בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים משפחה, הורות, זוגיות»פורום יחסים, זוגיות ונישואין
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום יחסים, זוגיות ונישואין

פורום יחסים, זוגיות ונישואין יעזור לכם לתקשר ולהחזיר את הזוגיות הביתה. פורום יחסים, זוגיות ונישואין ב: סקס, זוגיות, פחד מזוגיות, זוגיות במשבר, מיניות, גירושים, משפחה, הורות, זוגיות, אהבה, רומנטיקה, בגידות, נישואים, אינטימיות ועוד
מנהלי פורום יחסים, זוגיות ונישואין:
טלי צרקינסקי
לפרטים נוספים
עדי בדיחי
לפרטים נוספים
 
פוזיציה שנייה
 
15:51 24.07.14
היא - לקראת אמצע שנות ה 30. הוא - בתחילת שנות ה 40. נשואים שנה.
היא מאד רוצה ילד. כבר שנה לפחות. בכל פעם זה נדחה עקב סיבות שונות (תירוצים?!). פעם זה בגלל התחייבויות כלכליות (המצב טוב מאד טפו טפו) ופעם זה כי הקשר לא מספיק יציב וצריך לייצב אותו ועוד כהנה וכהנה. מרגישה שצרכיה נדחקים הצידה. מתוסכלת מאד. גם בקשות לבדיקת זרע נענות בשלילה/ מריחה. נראה שיש לו פחדים. הוא לא ממש משתף. אבל הזמן היקר הולך ומתבזבז על שטויות במקום על מעשים והיו כבר המון שיחות והבטחות אבל בינתיים רק דיבורים. כמה זמן עוד אפשר להמתין?

מה הייתן עושות?מה הייתם עושים?
 
בית
14:57 24.07.14
שלום,נשואים 26 שנה גרים בבית פרטי . ליד הבית נבנתה יח דיור שיהיה מקום
גם נבנה עסק זעיר פעיל במתחם חנית הבית. עכשיו עלה רעיון נוסף לבנות בית כנסת של חברוה שתגבשה וגדלה בבניה קלה בחצר הבית שיקביל לחלונות חדר השינה
ויציאה מהסלון לגינה מה שמתכנן בעל הבית שנראה קיר כמו שכן במקום נוף. סוג של נוף
האישה מסכימה עם הרעיון הרוחני ואין לה התנגדות לרעיון מסוג זה המגבש חבורה וחברים ואו אנשים נחמדים שרוצים שתהיה לה יחודיות ותפילה משלהם בית הכנסת ישמשרק לתפית סופש ולא יום חול ועד ישמש ללימוד לילי בימי הרגלים 3 בשנה.
וייתכן שעוד. קיר המקביל לבית ייבנה כפול למניעת רעשים.אבל!...האישה לא ממש מסכימה ל"נעול " את הבית מסביב גם חניה סגורה ואנשים ורעש ע ד שעות הערב המאוחר גם יחידת דיור המשמשת את בני הבית עם דימקיה משלה.ועכשיו בית הכנסת .
רעיון זה של בניה בחצר עלה מאחר ולא נמצא מקום אחר וכי המקום הקיים כרגע הוא בית שצריך להצפנות עבור הדיירים שהגיעו חזרה.ואין מקום או מבנה אחר למרות נסיונות וכך ייסגר"מועדון חברות המתפללים" הבעל מגנה את ההתנגדות ומפעיל לוחמה פסיכולוגית על האישה גם דרך אנשים אחרים "תיראי זה חסד זו הזדמנות לקנות את העולם הבא...זה יביא ברכה והצלחה ...זה ישנה את הבעל לטובה את תיראי ניסים ונפלאות מה גם שזה על שם הסבא הצדיק והחכם להפליא ז"ל על זה אין עוררין ואפילו גאווה על הסבא .אבל יש כאן אישה שעדין לא הגשימה שום דבר מהזוגיות ואו מהנאות החיים הגשמיים וא אפילו מימוש והעצמה של הרוחני אלה חיו את החיים וחיים תודה לאל בבריאות ובפרנסה תודה לאל על הכל . מה דעתכן האם האשה צריכה להסכים .
הבית עצמו צריך לעבור מעט שיפוץ צצבע פנים וחוץ דלתות ועודד קצת והבעל עלהדרך רוצה גם את בית הכנסת. נשמע הזוי קצת.לטעמי. לאור העובדה שהוא עושה ועשה תמיד מה שרצה . כמו שתמיד הוא טוען אני ואני ואני אבא טוב לא שותה לא מכה אני מחליט אני מוביל אתם לא מבינים כלום. מהחיים. הוא מפיץ את משפטיו כך. תיראי את עוד מעט בת 50 לא נשאר לך הרבה כדאי לך לעשות עכשיו בשביל הזיקנה. והבית.
 
שולי
10:20 24.07.14
שלום רב, תודה מראש.לא אוכל לפרט את כל הסיפור,זה ארוך מידיי. אני כבר סבתא, מגיל מאוד צעיר,בילדות.אמא שלי לה התנהגה איתי כראויי. השפילה, הסיטה עשתה המון אפליות. אני בת יחידה עם 5 אחים. חלפו השנים,התחתנתי ילדתי,גם התאלמנתי במשך הזמן. יחסית בגיל צעיר. עליי לציין,,שהיחסים שלי עם הילדים שלי מצויינים. וגם עם כל האנשים. לא היתה לאימי,סיבה מיוחדת לפגוע בי. מלבד זה,שהיא באה ממנטליות פרימיטיבית. אצלה, הבנות לא נחשבות. מה שקורה, אני לא מבקרת הרבה,בבית הוריי.יש לי המון משקעים. אם האחים שלי,אני ביחסים קרים. בגלל שאני מרגישה,שהם לא גיבו אותי,ושנגרם לי עוול. היחסים עם אבא, סבירים. מה שקורה שאימי לא מפסיקה להשמיץ אותי. מתקשרת אלי,ותוקפת אותי. עברתי המון משברים בחיים. והחלטתי סופית .שדיי,אפילו שהיא כבר מבוגרת. החלטתי שאני מנתקת את היחסים לגמריי. האם אני טועה, האם זה בסדר. {עלי לציין שתמיד באתי לקראתם כשהיו חולים.} תודה!
 
קרן
22:48 22.07.14
לפעמים חוזרת לעבר לגעגוע לאקס
למרות שהיו בעיות אבל היה משהו רגשי וקשר
שלא היה לי מאז גם לא עם החבר שביחד שנה וחצי וגרים יחד
תמיד חשבתי שזה יהיה איתו
חסרים לי דברים ממנו
 
טלי צרקינסקי  
20:15 23.07.14
קרן שלום,

חסרים פרטים בשאלתך, על מנת לתת לך מענה מקיף יותר.

אני מבינה שיש לך חבר היום שאתם גרים ביחד שנה וחצי?
איך הקשר אתו? מה מתקיים בו? מה את מרגישה שחסר בו?

מה היה עם האקס? מה היה קשה שם?

לעיתים קורה שגם אם מצויים בקשר בהווה, נזכרים בעבר, לעיתים זה מעין "פנס" שמאיר על משהו שחסר בתוך המערכת יחסים בהווה ואפשר להפנות אליו את המשאבים ולבחון מה חסר לך שם ולהשקיע בקשר הנוכחי. קשר עם אקס הוא לא קשר עם חבר נוכחי. זה אדם אחר, זה קשר אחר. כמה זמן עבר מהפרידה עד הכניסה לקשר?

בני כמה אתם?

השאלה עד כמה זה לוקח ממך מקום בחיים ובמערכת היחסים?

אם תתני יותר פרטים, אוכל לענות יותר בהרחבה.

בברכה,
 
מור
10:15 20.07.14
אני ובעלי נשואים מזה 6 שנים ויש לנו שתי בנות מקסימות בת 4 ובת חצי שנה. מאז ומתמיד היו בינינו חילוקי דעות לגבי נושאים שונים. אחד הנושאים שמפריעים לי מאד הוא הקשר עם הוריו של בעלי. בעלי קרוב לגיל 40, בן צעיר במשפחתו (יש לו עוד שני אחים, אח נשוי עם ילדים ואחות לא נשואה, והוריו בני 74 אך פעילים. לאורך כל הדרך אנחנו נסענו כמעט כל שבוע למשפחתו של בעלי שגרה כ 40 דקות מאיתנו.. במפגשים אלו בעלי טוען כל הזמן שחשוב להוריו לראות את הבנות, אך הם סובבים סביב האוכל ושיחות על עצמם וכמעט שלא מתייחסים לבנות. בנוסף הם לא מגיעים אלינו כמעט בכלל, ואם כן זה רק לעתים רחוקות לאחר שהזמנו אותם ולארוחה.. לאחרונה מאז שהייתי בהריון ולאחר הלידה, בלחץ שלי החלטנו לנסוע לשם רק פעם בשבועיים כשמתאפשר, ואני כל הזמן אומרת לו שיגיש להם גם לבוא יותר אלינו. אך הם לא באים ולא עוזרים עם הבנות בכלל. השבוע הוריו הזמינו אותנו למסעדה מרוחקת מאיתנו, בהתחלה שאלו מה מתאים לנו שישי או שבת ולאחר שאמרתי שישי , הודיעו שהם מוזמנים לחברים בשישי ודחו זאת לשבת, במשך השבוע אמרתי לבעלי מספר פעמים שבשבת יש לנו משהו אחר ושאני מעדיפה שישי ושהוא יכול גם להגיד להם להתחשב בנו ולקבוע ארוחות במקומות יותר קרובים אלינו. אך הוא אמר שכבר הזמינו. כיוון שהיו בינינו עניינים נוספים, כני החלטתי שאני לא נוסעת, והוא התעקש לנסוע לבד עם הבנות, ולבסוף נסע עם הבת הגדולה. ההורים של בעלי מאד אגואיסטים, לא עושים מאמץ להתקרב לבנות, ויודעים כל הזמן לשים את הצרכים והרצונות שלהם, ולא מייחסים חשיבות לצרכים שלנו. לי מאד קשה עם זה. בעלי מקבל את זה בצורה עיוורת מכיוון שכך כנראה גדל מבלי שיראו את הצרכים שלו. אמרתי לו שהוא צריך להבהיר להם שכרגע הוא נשוי ויש לו שתי ילדות קטנות, ושהעבודה על הקשר צריכה ללהיט הדדית. ושיראו גם את הצרכים שלו.. כי אם אנחנו היינו מזמינים אותם למסעדה באיזור שלנו או קצת יותר רחוק י שנם עשו כנראה שלא היו מגיעים.. לי יש קשר פתוח עם הורי ואין לי בעיה להגיד להם את הדברים שאני מרגישה לטוב ולרע, והם גם עוזרים הרבה עם הבנות. קשה לי עם חוסר הפתיחות בצד השני.. שמשפיעה גם על הקשר שלנו.

http://www.starmed.co.il/forum-93/msg-3831691#ixzz37zSxx1Py
בריאות
 
עדי בדיחי  
00:43 22.07.14
שלום מור,

ראשית בעלך אכן חי איתם וגדל על פי החינוך והאוירה בבית, וזה מה שהוא מכיר. יהיה לו קשה מאוד לעמוד באמצע ולהילחם מולם. גם אם מדובר ב"רק להגיד להם", עבורו יתכן וזה קשה.

לגבי הורים, בהמשך לתשובתי כאן לאחת הפונות, הורים לא מתפקידם לטפל או לשמור על הילדים. אנחנו צריכים לעשות את המקסימום לשמר יחסים טובים ולעודד קשר עם הנכדים. אני מבינה שזה פחות בראש מעיינם. אך שוב, יש הבדל בין לעזור לבת, בעיני אנשים רבים, שהיא האמא וזאת שמטפלת וצריכה עזרה, לבין לעזור לבן. זה נשמע מוזר, אבל אם תשווי עוד הלאה תמצאי שאכן יש הבדלים ברמת הסיוע.. יכולות להיות לכך הרבה סיבות.

דבר נוסף, יתכן והצרכים שלך אינם משקפים את הצרכים שלו. יתכן והוא לא מרגיש צורך לבקש מהם טובות כאלו ואחרות, בעוד את כן רואה צורך להביא אותם יותר אליכם וכו'. ניתן להגיד להם בעצמך כי קשה לכם להגיע פעם בשבוע והם יותר ממוזמנים. ניתן גם להגיד לבנות לנסות לקרב אותם אליכם- כלומר, למשל כשיש צורך לקחת את הילדה לאיזה טיול או מופע, הצגה באיזור שלכם ואז לחדד את הקשר, וגם כבר להזמין אותם לארוחה. למשל. בשבוע כזה אפשר לא להגיע עד אליהם כיוון שכבר התראתם. צריך לחשוב יחד על פתרונות יצירתיים ועל דרכים לקרב, כי סה"כ את מעוניינת בקשרים טובים גם עם הנכדות.

לצערי לא ניתן יהיה לחנך אותם ולקבוע עבורם מה לעשות- איפה לקבוע מקום להיפגש, או מתי וכו'- אלו החלטות שלהם. אבל אם לא מתאים לך להגיע, יש לנסות להסביר להם למה. למשל, אפשר לומר בחיוך שהיית מאוד שמחה להגיע אם הארוחה היתה מתקיימת בשישי, ומאוד חבל לך שלא היית, וגם הנכדה כמובן.

בשורה התחתונה, אני חושבת שלא שווים כל המשאבים שאת משקיעה בכעסים מולם, כשהחשוב מכל הוא הקשר עם המשפחה והנכדות. הם מבוגרים, התקבעו על דפוס מסוים ויהיה קשה לשנות אותם. מה שאפשר לעשות זה לנסות לקרב, ולזרוק מדי פעם מה כן מתאים ומה פחות. להיות עדינה אך ברורה.

דבר אחרון, אם יש חילוקי דעות בינך לבין בעלך ולא רק בתחום הזה, נסי לחשוב האם את מתרכזת כרגע בסימפטום או בשורש העינין. כלומר, לבטח יש הרבה תחומים שאת לא מסכימה איתו, ושורש העינין הוא התקשרות וההבנה ההדדית ביניכם ולא ההורים או התחום עצמו עליו אתם חולקים. יתכן וההורים הם טריגר להעצמת קצרים בתקשורת ביניכם או הבנה הדדית מסוימת שניתן לעבוד עליה. זאת נקודה למחשבה.

בהצלחה רבה,
שלום רב,
אני נמצא בזוגיות כבר כמעט 6 שנים ומתחתן עוד שלושה חודשים (הכל סגור) . היא גרה בראש העין ואני גר בפתח תקווה שנינו עם ההורים כרגע.

בזמן האחרון אנחנו כל הזמן רבים (בין היתר) על עניין המגורים ולא מצליחים להגיע לפשרה. היא מאוד מקושרת להורים שלה (ראש העין) ולא יכולה להתרחק יותר מ5 ק"מ, מקסימום פתח תקווה. אני לעומת זאת רוצה לגור קצת יותר רחוק יותר לכיוון רמת גן . אני עובד בתל אביב ונוסע כל יום באופניים חשמליים לעבודה במשך כשעה.

המשפחה שלה היא מראש העין ושלי מפתח תקווה.
לפני כמה חודשים כשהתחלנו לדבר על מגורים סיכמנו שנגור בפתח תקווה. בעיקר בגלל שהעבודה שהיא התכוונה לעבוד בה הייתה בפתח תקווה.

לא מזמן היא פרשה מעניין העבודה בפתח תקווה בתחום שהיא עסקה בו ועובדת באופן מצומצם מאוד. עקב השינוי הזה אני רוצה לעבור לרמת גן יותר קרוב לתל אביב כמה שאפשר לעבודה שלי. ישנו הבדל במחיר של כמה מאות שקלים לטובת פתח תקווה וגם הדירות בפתח תקווה לעומת זאת יותר טובות.

לעומת זאת אני אישית חושב שהרמת חיים ברמת גן וגם הרצליה ובאזורים שקרובים לתל אביב יותר טובים. אני גם אגיע לעבודה יותר מהר ואחסוך כסף של נסיעות. חשוב לי לומר שיש לי גם שיקולים פחות רציונלים מכיוון שאני אוהב להיות קרוב לתל אביב ולים מאשר לנסוע כל הזמן מפתח תקווה.

היא לא מוכנה לשמוע בשום פנים באופן על רמת גן או כל עיר אחרת מלבד פתח תקווה או ראש העין. אפילו הצעתי שנחסוך ונקנה אוטו קטן שישמש בעיקר אותה ואני אמשיך לנסוע באופניים והיא לא מוכנה.

היא גם טוענת שיותר קל יהיה להיות עם ילדים וההורים שגרים קרוב (אני מסכים חלקית). אני הצעתי שנגור שנה שנתיים ואז כשיהיה ילדים נחזור לפתח תקווה והיא עדיין לא מסכימה.

אני באופן אישי מרגיש שלא יהיה לי סיכוי לקנות דירה באזורים שאני רוצה ואני אאלץ לקנות בסופו של דבר דירה בפתח תקווה. אבל אני מרגיש שהתקופה שלנו ביחד כזוג בלי ילדים זאת ההזדמנות היחידה להנות ממקום מקורים שלא נוכל לגור בו בדרך קבע כמו הרצליה או רמת גן באזורים הטובים או גבעתיים. לא משנה מה אני מציע אני מרגיש שאין לי דרך אחרת אלא רק ללכת בדרך שלה.


אני לא יודע מה לעשות , אני מאוד מרגיש ילדותי בכך שאני מתעקש על 5 ק"מ הבדל אבל קשה לי שלא להפוך את זה גם לצד השני . בנוסף
העניין הזה מפריע לי מאוד בנושא של הזוגיות כי בעצם אני מרגיש שבכל ההחלטות החשובות (כולל מגורים) היא קובעת את הטון וברגע שאני מביע התנגדות זה מיד מגיע לוויכוחים , טונים גבוהים ואווירה לא טובה. ואני מאוד מפחד שלא יהיה לי בכלל קול או התחשבות בזוגיות הזאת. ואפילו שאני מנסה להתפשר כמו לגור במקום שנה שניים ואז לחזור , אפילו את זה אני לא מצליח להשיג.

היא לעומת זאת טוענת שהיא מתפשרת בכך שאנחנו לא גרים בראש העין, דבר שלי קשה להחשיב כהתפשרות כי אין דרך בכלל להסתדר שם בלי אוטו וזה עוד יותר מרוחק מהעבודה שלי .

אשמח לעצות בנושא
 
עדי בדיחי  
00:32 22.07.14
שלום יניב,

אכן זה אחד מבין הרבה נושאים שזוגות צעירים חולקים עליו, וזה אימון טוב עבורכם בבחינת פיתרון קונפליקטים, כעסים, איך לריב ואיך להתנהל, מתי להתפשר ואיפה.

במקרה הזה, בחרתם מראש עיר מגורים שמתאימה לשניכם. העיר התאימה לה ללא קשר למקום העבודה, עובדה שהיא ממשיכה להתעקש עליה. כנראה מאוד חשובה לה הקירבה להוריה והיא חשה לא בטוחה להתרחק מעבר לכך. השיקולים שלך הם נכונים אך הם יותר רציונליים, וזה דבר שפחות מדבר אליה בשלב כה חשוב בחיים שלכם- חתונה, מעבר, מחויבות, ילדים בהמשך, היא ללא תעסוקה במשרה גדולה כרגע- יש הרבה שינויים. היא רוצה בכל זאת משהו אחד בטוח ורגוע לה.

אתה צודק שהשנים ללא ילדים מאפשרים רמת חיים גבוהה יותר ובמקום שאתם רוצים בו ואולי לא תוכלו לגור בו עם ילדים. אך לא לשכוח ש-א. קשה מאוד לבצע מעבר למקום "פחות" טוב ממקום טוב יותר בעיניך, ו-ב, כשיש ילדים אתה דווקא רוצה לעבור למקום מאוד טוב מבחינת חינוך, וסביבה וכו'- מה שמייקר את העסק עוד יותר.

אני חוזרת שחשוב שתשים דגש על העובדה שהיא עודנה מתעקשת על לגור קרוב להורים, ללא קשר למקום עבודתה.

לגבי מי נותן את הטון- אלו דברים שניתן ורצוי וחובה לעבוד עליהם בתוך המערכת הזוגית. על מנת שלא תחוש מנודה וחסר דעה לידה, יש לשקף לה, בעדינות, שאתה חושש שבהמשך יהיו מצבים אחרים בחיים, עם החלטות חשובות בהרבה אחרות, שהיא זאת שתחליט, וזה גורם לך להרגיש מאוד לא "נחשב" לידה. אלו דברים שאפשר לעבוד עליהם, ולומדים עם הזמן וכמובן עם פתיחות לנושא ההדדיות בזוגיות. לא תמיד "נולדים" עם זה.. לפעמים רוכשים את זה וזה בסדר. כרגע אתם במצב של "מיקוח" ו"מי ישבר ראשון" אך אם תוותר, ותודיע לה שאתה בא לקראתה, מבין את הלחץ, ומוכן לוותר על כ"כ הרבה דברים שחשובים לך, אני חושבת שהיא כ"כ תעריך אותך ותהיה מוכנה לבוא לקראתך בתחומים אחרים בהמשך, ותזכור לך את זה עוד הלאה. בגלל שאתה מכיר את הבחורה כבר 6 שנים, אתה לבטח יודע לזהות האם היא יודעת לבוא לקראתך ולהיות רגישה לצרכיך, או לא. אני מניחה שלהחלטתך להינשא לה יש סיבות טובות רבות וכדאי לזכור גם אותן בשלב כה לחוץ בחייכם.

נקודה אחרונה- כל דבר קטן עכשיו שנתקל בחילוקי דעות ביניכם, מוקצן וגדל למימדים, לפעמים מוגזמים. פה אני לא בטוחה שזה מוגזם, אך העוצמות יכולות להיות כ"כ גבוהות, שזה מאבד מהפרופורציה, וחבל. ולכן לשלב הזה של חייכם אין הרבה אינדיקציה על היחסים בהמשך (באשר לדאגתך מה יהיה בעתיד). כיוון שלא מעריכים מה יהיה בהמשך על סמך תקופה כה לחוצה.. אלא יש לבחון את הדברים על פרוש הזמן, וכפי שאמרתי, 6 שנים הן בהחלט אינדיקציה האם אכן היא מסוגלת לבוא לקראתך או שהיא מחפשת להיות מאוד דומיננטית ולהיות זו שמקבלת את ההחלטות.

בהצלחה רבה, מזל טוב,
 
ענת
21:32 20.07.14
שלום
אני נשואה כחמש שנים ויש לי שני ילדים.
ההורים של בעלי למרות שגרים מאוד קרוב אלינו (במרחק הליכה) כמעט ולא עוזרים עם הילדים. מעצמם הם בכלל לא מציעים וכשאנחנו מבקשים אז לרוב אנחנו נענים בשלילה עם שלל סיבות שונות ומשונות. בשורה התחתונה חמותי אומרת זה לא שאני לא רוצה אני לא יכולה.
הבעיה מעצימה לנוכח העובדה שלבת שלהם (אחות של בעלי) הם כן עוזרים. וכל פעם שאני שומעת על דברים שהם עשו בשבילה אני ממש נעלבת.
האם כדאי לעלות את הנושא? כמו למה לנו לא ולה כן? או פשוט לעזוב וזהו.
יש לציין שבעלי מצדד בהם וטוען שכנראה במקרה כל פעם שאנחנו מבקשים הם לא יכולים וכשאחותו מבקשת הם כנראה במקרה כן יכולים לעזור. לדעתי זו התנהגות מגמתית שמאוד מעצבנת אותי.
 
ב
17:34 21.07.14
זה ממש סיפור חיי :-(
 
עדי בדיחי  
00:17 22.07.14
שלום,

יש הבדל בעיני רבים האם הילד הוא של הבת - שהיא היולדת והיא האמא, לבן של הבן- זה קורה הרבה במשפחות המוצא. יתכן ואכן הם חשים מחויבות יותר לעזור לה, אך זה לא אמור להעליב אותך אלא פשוט לנסות לעשות את ההבחנה הזאת. עם כל הקושי..

יתכן ובנוסף הם עייפים / לא רוצים / לא יכולים לסייע ויש לכבד את זה. ניתן לתת להם זמן איכות עם הנכדים (לא לתת להם להחליף, להאכיל, לקלח, אלא נטו להיות איתם) ואולי שם לבדוק האם אכן הם לא יכולים (כלומר אם יסרבו גם סתם לטייל איתם ולחזור, ניתן יהיה להבין שאכן אין באפשרותם).

בעלך קרוע מעט בין הצרכים שלכם ושלך לבין הוריו, ולכן הוא ובחר צד ומגן עליהם גם כדי שאת תרגעי מהכעס.. אני מציעה לא לבקש מהם יותר מדי, ולנסות להציע זמן איכות יחד עם הנכדים ומשם לבדוק האם הם הולכים עוד צעד. יש לזכור שעזרה היא בונוס ולא "תפקיד" של סבא וסבתא. גם אם הם פועלים ככה מול הבת שלהם- זאת עדיין מחויבות ויש לזכור זאת.

 
מתלבטת מאוד
19:09 17.07.14
היי לכולם.
אני ובעלי נשואים 3 שנים ללא ילדים. האמת שאני גם חוששת שילד זו מחוייבות עמוקה וצד שלישי וחשוב שיש להתחשב בו. הזוגיות שלנו מאוד חברית ואמיתית אך ריקה מרומנטיקה, תשוקה ובקיצור יבשה. לי מאוד חסר הפלפל בזוגיות ולבעלי לא. הוא חי את השגרה כאילו אנו בני 60 ונשואים 40 שנה יחד. אני מרגישה שחברות אינה מספיקה ואולי כדאי לוותר על הזוגיות ולהיות פשוט חברים. השאלה היא אם חברים נשואים או גרושים. מה דעתכם על זוגיות שכזו? לא מדובר קצת בבריחה לנוח ולמוכר ומצד שני עוול מסוים שקושר אותנו יחד לנישואים שאינם?
אני לא מרגישה איתו אישה אני מרגישה אדם אבל אדם שלם שלא צריך מסכות ושטויות כדי להיות מי שהוא. נשמע טוב אבל בתור אישה, חסרה לי תשומת הלב גם למראה שלי, ללבוש, לנשיות שלי.
העליתי מספר פעמים את נושא הפרידה והגירושין אבל בכל פעם דווקא תקופות בהן עולה הנושא פתאום שנינו מתנהגים אחרת וחוזרים לאהוב ולהראות אהבה. רוב הזמן, אנחנו אוהבים אבל לא מראים.
האם לדעתכם יש הבדל בין לאהוב את האדם כפי שהוא לבין לאהוב אותו באופן רומנטי?
אני זוכרת את האהבה הרומנטית שדעכה עם הזמן כמשהו מלווה בריגוש מתמיד אבל מרוב מרדפים אחריו בתוך הקשר כבר נגמרו הכוחות להרגיש.
אשמח לתשובות והתייחסות נוספת.
 
עדי בדיחי  
14:46 18.07.14
שלום לך,

היטבת לתאר את המצב ביניכם. חשוב לזכור שכאשר שניכם מבינים את ההשלכה - גירושין - אתם פתאום מתעשתים ומצליחים להראות אהבה. כלומר זוהי תכונה שאין לכם אותה בשוטף אבל אתם יודעים לייצר אותה ולרכוש אותה.

כנראה שאין מעקב או בקרה מצידכם על רמת התקשורת הרומנטית ביניכם, למרות ששניכם יודעים עד כמה זה חשוב. העובדה שנושא הגירושים מדובר והוא על הפרק מראה על רמת היאוש או התסכול אך לא על כך שאינכם אוהבים.

יהיה קשה מאוד למצוא בן זוג שכזה, אשר מקבל אותך בדיוק כפי שאת. קל יהיה למצוא בחור שיבחין במראה החיצוני שלך ויתן לך פידבקים, אך זה כמובן יגיע על חשבון תכונות אחרות שכנראה יש היום בבן זוגך, ולא בטוח שזה שווה לך את הסיכון. ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מבינים מה טיבן של התכונות שלנו בתוך הזוגיות, ויש תכונות שהן קריטיות וחיוניות להמשך נישואים.

אני בדעה שלפני שמפרקים - מנסים בכל דרך ובכל מחיר. יש אפשרות לשקול לחיוב טיפול זוגי שיעבוד איתכם בדיוק על הפערים ועל הצרכים. שוב, ניכר כי אתם יודעים לאהוב, אך לא יודעים להפוך את זה לדבר חשוב ביומיום, אלא רק לפני פיצוץ.

לגבי שאלתך, לאהוב אדם כפי שהוא זוהי יותר קבלה שלו. כלומר, הוא מקבל אותך בדיוק כפי שאת ולכן את חשה אהבה. אבל אהבה כוללת או צריכה לכלול בתוכה גם את הביטויים החיצוניים שלה, כמו קירבה פיזית וביטויים בעל פה שיתנו תוקף לרגשות הפנימיים. בטיפול טוב אפשר לעבוד על ה"בפנים והבחוץ" של ביטויים. כלומר להתחיל לתמלל זה לזו מה אתם מרגישים ולא רק בתחומים כמו אהבה, אלא בכל תחום אחר.

לאור כל מה שכתבת, נראה לי שיהיה מאוד לא נכון לפרק מערכת יחסים כזאת. אלא לא לברוח ולהתמודד איתה, ולקבל את כל הכלים להתמודדות. ויש מטפלים מצוינים שיוכלו לעזור לכם להגיע למסלול מספק יותר.

בהצלחה,
 
מתלבטת מאוד
12:38 21.07.14
וואווו... לא ציפיתי לתגובה שכזו.
ממש תודה!!!
הענקת לי חומר למחשבה על מה שטוב בזוגיות הזו ועזרת לי להתמקד בחוזקות על פני מה שטעון שיפור.
חשוב לי לציין שתמיד ידעתי וגם הייתי אומרת לו שפרידה או סיום היחסים הם לא למטרת מציאת תחליף כי ברור לי שאין שווה לו. אני לא מצפה לממש פנטזיית אבירות עם גבר חדש בחיים אלא איתו, ואם איתו זה בלתי אפשרי אז אני מוותרת על זוגיות בכלל. האהבה אליו מפחידה אותי לפעמים...אבל כמו שכתבת, ויתור על היחסים איתו ופרידה הם סיכון שעליי לחשוב האם אני מוכנה לקחת.
שוב תודה על הפרופורציות והחשיבה המושכלת (להבדיל מהרגשנות שמאפיינת אותי).
 
יוסי
10:42 08.07.14
שלום רב :אני גבר נשוי ,אב לשתי ילדות מקסימות ואוהב את אשתי . מאז שנולדה ביתנו השנייה אשתי הפסיקה לרצות סקס איתי ולא רק שהיא לא יוזמת , גם שאני מבקש היא מסתכלת עלי כאילו מה אני רוצה , כאילו אני מציק לה , מתרצת אותי באלף תירוצים מעצבנים (אני עייפה ,כואב לי אולי מחר וכו') וגם שזה קורה סוף סוף זה זה חסר רגש ,תשוקה או כל דבר אחר ,מכני לחלוטין . אני חייב לציין שאני מתאמץ לעשות הכל בשבילה , קם בלילה לילדות , קם לפניה בבוקר להאכיל ולהחטיל כדי שהיא תישן ,עושה את כל מטלות הבית שטיפות רצפה כביסות כלים הכל , וזאת אחרי שאני עובד בעבודה קשה כל היום . אני אפילו שומר על עצמי ועושה משקולות וריצה להיראות טוב בשבילה , אבל שום דבר לא מזיז לה אני לא מעניין אותה . ניסיתי לדבר איתה אמרתי לה שאני בן אדם וגם לי מגיע צומת לב ויש לי צורך ברגש בחיבה וגם סקס , היא הסכימה ואמרה שהיא לא מרגישה טוב אם עצמה ועוד כמה דברים , אמרה שתנסה לשנות אבל שום דבר לא קרה בפועל . מאז הלידות היא אפילו לא שומרת על עצמה ולא מטפחת את עצמה , ואפילו זה לא מעניין אותי כי אני אוהב אותה איך שהיא ואני מבין שהיום שלה מתחלק בין הבנות לעבודה , ובכל זאת אני אומלל מרגיש כמו אוויר ומתוסכל ברמות . אני לא רוצה לבגוד בה אבל אני לא מפסיק לחשוב על נשים אחרות בגלל החוסר שיש לי ואני מתפתה לעשות את זה
אני יודע שאם זה ימשיך ככה זה בסופו של דבר יוביל אותי לזה כי זה חזק ממני . מה לעשות? אשמח לתגובות ענייניות
 
מור
12:34 08.07.14
היי,ניסיתם לבדוק דיכאון אחרי לידה?לפי תאורך זה יכול להיות זה...
 
טלי צרקינסקי  
14:10 08.07.14
יוסי שלום,

זה מאד יפה שאכפת לך ואתה עוזר לאשתך ואתה רואה את מה שהיא זקוקה לו מבחינת תמיכה בגידול הילדות ובבית. אתה גם רואה את אשתך, אוהב אותה ורוצה בקרבתה.

האם יצא לך לשוחח אתה וכוונתי לא "על הדרך", אלא שיחה עמוקה שבה היא יכולה להעלות עם מה לא נוח לה? (חזותית? רגשית? עומס? דברים נוספים?) שתהיה ביניכם תקשורת טובה ובונה ושם אתה יכול להביע את ההבנה שלך אליה וגם את הרצון שלך לשמר את המקום של הזוגיות.

לעיתים כשתינוק נולד הוא עשוי לתפוס מקום בגידול שלו ויש צורך להחזיר את המקום המאזן בבית, כזה שמאפשר את מרחב הגידול לתינוק/ות וכזה שמאפשר גם לזוג /יחיד לקחת מרחב שלו, גם אדם בתוך זוגיות הוא פרט בפני עצמו).

חשוב לצאת מידי פעם, להקדיש מקום למיניות. להחזיר את זה לחייכם.

אני מבינה את המחשבות שלך סה"כ אתה אדם מיני ומיניות הוא מקום בריא וכדאי להחזירו לקשר שלכם.

הייתי ממליצה לכם, אם אינכם מצליחים לשוחח ביניכם, לפנות למטפל/ת שהוא גם מטפל/ת מיני/ת בהכשרתו.

לאחר תשובתי אני שולחת לך הפניה גם לפורום מתאים שישפוך אור נוסף בנושא שהעלית

מאחלת לך הרבה הצלחה


 
טלי צרקינסקי  
10:55 16.07.14
הפניה לפורום הנוסף,

בברכה,
 
טלי צרקינסקי  
10:56 16.07.14
לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: מין וסקסולוגיה.
היי לכולם,
אני ובן זוגי יוצאים חצי שנה אני מרגישה שזה הזמן למעבר משותף... יש בנינו יחסים מאוד טובים גם מצד המשפחות אחד של השני, אני מפחדת לשאול אותו... אשמח לדעה ממכם?
תודה
 
טלי צרקינסקי  
06:20 14.07.14
אור שלום,

כל צד מבני הזוג יכול ליזום שיחה על מגורים משותפים, קרי, גם את יכולה ליזום כזה דבר. אין כללים בנושא.

ציינת שאת מפחדת לשאול, יתכן שתהיינה מס' תגובות:

שהוא יסכים
שהוא יאמר שלא כרגע וזקוק ליותר זמן (שזה סביר בתקופה של חצי שנה) אני מניחה שאת חווה אם הקשר הוא רציני.

שהוא לא יסכים? יש סיבה כזו? שווה יהיה לשאול מה מרגיש בכל זאת, אך אם את מציינת שיש לכם מערכת יחסים טובה ויש אהבה וקשרים טובים והקשר הולך למקום רציני, אפשר להתחיל לשוחח על הנושא.

שאת חושבת לעיתים על מעבר לגור ביחד (בני כמה אתם?)

ושתשמחי לשמוע מה הוא חושב בכיוון זה.

הוא לא ייפרד ממך בגלל העלאת נושא כזה.

בברכה,


 
טלי צרקינסקי  
20:35 14.07.14
אור שלום,

המלצתי נשארת.

אם יש זוגיות טובה, אפשר בהחלט להעלות את נושא המגורים.

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה,

 
אור
20:36 14.07.14
 
נשואה
09:28 06.07.14
שלום,נשואים + ילדים חיים בסה"כ נורמלי.גרים בבית קרקע .הבעל רוצה לבנות בבניה מהירה וקלה
מבנה ללימוד ותפילה. אני לא נגד תפילה ולימוד.אבל לא בשטח החצר גבול.לביתי.
הוא טוען "מה אכפת לך.מה זה מפריע לך." לא ייתכן שתעצרי כוונות...הוא טוען שלא יריב איתי על זה אבל...מה עושים.כיצד מחליטים כשברקע.אני עדין לא הגשמתי את הבית שלי שנים שאני חולמת רוצה לשפץ לרענן את הבית את החדרים.הבית זקוק לשימור (קירות לא נקיים,סדקים,סימני רטיבות ממזגן או דליפת דוד,נורות,ארונות מטבח שהתיישנו ...ועוד.)שלא טטעי הבית מנוהל ונקי ומסודר אבל החיצוני ריהוט חידוש דרוש שינוי.
רציתי להגשים את עצמי ואת המשפחה דרך כך אבל.שוב הוא עם הרעיונות החלטות
או ראייה.ואותנו או אותי או את הבית אינו מוכן לראות. את התפילה וההגשמה שייש לו את זה ואת מה שגדל עליו ואיתו מבנה ליד מבנה שהכל קרוב נגיש והכי חשוב שלו.איך מגשרים לדעתכם.
אני טוענת שאם האיש רוצה להיות איש ציבור אני לא בקטע כמו ששמעון פרס שיהיה בריא היה איש ציבור להבדיל ואשתו הצדיקה המנוחה לא הייתה בקטע הציבורי (אנשים ,מפגשים ובכללי חיי חברה)
הוא תיקשורתי ואני פחות . כן אוהבת אנשים ורוצה להתגאות בבית נאה.והוא לא איתי. ושבואו לבקר חברים משפחה.ושיהיה לי ביטחון ולא בושה.בגיל שלי לא צריך בושה.צריך מה שיש.
 
עדי בדיחי  
21:26 07.07.14
שלום לך נשואה,

ממקום של אמונה, מקום ללימוד ולמדרש ותפילה הוא חשוב מאוד ומבורך. מצד שני, גם הצרכים שלך הם חשובים, ואולי לא מתנגשים עם הצרכים שלו.

החיים מלמדים אותנו שכשיש פשרו בין בני הזוג ואחד בא לקראת השני, יש גם יותר רצון לתת אחד לשני. ראשית את יכולה להציב את הגבולות שלך, מה היית מוכנה לבוא לקראתו ומה פחות- בהנחה ואכן יבנה צמוד לבית המבנה הזה.

לאחר מכן ניתן לחשוב איך בכל זאת ניתן לקחת מהתקציב של הבניה ולתעל לדברים שחשובים לך, ויותר מכך, בית מדרש לא חייב להיות רק מכיסכם. כל מי שיהנה ממנו ירצה בוודאי לתרום. אני לא יודעת איפה אתם מתגוררים, אך חשוב לערב מועצה, עירייה וכו' כדי לאפשר גם להם לעזור. ממה שאני מכירה מסביבתי, בד"כ יש הירתמות של הציבור הדתי לדברים מהסוג הזה. סה"כ פתאום אותה חברה מקבלת עוד משאב חשוב, וכמובן זה משמעותי מאוד.

ולכן, אם תגיעי אליו ברעיונות יצירתיים ובראש פתוח, תופתעי לגלות שהוא בהחלט יעריך את זה מאוד ואף ירצה לרצות אותך ולהגיע לקראתך מאוד, ולאפשר לך גם את סיפוק הצרכים שלך.

מילת המפתח היא: ויתור. אח"כ הדברים חוזרים אלייך...
 
נשואה
13:19 08.07.14
עדי ,תודה על דעתך.אבל היתה לי תחושה שזו תהיה.ולפיכך מבקשת להגיב. אנחנו בית דתי יש תפילה וכבוד ללימוד ותפילה .מודה שיש בו ובחבריו תעוזה ורצון רוחני עז לרעיון ואפילו העיסוק שיש להם מכך.אבל לא קרוב לביתי . לא יהיו לי חיים . לא אוכל להגיד לאנשים אל תפריעו תהיו בשקט. אל תבואו מכאן ומשם את יודעת על לימוד לילות תיקון
מפגשים הרמת כוסית ועוד..שמחות קטנות ואפילו עליזות חג ומועד. אינני רוצה יותר ממה שיש לי כרגע בית עבודה זוגיות לשפר לתקן להחזיק לרצות לאהוב להיות אבל...
לא כאשר מסביב לא תקין לא בזוגיות לא במשפחה לא בילדים לא בכסף לא במראה ובשיפור הבית לא בהחלטות המשותפות הוא מבחינתי יכול לחיות לבד אם הוא רוצה.
וכסף על תדאגי הוא וחבריו כל אחד מביא קצת . מועצה לא רלוונטי. זה מקום פרטי.
ץתודה
 
נשואה
22:02 08.07.14
היי

מרשה לעצמי להוסיף על דבריה המדויקים של עדי!

את כותבת > אינני רוצה יותר ממה שיש לי כרגע בית עבודה זוגיות לשפר לתקן להחזיק לרצות לאהוב להיות אבל... > לא כאשר מסביב לא תקין לא בזוגיות לא במשפחה לא בילדים לא בכסף לא במראה ובשיפור הבית לא בהחלטות המשותפות הוא מבחינתי יכול לחיות לבד אם הוא רוצה.

את מסתפקת באלו בעוד הוא רוצה ושואף ליותר! הרצונות שלכם צריכים להיפגש איפה שהוא באמצע כפי שעדי כתבה לך,

אולם דעתי האישית היא שאתם צריכים בראש ובראשונה לעשות תיאום ציפיות בכל מה שקשור לזוגיות שלכם, ורק אח"כ לשבת ולבדוק מה ניתן או לא ניתן להוסיף על הבסיס שיהיה איתן מספיק בשביל להחזיק עוד קומה למשל של רוחניות...
עיקרון הבית היהודי עומד על "קדושת הקשר הזוגי" לו הייתם שם...לא היו לכם שאלות וספקות והייתם בוודאי מסתדרים מצוין, כנראה שתצטרכו לעשות כמה שיחות כדי להבין יותר את "הצרכים" של כל אחד.

אני ממליץ לך להציע לו שתיגשו יחד לרב שמקובל על שניכם שבו תוכלי להסביר את עמדתך, דברי שם על הצרכים שלך ועל החששות שלך מבלי להתייפייף יותר מידיי כי "הזוגיות" שלכם תלויה מאוד בחוזק השותפות שיהיה ביניכם, וכל הרעיון יוכל לרקום עור וגידים רק בזכותך, אם הוא ישכיל לספק את הצרכים שלך ולעשות הכול! כדי שתהיי מרוצה אז ורק אז הרעיון שלו יבוא לידיי ביצוע ותהייה לו הצלחה אדירה.

בברכה
בני
נ.ב כתבתי תחת מתקפה רצינית של גראדים - בומים שלא מעולם הזה
 
נשואה
12:28 13.07.14
שלום,בסופש קראתי כתבה על פסיכולוגית שכתבה את הספר "מה כבר ביקשתי"?
על גברים המתיחסים לנשים כ"אונס" ריגשי הם לא עושים כלום רע אלה להיפך אבל היא פגועה רגשית.מפחדת לעשות משהו שיפגע בו ובעיקר בה ובילדים.
כך גם אני כחודש לא תיקשנו ממש אבל באחת תקשרנו ומנסים לגשר אבל מה שקורה באמת בפנים בפנים לאחר התעשתות אינני רוצה שום דבר איתו . התחושה שאף פעם לא יהיה ממש "מהמם" את הילד צריך לגדל יחד אין ברירה את הגדולים נצטרך לחתן
שנזכה . לחיות יחד מה לעשות חייבים אבל לא ממש רוצה.אבל לא מפנימה כי ברגע שאצא או קצת אתלונן אמצא את עצמי בצער.מה עושים.
בניה= אמר שיעשה מה שאני רוצה שיפוץ שיפור אבל כדרך אגב השחיל "אל תדאגי הכל יהיה הבדר מבטיח לך ובד בבד נבנה את מה שאני רוצה כאילו משתיק אותי וממשיך ופתאום אני מגלה שפשוט אין לי איתו כלום ממה שאני באמת רוצה.
חופש וחוסר פחד בסביבת המגורים.
 
פשוט
00:12 14.07.14
מה את רוצה ?
את צריכה לברר לעצמך אם את רואה בו את הפרטנר שלך לחיים
או אולי את עובדת בסביבה בה את מרגישה שיכולת להשייג יותר.
מן הסתם את מוחמאת בסביבה הגברית שאת חיה בה
והפער בין היש לבין מה שאולי יכולת לקבל מתסכל אותך.
אם זה כך אז בבסיסם של כל הרגשות המחשבות מסתתר רצון
לחיים שלמים עם גבר אחר .
ויתכן כי מה שעוצר אותך זה החשש שקר שם בחוץ אם תחליטי לעזוב.
רק תדעי כי המתח הזה שאת מחזיקה יוצר אצלך חוסר מקום לקבל את בן זוגך בחיים הפשוטים בינכם כי מייד מסתתרת מאחוריו דמות גברית מסוימת המוכרת לך מהחיים או מהעבודה שאותה היית רוצה לצידך.
אם זה כך את קרובה יוצר לדלת היציאה מאשר לכניסה...
 
נשואה
09:32 14.07.14
....גדול! קרובה לבחוץ מאשר לכניסה. תודה זה רק כאילו. הרי אין שם כלום. לא חג לא שבת לא דעה ולא ממון. ז מה שיש כאן זה הטוב ביותר שאפר את זה אני יודעת. ומפנימה ועד לפני שנתיים שלוש אהבתי הכל אבל בתוכי פחדתי ויודעת שלא ניתן לשנות מנטליות ויופי. אז כןא ועשיו חיים עד העולם מה שנקרא. ולא הולכת לשום מקום אלה אם מלמעלה יחליט אחרת. נשארת כי אין מושג כזה אצלי לא משחקים שברו את הכלים.
אבל בתנאים מגבילים אבל בעירבון מוגבל עד לחשיבה אחרת ממשיכה גם אם זהכאילו קשה. אין ממש ברירה. הרי מה כבר רצינו.אהבה אין זה רק אינטרסים . כספ בא והולך מה לעשות אלה החיים חלומות מתגשמים אבל רק כאלה שניתן להגשים בטווח הקרוב.
משפחתיות יש רק למי שחזק ויפה. בילויים אין חו"ל אין כימה באמת יש לחפש שם. חופש לאישה בתוך מסגרת אין ממש. כי מה לא יכול להיות שהיא תעשה מה שהיא רוצה בזמן שיש ילד שעולה לכיתה א' וצריך לגדל אותו והדאגה בה גדולה עליו מנשוא שלה.
שרק יהיה טוב ובריאות זה הכל . כל טוב!
 
אמאלה
20:06 12.07.14
היי
אני נשואה + 1 ובעלי לא מפסיק לטעון שאני בדיכאון ואובססיבית כשאני מודעת לעצמי ויודעת מה אני עוברת ומה אני מרגישה, איך אוכל להוכיח שאני לא סובלת מהדברים הנ״ל?? אני לא עובדת, מטפלת בילד בבית ועל פני השטח נראה כך, אך רק אני יודעת ומרגישה מה יש בתוכי ואשמח לדעת איך אוכל לאבחן? האם הדבר נקבע על סמך איפול גצל פסיכולוג? או פסיכיאטר? או יועץ זוגי? פרטני?
אשמח להכוונה בעניין
תודה רבה
 
טלי צרקינסקי  
13:59 13.07.14
אמאלה שלום,

אבחון של אובססיות ודיכאון נעשה ע"י איש מקצוע מומחה בבריאות הנפש (עובד סוציאלי, פסיכולוג, פסיכותרפיסט, פסיכיאטר).

כמובן לכל איש מקצוע יש היכולת לטפל בכל מני שיטות, נניח לבד מפסיכיאטר, אף אחד ממי שציינתי לא יכול לתת מרשם תרופות (מה גם שבדר"כ הטיפול הוא משולב עם שיחות או סוג מסוים של טיפול, לגבי תרופות, אם בכלל יש צורך בהם - תלוי במצב)

אני חושבת שמעבר לתת לבעלך "אישור" מה יש לך ומה אין, מה שחשוב זו את, מה שאת חווה, מה קורה ביחסים ביניכם ובמשפחתכם בכלל (כולל הילד).

לגבי מצבים נפשיים שונים, לעיתים בני משפחה רואים משהו והאדם עצמו מכחיש או לא שם לב שזה כל כך מפריע...כי יש דברים שלא פשוט לקבלם.

כמובן שאינני טוענת שזה המצב אצלך....

השאלה כאן מה הוא בדיוק טוען? אובססיבית לגבי מה? איך הוא רואה את הדיכאון?
מעבר ל"סיסמה" מה הוא בדיוק אומר? איך הוא רואה את דברים?

שאלה נוספת, האם את מרגישה מוטרדת יתר על המידה ממשהו מסוים בחיים, אפילו חסר משמעות? האם יש לך מצב רוח רע? משהו שמשפיע עליך בחיי היום יום?

את מציינת שאת מרגישה שהכל כרגיל. אם תוכלי מעט להרחיב יותר מה בדיוק בעלך אומר? איך הוא רואה זאת? האם יש בכל זאת דברים שאת מרגישה? אוכל לתת לך מענה מקיף יותר.

גם אם יש מצב כזה או אחר, הוא ניתן לטיפול וזה גם חשוב לדעת.
אך קודם לבדוק אם יש משהו.....

בברכה,


 
אמא
19:15 13.07.14
היי, ראשית תודה על התשובה המהירה
אני אתאר לך מצב מחיי היומיום, הוא לרוב עובד, מגיע בשעות הערב, הילדה במסגרת עד 14:00 בבקרים אני מנקה ומבשלת (עקרת בית למופת! :) ואחרי השנת צהריים של הילדה אני לרוב מטפסת על הקירות, אנחנו גרים בעיר מרוחקת, המשפחות במרחק 20 דק נסיעה, ולעיתים אחרי טיפוס על קירות אני מתניידת באוטובוסים ונוסעת ומטיילת נוסעת למשפחה לרוב
בסופי שבוע אנחנו בבית, לא יוצאים כי אין בייבי סיטר, ניסינו כמה פעמים, תמיד ביקשו שנביא את הילדה אליהם (כמו שאמרתי- מרחק 20 דק נסיעה, וזה לרוב לילות שהילדה ישנה כבר ב19:30)
כאן נכנס הקטע של האובססיה שאני לא מוכנה שהיא תישן אצל הסבתות או בייבי סיטר להביא אותה עד אליהם
מבחינתי זה לא נוח לי, לא נוח לילדה, שצריכה את המיטה שלה והסביבה שלה (בת 3 וחצי)
בשעות היום כשהילדה ערה אין שום בעיה (היו פעמים אחדות)
אני מאוד פדנטית באוכל ודואגת שיהיה אוכל כל הזמן (ולא, אני לא אמא פולניה :) אם הכנתי לה חביתה והיא פתאום רוצה טוסט, אני אכין לה, ואם פתאום לא בא לה טוסט אלא בא לה לביבות גבינה אז אני יכולה למצוא את עצמי בפעם ה3 מטגנת ומכינה ולו רק כדי שתאכל
נורא חשובה לי הסטריליות, ואני מקפידה על שטיפת ידים (יש כלב בבית, שערות היא מכניסה ידיים לפה שלו) ותמיד אני שומעת את ההערות של ״איך אנחנו גדלנו ואיך את מגדלת״
האם זו אובססיה?!

מודה לך שוב..
 
טלי צרקינסקי  
06:33 14.07.14
אמא שלום,

כתבת משהו על "מטפסת כל הקירות" שזה משהו שיכול להגדיר שעמום ועוד..
מה קורה לך בזמן זה?

לגבי האובססיה, ממה שאת מתארת לא בטוחה בכלל שיש כאן הפרעה אובססיבית (הכל עניין של מינון, כמה פעמים אדם שוטף ידיים, עד כמה יש הימנעות ממצבים של לכלוך ואח"כ ביצוע מעין "טקס", כמו שטיפות ידיים חוזרות ונישות על מנת לבטל את החשיפה למה שמרגישים כמזוהם ומלוכלך).

לגבי האוכל של הילדה, אני לא חושבת שזה נכון להכין לה מספר ארוחות ערב ושזה עוזר לחינוך שלה. זה נובע מרגשות אימהיים שלך שאני מבינה, אך כל פעם לבטל את הארוחה הקודמת ולהכין חדש ב"לופ" לא נכון לא כלפייך ולא כלפי הילדה שיכולה לגדול עם עצמאות ועם קבלה של דברים ועוד.. כדאי לשנות שיטה זו ושאול אותה מה רוצה ואת זה תכיני.

חשוב שבכל זאת תצליחו למצוא זמן איכות זוגי לשניכם, כי חשוב להשקיע בזוגיות.
תנסו למצוא משהו בסוף שבוע.

אי אפשר כמובן לאבחן דרך הפורום. דרוש לשם כך שיחת עומק.

אדם אסטניסט (אוהב מאד ניקיון) הוא עדיין לא אובססיבי. אובססיה בדר"כ מכסה על חרדה כלשהי.

בברכה,


אני בן 30 ועדיין לא היו לי קשרים מעל חודשיים וגם כשהיו הם היו מעט מאוד,ובשנים האחרונות(5 שנים האחרונות אני יוצא רק לדייטים שנמשכים כמה פגישות וזהו.
אני בעל תואר,נראה טוב ,גבוה,אני מחפש משהי לקשר רציני מגיל 19 ועדיין לא היה לי חברה רצינית,אני לא יודע למה ,אני לא מחפש איזה מהממת או משהו,אפילו בחורה חמודה שתמצא חן בעיני שאפשר לדבר איתה ויש כימיה והכול.
אולי יכול להיות לסוג הבנות שאני אוהב הם אוהבות "גברים" שנראים גברים שמדברים ככה,אני נראה יותר ילד בפנים ויש לי קול קצת של ילד..
ודבר 2 שיותר חושב שסיימתי ללמוד לפני כמעט שנתיים ואני לא מצליח להחזיק מעמד בעבודה יותר מחודשיים,בד"כ מפטרים אותי,פעם 1 זה היה כי קצת התווכחתי ולא ישר אמרתץי כן,והרבה בתי עסק שהייתי הם היו קטנות ועבדתי מול המנכ"ל ,פעם 1 אמר שאני בולע מילים,לא אסרטיבי,עבודה אחרת אמרה שאני שואל הרה שאלות,בכל עבודה אני לומד לקח אבל תמיד יש משהו חדש שבגגל זה מפטרים אותי

אשמח לייעוץ ,למי ניתן לפנות...
 
עדי בדיחי  
15:15 04.07.14
שלום לך,

לא פשוט לעבור כ"כ הרבה חוויות של דחיות כשאתה בעצם לא ממש מזהה את הבעיה לגבי זוגיות, יכולות להיות הרבה מאוד סיבות. לגבי עבודה, חשוב מאוד לבדוק מול המעסיקים מה בדיוק הבעיה. יתכן חוסר אסרטיביות, חוסר ביטחון, משהו שאתה משדר והוא כנראה לא מספיק בטוח או בשל.

אני מציעה פעולה בשני מישורים- האחד, להתחיל באיזה "מסע" לגלות איפה הדברים שמעכבים אותך. זה יכול להיות למשל בסדנת אסרטיביות או כל אימון קבוצתי כזה או אחר. שם תפגוש הרבה מאוד אנשים שחווים כנראה אותו דבר. הם יוכלו לתת לך קצת תמיכה בין היתר.

הדבר השני הוא, להתחיל סוג של אימון אישי או טיפול אחר, פרטני, כדי לברר יותר לעמוק מה יש שם שמונע ממך להתקדם בהרבה מישורים בחייך. יתכן שנפלת על הבחורות הלא נכונות או על העבודות הלא נכונות. אבל העובדה שהרבה עבודות לא החזיקו מעמד, ולא היה לך קשר.. יכולות ללמד על כך שיש אלמנטים במה שאתה משדר כלפי חוץ שדורשים עבודה או מודעות, ואת זה בהחלט ניתן להשיג בטיפול.

לסיכום, ההצעה היא לפעול גם ברמת התמיכה הסביבתית על מנת לתת לך תחושה שזה לא רק אצלך וקצת טיפים. בשני ברמה האישית שהיא לא פחות חשובה כדי באמת להבין מהם הדברים האישיים אצלך שמכעבים אותך מלהתפתח.

בהצלחה רבה,
 
bash bash
15:09 09.07.14
קראתי באינטרנט לגבי פסיכולוג תעסוקתי ארגוני שמתמחה באיך למצוא עבודה,ואיך להחזיק מעמד בעבודה...יותר בעניין של תעסוקה??....סדנת אסרטיביות לא יודע אם זה מתאים לי...אני לא ביישן בכלל ,יש לי בטחון להגיד מה שאני חושב ואני עומד על שלי לפעמים שצריך אולי בגלל שאני נראה ואני באמת בחור טוב שנראה לוק של ילד קצת,עדין קצת..אולי את מכירה סדנא אחרת?
ולגבי זוגיות אם יש לך איזה טיפול ספסציפי להגיד לי אז אשמח?
 
עדי בדיחי  
17:26 10.07.14
שלום,

פסיכולוג תעסוקתי בהחלט מתאים למצב אותו תיארת.

לגבי סדנאות, יש כל מיני.. רצוי לחפש עצמאית באינטרנט, אני בטוחה שיש מבחר גדול של פורומים. יתכן והפסיכולוג עצמו יוכל להפנות אותך.

לגבי זוגיות, יתכן וטיפול פרטני יכול לסייע לך בכך, אך אם אתה כבר פונה לפסיכולוג תעסוקתי, יתכן והוא יוכל לסייע יותר במציאת כיוון או הפניה לאיש מקצוע שמתאים. לא רצוי לקחת טיפול פסיכולוגי וטיפול נוסף, על אף שמדובר בתחומים שונים, אלא להתמקד ביעד אחד, כרגע נניח - התעסוקה, ואח"כ ביעד השני, הזוגיות. יתכן ושני התחומים יכולים להיפתר ע"י טיפול אחד, כלומר התמדה בתעסוקה והתמדה בזוגיות או כלים ליצירת קשר בעבודה וגם בזוגיות.

בברכה,
 
מירי
21:20 08.07.14
שלום, יש לי בעיה שאני לא יודעת איך להתמודד איתה, והאם בכלל אני צריכה לייחס לה חשיבות, אתחיל בזה שיש לי חבר כבר שנה הוא בן אדם מדהים, כיף לנו ביחד ויש אהבה,
מה שמציק לי מאוד זה שחברה לשעבר שלי מתקשרת לחבר שלי אני לא יודעת איך להגיב בצורה הנכונה, אני משתגעת מזה ומקנאה מאוד, מה שגם אני בהריון וכל דבר הכי קטן מערער את שלוותי, אני כעוסה עצבנית. מה שגם החבר שלי לא מייחס לזה חשיבות הוא בא הביתה אחרי יום עבודה ואומר לי חברה שלך התקשרה אליי היום יש שיחה שלא נענתה ממנה.. כאילו בשיא הטבעיות אוףףףףףף , מה הוא חושב שזה כאילו בסדר? אני לא מבינה מה הקטע הזה? אציין שגם לפני כמה חודשים נפרדנו ליומיים ומסתבר שהיא הייתה בבית והוא נתן לה כסף, ( היא הייתה חברה של אח שלו) ואמרתי לו בכעס אם אח שלך שהיה איתה לא עזר לה למה שאתה תעשה את זה ?!!! ובסוף יוצא שאני האשמה ...
בבקשה מה לעשות? הדבר הזה משגע אותי ואני בוכה מזה כי זה פשוט מחרפן אני לא רוצה להזין להריון כי כבר אני מרגישה שיש לי כאבים חדים מהכעס והבכי. תודה רבה
 
טלי צרקינסקי  
17:29 09.07.14
מירי שלום,

מתי החלו השיחות של חברתך לשעבר עם בן זוגך? האם זה היה מתחילה הקשר ביניכם? יכולות להיות סיבות שונות לניסיונותיה ליצור קשר. שימור הקשר דרכו וקבלת מידע על בן זוגה לשעבר (=אח שלו), האם דרככן נפרדו בצורה לא טובה? האם הוא מקנאת, תלותית ועוד ועוד סיבות.

מה שחשוב הוא מה בן זוגך עושה עם זה ואיך את מגיבה לזה ואיך שניכם בקשר מתמודדים עם משהו שמציק לך.

ראשית, יתכן ובן זוגך לא מיחס כל חשיבות לניסיונותיה ליצור קשר.
מה שהייתי ממליצה לך לעשות זה לשוחח גלויות עם בן זוגך שאת שואלת את עצמך מהן המטרות של הטלפונים שלך אליו היא שהייתה חברה שלך בעבר ומכך את רואה טעם נפגם בכך וזה מפריע לך. אם אינו רואה שום חשיבות בטלפונים שאין שם שום קשר, לא צריכה להיות בעיה לסיים אתו באומרו שהוא בקשר, שהוא לא מחפש כרגע ידידה, בצורה אסרטיבית, לא תוקפנית חלילה. ואם לא תבין, שלא יענה לשיחות שלה יותר. צריך לעיתים להסביר שמה שנראה לצד השני כפעוט וחסר משמעות, לאחר יכול להיות משמעותי (וזה יכול לקרות לכם בעוד מצבים וגם הפוך..)

אם הוא מושך ואומר מה זה מפריע לך, זה שטויות וכו'.. הייתי בודקת יותר איפה הקשר איתה חשוב לו, ממקום שבאמת מנסה להבין...
בדר"כ אנשים מגיבים יותר טוב לניסיון לדבר ולא לניסיון לשפוט אותם.

המקום של לשוחח הוא חלק ממערכת יחסים בריאה.

ונשמע שיש לכם לא מעט במשותף וזה מצוין ואת יכולה גם את לציין בשיחה.

חשוב שלא תתעצבני ותגיעי למצבים שאת "משתגעת" כי זה פוגע בעיקר בך ולא משיג את התוצאות, אלא להביא את המקום שאת מרגישה לשיח ביניכם למה בדיוק הטעם לקשר עם חברה לשעבר ומה מידת ההשפעה של זה עליך.
חשוב לקחת בחשבון שגם בתוך זוגיות כל אדם הוא פרט ויש לו חברים/תחביבים וכו'.. אך מקרה כזה עם רגישות של חברה לשעבר שמתקשרת.. זה קצת יותר רגיש.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה

 
מירי
20:06 09.07.14
קודם כל תודה על התשובה המהירה, כמו שכתבתי השיחות האלה התחילו בזמן שאני והחבר נפרדנו הפעם הראשונה זה היה לפני 4חודשים, נכון אחרי שהיא נפרדה מאח של החבר שלי , התחילו ההצקות שלה... לא יודעת מה היא מנסה להשיג בזה, אבל מה שהכי עיצבן אותי שלא הייתי בבית יומיים הוא נפגש איתה נתן לה כסף .. ואני לא ידעתי מזה בזמן שלא הייתי ... אחרי כמה ימים שחזרתי היא מתקשרת לחבר שלי בוא נשב ביום חמישי בערב אני באזור, חצופה כאילו שהוא גבר פנוי, אחרי שדיברתי איתה בטלפון והבהרתי לה שאין לה למה להתקשר לחבר שלי יותר ול היא המשיכה בשלה, אתמול היא שוב התקשרה אליו התחלתי לצעוק עליו והוא אמר חבל שסיפרתי לך.. אני לא יודעת מה לחשוב, למה הוא לא מבין שזה מפריע לי אני רוצה לקחת את הדברים שלי ולהיעלם, אין לי כוח כבר..
 
טלי צרקינסקי  
12:52 10.07.14
מירי שלום,

לא ברור מה כוונותיה אך כדאי לך לפנות לבן זוגך ולא אליה.
יתכן שהיא מישהי שאוהבת להטריד, שיש בה קו אובססיבי שאולי היא חושבת שיש סיכוי אתו, באמת לא ברור מה הרקע שם ומה הרקע של הבחורה.

המוקד כאן הוא מערכת היחסים שלך ושל בן זוגך, במיוחד כשיש תינוק/ת בדרך וגם אם לא היה, חשוב היה לטפל בזה כי זה מציק בתוך הזוגיות שלכם.

המלצתי נשארת, לדבר אתו, לומר לו שאין לך בעיה שיהיו לו חברים, את מעודדת את הפרטיות שלו וגם שלך וגם את המקום הזוגי (אם זה מה שאת מרגישה כמובן)
אך לא ברור לך ואת שואלת אתו מה התועלת ומה המטרה שהקשר שלה מביא..
למה הוא צריך לעזור לך כספית? למה הוא מאפשר לה להתקשר ולהציק?
ולשתף אותו ברגשותייך שאתם בזוגיות ויש תינוק/ת בדרך ומה בדיוק המקום של הבחורה הזאת בחיים שלכם...

מאחלת לך הרבה הצלחה,
 
דש
03:40 06.07.14
האקסית שזרקה אותי(7 שנים של קשר) אמרה שהיא חושבת שהיא מוכנה לנהל איתי שיחה(אסביר בהמשך)
אז בקצרה:
אני והאקסית היינו 7 שנים ביחד, התחלנו מהתיכון,
בשנה האחרונה של הזוגיות הגענו לגל עצום של ריבים שלא פסקו, אשר גרמו לנו פשוט לאבד רצון לנסות לתקן את המצב, אך המשנו להיות ביחד.
באותה תקופה בזמן שעבדתי במקום עבודה, אחת העובדות הייתה מעוניינת בי,
עשיתי טעות מפגרת והמשכתי לדבר איתה, יצאתי מטומטם כי ידעתי שאני מפלרטט איתה, אך באותה התקופה כשהרגשתי לא מוערך ולא אהוב מצד האקסית, הבחורה הזאת גרמה לי להרגיש את מה שהאקסית לא רצתה לעשות.
האקסית ידעה שיש מישהי שבעיניין שלי(סיפרתי לה עליה לפני שהתחלתי להתכתב איתה) ולאקסית לא היית בעיה כי היא אמרה שאין ביני לבין הבחורה הזאת שום דבר אז היא לא הייתה לחוצה.
אני והבחורה לא עשינו שום דבר ודי מהר נתקתי קשר ממנה כי הבנתי שזה סתם טעות וזה לברוח מפתרון הבעיה עם האקסית למשהו אחר.
האקסית שלי ראתה מספר הודעות, היא שוכנע שבגדתי בה(דבר לא קרה אך די מובן המצב שהיא הרגישה) לא הייתי אמין כלפיה, אך נסיתי לשכנע אותה ששום דבר לא קרה, היא "האמינה" לי אך ידעתי שיש לה עדיין את המחשבות האלו בראש.
לאחר שהבנתי את הטעויות שלי, ניסיתי לשחזר את הבחור שהיא התאהבה בו, וניסיתי להראות לה כמה שאני יכול שהיא הבחורה היחידה שאני מעוניין(ובאמת שכך היה, נכון שהייתה לי נפילה אבל אני מאמין שלכולם מגיע הזדמנות שניה, ואני את שלי התכוונתי לנצל וידעתי שמה שהיה היה חד פעמי)
דבר הוביל לדבר, לאחר כחודש הרגשתי שאני לא מצליח לגרום למשהו להשתנות וניהלתי איתה שיחה שאני מרגיש שאנחנו לא על אותו גל, היא הסכימה איתי ואמרה שהיא פשוט כבר לא שם ואנחנו צריכים להיפרד(סיבת פרידה לא הייתה הבחורה הזאת, אך היא היית המוקש האחרון שממנו כבר לא היית דרך חזרה).

בחודש הראשון במקום להביא לה את הזמן שלה, רדפתי אחרי כמו ילד בן 16 למרות שידעתי שזאת טעות אבל משום מה חשבתי שכמו בקומדיות הרומנטיות, אם יש תקווה אז צריך להילחם עליה, ותמיד אמרתי לה שאנחנו צריכים לשבת כמו אנשים בוגרים, לשים לשניה את כל המחשבות והדעות בצד ובאמת לשמוע מה יש לצד השני להגיד ואולי משם נצליח להחזיר אותנו למסלול חדש.
כמובן שזה לא עזר ובשלב מסויים הרמתי ידיים למרות שמאוד רציתי לחזור.
היא המשיכה הלאה והתחילה לצאת עם בחור חדש, אך לפי מה שאני יודע הם לא חברים ובעינייה הוא סתם מישהו שהיא יכולה להעביר איתו את הזמן ולחלוק מיטה ביחד.
יוצא לנו להיפגש מידי פעם באזור מגורים ואנחנו מדברים פה שם בקטנה,
מהחברות שלה וממה שהיא מספרת לי, שהוא כן חשוב לה אבל הוא לא משהו רציני(לא כל כך קניתי את זה אבל זרמתי).

**המשך בתגובה**
 
דש
03:40 06.07.14
לא מזמן היא יצרה איתי קשר וביקשה שאעזור לה במשהו ומן הסתם הסכמתי.
כשעזרתי לה היא אמרה שהיא חושבת שהיא מוכנה לנהל את השיחה שרציתי, כמובן שהסכמתי כל הזמן הזה שעזרתי לה(לקח למה שהיא ביקשה ממני כמה ימים של פגישות) הראתי לה שהמשכתי הלאה, היא שמעה על הבחורות שיצאתי ושמעה שניסיתי להיכנס עם מישהי לקשר וזה לא הסתדר בסוף.
עכשיו אני כמו מפגר ולא מבין מה היא רוצה ממני,
יש לי עדיין רגשות(אהבה כבר אין אבל עדיין נשארה פינה בלב) וכמובן שאני יודע שאם היא תרצה לחזור היא תצליח לגרום לי לרצות גם,
אני מצליח למצוא רק 3 סיבות לדיבור הזה מהצד שלה
1) היא רוצה לעשות סגירת מעגל(שאני לא ממש מבין בשביל מה, היא עזבה אותי והמשיכה הלאה, בכל הפגישות שלנו בזמן שאנחנו פרודים, כבר דיברנו עלינו והגענו להסכמה שבאמת זה מה שהיה צריך לקרות וזה בסדר משני הצדדים, אז כבר עשינו את סגירת המעגל הזה)
2) היא מנסה לשמור אותי על אש נמוכה(כמו שאומרים, לדעת שיש לה לאן "לפול" כשעיניינים לא יסתדרו לה כמו שהיא רוצה(נראה לי שזאת הסיבה)
3)היא מעוניינת לבדוק מה המצב ולראות האם יש מה לדבר עלינו(בקיצור אולי לבדוק האם יש אפשרות לחזור)
עד שהוצאתי אותה מהראש שלי פתאום נופל דבר כזה ואני לא יודע איך להתנהג, האם להראות לה שכן יש לי התעניינות או שהיא משחקת בי(למרות שהיא לא בחורה כזאת)
עצות???
 
טלי צרקינסקי  
22:11 06.07.14
דש שלום,

מגיבה לאחר קריאת כל מה שהעלית.

תראה, אני מזהה מכתיבתך שיש לך מודעות לגבי דברים שקרו בקשר ביניכם.
מה גרם לכם להיפרד, מה היה ה"קש ששבר את גב הגמל" ומה הייתה ההתנהלות ש"הפעילה" אותך במהלך הקשר וגם בזמן שלא הייתם בקשר.

אם אני אתייחס לכל מה שאתה מעלה, מה שחשוב הוא לבחון עם עצמך ראשית כל, האם אתה מעוניין לתת לקשר זה סיכוי נוסף והאם אתה רוצה + מאמין שניתן לנסות זאת. לגבי מה שחווה האקסית שלך, כפי שהעלית ניתן לשער, לא ניתן לשלוט על מה שהיא רוצה.

אכן שלושת הדברים שהעלית הם אפשריים, אך אתה יכול לקבוע עם מה אתה מוכן להתמודד/מה אתה רוצה ומה את לא רוצה בחייך.

נניח אם אתה רוצה להכניס לחייך קשר רציני עם בחורה ולא להיפגע, אני מניחה שלא תרצה להישאר במעמד של "אש קטנה" אלא לקבל את מלוא "עסקת החבילה" עם חברה.

במידה ויש כאן סגירת מעגל (עניינים לא פתורים) ואתה מאמין שזה יעזור גם לך להמשיך הלאה, זה בסדר.

במידה וזה לחזרה ויש לך רצון כזה, זה אפשרי ואז אפשר ללמוד מן הלקחים שהיו בקשר לפני הפרידה, הדפוסים שהיו בזוגיות, מה אתם רוצים שיהיה בקשר כשאתם חוזרים, מה יהיה שונה, איפה חשוב לכם להתפתח בקשר ולגדול, מה חשוב לכם שיהיה יותר טוב, תוך סגירת הדברים ושיחה על הדברים שכאבו לכם מתוך מקום של חשיבה להמשך בריא ובונה.

אתה יכול לתת צ'אנס לשיחה כזאת, אך מראש לדעת שאתה לא יודע מה כוונתה ולשלוט (לא מהמילה "שתלטנות" אלה "בחירה במה שאתה רוצה")

ואם משהו לא מתאים (כמו להישאר על אש קטנה) לא להישאב למקום הזה.
בעיקר, חשובה המודעות למה אתה מחפש היום ולמקד את האנרגיה של לשם ולא לדפוסים שתישאב אליהם שוב ושוב.


אני מאחלת לך הרבה הצלחה.
 
אנונימי
22:09 07.07.14
אני לא אשקר,

תמיד הייתה לי הרגשה של "אם היינו חוזרים, אז יכולתי להבטיח שהפעם זה זה",

כן הייתי רוצה לנסות שוב,

אבל ישנם כמה דברים שלי קשה להתגבר עליהם ואני מאמין שאולי אם באמת הקו מחשבה שלה הוא לחזור אז גם לה יש דברים שיהיה קשה לשנות:

אצלי הבעיות הן:

1) הבחור שאיתו היא נמצאת ב"מערכת יחסים"

2) החברות שלה(בעיקר אחת מהחברות שהיא התחברה אליה ממש לאחר שגם היא נפרדה מחבר שלה, ואני והיא אף פעם לא הסתדרנו והיא תמיד מנסה להוציא אותי אשם כדי שהאקסית שלי תעיף אותי)

3) חברים משותפים שלנו התפרקו, בנים עם בנים בנות עם בנות(היינו חבורה שכולם היו זוגות ופתאום זוג אחרי זוג נפרדו)
 
טלי צרקינסקי  
07:22 09.07.14
אנונימי שלום,

תראה, מתייחסת לסעיפים שהעלית.

אם יש לה מערכת יחסים, לא כדאי לך להיות עוד צד בהם, רק אם היא תחליט לותר עליה ולהיות אתך עם כל המחויבות שבכך.

שנית, אני לא יודעת מה מטרתה של אותה חברה, אך אם היא מסכסכת ביניכם, יש מקום לשאול אם היא חברת אמת?

שלישית, חברים שהתפרקו אפשר לבחון למה זה התפרק, מה קרה שם? האם זה בעקבות הפרידה שלכם? משהו אחר? ואפשר לנסות ליזום להיפגש מידי פעם ביחד.

בברכה,

 
שירן
08:12 08.07.14
שלום,
אני בת 33 ובעלי בן 35, יחד כבר 14 שנים נשואים 7 שנים ויש לנו שלושה ילדים קטנים.שנינו מאוד שונים,אני מאוד היפר,חייבת להגיב על כל דבר,פתיל קצר.הוא אדיש מאוד!!!!! עד שנולד הילד הראשון לפני חמש שנים בעלי כל הזמן היה מפנק אותי,מחבק,מנשק,נותן תשומת לב והייתי מרכז החיים שלו והיה לי טוב.מאז שנולד הילד הראשון כל תשומת הלב שלו פשוט נעלמה לחלוטין. כבר אין סתם חיבוק,סתם נשיקה,בשלוש שנים האחרונות אנחנו רוב הזמן רבים.על הילדים,על בתשומת לב,הוא לא מבין מה אני רוצה מימנו גם כשאני מסבירה לו שחסרה לי בתשומת לב שלו מאוד.ניסיתי להביא אותו לטיפול זוגי הוא היה בדיוק שתי פגישות והוא לא מוכן להגיע שוב בשום אופן.כשהיינו רבים תמיד הוא זה שהיה בא ושואל מה יש לי והיינו משלימים.בשלוש שנים האחרונות אני זו שבאה להשלים.בחצי שנה האחרונה אני ממש מחפשת את היחס שלו והתשומת לב שלו שכשאנחנו רבים אני מחכה לראות אם אכפת לו בכלל ומחכה שהוא יבוא לדבר איתי אך זה לא עוזר.אנחנו מוצאים את עצמנו לא מדברים חודש שלם!!!! רק ״תכניס את הילדים להתקלח....תאכילי אותם...״ כשהילדים הולכים לישון כל אחד הולך לפינה שלו.גם במריבות אני זו שמתעצבת והוא פשוט אדיש,לא מגיב,מגחך על זה שאני מתעצבנת.אני מרגישה שאם אני אדבר עם הקיר או איתו זה פשוט יהיה אותו הדבר.אין תגובה,אני מרגישה שהוא חי איתי מתוך הרגל,בגלל שנוח,בגלל הילדים,בגלל שאין לו לאן ללכת.כבר הגענו למצב שהמריבות שלנו משפיעות על הילדים,הם ממש חיים תחת הוויכוחים.אני מרגישה שאין לי פרטנר ושהוא פשוט מרוקן אותי במקום למלא,וגם אני אותו.אנחנו סובלים אחד הם השני אבל מצד שני אין לאף אחד אומץ לקום ולעזוב בגלל הילדים. בבקשה מישהו יכול לעזור לי?
 
טלי צרקינסקי  
14:43 08.07.14
שירן שלום,

הפכתם מזוג למשפחה. הפיכה למשפחה היא שינוי משמעותי בחיים והיא משנה את מערכת המשאבים בבית. הילדים זקוקים לטיפול, להתייחסות, לאהבה ועוד..

כמובן שאין כוונתי שהזוגיות לא זקוקה לטיפוח של אהבה, יחס, חום וכו'.

את מציינת ששניכם שונים באופי מבחינת "מזג" את "היפר", "פתיל קצר" ובעלך אדיש, עם זאת, כן נתן לך התייחסות, פינוק, תשומת לב ואהבה.

יתכן שהשלמתם אחד את השני עם התכונות האלו שלכם ויכול להיות שבהמשך הדרך (וזה בהחלט יכול לקרות בזוגיות) שדברים שמושכים אותנו אצל בן/בת הזוג יותר מאוחר לפתע מפריעים לנו....

חשוב כן לעשות שינוי כי לחיות בבית כשאתם רבים כל הזמן, לחילופין מתנהגים את הכעס (לא מדברים תק' ממושכת) משפיע על הזוגיות, משפיע על הילדים, בזמן שאפשר ללמוד אחרת ולבחון מה השתנה ואיך אפשר להחזיר דברים לזוגיות, גם במצב החדש שנוצר - עם המשפחה ואף ליהנות מכך.

האם יש סיבה שבעלך סיים את הטיפול הזוגי לאחר שתי פגישות?
האם את יכולה לדבר עם בעלך ולומר לו שבטיפול זוגי אתם יכולים לשוחח בהדדיות, במקום בטוח על הקשיים ושהיום זוגות רבים הולכים לטיפול זוגי, החל מזוגיות חברים, כלה בתחילת נישואים ובכל מעגל החיים כי החיים והזוגיות הם התמודדות ודורשים "תחזוקה"....

מה אתם מחליטים? האם זה להמשיך לחיות תחת ריב? האם זה להיפרד
או כן לתת את הסיכוי לעבוד על הקשיים ועל הדפוסים שלכם - ללא האשמות ולבחור לצמוח מהם?

אני מציעה לכם לדבר ואם אתם בוחרים להמשיך - מאד ממליצה ללכת על טיפול זוגי.
אף אם יש לבטים, גם אז כדאי ללכת לטיפול זוגי על מנת לראות אם יש מקום לעבודה משותפת.

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה

 
שירן
15:17 08.07.14
תודה רבה על ההתיחסות המהירה!!
אין שום סיבה שהוא הפסיק ללכת לטיפול לאחר שתי פגישות. הוא פשוט טוען ש"חבל על הכסף", קנינו בית לפני שנה וחצי ואנחנו צריכים להיכנס אליו בעוד כחודשיים ואנחנו לחוצים כספית, אך הסברתי לו שזה לא משנה, אז לא יהיו לנו מנורות לבית או טלויזיה גדולה אבל היחסים שלנו יהיו תקינים ויהיה לנו טוב אך זה פשוט לדבר עם הקיר. אפילו אמרתי לו שאני לא מסוגלת לחיות ככה יותר ואם לא נלך לטיפול זוגי אז אני רוצה להתגרש כי לא טוב לי. הוא פשוט אמר "את רוצה להתגרש, אין בעיה". בעצבים כמובן. אז ביקשתי מימנו לעזוב את הבית והוא פשוט חזר מהעבודה כאילו כלום, כרגיל מתעלם מימני ומהרצונות שלי, וכבר עזבתי את הנושא. תביני שגם כשאנחנו במצב "בסדר", מדברים רגיל ולא רבים - אף אחד מאיתנו לא מסוגל סתם ככה לבוא לשני ולתת חיבוק, נשיקה. אפילו הסקס הוא טכני לחלוטין. היה לנו יום נישואין, לא נתנו אפילו חיבוק. היה לי יום הולדת הוא לא חיבק,לא נישק.פשוט שלח לי הודעה "מזל טוב...." כשהיה לו יום הולדת ממש הייתי צריכה לנשום עמוק, לגשת אליו ולתת לו חיבוק מאולץ.כמה נורא שזה נשמע. פשוט את כל האנרגיות שלו הוא משקיע בילדים ואני כבר לא מענינת אותו יותר. הוא חי עם המשפחה שלי ועובד איתם בעסק המשפחתי (עם המשפחה שלו הוא לא כל כך בקשר) ואני מרגישה שהוא כבר לא אוהב אותי וחי איתי מתוך נוחיות. כמובן שהוא לא מודה בזה ובטח לא אומר את זה.
אני באמת שלא יודעת מה לעשות. אני לא רוצה להתגרש אבל בטח לא לחיות עם מישהו שלא נותן לי אפילו מבט כשהוא נכנס הבייתה.ולהישאר בגלל הילדים-עד מתי?עד איזה גיל?
אני פשוט מיואשת.
 
טלי צרקינסקי  
07:17 09.07.14
שירן שלום,

בוודאי שלא בכל מחיר חיים בזוגיות ואי אפשר להתפשר על דבר במערכת יחסים ומה שאת מתארת מצריך התייחסות וטיפול. את הזוגיות הזאת צריך לעורר ולטפל במה שקורה בה.

אני הייתי בכל זאת מגייסת אותו, לא ממקום של איום להתגרש (אני יכולה להבין שלפעמים כשמאד כועסים אנשים אומרים כל מיני דברים) אך זה עלול להשיג את המטרה ההפוכה וזה חוסר שיתוף הפעולה שלו שגם כך הפך למשהו בדינמיקה ביניכם - שהוא אדיש.

המטרה כאן היא כן לגייס אותו.

הייתי ניגשת אליו כשאתם לא במצב של ריב ומעלה את הנושא שאתם עוברים לבית חדש וזה משהו חדש ואפשר לפתוח דף חדש גם בזוגיות כי את מרגישה שלשניכם יש איזה מטען (ללא שיפוטיות) ויש לך אמונה שאפשר לנסות לפתור אותה ושכסף שווה את ההשקעה הזאת - שיהיה לכם טוב ושיש גם ילדים ויש לכם אחריות. וכן, שאת מוכנה לעבוד גם על החלקים שלך (איש מאתנו לא מושלם) ובכך את גם לא מעלה אותו ל"בעייתי" שבזוגיות אלא למקום הדדי של זוג שרוצה להתפתח ולעבוד על דפוסים.

אופציה נוספת, אם יש מצב כלכלי שנכנסתם אליו בגין הוצאות הבניה, היא להיעזר בשירות של יעוץ לנישואין שיש בחלק מהשירותים החברתיים שממוקמים במועצות מקומיות/ערים ושווה בהחלט לבדוק מה יש באזור מגוריכם (הטיפול שם מסובסד, מטפלים טובים (כמובן שחשובה כימיה בין מטופל למטפל), ומשקללים את הכנסות בני הזוג וקובעים עפ"י כך מה יהיה התשלום.

במידה וגם לזה הוא לא יסכים ללכת, הייתי בוחרת בתוכנית אחרת וזה ללכת לטיפול פרטני לבד אצל מטפל/ת שהוא גם מטפל/ת זוגי/ת ומנסה לעשות שם סדר ולבחון מה קורה לך בזוגיות, מה חשוב לך ומה היית רוצה ומנסה לבחון עם איש מקצוע לאן כדאי להמשיך.

להכריח אדם ללכת לטיפול זה לא תמיד אפשרי. ללכת בעצמך - זה אפשרי וזה יעזור לך ואולי זה יעורר משהו והוא יצטרף ואם לא, שווה לשקול את הקשר אבל גם לזה הייתי ממשיכה בעזרה מקצועית - הייתי מנסה למצות את הכל.

אני מאחלת לך הצלחה רבה
 
שר
23:16 07.07.14
היי, אני ובעלי יוצאים שנתיים נשואים שמונה חודשים, לפני החתונה התחילו המון ויכוחים ביננו כולם אמרו שזה בגלל הלחץ שלפני החתונה, אבל גם עכשיו אנחנו מוצאים את עצמנו במלחמות של כוח בויכוחים מיותרים הוא טוען שאני לא סומכת עליו אני טוענת שהוא לא שם אותי במקום הראשון, אני מרגישה שהוא כל הזמן מנסה להוריד אותי ולכבות אותי, אני רוצה לחזור הביתה לחיבוקים ואהבה ובמקום זה הוא תקוע מול הטלויזיה כל הזמן מחפש את השקט והספייס שלו רוצה לצאת!לבד לטוסלבד ועוד לא טסנו לירח דבש, קשה לי לסמוך על מישהו שאני לא מעניינת אותו והוא לא רואה אותי ואת הצרכים שלי, אני גם רוצה ילדים והוא בכלל לא רואה את עצמו בשנתיים הקרובות מנסה, אנחנו אוהבים מאוד אבל לא מסתדרים וכבר שבועיים בהפסקה הוא אצל ההורים ואני לבד בבית ואני כבר חסרת סבלנות מתוסכלת ועצובה, לא מבינה איך זוג אוהבים מגיע למצב כזה ומה עושים?
 
טלי צרקינסקי  
06:11 09.07.14
שר שלום,

איך היית מאפיינת את הזוגיות שלכם לפני שהחל המצב של הריבים, התסכולים, המתח והמקום היותר "לבד" שבן זוגך לוקח במערכת היחסים שלכם?

תראי, להמשיך כך זה בעייתי ובוודאי אם את מתכננת ורוצה ילד, מה שיעצים את המצב הזוגי הנוכחי שלכם. ילד צריך להגיע כשיש קרקע זוגית יציבה שיכולה לקלוט אותו באהבה (לא מושלמת, כי באמת אין שלמות ביחסים, אהבה ועוד בין בני אדם, אך לא במקום של ריבים בלתי פוסקים ונתקים).

אם את מעוניינים לבחון מה בעצם קרה לכם בתקופה הזו, מה הייתה הדינמיקה שהביאה לתקשורת הזו, אני ממליצה לשוחח ביניכם ואם לא תצליחו, אני ממליצה על פנויה לעזרה מקצועית לטיפול זוגי. אם בעלך לא ירצה, יש אפשרות גם ללכת למטפל לבד שהוא גם מטפל זוגי.

כי מגיע לכם להיות בנישואין מספקים יותר ולבחון מה שורש הדברים שהביאו לכל הכעסים, המריבות והמצב בבית - עוד טרם יש ילדים. אם בעלך לא מוכן להיות שותף לכך, יש אינדיקציה לכך שאולי לא רוצה שינוי וכדאי לשאול איך הוא רואה את הדברים ומה הוא רוצה בזוגיות שכלם (בצורת שאלה, לא בצורה שיפוטית)..

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה,
שלום עדי,
אני בת 41 נשואה 9 שנים+2 ילדים.
לפני כמה שנים אובחנה לי מחלת הפיברומיאלגיה והתחלתי בכדורי נוגדי דיכאון , אלא שהכדורים פוגעים כנראה בחשק המיני, מה גם שבגלל משבר בזוגיות ,לא היו ממש יחסים. כיום אנחנו בטיפול זוגי ווזה עוזר במעט , להוריד מפלס הויכוחים בבית, אבל החשק המיני והרגשות אצלי, ממש בתרדמת. זה גורם למריבות מצד בעלי כי הוא לא יכול עוד עם הקור הריגשי הזה.
מה עושים על מנת להחזיר את הרגשות והחשק המיני?אני לא רוצה להתגרש אך גם שואלת את עצמי איך אפשר להמשיך בלי אהבה ולחץ כל הזמן לקיים יחסים כשאין לי חשק בכלל.

תודה לך על הייעוץ.
 
טלי צרקינסקי  
14:01 08.07.14
הדס שלום,

יש פרמטרים שונים שעלולים לפגוע בחשק המיני.
יתכן ואילו הכדורים נגד דיכאון ואז אפשרי להתייעץ עם הרופא שנתן אותם האם יש חלופה בתרופה אחרת לאותה מטרה.

דבר נוסף, משבר שעברתם במערכת יחסים עלול להביא לחוסר חשק למין

כל ההתמודדות עם הפיברומיאלגיה יכולה להביא לכך

תכנים שקשורים לזוגיות שלכם, הלחץ כל הזמן ש "צריך" לא מוסיף לכך גם, מאידך, בהחלט כדאי לטפל בדברים אילו כי חבל לותר על זה לך, לבעלך ולמערכת היחסים שלכם.

ראשית, זה מצוין שאתם הולכים לטיפול זוגי, בו אפשר לדבר גליות, במקום בטוח, עם איש מקצוע על עצמכם, על מה שחשוב לכם, על מה שחסר, על איך הייתם רוצים שיהיה לכם בזוגיות ועוד.. שם אפשר לאחות את המשבר שביב ולנסות דווקא לצמוח ממנו.

יתכן והייתי מתחילה אפילו מהתקרבות אינטימית וליהנות מהדברים הקטנים, מהנשיקות, חיבוקים וכו'.. לפני שממש חוזרים ליחסים מלאים.

תומכת מאד בהמשך הטיפול ומאחלת לכם הצלחה בכל מה שאתם עובדים עליו.

לאחר תשובה זו, אני שולחת לך הפניה לפורום נוסף שישפוך אור גם על מה שאת מתארת,



.
 
טלי צרקינסקי  
14:01 08.07.14
לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: מין וסקסולוגיה.
היי, אני ובעלי נשואים חצי שנה ויוצאים שנתיים מצאנו את עצמנו במשבר נוראי, אנחנו אוהבים מאוד הסקב הכי טוב שהיה לשנינו אבל אנחנו לא מתאימים, אנחנו רבים המון הוא טוען שאני מנסה לשלוט בו, אני רק מחפשת את התשומת לב ואהבה ממנו, אני מאטד מפנקת ומשקיעה וחוזרת הביתה ומצפה לאהבה והוא שקוע בטלויזיה כל הזמן רוצה ספייס לא משנה כמה אני משחררת הוא עדיין מחפש לטוס לבד לחול לראות לבד טלויזיה לצאת לבד ועוד לא היה לנו ירח דבש אני לא מבינה למה כל כך!קשה לשני אנשים שאוהבים פשוט להסתדר מלא מלחמות של כוח כל דבר אומר לי לא הוא גם מאוד ילדותי ומצד שני כיף לנו גם יחד וזה מתסכל אנחנו חושבים על גירושים וזה קשה לשנינו מה עושים?
 
עדי בדיחי  
21:14 07.07.14
שלום אושר,

אני בדעה שלפני שקופצים למקנות ולפתרונות של פילוג או פרידה, לנסות לפחות כמה פגישות רצופות אצל יועץ נישואים. ולמה? כיוון שביעוץ ניתן להעלות את הדברים מול אדם חיצוני, מקצועי, ונייטרלי, ובפן הכלכלי והרגשי מדובר בהשקעה של פחות אנרגיות מאשר בתהליך גירושין ארוך וקשה לשני הצדדים.

לפחות ביעוץ, יש תחושה שעושים משהו למען הנישואים וש"ניסינו" באמת, ולא סתם בחרנו בדרך התמודדות של בריחה והתעלמות מהקושי ללא איש מקצוע שינסה למצוא איתכם את הגשר אליכם.

יש כאן את טלי שהיא מטפלת מצוינת וניתן לפנות אליה.

בהצלחה,
 
טל
22:41 06.07.14
שלום !
לפני כ9 חודשים אני ובן זוגי נפרדנו אחרי קשר של שנה וחצי. לאחרהפרידה הייתי בקשר עם בחור מהעבר שלי, אדם שהיווה בעיה במערכת יחסים שלנו. כעט אני ובן הזוג חידשנו את הקשר ( כחצי שנה), אך הוא עדיין מאוד חשדן וקנאי. ניסינו לעבוד על זה ואני בעצמי ניסיתי לשנות התנהגויות על מנת להרגיע אותו ולהראות לו שמה שקרה נשאר בעבר, ואני לא חוזרת על טעות שכזאת.
הקנאות שלו מאוד מפריעה לי, רוב הזמן זה מאוד מוגזם וזה גורם לי לתסכול רב.זה מפריע לקשר שלנו וגם לחיי היום יום.
אני לא יודעת כיצד להתמודד עם כך, בהתחשב בעובדה שאני יכולה להבין את מקור החשדנות של בן הזוג
 
עדי בדיחי  
21:11 07.07.14
שלום טל,

אם הבנתי נכון את דברייך, לבן זוגך יש סיבה לחשד. כלומר, את בפירוש יצרת קשר עם אותו בחור לאחר הפרידה וללא קשר לתכונות הטבעיות של בן זוגך, כמו קנאות, נתת לו "סיבה" נוספת לחשוד- אם יודע כמובן על יצירת הקשר עם האקס.

בכל אופן, יש לטפל בשורש הבעיה ולא בכל המסביב.. אתן לך טיפ להבחין האם הקנאות הזאת היא קנאה בריאה, או לא: האם את מרגישה חופשיה בחייך? יחד עם העובדה שאת מנהלת זוגיות? כלומר, אם את חשה שעל כל צעד את צריכה לתת דין וחשבון, שהוא חוקר אותך מדי על קשרים עם אחרים, שהוא מחליט על אורח חייך לרבות לבוש, חברות, או כל תחום אחר שמעיד על רצון לשלוט בך- הייתי ממליצה להתרחק.

אם מדובר בקנאה שהיא "עדינה" יותר, ברמה של שיחה מאוזנת בין שניכם ובהגעה לפשרה מתואמת, זה משהו אחר. אם הוא מעלה את התחושות אך לא קובע לך מה לעשות- זה גם בסדר.

בהצלחה רבה,
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  200  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
מיניות   גירושין   רומנטיקה   בגידות   אינטימיות   נישואים   משבר זוגיות   פחד מזוגיות   זוגיות במשבר
RSS RSS פורום יחסים, זוגיות ונישואין