בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים משפחה, הורות, זוגיות»פורום יחסים, זוגיות ונישואין
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום יחסים, זוגיות ונישואין

פורום יחסים, זוגיות ונישואין יעזור לכם לתקשר ולהחזיר את הזוגיות הביתה. פורום יחסים, זוגיות ונישואין ב: סקס, זוגיות, פחד מזוגיות, זוגיות במשבר, מיניות, גירושים, משפחה, הורות, זוגיות, אהבה, רומנטיקה, בגידות, נישואים, אינטימיות ועוד
מנהלי פורום יחסים, זוגיות ונישואין:
טלי צרקינסקי
לפרטים נוספים
עדי בדיחי
לפרטים נוספים
היי
אני זקוקה לעזרה ואשמח לתשובות
בעלי ואני נשואים שנה עם תינוק מתוק בן חודש
בעלי עצמאי שבונה את עצמו ואת העסק שלו ומתמודד עם קשיים מדי יום, הוא עובד קשה מאוד כדי שהעסק שלו יצליח ושיהיה לנו כסף
לפני מספר ימים, בערב, הוא יצא לפגישה וחזר כעבור שעה וחצי
בעודו מחבק את התינוק והולך איתו בבית כדי להרגיעו שמעתי אותו ממלמל " לא עשיתי כלום"....
מיד שאלתי מה פשר המילים האלה והוא ענה שסתם מחשבות רצות לו בראש
הנחתי לזה אך מיד מלמל שוב "עשיתי טעות"...
פה כבר נלחצתי וביקשתי תשובות ושיגיד לי איזה טעות עשה
הוא אמר שזה קשור לעבודה, שאני אפסיק עם החוסר ביטחון שלי, שיש לו הרבה קשיים והרבה דברים עוברים עליו ביום יום, שהוא לא מספר לי הכל ולא רוצה להטריד אותי בהכל ושלא אכנס לזה או אתערב.

אני עדיין לא מסופקת
המלמולים האלה לא נראים לי
עשה טעות ? "לא עשיתי כלום"?
זה יותר נשמע לי כמו משהו שלא קשור לעבודה...

מה אני צריכה לעשות אני רועדת מפחד ?
שלום
אשמח לעזרה ואפילו אם תגידו לי שזה שטויות ושאני מגזימה אקבל את זה בהבנה
אז ככה:
בעלי ואני נשואים שנה וחצי ויש לנו תינוק מקסים בן חודשיים
זכיתי בבעל מקסים ומפנק שקם בלילה לתינוק, מאכיל ומחתל, נותן לי לישון בבקרים ויושב עם הילד בסלון, עובד קשה ואף פעם לא מתלונן
יש לנו כל מה שאנחנו צריכים, הוא דואג שתמיד אהיה מסופקת ומאושרת ושלא יחסר לי מאום.
לפני מספר ימים הייתה לו יומולדת ואני בישלתי לו ארוחה ענקית וקניתי לו מתנה, אני משתדלת לעשות הכל כדי שיהיה לו טוב, להיות אישה טובה ושיהיה מאושר ושמח בבית.
יש 2 בעיות שמטרידות אותי
הוא לא כופה עלי יחסי מין ויודע מהו מצבי אחרי הלידה, כל הזמן שאני אומרת לו שאני לא מרגישה יפה הוא אומר לי שזה טבעי להרגיש ככה אחרי לידה, הוא מבין אותי לחלוטין ולא דורש ממני להיות מטופחת הבעיה היא שהוא גם לא יוזם פעיל של יחסי מין
ברוב המקרים אני זו שמתקרבת אליו פיזית ויוזמת
אם בא לו הוא פשוט מבקש שאבוא לשבת לידו או לשכב לצידו אבל הוא לא יוזם ומחכה שאני אעשה את זה
דבר שני שמטריד את מנוחתי זה שכשהוא צופה בטלוויזיה בקטע מיני מתחילה לו זקפה קטנה, למדתי להשלים עם זה כי הבנתי שככה זה גברים ושהם נדלקים מדברים כאלה אבל הבעיה מתחילה כאשר הוא רואה בחורה בביקיני בטלוויזיה ואז אני רואה בזוית של העין שמתחילה לו זקפה.
הדבר קורה בעיקר כשאנחנו צופים בתכנית הישרדות ויש שם מתמודדת אחת ספציפית שכל פעם שהיא מופיעה על המסך עם הביקיני אני רואה שבעלי מתחיל לעמוד והוא דואג להסתיר את זה בכל מיני אמצעים כדי שלא אראה (שם שמיכה, רגל על רגל וכו )
חשוב לציין שלא תמיד זה קורה, פעם אחת היא הופיעה על המסך ולא בה לו כלום אבל מבחינת אחוזים זה קורה לו 85 אחוז מהזמן
זה מאוד מעליב ואני כמובן לא יכולה לומר לו על זה שום דבר
אני נאבקת בתחושות שלי וזה מחליש אותי לדעת שמישהי, מתכנית ריאליטי גורמת כזה דבר לבעלי (כמובן שגם אני גורמת לו כל הזמן אפילו רק בחיבוק אבל זה בסדר כי אני אשתו )
האם אני מגזימה וזה טבעי?
האם תגובה כזו שלו אומרת שהוא מעוניין בה?
שהיא יותר סקסית ממני?

אשמח לדעתכן מנהלות הפורום ואפילו לדעתו של בני
תודה רבה.
 
עדי בדיחי  
17:35 09.02.16
הי הילה,

תודה ששיתפת.

נשמע קודם כל שיש לך בעל תומך, אוהב, אכפתי, מעניק- כל אלו לא מובנים מאליהם. נשמע שיש לכם תקשורת טובה, ואפשר אף לחדד אותה ולשכלל אותה.

לגבי יוזמה ליחסים אינטימיים- האם תמיד היה כזה..? לפי הבנתי, הוא טיפוס פחות יוזם. יהיו כאלה שישר יזמו וינסו בעוד יהיו כאלה שפחות. הדבר לא מוריד מגבריותם. יחד עם זאת, כדאי יהיה לבקש ממנו כן לנסות ליזום, כחלק מההדדיות בקשר ושלא תחושי היוזמת היחידה. אם תגיעי אליו מתוך מקום של הבנה, ובקשה נעימה- אין לי ספק שהוא יעשה מאמץ. אני לרגע לא חושבת שמדובר בחוסר יוזמה כי הוא לא נמשך אלייך, לאור כך שאת מתארת שביחסים אינטימיים ביניכם את כן רואה כי הוא נמשך אלייך.

לגבי טלויזיה והתכנים בה- אני חושבת שאם אנחנו הנשים, היינו נולדות עם אותו מנגנון "גברי" שפועל כאשר מוצבת לפנינו דמות גבר ערום- היינו כנראה פועלות בדיוק אותו דבר. לגבר אין שליטה על מה שקורה בגוף שלו, ביולוגית, פזיולוגית, כאשר הוא רואה מול עיניו את מה שאת מתארת. בתוכניות האלו יש תכנים מאוד מיניים וסקסיסטיים. נכון יהיה לומר שלא רק בתוכנית שציינת אלא בהרבה מאוד תוכניות, פרסומות, גם ללא קשר לתוכן עצמו. כלומר, הרי לך תוכנית ריאליטי, ששמה אנשים על אי בודד, רובם ככולם ערומים כמעט לחלוטין- ואנחנו כצופים פועלים מול זה באופן מאוד טבעי. אם זה נכון לצפות או לא- איש איש בצלחתו.. אני משוכנעת שלרוב הגברים קורה מה שלבעלך קורה. בתקופה שהאשה אחרי לידה וזה חסר יותר- זה גם יקרה יותר. השאלה היא איך את יכולה "להחליף" אותך באותן דמויות. כלומר להכניס לזוגיות אירועים אינטימיים איתך, ופחות מול הטלויזיה. ולו רק כדי שתחושי טוב יותר.

יש משמעות רבה לאיך שאת חשה עם עצמך. ידוע כי נשים אחרי לידה מתקשות להשלים עם השינויים הרבים שגופן עובר, וזה באמת לאט לאט מעובד יותר ובסוף יש הצלחה גם בלחזור לגיזרה שהן חשות איתה יותר טוב. בוודאי גם לך זה לא "נכון" לבצע השוואות מול נשים ודוגמניות בביקיני, כשאת אחרי לידה, ובכלל- ההשוואה הזאת לא בריאה ולא נכונה.

מילה נוספת לגבי פנטזיות- לכולנו יש כאלה. כשרואים אשה מאוד יפה, גבר נאה, סביר ולגיטימי שהדבר הראשון שיעלה, גם בראשו של הגבר "איזה יפה, אטרקטיבית" וכו'. זה נשאר בפנטזיה, בדחפים שלכל יצור מיני יש (כולנו יצורים מיניים). השאלה היא האם זה פוגע בקשר, או לא. השאלה היא האם את כאשה יכולה להכיל את העובדה שבעלך "בריא", ויחד עם זאת לעשות מעשים שיביאו אותו לחשוב בכיוון כזה- אבל עלייך. אשה בהחלט יכולה להביא את בעלה לחשוב עליה כך- ולכל אשה הדרך שלה...

לסיכום, אני מקוה שקיבלת קצת כיוון לגבי איך לגשת לזה. הנקודה היא שלמרות ההורות שדחקה את הזוגיות לפינה, יש כאן זוגיות. תכנים שרואים בטלויזיה, בשלטים ובפרסומות- לרובנו אין שליטה עליהם - אבל יש בהחלט שליטה על איך הקשר שלכם, האינטימי, יראה. בשיחה טובה ופתוחה את גם תוכלי להביא לשינוי שאת רוצה בו.
 
הילה
22:27 09.02.16
היי עדי
ראשית, ברצוני לומר תודה על תגובתך השפויה והרציונאלית
אכן יש לי בעל מפרגן ותומך ואני בהחלט יכולה לומר שזכיתי

לגבי היוזמה ביחסים האינטימיים - ניסיתי מספר פעמים לשוחח איתו על זה ללא הצלחה. אני מודה שהשיחות לא היו הכי נעימות, בעיקר באתי ב"תלונה" שהוא לא יוזם, הנושא נטחן ומיצה את עצמו ואם אעלה זאת שוב אהיה פתטית ואובססיבית
לכן, אני מנסה ליזום בעצמי או לחלופין לנצל רגעים בהם הוא ממש מתקרב אלי ונוגע כדי לקחת את זה צעד קדימה, אני מודה שהייתי רוצה שזה יהיה אחרת ושתהיה יוזמה מלאה ממנו...

לגבי התכנים והדמויות בטלוויזיה - אם מדובר בסצנה מינית אני הכי מבינה אם תהיה לו זקפה אך בעצם את אומרת שזה תקין שתהיה לו גם כשמדובר במבט בלבד על בחורה עם ביקיני ?
האם באמת זה קורה לכל הגברים ?
האם באמת לדעתך זה תקין ונורמלי ?
האם אני לא צריכה להיפגע כשאני יושבת לידו וזה קורה ואולי בראש שלו עוברת המחשבה " איזה אטרקטיבית הבחורה הזו"?
 
עדי בדיחי  
20:36 10.02.16
הי הילה,

כאשר את מגיעה בתלונה אל בעלך, רוב הסיכויים שהוא יפתח עור של פיל- יתגונן או ישנה נושא, ולא ישתף פעולה. הרי יחסים אינטימיים חייבים להגיע מתוך מקום של הדדיות ורצון הדדי לאותה חוויה משותפת באותו הרגע. שני הצדדים צריכים לרצות, אחד מהם בד"כ יותר יוזם (וזה גם משתנה), והחוויות האלו המשותפות הן עדינות מאוד ודורשות "חיבור" נכון וטיימינג נכון.

ולכן, כאשר צד אחד מגיע בתלונות, בהאשמות "אתה לא בסדר", הצד השני פשוט לא מסוגל לשתף פעולה עם זה. זאת ברירת המחדל שלנו- להתגונן כאשר מתקיפים אותנו.לכן אני מציעה לחכות תקופה כדי שלא תחושי שאת אובססיבית כל כך, בתקופת הביניים הזאת אפשר לעבוד על הזוגיות בהיבטים אחרים- אם זה לבלות יחד, לעשות דברים שאתם אוהבים שההורות אולי דחקה לפינה ועכשיו כן אפשרי, ארוחות משותפות, סרט/ הצגה וכו'. דרך טובה לנהל שיחה מיטיבה ונעימה עם הבעל היא להכין ארוחה טובה שהוא אוהב, לאכול יחד ולסיים באותה שיחה. כלומר כאשר הוא רגוע, שבע, מעריך את מה שאת עושה למענו ומשקיעה כ"כ, הוא גם מתפנה יותר רגשית לשמוע את השיחה ולהפנים.

אז אולי הוא לא יהפוך ל"יוזם העשור", אבל יתכן והוא יפנים את הצורך שלך. חשוב לפשט לו את הסיפור- לא "אני רוצה שתיזום", אלא "יש לי צורך להרגיש נאהבת/ נחשקת וזה משהו שאתה יכול לעזור לי בו הרבה. אני אוהבת כשאתה...." (לפרט מה בדיוק את אוהבת). הוא לא אמור לדעת לבד מה מתחשק לך ומתי.

לגבי סצנות מיניות- מאוד תקין ומאוד נורמלי. להגיד לך שזה דבר "רצוי"- לא יודעת, כל זוג וגבולותיו שלו. אבל משוכנעת לגמרי שרוב הגברים (רוב קובע ומוחלט) יגיבו כך. המנגנון הביולוגי של הגבר מאוד שונה משל האשה- ממליצה לך לקרוא על כך קצת ברשת. איך המנגנון הגברי פועל.

לחלוטין לא צריך להרגיש "נחותה" כשבעלך חושב כך על מישהי אחרת. אבל כן צריך לשתף אותו, שחלק מהצורך שלך לחוש "שווה", "אטרקטיבית" - הוא צריך להגיד את זה, ליזום את זה. כלומר הסיפור עם הטלויזיה הוא לגמרי הסיפור עם היוזמה. לשניהם המכנה המשותף הברור שאת, כמו כל אשה, רוצה להרגיש נאהבת על ידי בן זוגה. שבשבילו- את הכי יפה שיש. אם תשאלי אותו מה את בשבילו- אני בטוחה שזה מה שהוא יספר לך. אבל אנחנו צריכות לשמוע את זה, וזה חלק מהמנגנון שלנו הפעם..

ולכן, אולי במקום השעה הזאת מול הטלויזיה ומול תכנים שעבורך הם מביאים סטרס- אפשר להכין ארוחה טובה, לשבת יחד, לדבר, לספר לו את אשר על ליבך כמו אל חבר טוב, מבלי לבוא בתלונות. אלא פשוט להגיד לו עד כמה את זקוקה לאהבתו- גם במילים וגם במעשים. הוא יבין מכך מסר פשוט- עד כמה הוא משמעותי לך, ולא עד כמה את לא מרוצה. עינין של סמנטיקה ומילים- זה אפשרי.

בהצלחה רבה,
היי עדי,
שוב תודה על המענה
אני קוראת בשקיקה את מה שאת כותבת וזה מאוד מרגיע לדעת שההתנהגות הזו היא נורמטיבית ומאפיינת גברים רבים
אני בהחלט אקרא איך פועל המנגנון הגברי, עכשיו יותר מתמיד זה רלוונטי
ברצוני לדעת האם אני חייבת לדבר איתו על זה בהקדם או שאני יכולה להמתין עם זה, הכוונה,אם אתן ל"חוסר היוזמה" שלו להמשיך נגיד עוד מספר חודשים האם אני עושה נזק וגורמת לזה להיות משהו שלא ישתנה אצלו כי אני נותנת לזה לגיטימציה להמשיך הרבה זמן?

לגבי ההרגשה שלי והפרגון שלו - בעלי מחבק ומנשק אותי כל הזמן, קורא לי " יפה שלי" אבל כמובן שלא אומר לי מיוזמתו שאני הכי יפה, הכי סקסית וכו'
אם אני רוצה לדעת - אני שואלת ואז הוא עונה שברור שכן
יכול להיות שזה חוסר ביטחון שלי עם עצמי שאני מרגישה כל הזמן שהוא צריך לאשר את אהבתו ומשיכתו אלי?

כשאני חושבת על זה בעלי הוא סוג של "יוזם סביל" הכוונה היא שהוא לא " יוזם פעיל"
הוא לא בא ואומר "אני רוצה סקס" או לא ניגש ישירות לעניין מבחינת מגע אלא יכול לחבק אותי, לנשק, לגעת ברמיזות ולחכות שאעשה צעד לכיוון יחסים אינטימיים
האם זה תקין וזה בסדר ואני יכולה להסתפק בזה?

האם ההתנהגות הזו יכולה לגרום לי להרגיש לא מושכת בעיניו ואם זה יפתר אז ממש לא יפריע לי אם יהיו בחורות עם ביקיני על המסך?

אודה לתשובותייך ושוב תודה רבה על ההתייחסות
:-)
שלום אני בת 30, רווקה ויש לי בעיית התמודדות קשה כשזה נוגע לפרידות.
כרגע, אני פרודה ממישהו שהייתי איתו שנה וחצי. למען האמת- שנה וחצי שמלווה בהרבה ריבים והיו גם לא מעט ניתוקים ופרידות.
הוא לא היה איתי הכי רציני, לא הרגשתי שהוא בן זוגי כ"כ.
תמיד הרגשתי עדיפות שנייה ולאט לאט הוא התחיל גם להיעלם מהחיים שלי והבנתי שהוא כבר לא רוצה כנראה.
ושוב- אני לבד, בלעדיו ואני לא מצליחה להכיל את זה, לא מצליחה להבין את זה, לא מצליחה להחדיר לי לראש שהוא לא שווה אותי ומי שלא רוצה אותי- אין לי מה לחפש אותו ולהתקשר אליו ולהציע לו להיפגש.
אז אולי באותו הרגע אני מבינה את זה שאסור לי לעשות כלום ואני לא עושה, ואז לאחר יומיים/שלושה אני נשברת. למה אני לא מצליחה לשחרר? למה אני באמת לא מצליחה להגיד לעצמי: דיי תפסיקי פשוט תעזבי אותו.
והוא כ"כ יודע שאני תמיד בסוף אשבר ואדבר איתו. הרי זה מה שקרה עד עכשיו, שאני יזמתי הודעה או טלפון- תמיד. אז בטח הוא אומר לעצמו את זה שוב שזה רק עניין של זמן עד שאני אצור קשר ואני לא רוצה לעושת זאת, אבל אחרי כמה ימים אני שבורה ובוכה וזה גומר אותי ממש ואני צצה.
יש משפט שכל פעם צץ בראשי: "כשגבר רוצה הוא עושה, ואם הוא אוהב הוא יהיה שם ולא יעלם ויברח". אז אני עושה 1+1 וחושבת, ואומרת לעצמי שהוא פשוט לא אוהב אותי ומה באמת אני עושה שם במקום הזה שמגיע לי הרבה יותר כי שגבר אוהב, זה פשוט מסתדר וזורם והוא אכן מראה עניין ולא נעלם כל שני וחמישי.

אני מודעת למצב הרע הזה שאני נמצאת בו עכשיו אבל לצערי הרב, אני לא מצליחה לעשות את השינוי. מה עושים במצב שכזה? אולי אני פשוט צריכה להעלים את הטלפון הנייד שלי וכך בכוח לנסות? אני כבר אובדת עצות.
אומרים לי: תני לו לחפש אותך, תני לו להתקשר, תני לו לרצות, תני לו לרדוף, שבשום פנים ואופן לא לעשות את הצעד הזה שאת מתחילה בו, אבל אני מרגשיה שאם לא אעשה משהו זה ייגמר לנצח. שאולי אנסה שוב לראות אם הוא רוצה ובעניין שלי. וכמובן אני ככ רוצה שזה יבוא ממנו אבל זה לא בא, אולי אני לא מחכה מספיק? אבל כמה לעזאזל עוד אחכה? שבועיים עברו וכלום. ואף פעם זה לא בא ממנו ותמיד שזה בא ממני וניסיתי פעם 1 הוא לא ענה, ואולי ענה לפעם השניה או השלישית שניסיתי.. ואני אומרת שאם הוא לא היה רוצה הוא היה ממשיך בנתק ולא נענה לי. אז למה אתה נענה לי אם אתה לא רוצה? זה אומר שאתה בעצם כן רוצה? אבל כשאתה רוצה וחוזר אתה שוב נעלם פתאום ככה מהחיים שלי כאילו כלום ולא מתקשר. אז כאילו מה? תמיד זה תלוי בי? שאם אני אצוץ אז אם הוא ירצה הוא יענה ואם לא אצוץ אז פה זה ייגמר?? מן אגו? כבוד? מה? ואני בכלל חושבת על זה שאם לא אצור קשר אף פעם, אז זהו? זה סופו של הקשר?

אשמח לעצה. תודה
 
עדי בדיחי  
17:47 09.02.16
שלום לך מורן,

תודה על השיתוף שלך. אני מבינה שאת במצוקה קבועה סביב העינין של הפרידה. האם בכל הקשרים היו לך פרידות מסוג זה? האם היו לך קשרים מיטיבים- כאלו שהיו תקופה ארוכה ללא און ואוף?

נשמע לי שאת לוקחת על הקשר הזה הרבה מאוד אחריות. את רוצה לחוש בשליטה ולפיכך גם עושה פעולות שיביאו לך את השליטה לתוף הזוגיות. בזוגיות, כשמה כן היא- יש זוג. כאן, כך נראה לי, הזוגיות סובבת יותר סביב עצמך- כלומר את המוקד שמשגר פקודות לקשר, מבלי שבאמת יש שם "קשר", לפחות קשר מיטיב. יש כאן קשר שאת תמיד זו שמצילה אותו, הצד השני יודע זאת, את יודעת זאת, וזהו דפוס חוזר בלופ שקשה לצאת ממנו. כאילו את אומרת לעצמך, הרי אם הוא עונה פעם שניה או שלישית סימן שיש חיות לקשר, עשינו החייאה שהצליחה בפעם השלישית- וחוזר חלילה עד האירוע הקריטי הבא. כלומר גם כשאת עושה מעשה, וזה עובד, זה לא עובד להרבה זמן.

לגבי למה הוא חוזר אם הוא לא רוצה- לא חסרים גברים או נשים שלא יודעים מה הם רוצים בקשר, ומעצמם בתוך קשר. מלבד זאת יתכן והחיזור הגורלי שלך מאוד נועם לו והוא לא עושה שיקולים רציניים של בחור רציני (כי הוא לא כזה, ראינו זאת בקשר עצמו) אלא שיקולי נוחות או אגו- כל עוד יש לו אפשרות גם יש לו לגיטימציה..

אז דעתי והמלצתי היא לחלוטין לחתוך. עד כמה שזה קשה, כדאי להתנתק מהדפוס הזה. אם יש קושי, אם את חשה שאת לא מצליחה- אפשר בהחלט לפנות לאיש מקצוע למספר שיחות להתמודד עם זה יחד. בעיקר אם זה משהו שאת מכירה מעצמך מקשרים אחרים.
שלום, ראשית- תודה רבה על הקריאה והמענה.
האמת שכל הקשרים שהיו לי עד כה היו כאלה(מהבחינה שאני לוקחת קשה ויוצרת קשר) אני זוכרת איך תמיד בקשרים שלא צלחו, או שבן הזוג לא רצה להמשיך או ריבים כלשהם שקרו, נורא היה קשה לי להתמודד עם זה ואפילו הגעתי למצב שהייתי מבקשת מבן זוגי שיחסום אותי בהודעות ובשיחות. אני יודעת שזה נשמע גרוע כי אני מורידה מעצמי אבל זאת הדרך שלי להתמודדות הקשה ובמקרה שאני נשברת אני יודעת שאין לי למעשה דרך ליצור קשר היות ואני חסומה בכל מקום, כבר לא אכפת לי איך שאני נראת- טוב או רע. ואם זה נגמר אז אני אעשה הכל על מנת לצאת מזה - למחוק כל דבר שקשור שלא יהיה לי גישה חלילה לפתח אשליה ולשלוח הודעה שאולי נחזור. להגיד שאני מצליחה?:/
היו לי גם קשרים ארוכים שהיו יותר רציניים מהקשר הנוכחי כעת והראו לי רצינות והיו שם בשבילי, שלא צלחו. תראי אני יודעת שכל פרידה היא קשה רק שאצלי היא אולי ברמה הקיצונית. אולי אני מתנהגת ככה כי אני פוחדת מחרדת נטישה וכמהה כ"כ בגילי לבן זוג? ועוד משהו- אולי זה גם בגלל שאין לי כמעט חברים/ות ביום יום ואני לא יוצאת מהבית חוץ מעבודה ולפעמים ספורט קצת? אני טיפוס מופנם שגרה עדיין עם ההורים, אני מאוד מנסה לעבוד על זה, ואני חושבת שאיש מקצוע לא יכול לעזור לי כי זה אולי אופי שלא ניתן לשנותו. וגם את מעגל החברים בגיל כזה כבר אי אפשר להגדיל לדעתי. כי חברים מגיעים מביה"ס. מה שלי לא היו. תודה
שלום שוב מורן ותודה על החידוד,

בגלל שאת מתארת שזה קורה לך בעוד קשרים וזה לא משהו נקודתי דווקא לקשר הזה, אני ממליצה כן לנסות להתבונן בדפוס הזה מהצד ולזהות מה הטריגר לבצע כזה דפוס. הרי ידוע לך, בשכל, כי זה לא נכון ולא "מכבודך" להתנהל כך, בוודאי שזה מוריד מערכך בעיני הצד השני שאם אפילו היסס וחשב לחזור אלייך- הרי שצעד כזה מרחיק אותו לעד. כלומר את בוודאי יודעת שצעד כזה, למשל "תחסום אותי משיחות", הוא צעד שמבהיר לצד השני, ולעצמך, שאינך מסוגלת לשלוט בדחף - ואת זקוקה למחסום חיצוני.

אין ספק שיש סיבה להתנהלות כזו, שמפריעה לך ומעכבת אותך. בפורום כנראה לא ו\נוכל לזהות מה גורם לנו להתנהג כך או אחרת באופן עיקש, וחוזר- ולכן יש מקום לטיפול. את מספרת שאין לך גם חברים, מה שיכול להעיד על קושי מסוים בהתחברות, כמו גם הקושי בפרידה. עם בני זוג הדבר מעט שונה, אך אולי יש הסברים גם לכך. קשה לי להסכים שאם לא היו לך חברים בשנים מוקדמות יותר, לא יהיו לך חברים בכלל. זוהי אמונה שגויה לחלוטין שאין לה בסיס. אני מכירה הרבה מאוד אנשים שאת חבריהם האמיתיים והנאמנים הם רכשו דווקא בלימודים, בצבא, בעבודה או דרך חבר אחר- וזאת בבגרותם.

אני ממליצה על טיפול, כיוון שאת מתארת התנהגות שלך היא מפריעה עוד לפני שהיא מפריעה לאחר. את מזהה אצלך התנהגות שאת רוצה ומעוניינת לשנות אותה. אם נצליח להבין מה עומד מאחוריה, ולמה הדפוס הזה בא ומתפרץ כל פעם- נצליח גם לשנות אותה. מטפל טוב, שאיתו יהיה לך חיבור נכון, ידע לסייע לך למצוא את המסלול הזה. לא כדאי לפסול מראש טיפול, שכן אנשי מקצוע טובים- הם בדיוק אלו המוכשרים (מבחינת הכשרות) לכך וטיפלו במקרים דומים מורכבים אחרים. בוודאי שמפחיד לפנות לטיפול, ואנשים לפעמים צריכים זמן רב עד שהם חשים בשלים לפנות- אבל אני כן חושבת שבמקרה הזה זה חשוב במידה רבה, א- בגלל שזה מפריע לך , ב- בגלל שזה מעכב אותך לא רק במציאת חבר כשותף ובן זוג לחיים, אלא יש כאן גם אלמנט של קושי ביצירת קשרים. כלומר משהו סביב קשר, התקשרות, חיברות, ופרידה- כל מה שבעצם יש בכל מערכת יחסים - מורכב לך מדי, את קוראת לכך "קיצוני", אני פשוט חושבת שזה מורכב ויש כאן על מה לעבוד. טיפול מבחינה זו יהווה לך מתנה של ממש.
 
איילה
09:38 31.01.16
שלום רב.
אני בת 42 (גרושה עם ילדה) בן זוגי בן 37 רווק.
זוגיות של 5 שנים (ללא מגורים משותפים) שמאז חודש אוגוסט האחרון יודעת עליות ומורדות (בעיקר ירידות).
"בן זוגי" לאחרונה החל להתנהג מוזר ומכאן התחילו ריבים שגרמו לו להעלם.
שולחת לו מלא הודעות מנסה להתקשר והוא לא עונה (דפוס התנהגות שחוזר על עצמו).
מידי פעם שולח לי הודעה "לא נפרדנו, כשארגע נדבר".
ואני לא מרפה מחוסר הבנה וכאב רגשי, בוכה ומתייפחת.
אני לא מבינה איך אפשר פתאום להפסיק לאהוב או לא להתייחס לאדם שחלק איתך 5 שנים.
וגם אם נגמר אז למה לא בשיחה חמה.
אפשר בבקשה לקבל כאן עצות משכילות כי אני ממקום של הרבה רגש לא יודעת כבר איך להתנהג. תודה.
 
עדי בדיחי  
15:50 31.01.16
שלום איילה,

יהיה קשה לנחש מה קרה או מה עובר עליו, גם לא סיפקת הרבה פרטים אודות הקשר, טיבו במהלך השנים, משברים חוזרים - אם יש כאלה, מה קרה מאוגוסט או לפני, שכך הקשר נהיה פחות יציב? אם במהלך חמש שנים הכל היה "בסדר", מה קרה פתאום? את יכולה להצביע על אירוע או משבר שקדם להתנהגות שלו, או שההתנהגות הזאת מוכרת לך מתקופות אחרות של הקשר?

בוודאי קורה משהו ובוודאי זה מצביע על משהו, אך צריך להיכנס יותר לעומק כדי להבין מה זה בדיוק. יתכן ודווקא אם תרגיעי, תתרחקי, תתנתקי- הוא יחפש את הקשר מחדש וירצה לספר מה קרה. אני בכל אופן ממליצה לא לקבל התנהגות מפתיעה, חסרת התראות, "נוטשת ללא סיבה" (אם אכן זה המצב) שכזאת- ללא הסבר מה בדיוק קרה. אנשים יכולים להיות הפכפכים, אבל כשיש זוגיות קיימת גם מחויבות לצד השני.

בברכת הצלחה,
 
אנונימית
16:37 29.01.16
היי,

אני ממש לקראת לידה. הולכת לעבור ניתוח קיסרי בשבוע הקרוב מחוסר ברירה. כרגע בבית עם פעוט בן כשנתיים שהולך לפעוטון. בעלי עצמאי - עובד מהבית, ובאה לעזור לו בבית מישהי באדמיניסטרציה פעם - פעמיים בשבוע. היא מאוד נחמדה ואין לי שום בעיה איתה, אבל כשאני בבית הנוכחות שלה קצת גורמת לי להרגיש פחות חופשיה. אז ביקשתי מבעלי שתפסיק להגיע לפחות בחודש וחצי הראשונים לאחר הניתוח כשאצטרך את השקט להחלמה הפיזית והנפשית שלי, את הפרטיות שלי לקשר עם התינוק החדש. התגובה שלו לזה הייתה מאוד קשה כי אין לו דרך אחרת לפרנס ושהוא לא יכול להשכיר משרד הוא מאוד כעס בכלל שהעליתי את הנושא, יצא מהבית ואמר שלא יודע אם יחזור היום.

מה לעשות?

תודה
 
טלי צרקינסקי  
08:53 30.01.16
אנונימית שלום,

אני מניחה שמפריעים לך כל מיני דברים שלא צצו מהיום באשר לקשר שנוצר עם האישה סביב העסק שלו.

לא ברור לי מה הרקע, האם יש על מה לחשוש, איך האישה מהווה הפרעה,

אני חושבת שאת שואלת כרגע שאלה יותר ממוקדת סביב הלידה.

את במצב של מתח וחשוב עד כמה שניתן, כרגע לא להתעסק עם הנושא הזה ולהיות עסוקה עם עצמך, בריאות העובר ולחשוב על הלידה המתקרבת ולדאוג שיהיו לך התנאים הנוחים ולהחליט שאפשר להתמודד עם דברים אח"כ, כרגע יש סדר עדיפויות.

המלצתי לך היא ראשית לעבור את הלידה בקיסרי בקלות, בהצלחה, תנוחי, את צריכה להתאושש. אמרת לבעלך למה את זקוקה, אם את זקוקה לעזרה מעוד בני משפחה, טוב להיעזר אם אפשר.

בשלב מאוחר יותר יהיה מקום לבחון מה בנוכחות שלה מציקה לך - זה יכול להיות כל מיני דברים ושווה לבחון אותם. אל תציקי לעצמך עכשיו. גם שמרי את הקשר עם בעלך, מאמינה שיש לחץ עליו גם במיוחד כשעומד להגיע לעולם ילד/ה נוסף, להתפרנס אך לא רק, ילד חדש במשפחה זה גם שינוי ולחץ רגשי (גם שינויים חיוביים הם לחץ).

מאחלת לך המון בהצלחה ושיהיה בשעה טובה,

 
דנה
18:50 24.01.16
שלום,
אני בקשר עם מישהו שקטן ממני בשנה, אני בת 29.
אנחנו ביחד שנה עם כמה פרידות באמצע.
לפני כחודשיים חזרנו שוב לקשר ושוב זה נגמר לפני 4 ימים. ולמה?
יש לו קטעים מוזרים שהוא יכול להיות הבנאדם הכי קרוב אלי, מתקשר בלי סוף ויש רגעים שבהם הוא פתאום נעלם, לא מתקשר ואלו דברים שאינם מובנים לי.
למעשה, תדירות הפגישות שלנו הוא לא היה כזה גדול.
לא היינו נפגשים הרבה לאחרונה היות והוא עובד המון כפולות בעבודתו ואני דיי מבינה את המצב אך מעולם לא באתי בטענות, רק שלאחרונה הוא היה מתקשר המון- כמה פעמים ביום ופתאום יומיים בערך שהוא התחיל להיעלם, לא להתקשר ואף לא עונה כשמתקשרים.
פניתי אליו בהודעה של "אני מבינה שאתה ברוגז". הוא קרא את ההודעה ולא הגיב. התקשרתי והוא אינו ענה. למחרת, פניתי אליו בבוקר ושאלתי מה פשר העניין הזה, האם עשיתי משהו והינך כועס? הוא התחיל לכעוס עליי ואמר שהוא עובד, שמשגעים אותו בעבודה ושאני יודעת את זה כמה שמשגעים אותו, שאני בעצמי שומעת את הכל כשהוא מתקשר אליי, והוא לא יכול ככה להתמודד איתי ככה, שהוא לא ברח לשום מקום ומה יש לי?!?! שהוא פה ושאני אף מציקה לו כל זה בטון כועס. מאוד נפגעתי הבנתי שאני מציקה לו כפי שאומר, ושאין טעם לרדוף אחרי גבר שטוען שאני מציקה לו?! לרוב הוא זה שמתקשר ואני מציקה כי מה? כי שאלתי מדוע אתה מרוחק ממני לאחרונה? הוא כעס ובסוף הוא אמר לי "ביי דנה". ניתקתי מבלי לומר לו ביי.
אני כמעט ולא הייתי מתקשרת אליו, ז"א הוא לרוב היה מתקשר וגם כשלא יצא להיפגש הרבה לאחרונה המשכנו לדבר בטלפון. אם נניח הוא היה מתקשר אליי 8 פעמים ביום? מתוכם אני 2, ז"א שהוא דיי יזם שיחות והכל, אבל פגישות פחות.
למרות שזה הציק לי שאין פגישות כ"כ.
בקיצור מה דעתכם על המצב? האם עליי ליצור עימו קשר לאחר שהוא טען שאני מציקה לו? הוא נעלם. אולי לתת לו עוד קצת זמן? תודה אשמח לעצה.
 
עדי בדיחי  
11:21 26.01.16
שלום לך,

יתכן והוא באמת מאוד עסוק, ולא ממש פנוי לקשר שאת רוצה. כלומר אולי את מחפשת קשר כרגע שתהיה בן יותר זמינות של בן הזוג, וזה לגמרי לגיטימי. אולי הוא לא יכול כ"כ לספק את זה.

אני מבינה שנפגעת מתגובתו, במצב כזה, אם באמת את מעוניינת בקשר עימו ולתת לזה עוד הזדמנות, אפשר לנסות ליצור קשר עוד כמה ימים (אחרי שירגיש בחסרון הקשר איתך), ולשאול אם מעוניין להיפגש ולדבר. לא לפתח שיחות בהתכתבות. אם מעוניין- הוא ימצא זמן למרות העומס. אם לא, הוא יתחמק, לא יענה ולא יתן תשובות מספיק טובות. במצב כזה הייתי מציעה להמשיך הלאה.
שלום שוב, יצרתי קשר אתמול בצהריים, אולי זה היה מוקדם מידי לפנות אתמול והייתי צריכה לחכות עוד כמה ימים, אך הוא לא הגיב לי, שאלתי רק מה קורה על מנת לראות אם יש אופציה לפתח שיחה, הוא התחמק כפי שאת ציינת.
נותר לי לעזוב את זה ולהמשיך הלאה. מקווה שאני אתאפס על עצמי ואעזוב את זה. כי זה קצת קשה.
תודה רבה.
 
עדי בדיחי  
11:48 26.01.16
הי דנה,

צר לי לשמוע. אבל הוא כנראה לא מעוניין. ה"חדשות הטובות" הן שהוא עשה את זה עכשיו ולא אח"כ, מה שמפנה לך זמן לעבד את הדברים ובאמת להמשיך הלאה. בקשר הבא יהיה כדאי לשים דגש על רמת הפניות לקשר, ועל הרצינות של הבחור. מגיע לך משהו יותר טוב.

בהצלחה,
שלום, אני ובעלי נשואים כמעט 10 שנים עם שלושה ילדים קטנים. תמיד בעלי כיבד אותי, אהב אותי והראה אהבה, והיה קבוע אחת לשבוע הולך למשחק יש לו מנוי ועוד פעם לפעמים נפגש עם חברים. בחצי שנה - 9 חודשים אחרונים אני משייכת זאת לרגע שהוא החל בעבודה חדשה, הוא כל הזמן רוצה רק להיפגש עם חברים שלו לבד, לצאת לבד, ללכת לשחק כדורגל, וכשאני באה אליו בטענות למה הוא לא נמצא אף פעם בבית, כלומר שזוגיות זו עבודה ושאם הוא עדיין אוהב אותי הוא היה צריך לרצות להיות איתי בבית ולבלות איתי אפילו אם זה אומר לבוא ולשבת לראות סתם טלוייזיה יחדיו, הוא לא מבין. הוא פתאום רוצה רק לבלות, שם קצוץ על מה שאני מרגישה, לא מבין בכלל מה לא בסדר לצאת ולהגיע כל יום הביתה אחרי השעה 22:00 שאני כבר במיטה בדרך להירדם, ואף כל הזמן מדבר על כך שהוא רוצה ללמוד פתאום, להתקדם, לעשות שעות נוספות ושאני כביכול עוצרת אותו. האם אני לא בסדר, אני לא מבינה מדוע אני צריכה להרגיש שאני צריכה לגרום לו להיות בבית איתי ולהרגיש מצפון כי הוא לא הולך לחברים שלו כל הזמן. וגם אני קשה לי להיות המון שעות לבד עם שלושת הילדים שלי שכן אני גם מתאמנת ולאחר יום שלם עם הילדים לא מסוגלת פיזית כבר לעשות ספורט אני תשושה.
איך אני מגיעה אליו, איך מסבירים לו שהוא לא בסדר, ושכעת אנו עם שלושה ילדים ושאם הוא רוצה להמשיך בזוגיות הוא צריך להילחם ולעשות מאמץ לשמור עליה ולטפח אותה, האם אני טועה?
מצטערת על האורך..
 
צ
20:37 24.01.16
ההתנהגות של בעלך יכולה להעיד על בגידה. אני לא אומרת שזה ככה עובדתית אבל זה עלול להיות ככה. את אומרת שהוא התחיל עבודה חדשה ופתאום הוא רוצה לילמוד ולהיתקדם וגם שהוא רוצה לצאת לבד עם חברים. יכול להיות שהוא רוצה לצאת לבד כי זה יתן לומהזדמנות להיות עם מאהבת שהוא פגש בעבודה ואולי היא גם השפיעה עליו לרצות לילמוד/להיתקדם. זה רק כיוון נחשבה שיכול להסביר את התנהגותו שהשתנתה.
 
עדי בדיחי  
11:47 26.01.16
הי מאיה,
קשה לי לשער מה הסיבה ל"בריחה" שלו מהבית. בוודאי יש כאן משהו שגורם לו לרצות לא להיות בבית. לא הייתי ממהרת להסיק שמדובר דווקא בבגידה.

יתכן והעבודה החדשה מאוד חושבה לו, והוא מאוד רוצה לפתח את עצמו? האם זאת עבודה שהיא מאוד משמעותית עבורו? האם בעבודה שלפניה היה לו קושי להתחבר/ לעבוד/ לפתח קשרים ואולי כאן הוא עושה "תיקון" מסוים? זה אמנם הסבר די פשטני, אבל הוא יכול לפחות לתת לך קצה של מחשבה מה קורה.

יש עומס רב בלעבוד ולגדל 3 ילדים, יש מחויבות לפרנסה ולמשפחה וזה לא כ"כ פשוט. יחד עם זאת משהו עובר עליו וצריך להבין פחות או יותר איך ניתן לגשת אליו. בשיחה רגועה בד"כ אפשר למצוא תקשורת מתאימה, להבין מה קורה. כן כדאי להסביר לו גם מה עובר עלייך ומה את מרגישה. לא ממקום של האשמה. אלא כאשר מוקד השיחה הוא עלייך: איפה הקושי, מה את מרגישה, ואיפה את יכולה לבור לקראתו (נניח 2 ערבים בשבוע כפי שהיה בעבר?), לנסות למצוא דרך משותפת שמתאימה לשניכם. מחד שלא תחושו שאתם עוצרים זה את זה, מאידך כן לפנות זמן לבית ולהבין שגידול הילדים, כשהוא רק עלייך, זה בהחלט מעמסה שקשה מאד לעמוד בה.

אם תראי ששיחות כאלו לא עוזרות, הייתי מציעה לפנות למטפל זוגי (לבד גם אפשרי) ולנסות לקבל שם תמיכה וכלים איך לגייס אותו לתהליך משותף.

בהצלחה,
 
אלמונית
17:37 21.01.16
היי.. אני בת 22 ואני וחבר שלי כבר שנה ו3 חודשים בני זוג.. בחודש האחרון אנו רבים מאוד ,שקלתי המון פעמים במהלך הקשר להפרד ועכשיו אנחנו בהפסקה.
בהפסקה נפגשתי עם ידיד שלי וידעתי שיקרה משהו. אכן התנשקנו,היה ערב מדהים וזה משהו שפנטזתי עליו כמה זמן... אך הוא הבהיר לי שאינו מחפש משהו רציני,הוא עסוק בלימודים וכו ורוצה "מישהי שתעניק לו אהבה" .
מצד אחד בן זוגי ואני רבים המון והוא טוב אלי מאוד מצד שני הבחור החדש ממיס אותי כל פעם מחדש. מרגישה שהתאהבתי בו (כל תקופת הידידות שלו שהיא בערך חצי שנה הרגשתי דברים אך לא יותר מדיי), . הוא אמר שזה מה שהוא מחפש כרגע ושזה לא ישתנה.
בלבטים מה לעשות... מאוד רוצה להפגש איתו שוב אך חוששת להפגע..לא חושבת שאני בנויה למערכת יחסים לא רצינית... אך מרגישה בעננים איתו.
 
עדי בדיחי  
19:07 21.01.16
ערב טוב אלמונית,

בעיקר כשיש ריבים בין בני זוג- הקל והנוח הוא להיתפס למשהו חיצוני ש"בוודאי טוב יותר", וזה כנראה מה שקרה. בנוסף זה "התיישב" לך על פנטזיה קודמת, ולכן החוויה היא אפילו מרגשת יותר.

יש פה שני דברים-
אחד, שבדיוק כשאת במשבר בזוגיות הנוכחית קרה משהו מסעיר, וכמובן היה נוח יותר לפנות לידיד ההוא כשידעת מראש שמשהו יקרה. משהו כבר "תפס" אותך לכיוון אחר. ללא הקשר עם הידיד, האם את חושבת שהזוגיות הנוכחית מתאימה לך? נסי למחוק רגע את החוויה עם הידיד מהראש ולחשוב רציונלית האם הקשר הנוכחי מתאים לך, או שההפסקה דווקא מתאימה לך יותר.

הדבר השני הוא, שאת ואותו ידיד לא באותה רמה של ציפיות מהקשר. בעוד את מעוניינת במישהו רציני, שיעניק לך מחויבות כדבר בסיסי לביטחון, הוא בכלל לא שם. הוא הבהיר זאת כלפייך בכנות- שהוא לא מחפש כרגע קשר רציני- משמע- הוא לא מעוניין ליצור זוגיות. זה כבר בא בניגוד גמור למה שאת מחפשת.

החשש הוא שככל שאת תמשיכי עם ה"קראש" הזה, עם ההתאהבות הראושנית הזאת- את תלכי ותיצרי בתוכך תסכול ועלבון, כי את תחושי "לא שווה", ושערכך יורד, כיוון שהוא לא ירצה משהו רציני, בעוד את ממשיכה להתאהב ולהתחייב לפחות לפנטזיה הזאת איתו, ולנסות למשוך לסיטואציות אינטימיות- כי זה מה שאנחנו עושים כשאנחנו מתאהבים. וזה קצת מסוכן להיכנס למקום כזה, כי את אכן תיפגעי.

אז מה עושים? אני חושבת שבשלב הזה קודם כל לנסות לסגור את הפינה עם החבר הקודם- להחליט שעובדים על הזוגיות וממשיכים הלאה, או- מחליטים שההפסקה הזאת תהפוך לפרידה. הייתי מציעה לחזור (בזיכרון) לימים בהם התאהבתם ולהבין מה היה שם, והאם עדיין זה נשאר.

במקביל, לא הייתי ממליצה להמשיך את הקשר עם ה"ידיד" (הוא כבר לא ממש ידיד אחרי החוויה האינטימית ההיא, ונשאלת השאלה מה הוא יתרום לך אם הוא לא מעוניין בקשר), הייתי חושבת דווקא לנסות להתחיל קשרים רציניים עם בחורים שמעוניינים בכך, שלא חוששים ממחויבות ושתוכלי ליצור זאת עימם. גם אם זה לוקח זמן, ונכון שלפעמים קשה להיות לבד אחרי קשר, זה בסדר- ממשיכים הלאה ומוצאים עוד אפשרויות טובות ובריאות להתנסויות בקשרים שמתאימים לך.

אלמנט נוסף והוא ההיבט הפסיכולוגי- אם בא לך ממש שוקולד (או כל מאכל שאת נורא אוהבת), אבל הוא תקוע בסוף המקרר, או בארון הכי גבוה, או שהוא פשוט במילים אחרות- ממש קשה להשגה- עד כמה את תתאמצי להגיע אליו, אפילו שהוא ממש רחוק? אם את ממש ממש רוצה- את תמשיכי לנסות. אותו דבר כאן, הבחור הזה קשה מאוד להשגה כרגע (להשגה לתוך קשר רציני) ואפילו בלתי ניתן להשגה. פסיכולוגית אנחנו בנויים כך, במנגנון של "להשיג, לכבוש, להצליח" , ולא במנגנון של "לוותר, להיכנע, להמשיך הלאה". זהו מנגנון טוב שמביא אותנו להצלחות בלימודים, בחיים. השאלה אם גם כאן? לכן צריך להיות מודעים לכך שגם פסיכולוגית את כנראה רוצה אותו מאוד (חלק מהסיבות) כי יש בו משהו שקשה להשגה עבורך (וזה טבעי כמובן). אבל זה רק פסיכולוגי.

בהצלחה רבה
 
אלמונית
20:19 21.01.16
אני חושבת שאת ממש צודקת לגביי ההקשר הפסיכולוגי- אני רק אגיד שהנוכחי אוהב אותי ממש.. מבחינתו זה לתמיד והוא תמיד כאן עבורי דואג מתעניין אוהב. אך אני מרגישה איפשהו שזה לא נכון לפעמים. הוא החבר הרציני הראשון שלי,אני גם אוהבת אותו והמון פעמים שנפרדנו/הייתה הפסקה הייתי ממש עצובה לגביי זה, אבל העניין הוא שמה שמאוד הכעיס אותי לאחרונה זה שבגלל שרבנו לפני שבועיים ולא היינו אמורים להפגש בסופש ולכן הוא קבע עם ידידה שלו(שגם לה יש חבר). בסוף השלמנו, ונפגשנו שנינו. הידידה שלחה לו הודעה אם הם עתידים להפגש, והוא כתב לה שנרדם(באמת הוא נרדם, אצלי, אך 'שכח' לציין שהיה איתי) כשגיליתי על זה הפצרתי בו שיכתוב לה שהיה איתי.
הוא כתב אחרי מריבה קשה , וכשהידידה ענתה לו שאינה מבינה מה פשר ההודעה הוא ענה שתתעלם ושלי יש רגשי נחיתות. אחרי ששמעתי על זה הוא דיבר איתה והתנצל שדיבר עלי כך. הדיבורים האלו ממש מעליבים אותי ומרחיקים אותי. אני חוששת שאם אפרד ממנו הפסדתי אדם שכאמור תמיד כאן עבורי,אוהב,מפנק אך בו בעת כותב את ההודעות הללו שקשה לי להתעלם מהן.
קשה לי לחשוב על להיות לבד. רק המחשבה והאי וודאות אוכלים אותי אני כרגע בתקופה עמוסה במבחנים ולא מצליחה ללמוד כשאני ככה.
 
אלמונית
21:00 21.01.16
בנוסף אני ממש רוצה להפגש שוב עם הידיד הזה..אבל כבר לא יודעת למה לצפות? האם זה אפשרי לדעתך שאחרי זמן מה הוא ישנה את דעתו וירצה משהו רציני?
(הוא אמר שבכללי הוא לא רוצה קשר רציני,ושזה לא ישתנה בקרוב) אבל אני משערת שאם ננהל איזשהו קשר זה אומר שמתישהו זה יתפתח לא?
 
עדי בדיחי  
11:18 26.01.16
הי שוב וסליחה על העיכוב,

נשמע שהחבר שלך מאוד אוהב אותך. ידידים וידידות תמיד יכולים להוות בעיה בבחינת הגבולות בזוגיות, אלא אם כן קובעים מראש מהו הגבול ויתכן ופה זה היה קצת חסר. לא נראה שעשה את זה במודע.. לאור כך שאת מתארת אותו מאוד מחויב אלייך.

אבל, כל זה לא סותר- את התחושות וגם את המעשים בפועל- שאת לא ממש "איתו" ומעוניינת במשהו אחר. זה בסדר, כל עוד את בשליטה ואת יודעת לאן פנייך מועדות ואת פועלת בהתאם, גם כדי לא לפגוע באף אחד. אבל להערכתי, להיכנס לקשר עם הידיד הזה, בפירוש תהיה טעות שתביא אותך לתסכול- כי הוא פשוט לא מעוניין. נסי לזכור שזה הופך אותו ליותר מושך, דווקא כי הוא לא רוצה. אבל זאת באמת סיבה מספיק טובה לא להיות איתו בקשר.

הריגוש שאת מחפשת כנראה לא קיים כרגע בזוגיות שיש לך. נסי לחשוב איך כן אפשר לחזור להתרגש בקשר הנוכחי.

ואם ימשיכו להיות חזרות ופרידות- צריך לחשוב למה הן קורות ואיך ניתן להתמודד עם זה (להיפרד זו גם התמודדות, כמו גם להתייעץ שניכם עם איש מקצוע שיכוון אתכם- וזה בתנאי שאת רואה עתיד איתו).
אני נשואה כבר 10 שנים +3 ילדים מקסימים מהתחלה הרגשתי שאני מספר 2 וזה התחדד יותר שהילדים נולדו וגדלו ואז היה נראה שאנחנו תמיד לא נחשבים
לדוגמא עם חברים מגעים בעלי שוכח שאנחנו גם נימצאים או שהבת מתחננת לצומת לב והוא מצידו עונה בקצרה ובמהירות כאילו היא אויר. וממשיך בעיסוקים שלו שזה החברים
אני רוצה לחדד שככה גם ההורים שלו מתנהגים שהם מגעים לבקר או שאנחנו אותם הם מתיחסים לשניה לילדים ואז הם מדברים עם בעלי כאילו אנחנו לא שם
תמיד חשבתי שהמצב הזה ישתנה במשך הזמן דיברנו על זה מיליון פעמים ותמיד הוא אומר שזה בלי לחשוב או שזה בטעות
תמיד כל דבר זה עליו הוא אוהב לדבר על עצמו ותמיד יש לו מה לספר למרות שזה לא הזמן כלומר עם אנחנו יושבים ומשחקים עם הילדים
אני כבר לא יודעת איך להתמודד עם היחס שלו והאם זאת אני שנחפשת תמיד צומת לב ואצלי זאת הבעיה העיקרית
אני כבר מיואשת אשמח לכל טייפ שתוכלו לכתוב לי
תודה
 
טלי צרקינסקי  
14:56 23.01.16
שירה שלום,

יש אנשים שאוהבים יותר להיות במרכז העניינים. פעמים רבות תכונות מסוימות מכילות "גם וגם" כלומר, להיות במרכז או כריזמטי ולשתף, יכול ללכת יחד עם אישיות מעניינת ועוד. זו רק דוגמה. השאלה עד כמה, אם זה מפריע ועוד..

מה שחשוב לי בתשובה אליך היא מה שאת חווה שם ואת חווה מצוקה שאת סוחבת אתך מתחילת הקשר.

אני מניחה שיש סיבות שחיברו ביניכם בתחילת הקשר. יש מקום בהחלט להיזכר מהן, מה משך אותך אצלו, אילו תכונות ועוד..

מה שכן הייתי ממליצה זה לשוחח אתו ללא האשמות או שיפוטיות וכן ליזום פניה לייעוץ וטיפול זוגי. זה משהו שמאד יכול לעזור לכם במערכת היחסים באופן כללי, מול הילדים והמשפחה, בהתמודדויות שונות ובמה שתיארת בפרט.

יעזור לכם גם לאבחן את המצב מעבר לפורום.

צריך לעשות הערכה מקיפה יותר של הקשר, העבר, ההווה, המשפחה ועוד.

זו מתנה יפה שאתם יכולים להעניק לעצמכם ולצמוח ממנה.

בטיפול זוגי בוודאי שמדברים גם על כל אחד מכם בתוך הזוגיות, גם אם לך יש רגישויות שלך, דברים שלו ועוד על מנת ללמוד ולקבל כלים.

אני לא הייתי מחפשת פה אשמים (ציינת "אולי זו אני"), כי יש שנים בזוגיות ואף מעבר לשניים, יש את כל אחד ויש את השניים שהם יותר מאחד פלוס אחד.

מאחלת לכם הרבה הצלחה,



 
אני
22:39 14.01.16
שלום רב, הסיפור שלי ארוך ומורכב ואנסה לצמצם ככל שאפשר.
אני ובעלי נשואים 5 שנים, יש לנו שני ילדים מדהימים שהכניסו הרבה אושר לחיים, הבעיה היא התקשורת הלקוחה בנינו, אני מרגישה שאין לנו זוגיות.
מאז ומתמיד היו ויכוחים, גם לפני הילדים, אבל ויכוחים שהצלחנו לפתור איכשהו, המצב הדרדר לגמרי אחרי הלידה השניה, היום שנה החודשיים אחרי אני מרגישה שניסיתי הכל.
הבעיה העיקרית היא שכאשר הוא מתעצבן הוא לא רואה בעיניים, פוגע בי במילותיו, מילים קשות שהסברתי לו הרבה פעמים שגורמות לצלקות, בבית הוא משתדל לתת יד כשאני מבקשת ושונא שאני אומרת לו מה לעשות (לאחרונה ממש משתדלת שלא להגיד), אבל באופן כללי אני מרגישה שהוא לא רואה אותנו כמשפחה, לא רואה אותנו כזוג, אלא רואה את עצמו, חושב על עצמו ודואג לעצמו, הוא תמיד התלונן שאני לא חמה ולא מפרגנת לו, אבל אני לא מקבלת ממנו שום פירגון, תמיד בחברת אנשים הוא מדבר על עצמו, מה עושה וכמה מצליח וכמה יודע והוא והוא והוא, לפעמים בא לי פשוט להעלם! ניסיתי להסביר לו שאני רוצה זמן איכות איתו במקום שיבוא הביתה וישר יתעסק בדברים שלו, ביקשתי שיתייחסו לילדים, לבית ואז שיעשה מה שרוצה כשהילדים הולכים לישון... אמרתי לו שאני לא מוכנה שידבר אלי בצורה פוגעת, אבל הוא טוען שאני מביאה אותו לכך.
ביומיום אין תקשורת בנינו, השיחות סביב הילדים, אני לפעמים שואלת בלי חשק איך עבר עליו היום, האינטימיות כמובן כמעט ואיננה, פשוט אין לי חשק, אני נכנסת למיטה בשקט ו לפעמים פשוט לא רוצה שיתעורר וירצה משהו... כותבת את זה ודמעות בעיניים, אני עדיין אוהבת אותו, אבל הדמות שהתאהבתי בה יוצאת ממנו רק פעם בכמה זמן ורוב הזמן פשוט לא רוצה להיות איתו, נמאס לי להעיר לו על דברים שלא שם לב עם הילדים שלעיתים מסוכנים ולא נכונים... נמאס לי להרגיש שהוא רוצה מישהי כמו אמא שתטפל ותדאג לו, אני רוצה בעל, בן זוג וחבר לשיחות נפש ואין לי את זה.
לגבי גירושים אופציה שחשבתי עליה לא מעט, אבל אני לא רוצה לפרק את המשפחה, כן רוצה לנסות.
לגבי טיפול זוגי- ניסינו פעמיים אצל מטפלים שונים, לאחר כמה פגישות הוא לא רצה להמשיך, הוא לא מוכן לשלם כסף על זה לטענתו.
אובדת עצות... אוהבת מאוד את משפחתו, ומבחינת החיים השגנו מה שרצינו, יש לנו הכל ואין לנו כלום.
כל עצה, חוות דעת תתקבל בברכה.
תודה למי שקרא
 
עדי בדיחי  
13:08 20.01.16
שלום לך "אני",
מתנצלת על העיכוב.

נשמע שיש הרבה מאוד בקצת זמן, כלומר חמש שנים של זוגיות, 2 ילדים, ופערים רבים בעיקר, כנראה בגישה שלכם לתקשורת פתוחה ומיטיבה. שניכם, אין לי ספק, רוצים נישואים טובים ושניכם כך נשמע, אוהבים אחד את השניה.

את אומרת שיש מצבים בהם את מבקשת ממנו ומשוחחת איתו לגבי הבעיות ביניכם ומשהו כן זז, אפילו למעט זמן. צריך לחשוב יחד מהן הבעיות (מיפוי) שיש בקשר, כל אחד יכול לכתוב על דף מה הוא רואה בקשר, ומה חסר. בלי האשמה אלא להיצמד לעובדות או לרגשות בגוף ראשון- כלומר "אני מרגישה כך וכך, "קשה לי עם...", וכד'. אפשר לנסח מעין הסכם ששניכם יכולים לעמוד בו (איך מתנהגים, מה כל אחד עושה בבית, איזה עזרה כל אחד צריך מהשני, וכמובן זמן מוגדר אחת לשבוע של א.ערב או פעילות אחרת יחד).

אני מניחה שכפי שלך יש קשיים מולו, לו יש מולך. תמיד יש את הצד השני, וכך זה אמור להיות. לכן חשוב מאוד לשמוע את הצד שלו אך לא באוזניים מתקיפות ושיפוטיות אלא על מנת לסייע לעצמכם- לעזור לעצמכם.

העובדה שהוא הסכים ללכת כמה פעמים ליעוץ, היא חשובה ומלמדת שהוא כן מעוניין בשינוי ויותר טוב מזה- הוא רואה שיש בעיה. עם הבעיה הזאת אפשר ללכת הלאה- להבין איך ביחד ניתן לפתור אותה. צריך לזכור שחובה לקחת "הפסקת אש" ולהתמקד בפיתרון.

האידיאלי יהיה לגשת שוב לטיפול, אך לא לפני שמבררים מה לא עבד בטיפולים הקודמים. למה הוא הרגיש שזה לא זז, והאם אפשר מראש להתכוונן לטיפול אחר. ללכת למטפלים זה אחר זה אבל לא לבצע תהליך, אין לכך משמעות. לכן בשלב זה הייתי דווקא ממליצה לעשות מאמצים גדולים לשוחח, אחרי שהילדים ישנים, שיחה שכל אחד יכין את עצמו אליה ויגיע עם רשימה מסודרת- איפה בדיוק הבעיות. ואיך ניתן להתמודד איתן- מה אפשר לעשות כדי להקל, כל אחד, בעזרת בן הזוג.

לסיכום יש לזכור שהבעיה היא זוגית. היא לא רק שלך, ולא רק שלו. מכאן מתחילים. הסימפטום של מחשבה על גירושים הוא טבעי, בוודאי כשיש תסכול, אך לבטח זה לא ישים כל עוד לא ניסיתם את הכל.. ולהערכתי תמצאו דרך יעילה להתמודד. סימפטום נוסף הוא היחסים האינטימיים- בוודאי שכאשר אין תקשורת טובה ויש ריבים, והעימותים הם רבים, אי אפשר להתקרב גם פיזית. אצל גברים המנגנון הזה שונה, אך אם תצליחי להסביר לו, שמדובר בקשר הדוק- בין התקשורת והאוירה הזוגית שלכם, לבין היחסים האינטימיים- יהיה קל יותר גם להניע את כל התהליך לכיוון של פתרונות ודרכי התמודדות, ולא רק להתמקד בבעיות.

בהצלחה רבה,
 
ריינה
10:44 17.01.16
אני וארוסי כשנה וחצי ביחד. הוא מאוד אוהב לצאת לבלות בסופי שבוע, בעיקר למועדונים, ולשתות הרבה. אציין שהוא תמיד בשליטה ולא משתכר בטירוף. אני מרגישה שכבר פחות מתחברת לעניין, מתעייפת די מהר והוא אוהב להמשיך את המסיבה עד הבוקר עם קבוצת חברים של שנינו. הוא תמיד מבקש ממני להצטרף אליו, לאחרונה היו כמה לילות שלא הרגשתי טוב, הוא יצא לבד ואין לי בעיה עם זה. אני סומכת עליו ויודעת עם מי הוא נמצא. העניין הוא שהוא שוכח לחזור. קשה לי שהוא רחוק למשך 5-6 שעות בלילה. מה לעשות??
 
טלי צרקינסקי  
17:51 17.01.16
ריינה שלום,

מהודעתך עולות כמה שאלות גם לגבי הרגשות שלך, גם לגבי הזוגיות והן לגבי ההרגלים של ארוסך.

את מציינת "אין לי בעיה עם זה" , אך בפירוט שלך את הדברים, יש לך. את מתארת מצבים שלעתים את בחוסר ודאות, את לא יודעת מתי יחזור, איך יחזור ועוד. אני לא בטוחה שאין לך בעיה עם זה או שאת מתפשרת על דברים ומאיזה מקום זה בא אצלך.

השאלות שאני חושבת שכדאי לך לשאול: מה מחבר אתכם כזוג? האם אתם יוצאים ויש לכם זמן איכות זוגי? האם הוא מכבד אותך?

להיות חולה לבד בבית כשהוא שותה בבר עם חברים נראה לי בעייתי.

נושא נוסף הוא השתייה. יש כאן שאלה לגבי הרגלי שתייה. אדם ששותה הרבה כפי שציינת יכול מאד מצוא את עצמו לא מודע לזמנים, בוודאי לא מתי הוא חוזר, שאלה האם הוא נוהג במצב של שכרות או אף לא שכרות תחת השפעת שתיה? זה מצב מסוכן ועלול להסתבך עם החוק ולעשות תאונה.

מה שאני מעלה הוא שבהחלט יש מקום לבלות עם חברים, אולם זה לא על חשבון אם את נמצאת במצב שאת חולה, אם הוא "שוכח את עצמו" שזה סימן של שימוש יתר באלכוהול ויש לכך השלכות לא פשוטות, בלשון המעטה.

ויש מקום לבחון איפה הזוגיות שלכם?

מה את מחפשת בקשר? האם הוא חשוב לך? מה חשוב לך בקשר? מה חשוב לך בעתיד זוגי? האם זה "שקט ושיבלה עם חבריו" או הדדיות וכן אפשרות שיצא ואת תצאי ויהיה מקום לשניכם יחד, אך עם גבולות שאת לא תיהי במקומות של חוסר ודאות לא פשוטה.

בתחושותי את מעט "משטיחה" (הכוונה "מגמדת", הופכת למינימום,) את בעיות השתייה של ארוסך. כדאי לבדוק מדוע והאם לא כדאי לכם לטפל בכל מה שעולה ולא מדובר ביניכם טרם אתם מחליטים החלטות גורליות.

וכן לבחון היטב מה עולה רגשית אצלך ואצלו.

בברכה,

To make a long story short...
אני בת 27, ו"נדלקתי" על בחור בן גילי. אנחנו נפגשים בערך פעם בשבוע אצלי בדירה עם עוד כמה חברים שלי/ שלו.
ההיכרות הראשונית בינינו נעשתה במקום ציבורי במקרה, ניגשתי ולקחתי את המספר. הוא נתן לי והוא זה שיזם את המפגש החברתי הראשון שלנו. (אנחנו מנגנים ביחד).

נפגשנו עוד מספר פעמים מאז, ובין לבין מתכתבים באסמסים.

אני ממש מעוניינת בו ולא יודעת אם זה הדדי. מצד אחד אני (חושבת) שאני נותנת רמזים עבים, אבל אולי הוא לא מבין אותם. או אולי הוא מבין אותם ומתבייש לעשות צעד? ואולי (מה שהאגו שלי מסרב לקבל ....:) ), זה שאולי הוא פשוט לא מעוניין??

איך אני יכולה לדעת מה הכיוון? פשוט "לתת לזה להיות"? או להיות זו שעושה את הצעד ואומרת משהו? מצד אחד חבל לי לפספס את המפגשים האלה כי אני באמת נהנית לנגן עם כולם אבל מצד שני, הלב שלי מקשה עליי להמשיך את הקשר הזה כל עוד אין איזה משהו באופק איתו ....

תודה.
הי מור,

קודם כל נשמע שאת נהנית בחברתו כידיד, למרות הרצון שזה יתפתח למשהו מעבר לזה, וזה כבר טוב. אתם מנגנים יחד ויש משהו משותף ביחד.

אני לא יודעת האם הוא פנוי לקשר, מה הוא חושב או מרגיש או אם הוא קולט שאת מעוניינת או שהוא פשוט מעופף. כמו שלך אין מושג בוודאי לנו אין. בשלב זה הייתי ממליצה לנסות להעמיק את הקשר, דווקא בלי רמיזות. לדבר, להיפגש, למצוא סיבות להיפגש לבד, "להיעזר" בו, פשוט למצוא סיטואציות שאת יכולה ליצור אותן בלי הרבה בעיה, ולבדוק לאן זה מוביל. בד"כ כשיש כמה הזדמנויות לשני אנשים פנויים, רוצים, שמאוד נמשכים זה לזה- המשהו הזה קורה: יש קירבה, יש משיכה, יש מתח, יש רצון, יש העמקה של הקשר עד שהוא מקבל נפח יותר רציני.

לכן אני חושבת שלפני השאלה הרשמית "אתה מעוניין?", יש הרבה מה לעשות לפני, ויחד עם זאת לא לפגוע בקשר הנוכחי. להמשיך כביכול ידידות, להעמיק אותה, ולבחון אם צץ שם משהו רומנטי.

בהצלחה רבה,
שלום רב
אחותי החליטה לנתק את הקשר עם המשפחה לפני כשנתיים בערך.
הבעיה היא שביתי הגדולה (בת 7) כל פעם שואלת עליה שאלות כמו: למה היא לא באה לבקר?
למה אנחנו לא נוסעים אליה?
זה מאוד כואב ועצוב לי ואני לא יודעת מה לענות לה?
תודה רבה
 
טלי צרקינסקי  
13:47 10.01.16
שלומית שלום,

לא ציינת מה הרקע להחלטתה לנתק את הקשר עם המשפחה. האם על רקע סכסוך שהיה? האם על רקע התמודדות שלה עם בעיות? לא ברור הרקע.

אני מאד מבינה את הכאב שלך וכן את ההתלבטות איך להשיב לביתך, בגילה, תשובה טובה מספיק.

ראשית, לנתק את הקשר בין החלטת אחותך לבין האהבה או הקשר שהיה אתה.

כלומר, כמו שיש מצב שהורים מחליטים להתגרש, חשוב לומר לילדים שכל אחד מהם אוהב את הילד וימשיך לאהוב אותו ופשוט ההורים לא מסתדרים וזה קורה, להביע אמפטיה והכלה לקושי ולוקח זמן להסתגל.

במצב הזה (אני עונה בכלליות כי אני לא יודעת מה הסיבה), מומלץ לדבר לילד עפ"י גילו ויכולת ההבנה וההכלה שלו. אפשר לומר לביתך שאחותך עסוקה, יש לה כל מיני דברים שהיא מתמודדת אתם כרגע והיא בחרה להתנתק, על כן לא תהיה בארוחות ערב וכו אפשר לשתף אותה גם מעולמך הרגשי שגם לך זה חבל ועצוב ואולי בעתיד זה ישתנה, כמובן שאין קשר אליה (לביתך), שקורה לעתים שיש ריחוק או ניתוק בקשר ואחר כך לעתים גם מתקרבים בחזרה.

תני לה מקום לשאול, היא רגישה, חשוב לתת לה אפשרות להיות במקום מוגן ופתוח מולך ומול המשפחה.

אם תרצי לשתף מה קרה עם האחות, אולי אוכל לחדד את תשובתי.

בהצלחה,
 
שלומית
14:37 10.01.16
היא התנתקה בעקבות סכסוך עם ההורים שלאחריו החליטה שהיא כועסת גם על האחים (כי לא רצינו להתערב) ומתנתקת מכולם.
 
טלי צרקינסקי  
20:00 12.01.16
שלומית,

החלטה מאד לא פשוטה קיבלה אחותך.

אשר יש לה השלכות עליה, על המשפחה וכפי שאת מתארת, על ביתך.

אני ממשיכה בהמלצה שלי לומר לילדה את האמת, באופן דיבור שביתך תוכל להכיל, כפי שציינתי בהודעתי הקודמת.

אין כל אשמה או חוסר אהבה אליה.
ניתוקים קורים בחיים ולעתים אח"כ חוזרים להיות בקשר.
הרבה אמפתיה ואף שיתוף, שגם לך זה עצוב.

מה שנקרא, לא "לעוות" או לחפש "להתחמק" אלא לדבר אמת, מכיל ומחבק,

בהצלחה

 
אנונימי
14:18 07.01.16
שלום רב,
אני ובת זוגתי בזוגיות ארוכת שנים ויש לנו 4 ילדים הגדול בן 12 הקטנה בת שנתיים וחצי,
אני ואישתי מעל גיל 40 , בשנים האחרונות לא ממש יכולנו להיות לבד מסיבות רבות ( אין טעם לפרט) בחודשים האחרונים אני מנסה ליזום מהלך שבו למעשה ניתן מקום גם לזוגיות שלנו ולא רק עבודה , סידורים , ילדים וכו' .
הצעתי לאישתי מספר רעיונות כמו ללכת להצגה , מופע, יום כיף וכו' ולהשאיר את הילדים עם בייביסיטר( קרוב משפחה) .
אשתי מוכנה ללכת לכל מקום שאני רוצה אבל..בתנאי שהבת הקטנה שלנו תהיה איתנו .
קצת תמוהה בעיני התנאי הזה.בעיקר שאם לדוגמא הולכים לספא מה הילדה הקטנה תעשה שם ומי ישמור עליה?
ההרגשה שנוצרה במחשבתי היא שלא נוח לאשתי להיות בחברתי לבד!! כלומר היא צריכה עוד משהו לידה
מה דעתכן בנושא?
בנוסף הבת הקטנה ישנה איתנו בחדר כשהעליתי את האפשרות להעביר אותה לחדר אחר
אשתי פסלה את הרעיון והנושא ירד מהפרק במקום
עוד משהו קטן היוזמות וכל מה שקשור בזוגיות מגיע מהצד שלי ורק מהצד שלי.
סוף שבוע נעים
 
בני
23:53 07.01.16
היי

1. כל הכבוד לך על הניסיונות להתניע את הקשר שלכם. זוגיות לא הייתי קורא למה "שלא" קורה ביניכם... אבל אתה יודע אסור להתייאש למרות שאני הייתי מרים ידיים ועושה אחד מהשניים או מפסיק לחלוטין ליזום. או מסיים את הסבל ונפרד.

2. הילדה בחדר השינה...לא בריא ולא תקין. אם אתה דואג לילדה תוציא אותה מהחדר.

בהצלחה
 
עדי בדיחי  
13:19 08.01.16
שלום אנונימי,

עולים לי כמה דברים לראש, אולי לאחד מהם תוכל להתחבר:

יתכן והשיגרה העמוסה באמת דחקה את הזוגיות לפינה, עם זאת הרבה הורים כן הסתדרו ומצאו מקום לזוגיות. יתכן ויש כמובן עוד אלמנטים שהשפיעו על "חוסר הביחד" הזה.
נראה שאתה מאוד רוצה למקם את הזוגיות שלכם בעמדה חשובה יותר, בסדר עדיפות שונה, ואולי לאשתך יותר קשה עם זה. אני לא יודעת למה יש קשר כ"כ קרוב (ואולי, לא בטוח, שהוא לא בריא) עם הילדה הקטנה. אולי יש גורם ברור ואובייקטיבי לרצון העז של אשתך להכניס את הילדה לכל מקום זוגי (חדר שינה, או בילוי משותף).

הייתי רוצה לדעת האם זאת התנהלות אשתך רק עם הילדה הזאת או עם שאר הילדים כשהיו קטנים? מה טיב הקשר של אשתך עם הילדים לעומת הילדה הזאת, או עם הילדים בכלל? מה עמדתה ביחס לאימהות שלה? האם היא עובדת, מתפתחת גם באופנים נוספים? האם היה טריגר או משבר מסוים עם הילדה הקטנה ולכן יש רצון של האמא בשליטה מלאה עליה?

לצערי ככל שאני כותבת לך, כך אני מרגישה שחסרים לי עוד הרבה פרטים כדי לתת לך מענה נכון. אני יכולה לכתוב לך שאולי היא לא רוצה ומפחדת להיות איתך לבד, ובזה יסתיים העינין. אבל יש לי תחושה חזקה שזה לא האישיו. אולי זאת ההשלכה והתוצאה- אבל לא בטוח שזה העינין.

לכן הייתי צריכה עוד פרטים לגביה, כל מה שאת מוכן לשתף מבחינת טיב הקשר שלכם, טיב הקשר עם הילדים, למה לדעתך דווקא עם הילדה הזאת (אם זה באמת רק איתה כך) קורת התנהלות מאוד קרובה ואולי קרובה מדי, או כל פרט אחר שיוכל לעזור לנו להבין את התמונה. בנוסף האם היא טיפוס "פאסיבי" מטבעה או שהיא לא יוזמת רק כאשר זה קשור לזוגיות.

תודה על השיתוף, שבת שלום
 
אנונימי
21:26 08.01.16
ראשית תודה על התגובה ואני מתנצל שאני כותב בשבת ,
אשתי חזרה לעבוד אחרי תקופה שהייתה בבית היא מורה עובדת בחצי משרה ובימים שהיא עובדת הבת הקטנה הולכת לגן הנושא הזה קשה מאוד לאשתי שאר הילדים הלכו לגן בגיל 3 לא לפני.עקב המצב הכלכלי אישתי הייתה צריכה לצאת לעבודה מוקדם ממה שהיא רצתה יכול להיות שאשתי רוצה להשלים את מה שהיא מחסירה מהילדה אבל... זה לא אמור לבוא על חשבון הזוגיות אני מרגיש שאשתי לא רוצה את הביחד אולי מתוך שחיקה ,
גם באינטימיות אם אני לא ייזום לא יקרה כלום נאמר לי פעם אם אתה רוצה אז תבקש
אני אמור לבקש לקיים יחסי אישות ? זה נראה ל די משפיל לא?
לא יודע או שאני חי בסרט וסתם מחפש בעיות או שבאמת ישנה בעיה.
תחושת בטן שאשתי הגיעה לשחיקה בתחום הזוגי ועושה את המינימום המתבקש על מנת לשמור על המשפחה.
 
שי
14:55 09.01.16
תסתכל על חצי הכוס המלאה, לפחות אמרה לך תבקש, אצלי היא אמרה אתה יכול לבקש כנראה שברוב הפעמים תקבל לא ;)....
וכן כנראה שהשחיקה באמת עברה כל גבול ונמאס לה, ברור לך שקבלה של המצב מצידך לא תפתור שום דבר.
משיחות שערכתי עם עוד חברים גברים המצב ככה אצל רבים, שזהו לאחר x שנות זוגיות נמאס לה ואתה יכול ללכת לחפש...השאלה מה אתה עושה? מפרק את החבילה או משלים מהצד? הבחירה צריכה להיות תמיד שלך.
נכון מבאס אבל לפעמים ככה זה בחיים, דברים נגמרים ,אני בספק אם סרט לבד או בילוי אישי יוכלו לפתור בעיה שנמשכת מספר שנים על אש נמוכה כמו אצלכם.
 
אנונימי
12:46 10.01.16
צהריים טובים,
לגבי טיב הקשר עם הילדים זוגתי משקיעה המון עזרה בשעורי בית הסעה לחוגים לחברים ועוד דברים
כמורה היא אמורה להכין את השעורים והיא כל פעם ממציאה את עצמה מחדש והיא מתאמצת כדי להגיע מוכנה לשיעור
בזוגיות אין השקעה לטעמי היא גם לא רואה את הנושא כמשהו שיש להתייחס אליו( מקבלת את הזוגיות כמשהו מובן מאלין כנראה)
זהו יום טוב
 
עדי בדיחי  
20:37 10.01.16
שלום שוב אנונימי,

אני מבינה שבעיניך אשתך עושה הרבה בכל מיני תחומים (קריירה, ילדים) אבל בזוגיות פחות משקיעה. יתכן מאוד ויש לה קושי להיפרד מהילדים (כשצריך להעביר למסגרת) ויש גם רגשות אשם סביב זה (להרבה אמהות) ומנסה לחלק את עצמה ולפצות את הילדה על צעד שכלל לא בטוח שהזיק לילדה, אלא להפך.

אני מבינה שהאישיו הרציני הוא שחיקה של הזוגיות, וכנראה אתה חש בזה ראשון. כלומר היא עסוקה בכל המסביב ומבקשת שאתה "תבקש" יחס אינטימי- מה שגורם לך לחוש, ובצדק, די בצד.

עכשיו לחלק החשוב- הייתי שמחה לדעת האם דיברתם על זה, כפי שאתה כותב לי כאן. אני מבינה שהיו חילופי דברים לגבי בילוי ושם הבנת שיש לה סדר עדיפות שונה והיא לא מסוגלת לשחרר שליטה. אבל כן יש צורך גדול לקחת אותה לשיחה רצינית, ולא מתוך מקום של האשמה או תקיפה, אלא ממקום של "ביחד", לנסות להבין מה קרה בשנים האחרונות מלבד צפיפות הילדים, להבין לאן הזוגיות נעלמה. בהרבה טיפולים זוגיים אפשר להשיג את הביחד המיוחל, ואפשר לעבוד על תקשורת נכונה יותר. היא כמובן צריכה לרצות, אבל בשלב ראשון אתה יכול לגשת למטפל כזה גם לבד- כדי להתחיל לפרוס בפניו את התמונה, ובהמשך היא תרצה (אני מאמינה כך) להצטרף. וכמובן כדאי להגיד לה שאתה הולך, כי אתה מרגיש מצוקה. זה ידליק אצלה נורה אדומה אני מניחה.

אז לסיכום, כדאי בשלב ראשון לבדוק מה היא מרגישה לגבי הזוגיות, מה הציפיות שלה, האם היא רואה בעייתיות ואיך היא מסבירה את השנים האחרונות שגרמו לריחוק. בשיחה זו כדאי לספר לה מה אתה חש, באיזו מצוקה אתה נמצא ולהקפיד להגיד לה מה אתה מרגיש, לא מה היא עושה ומה היא לא בסדר. אלא באמת לשתף מהקרוב לליבך.

אם תחוש שזה לא עובד, יהיה מקום לפנות לאיש מקצועי דוגמת מטפל זוגי, ליצור עימו קשר ולהגיע למספר מפגשים לבד (בהנחה והיא מסרבת בשלב הראשון). שם יתחיל קשר מקצועי ולכן גם תוכל לקבל כלים ראשוניים לגייס אותה לטיפול.

בהצלחה רבה,
 
אנונימי
22:20 10.01.16
ערב טוב,
ראשית תודה על המענה , אני לא מסוגל לדבר עם זוגתי התקשורת בינינו מבוססת על ענייני המשפחה מעבר לכך יש מחסום , רתיעה פשוט לא מסוגל המילים נתקעות בגרון הפחד מהתגובה וגם הביטול שבד"כ קורה אם וכאשר אני מנסה ליזום שיחה מבטלים אותי וזהו.אני מסוגל לספר לאדם שאני לא מכיר ( כמוך למשל) ולזוגתי לא.
ללכת לטיפול לבד לא יודע עד כמה יעזור ולגבי זוגתי מבחינתה הכול תקין אז.. למה ללכת לטיפול ?
בקיצור כרגע אני די תקוע אין לי מושג איך להתקדם
בכל מקרה תודה על הייעוץ
לילה טוב
 
עדי בדיחי  
22:32 10.01.16
שוב ערב טוב,

כמובן שחוסר התקשורת האינטימית ביניכם מושפע ישירות מחוסר התקשורת הזוגית והאינטימיות המילולית שאמורה להיות בקשר אידיאלי, קשר אותו אני מבינה שאתה רוצה. חשוב לזכור כי לבטח היו אירועים שגרמו לחסימה עליה אתה מדבר, ולכן גם חשוב לשתף איש מקצוע, אם התקשורת עם אשתך לא יכולה להתבצע ללא המתווך הזה (טיפול).

כפי שכתבתי, מובן שהיא תסרב בהתחלה. אך חשוב שאתה לא תישאר עם הסיפור הזה לבד ותשתף איש מקצוע. כפי שיכולת לשתף כאן, בוודאי תוכל להסתייע באדם נייטרלי ומקצועי שיכול לעזור לך להבין איך כן ניתן להתחיל תהליך מסוים של "שפה אחרת" איתה. אני מתרשמת שאתה מאוד מעוניין לשנות את במצב ולכן מציעה כן לגשת, אפילו לבד, לשם התמיכה וקבלת כלים.

כשבן הזוג יודע שהשני הולך לקבל יעוץ שקשור לזוגיות, הוא שואל את עצמו "למה", בעיקר. הוא בד"כ גם יודע את התשובה. אני רוצה להאמין שהיא תצטרף בבוא היום. אך החשוב מכל הוא לתת לך מעט "במה" לשתף, כל עוד אצלה אתה לא מסוגל לעשות את זה בשל הנסיבות שתיארת.

אני רוצה להוסיף כי אני לא "שולחת" אותך לטיפול כי "אתה הבעיה". אלא כיוון שהמצוקה לא פשוטה, ואתה מתאר כי אין לך מקום אמיתי לדבר, חשוב שתקבל את המקום הזה. ההישארות עם תסכול, קשיים ומשקעים רק תגביר אותם, ומגיעה לך אוזן קשבת, מקצועית, ומכוונת.
 
הדר
20:18 10.01.16
היי,
אני מתקשה ביצירת זוגיות, יש לי טראומות ולב שבור, מה שכן עברתי מגוון של טיפולים במשך 20 שנים ואף אחד מהם לא עזר לי לצאת ממצב הבדידות, מערכות היחסים שהיו לי נוצרו בין לבין טיפולים ודווקא לא כשהייתי בטיפול, הייתי צריכה לעבור טיפול רק כדי להתגבר וזה גם לא עזר, אני כבר לא בטוחה שיכולים לעזור לי או שמישהו יכול, וגם נמאס לי ממש לנבור בעבר ולחפש גורמים כי אני יודעת את כל הסיבות ומודעות אליהן. השאלה שלי האם יש איזשהו שלב שצריך פשוט לעשות וליישם ולהיות הכי פרקטי כמו לצאת לדייטים ולקבל את זה שזה האופי שלי, אופי עם משקעים , ולהתאמץ, לעשות רק לעשות תכלס כשיש לך כבר את כל התשובות ואתה יודע מה מפריעויש לך אלפי כלים להתמודד, בתכלס אני לא במצב כלכלי לקחת טיפול ואין ספק שזה שיקול שגם משפיע עליי מאוד, אני כבר ממש חסרת אמונה גם ולא רואה למה עליי לשלם כל כך הרבה כסף למשהו שבעבר לא עזר לי. אולי צריך למצוא שיטה שהיא לא שיטה רגילה של נבירה בעבר? אבל מצד שני לא שטחית או יותר מידי רוחנית או אימונית , האם יש שיטה כזאת?
 
עדי בדיחי  
21:02 10.01.16
שלום הדר,

מצד אחד את מתארת תסכול ועצב רב מהמצב, וזה לגיטימי. מצד שני את שואלת אם יש טיפול ומה יכול לעזור- וזה מצוין לדעת שאת רוצה.

אני לא יודעת האם היו לך קשרים בעברך, וכמה זמן הם נמשכו. את מתארת שהיית בטיפולים 20 שנה וכולם לא הצליחו. עם זאת אני בטוחה שיצאת עם איזשהו ערך מוסף מהם, אחרת לא היית ממשיכה.

אגיד משהו כללי- כולנו לא מכירים את "עצמנו" מספיק טוב. כלומר כל פעם נגלה משהו חדש על עצמנו, מתוך התמודדויות עם החיים, עם משברים וגם עם בדידות. אנשים שחיים בזוגיות אף הם חווים בדידות (בדידות לא אומר להיות לבד. בדידות זוהי תחושה סובייקטיבית קשה - "אני לבד עם זה"), ולא תמיד זוגיות תפרע את החוב הזה של הבדידות. מעבר לכך, בוודאי שיש אנשים רבים, עם משקעים רבים ועם כוויות קשות מהעבר- שהצליחו למצוא פרטנר לחיים וליצור עימו קשר. פרטנר שגם הוא חווה את שלו אבל יכול להכיל אותם. כפי שאת יכולה להכיל אחר. ולכן, בוודאי שאת יכולה להתחיל לצאת לדייטים ופשוט "לזרום עם זה", את לא חייבת ללכת לטיפול אם את חשה שזה לא מתאים, לא עוזר, אין לך זמן או אין לך כסף לכך.

היום יש המון סוגי טיפול ואני לא מספיק מכירה כדי להמליץ לך על טיפול זה או אחר. אני כן ממליצה להמשיך לנסות ולחפש עוד דרכים להקל עלייך את המצב, ככל שניתן. הרבה פעמים טיפול לא יפתור בעיות, אלא יעזור לנו להתמודד איתן טוב יותר. ובוודאי שיהיה משהו שיוכל לעזור, אם רק תגדירי לעצמך מהי עזרה. האם עזרה היא פיתרון טוטאלי והבאת האושר אלייך? או עזרה היא הקלה, סיוע, וכלים להתמודדות טובה יותר עם מה שיש.

בהצלחה רבה,
שלום,
בן זוגי הוא אדם שאומר בריש גלי שהוא לא רוצה זוגיות אך מצד שני יש בנינו הבנה שאנחנו יוצאים רק אחד עם השנייה, הוא מתקשר או מסמס לי כל יום ומוכן להשקיע בדברים שאני מבקשת.
אני אוהבת אותו עד מאוד והצעתי לו לעזור לו לעבור תהליך שבו נבין ביחד אם יש לו רצון להכנס לזוגיות איתי אך הוא מתאר במילותיו כי אין לו כוחות לזה.
לדעתי, הוא נכווה בצורה קשה מאוד בעברו ולכן כיום סגר את עצמו רגשית ולא רוצה למהר לתת את הלב שלו.
אני לא יודעת אם כדאי לי להשקיע כאן ולחכות (למשהו שאולי גם אף פעם לא יגיע) אבל מצד שני אין אף גבר אחר בעולם שאני רוצה להיות עימו בזוגיות (וניסיתי כי בעבר נפרדנו וניסיתי לצאת עם אחרים).

איך עולם הטיפול רואה קשר מהסוג הזה?
 
עדי בדיחי  
20:52 10.01.16
שלום ליה,

לא כתבת בני כמה אתם וכמה זמן אתם יחד. מה טיב הקשר והאם יש מחויבות אמיתית של שני הצדדים לקשר? האם אתם גרים יחד? כמה את יודעת על הבחור, ועל הקשרים שחווה? האם את יודעת בוודאות שהיה קשר שנכווה ממנו ולכן לא מוכן להיכנס לזוגיות רשמית? נשמע שאתם כן מנהלים קשר זוגי- איך הוא מסביר את זה?

אודה להבהרה ואח"כ אשמח לתת מענה.
 
חגית
14:39 10.01.16
הי.הכרתי מישהו באתר הכריות ולקח לנו כמה חודשים להיפגש רוב הזמן התכתבנו.לא הסכמתי מראש בעניין מסויים והוא רשם לי שאני מראש שלילית אז אין מה לדבר.
רשמתי לו הודעה שאני מוכנה לנסות. אין תשובה . רשמתי לו הודעה בהצלחה.ואין תגובה
6שעות אחרי הוא שולח לי "שבת שלום".(ביום שישי)
לא מבינה למה קשה לרשום "בהצלחה"! ומה זה אומר שבת שלום???....
 
עדי בדיחי  
20:50 10.01.16
שלום חגית,

יתכן והוא מנסה ליצור שוב קשר, ולכן כתב לך "שבת שלום", אפשר יהיה לנסות שוב ליצור עימו קשר "בקטנה" כמו "מה שלומך? איך עבר הסופ"ש?" ולהוכיח לו שאת כן רוצה קשר (במידה וכך המצב).

לא תמיד הצד השני מגיב כפי שאנחנו מצפים, ולא תמיד אנחנו מצליחים להבין מה הצד השני רוצה. ולכן אם חשוב לך, אפשר לנסות עוד פעם אחת. אם גם לפעם הזאת אינו מגיב ברצינות, רצוי וכדאי להמשיך הלאה ולשכוח מהסיפור.

בהצלחה,
 
פומיקי
19:11 10.01.16
שלום
אני נשואה לבעלי מזה כ- 13 שנה ויש לנו שלושה ילדים (10,7,2)
הילד האמצעי סובל מהפרעת קשב וריכוז והוא אנרגטי יותר.
באופן כללי היחסים בתוך הבית בין האחים הם בעייתיים. הם רבים אחד עם השני מקללים ומרביצים אחד לשני לפעמים מתוך משחק. ואין מרות בבית.
אנחנו נמצאים כרגע בהליך יעוץ משפחתי עם פסיכולוגית בעניין הזה
בכל מקרה, באחד הפעמים שישבנו ביחד הבן שלי בא אליי וסטר לי בנוכחות אורחים.(מבחינתו זה היה בבדיחה). באותו הרגע, אני ובעלי לא הגבנו כי לא היה לנו נעים מהסיטואציה. ואני כעסתי על בעלי שהוא לא הגיב כלפי הילד גם לאחר שהאורחים הלכו. דווקא האורח היה זה שאמר לבן שלי שאסור להרביץ...
היום הייתה פגישה עם היועצת בבית הספר ובעלי אמר " שהבן שלנו נוהג להרביץ לי... איך הוא בבית ספר מבחינת אלימות?" וכל העיניים היו נשואות אליי בתדהמה... והרגשתי מאוד לא בנוח מהסיטואציה. כלומר, מה לעזאזל חשבת לעצמך? יש דברים שלא אומרים אותם בפורום של אנשי מקצוע מסויימים. אם יש בעיה במשפחה תפתור אותה בתוך המשפחה עם פסיכולוג / יועץ אבל לא ככה. מה גם שכרגע כתוצאה מהמשפט הזה,הוא מסתמן כילד אלים בבית ספר.

מה דעתכם?
 
עדי בדיחי  
20:47 10.01.16
שלום פומיקי,

אין ספק שהטיפול המשפחתי הוא החלק החשוב כאן. נשמע שיש מורכבות בדינמיקה המשפחתית ובהחלט יש לטפל. לפעמים לוקח זמן עד שרואים שינוי אבל זה חיוני. לעיתים יש לטפל בכל מיני זוויות- תרופתית-רפואית (בהנחה ויש אינדיקציה ללקיחת טיפול תרופתי), משפחתית, זוגית וסוציאלית. גורמי המקצוע בבית הספר בוודאי שצריכים לדעת ממה שקורה בבית. חבל לטאטא דברים שהם חשובים. אני בטוחה שחלק מתחושת ההלם מציפה אותך ואת חשה מאוד לא בנוח, ואני יכולה לנסות להבין את זה. אך חשוב מאוד, מאוד, שתגיעו למצב בו הילד מקבל את מרותכם ולא הפוך. כרגע הוא מנהל משהו בבית, ואילו את הקורבן, האמא ה"מוכה", במרכאות או שלא במרכאות. זה חייב להיפסק, אחרת זה ילך ויחמיר. בעלך להערכתי נהג נכון (על אף שאני לא מכירה את כל התמונה), לפחות בבחינת כך שהצוות בבית הספר צריך לדעת מה קורה בבית.

לגבי כך שהילד מצטייר כאלים. אם בבית הספר הוא אלים, בוודאי שידעו על בעיית האלימות וינסו גם לפתור אותה בשיתוף שלכם. אם אינו אלים בבית ספר, הרי שהבעיה היא יותר נקודתית בבית. חשוב לציין בפני בית הספר (אם לא יודעים מכך) שאתם בטיפול משפחתי, כך שאתם כן הורים שמנסים ומשקיעים בטיפול ובפיתרון לבעיות.

לגבי סיטואציות מול אנשים- לא משנה מה קורה, הילד לא יכול לסטור לך, לא בנוכחות אנשים ולא כשאתם לבד. אני מניחה שתוכלי לקבל כלים נכונים ומקצועיים מהמטפלת המשפחתית כיצד לנהוג במצבים כאלה, אם הם בפומבי או לא. בוודאי ששתיקה מתפרשת כהסכמה שלך לצעדים אלימים מצידו, וזה כשלעצמו חמור. בנקיטת פעולה זו של אלימות כלפייך הוא צועק באופן ברור שהוא לא מקבל את המרות, שהוא מתנער ממנה ויותר מכך- הוא השולט. ולא כך אמור להיות המצב.

זיהית נכון שהילד הוא בעייתי ויתכן וגורם לדינמיקה בבית להשתנות על פיו. זהו ילד במצוקה. חלילה הוא לא אשם, לחלוטין לא. אבל הוא זועק לעזרה, בדיוק באמצעות הצעדים בהם נוקט- אלימות ותשומת לב שלילית.

מציעה לחזור למטפלת ולבקש כלים מעשיים להתמודד עם הסיטואציות הלא פשוטות וכן להעלות בפניה מצבים בהם יש אי הסכמה בינך לבין בעלך- חשוב מאוד ליישר קו מול הילד ומול שניכם עצמכם.

אולי אף יש צורך שדמות דוגמת "סופר נני" תגיע הביתה ותבדוק את ההתנהלות עצמה- אבל שוב, זה כדאי להשאיר למטפלת לבחון את הדרכים בהן היא יכולה להבין מה בדיוק קורה בבית ועם מה את מתמודדת.

בהצלחה רבה,
 
אנפונת
13:55 08.01.16
אנחנו גמלאים, בעלי היה בעל משרה בכירה, מאז פרש חיינו טובים
מאוד אך מכיוון שהיה בתפקיד ניהולי הוא כנראה חושב לנהל אותי,
על כל דבר הוא צורח וצועק, כלומר תרבות הדיבור שלו הפכה
למעקנית, לי נמאסו החיים , אמרתי לו את זה, הוא הבטיח להשתדל
אך ההשתדלות לא מצליחה לו ואני מרגישה כמו סוס מוכה.

מה עושים?
 
טלי צרקינסקי  
12:05 09.01.16
אנונימית שלום,

יציאה לגמלאות היא שינוי מאד משמעותי בחיים של אדם.

מאדם עובד,, אשר תרם, חווה את עצמו כפרודוקטיבי (תורם, עושה, משמעותי ועוד) הוא לפתע מוצא את עצמו בתוקפת חיים אחרת.

בנוסף על זה זוהי תקופה שפעמים רבות יש את "הקן המתרוקן", כאשר הילדים יוצאים מהבית וכל אחד פונה לעיסוקיו ולעצמאות, מה שמאד מפגיש את הזוג, שהיה עסוק כל השנים בגידול ילדים/תעסוקה ועוד.. ביחד.

אני מדגישה כאן שבעלך היה בתפקידים ניהוליים, מה נשמע שהיו משמעותיים עבורו.

עד כאן תיארתי את הדינמיקה של מה שמחולל שינוי כזה, אצלו, בוודאי משפיע עליך, על הזוגיות ועוד.

חשוב להגיע להידברות בונה ביניכם אשר תכלול גם את התהליך שעובר עליו מאז שסיים לעבוד, גם התהליך שפתאום שניכם בבית, זה מביא למפגש מאד אינטנסיבי במקום הזוגי.

האם יש איזה מקום לדבר על נפרדות של עצמי בתוך הזוגיות ולצד זה גם לצאת ולעשות דברים שאתם אוהבים.

מהי אותה נפרדות? היא היכולת לפתח כל אחד תחביבים, מפגש עם חברים ועוד.. ולהביא את החוויות אל תוך הזוגיות.

וכן ליצור לכם חוויות חדשות.

לסיכום:

תקופה כזאת משנה את האיזון בבית והיא לא פשוטה. יש אפשרות להיעזר בשיחות עם איש מקצוע על מנת לקבל כלים איך לשפר את התקשורת וליצור לכם מקום טוב היום.
אני מאמינה שהכעסים שבעך מפנה אליך שאת האדם הכי קרוב אליו, קשורים לתחומים שונים וחלקם השלכתים (=מעולמו שלו) וחשוב לבחון אותם לעומק.

אני מאמינה שאם היו לכם תקופות טובות בעבר, ניתן לעבור את המשבר הזה ולהחזיר חלקים רבים ממה שחיבר אתכם בעבר ושמחבר אתכם גם היום..

מה שנקרא כמו שיש ב- GPS "חשב מסלול מחדש" וזה חשוב לעשות בחיים לפעמים.

הדימוי של סוס מוכה הוא מאד קשה.. חשוב שתבדקו את הדברים ותקבלו עזרה מקצועית.

מאחלת לכם הרבה הצלחה,


שלום, הייתי רוצה לחלוק בעיה שמטרידה אותי..
אני וחבר שלי (גם בן 24) כבר ביחד כשנה וחצי, הקשר שלנו הוא מרוחק כי שנינו סטודנטים ואני לומדת במרכז והוא בצפון, לכן אנחנו נפגשים רק פעם אחת בסופי שבוע.

מתחיל הקשר שמתי לב שכשאנחנו מדברים בטלפון אז הוא מתנהג בצורה יותר מרוחקת, השיחה איתו אינה קולחת וזורמת, ישנן שתיקות מעיקות ואני זו שאחראית יותר לשאול שאלות ולהתעניין בו, ולגרום לכך שהשיחה תמשיך. אם אני לא אשאל שאלות בשיחה פשוט תהיה שתיקה ולא יאמר דבר.
בהתחלה חשבתי שהסיבה לכך הינה שאנחנו בתחילת הקשר ואולי הוא פחות מרגיש פתוח ומתבייש, והאמנתי שזה ישתפר עם הזמן.
ככל שהקשר המשיך הרגשתי יותר ויותר תסכול מהשיחות שלנו, הרגשתי שהוא לא מתעניין בי כפי שהייתי מצפה, לא שואל אותי גם שאלות, וכל שיחת טלפון הייתה נגרמת בתחושה של כעס ותסכול מצידי, עד כדי כך שהייתי עצובה למשך שאר היום.
הצגתי בפניו את העניין ואמרתי לו שזה מאוד מפריע לי כבר הרבה מאוד פעמים, אבל הוא אומר לי שהוא לא יכול לשנות את זה, זה האופי שלו ושככה הוא בטלפון עם כולם.
הוא טוען שהוא מנסה ומשתדל אבל זה לא מצליח, כשהוא בטלפון לא עולה לו מה להגיד.
אני יודעת שבאמת יש לו בעיה בלדבר בטלפון למשל עם שירות לקוחות או אנשים שהוא לא מכיר, הוא מרגיש לא בנוח ומנסה להתחמק מזה בכל דרך אפשרית (שזה גם מאוד מוזר לדעתי) והיו פעמים שלמשל קבענו נופש ביחד אז הוא ניסה לגרום לי לעשות את כל השיחות שצריך כדי שהוא ימנע מלדבר (ולא הסכמתי כי רציתי שהוא יתמודד עם הבעיה שלו).

כשאנחנו נפגשים אז אני מרגישה שמאוד נעים לי בחברתו ונעים לי לדבר איתו, בניגוד למה שקורה בטלפון.
הדבר היחיד שקצת מציק לי כשאנחנו נפגשים, הוא שלפעמים אני מנסה לנהל איתו שיחות יותר עמוקות על המטרות שלו בחיים, וגם כן קשה לדבר איתו על הדברים האלה והוא מנסה להתחמק ואומר לי "שהוא לא אוהב שאלות מופשטות" , זה תלוי במצב רוח שלו לפעמים הוא כן משתף פעולה אבל רוב הפעמים הוא שונא שאלות יותר 'פילוסופיות' מהסוג הזה וזה גם כן מפריע לי כי לי חשוב לדבר גם ברבדים האלו .

סה"כ פרט למה שתיארתי אני מאושרת איתו, והייתי שמחה לשמוע ייעוץ בנוגע לדברים האלו כי הם מאוד מטרידים אותי ולפעמים אני חושבת האם אני צריכה להישאר איתו, אולי זו איזושהיא בעיה בתקשורת שתטריד אותי תמיד ואני לא אהיה מרוצה משיחות איתו? תודה
 
טלי צרקינסקי  
04:08 07.01.16
בת 24, שלום,

לא ברור מה הקושי ועל הוא "מתיישב" שהוא מתקשה ומתחמק מלדבר החל מאנשים של שירותי לקוחות אותם הוא לא מכיר וכלה בקשר אתך, שאותך הוא כן מכיר, מה שמוביל אותי לשאלה הבאה:

שאתם ביחד שנה וחצי, האם את מרגישה את הקושי שלו להתקרב בעוד מקומות/תחומים?
האם הוא משתף ברגשות? האם הוא יכול לדבר אם יש משהו שמפריע לו? לשתף במשהו אישי? איך הוא ביחסים אינטימיים? איך אתם כזוג ביחסים כאילו? איך הוא כבן זוג? האם הוא מעניק? האם הוא רואה אותך? קשוב לך? אם עולה לך קושי בהתמודדות במשהו בחיים (ולכולנו יש), איך הוא מכיל את זה? הוא שם?

חשוב מאד להתבונן בכל התמונה.

את מתארת פער מסוים בין שיחות הטלפון ביניכם (שאני מניחה שזה מאד תופס מקום וחשוב היות ואתם לומדים רחוק אחד מהשני).

לבין הפגישות שלכם שהוא כן מדבר. כאן אני שואלת עד כמה הוא מדבר על עצמו ועד כמה מאפשר לך להביא את עצמך.

זה מאד טבעי ששאלות כמו האם את רוצה להישאר אתו עולות
וכאן גם יש שאלות שונות שעשויות לבלבל - יש לו תכונות טובות, יש כנראה דברים שחיברו אתכם יחד מאידך, האם הוא יכול לספק את הצרכים שלך בזוגיות?
האם את רוצה גבר יותר משתף? עם דפוסים פחות הימנעותיים.

דרך פורום קשה לענות האם כדאי לסיים קשר או לא (אלא אם יש מצב קיצון של התעללות רגשית בקשר או קשיים מרובים).

יש לו קושי וחבל שהוא לא מטפל בכך, נשאלת שאלה עד כמה זה מפריע לו כי "אני לא יכול להשתנות" זו לא תשובה שאני מאמינה בה.

אי אפשר לחייב אדם להשתנות, אך אם אדם רוצה בכך, הוא יכול לשפר דפוסים מסוימים במידה והם מפריעים לו בקשרים, בחיים ועוד.

עולה כאן שאלה להדהוד מצידך בהחלט.

הייתי אף משוחחת אתו (=לא בטלפון) ומשתפת אותו גם בטוב אך שזה מפריע לך ומקשה עליך ומנסה לראות מאיפה הקושי הזה אצלו והאם ניתן לעשות משהו.

ושמה דגש שזה קורה מולך - בת זוגו, ששם האינטימיות והתקשורת הם מקום חשוב ובונה יחסים.

בהצלחה רבה,




+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  221  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
מיניות   גירושין   רומנטיקה   בגידות   אינטימיות   נישואים   משבר זוגיות   פחד מזוגיות   זוגיות במשבר
RSS RSS פורום יחסים, זוגיות ונישואין