בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים משפחה, הורות, זוגיות»פורום יחסים, זוגיות ונישואין
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום יחסים, זוגיות ונישואין

פורום יחסים, זוגיות ונישואין יעזור לכם לתקשר ולהחזיר את הזוגיות הביתה. פורום יחסים, זוגיות ונישואין ב: סקס, זוגיות, פחד מזוגיות, זוגיות במשבר, מיניות, גירושים, משפחה, הורות, זוגיות, אהבה, רומנטיקה, בגידות, נישואים, אינטימיות ועוד
מנהלי פורום יחסים, זוגיות ונישואין:
עדי בדיחי
לפרטים נוספים
טלי צרקינסקי
לפרטים נוספים
 
א
01:24 01.09.14
שלום
אני בת 25 ויש לי חבר כבר 4 חודשים. הוא סובל לעיתים מבעיות גב וחוסר שעות שינה, והדבר פוגע לנו במערכת יחסים מכיוון שכמעט אף פעם אין לו חשק מיני או אנרגיות לקיים איתי יחסי מין. אנחנו מאוד פתוחים אחד עם השני וכנים ולכן שאלתי אותו אם יש איזושהי בעיה אצלי שגורמת לו להמשך אליי פחות והוא אומר שזה ממש לא קשור. מתחילת הקשר שלנו זה אותו סיפור, ברוב הפעמים אני יוזמת את הסקס ואני גם לעיתים צריכה לשכנע אותו שיקיים איתי יחסים. הדבר נורא מתסכל, והיו לי בני זוג בעבר ואף פעם לא הייתי צריכה להגיע למצב שאני צריכה לשכנע או "ללחוץ" על בן הזוג כדי שיקיים איתי יחסים. יש לציין שאני נראית טוב ואין לי שום בעיה שאמורה למנוע מבן הזוג לקיים איתי יחסים. אני מפחדת שבכל פעם שאני מנסה ליזום איתו יחסי מין או מנסה לשכנע אותו הדבר רק מרחיק אותו ורק מוריד לו עוד יותר את החשק לקיים איתי יחסים וזה לא תקין ולא צריך להיות ככה. זה לא הגיוני שאנחנו רק 4 חודשים ביחד ואנחנו כל כך צעירים ומקיימים יחסי מין במקרה הטוב פעם בשבוע. לפעמים אני כל כך מתוסכלת וחרמנית שאני פשוט מאוננת, למרות שאני לא אוהבת את הרעיון שאני צריכה לאונן כשיש לי חבר שאמור לספק אותי.
מה עושים? אשמח לעיצה. תודה.
 
יהל
23:49 30.08.14
שלום,

אני בת 28 נשואה כ-3 שנים וחצי ואם לילד בן שנתיים וחצי.
לצערי הזוגיות שלי ושל בעלי לא במצב טוב בכלל למרות ניסיונות רבים לשפר,לתקן לדעתי זה אבוד מראש ואני כל הזמן חושבת איך לקום ולעשות את הצעד הזה של פירוק הזוגיות. מה שיותר מטריד אותי זה שאני מאוד רוצה להביא ממנו עוד ילד כי אני די חושבת על עצמי ועל הבן שלי אני לא באמת רוצה שהוא יגדל לבד ולא בא לי שיהיו לו רק אחים למחצה אם אי פעם לאחר הגירושין אחליט להקים שוב משפחה.
אני יודעת שזו הרגשה קצת פסיכית אבלי אני מעדיפה להמשיך לחיות בזוגיות שהיא לא מושלמת להיכנס להריון ואחר כך אם דברים לא ישתנו לקום ולעזוב אבל לפחות יש לי שני ילדים מדהימים ואני לא יצטרך למהר להיכנס לזוגיות בשביל ילדים.
זו תחושה אגואיסטית, בעלי מכיר את התחושות ודיי נפגע מזה אבל לא ממש לקח ברצינות.
לא יודעת מה לעשות אשמח לעצה.
 
טלי צרקינסקי  
06:20 31.08.14
יהל שלום,

אני מבינה מדברייך שבעלך מודע לכך שרצונך להתגרש? או שמא אינו מודע?
כתבת שהוא לא ממש לוקח ברצינות, מעיד שיש כאן שאלה לגבי התקשורת ביניכם? האם אתם משתפים במחשבות, רגשות? האם בעלך באמת מבין מה קורה לכם בזוגיות.

יש כאן מספר היבטים:

להביא ילד לזוגיות שאינה טובה היא רעיון לא טוב לכל צד שמעורב בדבר.
כלפייך - לא פשוט לגדל לבד שני ילדים ועוד להיות בהיריון בזוגיות שאינה טובה, "לסחוב" את הזוגיות ולהיות אחרי לידה ואח"כ להתחיל להיכנס לפירוק הנישואין עם כל מה שמשתמע עם זה (רכוש, מזונות, משמורת עוד) תוך גידול שני ילדים. זה מאד קשה.

הילד - מגיע לו להיוולד לזוגיות טובה

בעלך - איך ירגיש אם לאחר הבאת ילד נוסף אתם מתגרשים? הבאת ילד משותף היא לקרקע משפחתית יציבה, הדדית וטובה שיכולה להכיל את צרכי הילד ברמת צרכים בסיסים וצרכים רגשיים.

אני יכולה להבין את חששותייך מצעד של גירושין, חשש "האם אכיר בן זוג מתאים"? "מתי" ורצונך בילדים נוספים.

את בחורה צעירה, הרבה אנשים נכנסים למערכת יחסים פרק ב' עם גרוש או רווק ומקימים בית ביחד אשר כולל את בנך ואם ייוולדו ילד/ים נוספים - גם אותם.
מה שעדיף בצורה משמעותית בסיטואציה כזו היא שאת מביאה ילד אל זוגיות טובה
ומה ששולי הוא נושא הגנטיקה שזה לא מאותו אב אך אחים אשר גדלים ביחד הם אחים לכל דבר ועניין מאשר אחים שהם מאותם הורים ולא גדלים ביחד.....

חשבי על הדברים, אני חושבת שהרבה נובע מחששות מהעתיד, הייתי אפילו הולכת להתייעץ עם איש מקצוע לעבור את התהליך הזה ולא נשארת לבד עם הלבטים אם קשה לך.

אם נסכם, ילד כדאי להביא למערכת זוגית בריאה, לא לאחת שעומדת להסתיים.

מאחלת לך הרבה הצלחה,

שלום רב, אני נשואה 25 /שנים. הילדים בוגרים.יחסיו של בעלי עם הבת קשים .את הבן מפנק.היו לנו הרבה מריבות,עליות ומורדות.בזמן האחרון היינו בחופש,הסתדרנו יפה, היה ארוע במשפחתן ואני התלוותי אליו למרות שזה חד צדדי. את משפחתי הוא מחרים.י מחשיבה את עצמי לנשית, נראית צעירה לגילי,התלבשתי יפה לארוע, אך,בבת מצווה הזאת,הופיעו שתי בחורות, רקדניות,הופעה די מינית לטעמי. בעלי ואחיו החליפו קריצות, חיוכים,צחוקים, בעלי ממש לא הפסיק לצחוק.אחיו קם לרקוד בין שתי הבנות למרות שיכולות להיות בנותיו .כשהלכנו לרכב, הערתי שזה לא התאים לבת מצווה. לתדהמתי, בעלי התפרץ, אם כי הוא נוטה להתפרצויות,אך המילים שלו לא יוצאות מראשי ויש לי סלידה כלפיו.הוא צעק שאני קנאית,מקנאה ברקדניות כי הן יפות וכל מיני מילים מגעילות, שהיתה לו עוררות מינית מהן ובא לו לעשות להן לא חשוב מה.הצטערתי שבמקום ללכת ולהזמין מונית, נסעתי איתו וצעקתי שאיני מוכנה שידבר אלי ככה.בסוף היתה התנצלות רפה, מזלזלת.עכשיו יש יום הולדת לאותו אח ולא מתחשק לי לכבד וללכת. ובכלל איני יודעת איך להמשיך ולהתבגר לצד אדם כזה.יש לציין שבעלי מעולם לא הסכים ללכת איתי ליעוץ. אני הלכתי ומה שלמדתי היה לא להגרר איתו לריבים וצעקות אבל נותרתי עם תחושות של השפלה. אשמח לתגובה.
 
עדי בדיחי  
13:59 26.08.14
שלום,

כנראה יש ביניכם איזשהו קושי ביצירת אמון- יוצר שלך כלפיו. העובדה שאת מצידך מרגישה נבגדת ומקנאה מאוד, והעובדה שהוא לא מכבד את זה ויכול להשתעשע סביב הרגשות שלך - מלמדת על כך שיש פה תקשורת לא מאוד טובה ויש לעבודה עליה.

זה יהיה אפשרי רק אם תרצו להשקיע (וגם אם לא זה לגיטימי וניתן לחשוב על המשך הקשר), ורק אם שניכם תתגייסו לטיפול זוגי (ניתן שאת תלכי לבד ואח"כ יצטרף אך מדובר בתהליך זוגי לחלוטין)

בברכה,
 
שירה
21:29 26.08.14
שלום עדי ותודה על תשובתך. אני כבר הלכתי כמה פעמים לכמה מטפלות.בעלי מעולם לא הסכים לבוא.כשהמצב מסלים הוא מבטיח הבטחות ואז באופן פתאומי משום מקום שולף קיטון של מילים אכזריות.רציתי לשאול לדעתך למה ההתאכזרות? מזלזול?זעם מצטבר?קנאה בי? אני נחשבת לאישה נאה מאוד,מושכת.מעולם לא אמר שאני יפה בעיניו.שמעתי פעמיים שמישהו החמיא לי ממשפחתו והוא ביקש ממנו שיחדל כדי שלא אחשוב את עצמי.נסיתי לדבר איתו על זה וכלום לא עוזר.האם הוא מנסה להנמיך אותי כדי לחוש חזק? תודה.
 
עדי בדיחי  
16:54 29.08.14
הי שירה,

לצערי אני לא בטוחה שיש לי תשובה כאן בפורום לתת לך. אני מניחה שהמצב, לאור נישואיכם במשך 25 שנים, הוא הרבה יותר מורכב ויהיה קשה למצוא פיתרון קונקרטי. זאת הסיבה שלדעתי יש צורך בטיפול.
כשצד אחד מאוד מתנגד ולא רוצה בשינוי- אכן יהיה קשה להשיג כזה. כאן את צריכה לקבל החלטה ויש כמובן צורך לשקול את הדברים.

הסיבות לכעסים ולאופן של ביטויים מצד בעלך יכולות להיות רבות, לא לכולן יש הצדקה אך ברור שהרבה חוויות ואירועים שקורים ושקרו משפיעים על כל אחד מכם.

לתת לך כאן תשובה לכאן או לכאן זה יהיה לא ממש מקצועי ובטח לא ממצה. לכן אני חושבת שאת אותה התייעצות שאת רוצה לקבל פה- יש להפנות לאיש מקצוע באופן מסודר, בשיחות מספר, כדי להגיע להחלטה. מטרת הטיפול עבורך בהחלט יכולה להיות השאלה- האם להמשיך את הקשר או לא. מכיוון שזוהי שאלה מאוד מורכבת, יהיה כדאי לנתח ולברר את הדברים עם איש מקצוע.

בהצלחה,
האלן,

ישנה מישהי במשרד שלנו שאני נמשך אלייה, ונראה לי שגם היא אליי,
האם כדאי להזמין אותה לצאת?

אני מפחד שאם זה לא יסתדר אז היחסים שלנו בעבודה לא יהיו טובים

תודה
גיל
 
עדי בדיחי  
13:55 26.08.14
שלום גיל,

הרבה פעמים מוצאים בני זוג בתוך מקום עבודה. אני לא רואה מכשול של ממש בכך. נכון שאם הקשר לא יצלח זה עלול להיות מביך. אבל אם אתם מספיק בוגרים ויודעים לקחת את העינין בפרופורציה - אז יודעים להתמודד.

ניתן גם מראש לדבר על זה כשאתם מתחילים לצאת, כמו "חוזה לא כתוב" שאם משהו קורה וזה לא מסתדר- נשארים ביחסים קורקטיים וסבירים..

בהצלחה,
שלום רב,
אני ובעלי עברנו לא מעט קשיים בנישואין ופנינו ליעוץ . אנחנו נשואים 10 שנים עם שני ילדים ושנינו בסביבות גיל ה-+40.
בזכות היעוץ, רמת הויכוחים בבית ירדה אך תדירות יחסי המין הלכה ודעכה ועם הלחץ מצידו, מצאתי עצמי במצב שממש אני לא רוצה כל מגע איתו לא מיני ואפילו לא חיבוק או נשיקה.התחושות שהוא נוגע בי לא נעימות לי ואפילו מעצבנות...

כיום, אני מרגישה שיחסי המין לא נחוצים ולא חסרים לי וקשה לי להיכנע ללחץ של בעלי וכן לשתף פעולה. זה רק מרחיק אותי ממנו ואני מרגישה שזה לא פייר שהוא סובל מהיחס שלי כלפיו כי הוא מרגיש לא אהוב ודחוי, ולא פייר שאני מרגישה כל יום רע עם עצמי שלא מסוגלת ולא רוצה להרגיש קרוב לבעלי. כנראה שכל מה שעבר עלינו במשך שנות הנישואין השאיר חותם חזק אצלי ואני כבר לא אוהבת.
אני עובדת עיצות, אנא עיזרו לי.
 
עדי בדיחי  
13:46 26.08.14
שלום לך,

בפירוש יש קשר הדוק בין חוויות ואירועים שליליים בזוגיות לבין הרצון למגע ותחושת המשיכה והאינטימיות.

באופן טבעי אצל האשה הרגשות מתחברים באותו קנה יחד עם הרצון לגעת ולהסתפק, בעוד אצל הגבר יש יכולת של הפרדה בין משיכה פיזית לבין רגש.

פן נוסף הוא הגיל- יתכן ותהיה ירידה של משיכה מינית עקב הגיל ועקב גיל המעבר.

אני מפנה אותך לפורום נוסף על מנת לנסות להעלות גם שם ואולי יספקו לך תמונה יותר מקיפה.

בהצלחה,
 
עדי בדיחי  
13:46 26.08.14
לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: מין וסקסולוגיה.
 
מעיין
11:52 24.08.14
אני לא יודעת מה לעשות.. אתמול היה לי מקרה שגרם לי להבין כמה דברים לגבי עצמי:
1. אני מחבלת לעצמי בהכרויות חדשות לרוב.
2. קשה לי מאוד להתמודד עם דחייה ואני מתנהגת בצורה שלא הולמת אותי בכלל.
אני בת 25 והייתי בשתי מערכות יחסים רציניות.. לא התגברתי ממש על האקס האחרון וגיליתי שהוא יוצא עם חברה טובה שלו. הוא התקדם ואני מאחור.
הכרתי כמה וכמה גברים.. אני יפה, משכילה, מעניינת ומצחיקה.. אבל יש דפוס שחוזר על עצמו בו מחזרים אחריי ואני לא הכי בעניין ואז איכשהו מתהפכות היוצרות ומשהו משתנה בדינמיקה. פתאום אני גם רוצה.. ומתחילה לאבד את עצמי.. רוצה מידי, דוחפת לעבר
 
עדי בדיחי  
20:53 24.08.14
.
 
מעיין
11:56 24.08.14
דוחפת לעבר קשר ומאבדת את הכבוד שלי בעיניי עצמי.. אני לא יודעת למה.. בשלושה שבועות האחרונים הכרתי מישהו חמוד אבל לא אינטיליגנט ברמה שאני מחפשת.. נתתי לו הזדמנות אבל הייתי חצוייה וגם התנהגתי בהתאם ואז הוא החליט שאני לא בחורה יציבה והחלטית ושלא מתאים לו.. העניין הוא שהתנהגתי ככה רק כי לא רציתי.. ופתאום כשהוא לא היה בעניין התחלתי להתעצבן עליו ולהיות גסה ומגעילה, וזאת לא אני.. ושוב פעם חוזר לו הגלגל.. וזה הסתיים בצורה ממש מגעילה מצד שנינו ואני לא יודעת למה אני מובילה לשם כל הזמן ודוחקת ודוחפת מידי.. כי אין לי סיבה..
אני חוששת שזה דפוס שירדוף אחריי כל הזמן
 
עדי בדיחי  
20:53 24.08.14
שלום מעיין,

ראשית טוב שאת עולה על איזשהו דפוס שמעכב אותך ממציאת קשרים ומרחיק אותך ממי שאת באמת רוצה להיות. לחלוטין הדבר תלוי בך ולחלוטין הוא "בר תיקון".

ראשית חשוב להבהיר למי שנמצא מולך אם הוא לא מתאים לך. אם הגעת כבר להחלטה שהוא לא מתאים, אין טעם להתנהג את הרגש שלך, כלומר- לעשות פעולות התנהגותיות כדי להראות לו שאינך מעוניינת, אלא פשוט להגיד לו שאינך מעוניינת ועל אף שהוא גבר נחמד, זה כנראה לא יתאים.

זה חשוב ברמת הכנות שאת מייצרת בקשר, ברמת התודעה שלך בעיני עצמך, וברמת הקשרים שעוד יהיו לך. אנשים עם אגו, כמו כולנו, יפגעו אולי בהתחלה, אבל אח"כ יוכלו להעריך אותך מאוד על השקיפות והכנות הזאת. תתפלאי לדעת שאולי הם יכירו לך בהמשך חברים ובכך בכלל הרווחת.

אני מבינה מדברייך שאת כן החלטית וכן יציבה בעיני עצמך, אבל לא בעיני אחרים, כי אינך יודעת תמיד לעצור את הרכבת בזמן, ואז את מתנהגת באופן כזה שמרחיק אחרים.

יתכן וכל זה יושב על החשש מכך שתהיי לבד או שלא תמצאי אדם כמו האקס. צריך לבדוק מול עצמך מה בדיוק החשש. כי סה"כ לא נשמע שיש סיבה לחשוש.

החשוב הוא לנסות להיות בשליטה על ההתנהגויות שלך כלפי הבחורים האלה ובעיקר כלפי עצמך, ולדעת תמיד לסיים קשר בכבוד- כלפייך וכלפי הבחור. קשרים שמסתיימים בנימה רגועה ומכבדת גם יתנו לך כוח להמשך ולא ישאירו בך תחושה שאת לא מכובדת או משהו לא בסדר בך. אני די משוכנעת שתצליחי לסגל לעצמך דפוסים טובים ובוגרים יותר, ודי מהר.. זה לגמרי תלוי בך.

בהצלחה,
 
דגנית
19:02 23.08.14
שלום, אני בת 44 נשואה כ17 שנה לבעל מקסים גדול ממני בשש שנים לנו 4 ילדים תאומות בנות 18 , 17 ובן 13 . הגעתי למצב בחצי השנה האחרונה שאני יכולה להסתדר בלי לקיים יחסים עם בעלי, לעיתים רחוקות שבא לי אז אני מאוננת ומסתפקת בכך, או שאני מתגרה מאקט מיני שאני רואה בטלויזיה ומספקת את עצמי..מאז ומתמיד היתה כימיה נהדרת ביני לבינה הן בנישואין והן במיטה אבל בחצי שנה האחרונה אני לא מרגישה צורך לקיים יחסי מין...אני לא יודעת אם יש קשר להתקן מירנה שיש לי כבר הרבה שנים או לגיל שלי , או לשנים הרבות של הנישואין, אולי הכל ביחד?! אני יודעת שבעלי כגבר זקוק לזה ולעיתים אני עושה זאת רק כדי לספק את צרכיו...אני ממה לא יודעת מה לעשות? אני באמת אוהבת את בעלי אבל לא בא לי, אני יכולה להסתדר גם בלי. מה עושים?
 
טלי צרקינסקי  
20:42 23.08.14
הילה שלום,

ראשית כל, חשוב לא להיבהל, בזוגיות, בפרט כשאנו מדברים על זוגיות מאד ארוכת טווח, יש תקופות של עליות וירידות בפרמטרים שונים של הזוגיות ויחסי מין הוא אחד מהם ואין זה מעיד על כך שצריך להרים ידיים אם יש בסיס זוגי טוב. אינך מתארת מצב "אבוד" או "לא נורמטיבי"....בחיי זוגות...

את מתארת תחושות כאילו בחצי השנה האחרונה כלומר, מרבית חיי הנישואין שלכם היו עם יחסי מין מספקים, נוסף על זה את מצליחה להגיע לסיפוק בדרכים אחרות שזה מעיד על כך שהמיניות שלך וההיכרות שלך עם מיניותך נשארה וזה בהחלט סימן מעודד.

ירידה בתשוקה המינית יכולה להיגרם מהרבה מאד סיבות.
את כותבת שאת עם התקן "מירנה" מס' שנים, עד כמה שידוע לי יש התקנים לא הורמונליים ויש התקנים הורמונליים.


הייתי בוחנת מספר נקודות:

1. האם בעבר גם הגעת לסיפוק בדרכים שתיארת או שגילית משהו חדש שמאפשר לך הגעה לסיפוק ללא צורך בעוד אובייקט? (מעין סיפוק מהיר מבלי להשקיע יותר מידי)?
שזה כמובן בסדר גמור ולא סותר יחסים עם בעלך, השאלה שהייתי שואלת האם את מרגישה שזה פוגע ביחסים?

2. לגבי ההתקן ניתן להתייעץ עם רופא הנשים האם יתכן שפתאום אחרי כמה שנים חשק מיני יכול להיות קשור להתקן. יש גם בדיקות דם הורמונליות שניתן לבדוק מצב הורמונלי בגוף.

3. האם קרה משהו בזוגיות בסמיכות לירידה בקשר המיני? האם קרה משהו שלא קשור לזוגיות (שינוי כלשהו, תעסוקתי וכו')?

אני חושבת ומאמינה שבמצב שתיארת שווה לגמרי לעבוד על הנושא הזה ולהחזיר את התשוקה לחדר המיטות כי נראה שיש לכם זוגיות טובה סה"כ וזה לא מצב שנמשך שנים רבות ותחת זוגיות מורכבת מאד.

לאחר הודעתי, אני מפנה אותך לפורום נוסף שעוסק בנושא זה על מנת שישפוך מעט אור מקצועי על נושא היחסים המיניים.

מאחלת לך הרבה הצלחה,


 
טלי צרקינסקי  
20:42 23.08.14
לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: מין וסקסולוגיה.
שלום,
אני בת 40 נשואה + 2 בגילאים 8 ו-5.

מזה 9 שנים בהם אני נשואה חוויתי משברים לא פשוטים עם בעלי והחלטנו ללכת לאחרונה לטיפול זוגי. הבעיות כל כך השפיעו עליי שנאלצתי ליטול כדורים נוגדי דיכאון.
כיום בעלי מאוד משתדל ואכן התנהגותו השתפרה, לפעמים נפלטת לו איזה יציאה ממש לא במקום ופעולות מרגיזות שלא מתחשב בי, אבל אני מנסה להעביר ולהמשיך כרגיל.

הבעיה היא שאין לי היום רגשות אליו. המשברים מאוד הרחיקו אותי ממנו ומה לעשות, הגוף לא יכול לשקר וכתוצאה מכך גם יחסי המין מאולצים.
אני לא רוצה להתגרש ומוכנה להשלים עם חיי נישואין ללא אהבה גם אם המחיר הוא לדכא את הצורך שלי בחום ואהבה ותחושה טובה, אני חולמת בלילות על גברים שהכרתי בעבר ורואה בחלום את החיזור שלהם והמילים החמות שאחנו משתמשים בהם. כלומר ברור לי שאין לי את זה עם בעלי אבל להיפרד זהו צעד שגדול עליי.
4 שנים אני כבר מתלבטת לגבי ילד. גם הילדים וגם הבעל לוחץ ולי ברור שאם הייתי עם גבר אחר, הייתי מביאה עוד ילד.
חשבתי לעצמי שתינוק חדש יכול להביא שימחה למשפחה ולתת לי הרגשה שהמשפחה שלמה, אבל אני חוששת מהיחסים עם בעלי. עניין ההריון מטריד אותי מאוד.
אשמח מאוד לשמוע את תגובתכן.

תודה מראש.
 
טלי צרקינסקי  
18:45 23.08.14
עדי שלום,

את מעלה מצוקה מאד לא פשוטה שאת "נפגשת" איתה בהרבה תחומים בזוגיות שלך עם בעלך.

החלומות שלך מאד ברורים, הם לגמרי מייצגים את החסר שיש לך בנישואים והם מביאים לך את המרחב של הפנטזיות, של החסר שמביא עמו לדעתי התת מודע שלך ואני מאמינה שקיים גם במודע וזה טבעי מאד.

טבעי גם שמתח, מרחק, שנוצר בתק' משבר, יביא אותותיו גם אל יחסי המין ביניכם.

המלצתי במקרה שתיארת וגם שציינת שאין לך כרגע כוחות להתמודד עם פרידה, היא דווקא כן לנסות ללכת לטיפול זוגי ביחד.

בטיפול זוגי תוכלו שניכם לבחון הרבה דפוסים שקורים לכם בקשר, לנסות לחבר בחזרה את מה שחיבר אתכם מלכתחילה לקשר, את הרגעים הראשונים, את והוא שאהבתם ולעבוד ביחד על דברים שהייתם רוצים שיהיו במערכת היחסים שלכם.

הייתי הולכת לכיוון הזה.

לגבי תינוק נוסף. פעמים רבות יש פנטזיות בזוגיות עם קשיים שתינוק יפתור את כל הבעיות והכל "ימחק" אולם בפועל, תינוק הוא אדם חדש בבית, אשר יש לו צרכים משל עצמו, הוא ידרוש את תשומת ליבך ושל אביו והוא עלול להרחיק עוד יותר את המטרה שאתם רוצים להשיג במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב, להרחיק אתכם יותר אחד מהשני כי יהיה לכם פחות זמן להשקיע בזוגיות.

נראה לי שעדיף כעת להשקיע משאבים בלנסות להחזיר חלקים טובים אל הזוגיות ביניכם, להשקיע בשני ילדיכם ולראות מה קורה הלאה.

כי תינוק במקום של דיכוי צרכים של חום ואהבה.. נשמע פרויקט גדול....והוא לא יפתור את מה שלא עובדים עליו בשטח כמו בטיפול זוגי לדוגמא.

אני מאחלת לכך הרבה הצלחה,




 
ד'
11:29 20.08.14
שלום,

אני בן 20, משרת בצבא ויש לי חברה שבדיוק השתחררה. אנחנו ביחד למעלה משנתיים והאהבה שלנו גדולה. אני משרת ביחידה לוחמת שברובה גברים, אך ישנן בחורות בתפקידים עורפיים ביחידה כמו מש"קית ת"ש או חינוך. עד היום לא יצא לראות את אותן בחורות, אך לאחרונה העבודה שלנו איתן הפכה למשמעותית יותר ולכן יוצא לי לראות אותן יותר. עלתה בי המחשבה, שמצד אחד אני אוהב מאוד את חברה שלי, וארצה שנמשיך להיות ביחד, אך מצד שני היא היחידה שהייתה לי התנסות מינית איתה. אני מרגיש שאם אשאר עם החברה לאורך זמן, וארגיש שלם להתחתן איתה, יהיה זה פספוס שלא יצא לי להתנסות מינית עם בחורות אחרות...המחשבה הזו מטרידה אותי מאוד ביום יום, ואולי אפילו משפיעה על היחסים שלי עם החברה לרעה. מה דעתך?
תודה.
 
עדי בדיחי  
22:00 20.08.14
שלום ד',

אתה מעלה סוגיה טבעית מאוד למי שצבר זמן בקשר בודד אך רציני, כמוך, וגם למי שהוא בן גילך ושאף התנסה בכמה התנסויות ועדיין מרגיש כי הוא "בחוסר". כלומר גם מבחינת הסטטוס שלך וגם מבחינת הגיל- אתה בהחלט מעלה דבר שהוא טבעי בשלבים אלו של חייך.

אכן בקשר רציני יחיד אצל זוגות כה צעירים יש את השאלה הגדולה האם לוותר על קשר רציני לטובת כמה כאלה שהם פחות, עם סיכון משמעותי למצוא אהבה. אין לי תשובה לזה כמובן. התשובות עם הזמן יגיעו אליך, כלומר- ככל שימשיך הזמן ואתם תהיו יחד, יתכן והתחושות האלה יגברו ויגברו עד אשר האהבה תלך ותרד בהדרגה, או הרצון לשמר את הקשר למרות רגשות קיימים- ילך ויפחת, ואז באופן טבעי אתה תרצה לסיים את הקשר. זה יכול לקחת גם תהליך של שנה. וגם יתכן ותחושות האהבה, חוויות משותפות והעמקת הקשר הזוגי יראו לך "דרך מילוט" מתחושות ההחמצה שאתה חווה כיום, ודווקא תנותב לכיוון שתראה בבחורה שלך הכי לא מובנת מאליה, ותשקיע בקשר. עבורך הייתי מאחלת את הדבר השני, כי בכל זאת מדובר באהבה גדולה, איכותית וראשונה- ויש לכך משקל בהמשך.

יש זוגות שמחליטים על פסק זמן כי אחד מהם לא בטוח בקשר ורוצה חופש - זאת גם אופציה, אך היא בדומה לפרידה, טומנת בחובה את הסיכון לכך שהאמון ישבר כתוצאה מהתנסויות מיניות שהיא או אתה תחוו וזה יהיה קשה מדי לקבל, או שבאופן טבעי הקשר לא יחזור לקדמותו, יקבל מעין תחושת "זילות" -שהרי הוא כבר לא אותו קשר חד פעמי, נדיר, שמשקיעים רק בו- ולכן גם זה עלול לדעוך.

לסיכום, חכה מעט. תבדוק איך אתה חש בהמשך, תבדוק עד כמה הרצון מעכב אותך מלהשקיע בקשר הנוכחי ועד כמה הפגיעה היא אכן לאורך זמן.
 
מיכל
13:57 20.08.14
היי, אני מיכל בת 24
אני ממש רוצה כבר להכיר בחור ולהתחתן אבל אני ביישנית ולכן אני יודעת מה לעשות
חברות שלי המליצו לי לנסות שידוכים ואמרו לי לבדוק את האתר ************************
אבל אני לא סגורה על העניין הזה, מה דעתכם?
 
עדי בדיחי  
15:40 20.08.14
דעתנו היא שאסור לך לפרסם פה אתרי היכרויות.....

בברכה מזל טוב,
אני בת 31 ועדיין בתולה. הסיבה היא שבעדה שלי לא מקובל לקיים יחסי מין לפני החתונה. לא הייתה לי בעיה כי אני יצאתי עם בחורים מהעדה שלי והם יודעים עוד מלפני הפגישה שהבחורה שהכירו להם היא בתולה וילדה טובה שמחפשת להתחתן וזה מה שהבחורים מחפשים - בתולה. אני לא מצאתי בחור שמוצא חן בעיניי ולא התחתנתי ואני כבר בת 31. פגשתי בחור שהוא לא מהעדה שלי ואנחנו יוצאים. אני מפחדת לספר לו שאני בתולה ושאני לא מוכנה ליחסי מין מוקדם. כי אני מפחדת שיחשוב שאני לא נורמלית שאני עדיין בתולה. כי זה לא הנורמה בחברה. אני לא רוצה גם להבריח אותו כשאני אספר לו שאני מחכה לחתונה כי הרי אף בחור לא יחכה. (והבחורים מהעדה שלי לא מחכים הם פשוט הולכים לבחורות אחרות לפני החתונה ואת הבחורה שהם יוצאים איתה הם מכבדים). אני לא יודעת איך לספר לבחור שאני בתולה מבלי להלחיץ אותו שאני מחפשת להתחתן. איך אפשר לספר לו מבלי להזיק לקשר שלי שרק התחיל? אין לי בעיה עם אינטימיות. למרות שאני לא מנוסה. בבקשה עזרתכן.
 
עדי בדיחי  
19:37 18.08.14
שלום לך דיאנה,

את צודקת שבחברה שלנו היום, בעיקר החילונית, יש הרבה בחורים שיראו בכך חיסרון. אך תתפלאי לשמוע שיש הרבה אחרים, חילוניים או מסורתיים (גם דתיים מן הסתם) שיראו בכך כבוד גדול כלפי הגבר. יש הרבה גברים שיעדיפו שהבחורה שתהיה איתם לא תתנסה מינית עם אחרים, ואם כן- שהניסיון יהיה יחסית מועט ולא תפתח תדמית של מישהי שהיא "יותר מדי מנוסה". אני משוכנעת שזה קיים גם אצל המצהירים שהם פתוחים וכו'.

עבור גבר, זה עושה משהו בכל זאת, שהאשה נשמרת רק לכבודו. זה עושה את הקשר "קדוש" יותר, ונכון- גם קשה יותר לחכות וזה חלק מהסיבות שאצל דתיים למשל מתייחסים מאוד ל"תכל'ס" כבר בהתחלה: האם אנחנו מתאימים? האם יש לנו תחומי עינין משותפים? האם התפיסה הערכית שלנו דומה? איך אנחנו רואים את הבית המשותף? כלומר, כבר בשלבים הראשונים השיח הוא על התאמה פרופר, לצד הבאת הרגש ובדיקה האם אכן מתאימים גם רגשית/ מבחינת משיכה וכו'. אם כן, בהחלט כפי שאנחנו רואים מבחינה תרבותית ואולי סטטיסטית- הזוגות האלה מתחתנים מהר יותר. לפעמים תוך חודשים ספורים. הרבה גברים עושים זאת, לצד הרבה נשים בתולות ולא מנוסות. זה קיים, זה עובד, וזה טבעי לגמרי.

לא להתבייש במי שאת ובערכים שלך. לא להתבייש שכך את מאמינה וכך חונכת. לא לפחד להגיד- זאת מי שאני. אני אשמור את עצמי למי שיהיה בעלי. תתפלאי לדעת שככל שאת תאמיני ותבטחי בדרכך ותשדרי זאת החוצה- כך הם יעריכו את הדרך שלך, גם אם היא לא מתאימה להם. את תכבדי את עצמך ואת בחירתך, והם יכבדו אותך אוטומטית. להגיד את הדברים ברגע שיש שיח על זה, ואם זה לא מתאים למי שנמצא מולך- כנראה הוא פשוט לא הגבר המתאים.

בהצלחה רבה,
 
דיאנה
20:47 18.08.14
תודה על התגובה, אני מסכימה איתך אבל זה מונע ממני למצוא זוגיות. הרבה ידידים גברים אומרים לי שאף גבר לא יחכה ושמין זה חלק מאוד משמעותי במערכת יחסים ושגם גבר לא יכול להתחתן איתך אם הוא לא יודע שאת יכולה להתאים לו גם מבחינה מינית. אני החלטתי שאני לא מחכה לחתונה אבל מחכה למערכת יחסים רצינית. אבל כשבוחרים שומעים על ההתחלה שאני רוצה מערכת יחסים רצינית ורצוי חתונה זה מבהיל אותם. השאלה איך להגיד לו מבלי להגיד שאני מאוד רצינית כלפיו. כדי לא להפחיד אותו על ההתחלה. ואת צודקת שאני צריכה להיות בטוחה בהחלטה שלי ולהקרין את הביטחון כדי שהבחור גם יבין שאני מכבדת את עצמי ושיכבד אותי.
 
עדי בדיחי  
08:59 19.08.14
הי דיאנה,

אני שוב נוטה לחלוק על הבחורים איתם את בקשר, אותם ידידים. אני חושבת שבחור מאוד יעריך אשה שהיא רצינית ומעוניינת בקשר רציני, ועד שהוא לא כזה היא לא תקיים איתו יחסים. יש הרבה גברים שמבינים את זה ומכבדים את זה.

קשה לי להאמין שזה מה שמונע ממך למצוא זוגיות. זוגיות מושתתת על דבר ראשון - תקשורת טובה וכימיה בסיסית. כשאלו מתקיימות, מתחיל קשר מעמיק יותר, יחסי מין לא אמורים להגיע בהתחלה (אולם זה קורה), אלא דרושים חיבור טוב וזרימה נכונה של הדינמיקה בקשר, ורק אז ניתן להתחבר באמת גם מהבחינה המינית. הרבה קשרים שהתחילו ב"טיל" והתפתחו מהר מאוד לקשרים הכוללים יחסי מין - לא שרדו הרבה זמן, כי המסתורין נעלם, והכל ברור, והכל נוסה, ואין מה להמשיך. בעוד קשרים שיש בהם משיכה מינית עזה לא ממומשת ורצון לדעת עוד ולחקור עוד על האדם, לרצות להתקרב, ולחוש את המתח שנמצא - אלו קשרים שישרדו יותר.

להערכתי מדובר במחסום פסיכולוגי הרבה מעבר למחסום קונקרטי. יתכן ואת רוצה בתוך תוכך להתנסות מאוד, ומתוך כך, חוששת שלא ירצו בך, ולכן נוטה להקל, או נוטה לרצות את זה יותר ולוותר על העיקרון הזה. וזה לגמרי בסדר, ללא קשר לגילך. אבל חשוב לזכור שגם זה חומר למחשבה.

בהצלחה,
 
דיאנה
10:25 19.08.14
תודה רבה. רואים שאת מאוד אינטליגנטית והעצות שלך מאוד חכמות ואני שמחה שפניתי אלייך. תודה רבה והתשובות שלך בנויות עם רגישות לפונה. נתת לי חומר למחשבה.
 
עדי בדיחי  
17:20 19.08.14
אני נמצאת בחתונה כשלקראת הסוף בחור מסתכל עליי כמה פעמים ונראה כאילו מחפש איכשהו לדבר איתי, היו כמה פעמים שפתאום היה די קרוב אליי אבל התרחק שוב או שאני התרחקתי. הוא נשאר עד הסוף, אולי נשאר בלי קשר אליי אבל היה נדמה לי שרוצה. אבל בתכלס יצאנו די באותו זמן ואם היה רוצה היה מחכה ומנסה בתכלס לדבר לא? הוא אומנם יכול לבקש דרך החתן ליצור איתי קשר אבל זה מוזר כי אם אכן לא היו לו "הביצים" לעשות זאת מה זה אומר עליו? ולמה לעזאזל זה קורה לי הרבה שעד שמישהו מוצא חן בעיני הוא לא עושה כלום או בכלל לא בעניין?
 
עדי בדיחי  
09:01 19.08.14
שלום קארין,

אני לא יודעת להגיד לך למה לא עשה מעשה- יתכן ובאמת מאוד מתבייש או לא היה משוכנע שאת רוצה. יתכן וישתמש באמצעי ויבקש מהחתן את הפרטים שלך. ויתכן והוא הסתכל כי עניינת אותו אך הוא לא פנוי לקשר או שלא רוצה בקשר כרגע. הכל יתכן.

יש הרבה פעמים שהצד השני ממאן לעשות צעד משמעותי, ואז מתפספס קשר. לפעמים אולי כדאי שאת זאת שתראי שאת מעוניינת, ברמיזה מסוימת, או דרך מישהו כדי להשיג מערכת יחסים. כלומר, האחריות גם עלייך כשאת מרגישה שיש מישהו שמתאים לך. אם נחכה לאחרים, נפספס את הרכבת...

במקרה כמו בחתונה למשל- למה שלא תפני לחתן ותבקשי את הפרטים, או שתגידי לחתן שירמוז לאותו בחור שאת מעוניינת להכיר אותו? אני לא רואה בזה שום פסול ואף להפך.

בהצלחה,
 
גלי
22:23 14.08.14
היי, לא יודעת למה אבל אני חייבת לדבר על זה עם מישהו כי הבעל שומע אבל לא מקשיב.
אני נשואה 3 שנים וביתי הבכורה בת 4.5 חודשים . תמיד היו ביני לבין בעלי ריבים (ולא תמיד פשוטים) אבל אני מרגישה שמאז שילדתי - היחסים שלנו רק מתדרדרים.
אני מרגישה אומללה. מרגישה שלא טוב לי איתו. לא רוצה להרגיש ככה.
ביומיום אנחנו יכולים להסתדר אבל אז פתאום לריב על איזה שטות ואז בעלי הופך לאדם אחר - אגרסיבי, פוגעני.. לא פעם אמרתי לו שהוא לא יודע לריב ושגם בריבים כדאי שילמד מה להגיד ומה לא.
כיום רוב הריבים שלנו סובבים סביב העובדה שבעלי לא לוקח חלק מספיק גדול במטלות הבית לטעמי.
אני מסיימת בימים אלה את חופשת הלידה שלי וחוזרת לעבודה. בעלי התפטר מהעבודה הקבועה והיציבה שלו בשמונה שנים האחרונות בגלל שלא היה מרוצה ולא היה לו טוב שם. הוא מתחיל לימודי תואר שני באוקטובר הקרוב.
היה לי מאוד קשה עם השינוי הזה, במיוחד בתקופה הזו של החיים בה נוסף עלינו - יש עוד מישהי שצריך לדאוג לה (גם כלכלית), אבל החלטתי לתמוך בו בהחלטתו ובצעד שעשה כיוון שהבנתי שאין לי שום אינטרס לגרום לו להישאר במקום שלא טוב לו בו...

המצב היום הוא שאנחנו כל היום ביחד בבית עם הקטנה ולרוב עיניינים מתלהטים. למרות שכביכול אין לו את התירוץ שהוא הולך לעבודה ואני נשארת בבית - בעלי בוחר שלא לקחת חלק מספיק גדול בדברים שיש לעשות....סטודנט חופשי... הוא לא קם אליה בלילה (בטענה שישן חזק מידי ולא שומע), לא עושה כלים, לא בקבוקים, לא כביסות... כל פעם שאני כועסת עליו שהוא מתחמק מעשייה הוא מטיח בי שיש לנו עוזרת בית (שמנקה פעם בשבועיים) אז שאני אפסיק להתבכיין כי אני לא באמת עושה שום דבר... (כאילו שמה שיש לעשות זה רק לשטוף את הריצפה). זה הכי פוגע בי- חוסר הערכה על כל מה שאני עושה. כמעט כל בוקר הוא ממשיך לישון עד 10 בבוקר כשאני קמה אליה, מחליפה, מאכילה, משחקת.. בודדות הפעמים שהלכתי לישון שנ"צ - גם כשהילדה ישנה בעצמה (כי בנתיים יש דברים לעשות ולסדר) כאשר הוא מרשה לעצמו מידי צהריים ללכת לישון ואז לשחק במחשב עד השעות הקטנות של הלילה (וdo תוהה למה אני "נופלת" לישון בעשר בלילה).
כשאני מנסה לדבר עם בעלי על מציאת עבודה במקביל ללימודים הוא ישר מתעצבן עלי. מבחינתו יש לנו חסכונות (חסכנו לבית שבסוף לא קנינו כי אנחנו לא מוציאים משהו במחיר נורמלי) ואפשר להשתמש בהם כדי לשלם שכר דירה, מעון לילה, חשבונות, אוכל, בילויים... הלימודים שלו מסתכמים ביום וחצי בשבוע, אולי יומיים ובכל פעם שאני מעלה את הנושא אני זוכה לכינויים של רובצת בצע, בכיינית, לא תומכת ...
בנוסף לאחרונה הוא גם התחיל לרדת עלי על המראה החיצוני שלי. הוא התחיל להעיר לי שאני שמנה מידי וצריכה לשמור על תזונה וספורט (למי יש זמן ?!). אגב - הוא עצמו שוקל 98 קילו .
כל פעם שניסיתי לדבר איתו על הכל - הוא אומר לי שאני פסיכית ושאני אלך לפסיכולוג. אין עם מי לדבר.
לא יודעת כבר מה לעשות.
 
גלי
22:39 14.08.14
חשוב לי לציין כי אני אוהבת את בעלי. או לפחות אהבתי ואני רוצה לאהוב שוב.
התחננתי שנלך לטיפול זוגי אבל הוא לא מוכן לשמוע על זה בטענה ש"לו אין משקעים אחרי הריבים שלנו ואם לי יש בעיה אז שאני אלך לבד לטיפול"..
מרגישה שבעלי השתנה המון מאז שהיכרנו, אבל בעיקר בתקופה האחרונה.
אני יודעת שהעובדה שאנחנו ביחד הרבה שעות ביממה לא תורמת להצלת היחסים בנינו ואני באמת מקווה שזו רק תקופה שתעבור עם הזמן.
אבל מה אם לא ?
הגעתי למצב שאני כ"כ טעונה וכ"כ פגועה שכשגם שאנחנו לא בריב ולא כועסים - אני לא רוצה לשכב איתו. אני פשוט לא מצליחה לסלוח לו על המילים והצעקות. ההתנצלות שלו טכניות ולא באמת מהלב (הוא רק משתיק אותי עם מילים סתמיות והבטחות סרק).
גם כשאנחנו שוכבים - כבר אין את האהבה והתשוקה שהיה לפני. מבחינתי זה טכני לחלוטין. אני אפילו לא נהנת.
מוצאת את עצמי חולמת בהקיץ ומפנטזת על התקופה ביחד כשהיכרנו, כשהכל היה טוב...

אני לא רוצה לפרק את החבילה (בטח לא כשיש תינוקת קטנה) אבל מרגישה שאני סופגת וסופגת והרגשות פשוט עולות על גדותיהם בצורה שכבר קשה לי להכיל.
אני לא יודעת מה לעשות, מפחדת שזו לא תקופה ושזה לא יעבור.
לא יודעת מאיפה מתחילים ומה עושים. שואלת את עצמי עד כמה ועל מה אני עוד צריכה להתפשר, לוותר, לספוג...
מרגישה אבודה, בודדה ואומללה.
 
עדי בדיחי  
20:45 17.08.14
שלום גלי וסליחה על העיכוב במענה,

נראה כי יש פערים ביניכם שכדאי לעבוד עליהם לפני שהאהבה, או הרצון אליה, יגמר לחלוטין.

נכון יהיה לפנות לעזרה מקצועית אפילו לבד כדי לקבל תמיכה במקום לגיטימי - להפנות שם את המצוקות - וכרגע לא מולו, כיוון שאת נתקלת בחומה רגשית. אין לי ספק שהוא יודע וחש שהתרחקתם ויש בעיות בזוגיות, אך יתכן והוא מתבצר בעמדתו ולא יודע לרדת מהעץ הזה. ולכן צריך להניח לאגו בצד וכן לפנות לעזרה, אפילו רק מצידך- ללכת לבד.

את בהחלט צודקת, כאשר את תחזרי לעבודה הדברים יראו אחרת. את תחושי טוב יותר, ויתכן וזה ישפיע על הבית. יש הרבה משקל להרגשה האישית שלך מול עולמך, ובין ההרגשה הזוגית בבית, עד כמה שזה נשמע לא הגיוני. הוא עצמו גם חווה משברים רגשיים בתעסוקה ומבחינה אישית ולכן גם הוא מביא את התסכול הזה הביתה. כדי לנתח את זה יותר ולרכוש כלים להתמודד, כדאי יהיה לפנות למישהו פרטני, בשלב זה, ולנסות להעלות שם את הדברים.. לפני כל מחשבה על פירוק.

בהצלחה,
שלום לך,
כניסת ילד לדייאדה הזוגית מערערת את האיזון במערכת הזוגית שלכם. אינני יודעת מה היה לפני הלידה אך בהחלט ברור שכעת אתם במשבר הדורש התייחסות טיפולית. עושה הרושם שאת חשה בדידות גדולה בהרבה מובנים ( כלכלית, רגשית .ועוד..) טוב עשית שהצעת לבעלך טיפול זוגי ועדיף כך, אולם במידה ואינו משתף פעולה , מציעה לך לפנות לטיפול בלעדיו. יש את הדרך לסייע גם דרך אחד מבני הזוג. לא פעם הם מצטרפים לטיפול מהר מאוד.

אני ממליצה לך ללכת לייעוץ מקצועי, אני מכירה המון זוגות שהיו להם בעיות בנישואים ואז הם הלכו לייעוץ וזה עזר להם מאוד!
 
אלינור
17:26 16.08.14
אני יוצאת עם אהבת חיי מזה שנתיים. אני אוהבת אותו באמת ומכל הלב. אני אוהבת גם את הטוב וגם את הרע שיש בו ואני לומדת לאהוב גם את הרגעים הקשים בזוגיות שלנו.
אבל הוא לא מרגיש כמוני. הוא נוטר לי טינה כל הזמן. הוא מרגיש שהאישיות שלי מסרסת וקשה לו מידי. הוא מרגיש שאני לא מתכוונת להכאיב אבל אני פשוט עושה את זה. הוא אומר שהוא ממשיך כי הוא ״אוהב אותי״, אבל הוא שונא את האופי שלי וכל הזמן מבקש שאשתנה בשבילו. הוא חושב שאני מוגבלת רגשית ולא מסוגלת לתת באמת. כשהוא מתפוצץ הוא כל כך אכזרי, אבל בכל זאת בא לי לחבק אותו גם כשהוא צועק ומעליב.אני לא יכולה לראות אותו כואב, אבל זה לא ככה הפוך. הוא טוען שלא מגיעה לי חמלה כי אני לא יודעת להעניק אותה. אני לא מרגישה ככה.
מה אני עושה לא טוב?
האם להרפות?
 
אלינור
17:15 17.08.14
אשמח להתייחסות :)
 
עדי בדיחי  
18:21 17.08.14
הי אלינור,

מתנצלת על העיכוב במענה.

נשמע שהיחסים והרגשות שלכם אינם ממש הדדיים. בעוד את מנסה יותר, הוא נשאר במקום של הרגל ופחות משתף פעולה. אני מניחה שדיברתם על הדברים וניסית להשתפר- נשמע שאת לא מהממהרים לעזוב ולחתוך זוגיות.

מורכב מדי עבורי הסיפור של "לא מגיעה לך חמלה". יש אדם שלא מגיעה לו חמלה? אם יש דברים קונקרטיים שהוא מעלה ואת חשה שיש לך לאן לשאוף (למשל, ביקורתיות יתר שצריך לעבוד עליה, התנשאות, יצירת קונפליקטים שהם מיותרים, הקשבה, פירגון- מה בדיוק מפריע לו?) ואת יכולה לנסות לתקן- מה טוב ונסי לעשות זאת, זאת למידה. אבל אם מדובר בבור ללא תחתית, שככל שאת מנסה- היעד הולך ומתרחק והוא אינו מרוצה.. ואת חשה שעשית את כל ההשתדלות - אין מה להישאר איתו. החשש שלי הוא שאת תחושי יותר ויותר אשמה ותנברי איפה את לא בסדר ולאט לאט תהפכי לסוג של "קורבן".. ולדעתי צריך לעצור את זה.

לסיכום, בררי האם יש בידייך אפשרויות להשתנות, אם את חשה שאכן צריך וזה נחוץ ויש בדבריו אמת. אם כן, עשי זאת ותני צ'אנס.

אם את חשה שהוא מגזים, משפיל, מקטין, הופך אותך למשהו שאת לא- עצרי ותחתכי.

בהצלחה רבה,
 
אלינור
22:12 17.08.14
כמו הרבה ..נשואים 17 שנה , חמישה ילדים מצב כלכלי טוב.
אני מעריך את אישתי (חשוב יותר בעיני ) ואוהב אותה . לדעתי היא האישה הטובה ביותר שהקב"ה יכל לשדך לי. בכנות גמורה אני אומר זאת.
אבל ..(אחרת למה אני פה ) מזה 7-8 שנים אני מרגיש מחנק עז , כעסים ותיסכולים שנובעים מהתנהגותה של אישתי. זה נכון שצריך שניים לטנגו וזה נכון שאף פעם האשמה היא לא של צד אחד בלבד , אבל אישתי לא הפנימה / מפנימה את חשיבות הקשר החברי ביננו על כל משמעותיו. אנא דלגו על שלב השיחות והתקשורת היות ועשינו זאת בצורה גלוייה כל יומיים , הקטע הוא של חוסר מודעות. כמו שאני לא רואה חולצה על הריצפה או מפגעים אחרים בבית ,אישתי לא רואה את חשיבות הקשר שלנו . לא יעזור לומר לה כל פעם כמו שלא יעזור לומר לי , לא אתחיל לשים לב לדברים על הריצפה אלא אם כן הם פיזית יפריעו.
הנקודה החשובה היא - שכולנו משתנים במהלך הנישואין וכן, היום אני אדם טוב יותר ויותר מודע בגלל אישתי לדברים שלא עלו על דעתי לפני 15 שנה . גם אישתי אדם טוב יותר אבל אישתי שמה את הילדים , הבית , המשפחה לפניי ( טיבעי , לא ?!) ובגלל זה אני הגעתי לצומת דרכים :
א- נתגרש . נבין שזה לא הלך וננסה לפתוח דרך חדשה . זה הולך להיות קשה בטרוף במיוחד לאישתי אבל בטווח הארוך , נאמר שלש שנים, היא תהיה אדם משוחרר וגם אני. זוהי יציאה נקייה מוסרית.
ב- אמצא לי תחליף נשי לתקופה של עד שהילדים ייצאו מהבית ואישתי אולי תחזור לראות אותי כחבר ובן זוג ולא כשותף לגידול הילדים ולמפרנס ותומך . שיהיה ברור , זה הולך להיות זוועה מבחינת ההרגשה המוסרית - אני אסתכל לאישתי בעיניים , לא תהיה לי בעיה ,היא הרי הביאה את זה על עצמה, אבל איך אוכל להסתכל בעיני שלי במראה ? איך אראה בעיני עצמי כאדם שלא עמד מול יצרו ?
ג- נשאיר את המצב כמות שהוא עד לתקופה של עד שהילדים ייצאו מהבית ואישתי אולי תחזור לראות אותי כחבר ובן זוג ולא כשותף לגידול הילדים ולמפרנס ותומך. אם זה לא יקרה , אני אמצא את עצמי בגיל 50 פלוס גרוש וחסר יכולת זהה לזו של היום .

אלו שלשת דרכי הפעולה . אל נא תטעו - תחליף נשי אינו הכוונה לרומן בעל אופי ריגשי אלא מיני בלבד . חכמים כתבו שאין אפוטרופוס לעריות אבל יש אפוטרופוס לרגשות. אני מכיר את עצמי ויודע בוודאות שלא אפול ריגשית . 17 שנה אני מתחכך עם נשים שונות במהלך הקריירה והחיים , חלקן יפות מאישתי, חלקן מצליחות מאישתי חלקן מצחיקות מאישתי , אבל אף אחת מהן לא הצליחה לעבור את אישתי בשורה התחתונה ובאיכות הכוללת.

אני יודע שה נשמע פרדוקסלי - לכתוב טובות על אדם ולשקול התנתקות ממנו , אבל להתנתק מליבי ומרגשותיי אני לא יכול , גם אתם לא .
 
עדי בדיחי  
16:35 14.08.14
שלום גלעד,

אכן דילמה מאוד לא קלה. אני לא בטוחה שהפורום הזה יוכל לתת לך את המענה שאתה זקוק לו. אני מניחה שיש עוד הרבה מאחורי הקלעים לסיבות השונות- למה היא לא במקום הזה, למה אתה דורש שהיא תהיה שם, מה חסר לך ומה מניע אותך בחסרים האלו, ומה קורה איתה באותו אופן. יש הרבה מאוד פרטים שלא כתובים אלא מתבטאים אחרת בתוך הזוגיות ולא יהיה אפשרי לתת להם פתרונות כאן.

לכן כל הפתרונות שהצעת, חלקם ריאליים יותר או פחות, הם חומרים למחשבה או לא נוכל פה להגיד לך "מה לעשות". אני מניחה שעברת שיחות רבות עם אשתך והבהרת לה מה אתה חש. אני מניחה שאם היא תקרא את הדברים האלה שכתבת באופן מאוד ברור וחד משמעי, היא תיבהל - ואולי תתחיל לפעול, אם לא מתוך הבנה, מתוך החשש לאבד אותך. האם ניתן להראות לה את זה? האם היא יכולה להבין את ההשלכות של זה? אני חושבת שאם כבר ללכת על "פזילה החוצה" (מאוד לא מסכימה עם זה, אבל זה פיתרון מבחינתך לפי הבנתי) - עדיף שהיא "תיפגע" כאשר היא תקרא את הדברים, אבל לפחות היא תבין מה ההשלכות של תקשורת חד צדדית שכזאת.

וכמובן - לגשת למטפל זוגי, לבד בשלב ראשון, להעלות את הכל, ולקבל החלטה מושכלת ומקצועית. כי כל החלטה שתקבל - יתכן ולאחריה אי אפשר יהיה להחזיר את האמון, מעורבים פה ילדים, וזה בהחלט רגיש מאוד לקבל החלטה מבלי להתייעץ.

בהצלחה רבה,
 
בני
18:06 14.08.14
היי

צודק!
הדילמה שלך היא הדילמה של כווולנו, לא נעים לומר אבל...החיים המודרניים הביאו אותנו למצב שבו גבר ואישה מוכרחים לחיות זה לצד זה עשרות שנים, דבר שלא היה קיים עד לפני 100 שנה!
להזכירך! תוחלת החיים השתפרה מאוד ולכן הקשר הזוגי מחזיק יותר זמן מבעבר, פעם אנשים היו מתים מרעב, ממחלות, ממלחמות! ובעבר היותר רחוק אנשים היו נעלמים לבני זוגם בהפלגות בים או בדרכים, כל זה ועוד צמצמו את "זמן האיכות" של הזוגיות, כיום החיים המודרניים והטכנולוגיים מאפשרים אך גם "מאלצים" להיות בבית אחד בין ארבע קירות יום אחר יום שבוע אחר שבוע שנה רודפת שנה דבר אשר מביא לשחיקה ממושכת ולתסכול אדיר כי זה נגד טבע האדם!
אי לכך ובהתאם לזאת צריך לשנות את השיטה...לחשוב מחוץ לקופסא, ולהשקיע הרבה יותר מחשבה מאמץ ותכנון כדי לתחזק זוגיות בריאה ושפויה.

ידידי היקר - אתה מתאר 8 שנים של סבל ותסכול ואני מאוד מבין אותך אך תרשה לי לא להסכים אתך!

אתם חייבים לשבת ביחד וללבן את הנושא עד שייצא עשן לבן או שחור תלוי באיכות הקפה...

אתם צריכים לגשת לאנשי מקצוע כל אחד לחוד ושניכם ביחד לקבל "כלים" כיצד להתנהל במערכת הזוגיות למרות הקשיים.

אתם חייבים לרכוש ספרים, ללכת לסדנאות שעוסקים בזוגיות ובתקשורת בין זוגית כדי ללמוד "כיצד" להעביר מסרים זה לזה בצורה נכונה - מועילה - ומקדמת!

זה לא קל...אך גם לא כ"כ קשה, מניסיון שלי ואחרים... זה משתלם, מעצים, ומשדרג את הקשר למקומות שלא ידעת על קיומן אצלך - בבית.

אני כאן ושם למקרה שתצטרך אפשר גם במייל - בהצלחה
 
חגית
13:28 17.08.14
שלום גלעד,
עולים פה הצרכים הרגשיים שלך שאינם מקבלים מענה בזוגיות ולא ברור היכן אשתך נמצאת בזוגיות הזו. האם גם חשה כך?? האם רואה בך רק אובייקט למילוי צרכים כלכליים ואחרים?? לא בכדי אתה מתוסכל ומחפש מוצא.. אך טרם קבלת החלטה, נסו טיפול זוגי. המרחב הטיפולי הוא מקום להביא את המצוקות שלך ושלה, במרחב מוגן, לקחת למקומות לא מודעים, ולא מתעכבים על שינוי הרגלים של כל אחד מכם או מסתפקים בתקשורת. במידה ולא מעוניינת תוכל לפנות בגפך.
בהצלחה

 
הדס
11:34 14.08.14
אני בת 37 נשואה 3 שנים. אני נשואה 3 שנים ויש לנו תינוק בן שנה. מאז הולדת הבן אני חווה משבר בנישואים שהולך ומתגבר. בעלי הוא אדם טוב, אבא מקסים ורוב הזמן בעל טוב. הבעיה היא שפעם בכמה זמן (בדרך כלל שבוע או שבועיים) הוא פתאום מתעצבן על משהו שולי וקטנוני שבדרך כלל קשור לענייני הבית ומדבר אלי לא יפה.יכול להתפלק לו בטעות" מטומטמת" או" סתמי את הפה" ובאופן כללי דיבור לא יפה ומאוד מעליב. אני לא מוכנה להבליג על אמירות כאלה למרות שאני יודעת שזו פליטת פה והוא לא מתכוון לזה. בייחוד אם זה נאמר ליד הילד או ליד בני משפחה אחרים. אני מרגישה שאני חייבת לחנך אותו ולהגן על הכבוד שלי, ואני מתפרצת וכועסת. במקום להתנצל הוא נגרר למריבה שיכולה להמשך ימים שלמים של כעסים וחוסר תקשורת.בנוסף כשאנחנו רבים אני מנסה לדבר ולהסביר והוא קורא לזה חפירות, לא מוכן לדבר ולנסות לפתור את הקונפליקט ורק מתעצבן יותר. אנחנו נכנסים ללופ של כעס שלא נפתר אלא הולך ודועך במשך כמה ימים עד שחוזרים לשגרה- אבל כל הכעסים והמשקעים נשארים ומצטברים.
אני מאוד מבולבלת. ביום יום טוב לנו יחד .מצד אחד נראה לי טפשי לפרק משפחה בגלל פליטות פה, מצד שני אני כל כך נפגעת מזה אני לא מסוגלת להבליג במיוחד כשהבן שלנו גדל ומתחיל להבין ואני לא מוכנה שיחשף לסיטואציה כזאת שאבא מדבר לא יפה לאמא.
ולכן אני מנסה לשנות את הנקודה הזאת אצל בעלי. כרגע ללא שום הצלחה. אני יודעת שאנשים לא באמת משתנים אבל עדיין מאמינה שהוא יצליח לראות כמה זה פוגע בי ולהשתנות או לפחות להשתפר. מה עושים?
 
עדי בדיחי  
16:23 14.08.14
הי הדס,

היטבת לתאר את המצב. אכן לא פשוט.. מצד אחד את מאוד צודקת ולא ניתן להבליג על דבר כזה. בעיקר כשיש ילד שתפקידו לחקות את הסביבה ולהבין איך העולם בנוי, ולצערנו פה הוא עלול להבין מסרים שהם לא נכונים ופוגעים. מצד שני את מדווחת על זוגיות טובה בסה"כ. אך זוגיות נמדדת גם במצבי קונפליקט ומשבר, וכן נמדדת ביחס של בן הזוג אלינו במצבים אלו - של ריסון, איפוק ושליטה עצמית.

לכולנו יש פליטות פה שאח"כ אנחנו מצטערים עליהן ויודעים לנסח את הדברים אחרת. אך כאן חסרה לי ההתבוננות שלו, בדיעבד, על מעשיו, וההתנצלות מולך. חסרה לי תובנה מסוימת למה שהוא יכול לגרום לאחר כך, "ליום שאחרי.", גם ברמת החינוך לילד, וגם ברמת הזוגיות וההשלכות על האמון, האינטימיות והכבוד ההדדי.

יהיה נכון וטוב להגיע איכשהו, בעקיפין או לא, לטיפול - לאו דווקא זוגי. זה יכול להיות סביב סיטואציות באשר לחינוך הילד, הדרכת הורים או כל טיפול אחר שהוא אינטימי ומדבר על מה שקורה בבית. אם זה יהיה טיפול זוגי והוא ירצה- מצוין. אך אם לא, צריך לחשוב על דרך בה תגיעו למצב בו יש אדם מקצועי ונייטרלי שיכול לשקף לו, מבחוץ, מה פשר המעשים שלו. זה יכול לקחת זמן ויתכן ולא ירצה לשתף פעולה.. ובכל זאת זה חשוב.

דבר נוסף הוא בהחלט לא לעבור על כך בשתיקה, וכל פעם להסביר במשפט אחד ללא חפירה שיהיה לך מאוד קשה להמשיך באופן הזה, כיוון שהתנהגות כזאת מלמדת על משהו מאוד בעייתי בתפיסה שלו - ולא שזה לא בר שינוי- אבל היא בעייתית. זוהי השפלה וזוהי אלימות מילולית ברורה כלפייך. ואם הוא לא רוצה לקרוא לזה כך, זה לא אומר שזה לא כך.

אם כל אלו לא פתרונות ריאליים, כדאי כן להתייעץ פרטנית עם מישהו שיש לו הכשרה זוגית (אמנם זה לא "אלימות במשפחה" אבל יש סממן של השפלה וחוסר כבוד וניתן לפנות גם למישהו שמתמחה באלימות במשפחה, מתוך הניסיון שלו ולאו דווקא כי זה מגדיר אותך "אשה מוכה", את לא..) ולהתייעץ איתו איך כן ניתן לגשת לבן זוגך ולנסות לרכך את האגו ולגייס אותו לצורה אחרת של ביטויים.

החשש שלי הוא, שהמשבר הזה ימשיך להעמיק, ובסופו של דבר את תעשי את המתבקש מכל- לצאת מהבית ולא להסכים ליחס כזה. ולפני שדבר כ"כ דרסטי קורה, כדאי מאוד לנסות לפתור את זה בכל דרך אחרת.

בהצלחה רבה,
 
פיטר
15:54 13.08.14
שלום לכולם.
התגרשתי לפני 4 שנים . אין לי ילדים...אני נראה טוב...מלומד מסודר...וואלה לא מוצא זוגיות. ואני מאוד רוצ .....
 
עדי בדיחי  
16:14 14.08.14
שלום פיטר,

יש אפשרויות, כמו אתרי היכרויות, דרך חברים , עבודה וכו'. קשה למצוא זוגיות וזה נכון, אך החשוב הוא לא להתייאש ולהיות פתוח להרבה אופציות, ולתת הזדמנות לכל היכרות והיכרות. זהו תהליך שלוקח זמן.. ולכן צריך להגיע לשם בראש פתוח עם הרבה אמונה וסבלנות שהדברים יסתדרו בזמן הנכון.

בהצלחה,
 
אורה
00:33 10.08.14
אני בת 50 נשואה עם 5ילדים. בעלי הוא נכה צה״ל . אנו דתיים. מזה מספר חודשים בעלי נמצא בפייסבוק ומתכתב עם אנשים ובעיקר נשים. הוא טוען שלכולם יש פייסבוק ואני סתם קנאית ובכלל הוא צריך פרטיות. כל בקשותי להפסיק עם ההתכתבויות שגוזלות ממנו זמן רב, נופלות על אוזניים ערלות. הוא הפך לאובססיבי ומתכתב במשך כל היום. הוא ממש מתנתק ומתבודד ולא מאפשר לי לראות מה הוא כותב וכו׳. הדבר מפריע מעליב ופוגע. לאחרונה אמרתי לו שאם ימשיך כך אזי ״שייקח את החופש שלו״ לצמיתות ויצא מהבית. הוא קצת נרתע מפסיק ההתכתבויות למשך יום ולמחרת הכל חוזר על עצמו. אני חושבת שאני יודעת מה לעשות אך רציתי לבדוק דעות נוספות. תודה. אורה!
 
עדי בדיחי  
15:29 10.08.14
שלום אורה,

יתכן ויש עוד דברים שגורמים לך לרצות לחתוך את הקשר ולא פירטת אותם, אך העינין נראה לי מאוד פזיז. יש לשבת איתו ולבדוק מה הסיבות לכך, ואם אינו משתף וממשיך להסתיר, אולי כדאי לכתוב לו או לעדכן אותו בשיחה רצינית, על הרגשות שלך ומה את חשה כשהוא עושה זאת.

כמובן להגיד לו מהן ההשלכות של כך מבחינתך ולהשאיר לו את הבחירה לתת לך תשובה האם רוצה להשקיע בקשר או להיפרד כיוון שהמצב הזה יוצר חוסר אמון רב ביניכם.

להערכתי ישנם גורמים נוספים ואולי זה "הקש" - אבל זו דעתי. לא לחתוך עד שמיצית את כל הדרכים לשלום בית.
שלום רב
ביתי יוצאת עם בחור ערכי כשנה, היא סטודנטית ועברה לגור איתו במהלך חופשת סימסטר.היא שיתפה את אחותה שהבחור לא מכיל אותה לא מפרגן לא נותן מעצמו.בזמן שהיא מלאת נתינה .עוזרת לו בלימודים עוזרת בכל הנושאים של הבית כגון בישול מכינה עבורו ארוחות ועוד ועוד.ו שאלתי היא האם עליי לחכות עד שתפנה אליי לעזרה או שאני אזום שיחה איתה? חשוב ל יין שהיא סגורה ופוחדת לשתף.
תודה רותי
 
עדי בדיחי  
15:27 10.08.14
שלום רותי,

אני הייתי ממליצה בחום לאפשר לה להתמודד. עצם העובדה שהיא משתפת את מי שהיא רואה לנכון, זה מצוין.

אם תראי שהיא סובלת בהמשך וטרם פנתה לשתף אותך, תוכלי לשאול לשלומה ואיך היא מרגישה בזוגיות- אם היא תחוש בנוח, היא כבר תפתח את זה מולך. כרגע אני בעד לתת לה לעבד ולהתמודד עם הדברים בעצמה.

בהצלחה,
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  201  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
מיניות   גירושין   רומנטיקה   בגידות   אינטימיות   נישואים   משבר זוגיות   פחד מזוגיות   זוגיות במשבר
RSS RSS פורום יחסים, זוגיות ונישואין