עצמאי ליעוץ אצל מטפל פרטני שבהכשרתו גם יכול לתת יעוץ זוגי, כדי לקבל זווית מקצועית איך להמשיך מכאן. מאוד חשוב לציין בפניו ואם צריך גם כמה פעמים, שאת בפני שאלות רבות לגבי הזוגיות ולגבי המשך הקשר ביניכם- יש דברים שאת עוברת שהוא צריך לדעת עליהם. יש מציאות ברורה לפיה על פי דיווחייך הוא מופעל על ידי סביבה חיצונית ופחות לפי ההתנהלות שהיתה לכם לפני החתונה. הציפיה שלו שתהיי כמו אמא שלו (ואני עדיין תקוה שהוא דווקא מכוון לתכונות האופי הטובות שלה) מלמדת כי הוא לא ממש מפריד ומנסה לעצב את הבית לפי מה שהוא גדל עליו (שזה בהחלט טבעי) וחונך עליו. העובדה שאתם ממש קרובים וגרים שם, רק מקשה יותר על ההפרדה, באופן טבעי.

לסיכום יהיה כדאי להתייעץ יותר לעומק ולא רק בפורום כדי לקבל תמונה מלאה יותר. אני מאמינה שזוגות כן יכולים לגשר על פערים, את צודקת שצריך רצון ומוטיבציה מצידו לשינוי. אך מכאן יהיה קשה לאמוד את הצרכים שלכם ואת האפשרויות להקל עלייך. כדאי שיהיה איתך איש מקצוע שיוכל ללוות אותך הלאה עם זה. טלי שותפתי לפורום היא אפשרות מצוינת לכך, שכן יש לה גם הכשרה בטיפול זוגי. מעבר לכך תוכלי לפנות לקופת החולים שמסבסדת יעוצים כאלה או ללשכה לשירותים חברתיים באיזור מגורייך, וכמובן יש אפשרות גם באופן פרטי.

בהצלחה רבה,
שלום
אני בן 24 ויש לי חברה כבר שנתיים ...קשר רציני ראשון של שנינו. אנחנו מאוד מחויבים אחד לשני ומרבים להיות ביחד אך אני לעתים החרד מאוד מהעובדה שאנחנו לא מנהלים תמיד שיחות קוליות ולטעמי זה מעיד על כשל בזוגיות לא יודע להסביר למה. אני מאוד מושפע מהסביבה ובונה מודל של זוגיות לפי מה שאני רואה אצל אחרים ויודע שזה לא צריך להיות ככה וקשה לי להמנע מזה.

תמיד כשאנחנו מבלים אני משתדל שיהיו איתנו עוד אנשים לא יודע להסביר למה כאילו מפחד שנתקע ונשתעמם ומאוד קשהה לי לחשוב שהיא מבינה את המסר וזה פוגע בה אמי לא רוצה שהיא תחשוב שיש לי משהו שלילית אליה..
 
עדי בדיחי  
22:43 13.08.15
שלום אור,

אשאל אותך מספר שאלות לפני שאענה, כדי להבין מה אתה מרגיש:

כדאי לנסות לברר- האם אתה חש ככה רק לאחרונה? אתה כותב שאתה בקשר עם החברה שנתיים - במהלך כל השנתיים תמיד רצית להיות בחברת אחרים, תמיד השוות את מודל הזוגיות שלך לאחרים? או שמדובר בחרדות של הזמן האחרון?

מעבר לכך, האם אתה תופס את עצמך כאדם חרד בד"כ, שזקוק לאישורים של אחרים ולהשוואות מול הסביבה כדי להבין "איפה אתה עומד"- והדבר תמיד השפיע עליך ועל ההחלטות שלך?

אלו שאלות שחשוב לי לשאול כדי להבין מה בדיוק המענה שאני יכולה לתת לך. אשמח לפירוט גם על שאר הדברים שכן חיוביים בקשר שלכם.

אשמח לענות, תודה..
 
אור
03:38 14.08.15
אני אכן אדם חרד מטבעי ואף בטיפול קוגניטיבי מעת לעת.התחושות האלה מלוות אותי שנה בערך.
עצם עניין החרדה אמי תמיד תוהה אם הפחתה בחרדה היא אכן טיפול בחרדה או בעצם הדחקה שלי למצב בעייתי ביננו ?

לא היו לי ממש חברות לפניה כינפשוט לא הלך תמיד הייתי מאוד נוקשה ומחפש סוג מסוים של אישיות בנשים שאף פעם לא נוצר חיבור ביננו. וגם כשנוצר תא החזיק יותר מחודש כי הרגשתי שאני פשוט נחנק ומשתעמם מהקשר.
עם החברה הנוכחית פשוט התעלמתי מכל מה שהכרתי כד עכשיו ,היא ההפך הגמור מכל הבחורות שחיפשתי עד כה והקשר הוכיח את עצמו בשנתיים האלה. היא מושלמת מבחינתי ולפעמים אני חושב על חתונה איתה ולא מתוך התלהבות באמת מרגש אותי לחשוב על זה ככה אבל אז צצות המחשבות והספקות שאולי משהו לא מספיק טוב
 
עדי בדיחי  
09:17 16.08.15
שלום אור,

קודם כל לשאלתך טיפול בחרדה והפחתתה בהחלט מסייע. בד"כ, מטבעם, אנשים חרדתיים נוטים לפתח הרבה חששות וספקות גם לגבי דברים שהם מוחלטים (שהם טובים, טובים מספיק). טיפול קוגניטיבי בהחלט מסייע וטוב שאתה נעזר בו.

לפעמים הפחד להיות לבד נובע גם הוא מאותו בסיס של חרדה- שמשהו לא מספיק, שמשהו לא טוב.. וכו'. יתכן ואתה פוגש זאת בעוד תחומים בחייך - אולי אני לא מספיק טוב לימודים, כחבר, כבן, אולי יכולתי לעשות כך וכך.. לפעמים המחשבות לא מרפות, טורדניות- וגם לזה יש טיפול.

אני מניחה שאם אתם שנתיים יחד, וסה"כ מדובר בבחורה שמכילה אותך על כל חלקיך, יש בהחלט מקום לחשיבה על המשך הקשר ולהישאר בו. רצוי לשתף את בת זוגך בחששות שלך, ולשאול אותה איך היא רואה את הקשר- יתכן וזה ירגיע אותך. כפי שכתבתי מקום ההשוואה למודלים אחרים של זוגיות שאתה רואה הוא מתכון למתח ול"דירבון" של הקשר להיכנס לקונפליקטים שלא לצורך. בד"כ ההשוואה לאחרים נעשית מתוך חוסר ביטחון שלנו בעצמנו ובמה שיש לנו. עם זאת, כשאתה מבודד את הסביבה אתה שם לב שהקשר הוא טוב, אתה מגדיר את החברה "כמושלמת", לכן אני מסיקה שכרגע ההשוואה לאחרים ולמה שיש להם (שאולי נראה טוב בעיניך, אך אם תשאל אותם לבטח הם מתמודדים עם שלל בעיות אחרות כמו כל זוג) היא לא נכונה ולא בריאה. הנכון הוא להשוות את מה שיש כיום, מה שיש לך, למה שהיה *לך* בעבר. כלומר- מדדים - מה היה לי קודם ומה יש לי עכשיו. איך הרגשתי אז ואיך אני מרגיש היום. אם המצב יותר טוב- הרי שאין מה לדון במה שיש לאחרים. אתה לא חי את חייהם, אלא את שלך.

מקוה שהצלחתי לסייע,
בהצלחה רבה
אני גרה ביחידה בבית של הורי בעלי שם יש שני אחים לא נשואיםובלי ילדים, בעלי על אף המחאות שלי מתעקש לגור שם.
המשפחה שלו החרימה אותי בגלל משהו שאמרתי לאמא שלו (חייבת לציין שלא בחוצפה, ניסיתי להגן על הצרכים שלי ושל הילדים שלי שבימי לימודים ועבודה לא יכולים ללכת לכל אירוע משפחתי).
לאורך כל השנים מרגע שנולדו הילדים הרגשתי שדוחקים אותי מהאימהות גם את בעלי אבל לו זה פחות מזיז, והמשפחה שלו מנסה לתפוס את המקום בוויכוח עם אמא שלו היא אפילו אמרה שעוד מעט הילדים יגדלו. ולא יצטרכו אותי וילכו איתם לאן שירצו.
ברור לי שהילדים נפגעים מכל המצב הם כן אוהבים את הדודים שלהם, רק אני מיותרת להם, אני נוטרת לילדים בכל פעם שהם בסביבה שלהם כי מרגישה זנוחה וכועסת שויתרתי על החברים שלי המשפחה שלי ועל התקדמות בעבודה, שאני קורעת את עצמי לעשות הכל שיהיה להם טוב ומתמודדת עם הכל לבד כי בעלי עסוק בעבודה שלו ובעצמו ובסוף אני נשארת לבד בשבתות.
בשבוע האחרון בעלי ניסה לעשות סולחה ולפי הצעקות ששמעתי לא היתה נכונות מצד אמא שלו.
את בעלי אני כבר ממש לא אוהבת מרגע שעברנו לגור שם הכל השתנה לרעה ביננו להתגרש אין לי אפשרות כי ברור לי שמבחינה כלכלית זה מסובך ולא אצליח לתת לילדים את המינימום,
אני כל הזמן. בדיכאונות ברגע שבעלי נכנס לבית במיוחד בשישי שבת כי ברור לי שכל רגע הם יכלכו לשם ואוותר כמו מפגרת מאחור,
השאלה מה אמורה לעשות בחגים ובכלל כשהם ילכו לשם ואני לא. האם לצאת מהבית וללכת לחברה ואז כל העיניין יוחרף או להשאר בבית ולחכות שיחזרו, אבל אז לא יכולה לעצור את הכעס, התסכול והמרירות מה שמביא למריבות עם בעלי והתרחקות מהילדים.
מה שעצוב לי שהבייביסיטר פנתה אליי עם אותה תחושה, שהיא מיותרת שהיא שם והם נכנסים ומושכים אותם אליהם שהיא מחממת להם את האוכל ואז באים להם עם ציפס, מה שאומר שזה לא רק משהו בי
.... סליחה שהשתפכתי לפעמים חושבת לוותר אפילו על הילדים אולי יהיה להם טוב יותר עם הדודים שרואים בהם הילדים שלהם ובלי האמא החלשה והדיכאונית
 
טלי צרקינסקי  
05:47 16.08.15
שירן שלום,

את מתארת מצב של התערבבות בגבולות בבית, ביניכם ובין הוריו של בעלך מולכם.

מה שמחלחל אל המשפחה הגרעינית שלכם קרי, את, בעלך והילדים, אשר מתחיל אף לפקפק ביכולות ההכלה שלך את כל המצב של מושגים כמו: אמהות שלך, רעיה שלך לבעלך, אחזקת בית ועוד..ומתחיל להפעיל רגשות לא פשוטים עם הילדים שמשתפים פעולה מול הוריו.

צריך לעשות איזשהו ארגון מחדש וסדר בכל הדברים.

הכותרת שנתת למה שכתבת אומרת הרבה, את מרגישה שמישהו חי את החיים שלך.

כשאת חיה את חייך, את מקבלת החלטות, חותכת גבולות ועוד.. כשמישהו אחר חי אותם, את למעשה מרגישה פחות שליטה בחייך וכפי שאת מיטיבה לתאר, זה משפיע על ילדייך, את נותרת ממורמרת, כועסת ואולי חרדה וזה מעגל שחשוב מאד לא להישאר שם.

מה שחשוב עכשיו בעיני הוא שתדברי עם בעלך ללא שיפוטיות ובהדדיות על כל המצב.
בשיחה ששניכם רגועים ופנויים להקשיב בשיחה אחד לשנייה. בשיחה את לא מאשימה, אלא משתמשת בשפה של "אני מרגישה ש..." "זה גורם לי להרגיש ש".... "חשוב לי שנהיה...." "שתהיה בינינו אווירה של...." עד כמה חשובה הזוגיות, ההורות ועוד...
לא "לקטול" בשיחה את הוריו, אלא לתאר מצב ועובדות.

צריך להתחיל לבדוק איך ואם אתם יכולים לשים את הגבולות הנדרשים כדי שלא יהיה מצב שאת מתענה לפני חג ושוקלת אם ללכת לחברה או להישאר בבית על מנת להימנע מלפגוש את משפחתו... וזה כולל את ילדיך...מגיע לך להיות בחגים ואירועים.

חשיבה נוספת זה האם אתם צריכים להמשיך לגור שם ביחידה או שיש חלופה שיהיה לכם כמשפחה יותר טוב בה. האם זה משרת אתכם כלכלית או באופנים נוספים? כדאי לבחון את זה מול בעלך ולהיות כנים אחד כלפי השני.

יתכן וניתן להשכיר את היחידה ולשכור משהו אחר עבורכם, יהיה צריך לגייס את ההורים שלו שאינכם מנתקים קשר, אך מהלך כזה יעשה טוב יותר לקשר שלכם ולקשר שלכם אתם...

נקודה נוספת היא משפחתך, האם אתם מבקרים שם, האם ניתן להיתמך על ידם בכל דרך שיש להם אפשרות: פיננסית, רגשית, כל דבר יכול להיות טוב ולשתף אותם.

התחושה שאת מביאה היא שאת לוקחת על עצמך המון אשמה.. "האישה הדיכאונית" (שאגב עם או ללא קשר לדברים אילו גם לזה יש טיפול).

מאמינה שכשהמתח ירד את תרגישי טוב יותר.


חשבי על הדברים, לדעתי זה צריך להתחיל משיחה עם הבעל וחשיבה הדדית שלכם כתא משפחתי.

בברכה,




 
שיר
07:39 15.08.15
אני בת 30 ויצאתי לדייט עם בחור בן 40.
מהרגע שנכנסתי לאוטו לא עבר זמן והוא ישר התחיל לגעת לי ברגל ווללטף קצת התעלמתי מכך .בהמשך נסענו לבלות במסעדה טיילנו בתל אביב .
הוא כל הזמן נגע בלי סוף ,שאל יותר מידי שאלות בחוסר טאקט.
אמרתי לו שזה לא נעים לי אני במחזור זו רק פגישה ראשונה.
הוא לא הספיק לשלוח לי ידים אמר את מושכת השמלה שלך מגרה.
זה אמור להחמיא לך גם ההומור שלו מאוד נמוך.
לא מדובר באיזה בחור מהרחוב יש לו עסק מצליח הוא עצמאי יש לו דירה משלו.
לא שכבתי איתו כן היה מגע בעיקר מצידו ולא ממש שיתפתי פעולה .
אמרתי לו כמה פעמיים שזה מהר מידי והוא בשלו.
בסוף החזיר אותי ופתאום אמר בטון נחמד את בחורה מקסימה ושהוא רוצה לראותי שוב.
אני אמרתי שאני מעדיפה שלא.
מה דעתך על כך?
 
טלי צרקינסקי  
12:20 15.08.15
שיר שלום,

ממה שאת מעלה כאן, הבחור לא כיבד את הגבולות שלך בכל הדייט הראשון הזה וזה לא מקום שאת צריכה לחוות אותו.

את הערת לו מספר פעמים שזה מהר לך מידי וזה לא נעים לך.

הבחור בהחלט התקרב אליך מאד מהר (את מתארת מהכניסה לאוטו).

אין זה שולל שהוא יכול להיות משכיל/מסודר ועוד..,

אך חוסר קבלת הגבולות שלך בהחלט מאירים ב"א" על נקודה חשובה.. עד כמה חשוב שאדם שאת יוצאת אתו, יכבד את מה שאת מרגישה.

אפשר להבין שזה מחמיא אך תשובתך בסוף ברורה מאד, כי חדירה לטריטוריה שלך מבלי שאת מרגישה מוכנה לשם וחוסר כיבוד המקום שלך, הוא לא מכבד...

בברכה
 
נחמה
17:52 13.08.15
לאקס שנפרדנו לפני חודש ביוזמתי
לאחר קשר של כמעט שנה
יש יום הולדת
מסמסים ברכה?
 
עדי בדיחי  
22:47 13.08.15
שלום נחמה,

אני חושבת שהשאלה לא קונקרטית ל"האם לסמס או לא", אלא האם יש בך מחשבות לגבי הקשר (טבעי לחלוטין), האם נשארתם ידידים ויש לך "סיבה" לשלוח לו הודעה, או שנפרדתם ואת חשה פתאום געגוע או רצון לחזור?

אם מדובר בפרידה שאת שלמה איתה ואת רוצה לשלוח לו מתוך "נימוס"- זה בסדר. השאלה היא האם הוא יבין ממך רמז שלא בהכרח ניסית להעביר (כמו לנסות לחזור אליו או למצוא חן). בד"כ בפרידות יהיה בריא יותר לנתק קשר. אבל שוב, מאוד אינדיבידואלי איך נפרדתם ומה הלאה, האם אתם ממשיכים בסוג של קשר או שהקשר נותק. האם הפרידה היתה שלמה מבחינת שני הצדדים ואתם כל אחד ממשיך הלאה (ואז אין בעיה לאחל מזל טוב "יבש") או שההודעה הזאת תציף רגשות שהם לא רצויים ועלולים לבלבל, ואז כדאי לוותר על הודעה.

מקוה שהצלחתי לכוון אותך..
 
דנה
16:06 12.08.15
היי, אני בת 23, הכרתי באינטרנט גבר בן 34.
דיברנו בהתחלה בsms, הוא היה מקסים, הייתה תקשורת טובה, למרות שהוא היה קצת מתלהב מדי וזרק דברים כמו ״אנחנו התאמה מושלמת״ ועוד כל מיני אמרות חיבה מתקדמות ביותר עוד לפני שנפגשנו בכלל.
לאחר כמה ימים נפגשנו, עדיין היה מקסים, תקשורת טובה וחיבור, למרות שגם בדייט הוא ״עף״ ואמר שהוא מרגיש שאני הגורל שלו ושהוא רואה אותנו מתחתנים ומביאים ילידים ביחד.
בדייט השני, הוא כבר הציע שנגור ביחד. בדייט השני גם שתיתי, מה שגרם לי להבהל ממנו עוד יותר. אמרתי לו שהוא מטורף ורוצח ושקרן וכל מיני דברים הזויים שנאמרו בשכרות. יום אחרי, עדיין הייתי מבוהלת ממנו, רציתי לסיים את זה ואמרתי לו שאני חושבת על האקס שלי עדיין- יש לציין שהוא קנאי בטירוף והעיר לי שמפריע לו שמסתכלים עליי.
אחרי שאמרתי לו את זה הוא נעלם ליומיים ואז שלח הודעה שהוא מתגעגע אליי.
דיברנו על הכל, אמרתי לו שנבהלתי והוא צריך להאט, כאילו הכל הסתדר.
קבענו שוב להפגש וביום שקבענו שלחתי הודעה שראיתי שהוא קרא, אבל הוא פשוט התעלם ונעלם לגמרי.
אין לי מושג מה לעשות, זה אוכל אותי מאז ואני ממש פגועה, הרגשתי אליו משיכה וחיבור חזקים..
אשמח לעצה/דעה.
תודה מראש.
 
טלי צרקינסקי  
16:35 12.08.15
הי דנה,

מעלה מספר דברים:

אמירות שלו עוד לפני שהכרתם ונפגשתם ובדייט ראשון ושני על מגורים, ילדים ועוד.. יכולים בהחלט להלחיץ והם מהירות מאד לתקופת ההיכרות שלכם.

אני לא מציינת שיש זמן כזה או אחר שזה קורה, אך זה בהחלט מהר ואתם עדיין לא מכירים.

לגבי השתייה בפגישה השנייה שלכם, ציינת שנבהלת מדבריו וקראת לו "מטורף, רוצח שקרן". שאלה ראשונה האם דברים אילו נאמרו לאחר שדיבר על מגורים וילדים?

שאלה לא פחות חשובה, אם לא יותר: את מכירה את הרגלי השתייה שלך, ראשית אם את רגילה לשתות מידי פעם, האם קרה לך בעבר שיצאו ממך אלמנטים תוקפניים תחת שכרות? תחת שכרות יכולים לצאת כל מיני דברים לאדם שצורך אלכוהול, יש ירידה של עכבות חברתיות והוא יכול להיות מאד משוחרר, נחמד וכו'.. אך יתכן מצב גם של תכנים תוקפניים שיוצאים החוצה ולעתים זה תלוי ברמת האלכוהול וזה מאד אינדיבידואלי. הייתי גם חושבת פה אם את מכירה את השתייה שלך ומה את יכולה להכיל, תרתי משמע.

האם יש באמת אקס כזה בתמונה או שסיפרת עליו על מנת להגן על עצמך מקנאה שלו, ממה שיצא ממך, מקרבת היתר שלו?

ממה שאני קוראת נשמע שיתכן והוא נפגע מהאירועים, אפשרות נוספת שהוא טיפוס שאוהב "לשלוט" בעניינים ולהרעיף את דבריו והוא נסוג אם הצד השני נבהל/אינו משתף פעולה וכו.. ואולי הסיפור של האקס הפריע לו ברקע.

מה שהייתי מציעה לך לעשות זה ראשית לקחת על עצמך את האחריות על מה שקרה בפגישה השנייה, על הדברים שנאמרו תחת השפעת האלכוהול, על הבהלה שהכל קורה כל כך מהר.

את יכולה לנסות ליצור אתו קשר ולומר לו שלהרגשתך וגם ממה שהוא ציין היה חיבור, האם יש רצון לנסות את הקשר הזה, לדבר כל צד ממה הוא נפגע ואם יש רצון לנסות בהדרגה את הקשר..

נקודה נוספת שהעלית שהוא מאד קנאי, אני מעלה האם זו קנאה שאפשר להכיל (דוג' אם גבר מסתכל עליך, אין לך שליטה על זה...ואין זה עיד שאת טיפוס פלרטטן)

בברכה,





 
דנה
18:04 12.08.15
1. התחלתי לדבר שטויות רק בסוף הפגישה, אחרי שהוא דיבר על ילדים וכבר הייתי לחוצה ממנו.
2. אני יודעת שכשאני שותה אני עושה לעצמי בושות, טעות ששתיתי לידו.
3. האקס ממש לא מעניין אותי כבר הרבה זמן, אמרתי את זה כי רציתי להדוף אותו ואת המהירות שבה הוא התקרב אליי.
4.כבר התנצלתי בפניו על זה והרגשתי שהגענו להבנה שהוא ייקח את זה יותר לאט ויתן לי זמן, זה מה שסיכמנו.

את חושבת שיש טעם לדבר איתו שוב אחרי שהוא מתעלם ממני במכוון?
אם הוא לא ענה מחמישי למה שיענה עכשיו?
האם ההתנהגות שהוא מפגין לא מעידה על איזשהי חולניות באישיות שלו?

תודה רבה על הסיוע!
 
טלי צרקינסקי  
19:21 12.08.15
הי דנה,

תראי, בהנחה ששיתפת אותו שהאקס היווה מעין הגנה ואמרת לו שמה שיצא זה משתיית האלכוהול ולא היית אומרת דברים כאילו.

משהו בזה שמאד מיהר להביא הצהרות מעיד על משהו שלא ברור לי מהו בדינמיקה שלו ביחסים.. ההצהרות הן מאד מוקדמות...

לא ניתן לשלול שהוא לא נפגע מהדברים שנאמרו תחת השתייה מאידך, יתכן והבין שהשליטה על מערכת היחסים לא בידיו והוא איבד עניין.....

אני חושבת שהמקסימום שהייתי עושה במקרה זה זה לשלוח לו הודעה בווטסאפ האם היה רוצה לשוחח כיום על הדברים ולנסות... לא משהו מעבר...

להבא, טיפ, נסי להקשיב לעצמך לכמות שתייה שכבר לא מביאה אותך למקום טוב...

לשתות זה בסדר, אך בדר"כ אנשים יודעים מה הגבול שלהם מבחינת כמות.

אין ספק שאת נבהלת... הוא מיהר ומה שקרה קרה...

הרצה הצלחה,
 
לאה
22:35 30.07.15
יש לי חברה טובה שנמצאת כרגע במצב לא טוב בחיי הנישואין שלה. בעלה, איתו היא נמצאת יחד כבר 20 שנה, העליב אותה מאוד כשאמר לה שבגלל שיש לה עודף משקל הוא מתבייש בה ובלפגוש חברים וותיקים איתה. היא כמובן מאוד נפגעה וכבר מספר ימים שהיא לא רוצה לדבר איתו, למרות שהוא בכה והתנצל על מה שאמר.
אני בתור חברה כואב לי הלב לשמוע שאמרו לה דבר כזה 😞
הזמנתי אותה אליי עם הילדים בשבת, כי כרגע היא רוצה לשהות כמה שפחות בבית בחברתו, ואני מבחינתי רוצה להנעים את זמנה ולעודד אותה.
הבעיה שלי היא שאני לא בן אדם של מילים, ואני לא כל כל יודעת מה להגיד לה כדי לחזק את רוחה.
אני רוצה בזמן שניפגש לתת לה הרגשה טובה ומחזקת, ואשמח לשמוע עצות מה אוכל לומר לה
 
עדי בדיחי  
11:56 31.07.15
שלו ם לאה,

קודם כל כל הכבוד על הרגישות והאכפתיות.

נראה לי שאת דווקא כן אדם של מילים, אחרת לא היית כותבת כאן.. והכל זאת לשאלתך-
חשוב לחדד עבורה את הדברים הבאים:

1. בזוגיות יש שניים ויש צרכים ומשאלות לכל אחד מהצדדים. לפעמים הם פוגעים בנו, וזה נכון. אך חשוב לדעת שהוא כן דיבר גלויות איתה. זה פגע בה כי זה אכן נושא רגיש גם עבורה. במקום להיכנס למקום ה"קורבני", מה היא יכולה לעשות כדי לחוש טוב יותר עם עצמה? איפה היא יכולה לקחת אחריות על המקום הזה..? הרבה פעמים בן הזוג מנסה "להטיל פצצה" שתזעזע כדי לעורר פעולה אקטיבית לשינוי מהצד השני. יתכן וזה מה שהוא ניסה לעשות בלי לחשוב טאקטית עד כמה זה יפגע בה.

2. לעודד בהקשבה, לשאול שאלות פתוחות כמו "מה את מרגישה", "איך את יכולה לראות אתכם מתגברים על זה".. לעודד את החוויה הזוגית המשותפת- לעודד קירבה בינה לבין בעלה לשלום בית. זה מאוד חשוב שהיא לא תקבל ממך מסר שאת "מפצלת" אותה ממנו, אלא מנסה גם לקרב ולהדגיש את המעלות הטובות שיש בזוגיות שלהם.

3. אולי לתת לה דוגמאות מעולמך שלך על פגיעות אחרות מבני זוג או בעלך אם את נשואה ולנסות לתת לה טיפים איך כן לחזור לתקשורת עימו. הפיתרון של התנתקות ממנו הוא לא פיתרון טוב. ממש לא. הוא פיתרון של בריחה או נקמה על מה שאמר לה. זה מובן- אך זה לא מהלך שיביא לתקשורת. מה שחשוב שבזמן שהיא איתך, שתעשה חושבים איך משפרים ולא איך מנתקים ובורחים, על אף מה שאמר. אומרים דברים- מתנצלים, ממשיכים הלאה. זה חלק מחיי הזוגיות... היא נפגעה מאוד בגלל שזה נושא שעבורה הוא רגיש ועדין והיא גם חשה שזקוקה לשינוי- הוא פשוט "הטיח" את זה בצורה מאוד לא טאקטית והיא חשה כעת לבד.
 
בני
12:18 31.07.15
אם יורשה לי להוסיף על דעתה המקצועית והמפורטת של עדי. את טיפ מס' 4.
> תזמיני גם אותו. ותבקשי ממנו אישית להגיע אליכם לשבת.

שבת שלום.
 
לאה
16:50 31.07.15
עדי תודה רבה על הטיפים. הם יהיו לי מאוד שימושיים, בייחוד התחברתי לסעיף מספר 2.
לגבי סעיף מספר 1, התחושה שלי היא לאו דווקא שהיא נכנסה לעמדת הקורבן הפסיבי.
לפי מה שאני מכירה אותה, ולפי מה שהיא מספרת, בעיית עודף המשקל היא משהו שמלווה אותה מילדות, ואף פעם היא לא הייתה בחורה רזה.
למרות הכל, אני תמיד רואה אותה מקפידה מאוד על הטיפוח והנשיות שלה.
גם על המשקל , היא מנסה כל הזמן לעשות כל מיני שינויים בתזונה שלה, אולי לא החלטות מועילות, אבל כן פועלת כל הזמן כדי לאכול בריא יותר, וכשהיא יכולה אז היא הולכת גם לחוג זומבה. אז היא כן לוקחת אחריות על הגוף שלה ומנסה לשפר את המצב, רק שכנראה לא בוחרת את המאכלים הנכונים.. אני לא יכולה להיכנס לגמרי לתפריט שלה...
אולי , אם כבר אני חושבת על זה, אז בעלה הוא בעצם גורם לה קצת מכשול בקטע הזה, כי הוא רזה מאוד ואוהב לאפות, ולהתמודד עם ניחוח מאפים טריים בבית זאת בעיה לכל אחד. אבל מה היא תגיד לו - אל תאפה?? או תאפה רק כשאני לא בבית???

בני - תודה על הטיפ, אבל אני לא חושבת שאוכל לעשות את זה... הוא מצידו רוצה להתפייס איתה, אבל כרגע היא מאוד עצבנית ולא רוצה בחברתו, ולא אוכל להכריח שפתאום הוא ייכנס איתה לרכב וייסע איתה.
 
עדי בדיחי  
17:28 10.08.15
הי לאה,

בשמחה. לצערי רק עכשיו ראיתי את תגובתך. אני אתייחס לדברים שהעלית-
בהחלט אפשר לרתום את בעלה (שהיא תרתום אותו) ע"י בקשה מפורשת לא לפתות אותה בכל מיני מאפים. נסי לחשוב על אשה שלטובת בעלה, כדי שירזה/שיאכל בריא היא לא מטכנת או מבשלת מאכלים עתירי קלוריות. או למשל אדם שחולה בסכרת- כמובן שאשתו תעשה הרבה כדי לא לגרום לו לאכול מאכלים שירעו את מצבו. מעבר להתחשבות מדובר בדאגה הדדית. אני חושבת שבן הזוג "ישמח" לוותר לתקופה על תחביבים מסוימים ולו רק כדי שאשתו תוכל לקיים דיאטה.

לגבי דיאטות שהיא עושה- אני לא יודעת מה היא בדיוק עושה, ואני גם לא מומחית בתחום, אך אני יודעת שמסגרת מאוד עוזרת לאנשים שלא מסתדרים לבד. יש חוגים, סדנאות, קבוצות או אפילו קואוצ'רים שיכולים ללוות אותה, כפי שציינתי. הליווי האישי הוא משמעותי. לחילופין היא יכולה ללכת לקבוצה ובמקביל לטיפול תמיכתי (בקופ"ח, או פרטי). העינין הוא בעיקר רצון והתמדה. כמובן פירגון של בן זוגה הוא משמעותי וחיוני להצלחה.

שוב בהצלחה,
שלום לכם חייבת עצה!!!
ברוך השם אני נמצאת בהריוני הראשון אחרי 3 שנים של נישואים ואנחנו נמצאים בשלב שבו צריך לקנות ולהכין הכל לקראת התינוק.
העניין הוא כזה.. ההורים שלי ואחותי היחידה קונים לי הכל חדש ומשתתפים בחווית הקניה ועוזרים לנו ממש ולא רוצים שנוציא שקל מכיסנו והעיקר שיהיה הכל חדש . ההורים שלי כבר קנו לי עגלה הכי חדישה עם כל מה שכלול בה תיק סלקל טיולון אמבטיה. ואחותי קונה לי את כל החדר שינה. לעמת זאת ההורים של בעלי בכלל לא משתתפים ואם כן זה רק:אולי תקני דברים ביד 2 או אגורה? או שחמתי אומרת לי שהיא שומרת לי בגדים של תינוק שהביאו לה ושעברו כמה ץינוקות וגסתי רוצה בכלל להשאיל לי את הבגדים של 5 ילדיה שגם אותם קיבלה. כבר אמרתי להם שאני לא רוצה כלום ישן. לכן הדבר מתסכל אותי וכואב לי לקחת מההורים שלי ומאחותי ומהצד השני לא לקבל כלום. האמת שאני לא יודעת אם הם מביאים כסף לאחר שהנכד נולד כי משום מה בעלי לא יודע מה היה עם 6 הנכדים הקודמים. הדבר מתסכל אותי ולא פעם רבתי עם בעלי על כך. מה עושים??? תעזרו לי...
 
עדי בדיחי  
15:59 09.08.15
שלום לך סאלי,

ראשית בשעה טובה. ההכנות לקראת הלידה הן בהחלט מרגשות לצד הרבה מתחים שלפעמים נוצרים ומה שאת מתארת בהחלט יכול להיות אחד מהם.

ראשית כדאי לשים את הדגש על כך שאי אפשר לשנות תרבות או מנטליות של משפחת בן הזוג. לא יעזור לרמוז או להגיד במפורש- הסבירות שבה הם יעשו את מה שאת רוצה כפי שאת רוצה היא מאוד נמוכה. יהיה כדאי לא להשקיע בזה אנרגיות ומשאבים יקרים שאת זקוקה להם מאוד בשלב זה של חייך. פשוט כדאי להבין שאי אפשר לחנך את הצד השני כפי שאת חונכת.

אני מכירה משפחות שלא היו קונות או מכינות שום דבר, מתוך המחשבה שלא צריך בזה, גם ככה הילד גדל ואין מה לקנות בגדים שיתאימו ל-3 חודשים ואז שוב לקנות חדש וכו. ולכן מסתמכים על בגדים של מישהו אחר. ככל שהילד יגדל תצטרכו לקנות לו עוד ועוד וכל הדברים האלה, החדשים, ישרתו אתכם לתקופה מאוד מוגבלת- החל מטיטולים (שאין ברירה..), כלה בבקבוקים ובגודלם, כמובן בגדים (NB היא לא תתאים כבר לתינוק בן 3 חודשים למשל..) יהיה כל הזמן צורך לקנות לו עוד ועוד- ובהתאם לשלב ההתפתחות שלו. אני חושבת שזה מה שנמצא מאחורי הפעולות של גיסתך למשל. כאמא לחמישה ילדים היא כן תוכל לספר לך מה המשמעות הכלכלית והערכית להוצאות כ"כ גבוהות.

אני לגמרי מבינה את הרצון שלך כאמא טריה שלתינוק שלך בע"ה יהיה רק חדש. אך לצערי לא יהיה ניתן להביא את הצד השני לעשות מה שאת מבקשת כפי שאת רואה, על אף העובדה שאת האמא, הכלה, הרעיה... לפעמים הצד השני פשוט לא רואה זאת כך מסיבותיו שלו ולא חלילה כי הם נגדך באופן אישי. הרבה פעמים האמא או החמות מאוד מודאגת איך הזוג הצעיר ישרוד זאת כלכלית, לראיה, טיטולים, מטרנה, משחקים ובגדים יכולים להסתכם באלף ש"ח וגם יותר, לילד שנקנה לו "הכל חדש". תוסיפי לכך מטפלת או מעון בשלב מסויים, והגעת להוצאות ענק. ולכן חשוב לראות את כל התמונה.

יש כמוך הרבה מאוד אימהות שקונות הכל חדש- במיוחד לילד ראשון- ולוקחות בחשבון את ההוצאות. אני חושבת שהנקודה היא לא לקחת את הדברים אישית, ממש לא, אלא להתרכז בחיים החדשים שנוצרים. דבר נוסף הוא שאחותך והורייך הם "שלך" ומבינים יותר את הצורך באופן טבעי והמנטליות שלהם היא אותה אחת שלך.

אני מסייגת ואומרת שיתכן ואת חשה כך לגבי עוד מקרים ולא רק לגבי הקניה לקראת הצאצא החדש... וזה שוב מחזיר אותנו לענייני מנטליות ותרבות וכו'.

בהצלחה ובשעה טובה!!
 
עדי בדיחי  
16:27 10.08.15
קודם לעצמו -הוא לא מודע לכך אבל זה ניכר בכל צעד שלו והקושי הגדול שלי עם זה הוא מול המשפחה שלי שהיא מאד נאמנה ומסורה ונותנת ומעניקה והוא לעומת זאת מתחשבן איתם על כל אגורה !
אני ממש נבוכה מכך !
אנחנו זוג צעיר ללא ילדים שמשתכר בכבוד ולא ברור לי מדוע הוא כ'כ קטנוני ומתחשבן.
כעת נוצר מצב שהוא לא אהוב עליהם כבר והם כועסים עליו בליבם -מרגישים מאוכזבים שפתחו אליו את כל שערי הלב והכיס והוא רק נהנה ונהנה ולא משיב להם כגמולם הטוב.
מה אפשר לעשות עם זה ?
 
עדי בדיחי  
16:27 10.08.15
שלום לך,

בהמשך גם לתשובתי לפונה אחרת מאתמול, צריך לקחת בחשבון שבן הזוג לא תמיד מגיע מאותם ערכים ומנטליות כפי שהצד השני (כלומר את). יתכן והוא דווקא חונך אחרת מבחינת התנהלות עם כספים וכיוצ"ב.

את בהחלט יכולה לשוחח איתו על כך - שאת שמה לב ש"הסביבה" (באופן כללי) מעניקה לו, בעוד שהוא פחות רואה, מעריך או נותן בתמורה. הייתי מרחיבה את העינין ושואלת אותך, האם את רואה שבאופן כללי הוא המוקד של עצמו, כלומר רואה רק את עצמו ורק את צרכיו גם מולך- שם את עצמו לפנייך, חושב רק על עצמו, מתייחס רק לדעותיו, לא מתחשב ברצונותייך? הייתי מנסה להבין האם מדובר באופי ובאישיות כזו בתוך הזוגיות, או שמדובר בדפוס רק כלפי משפחתך או רק בעניינים כספיים. אשמח להרחבה. וכן לדעת כמה זמן אתם יחד ובני כמה אתם.

+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  215  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
מיניות   גירושין   רומנטיקה   בגידות   אינטימיות   נישואים   משבר זוגיות   פחד מזוגיות   זוגיות במשבר
RSS RSS פורום יחסים, זוגיות ונישואין