בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים משפחה, הורות, זוגיות»פורום יחסים, זוגיות ונישואין
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום יחסים, זוגיות ונישואין

פורום יחסים, זוגיות ונישואין יעזור לכם לתקשר ולהחזיר את הזוגיות הביתה. פורום יחסים, זוגיות ונישואין ב: סקס, זוגיות, פחד מזוגיות, זוגיות במשבר, מיניות, גירושים, משפחה, הורות, זוגיות, אהבה, רומנטיקה, בגידות, נישואים, אינטימיות ועוד
מנהלי פורום יחסים, זוגיות ונישואין:
טלי צרקינסקי
לפרטים נוספים
עדי בדיחי
לפרטים נוספים
 
הילה
19:02 23.08.14
שלום, אני בת 44 נשואה כ17 שנה לבעל מקסים גדול ממני בשש שנים לנו 4 ילדים תאומות בנות 18 , 17 ובן 13 . הגעתי למצב בחצי השנה האחרונה שאני יכולה להסתדר בלי לקיים יחסים עם בעלי, לעיתים רחוקות שבא לי אז אני מאוננת ומסתפקת בכך, או שאני מתגרה מאקט מיני שאני רואה בטלויזיה ומספקת את עצמי..מאז ומתמיד היתה כימיה נהדרת ביני לבינה הן בנישואין והן במיטה אבל בחצי שנה האחרונה אני לא מרגישה צורך לקיים יחסי מין...אני לא יודעת אם יש קשר להתקן מירנה שיש לי כבר הרבה שנים או לגיל שלי , או לשנים הרבות של הנישואין, אולי הכל ביחד?! אני יודעת שבעלי כגבר זקוק לזה ולעיתים אני עושה זאת רק כדי לספק את צרכיו...אני ממה לא יודעת מה לעשות? אני באמת אוהבת את בעלי אבל לא בא לי, אני יכולה להסתדר גם בלי. מה עושים?
 
טלי צרקינסקי  
 
20:42 23.08.14
הילה שלום,

ראשית כל, חשוב לא להיבהל, בזוגיות, בפרט כשאנו מדברים על זוגיות מאד ארוכת טווח, יש תקופות של עליות וירידות בפרמטרים שונים של הזוגיות ויחסי מין הוא אחד מהם ואין זה מעיד על כך שצריך להרים ידיים אם יש בסיס זוגי טוב. אינך מתארת מצב "אבוד" או "לא נורמטיבי"....בחיי זוגות...

את מתארת תחושות כאילו בחצי השנה האחרונה כלומר, מרבית חיי הנישואין שלכם היו עם יחסי מין מספקים, נוסף על זה את מצליחה להגיע לסיפוק בדרכים אחרות שזה מעיד על כך שהמיניות שלך וההיכרות שלך עם מיניותך נשארה וזה בהחלט סימן מעודד.

ירידה בתשוקה המינית יכולה להיגרם מהרבה מאד סיבות.
את כותבת שאת עם התקן "מירנה" מס' שנים, עד כמה שידוע לי יש התקנים לא הורמונליים ויש התקנים הורמונליים.


הייתי בוחנת מספר נקודות:

1. האם בעבר גם הגעת לסיפוק בדרכים שתיארת או שגילית משהו חדש שמאפשר לך הגעה לסיפוק ללא צורך בעוד אובייקט? (מעין סיפוק מהיר מבלי להשקיע יותר מידי)?
שזה כמובן בסדר גמור ולא סותר יחסים עם בעלך, השאלה שהייתי שואלת האם את מרגישה שזה פוגע ביחסים?

2. לגבי ההתקן ניתן להתייעץ עם רופא הנשים האם יתכן שפתאום אחרי כמה שנים חשק מיני יכול להיות קשור להתקן. יש גם בדיקות דם הורמונליות שניתן לבדוק מצב הורמונלי בגוף.

3. האם קרה משהו בזוגיות בסמיכות לירידה בקשר המיני? האם קרה משהו שלא קשור לזוגיות (שינוי כלשהו, תעסוקתי וכו')?

אני חושבת ומאמינה שבמצב שתיארת שווה לגמרי לעבוד על הנושא הזה ולהחזיר את התשוקה לחדר המיטות כי נראה שיש לכם זוגיות טובה סה"כ וזה לא מצב שנמשך שנים רבות ותחת זוגיות מורכבת מאד.

לאחר הודעתי, אני מפנה אותך לפורום נוסף שעוסק בנושא זה על מנת שישפוך מעט אור מקצועי על נושא היחסים המיניים.

מאחלת לך הרבה הצלחה,


 
טלי צרקינסקי  
 
20:42 23.08.14
לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: מין וסקסולוגיה.
שלום,
אני בת 40 נשואה + 2 בגילאים 8 ו-5.

מזה 9 שנים בהם אני נשואה חוויתי משברים לא פשוטים עם בעלי והחלטנו ללכת לאחרונה לטיפול זוגי. הבעיות כל כך השפיעו עליי שנאלצתי ליטול כדורים נוגדי דיכאון.
כיום בעלי מאוד משתדל ואכן התנהגותו השתפרה, לפעמים נפלטת לו איזה יציאה ממש לא במקום ופעולות מרגיזות שלא מתחשב בי, אבל אני מנסה להעביר ולהמשיך כרגיל.

הבעיה היא שאין לי היום רגשות אליו. המשברים מאוד הרחיקו אותי ממנו ומה לעשות, הגוף לא יכול לשקר וכתוצאה מכך גם יחסי המין מאולצים.
אני לא רוצה להתגרש ומוכנה להשלים עם חיי נישואין ללא אהבה גם אם המחיר הוא לדכא את הצורך שלי בחום ואהבה ותחושה טובה, אני חולמת בלילות על גברים שהכרתי בעבר ורואה בחלום את החיזור שלהם והמילים החמות שאחנו משתמשים בהם. כלומר ברור לי שאין לי את זה עם בעלי אבל להיפרד זהו צעד שגדול עליי.
4 שנים אני כבר מתלבטת לגבי ילד. גם הילדים וגם הבעל לוחץ ולי ברור שאם הייתי עם גבר אחר, הייתי מביאה עוד ילד.
חשבתי לעצמי שתינוק חדש יכול להביא שימחה למשפחה ולתת לי הרגשה שהמשפחה שלמה, אבל אני חוששת מהיחסים עם בעלי. עניין ההריון מטריד אותי מאוד.
אשמח מאוד לשמוע את תגובתכן.

תודה מראש.
 
טלי צרקינסקי  
18:45 23.08.14
עדי שלום,

את מעלה מצוקה מאד לא פשוטה שאת "נפגשת" איתה בהרבה תחומים בזוגיות שלך עם בעלך.

החלומות שלך מאד ברורים, הם לגמרי מייצגים את החסר שיש לך בנישואים והם מביאים לך את המרחב של הפנטזיות, של החסר שמביא עמו לדעתי התת מודע שלך ואני מאמינה שקיים גם במודע וזה טבעי מאד.

טבעי גם שמתח, מרחק, שנוצר בתק' משבר, יביא אותותיו גם אל יחסי המין ביניכם.

המלצתי במקרה שתיארת וגם שציינת שאין לך כרגע כוחות להתמודד עם פרידה, היא דווקא כן לנסות ללכת לטיפול זוגי ביחד.

בטיפול זוגי תוכלו שניכם לבחון הרבה דפוסים שקורים לכם בקשר, לנסות לחבר בחזרה את מה שחיבר אתכם מלכתחילה לקשר, את הרגעים הראשונים, את והוא שאהבתם ולעבוד ביחד על דברים שהייתם רוצים שיהיו במערכת היחסים שלכם.

הייתי הולכת לכיוון הזה.

לגבי תינוק נוסף. פעמים רבות יש פנטזיות בזוגיות עם קשיים שתינוק יפתור את כל הבעיות והכל "ימחק" אולם בפועל, תינוק הוא אדם חדש בבית, אשר יש לו צרכים משל עצמו, הוא ידרוש את תשומת ליבך ושל אביו והוא עלול להרחיק עוד יותר את המטרה שאתם רוצים להשיג במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב, להרחיק אתכם יותר אחד מהשני כי יהיה לכם פחות זמן להשקיע בזוגיות.

נראה לי שעדיף כעת להשקיע משאבים בלנסות להחזיר חלקים טובים אל הזוגיות ביניכם, להשקיע בשני ילדיכם ולראות מה קורה הלאה.

כי תינוק במקום של דיכוי צרכים של חום ואהבה.. נשמע פרויקט גדול....והוא לא יפתור את מה שלא עובדים עליו בשטח כמו בטיפול זוגי לדוגמא.

אני מאחלת לכך הרבה הצלחה,




 
ד'
11:29 20.08.14
שלום,

אני בן 20, משרת בצבא ויש לי חברה שבדיוק השתחררה. אנחנו ביחד למעלה משנתיים והאהבה שלנו גדולה. אני משרת ביחידה לוחמת שברובה גברים, אך ישנן בחורות בתפקידים עורפיים ביחידה כמו מש"קית ת"ש או חינוך. עד היום לא יצא לראות את אותן בחורות, אך לאחרונה העבודה שלנו איתן הפכה למשמעותית יותר ולכן יוצא לי לראות אותן יותר. עלתה בי המחשבה, שמצד אחד אני אוהב מאוד את חברה שלי, וארצה שנמשיך להיות ביחד, אך מצד שני היא היחידה שהייתה לי התנסות מינית איתה. אני מרגיש שאם אשאר עם החברה לאורך זמן, וארגיש שלם להתחתן איתה, יהיה זה פספוס שלא יצא לי להתנסות מינית עם בחורות אחרות...המחשבה הזו מטרידה אותי מאוד ביום יום, ואולי אפילו משפיעה על היחסים שלי עם החברה לרעה. מה דעתך?
תודה.
 
עדי בדיחי  
22:00 20.08.14
שלום ד',

אתה מעלה סוגיה טבעית מאוד למי שצבר זמן בקשר בודד אך רציני, כמוך, וגם למי שהוא בן גילך ושאף התנסה בכמה התנסויות ועדיין מרגיש כי הוא "בחוסר". כלומר גם מבחינת הסטטוס שלך וגם מבחינת הגיל- אתה בהחלט מעלה דבר שהוא טבעי בשלבים אלו של חייך.

אכן בקשר רציני יחיד אצל זוגות כה צעירים יש את השאלה הגדולה האם לוותר על קשר רציני לטובת כמה כאלה שהם פחות, עם סיכון משמעותי למצוא אהבה. אין לי תשובה לזה כמובן. התשובות עם הזמן יגיעו אליך, כלומר- ככל שימשיך הזמן ואתם תהיו יחד, יתכן והתחושות האלה יגברו ויגברו עד אשר האהבה תלך ותרד בהדרגה, או הרצון לשמר את הקשר למרות רגשות קיימים- ילך ויפחת, ואז באופן טבעי אתה תרצה לסיים את הקשר. זה יכול לקחת גם תהליך של שנה. וגם יתכן ותחושות האהבה, חוויות משותפות והעמקת הקשר הזוגי יראו לך "דרך מילוט" מתחושות ההחמצה שאתה חווה כיום, ודווקא תנותב לכיוון שתראה בבחורה שלך הכי לא מובנת מאליה, ותשקיע בקשר. עבורך הייתי מאחלת את הדבר השני, כי בכל זאת מדובר באהבה גדולה, איכותית וראשונה- ויש לכך משקל בהמשך.

יש זוגות שמחליטים על פסק זמן כי אחד מהם לא בטוח בקשר ורוצה חופש - זאת גם אופציה, אך היא בדומה לפרידה, טומנת בחובה את הסיכון לכך שהאמון ישבר כתוצאה מהתנסויות מיניות שהיא או אתה תחוו וזה יהיה קשה מדי לקבל, או שבאופן טבעי הקשר לא יחזור לקדמותו, יקבל מעין תחושת "זילות" -שהרי הוא כבר לא אותו קשר חד פעמי, נדיר, שמשקיעים רק בו- ולכן גם זה עלול לדעוך.

לסיכום, חכה מעט. תבדוק איך אתה חש בהמשך, תבדוק עד כמה הרצון מעכב אותך מלהשקיע בקשר הנוכחי ועד כמה הפגיעה היא אכן לאורך זמן.
 
מיכל
13:57 20.08.14
היי, אני מיכל בת 24
אני ממש רוצה כבר להכיר בחור ולהתחתן אבל אני ביישנית ולכן אני יודעת מה לעשות
חברות שלי המליצו לי לנסות שידוכים ואמרו לי לבדוק את האתר ************************
אבל אני לא סגורה על העניין הזה, מה דעתכם?
 
עדי בדיחי  
15:40 20.08.14
דעתנו היא שאסור לך לפרסם פה אתרי היכרויות.....

בברכה מזל טוב,
אני בת 31 ועדיין בתולה. הסיבה היא שבעדה שלי לא מקובל לקיים יחסי מין לפני החתונה. לא הייתה לי בעיה כי אני יצאתי עם בחורים מהעדה שלי והם יודעים עוד מלפני הפגישה שהבחורה שהכירו להם היא בתולה וילדה טובה שמחפשת להתחתן וזה מה שהבחורים מחפשים - בתולה. אני לא מצאתי בחור שמוצא חן בעיניי ולא התחתנתי ואני כבר בת 31. פגשתי בחור שהוא לא מהעדה שלי ואנחנו יוצאים. אני מפחדת לספר לו שאני בתולה ושאני לא מוכנה ליחסי מין מוקדם. כי אני מפחדת שיחשוב שאני לא נורמלית שאני עדיין בתולה. כי זה לא הנורמה בחברה. אני לא רוצה גם להבריח אותו כשאני אספר לו שאני מחכה לחתונה כי הרי אף בחור לא יחכה. (והבחורים מהעדה שלי לא מחכים הם פשוט הולכים לבחורות אחרות לפני החתונה ואת הבחורה שהם יוצאים איתה הם מכבדים). אני לא יודעת איך לספר לבחור שאני בתולה מבלי להלחיץ אותו שאני מחפשת להתחתן. איך אפשר לספר לו מבלי להזיק לקשר שלי שרק התחיל? אין לי בעיה עם אינטימיות. למרות שאני לא מנוסה. בבקשה עזרתכן.
 
עדי בדיחי  
19:37 18.08.14
שלום לך דיאנה,

את צודקת שבחברה שלנו היום, בעיקר החילונית, יש הרבה בחורים שיראו בכך חיסרון. אך תתפלאי לשמוע שיש הרבה אחרים, חילוניים או מסורתיים (גם דתיים מן הסתם) שיראו בכך כבוד גדול כלפי הגבר. יש הרבה גברים שיעדיפו שהבחורה שתהיה איתם לא תתנסה מינית עם אחרים, ואם כן- שהניסיון יהיה יחסית מועט ולא תפתח תדמית של מישהי שהיא "יותר מדי מנוסה". אני משוכנעת שזה קיים גם אצל המצהירים שהם פתוחים וכו'.

עבור גבר, זה עושה משהו בכל זאת, שהאשה נשמרת רק לכבודו. זה עושה את הקשר "קדוש" יותר, ונכון- גם קשה יותר לחכות וזה חלק מהסיבות שאצל דתיים למשל מתייחסים מאוד ל"תכל'ס" כבר בהתחלה: האם אנחנו מתאימים? האם יש לנו תחומי עינין משותפים? האם התפיסה הערכית שלנו דומה? איך אנחנו רואים את הבית המשותף? כלומר, כבר בשלבים הראשונים השיח הוא על התאמה פרופר, לצד הבאת הרגש ובדיקה האם אכן מתאימים גם רגשית/ מבחינת משיכה וכו'. אם כן, בהחלט כפי שאנחנו רואים מבחינה תרבותית ואולי סטטיסטית- הזוגות האלה מתחתנים מהר יותר. לפעמים תוך חודשים ספורים. הרבה גברים עושים זאת, לצד הרבה נשים בתולות ולא מנוסות. זה קיים, זה עובד, וזה טבעי לגמרי.

לא להתבייש במי שאת ובערכים שלך. לא להתבייש שכך את מאמינה וכך חונכת. לא לפחד להגיד- זאת מי שאני. אני אשמור את עצמי למי שיהיה בעלי. תתפלאי לדעת שככל שאת תאמיני ותבטחי בדרכך ותשדרי זאת החוצה- כך הם יעריכו את הדרך שלך, גם אם היא לא מתאימה להם. את תכבדי את עצמך ואת בחירתך, והם יכבדו אותך אוטומטית. להגיד את הדברים ברגע שיש שיח על זה, ואם זה לא מתאים למי שנמצא מולך- כנראה הוא פשוט לא הגבר המתאים.

בהצלחה רבה,
 
דיאנה
20:47 18.08.14
תודה על התגובה, אני מסכימה איתך אבל זה מונע ממני למצוא זוגיות. הרבה ידידים גברים אומרים לי שאף גבר לא יחכה ושמין זה חלק מאוד משמעותי במערכת יחסים ושגם גבר לא יכול להתחתן איתך אם הוא לא יודע שאת יכולה להתאים לו גם מבחינה מינית. אני החלטתי שאני לא מחכה לחתונה אבל מחכה למערכת יחסים רצינית. אבל כשבוחרים שומעים על ההתחלה שאני רוצה מערכת יחסים רצינית ורצוי חתונה זה מבהיל אותם. השאלה איך להגיד לו מבלי להגיד שאני מאוד רצינית כלפיו. כדי לא להפחיד אותו על ההתחלה. ואת צודקת שאני צריכה להיות בטוחה בהחלטה שלי ולהקרין את הביטחון כדי שהבחור גם יבין שאני מכבדת את עצמי ושיכבד אותי.
 
עדי בדיחי  
08:59 19.08.14
הי דיאנה,

אני שוב נוטה לחלוק על הבחורים איתם את בקשר, אותם ידידים. אני חושבת שבחור מאוד יעריך אשה שהיא רצינית ומעוניינת בקשר רציני, ועד שהוא לא כזה היא לא תקיים איתו יחסים. יש הרבה גברים שמבינים את זה ומכבדים את זה.

קשה לי להאמין שזה מה שמונע ממך למצוא זוגיות. זוגיות מושתתת על דבר ראשון - תקשורת טובה וכימיה בסיסית. כשאלו מתקיימות, מתחיל קשר מעמיק יותר, יחסי מין לא אמורים להגיע בהתחלה (אולם זה קורה), אלא דרושים חיבור טוב וזרימה נכונה של הדינמיקה בקשר, ורק אז ניתן להתחבר באמת גם מהבחינה המינית. הרבה קשרים שהתחילו ב"טיל" והתפתחו מהר מאוד לקשרים הכוללים יחסי מין - לא שרדו הרבה זמן, כי המסתורין נעלם, והכל ברור, והכל נוסה, ואין מה להמשיך. בעוד קשרים שיש בהם משיכה מינית עזה לא ממומשת ורצון לדעת עוד ולחקור עוד על האדם, לרצות להתקרב, ולחוש את המתח שנמצא - אלו קשרים שישרדו יותר.

להערכתי מדובר במחסום פסיכולוגי הרבה מעבר למחסום קונקרטי. יתכן ואת רוצה בתוך תוכך להתנסות מאוד, ומתוך כך, חוששת שלא ירצו בך, ולכן נוטה להקל, או נוטה לרצות את זה יותר ולוותר על העיקרון הזה. וזה לגמרי בסדר, ללא קשר לגילך. אבל חשוב לזכור שגם זה חומר למחשבה.

בהצלחה,
 
דיאנה
10:25 19.08.14
תודה רבה. רואים שאת מאוד אינטליגנטית והעצות שלך מאוד חכמות ואני שמחה שפניתי אלייך. תודה רבה והתשובות שלך בנויות עם רגישות לפונה. נתת לי חומר למחשבה.
 
עדי בדיחי  
17:20 19.08.14
אני נמצאת בחתונה כשלקראת הסוף בחור מסתכל עליי כמה פעמים ונראה כאילו מחפש איכשהו לדבר איתי, היו כמה פעמים שפתאום היה די קרוב אליי אבל התרחק שוב או שאני התרחקתי. הוא נשאר עד הסוף, אולי נשאר בלי קשר אליי אבל היה נדמה לי שרוצה. אבל בתכלס יצאנו די באותו זמן ואם היה רוצה היה מחכה ומנסה בתכלס לדבר לא? הוא אומנם יכול לבקש דרך החתן ליצור איתי קשר אבל זה מוזר כי אם אכן לא היו לו "הביצים" לעשות זאת מה זה אומר עליו? ולמה לעזאזל זה קורה לי הרבה שעד שמישהו מוצא חן בעיני הוא לא עושה כלום או בכלל לא בעניין?
 
עדי בדיחי  
09:01 19.08.14
שלום קארין,

אני לא יודעת להגיד לך למה לא עשה מעשה- יתכן ובאמת מאוד מתבייש או לא היה משוכנע שאת רוצה. יתכן וישתמש באמצעי ויבקש מהחתן את הפרטים שלך. ויתכן והוא הסתכל כי עניינת אותו אך הוא לא פנוי לקשר או שלא רוצה בקשר כרגע. הכל יתכן.

יש הרבה פעמים שהצד השני ממאן לעשות צעד משמעותי, ואז מתפספס קשר. לפעמים אולי כדאי שאת זאת שתראי שאת מעוניינת, ברמיזה מסוימת, או דרך מישהו כדי להשיג מערכת יחסים. כלומר, האחריות גם עלייך כשאת מרגישה שיש מישהו שמתאים לך. אם נחכה לאחרים, נפספס את הרכבת...

במקרה כמו בחתונה למשל- למה שלא תפני לחתן ותבקשי את הפרטים, או שתגידי לחתן שירמוז לאותו בחור שאת מעוניינת להכיר אותו? אני לא רואה בזה שום פסול ואף להפך.

בהצלחה,
 
גלי
22:23 14.08.14
היי, לא יודעת למה אבל אני חייבת לדבר על זה עם מישהו כי הבעל שומע אבל לא מקשיב.
אני נשואה 3 שנים וביתי הבכורה בת 4.5 חודשים . תמיד היו ביני לבין בעלי ריבים (ולא תמיד פשוטים) אבל אני מרגישה שמאז שילדתי - היחסים שלנו רק מתדרדרים.
אני מרגישה אומללה. מרגישה שלא טוב לי איתו. לא רוצה להרגיש ככה.
ביומיום אנחנו יכולים להסתדר אבל אז פתאום לריב על איזה שטות ואז בעלי הופך לאדם אחר - אגרסיבי, פוגעני.. לא פעם אמרתי לו שהוא לא יודע לריב ושגם בריבים כדאי שילמד מה להגיד ומה לא.
כיום רוב הריבים שלנו סובבים סביב העובדה שבעלי לא לוקח חלק מספיק גדול במטלות הבית לטעמי.
אני מסיימת בימים אלה את חופשת הלידה שלי וחוזרת לעבודה. בעלי התפטר מהעבודה הקבועה והיציבה שלו בשמונה שנים האחרונות בגלל שלא היה מרוצה ולא היה לו טוב שם. הוא מתחיל לימודי תואר שני באוקטובר הקרוב.
היה לי מאוד קשה עם השינוי הזה, במיוחד בתקופה הזו של החיים בה נוסף עלינו - יש עוד מישהי שצריך לדאוג לה (גם כלכלית), אבל החלטתי לתמוך בו בהחלטתו ובצעד שעשה כיוון שהבנתי שאין לי שום אינטרס לגרום לו להישאר במקום שלא טוב לו בו...

המצב היום הוא שאנחנו כל היום ביחד בבית עם הקטנה ולרוב עיניינים מתלהטים. למרות שכביכול אין לו את התירוץ שהוא הולך לעבודה ואני נשארת בבית - בעלי בוחר שלא לקחת חלק מספיק גדול בדברים שיש לעשות....סטודנט חופשי... הוא לא קם אליה בלילה (בטענה שישן חזק מידי ולא שומע), לא עושה כלים, לא בקבוקים, לא כביסות... כל פעם שאני כועסת עליו שהוא מתחמק מעשייה הוא מטיח בי שיש לנו עוזרת בית (שמנקה פעם בשבועיים) אז שאני אפסיק להתבכיין כי אני לא באמת עושה שום דבר... (כאילו שמה שיש לעשות זה רק לשטוף את הריצפה). זה הכי פוגע בי- חוסר הערכה על כל מה שאני עושה. כמעט כל בוקר הוא ממשיך לישון עד 10 בבוקר כשאני קמה אליה, מחליפה, מאכילה, משחקת.. בודדות הפעמים שהלכתי לישון שנ"צ - גם כשהילדה ישנה בעצמה (כי בנתיים יש דברים לעשות ולסדר) כאשר הוא מרשה לעצמו מידי צהריים ללכת לישון ואז לשחק במחשב עד השעות הקטנות של הלילה (וdo תוהה למה אני "נופלת" לישון בעשר בלילה).
כשאני מנסה לדבר עם בעלי על מציאת עבודה במקביל ללימודים הוא ישר מתעצבן עלי. מבחינתו יש לנו חסכונות (חסכנו לבית שבסוף לא קנינו כי אנחנו לא מוציאים משהו במחיר נורמלי) ואפשר להשתמש בהם כדי לשלם שכר דירה, מעון לילה, חשבונות, אוכל, בילויים... הלימודים שלו מסתכמים ביום וחצי בשבוע, אולי יומיים ובכל פעם שאני מעלה את הנושא אני זוכה לכינויים של רובצת בצע, בכיינית, לא תומכת ...
בנוסף לאחרונה הוא גם התחיל לרדת עלי על המראה החיצוני שלי. הוא התחיל להעיר לי שאני שמנה מידי וצריכה לשמור על תזונה וספורט (למי יש זמן ?!). אגב - הוא עצמו שוקל 98 קילו .
כל פעם שניסיתי לדבר איתו על הכל - הוא אומר לי שאני פסיכית ושאני אלך לפסיכולוג. אין עם מי לדבר.
לא יודעת כבר מה לעשות.
 
גלי
22:39 14.08.14
חשוב לי לציין כי אני אוהבת את בעלי. או לפחות אהבתי ואני רוצה לאהוב שוב.
התחננתי שנלך לטיפול זוגי אבל הוא לא מוכן לשמוע על זה בטענה ש"לו אין משקעים אחרי הריבים שלנו ואם לי יש בעיה אז שאני אלך לבד לטיפול"..
מרגישה שבעלי השתנה המון מאז שהיכרנו, אבל בעיקר בתקופה האחרונה.
אני יודעת שהעובדה שאנחנו ביחד הרבה שעות ביממה לא תורמת להצלת היחסים בנינו ואני באמת מקווה שזו רק תקופה שתעבור עם הזמן.
אבל מה אם לא ?
הגעתי למצב שאני כ"כ טעונה וכ"כ פגועה שכשגם שאנחנו לא בריב ולא כועסים - אני לא רוצה לשכב איתו. אני פשוט לא מצליחה לסלוח לו על המילים והצעקות. ההתנצלות שלו טכניות ולא באמת מהלב (הוא רק משתיק אותי עם מילים סתמיות והבטחות סרק).
גם כשאנחנו שוכבים - כבר אין את האהבה והתשוקה שהיה לפני. מבחינתי זה טכני לחלוטין. אני אפילו לא נהנת.
מוצאת את עצמי חולמת בהקיץ ומפנטזת על התקופה ביחד כשהיכרנו, כשהכל היה טוב...

אני לא רוצה לפרק את החבילה (בטח לא כשיש תינוקת קטנה) אבל מרגישה שאני סופגת וסופגת והרגשות פשוט עולות על גדותיהם בצורה שכבר קשה לי להכיל.
אני לא יודעת מה לעשות, מפחדת שזו לא תקופה ושזה לא יעבור.
לא יודעת מאיפה מתחילים ומה עושים. שואלת את עצמי עד כמה ועל מה אני עוד צריכה להתפשר, לוותר, לספוג...
מרגישה אבודה, בודדה ואומללה.
 
עדי בדיחי  
20:45 17.08.14
שלום גלי וסליחה על העיכוב במענה,

נראה כי יש פערים ביניכם שכדאי לעבוד עליהם לפני שהאהבה, או הרצון אליה, יגמר לחלוטין.

נכון יהיה לפנות לעזרה מקצועית אפילו לבד כדי לקבל תמיכה במקום לגיטימי - להפנות שם את המצוקות - וכרגע לא מולו, כיוון שאת נתקלת בחומה רגשית. אין לי ספק שהוא יודע וחש שהתרחקתם ויש בעיות בזוגיות, אך יתכן והוא מתבצר בעמדתו ולא יודע לרדת מהעץ הזה. ולכן צריך להניח לאגו בצד וכן לפנות לעזרה, אפילו רק מצידך- ללכת לבד.

את בהחלט צודקת, כאשר את תחזרי לעבודה הדברים יראו אחרת. את תחושי טוב יותר, ויתכן וזה ישפיע על הבית. יש הרבה משקל להרגשה האישית שלך מול עולמך, ובין ההרגשה הזוגית בבית, עד כמה שזה נשמע לא הגיוני. הוא עצמו גם חווה משברים רגשיים בתעסוקה ומבחינה אישית ולכן גם הוא מביא את התסכול הזה הביתה. כדי לנתח את זה יותר ולרכוש כלים להתמודד, כדאי יהיה לפנות למישהו פרטני, בשלב זה, ולנסות להעלות שם את הדברים.. לפני כל מחשבה על פירוק.

בהצלחה,
שלום לך,
כניסת ילד לדייאדה הזוגית מערערת את האיזון במערכת הזוגית שלכם. אינני יודעת מה היה לפני הלידה אך בהחלט ברור שכעת אתם במשבר הדורש התייחסות טיפולית. עושה הרושם שאת חשה בדידות גדולה בהרבה מובנים ( כלכלית, רגשית .ועוד..) טוב עשית שהצעת לבעלך טיפול זוגי ועדיף כך, אולם במידה ואינו משתף פעולה , מציעה לך לפנות לטיפול בלעדיו. יש את הדרך לסייע גם דרך אחד מבני הזוג. לא פעם הם מצטרפים לטיפול מהר מאוד.

אני ממליצה לך ללכת לייעוץ מקצועי, אני מכירה המון זוגות שהיו להם בעיות בנישואים ואז הם הלכו לייעוץ וזה עזר להם מאוד!
 
אלינור
17:26 16.08.14
אני יוצאת עם אהבת חיי מזה שנתיים. אני אוהבת אותו באמת ומכל הלב. אני אוהבת גם את הטוב וגם את הרע שיש בו ואני לומדת לאהוב גם את הרגעים הקשים בזוגיות שלנו.
אבל הוא לא מרגיש כמוני. הוא נוטר לי טינה כל הזמן. הוא מרגיש שהאישיות שלי מסרסת וקשה לו מידי. הוא מרגיש שאני לא מתכוונת להכאיב אבל אני פשוט עושה את זה. הוא אומר שהוא ממשיך כי הוא ״אוהב אותי״, אבל הוא שונא את האופי שלי וכל הזמן מבקש שאשתנה בשבילו. הוא חושב שאני מוגבלת רגשית ולא מסוגלת לתת באמת. כשהוא מתפוצץ הוא כל כך אכזרי, אבל בכל זאת בא לי לחבק אותו גם כשהוא צועק ומעליב.אני לא יכולה לראות אותו כואב, אבל זה לא ככה הפוך. הוא טוען שלא מגיעה לי חמלה כי אני לא יודעת להעניק אותה. אני לא מרגישה ככה.
מה אני עושה לא טוב?
האם להרפות?
 
אלינור
17:15 17.08.14
אשמח להתייחסות :)
 
עדי בדיחי  
18:21 17.08.14
הי אלינור,

מתנצלת על העיכוב במענה.

נשמע שהיחסים והרגשות שלכם אינם ממש הדדיים. בעוד את מנסה יותר, הוא נשאר במקום של הרגל ופחות משתף פעולה. אני מניחה שדיברתם על הדברים וניסית להשתפר- נשמע שאת לא מהממהרים לעזוב ולחתוך זוגיות.

מורכב מדי עבורי הסיפור של "לא מגיעה לך חמלה". יש אדם שלא מגיעה לו חמלה? אם יש דברים קונקרטיים שהוא מעלה ואת חשה שיש לך לאן לשאוף (למשל, ביקורתיות יתר שצריך לעבוד עליה, התנשאות, יצירת קונפליקטים שהם מיותרים, הקשבה, פירגון- מה בדיוק מפריע לו?) ואת יכולה לנסות לתקן- מה טוב ונסי לעשות זאת, זאת למידה. אבל אם מדובר בבור ללא תחתית, שככל שאת מנסה- היעד הולך ומתרחק והוא אינו מרוצה.. ואת חשה שעשית את כל ההשתדלות - אין מה להישאר איתו. החשש שלי הוא שאת תחושי יותר ויותר אשמה ותנברי איפה את לא בסדר ולאט לאט תהפכי לסוג של "קורבן".. ולדעתי צריך לעצור את זה.

לסיכום, בררי האם יש בידייך אפשרויות להשתנות, אם את חשה שאכן צריך וזה נחוץ ויש בדבריו אמת. אם כן, עשי זאת ותני צ'אנס.

אם את חשה שהוא מגזים, משפיל, מקטין, הופך אותך למשהו שאת לא- עצרי ותחתכי.

בהצלחה רבה,
 
אלינור
22:12 17.08.14
כמו הרבה ..נשואים 17 שנה , חמישה ילדים מצב כלכלי טוב.
אני מעריך את אישתי (חשוב יותר בעיני ) ואוהב אותה . לדעתי היא האישה הטובה ביותר שהקב"ה יכל לשדך לי. בכנות גמורה אני אומר זאת.
אבל ..(אחרת למה אני פה ) מזה 7-8 שנים אני מרגיש מחנק עז , כעסים ותיסכולים שנובעים מהתנהגותה של אישתי. זה נכון שצריך שניים לטנגו וזה נכון שאף פעם האשמה היא לא של צד אחד בלבד , אבל אישתי לא הפנימה / מפנימה את חשיבות הקשר החברי ביננו על כל משמעותיו. אנא דלגו על שלב השיחות והתקשורת היות ועשינו זאת בצורה גלוייה כל יומיים , הקטע הוא של חוסר מודעות. כמו שאני לא רואה חולצה על הריצפה או מפגעים אחרים בבית ,אישתי לא רואה את חשיבות הקשר שלנו . לא יעזור לומר לה כל פעם כמו שלא יעזור לומר לי , לא אתחיל לשים לב לדברים על הריצפה אלא אם כן הם פיזית יפריעו.
הנקודה החשובה היא - שכולנו משתנים במהלך הנישואין וכן, היום אני אדם טוב יותר ויותר מודע בגלל אישתי לדברים שלא עלו על דעתי לפני 15 שנה . גם אישתי אדם טוב יותר אבל אישתי שמה את הילדים , הבית , המשפחה לפניי ( טיבעי , לא ?!) ובגלל זה אני הגעתי לצומת דרכים :
א- נתגרש . נבין שזה לא הלך וננסה לפתוח דרך חדשה . זה הולך להיות קשה בטרוף במיוחד לאישתי אבל בטווח הארוך , נאמר שלש שנים, היא תהיה אדם משוחרר וגם אני. זוהי יציאה נקייה מוסרית.
ב- אמצא לי תחליף נשי לתקופה של עד שהילדים ייצאו מהבית ואישתי אולי תחזור לראות אותי כחבר ובן זוג ולא כשותף לגידול הילדים ולמפרנס ותומך . שיהיה ברור , זה הולך להיות זוועה מבחינת ההרגשה המוסרית - אני אסתכל לאישתי בעיניים , לא תהיה לי בעיה ,היא הרי הביאה את זה על עצמה, אבל איך אוכל להסתכל בעיני שלי במראה ? איך אראה בעיני עצמי כאדם שלא עמד מול יצרו ?
ג- נשאיר את המצב כמות שהוא עד לתקופה של עד שהילדים ייצאו מהבית ואישתי אולי תחזור לראות אותי כחבר ובן זוג ולא כשותף לגידול הילדים ולמפרנס ותומך. אם זה לא יקרה , אני אמצא את עצמי בגיל 50 פלוס גרוש וחסר יכולת זהה לזו של היום .

אלו שלשת דרכי הפעולה . אל נא תטעו - תחליף נשי אינו הכוונה לרומן בעל אופי ריגשי אלא מיני בלבד . חכמים כתבו שאין אפוטרופוס לעריות אבל יש אפוטרופוס לרגשות. אני מכיר את עצמי ויודע בוודאות שלא אפול ריגשית . 17 שנה אני מתחכך עם נשים שונות במהלך הקריירה והחיים , חלקן יפות מאישתי, חלקן מצליחות מאישתי חלקן מצחיקות מאישתי , אבל אף אחת מהן לא הצליחה לעבור את אישתי בשורה התחתונה ובאיכות הכוללת.

אני יודע שה נשמע פרדוקסלי - לכתוב טובות על אדם ולשקול התנתקות ממנו , אבל להתנתק מליבי ומרגשותיי אני לא יכול , גם אתם לא .
 
עדי בדיחי  
16:35 14.08.14
שלום גלעד,

אכן דילמה מאוד לא קלה. אני לא בטוחה שהפורום הזה יוכל לתת לך את המענה שאתה זקוק לו. אני מניחה שיש עוד הרבה מאחורי הקלעים לסיבות השונות- למה היא לא במקום הזה, למה אתה דורש שהיא תהיה שם, מה חסר לך ומה מניע אותך בחסרים האלו, ומה קורה איתה באותו אופן. יש הרבה מאוד פרטים שלא כתובים אלא מתבטאים אחרת בתוך הזוגיות ולא יהיה אפשרי לתת להם פתרונות כאן.

לכן כל הפתרונות שהצעת, חלקם ריאליים יותר או פחות, הם חומרים למחשבה או לא נוכל פה להגיד לך "מה לעשות". אני מניחה שעברת שיחות רבות עם אשתך והבהרת לה מה אתה חש. אני מניחה שאם היא תקרא את הדברים האלה שכתבת באופן מאוד ברור וחד משמעי, היא תיבהל - ואולי תתחיל לפעול, אם לא מתוך הבנה, מתוך החשש לאבד אותך. האם ניתן להראות לה את זה? האם היא יכולה להבין את ההשלכות של זה? אני חושבת שאם כבר ללכת על "פזילה החוצה" (מאוד לא מסכימה עם זה, אבל זה פיתרון מבחינתך לפי הבנתי) - עדיף שהיא "תיפגע" כאשר היא תקרא את הדברים, אבל לפחות היא תבין מה ההשלכות של תקשורת חד צדדית שכזאת.

וכמובן - לגשת למטפל זוגי, לבד בשלב ראשון, להעלות את הכל, ולקבל החלטה מושכלת ומקצועית. כי כל החלטה שתקבל - יתכן ולאחריה אי אפשר יהיה להחזיר את האמון, מעורבים פה ילדים, וזה בהחלט רגיש מאוד לקבל החלטה מבלי להתייעץ.

בהצלחה רבה,
 
בני
18:06 14.08.14
היי

צודק!
הדילמה שלך היא הדילמה של כווולנו, לא נעים לומר אבל...החיים המודרניים הביאו אותנו למצב שבו גבר ואישה מוכרחים לחיות זה לצד זה עשרות שנים, דבר שלא היה קיים עד לפני 100 שנה!
להזכירך! תוחלת החיים השתפרה מאוד ולכן הקשר הזוגי מחזיק יותר זמן מבעבר, פעם אנשים היו מתים מרעב, ממחלות, ממלחמות! ובעבר היותר רחוק אנשים היו נעלמים לבני זוגם בהפלגות בים או בדרכים, כל זה ועוד צמצמו את "זמן האיכות" של הזוגיות, כיום החיים המודרניים והטכנולוגיים מאפשרים אך גם "מאלצים" להיות בבית אחד בין ארבע קירות יום אחר יום שבוע אחר שבוע שנה רודפת שנה דבר אשר מביא לשחיקה ממושכת ולתסכול אדיר כי זה נגד טבע האדם!
אי לכך ובהתאם לזאת צריך לשנות את השיטה...לחשוב מחוץ לקופסא, ולהשקיע הרבה יותר מחשבה מאמץ ותכנון כדי לתחזק זוגיות בריאה ושפויה.

ידידי היקר - אתה מתאר 8 שנים של סבל ותסכול ואני מאוד מבין אותך אך תרשה לי לא להסכים אתך!

אתם חייבים לשבת ביחד וללבן את הנושא עד שייצא עשן לבן או שחור תלוי באיכות הקפה...

אתם צריכים לגשת לאנשי מקצוע כל אחד לחוד ושניכם ביחד לקבל "כלים" כיצד להתנהל במערכת הזוגיות למרות הקשיים.

אתם חייבים לרכוש ספרים, ללכת לסדנאות שעוסקים בזוגיות ובתקשורת בין זוגית כדי ללמוד "כיצד" להעביר מסרים זה לזה בצורה נכונה - מועילה - ומקדמת!

זה לא קל...אך גם לא כ"כ קשה, מניסיון שלי ואחרים... זה משתלם, מעצים, ומשדרג את הקשר למקומות שלא ידעת על קיומן אצלך - בבית.

אני כאן ושם למקרה שתצטרך אפשר גם במייל - בהצלחה
 
חגית
13:28 17.08.14
שלום גלעד,
עולים פה הצרכים הרגשיים שלך שאינם מקבלים מענה בזוגיות ולא ברור היכן אשתך נמצאת בזוגיות הזו. האם גם חשה כך?? האם רואה בך רק אובייקט למילוי צרכים כלכליים ואחרים?? לא בכדי אתה מתוסכל ומחפש מוצא.. אך טרם קבלת החלטה, נסו טיפול זוגי. המרחב הטיפולי הוא מקום להביא את המצוקות שלך ושלה, במרחב מוגן, לקחת למקומות לא מודעים, ולא מתעכבים על שינוי הרגלים של כל אחד מכם או מסתפקים בתקשורת. במידה ולא מעוניינת תוכל לפנות בגפך.
בהצלחה

 
הדס
11:34 14.08.14
אני בת 37 נשואה 3 שנים. אני נשואה 3 שנים ויש לנו תינוק בן שנה. מאז הולדת הבן אני חווה משבר בנישואים שהולך ומתגבר. בעלי הוא אדם טוב, אבא מקסים ורוב הזמן בעל טוב. הבעיה היא שפעם בכמה זמן (בדרך כלל שבוע או שבועיים) הוא פתאום מתעצבן על משהו שולי וקטנוני שבדרך כלל קשור לענייני הבית ומדבר אלי לא יפה.יכול להתפלק לו בטעות" מטומטמת" או" סתמי את הפה" ובאופן כללי דיבור לא יפה ומאוד מעליב. אני לא מוכנה להבליג על אמירות כאלה למרות שאני יודעת שזו פליטת פה והוא לא מתכוון לזה. בייחוד אם זה נאמר ליד הילד או ליד בני משפחה אחרים. אני מרגישה שאני חייבת לחנך אותו ולהגן על הכבוד שלי, ואני מתפרצת וכועסת. במקום להתנצל הוא נגרר למריבה שיכולה להמשך ימים שלמים של כעסים וחוסר תקשורת.בנוסף כשאנחנו רבים אני מנסה לדבר ולהסביר והוא קורא לזה חפירות, לא מוכן לדבר ולנסות לפתור את הקונפליקט ורק מתעצבן יותר. אנחנו נכנסים ללופ של כעס שלא נפתר אלא הולך ודועך במשך כמה ימים עד שחוזרים לשגרה- אבל כל הכעסים והמשקעים נשארים ומצטברים.
אני מאוד מבולבלת. ביום יום טוב לנו יחד .מצד אחד נראה לי טפשי לפרק משפחה בגלל פליטות פה, מצד שני אני כל כך נפגעת מזה אני לא מסוגלת להבליג במיוחד כשהבן שלנו גדל ומתחיל להבין ואני לא מוכנה שיחשף לסיטואציה כזאת שאבא מדבר לא יפה לאמא.
ולכן אני מנסה לשנות את הנקודה הזאת אצל בעלי. כרגע ללא שום הצלחה. אני יודעת שאנשים לא באמת משתנים אבל עדיין מאמינה שהוא יצליח לראות כמה זה פוגע בי ולהשתנות או לפחות להשתפר. מה עושים?
 
עדי בדיחי  
16:23 14.08.14
הי הדס,

היטבת לתאר את המצב. אכן לא פשוט.. מצד אחד את מאוד צודקת ולא ניתן להבליג על דבר כזה. בעיקר כשיש ילד שתפקידו לחקות את הסביבה ולהבין איך העולם בנוי, ולצערנו פה הוא עלול להבין מסרים שהם לא נכונים ופוגעים. מצד שני את מדווחת על זוגיות טובה בסה"כ. אך זוגיות נמדדת גם במצבי קונפליקט ומשבר, וכן נמדדת ביחס של בן הזוג אלינו במצבים אלו - של ריסון, איפוק ושליטה עצמית.

לכולנו יש פליטות פה שאח"כ אנחנו מצטערים עליהן ויודעים לנסח את הדברים אחרת. אך כאן חסרה לי ההתבוננות שלו, בדיעבד, על מעשיו, וההתנצלות מולך. חסרה לי תובנה מסוימת למה שהוא יכול לגרום לאחר כך, "ליום שאחרי.", גם ברמת החינוך לילד, וגם ברמת הזוגיות וההשלכות על האמון, האינטימיות והכבוד ההדדי.

יהיה נכון וטוב להגיע איכשהו, בעקיפין או לא, לטיפול - לאו דווקא זוגי. זה יכול להיות סביב סיטואציות באשר לחינוך הילד, הדרכת הורים או כל טיפול אחר שהוא אינטימי ומדבר על מה שקורה בבית. אם זה יהיה טיפול זוגי והוא ירצה- מצוין. אך אם לא, צריך לחשוב על דרך בה תגיעו למצב בו יש אדם מקצועי ונייטרלי שיכול לשקף לו, מבחוץ, מה פשר המעשים שלו. זה יכול לקחת זמן ויתכן ולא ירצה לשתף פעולה.. ובכל זאת זה חשוב.

דבר נוסף הוא בהחלט לא לעבור על כך בשתיקה, וכל פעם להסביר במשפט אחד ללא חפירה שיהיה לך מאוד קשה להמשיך באופן הזה, כיוון שהתנהגות כזאת מלמדת על משהו מאוד בעייתי בתפיסה שלו - ולא שזה לא בר שינוי- אבל היא בעייתית. זוהי השפלה וזוהי אלימות מילולית ברורה כלפייך. ואם הוא לא רוצה לקרוא לזה כך, זה לא אומר שזה לא כך.

אם כל אלו לא פתרונות ריאליים, כדאי כן להתייעץ פרטנית עם מישהו שיש לו הכשרה זוגית (אמנם זה לא "אלימות במשפחה" אבל יש סממן של השפלה וחוסר כבוד וניתן לפנות גם למישהו שמתמחה באלימות במשפחה, מתוך הניסיון שלו ולאו דווקא כי זה מגדיר אותך "אשה מוכה", את לא..) ולהתייעץ איתו איך כן ניתן לגשת לבן זוגך ולנסות לרכך את האגו ולגייס אותו לצורה אחרת של ביטויים.

החשש שלי הוא, שהמשבר הזה ימשיך להעמיק, ובסופו של דבר את תעשי את המתבקש מכל- לצאת מהבית ולא להסכים ליחס כזה. ולפני שדבר כ"כ דרסטי קורה, כדאי מאוד לנסות לפתור את זה בכל דרך אחרת.

בהצלחה רבה,
 
פיטר
15:54 13.08.14
שלום לכולם.
התגרשתי לפני 4 שנים . אין לי ילדים...אני נראה טוב...מלומד מסודר...וואלה לא מוצא זוגיות. ואני מאוד רוצ .....
 
עדי בדיחי  
16:14 14.08.14
שלום פיטר,

יש אפשרויות, כמו אתרי היכרויות, דרך חברים , עבודה וכו'. קשה למצוא זוגיות וזה נכון, אך החשוב הוא לא להתייאש ולהיות פתוח להרבה אופציות, ולתת הזדמנות לכל היכרות והיכרות. זהו תהליך שלוקח זמן.. ולכן צריך להגיע לשם בראש פתוח עם הרבה אמונה וסבלנות שהדברים יסתדרו בזמן הנכון.

בהצלחה,
 
אורה
00:33 10.08.14
אני בת 50 נשואה עם 5ילדים. בעלי הוא נכה צה״ל . אנו דתיים. מזה מספר חודשים בעלי נמצא בפייסבוק ומתכתב עם אנשים ובעיקר נשים. הוא טוען שלכולם יש פייסבוק ואני סתם קנאית ובכלל הוא צריך פרטיות. כל בקשותי להפסיק עם ההתכתבויות שגוזלות ממנו זמן רב, נופלות על אוזניים ערלות. הוא הפך לאובססיבי ומתכתב במשך כל היום. הוא ממש מתנתק ומתבודד ולא מאפשר לי לראות מה הוא כותב וכו׳. הדבר מפריע מעליב ופוגע. לאחרונה אמרתי לו שאם ימשיך כך אזי ״שייקח את החופש שלו״ לצמיתות ויצא מהבית. הוא קצת נרתע מפסיק ההתכתבויות למשך יום ולמחרת הכל חוזר על עצמו. אני חושבת שאני יודעת מה לעשות אך רציתי לבדוק דעות נוספות. תודה. אורה!
 
עדי בדיחי  
15:29 10.08.14
שלום אורה,

יתכן ויש עוד דברים שגורמים לך לרצות לחתוך את הקשר ולא פירטת אותם, אך העינין נראה לי מאוד פזיז. יש לשבת איתו ולבדוק מה הסיבות לכך, ואם אינו משתף וממשיך להסתיר, אולי כדאי לכתוב לו או לעדכן אותו בשיחה רצינית, על הרגשות שלך ומה את חשה כשהוא עושה זאת.

כמובן להגיד לו מהן ההשלכות של כך מבחינתך ולהשאיר לו את הבחירה לתת לך תשובה האם רוצה להשקיע בקשר או להיפרד כיוון שהמצב הזה יוצר חוסר אמון רב ביניכם.

להערכתי ישנם גורמים נוספים ואולי זה "הקש" - אבל זו דעתי. לא לחתוך עד שמיצית את כל הדרכים לשלום בית.
שלום רב
ביתי יוצאת עם בחור ערכי כשנה, היא סטודנטית ועברה לגור איתו במהלך חופשת סימסטר.היא שיתפה את אחותה שהבחור לא מכיל אותה לא מפרגן לא נותן מעצמו.בזמן שהיא מלאת נתינה .עוזרת לו בלימודים עוזרת בכל הנושאים של הבית כגון בישול מכינה עבורו ארוחות ועוד ועוד.ו שאלתי היא האם עליי לחכות עד שתפנה אליי לעזרה או שאני אזום שיחה איתה? חשוב ל יין שהיא סגורה ופוחדת לשתף.
תודה רותי
 
עדי בדיחי  
15:27 10.08.14
שלום רותי,

אני הייתי ממליצה בחום לאפשר לה להתמודד. עצם העובדה שהיא משתפת את מי שהיא רואה לנכון, זה מצוין.

אם תראי שהיא סובלת בהמשך וטרם פנתה לשתף אותך, תוכלי לשאול לשלומה ואיך היא מרגישה בזוגיות- אם היא תחוש בנוח, היא כבר תפתח את זה מולך. כרגע אני בעד לתת לה לעבד ולהתמודד עם הדברים בעצמה.

בהצלחה,
 
אנה
17:21 07.08.14
שלום
אני צריכה עצה. אנסה לתאר בכלליות ובקצרה את המצב בו אני נמצאת.
אני נשואה למישהו שיצאתי איתו לפני הנישואין הרבה שנים, אין לנו ילדים ואנחנו בשנות השלושים. לפי החתונה היינו נפגשים פעם בשבוע ולא גרנו ביחד. אני מאוד אוהבת אותו אבל לדעתי החיים שלנו גורמים לי לתסכול ופוגעים בבריאות הנפשית שלי. הוא אדם מאוד טוב אבל הוא כועס עלי ולא תמיד אני מבינה מדוע - הסיבות לכך לא ברורות לי - לדעתי אני פשוט מעצבנת אותו. הוא כועס על השפטים מסוימים על טונים וכול הזמן מאיים בפרדה - מתחילת הנישואים. פעמים רבות הוא נאלב, מסתגר בחדרו, לא מדבר איתי. יש לי תחושה שהוא מעניש אותי. בחצי מהמקרים הוא "רחמן" ואז הוא מחבק, מדבר ובקשר טוב איתי. יש לי תחושה שהפכתי להיות סוג של אויב ומנסים לגרור אותי למלחמה. אני אדם מאוד עדין, מדברת יפה ומכבדת את כולם בסביבתי. ניסיתי לדבר איתו על הבעיות ולשתף אותו באיך שאני מרגישה אבל הוא טוען שאני קרציה, התחלתי לדבר לא יפה ושאם אמשיך ככה (לא ברור איך) שאנחנו נתגרש. כרגע אני קצת שבורה, מאוד חסר לי חיבוק וחום אנושי. אני רוצה לשאול איך אני יכולה לעזור לעצמי? אני חייבת תמיכה ונראה לי גם המון עזרה מבחוץ. אני מבינה שאני חייבת לטפל בעצמי ולהכין תשטית למקרה של משבר. האי יציבות שלו (יום אחד הוא טוב ויום אחר הוא כועס , צועק ומאיים בפרדה) מכניסים אותי לחרדות. תודה
 
עדי בדיחי  
23:54 07.08.14
הי אנה,

אני מבינה שאת שרויה במצב מאוד לא פשוט. יש הרבה חוסר וודאות באויר. לחיות עם אדם לא צפוי זה בהחלט מוסיף לעינין ולתחושה לא בטוחה ולחיים אין "חוקיות" וכללים ברורים.

אכן כדאי לעזור לעצמך, ואכן חשוב להתיעץ ולבדוק מה עושים. סביר להניח שיש דברים אצלך (התנהגויות כנראה) שמאוד מפריעים לו, לא בטוח שהוא "צודק" דווקא, אלא בחוויה שלו כנראה יש אלמנטים שהוא פחות מתחבר או אוהב, וזה עלול לגרום למרחק רב ביניכם. מעבר לכך יתכן והוא חווה דברים אחרים ברמה האישית ובתחומים אחרים בחייו אך כאלה שמשפיעים קשר ישיר ועמוק בחיי הזוגיות.

אני ממליצה לפנות לאיש מקצוע ולנסות לברר איך את יכולה לקבל תמיכה. ברגע שתפני יהיה לך קל יותר, כיוון שאת פחות תלכי בתחושה של ערפל ויותר בביטחון להבין מה כדאי לעשות ואיך לפעול. טיפול נכון יתן לך תשובות מה עושים ומתי, ואיך ניתן להציל את הקשר.
 
אנה
08:52 08.08.14
הי עדי ,
תודה רבה על התשובה. למי אני יכולה לפנות, לאיזה סוג של טיפול?
הלכתי לכמה פגישות עם פסיכולוגית בשנה שעברה. פסיכולוגית הגיעה למסקנה שאני נמצאת בקשר לא בריא עם איש לא בריא ברוחו שלא מעוניין לטפל בעצמו. כרגע אני ובעלי בניתוק מוחלט בבית. לא מדברים כבר כמה ימים. מצד אחד זה קשה אבל מצד שני זה נותן לי סוג של יציבות ולכן אני לא יוזמת שיחה. האם לפנות ליועץ זוגי או לחזור לפסיכולוגית? האם את יכולה להמליץ למי לפנות?
 
עדי בדיחי  
23:35 09.08.14
הי שוב,

אני חושבת שאת צריכה לעשות חושבים ב-2 מישורים:
1. האם את מוכנה להשקיע בקשר? ואז אנחנו מדברות על יעוץ זוגי.
2. האם אינך רואה עתיד איתו, ולכן מדובר בתמיכה של איש מקצוע עד קבלת ההחלטה, וגם לאחריה, וכאן ניתן לחזור לפסיכולוגית.

אפשר לנסות לגשת מראש ליעוץ זוגי, ללכת לבד בתור התחלה, לבדוק מה המטפל מציע, ומשם להמשיך הלאה. יש בני זוג שניגשים לטיפול "זוגי" לבד, ואח"כ בן הזוג מצטרף או שמתקבלת החלטה כבר לבד, ברמה האישית, תוך כדי כלים נכונים להתמודדות- וחוזרים לזוגיות מחוזקים יותר.

סביר להניח שאם תרצי להמשיך את הקשר ולנסות להשקיע בו, הפסיכולוגית שסברה שלא מדובר באדם ששווה השקעה זו- לא תתמוך גם הפעם. ולכן כדי לקבל "חוות דעת שניה" אולי מראש שווה לנסות מטפל שהוא גם מטפל זוגי, ולהסביר לו מראש איפה הדילמה שלך.

בהצלחה רבה,
 
מילי
13:48 07.08.14
אני מרגישה אבודה, זה ארוך.... מצטערת... חייבת עצה של אדם זר.
לפני כ9 חודשים הכרתי בחור שמבוגר ממני ב7 שנים. כבר בפגישה הראשונה ראיתי בו מה שחיפשתי שנים, גבר חזק שיכול להגן על האישה שלו מהכל, בחור מצחיק ושמח עם חיוך כובש שפשוט כבש אותי לגמרי. מה שלא קרה לי אף פעם. באותו הרגע כאילו ראיתי את נשמתי התאומה.אם זאת היו רגעים שקצת הרתיעו למשל הקשיחות שלו והקלות שבה יכל לדבר במה שנשמע כאכזריות.

הפגישות הראשונות היו מאוד כיפיות והרגשתי שמצאתי נשמה תאומה, היינו מדברים שעות בטלפון,זרמנו בקשר, די מהר הוא אמר לי שהוא אוהב אותי בא להכיר את אימא שלי, הוא היה מפנק אותי כל הזמן במתנות, מפתיע אותי ואם כל זאת שמתי לב- הוא לא אדם קל, קנאי קצת שתלטן מעיר לי על ביגוד מידי פעם אבל אמרתי "אין אדם מושלם".

כבר לאחר חודש היכרות שלנו המשפחות הכירו כדי לקבוע על אירוסים, אומנם זה מהר, אבל בעדה שלנו זה נורמלי. הכל היה טוב, אבל הבעיות החלו כשהוא החל לתחקר אותי על העבר שלי, כשהכרנו אמרתי לו שאני לא בתולה וסיפרתי לו על העבר המיני שלי רק את מה שהרגיש לי לנכון. סיפרתי לו על 3 בחורים שהייתי איתם בקשר רציני.

במקצועו הוא חוקר אז הוא הצליח לתחקר אותי ולגרום לי לספר לו ל עוד 2 בחורים שמסיבות אישיות לא רציתי לספר עליהם. מעבר לזה הוא גרם לי לספר דברים שהדחקתי בזיכרוני בגלל בושה (אף אחד לא יודע) על איזה בחור שלפני כמה שנים במצב שכרון כמעט ושכבנו ועל זה שהכרתי מישהו וכשרצינו לשכב הוא הגע לסיפוק מהר מידי לכן האקט נמשך בדיוק חצי דקה , הוא ממש גרם לי לחשוב שאני מופקרת ואפילו שלח אותי למקווה כתנאי לזה שהוא יסלח לי.

וכל זה חודש לפני האירוסים. העבר הרפואי שלי לא עזר לי הרבה היות והייתי מטופלת כ3 שנים בתרופות אנטי דיכאון וחרדה, והחקירה שלו לא עזרה לי וממש התמוטטתי נפשית (מה שלא קרה כמעט שנתיים), חזרתי לפסיכולוגית והגדלתי מינון של תרופות הרגעה, הייתי מרוסקת נפשית, כל הזמן בוכה, הגוף רועד גם כשאני לצידו והתחלתי לחשוב האם אני צריכה אותו בכלל, להיפרד היה מפחיד בגלל שכבר כולם ידעו על האירוסים, ולהישאר גם מפחיד.

לאחר חודש הכל עבר לי לאט לאט, הוא עזר לי ופינק אותי המון, אני נורא השתדלתי לחייך אליו ולקיים עימו יחסים בכל מקרה. אך הבעיות לא פסקו, המשפחה שלו התגלתה כלא אחת הקלות. זה התחיל בכך שרצו להביא לי לאירוסים טבעת משומשת של האמא וכשהוא הראה לי את הטבעת בגאווה ניסיתי להסביר לו שזה פוגע שלא משקיעים בשבילי בטבעת הרי זו טבעת שאמורה להיות בעלת ערך חזק עבורי ומגיע לי חדשה. מאוד נפגעתי, בכיתי, תמיד חלמתי על טבת אירוסים מודרנית ויפה ופתאום רוצים לתת לי טבעת משומשת. הוא התקשר להתייעץ עם אמא שלי שפשוט לא הבינה על מה הבלאגן ולמה הוא מספר לי את זה ומצער אותי ולא פותר את זה.
 
מילי
13:51 07.08.14
ביום האירוסים עצמם הוא רב איתי כי הסתכלתי על חולצה של מאבטח וקראתי מה רשום עלייה, הוא כמובן חשב שאני מסתכלת על הגוף, שוב ריב, שוב דמעות (אני מאוד רגישה במיוחד בגלל הטיפול בכדורים). באירוע עצמו הכול היה בסדר, אבל לאחר האירוע התברר לי כי המשפחה שלי כ 15 איש הגיעו לאולם מבלי לשים כסף (אירוסים אצלנו עושה הכלה), זה מאוד פגע בי כי אימא שלי היא אם חד הורית שארגנה אירוע כזה בלי עזרה של אף אחד והמשפחה שלו לא טרחה אפילו לשלם על המנה שלהם. כל הלילה לאחר האירוע הייתי בדמעות בטלפון איתו והוא אמר לי שזאת הייתה הבחירה שלנו לעשות אירוע ולא לשים טבעת באירוע צנוע בבית, אז לכן הם לא חייבים להביא כסף.

אבא שלו שגילה על כך הגיע יום אחרי אלינו ושם 1200 ₪ מול הפנים ואמר לי "שאחרי זה לא תגידי כלום" וזה היה בנוכחות הארוס שלי שלא עשה כלום. כמובן ואחרי שהם נסעו אמרתי לארוס שלי שזה ממש לא בסדר ונורא פוגע, בהתחלה הוא לא הבין מה, אחרי זה הבין ולדבריו דיבר עם אביו. המשפחה שלו נורא מיהרה לקבוע חתונה בהקדם ליוני לעומת זאת אימא שלי שקלטה איזה משפחה הם רצתה שהחתונה תיקבע לעוד שנה, לאחר הרבה בלאגנים וריבים בינינו החתונה נקבעה באוקטובר שגם פה הגעתי לדמעות.

מקום החתונה נהיה גם הוא לריב, משפחתו התעקשה שהחתונה תהיה בעיר שלהם ואצלנו העניין בעייתי היות בגלל מצב בריאותי של סבא שלי שלא יכול לצאת מן העיר לדבריהם ולדבריו הם עשו לנו טובה והסכימו עם המיקום והתאריך וזה הוזכר כל פעם על ידי אביו. ההורים שלא אנשים מאוד קשים, לא פעם הם פגעו והעליבו אותי ואני לא עניתי להם מתוך כבוד, הארוס היה נוכח בכל המצבים האלה, הוא לא ענה להם מולי אבל רב איתם כשהלכתי.
 
מילי
13:53 07.08.14
הם התקמצנו על השמלה והקציבו לי תקציב מגוחך, ביקשו מאיתנו חליפה לחתן, הם אמרו לו והוא העביר לי, הוא טוען שמבין שכל לא בסדר, העניין הוא שכל הריבים האלה וההתמקחויות סביב השמלה שלי מאוד פגעו לי וביקשתי מהארוס שלי שיפתור את הבעיות האלה עם משפחתו ולא יספר לי דברים כאלה פוגעים כי זה ממש לא נעים, הוא הבטיח שכך יהיה אבל בכל פעם מחדש בא אליי וסיפר לי את מה שהם אמרו, מעבר לזה אבא שלו צרח עליי בגלל שמלת כלה (לא יותר מ7 אלף) בא אליי בדרישה לחליפה בצעקות, וטען שבמידה ולא נקנה הם לא יעשו בשבילי כלום.

כל הבעיות הללו עם משפחתו נפתרו כי הוא לקח יוזמה והחליט חד משמעית שכל החתונה עליו, שאף אחד יותר לא יפנה אליי מהמשפחה שלו. כל זה אחרי שהוא היה בא ומספר לי ומצער אותי וגורם לי לשנוא אותם. וכל זה הביא אותי שוב להתמוטטות לפני כמה חודשים, במשך כל הדרך תמכתי בו, הקשבתי לו, הייתי ממשיכה לבוא לבית שלו למרות שמשפילים אותי שם, כבר עצמתי עין על הקנאה שלו, אבל זהו התמוטטתי טוטלית, פיטרו אותי מהעבודה בגלל התפקוד הלקוי בחצי שנה האחרונה, בעבודה כל הזמן הוא ומשפחתו הביאו אותי למצב של דמעות, הוא עצמו עם הקנאה שלו וחוסר האמון, מחשבה שכולם נגדו וכו.

לאור המצב הבנתי שלעשות חתונה באוקטובר זה אבסורד, המשפחות שונאות אחת את השנייה. אנחנו רבים, גם בגלל המשפחות וגם בגלל קנאה תמידית. כל הקרובי משפחה שלי פגועים ממנו בגלל הבדיחות המשפילות שלו (שעל זה הייתי מוכנה לעצום עיניים).

פתאום שמתי לב שאין לי מצב רוח וחשק לחיות, כל הזמן ריבים ועל שטויות, או קנאה, או למה עניתי לו בטלפון ב"אה?" (בטעות, לא שמתי לב) וכל הזמן אומר לי שאף אחד מהמשפחה שלי לא אוהבים אותו (שזה לא היה נכון באותו הרגע)או כי לא התעוררתי ברגע שהוא אמר לי וכי אסור לי ללבוש משהו שהוא לא אוהב. אמא שלי (אני בת של אם חד הורית) שראתה בו בן ואהבה אותו התאכזבה ממנו. כל זה הביא אותי למעשה שטותי.. לקחתי 30 כדורים כי כבר הייתי עייפה להסביר לו ועייפה לשמור על שלום בית בינו לבין אמא שלי.. (אני מאוד משפחתית ואוהבת הרמוניה הבית)

כל החברות שלי התארגנו כדי לדבר איתי ולפתוח לי את העיניים, הן ראו איך הוא מתנהג לכולם ואליי ראו אותי מחייכת עם עיניים בוכות, ראו איך בחג שבועות (החג האהוב עליי) מהבוקר רבנו בטלפון וכהייתי כל היום עצובה ובישלתי לו המון והוא אפילו לא טעם כלום ובקושי התייחס אליי .
הסברתי לו שאנחנו חייבים לדחות את החתונה (יום הוא היה מסכים ויום לא) וביקשתי ממנו לעשות את זה כי הייתי במצב נפשי קטסטרופה. גם שם הוא לא הקל עליי וזרק עליי את כל הדחיות והביטולים בזמן שבו אני פשוט ממוטטת נפשית.
 
מילי
13:54 07.08.14
הוא הבין כי המשפחה שלו והוא אשמים במצב שלי והבטיח לי שהכל ישתנה, הם לא יגעו בי והוא ישתנה ולא יהיה קנאי כזה ולא ידבר איתי בציניות ובאכזריות. באותה התקופה לא היה לי חשק מיני מפותח והסברתי לו, שזו תקופה שבה אני לא רוצה כלום, לא מסוגלת לשכב איתו ואולי לפעמים חיבוק ונשיקה. הסברתי לו שאני במצב שאני לא יודעת האם אני אוהבת את עצמי. אבל, יום הוא היה מבין ויום אחרי זה רב איתי שאני קרה, שאנחנו לא שוכבים, כל שנייה שואל אותי אם אני אוהבת אותו לאחר אני מבקשת לא לשאול כרגע.
כשראיתי שהוא לא מסוגל לכבד את זה ורב איתי על זה אמרתי לו אני רוצה חופש שבוע, אבל בשבוע הזה הוא לא נתן לי שקט, התקשר בדמעות, כמעט ואיים להתאבד. השבוע עבר ואמרתי לו שננסה שוב. אבל שוב הוא רב איתי על זה שאני לא שוכבת איתו ולא אמוציונאלית כמו לפני, ושוב ניסיתי להסביר שאני צריכה תמיכה וזמן, שבשבוע לא ימחק הכל. הוא רב איתי שלא התקשרתי אליו אלא רק שלחתי הודעה כשנסעתי לסידורים וזה הוביל אותנו למצב שהוא איים עליי שהוא יחזיר את טבעת האירוסים שהבאנו לו ושזהו. ואמרתי לו בסדר, אחרי שעה שוב הוא מתקשר בדמעות וסליחה, ואני סולחת.

שבועיים לאחר מכן בהמלצת הפסיכיאטר הפסקתי את נוגדי הדיכאון מה שהוסיף לי בעיות גמילה קשות מהכדורים, גרם לי להתעצבן על הכל, הכול כואב אין חשק לכלום. הוא סיפר לי שהמשפחה שלו לא מוכנה לקבל אותי (חוץ מאחיו ואבא שלו) ואימא שלו בכלל לא תבוא לחתונה, אבל לא אכפת לו. אמרתי לו שאני קצת יותר רגישה לכמה ימים לכן בבקשה שלא ידבר איתי על משהו שיעשה לי רע, אבל רק שעתיים עברו והוא מתקשר לספר לי שהוא ביטל את הזמר לחתונה (מה שבשבילי כאב גדול) והוסיף כי הוא לא יודע כמה זמן הקשר שלנו ימשך היות והוא לא ילד ורוצה משפחה. התעצבנתי, ניסיתי להבין למה הוא עושה את כל זה הרי ביקשתי.

שוב הוא איים שיחזיר את הטבעת ואמרתי לו בסדר. אספתי את כל הבגדים שלו, אבל באמצע הדרך הוא התחרט, שוב מילים יפות ואני נקרעת בפנים.. אבל קיבלתי החלטה אני מחזירה לו את הטבעת כי אני לא יכולה להתמודד עם אדם שמאיים עליי עם הטבעת פעמיים בחודש. הוא לקח הכול, ואני ישבתי מולו וניסיתי להבין מה זאת האהבה הזאת? ובטיפשות השוואתי אותו לאקס. הוא נסע ובאמצע הדרך התקשרתי אליו ואמרתי לו שקשה לי ושאני מצטערת על ההשוואה ושהוא הכי טוב בעולם. הוא חזר, ישן אצלי, שכבנו, ובבוקר הוא החליט שהוא לא יודע מה הוא רוצה. שהוא לא יודעת מה לצפות ממני, יום אחד ביטלתי חתונה אחרי החזרתי טבעת. לקחתי אותו לפסיכולוגית שלי שהמליצה על הפסקה בקשר. שנינו הסכמנו.
לאחר כמה שעות הוא התחרט ואמר שהוא טעה והוא רוצה להיות איתי ולא רוצה הפסקה, אבל התעקשתי. אימא שלי לקחה אותי לחול לכמה ימים, וכשהוא התקשר אליי לשם כל כך קיוויתי שיגיד שהוא מחכה לי אבל הוא אמר שהוא רוצה הפסקה של כמה שבועות, שזה ההשלכות של ההפסקה שביקשתי, הוא אמר שפתאום טוב לו ושאני הייתי רבה איתו תמיד (לריב צריך שניים כמו לטנגו). כיבדתי את בקשתו. ואז בערב כשדיברנו הוא אמר לי שהוא רוצה להיפרד, שהוא לא יכול להיות עם בחורה שרבה כל הזמן, שבוכה מכל שטות, ששותה כדורים וכו. יום למחרת הוא התקשר והציב לי תנאי שאם אני רוצה לחזור אז אני צריכה לעשות את מה שהוא רוצה ואם משהו לא ימצא חן בעיניי הוא ישקול שנית ויחליט בכל מקרה לבד. פה כבר הבנתי שאי אפשר.

אז נפרדנו לפני שבוע, הוא מתקשר לפעמים מחסום, יצא לנו כמה פעמים לדבר הוא מבקש סליחה אומר שאוהב שקשה לו שבא לו למות... והאמת גם לי קשה, אני מנסה להתמודד, אני מתגעגעת... ובאחת השיחות האחרונות אמרתי לו שהכל זה היה עניין של סבלנות, אם הוא היה סבלני אליי ולמצב שלי - לא היא לוחץ שנשכב, לא היה רב כי אני קרה, היה מבין שאדם בגמילה מכדורים יכול סתם ככה לבכות. הוא הרי הבין שהמשפחה שלנו הביאה להתמוטטות שלי מחדש- אז לפחות תנסה להבין ולא ללחוץ עליי במיוחד שאתה בעצמך בעבר הייתי לוקח כדורים. הוא אמר לי שהוא לא יכול לסלוח לי שניסיתי להתאבד למרות שזה בגללו ולמרות שבעבר גם הוא היה במקום כזה

רגע אחד הוא אומר לי שהוא אשם כמעט בהכל, ורגע אחרי זה אומר לי שאני רגישה מידי ובוכה על הכל ורבה איתו לכן אני אשמה

האם זה הרבה לבקש מהגבר שאת אוהבת לא לספר לך מה קורה אצלך בבית ולפתור את הבעיות האלה מבלי להעציב אותך ולגרום לך לשנוא אותם?


האם הוא צודק? אני אשמה? אני רגישה מידי או כל בחורה נורמלית הייתה מגיבה ככה והייתה נשברת?

ומה שהכי מעצבן אותי.. למה אני לא מצליחה להגיד לעצמי שזהו אין דרך חזרה, אני שומעת מסביבי ל דברים שהוא אמר ועשה ואני בשוק ופתאום אני מגלה שהוא סיפר לגיסי שאני שותה כדורים וזה הרס אותי בפנים כי לזה לא ציפיתי ממנו הוא הרי יודע כמה זה רגיש אצלי. ולמרות זה למה אני לא מצליחה לומר לעצמי בלי ספקות שזה היה הצעד הנכון?

סליחה על החפירה, לצערי זה החיים שלי, לא להיט...
 
עדי בדיחי  
00:18 08.08.14
שלום מילי,

תודה על השיתוף הכנה והמפורט. בוודאי לא קל לך.

אני שמה לב לכמה נקודות והייתי רוצה שתחשבי עליהן טוב:
1. התרבות שלכם כנראה מאוד משפיעה על ההחלטות הזוגיות. המשפחות מאוד מעורבות עד כדי כך שהן מקבלות החלטות שאמורות להיות שלכן, מכל מיני סיבות והיבטים מנטאליים בעיקר. האם דבר כזה נכון לקשר מסוג כזה בהמשך?
2. מדובר בגבר אכן, שתלטן וקנאי, מאוד חלש באופיו אך במסווה של גבר מחזר וחזק (מתנות, חיוך כובש, אך בסוף יכול להיות קשוח מאוד). זהו אדם שלא יאפשר לך בהמשך חופש ביטוי, אם כיום הוא מעיר לך על איך שאת מתלבשת או רב איתך כי הסתכלת למישהו על החולצה. זוהי אלימות לשמה. ההמשך שלה יכול להיות שהוא יהיה אלים כלפייך מילולית (אולי זה כבר קורה), פיזית או כלכלית.
3. את אדם מאוד שביר כרגע ובעלת רקע נפשי לא פשוט. הקשר איתו דירדר אותך פלאים, בכל המובנים, כולל המצב התעסוקתי שלך. האם זה שווה את זה? האם, אם תתחתנו, המצב ישתפר?
4. הטיפול שאת הולכת אליו הוא חשוב מאוד ומהווה את מקור התמיכה החזק ביותר שלך כרגע.
5. ההחלטה להיפרד היא מצוינת עבורך (ועבורו), כדי להיות חזקה ולדבוק בהחלטתך את חייבת להמשיך לדבר על הסיבות לפרידה בטיפול ולתת לעצמך את כל הזמן והקרדיט שבעולם כדי להמשיך הלאה.
6. אינך אשמה בכלום. במקום אשמה, קחי את המשוג "אחריות". בואי קחי אחריות על פעולות מסוימות בחייך אשר גורמות לך להרס נפשי ורגשי רב או מועט. בואי תחליטי שאת לא חוזרת עליהן ולכן גם לא חוזרת לקשר איתו. קחי אחריות על חייך ועל עתידך, וטפלי רק בעצמך = נתקי עימו כל מגע אפשרי.

את בחורה מאוד חכמה ומסוגלת לעשות את זה. בהצלחה,
תודה על המענה.
אני יודעת שכולכם תגידו שאני סתומה... אבל... יש לי הרבה ספקות בתוך הראש... הוא מתקשר אליי בימיים האחרונים.. בוכה לי... אומר שאוהב אותי,,, אני בוכה גם... אני שואלת אותו למה הוא החליט להיפרד והוא לא עונה לי... אומר שעדיף לי בלעדיו...
בטיפשות ביום שהחזרתי לו טבעת השוותי אותו לארוס שלי.. זה היה מעצבים.. מכאב.. אבל ביקשתי סליחה... ולא פעם...
והוא שוב מזכיר לי על כך ואומר שהוא פחות טוב מהאקס... לכן יהיה לי רע איתו.. כן טעיתי כשעשיתי את זה.. באותו היום הוא איים שוב על הטבעת, הביא אותי להתמוטטות

בטח תגידו לי למה אני עונה לו? כי אני רוצה לשמוע את קולו.. אתם בטח תשאלו למה אני לא מוציאה אותו מהראש.. ואני לא יודעת.
לא יודעת למה אני לא מצליחה להכניס לראש שי שאני לא צריכה אותו.. אני כאילו מבינה אך לא מקבלת זאת...

אני לא מאחלת את זה לאף אחד... אני מרגישה שהעולם שלי קורס ואני רוצה להיעלם, לישון חודש...
 
עדי בדיחי  
23:30 09.08.14
שלום שוב,

מבינה את הקושי שלך ואת עוברת תקופה מאוד לא קלה. אני לא בטוחה שאת חזקיה דיה או מאוד בשלה לניתוק הקשר, אבל להערכתי זה הכרחי. עדיין מדובר בבחירה שלך וכל בחירה שתעשי, היא בחירה מודעת ומושכלת כשאת יודעת גם מה ההשלכות שלך להיות איתו בקשר כזה.

עברת טלטלה לא קלה, אני מציעה כן לגשת לטיפול כדי לקבל תמיכה ותוקף לרגשות שלך ולאינטואיציות הבריאות שלך לא להיות איתו בקשר. פשוט לא להיות עם זה לבד ולהיעזר בגורם מוסמך שיתמוך בך. אני חושבת שפעלת נכון כשניתקת את הקשר ואולי זאת תהיה טעות קשה לחזור לקשר שהוא הרסני בהרבה רמות עבורך.

היי חזקה ובהצלחה,
 
א
13:39 07.08.14
מבקשת עזרה בבקשה לא לשפוט.
נשואה 12+3 בשש שנים האחרונות אני נמצאת בפלונטר רגשי שלא מצליחה להשתחרר מימנו.
עובדת שנתיים וחצי מדריכה בעבודה הקודמת שלי עבדתי עם גבר המבוגר ממני בעשור ילדים גדולים התאהבנו שעבדנו יחד זה היה בעבודה דיבורים רגשות נשיקות לא היו פגישות פחדנו הרבה פיצוצים מריבות הקשר לא הלך לשום מקום לא הצלחתי להתנתק תמיד חזרתי לחדש איתו.רצה הגורל ועזבתי את העבודה בהתחלה ניתק נו ושוב חידשתי פעם ראשונה התחלנו להיפגש בסתר היה גם מגע חלקי המון לחץ בסוף התפוצץ הוא ניתק אני לא הייתי מסוגלת כבר כאב לי שניתק המשכתי הלאה בכאב גדול.ניסיתי ליצור הוא התעלם.ויום אחד שלח מייל קבוצתי הגבתי התחלנו לדבר במייל הייתי בהריון נותק ושוב חידשתי כבר ילדתי אז אמר שחבל שניפרדנו ויכולנו להישאר כי רצינו פחדתי לחדש איתו ואט אט חזרנו להיות בקשר טלפוני אינטנסיבי הוא הצהיר שלא יתגרש אבל רוצה בקשר שלנו כי אוהב אותי תמיד אני לא ני פגשתי איתו פחדתי הוא לחץ ומשלא הסכמתי חודשיים טען שנעבור לקשר רדוד כעסתי טענתי שלא אוהב לא הרפתי עד שרשמתי לו מייל שאם לא ממשיכים בקשר קרוב בלי יותר מדיי להיפגש אז מנתקים והוא אמר שאני חושבת רק על עצמי והוא רוצה פגישות שיש בהם מגע חלקי ולראות אותי אחרת הוא מתוסכל ואני הסברתי שקשה לי שאין מחוייבות לכן מסכימה לקשר טלפוני ופגישות פעם ב ללא מגע.כמובן זה לא הלך ושלחתי לו מייל שמנת קים ובאותו מיום הוא רושם לי מייל שאישתו ראתה והוא מנתק איתי כל קשר מאוד נפגעתי וה חזרתי לי מייל מכוער שהוא אשם וה רצה כי כאב לי שפתאום מתנהג כלא אוהב. יום למחרת עלה מולי בוואטסאפ וביקש שא שלח לו המייל ששלחתי לו שהוא כותב שאוהב אותי ושהוא רצה ושאני סירבתי לו שאישתו תבין שלא שכבנו הבנתי שהוא עשה העמדת פנים עבורה שתאמין בו הייתי המומה אמרתי שהיו רק דיבורים בסוף הוא עוד כותב לי שלא רוצה שום קשר איתי וש מייל ששלחתי לו בשישי גרר שאיבד את.משפחתו.אני המומה כואבת לא מבינה אייך גבר שמיליון פעמים אמר שאוהב אותך.
יודעת שצריכה להמשיך הלאה רוצה לשכוח מאוד אייך אני מצליחה בזה מה עושה בעלי בבית מודע לסיפור הוא תומך וכועס גם יחד לא חשוב שלא שכבתי אבל אני החב שלי פגוע אייך אני מלא טועה יותר אייך אני לא פונה אליו יותר ומקבלת שוב ושוב סטירות.אני יודעת שהוא חושב שאולי פגעתי בו במתכוון כי מלא שלדעתי בעצמי .
 
א
13:43 07.08.14
לבעלי חשוב שלא שכבתי איתו יחד עם זאת הוא כועס.
 
א
16:06 07.08.14
ראיתי שרשמתי לא ברור.
השאלות שלי הן אייך אני מצליחה לוותר אני כל הזמן מחפשת סיבות לפנות אני לא עושה זאת כרגע אבל מפחדת להישבר.
אני רוצה שיגידו לי את האמת שאני סוף סוף יאסין שאני ימשיך הלאה שיהיה לי כח להמשיך הלאה.
אני לא מצליחה אני רוצה להתנתק מימנו רגשית בכדיי לחזור לחיים שלי לבעלי.
אייך אני מצליחה
אני סובלת מבפנים מתפקדת רגיל משתדלת.
אבל מבפנים חנוקה .
חושבת מה הוא אייך יכול ? אולי פגעתי בו בילדותי ת שלי.אייך מתגברת??
 
עדי בדיחי  
00:04 08.08.14
שלום לך,

אכן לא הצלחתי להבין את כל מה שכתבת, אבל ברור לי שמדובר בקשר חולה מאוד שאין ל ושום סיכוי בהמשך. גם כשהייתם בקשר אימללתם אחד את השני, כן לנתק או לא לנתק, שניכם נשואים, בני הזוג יודעים- ההרס הוא רב.

אינך מסוגלת לשכוח כי נקלעת לאיזה לופ של ריגוש ופנטזיה שהוא גבר שיספק לך את מה שחסר לך ויתן לך את מבוקשך - זה התחיל בימים הראושנים בעבודה, וזה נגע לך במקומות חלשים, מול עצמך ומול הזוגיות שלך.

במקום לנסות למלא מקומות של דימוי עצמי נמוך או חוסר ביטחון עצמי, בך או בזוגיות- כדאי להחזיר את העיניים לתוך הקשר הזוגי ולבדוק מה באמת חסר בו. מה באמת חסר בחייך, כ"כ גדול, שאת חייבת כל פעם לחזור למקום כ"כ הרסני כמו הקשר עם האיש הזה. כ"כ הרבה אנרגיות, ועל מה..? על דבר שלעולם הוא יתממש, ואם הוא מתממש- הוא אסון? (הרי ניסית והבנת).

מעבר לכך, כמובן שבעלך יכעס. כל בן זוג יכעס ויהיו כאלה שבהחלט יפרדו ויתגרשו גם אם בת הזוג לא קיימה יחסים. עצם הדיבור, המחשבה, הרומנטיקה, הדיבור על מגע, הקשר החיצוני הסודי- הם פגיעה של ממש באמון. היא פגיעה חזקה בשורש האהבה. כמובן שיכעס.

אם את רוצה בבעלך ואת הקשר איתו, את צריכה ראשית להעריך את מה שיש ולשאול את עצמך למה את בזוגיות איתו. ומעבר לכך, מה חסר בה- ואת זה את מנסה למצוא בחוץ?

ללא קשר למערכת היחסים הזאת שבניתם (את והגבר ההוא), ללא ספק המקום הזה של לחפש בחוץ ולהיקלע ללופ רגשי כ"כ סבוך הוא מאוד מורכב עבורך. אם לא תצליחי לצאת מהתחושות לבד, תוכלי תמיד להתייעץ עם איש מקצוע ולבדוק אילו כלים יש לך כדי לאגור כוחות ולנתק מגע לחלוטין.
 
אורית
15:47 05.08.14
במערכת זוגית של 3 שנים עם גבר גרוש, אך הוא עדיין גר עם גרושתו
אורית בת 44 | כתבה את השאלה ב-05/08/14 בשעה 13:18
מצאתי את אהבת חיי,גבר שדואג לי מא' עד ת' ,מכיר את המשפחה שלי ואת ילדיי ,את אימי ואחי ונמצא אצלי כל ערב עד השעות המאוחרות של הלילה..גבר אהוב שהוא גם החבר הכי טוב שלי בעולם..אנחנו הנפש התאומה האחד של השני..אמממהההה הוא עדיין גר עם גרושתו...הוא כמו אמא ,לא מסוגל להתנתק מהילדים שלו. לבן הגדול הוא סיפר שהוא גרוש רק לאחרונה ואילו לשתי הבנות בגילאי 9ו-12 הוא עדיין לא סיפר. המטרה שלנו היא לעבור לגור יחד בסופו של דבר. הבעיה העיקית היא שהוא עדיין גר בבית עם גרושתו בגלל שהוא לא מסוגל לעזוב את הילדים ובגלל שגרושתו תלוייה בו כלכלית בצורה טוטאלית. כשיש ימי הולדת,שבתות וחגים הם חוגגים יחד...הוא אמנם הכיר לי את האחים שלו אבל עדיין לא לקח אותי למשפחתו בשבתות וארועים כשיש.הוא אמנם הפסיק ללכת לארועים עם גרושתו וגם לחברים משותפים כבר הפסיק ללכת כי זה לא קשור לילדים.. במה שקשור לילדים הוא לא מוכן לוותר. רוצה להיות גרוש אבל לתת להם הרגשה שיש להם משפחה עדיין. זה הורס אותי שכשהוא הולך למשפחה שלו ועושים "על האש",או יושבים יחד והיא באה איתו כי הילדים שם...יזמתי הפסקה שלשום כי אני כבר לא יכולה יותר ...הטריגר שהיה זה יומולדת של הבת שלו שהם הלכו יחד למסעדה כולם כולל אותה ושבת שהיא היתה איתו ועם המשפחה שלו כי הבנות שם...זה משגע אותי...מצד אחד הוא כל כך אוהב ,כל כך מעניק ,כל כך רוצה ומצד שני לא מסוגל להתמודד מול הבנות שלו...אומר שאין ערך לאהבה שלי אם אני עוזבת אותו...הוא התגרש בשבילי...למרות שאני מאמינה שאם הקשר שם היה חזק זה לא היה קורה...בקיצור...מה עושים??? האם להמשיך לחיות כמו האישה האחרת? מרגישה כמו מאהבת של גבר נשוי או לעצום עין ולהמשיך עד שיוכל להתמודד מול ילדיו ויעשה סוף סוף את הצעד
אומר שיגיד לבנות שלו כשירגיש שזה הזמן...ואני מחכה ומחכה ..מלאת ציפיות וכל פעם מתאכזבת
 
טלי צרקינסקי  
18:07 05.08.14
אורית שלום,

ציינת תאריך ושאלה שנשאלה, אולם אין שאלה כזו עם הפרטים שנתת, יתכן ויש טעות בתאריך....

בכל אופן אתייחס כמובן למה שהעלית.

מתיאורך, נראה שבן זוגך אינו בשל לעזוב את הבית ואיכשהו רוצה "לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה". מה שפועל, לא אפשרי במציאות.

מצב זה גורם לך לתסכול, לצפייה של מס' שנים שאינה יוצאת אל הפועל ואינך יודעת אם תצא אל הפועל והשאלה האם את מוכנה לחיות בחוסר ודאות הזאת ושיש לך זוגיות חלקית ביותר ולא את כל החבילה הזוגית שמגיעה לך.

גירושין הוא דבר לא פשוט, בוודאי שיש ילדים.
לא ברור מדוע הוא גר עם גרושתו, האם יש שם יחסים? מה זה משדר לילדים והאם זה בכלל טובתם ההסתרה הזאת והבלבול הזה שהם יוצרים.

אל תרגישי אשמה על זה שהוא התגרש בשבילך, הוא התגרש כי לא היה לו טוב בנישואין וזה היה קורה גם אילו לא היה מכיר אותך.
לומר לך שאין ערך לאהבה שלך אם את עוזבת זוהי סחיטה רגשית. כי זה מאד קשה להיות בסיטואציה שאת נמצאת.

אינני מציינת חלילה שלא אכפת לו ממך. אני חושבת שהוא לא בשל כרגע לזוגיות חדשה ושלך מגיע זוגיות שאינה מאכזבת אותך ואת מציינת שזה נמשך שנים.

לא ברור אם יש לו כוחות לעשות את השינוי ואינך צריכה לחכות שיעשה זאת ולהישאר מתוסכלת, לחכות שאשתו לא תהיה "תלויה טוטאלית כלכלית בו" והילדים וכל מיני סיבות שכרגע הוא לא יכול להתמודד איתם.

אני יודעת שזה לא פשוט.. אולם לטווח עתידי זו החלטה שיכולה להזמין לחייך אדם מתאים יותר ופנוי יותר לצרכייך ולצרכיו.

הייתי שוקלת במקומך את המשך הקשר הזה.

מאחלת לך הרבה הצלחה,
מבקש שאמתין בסבלנות,לאחרונה סיפר לבנו על הגירושין.אומר שאוהב את ילדיו כמו אמא ושגם אני לא הייתי מוכנה לעזוב את ילדיי...שזה ברור מאליו...יחד עם זאת ,איכשהו הסכמתי שימשיך לחיות שם כי אינני רוצה שילדיי ירגישו לא בנוח בביתם שלהם אם גבר שאינו אביהם יחיה שם...לכן התאימה לי העובדה שחי עדיין שם..יחד עם זאת,זה מפריע ומציק לי שהיא כל הזמן בתמונה..לכל מקום היא מגיעה בשם הילדים. הדבר היחיד שביקשתי הוא להגיע גם לאותם מקומות בהם הוא נמצא..עם משפחתו,אירועים ,"על האש" וכאלה...
דברים שהם היו עושים רק שניהם הוא כבר לא עושה:ויתר על מפגשים עם זוגות חברים משותפים...כל פעם זה מרגשי כאילו עוד צעד אחד ואנחנו שם...עוד טיפת סבלנות והנה זה קורה... אני מותשת אבל אוהבת ..בכל פעם שאני עוזבת,הוא בוכה ומתחנן שאשאר...אומר שעובדה שהמתנתי והתגרש,עובדה שהמתנתי והנ סיפר לבנו,המתנתי ואחיו יודעים על הקשר...מבקש שאמתין עוד קצת ואז "יוציא אותי לאור "בבקשה תתייחסי גם לזה
 
טלי צרקינסקי  
22:06 06.08.14
אורית שלום,

את מעלה משהו נוסף, האם היה בקשר ביניכם העלית נושא שזה בסדר מבחינתך שהוא גר עם גרושתו כי גם לך זה מתאים וכיום את מרגישה אחרת?

ממה שהעלית את מחכה הרבה זמן למשהו שהוא לא ידוע.

תשובתי לא שונה בהרבה אך אנסה לחדד מספר דברים.

תראי, לא ברור מדוע הוא גר עם הגרושה וזה מצב שיכול מאד לבלבל את הילדים וזה למעשה רק דוחה את הקץ של הפרידה במקום להתמודד אתו.

אני לא בטוחה שבן זוגך לא זקוק לעזרה מקצועית על מנת לעשות סדר בכל הכאוס הזה, מול הילדים שלו, מול גרושתו שהם למעשה גרושים על הנייר, אך חולקים משק בית לכל דבר ועניין, ממש כמו משפחה ולא סתם את ציינת "האם אני האישה האחרת"?

אני חושבת שהצעד הכי לא פשוט לעשות זה הניתוק הסופי מהתלות של אשתו, מחלוקת המשאבים ולא מדובר כאן רק על משאבים פיננסים, אלא גם משאבים רגשיים
ויש לי תחושה שהוא יזדקק לעזרה להתנתק מכל זה כי קשה לו. הוא חי בשתי עולמות.

גם את משקיעה משאבים רגשיים בקשר ומחכה למשהו שלא ברור אם יצא לפועל.
ואת נותרת מתוסכלת, עם ציפיות מאד טבעיות.

הייתי משוחחת אתו ומדברת אתו שאת מזהה זה זמן רב שיש לו קושי מאד גדול להתנתק ויש יחסי תלות ואת מתוסכלת.
אם הוא יגיב בצורה שאת לא נותנת אמון, הוא מבטיח ועוד כהנה וכהנה, כדאי לומר לו שאת לא נכנסת להאשמות או לשיפוטיות, אך כבר קשה לך לחיות בחוסר ודאות ואת רוצה את "כל החבילה הזוגית" (אם כמובן את שלמה עם החלטתך)

ממה שאת מעלה, דפוסי המשפחה שם הם דפוסי תלות, דפוסים לא בריאים, הזוגיות שלכם מתפקדת לא במלואה ואת מרגישה לבד.

תשקלי טוב מה חשוב לך ואני מאחלת לך הרבה טוב ובהצלחה,
 
אורית
11:14 07.08.14
כל מה שאמרת נכון...אבל הוא לא אומר זהו זה המצב,
הוא אומר שיעשה את כל זה אבל לאט לאט בקצב שלו... אומר שיעבור לגור איתי ועם ילדיי אבל עדיין ייאלץ להשאיר את כל משכורתו שם אצל ילדיו כי גרושתן בקושי מרוויחה כך שלאיוכל לצאת מהחשבון המשותף...אני הייתי מעדיפה שיעבור לגור במקום אחר כי יש לי שני בנים שלא ירגישו בנוח עם גבר אחר שלא אביהם בביתם שלהם...אבל אומר שאם יעזוב את ביתו זה רק אליי..
אני יודעת שזה לוקח זמן ואין לי בעיה בינתיים שיחיה שם אבל אני רוצה הכרה בתור בת זוגו לא רק בצד שלי... רוצה שיקח אותי איתו למשפחתו כמו בת זוג אמיתית..אמנם הכיר לי את אימו אבל עדיין לא סיפר לה שהתגרש..בשבילה אני החברה שלו מהצד.. האחים שלו יודעים שהוא גרוש וכמו כן חבריו ושאני בת זוגו..בנו יודע שאני בת זוגו והוא גרוש..
לטענתו ברגע שהוא יגיד לבנותיו אז פה ייפתח בשבילי חלון ההזדמנויות ואז יקח אותי איתו לכל מקום
מחכה מחכה והבנאדם לא מסוגל להכאיב לבנותיו
הוא יודע שהוא עושה להן נזק כי הן כבר שאלו אותו אם הוא אוהב אותי ולא את אימן והוא ענה שכן...כבר ראו אותנו בכל שבת יחד בים...הסברתי שזה לא טוב לבנות לגדול בצורה שבה הן חושבות שגבר נשוי מאוהב באישה אחרת.

אני ממש קשורה אליו וכרגע בנתק איתו עד שלא יוציא אותי לאור...קשה מאוד
הצילו.....
 
טלי צרקינסקי  
11:58 07.08.14
אורית שלום,

בוודאי שהבנתי מדברייך שהוא מציין שכוונתו לעשות שינוי.

אולם לעיתים יש פער בין רצון של אדם לעשות שינוי לבין יכולת להוציאו אל הפועל.

אני קצת שומעת מכל ההתכתבות בינינו שאת מתלבטת. את מאד רוצה להאמין שהכל יסתיים מאידך, הוא לא עושה צעדים (מה שאת מתארת כיום שהם חשובים לך, למשפחתו, לעצמו לילדיו).

המערכת מאד לא בריאה - ממה הוא מתכוון להתפרנס אם כל משכורתו הולכת לאישה ואיך בדיוק זה נראה שהוא נשאר עם אשתו באותו חשבון בנק?

הוא למעשה "מפרק ולא מפרק".. הוא נודד ולא מקבל החלטות, הוא לא כאן ולא שם...

התנהלותו לא נכונה ותשובתי נשארת אותה תשובה....

עם בנייך גרים אצלך ויש לך בן זוג (לא משנה מי) רציני - זה נהוג ומקובל והילדים מקבלים אותו ומתרגלים אילו. זה קורה בהרבה בתים שיש בהם גירושים. ובן הזוג אינו מחליף את האבא.

כנראה את החבילה של בת זוג לגמרי הוא לא יכול כרגע לתת לך ואת מחכה לזה..

זה לא מרוע.. הוא לא יכול, הוא זקוק לעזרה מקצועית לדעתי וזה לא בושה לקבל.

זה טבעי, היום נהוג מאד להיעזר ולחשוב על צעדים.

לדעתי הוא תקוע בין הפטיש לסדן ומזה יוצא שאת תקועה בין הפטיש לסדן בגלל התקיעות שלו.

הייתי בהחלט מדברת אתו ואומרת בפניו שהמצב הזה קשה לך ואת לא רואה שיש תזוזה ואת חושבת שכדי שהוא ייעזר על מנת להתקדם כי את לא יכולה להיות בעמדה של אישה אחרת ולהרגשתך יש לו קושי רב מאד להחליט את ההחלטות הסופיות...

הוא לא נשמע בשל לעשות צעדים ונראה שהוא כן קשור איכשהו לגרושתו (אני לא מציינת שהוא אוהב אותה אך כנראה יש קשרי תלות בין בני הזוג)...

לא מאד לא שכיח שגרושים גרים ביחד ושהוא לא סיפר לאנשים כל כך קרובים אליו שהוא גרוש.

למעשה הוא לא השלים לדעתי עם היותו גרוש בכלל.

אורית, אני מבינה לגמרי את הקושי... כי חווית אתו חוויות.. אך להמתין ולהיות בצד וגם כשהוא יתפנה (אם בכלל) עדיין כנראה יהיה קשרי תלות בשלט רחוק עם גרושתו?

אורית, תשקלי טוב מה את רוצה בחייך.

אני באמת מאחלת לך הצלחה,

 
אורית
11:44 07.08.14
אף פעם לא אמרתי לו שאני לא מעוניינת במגורים משותפים. הוא הבטיח לי שכבר בחודש 05/14 אנחנו נתחיל את המעבר אליי בצורה הדרגתית.. ואז...חגים ואז יומולדת ואז עוד יומולדת ועכשיו מלחמה ושום זמן לא מתאים לספר לבנות
הגילוי לבנותיו הוא זה שאמור "להביא את הגאולה" וכל הזמן זה מתעכב
אף פעם זה לא הזמן הנכון
עכשיו הוא כועס איך זה שאני כל כך אוהבת ומוכנה לוותר עליו בלי לחכות יותר
לטענתו כל מה שאמר עד עכשיו תמיד עשה
בקצב שלו
התגרש כפי שהבטיח
אמר לבנו כפי שהבטיח
גילה לאחים שלו כפי שהבטיח
אבל לבוא איתו כבת זוגו לכל מקום שבני זוג הולכים יחד זה לא
למרות שהוא אצלי כל ערב ואנחנו יוצאים בערבי שישי ואצלי הוא בן בית עם ילדיי ועם משפחתי
ובכל פעם הוא אומר שהוא מבין וסבלנות זו מילת המפתח ולאט לאט הוא ימצא את הטיימינג המתאים...בינתיים החלטתי על נתק ...עצוב לי מאוד ...הוא חי את החיים שלו בנפרד וגרושתו יוצאת בנפרד..הם כבר לא הולכים לחברים משותפים יחד,הוריד את זה כדי לא להעציב אותי
אמר אלפי פעמים שיפצה אותי על הזמן הזה...אני שותקת שבוע ושוב מגיע שבת ,למרות שהוא איתי בליל שבת ובמוצאי שבת וכל ערב...עדיין אני שואלת :האם היא באה איתך לאימך? האם היא באה איתך לאחיך? אפילו ויתרתי על זה שהיא תבוא..אמרתי לו אין בעיה שתבוא!!!אבל גם אני רוצה לבוא
אני לא מתכוונת לוותר על המקום שלי בתור בת זוגך
אין זוגיות רק בין כותלי הבית שלי או ביציאות
 
טלי צרקינסקי  
12:01 07.08.14
מסכימה אתך..

שלחית עכשיו תשובה והוא, כפי שכתבתי, לא יכול לעשות השלכות שאת נוטשת או אשמה. את לא צריכה לקבל השלכות כאילו כי קשה לו להתמודד עם המצב.
סבלנות זו מילת מפתח או דחיית הקץ?

שאלה לבחון אותה...
נראה יותר כמו דחיית הקץ...עזבתי המון פעמים וכל פעם שולח לי הודעות שהוא בוכה ושהלב שלו נשבר וכל מיני כאלה... הפעם נשבע שלא יצור קשר מיוזמתו כי נמאס לו מהמשחקים שלי
אני מפספסת אותו כי יכולתי לחכות עוד קצת... אולי אם היתה לי עוד טיפת סבלנות אז זה היה קורה....
אני פוחדת שבסופו של דבר לא תהיה לו ברירה ובגלל אחדות המשפחה הואיחזור לאשתו למרות שאמר שלא מסוגל לגעת בה אבל היה נשוי לה 15 שנה,מן הסתם לא תהיה לו בעיה לחזור לגעת בה לדעתי
ואז אוכל את ליבי כל חיי:איך נתתי לגבר המושלם הז שדואג לי כל הזמן ללכת.....
 
טלי צרקינסקי  
18:28 07.08.14
אני מבינה את החרדה שלך, אולם אם הוא אדם שלא יודע לקבל החלטות והוא הפכפך, אני בספק רב אם את מפסידה את גבר חייך.

יש כאן אלמנט שספק רב אם בכלל יתנתק מאשתו, החשבון שלהם, נשמע שהוא עצמו מבולבל ובלבול זה משפיע עליך. הקשר עם אשתו הוא תלותי לחלוטין ולא יאפשר לכם להיות יחד.

אם את במצוקה מאד גדולה, הייתי מציעה לפנות לקבל כמה שיחות אצל איש מקצוע, את רק יכולה להתחזק מכך

בברכה,
 
דנה
22:28 05.08.14
שלום,
אני ובן זוגי נמצאים במערכת יחסים כבר 3 שנים. אני בת 24 והוא הגבר היחיד שהיתי אתו.
כבר מעבר לשנה שיחסי המין שלנו מאוד נדירים, וגם כשהם קורים, זה כדי "להרגיע אותו".
אני לא מרגישה שאי פעם נהניתי מיחסי מין אתו. בהתחלה שיערתי שזה משום שאני לא מנוסה ושעם הזמן ההנאה תגיע אך גם עכשיו לאחר 3 שנים חוסר ההנאה לא נפסק ואף התווסף אליו תסכול. תסכול ברמה כזו שלעתים עוברים חודשים מאז שקיימנו יחסי מין.
המצב מתסכל אותי מאוד ואותו אף יותר. מידי פעם מתלקחים בינינו ריבים בנושא שמגיעים בעיקר מכיוונו, ואני מבינה את עמדתו לגמרי אך עדין מאוד קשה לי להשתחרר בפניו ולהיפתח.
בזמן האחרון אני תוהה איך תהיה ההרגשה להיות עם גבר אחר. גבר עם איבר מין גדול יותר ובעל רצון להשקיע יותר מבן זוגי.
אני כמובן לא אומרת לו את זה כדי לא לפגוע בו.
מה עושים במצב כזה? האם זה אומר שאם הוא יהיה בן זוגי לכל החיים אלו הם חיי המין שמצפים לי?

תודה
 
טלי צרקינסקי  
07:31 06.08.14
דנה שלום,

זה לא פשוט לחלוק חיים עם אדם שאת מרגישה שאין לך חשק מיני איתו כלל.
יש כאן מספר שאלות לנסות לחדד את הדברים:

איך היחסים הזוגיים שלכם לבד מנושא המיניות?

ציינת שלעיתים אם יש מריבות קשה לך להשתחרר בפניו ולהיפתח.
האם יתכן שזה משפיע על ההנאה והאינטימיות ביניכם? אולי.

לעיתים בעיות בזוגיות וקושי לתקשר יכולים להיכנס גם לעניינים האינטימיים.
אני לא מציינת שזה מה שקורה אצלכם, אך זוהי נקודה למחשבה.

נקודה נוספת - האם את נהנית מהקרבה אליו? מעבר למין מלא לחיבוקים, נשיקות וכו'?

נקודה נוספת, המערכת המינית של האישה שונה משל הגבר. אישה צריכה ללמוד מה עושה לה טוב ולהדריך את בן זוגה....אצל הגבר הדברים יותר אוטומטיים. פשוט בנויים אחרת. שווה לבחון אם את מכירה את עצמך ואת המיניות שלך.

הסקרנות לגבי גבר אחר, המחשבות הללו טבעיות. לכולנו כבני אדם יש מרחב לחלום, לפנטז ועוד..

את שואלת שאלה מאד משמעותית ואני מאמינה שאם עלית לפורום יתכן ואת מתלבטת אם יש פתרון לכך?

האם אילו חיי המין שמצפים לך? לא.

ראשית - אם יש על מה לעבוד אז אפשר להסתייע בסיוע אצל סקסולוג/ית אך בוודאי לא להשאיר את המצב שאת מתארת כך. כי את מתוסכלת, בן זוגך מתוסכל.. וזה משפיע על מערכת היחסים בינכם ושוב - על המיניות.

לסיכום - יש כאן מס' דברים שצריכים לבחון - המיניות שלך והרגשתך, פתיחות במערכת היחסים ועוד..

אם אין משיכה כלל וכלל וכלום לא יעזור (אם הקשר טוב אפשר לנסות לטפל, לבחון מה שורש המצב ועוד..) - אז באמת יש מקום לשקול את הקשר.

אני מפנה אותך לאחר תשובתי לפורום שיכול לשפוך אור על עוד היבטים בנושא זה.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה,

 
טלי צרקינסקי  
07:31 06.08.14
לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: מין וסקסולוגיה.
 
אתי
01:35 03.08.14
שלום,
אני בת 32, נשואה 10 שנים ואמא ל 3.
אני נמצאת במשבר זוגיות נוראי, לפני שנה ילדתי את ביתי, במקביל, קנינו בית ואנחנו משפצים אותו. עקב השיפוץ נאלצנו לעבור לפני 3 חודשים להתגורר אצל חמותי (לעוד חודש לפחות אם לא יותר).
חמותי אישה מקסימה ומתחשבת ואני מסתדרת איתה טוב. אבל למרות זאת קשה לי מאד המגורים בבית שהוא לא הבית שלי, הילדים מרעישים, אין לי את הפינה השקטה שלי, מרגישה לא חופשיה וכו וכו
לי ולבעלי אין שניה אחת פנויה כדי להיות יחד, ואני לא מדברת על לצאת לסרט או משהו כזה אלא אפילו לשוחח בנחת כמו בני אדם. תמיד הילדים סביבנו או שהטלפונים מהעבודה לא מפסיקים או שעייפים ובו וכו
נוצר מצב בו אני מרגישה שהתרחקתי מבעלי מאד מאד. סיטואציה מוזרה, מצד אחד אני רוצה להיות ליידו, לדבר איתו ולהנות ממנו כמו בימים של פעם מיצד שני בכל פעם שאנחנו רק מתחילים לדבר על משהו אני נזכרת שאין לנו זמן יחד ושכל כך הרבה זמן לא דיברנו ומייד נהיית עצבנית וזעופה ולא מצליחה לתקשר נורמלי וככה הורסת לעצמי.
על כל דבר אנחנו רבים, אני עצבנית מאד וקצרה ופשוט לא יודעת מה לעשות.
כל פעם שאני מציעה לבעלי לצאת קצת להתאוורר יחד הוא עונה לי- אחריהשיפוץ נצא הר הרבה עכשיו אסור לבזבז זמן על שטויות, אם קשה לך המגורים מחוץ לבית צריך לזרז את הכניסה לבית ולא להתקשקש בבתי קפה.
כמה שאני מסבירה לו שזה חשוב לי, זה לא עוזר.
מה עושים?
 
טלי צרקינסקי  
06:04 03.08.14
אתי שלום,

לא פשוט לגור אצל חמותך. אפילו שאתן מסתדרות והיא נחמדה, חסר באמת המקום של הפרטיות של הזוגיות.

טוב שזה לא עוד הרבה זמן ויש לכם מועד כניסה לבית.

זה שאת עלית לפורום ופורשת את המצב, מראה על מודעות למה שקורה לכם והמצב הזה חשוב מאד בתוך זוגיות.

מה שחשוב כרגע, זה למצוא את העיתוי, שאף אחד מכם לא מרוגז או כועס אלא כששניכם נינוחים, לקבוע איזה דייט, תאמרי לבעלך שחשוב לך לשוחח על דברים, ללא שיפוטיות, עוד טרם המעבר שלכם.

בשיחה כדאי בהחלט לדבר על הרגשות (גם שלו גם שלך), לציין כמה חשוב לך הזוגיות אתו. את מעריכה את אמו אולם מרגישה שחשוב שתכניסו זמן איכות זוגי וזה יותר קשה בזמן שאתם גרים אצל ההורים, אינך מאשימה וזה משהו שבכל ליבך את מאמינה שיכול לעזור לשמר את הרומנטיקה, הזוגיות, האינטימיות..

אני בעד "הנחת הקלפים על השולחן" לא בצורת האשמה, אם כי בצורת הקשבה אקטיבית, כי זו תשיג הכי הרבה תוצאות.

תשתפי אותו ברגשותייך שאת מחכה לבית הזה, תנסי לבדוק אתו האם יש לו חששות?
מה שנקרא - שיח פתוח בין שניכם יכולה להביא לתוצאות טובות. אפשר בהחלט לשוחח על איך הוא רואה וחווה את המצב היום לעומת מה שהיה רוצה שיהיה כאשר תעברו דירה?

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה,
שלום,
הייתי נשואה 16 שנים +3 ילדים הגרוש בגד בי עם בחורה רווקה שצעירה ממנו ב-19 שנים!
ניסינו טיפול אך הוא היה כבר מאוהב בה ולכן התגרשנו לפני שנה.
הם ממשיכים באהבה גדולה ואף עוברים למגורים משותפים הילדים הכירו אותה.ואני לא מצליחה להתאושש . אני יודעת שצריך להמשיך הלאה אך כל היום אני חושבת איך יכול להיות שאני עוברת את כל התהליך הפרידה והגרוש כלום מאושר ,טוב לו, מספר שמצא אהבת אמת.
לעומתו, ניסיתי טיפול , תקועה בבית, משתגעת, לא מצליחה להתקדם הלאה, אין לי רצון לצאת להכיר. כואבת את הגירושים ואת הבגידה .
אני יודעת שאני צריכה להמשיך אך לא מצליחה!!
האם יש מצב שאדם שהתגרש לא עובר תהליך? יכול להמשיך ישר לפרק ב' ?
איך יכול להיות שמצפונו לא עובד בכל זאת הייתי אשתו.
אשמח לתגובה עם עצות פרקטיות ותשובות לשאלות שמטרידות אותי.
 
טלי צרקינסקי  
05:52 03.08.14
חווה שלום,

אני לגמרי מבינה את התסכול והקושי שאת מעלה, ביניהם, טרם "עובד" (מהמילה לעבד) את הסיום של הנישואים, חווית נטישה, מה שלמעשה מאפשר להתקדם הלאה.
יש מקום לכאב, זה בסדר וזה טבעי, אך עדיף לא לתת לזה מקום שחוסם אותך בחיים, אלא דווקא לצמוח ממה שקרה.

ראשית, חשוב לי שלא תשפטי את עצמך לגבי כך שאת עדיין כואבת והגרוש המשיך בדרכו.

כולנו בני אדם שונים, עם מכלול של רגשות ואנו עוברים תהליכים ומעבדים דברים בצורה אחרת ואחד לא עולה על השני אם הוא עבר את זה יותר מהר, כך שאין מקום לשפוט או "להצליף" בעצמך מבחינה מטאפורית.

יש אנשים שיכולים לעבור מיד לקשר אחר ויש שזקוקים לזמן לבד, לעבד את הדברים, עד שמוכנים לקשר חדש. יש אנשים שגם לא מסוגלים לחיות לבד והם יותר תלותיים (אינני מכירה את הגרוש שלך כך שאינני אומרת דבר על מה שקרה אתו) אך זה באופן כללי.

זה לא פשוט גם ההתמודדות שהוא בזוגיות עם בחורה צעירה בהרבה וזה יכול להפגיש אותך עם המקום שלך היום.

אז מה הייתי מציעה לך לעשות?

מספר דברים:

האם את עובדת? הייתי מחפשת משמעויות בחיים שיעשו לך טוב על מנת שלא תרגישי "תקועה", "משתגעת" ומתקשה להמשיך הלאה, כפי שאת מציינת.

זה יכול להיות בהרבה מאד תחומים, כמובן עפ"י מה שאת יכולה להרשות לעצמך מבחינת זמן ומשאבים כלכליים.

תעסוקה שעושה לך טוב (מקום עבודה)
חוגים שמעניינים אותך ואת פוגשת שם אנשים מעניינים
פיתוח קשרים עם חברות
פיתוח תחביבים שאת אוהבת
יציאה למקומות בילוי
לימודים שמעניינים אותך
נסיעה לחו"ל להתאוורר
ספורט - תורם לגוף-נפש ורגיעה

כמובן לא צריך לעשות הכל ולא בבת אחת, אך תנסי לבחון מה ממה שהעליתי מתאים לך ואולי זה דברים אחרים...

כשתתחילי לעשות למען עצמך, דלתות תיפתחנה ובהמשך, גם הרצון להכיר עשוי לבוא, בעיתוי שיהיה לך מתאים ונכון.

בנוסף, אפשרי בהחלט גם שאיש מקצוע ילווה אותך את התהליך מבחינת עיבוד התכנים, סגירת המעגל ועוד.

חשוב מכל - להוריד את השיפוט העצמי ואת ההאשמה - אך מדובר בתהליכים.
תהליך זה יביא אותך למקום טוב.

את לעולם לא יודעת מה קורה בזוגיות שלהם, כי בכל זוגיות יש עליות ומורדות והייתי ממקדת את האנרגיה היום בך, בעצמך ובצמיחה שלך.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה,
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  201  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
מיניות   גירושין   רומנטיקה   בגידות   אינטימיות   נישואים   משבר זוגיות   פחד מזוגיות   זוגיות במשבר
RSS RSS פורום יחסים, זוגיות ונישואין