בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים משפחה, הורות, זוגיות»פורום יחסים, זוגיות ונישואין
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום יחסים, זוגיות ונישואין

פורום יחסים, זוגיות ונישואין יעזור לכם לתקשר ולהחזיר את הזוגיות הביתה. פורום יחסים, זוגיות ונישואין ב: סקס, זוגיות, פחד מזוגיות, זוגיות במשבר, מיניות, גירושים, משפחה, הורות, זוגיות, אהבה, רומנטיקה, בגידות, נישואים, אינטימיות ועוד
מנהלי פורום יחסים, זוגיות ונישואין:
עדי בדיחי
לפרטים נוספים
טלי צרקינסקי
לפרטים נוספים
אז בקצרה, אני בן 26 וחברתי בת 23 אנחנו כ 6 שנים יחד.
חווינו לפני שנה כמה פרידות כל אחת בת כמה חודשים, והיה הרבה שקרים מצידי ובגידה בתחילת הקשר (נשיקה עם בחורה אחרת בשבוע הראשון שהתחלנו לצאת לצערי) ועכשיו אנחנו כבר שנה וחצי שוב יחד, שיקרתי המון כי היא תמיד סגרה אותי ושלטה עלי וזה היה הדרך שלי לעשות דברים שאני רוצה, מבלי שהיא תדע, לא שאני בסדר אבל זה ההסבר היחידי שלי לשקרים האלו. היו לנו ועדין יש המון בעיות, לדוגמה: קנאה גוברת מצדה, ניתקה אותי מכל הקרובים והחברים, מנסה לגרום לי להיות חבר של אנשים שהיא מתחברת אליהם. כשאני יוצא מהבית צריך להודיע לה וכמובן לעדכן כל מקום שאני נמצא אם לא מעדכן זה יוצר ריב גדול מאוד, היא לא מרשה לא לפתוח פייסבוק כי בהתחלה שיצאנו היו לי ידידות שהייתי מדבר איתך מהעבודה ולימודים שיחות לא אינטימיות אלא רגילות כמו בין ידידים.
אני מאוד אוהב אותה וכל נסיון לדבר איתה לא עוזר כבר 6 שנים שתשתנה, היא אומרת זאת אני ואני לא ישתנה ואם לא טוב לך אז תלך. וקשה לי מאוד ללכת אני אוהב אותה אבל מצד שני עומד להשתגע כבר לא מסוגל אני מרגיש בכלא.
בנוסף מקרה ספציפי שקרה שאני רוצה לקבל חוות דעת עליו, היא אוסרת עלי לצאת מהבית אחרי השעה 11 בטענה שהיא לא רוצה שכשנתחתן אני ישאיר אותה לבד למרות שעכשיו אנחנו לא נשואים וגרים בנפרד בכלל, והיא עוד טוענת שכשחבר בא לקחת ממני משהו ואני יוצא מהבית לתת לו את מה שביקש אז אסור לי לשבת באוטו ולדבר איתו כמה דקות כי זה ילדותי בעינייה והיא מתחילה לספור לי זמן אם לא חזרתי לבית בתוך 5 דקות מתחילות קללות ואיומים והסברים כמה אני חרא.
אשמח מאוד לדעתכם ומה אתם ממליצים לעשות חשוב לי לשמוע עוד דעות של אנשים כי היא ערערה לי את הבטחון היא אומרת שהיא בסדר ואני הבעייתי פה ואני מרגיש שאני לא בסדר וככה זה נורמלי לחיות. תודה רבה
 
עדי בדיחי  
22:13 06.05.15
שלום אביעד,

נשמע מורכב ולא פשוט.

מצד אחד אתה רואה באופן רציונלי והגיוני את הדברים- אתה מתאר בחורה ששולטת עליך וכובלת אותך לסוג החיים שהיא היתה רוצה שתחיו. מצד שני אתה כבול ברגשותיך כלפיה, ואף חושש שאולי אתה הוא הלא נרומלי, שרוצה לחיות חיים מלאים, חופשיים, ללא שקרים, עם ידידות וחברים אחרים. אני מניחה שאין צורך להרחיב, ואתה יודע טוב- שהקשר הזה לא בריא, בלשון המעטה.

קשר, ראשית כל, צריך להיבנות על אמון הדדי, על כבוד. אין פה את שניהם. הקללות, האיומים, ספירת הדקות, השליטה המאסיבית בחייך, לקיחת החופש שלך- כמובן שלא יכולים ליצור אמון בקשר, ובוודאי אין כבוד שלה כלפיך, לאור התיאור שלך.

כלומר יש כאן מערכת יחסים שבה יש שקרים, רמאות, הסתרות, שליטה, מצב שבו היא "מנכסת" (מלשון נכס) אותך אליה, קללות, ואוירה כובלת שאין בה טיפת חופשיות.

אתם יוצאים יחד 6 שנים, ולמעשה שניכם מאוד צעירים. כלומר הקשר החל כבר בגיל ההתבגרות שלה- ואתה היית רק בן 20, גם גיל זה נחשב בעיני אנשי מקצוע רבים ל"גיל ההתבגרות". אם הקשר היה מוצלח והיית חש בו "אתה", כמובן שלא היתה מניעה לקדם ולהמשיך אותו. אך כשאתה מתאר מצב כזה, בו אתה ממש לא "אתה", אלא "היא", לרבות התלותיות הרבה- כפי שהיא תלויה בך, היא מבקשת שאתה תהיה תלוי בה. שים לב שכשהיא מבצעת מהלכים "לא נורמליים" או לא בריאים לקשר- אתה זה שחש לא נורמלי. הייתי מתעכבת על המקום הזה- האם אתה יכול לראות את הקשר בין הדברים?

לצערי לא נוכל להרחיב בפורום, וזה לא המקום לטפל לעומק במקרה, אך הפורום כן יוכל להאיר לך את הנקודות האלה, והייתי רוצה מאוד שתחשוב עליהן. אם תחוש שאתה זקוק ליותר תמיכה, ולליווי מקצועי נוסף שיסייע לך בקבלת החלטה- כמובן יש מקום להמשיך שיחות מול מטפל/ת כמו עו"ס קלינית או פסיכולוג.

תזכור שהבחירה- רק אצלך.
 
אביעד
17:41 07.05.15
כמעט אחד לאחד מה שאתה מספר רק שאני לא עמדתי בזה וחתכתי ממנו. הוא לא רצה שאדבר עם גברים וחשב שכל גבר שמדבר איתי מנסה להשיג ממני משהו. הוא לא קיבל את החברים שלי וכמעט ולא יצא איתם ולא רצה שאצא איתם לשום מקום אך יצאתי בכל זאת לא מעט פעמים כי לא הרשתי לו לשנות אותי ככה. כל הכבוד לך ששרדת 6 שנים אני הייתי איתו 11 חודשים וגם אז היו מלא פרידות באמצע.
אם ניסית 6 שנים לשנות אותה וזה לא עובד אז לדעתי או שתאלץ לקבל אותה איך שהיא (תחשוב אם זה מה שאתה מאחל לעצמך לחיות איתו) או שתחתוך. בהצלחה. תהיה חזק
היה לי חבר 11 חודש, אני נפרדתי ממנו מלא פעמים כי הוא היה קנאי מאוד לא רצה שאני אצא בלעדיו ומצד שני לא אהב לצאת עם החברים שלי, אני לעומת זאת רוב תחילת הקשר הצטרפתי אליו כמעט תמיד ביציאות עם חברים שלו ואף פעם לא שפטתי אותם או אותו. עכשיו כמו מטומטמת ניסיתי לחזור אליו. והוא לא רוצה. למה אני עושה את זה לעצמי???? עד שהתחלתי להתגבר עליו פתאום צצו מחשבות והכל קרה כל כך מהר עד שמצאתי את עצמי אצלו בבית מנסה לשכנע אותו לחזור אליי והוא רק אומר לי כמה שזה לא יעבוד והוא בטוח בעצמו במאה אחוז. זה לא איזה סוג של פסיכולוגיה הפוכה בשקל או נקמה, הוא באמת התגבר עליי!!!! בקיצור... זה מתסכל, ואני באמת לא יודעת למה אני ממשיכה לעשות את זה אם אני זאת שבעצמי נפרדתי ממנו ולא פעם אחת! אז למה אני עושה את זה לעצמי? אולי זה כי בדיעבד הבנתי שזה כיף ונעים שיש מישהו שככה קנאי ואכפת לו ממני עד ששכחתי כמה כאב לי כשהייתי איתו? אולי אני בכוח רוצה להאמין שניתן לשנות אותו למרות שהוא לא רוצה?? כשבאתי אליו לדבר איתו הוא אמר שהוא איבד את עמוד השידרה כשהוא היה איתי והוא בחיים יותר לא יתן לבחורה לגמש אותו ככה והייתי בהלם כי אני באמת לא חושבת שהוא התגמש כמעט בשבילי, עובדה שעד סוף הקשר הוא עדיין לא קיבל את החברים שלי ועדיין לא נתן לי לצאת בלעדיו מבלי לגרום לי להרגיש חרא עם עצמי. מה עשיתי לא בסדר? אני מפחדת לחשוב שיום אחד תבוא בחורה שתצליח לשנות אותו למה שאני רציתי או לחלופין מישהי תקבל אותו כמו שהוא עם הקיצוניות הזאת שלו. כל כך קשה לי להמשיך הלאה ואני לא יודעת למה... בבקשה עזרה
 
רונית
04:41 22.05.15
היי

לי ולבעלי היה יום נישואין ,חברים הציעו לו לצאת איתם לטיול בדיוק ביום זה .

אני מעולם לא מנעתי מבעלי לצאת לטיול כזה או אחר והוא אף יצא איתם בחודשים האחרונים לפחות ל2-3 טיולים כאלה ( מדובר בטיולים בהם הוא קם מאוד מוקדם בבוקר יום שישי וחוזר כשנכנסת שבת )

בטיול הנוכחי אמרתי את דעתי לבעלי שיש מאוד מעט ימים בשנה בהם בהם מקדישים את כל תשומת הלב לבת הזוג או לבן הזוג .אנחנו זוג נשוי עם 3 ילדים קטנים .

ואף רשמתי לו בהודעה כי אם הוא יילך אני לא יכעס אך אני מאוד יתאכזב וכי אני חושבת ומאמינה באמירה שהיום אני לא יוצא עם חברים כי יש לי יום נישואין זו אמירה מאוד חזקה בה אתה אומר הזוגיות הזו מאוד חשובה לי ואני שם אותה במקום הראשון .באותה נשימה גם אמרתי לו ואף דיברנו על היום נישואין הזה שאני לא באמת מרגישה שיש לנו מה לחגוג כי עברנו שנה זוגית מאוד קשה ועל אחת כמה וכמה האמירה הזו נהיית יותר חזקה שכן הזנחנו את הזוגיות שלנו בשנה האחרונה אך היום אנו פותחים דף חדש ושמים אותה במקום הראשון .

בכל מקרה מרגישה מאוד מאוכזבת ומעל הכל מרגישה דיי במקום אחרון בסדר העדיפויות שלו האם אני מגזימה ?

הוא כל הזמן אמר לי לא נעים לי מחברים שלי - והשאלה שאני שואלת את עצמי האם מאשתך נעים לך ? אני פשוט לא מאמינה שהוא נסע אחרי שאמרתי לו באותיות קידוש לבנה את דעתי בעניין .



ייאמר לזכותו שהוא קנה לי פרחים ואף רשם הודעה
 
לולי
23:06 20.05.15
אודה למענה או להסרת הודעתי מהתאריך 19.5 תודה והמשך
 
לולי
01:28 21.05.15
היי

לולי...האמת שקראתי את כל מה שכתבת והצלחת לייאש אותי...

אני מבין את התסכול שלך וכל הכבוד לך על כך שאת משתפת אותנו בחיים הלא פשוטים בלשון המעטה...הלוואי ויכולתי לעזור לך ולשפר את מצב הרוח ולו במעט.
אני חושב ותקני אותי אם טעיתי שנכון לעכשיו או לזמן כתיבת ההודעה את לא מצליחה לראות שום נקודות זכות בזוגיות שלכם?
ושוב אני לא יודע מה באמת קורה וייתכן מאוד שאת צודקת והגיעו מים עד נפש ואז כמובן תהיי חייבת לגשת לעזרה מקצועית ולא להסתפק במענה מעל גבי הפורום.

בקיצור - איך אפשר בכל זאת לעזור לך לצאת מהפסימיות שתקפה אותך?
 
עדי בדיחי  
15:52 21.05.15
 
לולי
01:26 14.05.15
שלום. בעלי נוהג לשכב על הספה ןלצפות בטלוויזיה תוך כדי שהוא משחק באייפון וזה הדבר הראשון שהוא עושה אחרי שנכנס הביתה ואוכל. הוא מבלה כך בין שעה לשלוש ביום. דיבורים ובקשות להפסיק לא עזרו. בנוסף אין לנו תחומי עניין משותפים. הוא אוהב להיות ליצן החצר, לומר משהו מצחיק מול זרים או מוכרים כדי למשוך תשומת לב ומתבדח על הכל רוב היום. זה טרן אוף רציני עבורי. נישאתי לא מאהבה אלא מהרצון להתמסד ומהעייפות לחפש. אני בת עשרים ושבע הוא מבוגר בעשר שנים. הוא אוהב לדבר אך שיחות ריקות ושטותיות ובעיקר על מי עשה מה מתי ואיך מהפרטנרים בעבודה או ממה שקרא בפייס או שיחות על ביצוע אז נקנה זה תביאי זה תכין זה. הוא עובד שישה ימים בשבוע משבע עד שבע ואני כרגע לא עובדת (מהחלטה של שנינו ומסיבה רלוונטית). כשאני מעלה את זה שסרוח על הספה עם הפון התגובה שלו שהוא עייף שהוא תומך ושמח לתמוך בי אך האם לא מגיע לו לנוח איך שהוא אוהב. אין לא תחביבים אחרים. אדם די שטחי. אני חשה אומללה. מביטה בזוגות מאושרים ואוכלת את הלב. הוא אדם מסורבל, למרות שטוען שלא לדעתי מסוגר ועצור (לא משתף רגשותיו) לא יודע לעשות כלום חוץ מאוכל עבודתו ושינה ומרבה באלה עד בלי די. נהייתי נודניקית שמנדנדת וכלבה ומה לא. הכי גרוע זה שללא לחץ או תזכורות תמידיים אינו עושה כלום או עושה ברישול לצאת מדי חובה. לא מקשיב ולכן עושה טעויות של חוסר תשומת לב ואדישות. כבר חודשיים מבטיח לעשות משהו וכל הזמן טוען שמחר שבוע הבא ובסוף שוכח או לדעתי לא מספיק אכפת לו. זה נורא שגבר בגילו לא גברי ואינפנטיל. ליומולדת וחג האהבה לא קנה כלום פשוט לא יודע איך להתייחס לאישה (שוב למרות שתומך כלכלית) במיטה בינוני ומטה והיו לו מעט נשים. אדיש לגמירתי לרוב ומשחק מקדים אוטומטי של 5 דקות. לא יצירתי. בכלל אדם משעמם שאוהב את הדברים הבטוחים. למרות שרבים אמרו לי שאני מרתקת ומעניינת ויצרית איתו אני חשה הכי משעמת והכי מתישה ומובנת מאליו כי אין על מה לדבר אין מה לחלוק יחד. ברור לי שהוא נחמד דואג סבלני ואוהב אותי. הוא בחור טוב אבל אני חושבת על כל הגברים שיכולתי לפגוש והיה לי מעניין איתם וכיף איתם כי איתו זה תקועים בבית ממעטים לדבר על הדברים האמיתיים - מרגיז למשל שאני שואלת שאלה וכל תשובתו זה חיוך דבילי. יש לו גם קטעים של כעס ילדותי של אוף מה את רוצה ממני. מה אפשר לעשות. בוהה בתמונותיה של חברתי בפייס עם בן זוגה הגברי נאה יודע להפתיע שכל פעם יוצאים לחופשות ולבילויים יחד ומקנאת. בודדה כל כך ועצובה על מצבי. בעלי לא מספק אותי לא נפשית לא מינית לא אינטלקטואלית. איך להמשיך מה אפשר לעשות בבקשה עצה הצעה דעה!
 
בני
01:50 14.05.15
הי
כפי שאת מתארת את הזוגיות שלכם אז הסיפור שלך מצער ומתסכל. וברור שכך אי אפשר להמשיך.

אני יכול להמליץ לך > על כמה דברים > לעשות ו > לא לעשות בתקווה שתצליחי לעמוד במטלות.

לא לעשות!
1. לא להשוות. לכל זוג יש את הקשיים ואת ההתמודדות. ולא תמיד רואים את החסרונות.
2. להפסיק לדרוש ממנו לבצע מטלות. יש דרכים אחרות לגרום לו להזיז את עצמו.

לעשות!
1. להעסיק את עצמך בלי קשר אליו. דברים שעושים לך טוב על הנשמה. תחביבים ועוד.
2. להעצים כל דבר שהוא "כן" עושה. להחמיא לו כמו לילד קטן. כך את מחדירה בו מוטיבציה להתאמץ ולעשות עבורך/עבור הזוגיות.

תראי. הכי קל זה להתגרש. לברוח מהבעיה. ולחפש בעיות יותר קלות...כי אין זוגיות ללא קשיים ומה שרואים מכאן לא רואים בפייסבוק.

זה על קצה המזלג...יעני עזרה ראשונה.
בהצלחה.
 
עדי בדיחי  
22:46 16.05.15
שלום לולי,

עקב תקלה באתר, כנראה, תשובתי אלייך לא נקלטה. כל פניה לפורום כפי שבטח שמת לב, מקבלת התייחסות מקצועית ומקיפה. אם יש פניה שפסחנו עליה, כמובן לא בכוונה.

לשאלתך- ובנוסף למה שבני כתב -
לא הזכרת כמה זמן אתם נשואים והאם יש ילדים. התחתנת עם גבר שמבוגר ממך בעשר שנים- יש לכך יתרונות וחסרונות, אחד החסרונות הוא שקשה יותר לפעול "לשנות" את מי שנמצא איתך, לעומת בני זוג אשר שניהם באותו טווח הגילאים ועוברים שלבים דומים בחיים. יתכן וזהו דפוס ידוע שלו, ויהיה קשה לחדור את השריון. את כותבת שאינך נישאת לו מאהבה, האם היום יש אהבה? האם התחתנת רק מ"ברירת מחדל"?

יתכן והפן הכלכלי - בעיניו - משמעותי מאוד עבור הבית. יתכן והמחשבה שלו היא שהוא המפרנס היחיד בבית ועל כן צריך לחזור לשיגרה ברורה של חייו, בלי הפתעות, שתהיי שם ותתני לו לחיות כפי שהוא אוהב. כמובן שהחשוב הוא לחזור לחיי זוגיות שמאפשרים גם לבד וגם ביחד. העובדה שאת לא עובדת מוסיפה על תחושת האומללות והבדידות, כיוון שלמעשה את ללא "מסגרת" ברורה ומחכה לו שיגיע, ובכך יוכל לפנות את זמנו גם עבורך. אז נכון, זה חשוב ביותר, אך חשוב שגם לך תהיה מסגרת מסוימת- בה תפגשי אנשים, תעשי דברים שהם משמעותיים לך, אפילו לימודים או כל תעסוקה אחרת. שלא תחושי שהוא אחראי למלא את זמנך- כי הוא לא. הוא כן אחראי, בדיוק כמוך, למערכת זוגית יציבה עם מקסימום מאמץ לבוא לקראתך. יתכן ואם תמצאי עיסוקים אחרים פרט לו, הוא לפתע יתחיל יותר להשקיע ולמצוא זמן ביחד. חיזור מחודש.

החשוב מכל הוא להיות גלויה איתו, ולהסביר לו בפירוש מה עובר עלייך ואיך את מרגישה. לא מתוך מקום של האשמה וביקורת, אלא מתוך מקום מקבל ומזמין. למשל, כדאי לקבוע זמן משותף יחד. נניח אחרי ארוחת ערב - שיחה של חצי שעה, סרט ביחד או תוכנית שאתם אוהבים, הליכה, וכדומה. זמן שבו תוכלו לחדד את התחביבים שכן משותפים.

לא הייתי פועלת בשום דרך קיצונית כרגע, רק אחרי טיפול זוגי- אם תגיעי למסקנה שאינך מתמודדת עם המצב הזה לבד. לפעמים משברים גדולים בזוגיים מביאים אותנו למחשבות קיצוניות, אך חשוב לזכור שיש עוד הרבה "באמצע" שאפשר לנסות, ולא לוותר כ"כ מהר. למרות שהוא "מבוגר" ממך יחסית, יתכן ודווקא אם את תשני את דפוסי סדר היום שלך וההתנהלות מולו, הוא ירגיש שהוא "חייב" אותך יותר, ויפעל לטובת הזוגיות.

 
לולי
18:20 19.05.15
שלום ותודה על המענה.
אין לנו ילדים התחתני מברירת מחדל ולא התאהבתי בו עם הזמן, להפך, החלתי לחוש יותר דחייה כי תמיד היה לי טורן אוף מגברים לא גבריים שתמיד מחייכים ומתבדחים עם כולם. מדובר באדם שלעניות דעתי חסר ביטחון, עצור ומסוגר ולכן תמיד עם מסכה חייכנית למען הזהירות שלא יראו מה הוא בפנים (דעתי - לחוץ מאוד וחסר ביטחון עצמי אלא איך יוסבר זה שתמיד אומר לכולם אני הכי טוב הכי חכם וכו). גבר שלדעתי הוריו דפקו אותו לגמרי האמא מתנשאת ולא מקשיבה (כמוהו לא מקשיב לא יודע איך להקשיב) וחושבת שהיא נורא מתוחכמת בזמן שהיא זקנה חסרת טקט, מניפולטיבית ובערה למרות ההשכלה הגבוהה והאבא שיכול לשבת על הווריד על שלא יקבל מבוקשו ומדבר בלי סוף אבל כשעונים לא מה שלא רוצה לשמוע משתיק במין ביטול לא מכוון. גם סנוב חצוף וזקן. יש לי מסגרת דווקא רוב השבוע (לא אפרט) ואיני בבית כל היום. אני באמת חשה חנוקה. יש לציין שיש לו 3 אחים וכמה אחיינים בחו"ל (בעל אזרחות שם) ולי כמה קרובים שם אך הוא מסרב לעבור בתירוץ שאוהב פה. אמו שעשתה לו שטיפת מח היא מאוד ציונית מסורתית ויתרה על לחיות שם עם בניה כדי לחיות פה. עם הוריו תמיד עושה עצמו ליצן עוד יותר ממה שיש, במיוחד ליד אביו ממש זועק לתשומת ליבו על ידי בדיחות אינפנטיליות כל הזמן וזה משוש חייו לבלות ערב שישי עם הוריו שמארחים תמיד כמה חברים בני 70+. אנו יחד מעל שנה מעולם לא באו לבקר חברים שלו והוא הלך לחבריו בזמן הזה 3 פעמים בלבד. איש אינו מזמין אותה מפורשות רק אומרים תבוא מתישהו או שהוא אומר שיוכל תמיד להרים טלפון ולהגיד שמגיע אליהם- בקיצור ליצן שאין לו חברים אמיתיים, כל חייו בין עבודה ללהיות סרוח על הספה עם אייפון וTV והמון שינה. לא יודע לעשות כלום לא בישול לא ניקיון לא עבודות חשמל או אף לתקוע מסמר בקיר. אין לו חיים אין לאן לצאת ואין חשק לצאת ומסרב לעבור לחו"ל. חיים בבית בלבד. מאוד אוהב את עבודתו וללכת לאירועי העמיתים שלו שם עסוק בלעשות צחוק מעצמו ולאכול כחזיר. לא יודע לז**ן סליחה על הביטוי רק את השכל בדיבורים. ניסיתי לדבר איתו בחיבה וגם לא בחיבה אבל הכל חוזר על עצמו. ואגב לא מעניין אותו לעשות ביחד כלום ואם כן די מההכרח כי אמרתי ותמיד מיוזמתי. צמא תמיד לתשומת לב של אחרים. ניסיתי לשנות התנהלותי לא מבין רמזים. כמובן שאקנא בחברותיי כי אני מכירה את מצבם יש תחביבים יש מין יש חיים משותפים מהנים שלי רק נהנה לשבת בארוחות שישי עם קבוצת זקנים ולבלוס אוכל. צר לי על האורך אך מיואשת האם יש עוד מה לעשות?
 
עדי בדיחי  
15:51 21.05.15
שלום לולי,

אני מעריכה שאת מאוד מוצפת, חושבת על הרבה ביחד ומתקשה לנפות במה לטפל דבר ראשון. כדי להיות פנויה רגשית להחלטה כ"כ גורלית- כדאי יהיה לפנות לאיש מקצוע באופן מסודר. קופות החולים דרך הביטוחים המשלימים (טיפול מסובסד) או לחילופין שירותים חברתיים בקהילה.

מאוד חשוב שתהיי מלווה ע"י איש מקצוע בתקופה מורכבת זו.
 
Bleacher
08:32 05.05.15
היי- אני בן 42 גרוש כשנה פלוס 2 ובפרק ב הכרתי גרושה פלוס 3 בת 35
היא הייתה גרושה טרייה כחצי שנה לאחר זוגיות של 12 שנה
היחסים ביננו פשוט היו מעולים- בילינו זמן רב ביחד,כולל מפגשים עם הילדים,היינו נפגשים כ 3-4 פעמים בשבוע כולל לינה, בילוי סופשים לבד ואף נסיעה לח'ול.
לאחר כ 10 חודשים יחד הודיעה לי שרוצה להיפרד
לטענתה- כשאנו יחד הכי טוב לה בעולם אך כשנמצאת לבדה עולה בה ספק ומרגישה שחסר משהוא ביחסינו.
לטעמי אמרתי לה שכיוון שזוהי מערכת יחסים ראשונה אחרי גירושין זה טבעי שיהיו חששות וקשיים אולם חלקם הם אובייקטיווים בשל הסיטואציה.
אני מרגיש שמה שהיא מחפשת- לא ממש קיים, ועצוב לי לאבד אותה....
היא אישה מדהימה...
אני מתאר לעצמי שהתגובה שאקבל כאן תהייה פשוט תן לה ללכת....
 
טלי צרקינסקי  
20:20 05.05.15
bleacher שלום,

בתוך שאלתך לדעתי יש את התשובה.

אני מעלה תהייה עד כמה בת זוגתך יכולה להיות עם ה"לבד" שלה ולבנות שם "לבד" לא מאיים, איכותי ומספק. להכיל מקומות של "לבד" בין אם באמת עם עצמה לבד ובין אם בתוך קשר זוגי שזה גם חשוב.

אתה באמת צודק שחצי שנה לאחר גירושין זה זמן קצר.

אי אפשר להיות בקשר אם האדם השני החליט לא, מאידך מעלה נקודה: מה שכן אפשר, זה להציע לה (אם שניכם מעוניינים) לקבל יעוץ של שיחות אצל איש מקצוע, איך ליצור את המצבים האילו שהיא לא תחווה שקשר הוא "בולעני" ושניתן לשהות בלבד טוב ואיכותי, לצד קשר טוב ואיכותי מבלי לחוות סיטואציות של "או או".

בהנחה שזו אכן הסיבה.

בהצלחה רבה,
 
bleacher
22:20 05.05.15
תודה על התיחסותך טלי.
אכן הצעתי יעוץ זוגי, היא העדיפה שלא.
אמרה שרוצה להיות לבד....ללא הרגשת מחויבות.....
 
עדי בדיחי  
22:16 06.05.15
שלום לך,

עקב חופשתה של טלי אני ממשיכה את ההתייחסות.

אני מסכימה לגמרי עם הדברים שטלי הציעה. חשוב להציע לה טיפול ולא בתור "סיסמה", אלא ממש מתוך מחויבות שלך לשנות, לבוא לקראת, לדבר על הדברים.

אם זה באמת לא עוזר- להערכתי כן יהיה נכון לתת לה את הזמן, ללא טלפונים וללא הודעות- לפחות כמה ימים מלאים, כדי שהיא תחוש את ה"ריק". במקביל ניתן להתחיל לנסח מייל או מכתב, שבו אתה מפרט את הקשר, את התכונות הטובות בקשר, זכרונות וחוויות טובות ממנו. בניסיון לחבר אותה לטוב ולחיובי ולא לחששות שלה מהמשך הקשר. כלומר, אתה מבחינתך במקום של "אין מה להפסיד", ויהיה חשוב שהיא תוכל לקבל ממך משהו, שניתן יהיה לחזור אליו. כלומר- כמו במכתב- היא יכולה לחזור ולקרוא את הדברים, לחשוב עליהם. בניגוד לשיחה, שם היא מחויבת לענות לך, במכתב- היא יכולה לחשוב ולתהות בינה לבין עצמה על תגובתה.

זאת הצעה, כמובן.. מאחלת בהצלחה רבה,
 
Bleacher
07:44 19.05.15
לאחר כחודש ללא קשר ( וזה קשה....) -אני חושב שהבנתי מה הפריע ...
האם יתכן הייתי פחות מדי "הגבר" ביחסים הללו?
יש מצב שהייתי יותר מדי "חברה" בשבילה- מקשיב, מדבר איתה גם בימים שלא נפגשים לעתים אף שעה שעתיים בטלפון, נמצא שם בכל בקשה ולעזרה אם זה לה אישית ו/ או לילדיה וכדומה.
זה לא בקטע שוביניסטי , ממש לא אבל נראה לי שאולי רצתה קצת יותר מישהוא שיוביל, אחרי נישואיה הארוכים לאדם פאסיבי ...
מה דעתכם? והאם כדאי להציף את זה ולדבר איתה?
תודה רבה
 
bleacher
21:45 19.05.15
יש למישהוא תובנה בנידון?תודה
 
מור
09:50 20.05.15
הי.ברור שיש לדבר איתה!!!לדעתי זה חשוב מאוד.גם ממה שכתבת אתה נשמע בחור
אחלה,וכזה-לא מוצאים כל יום...אז יהיה חבל לה לאבד אותך!!
 
טלי צרקינסקי  
15:30 20.05.15
bleacher שלום

לא הייתי ממליצה לך לחזור לדבר אתה.

הבחורה ביקשה לסיים את הקשר.

אני מבינה שזה קשה ואני גם מבינה שיש נטייה להתחיל "לחפור" האם היית בסדר כאן? שם? אשם? ועוד..

גבר יכול להיות "גבר" גם כאשר הוא קשוב, אמפתי וכל מה שאתה מתאר לגבי עצמך
וזו לא נראית לי סיבת הפרידה. לא כל דבר קשור "אלינו" לפעמים זה של האדם השני.

מה שכן אפשר לעשות זה המכתב שעדי הציעה לך אם אתה מרגיש שיש "עניינים לא סגורים".

ואז זה בידיים שלה וכמו שעדי ציינה, היא יכולה לשוב ולקרוא בו....

מאחלת לך הרבה הצלחה,

ואם קשר זה לא צלח, מאחלת לך שיהיה קשר אחר שהאישה תוכל ליהנות ולהיות זמינה לאיכויות שיש לך להציע.



בברכה,
 
נירית
13:05 20.05.15
שלום רב,
אני ובעלי נשואים כ- 13 שנה ללא ילדים.

לאחרונה הוצע לו לפרוש לפנסיה מוקדמת עם תנאים משופרים כנראה.

אני הכרתי אותו כאדם עובד, שהולך כל יום לעבודה. הוא עובד למעלה מ- 20 שנה באותו מקום.(עוד לפני שהכרנו הוא עבד שם).

במידה ולא תהיה לו ברירה אלא לפרוש, מבחינתי זה לא יהיה טוב.

ייתכן שימצא מקום עבודה אחר אבל אני ממש פסימית שאכן כך יקרה ביודעי כמה קשה לאנשים שעברו את גיל 40 למצוא עבודה.

אני רואה תסריט לא מחמיא לנו בזוגיות ולא חיובי.

לי יהיה קשה לקבל שאני הולכת לעבודה כל יום והוא מסכן בבית חסר מעש.

עד כמה שאני מכירה אותו הוא לא בדיוק הטיפוס שילך ללמוד או לחוג כלשהו.

אין לי מושג מה יעשה עם עצמו אם לא ילך לעבודה ומה שכן לאגו שלי זה גם לא יהיה טוב.,הכרתי בן אדם עובד ועכשיו אני אצטרך לחיות עם פנסיונר לפני הזמן. ואני תמיד הרגשתי ונראתי יותר צעירה מגילי.
אני יודעת שצריך לעודד אותו אבל מי יעודד אותי?
לא מקובל עלי שבן זוג לא עובד ולא משנה מאיזה סיבה.
אני אפילו חושבת להמשיך להיות זוג אבל בבתים נפרדים. לכל אחד מאיתנו יש דירה.

אם למישהו יש דעה לגבי כל מה שכתבתי ומה לעשות עם המצב החדש שודאי יגיע לפיתחנו, אודה.
 
טלי צרקינסקי  
15:23 20.05.15
נירית שלום,

תקופה של פנסיה מוקדמת ופנסיה בכלל, היא בהחלט תקופה שעלולה לערער מצב של איזון בבית כמו שאת מציינת, אצלך, וכן אצל בעלך שהוא מסיים לעבוד ולפתע נותר עם זמן פנוי רב.

את חוששת ממספר דברים שאת מעלה כאן. מכך שאת ממשיכה לעבוד ומה הוא יעשה. שהגבר שחי לצידך ועבד כל השנים אולי יהיה חסר מעש, וכבר מציירת לך את העתיד שאולי עדיך להפריד כוחות (=בתים נפרדים) על מנת להימנע מהמפגש המפחיד הזה.

יש לי מספר הצעות.

ראשית, לקבל את זה שזה שלב נורמטיבי לחלוטין בחיים שכל אדם עובר וזה משפיע.

זה בוודאי מצב ש"מפגיש" שוב עם הזוגיות שלכם. מה יש שם? האם חסר שם משהו? (שאלות להדהוד ואף ל"עבודה משותפת").

בפנסיה מוקדמת יש דברים שונים שאפשר לעשות והייתי משוחחת אתם עם בעלך.

ראשית, היום יש מודעות רבה מאד לנושא ויש קבוצות אשר מכינות אנשים לקראת יציאה לפנסיה ומילוי שעות הפנאי - הייתי בודקת זאת.

מעבר לכך: אני לא יודעת מה תחום עיסוקו של בעלך, אולי רלוונטי עבורו לפתוח משהו עצמאי (יכול להיות קטן) לייעוץ אם יש משהו שרלוונטי בתחומו.

לימודים, כתבת שהוא לא ילמד. אי אפשר לדעת. אולי יש משהו שמעניין אותו ויהיה לו מאד כיף לחזור לספסל הלימודים ולהעשיר את הידע, מה שיתרום גם לכם כזוג (חוויות שלו לצד חוויות שלך).

הסבה מקצועית, אנשים עושים בכל מיני גילאים ומגלים את עצמם מחדש...

פגישות עם קואוצ'ר מקצועי בכיוונים רלוונטים אליו להכוונה.

כמובן זה תהליך ולא תמיד ניתן לדעת ביום אחד מה האדם רוצה.

אך מה שחשוב בעייני, הוא שהדברים ידוברו ביניכם, החששות שלך, איך הוא מרגיש עם זה, מה הוא היה רוצה לעשות, מה השאיפות הזוגיות שלכם,
שהדברים ידוברו בתוך הקשר ללא חשש.

הרבה לפני הפרדת הבתים.

במידת הצורך ניתן לפנות לייעוץ מקצועי להכוונה (הוא יכול לבד, אתם יכולים בטיפול זוגי) זה מקובל בכל מעגל החיים.

הייתי מנסה לבדוק.. יתכן ויצא מכל אילו גם טוב, על אף החששות המובנים...


מאחלת לכם הרבה הצלחה!!!!



 
ענת
10:40 20.05.15
אני יודעת שאולי ההודעה שלי ילדותית ואיןבה המון תוכן אבל אני לא כל ךכ יודעת כיצד להתמודד עם המצב,
אני ובעלי נשואים שנתיים , הכרנו לפני כן 4 שנים, גרנו ביחד, הזוגיות שלנו מאושרת ובריאה,
אבל מאז ומתמיד כשהכרתי את בעלי היה לו ויש לו עדיין כלב שכעת הוא של שנינו מן הסתם והוא מוריד אותו 3 פעמים ביום כל פעם לאיזה חצי עד שלושתרבע שעה!
אני מודעת לאהבה שיש לו לכלב, וקיבלתי את זה עד עכשיו אבל אני בהריון בחודש 6, לפעמים אנחנו לא מבלים הרבה ביחד בגלל העבודה והסידורים ועד שאנחנו מגיעים הבייתה הוא מוריד את הכלב לטיול צהריים(שוב מה שמובן) אבל ל45 דקות, מה שלדעתי ממש לא סביר!!!
בכל פעם אני מתעצבנת ואומרת לו שזה מוגזם אבל בניגוד לדברים אחרים שמפריעיםן לי להם הוא מאוד קשוב ומשנה דברים ומתחשב, בעניין הזה הוא לא מוכן לוותר, הוא אומר הכלב היה מהבוקר לבד אין ברירה ככה הייתי תמיד,
חייבת להגיד שדבר זה מוציא אותי מדעתי ומה שיורת מוציא אותי מדעתי היא שאחר כך בעלי מתנהג כאילו הכל כרגיל , הוא מדבר איתי כאילו כלום לא קרה הכל סבבה וממשיך את השגרה כרגיל, למרות שאני מתעבעת מבפנים.
חשוב לציין שעם הזמן למדתי שאם משהו מפריע לי צריך לבא ולהגיד! אין ספק, מסכימה עם זה וזה עוזר לי המון ומונע מתחים מיותרים, אבל לפעמים זה פשוט מרתיח, כשבן הזוג שלי יודע היטב מה מפריע לי ולמה אני עצבנית אבל ממשיך להתנהג כאילו כלום לא קרה,
כל זה גורם לי לתהות אולי אני המטומטמת כאן שבגלל הורדה של כלב אני מושכת פרצוף יום שלם, אבל זה כבר עובר את עניין הכלב, זה נסחף למצב בו אני פשוט לא רוצה להיות בקרבתו מרב שהוא מחליק את העניין שזה מפריע לי .
מה עושים? לא בא לי להיות זאת ששוב באה ואומרת תראה מפריע לי שכך וכך... לא בא לי... הוא יודע היטב שזה מציק לי מאתמול ואל עושה עם זה כלום מה שגורם לי להתרחק ממנו עוד ועוד!
 
נירית
13:13 20.05.15
אני "מתה" על אנשים שכאשר רבים על משהו אחרי שעה כאילו לא היה כלום, אני מכירה זאת היטב.
לפעמים באמת רצוי לריב ואח"כ לשכוח ולא לעשות עניין.
אבל יש נושאים שחייבים לא להחליק ולהעביר אלא ממש לדון עד שיצא עשן ולהגיע אחרי כן להסכמה כל שהיא.
הנושא עם הכלב מאוד חשוב לך , תנסי להבהיר לו זאת כאשר תהיה יותר רגועה ותגיעו לפשרה כלשהי שבמקום חצי שעה שירד לחצי שעה או פחות.
תסבירי לו גם למה הנושא הזה חשוב לך, בעיקר עכשיו שאת במצב עדין ובהריון.
אני גם סובלת מהחלקות ובכלל מחוסר הקשבה, חוסר יכולת לדון בדברים ולפתור אותם.
אולי עם בעלך כן אפשר לדון.....?
 
טלי צרקינסקי  
15:09 20.05.15
ענת שלום,

את למעשה קיבלת את הכלב של בעלך כ"נדוניה" אל תוך הזוגיות והנישואין.

להרגשתי, יש משהו שהוא מעבר להורדות שלו את הכלב.

יתכן ואת הכעסים שלך את מעבירה אליו דרך הזמן שהוא מקדיש לכלב, יתכן ואת מרגישה שבזמן זה הוא דוחה אותך/לא פנוי אליך ועוד.. בוודאי שאלו השערות ואני לא יכולה "להשתיל" לך מילים לפה, אני יכולה רק לשער שזה המצב ואת מביעה אותו.

גידול של בעל חיים דורש הקדשת זמן, בין אם לצרכים הפיזיים ולצרכים החברתיים/רגשיים (השהות המשותפת, טיול לצרכים שלא תמיד ניתן "לתאם" מתי הכלב יעשה זאת...)

יתכן ויש רגישות יותר בתקופה ההיריון שזה דבר ידוע (שינויים הורמונליים, לקראת שינוי גדול בחיים ועוד).

דבר נוסף מאד חשוב, זוגיות טובה היא כזו אשר מאפשרת מרחב לכל אחד מכם לנוע במקום של ביחד ולנוע במקום שכל אחד יכול להיות עם מרחב אישי שלו.
זה לא "או או" אלא "גם וגם". וזוגיות טובה היא כזו שמגיעה לשם...

יתכן וזה זמן שבעלך לוקח לעצמו לחשוב/לנשום/להתרוקן מהיום שעבר...

זוהי עסקת החבילה, אני לא קוראת מתיאור הזמנים שאת מעלה משהו אובססיבי עם הכלב .

המשך, את עתידה ללדת. את תקדישי זמן לא מבוטל לתינוק שיולד ואתם תהפכו למשפחה, מאד יתכן ואותם תכונות של להקדיש ליצור חי (דוג' הכלב) יהיו לבעלך גם מול התינוק שעתיד להיוולד - רגישות, חמימות, ראיית צרכים ועוד.

משהו נוסף, לגידול של ילד לצד בעלי חיים יתרונות רבים מאד של קשר, למידת צרכים של האחר, חום ואהבה גם מבעל החיים (נתינה וקבלה).

אם אסכם, בוודאי שכדאי לדבר על הדברים האילו ביניכם אך הייתי יותר ממליצה ללכת בכיוון של לאפשר לו את הזמן הזה ולבנות לכם גם את זמן האיכות שלכם - הזוגי.
ולך - זמן איכות שלך (חברות, ספר טוב, סידרה בטלוויזיה ועוד..)

תשתפי אותו, ללא שיפוטוית, עם מה שאת מרגישה, עם הבנה שלכלב יש צרכים שונים ותנסי למקד מה חשוב לך שיהיה בנוסף במערכת היחסים שלכם. דיאלוג פתוח.

בהצלחה רבה!!
 
יהל
22:53 18.05.15
שלום,

אני בת 29 נשואה 4 שנים ואמא לילד בן 3 נמצאת בהריון שני מתקדם.
אני נמצאת במצב מייאש בחיים ואשמח לקבל הכוונה בנושא.
אנחנו מתגוררים אצל ההורים של בעלי ביחידת דיור נפרדת פצפונת (בערך20 מטר) עוד מלפני הנישואים,בשל הרצון לחסוך ולהתפתח המשכנו להתגורר כאן גם לאחר לידת הבן הבכור.
בעלי בן 33 מאוד מחובר לאזור המגורים שלו ובעיקר להוריו צמוד להם למדד 24 שעות ביממה,אני אישית מאוד מחוברת ואוהבת את משפחתו אבל המחיה לידם מעיקה עליי עוד מתחילת הדרך ותמיד ספגתי למען שלום בית.
חשוב לי לציין שלאור זה שהדירה מאוד קטנה ולא מאפשרת חיי משפחה נורמטיביים (לדוגמא אין לי אפשרות לשים מכונת כביסה ואין לי מטבח ) בכל פעם שאני רוצה לכבס/לבשל אני צריכה לעלות לחמתי ולבצע פעולות בסיסיות מה שמקשה מאוד על התנהלות בסיסית שלי כרעיה וכאם, בנוסף לכך בעלי תמיד מתלונן שהדירה חונקת אותו ולכן רוב היום והלילה לא נמצא בבית אלא אצל הוריו.
בנוסף לכך לבעלי יש קושי מאוד גדול בפרנוס המשפחה הוא לא עובד מזה מספר שנים (מידי פעם בעבודות מזדמנות) ולא לוקח בחשבון שהוא הגבר במשפחה וחלה עליו חובה לפרנס את הבית הוא מתעלם מהוצאות בסיסיות וכל נטל הכלכלה נפל עליי מזה מספר שנים. עד לפני שנה עבדתי בעבודה מסודרת עם משכורת מכובדת ויכולתי להרשות לעצמי לפרנס ופחות לבוא בטענות אליו לפני כשנה פוטרתי בשל קיצוצים בתקנים במקום העבודה והתחלתי לעבודה בעבודה זמנית בעבודה הזו נכנסתי להריוני השני ולאור זה שלא יכלו לפטר אותי אני עובדת חצי משרה במשכורת זעומה ומתחילה להרגיש את הלחץ הכלכלי ,הנפשי, והפיזי.
אני עתידה ללדת בעוד כחודש ימים והדבר היחיד שמעסיק אותי זה שאני חייבת לעבור לבית משלי ולבנות לעצמי חיים עם המשפחה שלי , הבעיה שבעלי לא מוכן לעשות שום צעד לקראת השכרת דירה ומבחינתו להישאר בדירה הזו גם עם עוד 10 ילדים הוא לא מוכן להיות "פרייר" ולשלם שכירות" אני יודעת שאין לי כוחות נפשיים להחזיק את עצמי עוד רגע אחד בתנאים לא תנאים וברור לי שאם אני יאלץ להתגורר בדירה הזו עם 2 ילדים יש מצב שאני יכנס לדיכאון אחר לידה ואני מפחדת מאוד!!! בעלי מאוד מרוכז בעצמו עושה בעיקר מה שטוב לו ולנפש שלו לא מוכן להקשיב,לדבר ולעלות את הנושא על הפרק.
אני שוקלת לקום ולעזוב לצאת ולהשכיר דירה לפני הלידה (מקצת חסכונות שחסכתי) ולהתחיל פרק חדש בחיים. אמרתי לו את זה והוא אמר שאני יכולה ללכת ולעשות מה שבא והוא לא לוקח חלק בזה אז שאני ייקח בחשבון שאני יגדל 2 ילדים לבד.
אני בדיכאון וממש לא יודעת מה לעשות רק מה שבטוח שככה לא יכולה להמשיך.

מצטערת על אורך ההודעה ואשמח לקבל מענה .

יהל.
 
Bleacher
07:47 19.05.15
האם הבנתי נכון שבעלך אמר שלא אכפת לו אם תעזבי גם במצבך והוא לא מוכן לעזוב איתך?
 
עדי בדיחי  
16:20 19.05.15
שלום יהל,

את מעלה דברים לא פשוטים בנוגע להתנהלות בבית- בעיקר מצד בעלך. אינו ישן איתך בבית, אינו מתייחס ברצינות לתלונות שאת מעלה, אינו עובד, וכו'. נראה שאינו מבין משמעות זוגיות ומחויבות, לפחות כך עולה מדברייך.

בשלב זה, להערכתי, יהיה קשה לכוון אותך וירטואלית מה לעשות. הדבר הראשון שהייתי עושה כרגע הוא פניה לגורמי שירותיים חברתיים. אני חושבת שהם, בחודש שנותר עד ללידה בע"ה, יוכלו טיפה לתת לך כיוון מה צריך לעשות. יתכן ויוכלו לעשות התערבות מולו שתוכל להסביר לו בפני מה הוא עומד, ומה את חווה. יתכן ויוכלו לסייע לך בכל דרך שהיא- כלכלית, עזרה בבית, טיפול פסיכולוגי לפחות להתחלה וכו'. חשוב שתגידי שאת חוששת שתיכנסי לדיכאון לאחר לידה- שאינך יכולה לחיות כך ושאת מבקשת (דורשת) עזרה. זה בהחלט מסוג המקרים ששירותים חברתיים יכולים לעזור- והם עוזרים.

יהיה כדאי בהמשך לגייס גם את ההורים שלו, לפי הבנתי את מחוברת אליהם, ולנסות אולי ביחד למצוא דרך או כיוון. לא הייתי מפרקת חבילה בשלב הזה שבו את שניה לפני לידה וצריכה סיוע ותמיכה. נסי לדחות את החשיבה על הרעיון הזה לאחר ש"כלו כל הקיצים" וערכת התייעצויות עם כל הגורמים.

בהצלחה ובשעה טובה,
 
שיר
21:36 13.05.15
אנחנו גרים ביחידה בתוך הדירה של הורי בעלי, איתם גרים גם שני אחים לא נשואים, בתוך החמולה הזו אני מוצאת את עצמי מודחת מתפקידי כאם כשמשפחתו מנסה להכנס לנעלי זה מתחיל בכך שגורמים לי תחושת אי נעימות כשאני איתם כך שבעלי והילדים הולכים אליהם לבד, זה ממשיך במפגשים כשכל הזמן מנסים למשוך את הילדים אליהם ולהרחיק אותם ממני והשגות על כל המעשים שלי כאם שאני לא טובה לכך ולא טובה לכך לא יכולה לעשות דברים עושה את הדברים בדרך לא נכונה, כשאני מתעצבנת בעלי מסכים איתי אבל אומר שאני סתם עושה פיל מזבוב אני לא מצליחה לשכנע אותו לעזוב את הדירה
אני פוחדת שבסופו של דבר כמו שאמא שלו איחלה לי לאחרונה אשאר בלי הבעל ובלי הילדים
א. מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לעבור דירה? הוא לא מוכן ליעוץ זוגי
ב. איך אני יכולה להרחיק את הילדים מהם, הילדים אוהבים את המשפחה הזו מאוד כי אין משמעת אין גבולות ומקבלים כל הזמן מתנות
אני ממש פוחדת כי את בעלי כבר איבדתי, אני לא אוהבת אותו כבר כועסת ומרירה עליו שכבר 10 שנים מכריח אותי לחיות כך,
אני ממש פוחדת לאבד את הילדים הם אוהבים אותי וקשורים אליי אבל בסופו של דבר שבתות וחגים אם אנחנו לא הולכים להורים שלי אני נשארת לבד בבית.
אני מרגישה נטע זר ולא רצוי בתוך הקומפלקס הזה.
לאחרונה התעמתתי עם אמא של בעלי כי היא לא מתחשבת בצרכים שלי ושל הילדים ועשיו אני ממש מוחרמת ופוחדת להוציא את האף מהדלת של היחידה שלנו מה שעוד יותר ייוצר חיץ בין המשפחתיות החמולתית הזו וביני
מה לעשות???
 
בני
01:37 14.05.15
הי

אסור לך להישאר שם! נקודה.

תעשי את כל מה שאת כן יכולה כדי לגרום לכם לעזוב את המקום הארור הזה.

את מכירה את הפסוק הזה מתחילת ספר בראשית > "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"
זה המסר. זאת המטרה. זאת התשובה. זה הפתרון!

בעלך אמור להבין את זה. ואם את לא מצליחה לגרום לו לצאת משם כי...הוא אוהב את הפינוקים. כי הוא חוסך כסף וכו'...כי הוא מרגיש יותר מידיי בנוח ולא אכפת לו שאת סובלת...אז אין לך ברירה אלא להציב אולטימטום. או אני או המגורים אצל ההורים.

בשלב הראשון אני ממליץ לך לחפש גורם שלישי. חבר קרוב או בן משפחה שאת מכירה ויודעת שיש לו מילה אצל בעלך. תבקשי ממנו שיעשה עבורך את העבודה השחורה. לפעמים משיהו מהצד מצליח לשנות את מה שאנחנו בתור בני זוג לא נצליח לעולם.

בהצלחה.
 
שירן
09:20 14.05.15
אני לא יודעת מה הגבול לסיום זוגיות , בזמנו כשהקטנה נולדה והם החליטו שהכי טוב שהגדול יגור אצלם כי אני לא יכולה לטפל בשני ילדים אני ממש התחרפנתי, לקחתי את שתי הבנות והלכתי לגור עם אחותי בחדר במעונות כמה ימים, עד שכבר לא יכולתי פניתי לגיסתו של בעלי שעברה את אותו דבר עם המשפחה הזו והיא פתחה תיק גירושין ורק אז בעלה התרצה היא ניסתה לדבר איתו אבל אמרה שלא ממש יכולה כי זו משפחה קשה והיא צריכה לשמור על עצמה.
מבחינה כלכלית אני עובדת ויש לי חשבון נפרד מאז הסכסוך אחרי הלידה אני לא יכולהלראות את עצמי מממנת שכר דירה עם כל הההוצאות, אני גם לא יודעת ככ איך מתחילים את כל הפרוצדורות הללו, אני שורדת עברתי הרבה בחיים שלי, אבל אין לי בטחון עצמי ומכאן אני מאמינה התגובה של בעלי הוא יודע בסופו של דבר אני אתקפל כמו שעושה כבר עשר שנים, אין לי גם משפחה שיכולה לתמוך אפילו רגשית אני באה ממשפחה עם המון בעיות של ההורים וכל המשאבים והמאמצים מופנים אליהם.
אני ככ פוחדת להשבר ועזוב את הבית בלי הילדים או לעזוב את העולם והמשפחה הזו תקבל את מה שרצתה את הילדים.
כואב לי גם שהבנות חשופות לכעס שלי והעצב שלי.
אני מרגישה שאני נגמרת ואני לבד, אני לא יודעת למי לפנות לעזרה
 
בני
14:03 14.05.15
היי

את לא יודעת את הגבול...כי אין גבול מוסכם.
לכל אחד יש את הגבול שלו. ואני מקווה שלא תגיעי לקצה גבול היכולת שלך.

להתגרש זה לא פתרון.
זה עוד דרך לצאת מהמצב הנוכחי.
להתגרש זה להחליף בעיה שלא מצאנו לה פתרון לבעיה אחרת שנצטרך בעתיד למצוא לה פתרון...

אני מבין את הקושי שלך כפי שאת מעידה על עצמך את צריכה לחזק קודם את הביטחון העצמי שלך. בלי קשר לחיים הזוגיים ולהתמודדות עם המשפחה שלו או שלך... אלא בעיקר כדי להעצים את היכולות שלך להאמין בעצמך.

לשם כך את רק צריכה לקבל החלטה לצאת למסע פנימי להעצמה נשית. חפשי באזור מגורייך.

בהצלחה
 
שירן
15:00 14.05.15
 
יהל
23:10 18.05.15
שיר שלום,

קראתי את ההודעה שלך ומאוד נגע לי ללב הסיפור האישי.

אם תרצי לדבר/לשתף אשמח להיות לך כאוזן קשבת.

בהצלחה.

יהל
 
טלי צרקינסקי  
18:14 14.05.15
שיר שלום,

קראתי את הודעתך וכן את תגובתו של בני אליך. אני מסכימה אתו.

להתגורר יחד עם ההורים והאחים של בעלך מעמיס קושי לא פשוט על התפתחות התא המשפחתי שלכם (אתם כזוג + ההורות שאתם בונים) ומתאורך, כנראה לא מאפשר זאת.

את מתארת את ההתערבות, את ה"ערבוב", את טשטוש הגבולות שנוצר והמצב הרצוי הוא שתהיה לכם הפינה שלכם בה תוכלו להתפתח כזוג וכיחידה הורית.

אני רוצה לכתוב לך ראשית לשוחח עם בעלך כאשר שניכם רגועים, לא במתח. על כמה חשוב לך לשמור את הזוגיות שלכם (=כן, זוגיות זקוקה לטיפוח לאורך כל מעגל החיים, זה לא מובן מאליו), האמהות שלך, האבהות שלו ההורות שלכם.

בניית התא המשפחתי שלכם ללא ההתערבות כ"כ אינטנסיבית ועם מרחב לנשימה.

על מה זה עונה אצלו הרצון לגור ביחד? אפשר גם לשאול אותו.

אפשר לבדוק ביחד אופציות לצאת מהבית, אפילו לשכור דירה בתקציב שאתם יכולים..

אני חושבת שהייתי משאירה את השיחות עם חמתך לבעלך. אם אמו פוגעת בך ומדברת אליך לא יפה ואת מרגישה כל הזמן מאוימת, יש כאן שאלה האם בעלך מוכן שמצב זה יימשך ומה זה משקף בקשר ביניכם?

מעלה השערה - יתכן ויש כאן איזו מעגליות. מתח וחוסר גבולות וזה משפיע עליך - גורם למתח מצטבר ביחסים - בעלך "בורח" משפחה... וחוזר חלילה..

לגבי טיפול זוגי. את יכולה להתחיל לבד וניתן יהיה לגייס את בעלך להמשך הדרך.

הוא יראה שאת מתחזקת כי בטיפול מתחזקים, וזה ייתן אותותיו.

לא הייתי מאיימת עליו בגירושין, אך בהחלט הייתי מציינת שיש כאן אור אדום ושיש מקום לשוחח עליו כי את מרגישה שאין מקום להתפחות זוגית ומשפחתית בכל מה שאת מעלה כאן.

לגבי חששותייך לאבד את ילדייך. באופן כללי, אם עלולה לאבד ילדיה רק אם אינה מתפקדת כלל כאם, בדר"כ לרבות התעללות רגשית/פיזית/הזנחה בילדיה. חשיפתם לגורמים שעלולים לערער ולפגוע במצבם ובגידולם, ילד שלא מקבל את הצרכים שהוא צריך.. לא בגלל סכסוך משפחתי. אלו דברים שנבדקים לעומק ע"י הרשויות.. איום של האם הוא דבר סרק.

ניתן גם לפנות לייעוץ זוגי ומשפחתי בלשכה לשירותים חבריים באזור מגורייך.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה,





דורית היקרה! אנחנו נשואים 18 שנים + 3 בנות, אחרי חברות במשך שנתים. לפני כשבע שנים הוא בגד בי. וכמעט בתחילת הקשר בניהם גיליתי את הבגידה במיקרה בהתחלה הוא הכחיש ואחר כך כשגילה שנתפס על בטוח הוא הודה שהתאמץ להיתפס כדי למשוך את תשומת ליבי דאז. לא הלכנו לטיפול או יעוץ והתמודדנו לבד בגלל הילדות. שנינו עבדנו לתקן בעיות שככל הנראה נוצרו ביננו שאני לא הייתי ערה להם לפני כן. מאז הוא מאוד משתדל אפילו יותר מידי משתדל. הוא הפך להיות קנאי לי יותר מידי. מתקשר כל שעה ורוצה לדעת מה אני עושה ועם מי. די מחזר מעיק. נישבעתי לו שאני לא חושבת אפילו להתנקם בו כי נראה לי שזה מה שהוא חושב ומפחד. אולי הוא צריך אותי תלותית כמו שהיינו חברים כדי להרגיש הגבר שלי אבל מאז התבגרתי ונהייתי עצמאית באופי שלי. למה הוא כל כך לחוץ ומתיש אני לא מבינה והוא לא נותן לזה תשובה אפילו לעצמו
 
דורית כהן  
14:24 25.07.07
מן התיאור שלך עולה כי את התפתחת ונעשית עצמאית ואילו הוא לא ממש סומך על עצמו או על אחרים ולכן לא נותן מרחב. זה לא מצב שהוא יכול לשנות - עליו לעבור תהליך התפתחות בעצמו גם כן. או טיפול אישי, או סדנא לצמיחה אישית. אם יש לו התנגדות - אז תציעי ייעוץ זוגי. כי יכול להיות שהוא יראה בהצעותייך אמירה שהוא לא בסדר והוא יתנגד.
איפה יש סדנא כזאת אבל חינם או במחיר סימלי ?
ב14.5 הוספתי הודעה תחת הכותרת שלום בשם לולי. קיבלתי מענה ממישהו בשם בני ולמרות שאני מודה לו על עצותיו הייתי שמחה לקבל מענה מקצועי. ואם לא אנא מחקו הודעתי. לא ברור לי מדוע התעלמו ממה שכתבתי ועברו לשאלה הבאה. אגב, אם הייתי רוצה מענה מאחד מהחבר'ה לא הייתי פונה לכאן.
 
עדי בדיחי  
22:46 16.05.15
שלום

יש עניין קטן שאשמח לשמוע את דעתכן בו. אנחנו זוג עם ילדים. ההורים שלי אוהבים לטייל וכשהם מארגנים טיולים משפחתיים הם תמיד מזמינים אותנו על חשבונם.
ההורים של בעלי לא מזמינים אותנו אף פעם על חשבונם ובכלל פחות עוזרים כספית. לא בגלל שאין להם אפשרות אלא יותר מתוך עניין של עיקרון. הם בכלל מאוד מתחשבנים עם הילדים בכל מה שקשור בכסף.
בגלל שההוצאה על נופש היא בכל זאת הוצאה מכבידה אז מה שקורה בפועל הוא שאנחנו יותר בקלות הולכים עם ההורים שלי לנופש כי קל יותר כשהם משלמים ועם ההורים של בעלי אנחנו הולכים לעיתים רחוקות יותר. מה שגורם לכך שהם מתלוננים שאנחנו פחות הולכים איתם ויותר הולכים עם ההורים שלי. הם לא יודעים שההורים שלי משלמים על הנופש ובעלי לא רוצה להגיד להם כדי שלא ירגישו גם מחויבים לשלם עלינו. אני חושבת שאם הם היו יודעים זאת היה להם יותר קל להבין למה אנחנו יותר נופשים עם ההורים שלי.
מה דעתכן בנושא, איך להתנהל בנושא, לספר או לא?
 
ענת
14:41 16.05.15
ובהמשך למה שכבר נרשם, רציתי רק לציין שיש בכלל בעיה של התחשבנות כל הזמן של ההורים של בעלי עם מה שאנחנו עושים עם ההורים שלי. הם אף פעם לא מפרגנים ב"יופי תהנו". על כל בילוי שלנו עם ההורים שלי בחוץ או בארוחות משפחתיות, אנחנו צריכים אח"כ לעשות אותו דבר עם ההורים שלו. כי הם רושמים הכל ואח"כ מעירים. זה ממש מעיק ומכביד. ובכלל לא חושבת שמישהו צריך בכלל לנהל לי כמה זמן איך ולמה אני צריכה להיות עם ההורים שלי, כנ"ל גם לגבי חופשות.
 
טלי צרקינסקי  
18:37 16.05.15
ענת שלום,

החוויה שמישהו עושה אתך "פנקסנות" ומתחשבן אתך, היא חוויה לא נעימה ואת מתארת את זה יפה, שאת לא חושבת שאתם צריכים להיות במקום הזה/להתנצל וכו'.


מותר לכם ליהנות בשהייה עם הורייך וכן בשהייה עם הורי בעלך.

באשר להשתתפות בכספים. לאנשים יש תפיסות שונות לגבי כסף/מטרות שלו/סטטוס שלו ועוד כהנה וכהנה. יש שתופסים כסף ככוח, יש שכמטרה ועוד ועוד..

הייתי מנסה כמה שיותר שתכנים אילו אשר באים ממשפחת המקור לא יחדרו את הזוגיות שלכם.

על החלטות ומימון של ההורים אין לכם שליטה, אלו מקומות שבאים מבחירה.

לגבי השיתוף, אין צורך להסתיר בסוד שהורייך מזמינים, מאידך, אי צורך "לנפנף" בכך כדי שהורייך ירגישו רע או מחויבות וניתן גם לציין זאת כאשר אומרים להם זאת.

שהורייך רוצים להזמין ואתם מצטרפים, אין זה משהו שמחייב אותם, אין כאן תחרות, אתם נפגשים גם אתם (=הורי בעלך..).

נקודה חשובה מאד נוספת: היכולת לעשות נפרדות והיא לא תמיד פשוטה.

פעמים רבות הבחירה להתנהל בדרך מסוימת (כמו בדוגמה כאן, רגשות אשם על כך שאתם יוצאים, מבלים וכו'.., התנהגות פנקסנית (כמה אתם אתם וכמה אתם פה..)

נובעת לא מהמקום שלכם כלל..היא נובעת מהמקום של האדם שבוחר להתנהג כך וכך צריך להתייחס לזה ולא לקחת את האשמה הזאת עליכם.

תשתדלו להיות בסדר עם הצדדים. אין סימטריה מושלמת במשפחות.

חשוב שיהיה להם קשר אתכם ועם הנכדים (בהנחה שהקשר טוב כמובן) ומה שהם יתנו - יתנו.

שמרו על ערוץ תקשורת פתוחה ביניכם, שאת ובן זוגך תוכלו תמיד לשוחח על הכל בפתיחות (=זה מקום מאד חשוב ומהווה קרקע חשובה להתנהלות זוגית בונה).


בהצלחה רבה,






 
שרית בשן
20:56 12.05.15
היי,

שמי שרית בשן בת חנה, תאריך הלידה שלי הוא: 29/10/1970, התגרשתי לפני כשלושה חודשים ורציתי לדעת לגבי העתיד הקרוב שלי על הזוגיות. אני בקשר כרגע שטחי עם אדם נשוי שלא אוהב את אשתו בכלל ומת לצאת ממנה ולהתגרש ממנה, היא עושה כישופים וחוסמת אותו מכל הדרכים ומרעילה אותו ואת משפחתו..שמה בישראל אושרית טיבולי כהן בת מוניק, תאריך הלידה שלה הוא: 1/12/1970- ואני מרגישה שהיא עוקבת אחריי. אני שרית מאוהבת בו גם קשות וכל החיים הוא לא יצא לי מהראש גם שהייתי נשואה לגרוש שלי כאילו שעשו לי כישוף שמני - שם הבחור לא ייצא מראשי וזאת היתה למעשה האהבה הראשונה שלי....עלי לציין שהאהבה שלנו היא מילדות ואף פעם לא מימשנו אותה. היינו מאוהבים מהילדות והתביישנו אחד מהשני ולא הצלחנו לגשת אחד לשני. כיום, אני יודעת שהוא שהאהבה שלו אלי מטורפת...שם הבחור הוא: מני כהן בן ארלט תאריך הלידה שלו הוא: 31/8/1971.

רציתי לדעת האם העתיד שלנו יהיה ביחד? והאם הוא התגרש?מתי זה יקרה? האם נגיע לחופה ביחד? והאם אהיה בהיריון ממנו?

אשמח מאד ואודה לכם על קבלת תשובה מהירה בנידון...



המון תודות...שרית בשן.
 
טלי צרקינסקי  
21:46 12.05.15
שרית שלום,

לא ברור מהודעתך מה את שואלת.

מהפרטים שאת משתפת בהם, נראה שאת מחפשת יעוץ נומורולוגי...

בכל אופן, יש פרומים גם בתחום הזה אם זה רצונך, אך פורום זה לא עוסק בניבוי עתיד זוגי.

מאחלת לך הרבה הצלחה בהמשך דרכך!
 
בני
22:26 12.05.15
חסרים כאן המון פרטים...
מידת נעליים שלו ושלך.
גובה. משקל. רוחב. צבע שיער...
 
רות
07:55 12.05.15
אני נושקת ל60. נשואה 40 שנה ונושא המריבה מאז ומתמיד חוסר רומנטיות ביננו , מיעוט יחסי מין וריגושים. ניסיתי להיות יוזמת אך נענתי בדחיות. בן זוגי הואי אבא ובן אדם טוב תומך ועוזר אך מה שקשור לזוגיות אינטימית זואף למעט מאד. מאד מפריעה לי וכואב לי . רציתי ללכת לטיפול הוא לא מאמין בזה. אבקש את עזרתכן.
 
טלי צרקינסקי  
19:25 12.05.15
רות שלום,

זוגיות יכולה ובאה לידי ביטוי בשלבים שונים במעגל החיים בחלקים שונים בקשר, ביניהם גם במיניות (עליות, מורדות, לעיתים היעדר מין, אי הלימה בין צרכים ועוד כמו בעוד תחומים בחיים).

אני קוראת מדברייך שאת מעריכה דברים רבים אצל בעלך, אך את נתקלת בקושי להחזיר את האינטימיות, הרומנטיות והמיניות אל הקשר.

המלצתי לגשת לטיפול אצל מטפל/ת מיני/ת שהוא/היא מטפל/ת זוגי/ת.

במידה ובעלך אינו מוכן כרגע לגשת אתך לטיפול, המלצתי החמה היא לגשת לבד (לאותו תחום מקצועי שהמלצתי). התחילי את תהליך, יתכן ויהיה ניתן לגייסו בהמשך בעזרת המטפל/ת.

מאחלת לכם הצלחה רבה,
שלום אני יוצאת עם בחור כבר חצי שנה עד עכשיו הכל היה טוב ויפה אבל ההורים שלו הם מאמינים הם יהודים משיחיים היום הם הודיעו לו שהם לא מוכנים שאבוא לארוחות ערב המשפחתיות מכיוון שאנחנו לא נשואים זה מאוד העליב אותי בימיוחד בגלל העובדה שאנחנו כבר גרים בייחד אני לא רוצה לעזוב אותו אבל זה מקשה עליי כי הם לא עוזבים אותו ואומרים שלאלוהים יש תוכנית וזה לא התוכנית ודברים כאלה כל דבר שאנחנו עושים בייחד הם לא מרוצים כי אנחנו לא נשואים איך אפשר להתמודד עם זה?
הי מיכל,

ללא ספק מורכב. להורים יש השפעה מירבית על ההחלטות שלנו, ועל חיינו. לא ציינת בני כמה אתם, אך מאוד חשוב לבחון האם בן זוגך יכול להתמודד עם התנגדות כזו לקשר, או שלא. כי אם לא- ולמעשה יושפע מהלחץ שלהם- אולי צריך לבחון מחדש את הקשר. ואם כן- מצוין, אבל חשוב לדעת איך הוא מצליח לעמוד בכך. האם כדאי לשוחח איתם, ליישר עימם קו, אם אתם חושבים להתמסד - אולי להרגיע אותם ולדבר על כך?

חשוב שתעשי איתו שיחה ובה תסבירי לו איך ומה את מרגישה ביחס להתנגדות הוריו. מבחינה זו את בהחלט צודקת, יש לכך השפעה גם לעכשיו וגם עתידית. העובדה כי הם "מדירים" אותך צריכה להיות מדוברת מול בן הזוג. אם הוא "חזק ואיתן" להתמודד עם זה ולהגן עלייך- מה טוב. אם יהיה לו קשה, וסביר שכך (תלוי בן כמה הוא- שנות העשרים המוקדמות? המאוחרות?) - יהיה כדאי לבחון האם הקשר הוא מספיק חזק לעמוד בכך.
 
ר
16:03 10.05.15
שלום יצאתי עם בחור יותר משנה ולא שכבנו הוא טען שהוא מאוד אוהב אותי אך כשהיינו מתווכחים הוא היה מקלל אותי קללות משפילות וניבולי פה ואחר כך היה מאשים אותי שאני גורמת לו לקלל ובחיים הוא לא קילל ולא היה מקלל וזה רק בגלל איך שאני מתנהגת ועונה לו אז אני גורמת לו לקלל אותי . כשרציתי לסיים איתו את הקשר הוא היה בוכה מצטער מבטיח שלא יקלל בקיצור לפניי חודשיים אזרתי אומץ וניפרדנו . תוך שהוא בוכה מתחנן מאיים מקלל ניפרדתי ממנו. כעת אני רואה שיש לו מערכת יחסים ואני רואה כל דקה איפה הןא לאן הוא יוצא מה הוא קונה לחברה החדשה שלו . ואני שואלת 1 האם יכול להיות שבחור יקלל בחורה אחת שהוא יוצא איתה ...ויצא עם בחורה אחרת ולא יקלל ??????????? האם בחור שמקלל מסוגל בחורה אחרת לא לקלל ????
 
עדי בדיחי  
19:10 10.05.15
שלום ר',

לפי מה שאת מתארת, אין לקללות שלו קשר ישיר אלייך. את היית "הטריגר"- כלומר הדבר שזירז את הקללות שלו לצאת החוצה - אך הדפוס הזה של לקלל, ולהיות תוקפני מילולית- קיימים. בד"כ אנשים כאלו, מתבטאים כך כלפי כל גורם לחץ שיש בחייהם. כך שאני לא חושבת שחברה אחת הוא יקלל ואחת לא.

היי רגועה - יצאת ממערכת יחסים עם בחור שמיהר להתנהל באופן לא מתאים ולא מכבד. ובוודאי עשוי לפעול כך מול כל אחת אחרת.

בהצלחה
 
שי
07:01 10.05.15
שלום. ישלימו בעיות בחיי הנישואין שלי וה מוצא האחרון לפני הגירושים זה לנסות גישור. האם מישהו מגירה מגשר טוב בנהריה והסביבה. תודה
 
עדי בדיחי  
14:34 10.05.15
שלום,

לא ניתן להמליץ פה על אנשי מקצוע לצערי.

בהצלחה,
היא בת 23 ואני בן 26 והייתה לנו פרידה עקב קשיים בזוגיות ושקרים מצידי ושליטה וכוחניות בצורה חריגה מאוד ונוקשה מאוד. לאחר 3-4 פרידות כולם מצידי ותמיד היא רדפה אחרי עד שהשיגה את מבוקשה בחזרה, חזרה להתנהגות הרגילה של הכוחניות ותודיע לי איפה אתה בכל שנייה, אני לא מרשה לך לשתות אפילו שלוק מבירה גם אם זה פעם הרבה זמן, באירועים אתה לא זז מלידי ואם אתה רוצה לעשן או לקום להגיד שלום לאחד הדודים אין סיכוי בקיצור אזיקים שקופים, בנוסף אין לדבר עם בנות בכלל וכשאני מתכוון גם לבנות שעובדות איתי או לומדות איתי כיוון שהיא מאוד קנאית וחסרת אמון, היא עוקבת אחרי ומוצא אותה לא פעם עומדת בפינה ומסתכל עם כשאני יושב עם החברה שלי בלימודים לדוגמה עם יש מישהי שיושבת ליד ואם כן זה עילה לפרידה מבחינתה. כמובן שלאחר חזרתנו האחרונה אנחנו כבר מעל חצי שנה ביחד ואני ספרתי למשפחתי ולכל הסובבים אותי שחזרנו והיא מצידה חצי שנה מורחת אותי שהיא לא מספרת כי היא מפחדת להיפגע, חצי שנה שאנחנו נוסעים והיא מתחבאת שלא יראו אותה אוסף אותה ממקומות לא גלויים מרוחקים יחסית מהבית וממש מציק ברמה קשה. כשאני אומר לה תספרי כי זה כבר קשה ככה אני לא מרגיש שאני חיי עם בת זוג אז היא אומרת אם לא מתאים לך תלך.
מה דעתכם אני איכשהו מבין שהכול פה ממש לא בריא אבל לא מסוגל ללכת כיוון שפוחד שהיא תלך עם מישהו אחר או כי אני אוהב אותה די מבולבל.
 
עדי בדיחי  
14:33 10.05.15
שלום אביעד,

פנית לפורום ממש לפני מספר ימים וקיבלת מענה מקיף. מעבר לכך, אין לי ממש מה להוסיף. מדובר במערכת יחסים תלותית- גם אתה תלוי בה, וגם היא בך. אם אתה עדיין חש קושי להתמודד עם הקשר, וכך נראה- כדאי שתפנה לאיש מקצוע.

יש אפשרות דרך קופות החולים (מושלם) בסיבסוד.
יוכלו לתת לך מענה.

בהצלחה,
 
רות (בדוי)
19:48 07.05.15
אני סטודנטית. יש מישהו שלומד איתי כבר מעל שנה ובחיים לא החלפנו מילה חוץ מ"היי". לאחרונה שמתי לב שהוא מוצא חן בעיני. נפגשנו במסיבה (במקרה) והחלטתי לעשות צעד. יכול להיות שהאלכוהול קצת עשה את שלו, ומפה לשם התנשקנו והלכנו אליו הביתה - אבל לא שכבנו!!! רק קצת מזמוזים, אפילו לא הורדנו פרטי לבוש. וגם הבהרתי לו שאני לא מחפשת סטוצים ושהוא מוצא חן בעיני. הוא אמר שבתכלס רק עכשיו הכרנו למרות שאנחנו מכירים יותר משנה כי עד עכשיו בקושי דיברנו והוא צודק בתכלס. בקיצור בבוקר גיליתי ששכחתי אצלו את השרשרת אז סימסתי לו והוא אמר שהוא מצא אותה. היום שאלתי אותו אם אני יכולה לקפוץ לקחת את השרשרת ממנו (סוג של תירוץ להזכיר לו שאני קיימת) והוא אמר שהוא לא בבית וכתב "אבל את יכולה לבוא לבקר אותי בלי קשר את יודעת". עכשיו אני יודעת שיש תאוריה שגבר מתייג בחורה כאחת משתי קטגוריות: זונה או שווה השקעה. אני לא בטוחה שהתאוריה הזו נכונה אבל בהנחה שזה נכון אני מודה ומודעת שרוב הסיכויים שהוא תייג אותי כ"זונה" למרות שלא עשינו יותר מידי. השאלה היא האם ההודעה שלו הייתה מכוונת למטרת סטוץ, ובמידה וכן- האם יש סיכוי בכל זאת שהוא יחליט שהוא מעוניין בי לקשר ואם כן איך עושים את זה?
המוןןן תודה לעונים :)))
 
עדי בדיחי  
21:22 07.05.15
שלום רות.

אני מניחה שאין מה להפסיד במצב כזה. הרי אמרת לו מה את חשה. לכן להערכתי כדאי להמשיך ולברר מה עולה בהמשך הקשר; כן להיפגש ולבדוק איך הוא מתנהל מולך. באם באופן כזה שאת מובנת לו מאליה, ישר מתפנה לעניינים מיניים.. או שבאמת מתעניין בך ולא שם בראש סדר העדיפויות את הנושא המיני.

מבחינתך כדאי שלא תזמי בשלב זה חוויות שכאלה, בכל זאת לאפשר לו לחזר וכמובן לאפשר לך להבין מה עמדתו. הישארי די נייטרלית, הוא כבר הבין שאת מעוניינת. בהצלחה.
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  211  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
מיניות   גירושין   רומנטיקה   בגידות   אינטימיות   נישואים   משבר זוגיות   פחד מזוגיות   זוגיות במשבר
RSS RSS פורום יחסים, זוגיות ונישואין