בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים משפחה, הורות, זוגיות»פורום יחסים, זוגיות ונישואין
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום יחסים, זוגיות ונישואין

פורום יחסים, זוגיות ונישואין יעזור לכם לתקשר ולהחזיר את הזוגיות הביתה. פורום יחסים, זוגיות ונישואין ב: סקס, זוגיות, פחד מזוגיות, זוגיות במשבר, מיניות, גירושים, משפחה, הורות, זוגיות, אהבה, רומנטיקה, בגידות, נישואים, אינטימיות ועוד
מנהלי פורום יחסים, זוגיות ונישואין:
עדי בדיחי
לפרטים נוספים
טלי צרקינסקי
לפרטים נוספים
 
עדי חדד
02:46 25.04.15
שלום,
אני נמצאת בזוגיות בערך שנה וחצי.
הבן זוג שלי בן 27.
חשוב לי לציין שזה הקשר הראשון שהגיע לרמת רצינות כזו אצלי..
מהתחלה הוא היה אומר לי המון שהוא רואה את הקשר הזה
בתור משהו גדול ולאורך זמן..
לפני כמה חודשים הוא התחיל לדבר איתי על חתונה (באופן יותר רציני מלפני כן ולעתים קרובות יותר) הוא נתן לי את הרושם שזה בראש שלי ושמבחינתו כמה דברים שצריכים להסתדר אצל כל אחד מאיתנו בחיים ואז ההצעה תגיע..ההבנה שלי הייתה שנה בערך.
לאחר כמה שבועות הבנתי שטעיתי והוא המשיך לדבר על זה באופן רציני יותר ויותר..עד שפלט שבין חברים דובר על מספר חודשים 3-6 בערך..
ולפני כמה ימים הבנתי שגם פה זה אחרת וזה אפילו עוד יותר קרוב.
מרוב בלבול פתחתי את זה בפניו והוא אכן אמר שמן הסתם לא יספר לי מתי איפה ואיך..אבל שזה די קרוב.
בכל אופן הסקרנות פועלת אצלי בצורה החזקה ביותר כרגע..
אבל יש כמה דברים שמטרידים אותי,
1. איך אני אמורה להתנהג איתו כרגע? באותה צורה? לחזק לו את הבטחון בנושא? להתנהג אותו דבר? קצת מבולבלת..
2. דבר שני כשאני חושבת על זה ממש לעומק אני ממש ממש לחוצה..פתאום עולה בי פחד וחששות אני יודעת שזה טבעי אבל מה לעשות עם זה?
 
טלי צרקינסקי  
12:22 25.04.15
עדי שלום,

בולט בהודעתך שאת לא כ"כ שותפה להחלטות לגבי החתונה וחוסר הידע מתי ההחלטה/ההצעה תגיע מאד מלחיצה אותך.

יש בהחלט הצעות לנישואין שמגיעות בהפתעה אך את מתארת כאן איזה תהליך שקורה לאט לאט הדרגתי ומלחיץ אותך וככל שהבנת שהוא מתקרב, גבר הלחץ שלך.

השאלות שאת צריכה לשאול את עצמך האם את בשלה כרגע למסד את הקשר? האם טוב לך עם החבר שלך? האם היית רוצה לקום לצידו בבוקר ולחיות אתו? ובמילים אחרות, האם את רוצה להתחתן אתו?

חששות לפני החלטות גדולות בחיים הן טבעיות - גם כאשר ההחלטות חיוביות.

הצפה רגשית יכולה לבוא גם בעקבות משהו טוב בחיים.

אני חושבת שאת צריכה לדבר עם חבר שלך על מה שאת מרגישה.

האם את מרגישה שאת רוצה חתונה רחוקה יותר? קצת יותר זמן?

האם ההתלבטות היא חשש מנישואין או משהו שהוא בתוך הקשר וכאן מאד חשוב לעשות הפרדה.

אל תחששי לדבר אתו על רגשותייך לגבי כך שאת מרגישה שאת רוצה להיות חלק בתהליך זה וזה עוזר לך ויתכן ואת פחות אוהבת הפתעות...

בכל אופן, אל תיאבקי ברגשות שלך, תנסי להקשיב להם. אילו קולות הם של משהו בזוגיות ואם יש משהו כזה אז אפשר לשפר אותם אולי ואילו קולות הם חשש מנישואין ומה אפשר לעשות בנוגע לזה אם את רוצה.

שאלת על לחזק את הביטחון שלו. הייתי ממליצה לך לחזק את הביטחון שלך... פי מה שנראה הוא די בטוח בדרך שהוא הולך ורציני.

ללא שום שיפוטיות, תנסי לבחון את כלמה שהצעתי כאן..


מאחלת לך הרבה הצלחה

 
שני
14:19 24.04.15
היי, אני בת 25, לפני כמה חודשים אני וחבר שלי נפרדנו. כבר היינו אמורים להתחתן, הוא הציע נישואים, סגרנו אולם ובסוף נפרדנו. אני יודעת שהוא לא מתאים לי, אני באמת יודעת שהאופי שלנו לא מתאים. היינו רבים מלא, כל אחד חייב להגיד את המילה האחרונה ולא הסכמנו על הרבה דברים. אבל אני כל הזמן בוכה ומתגעגעת לתחושה שהייתי איתו. אני מאוד רוצה כבר להתחתן ולהביא ילדים. כולן סביבי נשואות ואני מרגישה שהחיים שלי לא מתקדמים. אני לא אוהבת את איך שהחיים שלי עכשיו. אני מרגישה בשלה להקים משפחה. אני מרגישה שהגעגועים אליו הם בגלל שכבר הרגשתי שאני מתחילה לבנות את החיים שלי, היו יכולים להיות לי חיים מעולים איתו. הייתה לו דירה ומבחינה כלכלית הוא מסודר. כבר הרגשתי שאני בונה את עצמי. כבר חשבנו על עתיד משותף. עכשיו אני מרגישה שחזרתי אחורה. צריכה מחדש לצאת לדייטים, אף אחד לא מוצא חן בעיניי, אני פוסלת גברים בגלל המראה החיצוני שלהם, העדה שלהם, מצבם הכלכלי... מתקשה למצוא מישהו שימצא חן בעיניי מכל הבחינות. חשוב לי גבר שנראה טוב... ומתקשה להמשך לגבר שנראה שצת מלא אפיו אם הוא בחור מקסים. ניסיתי לתת צ׳אנסים אבל לא הרגשתי שאני מצליחה לרצות להיפגש עם גברים אחרים, בעקבות זה הם הרגישו שאני לא מעוניינת (מה שנכון). אני לא מוצאת מישהו שאני רוצה. אני בדכאון מזה. כל כמה ימים בוכה. ביום העצמאות פגשתי את האקס שלי במסיבה והוא בא להגיד לי שלום וחיבק אותי, זה עשה לי רע. לא הפסקתי לחשוב עליו עד היום. אני יודעת שאין סיכוי שנחזור, למרות שמבחינתי אני כן הייתי רוצה (אפילו שאני יודעת שיש דברים בהתנהלות שלו ושל משפחתו שממש לא מתאימים לי) אבל אני יודעת שהוא לא רוצה אותי יותר. הוא פגוע מאיך שהתנהגתי אליו, חושב שאני לא מכבדת אותו ושיהיו לנו חיים רעים יחד ושנתגרש. ואני חושבת שגם הורים שלו קצת הכניסו לו לראש שאני לא מתאימה לו. אני חושבת שהוא צודק, שזה גם לטובתי. אבל מתקשה להמשיך הלאה, אני רוצה כבר למצוא מישהו אחר ולהתחתן אבל מתקשה להתפשר על גבר. מצד אחד מצאתי מישהו נחמד וחשבתי לעצמי אולי להתפשר על המראה החיצוני שלו כדי שלא אשאר בסוף רווקה זקנה. מצד שני אני רוצה לאהוב את הגבר שלי, להיות שלמה איתו, אני בחורה שמסוגלת להתאהב בגבר, ואני לא אוצה להתפשר ולחיות עם מישהו שאני לא אוהבת אותו. אני לא יודעת מה לעשות, מרגישה כרגע שאף גבר לא מעניין, לא מוצאת מישהו ש״עונה על הדרישות שלי״, אני מתחילה להלחץ כשאני רואה סביבי אמהות וילדים. אני לא יודעת כבר מה עובר עליי, אשמח לעזרה.
 
טלי צרקינסקי  
18:25 24.04.15
שני שלום

את עברת חוויה מאד לא פשוטה ומטלטלת, זה לגמרי מובן מה שאת מרגישה.

קשה מאד עד בלתי אפשרי לתפקד כ"רובוט" ומיד אחרי דבר כזה לצאת ושגברים מיד ימצאו חן בעינייך ומיד תמצאי את החתן הבא..

אני קוראת מבין שורותייך הרבה מאד לחץ ויש בי רצון לכתוב לך - קחי נשימה...

יש לתת כבוד לתהליכי אבל בחיים (לאו דווקא אבדן - מוות של איש יקר, כולנו כבני אנוש עוברים תהליכי אבל/פרידות ועוד.. ...)

ומכאן להסיק את מה שקרה בזוגיות שלכם. איך אפשר אחרת בפעם הבאה.

לחץ בחיים לא מוביל להישגים או למציאה של זוגיות טובה. את עלולה למצוא את עצמך מתפשרת על כך גבר רק בשביל להתחתן ולהביא ילדים ואולי לשים "וי" על המטרה אך להיות אומללה או לשדר את הלחץ הזה..

המטרה היא קודם לרפא את עצמך מהפצעים של מה שקרה לך ואח"כ לצאת ממקום של קבלה: ראשית של עצמך, אח"כ יהיה לך הרבה יותר קל לקבל את האחר, גם אם אינו מושלם (ואין כזה) ועם זאת, מישהו שהוא מספיק טוב בשבילך שיהיה בן זוגך.

את בחורה צעירה. אני לא יודעת אם את דתייה או לא אבל את צעירה ואת עוד יכולה להכיר ולעשות הרבה מאד דברים בחיים.

בשלב הזה הייתי מתמקדת בדברים שעושים לך טוב. אולי להירשם לקורס/חוג/ מפגש עם עוד אנשים שיכול מאד לעשות לך טוב, קבוצות השתייכות (דרך פייסבוק ועוד..)

פיתוח תחביבים ועוד.. כאשר את תהיי רגועה ותצאי מהדיכאון.. את תראי שהרבה דברים יוכלו להיפתח בפנייך.

התחושה שאת מעלה כאן הוא שעברת אבדן שעוד לא עובד ב"ע" ואת לא בשלה להמשיך הלאה (בנתים, זה זמני).

תני לעצמך את הזמן הראוי לטפל בעצמך (במידת הצורך אם יש דיכאון אפשר לטפל אצל רופא ומטפל רגשי). או בכלל להיעזר בשיחות בתקופה זו.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה ובאמת מאמינה שעם עבודה עצמית, לתת לעצמך את המנוחה הזאת ולפזר את הלחץ, יביא אות אל מטרות טובות בחיים.







 
העין שבשמיים
10:49 23.04.15
שלום,

אני גבר בן 36 גרוש+2 ויצאתי ב-3 האחרונות עם גרושה+2 בת 41. ( 5 שנים גדולה ממני)
הזוגיות הייתה מדהימה, הרבה אהבה וחיבור שלא ניתן לתאר במילים.
הכרתי את ילדיה היטב והיא את ילדיי. הכרתי את משפחתה היטב והיא את משפחתי.
לאחר כשנה של זוגיות ניסינו לבצע מהלך של מגורים משותפים אך לדאבוני לא ראינו עין ובעין בעיקר בנושאים כלכליים ובגיבוש הסכם ממון/חיים משותפים ( היא רצתה שיתוף על נושאים רווחיים עבורה ואילו אני רציתי הפרדה רכושית מוחלטת מתוך רצון להיות איתה בלבד).
הנושא של מעבר מגורים משותפים נעזב מתוך פחד לאבד אחד את השני אך אצלי הענן הזה יצר המון תסכול, כעס ומרירות כלפיה על אף שבכל פעם שנפגשנו הכול היה "מושלם".
בחודש האחרון התסכול והמרירות מזה שהקשר "תקוע" נכנסתי לאפליקציית היכרויות והכרתי בחורה שעימה נפגשתי 4 פעמים ( ללא מגע פיזי או אינטימיות כלל למרות שהיה באפשרותי).
תוך כדי ( לפני שבועיים) הבחורה "עלתה" על התרמית שלי ויצרה קשר עם בת זוגתי ושטחה בפניה את כל האמת על מה שהיה כולל שליחת כל מסרוני הוואטצאפ ששלחתי לה ( "סקסית", "מתגעגע" וכו' מילים כמובן ריקות מתוכן מצידי)
כמובן שהתנצלתי והבעתי חרטה עמוקה וכנה על כל מה שעשיתי, הסברתי לבת זוגתי מהיכן הכול נבע, הודתי במעשיי ( אמנם לאחר יום שלקח לי לעכל את המצב) והסברתי שברצוני לשקם את הקשר ואפילו ללכת לטיפול זוגי.
אני אדם מאוד נאמן וזוגי וזו הפעם הראשונה שביצעתי בגידה בחיי למרות שנקרו בפניי מספר לא קטן של הזדמנויות לחטוא.
כעת בת זוגתי מאוד מרוחקת, חושבת שבגדתי בה במהלך כל ה-3 שנים, אנו מדברים בטלפון לעיתים רחוקות, נפגשים כפעם בשבוע וכל הזמן מתעסקים בבגידה. היא מאוד מבולבלת ולא יודעת אם תוכל לסלוח לי או אם ברצונה לשקם את הקשר בכלל.
שאלותיי הן כאלו:
1. אני מאוד מעוניין לשקם את הזוגיות עם בת זוגתי אבל רק אם הקשר יתקדם ויעבור לכדי מגורים משותפים. האם לדעתכם ניתן לאחר שהרסתי את האמון כליל?
2. מה עליי לעשות כדי לשקם את האמון שנהרס וכדי לשקם את הקשר?
3. האם ניתן יהיה בכלל לבצע עם בת זוגתי מעבר למגורים משותפים ? היא טוענת שזה גם היה רצונה ומשאלת לב שלה.
4. למיטב ידיעתי משפחתה ומכריה יודעים על הבגידה שביצעתי ושונאים אותי. האם יש בכלל לקשר כזה סיכוי להתקיים אם נשקם אותה כשמשפחתה שונאת אותי?
 
עדי בדיחי  
10:03 24.04.15
שלום לך,

אתה מתאר מצב מאוד לא פשוט, בהחלט ניתן לשער עד כמה הדבר מצער אותך.

קודם כל, כנראה זיהית נכון ומשבר המעבר יחד יצר אצלך מחסום כבד יחסית להמשך הקשר. כנראה חילוקי הדעות בדבר הסכם הממון לא היו ממש מעובדים- כלומר- היה שם איזה משבר זוגי שלא ממש טופל עד הסוף. החלטתם לא לעבור יחד ובהחלטה זו למעשה שמתם את הסכם הממון כהוא זה שמנהל את מערכת היחסים- ואתם כבר לא מנהלים אותה, עד היום. משהו התגלגל ככדור שלג.

הטעות היתה שלא יכולת להגיע לבת זוגתך ולהגיד לה- אני מריר, אני כועס, אני מתוסכל, ואני חייב שנדבר, שנפתור את הדברים. כי פה למעשה חלה התפנית של ללכת החוצה ולחפש "נחמה", או "הקלה" בחוץ. לא בגדת- אבל פנית למישהי אחרת כדי למצוא הקלה להרגשתך. עבור בת הזוג כמובן מדובר בבגידה באמון.

לשאלותיך:
כל הסיפור הזה למיטב הבנתי קרה בחודש האחרון. כנראה שעדיין זה זמן מועט יחסית לעכל, מהצד שלה, את הדברים. בשלב זה הייתי מציעה שתשוחחו או שתכתוב לה, אם קשה לך, שכדאי לקחת הפסקה. ולא כי אני חושבת שאתם חייבים להיפרד- אלא מציעה, שפסק הזמן יוכל להביא שקט ו"ניקיון", על מנת שהיא תחווה את התקופה הקרובה בלעדיך- שהיא תחשוב על הכל, והיא תבחר- האם להמשיך להאמין בך ובקשר, או לא. כי מה שקורה כרגע הוא תסכול על תסכול- בכל מקרה כבר הגעת למשבר הזה מתוסכל, ועכשיו קורה מצב בו אין ממש החלטה על המשך הקשר. ולכן מתוך כבוד לה ולזוגיות- תציע לה לפחות שתיקח כמה שבועות לחשוב על הדברים, עם הצעה בתוקף לטיפול זוגי.

אם אתה מעוניין שהקשר יתקדם- אל תציב לו תנאים בשלב זה של מעבר לגור ביחד. זה יציף שוב את כל נושא הסכם הממון ושוב יכניס אתכם לפלונטר של חילוקי דעות. מה שאמור כרגע להיות לנגד עיניך הוא אך ורק בניית האמון, גם אם זה יצור מצב שבו לא תגורו ביחד עוד תקופה. כלומר, להמשיך את הקשר בפורמט המקורי, עד להצלחה של החזרת האמון- אח"כ, לחשוב על מעבר יחד ואיך גם בתוך המעבר הזה- אתה מגיע לקראתה. כי אני לא בטוחה שעוד משבר לקשר (הסכם ממון וכו') יהיה נכון. אז לשאלתך- זה ניתן, אם תחזיר את האמון.

בהחלט ניתן להחזיר את האמון בקשר והעובדה ששום דבר מעשי לא קרה שם, פיזית, יכולה לעודד את הסיכוי. היא כרגע לא מאמינה אולי מתוך כאב, אבל שלוש שנים יחד יכולות להעיד על קשר טוב סה"כ, וחשוב להזכיר לה מצבים אחרים בהם היית נאמן וטוטאלי, וכן לקחת אחריות על כך שיש מקום ללמוד איך להגיד את הדברים ולא "להתנהג" אותם (כמו ללכת ולדבר עם מישהי אחרת).

לגבי המשפחה שלה- זה החלק הקל לדעתי. כמו שהיא "שיווקה" אותך עד כה, כך היא תמשיך לעשות- ככל שהקשר יתנהל חיובי בעיניה. כלומר, כשתתפייסו, תלכו ליעוץ, תחזר אחריה, אחרי האמון שלה, תפייס אותה, תבצע תהליך של ממש, תראה לה הבנת את הטעות ואתה לוקח אחריות- כך היא תוכל גם לשדר זאת כלפיהם.

בהצלחה רבה,





 
אופיר
15:41 22.04.15
שלום לכולם

רוצה לבדוק עד כמה קשה או בלתי אפשרי לנההל מערכת יחסים בכלל ועל אחת כמה וכמה מערכת יחסים פרק ב' כאשר האישה גדולה יותר מהגבר נאמר בחמש שנים בערך?
יש כאן הרבה משחקי כוחות חוקים למינהם
גבר בגילו אעפ"י שהוא גרוש עם ילדים יכול בקלות למצוא אישה צעירה בהרבה מימנו שאולי תוכל אפילו להעניק לו ילדים נוספים מה שמוריד אותי קצת לתחתית הרשימה כמו שאומרים
עצוב אך אמיתי"הביקוש" שלי בירידה
והאם הדרך היחידה עבורי לנהל מערכת יחסים נורמלית והגיונית היא עם גבר מבוגר מימני שביכול "מסכים" לקחת אישה גרושה בגילי?

נ.ב.
אני ניראית מיליון דולר אז זאת לא הבעייה

מקווה השברתי את עצמי כמו שצריך וגם מקווה שהבנתם.....
 
טלי צרקינסקי  
17:34 22.04.15
אופיר שלום,

לא רשמת בת כמה את אך אתייחס כלליות.

ראשית אני לא בעד הכללות. יש הכל מכל.

יש גברים שיוצאים עם מבוגרות מהן ויש שצעירות מהן או סביב גילן.

יש גרושים שכלל לא מעוניינים בילדים נוספים.

אם את תרצי ילד נוסף ואינך יכולה להרות מפאת גילף/מצב ביולוגי, יש דרכים שונות היום אימוץ/אומנה ועוד דרכים..

אני בהחלט מבינה שהחזרה לשוק הפו"פ הוא לא פשוט, צריך להסתגל, בפרט לאחר גירושין מאחלת לך שתמצאי את האחד שלך....

אך שמחשבות אלו לא יעקבו אותך..

בברכה,

 
לולה
13:57 22.04.15
אני כל כך מוטרדת שחייבת לפרוק קצת...
אני בהריון מתקדם ואף פעם לא רצינו להתחתן.
אחרי הרבה פעמים (גם לפני ההריון) שהמשפחות לחצו ואמרנו טוב, נעשה להם טוב וחשבנו כן להתחתן כל פעם ביטלנו.
בסוף החלטנו לארגן חתונה קטנה (100 איש) למשפחה קרובה וחברים כדי שכולם יהיו מרוצים ולא יהיו שאלות יותר.
רוב הפעמים שביטלנו היו בגלל האמא של הבן זוג שלי.
תמיד הכשילה את הארוע, אם זה בכך שלא רצינו רב, או שרצינו חתונה בשבת או שישי בערב, או שרצינו חתונה קטנה בלי כל החברות והמשפחה המורחבת שלה, או שרצינו קייטרינג לא כשר, ואפילו המיקום. כל הזמן היו לה תלונות ולא עניין אותה שום דבר אחר.
בסוף באנו לקראתה, מארוע מצומצם ל-30 איש הגדלנו לחברים ל-100 ואישרנו לה להזמין כמה חברות. אבל אחרי שאישרנו היא החליטה שהיא רוצה גם להזמין משפחה, ופה כבר לא התפשרנו.
הסכמנו שהארוע יהיה בשישי בצהריים ולא בערב, גם כדי לרצות אותה.

וכל תלונה שלה מוציאה לנו שוב את החשק מהארוע וגורמת לבן זוגי להתחרט שרצינו לעשות את זה בכלל.
אבל בגלל שעשינו הכל תוך כמה שבועות כבר אין לנו אפשרות לבטל כי הזמנו אנשים.
אמא שלי דיברה איתה על ההוצאות בארוע, ושאלה בנחמדות איך היא חושבת שנעזור בהוצאות, מבחינתה של אמא שלי היא מאמינה שנהוג שההורים משני הצדדים מתחלקים במחצית מהוצאות החתונה, במיוחד שלא רצינו לקיים אותה ואנחנו עושים את זה רק בשביל האמהות שלנו.
כרגע היא לא מוכנה לשלם חצי על הארוע, והעלתה מחצי מהמקדמה שאמרה שהיא תשלם(3000 ש"ח ) ל-5000 ש"ח שהיא מביאה מתנה.
בנוסף היא התקשרה למנהל המקום ללא ידיעתנו כדי לברר איתו כמה תהיה המקדמה.
כל כך מכעיס אותי הדרישות שלה שהדברים יהיו כפי שהיא רוצה אבל אז את החוסר רצון לעזור כלכלית - ולא חסר לה. אם היה לה חסר המצב היה שונה לגמרי.
למה הכל צריך ליפול על אמא שלי שגם בונה לנו בית וגם משלמת לנו על החתונה.
אמא שלי אמרה לה שהיא מביאה לנו 50,000 ש"ח וכך היא מביאה לכל הילדים, וזה לא הזיז לאמא שלו.
היא טסה עם בעלה לחו"ל כמה פעמים בשנה ועושה טובה שהיא עוזרת לנו במשהו.
יש לי אבא חולה וכשאמרנו לה שאנחנו רוצים לעשות ארוע בשישי בערב כי הוא לא מרגיש טוב בשעות הצהריים זה לא עניין אותה והיא התעלמה והמשיכה להגיד שהיא רוצה שנקדים.
איך בן אדם יכול להיות כל כך מרוכז בעצמו?
אני לא יכולה לשתף את הבן זוג שלי כדי שלא יצא לו יותר החשק מהארוע, אבל אני ממש מוטרדת מהעניין, ומפחדת מהעצבים שנבנים אצלי כלפיה והנזק לעובר.
 
טלי צרקינסקי  
17:30 22.04.15
לולה שלום,

מבינה אותך ואת לבטייך.

זה לא פשוט להתמודד עם שתלטנות וצורך לרצות כל הזמן כאשר האובייקט השני רואה את עצמו וכאשר בפועל, יש אובייקטים נוספים התמונה (=אבא שלך, שיהיה בריא, אמך ועוד רבים...)

מה שחשוב שאת ובן זוגך יד אחת בכל הדברים האילו ולא מסתכסכים על הרקע הזה וזה חשוב שישמר כך, כי המערכת ביניכם חשובה בכלל ובוודאי כאשר אתם עומדים להפוך למשפחה.

יהיה צורך לשים גבולות ולהבהיר שיש מצבים שבגינם אירוע צריך להתרחש ביום X ולא ביום Y.

צריך לראות אם לשבת אתה ולדבר אתה שאתם משפחה וחשוב לכם יחסים טובים ויש דברים שאתם כיחידה זוגית ועוד מעט גם כיחידה זוגית וגם כיחידה הורית מקבלים החלטות.

הייתי מבקשת מבן זוגך שיקיים שיחה כזו עם אמו.

לגבי כספים, אני מבינה שאי רצונה לעזור כמו הורייך הוא לא פשוט אך אין לכם כ"כ שליטה כאן.
האם יש שם אבא בסיפור? מישהו לדבר אתו כלל? (אני יכולה להניח עפי תיאורך שהאם מחליטה שם)

לגבי העתיד, יהיה צורך לגייס אסרטיביות. יש מקרים שבוודאי אפשר להתגמש ויש מקרים שאתם תחתכו החלטה והיא תתמודד אתה - היא גדולה כמו שאומרים ופה אל תיגררו אתה לריב. הוחלט וזהו. מבחינתם אין מקום לריב, יש מצבים שזה יצא לשביעות רצונה ואולי אפילו גם אתם תרצו ככה ויש מקום שלכם כזוג יש אמירה.

חשוב לזכור שצורך בשליטה והכתבה זה מהמקום שלה (מכל מיני סיבות).. - אין בכך קשר אליכם וצריך לעשות כאן הפרדה (=אינני מציינת שהיא פשוטה....)

זו חלק מהעבודה שאתם תא נפרד ותפגשו יחד באירועים משפחתיים.


אני מקווה שמהלכים אילו יפחיתו אצלך את הכעסים והעצבים... מעבר לכך, אולי תצאו לחופשה מרגיעה, תצאו, תעשו דברים שאתם אוהבים...

תייצרו לכם בחיים דברים שאין בהם את כל הסטרס הזה ואם כזה יגיע בקשר לאירועים ועוד.. אתם תעשו ממנו את המינימום.

מאחלת לכם הרבה הצלחה,



 
אנונימי123
19:28 21.04.15
שלום לכם,
אני ובנזוג שלי יוצאים יחד כבר שנה וחצי,
מאוהבים , דביקים, חולים אחד על השני.
מתכננים עתיד ביחד. הוא בן 27 אני בן 23.
סומכים אחד על השני במליון אחוז.
מבחינת אמון.
משהו קצת מטריד זה הסקס, לא תמיד כל כך טוב,
וזה קצת חסר אבל עובדים על זה.
זה גורם לי לדמיין הרבה פנטזיות שזה גם בסדר,
כל עוד זה נשאר פנטזיות אז הכל טוב.
לאחרונה במקום העבודה שלי מישהו התאהב בי,
וחשף את ליבו בפניי.
התעלמנו מזה זמן מה, אבל הוא תמיד מסתכל עליי במבט
שאני יודע שהוא רוצה... ולא יכול.
שנינו מאוד מכבדים וערכיים ולא נעשה משהו
לא מוסרי... אבל בפנים... שנינו יודעים שפיזית
היינו רוצים ללכת עד הסוף... בטירוף.
היום נוצרה סיטואציה שהוא נישק אותי על השפתיים.
רק על השפתיים. אני מיד עצרתי את זה והלכתי.
אחר כך דיברנו על זה והחלטנו לשים קוים אדומים.
הבעיה שאני מרגיש מלוכלך, שקרן, כלפי הבנזוג שלי.
אני כל כך רוצה להאמין שזה לא קרה אבל זה קרה.
השאלה שלי אם לספר לבנזוג שלי , או להמשיך
כאילו לא קרה כלום? האם לייחס לזה חשיבות ולפתוח סאגה שלמה, או להתעלם מזה וזהו ?
ואם לספר, האם לשנות מעט ולומר שהוא ניסה לנשק אותי,
או לומר שזה גם בא איפשהו ממני? הרצון?
ההתלבטות מאוד גדולה.
אשמח אם תעזרו. תודה.
 
טלי צרקינסקי  
17:14 22.04.15
אנונימי שלום,

בעייני פחות מטריד נושא הנשיקה על השפתיים, אלא יותר להמשיך את מערכת היחסים ביניכם בלי שתרגיש איזה כובד של סוד גדול שרובץ עליך.

פנטזיות הוא חלק מהמרחב של האדם, בין אם פנטזיות כלליות או מיניות.

זוהי לא בגידה.

עצם המשיכה ושיש אובייקט קונקרטי (הבחור) וששוחחתם על כך, העלתה אצלך את המשיכה, הרצון לומר כן, אך הנאמנות לחבר היא שגרמה לך לסגת מכך.

אני הייתי ממליצה לך לא לספר את זה אבל זה בתנאי שתצליח לשחרר את זה בעצמך, לא להיפגש עם הבחור באופן כזה יותר וזה לא פשוט אם מישהו עובד אתך.

לא קיימת אתו יחסים או ניהלת אתו רומן.

הייתי עתה משקיעה את האנרגיה במה גרם לך להגיע לחלק הזה ויש סיכוי זה מה שציינת : שיש בעיות בסקס.

בעיות בסקס יכולות להיות בכל מיני אספקטים: בעיות חשק, ועוד הרבה.. ובזוגיות שיש אהבה ועוד דברים טובים כמו שאתה מתאר - הן ניתנות לפתרון.

האם בן זוגך יודע מה אתה מרגיש?

(מבחינת הסקס, האם אתם מדברים על כך?) אם אתם מתכננים עתיד יחד יש אפשרות ללכת לטיפול אצל מטפל מיני (סקסולוג) שהוא גם מטפל זוגי.

לפני כן.. אני מעבירה אותך לאחר תשובתי לפורום מתאים שישפוך אור נוסף על תשובתי ואולי תוכל לפרט שם יותר אם תרצה.


מאחלת לכם הרבה הצלחה,





 
טלי צרקינסקי  
17:15 22.04.15
לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: מין וסקסולוגיה.
 
מיכל
13:55 15.04.15
אני גרושה כ-3 שנים, נמצאת בקשר כ-8 חודשים עם גבר גרוש,
כמו בכל מערכת יש אהבה ומשיכה ויש המון דברים טובים ויש גם לא מעט אתגרים
לפני מספר ימים הוא דיבר על כך שהוא לא רוצה להרגיש מוגבל ואין מחיר לחופש
וייתכן והוא יכיר משהיא לסטוץ, הוא לא מנסה להסתיר אלא להיפך הוא רוצה שאני הסכים לכך.
לדבריו זה לא ממקום שחסר משהוא, והוא גם לא בטוח שהוא "ינצל" את האפשרות אלא ממקום שהוא מרגיש מוגבל ו"שאני בונה עליו".
על הקשר בינינו הוא אומר: אני רוצה לבחור בך ולהיות אתך מתוך חופש פעולה.
ברור שיש לי בעיה מוסרית,ערכית,דימוי נשי מול הנושא.
השאלה בעצם איך נכון להתייחס לדבר., ואילו תובנות ניתן להסיק מכך
?
 
טלי צרקינסקי  
19:26 15.04.15
מיכל שלום,

בן זוגך למעשה שם את הדברים "על השולחן" בפנייך. זה לא פשוט.

אני לא יודעת מה המניעים שלו, יתכן והוא יצא מקשר לא הרבה זמן לפני שהכרתם והוא זקוק למשהו פחות מחייב, יתכן והוא אדם שאוהב פחות מחויבות זוגית. לא ברור לי מה העבר הזוגי שלו.

לגבי מה שמציין שזה לא ממקום שחסר משהו, אני מעלה כאן שאלה. יתכן ולא חסר משהו בכיוון של מין. אך הוא מעלה נקודות כפי שציינת "אני רוצה לבחור בך מתוך חופש פעולה" האם הוא מרגיש שאין לו חופש פעולה? האם חופש פעולה צריך לבוא לידי ביטוי דווקא בסטוץ? "מרגיש מוגבל" איך? איפה?

אייני מציינת דבר מול מה שהוא מציין. אלו דברים ששווים שיחה ובחינה ביניכם.

הנקודה החשובה בעייני היא מה את מרגישה ומה את רוצה.

ממה שבן זוגך מעלה. הוא רוצה להיות עם עוד נשים. סיכוי רב שאילו חלקים שלו... לא שלך..

צרכים שלו שלא ברור על מה הם נשענים.

יש בני זוג שמסכימים ליחסים מסוג זה (מה שנקרא יחסים פתוחים). אך השאלה ובצדק,

מה זה יעשה לך, איך את תרגישי ומה את מחפשת היום - קשר רציני, קשר זמני ..

שאלה נוספת להדהד בה היא מה היה מהלך 8 חודשי החברות ביניכם. לנתם יחד, גרתם יחד? עומק הקשר וכו'.. הכרתם את הילדים אחד לשני? לכל התשובות האילו יש חשיבות.

הייתי מדברת אתו על הדברים האילו.

במידה ורצונך היום בקשר רציני. הייתי שוקלת את המשך הקשר אתו...ואולי חושבת על קשר עם גבר שמוכן להיות במערכת יחסים אתך.

מאחלת לך הרבה הצלחה בכל החלטה



 
מיכל
07:26 16.04.15
עזרת לי בהחלט עוד יותר לחדד את ההסתכלות,
לשאלות שהעלית:
הקשר הקודם שלו הסתיים כשנה לפני שנפגשנו

אני מכירה את ילדיו שהם בגילאי 5,8,11 כבר 6 חודשים
את ילדיי שהם 13,17,20 פגש ממש לאחרונה מפגש חד-פעמי.

אנחנו לא חיים יחד, פעם בחודש בערך (שבת עם ילדיו)

התנהלות שכזו נוגדת ערכים ומוסריות שבי,
במהלך השיחה הצעתי שנסיים את הקשר אם אלו התחושות שלו,
הוא לא הסכים נשארתי בתחושה של (לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה)

מה דעתך?
 
טלי צרקינסקי  
16:20 16.04.15
מיכל שלום,

"הוא לא הסכים" כלומר, האם הוא מחליט לבדו על דברים שקורים בקשר ביניכם? כולל מה יהיה מעכשיו? (הרצונות החדשים שלו)?

והאם את מרגישה שיש לך גם אמירה כאן.

במידה וזה לא מתאים ואת לא מוכנה להיות חלק מאותה עוגה שהוא רוצה לאכול ולהשאירה שלמה, הוא לא יוכל להמשיך גם אתך וגם עם נשים נוספות. אלא לעשות בחירה של ללכת עם נשים אחרות....(מה שהוא הביא אליך בשיחה)

ואת לעשות בחירה של מה שנכון לך היום, האם זה תקופה כרגע את עם עצמך, האם זה להמשיך לצאת ולמצוא זוגיות אשר תעניק לך את כל "החבילה" של הזוגיות ללא נשים נוספות.

המשפט שאני מעט מתעכבת עליו, הוא "אני צריך לבחור בך מחדש". למה הוא בדיוק מתכוון" ולמה דרך נשים אחרות? באמת להבין מה קרה ביניכם...


בברכה,

טלי
 
מיכל
11:05 19.04.15
האמירה המדוייקת הייתה "אני רוצה לבחור בך ולהיות אתך מתוך חופש פעולה"

אני חושבת שזה נאמר כתגובה לאמירה שלי
שבקשר שלנו של זוגיות שנייה שאין "לחץ" של להתחתן וללדת ילדים

אני רוצה להיות בזוגיות מהמקום שטוב לי בו, ואני רוצה לבחור כל בוקר מחדש להיות בקשר הזה,
אני מודעת ליתרונות של בן הזוג כמו גם לחסרונות,
זו זוגיות בהחלט שונה במובנים מסוימים מהנישואים שהיו לי.

בעוד שבנישואים אני הובלתי,החלטתי,ניהלתי
פה כן מתנהל בינינו דיאלוג , לא תמיד יש הסכמות
הבחור הוא כריזמתי, חכם ובעל יכולת שכנוע
מה שאולי מדאיג אותי יותר זה שככל שיעבור הזמן והקשר והרגש יגברו אני עלולה להסכים לדבר ,ולאחר זמן "להתעורר" ולא להאמין שהסכמתי

להבדיל אלף אלפיי הבדלות סיפור גואל רצון!!

עוד דבר שחשוב שאציין אנחנו דתיים
 
טלי צרקינסקי  
07:10 20.04.15
יתכן (מעלה השערה) ויש בבחור דברים שמאד מושכים אותך בהרבה היבטים (חכמה, כריזמה ועוד...) והשאלה שאת מעלה בפורום היא החשש להיכנע למקומות הללו ולוותר על משהו בניגוד לתפיסת עולמך.

בעייני, אין קשר בין זוגיות שהיא למטרת נישואין, נישואין והקמת משפחה או זוגיות מונוגמית (ללא נשים/גברים מהצד).

יתכן ואת צריכה לחזק את הביטחון העצמי שלך וזה בסדר גמור. זה לא פשוט להתגרש...ובכלל התמודדויות בחיים של כולם...

אישה אחרת לא תעזור לבן זוגך לבחור בך מחדש.

בן זוגך יכול לבחור בך על סמך הקשר ביניכם, תכונותייך ועוד הרבה..

כרגע המצב הוא או להיות בקשר שתדעי שאת לא האישה היחידה שם ויש לזה השלכות (גם בנוגע ליחסי מין... הוא שוכב עם עוד.. מחלות מין שעלול להיחשף אליהם וכן את)

אופציית התאהבות שקיימת. איך את תרגישי עם כל זה שאת לא היחידה.

או להחליט שזו לא מערכת שמתאימה לך ולומר לו שהיה לך נעים בחברתו אך מערכת יחסית לא מונוגמית אינה מתאימה לך ולמצוא לך זוגיות שמתאימה לך...

חשוב לי לציין שתשובתי מבוססת ממה שאני קוראת מדברייך. וזה בעיקר חששות, חשש להיכנע, מקום שאלו לא ערכייך.. וחשש לאבד את הבחור בגלל רצונותיו שאת לא רוצה בהם. וזה לגיטימי, ואם הוא רוצה תקופת סטוצים - בסדר. אבל להניס אות לשבלונה כזו שאת תיהיי על אש קטנה...יש כאן שאלה.

בברכה,



 
the best
02:15 19.04.15
הייתי בחול, הכרתי בחור שגר שם ויצאנו במשך שהותינו שם.הוא חיזר אחריי בטירוף ועבד נורא קשה ☺ נעניתי לכל חיזוריו. לא שכבנו. קבענו כבר את הפעם הבאה ביחד.
אני נוסעת לעיר שלו לעיתים קרובות לצרכי עבודה וגם בשלבי מעבר לשם.
מאז שחזרתי לארץ למעט פעם אחת שהוא יזם, יוזמת התקשורת מוטלת על כתפיי. הוא נענה בחיוב, מגיב, אומר שהלוואי והוא היה איתי עכשיו, מספר על הפנטזיות שלו עליי וכמה שהוא חושב עליי אבל שורה תחתונה רק אני יוזמת. לא הייתה לי עם זה בעייה אם לא הייתי מבינה את ההשלכות של זה.
אין לי בעיית אגו ליזום בעצמי, אבל: אני שמה לב שזה הופך אותי עבורו למובן מאליו, ומה שמובן מאליו לא מאתגר ולא רחוק היום שאם זה ימשיך כך גם המשיכה תרד בעקבות זה כי הוא פשוט יאבד עניין.
ולכן החלטתי להעלם קצת- כבר שבועיים שלא כתבתי לו וגם חלק מהזמן נעלמתי מפייסבוק כדי להשאיר חוסר ודאות לגביי .
עכשיו חזרתי לטפטף בפייס כדי לחזור לו לתודעה. ושום כלום.לא שומעת ממנו.
ואני ממש אבל ממש מתגעגעת אליו.
1 . כיצד אני צריכה לפעול כדי לחזור לתקשר איתו?
2. האם יש לכם הצעה שלא חשבתי עליה כדי להפעיל גם אותו?
3. האם יש משהו מסויים במילים שאני יכולה לכתוב לו מבלי לשדר נואשות כדי מצד אחד לחזור לתקשר איתו אך בד בבד להעביר לו מסר שקשר זה דבר הדדי ודו צדדי ושיתחיל לתרום ולעבוד קצת אם הוא באמת רוצה לממש את הפנטזיות שלו😉?
4. כיצד באמצעות המילים אני יכולה לחזור לתקשר איתו ב"דמות חדשה"? כדי להפסיק להיות מובן מאליו...
5. האם אני יכולה/כדאי ולא יזיק להגיד לו שאני מתגעגעת? או שזה יהרוס את כל השבועיים שהחזקתי ...?
6. עד כה דיברנו רק בהודעות, ואני רוצה לפתוח גם בפניו ערוץ תקשורת נוסף, השאלה היא איך אני יכולה לפתע פתאום להתקשר אליו מבלי שהוא יבהל וירגיש שאני חונקת אותו ומוטב שיברח?
האם זה באמת נחוץ כרגע או שעדיף קודם להחזור לתקשר ואז לאט לאט להכניס גם את הערוץ הזה...
אני ממש אשמח אם בתשובתכם תתנו לי דוגמאות של דברים שאני יכולה לכתוב לו כי הניסוח והמילים שבוחרים במקרים האלו הם משמעותיות יותר מהכל ולפעמים עליהם קם או נופל דבר.
דבר חשוב שאני רוצה לציין:
אחרי שנפרדנו ולא שמעתי ממנו יומיים נלחצתי והותקפתי חרדה שהוא כבר שכח אותי ושלא אשמע ממנו וכו... וכתבתי לו את זה ובסוף הריב הלא כל כך נעים שהיה לנו בגלל זה הוא אמר:
" אבל אם נפתח קשר את עלולה לחשוב שוב ששכחתי אותך לא"?
וכמובן הבטחתי שלא....אבל איך אפשר שלא? בלי תקשורת קשר לא יכול להתקיים. וכדי שקשר יתקיים צריך לשמר אותו. וכדי לשמר אותו נחוצים שני אנשים ולא אחד...
ולכן המילים שאבחר כדי לתקשר איתו במצב הנוכחי הן כל כך קריטיות כדי לא להחזיר אותו לאותו רגע.... ובגלל זה אני מבקשת מכם שתתנו לי דוגמאות ספציפיות.
חשוב לי לציין ולכן גם לבקש מכם:
 זה קשר טריא ואנחנו לא מספיק מכירים אחד את השני בשביל לדעת לאן יתקדם הקשר אם בכלל. ומ
 
טלי צרקינסקי  
10:11 19.04.15
the best שלום,

ראשית, חשוב לבחון האם ניתן להחזיק קשר ולבדוק את ההדדית שלו והאופן שלו במרחק כזה (את בארץ, הוא בחו"ל).

ציינת שלא היה קשר אינטימי מעבר לחברות רגילה.

אני מאמינה בלדבר את האמת ואין בכך כל סתירה בזה שאת "חונקת" אותו כדברייך.

ממה שאת מעלה כאן זה לא משתמע שזה הקשר. את נשמעת מודעת למה שקורה בקשר ואת מודעת לכך שאת לא רוצה להפעיל עליו יותר מידי לחץ.

הייתי פונה בסגנון של היה לך מאד נעים בחברתו, בתחושתך מאז שחזרת ארצה, את מנסה ליזם את הקשרים ואת לא מציינת את זה ממקום של פנקסנות, את רוצה לשאול אותו מה הוא מרגיש? האם הוא היה רוצה קשר? מה הוא חושב? ובאמת מנסה לברר האם יש איזה רצון לקדם את הקשר.

אין בבירור כזה שום "חניקה" או "רדיפה" וכו'..

אני לא יודעת מה קורה בצד שלו.. יתכן וזה שאתם גרים רחוק, אולי אלו דברים אחרים שלא בטוח כלל קשורים אליך..

אבל על מנת לסגור עם עצמך את המעגל שאני קוראת שמתסכל אותך, הייתי מנסה לעשות את הפניה הזאת.

לא לפחד מלהיות ישירה (בעדינות), לבחון, לבחון גם איך את מרגישה עם מה שעולה.

במידה ובאמת מגמה זו ממשיכה ואת "מחייה" את הקשר, אולי שווה להסיק את המסקנות ולמצוא קשר שיענה לך על רצונותייך ועל רצונות בן זוגך העתידי.

אם הוא יבחר לברוח מכנות, כנראה שהוא לא בשל, לא שם עדיין וזה לא משהו שמתאים לך...

מ"חניקה" דווקא בורחים לעתים.. אך זה לא העניין שמתואר כאן....

אני מאחלת לך הרבה הצלחה,
 
the best
10:26 19.04.15
ייתכן ולא הייתי ברורה מספיק:לא מדויק שאני בארץ והוא שם כי אני שם יותר מפה והור מודע לזה. גם קבענו את הפגישה הבאה שלנו הוא תכנן עבורינו טיול וזה היה ביוזמתו לגמרי. דבר נוסף אני בשלבי מעבר לשם בגלל עבודה. גם את זה הוא יודע. 2. לא היו בינינו יחסי חברות רגילה. היו יחסים אינטימיים שהיו מלווים בהרבה עניין אישי, טיולים וכו.רק לא שכבנו כי פחדתי שהקשר ינותק והעדפתי לשמור זאת לפעם הבאה כדי לוודא שאנחנו באמת משמרים את הקשר ולא אפגע.השיחות שלנו הן שיחות מאוד אינטימיות, ואם אהיה לגמרי כנה-שיחות סקס ברובן.בהתייחס למה שהוספתי כרגע. ובהתאם לשאלות ששאלתי, מה תהיה תשובתך ?
 
טלי צרקינסקי  
10:35 19.04.15
בהמשך למה שציינת עכשיו (הפרטים שלא ידעתי) אני עוד יותר מחזקת את עצתי.

שאני מאמינה ששווה ליצור תקשורת פתוחה ולשקף ביניכם את מה שקורה בקשר וזה בסדר גמור שאת תתחילי ולבדוק באיזה כיוון הוא בקשר ביניכם.

אין כאן "חניקה" "רדיפה" אלא "לשים דברים על השולחן" ולהיות כנים. מה שיצור תקשורת אדפטיבית וטובה.

בשיחה תוכלו גם לברר אם יש משהו שמפריע ולבדוק איך ניתן לגשר עליו.

את תצאי עם הרגשה שעשית כמיטב יכולתך..

כי הדבר ההפוך - להיעלם (ואני בהחלט יכולה להבין שלפעמים אם אין תגובה מהצד השני רוצים קצת להיעלם..)

לא יקדם לגמרי את הרצון.

שמרי על ערוץ פתוח. דברי בכנות. אם זהו בן זוגך, הוא יוכל להכיל את זה...

הרבה הצלחה!
 
the best
10:33 19.04.15
בנוסף חשוב לציין שאת השיחה של לאן פנינו כבר עשינו. דיברנו כבר המון והדבר היחיד שהוא חשש מננו בלהיכנס לקשר זה:"אבל אם נהיה בקשר את עלולה שטב לחשוב ששכחתי אותך" .זה נאמר לאחר שכשנפרדנו וחזרתי לארץ לא שמעתי ממנו יום ואז לחצתי עליו ואמרתי לו שאני מבינה ששכח ממני. זה עבר מאז הכל היה מדהים הקשק פרח והתקדם. ואז שמתי לב שרק אני יוזמת את התקשורת ושזה עלול להוביל לכך שהוא יאבד עניין במהרה. לכן נעלמתי לשבועיים אלא שהמטרה לא הושגה ולא שמעתי מננו. בנתיים הגעגועים והדאגות מציפים אותי ואינני יודעת איך לחזור לקשר בצורה שלא תשדר נואשות אבל שכן תבהיר לו שאם הוא מעוניין בי מוטב שיתרום גם הוא כי אני לא מובן מאליו
 
טלי צרקינסקי  
10:37 19.04.15
אלו בדיוק הדברים שתאמרי ללא שידור של נואשות.

וחלק מהשיחה היא מה המשמעות שאת תחשבי שהוא שכח אותך ואיך ליצור מצב שזה לא יהיה ואיך אתם מתקשרים כאשר את בארץ..

כל זה חלק ממה שאתם בונים ואין סתירה לשיחה שהייתה בעבר..
 
the best
14:09 19.04.15
תודה רבה על התגובה.
זה אומר שלשכוח ממנו כשאני רוצה בדיוק להפך ומבלי לדבר איתו זה לא הפיתרון לפי מה שאני מבינה ממך, נכון?

את החלק הזה לא הבנתי:"וחלק מהשיחה היא מה המשמעות שאת תחשבי שהוא שכח אותך ואיך ליצור מצב שזה לא יהיה ואיך אתם מתקשרים כאשר את בארץ.. " תוכלי להסביר שוב?

האם זה בסדר לספר לו שהתגעגעתי? או שזה בדיוק ישדר את הנואשות שאני לא רוצה בה? הייתי רוצה לשאול, על פי מיטב הבנתך ונסיונך- מב יכולה להיות הסיבה לנתק הזה? האם בכלל יש לזה סיבה או שהוא בכלל לא שם לב לזה, ומבחינתו הכל כרגיל וכלום לא השתנה וזו רק אני שמחפשת משמעות לכל מעשה או חוסר מעשה שלו?
 
טלי צרקינסקי  
07:00 20.04.15
תראי, אני יכולה לענות במגבלות הפורום, כי יש דברים שאני לא יכולה לדעת (מה הוא מרגיש, חושב מתכנן וכו'..)

לגבי המשפט שלא ברור, אסביר שוב:

כוונתי שחלק מהשיחה והתקשורת ביניכם תכלול למה הוא מתכוון במה שהוא אומר שאת תגיעי למצב שתחשבי שהוא שכח אותך (איך מגיע למסקנה זו?) למעשה בגדול - ליצור ביניכם תקשורת טובה בלי "לנחש" או "להתנהג" כעס/התרחקות במקום לדבר עליה, מה שאנשים לעתים עושים, אך זו לא התנהגות שעוזרת.

לומר שאת מתגעגעת לא משדר נואשות.

לגבי מדוע נוצר הנתק? יכולות להיות סיבות שונות, אך במקום להטריד עצמך בכך, הייתי בודקת ביחד אתו את זה בשיחה, בכנות ובהדדיות.

בברכה,





אשתי ואני משפצים את הדירה וכעת צריכים לבחור אריחי ריצוף, גופי תאורה, אריחי קרמיקה וכדו'.
התגלעה בינינו מחלוקת בענין מעורבותה של גיסתי -אחותה של אשתי- בבחירת הדברים לבית.
היא מחשיבה מאוד את דעתה והיא מומחית בעיניה. אני רואה את הדברים אחרת. לדעתי היא חוששת מתגובת אחותה לבחירות שנעשה ולתוצאת השיפוץ ולכן היא רוצה שאחותה תגיד לה מראש מה יפה בעיניה וכך היא תשיג את התוצאה שאחותה תהיה מרוצה מתוצאת השיפוץ. למעשה אני אומר שהחלטה של אחותה תהווה עבור אשתי משהו קובע ולא ייעוץ בלבד.
היא חוזרת ואומרת שזו רק התייעצות ושאחותה לא קובעת ולא מחליטה אלא אנחנו ואני חולק עליה ולדעתי זו לא רק התייעצות אלא רצון להעביר את ההחלטה לידי אחותה (גם אם רצון נסתר).
אשתי לא מבינה מה הבעיה להתייעץ עם אחותה שנחשבת בעיניה כאמור כבעלת טעם טוב ושהתוצאה תהיה יפה.
אני לא מוכן בשום פנים ואופן שאחותה תתערב בשיפוץ הבית. אני אומר לאשתי שמכיוון שאני זה שיגור בבית ומכיוון שאני חלק בלתי נפרד מהשיפוץ הרי שאין לי כל רצון שאחותה תקבע עבורי את נראות הבית.
אין לי בעיה שאשתי תתייעץ עם אחיות אחרות שלה או עם האדריכלית /מעצבת פנים שלקחנו אבל אני לא מוכן שהיא תתייעץ עם האחות הספיציפית הזאת, משום שלדעתי זו אינה התייעצות אלא קבלת החלטה.
מחלוקת זו גורמת למשקע עמוק בינינו ורצינו לשמוע את דעתך בענין זה.
 
עדי בדיחי  
12:09 17.04.15
שלום מוטי,

אני מניחה שהנקודה שהעלית היא משמעותית לא רק לגבי שיפוץ הבית, שזה בהחלט גורם סטרס בפני עצמו עבור כולם, אלא לגבי כל התנהלות חייכם.

להערכתי יש עוד תחומים בחייכם שאתה חש כי גיסתך, אחותה של אשתך, "מנהלת" אותה. אין לי ספק שתוכל לראות את המכנה הזה גם בתחומים אחרים כאמור. נסה לחשוב האם יש דרך, בתחומים אחרים שבהם זה קורה, שאתה מצליח בכל זאת להביא את אשתך לדיון משותף ביניכם ולא לעוד "צלע שלישית". האם יש מצבים כאלה?

במקביל, נסה לחשוב האם התערבותה היא מאוד "הרסנית" לגבי שיפוץ הבית, או שאתה יכול למשל לפעול בסימן "במקום להילחם, תצטרף". כלומר, דווקא כן לשבת עם אשתך ואיתה, יחד עם מעצב או אדריכל, ולפתוח דיון מסוים. מול אנשי מקצוע תוכל יותר לווסת את התגובות שלה והרצון שלה להשפיע. אני מבינה שהעיקר הבעיה היא, לדעתך, התגובות של אשתך, או החשש מפני אחותה, והרצון הרב לרצות אותה. אז לשנות את אשתך לחלוטין- את זה לא תוכל כנראה לעשות. כנראה אחותה היא דמות יותר מ"משמעותית" עבורה, היא כנראה דמות מאוד קרובה אליה, כנראה מאז ומעולם, ודמות שהיא בהחלט "מנהלת" אותה. את כולנו מנהלים כל מיני אנשים ודפוסים- השאלה היא כמה מקום ומודעות אנחנו מעניקים שם.

לכן, אשמח אם תחשוב על שני ההיבטים שציינתי-
1. לנסות לחשוב איך אתה מתמודד עם מצבים אחרים של חילוקי דעות מול אשתך ואיך אתה מפנה את השיח לתוך הזוגיות ולא החוצה
2. כן לנסות "לבוא לקראת" ויתכן ועל ידי כך, דווקא תצליח לקבל את "מבוקשך". כלומר כן להתייעץ עם כמה גורמים ביחד, ולקבל החלטה אח"כ משותפת- שלכם. אפשר לקבוע מראש שלגבי הסלון, נניח- היא מחליטה. לגבי המטבח- אתה. או הפוך. לחשוב לגבי חלוקת ההחלטות ביניכם, ששניכם תחושו משפיעים. ואם היא תחליט מה שאחותה רוצה- עדיין, זו ההחלטה של אשתך, גם אם היא מ"פה" של מישהו אחר..

בהצלחה,

 
גילה
13:17 12.04.15
שלום רב,
בתי מעל גיל 20, יש לה חבר כבר תקופה, המון מריבות, שניהם רגישים, חרדתיים ונוטים להתפרצויות. לבתי מערכת יחסים קשה עם אביה. לפני כחצי שנה ייעצתי לה ללכת עם החבר להכוונה.. לצערי המטפלת הבריחה אותה כבר בפעם הראשונה ויצרה אצלה תחושה שהיא הרעה והוא הטוב. לדבריה הוא קנאי ורכושני. היא אוהבת לבלות עם חברות וידידים.כיום אין לה נכונות ללכת עמו לטיפול ולדעתה אינם מתאימים.אך הוא לא מרפה ואז היא נשברת וחוזרת אליו. היא חוששת שאם תינשא לו, הכל יחמיר והיא תבוא הביתה עם תינוק אפילו .ואני באמת חוששת מתסריט כזה שבסוף יתגשם וגם הילד שלה יגדל בבית הזה עם בעלי שהוא איש קשה ועצבני. צר לי שהיא אפילו חושבת שכך זה יכול להיות והיא אפילו כועסת עלי כשאני אומרת לה שזה לא מה שאני רוצה בשבילה ובשביל ילדיה.היא אומרת שבגלל אבא שלה לא יהיה לה לאן לחזור ולא מבינה שעצם המחשבה הזאת זאת הבעיה. שהיא צריכה לטפל בעצמה קודם כדי שלא תראה בחיים ברירת מחדל. אלא אפשרות למשהו טוב יותר. מה ניתן לעשות? איך אפשר לשכנע אותה ללכת לטיפול? היא לומדת ועובדת וקשה לה.היא אומרת שהיא עייפה והיא כל כך צעירה ולא ציינתי שהיא אינטלגנטית ויפה מאוד.
אשמח להכוונה. תודה.
 
עדי בדיחי  
20:19 12.04.15
שלום גילה,

דאגותייך כאמא מובנות ולגיטימיות. בוודאי אינך רוצה לראות את ביתך בתוך מערכת יחסים מורכבת או לחילופין משחזרת דפוסים שגדלה עליהם- שימי לב האם יש נקודות משותפות בין בן הזוג לבין האבא. לפעמים זה מה שאנחנו עושים, משחזרים את העבר, כי זה מה שאנחנו מכירים. ע"י ההצעה לטיפול את מנסה להקנות לה משהו אחר, חדש, מיטיב- אך היא לא מעוניינת לפי איך שזה נראה כעת.

אני לא חושבת שכדאי להתערב מעבר למה שכבר התערבת. הבעת את דעתך, ולא פעם אחת.. את מעבירה מסר שהיא ובריאותה ושמחתה חשובות לך וזה מספיק בהחלט. היא מודעת למה שהקשר הזה עושה לה, רק חשוב מדי פעם להזכיר לה למה זה כ"כ חשוב לקבל החלטות ולבחור מתוך מקום מושכל ולא רק ללכת על פי אימפולסיביות של הרגע, או רגשות שאין בצידם היגיון (=לא הגיוני שאנשא למישהו שתוך כמה שנים כנראה אתגרש ממנו ואהיה עם ילד, ואותו ילד יקבל חיים שהם גם מורכבים ולא פשוטים). חשוב מדי פעם להזכיר לה עד כמה האחריות היא למעשה ר-ק בידיים שלה. אף אחד לא מכריח אותה להיות בקשר הזה, היא לא "תינוק שנשבה", ולא "בת יענה". היא יודעת בוודאות עם מי היא יוצאת- וזאת נקודה חשובה שיש לזכור אותה, ולהזכיר לה. מעבר לזה, להיותך אוזן קשבת ולהיותך "משקפת" אך לא מתערבת (יש הבדל)- אני לא חושבת שאת יכולה לעשות. הילדה גדולה וההחלטות אצלה.

טיפול אמנם מעייף אף הוא, אבל יש לציין שמטפלת אחת ש"הבריחה" אותה, לא בהכרח יעיד שגם למטפל אחר לא תתחבר. יש פעמים שאנחנו לא מתחברים לטיפול ויש פעמים שכן. יש גם סוגי טיפול שונים.. ניסיון אחד לא יעיד על משנהו. אם ננסה להקביל את זה לכל בעיה אחרת שיש לנו בחיים- אנשים שרוצים לצאת ממצבים ולסייע לעצמם, ימצאו אנרגיות וזמן ומשאבים.. ינסו עוד משהו ועוד משהו עד שירגישו הקלה. זה על אותו בסיס.

בברכה,
 
גילה
14:55 13.04.15
עדי היקרה,
אני מודה לך על תשובתך שאכן קולעת למצב. אכן יש דמיון בין החבר לאבא של בתי.
לצערי. רציתי לשאול אם יש איזה טיפול אחר שלדעתך יכול לעזור לבת שנרתעת מטיפול פסיכולוגי?
שוב, מודה לך מאוד.
 
עדי בדיחי  
15:00 14.04.15
הי גילה.

אני לא מאוד מכירה משהו אחר שיכול לעזור. אבל לפעמים גם משהו שהוא "ליד"
כמו אימון אישי, או סדנת מודעות ודברים בנוסח הזה, פותחים משהו ומשם אפשר לגשת לטיפול בצורה פחות "חוששת".

יש טיפולים (פסיכולוגיים) דרך קופות החולים, שהם מסובסדים ונחשבים למאוד מומלצים. אולי אם היא תלך דרך קופת החולים היא תחוש פחות נרתעת..?

מידת רצונה לעזור לעצמה בהחלט חשובה כאן, ויש להסביר לה בדרכים נינוחות ונעימות - שהיא זקוקה כעת לליווי של איש מקצוע, שיוכל להאיר לה את הנקודות ולסייע לה לקבל החלטות מושכלות. כלומר להסביר לה שזהו תהליך חיובי וטוב, ויש מטפלים שהיא תוכל מאוד להתחבר עליהם, והפרט ממש לא מייצג את הכלל. העובדה שהיא פגשה מטפלת אחת שלא התאימה לה, לא אומר שכך הלאה.

בהצלחה רבה
 
רועי
00:58 09.04.15
נפרדנו . היה קשר מורכב עברנו המון דברים והיא לא אוהבת אותי יותר
אני מוצא את עצמי בודק את חברות שלה מפרופילים מזויפים לראות אם היא מצולמת אם גברים
אתמול ראיתי תמונה שלה ממסיבה .
צלצלתי מחסום לשמוע אותה ושמעתי מוזיקה ברקע וניתקתי
מצאתי את עצמי יושב כמו ילדה ובוכה דופק לעצמי סטירות שואל את אלוהים מה הפעם לא עשיתי בסדר ?
אני מרגיש בתוך הגוף צמרמורת . צמרמורת שאומרת לי לפגוע
לא משנה במי העיקר לפגוע . ואפילו בעצמי . אולי ככה יגמר כל הכאב הזה שנמשך כמה שנים אחת ולתמיד .
 
טלי צרקינסקי  
09:49 10.04.15
רועי שלום,

אני לא יודעת בן כמה אתה...(נשמע לי שאתה בחור צעיר) אבל בדיקה חוזרת ונשנית מפרופילים מזויפים, שיחות מ"חסוי" ועוד.. רק יחזקו עוד יותר את ההרגשה הרעה שלך ויגרמו לך מצוקה גדולה, עליך להימנע מכך, יתכן ומאד קשה לך..

הם למעשה כמו מאכל לאותה קנאה...

ואתה מציין אותה בכותרת "קנאה חולנית"..

זה כואב.. זה קשה.. אני לא חושבת שיש אדם שלא עבר פרידות/אובדנים בחייו.

אתה כרגע עדיין בכאב וקשה לך לראות את האור בקצה המנהרה. אתה זקוק לעזרה מקצועית (=ללא שיפוטיות וללא אשמה) כי זה לא נכון להיות לבד ולגרום לעצמך את הנזק הזה. מגיע לעצמך להתנהג אל עצמך אחרת. מגיע לעצמך להשתחרר מכל אילו ולהפוך את זה למשהו שהוא נחלת העבר - אך מדובר כאן בתהליך.

אתה מציין כאן על דחף לפגוע ועל דחף לפגוע בעצמך.

לפגוע בעצמך זה פתרון פרמננטי (בלתי הפיך) למצב זמני. מאד זמני. ולפגוע באחר יש השלכות פליליות והן לא יביאו לך לא את הבחורה חזרה והן מונעות רק מנקמה - נטו.

פעל בצורה אפקטיבית.

אני מעלה לך קישור של "סהר" שהם מטפלים בנושאי חוויות של רגשות אובדנות והם מהווים אוזן קשבת לדברים האילו, כולל פורום שאפשר לשתף בשעת מצוקה ועוד...

זה חשוב שתפנה אליהם!

זה לא במקום איש מקצוע שילווה אותך. אל תישאר עם מה שאתה מרגיש לבד.

מאחלת לך הרבה הצלחה וחג שמח!
 
טלי צרקינסקי  
09:52 10.04.15
אני רואה שהוא לא עולה...

אנא כתוב את הכתובת בדף הכתובת.

לחלופין כתוב "סהר" בגוגל

בהצלחה!
 
מפי
14:56 09.04.15
נמאס לי כבר כמה פעמים עזבתי יחד עם הילדים וכלום לא השתנה
נכון אני מאוד חלשה אופי אבל זה בגללו ! נמאס לי הוא מתייחס אליי כאילו אני זבל כאילו אני לא שווה כלום אני יושבת עם שכנות בגן שעשועים עם הילדים אני מפחדת לדבר איתו שלא יתייחס אליי כאילו אני זבל הקללות שלו העצבים שלו משום מקום באים
כבר אין לי כוחות נכון אני רגישה אבל זה הכל בגללו אני מפחדת לא להסכים איתו כל מה שהוא אומר אני אומרת שהוא צודק שהוא חכם ואם קורה מצב שהוא יורד עליי ליד כולם אני סתם צוחקת כדי להראות שזה בצחוק אבל זה מאוד פוגע כן ודיברתי איתו הרבה ושום דבר לא משתנה הוא הרס אותי הרס את האופי שלי להתקשר
לשאול איפה אתה אני כבר מפחדת שלא יצעק עליי לבקש שיביא משהו מהסופר אני מפחדת אני פשוט מפחדת אני עושה הכל לפני שהוא יגיד משהו לפני שהוא יצעק אני מפחדת לנשום לידו כל דבר יש לו הערה כל דבר הוא יורד או צועק עליי ולא אני לא אוהבת אותו אני איתו רק בגלל הילדים ורק בגלל שאין לי אפשרות כספית לעזוב אם יש לו מישהי גם לא אכפת לי אבל למה מגיע לי יחס כזה ? כל מי שיושבת איתי בגן שעשועים לא מבינה איך אני איתו נוחה הן לא מבינות שעברתי המון איתו וכן גם אלימות וגם לשבור את הבית כן ומול הילדים אין לי כוחות אני כבר מעדיפה לא לדבר לא להתקשר לא להתעניין לא שאני עושה את זה אולי טלפון אחד ביום וזה גם שיבוא לאכול צהריים אם בכלל הוא רוצה וגם על זה אני מעדיפה לוותר כי אפילו סליחה הוא לא אומר הוא לא עושה חשבון נפש עם עצמו חוצפן ובלתי נסבל !!!סליחה שאני מוציאה ככה פשוט אין לי עם מי לדבר 😒
 
טלי צרקינסקי  
16:59 09.04.15
מפי שלום,

אתחיל משורת הסיום שלך "אין לי עם מי לדבר".

נראה שהגיע הזמן שיהיה לך עם מי לדבר. איש מקצוע שמבין בזוגיות, שמבין במצוקות האילו, בנפש האדם, שיעזור לך לארגן את מה שאת מרגישה, בהבנת הדפוסים שהביאו אותך להיות בכזה קשר, ב"להנדס" את עצמך, התנהגותך ותגובותייך כל הזמן. זה קשה.

מדברייך, נשמע שאת בנישואים מאד לא פשוטים ושאת "שם ולא שם"

שאת צריכה להיות כי יש אתם משפחה עם ילדים, מאידך, את מנסה להימנע מהרבה מאד מצבים שמעוררים בך פחד ומשתקים אותך.

התשובה היא שאת לא צריכה להיות במקום הזה.

על מנת לקבל את ההדרכה הטובה ביותר, הייתי ממליצה לך לפנות למרכז לייעוץ לפרט ולמשפחה בלשכה לשירותים חברתיים באזור מגוריך. יש שם מטפלים זוגיים ומשפחתיים מוסמכים וטובים אשר יוכלו לתת לך סיוע וטיפול מסובסד איך להתמודד.

חשוב לזכור שילדים שחשופים לריבים עלולים להיפגע...הם צריכים אימא חזקה דיו (=לא מושלמת, אף אחד לא כזה)

לא הייתי ממליצה לך להישאר עם כל מה שאת מתארת לבד. הייתי מתחילה לדבר עם איש מקצוע ושתהיה לך אוזן קשבת. משם תראי מה קורה... אך תתחילי מזה.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה וחג שמח,

שלום,
מזה 3 חודשים אני יוצא עם מישהי והעניינים מתקדמים מהר יחסית. אנחנו נפגשים הרבה. כרגע גרים בנפרד – היא בשכירות ואני עם ההורים.
אני בשנות ה20 המאוחרות שלי, ללא ניסיון אמיתי במערכות יחסים (היא בת הזוג הראשונה שלי). עובד, לומד, עוזר למשפחה ומנהל זוגיות – כל זה במקביל. לכן אני עייף ומותש נפשית.
לבת הזוג שלי אופי בעייתי- היא נלחצת בקלות מכל דבר, נוטה לכעוס ולהוציא את זה על הסובבים, ההתנהגות שלה לא פרופורציונאלית. יש לה התנהגויות שלא עולה בקנה אחד עם ההתנהגות שלי: אני רגוע, עדין, שליו, שקט מופנם ורציונאלי. היא מדברת הרבה, חוזרת על אותו דבר כמה פעמים ברצף, מוחצנת ואימפולסיבית. כל הזמן רוצה לדעת הכל. חושבת שזוגיות זה כמו נישואים וחייבים לשתף הכל (גם ענייני כספים של הצד השני). לא סובל את זה...
אנחנו רבים המון... פעמיים כבר הגענו לפיצוץ (בעיקר מצידה, ששוברת בקלות את הכלים) ופרידה לכמה ימים. במקביל יש לנו ימים שכ"כ כיף לנו ביחד – צוחקים, מתחבקים, נהנים...

החיים התאכזרו אליה, פגעו בה כ"כ הרבה, כבר שנים שהיא גרה לבד וחיה במחסור והיא לא בקשר עם המשפחה שלה. אין לה אף אחד בחייה.
היא בשבתות ובחגים לבד והיא מאוד רגישה. וגם רכושנית. לפעמים מפריע לה שאני עם המשפחה ולא איתה, היא כל הזמן רוצה להיות ביחד וכשאני מסביר לה למה זה לא אפשרי/טוב עבורנו היא כועסת, נעלבת ונפגעת. מתחילת הקשר היא רצה מהר מידי, כל הזמן, וכשאני מאט את הקצב מגיעים לאותה תוצאה כנ"ל. היא בתפיסה שהיא בעדיפות עליונה וכל השאר אחר כך.
היא גם לא רוצה לגור בעיר שלי – כדי שלא 'אושפע' מהמשפחה שלי.
מצד אחד אני צודק, מצד שני אני מבין אותה: היא לבד כל הזמן ורוצה אותי לידה.
היא מבטיחה כל הזמן להשתנות ויש שיפור קל (מאוד), אבל אני חושש שלאורך זמן היא לא תוכל להתמיד בזה...
כואב לי להשאיר אותה לבד, אבל אני רוצה גם לפעמים את הספייס שלי. הרבה פעמים שהיא מתקשרת אני מסנן וחוזר אליה מאוחר יותר עם תירוץ. אני בין הפטיש לסדן.
אני חושב שאני אוהב אותה (היא אוהבת אותי מאוד ברמה שלא תתואר),יש לה לב טהור והיא אדם טוב באמת, היא מאוד אכפתית וחמה. אני נמשך אליה פיזית בטירוף. אם מסתכל קדימה אז נראה לי שהיא תהיה אמא מצוינת לילדים שלי. במקביל, אני גם מרחם עליה. כל הזמן חושב מה יקרה אם ניפרד – מה היא תעשה בשבתות וחגים, מי יעזור לה ויתמוך בה. יש לה כ"כ הרבה בעיות בחיים (בחודש האחרון היא לא עובדת ואין לה מאיפה לשלם חשבונות) ורק זוג כתפיים צנומות שמתמודדות עם הכל. כואב לי ויורדות לי דמעות (גבריות, כמובן) רק מלחשוב על זה. קשה לי לשבור לה את הלב 'ולהתאכזר' אליה כמו שעד עכשיו עשו לה. הלב הרחום שלי לא מאפשר לי לעשות את זה אבל לא רוצה להיות בזוגיות בה אני אסבול בעתיד.
בחודש האחרון אני אומר לעצמי כל הזמן: תן עוד צ'אנס, אולי היא תשתנה, אל תשאיר אותה לבד, חכה עד שהיא תעמוד על הרגליים...
האם להמשיך בקשר? מה לעשות?
 
טלי צרקינסקי  
12:15 09.04.15
אלי שלום,

אתה אדם עם חמלה, לב טוב ומאד אכפתי ומסוגל לראות את הטוב אצל האחר. זה מורגש מאד ממה שאתה מעלה כאן.

אני מאמינה מאד שההתנהגויות שאתה מתאר לגבי חברתך הן שילוב של חוויות לא פשוטות מהעבר, מבדידות, מקשיים והן מדפוסי אישיות אשר גורמות לה לתלות, היאחזות, קנאה, אי נתינת ספייס וקושי לראות שהצד השני של הזוגיות (=אתה) זקוק לעתים לספייס הזה על מנת לקיים את הקשר ולא רק לשם כך, אלא על מנת לחיות.

בזוגיות טובה, חשובה התקיימות המרחב הזוגי, אך גם המרחב של כל צד...

נראה שלבת זוגתך יש פגיעה במקום הזה והיא מפרשת את הרצון הזה שלך כמו לשים אותה במקום של בדידות (=מה שלא נכון מבחינתך). גם היעדר יצירת קשרים עלול (אינני יכולה לקבוע זאת מייעוץ בפורום) לבוא ממקום תובעני, מ"פצע" "פגיעה" וכו'.. אך לא ממקום בונה ואפקטיבי.

תחושתי שאתה לוקח על עצמך המון אשמה בקשר הזה. ואת אחראי לכל מה שיהיה אתה ולגורלה, דבר שאין לך שליטה עליו.

ראשית, אין לי ספק שיש בה גם דברים טובים.

נגעת בנקודה שאתה בספק אם היא תשתנה והיא מבטיחה זאת ..

המפתח לשינוי אצל חברתך הוא טיפול פרטני.

ללא טיפול אשר באמת "יגע" בכל המקומות האילו ויעזור לה בהתמודדות טובה יותר עם תסכולים, יצירת מרחב, יצירת קשרים, העלאת הביטחון העצמי ועוד.. המצב יישאר ככה. אני לא חושבת שמישהו שהולך לטיפול הוא "אשם" נהפוך הוא. מי שהולך הוא אדם שמודע לעצמו ומוכן לעשות תהליכי שינוי על מנת שיהיו לו חיים טובים, עשירים, בונים יותר... אחרת מה האלטרנטיבה?

בנקודה הזאת, אם אתה רוצה באמת לתת סיכוי נוסף לקשר, הייתי פותחת את הנושא לפניה, ללא שיפוטיות, אך כמתנה יפה שהיא יכולה להעניק לעצמה.

מאד מאד קשה לעשות תהליכי שינוי משמעותיים ללא עזרה מקצועית.

באשר לתשלום. גם כאן יש אופציות.

1. ביטוח בקופ"ח במסגרת המשלים (תלוי בקופ"ח כל ביטוח מעל לרגיל) יש סבסוד גדול מאד ויש מטפלים טובים מאד).

2. מרפאה קהילתית לבריאות הנפש פתוחה לקהל הרחב וללא עלות. אך תיתכן שם המתנה.

3. יש קליניקות - מרכזים טיפולים כדאי לבדוק באינטרנט גם עם עלות מסובסדת.

אופציה נוספת, אם אתם מעוניינים, היא טיפול זוגי. יש יתרונות לכאן ולכאן.

לעתים בטיפול זוגי יש מטפלים שגם נפגשים בשלב מסוים כחלק מהטיפול פרטנית עם כל צד.

יש אפשרות פרטי או בלשכה לשירותים חברתיים באזור מגוריך או מגוריה - טיפול מסובסד ע"י המקום ומטפלים שם מטפלים זוגיים ומשפחתיים מוסמכים.

אך לא הייתי משאירה זאת ללא מעבר של תהליך כזה אם אתם רוצים להמשיך יחד..

מאחלת לך הרבה הצלחה וחג שמח!




 
שני
21:42 08.04.15
היי, חייבת עזרה.
אני בת 24, בחורה דתיה ומחפשת גגר רציני במטרה להתחתן איתו.
היום יצאתי לדייט עם בחור, חייבת לציין שהוא מאוד נחמד, היה לי ממש כיף איתו והוא בראש שלי. הדבר היחיד שהפריע לי אצלו זה הגוף שלו, אני מאוד אוהבת גברים שרירים, לא שמנים, מבנה גוף רזה אבל עם שרירים, כתפיים וידיים רחבות. כל בני הזוג שלי היו חתיכים ועם גוף שאהבתי, שרירי וחטוב. ו
הוא קצת שמן, יש לו קצת בטן וזה מציק לי. אני יודעת שזו חשיבה שטחית אבל ממש חשוב לי העניין הזה, כדי להימשך לגבר זה מה שאני אוהבת, אני ממש רוצה להשתחרר מזה וללמוד לתת צ׳אנס גם לגברים שהם פחות חתיכים ולא רק שריריים כי אני מרגישה שבגלל שאני בררנית כלפי מראה חיצוני אני מפספסת הרבה בחורים טובים.
מצד שני, זה משהו שאני ממש אוהבת אצל גבר וקשה לי לוותר עליו. האם יש לכך פתרון?
 
טלי צרקינסקי  
11:50 09.04.15
שני שלום,

משיכה יכולה להיות מורכבת מהרבה היבטים...

לעתים יש עוררות גם כאשר מתחיל איזשהו מגע שכאן אני מבינה שאת דתייה ויתכן ואת מחכה לקשר רציני יותר/נישואין ויש הגבלות מסוימות למגעים מסוימים.

לעתים כשיש איזו קירבה ניתן לדעת יותר..

אני מבינה לגמרי את הדילמה שיש גבר שיש לו הרבה מאד טוב אך יתכן והוא לא הגבר ה"אדיאלי" מבחינת החזות שרצית.

אנחנו לא יודעים בהכרח עם אותו "אידאל" היה דווקא מתאים לנישואין.. ולעתים יכול להיות גבר אידאל ולא בהכרח תיווצר משיכה...

אילו היית מתארת דחייה, התשובה שלי הייתה ברורה יותר.

כאן את מתארת פגישה ראשונה, יכול מאד להיות ששווה דווקא מההיכרות שלך עם עצמך, לתת צ'אנס לעוד פגישות ולראות איך מתפתח הקשר. דבר נוסף, יש דברים שהם ניתנים לשינוי, אחד מהם הוא משקל - וזה הולך לשני הצדדים...

נשמע לי ששווה לתת סיכוי לפגישות נוספות ומה שמחזק יותר, זה הרצון שלך "להיפתח" לעוד אופציות (שאין זה אומר להיות עם גבר שאינו מושך אתך לבסוף כמובן...)

אני מפנה אותך לפורום מקצועי בתחום שישפוך אור נוסף על שאלתך.

בברכת חג שמח ובהצלחה!








 
טלי צרקינסקי  
11:51 09.04.15
לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: מין וסקסולוגיה.
 
מיה
18:16 05.04.15
היי לכולם, אני בת 22, יש לי עבר של אנורקסיה לאו דווקא זה קשור אבל בכל זאת אומרת. היו לי כמה מערכות יחסים, אני בחורה נאה, מתחילים איתי הרבה גברים ועל פניו הכול בסדר. הבעיה הגדולה בחיי היא שאני לא יודעת מה זאת אהבה. אני לא חושבת שאי פעם אהבתי ויתרה מכך אני לא מצליחה לאהוב. אני מתוסכלת בטירוף. אני יוצאת עם גברים מנסה למשוך קשרים לאורך זמן ולתת להם צ'אנס ולא להיפרד כי אני מנסה להאמין שאצליח לאהוב אם רק אתן לזה עוד קצת זמן ואני פשוט לא מצליחה. אני מרגישה כמו חייזר. שמעתם ? שמעתם על בחורה שלא מצליחה לאהוב? לא יודעת לאהוב? ולא יודעת מה זאת אהבה? כל נשיקה שהייתה לי עם מישהו גם עם מישהו שיצאתי איתו שנתיים וגם עם מישהו שיצאתי איתו חצי שנה לא התרגשתי, זה היה כ"כ טכני מבחינתי, סטטי, לא עם רגש. גברים תמיד רצו אותי אבל אני בסופו של דבר בחרתי ללכת כי כלום לא מילא את הלב שלי. אני יושבת בחדרי מול המחשב נייד, לבד ודמעות מתחילות לזלוג מעיניי. איך ייתכן שאני לא מצליחה לאהוב? זה נוגד את טבע האנושות...כולם אוהבים..ותמיד ככשאלתי איך מרגישים שאוהבים אמרו לו שפשוט מרגישים ושיש פרפרים אבל לי זה מעולם לא קרה.... מה דעתכם?
 
עדי בדיחי  
22:23 05.04.15
שלום לך מיה,

נשמע אכן מתסכל ולא פשוט. נשמע שאת דואגת לא רק מהעובדה שטרם פגשת אהבה בחייך, אלא מכך שאינך יודעת מהי התחושה, מתי לזהות, איך להביא את עצמך לנסות "להרגיש".

כנראה שלא סתם הזכרת את היותך מתמודדת בעבר עם אנורקסיה, שהיא מצב נפשי ורגשי לא קל. לצאת ממצבים כאלו דורש הרבה כוחות, משאבים, מודעות עצמית ותמיכה סביבך.

יתכן ומה שאת מתארת הוא באמת "עינין של זמן", וזה יגיע כשזה יגיע, ואת תדעי כשזה זה- כמו שאומרים לך בסביבה. ויתכן ומדובר במשהו עמוק יותר, שצריך לברר אותו- מהו מקור העינין. האם הדבר קשור לדפוסים אשר גדלת עליהם- של היקשרות, קירבה, אהבה עצמית, אהבה לאחר, שיתוף, הזדהות עם האחר ועוד- כל מיני מרכיבים הקשורים ל"אחר". אולי דווקא מצבים קונפליקטואליים בעבר, הקשורים ליחסי אהבה- לא חובה עם בן זוג דווקא. אולי "טראומות" (לכולנו יש את החוויות הקשות יותר, לא פעם הן גם יכולות להביא למצבים שאנחנו נמנעים מקירבה, כי חווינו משהו והנפש מגנה על עצמה). יכולות להיות הרבה סיבות ומקורות.

אני לא בטוחה שצריך "לפתוח" ולנסות להבין דווקא עכשיו. ניתן לחכות קצת ולבדוק מה קורה בקשרים האחרים. מצד שני, אם הדבר מאוד מאוד מציק לך- ניתן לגשת לטיפול ולנסות לברר יחד עם איש מקצוע ורק בהדרכתו- מה מקור העינין-אם בכלל יש כזה. אני לא ממהרת להמליץ לך על זה, כי לפעמים כש"חופרים" ופותחים- גם שם יש התמודדות, ולפעמים הזמן באמת עושה את שלו ומצליחים להיקשר ולאהוב, ומשהו נפתח שם. בגלל שציינת את עברך, אני מניחה שהיו גורמי תמיכה בהם פגשת, ואולי ניתן אפילו לפנות למטפלת שאת כבר מכירה.

לסיכום, אם החלטת להמשיך עם זה הלאה ליעוץ- כדאי לפנות למטפלת עם ניסיון גם בתחום הפרעות אכילה, מטפלת פרטנית. יש טיפולים מסובסדים דרך קופות החולים, הביטוחים המשלימים ודרך שירותים חברתיים בעיריה. כולם מומלצים.

בברכת חג שמח,
 
מיה
20:38 06.04.15
 
יונתן
21:01 02.04.15
הסיפור שלנו התחיל בגיל 17
הכרנו בפייסבוק היא מאותה עיר שלי , נפגשנו והתחברנו זאת אהבה ראשונה שלי .
בתור גבר תמיד הייתי נועל אותה , לא נותן לה לצאת וממש מקשה עליה . מצד שני קיבלתי גם תמיכה מהצד שלה ו"דיווחים" על הסדר יום שלה
הגיע הגיל והילדה התבגרה , סיימה את הבית ספר התחילה לצאת לראות עולם ולגלות . ואני עדיין הייתי נועל , מתנהג בגועל וכופה עליה לא לצאת בשבילי .
מפה לשם היו ריבים פרידות קללות " ולא אני לא איזה ערס ממשפחה שבורה "
הרגשתי חוסר בחום שלה , התחלתי לצאת ולשרוף אלפים על נערות ליווי וסמים .
הייתי עובד מרוויח 9 אלף
ו11 אלף מוציא על הנאות . ועוד מבקש הלוואות מהבנקים , יום אחד החלטתי לשתף אותה ולהסביר לה שזה מהסיבה שרציתי להרגיש טוב ובידיים טובות והחום שקיבלתי מנערת הליווי יותר חזק משלה ואני עדיין אוהב אותה , נפרדנו חזרנו .
עוד חצי שנה ריבים שטויות ממשיכים
עד הריב הרציני ששינה את התמונה , נפרדנו והיא הלכה אם מישהו לבית .
פה אני תכננתי כבר נקמה בבחור ומשהו בי עצר אותי איזה נקודה שאלוהים כיוון אותי אליה וביקש ממני להירגע . הלכתי לבחור דיברתי איתו והוא נשבע לא שלא קרה כלום איכשהו גיליתי שקרה משהו. יום שלם מהבוקר עד הלילה עשיתי סמים
והלכתי לעבודה שלה , דיברנו בסדר בלי להרים את הקול וכשאמרתי לה שאני יודע היא קראה לי בן זונה , תפסתי אותה בכתף וצעקתי עליה את לא מתביישת להתנהג ככה ועוד להסתיר ממני , כשאני עשיתי טעויות אני ידעתי לבוא לספר לבד ולא שמעת מאף אחד . למה את מתנהגת ככה ?
נכנסתי חזק יותר לסמים וראיתי אותה פורחת מתחילה לצאת , שלחתי הודעות לאבא שלה וצלצלתי והטרדתי את המשפחה , הגישו עליי תלונה והמשטרה עצרה אותי קיבלצי מעצר בית וצו הרחקה ,
סיימתי את המעצר וכמובן טסתי לבירת הסמים בעולם אמסטרדם
עישנתי כמה שיותר . והייתי לבד , העלאתי שלב .. לקחתי פטריות הזייה , מה שעבר לי אני לא אתאר , המשפחה הבינה שקרה משהו ושינו לי את תאריך החזור , הגעתי לארץ התאשפזתי בהסכמה בבית חולים פסיכיאטרי והרגשתי אלים . אלים מאוד
 
יונתן
21:07 02.04.15
אני לא זוכר מה קרה , ניסיתי להתאבד . תקפתי רופאים שניסו להרגיע אותי , נעצרתי ישבתי בבית מעצר באגף אם כל הרוצחים והאנסים 64 ימים .
כמובן הסתדרתי ת לא הטרידו אותי לא הציקו לי , היה רק פעם אחת שניסו לחתוך אותי והצטרכתי להגן על עצמי וזרקו אותי כמו כלב ,
אחרי שהחזירו אותי לאגף והיה לי טלפונים , צלצלתי לאימא שלה "ההורים שלה גרושים"
הייתי בקשר מדהים אם אימא שלה למרות הכל תמיד אני בסדר ואני צודק מבחינתה . התחלנו לדבר ואמרתי לה שתגיד לה שאני רוצה לדבר איתה .
שיחה ראשונה מהכלא ניתוק . שיחה שנייה מה אתה רוצה ניתוק
שיחה שלישית "תקשיבי אני לא רוצה ממך כלום אני בן אדם חדש נגמלתי מהסמים ואני רוצה שיהיה לך רק בהצלחה בטירונות ובהמשך החיים .
ופתאום הדמעות הראשונות שלי בחיים נזלו . כשראיתי את ההורים שלי אחרי חודשיים לא בכיתי . והקול שלה מפיל אותי .
ביום שהיא הייתה צריכה לבקר אותי
השתחררתי למעצר בתנאים מגבילים בבית
חודשיים בתוך הבית . משתגע
והיא חזרה אליי
"למה חזרת אליי ? אני חרא בן אדם . סמים נערות ליווי , הנאות של רגע מה את צריכה אותי "
והיא ענתה " אני רואה שהשתנית , הבית סוהר שינה אותך . אתה גם התחזקת מניח תפילין ואני מאמינה לך שאתה אחר " .
באותו רגע הרגשתי הזדמנות שנייה לחיים ולהכל .
ובאמת השתניתי . אני בן אדם אחר לגמרי ואני לא מאמין איך הגעתי למצב הזה .
אני והיא היינו ביחד מאז חצי שנה . לא מחזיק אותה לא מציק אותה לא מאיים על ידידים שלה ולא מפריע למהלך החיים שלה .
פתאום שנהייתי בן אדם . אשכרה בן אדם !!!! קם בבוקר מניח תפילין עובד , מבשל לה בסופי שבוע מפנק קונה נותן דואג מעניק מכבד ,
אני בן אדם אשכרה שונה !
פתאום היא מפקפקת באהבה .
היא לא יודעת אם היא אוהבת אותי .
אני לא מאמין שזה קורה לי !
אני אשכרה לא מאמין
כל יום אני מברך את זה שכל הסיפור קרה , למדתי המון על החיים . ועל עצמי
 
יונתן
21:11 02.04.15
האם אני מטומטם ?
היה לי אלף ואחת הזדמנויות לצאת אם בחורות איכותיות ממנה
ופשוט נתקעתי בה .
עברה שנה וחצי מאז כל הסיפור אני בן אדם אחר לגמרי לגמרי
ונפל עליי הקטע הזה שהיא מפקפקת באהבה פתאום , זה שאני מתנהג כמו גבר מכבד מתנהג יפה ולא אובססיבי ברמות כמו פעם . הורידה לה ממני ?
 
טלי צרקינסקי  
14:15 05.04.15
יונתן שלום,

מענה זה ניתן על ידי עדי וטלי - מנהלות הפורום.

אתה מתאר כאן מספר התמודדויות לא פשוטות, שכל אחת מהן בפני עצמה, זקוקה לזמן ולהתייחסות מקיפה ומקצועית.

עברת תקופות לא פשוטות כלל, המצוקה שלך מובנת וצריכה לקבל מענה רחב יותר מאשר שניתן לתת במסגרת של פורום.

ניתן לפנות ללשכה לשירותים חברתיים באזור מגורייך לבדוק בדיוק מהם צרכייך היום ואם יש משהו נוסף שיש בו צורך להתחזקות (להם האפשרות להפנות לכל גורם נוסף).

מה שגם יסייע לך להתמודד במשבר מול בת זוגתך ובכלל במערכות יחסים ובחייך.

אין לנו ספק שאם תפנה בדרך הנכונה לקבל את הטיפול המתאים, אתה תוכל לשגשג ולהצליח במטרות חייך.

מאחלות לך הרבה הצלחה,

עדי בדיחי טלי צרקינסקי
אני בת 22, היינו יחד שנתיים. לא היה טוב- כל הזמן היינו רבים ובאמת לא התאמנו בשום מישור, אבל נשארנו יחד כי זו הייתי זוגיות רצינית ראשונה בשביל שנינו ולא ידעתי איך זה צריך לעבוד. הוא נפרד ממני אין ספור פעמים אבל אני לא שחררתי, תמיד רציתי לתקן והאמנתי במשפט שהוא היה תמיד אומר לי בהתחלה: אין זוג מתאים יש זוג מותאם. היו ניסיונות גם לתקן מצידו אבל הוא פשוט התייאש ועזב.
אני מקבלת את זה שלא כולם חייבים לרצות אותי או לאהוב אותי, אני יודעת שאני קשה וזה בסדר להפרד. אבל הוא פשוט ברח, אמר לי שזה לא יעבוד בינינו ויצא מהדלת, לא נתן לי להגיב. הריבים האחרונים היו כל כך מכוערים, הרגשתי שהוא רומס לי את הנפש. אני נפתחתי בפניו כמו שלא נפתחתי לאף אחד בעולם והוא אמר לי שאני בן אדם שפל ורע, שהוא לא רוצה את האהבה שלי אליו, שאף אחד בעולם לא אוהב אותי ושלא תהיה לי זוגיות אף פעם. את כל זה הוא אמר בחיוך ובנועם האופיינים שלו, לא יכלתי אפילו לכעוס עליו.
עברה חצי שנה והכאב לא עובר לי. מעט התמימות שהייתה לי נעלמה ואני פשוט לא מאמינה יותר בשום אדם. אני מרגישה את כל שליליות העולם הזה בצורה כל כך חדה וחיה ורוב האנשים סביבי פשוט לא מבינים אותי, הם אומרים שאני מרירה מדי לגילי. אין לי כסף לטיפול פסיכולוגי, אבל אני מרגישה שהשפיות פשוט חומקת ממני.
מה לעשות?
 
נועה
16:40 04.04.15
הלכתי לפסיכולוגית במימון חלקי דרך הקופה,אבל אחרי מספר טיפולים היא אמרה שהיא לא יכולה לטפל בי יותר והמליצה לי על טיפול שיתאים לי (dbt משהו), שהוא לא דרך הקופה.
 
טלי צרקינסקי  
19:59 04.04.15
עדן שלום,

זה בוודאי כואב כל החוויה של פרידה מחבר, מערכת יחסים עם טלטלות רגשיות, שמוסיפה על הטלטלות הרגשיות שקיימות.

לאחר מכן אני יכולה לתאר את החוויה מול המטפלת שהיא ציינה שאינה יכולה להמשיך ויתכן וזו חוויה נוספת של נטישה.

אני מאמינה שהמטפלת זיהתה שיהיה הרבה יותר נכון עבורך סוג מסוים של טיפול (אכן קיים טיפול כזה כפי שאת מציינת כאן, DBT).

את יכולה לקרוא עליו באינטרנט. זהו טיפול שמיועד לכל מיני אנשים עם התמודדויות והמטרה שלו היא להשיג שליטה בכל מיני דפוסים שיש לאדם (כעסים, ועוד הרבה.. ו"לעלות" מדרגה יחד עם המטפל בכל פעם עפ"י מטרות הטיפול)..

קשה לאבחן דרך הפורום ואם המטפלת המליצה על טיפול כזה, כנראה היא יודעת מהי המלצתה מהיכרותה עמך וכדאי באמת ללכת לטיפול שיכול להטיב אתך ולקדם אותך.

המטרה בטיפול היא לעבוד בדיוק במקומות האילו שחלק מהם את מעלה.
התמודדות עם החוויות שמלוות אותך חצי שנה אחרי, מה קרה בזוגיות, החוויה של "השחרה" של המציאות (שהיא לרוב "גם וגם") את מציינת "אני קשה", איך לעזור לך להבין ולטפל ולשנות דפוסים פחות בונים ותורמים לך ביחסים עם אנשים (ואני מאמינה- עם עצמך).

מה שחשוב, שאת מודעת ואת מוכנה לקבל טיפול, לא כל אדם מגיע למקום כזה וזה מאד ראוי להערכה.

ואכן כדאי להתחיל ולא להיות לבד עם תחושות המרירות, הכעס והכאב.

ספציפית לגבי טיפולים של DBT הייתי מציעה לך לבדוק:

האם יש במרפאות האזוריות לבריאות הנפש (אשר פתוחות לקהל הרחב והטיפול בו ללא עלות) טיפול מסוג זה

האם בכ"ז יש מטפלת שיש לה התמחות ב DBT בקופ"ח.

הייתי מנסה לשתף את משפתחך. את הורייך. שאת עוברת תקופה לא פשוטה (זו לא בושה) ואת רוצה לטפל בדברים על מנת להטיב עם עצמך להמשך הדרך בתחומים שונים ולבחון האם יש להם האפשרות להשתתף אתך בעלות הטיפול (במקרה של טיפול פרטי (יש בנמצא מטפלים רבים בשיטה זו) או אף להשתתף חלקית בטיפול).

אני מאחלת לך הרבה הצלחה וחג שמח!

 
יסמין
21:29 01.04.15
שלום לכולם,
אני התחתנתי לפני כשנה
חשוב לציין שעוד לפני היו לי המון הסתייגיות
לגבי להביא ילדים לעולם ולא תמיד הצלחתי
להבין למה אנשים עושים את זה
אז עכשיו שנה אחרי החתונה הבן זוג
שלי החליט שהוא רוצה להביא ילדים לעולם
הבעיה היא שאני ממש לא מוכנה לזה כרגע
לא רואה בזה משהו שאני רוצה
ואני מפחדת שגם לעולם לא ארצה
הוא מבחינתו יכול לחכות למתי שאהיה מוכנה
אבל כמו שאמרתי אולי לא אהיה מוכנה לעולם??
כשהעלתי בפניו את הדברים אמר שזה
משהו שהייתי צריכה להגיד לו בתחילת הקשר
הרבה לפני החתונה ושאם היה יודע
לא היה ממשיך איתי את הקשר
אני נורא מפחדת ולא יודעת מה נכון לעשות
במצבים כאלה
אני אוהבת אותו ומצד שני מפחדת לאכזב אותו
שאולי באמת לעולם לא אחוש בייצר
הזה להביא ילדים
הוא אמר שמבחינתו אין אופציה כזאת
אני לא יודעת מה עושים
עזבנו את השיחה פתוחה ובינתיים
מתחמקים מלדבר על זה
אשמח לעצה עזרה אבל בבקשה
בלי לשפוט

תודה רבה לכל העונים
 
טלי צרקינסקי  
06:23 02.04.15
יסמין שלום,

ראשית, זה בסדר להרגיש את מה שאת מרגישה ולבחור את החיים שאת רוצה לבחור אותם. יש זוגות שחיים ללא ילדים, אנשים שחיים ללא נישואים, רווקים ורווקות ויש זוגות שמקימים משפחה וגם שם יש מתחים לעתים לא מעטות לגבי מספר הילדים וכו'...

באופן כללי, היום יש יותר ויותר סגנונות חיים שאנשים בוחרים לחיות.

המצוקה שאני קוראת מדברייך שהייתי רוצה להביא אותך להדהד בהם:

1. האם את שלמה עם ההחלטה והחשוב הוא, מאפשרת לעצמך את המקום והלגיטימציה להיות בה.

2. חשוב שהדברים ביניכם נפתחו, חשוב גם לבחון האם זה בהכרח חייב לסיים את הקשר והאם שווה לבחון אפשרות של טיפול זוגי שיכול לאפשר: התבוננות פנימית לגבי הרצונות שלכם והזוגיות שלכם היום, התהליכים של כל אחד מכם כאדם וכזוג (לעתים טיפול עוזר להישאר, לעתים הוא עוזר להיפרד יפה). אפשרות נוספת, היא ללכת לפגישות עם איש מקצוע לבד. המטרה בטיפול אינה "לתקן" אף אחד. אלא לבחון, לבדוק, להגיע לתובנות ולעומק, מה שיכול לעזור מאד להבין את עצמך ואת רצונותייך וצרכייך.

3. האם זה נושא שהיית רוצה לבחון אותו עוד, או שהוא סגור אצלך.


נתון חשוב חסר בהודעתך הוא בני כמה אתם. ציינת שבעלך מוכן לחכות לך. עולות כאן שאלות. קשה לצפות את העתיד. יתכן וכל אחד מכן ישנה דעתו, יתכן שלא.

אך לגיל יש משמעות גם בהקשר זה. גם בהיבט פיזיולוגי, גם בהיבט אחר - אם צעירים מאד, לעתים עוד לא בהכרח יש חשיבה בנושא..

אם אסכם, אציין שהייתי בוחנת אם עצמך אם את זקוקה לתהליך נוסף על מנת לברר עם עצמך מה את מרגישה שם, על מנת שתהיה לך תמונה ברורה יותר של רצונותייך.


אני מאחלת לך ולכם הרבה הצלחה וחג שמח!



 
מיה
19:46 31.03.15
היי,
אני בת 22 ואני יוצאת עם בחור בן 34 כבר-4 חודשים. הוא ג'נטלמן, מכבד ואוהב. אנחנו נהנים ביחד ומדברים כל יום כמה פעמים ביום בטלפון. יש לציין שהוא יותר יוזם ממני ומראה יותר אהבה ממני-מכל הבחינות. אני סטודנטית שנה א' (שהיא כאמור לחוצה) ועובדת בנוסף ללימודים, הוא לעומתי כבר אחרי התואר עובד בעבודה בתחום לימודיו, וגר בדירה לבד. במרבית הפעמים הוא זה שיוזם את הפגישות ושואל מתי ניפגש או מתי בא לי להיפגש, הוא זה שיותר מתקשר ומעוניין להיפגש ואני לעיתים קרובות יחסית נאלצת לדחות זאת ליום אחר כי אני לחוצה בלימודים או עובדת עד מאוחר ואז מותשת וכל מה שאני רוצה זה רק להגיע הביתה וללכת לנוח. כמובן שאני מרגישה אי נוחות כשאני אומרת לא "מאמי היום אני חייבת להישאר בבית לעשות עבודה" או " היום אני עובדת עד מאוחר" אבל המצבים האלו קורים בסופו של דבר והם קורים יחסית הרבה. (מסתבר שזוגיות זו חתיכת מחוייבות). בכל אופן הוא עשה איתי שיחה ואמר לי כי אנחנו לא נפגשים הרבה (הוא צודק באמת) הוא טען שאנחנו לא מתקדמים בקשר כי אנחנו לא נפגשים מספיק וככה אנחנו מתרחקים, הוא אמר שהוא רואה את עצמו מציע לי לעבוד לגור איתו בעוד כמה חודשים אבל לשם כך אחנו צריכים לחזק את הקשר, להיפגש יותר, להתקרב יותר גם מבחינה אינטימית וכו'. אמרתי לו שהוא צודק לחלוטין והסברתי שלפעמים עם כמה שזה לא סביר אצל בחורה לפעמים קצת קשה לי בזוגיות ואני "מעופפת". אני נמצאת בתסבוכת עם עצמי. הבחור בגילו (34) מבחינתו לרוץ בקשר ולהגיע למגורים משותפים וחתונה ובצדק ואני פתאום נלחצת מההצהרות האלו כי ...רגע, אני לומדת ועובדת ואני לחוצה להיפגש איתו ואני יוצאת משווי משקל בתוך כל הלחץ הזה ... מה הצעתך? להמשיך בקשר ולראות לאן הכיוון זורם? או לחתוך את העניין ? אוד מאוד לתשובתך !!
 
טלי צרקינסקי  
07:14 01.04.15
מיה שלום,

מהדברים שאת מעלה ניכר כי את נתונה בלחצים במספר היבטים:

היבט אחד הוא הלימודים, הרצון להצליח, המטלות שיש בתואר, בשנה ראשונה שהיא תחילת הלימודים האקדמיים.

היבט נוסף הוא הקשר והשילוב של הקשר בתוך כל מה שאת עסוקה בחיים שלך.

יש כאן, בעייני, מעבר לנושאים הקונקרטיים, גם היבט רגשי שאת נוגעת בו והוא החשש מהתקדמות של קשר, מה יהיה שם, האם תהיה התקדמות בקשר, מה זה יעורר אצלך.

חשוב להיות מודעת לכל הדברים האלו שעולים אצלך.

ראשית, זה בסדר להרגיש את כל זה, זה טבעי.

נשמע שבן זוגך הוא בחור רציני, שהוא רוצה אתך קשר רציני וטוב ושאת חשובה לו.

הייתי מנסה להפריד (את עם עצמך) אילו קולות הן של חרדה מפני קשר ואילו הן של מתח הלימודים ועוד.

כי ניתן לשלב קשר זוגי גם בתוך לימודים, עבודה ועוד.

בן זוגך צודק במה שהוא אומר לך שעל מנת להתקדם בקשר ואם יש תכנית בהמשך למגורים משותפים, רצוי להיפגש, להתקרב ולהכיר טוב יותר.

אני לא יודעת איך ההרגלים שלכם בזוגיות, האם את לנה אצלו מידי פעם? האם הוא אצלך?

האם אתם נפגשים ולאחר הבילוי נפרדים וכל אחד חוזר לביתו?

האם יש יחסים אינטימיים?

אם זה מקובל עליכם, הייתי ממליצה לך לעשות חלק מהמטלות ללימודים אצלו ולשלב את זה עם בילוי משותף. לאט לאט מכניסה את התכנים שלך, העולם האקדמי, העבודות וכו'.. אל המרחב המשותף, אך את תלמדי לבד. יהיה לכם יותר קל לשלב עם זה בילויים ולהיות יחד גם בזמן זה.

זוהי הצעה שיכולה לאפשר לכם להיפגש יותר וגם לך - ללמוד.

זה בהנחה שיש מוכנות ללינה משותפת מצד שניכם ומצידך (יותר קל).

נקודה נוספת היא האם יש הלימה בין התקדמות הקשר מבחינתך ובין התקדמות הקשר מבחינתו. ממה שאת מעלה, הוא רוצה יותר לקדם את הקשר מהר ואת יותר מהססת (=ללא שיפוטיות, רק "מניחים את הקלפים על שולחן"). יתכן וזה גם נושא הגילאים שציינת.

שגם כאן חשוב לבחון מה החשש שעולה, לדעת שתמיד אפשר לבחון, לנסות, לראות, לבדוק.. יתכן והקשר יהיה לך מאד טוב. יתכן והקשר פחות יתאים.. אך תלמדי יותר מהתקדמות הקשר, עלייך, עליו, על זוגיות.

ציינת שאתם נהנים ביחד - זה חשוב.

ממה שאת מעלה, לא נראה שיש סיבה להפסיק את הקשר, אלא דווקא לנסות לבחון אותו ולהתקרב יותר, תוך התחשבות האחד בשנייה ובחינת הצרכים המשותפים, שיחה גלויה ותקשורת פתוחה, כמו שמומלץ שיהיה בכל קשר זוגי.
ואם את מרגישה שאת זקוקה ליותר זמן להליך כמו מגורים משותפים - זה בסדר לדבר על זה. זה חשוב שתהיה ביניכם תקשורת.


אני מאחלת לך הרבה הצלחה,



 
קארין
14:23 27.03.15
שלום

אני בחורה בגיל 25, אוטוטו בוגרת תואר שני,, עובדת בעבודה מסודרת,,
יש לי חבר מזה כשבע שנים,, נפרדנו מס פעמים בעבר לזמן קצר וחזרנו.. בזמן פרידתינו פרקתי עול עם שני ידידים, ולזמן קצר,, בנוסף הכרתי גבר מרשים משכיל, וורבלי,, חכם,, אך הוא היה נמוך וזה הפריע לי, , נפרדתי ממנו , וגעגועיי לחבר גרמו לי לחזור אליו..
החבר עובד בעבודה מסודרת ממוצעת, שאני לא מרוצה מעבודתו ועיסוקו, היעדרויות רבות מהבית,, כעת בתחילת לימודיו לתואר ראשון במכללה, ובתחום שבו הוא עוסק. ולאחר שלחצתי אותו ללמוד
בתחילת דרכנו היינו זוג אוהבים אולטימטיבי. זוג יונים.
לציין, חברי מעריך אותי מאד,, אוהב ומפנק ויעשה בשבילי הכל..בטוחני שיהיה אבא נהדר לילדים שלנו בעתיד.
מאידך, הוא "עצלן" לא משקיע בעצמו,, השמין מעט והתחיל להקריח, פחות מפריע,, לא משכיל ,,חסר בטחון לפעמים,לא כריזמטי,,,חסר חכמת חיים..,, איננו רחב אופקים כמוני.
לפני כחצי שנה התארסנו,, לא הייתה כל התייעצות וא שיתוף שלו עימי ,לפני האירוסין, הוא והוריו הזמינו את הוריי ,, והאירוסין היה הפתעה בשבילי..מחד שמחתי והייתי מאושרת,, מאידך,, ההפתעה לא הייתה לטעמי..
קבענו להתחתן בעוד כ ארבעה חודשים,,,
אני לא שלמה עם הנישואין,, אני חושבת שמגיע לי בן זוג בהרבה טוב יותר.. משכיל כמוני, כרימטי וורבלי,,חכם..יש ימים שאני שלמה עם המהלך ויש ימים שאני רוצה לפרק הכל..
חבר טוב וחכם מאד בוגר ממני בהרבה שנים,,לדבריו,, התבגרתי והשכלתי במהלך השנים המודעות העצמית שלי גברה מאד,, ומאחר שלא היו לי מערכות יחסים עם גברים נוספים בחיי בכדי להשוות ,, לדעתו אין מושלם, ולפעמים צריך לדעת להתפשר., אך אני צריכה להיות שלמה עם כל החלטה שאחליט..להתחתן או להיפרד..
אני מפחדת להתחתן ולהצטער ולהתגרש בעתיד, אני מרגישה שחתונה זה פספוס של בן זוג טוב ואיכותי יותר,, אנא מכם תייעצו לי מה לעשות
תודה וחג שמח
 
טלי צרקינסקי  
15:05 27.03.15
קארין שלום,

נשמע שאת מרגישה שדברים "יצאו משליטתך".

אירוסין הם לא "הפתעה". על אירוסין מחליטים שני הצדדים, מדובר בצעד משמעותי בחיים.

את מרגישה שיש הרבה טוב בבן זוגך, מאידך את חוששת מפערים שיש ביניכם.
חשוב לציין שיש דברים שמשתנים בתוך זוגיות ואנשים משפיעים אחד על השני (לא ממקום של לשנות אחד את השני אלא משהו שקורה בדינמיקה הזוגית).

גם דברים כמו להשקיע בעצמך, משקל, לימודים ועוד.. ניתנים לשינוי, כמובן רק אם האדם מעוניין בכך.

לגבי החבר שהתייעצת אתו, אני מסכימה אתו שאין מושלם וכן שחשוב שתהי מספיק שלמה עם החלטה שאת מקבלת, לכאן ולכאן.

אין שלמות באף אדם, אין שלמות בזוגיות, אך חשוב שתרגישי שזה הבחור שאת רוצה לחיות אתו, לקום לצידו בבוקר ולבנות אתו את העתיד.

לפני חתונה עשויים לעלות חששות וזה טבעי. מדובר בשינוי גדול, בהחלטה משמעותית, נכון שאינה בלתי הפיכה, אך כפי שכתבת, אינך רוצה להתחתן בתחושה שאת אולי תתגרשי אח"כ.

ממה שעולה מדברייך יש מספר נקודות לחשיבה בעייני:

1. לנסות להחזיר את הרגשת השליטה לעצמך. האירוסין לא קראו בגללו ולחשוב מה החלק שלך כאן.

2. לתת מקום לכל הרגשות שלך לעלות ולקבל אותם ללא שיפוטיות עצמית. להבין שזה בסדר להרגיש רגשות שונים, אך לנסות להבין האם זה בן הזוג שאת רוצה לחיות אתו.

3. הפרדה נוספת חשובה. את מעלה הרבה את נושא ההשכלה/חכמת חיים. יש זוגות שנישאים גם עם פערים בהשכלה... לשאול את עצמך: האם יש לך על מה לשוחח אתו, האם אתם מצליחים לפתח תחומי והתעניינות משותפים? האם יש ביניכם תקשורת טובה?

4. מה חיבר אותכם בתחילת הקשר אחד לשני? היה משהו כזה. שווה לנסות להיזכר מה זה היה. האם הוא קיים כיום.

מתוך כל אילו לנסות להבין עד כמה פשרה זו היא גדולה עבורך או אפשרית והאם ישנם דברים שהם טובים בקשר ויאפשרו אותו להתקיים ולהתפתח.

במידה ולא, לצמצם למינימום את הפגיעה בך ובבחור...

מאחלת לך הרבה הצלחה בכל החלטה,













 
קארין
20:59 27.03.15
הי..
תודה על המענה המהיר,,
אני שואלת את עצמי,, אם הייתי פוגשת אותו היום,, סביר להניח שהוא לא היה מעניין אותי כלל..
מה שחיבר אותנו בתחילת הקשר,,? הוא חיזר אחריי תקופה ארוכה והתרצתי..הייתי עוד ילדה בת 17, צעירה מאד.. עם הזמן הכל השתנה..המודעות עצמית גברה,, החשיפה לאנשים אנטלקטואלים,, הרצון להמשיך ללמוד ולהתפתח, לסיים תואר שני,,בהמשך, דוקטור,, גרמה לי לחשוב שמגיע לי הרבה יותר...
לציין שהוא בו גילי..
ההתרגשות היום,, לא כמו אז, כנ"ל יחסי האישות בנינו
תקשורת טובה? רק בנושאים אקטואלים שוטפים ,, ולא בנושאים אינטלקטואלים..
הוא מושפע עדיין מהוריו,, וכנראה האירוסין שתכנן היו מצד הוריו..לא מספיק בוגר...
אני ניראת מצויין ומחוזרת מאד...
הוא משתדל ועושה הרבה למעני ,,, אני בטוחה שהוא יהיה בעל טוב,, אבא טוב,,
מאידך,, לא רוצה להתחתן מתוך פשרה, , קשה לי מאד להתפשר על בנוניות..
אני שואלת את עצמי? האם לפרק את הכל ולהתחיל מחדש? או להמשיך יחד איתו בתקווה שהזוגיות תשפיע על הקשר לחיוב והכל יסתדר..

מה עושים,, ההחלטה קשה.? תעזרו לי להחליט

האם יעוץ של מטפל זוגיות מקצועי יכול לסייע ולתת לי כיוון
תודה
 
טלי צרקינסקי  
08:55 28.03.15
קארין שלום,

יתכן מאד, כפי שאת מציינת שצרכים שהיו לך בגיל 17, הם שונים מהצרכים שיש לך היום, 8 שנים אחרי.

השאלה שאת מעלה כאן, באמת שלא ניתן לחרוץ לכאן ולכאן באופן חד משמעי.

חשוב מאד לעשות הפרדה האם זה חשש טבעי שעולה לפני נישואין ולבין חשש שאת לא תקבלי מענה לצרכים שהם חשובים לך אישית.

יש כאן שאלה האם היה תהליך של התלבטות לפני קביעת מועד החתונה? כי ברגע שנקבע המועד אני מניחה שמתחילות ההכנות אליהן.

לשאלתך, שיחות עם איש מקצוע עשויות בהחלט לעזור במקרה הזה במספר היבטים:

לעזור לך להבין מה הצרכים שלך היום

להבין מה קורה בזוגיות שלכם היום

לנסות לזהות דפוסים שונים שקורים לך בקשר (האם ההישארות היא מנוחות, מחשש לא למצוא מישהו אחר (=לא נראה לי שזה המצב), לדעתי זה יותר בכיוון של קיום של תכונות טובות מאד לצד מה שציינת אצל בן זוגך.

לנסות לבחון ולעשות הפרדה בין חששות לפני נישואין לבין החזרת השליטה לידייך למה את באמת רוצה.

אין כאן ספק שבמקרה של התלבטות כזאת כדאי שאדם מקצועי ייפגש אתך, זה יהיה יותר מקצועי ועמוק מעצה שניתן לתת בפורום. חשוב לציין שאיש מקצוע לא מקבל את ההחלטה במקומך, הוא יכול לשקף, לעזור לך להבין וזה מאד יקל עליך בהבנת המצב.


אני מאחלת לך הרבה הצלחה,
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  209  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
מיניות   גירושין   רומנטיקה   בגידות   אינטימיות   נישואים   משבר זוגיות   פחד מזוגיות   זוגיות במשבר
RSS RSS פורום יחסים, זוגיות ונישואין