בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים משפחה, הורות, זוגיות»פורום יחסים, זוגיות ונישואין
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום יחסים, זוגיות ונישואין

פורום יחסים, זוגיות ונישואין יעזור לכם לתקשר ולהחזיר את הזוגיות הביתה. פורום יחסים, זוגיות ונישואין ב: סקס, זוגיות, פחד מזוגיות, זוגיות במשבר, מיניות, גירושים, משפחה, הורות, זוגיות, אהבה, רומנטיקה, בגידות, נישואים, אינטימיות ועוד
מנהלי פורום יחסים, זוגיות ונישואין:
טלי צרקינסקי
לפרטים נוספים
עדי בדיחי
לפרטים נוספים
שלום רב, בעלי נוהג כלפיי באלימות מילולית, משפיל אותי, מנסה לשלוט בי וצורח עליי על כל שטות... אתמול הוא נהג בפעם הראשונה באלימות פיזית, התווכחנו ןהוא אמר לי אם לא תשתקי אבלום את האוטו... ואז הוא בלם את המכונית בעוצמה וקיבלתי מכה ממתקן שהיה באוטו ליד העיין
אני לא יודעת כיצד לפעול, אני יודעת שהתגובה על אלימות בפעם הראשונה מאד משמעותית כדי שאלימות מעין זו לו תחזור. אני מאד חרדה וחסרת אונים!.! מצפה לתשובתכם המהירה והמקצועית. תודה תודה תודה
היי,
אני ובן זוגי כבר תקופה יחד, יש לנו קשר מדהים זה בהחלט הדבר הכי טוב שקרה לשנינו... לאחרונה עברנו לגור יחד במגורים משותפים, וזה מרגיש לשנינו מדהים. אנחנו החברים הכי טובים מספרים הכל משתפים הכל מתייעצים אחד עם השניה בהכל, אנחנו כל היום יחד. אנחנו עובדים יחד, גרים יחד, רק במהלך היום שנינו נפרדים לעיסוקים שלנו ולתחביבים שלנו ואז נפגשים בבית לארוחת ערב משותפת. אני ביחסים מאוד טובים עם המשפחה שלו הם כמן משפחה שניה שלי.. והוא ביחסים מאוד טובים עם המשפחה שלי.. אנחנו כן מדברים על עתיד משותף לפעמים, לפעמים מתבדחים על שמות לילדים.. אפילו פעם דברנו על סוגי חתונות והוא שאל את דעתי על סוגי חתונות מסויימות.
ברור שלא הכל מושלם אנחנו רבים לפעמים כמו כל זוג ומתפייסים אחרי כמה רגעים.. יש לנו חוק לא ללכת לישון בריב.
השאלה שלי היא, האם זה באמת כמו שאני חושבת וזה באמת קשר שימסד את עצמו ונתחתן בעתיד? או שאני פשוט מבזבזת את הזמן שלי? אני מאוד אוהבת אותו ובאמת מרגיש לי הכי טוב איתו... לא היה לי קשר שדומה לזה... הוא גם יותר בוגר ממני ב8 שנים וזה מרגיש לי הבדל חיובי... אני פשוט חוששת שכל הבדיחות האלה על עתיד ועל ילדים זה רק צחוק וציניות ולא באמת דיבורים על עתיד אמיתי... אני פשוט חוששת זה הכל.. ואני לא רוצה לשאול אותו ישירות כי אני מפחדת אולי להלחיץ אותו למרות שהוא הרבה יותר בוגר ממני אבל לו אין לחץ של חתונה ילדים והכל... לי קצת יש.. אני חושבת שזה נורמלי שאני ארגיש ככה.. אני פשוט רוצה לדעת האם זה באמת יקרה מתישהו? כאילו כל פעם שיש איזה מאורע חשוב אני אומרת אוקי בטח עכשיו הוא יציע. אבל זה לא קורה.. אני פשוט לא מבינה מה אני עושה לא נכון ואם בכלל?
בעלי ואני נשואים 7 שנים ויש לנו ילד בן 6. הבעל לא מוכן לעוד ילדים ואני לא מוכנה לוותר, ורוצה רק עוד אחד בשביל בני, שלא יישאר לבד בעולם. כל השיחות בעולם בעולם לא עוזרות, מה עושים?
שלום לך,

קשה לי קצת לענות לך כיוון שחסרים לי פרטים- כמו למשל מה הסיבות בגינן אינו רוצה עוד ילד? האם הן קשורות לזוגיות שלכם, אם כן, מה הוא מעלה?

כשיש עמדות מאוד שונות צריך להבין את התמונה הכללית. האם הוא לא רוצה עוד ילד כי פשוט מסתפק באחד, חושש שהדבר ישפיע מדי על חייו אם יבנה משפחה גדולה? איפה הדברים "נוגעים" לו, ומהי המשמעות האמיתית של עוד ילד בעיניו?

אשמח לפרטים נוספים ואם אפשרי גם לפרט אודות חוויותייך מגידול הילד הנוכחי- מבחינת האבהות שלו והקשר לילדו.

תודה,
היי
אני בת 30 נשואה מזה 6 שנים +3 ילדים. ומכירה את בעלי מזה 14 שנים, הוא בן 33.
לפני כחודשיים שמתי לב שהוא מזכיר את שמה של עמיתה שלו בעבודה יותר מדי, הבנתי שהם חברים..
אך לפני כשבועיים רציתי להתקשר מהטלפון שלו, ושמתי לב שהוא מתקשר אליה בתדירות גבוהה, פעמים שלושה ביום- בדרך לעבודה וחזרה, השיחות נמשכות זמן ארוך עד 20 דקות.. הייתי בשוק ומאוד נפגעתי.. אבל החלטתי לדלג ולא להתעכב על זה..
אך היה מקרה אחד ששבר אותי, התקשרתי אליו בזמן שחזר מהעבודה והוא היה בממתינה, חזר אלי מיד.. לא שאלתי עם מי דיבר.. אך בדקתי בטלפון וזו הייתה היא, אחרי מספר שעות שמתי לב שהוא מחק את השיחה.. אין הודעות או מיילים רק שיחות, דיברתי איתו בנושא והסברתי לו שאני חושדת כי הוא מנהל רומן וכו.. הוא התנצל והבטיח שדיברו רק בעינייני עבודה והתעקש שאין כלום.. כמובן שמאז אנחנו במשבר קשה, אני הצעתי שאנחנו חייבים להמשיך הלאה.. אך צריכים לעבוד יותר על הזוגיות.. הצעתי שעת שיחה בערב מדי יום. הוא הסכים, בכה והתנצל ואמר שהוא טעה לא בכוונה. אני לא מסוגלת להאמין לו.. לפני יומיים שאלתי אותו איך היא הגיבה כשבאופן פתאומי הוא הפסיק לדבר איתה , לא שיחות נכנסות ולא יוצאות.. היה לי קצת מוזר .. כי אם זה היה קשר של עבודה הרי היא בטח לא הבינה למה זה כך.. הוא אמר שהסביר לה שאם יש מה לדבר בעניין העבודה אז רק בעבודה ולא בטלפון.. אני ראיתי בזה סימן נוסף.. לא יודעת מה לעשות..
אני לא בעניין של לפרק את החבילה, בגלל הילדים.. גם אם נישן כל אחד בחדר נפרד..
האם הוא בגד? האם לסלוח לו?
 
עדי בדיחי  
17:24 25.04.16
שלום טלי,

אשמח לענות לך בהמשך- הערב או מחר.
שלום טלי, מתנצלת על העיכוב,

את מתארת מערכת יחסים ארוכה ורצינית שנמשכת 14 שנים, זה לא זמן מבוטל. אני מניחה שהזוגיות שלכם מושתתת על אמון הדדי ועל נאמנות. האם את חשה שיש סיבות טובות לאורך שנים אלו לא להאמין עתה לבעלך? הרי אין לך הוכחות שאכן קרתה כאן בגידה, והוא גם מספר שלא היה שום דבר מעבר לשיחות

נכון עשית ששוחחת איתו על הדברים, חשוב מאוד שידע מהם הגבולות שלך ושכנראה חצה אותם.. נכון גם להשקיע יותר בזוגיות, להערכתי המקרה הזה שם זרקור על הצורך הבסיסי והחיוני בזוגיות שישקיעו בה תמיד, לנצח, ותמיד היא תהיה בעדיפות עליונה על פני כל השאר.

אני מניחה שהוא הבין שקרתה פה טעות, אני לא יכולה לדעת האם באמת מדובר בבגידה- זאת יותר שאלה האם את באמת מסוגלת להאמין לו, וכמובן לזקוף לזכותו את השנים בהן חי איתך ובוודאי יצא לך להכיר אותו מכל ההיבטים השונים. את לבטח תדעי האם הוא נוטה להסתיר, או שהוא אדם אמין, גלוי ונאמן. אם אכן כך המצב, אני מציעה באמת להשקיע יותר בשיחות, לאפשר למשבר הזה לפתוח את הדברים לעומק, ואם יש צורך גם להסתייע בטיפול זוגי שיכול להרים אתכם מהמקום הזה- של סדק קשה באמון ואיך מתגברים עליו. לא בטוח שצריך להתמודד עם זה לבד.

לגבי פירוק החבילה- השאלה היא לא רלוונטית למקרה, אני משוכנעת שאתם אוהבים מאוד זה את זו, ואין רצון שלכם לכך. להערכתי את מגיעה למחשבות האלה מתוך חרדה גבוהה, וזה מובן. החשוב הוא להתמקד ב"כאן ובעכשיו" ולחשוב איך מתרוממים רגשית מהמקום הזה, וכל עזרה מקצועית תהיה מבורכת.

בהצלחה רבה,
 
טלי
10:11 28.04.16
קודם כל תודה

החלטתי שאני ממשיכה הלאה.. למרות כל הקושי.. מה שעזר לי להחליט זה הוא.. כל הזמן נשבע שלא היה כלום, כל ההתנהגות שלו השתנתה.. בבית הפך לבנאדם אחר.. כל הזמן שואל איך אני מרגישה.. מתחשב ומבין.. ומוכן להכל.. רק שארגיש טוב.. קבענו שיחה של שעה מדי יום אחרי שאנחנו משכיבים את הילדים, ועד כה שנינו עומדים בזה.. מדברים על הכל כוללל הנושא ההוא.. זה לא פשוט לשנינו.. הוא מרגיש שהוא צריך להתגונן כל הזמן ואני תוקפת אותו.. הוא מודה שטעה בזה שנתן לחברות ביניהם להיות לא מבוקרת ולהיסחף.. הבטיח שזהו.. זה נגמר.. שהוא לא צריך את החברות הזו אם היא פוגעת בחייו..
אני הסברתי שהאמון שלי נפגע, שאני מרגישה מושפלת ושקשה לי, הוא הבטיח שיבין ויכיל עד שהכל יחזור לקדמותו.. סיכמנו שנעבוד לשפר את הזוגיות לבד.. בלי עזרה חיצונית..
כעת יש יותר תקווה..
 
עדי בדיחי  
14:18 28.04.16
תודה לך טלי על העדכון החשוב.

מאחלת לכם שתהיו באמת מאחורי זה ותמשיכו להצמיח תקשורת טובה.
חג שמח.
שלום, אני ובן זוגי נמצאים בקשר כמעט שנתיים, אנחנו בני 25.
יש לי בעיה שאני פשוט לא מצליחה להתגבר עליה- אני מתעצבנת מהר ומתפרצת מאוד בקלות.
לי ולבן זוגי יש מגוון בעיות בקשר כמו לכל זוג. קורים מקרים בהם אינני מסכימה עם דעתו אך לצערי בהרבה ממקרים אלו העצבים עולים אצלי תוך שניות ואני מתפרצת ללא שליטה, צועקת עליו ולעיתים אף מנבלת את הפה. ניסיתי ואני פשוט לא יודעת איך לשלוט על עצמי כשזה קורה. כל פעם לאחר מקרה כזה אני אכולת חרטה ומתקשה להבין מה גרם לי להגיב בצורה כזו מוגזמת. באמת שלא מדובר במקרים חמורים או בהתנהגות כה פושעת מצידו שמצדיקה תגובות כאלו. אני יודעת שאני צריכה לנשום עמוק, לספור עד עשר לפני שאני מגיבה, לנסות להתרחק ברגע שאני שמה לב שזה עומד לקרות- ואני פשוט לא מצליחה. הבעיה פוגעת בקשר בצורה חמורה, בן זוגי כבר מאוד מתקשה להתמודד עם זה והדבר מתיש אותו ואותי מאוד. אני מאוד אוהבת את בן זוגי ומאוד רוצה לדעת כיצד אוכל להתגבר על הבעיה. אני באמת נואשת לעזרה.
 
טלי צרקינסקי  
07:04 28.04.16
אורין שלום,

חשוב שאת מזהה מה הקושי שאת מתמודדת אתו שמפריע לך במערכת היחסים. היכולת לזהות את הקושי וההכרה עמו יחד עם הרצון לשינוי, הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך שיביא את השינוי (יחד עם עבודה ותהליך כמובן).

מה שקורה לך בעת התפרצויות זעם זה שיש לך כעסים אולם יש לך קושי לווסת אותם.

לכולנו כבני אדם יש כעס כחלק מהעולם הרגשי שלנו, אולם חשוב איך מבטאים את הכעסים הללו וברגע שזה לא מווסת, כפי שאת נותנת בדוגמה כאן, זה יוצא משליטה, זה מגיע בצורה יותר תוקפנית, כפי שציינת עם ניבולי פה ועוד, שזו הצורה הלא מווסתת.

אכן חבל שתאבדי קשרים בגלל זה וכן שאת תחווי בעקבות כך חרטה ועוד...

ניתן לטפל בכך בצורה מקצועית עם איש מקצוע מתחום הטיפול ולנסות לזהות טריגרים (זרזים) להתפרצויות ומה קורה לך שם.

הטיפול יכול להיות קוגניטיבי - התנהגותי במקרה הזה (מה שמכונה כיום CBT)

ויכול להיות אצל מטפל שמשלב טכניקות של CBT עם שיחה על הדינמיקות הפנימיות של הנפש ושל הכעסים.

אני ממליצה לך בחום לפנות ולהיעזר.

בהצלחה וחג שמח,
שלום ,אנחנו בני 29. כמעט שנה ביחד עם פרידות וחזרות רבות. נפרדנו שוב בחודש פברואר לאחר שאמר לי שהוא לא רוצה זוגיות כרגע ושהוא לא רוצה להשלות אותי. נפרדנו בפיצוץ ובכעס גדול מצידי ולא דיברנו. חזרנו לקשר בתחילת החודש- אפריל. כרגע אנו ביחד אך זה לא בדיוק מוגדר. בכל החודש הזה שחזרנו- ראיתי אותו רק 3 פעמים. כשחזרנו לדבר החודש הוא דיי התחמק מפגישות בערך כשבועיים שהוא רק מתקשר ולא נפגשים- הנחתי שלא סגור על עצמו עדיין. נתתי לזה קצת זמן ואז התחלנו באמת להיפגש והתחלנו כבר להיפתח אחד לשניה. הבעיה שראיתי אותו רק 3 פעמים בכל החודש הזה. פעם אחרונה שראיתי אותו היה ביום שלישי שבוע שעבר ומאז כלום. אני באמת לא ככ מבינה.. כי מצד 1 אני לא רוצה להלחיץ עד שחזרנו לקשר ומצד 2 הוא לא מאה אחוז בקשר.

הוא מתקשר אליי המון במהלך היום וכבר שבוע ימים שאני מנסה ליצור פגישה וזה לא קורה איכשהו.. כל היום הוא בעבודה, לפעמים עובד 12 שעות ביום (כפולה) ואז הולך לישון מוקדם או שאלוהים יודע מה...אתמול ניסיתי ליצור פגישה הוא אמר שיש מצב ואז נעלם.. לא התקשר בערב לקבוע או משהו אחר.

אני לא כ"כ מבינה את כוונותיו

אני רוצה לציין שהוא לא מחפש ממני יחסי מין כי גם זה לא בתדירות גבוהה והוא מתקשר אליי בכל יום כמה פעמים ביום ומדבר איתי שיחות רגילות אז שללתי את זה.

אם אנחנו נחשבים כרגע לזוג- ואגב הוא אמר שאני בת זוגתו גם, אז מה יוצא לו מזה שהוא שומר איתי על שיחות ומשרה אווירה שאנחנו יחד אבל מצד שני, הוא לא לא נפגש איתי? אני באמת מנסה להבין מה המניע של גבר כשהוא מתנהג ככה? מה דעתכן?

תודה! חג שמח.
 
טלי צרקינסקי  
18:19 27.04.16
נועה שלום,

את שואלת לאורך מה שאת מעלה בפורום: מה יוצא לו מהקשר הזה? אם הוא נעלם? אם הוא אומר שיש מצב להיפגש ולא יוצר קשר, אם הוא אמר לך שאינו מעוניין בזוגיות , יחסי מין לא כ"כ מתקיימים...

אני מעבירה את השאלה אליך. מה יוצא לך מזה? מה חשוב לך שיתקיים בזוגיות? מה היית רוצה שיהיה בקשר זוגי? האם חשוב לך דברים כמו: ביטחון, אמון, הבנה, הדדיות ועוד? האם דברים אחרים? נוספים?

יש שאלה האם כל אילו מתקיימים בקשר והאם המטרות שלכם מתאימות אחד לשנייה.

יש אפשרות כמובן ולדעתי אף מומלץ לפתוח את זה בפניו. את לא לוחצת אותו בזה שאת פותחת את הדברים. הכל תלוי איך זה נעשה ובאיזו נימה. אני בוודאי לא תומכת בהטחת האשמות אלא בשיחה באמת של דרכינו לאן, מה חשוב לו, מה את מרגישה שקורה בתוך הקשר. מה מקשה עליו להתקדם (אינני מתכונת לכך שלעתים באמת עייפים, דוג' משמרת כפולה שלו של 12 שעות).

אלא דברים אחרים שאת מתארת שהוא שם אבל לא שם, שהוא כנראה מתלבט לגבי קשר ולא בטוח.

השאלה אם התנהגותו וזה חשוב לבחון עם עצמך, משקפת לך משהו לגבייך? האם את בטוחה שאת רוצה קשר רציני? במידה ואת רוצה משהו מעבר למה שהוא יכול להעניק לך, משהו יותר רציני, חשוב לדבר על הדברים האילו בקשר ולא להישאר עם הפגיעה ולקבל החלטה אח"כ מה נכון לך היום.

את ציינת בכותרת "קשר ולא קשר" אולי מה שמתאים לך היום הוא קשר?

חשבי על הדברים.

חג שמח,


שלום!
רציתי להתייעץ איתכם.
אני בן 25, ולפני כשנה וחצי חוויתי פרידה קשה מאקסית (הינו ביחד כחצי שנה), הנסיבות של הפרידה לא רלוונטיות, בסופו של דבר נפרדתי ממנה והיה קשה לשנינו. יש לנו המון חברים משותפים, היא ניסתה לא מעט לחזור להיות "ידידה" שלי, ניסינו כמה פעמים ולא הצלחנו.
היא לא באמת שיחררה אותי מאז, מטפטפת לי בהודעות פעם ב, אפילו כשביקשתי שתפסיק כי זה לא עושה לי טוב וגם כי יצאתי עם מישהי היא חזרה לשלוח לי הודעות אחרי כמה חודשים.
אני מתאפיין בבחור טוב שלא רוצה לגרום רע לאנשים אחרים, ולא לענות לה גורם לי להרגיש חרא עם עצמי ולכן אני תמיד מוצא את עצמי עונה לה ולא יכול להתעלם ממנה..

לפני 3 חודשים הכרתי בחורה מדהימה, אני אוהב אותה והכי כיף לנו ביחד, נפגשים המון ואני יודע שזה זה ושאני רוצה להיות איתה תמיד.
לפני כשבוע האקסית שלחה לי שוב הודעה של "בוא ניפגש ונישב לקפה", כמובן שדחיתי את זה כי זה לא לעניין, אני לא רוצה לחזור אליה וכפי שהבנתי גם היא לא רוצה לחזור אליי.

הבעיה היא שאני חושב עליה הרבה. (על האקסית)
אני הולך ברחוב, אני חושש שפתאום אני אראה אותה.
היא עולה לי בראש כל יום
בזמן שאני עם החברה הנוכחית אני לא חושב עליה.
אני לא רוצה גם להעלות את זה בפני החברה הנוכחית

הייתי בטוח שאני אשכח את האקסית ברגע שתהיה לי מישהי, והנה יש לי מישהי ואני אוהב אותה, ועדיין לא שכחתי את ההיא.

מה לעשות ? מה שאני בטוח בעצמי זה שאני לא רוצה לחזור אליה ושטוב לי עם החברה הנוכחית שלי... אני רק רוצה שלא יעלו לי כל המחשבות על הקודמת........... כי זה פשוט לא עושה לי טוב, למה אי אפשר למחוק את ההיסטוריה למה ????

למה אני מרגיש רע עם עצמי אם אני לא אענה לה בכלל ?

מה אתם מציעים לי לעשות?
תודה
 
טלי צרקינסקי  
12:39 26.04.16
דוד שלום,

שני דברים בולטים מאד ממה שאתה מביא אתך לפורום.

משהו אחד שבעיני ראוי לבחון זה האם באמת סיימת את הקשר וסגרת אותו מבחינה רגשית, לדעתי התשובה היא לא.

הדבר השני קשור לדבר הראשון והיא שלמעשה האקסית נוכחת בחיים שלך. אף שאינך מקיים אתה קשר זוגי, יחסים רומנטיים, היא מאד נוכחת, היא מתקשרת, היא מבקשת לחזור אליך, להיפגש ולשבת לקפה..

אתם לא יכולים להיות ידידים. זה מאד קשה במיוחד כאשר לצד אחד או לשניים יש רגשות בתוך הקשר והוא רוצה מעבר.

היא נשמעת לי גורם מעכב בתוך הזוגיות החדשה שלך ועד אשר לא תסיים את הקשר אתה יקרו שני דברים:

דבר אחד - לא תוכל לאפשר לעצמך באמת לתת את כל כולך בקשר החדש ולפתח אותו כי חלק ניכר מהאנרגיה שלך תהיה בקשר שיש עם האקסית (אף אם הוא בהודעות וכו'..)

דבר נוסף - לא יתאפשר לאקסית שלך להמשיך הלאה לקשר זוגי בריא ולהיכרות חדשה עבורה.

משהו נוסף בולט שאתה חווה את עצמך "רע" או דוחה אותה, אם אתה תאמר לה שאתה בקשר ותשים לה גבולות שאין לך אפשרות להיפגש/להיות בקשר וכו'.

אין כל קשר בין להיות אדם רע לבין לשים גבולות למשהו שלא מתאים לך היום.

וכנראה, לא משרת אותה גם ולא טוב לה.

חשוב מאד שתעביר לה את המסר שאינך יכול להיות אתה בקשר, את מאחל לך המון טוב ושתמצא גם היא את הבחור שלה ושהימצאות בקשר לא נכונה עבור שניכם.

אל תשמור את הקשר באף אמצעי: פייסבוק/ווטאפ/סלולרי/SMS ועוד..

במידת הצורך ניתן להסיר חברות, לחסום ווטסאפ ועוד..

לא נעים להגיע לשם אך לעתים אין ברירה אם זה יעזור לך להתקדם בקשר הנוכחי שלך שזה חשוב לך.

הדהוד נוסף זה מה גורם לך לשמר את הקשר הזה איתה?
רק חוסר נעימות? האם עולה שם משהו נוסף? חשוב על זה.

בברכה,
שלום
אשמח לעזרה ואפילו אם תגידו לי שזה שטויות ושאני מגזימה אקבל את זה בהבנה
אז ככה:
בעלי ואני נשואים שנה וחצי ויש לנו תינוק מקסים בן חודשיים
זכיתי בבעל מקסים ומפנק שקם בלילה לתינוק, מאכיל ומחתל, נותן לי לישון בבקרים ויושב עם הילד בסלון, עובד קשה ואף פעם לא מתלונן
יש לנו כל מה שאנחנו צריכים, הוא דואג שתמיד אהיה מסופקת ומאושרת ושלא יחסר לי מאום.
לפני מספר ימים הייתה לו יומולדת ואני בישלתי לו ארוחה ענקית וקניתי לו מתנה, אני משתדלת לעשות הכל כדי שיהיה לו טוב, להיות אישה טובה ושיהיה מאושר ושמח בבית.
יש 2 בעיות שמטרידות אותי
הוא לא כופה עלי יחסי מין ויודע מהו מצבי אחרי הלידה, כל הזמן שאני אומרת לו שאני לא מרגישה יפה הוא אומר לי שזה טבעי להרגיש ככה אחרי לידה, הוא מבין אותי לחלוטין ולא דורש ממני להיות מטופחת הבעיה היא שהוא גם לא יוזם פעיל של יחסי מין
ברוב המקרים אני זו שמתקרבת אליו פיזית ויוזמת
אם בא לו הוא פשוט מבקש שאבוא לשבת לידו או לשכב לצידו אבל הוא לא יוזם ומחכה שאני אעשה את זה
דבר שני שמטריד את מנוחתי זה שכשהוא צופה בטלוויזיה בקטע מיני מתחילה לו זקפה קטנה, למדתי להשלים עם זה כי הבנתי שככה זה גברים ושהם נדלקים מדברים כאלה אבל הבעיה מתחילה כאשר הוא רואה בחורה בביקיני בטלוויזיה ואז אני רואה בזוית של העין שמתחילה לו זקפה.
הדבר קורה בעיקר כשאנחנו צופים בתכנית הישרדות ויש שם מתמודדת אחת ספציפית שכל פעם שהיא מופיעה על המסך עם הביקיני אני רואה שבעלי מתחיל לעמוד והוא דואג להסתיר את זה בכל מיני אמצעים כדי שלא אראה (שם שמיכה, רגל על רגל וכו )
חשוב לציין שלא תמיד זה קורה, פעם אחת היא הופיעה על המסך ולא בה לו כלום אבל מבחינת אחוזים זה קורה לו 85 אחוז מהזמן
זה מאוד מעליב ואני כמובן לא יכולה לומר לו על זה שום דבר
אני נאבקת בתחושות שלי וזה מחליש אותי לדעת שמישהי, מתכנית ריאליטי גורמת כזה דבר לבעלי (כמובן שגם אני גורמת לו כל הזמן אפילו רק בחיבוק אבל זה בסדר כי אני אשתו )
האם אני מגזימה וזה טבעי?
האם תגובה כזו שלו אומרת שהוא מעוניין בה?
שהיא יותר סקסית ממני?

אשמח לדעתכן מנהלות הפורום ואפילו לדעתו של בני
תודה רבה.
 
עדי בדיחי  
17:35 09.02.16
הי הילה,

תודה ששיתפת.

נשמע קודם כל שיש לך בעל תומך, אוהב, אכפתי, מעניק- כל אלו לא מובנים מאליהם. נשמע שיש לכם תקשורת טובה, ואפשר אף לחדד אותה ולשכלל אותה.

לגבי יוזמה ליחסים אינטימיים- האם תמיד היה כזה..? לפי הבנתי, הוא טיפוס פחות יוזם. יהיו כאלה שישר יזמו וינסו בעוד יהיו כאלה שפחות. הדבר לא מוריד מגבריותם. יחד עם זאת, כדאי יהיה לבקש ממנו כן לנסות ליזום, כחלק מההדדיות בקשר ושלא תחושי היוזמת היחידה. אם תגיעי אליו מתוך מקום של הבנה, ובקשה נעימה- אין לי ספק שהוא יעשה מאמץ. אני לרגע לא חושבת שמדובר בחוסר יוזמה כי הוא לא נמשך אלייך, לאור כך שאת מתארת שביחסים אינטימיים ביניכם את כן רואה כי הוא נמשך אלייך.

לגבי טלויזיה והתכנים בה- אני חושבת שאם אנחנו הנשים, היינו נולדות עם אותו מנגנון "גברי" שפועל כאשר מוצבת לפנינו דמות גבר ערום- היינו כנראה פועלות בדיוק אותו דבר. לגבר אין שליטה על מה שקורה בגוף שלו, ביולוגית, פזיולוגית, כאשר הוא רואה מול עיניו את מה שאת מתארת. בתוכניות האלו יש תכנים מאוד מיניים וסקסיסטיים. נכון יהיה לומר שלא רק בתוכנית שציינת אלא בהרבה מאוד תוכניות, פרסומות, גם ללא קשר לתוכן עצמו. כלומר, הרי לך תוכנית ריאליטי, ששמה אנשים על אי בודד, רובם ככולם ערומים כמעט לחלוטין- ואנחנו כצופים פועלים מול זה באופן מאוד טבעי. אם זה נכון לצפות או לא- איש איש בצלחתו.. אני משוכנעת שלרוב הגברים קורה מה שלבעלך קורה. בתקופה שהאשה אחרי לידה וזה חסר יותר- זה גם יקרה יותר. השאלה היא איך את יכולה "להחליף" אותך באותן דמויות. כלומר להכניס לזוגיות אירועים אינטימיים איתך, ופחות מול הטלויזיה. ולו רק כדי שתחושי טוב יותר.

יש משמעות רבה לאיך שאת חשה עם עצמך. ידוע כי נשים אחרי לידה מתקשות להשלים עם השינויים הרבים שגופן עובר, וזה באמת לאט לאט מעובד יותר ובסוף יש הצלחה גם בלחזור לגיזרה שהן חשות איתה יותר טוב. בוודאי גם לך זה לא "נכון" לבצע השוואות מול נשים ודוגמניות בביקיני, כשאת אחרי לידה, ובכלל- ההשוואה הזאת לא בריאה ולא נכונה.

מילה נוספת לגבי פנטזיות- לכולנו יש כאלה. כשרואים אשה מאוד יפה, גבר נאה, סביר ולגיטימי שהדבר הראשון שיעלה, גם בראשו של הגבר "איזה יפה, אטרקטיבית" וכו'. זה נשאר בפנטזיה, בדחפים שלכל יצור מיני יש (כולנו יצורים מיניים). השאלה היא האם זה פוגע בקשר, או לא. השאלה היא האם את כאשה יכולה להכיל את העובדה שבעלך "בריא", ויחד עם זאת לעשות מעשים שיביאו אותו לחשוב בכיוון כזה- אבל עלייך. אשה בהחלט יכולה להביא את בעלה לחשוב עליה כך- ולכל אשה הדרך שלה...

לסיכום, אני מקוה שקיבלת קצת כיוון לגבי איך לגשת לזה. הנקודה היא שלמרות ההורות שדחקה את הזוגיות לפינה, יש כאן זוגיות. תכנים שרואים בטלויזיה, בשלטים ובפרסומות- לרובנו אין שליטה עליהם - אבל יש בהחלט שליטה על איך הקשר שלכם, האינטימי, יראה. בשיחה טובה ופתוחה את גם תוכלי להביא לשינוי שאת רוצה בו.
 
הילה
22:27 09.02.16
היי עדי
ראשית, ברצוני לומר תודה על תגובתך השפויה והרציונאלית
אכן יש לי בעל מפרגן ותומך ואני בהחלט יכולה לומר שזכיתי

לגבי היוזמה ביחסים האינטימיים - ניסיתי מספר פעמים לשוחח איתו על זה ללא הצלחה. אני מודה שהשיחות לא היו הכי נעימות, בעיקר באתי ב"תלונה" שהוא לא יוזם, הנושא נטחן ומיצה את עצמו ואם אעלה זאת שוב אהיה פתטית ואובססיבית
לכן, אני מנסה ליזום בעצמי או לחלופין לנצל רגעים בהם הוא ממש מתקרב אלי ונוגע כדי לקחת את זה צעד קדימה, אני מודה שהייתי רוצה שזה יהיה אחרת ושתהיה יוזמה מלאה ממנו...

לגבי התכנים והדמויות בטלוויזיה - אם מדובר בסצנה מינית אני הכי מבינה אם תהיה לו זקפה אך בעצם את אומרת שזה תקין שתהיה לו גם כשמדובר במבט בלבד על בחורה עם ביקיני ?
האם באמת זה קורה לכל הגברים ?
האם באמת לדעתך זה תקין ונורמלי ?
האם אני לא צריכה להיפגע כשאני יושבת לידו וזה קורה ואולי בראש שלו עוברת המחשבה " איזה אטרקטיבית הבחורה הזו"?
 
עדי בדיחי  
20:36 10.02.16
הי הילה,

כאשר את מגיעה בתלונה אל בעלך, רוב הסיכויים שהוא יפתח עור של פיל- יתגונן או ישנה נושא, ולא ישתף פעולה. הרי יחסים אינטימיים חייבים להגיע מתוך מקום של הדדיות ורצון הדדי לאותה חוויה משותפת באותו הרגע. שני הצדדים צריכים לרצות, אחד מהם בד"כ יותר יוזם (וזה גם משתנה), והחוויות האלו המשותפות הן עדינות מאוד ודורשות "חיבור" נכון וטיימינג נכון.

ולכן, כאשר צד אחד מגיע בתלונות, בהאשמות "אתה לא בסדר", הצד השני פשוט לא מסוגל לשתף פעולה עם זה. זאת ברירת המחדל שלנו- להתגונן כאשר מתקיפים אותנו.לכן אני מציעה לחכות תקופה כדי שלא תחושי שאת אובססיבית כל כך, בתקופת הביניים הזאת אפשר לעבוד על הזוגיות בהיבטים אחרים- אם זה לבלות יחד, לעשות דברים שאתם אוהבים שההורות אולי דחקה לפינה ועכשיו כן אפשרי, ארוחות משותפות, סרט/ הצגה וכו'. דרך טובה לנהל שיחה מיטיבה ונעימה עם הבעל היא להכין ארוחה טובה שהוא אוהב, לאכול יחד ולסיים באותה שיחה. כלומר כאשר הוא רגוע, שבע, מעריך את מה שאת עושה למענו ומשקיעה כ"כ, הוא גם מתפנה יותר רגשית לשמוע את השיחה ולהפנים.

אז אולי הוא לא יהפוך ל"יוזם העשור", אבל יתכן והוא יפנים את הצורך שלך. חשוב לפשט לו את הסיפור- לא "אני רוצה שתיזום", אלא "יש לי צורך להרגיש נאהבת/ נחשקת וזה משהו שאתה יכול לעזור לי בו הרבה. אני אוהבת כשאתה...." (לפרט מה בדיוק את אוהבת). הוא לא אמור לדעת לבד מה מתחשק לך ומתי.

לגבי סצנות מיניות- מאוד תקין ומאוד נורמלי. להגיד לך שזה דבר "רצוי"- לא יודעת, כל זוג וגבולותיו שלו. אבל משוכנעת לגמרי שרוב הגברים (רוב קובע ומוחלט) יגיבו כך. המנגנון הביולוגי של הגבר מאוד שונה משל האשה- ממליצה לך לקרוא על כך קצת ברשת. איך המנגנון הגברי פועל.

לחלוטין לא צריך להרגיש "נחותה" כשבעלך חושב כך על מישהי אחרת. אבל כן צריך לשתף אותו, שחלק מהצורך שלך לחוש "שווה", "אטרקטיבית" - הוא צריך להגיד את זה, ליזום את זה. כלומר הסיפור עם הטלויזיה הוא לגמרי הסיפור עם היוזמה. לשניהם המכנה המשותף הברור שאת, כמו כל אשה, רוצה להרגיש נאהבת על ידי בן זוגה. שבשבילו- את הכי יפה שיש. אם תשאלי אותו מה את בשבילו- אני בטוחה שזה מה שהוא יספר לך. אבל אנחנו צריכות לשמוע את זה, וזה חלק מהמנגנון שלנו הפעם..

ולכן, אולי במקום השעה הזאת מול הטלויזיה ומול תכנים שעבורך הם מביאים סטרס- אפשר להכין ארוחה טובה, לשבת יחד, לדבר, לספר לו את אשר על ליבך כמו אל חבר טוב, מבלי לבוא בתלונות. אלא פשוט להגיד לו עד כמה את זקוקה לאהבתו- גם במילים וגם במעשים. הוא יבין מכך מסר פשוט- עד כמה הוא משמעותי לך, ולא עד כמה את לא מרוצה. עינין של סמנטיקה ומילים- זה אפשרי.

בהצלחה רבה,
היי עדי,
שוב תודה על המענה
אני קוראת בשקיקה את מה שאת כותבת וזה מאוד מרגיע לדעת שההתנהגות הזו היא נורמטיבית ומאפיינת גברים רבים
אני בהחלט אקרא איך פועל המנגנון הגברי, עכשיו יותר מתמיד זה רלוונטי
ברצוני לדעת האם אני חייבת לדבר איתו על זה בהקדם או שאני יכולה להמתין עם זה, הכוונה,אם אתן ל"חוסר היוזמה" שלו להמשיך נגיד עוד מספר חודשים האם אני עושה נזק וגורמת לזה להיות משהו שלא ישתנה אצלו כי אני נותנת לזה לגיטימציה להמשיך הרבה זמן?

לגבי ההרגשה שלי והפרגון שלו - בעלי מחבק ומנשק אותי כל הזמן, קורא לי " יפה שלי" אבל כמובן שלא אומר לי מיוזמתו שאני הכי יפה, הכי סקסית וכו'
אם אני רוצה לדעת - אני שואלת ואז הוא עונה שברור שכן
יכול להיות שזה חוסר ביטחון שלי עם עצמי שאני מרגישה כל הזמן שהוא צריך לאשר את אהבתו ומשיכתו אלי?

כשאני חושבת על זה בעלי הוא סוג של "יוזם סביל" הכוונה היא שהוא לא " יוזם פעיל"
הוא לא בא ואומר "אני רוצה סקס" או לא ניגש ישירות לעניין מבחינת מגע אלא יכול לחבק אותי, לנשק, לגעת ברמיזות ולחכות שאעשה צעד לכיוון יחסים אינטימיים
האם זה תקין וזה בסדר ואני יכולה להסתפק בזה?

האם ההתנהגות הזו יכולה לגרום לי להרגיש לא מושכת בעיניו ואם זה יפתר אז ממש לא יפריע לי אם יהיו בחורות עם ביקיני על המסך?

אודה לתשובותייך ושוב תודה רבה על ההתייחסות
:-)
הי הילה,

החשוב הוא שתדברי איתו כשאת מרגישה שאת לא בעמדת התקפה. אם זה יהיה עכשיו או אח"כ- תמיד אפשר להביא לשינוי. בעיקר בשנים ראשונות לנישואים (וגם אחרי). כמה חודשים לא ישנו לכאן או לכאן. אך החשוב הוא שתגיעי רגועה, שמוקד השיחה יהיה עלייך "אני מרגישה", "יש לי צורך", "אני אוהבת כשאתה.." , "זה עוזר לי להרגיש נאהבת", "אני צריכה את זה, זה גורם לי להרגיש ממש טוב"... וכד'. למעשה אין קשר אליו, ישיר. אלא את מבקשת שהשינוי יהיה דווקא בך (אני רוצה לשנות את "רגשי הנחיתות" שלי ולהרגיש עם ביטחון- ואתה יכול לעזור לי).

בהחלט יתכן וזהו חוסר ביטחון עצמי שלך, אבל היפה הוא שאנחנו בוחרים בן זוג שיכול להשלים אותנו בחלקים שלנו חסר. אדם רכושני יתחתן למשל עם אשה בזבזנית (דוגמה פשוטה מאוד אבל הבנת את הכוונה...), אשה מאופקת תתחתן עם גבר מוחצן. כלומר לבן זוגך בוודאי יש תכונות שמשלימות אותך, והפוך. אז אם את חשה חוסר ביטחון (והרבה נשים חשות כך, גם גברים), את בוודאי יכולה לפנות אל "החצי השני". על ביטחון עצמי אפשר לעבוד גם ללא קשר אליו: לעשות דברים שיכולים לשפר את ההרגשה שלך, ללכת לשיעורי ספורט/ ציור/ כל תחביב שאת אוהבת. זה בוודאי יכול לתרום הרבה.

לגבי יוזמה- אני בטוחה שיש הרבה נשים במצב הפוך- הבעל יוזם כל הזמן והן עצמן לא מצליחות להגיע למצב שהן רוצות מספיק- כי זה כל הזמין זמין מהבעל. שני המקרים הם חסרים ויש מה לשפר, אבל כאן אני חושבת שזה לא העינין שהוא לא יוזם- אלא מה זה אומר שהוא לא יוזם- וכאן הפרשנות שלך יכולה להשתנות: הוא לא יוזם - לא כי הוא לא נמשך אליי, הוא מאוד נמשך אליי. אלא הוא לא יוזם כי הוא "רגיל" שאני יוזמת, זה "עושה לא את זה יותר" כשאני היא המובילה וכו' - אפשר לברר את הנקודה הזאת איתו. בכלל אני ממליצה כן לדבר פתוח על היחסים האינטימיים ביניכם ואף להיכנס לפרטים הכי קטנים- מה גורם לכל אחד להרגיש טוב עם השני בעת האירוע האינטימי.

לגבי בחורות ערומות במסך- לכל זוג יש את הגבולות שלו. יש זוגות שלא מכניסים את התוכניות האלו ללו"ז שלהם, בדיוק מסיבות של "שלום בית".

אני חושבת שהדגש הוא- אם גם את נהנית- מה טוב. אם זה גורם לך לחוש לחץ- יש לדבר על זה. אפשר להגיד לו שאת חשה "נחותה", שאת מרגישה מאוד "בצד" בעיקר כשאת שמה לב לתגובות הפזיולוגיות שלו (ולהדגיש שאת לא באה בכוונה לשפוט אותו, שזה טבעי ומובן לך שזה מושך אותו), יחד עם זאת- לספר לו מה זה גורם לך להרגיש. אני מתרשמת שבעלך רגיש, מכיל ומבין- הוא יקבל את הדברים ברוגע כל עוד את לא תבואי בהתקפה. אם תרגישי גם בהמשך שזה מאוד מציק לך, המקום הוא לעבוד על הדימוי שלך בעיני עצמך, וכן על הביטוי של בעלך כלפייך (יזומה, עינין, השקעה במקומות שחסרים לך כפי שציינת כאן).

 
הילה
03:10 24.04.16
היי עדי
קראתי שוב את ההודעה הזו עכשיו כיוון שקרה לי היום מקרה דומה
חיפשתי תשובות ואז החלטתי לכתוב שוב כדי לקבל ממך תגובה
אתמול בערב כשיצאתי מהמקלחת עברתי בסלון בדרך למטבח ומצאתי את בעלי יושב מול הטלויזיה (שהיא גם מחשב ) עם זקפה מלאה
כשהוא קלט אותי הוא מיד סגר משהו במחשב (איזה כתבה במאקו ) והעביר לכתבת כדורגל (כדי שתסיח את דעתו והזקפה תרד )
כעסתי ולא אמרתי כלום, לא רציתי להעכיר את האוירה במיוחד עכשיו שחול המועד ...

אני כועסת כי זה זלזול בעיני, לחכות שאצא מהחדר כדי לראות איזה כתבה במאקו שיש בה משהו מגרה, למהר לסגור אותה כשאני מגיעה ועוד לשבת עם זקפה כזו (אפילו לא חלקית אלא מלאה! )
איך אני אמורה להגיב שאני מגיעה לסלון ורואה את זה ? פשוט להתעלם ?

חשוב לי לציין שהוא תמיד היה כזה, גם בתקופה שהיינו יוצאים לפני החתונה, זה לא משהו חדש שצץ פתאום
האם יש לי זכות לומר לו על זה משהו ?
האם עלי לקבל את זה שזה "מנגנון גברי" ? (זה לא משהו שקרה כחלק מסדרה שראה אלא הוא נכנס באופן פעיל לאיזו כתבה וזה מה שקרה )

אשמח לכל עצה חוץ מלדבר איתו על זה כי שיחות לא עובדות איתו רק מובילות למריבות
תודה !
 
עדי בדיחי  
15:56 24.04.16
הי הילה וחג שמח,

אני לגמרי יכולה להבין את הפגיעה שלך. אני חושבת שאת מדברת בעיקר על חוסר כבוד ולא "לראות" אותך. כלומר לשבת כך מול מחשב בביתכם המשותף בעוד את נוכחת בבית- יש שהיו אומרים כי זוהי התנהגות שיכולה היתה להימנע, אם היה מבין כי יש לתת לך כבוד בתור אשתו, בת זוגתו, וכו'. כפי שכתבתי לך, התנהגויות מסוג אלו קיימות (גם במגזרים יותר שמרניים, אם כי פחות), ויש לפעול בשני מישורים להערכתי:
1. להמשיך ולקרוא על ההבדלים הכ"כ מהותיים בין גברים לנשים באשר לאיך הם תופסים את בני המין השני. אצל גברים יש תהליך אחר לחלוטין, פיזית ורגשית, הם יודעים לעשות הפרדה ברורה בין רגש לבין מין, בעוד לנו הנשים הדבר הזה פשוט מחובר ולא ניתן להפרידו. הרבה פעמים נצטרך יותר מ"גבר יפה" כדי להימשך אליו.
2. כן לדבר איתו. אולי לא עכשיו, אבל אם הוא לא יבין שיש במעשיו פגיעה בכבודך, לצערי את תמשיכי לחוש כך. אפשר לדבר על הכבוד ההדדי. נסי להשוות את זה לסיטואציה הפוכה בה את מבצעת אקט כזה מולו- איך היה חש? איך היה מרגיש לו היית מחפשת תכנים על מנת להתגרות מהם? האם היה חש בעל ערך, בעל דימוי גברי גבוה? האם היה מקנא? אני סבורה שכן.

הייתי רוצה שתשוחחי על כך איתו אבל כנראה שלא עכשיו, שכן הנושא עודו טרי וחם. אני מניחה שישנם "גבולות" ברורים שצריך לשים, אולי נושא שאצלכם עדיין לא לגמרי גובש- מה הגבולות של כל אחד? מה מותר ומה אסור להכניס למערכת היחסים? מה מותר להכניס- אך לא בנוכחותו של בן הזוג, מפאת כבודו? כלומר יש צורך לתת לכל אחד מהם פרטיות, ולאפשר מרחב מחיה וכן- גם מחשבות ופנטזיות (לא אצל כולם הפנטזיה משויכת לבן הזוג... כמובן) ולאפשר את ה"עצמי" של כל אחד, יחד עם זאת- לדעת איך להתנהג בכבוד ואם יש משהו שהוא פוגעני כלפי השני, לדעת לווסת את זה ולכבד את בן הזוג.

מסייגת- זה על קצה המזלג, ויתכן ויש התנהגויות (טבעיות) גם אצלך ש"מעודדות" אותו התנהגויות שאת לא אוהבת, יש דינמיקה מאחורי אקטים שאנחנו עושים כלפי בן הזוג שלנו ויש כעולם שלם שם - כל אחד מביא את עולמו שלו לתוך הזוגיות, ולא תמיד פשוט "לפשט" את הכל פה בפורום. הרבה פעמים אנחנו לא יודעים את כל התמונה ולכן גם לא מאוד הוגן לשפוט את בן הזוג לחומרה. אך מקוה שמה שכתבתי לך כאן יחזק אותך לפעול בכיוון הנכון.

בהצלחה וחג שמח,
 
הילה
02:10 25.04.16
עדי, תודה רבה
בקשר למה שכתבת - לשוחח איתו זה מאוד קשה
לצערי לא תהיה לי אוזן קשבת אם אתחיל ב"שיחה", תהיה לי אוזן קשבת אולי אם אעביר לו מסר קצר, לקוני כאילו כ"בדרך אגב" וגם זה לדעתי יהיה לי קל יותר לעשות בפעם הבאה שאתקל בדבר כזה, זאת אומרת ממש כשאתפוס אותו "על חם".
האם זה נכון לעשות ?
האם להערכתך ההתנהגות הזו תקינה ובריאה או שיש פה מן הזלזול וחוסר כבוד?
אני יכולה לומר לך שזה לא חדש, זה היה שם גם בתקופה שיצאנו, גם כשעברנו לגור יחד, גם מיד שהתחתנו.
זו לא התנהגות חדשה אצלו אבל היום זה מפריע לי יותר מתמיד
דבר נוסף, איך אני יכולה לשלוט שזה לא יקרה גם מחוץ לבית ? שהוא יושב במשרד שלו בפרטיות הוא יכול לזפזפ איפה שבא לו ואני לא אדע ואז בעצם הוא יכול גם "להמתין" עם הדברים האלה ולפרוק את זה כשיהיה במשרד לבד
אני לא יכולה לגרום לו להבין שזה פסול ?
 
עדי בדיחי  
17:23 25.04.16
הי הילה,

החשוב הוא שתפעלי מתוך מקום שלם ואיך שלך מתאים. אינני מכירה אתכם לעומק ולכן קשה לי מאוד לשער איזו טקטיקה של פעולה הוא יקבל ואיזו הוא ידחה. ברבות הפעמים, כששיחות נעשות ברוגע, בהזדמנה, לאחר תקופה בה "ירדת ממנו", כיבדת אותו, היית "טובה" לו - יותר קל להשיג תוצאות מהצד השני. הצד השני קשוב יותר.

שוב, לגבי ההתנהגות ה"פסולה", לא אצל כולם היא פסולה ויש זוגות שמתמודדים וחיים עם זה- גם כאשר האשה פועלת כך. כלומר ההנחה היא שמכבדים זה את זה לרבות הפנטזיות והעולם הפנימי זה של זה- כל עוד לא מדובר בבגידה של ממש. יש זוגות שאלו הגבולות שלהם והם מסתדרים. כאן כפי שכתבתי לך, אין את "החוזה" הזה של מה אתם כן מכניסים לקשר ומה לא. ולכן שיחה כזאת אמורה להיות באוירה מאפשרת- מה כן פוגע מאוד ומה את מסוגלת לשאת. אי אפשר לכלוא אותו ולהכריח אותו, הוא פשוט יסתיר את זה ממך יותר ויותר. צריך לחשוב מה כן ניתן לעשות כל עוד הוא איתך ולא הופך להיות מישהו שרק חושש מתגובותייך. מה שהוא עושה מחוץ לבית- אין לך שליטה על זה, ואני גם לא חושבת שאמורה להיות לך. מדובר בענייני אמון ופחות בכבוד אלייך בתוך הבית- יש להפריד.
שלום
אני בן 23, מזה 3 שנים עם בת הזוג הנוכחית
ברקע שלי אלימות מצד ההורים, ותא משפחתי לא יציב בין היתר בגלל זוגיות הורים.
חרדתי מאוד ומטופל בטיפול דינמי.
אני נמצא בצומת דרכים בחיי. היו לי מספר קשרים מאוד קצרים ושטחיים עד לבת הזוג הנוכחית כולם לא ארכו יותר מחודשיים מהסיבה שפשוט לא הצלחתי להתקיים בתוך קשר גם כנער וגם בגיל צבא.

בת הזוג שלי חמה ואוהבת ,חכמה ויפה ואני בהחלט רואה בה אם לילדיי בעתיד.
עקב החרדות שלי אני מתקשה לחוש רגשות באופן שיאפשר לי לבטא אותן ויחד עם החרדה שמא אנחנו לא מתאימים אני נמצא בטלטלה מתמדת לגבי הקשר. מצד אחד משהו דוחק בי לנוס על נפשי טרם אכנס לזוגיות קבועה או אפילו נישואין מקולקלים, ומצד שני אין בי טענות לקשר ואין ריבים כמעט ואנחנו מרבים להיות ביחד.
מאוד חסרה לי תחושת הלהט בתחילת הקשר. אני רוצה שוב להרגיש את התחושה שאפפה אותי בשנה הראשונה עד ששוב נשטפתי חרדה וספקות.
אני מתקשה להצביע על התקלות בקשר וחרד שמא נגמרה האהבה.  אני פשוט לא מצליח להביע רגשות כמו פעם גם אין לי יותר מידי חוג חברתי חוץ מהעבודה שם אני מאוד מקובל
הפסיכולוגית העלתה נקודה שאני צריך מעגל חברתי למלא חלק בעצמי בעזרתו וחלק בעזרת הזוגיות
אני לא יודע כבר מה הלב שלי מרגיש אני מאוד רוצה שהקשר יישאר נקי טהור בלי פחד אבל לא מצליח להוציא מהלב תשובות...
 
עדי בדיחי  
21:45 24.04.16
שלום שרון,

לכולנו יש את הרצון העז הזה לחזור להתאהבות או לאהבה האינסופית, חסרת החששות, שהיתה לנו בתחילת הקשר הזוגי. אני מניחה שאתה חווה משהו שהוא מאוד מובן וטבעי לכולנו. במקרה שלך הדבר יושב גם על ילדות לא קלה ועל חרדות שאופפות אותך..

אני שמחה לשמוע שאתה בטיפול, מאוד מסכימה עם המטפלת כן לנסות למצוא חלקים נוספים בחייך שיוכלו להשפיע על "מילוי" עצמך. כלומר, אם תצליח לקיים קשרים נוספים קרובים, לעשות דברים לא שגרתיים (גם עם בת זוגתך- למשל טיול אקסטרים, להכניס ריגוש לתוך הזוגיות), ובכך לצקת תוכן נוסף לחייך- תהיה לכך השפעה חיובית מיטיבה.

מדובר כנראה בבת זוג מאוד מיוחדת שמאפשרת לך להיות אתה ומקבלת אותך עם כל מי שאתה. אני בטוחה שגם היא יוצאת נשכרת מהזוגיות איתך ומרגישה ברת מזל. לא תמיד מוצאים זוגיות כזאת בגיל כה צעיר- זוהי בהחלט מתנה שיש לשמור עליה מכל משמר. לפעמים אנחנו כ"כ רוצים לשמור על זה ולהיות בשליטה, ושוכחים להנות ממה שיש. החשש שיהיו תקלות גם הן קשורות לשליטה ולמחשבות טורדניות- הייתי מציעה לשוחח על זה עם המטפלת גם.

אני די משוכנעת שמה שגורם לך לחוש כך הוא למעשה חוסר מיצוי עצמי ופחות משהו שקשור לקשר הזוגי, שכן אינך מוצא בו משהו באמת בעייתי, אלא הפוך. אתה מתאר קשר טוב ויקר ערך. ולכן, נדרשת התבוננות פנימה וחשיבה מה כן יכול למלא אותך.

בהצלחה רבה,
בנוסף לכל המטען שציינתי למעלה , אני בוחן בצורה כמעט אובססיבית את מערכות היחסים מסביבי ותמיד מרחפת מעליי המסקנה שאנשים אחרים מרגישים וחיים יותר טוב ממני בקשר
הרבה פעמים אני פשוט מוצא את עצמי אומר " הלוואי שהייתי הוא"
כמובן שאני לא יודע מה קורה בתוך הקשר של אותו סוג אבל כל כך רוצה להרגיש באופן אמיתי ולא לפחד מהשאלה "האם אני אוהב אותה ?"
 
עדי בדיחי  
17:19 25.04.16
הי שוב שרון,

לעולם הדשא של השכן (הזוגיות, הכסף, הבית, ההצלחות, בני הזוג, המשפחה) יהיה ירוק יותר. אבל לאמיתו של דבר, זה לא כך. כל אחד מתמודד עם החבילות שלו, לכל אחד יש את דרכי ההתמודדות שלו ואין דבר כזה מושלם.

אני שוב מציעה להכניס את כל התכנים שאתה מעלה תוך הטיפול, יש התערבויות טיפוליות טובות שיכולות לעזור לך דוגמת טיפול בחרדות ובמחשבות טורדניות- אני בטוחה שהמטפלת שלך תדע לסייע. שים לב לאותם דפוסים שמעכבים אותך שוב ושוב, לאותן מחשבות שאין מהן מנוח, ניתן לעבוד על כך בטיפול.

בהצלחה רבה
שלום לכולם,
אני בת 28, נשואה כשנתיים ויש לי ילד בן שנה, החיים הזוגיים נהפכו שיגרתיים, שוחחתי על זה מספר פעמים עם בעלי ובכל פעם היה שינוי רגעי וחזר לשגרה הקודמת(לרוב מבחינה מינית). אנו כמעט ולא מקיימים יחסי מין ואיני מרגישה צורך בזה מלבד הרצון להרגיש זוגיות, גם הוא לא יוזם.כחלק מהרצון שלי להתקרב אליו אני הולכת למקווה בכדי שנרגיש שזה יותר מיוחד, ש"נחכה" אחד לשני שבועיים אבל זה לא עונה על כך.
יש בינינו מחלוקות לגבי גידול הילד, כאשר אני מאוד סבלנית והוא חסר סבלות, צועק דבר אשר גורם לי לאי חשק ורצון להיות קרובה אליו. בנוסף אי השיוויון במטלות הבית שמתבטאות בכך שהוא טוען שכאשר הוא חוזר מהעבודה הוא עייף,ולעומת זו לטענותו אני מסיימת לעבוד ב 14:00 אז קל לי יותר (מ-16:00 אני עם הילד עד שנרדם) אני מרגישה זלזול מצדו בכל העשייה שלי בבית וכלפי הילד.
מה עלי לעשות?אני מרגישה שהוא לא תורם לי בכלום מלבד היותו אב הבן שלי.
תודה מראש
נעמה
שלום נעמה,

העלית למעשה מתח בין שניכם מאז כניסת ההורות לחייכם, דבר המשפיע הן על רמת הקירבה ביניכם, הכבוד וההדדיות והן על רמת הצורך והרצון ביחסים אינטימיים. נגעת בנושא של המקוה ואני רוצה לחדד- נכון שלאחר שבועיים של "פסק זמן" יש סיכוי רב יותר ל"כיף-כיף" ולקירבה- רק אם השקעתם מספיק בשבועיים בהם לא היתה נגיעה ביניכם. כלומר, אם תעבדו נכון על תקשורת וקירבה מילולית, אינטימיות מסוג אחר- כך הסיכוי להרגיש תשוקה וגעגוע הם רבים יותר.

אני מבינה שיש ביניכם חילוקי דעות לגבי מטלות הבית וההקרבה שכל אחד צריך להקריב גם בהורות, בניהול הבית ובזוגיות. הרבה פעמים בגלל שהאשה כביכול "יותר בבית", משמעו כי היא נחה יותר- לא תמיד כך זה המצב. לפעמים קל יותר לעבוד מאשר להיות בבית עם הילדים, לצורך העינין. כל אחת ואיך שהיא מרגישה, וכמובן ההרגשה תלויה לא פעם בבן הזוג.

אם את מסיימת ב-14:00 ויש לך כשעה או יותר לנוח (מבלי לעשות כלום, רק לנוח) - עשי זאת. הדבר יתדלק אותך באנרגיות ובמנוחה- ותוכלי להגיע לילד ובהמשך, גם לקבל את הבעל - הרבה יותר רגועה (וזה כבר ידביק אותו וגם הוא יהיה סבלני יותר). הייתי מציעה לך לנסות לסדר את שעות היום שלך- לדעת שכשאת מגיעה הביתה את נחה, מתקלחת, אוכלת- מה שמתאים לך וכולל בתוכו מנוחה ו"רק את" לעצמך. לאחר איסוף הילד, להצעתי תיפגשי עם חברה, תצאי קצת לטייל איתו, עשי משהו מעניין יותר. את הבעל כדאי לקבל בחיוך, ועם ארוחה. ורק לאחר שהוא שבע, מעט נח, מתקלח- אפשר להתחיל את הערב במשותף ולדבר קצת.. נסי לעשות זאת כמה ערבים, אני בטוחה שתראי את השינוי.

המסר הוא לא שאת תעבדי קשה יותר, תתרפסי מולו ותהיי האשה "הקטנה", אלא המסר הוא לפעול ולבוא לקראתו, להוכיח לו כמה הוא חשוב לך, לעבוד על תקשורת מקרבת ובריאה, לעבוד על כבוד (מחכה לו ארוחה, אשה עם חיוך ולא עם תלונה) והכבוד יחזור אלייך. אני מאמינה שכשהוא יראה את השינוי הזה - הוא ירצה לשמר אותו, וידע להחזיר לך בהתאם.

רק לאחר מכן, כאשר את חשה כי המתח מעט שקע, ויש ביניכם שיחות מקרבות, ניתן לפתוח מה את חשה בדיוק, או מה יעשה לך טוב. למשל- שיבחר הוא לבד מטלה או שתיים שאת צריכה בהן עזרה, כמו לקלח/ להאכיל / לארגן. כל יום שהוא חוזר (או מה שמתאים לכם) שיסייע לך במשהו אחד או שניים בבית. ולא כשהוא מיד חוזר אלא לאחר זמן מנוחה.

מקוה שהטיפים יסייעו.. החשוב הוא- להתקרב דווקא בשבועיים בהם אין קירבה פיזית כדי שהדבר דווקא יביא אותה חזרה.
אני גרושה, בת 50 ונמצאת בזוגיות טובה מאד כבר 3 שנים. בן זוגי החדש לא מפסיק ללחוץ עלי שנתחתן או נגור ביחד. אני יודעת שאני אהבת חייו, ואין סיכוי בעולם שהוא רוצה לנצל אותי, אך ברשותי דירה קטנטנה שרכשתי לאחר הגירושין מהם יצאתי בשן ועין והפסדתי את כל רכושי משום ששילמתי חצי מחובותיו של בעלי. הורי רכשו עבורינו את הדירה ועזרו לנו מידי חודש. בן זוגי הנוכחי לוחץ עלי למכור את הדירה ולרכוש ביחד איתו דירה גדולה יותר, ואני מסרבת כי זה הביטחון היחיד שיש לי, ומי מבטיח שנישאר ביחד לנצח... הוא מאיים שהקשר יגמר אם לא אעשה זאת. מה עושים?
 
עדי בדיחי  
21:22 24.04.16
שלום לך רונית,

אני מעריכה כי שיקולייך הם נכונים ובריאים ולא כדאי להיכנע ללחצים. אני לא בקיאה בנושא אך על מנת לשמור על בריאות נפשית ועל שלוותך יהיה כדאי להתייעץ משפטית לגבי הסכם ממון- גם אם תרכשו דירה ביחד, אולי אפשר לנסח משהו משפטית שיעגן את זכויותייך..

ניסיתי למצוא כאן פורום מתאים אך לצערי לא מצאתי. בהחלט ממליצה לחפש מענה נוסף שישפוך אור על זכויותייך המשפטיות בהנחה אם כן תרכשו דירה יחד. כך גם כספך ישמר למקרה וחלילה יקרה משהו, וגם תוכלי לחוש כי סיפקת את רצונו של בן הזוג.

מאידך הוא צריך להבין שאת מגיעה עם רכוש משלך, יחיד, ויש לכבד זאת כחלק ממך, ומכל מה שאת מגיעה איתו לזוגיות.
היי עדי, טלי (וגם בני)
אינני זוכרת אם כתבתי פה על נושא זה בעבר (סיכוי רב שכן), ניסיתי לחפש את הפוסט ואת תגובותיכם ללא הצלחה ולכן אני כותבת פה שוב בקצרה על מנת לקבל קצת סיוע.
אז ככה:
אני ובעלי נשואים קרוב לשנתיים עם תינוק מתוק בן מספר חודשים.
מתחילת הקשר שמתי לב שהוא מסתכל/בוהה באנשים אחרים בין היתר גם נשים.
בתקופה שרק יצאנו לא ייחסתי לזה משמעות, זה צבט לי אך עבר תוך כמה דקות, הייתה לי את היכולת לומר לעצמי בלב שאלו שטויות, ראיתי שהוא אוהב אותי, ממשיך לצאת איתי ומפנק ולכן העברתי הלאה.
לתומי גם חשבתי שאולי אחרי שנתחתן והיה זוג נשוי זה יפחת אך לא כך הדבר.
התחתנו וזה המשיך לקרות בתדירות אפילו יותר גבוהה, כאן כבר התחלתי להעיר לו (הערות שהפכו לריבים עם דמעות וכאבי לב לשנינו)
לו לא היה מה לומר, לא היה תירוץ מספיק טוב, וכך זה הלך והחמיר...
הרבה פעמים זה קרה אך הבלגתי ושמרתי בלב עם כאב גדול.
חשבתי לתומי שוב שברגע שיהיה לנו ילד דברים ישתנו.
אכן, מספר חודשים בהם אני, הוא והתינוק לא נתקלתי בזה אצלו וחשבתי שאולי זה נעלם
אך אתמול, בעת שנסענו באוטו (ואני יושבת מאחורה עם התינוק) קלטתי שהוא הסית את מבטו לכיוון רכב שעצר לידנו (הרכב לא היה בצד של הנהג אלא בצד של הנוסע מה שגרם לבעלי לסובב ממש את הראש).
הוא הסתכל מספר שניות והפסיק. הסתכלתי לראות מה יש שם וראיתי בחורה באוטו.
כשהגענו הביתה אמרתי לו בנועם שאין לי כוונה לריב אך הערתי לו על זה מספר פעמים, שזה לא נעים לי ואני מבקשת שיפסיק.
הוא מצידו לא הגיב, רק אמר " אמרת שאת לא רוצה לריב, שמעתי אותך, בסדר".
מאז, עבר יום, הוא מתנהג אלי בקרירות, אדישות, ריחוק.
לא דיברתי איתו על זה שוב.

כמה דברים שאני חושבת עליהם:
1. אני יודעת שאני חסרת ביטחון ויכול להיות שאם היה לי יותר ביטחון הייתי מחליקה את זה כמו אז. השאלה אם זה משהו לגיטימי אצל גברים או שיש לי ממה להילחץ?
2. אני יודעת שאלו מבטים בלבד, בעלי נאמן לי ולא יעשה משהו רע.
3. אני פוחדת שאני לא מספיקה עבורו. אני פוחדת שאני לא אטרקטיבית, שהוא מסתכל על אחרות כי יש יפות ממני, שכל אחת שעוברת ברחוב מסקרנת אותו.
4. אני שמה לב שהוא מסתכל גם על מבוגרים וגם על גברים אבל כשזה על בחורה צעירה זה כואב לי מאוד.
5. כשהייתי עם ביטחון הוא אהב אותי יותר, היום אני מרגישה כמו אשפה, כמו סמרטוט בלי ערך ובלי ביטחון ואני פוחדת שזה מוריד לו ממני.
6. הנחמה היחידה שלי בסיפור הזה זה שהוא עשה את זה מאז ומתמיד, זה לא מעכשיו, גם שהיינו בשיא ההתאהבות שלנו וגם בירח דבש שלנו הוא עשה את זה אז יכול להיות שזה פשוט חלק ממנו ואין לזה שום משמעות ?

איך אני עושה שזה לא יפריע לי יותר?
שיחות איתו לא עוזרות ולא פותרות כלום, זו הסיבה שגם הפעם זרקתי את זה לחלל האויר והנחתי לזה... כואב לי שהוא אדיש אלי או חושב שאני אובססיבית לנושא.
יכול להיות שאולי יש דברים בגו ובעלי אוהב לפזול לצדדים ?

אשמח לעזרתכם !!!
 
טלי צרקינסקי  
05:43 21.04.16
פזית שלום,

עלתה אכן שאלה דומה בפורום בעבר, יתכן ששלך, יתכן של מישהי אחרת. בכל אופן מתייחסת עתה.

יש כאן מספר נקודות בולטות מדברייך בעיניי.

לא ברור על מה מתיישב הצורך שלו להסתכל אנשים כל הזמן ואני לא בטוחה שזה ממקום סקסיסטי (נניח של נשים או מקום כזה..) יתכן והוא "חוקר" דמויות בראייה שלו, זו השערה כמובן, ציינת שהוא מסתכל גם על גברים ועל מבוגרים כלומר, יש אובייקטים אחרים בתמונה (תרתי משמע).

אם זה גורם לו למצב של סיבוב ראש בזמן נהיגה הוא מסכן את עצמו ואתכם בכביש.

האם הוא מודע לך? הוא שולט בדברים? זה נעשה בהיסח דעת? יתכן וזה בהיסח דעת.

לא נשמע מהצד שיש לו כוונה לפגוע בך.

אולם אני מבינה את הפגיעה שלך.

אנחנו בני אדם סקרנים ואנשים עוברים דרכינו, אך זה בהחלט לא נעים שבן/בת זוג "חוקרים" או מסתכלים על אדם אחר למול עניינו.

באשר לחשש שאת לא תספיקי לו או שיש יותר יפות ממך.

גם ללא המבטים ואני אשים כאן אמריה לגמרי מכלילה, יש יותר יפות ויש פחות יפות מכולנו, מה גם שיופי הוא עניין סובייקטיבי. אני מניחה שהוא בחר בך בגלל מכלול של דברים..

משהו בולט נוסף ובעייני הוא החשוב ביותר מכל מה שהעלית והוא מה שאת מרגישה בקשר הזוגי: ציינת מילים מאד לא פשוטות "סמרטוט", "אשפה" ללא ערך וביטחון ואת הולכת עם רגשות וחוששת שזה משפיע על איך שהוא רואה אותך וכאן יש נקודה מאד מרכזית בזוגיות שלכם לדעתי מה קורה לכם בקשר ברמת התקשורת ובכל מיני רמות בזוגיות.

המלצתי החמה מאד שיכולה מאד להעצים את הקשר שלכם, להגיע למקומות של הבנה והכלה אחד את השני, היא לפנות לטיפול זוגי.

אנשים פונים לטיפול זוגי בכל מעגלי החיים: לקראת נישואין, לאחר נישואין, לקראת היריון, לאחר לידה, לאחר שנים רבות של נישואין. איש מקצוע יכול ללוות אתכם ולעזור לכם להגיע ביחד לתקשורת בונה, להבנה של צרכים ולתת לכם כלים.

בהצלחה רבה וחג שמח!




שלום רב,
אני ובעלי נשואים שנים רבות. ילדים לאחר צבא.
מאחר ויחסינו תמיד היו בעליות ומורדות,המשפחה המורחבת היתה מעורבת.
לפני שנתיים הגעתי למצב נואש,פניתי לאבא שלי וביקשתי התערבותו שכן הייתי נתונה במצב שבו בעלי ממש ירד לחיי.
אבא שלי הציב לו אולטימטום,דיבר עם אחיו שהוא המעסיק שלו,ובעלי נרגע.
כתצאה מכך באה תקופת רוגע.
אבל בין אבא לבעלי נוצר קרע קשה.היו חילופי דברים קשים. יש לציין שגם לי היה קשה מוןל האחים שלו אך הבלגתי והקשר נשאר ברמות של הזמנות לחגים וכו'.
אבא שלי איש עדין באופן כללי, לא רב עם אנשים,איש אינטלגנטי, נעים הליכות.נשוי לאישה שאינה אמי.
אמא נפטרה כשהייתי ילדה.
מאז, כל פעם שאני נוסעת לבקר את אבא עם הילדים,שרוצים לבוא,אפילו עולה לבית עלמין באזכרה לאמא עם אבא והילדים, בעלי מגיב בזעם קשה.
מתפרץ,מקלל את אבא שלי קללות קשות, מאיים לא לתת לי דבר יותר( שולט בי כלכלית),אומר שהוא בעבודה עובד כמו עבד לתת לנו חיים טובים ושולח לילדים הודעות שבזה שהם הולכים לסבא הם מוכרים אותו ופוגעים בו.
כל פעם נדרשת התערבות ולחץ של אחיו עד שנרגע.
בפעם האחרונה, הגדיל לעשות, שלח לאבא שלי הודעות בהן סיפר לו על דברים שסיפרתי לו על כך שאבא פגע בי לאחר מותה של אמי,הפר האמון שלי,וכעת קשה לי לראות אותו,לא יודעת מה לעשות,איך להמשיך.
בעלי מסרב וסירב לבוא ליעוץ. תמיד. אם עוד היתה תקווה לפתור המצב כעת אבא שלי לא רוצה לשמוע עליו.אני חושבת שאולי אבא שלי ואחיו צריכים להיפגש כדי לפתור הבעיה.
גם לא ניתן לדבר עם בעלי על דברים,הוא מייד מגיב בזעם ואיומים.אני לא עונה,לאחר טיפול שעברתי,לא נכנסת איתו לעימותים,הוא מקלל,אני לא מגיבה.
אודה לכן על תשובתכן.
 
טלי צרקינסקי  
16:32 20.04.16
אורית שלום,

את מתארת מצב של אלימות של בעלך כלפייך.

אלימות אינה רק פיזית. היא יכולה להיות מילולית, כלכלית ועוד.

כמוכן, התנהגות מאד לא מותאמת מול הילדים.

אני מתארת לעצמי שזה "מתיישב" על עוצמות רגשיות מאד גדולות ששניכם צברתם בקשר.

לערב את אביך כנראה לא היה נכון (לא ברור לי מה הסיפור עם אח שלו) כי טוב שזוג יפתור את הבעיות שלו עם עצמו, אני יכולה להבין שהיית בסיטואציה של מצוקה מאד גדולה ומצאת אצל אביך את הכתף ואת התמיכה.

בעלך, כנראה צבר כעסים מאד קשים מול אביך וכעסים שיש במערכת יחסים ביניכם (הוא מביע זאת יותר, אצלך הקול הזה יותר מושתק..) והוא מוציא אותם בדרכים לא נעימות, בלשון המעטה.

בין אם זה דרך הילדים, מה שהם לא אמורים לחוות בגילם ובכלל, באף גיל.

דרכך, בפגיעה של אביך מולך.

למעשה ההתערבות של אביך ותקופת הרוגע הייתה מעין "פלסטר" אך לא טיפול שורש ש"מנקז" את מה שצריך.

באמירה האחרונה שלך את רואה כפתרון שאביך שוב יתערב מולו ומול אח שלו.

האם את חושבת שזה יעזור? האם בעלך לא יכעס עוד יותר? האם הקשר שלכם יתחזק עקב התערבות זו? האם יתכן ואת דרך המחשבה והמשאלה שאביך יסתדר את הדברים, את לא תצטרכי להתמודד מול האיום של עליך והתנהגותו שלא פשוט להכיל? לדעתי כן.

זה לא הפתרון.

מה אני ממליצה?

אני ממליצה לך בחום, גם אם בעלך לא מוכן לגשת לייעוץ, לגשת לייעוץ עבורך.

לאחר טיפול שעברת לא להיכנס לעימותים ולשתוק, זה לא פתרון, כי את סופגת ואת סובלת. אינני אומרת שצריך להיכנס לעימותים, אך צריך לחיות בתחושה מספיק טובה ובטוחה..וזה לא מה שאת מתארת.

האפשרויות הן: יש מכונים עם טיפולים מסובסדים, אפשרות טובה היא השירותים החברתיים באזור מגורייך שבו הטיפול מאד מסובסד או דרך קופת חולים או פרטי.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה ומאמינה שצריך עזרה על מנת לשנות מצבים ואי אפשר לבד תמיד...וזה טבעי שאי אפשר לשאת את הכל לבד ולעתים צריכים ליווי..

חג שמח,

בברכה,
 
אלין
20:06 06.04.16
שלום!
אני מאוד רוצה להתייעץ עם מישהו כי זה יוצא ממני והחברות שלי לא מצליחות לעזור לי.
העניין הוא שאני סטודנטית ואני לומדת עם בחור שאני מאוד נמשכת אליו ונראה לי שהוא גם אליי.
אני מכירה את הבחור הזה מזמן, כבר קרוב ל-3 שנים יצאנו תקופת די קצרה, ולא היה בינינו אינטימיות. נפרדתי ממנו כי לא היה לו זמן אליי, הוא כבר היה סטודנט ואני לא.
הוא רדף אחריי הרבה זמן וכל הזמן סרבתי כי האמנתי שככה עדיף.
באורח פלא גיליתי שהוא מצטרף לכיתה שלי במכללה, הוא עשה שנה הפסקה וכעת ילמד איתי. בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות ודי התעלמנו אחד מהשני בהתחלה. בהמשך התפתחה בינינו שיחה...והוא התחיל להתייחס אליי, הציע לי טרמפים, הזמין אותי ללמוד איתו, לעזור לו וכו'. מאוד התלהבתי כי חשבתי שהוא מתחיל איתי ובאותו רגע אני גם רציתי. לא חשבתי שאני עוד עלולה להתעניין בו.
ישבנו ולמדנו המון ביחד, בלילות, על המיטה שלו, בילינו מלא שעות ביחד...ולא קרה כלום! לא נשיקה ולא כלום. העניין הוא שאני בחורה רצינית ואולי הוא קצת נרתע ממני. אני מאוד מנסה להיות נחמדה ולעיתים הייתי שולחת לו גם הודעות ומתקשרת. אבל כשזרמתי עם המצב הרגשתי שפתאום זה המשחק שלו והוא רוצה לנקום בי על כך שזרקתי אותו. הוא בחור עם המון אגו והרבה בנות רוצות אותו. אבל איכשהו אני תמיד שמה לב שהוא לידי, מסתכל עליי המון בהרצאות ויש בינינו משהו שמושך אותנו אחד לשני וזה לא מתממש. אני מבחינתי עושה את המקסימום אבל הבעיה שאני לא רוצה לרדוף. אני רוצה שיכבשו אותי ויציעו לי. אני רוצה שהוא יציע לי לצאת איתו. וזה לא בא ממנו. הוא מפחד ממני קצת שאני אדחה אותו לפי דעתי. הוא מנסה אבל הצעדים שלו מאוד קטנים ולי נמאס מהחם-קר. הציעו לי לדבר איתו על זה, אבל אין מצב שזה יקרה, כי אני לא יודעת איך עושים את הצעד הראשון ומאמינה שזה אמור לבוא מהגבר. אין לי ספק שהוא חושב עליי לעיתים קרובות, ויש לו משהו, הוא לא אדיש. לאחרונה אננו קצת פחות בקשר כי שנינו כנראה עייפים מהמשחק הזה ומחכים שהשני יעשה את הצעד.
אני מאוד רוצה אותו ואני מאמינה שגם הוא לא יתנגד, אבל שנינו פוחדים מדחייה ואף אחד לא יעשה כנראה את הצעד.
אחרי כל זה אני רוצה לשאול האם זה נכון לחכות שהגבר יעשה את הצעד? כי הוא בן אדם שצריך לעבוד קשה בשביל הדברים, אחרת הוא לא מעריך מספיק, כי לא חסר לו בנות שרודפות אחריו.

אשמח לקלב תשובה והמון תודה!
 
בני
00:53 07.04.16
היי

את מניחה המון הנחות יסוד ועל פי זה את מתנהלת. אז לא בטוח שזה בטוח. כלומר לאחר שקראתי מה שכתבת אז לא בטוח שהאגו שלו מונע ממנו לגשת אלייך. ואולי זה האגו שלך??? תחשבי על זה.

כללים לכאן או לכאן. בסופו של דבר אם את רוצה אותו פשוט תפני אליו. כי הרי אין כללים לאהבה. לדעתי - עדיף להסתכן בדחייה מאשר לחיות איתה בראש כל היום וכל ...הלילה.! תחשבי גם על זה.

בהצלחה.
 
טלי צרקינסקי  
06:39 07.04.16
אלין שלום,

כיום גם נשים יוזמות קשר כולל גם קשר רומנטי גם, עם גבר שהן מעוניינות בו.

בעבר זה היה קצת פחות מקובל.

אולם זמנים השתנו ולמקום של האישה בחברה חלו שינויים רבים בתחומים שונים: קריירה, האפשרות לצאת לעבוד לצד תפקידים נוספים, האפשרות להתחיל וליזום קשר עם גבר שהיא מעוניינת להיות אתו בקשר כזה או אחר..

מהבחינה הזאת, בא לי לומר לך: זה בסדר, זה אפשרי וזה אפילו כדאי אם זה מה שאת היית רוצה.

אני מבינה את הרגישות שאתם לומדים ביחד באותה כיתה, את הפחד מדחייה שקיימת ככל הנראה בעוצמה כזו או אחרת אצל כל אחד מכם.


מתיאורך את הקשר בעבר יתכן ולא היה העיתוי להתחיל שם קשר,

אח"כ ציינת שהוא מאד יזם אך את סירבת, מה שעשוי להסביר את זה שהוא לא יוזם עכשיו. יתכן שזה ישב אצלו על דברים.

השורה התחתונה היא שלעולם לא נדע עד שלא תפתחו את הדברים.

ואם הוא לא פותח, כדאי לך לנסות, זה שווה.

בואי ננסה לחשוב מה המקרה הכי גרוע. אם הוא היה מעוניין בך הרי את לא דוחה אותו רגשית, מינית וכנראה בעוד פרמטרים. התסריט הגרוע ביותר עלי אדמות שהוא לא ירצה? את זה תצטרכי להכיל. לעתים להסריט מה הכי נורא שיכול לקרות ורואים שגם לזה יש חלופות והוא לא הגבר האחרון עלי אדמות שירצה בך, עוזר מאד להפחית חרדות וליזום (לדמיין את הקטסטרופה...) -טיפ לא ממקום של להיות פסימית אלא כתרגיל שגם שם לא יהיה שום אסון ואת תמשיכי בחייך...

איך ניגשים? כאשר אתם בסיטואציה שמאפשרת לכם לדבר. הייתי מעלה את מה שהיה ביניכם, שאת מרגישה שהיו כל מיני רצונות לקשר. ומספרת לו שאת מרגישה שאת רוצה לנסות לצאת. מה כיף לך בקשר, שואלת מה הוא רוצה. מנסה לגשש ולראות לאן כל זה זורם.

ככה את יודעת שעשית צעד ועצם עשיית הצעד היא משמעותית בכלל בחיים שלך. שאת יכולה להיות אקטיבית ולא לחכות או לשחק משחק שהגבר צריך להתחיל מצב שיכול להישאר ביניכם זמן רב כי יתכן והוא לא יודע כלל מה את מרגישה.

המלצתי - ליזום.

מאחלת לך הרבה הצלחה ואת מוזמנת לעדכן.

בברכה,
 
טלי צרקינסקי  
06:42 07.04.16
קראתי ממש לאחר שליחת תשובתי את תשובתו של בני אליך ואני מסכימה עם כל מה שכתב.

יש לבחון גם מקום של אגו אצלך וכן מחזקת את מקום הדחייה מול המקום של להרוויח קשר.

הי אני בת 26 חוויתי נישואים איומים בגיל 24-25 כתוצאה מפחד להישאר לבד כי לא מצאתי גבר רציני הראשון שהיה ניראה לי רציני צחק עליי התחתן איתי במרמה התעלל בי גזל ממני את מעט חסכונותי והכה אותי התגרשתי ואין לי ילדים ושוב קשה לי למצוא זוגיות אני נאה מושכת אינטליגנטית טובה אבל לא רוצים אותי לקשר רציני מעבר לסקס אני התייאשתי כבר את אותו מצב של בדידות ולבד חוויתי גם לפני שהתחתנתי תמיד אני בקשרים לא רציניים שלא מתקדמים לשום מקום וכרגע גם היום הכרתי בחור חודשיים שהיה ניראה לי רציני הוא היחיד שעוד מתקשר כל יום אבל ניראה לי שהוא פלרטטן ובוגדני ואני יודעת את זה ולמרות הכל היחס שהוא מעניק לי מספיק לי כי הוא הדבר היחיד שנשאר רציני איתי ושומר איתי על קשר אבל אני לא חושבת שזה יתפתח לקשר כי הוא מתכחש כל הזמן ורוצה שזה ישאר בגדר של קטע ושנמשיך להיות ככה עד להודעה חדשה ואני פשוט תקועה אני יוצאת מבלה כל שבוע מחוזרת אבל אף אחד לא נשאר לטווך ארוך אני משתדלת לדחות סקס וכלום הבחור הזה שאני איתו אמר לי בעצמו שהוא אוהב רק תסקס איתי זה פגע בי זה אומר לי שהוא איתי רק בשביל הגוף שלי אני התייאשתי אני לא חושבת שאני ינשא שוב כי אף אחד מהגברים שאני רוצה לא רוצה אותי אני מרגישה נורא והגברים היחידים שירצו אותי לקשר רציני זה או זקנים או שמנים מכוערים ואני רוצה גבר שיראה טוב ושיהיה בחור טוב במהות אין לי עניים גדולות ואני לא שאפתנית אבל ברור שאני ירצה גבר מצליח הלכתי לקברי צדיקים לעמוקה התפללתי לזוגיות .בסופי שבוע כל החרמנים למינהם שהתנתקתי מהם כי היו לא רציניים איתי נזכרים להטריד אותי או לחפש אותי דווקא בסופש ואני פשוט מיואשת מעצמי מיואשת כל בנות הדודות שלי בזוגיות ובנישואים אף אחת לא סבלה כמוני ממערכות יחסים לא רציניות כולם היו בזוגיות ארוכה לפני נישואים ואני פשוט טחנתי מים עם גברים רעים שרק ניצלו אותי מה עליי לעשות איך להתנהל מול גבר שאני רוצה כדי שירצה אותי לקשר רציני איך לדבר איתו להתייחס מה להראות לו !!!!???!
 
טלי צרקינסקי  
05:31 06.04.16
מורין שלום,

אני חושבת, אך יתכן שאני טועה, שעניתי לך בפורום על שאלה זו.

על כל מקרה, אני מתייחסת.

מה שאת מתארת הוא שאת נפגעת מאד מקשרים זוגיים. חווית ניצול ואלימות ונותרת עם חוויה של פחד גדול להישאר לבד ונשארת עם בעלך. לבסוף התגרשתם.

לעתים קורה בחיים שאנשים נשארים ומשחזרים באופן לא מודע בדפוס שהוא מוכר להם.

זה לא משהו שקורה במודע, הוא פשוט משתחזר בחיים. דוגמה: אם התרגלת לקבל יחס מגברים, של ניצול, של זלזול. שאת אובייקט מיני, זה האזור שאת מכירה ואת משחזרת אותו.

כמובן שבדבריי אין כל האשמה שלך למה שקורה, אלא תיאור של מצב אפשרי שניתן לתקנו על מנת שתחווי זוגיות ממקום אחר. זוגיות שלא תותיר בך פצעים, שתעניק לך חוויות מתקנות, משהו שאת לא מכירה, אך את יכולה להכיר.

ממה שאת כותבת יש חוויה של פיצול. את מציינת שמי שירצה אותך הם גברים שמנים, מכוערים וזקנים שאת אולי לא תרצי אותם ואולי תאלצי להתפשר. אין את האפשרות לראות שיש את האמצע, החיים הם לא שחור לבן, זה לא "או או". יכולים לרצות אותך כל מיני גברים....גם שנראים טוב בעינייך.

אני קוראת מדברייך גם האשמה עצמית.

ממקום של פיצול לא ניתן להגיע לעמדה של שלמות עם עצמך והבחורים הלא מתאימים ימשיכו להופיע בחייך.

הגבר שאת נמצאת אתו עפ"י תיאורך ממשיך את השחזור הזה. הוא לא מספק לך באמת את מה שזוגיות מספקת. הוא בוגדני, פלרטטן אך את מוכנה לבלוע את הצפרדע.

מורין, את בחורה צעירה. אנשים עושים שינויים אדירים בחיים שלהם. את מסוגלת לזה גם.

את ראויה לזה. חשבי על זה.

אני ממליצה לך בחום לקבל טיפול מקצועי וליווי אשר יעזור לך לשבור את הדפוס הזה, לחזור להאמין בעצמך, לבנות בטחון עצמי, אמונה בעצמך ובכוחותייך, לעבד את החוויות הקשות שעברת, את אותן פציעות רגשיות כ"כ קשות.

שבוודאות משפיעות על מה שאתך היום. אך עם עבודה בטיפול, זה לא יגדיר את מי שתהיי.

אני מאד מקווה שתבחרי נכון ותחליטי להקדיש את זה לעצמך ולצאת מהסחרחרה הזאת.

בברכה,










שלום ,

לא ממש יודע מאיפה להתחיל , אך אנסה...
יוצא כ-8 חודשים עם בחירת ליבי ( התארסנו ממש לאחרונה ) , במהלך ה-8 חודשים האלו , לצערי הזנחתי מספר תחומים בחיי ( אני גם סטודנט בפתוחה , גם עובד , ובעל מספר עיסוקים נוספים ).
את הלימודים בפתוחה אפשר להזניח באופן מאסיבי ( כי הרי זה פתוח :) ),
בכל מקרה אני עסוק באופן אין סופי בכיבוי שריפות , והייתי רוצה להגיע לפחות לחתונה במצב מיושר ברמת ההישגים שלי בחיי.
השאלה כיצד? בלי קשר למצבי ? כיצד משלבים זוגיות ואורח חיים הישגי , ריצה לתואר , התפרנסות בצורה מכובדת , תחביבים נוספים ?? האם בת זוגתי אמורה לחכות בצד בזמן שאני מגשים את עצמי.... ? אני מאוד מבולבל וגם מתוסכל ואשמח לעצות , גם לשאלות שלא שאלתי שחבויות בגוף הטקסט :)
 
טלי צרקינסקי  
05:14 06.04.16
מאור שלום,

ראשית, בשעה טובה לגבי האירוסין.

החיים לצד כיבויי שרפות הם לא דבר פשוט כלל כי אתה כל הזמן עסוק ב"כיבוי" ולא נשאר זמן להשהות, ליהנות, לחוות.

בת הזוג שלך לא אמורה לחכות עד אשר תסיים את ה"כבאות" (=כמובן בהומור), אלא היא אמורה להשתלב אתך לציד התכניות והחיים שלכם. שלך כאדם בפני עצמו, שלה כאדם בפני עצמה ולא פחות חשוב, של שניכם כבני זוג שעומדים לפני עתיד משותף והדדי.

ממה שאתה מעלה, עלתה אצלי מחשבה ושאלה האם כיבויי השרפות באים בעקבות ההחלטה להתארס והן מהוות כחלק מביטוי של חרדה או חשש לקראת שינוי גדול (שזה טבעי). יכול להיות?

יש הרבה התארגנות, תכנון וכל זאת לצד החיים שממשיכים לזרום.

חשוב על הדברים שהעליתי.

זה נכון שלימודים באונ' הפתוחה מאפשרים למתוח את התואר ללא מעט שנים.

נשמע לי שאתה זקוק להכוונה ויעוץ לגבי סדר, התארגנות, סדר עדיפויות אף הייתי אומרת, אף לו"ז שבועי אשר יכול לשלב את לימודיך, העבודה שלך והתחביבים שלך וכל זאת, לצד חיי הזוגיות עם ארוסתך שהם חלק בלתי נפרד מחייך כיום.

בתחושה שלי יש איזו חרדה של לא להספיק, אך לרצות כן להספיק..

לעתים עוזר ניהול טבלה של לו"ז. מה אני עושה עד מתי? לרבות כל תחומי החיים. זה עוזר לארגן.

דוגמה: כמה קורסים אני לוקח בסמסטר מסוים, למה אני מתחייב בכל תחום בחיים.

כתיבה פעמים רבות מארגנת ורואים את הדברים מול העיניים.

תראה איך זה עבורך. "כיבוי שריפות" פעמים רבות בא מהמקום של קושי לתכנן את הזמן.

ניתן במידת הצורך גם להיעזר באיש מקצוע (זה לא חייב להיות משהו ארוך טווח) על מנת לקבל כלים.

אני חושבת שאתה מעלה שאלה חשובה מאד והיא מראה שאתה רוצה שינוי ואתה רוצה ניהול חיים טובים ובונים וזה מאד ראוי וזה בהחלט אפשרי.


מאחלת לך הרבה הצלחה וכן לשניכם,

שלום רב.
הסיפור הוא כזה, אני יצאתי עם בחורה במשך חמש שנים עד לפני 3 שנים, נפרדנו כי היה קצת קשה, חילוקי דעות והמצב שלה המשפחתי היה קצת קשה ולא ידעתי איך להתמודד איתו, אבל בתוך תוכנו ידענו שנחזור כי אנחנו מאוהבים, עד היום.
קרה מה שקרה והיא נכנסה להיריון מגבר שנתמכה בו כשכבר לא היה לה למי לפנות ועקב כך התחתנה איתו בעל כורחה.
כיום יש לה ילדה קטנה, עם "בעלה" היחסים הם לא בדיוק יחסים ואף פעם לא היו לפי דבריה.
אנחנו היינו בקשר כל התקופה, עם הרבה הפסקות, הרבה כעס מצידי וגם מצידה, אני מתקשה לסלוח אבל האהבה בינינו חוצה גבולות, אני חסום רגשית לכל דבר אחר וכואב מאוד את המצב, שאחרת החיים מבחינתנו היו יכולים להיות מושלמים
היא מוכנה לעשות הכל כדי שנחזור למה שהיה לנו, אני מתחבט מאוד, המחשבה קשה לי על המצב הקיים, הרבה השלכות שאני לא יודע, במיוחד בגלל שהיינו יחד תקופה ועצם העובדה שיש לה ילדה ממישהו אחר פוגעת בי רגשית, אנחנו מאוד אוהבים וזה מאוד חזק ואני פשוט לא יודע מה לעשות.
עזרהההה
 
טלי צרקינסקי  
20:21 02.04.16
ש.ל שלום,

פרטים רבים חסרים לי על מנת לתת לך מענה.

איך היה הקשר ביניכם לפני הפרידה? על מה בדיוק היו חילוקי הדעות? למה כוונתך ב"מצב משפחתי" בעייתי שלה?

האם בתקופה שנפרדתם נודע לך כל מה שעברה (היריון, לידה, נישואין - דברים משמעותיים)?

האם הייתם בקשר במהלך הפרידה או שהיה נתק.

מה קורה היום? להבנתי היא נשואה.

אני מבינה את הקושי שלך, אך הילדה שלה היא משהו שהוא קיים, לא ניתן להחזרה, הוא חלק ממנה וימשיך להתקיים כחלק ממנה תמיד.

האם היא מעוניינת לפרק את החבילה עם בעלה?

האם בעלה מעוניין? האם הם יכולים להגיע להסכם?

האם מה שהפריע לכם בעבר בקשר לא יפריע היום או ניתן לפתרון היום?

מידע רב חסר על מנת שאוכל לתת כאן תשובה.

אם תוכל להשלים לי.

בברכה,





 
ש.ל
01:22 03.04.16
היי טלי, ראשית תודה
אני אשלים את כל החסר, וזה מעיד שוב על חוסר הידיעה שלי בנושא הזה.
אהבה גדולה תמיד הייתה, ובדיעבד אחרי שניפרדנו יצא לי לצאת עם נשים אחרות ואולי תגידי שזו השוואה, אבל לא קיבלתי אהבה ברמה שקיבלתי ממנה ואף פעם לא שכחתי אותה.
הקשר בינינו היה עם עליות וירידות, בעיקר כי היינו גם ילדים והיינו במקומות שונים בחיים אני הייתי עסוק בלימודים בזמן שהיא הייתה בצבא(3 שנים הבדל בינינו) לכן לא תמיד מצאתי את הזמן וזה הפריע לה, וכשאני אומר מצב משפחתי בעייתי שלה, כלומר ההורים שלה קצת חולים ואין שום תמיכה כלכלית לכן הכל היה עלי, והתמיכה שהיא הייתה זקוקה לה הייתה מעבר לקשר רגיל ולא הייתי זמין לתת לה את כל זה וכנראה זה מה שהפריד בינינו בסוף כי לא הייתי שם מספיק בנקודת זמן הזו.
תמיד המשכנו להיות בקשר, בהתחלה היו רצונות ממנה לחזור אבל אני הייתי מבוצר בעמדתי, כנראה אגו, נודע לי ממנה שהיא מתחתנת ולא הצלחתי להבין ממנה למה, הרבה שיחות היו מלוות בבכי,עד היום.
רק לאחר זמן מה כשנודע לי ממנה שהיא בהריון אז הוסבר לי שדבר גרר דבר ולא הייתה לה ברירה, משפחה לחצה, ולפעמים במצב כזה לא מוכנים להפיל.
כמובן שאחרי זה נעלמתי המשכתי הלאה, ניסיתי לשכוח, וכל פרק זמן הקשר התחדש והכל צף, אפילו שמהצד זה ניראה חסר סיכוי, משהו לא ברור החזיק אותי תמיד שם, כנראה אהבה וגם כאב.
כיום היא נשואה אבל לא באושר, הבעל בקושי איתה, אין תקשורת ואין אהבה, לפי דבריה זו הייתה טעות מההתחלה אבל זה היה כדור שלג.
המצב כרגע כאילו תלוי בי, אם אסכים היא תהיה מוכנה לעשות הכל וכנראה שגם הבעל לא כל כך יתנגד למרות שאני לא מעורה לעומק כי פשוט לא נוח לי להיכנס ביניהם.
אני אסכם ואגיד שמעריכים משהו רק אחרי שמאבדים אותו, אני יודע שכיום אנחנו באמת באותו מצב כמו שהיינו לפני 3 שנים שהיינו יחד ואפילו אוהבים יותר, וכל מה שהפריע לקשר בעבר כבר לא רלוונטי ונראה כל כך זניח לעומת הקושי שאני חווה עכשיו.
אגיד שזה יכול להתפרש שאני תמים וכל מה שהיא אומרת אני מאמין, אבל זה ממש לא ככה היינו שנים יחד אנחנו מכירים אחד את השניה מעולה, אני מאמין לכל מילה וגם יודע שאין סיבה לשקר, אני כמובן לא מבליג וקרו הרבה מצבים מצידי של כעס ולעולם גם לא אבין את המצב שהיא הגיע אליו ומבחינתי אני מאוכזב ופגוע עד עמקי נישמתי.
מצד שני אני פשוט לא מאושר בכל מצב אחר, אני לא יודע מה לקחת בחשבון, האם אני מוכן לקבל את המטען איתו היא באה ומה זה כלול בתוכו נפשית וכלכלית, והאם זה יהיה כמו שאנחנו מדמיינים, וגם נושא של משפחה מעסיק אותי איך יקבלו את זה.
מבחינתי שיש לה משהו שלא שלי הורס את הקסם שיש בין בני זוג ותמיד זה יהיה לי מול העיניים אך הלוואי ואני טועה ואולי בעתיד עם ילדים משותפים הרגש הכואב הזה יתמוסס לו.
אשמח לשמוע מניסיונך המקצועי
 
טלי צרקינסקי  
05:28 03.04.16
ש.ל,

חשוב לי לציין שלעתים אין תשובה אחת שהיא חד משמעית (מה שגם שתמיד האדם מחליט לגבי עצמו, אך אנסה לשפוך מעט אור לאחר הנתונים שהוספת.

ממה שאתה מתאר, נראה שבת הזוג הקודמת שלך ככל הנראה נכנסה לקשר של נישואין לא מהמקום הנכון, היא נכנסה להיריון, מה שהוביל כנראה לנסות להיכנס לקשר נישואין וכנראה גם בתוספת ללחצים של משפחה, היעדר תמיכה כלכלית ורגשית, שעלולה מאד להעיב להחלטה להפוך לאם חד הורית, מה שנאמר, המצב מורכב ולא פשוט ולהביא להחלטה להינשא גם לאדם שלא מתאים.

פעמים רבות אנו לומדים בחיים דברים בדיעבד, מה שנקרא "החכמה שבדיעבד".

וזה גם חלק מההתפתות שלנו כבני אדם. לטעות, לקבל את אותם טעויות ולהמשיך קדימה עם תובנות חדשות על עצמינו ועל חיינו.

חשוב לבחון שחברתך הקודמת לא מחפשת אצלך מפלט מפני בעלה.

יתכן שיש שם רגשות וזה לא המצב...

תראה, זו סיטואציה לא פשוטה. אם היא נפרדת מבעלה יהיה כאן סיפור של גירושים, של אחריות שלו כלפי הילדה, של משמורת, מזונות (אני לא עורכת דין ולא יכולה לתת יעוץ בכיוון זה אך אנו לא יודעים איך הם יפעלו בנושא הזה, אך זה פירוק משפחה עם כל המשתמע מכך). אינני מציינת שאתה הגורם המפרק. היא זו שצריכה להחליט מה היא רוצה.

אם לא מחזיק אותם שום דבר בזוגיות יש כאן שאלה.

היא תצטרך לקבל החלטה גדולה כאן לטובת המשך חייה.

במידה ואתם תהיו בקשר (=אני קצת "רצה" קדימה), כמובן שזה לקבל אותה עם כל החבילה, זה לקבל אותה עם ביתה (שיכול להיות שמאד תתחבר אליה..) ועם הרקע של המשפחה שמגיעה ממנה. אם אתה מגיע מרקע של משפחה חזקה, זה יכול להיות לטובה.

וכן יתכנו לכם ילדים משותפים.

נראה שהיא צריכה להחליט מה היא רוצה. ונשמע לי שהיא פועלת ממקום לא פשוט, כי בהיעדר תמיכה מהמשפחה (נשמע לי לא רק כלכלית, אלא גם רגשית) לחתוך החלטות כאילו הן מאד לא פשוטות.

הייתי מציעה לה לקבל עזרה בשיחות או דרך קופ"ח אצל פסיכותרפיסט, עו"ס או פסיכולוג או דרך שירותי הרווחה באזור מגוריה (לא לקשר שירותי רווחה להוצאת ילדים מהבית) שירותי רווחה נועדו לתת מענה רחב מאד של שירותים לאזרח וחלקם גם שיחות מסובסדות שיכולות מאד להקל עליה בקבלת החלטות.

אני מאחלת הצלחה בכל אשר יהיה ומבינה את הדילמות שלך,

 
ש.ל
10:21 03.04.16
תודה רבה לך טלי,
עזרת לי להבין עוד כמה דברים בסיפור הזה.
רק הזמן והרגש יגידו..
שלום
כבר עברו 6 חודשים מאז הפרידה עם האקס. הקשר נותק לחלוטין. הייתי שלמה עם הפרידה עד לפני חודש כאשר שמעתי שהוא בקשר חדש ומאושר. מאז אני לא יכולה לישון.. בוכה הרבה וכועסת בפנים. חשוב לי לציין שהוא זה שיזם את הפרידה. בתוך תוכי יודעת שהכל לטובה אבל קשה לי מאוד לדעת שהוא לא אהב אותי כמו שהוא אוהב אותה. במקום להתעסק בלצמוח ולהיות אופטימית אני עסוקה רוב היום עם מחשבות עליהם. לא מצליחה להוציא אותם מהראש!!! כועסת ולא מבינה איך יכול להיות שהוא זה שפגע בי ודווקא הוא מוצא ציק צק מישהי חדשה. אני לעומת זאת לא מצליחה לצאת מזה, לא זכיתי להכיר בחור חדש שיאוהב אותי. נמצאת נורא בדיכאון. מה אני יכולה לעשות כדי לצאת מהמחשבות האלו? תודה רבה
 
טלי צרקינסקי  
17:37 31.03.16
מרב שלום,

הידיעה שיש לאקס בת זוג היא לא פשוטה וזה בהחלט טבעי.

מה שחשוב הוא שאת שלמה עם הפרידה הזאת ויודעת, אף שכרגע את חווה חוויות לא פשוטות וכואבות, שהפרידה הייתה נכונה.

את לא יכולה לדעת מה קורה במערכת יחסים ביניהם. לעתים יש נטייה לעשות "אידיאליזציה" (הכל מושלם) אצל האחר ולא הכל מושלם אצל האחר.

ויש כאן מקום שאת נכנסת להשוואתיות של מה קרה בקשר שלכם ומה קורה בקשר החדש שלו וכן של "מי השיג לפני". אך זו לא תחרות וגם אם הכיר עכשיו, אין זה אומר שאת לא תכירי קשר איכותי שיחזיק מעמד זמן ויהיה לך לעתיד.

הטריגר (זרז) למה שאת מרגישה היא הידיעה שיש לו חברה ושטוב לו. חשוב מאד להזכיר לעצמך מה חשוב לך בבן זוג ולהפיק את הלקחים מהקשר, מה לא התאים, מה כן חשוב לך ועוד.

מרב, חצי שנה זה לא הרבה זמן לצאת מקשר, זו נחשבת פרידה די טרייה.

תני לעצמך מרחב. תנסי לעשות דברים שאת אוהבת ולהיות עם אנשים שעושים לך טוב.

דברים שנותנים לך משמעות לקום אליהם בבוקר כדי שלא תחשבי כל הזמן על האקס והחברה ההיא.

חשבי מה הייתה הסיבה לפרידה ועד כמה הקשר כנראה לא היה נכון וטוב לך וכמה בהמשך את יכולה להכיר מישהו אחר, שיהיה לך נכון וטוב איתו.

במידת הצורך תמיד ניתן לקבל ליווי מקצועי לעבד את מה שאת מרגישה ולצמוח למקום חדש, בונה וטוב יותר.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה ומאמינה שגם הזמן, גם דברים טובים שתעשי עם עצמך, יעזרו,



שלום,
לאחר שדפדפתי קצת בפורום ראיתי שמדובר בפורום רציני ועל כן אשמח לתובנות.
את האמת לא יודע מאיפה להתחיל אבל אולי אני יתחיל מהבעיה העיקרית כרגע (בכוונה ניסחתי את זה ככה כי לצערי יש כמה בעיות).
אז הבעיה שאני לא נמשך לאישתי, אמרתי, פרקתי.
עכשיו אני אפרט, (רק לציון שאנחנו ביחד עשר שנים נשואים 5.5 עם 2 ילדים גיל 32)
לאחרונה (האמת די הרבה זמן) שאני לא נמשך אליה, לציין שאנחנו עושים סקס ואפילו הוא לא רע בכלל ברור שהוא לא כמו בהתחלה אבל סה"כ אנחנו נהנים אבל אני מרגיש שזה נובע יותר מצורך (כמו אוכל, סליחה על הדימוי) ולא ממשיכה. אני לא נגעל ממנה חס וחלילה אבל גם לא נמשך. לאחרונה זה ממש מפריע לי כי עולים בי הרבה תהיות אם זה ימשיך ככה מה יהיה בהמשך? וכן מודה המחשבות והסיטואציות המיניות שעולות לי אף פעם לא עליה וזה הכי מפריע. לשמחתי אני יודע לשמור על עצמי אבל זה מרגיש קשה מרגע לרגע.
אתם בטח שואלים/ות מה הסיבה לכך? אני יכול למנות כמה (בהמשך) אבל בפועל זו עובדה (שטחית ככל שתהיה) שאני צריך להתמודד איתה.
אז מה הבעיות? נתחיל בעיקרית: 25 קילו יותר מאז שהכרתי אותה, סליחה אם אני שטחי אבל מעדיף להיות אמיתי וכנה ואנחנו בני אדם סה"כ ויש לנו (לי בטוח) רגשות ודחפים אנושיים.
כן היא עברה 2 לידות אני מודע לכך ומתחשב אבל בתכלס רוב המשקל עלה לפני, וזה מפריע, מאוד. בין אם זה במראה ובין אם זה פיזית, במיטה.
לא דורש שתחזור למשקל שהייתה אבל היא חייבת גם בריאותית להוריד.
הבעיה שהובילה לבעיה זו היא העצלנות שלה היא יודעת את זה ומודעת לזה (גם מודה בזה) אבל לא עושה עם זה כלום, אם פעם היה תירוץ של זמן לצערה התירוץ לא תופס כיום כי בשלב זה יש לנו את היכולת ולכן היא עובדת 75 אחוז עם עוזרת צמודה 24/5 (שבת וראשון יש לה חופש, לעוזרת. אם לא הבנתם מזה אנחנו גרים בחול לתקופה) אז היא הולכת להתאמן (עם הרגשה שהיא עושה לי טובה) מידי פעם אבל גם זה בחסד ורחמים.
ציינתי שזו הבעיה העיקרית כרגע כי זה משהו שאני מרגיש שחייב להיפתר בהקדם.
יש בעיות אחרות שנצטרך לדאוג להם בהמשך כמו שנגיע לארץ מה יהיה?
היא לא למדה כלום עד עכשיו מה היא תעשה?
עוד בעיה חשובה היא שאין לנו כלום במשותף אם פעם היה לנו טיולים, ערבי חברה וכו' היום אני לא רואה שום דבר שאני יכול להגיד שהוא משותף לנו כל מה שאני אוהב היא שונאת, טיולים (לא בתי מלון זה כולם אוהבים אבל לזה לא תמיד יש כסף) תחביבים, בעיקר מה שקשור לספורט (שאני אוהב ועושה הרבה), מוזיקה הכל הפוך.
על נושא העצלנות והשומן אין כבר מה לדבר איתה זה נושא חרוש.
על המשיכה, נראה לי תלוש לדבר איתה על זה.

מרגיש מתוסכל.

נ.ב.
חייב לציין שאנחנו במצב תקין (לכאורה) לא רבים והכל בסדר בנינו אבל זה מה שאני מרגיש.
 
טלי צרקינסקי  
09:28 29.03.16
אנונימי שלום,

נראה שלא היה פשוט לשחרר את המשפט הזה "אני לא נמשך לאשתי".. אך אני מאד רוצה להזמין אותך לא להיבהל.

לא ציינת כמה זמן אתם מתגוררים בחו"ל, מתי אתם עתידים לשוב ארצה.

אתייחס למספר נקודות שהעלית:

משיכה מינית- סקס ביחסים ארוכי טווח משנה את פניו עם הזמן ולא נשאר אותו הדבר כמו בהתחלה. מה הסיבה? בתחילת קשר יש שלבים של חיזור, של מסתורין ואחר כך כאשר נכנסים לשגרה ומוסיפים על זה טיפול בילדים, שגרת חיי יום יום, עבודה ועוד, הסקס הופך לחלק מאותה שגרה ואין זה אומר שאי אפשר לעשות משהו שהוא יהפוך לחלק מהנה ולהשקיע בו. יש כל מיני דרכים לעשות זאת. מה שציינת, שיש לכם סקס מהנה, זה אומר שמתקיים משהו שם.

באשר למשיכה מינית, אם זו הייתה קיימת בעבר ויש דברים טובים בקשר, אילו דברים שניתן להחזירם. באשר לפנטזיות, הם חלק מהיות האדם בן אנוש. ההתקיימות שלהם נורמטיבית. פנטזיות אשר נמצאות במרחב המשחק הם נורמטיביות, כאשר מעבירים אותם למרחב המציאות, הן לא (כוונתי לכל סוג של פנטזיה). אל תילחם עם הפנטזיות, תשהה שם, זה בסדר.

משקל - 25 ק"ג זה שינוי במשקל של אדם. לא הייתי ממליצה לך ללחוץ אותה להוריד כי זה עשוי להשיג את המטרה ההפוכה. הרצון להפחית במשקל צריך לבוא מאשתך. הייתי תומכת בה בתהליך הזה ומראה לה שאתה שם עבורה. לחץ לא יועיל כאן. תמיכה כן.
צריך לבדוק מה עוזר לה? יש אנשים שקבוצות תמיכה עוזרות להם (סגנון כמו "שומרי משקל וכו) הכוונה, ללמוד לאכול כדרך חיים בריאה ולא דיאטות.
ספורט, חשוב שתמצא את ענף הספורט שתאהב לעסוק בו ובמידה המתאימה.

תעסוקה- אשתך צעירה. 32. אנשים לומדים ועושים אף הסבות מקצועיות בכל מיני גילאים. חשוב וכדאי לראות מה היא רוצה, מה מעניין אותה, אפשר אף לבדוק באינטרנט מה תנאי הקבלה, מה הדרישות, יש פורטלים שלמים של לימודים, קורסים וכו'. חשוב שתבחר משהו שתרצה לעסוק בו ויהיה עבורה משמעותי.

 
טלי צרקינסקי  
09:28 29.03.16
לא ברור מתי אתם חוזרים, אך זה משהו שאפשר תמיד לברר אותו.
במידת הצורך, יש גם אבחון יעוץ תעסוקתי בארץ מה מתאים לה, מה כדאי ללמוד ועוד..

משהו נוסף שהעלית הוא עד כמה יש לכם משותף וכאן אני מעלה שאלה, האם אתה מרגיש שמאז שאתם גרים בחו"ל יש לכם פחות משותף? פחות ערבי חבר'ה? או שזה היה קודם?
בזוגיות טובה יש את המקום של הזוגיות ויש את המקום של הנפרדות, היא היכולת והאפשרות שלכל צד יש גם הדברים שהוא אוהב, לרבות תחביבים, חברים, תכנים שהוא אוהב בחייו שלא בהכרח בן/בת זוגו אוהב וזה בסדר, זה חלק מהנפרדות שלנו כבני אדם ומה שמיחד אותנו שאנחנו בן אדם בפני עצמנו ואנחנו גם חלק מזוגיות.
חשוב למצוא גם את המשותף, מה אתם יכולים היום לעשות במשותף כזוג.

אני ממליצה בכלל מידי פעם לקיים כאילו שיחות כי בזוגיות חלים דינאמיקות שונות ותמיד כדאי לדבר ולשמור על ערוץ תקשורת פתוח (=שהינה הקרקע בזוגיות).

לסיכום: מה שאתה מעלה הוא בעייני חלק מהמסע הזוגי וזה בסדר להיות שם ובהחלט אפשר להתפתח מאד ממקומות כאילו אם "מקשיבים" להם.

בברכה,
 
אנונימי
16:18 29.03.16
קודם כל אנחנו אמורים לחזור לארץ בעוד כשנתיים וחצי.
בעבר המשותף היה בעיקר טיולים, יציאות וחברים אבל זה היה מזמן מהחתונה הדברים הלכו ופחתו ומאז הילדים היא כל כולה בשבילם, ואין לי בעיה עם זה אך כל מה שבנינו אין לנו שום דבר משותף.. לא מצליחים למצוא גם... אני סובב אותי ספורט ומוזיקה וכל מה שאני אוהב ורוצה לעשות היא שונאת ואני מוצא את עצמי מנסה למצוא זמן לעשות את זה לבד.. שאין לי בעיה עם זה, הבעיה היא שהיא לא אוהבת שאני עושה את זה.. (עוד פעם אופניים? מה אתה הולך לשחק כדורסל? וכו')..
נגעת בתקשורת פתוחה, נושא חשוב בפני עצמו שלצערי גם אני לא מצליח לפתח כי כל הזמן שאנחנו מדברים זה מריבה קשה מאוד לקיים איתה שיחה ולהגיד מה מפריע בלי שזה יתפתח למריבה כי מבחינתה זה רק תלונות כל הזמן (פעם בכמה חודשים, כל הזמן...) מה שאני מנסה לעשות זה שאנחנו יושבים במסעדה ובאווירה טובה אני זורק לה כבדרך אגב.. לרוב זה עובד.. שאני אומר לה, לא שיוצא מזה משהו.
נחזור למשקל, ירדתי מלהעיר לה על זה מזמן כי כמו שאמרת לא רוצה לפתח אנטי מקווה שיהיה בסדר בהמשך... אין ספורט שהיא אוהבת. נקודה. אחרי כל אימון זה בכיות יומיים כמה זה היה קשה מנסה לעודד אותה כמה שאפשר...
 
טלי צרקינסקי  
17:27 29.03.16
תמיד כדאי לשוחח על דברים כאשר שניכם נינוחים (כמו שציינת במסעדה או בכל מקום או עיתוי ששניכם יכולים להקשיב (יש הבדל בין לשמוע שתמיד אפשר לבין הקשבה אקטיבית שבאמת מאפשרת את התקשורת שחשובה).

אתה מעלה תסכול שאין לכם משהו משותף.

זה בסדר שיש לך תחביב שהיא לא מתחברת אליו ושלה יהיה תחביב משלה.

התחושה עולה באמת של המרחב של הביחד.

את המקום הזה חשוב מאד לדבר. חשוב, לצד הדאגה כמובן לילדים ולצרכים שלהם, לשמר את הזוגיות שלכם.

חשוב שתדברו על דברים אפשריים עשות ביחד.

גם עיסוק יתר במשהו יכול לגזול זמן מהזוגיות (בכל דבר).

תקשורת זה משהו שניתן לתרגל ובמידת האפשר ניתן להיעזר גם באיש מקצוע.

אני לא יודעת באיזו מדינה אתם גרים מבחינת השפה והאפשרויות לטיפול, אך זו גם אופציה שיכולה לעזור לכם לשדרג את הקשר ולעבוד על מקומות שאתם מרגישים שהתקשורת תקועה יותר.

זוגות רבים נעזרים במהלך מעגל החיים בסדנאות/איש מקצוע זוגי וכו'..

בברכה,

+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  223  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
מיניות   גירושין   רומנטיקה   בגידות   אינטימיות   נישואים   משבר זוגיות   פחד מזוגיות   זוגיות במשבר
RSS RSS פורום יחסים, זוגיות ונישואין