פורום יחסים, זוגיות ונישואין

שלום, אני בת 22 ובן זוגי בן 25 אנחנו יחד כבר שלוש שנים ושנתיים מהם גרים ביחד.
לפני כשבועיים מצאתי בטלפון שלו בהיסטוריית אינטרנט אתרים וסרטוני פורנו, (בד"כ הסטוריית האינטרנט שלו מחוקה, כנראה שהפעם הוא שכח) כמובן שהוא שיקר אמר שזה חבר שלו מהמילואים היה עם הטלפון שלו, אולי קצת האמנתי אפילו..
ביום ראשון הזה ביקשתי שישאיר לי את הטלפון כדי שאקח אותו לטכנאי לשחזר הסטורייה ולראות שזה היה באמת חד פעמי (לא נראה לי שיש כזה דבר רק רציתי לראות את התגובה) כמובן שהוא "שכח" להשאיר לי את הטלפון וגם "איבד" אותו באותו היום.
מאז אנחנו לא מדברים, הוא לקח מזרן וישן בחדר אחר ואני משתכרת כל יום בסלון ובוכה.
אני יודעת שרוב האנשים יגידו שפורנו זה לגיטימי וכולם צופים וישנם זוגות שצופים יחד,
אצלי זה לא מתקבל על הדעת, אני נורא נפגעת ומרגישה נבגדת, אני עצמי לא צפיתי בזה לאורך כל הזמן שהיינו יחד ולפני זה כמעט אף פעם לא. ובבקשה אל תגידו לי שזה קטע של גברים, אני לא מסכימה.
הוא ידע מאז שהתחלנו לצאת שזה מפריע לי, ועצמו אמר לי שזה מגעיל אותו ו 80% אחוז מהפורנו הוא לא חוקי השחקניות לא באמת רוצות את זה והיחס לנשים שם נוראי. זה אחד מהדברים שגרמו לי להתאהב בו. במשך שלוש שנים חשבתי שכל הקלפים על השולחן ואין לי מה לדאוג, גם לגבי זה ש"ההסטורייה שלו נמחקת כל פעם שהוא מחבר את הטלפון למחשב" . גם בחצי השנה החארונה הוא התחיל לבקש ממני מין אוראלי, (הסרטונים שראיתי אצלו היו כולם מין אוראלי) זה נורא מעליב ופוגע בי, אני לא יודעת מה לעשות! נכון, אנחנו לא מקיימים יחסי מין כל יום ולפעמים גם לא כל שבוע, זה חסר לו אבל ביקשתי ממנו להבין שאני עובדת ולומדת ויש עוד הרבה מחלוקות במערכת יחסים שצריך לפתור לפני שפותרים את עניין הסקס. אז זה מה שהוא עשה? הלך לראות את זה באינטרנט?!אם מתחילת הקשר שלנו הוא היה מודה ואומר שרואה את זה הייתי מתגברת על זה איכשהו, אולי גם רואים יחד, אבל לשקר לי.. והנושא עלה כמה פעם והוא אמר שהוא לא רואה את זה, זה מגעיל אותו הוא לא צריך את זה.. למה הוא שיקר לי?!
היה לו החוצפה במשך שלוש שנים לבקש ממני הרבה דברים, הרבה דברים בי הפריעו לו, והוא עצמו עשה בסתר דברים שיידע שיהרסו אותי. כמה פעמים אמרתי לו שמבחנתי פורנו זה בגידה והוא הסכים. הוא גם אמר לי שאם היה רואה את זה אצלי היה נפרד ממני. (כן הוא עדיין מכחיש שראה את זה)
מה עליי לעשות? להשליך מערכת יחסים של שלוש שנים לפח בגלל פורנו? אני לא יודעת אם אצליח להתגבר על זה, שלוש שנים חייתי בשקר, אולי שיקר לגבי עוד דברים.

הי ליזה ובוקר טוב,

אני מבינה את התסכול שלך. את מרגישה שעכשיו הכל קורס לך מול העיניים- ערכים שהאמנת בהם עד עכשיו, שקיימים בקשר, נראה שהם פתאום התפוגגו. את נשמע כועסת, פגועה, ועם זאת- אני רוצה שתנסי לקרוא את המענה שלי בנחת, ובפתיחות דעת. למרות הקושי.

אני אציג כמה נקודות:
1. נושא האמון- עוד לפני שניגע במה הוא צפה ומה זה עשה לך, למה מראש היתה לך את התחושה או למה עשית את הצעד- וחיטטת לו בהיסטוריה? האם מראש, את מרגישה, שנושא האמון ביניכם בעייתי? אני שמה לב שאת מאוד עקבית, מאוד יודעת מה קורה איתו בתחום ההיסטוריה של המחשב שלו ויש עיסוק של שניכם סביב זה, האם היא נמחקה, מתי היא נמחקה וכו'.
2. בגלל שהנושא כ"כ רגיש, הוא דואג לשמור את המצב בטוח, לא להלחיץ אותך ולא לעשות משהו שישובר את האמון ביניכם- ואומר לך שהוא איבד את הנייד או שחבר שלו גלש.
3. שוב, אמון- את לקחת צעד קדימה וביקשת לקחת את הטלפון לטכנאי ולהוכיח שאכן אין היסטוריה חשודה. האם זו זוגיות תקינה בעינייך? סוג של "אמא" שרודפת ובודקת כל צעד של הילד שלה..? הקבילי את זה למצב הפוך- הוא יקח אותך לפוליגרף כדי להוכיח שאת אומרת אמת. האם תרגישי בטוחה בזוגיות כזאת?
אני שוב, מבינה את הפגיעה שלך, אבל לפני שנכנסים להוכחות- מה קורה בתחום האמון ביניכם, עוד מראש? האם באמת יש תחושת ביטחון בקשר?
4. "קטע של גברים", אמנם יותר מנשים, אבל לא רק- גם נשים צופות בסרטים האלה, אבל מה שהסביבה מנסה להגיד לך, שגברים באמת נוטים לזה יותר.
5. הגדרת בגידה- אם מראש את מגדירה צפיה בסרטים מהסוג הזה כבגידה- והוא מסכים, זה דבר אחד. אבל- אם הוא הסכים כי הוא פחד וחשש ממך- זה סיפור אחר. ואני נוטה לחשוב שהוא מאוד חושש מהתגובות שלך.. ולכן כל ההסתרה וכל הפרוייקט הזה, של לשקר, להסתיר, להתחבא, להסכים איתך גם כשהוא חולק.
6. בגדול, אני מרגישה כמה דברים ממה שאת כתבת- אחד, שיש פה בעיית אמון רצינית וקצרה היריעה בפורום- זה משהו שיש לטפל בו מול יועץ זוגי. השני, הגבר שלך מאוד חושש מהתגובות שלך, ועל כן, כדי לשמור על שקט תעשייתי- הוא פשוט מסתיר את הצרכים שלו- אם זה ברמה הפיזית ביניכם (הוא יודע שלא תסכימי לאקטים מסוימים ולכן אולי בורח למקומות אחרים, לגיטימיים או לא זה דבר אחר), ואם זה ברמה הפיזית בינו לבין עצמו. הוא מוציא את מיטב מאמציו להסתיר את המציאות שלו ממך- נשאלת השאלה למה.

הדברים שכתבתי יכולים להישמע קשים עבורך, אני יודעת. אבל חשוב מאוד- שאם את רוצה לשמר את הזוגיות, אם את באמת רוצה לצידך גבר שלא חושש ממך, שמרגיש חופשי לידך, שרוכש את אמונך וההפך- דרושה כאן גמישות ועבודה רבה. אין ספק שהבריחה שלו למקום הזה מלמדת משהו על הקשר. השקרים וההסתרות- אני לא מצדיקה- אבל כנראה זו הדרך הכי בטוחה לו- לשמור עלייך לידו (אבסורדי, אבל הוא עושה את החישוב- מה עדיף- שלא תדעי ולא תיפגעי, או שתדעי, תיפגעי, והכל יהרס?). כי אין לי ספק שהוא אוהב אותך, ואני אפילו מאמינה שהוא לא חושב שמה שהוא עשה זאת בגידה. אולי אם תדברו על זה ממש, ועל כל הפרטים, ותבררי מאיפה הדברים נוסעים- לא בטוח שתגלי שזה תמיד קשור אלייך...

אשמח אם דורית תוכל להוסיף כאן.
שיהיה בהצלחה,

לגבי החיטוט אני יודעת שזה לא תקין, אבל אני פגועה ממערכות יחסים קודמות שהיו בהן בגידות ושקרים (והנה עוד אחת לאוסף)
אני רוצה לדעת הכל ולהיות שקטה.
לגבי העקביות, שבה עקבתי אחרי ההסטוריה, אולי תמיד ידעתי או חשדתי ופשוט חיפשתי את ההוכחה, והנה עכשיו כשמצאתי אותה אני לא יודעת איך להתמודד!
אין לי אמון באנשים, ואף פעם לא אוכל לתת אמון מלא בבן זוג, אבל זו בעיה שלי שאני צריכה לטפל בה, במקרה הזה החוסר אמון הוכיח את עצמו, לא כך?
והוא לא מסכים עם כל דבר שאני אומרת, היו לנו ריבים ופרידות בגלל חילוקי דעות לגבי נושאים שונים והוא עמד על דעתו, מה שגרם לי לחשוב שכל דעה שהוא מציג היא דעתו האמיתית.
ואת דעתו לגבי הפורנו דווקא הוא זה שהעלה, הוא זה שסיפר לי מה זה סחר בנשים ואיך ממכרים אותן לסמים, אני בתמימותי חשבתי שזו העבודה שלהן שהן אוהבות.
הוא עצמו בא וסיפר לי איך פעם כשהיה בן 14 חברים שלו שמו סרט פורנו והוא הזדעזע מהיחס שהאשה קיבלה שם, ומאז לא צפה בזה.
אם הוא סיפר לי את כל זה בשביל להרשים אותי, אז זה עבד, קניתי את זה והתרשמתי, ושוב, אחד הדברים שאהבתי בו.
עכשיו כל העולם הורוד שחייתי בו מתמוטט לי, הגבר שלי, שעליו סמכתי ואותו הערצתי מסתכל על נשים אחרות, עושות דברים שגורמים לו כנראה להתחרמן, דברים שסיפר לי שמגעילים אותו.
אולי מבחנתו פורנו זו לא בגידה, אבל הוא יודע שמבחינתי כן, אז למה לעשות משהו ולהסתיר אותו ממני, לא יותר פשוט לא לעשות?!
בקשר הזה גם אני נתבקשתי לא לעשות דברים מסויימים שמבחינתו רעים ומבחינתי הם שום דבר רע, בכל זאת לא עשיתי.
וכתבת לי לדבר איתו על זה.. אי אפשר לדבר עם הבנאדם על כלום, הוא יילך עם הראש בקיר וימשיך לשקר ואני לא אצליח להוציא את זה ממנו לעולם. ובככל אנחנו לא מדברים כבר שבועיים, הוא אפילו לא מנסה... לא ישנים ביחד, חולפים אחד על פני השני והוא אפילו לא מסכל עליי. הוא רק ביקש ממני להגיד לו אם נפרדים או לא, הוא צריך תשובה של כן או לא וזה מה שמעניין אותו, אין אצלו תחום אפור. הוא אמר שהוא נוסע לסוף שבוע אצל בן דוד שלו, אמרתי שבימים האלה אני אארוז את הדברים שלי ואחזור להורים, הוא אמר שזו בחירה שלי, ולא נאמר שום דבר נוסף.

חוץ מהנושא הזה בשנה האחרונה היו לנו הרבה בעיות, חוסר תקשורת בעיקר.. (ומכיוונו בעיקר..) גם אם אעבור את הדרך הארוכה ואתגבר על הנושא של הפורנו יש עוד כל כך הרבה דברים להתגבר עליהם.. האם זה שווה את זה בכלל?!
אתמול בערב כשהוא ישן הוצאתי את המכתבים והפתקים שהיינו רושמים אחד לשני (לא נכתב פתק או מכתב כבר בערך שנה וחצי), קראתי אותם ולא הבנתי איפה הבנאדם הזה היום, והכי עצוב כשקראתי את המכתבים שאני רשמתי לו, גם שאלתי את עצמי איפה הבחורה הזאת היום, שידעה לרשום מילים כל כך יפות, העריצה אותו כלכך האמינה באהבה. היום אני סתם מישהי עצובה ומותשת וצוחקת במירמור על הזוגות הדביקים שאני רואה. נשאר בכלל מה להציל פה? נשאר בשביל מה להלחם?

ליזה היקרה, ראשית אגיד שאני מצטרפת לכל מילה שעדי כתבה לך.

חשבתי האם יש לי מה להוסיף והגעתי למסקנה שכן:
את נשמעת מאוד נחרצת ווודאית לגבי עמדותייך ולגבי מה הדבר הנכון לעשות ולא לעשות בסקס.
אנא, הביאי בחשבון שלמשל עמדתך נגד מין אוראלי היא דעה אחת, ויש נשים רבות ששמחות לענג כך את בן זוגן ואף נהנות מכך בעצמן. הכנסת לך לראש שזה משפיל ונצלני, אבל אני אומרת לך באחריות שנכון שיש נשים שסולדות מכךמואך יש נשים שממש נהנות מכך! וזוהי עמדה שיכולה להשתנות עם הזמן, עם ההתפתחות המינית שיכולה לקרות לאורך השנים.
גם מאוד ברור לי שדווקא בגלל שאת מביעה עמדות כל כך נחרצות - זה מה שחוסם את בן זוגך מלהביע את צרכיו בחופשיות. הוא חושש, כפי שעדי כתבה לך - מתגובותייך הנזפניות ואז הוא מוצא עצמו עושה זאת בסתר ומוחק את עקבותיו.

חשוב לדעת ששני בני זוג כמעט אף פעם לא לגמרי מתואמים וזהים בהעדפות המיניות שלהם, ובזוגיות טיובה בני הזוג מתשנים, זורמים, מאפשרים, מביאים סקרנות במקום שיפוטיות.
כדי ליהנות בסקס אדם צריך להרגיש חופש מצד בן זוגו או בת זוגו לבטא את רצונותיו.
לאורך זמן הזוגיות שלכם תיפגע והוא יתחיל לחפש סקס במקום אחר.
את התחלתאת הפנייה שלך עם המון כעס, אבל התגובות שקיבלת כאן קראו לך לבדוק את עצמך.אני יודעת שזה לא מה שציפית, אבל לדעתי שווה לשקול את מה שכתבנו לך ולנצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכך - לנער את האבק ואת השמרנות ולבנות אווירה חופשית יותר ביניכם.

כמעט שש שנים אנחנו חיים ביחד, זוגיות של פרק ב. יש לנו בעיה שנמשכת כבר לאורך זמן. כל פעם שקצת קשה, אני קצת חופרת יותר מהרגיל או אורז את חפציו ועוזב. בדרך כלל זה שכאשר יש לו לחץ בעבודה ואז יש לו מן קטע שהוא שקט במיוחד (שתיקה היא לא נעימה ....מתיחות) ואז מתפתח וויכוח ברגעים האלה הוא עוזב, כל חצי שנה יש לנו פרידה של איזה שבוע שבועיים ואפילו פעם אחת קרה שנפרדנו לחודש. חשוב לציין שברוב הפעמים אני פניתי אליו והוא מיד חזר היו גם מספר פעמים שהוא הציע לי להתחתן אבל בגלל דפוס ההתנהגות שלו אני כל הזמן דוחה את זה. בפעם האחרונה היה לנו ריב ממש טיפשי לגבי שינוי של יום שהילדים שלו יגיעו אליו (כשהילדים שלו אצלו יש לו דירה שהוא נימצא שם איתם) בסה"כ שאלתי אותו מה נסגר והוא שוב היה ביום עם מצב רוח של "שקט מידי" ואז הרגשתי שהולכת להיות מריבה והעדפתי שהוא ישן בדירה שלו אבל הוא מבחינתו לקח את כל חפציו ועזב. אני בך הכל הייתי חייבת את המרחב שלי ...שקט לא הייתי מסוגלת להיות איתו באותו ערב. הפעם בניגוד לפעמים קודמות לא מעוניינת להתקשר אליו ....אין לי את הכוחות ואיכשהו אני מרגישה אחרי כל פעם שאני יוצרת את הקשר , למה הוא לא התקשר , אולי הוא לא באמת רצה והביטחון שלי יורד.
אודה לעצתכם.

שלום הילה,

בהתנהגות שלכם יש מעין "פאסיב-אגרסיב." ז"א, במקום לדבר על הדברים, אתם מתנהגים ברמות של שתיקה רועמת, חוסר תקשורת, יציאה מהבית וכו'- הכל במעשים אם תשימי לב.

זה לא דבר מאוד נדיר במערכת יחסים, בעיקר ארוכה- שיש הרבה "במפרים" כאלו שנובעים מחוסר תקשורת רצוף. בינתיים הדברים נערמים ומקבלים תוקף ארוך יותר. בינתיים- לא מדברים על מה שקרה, ועוברים חזרה לשיגרה.. אבל, הסיכון מחכה אחרי הסיבוב ממש- אז הוא אוסף את חפציו ויוצא מהבית. את מרגישה שאת חייבת שקט ומעדיפה מרחק וחוזר חלילה.

אני לא בטוחה שהסיבה היחידה מצידו היא לחץ בעבודה, נראה שיש משהו מעבר לזה שקשור יותר לטיב התקשורת ביניכם ולאופן בו אתם מתייחסים זה לזו ברגעים קשים יותר. עינין העזיבה הפתאומית מהבית בכל פעם יכולה ללמד שבאופן סימבולי, פיזית, הוא לא יכול להישאר במקום הזה של העימות והויכוח. ובגלל שהוא לא רוצה להיות במקום הלא נעים הזה- הוא בוחר ב"שקט מדי"... עד שזה שוב מתפוצץ. אולי, בגלל שהריב הוא קשה עבורו- הוא פשוט מתרחק ממנו בכל מאמץ אפשרי, עד שכבר אי אפשר יותר. ושוב, מעין מעגל- הריב קשה והוא רוצה לעזוב.

בגלל שזה דפוס שמלווה אתכם הרבה זמן, אולי יש מקום לשקול יעוץ זוגי, או סדנה, שילמדו אתכם לגבי תקשורת טובה יותר. כי הסיבה לכל הדבר שאת מתארת- היא נטו תקשורת. ואפשר לעבוד על זה.

בהצלחה רבה,

תודה על תגובתך...אבל מה עכשיו . הוא מבחינתו עזב, אני זו שכביכול גירשתי אותו מהבית. אני לא מסוגלת יותר לעשות את הצעד ששוב מתקשר . אחרי כל פעם כזו אני מרגישה חסרת ביטחון ואפילו מושפלת . זו הפעם הראשונה שאחרי ויכוח אני אמרתי לו ללכת בשאר הפעמים הוא זה שיזם.
אני לא רוצה לוותר על הקשר מצד אחד אבל מצד שני אולי אם פעם אני לא אתקשר ואולי הוא זה שיזום את הפיוס הוא יבין שאנחנו כן צריכים לדבר על זה ולפתור את הבעיה.

היי, זה שוב אני.
לגביה, זה קצת מסובך. באמת באמת שאין כלום, אבל כן קרו כמה דברים בשבוע האחרון.
שנינו הסכמנו שזה לא דייט, אבל יצאנו לאכול יחד, והיא נשארה לישון אצלי. אחד המקרים המוזרים בטח למי שקורא את זה, אבל היא ישנה במיטה שלי, ואני על הספה. אני לא יודע אם מה שמתפתח זה קשר ידידות או יותר מידידות, אני לא יודע מה היא רוצה או מה אני רוצה ולאן זה הולך ואיך זה נראה מהצד. אז אני לא יודע, אני דיי עוזר לה לסדר את החיים שלה עכשיו כשהיא פרודה..

שלום,

אני חושבת שזה קצת יותר מעבר ל"לעזור לה לסדר את החיים".. כי בכל זאת שניכם מגיעים עם רקע ועם היסטוריה... יש הרבה סיסמאות, כמו, "זה לא דייט", וכיוצ"ב.. בפועל מה שיקבע את המציאות שלכם הם המעשים.

אני מניחה שהזמן יעשה את שלו, אם יש סוגיה ספציפית שאתה רוצה לשאול או להעלות אתה מוזמן.

אז הדרך שעשיתי עד עכשיו בעצם סוג של "לא נחשבת" ? :(
אז אני אמור לתת לה להסתדר לבד?
מצטער שאני שואל מלא שאלות :)

שלום שוב,

תשאל שאלות- זאת הדרך הנכונה כדי לדעת. לגבי הדרך שעשית- בוודאי שהיא נחשבת. היא דרך שלימדה אותך ורכשת באמצעותה כלים חשובים להתמודדות עם עוד מצבים בחיים.

אבל השאלה היא פשוטה:

האם אתה רוצה בקשר איתה, ז"א, קשר שיש לו פוטנציאל להמשך? אם כן, המשך במה שקורה כרגע- נפגשים, מתקרבים וכו'. אם אתה לא מעוניין בקשר איתה, קשר שיכול להימשך הלאה, אלא רק במשהו רגעי- חשוב פעמיים. כי היא כרגע גם נמצאת במצב לא קל, וגם עבורך התחושה לא תהיה נוחה בסופו של דבר.

אני רק אומרת, שממה שאתה מתאר, לא נראה שהכיוון הכללי שלך הוא לנתק איתה קשר. זה נראה לגמרי ההפך. וזה בסדר- כל עוד זה מה שאתה רוצה. אז מה אתה רוצה בעצם? :) זאת השאלה... יש לה תשובה?

דיי ברור שהכיוון הוא לא לנתק קשר..השאלה אם אני צריך או לא. קשה לדעת מה לעשות כשאני בעצמי לא יודע מה אני רוצה או מה הדבר הנכון לעשות. כלומר, ברור שאם זה היה קשר רגיל הייתי רוצה, השאלה אם אפשר להתגבר על השאר, לקחת סיכון, וגם מה היא רוצה בעצמה. נורא קשה להבין ממנה, זה לא פשוט :(

הי,

אז אתה בעצם אומר- שניכם לא יודעים מה אתם רוצים. שניכם הולכים על משהו לא וודאי כנראה גם מבלי הרבה ניסיונות לברר מה זה הדבר הזה- וזה בסדר כי לאור השלב בו היא נמצאת זה מובן מאליו שהיא כרגע עסוקה ושרויה במצב רגשי מסוים, שהיא זקוקה לו. והיא בטח לא צריכה עכשיו הגדרות חדשות לקשר לא ברור אחר.

יש רוצה, ויש צריך. אני מרגישה שאצלך אלו שני דברים מנוגדים. אפשר להקביל את זה ל"רגש" מול "שכל", ללב מול הראש. לרגשות שלך מול עצות של אחרים. בסופו של דבר כפי שכתבתי לך בפוסטים אחרים שהעלת- האחריות, המעשה, ההחלטה ותוצאותיה- כולם הפירות שלך. כדי לדעת מה אתה באמת רוצה, ומה אתה צריך- ואם הרצון והצורך יפגשו אי פעם ויתהוו להחלטה אחת טובה- זה כנראה הזמן יעשה, ואם יש לך אפשרות להתייעץ קצרות עם איש מקצוע (באופן מסודר, כי הפורום נותן מענה חלקי ביותר), הרי זה משובח.

אני מציעה, בנוסף, לא לנסות להבין ממנה דבר. מה שהיום רלוונטי לה יהיה מחר כבר לא. וזאת בהתחשב במצב הרגשי הנתון בו היא נמצאת. שים עצמך במקומה- האם היית מצליח לקבל החלטות באופן נורמלי ללא הסחות דעת? ברגע שהיא שם, אתה אוטומטית גם מרגיש כך, מתוך הזדהות, מתוך קירבה, מתוך רצונות ומשאלות פנימיות שלך להיות איתה, ועוד ועוד. לכן זה לא היה נמנע לחוש מה שאתה חש- שהרי, היא נכנסה שוב לעולמך. ושוב הקלפים נטרפים. האם אתה מתחבר?

שאלות זו שיטה טובה - אבל אולי בגלל שאני כל כך מרחף...ההמשך ידוע חח..לא הגעתי לזה..
הייתי יכול לענות עליהן, אם הייתי יודע גם אם כן יש לקשר כזה עתיד או לא..חבל שאני לא יודע ! :)
אני מונח בין שתי כפיים, בעלות אותו משקל.

הי,

טוב, אז בעצם הגענו למסקנה- שאתה לא ממש יודע לאיזה כיוון אתה הולך, אתה כנראה נמשך אחרי הסקרנות או המיסתורין של הקשר הזה. וזה בסדר- כל עוד טוב לך שם.

אם באמת אין לך קצה של חוט, לגבי הרגשה, תחושה, האם טוב לך, האם אתה מרוצה ממה שעשית עד כה ומאיך שההווה שלך מתנהל- אולי כן כדאי לשקול יעוץ מסודר או פגישה שתיים אצל מישהו מקצועי שיכול לכוון אותך יותר. נראה שהנושא הזה חוזר ומטריד אותך, ומשהו בזה מעיד על כך שאינך למעשה שלם עם הבחירות האלו- אבל אתה גם לא ממש יודע איך "לסדר" את הבלאגן ולנסות לראות את הכיוון הכללי אליו אתה שואף. בפגישה מסודרת אתה תוכל לעשות את זה אני מאמינה. פה- זה קצה קצה הקרחון, ולפעמים זה לא מספיק כדי לקבל מענה מספיק יסודי- בעיקר בשלבים כאלו בחיים.

אני מקוה שבכל זאת הצלחתי לסייע. בהצלחה רבה.

עדי, אם הייתי מצליח לסדר את המחשבות שלי בעצמי הייתי עושה פשוט קופי פייסט על מה שכתבת.
קודם כל תודה על כל העזרה, וכן, מאוד הכוונת אותי ועזרת לי, וגם מוניקה.
האמת היא שאני כבר בתחילת טיפול.
ואני עוד אחזור לכאן ! :)

בוקר טוב,

אני שמחה, וגם בשם מוניקה, שהצלחנו לסייע. אני תומכת בצעד שעשית- לקחת טיפול - אני משוכנעת שכבר בתקופה הקצרה אתה תבין פחות או יותר מה הכיוון שמתאים לך.

נשמח לעדכונים בהמשך.

שלום רב,
יש לי בת דודה בת 29 אשר מעולם לא הייתה בקשר עם גבר, בתולה. היא לא מוכנה לדבר על נושאים שקשורים לגברים אך מאידך כשמדברת על העתיד היא רואה עצמה עם ילדים ומשפחה. היא יצאה רק ל 5 דייטים כל חייה.היא ממש חסרת ביטחון. כשאני מנסה לדבר איתה על הנושא היא מעבירה נושא רק פעם אחת שוחחנו על כך היא טענה שקשה לי עם גברים וכשניסיתי לסייע היא לא כ"כ הקשיבה.
רציתי לדעת ממה זה יכול לנבוע ומה ניתן לעשות כדי לעזור לה "להתעורר" כדי שלא יהיה מאוחר מידי

האם שמעתם על מקרה דומה כי זה נראה לי ממש מוזר

מיה יקרה,

נראה שחוסר הביטחון של בת-דודך, חוסר ביטחון בעצמה וביכולותיה, מהווה עבורה חסם מהותי ומשמעותי. חסם אשר ממש חוסם אותה ומונע ממנה לקדם את עצמה אל עבר מימוש עתידה בתחום הזוגי.
ציינת כי בפעם היחידה בה הצלחת לדובב אותה היא אמרה "שקשה לה עם גברים".
הקושי שלה מכיל בחובו המון חששות. חששות אשר מהווים את התשתית ממנה ניזון ו"צומח" חוסר הביטחון שלה. חששות כמו "אם הוא לא יאהב אותי?",
"אולי אני לא מספיקה טובה/יפה/מוצלחת?",
"אולי הוא ידחה אותי?",
"אולי הוא ינצל אותי?" וכו'.
אני מאמינה שכאשר היא תתחיל לראות "מה היא שווה" באמת, כאשר היא תהיה מודעת לעצמה, לחזקותיה וליכולותיה היא תחוש יותר נוח ונינוח בחברת גברים והקושי שהיא חווה כעת, גם אם יהיה שם עדיין, לא יהיה כזה דומיננטי ולא "יחליט" עבורה ו"יקבע" את התנהלותה.
למודעות עצמית, לערך עצמי ולאמונה עצמית יש עצמות אדירות. כך, שכאשר היא תהיה מודעת ל"אני" ול"עצמי" שלה ולערך שלהם היא תתבונן דרך "משקפיים" אחרים והתנהלותה, באופן כללי, כמו גם בתחום הזוגי, יושפעו מכך.
בראייה שלי, יש מקום לשקול תהליך מקצועי. תהליך בו בת-דודך תחוש בנוח להיפתח, להיחשף ו"לגעת" בדברים המהותיים אשר גורמים לחוסר הביטחון שלה. לאחר שהיא "תשים עליהם אצבע" ו"תטפל" בהם אחד אחד היא תלמד להתמודד עימם נכון כך שלא יפריעו לה לנהל את חייה ולא יכתיבו את התנהלותה.
אז היא תוכל להתחיל לקחת החלטות ולפעול מתוך צרכיה ורצונותיה ולא מתוך חששותיה, כפי שהיא עושה היום.

אני יוצאת עם מישהו ונחמד לי איתו בפגישות. אבל חשוב לי שנדבר כל יום והוא לא מתקשר הרבה. איך אני יכולה להגיד לו את זה מבלי להישמע מציקה?

שלום לך ליאורה,

קודם כל חשוב המכלול- האם באופן כללי הוא נראה מתעניין, מתלהב להיפגש איתך והאם במהלך הפגישות את סוברת שטוב לו איתך לעת עתה.

לגבי טלפונים- אולי תנסי את להתקשר כשעובר יום והוא לא מתקשר, כדי לסגל את התקשורת שאת רוצה בה. מעבר לזה, את יכולה לרמוז לו או לבקש שידבר איתך יותר, כי זה חסר לך ואת נהנית לדבר איתו. ז"א ממקום של פירגון ולא ממקום של לחץ.

כך או כך מה שחשוב הוא באמת התחושה הכללית של שניכם בקשר, אם מדובר בקשר צעיר יחסית. כשתרגישי נוח יותר ופתוחה יותר, תוכלי גם לשאול אותו מה דעתו לדבר יותר, כשלמשל באותו יום לא נפגשים. בהמשך הקשר יהיה חשוב שתחושי פתוחה איתו, כל העינין הוא איך את מנסחת ואיך את באה אליו ממקום של כיף ופירגון לקשר.

אהלן
יצאתי עם בחורה שהכרתי בבר.
מהרגע הראשון היה קליק. שיחה זרמה. בקבוק יין ועוד נלגם. תוך כדי הדייט עלה בי צורך לנשק אותה.
היא נענתה בחיוב והתנשקנו והמשכנו להתנשק ולא הפסקנו.
מעולם לא היה לי דבר כזה בדייט ראשון. ואני אחרי קשר ארוך של כמה שנים, וגם עם האקסית הדייט הראשון לא התקרב לזה.
נפרדנו כל אחד לדרכו. לא הרגשתי שזה נכון ליזום משהו מעבר, כאילו שהיא הייתה יקרה לי מדי.
זה הרגיש כאילו היא מאד בתוך זה. היא מאד נהנתה מהמגע, ויזמה מגע.
אמרתי לה שאני לא מאמין באסמסים, בצחוק כמובן. הרבה הומור זרם בשיחה, בקלילות אופיינית לי.
למחרת היא הייתה אמורה ללכת ללימודים ושקלה להבריז. שלחתי הודעה בשעות הצהריים בנוגע לזה, אם הבריזה בסוף.
הייתה התכתבות של 3 אסמסים ואז היא נקטעה מצידה. עם זה לא הייתה לי בעיה.
בערב הרמתי טלפון. הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות.
היא לא ענתה. וגם זה היה בסדר.
אבל היא לא החזירה טלפון. לא בלילה ולא בבוקר וגם לא עכשיו בצהריים.
זה מאד מוזר. בייחוד שזה הרגיש הכי נכון בעולם.
אני לא מתכוון להתקשר עכשיו. וגם לא לשלוח הודעה. זה מאד מטריד אותי. אני חושב שאולי הדייט הראשון היה קצת אינטימי מדי? לקחנו את המגע (ואני לא מדבר על סקס) קצת יותר מדי. ייתכן כי זה האופי שלי, להיקשר, והנטייה שלי להרגיש כאילו אני מייד בקשר, עקב הקשרים הארוכים שלי עם אותה הבחורה, ואולי עם כל הפתיחות שלה והקבלה-היא נרתעה במובן מסויים והרגישה שזה מהר מדי.
אבל אם כך- אז מדוע לא לאמר זאת? השיחה הייתה מאד אמיתית, בלי משחקים. כנות מלאה. ואולי לא כך צריך לפעול? האם כל הזמן חייבים לשחק כדי שדברים יעבדו? לספור את השעות מסוף הדייט, להגיד את הדברים ה"נכונים". בעעעע

בוקר טוב יונתן!
ראשית אחמיא לך על כשרון הכתיבה התוסס והמדוייק שלך! כיף לקרוא ולקלוט מייד את הפרטים ואת הבעייה ואת הלך הרוח.
אין ספק שזה כה מתסכל כאשר המציאות מופיעה לך כה מובהקת וברורה - היה דייט חלומי והיא זרמה איתך ונראה על פי תיאורך שאכן נהנתה בכל הרמות - גם מן הנשיקה וגם מן התקשורת הכנה וההומור.
מה שהכי נראה לי זה שאולי היא לא באמת פנוייה. אולי יש משהו שהיא לא סיפרה לך על עצמה בהקשר הזה, והיא נמצאת בקשר שהוא משמעותי לה, וכידוע, בכל קשר יש עליות וירידות, והיא נענתה לך לצאת לדייט מתוך הספקות שהיו לה לגבי אתו קשר, ולא שיתפה אותך בנתונים הללו. יתכן שבשבילה זה היה סוג של סטוץ בכוונה תחילה, לטעום שוב את הטעם של היכרות מרגשת עם מישהו חדש, עם כל הריגוש והפנטזיות שמעורבות בכך, מעין משחק עם עצמה, כאילו היא פנוייה. ארחיק לכת ואציע הסבר עוד יותר "רחוק" - יתכן שזו היתה איזו נקמה בבן זוג שלה על משהו שהוא עשה לה...

אני חושבת שאילו היא היתה פנוייה באמת - היא היתה ממשיכה את המקצב הפתוח והאינטימי שנקבע ביניכם.
אילו היתה פנוייה באמת ופועלת כפי שפעלה מתוך "משחקי החיזור" - סביר להניח שבשלב מסויים היא היתה עונה לך כדי להמשיך את ההיווצרות הקשר. ההיעלמות המוחלטת שלה מצביעה יותר בכיוון של חד פעמיות בגלל קשר משמעותי אחר שהיא נמצאת בו.

השערה אחרת - פחות נעימה,ויותר קשורה אליך - היא שהיא כן פנוייה, אבל יש בך או אמרת לה פרט מסויים על עצמך שיצר אצלה "פסילה". לפעמים בחורה (או בחור) מחליטה מראש שפרט מסויים כמו חוסר השכלה, או אבטלה, או נתונים כלכליים בעייתיים, או מוצא עדתי, או נתונים פיזיים מסויימים כמו גובה, צבע, משקל...ואז עבורה זה מספיק טוב ליהנות מפגישה אחת, אבל לא עומד בקריטריונים שלה למערכת יחסים רצינית.

אני חושבת שבכל קשר חדש, כדאי להביא בחשבון שמה שרואים וחווים בהתחלה הינו "קצה של קרחון" ועם הזמן כאשר נוצר אמון - הוא זה "הממיס את הקרח" בהדרגה וחושף את האדם האמיתי על כל מורכבויותיו.
אם אתה יוצא מתוך ההנחה הזאת, אפשר לראות בהיכרות חדשה כמו מסע לארץ חדשה,ולהרגיש כמו חוקר ארצות, שמגיע ליבשת חדשה ללא "המדריך למטייל", ועליו לאסוף מידע ולהתנהל בסביבה חדשה, כאשר כל האפשרויות פתוחות, הידועות והבלתי ידועות.

אני מאחלת לך שאני טועה ושהיא תחזור אליך במהרה וכל מה שכתבתי יתברר כשטויות!!!

אז הפלא ופלא...אני בדרך ללימודים היום בבוקר ומקבל אסמס
"רק עכשיו ראיתי שלא שלחתי את ההודעה מיום חמישי. הייתי בסופש בים עם חברים אז לא הייתי זמינה, מה אתך?

היא הפתיעה אותי. מצד אחד היא מחזירה הודעה. ועדיין אל מספיק חמימה. אבל עדיין מתעניינת.
נהייתי קצת קצר יותר ממה שהייתי קודם. רשמתי לה שתתקשר. היא הייתה בשיעור ולא יכלה ובערב שאלתי אם היא עובדת. ענתה ב"למה" ואני אמרתי "כדי לשמוע מה שלומך".
החלטתי לא להתקשר. יש גבול לכל תעלול.
בערב החלפנו כמה הודעות. אמרה שהיא יושבת עם חברים בבר. אני בעיר אחת בלימודים והיא במרכז.
וזה נגמר בכך שאמרתי תעשי חיים, גם אני יוצא לבלות. דברי אתי שמתחשק
היא רשמה טוב תבלה

כלומר היא לא שיחררה אבל גם לא מראה רצון אובר לקשר. היא יכלה להרים טלפון בערב. ייתכן שזו לא הייתה מטרתה מלכתחילה והיא ציפתה שבאותו הערב אזמין אותה אלי או אליה.

שמחתי לגלות שטעיתי.
לאור הפרטים שאתה מתאר, זה נראה יותר כמו משחק ה"מי מעוניין יותר", ששניכם בעצם נכנסתם אליו, כן , גם אתה!
מה שאני מציעה הוא שתבדוק את עצמך.
נראה לי שהיא מאוד מצאה חן בעיניך, אבל אתה כאן שומר על האגו שלך מפני פגיעה ולא לוקח סיכון. אתה לא באמת אומר לה מה שאתה רוצה ומנמיך ומקצר את מסריך.

בבסיס אישה היא אישה והיא זקוקה להרגיש שרוצים אותה מאד. אם אתה לא מגלה התלהבות ותשוקה - זה מכבה אותנו, זה מקפיץ לנו את פיוז חוסר הבטחון בנשיות שלנו.
אני מציעה לך להוציא החוצה את החייתיות הבסיסית שלך ו"לצאת לצייד"!

מקסימום - או שיתברר עד מהרה שהיא לא באמת מעוניינת, או שתחת מטריית הלהט שלך היא תעז לבטא את רצונותיה האמיתיים שעכשו - בגלל שאינך מראה תשוקה ליחסים - היא לא יכולה להרשות לעצמה להראות אותו (מי יודע, אולי היא במקביל מתייעצת באחד הפורומים ומציעים לה להוריד פרופיל ולחכות לאותות חזקים יותר ממך...)
השלב הזה של היחסים מלא אי וודאויות..הוא נע בין אושר עילאי לבין אכזבה קשה, אבל יש בו משהו מאוד מרגש וסוחף...
בהצלחה!!!

שלום לכולם,
בעלי מטריף אותי, יש לנו תינוק בן 8 חודשים. היתה לנו כלבה כשנתיים ומאז שהתינוק נולד אני לא מסוגלת לסבול אותה. חשוב לציין שאני חולת הגיינה וחשוב שהבית יהיה נקי. מאז שהתינוק נולד, גם עוד לפני זה אבל פחות, אני כל הזמן רבתי עם בעלי על הכלבה כי הוא נורא אוהב אותה. היא הורסת דברים, עושה בלגן בבית, עושה את צרכיה בבית. אני לא יכולה לסבול זאת. בהתחלה הייתי רבה איתו על כל דבר שהיא עושה, הייתי מקפידה שהוא ישטוף ידיים לפני שהוא נוגע בתינוק. כל הזמן ריבים על מה שהיא עשתה ואני וויתרתי וויתרתי, וזהו, נמאס לי. כל פעם הייתי נרגעת כעבור כמה זמן עד ששוב היא עושה משהו שמחרפן אותי ושוב רבה עם בעלי. בשביל שלום בית וויתרתי על מיליון עקרונות שבחיים לא חשבתי שאוותר. אבל ברגע שזה נוגע לתינוק אז אני פשוט מאבדת עשתונות. מחרבת על הדברים של תינוק והורסת. נמאס לי. רוצה למסור אותה, כרגע היא אצל אמא שלו, אבל זה לא פתרון כי אבא שלו אלרגי.
עכשיו הוא עושה לי דווקא, מקבל החלטות ולוקח החלטות שקשורות בבית וגם בי ובילד ולא משתף אותי. הכל ממש חרפן אותי ביום שבת, ארזתי את התינוק ואותי ורציתי לעזוב אותו. הוא לא נתן לנו לצאת מהדירה, אמרתי לו שאני כבר לא אוהבת אותו ולא רוצה יותר להיות איתו. הוא נורא נפגע. ביקש שאשאר לפחות בשביל הילד, אמרתי שילדים גדלים גם להורים גרושים ולא אמנע ממנו להתראות איתו. הוא לא הסכים שאצא ולא האמין שאני רצינית ואז אמר שלא אעשה לו פאדיחות, כי הוא מאוד מכבד את אבא שלי, ולא נעים לו...

אז אמרתי לו תן לי סיבה טובה אחת חוץ מהילד להישאר איתך... הוא אמר שאחרי כל הדברים האיומים שאמרתי לו הוא לא יכול לחשוב.
אמרתי לו שאני לא מחזיקה אף אחד איתי בכוח ושאני משחררת אותו כי הוא כל הזמן יורד עליי שאני לא עושה כלום בבית שהוא עושה הכל ומנקה תמיד ועושה את מטלות הבית כפליים כדי שהכלבה תשאר ואני אסתום. אבל זה לא נכון, כל הטיפול בילד עליי, חוץ מלעזור לי לקלח אותו בערב הוא לא עושה כלום, אני בנוסף לומדת לתואר שני ועובדת במשרה לא פחות בכירה משלו הרחק מהבית. ואני גם ככה כל הזמן בדכאון ובסטרס כי אני חוזרת הביתה רק בשש בערב ובקושי רואה את הילד, אז במשך היום אמא שלי איתו אצלי בבית והיא גם מבשלת אז אין שום רע בזה שהיא עוזרת לי ככה. לא אבל הוא טוען שאני לא בסדר שלא עושה כלום.כשהוא מנקה בבית אז אני לוקחת את הילד לטייל, אז אני עם הילד וזה לא נחשב ל לא עושה כלום... וגם אני תמיד מבקשת שנחלק את העבודה, אבל הוא "מגדיל ראש" ועושה הכל לבד, וזה לא כזה נורא שפעם בשבוע שבועיים הוא מנקה, לי יש גם להיות עם הילד בסופש וגם ללמוד, כשאני מבקשת ממנו להיות איתו בכדי שאלמד אז בסוף איכשהו אני עושה את הכל בכל זאת.

מדי פעם הוא גם יורד עליי ועוקץ אותי על כך שאני עדיין לא רזיתי את 9 קילו שהעלתי בהריון, כי הוא רזה 20 קילו, נכון כי יש לו מלא זמן להתעסק בכושר ודיאטה ולי אין.
הוא יוצא לרוץ כ4 פעמים בשבוע וגם יוצא מדי פעם עם חברים לשחק פוקר או לראות כדורגל, אני מנסה לא להיות קשוחה ולקשור אותו לבית ולא לתת מרווח נשימה, אבל הוא מתחיל להגזים. אתמול אחרי כל הדרמה שרציתי ללכת ממנו עם הילד, אז עוד לפני שבוע הוא קבע עם חבר ללכת לאיזה מקום פנסי ולראות את המשחק. אז במקום להישאר איתי בבית בעת המשבר, הוא בחר ללכת עם חבר. והיום כשאמרתי לו שככה הוא מנסה לתקן, אגב גם ביום חמישי הוא הלך לחברים שלו לשחק פוקר, אמנם הוא מבקש רשות אבל אף פעם לא מפעיל את שיקול הדעת. וטוען שהוא עכשיו במשבר ושהוא אוהב אותי ושבשבילי וויתר על הכלבה וזה מאוד קשה לו. בקיצור כתבתי הכל בבלאגן, מקווה שיהיה מובן. מה עליי לעשות? אני מרגישה שהוא עובר כל גבול. עוקץ אותי שאני מלאה, לפעמים שאני רואה איזו סדרה מטופשת, אומר לי שאני שטחית, יורד עליי מול חברות שלי והכל כביכול בגלל שאני לא סובלת את הכלבה וגרמתי לו להיפטר ממנה.
מה לעשות???? מה שבטוח לא אשב ואסבול.

ג'ייד יקרה, כל מה שאת מתארת מאוד אופייני לשלב החיים בו אתם נמצאים. הזוגיות שלכם עוברת הסתגלות משניים לשלושה, כאשר האחריות לגדל ילד ולהעניק לו בית ראוי מבחינה בריאותית ומבחינה נפשית מכבידה עליכם ויוצרת לחצים, כמו על כל זוג הורים חדש.
ותחת הלחצים הללו - כל אחד מנסה כמיטב יכולתו לשמור על עצמו ועל הדברים החשובים לו, וזה לא קל. זה קצת כמו הישרדות...
נראה לי שלא יזיק לכם להגיע לקצת ייעוץ זוגי ולקבל כלים איך לתקשר ביניכם בצורה נעימה ויעילה יותר, כי כרגע יש ביניכם מאבק כוחות ש"התיישב" לו על האהבה שהיתה שם וקבר אותה. מאוד קשהלהרגיש אהבה ומשיכה למישהו שכועסים עליו שוב ושוב, ושמכריח אתכם לעשות משהו או לוותר על משהו שחשוב לכם.

אבל יש כלי תקשורת בין אישית שמאפשרים לנהל את הפערים האלו, הרי כמעט אצל כל הזוגות יש במציאות פערים ואי הסכמות כמו מה שאת מתארת בנושא הכלב, או הגיינה, או מטלות הבית. השאלה היא מהי הדרך הטובה יותר לתקשר ולהתנהל מול אי ההסכמות האלו.
בייעוץ זוגי טוב, ניתן ללמוד כלי תקשורת מתאימים לניהול ריבים ואי הסכמות, ולהתאמן עליהם, ולחזור לזוגיות עם ההרגשה שגם אם יהיו בעתיד אי הסכמות - זה לא סוף העולם ויש אהבה אחרי הויכוח.
אם לא מטפלים בבעיות ורק דוחים אותן, ככל שעובר יותר זמן במצב הזה - הסכנה לאהבה גדולה יותר! אהבה לא יכולה לשרוד את המכות שמונחתות עליה, ולכן דחוף להכיר שיש בעייה ופשוט להתחיל לטפל בה.

שלום,
אני ובן זוגי כמעט שנה יחד והתחלנו לדבר על מעבר לגור יחד לפני מספר חודשים. ברוב המקרים הנושא עלה ביוזמתי וברוב המקרים הוא הסכים שנעשה זאת אך דחה את ההתקדמות לכך בכל פעם בהסברים אחרים, עומס בעבודה/ שהוא צריך עוד קצת זמן להתבשל.. לאחרונה הבנתי שהדחייה הזו רק נמשכת ונמשכת ולכן החלטתי לתת לו זמן עד שיבין ויחליט סופית על רצונותיו לגביי התקדמות הקשר. כרגע אנחנו בפסק זמן למחשבה לכמה ימים, אני מאוד מוטרדת וקשה לי עם כל הגעגועים. קיימת בינינו אהבה גדולה, גם מצידו אני בטוחה, אך החשש שלי הוא שהוא יעדיף לברוח ולא להתמודד עם הפחד.. האם עליי ליצור עימו קשר ולשתף אותו בתחושותיי? או שעליי להמתין להחלטתו ולתת לו זמן להגיע להחלטה?

מוטרדת יקרה, נראה לי שהמסר מטעמך הוא מאוד ברור. הוא צריך לקבל החלטה, ואם את תתערבי באמצע ותנסי להשפיע - זה ייצור לדעתי את אותה הבעייה שקיימת כל הזמן.
אני מנחשת שקשה לו להחליט על דברים לבד גם משום שבמערכת היחסים שלכם את היא זו המובילה והיוזמת, והוא קצת נגרר אחרייך ולא עומד בקצב שלך. וכך קורה שבמקום ליזום - הוא מוצא את עצמו מגיב.
גם עכשו, בפסק הזמן הזה, מן הסתם זו יוזמה שלך, ועליו להגיב.
את כל הזמן יוזמת ועושה צעדים ועכשו שוב את רוצה לעשות צעד.
אני מציעה לך להפסיק ליזום כל הזמן ולאפשר לו קצת מרחב חופשי שבתוכו הוא יוכל לבחון מה הרצונות שלו ומה הצרכים שלו.
בדרך כלל, אצל כל זוג, יש אחד שהוא יותר מוביל ויוזם ושני שיותר נגרר. ברגע שמזהים זאת, כדאי ליצור איזונים, אפילו שזה עלול לתסכל אותך כי הקצב הטבעי שלך יהיה איטי יותר. אבל ככה זה בזוגיות - צריך להתאים את עצמנו ולשנות את עצמנו מול בן הזוג...

אני תמיד נזכרת בזוג שהגיע אלי לפני 6 שנים בערך. הגבר רצה לעזוב את הבית. הוא אמר בעצב גדול בשלב מסויים: בעצם את ההחלטות הכי חשובות בחיים שלי - להתחתן, לקנות דירה, להביא ילדים - לא אני קיבלתי!!!
הגבר הזה לא היה מסוגל להישאר בזוגיות החונקת הזאת, והם התגרשו לאחר שכבר הביאו שני ילדים לעולם, כי הוא הרגיש שאין לו מקום לביטוי הצרכים והרצונות שלו.
בכל נקודת זמן הוא רק יישר קו על היוזמות שלה כי פחד לאבד אותה, במקום להקשיב לקול הפנימי שלו.
האם זה מה שאת רוצה שבן זוגך ירגיש בסופו של דבר?
לכן אני מציעה לך להמתין, לא להתערב. לסמוך עליו ולאפשר לו את המרחב והזמן לקבל החלטות חשובות בחיים שלו.
ובהמשך - חשוב לעבוד על נושא זה ולמצוא איזונים אמיתיים.

היי.התגייסתי לפני כשבוע והלך גיוס חלק.
רציתי לעדכן בקשר לשני הבחורים האקס והבחור שאני יוצאת איתו עכשיו.אני מאוד מבולבלת, הבחור של עכשיו בא איתי לגיוס והאקס התגייס איתי באותו יום אז הם ראו אחד את השני ומאז האקס מתקשר אליי בטענות שהוא אוהב אותי ומתגעגע אליי ושהוא בדיכאון בכללי ושאני היחידה שמבינה אותו ..וזה גורםלי להרגיש כמו יצורה מוזרה ומאוד מטלטל אותי וגם את המערכת יחסים החדשה.נפגשתיעם האקס משום מה והוא סיפר לי מה עובר עליו וזה העיק עליי הרגשתי שאני אינני יכולה לעזור וגם לא הבנתי מאיפה הוא נפל עליי ורק רציתי חיבוק ממנו אחרי כל מה שהיה .בכל מקרה הוא כל הזמן אומר לי אני אוהב אותך אבל אני אסבול למענך ואעזוב אותך.וזה מבאס אותי אתה עוד הפעם מטלטל אותי רגשית ואז עוזב .למרות שמוזר לי לחלוטין להיות איתו.אנחנו בטירונות ביחד וזה מאוד מפחיד.הוא אומר לי שחפרתי לכל העולם בזמן הפרידה וגם עכשיו אני חופרת לכולם ומתביישת בעצמי כזה במיוחד שהחברות שלי אומרות לי שאני תמימה שאני מקשיבה למה שהוא אומר.בכל מקרה מרגישה מאוד אשמה ..איזשהו מעגל נסגר כי הוא סוף סוף דיבר איתי ולא סינן אותי ומצד שני מרגיש מאוד צבוע להיות איתו בקשר ושהוא מקנא לי .זה לא עושה לי הרגשה טובה .

מאוד חשוב לי לקבל תגובה כי אני מאוד מבולבלת זאת אני שכתבה על חברות שהיא איבדה ועל קשר שהסתיים בצורה מאוד מכוערת ושלקח לי זמן להתגבר.בכל מקרה רציתי להוסיף שהאקס ואני נפגשנו אתמול ולא היה כיף בכלל אבל הוא אמר שאני היחידה שמבינה אותו ובעצם הוא פתאום נזכר בי ,והחבר שלי צועק עליי עכשיו ואומר לי שזה או הוא או הוא .אני מרגישה באמת לחוצה מכל הכיוונים כי האקס סוג של מנצל אותי והחבר שלי בונה עליי כביכול כי הוא אוהב אותי אבל זה ממש לא הרגשה נעימה שאומרים לי מה לעשות ולוחצים עליי להחליט .אני פשוט מרגישה לא בטוחה.

"אני" יקרה,

ראשית, אני שמחה שבחרת לחזור ולעדכן אותנו, כאן בפורום, בקורות אותך.
וכעת, בנוגע לאקס שלך....התחושות שלך משדרות לך בעוצמה רבה ובקולי קולות. הן קוראות לך לסיים את הקשר האומלל הזה אחת ולתמיד ויפה שעה אחת קודם. אני חושבת שנכון יהיה אם תקשיבי להן.
הקשר הזה לא גרם לך להרבה נחת, הפרידה הייתה לא מכובדת, בלשון המעטה, התנהלותו של האקס שלך, לאחר הפרידה, הייתה לא ראויה וגם כעת, השהייה במחיצתו גורמת לך לתחושה לא נעימה ולא נוחה. בנוסף לכל הנ"ל (אם זה לא מספיק...) הקשר שלך עימו פוגע בקשר הזוגי החדש שלך, קשר אשר נראה, כי את מוצאת שהוא נכון יותר עבורך.
בן-זוגך הנוכחי חש לחוץ ומאוים וזו הסיבה בעטיה הוא בחר להציב לך אולטימאטום. נוכחותו של האקס שלך בחייך, מאיימת, בראייה שלו, על הקשר שלכם ומערערת את יציבותו ואולי אף מאיימת על האגו הגברי שלו...בן-זוגך כנראה חש שאין ביכולתו לעשות משהו אחר אשר יגרום לך להפסיק להיפגש עם האקס ולכן הוא איים, הוא חש חוסר אונים והדבר בא לידי ביטוי בהצבת האולטימאטום.
לכן, לטובתך, לטובת הקשר החדש שלך ולטובת שלוותו הנפשית של בן-זוגך, עשי צעד אמיץ ונכון ושימי סוף לקשר הקודם שלך ולכל ניסיון של האקס לבלבל אותך.

קודם כל תודה שעדיין יש מענה באתר ודאגה .
אני לא מבינה באיזה קטע אני והאקס מדברים אני מוצאת את עצמי ביום שישי שהחבר שלי לא נמצא ,'קצת בודדה קצת לא עם חברות ופשוט אני והאקס קובעים להיפגש בשיא הסופנטניות מצד אחד אני מרגישה שזה בדיוק מה שמתאים לי ומצד שני אני מפחדת שאולי אני הולכת במסלול ממש לא טוב,הרי לאקס יש תחברים הכי טובים שלו וכו' הוא לא צריך אותי ולעומת זאת אני מרגישה קצת יותר אבודה,בצבא כיף לי ואני מצחיקה אנשים אבל משום מה זה לא מרגיש לי בסדר זה מרגיש לי שאני מאלתרת ולא הולכת בדרך שהיא באמת נכונה.

היי..נפגשתי עם האקס והתנשקנו אני באמת ללא יודעת מה לחשוב על זה אני לא מבינה כלכך למה עשיתי את זה .זה מרגיש לי שבסופו של דבר הוא לא סובל מזה אלא אני ..ובקשר לבן זוג הנוכחי אני יודעת שאם אני אספר רוב הסיכויים שהוא ייפרד ממני יכעס מאוד .ובנוסף האקס אומר לי כל מיני דברים שמשפיעים לי ואני מאמינה לכל דבר פתאום הוא מחליט מה טוב בשבילי ומה לא והוא אומר שאולי יום אחד נהיה ביחד בצורה נורמלית.אני לא יודעת מה לעשות.אני והאקס גןם מדברים שיחות עמוקות כאלו ואני תוהה אם זה קורה על מנת להרשים אחד את השני או שפשוט ככה.

"אני" יקרה,

נראה שאת "נכנעת" לתחושות הבטן שלך, לדחפים שלך, במקום לנתב ולנווט את חייך אל מחוז חפצך, כפי שהיטבת לנסח זאת, "מאלתרת ולא הולכת בדרך שבאמת נכונה". הצעידה לאור תחושות הבטן הפחות נעימות, כדוגמת הבדידות, מרחיקה אותך מהדרך הנכונה.
יחד עם ההתנהלות הזו, המונעת מתוך דחפים ולא מתוך מחשבה מושכלת והגיונית של מה נכון ומה לא נכון, את מודעת לכך שאת מתנהלת באופן לא נכון לך. אולי תובנה זו אינה חד-משמעית אצלך וברורה לך עד הסוף אולם התחושה הזו, שאת "אבודה" כפי שניסחת זאת מעידה על כך שאת מודעת לכך שמשהו בהתנהלות שלך לא נכון לך. מאידך, ייתכן כי התחושה הזו של ה"אבודה" מהווה עבורך מעין מסווה נוח לידיעה הברורה שאת מתנהלת לא נכון ושבהתנהלותך את למעשה פוגעת בעצמך ובסובבים אותך, האנשים אשר נכונים לך וטוב לך במחיצתם כדוגמת בן-זוגך.
הנשיקה עם האקס היא בפירוש מעשה שלא יעשה. חשבי איך היית חשה אם הוא היה מתנשק עם האקסית שלו. אני מניחה שהיית כועסת ומרגישה פגועה ונבגדת.
נסי לשקול את מעשייך בטרם את עושה מעשה אשר עלול לפגוע בך ולהביא את חייך למקום פחות טוב עבורך. לפני שאת עושה מעשה ספונטני כמו להיפגש עם האקס, חשבי האם זה נכון לך והאם תהיי מוכנה להתמודד עם התוצאות של מעשייך.
רק כאשר תיקחי אחריות על חייך תוכלי להתחיל לצעוד במסלול הנכון לך.

שלום,

אנו חני זליקמן ולנה רביץ, סטודנטיות לתואר ראשון במחלקה לחינוך ופסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. במסגרת לימודינו אנו עורכות מחקר שעוסק בדפוסי שינה, לחץ וזוגיות. נודה לך אם תסכים/י להשתתף במחקר שלנו. המחקר כולל מילוי שאלון שניתן להגיע אליו דרך הקישור הבא:

https://docs.google.com/spreadsheet/viewform?formkey=dEw2UWplW כל צורך לציין את שמך או פרטים מזהים ולמערכת אין כל דרך לדעת מי ממלא כל שאלון. כל תשובותיך יישמרו באופן אנונימי לגמרי ולא תהיה לנו דרך לדעת את זהות המשתתפים במחקר. השאלון כולל בתוכו שאלות אינטימיות על חיי הזוגיות, אם תחוש/י אי נוחות תוך כדי מילוי השאלון את/ה רשאי/ת להפסיק למלאו בכל עת.



בברכה,

חני זליקמן ולנה רביץ,

כתובת ליצירת קשר :

lenravitz@gmail.com

hanizelickman@walla.com

אני ובעלי נשואים כשנה וחצי, יצאנו שנה לפני כן. בני 32
לאחרונה יש לו בעיות בעבודה, כנראה יצטרכו לקצץ בעובדים ואמרו לו שכנראה הוא יהיה בין אלו שיפוטרו. כרגע יש להם חודשיים לראות אם יצטרכו לפטר או לא, בעלי מאוד לחוץ וממש מרגישים את זה ממנו, אני מנסה להיות תומכת. הוא מתעורר בלילות ובגלל זה קניתי לו כדור שינה לבעיות שינה זמניות ממה שאמר לי הרוקח, לפחות שישן קצת. אני מרגישה שאני מכבידה עליו עם בקשות יום יומיות והוא לא אחד שאוהב להפתח ולדבר הרבה. האם להניח לו פשוט או לנסות לעודד אותו?

שלום הגר,

ראשית צר לי על מה שאתם עוברים. לך, כאשתו, בוודאי ובוודאי לא קל לראות כך את בעלך, במצב שמעיק עליו בטח מאוד.

כל הכבוד לך שאת רגישה ורואה את ההתנהלות שכנראה נובעת מאותו מתח בו הוא שרוי. סביר להניח שכרגע הוא טרוד ועסוק בעיניין העבודה, אם יהיו פיטורין- נקווה שלא - המצב יצריך רגישות עודפת מצידך, ידוע כי פיטורין הם אחד המשברים הקשים, אבל לא משבר שאי אפשר לעבור אותו. כאן בדיוק הניסיון האמיתי, בו את תוכיחי לו איזו אשה תומכת את. כאן הוא צריך אותך. גם אם לא יהיו פיטורין בוודאי זהו משבר לדעת כי אינך בטוח במקום עבודתך, מכל סיבה שהיא, שמקום העבודה הוא ארעי יתכן, שהקריירה לא בטוחה והפרנסה לא מובטחת. כל אלו הם השלכות של המצב- שבוודאי משפיעות עליו ביותר.

לגבי שאלתך- אני חושבת שאם הוא אדם שפחות נוח להיפתח, ופחות אוהב לדבר- כדאי שתגידי לו שאת פה עבורו לכל פעם שירצה לדבר, שאת פה עבורו להקשיב לו ולהיות איתו יחד במה שהוא עובר. זה הכל. הוא יודע שאת שם וזה מה שחשוב. מעבר לזה השתדלי פחות לדרוש ממנו בימים האלה כדי להקל עליו, קפה טוב או טיול יחד תמיד יכולים לסייע :)

אני בטוחה שתעברו יחד את התקופה הלא קלה הזאת. אני מאמינה שדלתות שנסגרות בפנינו, סופן להביא לכאלו חדשות, טובות יותר, שיפתחו. אמנם קשה אולי עבורו להאמין בזה עכשיו, אבל אם תצליחי להיות שם, תומכת וקשובה (ומרגיש לי שאת שם) את בוודאי תהווי משקל רב להתקדמותו לשם.

בברכת הצלחה רבה,

שלום.

אני נשואה + 3 ילדים בגיל החטיבה .

אני ובעלי מתוכחים כל הזמן על אותו נושא ואני לא מצליחה לשכנע אותו להפסיק .

לבעלי אח צעיר יותר , נשוי עם ילדים בגיל בית הספר .

בעלי משום מה "מלקק" לאחיו כל הזמן כאשר אחיו לא מתיחס אליו ואלינו פשוט לא רואה אותנו ממטר , הסיפור כל פעם מתפוצץ כאשר לאחד מילדי אחיו יש יום הולדת ובעלי רץ לקנות מתנה ומתקשר .

מאחר ואחיו לא קנה ולא קונה לילדי מתנות או לא מזמין אותנו ואדיש לסובבים אותו (כנראה שהוא קמצן ואנוכי) ביקשתי מבעלי שיפסיק לקנות מתנות כי גם לנו ילדים וגם להם מגיע מתנות .

הגישה שלי היא שבאם אחיו לא קונה לילדיי אנחנו לא צריכים לקנות לילדיו .

כל השנים שתקתי לטובת שלום בית אבל לאחרונה אינני מוכנה יותר , אני מרגישה שאחיו עושה צחוק מאיתנו .
אחיו מבחינה כלכלית לא פחות מסודר מאיתנו , מצבו טוב ואין לו בעיה כלכלית הבעיה היחידה כנראה שיש לו היא הקמצנות והאיגואיסטיות .

מה לדעתך עלי לעשות .

תודה

שלום יונה,

אני יכולה להבין את התסכול שלך, לא קל לך בוודאי לראות שהילדים שלך לא מקבלים את אותו יחס מהדוד שלהם, כפי שבעלך מתנהג לאחיינים שלו.

יחסים בתוך משפחה, אני מתכוונת לאח-ואח, או אח ואחות- הם מאוד מורכבים ומתחילים למעשה ממש מהינקות, דרך הילדות, הבגרות ולבסוף גם החיים הבוגרים. אבל גם כאשר נפרדים, כל אחד למשפחתו שהקים, לבית שבנה, היחסים האלה וקשר הדם הזה ממשיך וממשיך. גם ביבשות אחרות. זה מסוג הקשרים שלא משנה איך נסתכל על זה- הם קיימים. לא ניתנים לניתוק אמיתי. כתבתי לך את זה כדי להקדים ולצאת מההנחה הזאת, שאולי התנהגותו של בעלך כלל לא נובעת מהקונפליקט הקונקרטי בעינין המתנות או הקמצנות של אחיו. אולי התנהגותו ואדיבותו כלפיו דווקא נובעת ממשהו עמוק בהרבה- משהו אולי בטיב היחסים, משהו שקשור לבית בו גדלו וכן הלאה.

אף פעם לא נוכל לראות את כל התמונה או להבין את כל הסיבות למעשים כאלו ואחרים של בן הזוג או כל אדם קרוב אחר. אבל הסיבות לבטח קיימות.

אם תנסי להסתכל על המעשים או על ההתנהלות של בעלך כלפי אחיו- כמשהו בעל מכלול גדול, בעל שורשים והיסטוריה- אולי זה יקל עלייך.

בכל אופן, להערכתי, לא מדובר בקונפליקט קונקרטי- מתנה או לא מתנה. אלא משהו אחר שמניע את בעלך להתנהג כך כלפי אחיו הצעיר- ואולי דרך האינפורמציה הזאת- את תצליחי לשבת ולדבר איתו, אל ליבו, ולהבין באמת מה הסיבות שלו להעניק ולהעניק אבל לא לקבל דבר בתמורה, כפי שתיארת.

בברכת הצלחה ואשמח אם תשובי לעדכן,

שלום .
שוחחנו ומדברי בעלי אחיו זה דור צעיר שמתנהג כפי שהוא מתנהג .
תמיד התנהג כך וראה רק את עצמו .
בעלי הציע לי להפסיק לחפש את אחיו כי גם אם הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג זה עדיין אח שלו .
לטענתו אלה הם היחסים שהם גדלו ולא אני ולא הוא נצליח לחנך וללמד אותו כיצד להתנהג "זה נכון שהוא מתנהג כקמצן ואגואיסט אבל אין לי כל כוונה להגיד לו על מנת לא להכנס לאימות איתו כי זה אחי "
עוד עטן בעלי בשיחה כי הוא קונה מתנות לילדי אחיו ולא לאחיו והגישה שלו שלתת זה לא בכל המקרים כאשר מקבלים חזרה ואין לו כוונה לעשות התחשבנות , זה אח שלו וזהו .
אני לא חייבת להיות בחברתו ואני לא חייבת להיות חברה שלו , שאלתי הכיצד הרי זו משפחתך ? לא קיבלתי תשובה .
אספר דבר נוסף שהפסקתי גם לצאת יחד איתם לטיולים ואני משתדלת להמעיט בביקורים אצלם וחבל כי הקשר בין הילדים נחלש וחבל .
בקיצור , אינני חושבת שבעלי צודק , אני שותקת ברוב המקרים כדי לא לריב אבל אינני מסוגלת לשתוק יותר למרות שזה אחיו , אני חושבת שזה יחס מזלזל , אנוכי , קמצני ואגואיסטי ומאחר ואני לא כזאת אינני מסוגלת שבסביבתי יהיו חברים כאלה .
היחס וההתנהגות של אחיו מרתיח אותי , האח הגדול , בעלי שותק ואומנם מצדיק אותי בחלק גדול מהדברים , האם שלהם שותקת וטוענת שהבן הצעיר מתנהג בטפשות ואף אחד משניהם לא מוכן לתפוס שיחה איתו על מנת לפתוח לו את העיניים , דרך הגב הבן גם לא רואה ממטר את האם מי שעוזרת לה זו אני ובעלי .
מה לדעתך עלי לעשות .
תודה

שלום שוב יונה,

אני מסכימה עם בעלך שאופי לא ניתן לשנות- גם אם מישהו יבוא ו"יפתח לו את העיניים" אני בספק גדול אם התכונות שציינת ניתנות לשינוי דרסטי כפי שאולי היינו מייחלים.. יתכן ושיחה כזאת תעורר משהו וישתנה משהו מאוד קטן, אבל גם זה, כנראה לא לאורך זמן והמצב שוב יחזור לקדמותו.

כפי שכתבתי לך לפני כן, יחסים בין אחים הם מורכבים מאוד. בעלך לא מעוניין להעכיר את היחסים בינו לבין אחיו והוא משתדל לקבל אותו בדיוק כפי שהוא. את אכן אינך חייבת לצאת איתם, להתראות יותר מדי בחברתם- אלא פשוט להיות עניינית, קורקטית, בנוסח "שלום שלום".

אני מאוד יכולה להבין את התסכול שלך, את מרגישה שמדובר ביחסים שהם לרוב חד צדדים בבחינת נתינה והענקה, מצד שני כל המצב הזה והמתח הזה מפריע ליחסים עם בעלך- ואולי על זה צריך להיות מושם הדגש- איך בכל זאת את מצליחה להשאיר את אחיו מחוץ ליחסים שלכם ולא לאפשר לו את הכוח הזה בלהעכיר אותם. חשבי על זה כך- בכל מקרה את לא ממש מסמפטת את גיסך, בכל מקרה את חושבת שהוא קמצן, אנוכי ואגואיסט. למה לתת לו גם את הכוח ולייחס לו כוחות ויכולות להרוס את הזוגיות בינך לבין בעלך? למה לא להשאיר אותו, פסיכולוגית, רגשית- מחוץ לחיים שלך, להחליט שככה הוא וזה המצב הנתון- להבין שבעלך לא יוכל להשתנות ביחסו אליו, ולהניח לכם?

יתכן והתשובה שלי לא מאוד מוצאת חן בעינייך, אבל לצערי האפשרות שמישהו ישתנה כפי שאת היית רוצה- היא באמת אפסית. רק את יכולה לשפר את המצב אם את תקבלי על עצמך להסתכל על כל המצב הזה בגישה שונה- להבין שאלו היחסים ביניהם, מדובר באדם שבכל זאת קרוב לבעלך ויש לכבד את בעלך על הבחירה הזאת. אבל, מעבר לכך- את לא חייבת להיפגש עם הגיס, מאידך לא להעניש את הילדים שלך בכך שלא יהיה להם קשר עם בני הדודים שלהם- גם זה חומר למחשבה.

נסי לחשוב על הכוח והיכולות העצומות שאת נותנת לגיס הזה, בכך שאת כ"כ מוטרדת מהתנהגותו וכ"כ כועסת עליו. אם תצליחי לראות בו "עוד דמות לא משהו" בחייך- תצליחי גם לגמד ולהקטין את החשיבות שאת מרבה לתת לו. אשמח לדעתך.

שלום,

אנחנו נשואים + 1 ויש עוד אחד בדרך. מאז הלידה הראשונה הזוגיות שלנו התדרדרה. רוב הבעיות שקשורות לי לבעלי ולילדה ואינן מושפעות מגורמים אחרים אנחנו מסתדרים ומצליחים לפתור אותם ע"י שיחות כאלה ואחרות.
רק בנושאים הקשורים למשפחה שלו אנחנו לא מסתדרים הדבר גורם למריבות רבות, לדכאון רב אצלי וגם לפגיעה ביחסי המין (שכמעט ולא קוראים שוב בגלל כל הנושאים הקשורים למשפחתו).

אני באופן אישי לא מסתדרת ומתחברת למשפחה שלו וכנראה שגם לא אקבל אותם מסיבות התנהגותיות כאלה ואחרות הפערים גדולים מדי גם מבחינה תרבותית , שכלית וערכית. כתוצאה מכך והתנהגויות שונות שלהם כלפי אינני מעוניינת להתראות איתם לא אצלי בבית וגם לא אצלם ובמיוחד אינני מעוניינת בקשר של ילדי איתם (מי שלא יודע לקבל אותי לא מגיע לו הזכות להנות מילדי גם אם מדובר במשפחה של בעלי).
בעלי כמובן מודע לנושא היו לנו מספר שיחות .

סיכמנו אני ובעלי שנבקר את הוריו בתדירות של פעם בשלושה שבועות. אני חייבת לציין שמאז הרבה יותר טוב לי למרות שאחרי כל מפגש כזה אני חוזרת עצבנית אבל זו עדיין פשרה שאפשר להתגבר עליה .

בחודשים הקרובים אנו מצפים ללידה ואני חוששת שתהיה רגרסיה בנושא (וכמובן שיהיה). ולכן הייתי מעוניינת לערוך לבעלי שיחה מראש.
שבה אני מציינת שוב את העובדות הבאות שאני לא מעוניינת בביקורים של המשפחה שלו בביתנו במיוחד לאחר הלידה, ועל תדירות הביקרוים שלנו אצלם.
בנוסף בימים שבעלי ישמור על הילדים אני לא מעוניינת שיקח אותם להורים שלו מהנסיבות השונות.

אני יודעת שזה לא נשמע טוב אבל בגלל המשפחה שלו הזוגיות שלנו נהרסה זה פגע בי קשות נפשית וגרם לי לחסום את עצמי מלעשות דברים כאלו ואחרים (כמו הקריירה שלי או לטוס לחול מכיוון שאני יודעת שהם ישר ישתלטו על הילדה שלי)

רציתי להתייעץ איך עלי לגשת לבעלי ולאמר זאת בצורה שתמנע כמה שפחות חיכוככים כי בסופו של דבר זאת המשפחה שלו.

אציין שוב המשפחה שלו ממש גורמת לי לדכאונות, מחסומים ןחוסר שחרור או התנהגות שלא אופיינית לי , וכרגע זה לא משהו שאפשר להגיד לי את חייבת לקבל כי כרגע זה לא מתקבל. וזה הדבר היחיד שבגללו כל הזוגיות שלנו נפגמת לגמרי לצערי.

תודה

דנה יקרה,

היות והגעתם להבנות בנושא הזה בעבר אני מאמינה שגם אם תהייה רגרסיה (ולמה שתהייה?) תוכלי להחזיר את הגלגל אחורה ולהציב את הגבולות מחדש, באותו מקום בדיוק, כפי שעשית בעבר. מאידך, ייתכן גם, כי ה"חוקים" אשר קבעתם יישמרו ו"יתפסו" גם לגבי הילד השני, שהרי מדובר על אותו נושא בדיוק רק שלאחר הלידה ה"חוקים" יחולו על עוד מישהו.
בכל אופן, והיה ותחושי שבעלך ו/או משפחתו מנסים לקבוע נהלים חדשים בנושא או להתנהל בניגוד להחלטתכם זו תוכלי להבהיר ולהסביר להם כי את זקוקה למנוחה וכי קשה לך לקבל מבקרים, אשר למענם את צריכה להתארגן במיוחד (לבוש וכד').
הלידה הינה מאמץ פיסי מאוד גדול לגוף ולאחריה אין אפשרות של ממש לנוח, להיפך, הלילות הם לילות ללא שינה והימים גם הם מיועדים לסיפוק צרכי התינוק החדש, כך שהעייפות רק גדלה ומצטברת ולא פוחתת. בנוסף לעייפות הפיסית קיימות גם תחושות נפשיות משתנות בעקבות השינויים ההורמונליים בגוף האישה, כך שגם נפשית לא תהיי ממש פנויה עבור אורחים.
העובדות הנ"ל ידועות אולם, אם יש צורך להזכיר אותן למשפחתו של בעלך או לו עצמו, עשי זאת.
נסי לנהל את השיחה עם בעלך באופן המכובד והמכבד ביותר על-מנת שדברייך יתקבלו ושנימת הדברים או תוכנם לא יעוררו בו בהתנגדות. אולי כדאי גם לנהל את השיחה הזו במועד קרוב ללידה וזאת על-מנת שמסקנות השיחה ומטרותיה לא ישכחו בשל ההתרגשות לקראת הלידה וגם כדי לא "להעיר דובים משנתם" בטרם עת.

שמי איריס אני אם חד הורית לילדים מתגברים.לפני כחודשיים הכרתי בחור מקסים אב לשלושה ילדים ,שתיים מהם מתגוררים איתו.הוא התגרש לפני כ-4 שנים .גרושתו הייתה תוקפנית ,אלימה .והוא עזב את הבית יחד עם הילדים ביום שהוא גילה שהיא בוגדת בו.אלו לא דברים שהוא סיפר לי ,אלו דברים שהבת הגדולה שלו הראתה לי כתובים ,והיא גם סיפרה.הילדים לא מעוניינים להיות בקשר עם האמא ,הם מטופלים באופן רציף ע"י פסיכולוגית.לעינין שלי-לפני כחודש הוא החליט לסיים את הקשר משום שהוא לא יודע מה עובר עליו,הוא רוצה להיות לבד.לאחר מכן הוא חזר בו משום שהוא הבין שהוא הולך לאבד אותי.אתמול הוא שוב החליט שהוא לא בנוי לזוגיות ושהוא מעדיף להיות לבד.כל זאת לאחר שהכרתי את בני משפחתו,את הילדים ,את החברים.והוא הכיר את המעגל שלי.לי מאוד קשה עם העובדה שבמקום לדבר איתי על כך ולנסות לפתור בעיות ביחד ,הוא מעדיף להסתגר .
הוא בחור מקסים ,טוב לב ,אני מאוד אוהבת אותו .אבל בכל פעם שהוא עוזב ,אני נשברת.מה לעשות ?אנא עזרתכם.

הי איריס,

ממה שאת מתארת ניתן להבין שלבן זוגך יש הרבה עם מה להתמודד - כנראה הקשר הקודם עשה את שלו והותיר בו הרבה צלקות. הוא מאוד חושש לשחזר אותן איתך ואולי לכן הוא מתקרב ושוב מתרחק.

העובדה שהוא לא סיפר לך על האלימות של אשתו לשעבר מלמדת גם היא עד כמה קשה לו להיפתח ולספר לך את אשר על ליבו.

אני יכולה להבין, עם זאת, את הקושי שלך בלסמוך על הקשר הזה, בלהרגיש בטוחה בו- כי כל פעם את חווה נטישה ושוב חזרה וחוזר חלילה. בסופו של דבר הכוחות שלך לסבול את זה יפחתו.. לכן - אם את מעוניינת בו וסה"כ את כן רואה עתיד איתו, חשוב שבפעם הבאה שהוא עושה מהלך כזה, הציבי תנאי- שבכל זאת, צריך לדבר על הדברים ועדיפות עליונה שהם יאמרו מול איש מקצוע, מטפל זוגי, ולראות אם יש התקדמות. אם הוא באמת רוצה בקשר- הוא צריך להראות נכונות ורצינות של להישאר ולהתמודד כפי שאת מבקשת, ולא לברוח ולחזור.. כי האמון נפגע קשות ממהלך כזה. ואני לא חושבת שזה מגיע לך.

אני מקוה שבמעט שכתבתי הצלחתי לעזור לך במקצת. אשמח אם תשובי לעדכן.

בקהילת זוגיות ויחסים התומכת שלנו.

חג שמח!

במקרה שלנו מדובר על פשיטת הרגל. אני לא אכביר במילים אבל במשפט אחד- הפסדנו הרבה מאוד כסף אחרי שקנינו מהחברה הנ"ל מטבח ולא קיבלנו כלום בתמורה, רק הרבה מאוד עגמת נפש.

אני כמובן לא לוקחת כלום בפרופורציה ומבחינתי חרב העולם ואין נקודת מוצא, בעלי לעומת זאת התעשת מהר מאוד וכבר פנה להזמנת מטבח חדש מחברה שהיו ערים למצב ואפשרו גמישות גדולה מאוד במחיר (למי שמתלבט, זה המקום).

פתאום הבנתי את כוחה של הזוגיות, כמה היתרון של השני מכפר על החיסרון של האחר, המשבר יכל להוביל אותנו להרבה מאוד חילוקי דעות, מרמור, עצבים אחד על השני (שלא בצדק) ואני כל כך מאושרת שזכיתי בבעל שכזה, שמסתכל על התמונה הרחבה ומבין שזה לא סוף העולם, שלכל דבר יש סיבה. בהזדמנות זו אני רוצה להגיד לו תודה ;)

נראה לי שכבר התעסקנו הרבה מאוד בכל השאלות הסטנדרטיות שתמיד חוזרות על עצמם שוב ושוב...:) אני רציתי לשאול על משיכה מינית והקשר שלה לריח זיעה האופייני לכל אדם...

אני יודע מעצמי שאישה שנראית טוב ומריחה בריח בושם גורם לי להמשך אליה מאוד , אך לא פחות להמשך לאישה שנראית טוב וריח הגוף והזיעה שלה מורגש ( עוד הרבה לפני סקס וכל זה..) ..

ריח של זיעה גם מקושר לחיוניות וגיל צעיר ופורה , ואם כל זאת אנו נרתעים מאוד מכל טיפת ריח של זיעה ... למה זה ככה ? האם זה רק בגלל שאנו מנסים ליישר קו עם ה"אופנה " של התרבות המערבית ?

האם , בחלוקה גסה, המוח אומר שזיעה זה לכלוך ( תהליכי חשיבה ברמה גבוהה שנובעת גם מהיכרות עם התרבות ) אך היצרים הפרימטיביים והראשוניים שלנו מיייחסים לזה גורם הפוך לגמרי - מיניות ופוריות ..

ולכל המתלהמים למינהם, אני אומר שאין צורך במקלחת ושימוש בדאודורנט, רק חושב שלפעמים מייחסים לריח של זיעה תכונות קצת מוגזמות

שלום טל,

אני נוטה לענות לך שאכן אנחנו נגררים לתרבות מסוימת, שמכתיבה נורמות וכללי התנהגות בין שני המינים- מה מושך ומה לא. אם בעבר אשה מלאה, שופעת, היתה מסמלת בריאות ונשיות, הרי שהיום זה לגמרי ההפך. יש בטח עוד הרבה דוגמאות גם מתחומים אחרים.

לכן הנטיה הכללית גם פה תהיה כנראה לא להימשך למישהי שאינה מריחה טוב - אני בטוחה שלאחוז מסוים זה אולי יפריע פחות, גם תלוי בחוש הריח שלהם ומה באמת דוחה אותם ומה לא, אבל יהיה גם אחוז לא מבוטל שאכן יחשיב את זה למשהו לא מושך, לא מטופח, וכן הלאה.

אני מציעה לך לקרוא על זה עוד, נראה שזה נושא שמעניין אותך וחקרת עליו לא מעט, והכי חשוב- שבסופו של דבר תלך על פי הכללים והנורמות שאתה בוחר לחיות לפיהם, כי זה בעצם המפתח גם לזוגיות טובה- למצוא זוגיות שקרובה או מתאימה לקריטריונים שלך.

מאוד אשמח אם תמשיך לשתף אותנו.

היי, רוצה לשמוע חוות דעת מאדם אובייקטיבי- היה לי ויכוח עם בעלי בנושא זה- הוריו נסעו לירושלים ואפילו לסיפרו על כך, אחותו מקבלת תואר בטקם ועל כך שמענו מחברולא ממשפחה... מה דעתכם....

מירי יקרה,

בפנייתך היית מאוד ממוקדת בסוגיה המעסיקה אותך ולא מסרת מידע לגבי טיב היחסים בין בני המשפחה של בעלך (בינו ובין אחותו, בינו לבין הוריו ובינך לבינם) ולא לגבי מהות הקשר ביניכם לבין המשפחה המורחבת לכן, ממעט המידע שמסרת אני מקבלת תחושה כי התקשורת במשפחה המורחבת שלכם (עם הצד של בעלך) לקויה. אין שיתוף ואין מעורבות. אני מניחה כי הקרבה הנפשית ביניכם גם כן אינה ממש קרובה אחרת הייתם מיודעים על הבשורה המשמחת.
לאור זאת, אם אני מסיקה נכון על מהות וטיב הקשר ביניכם לבין משפחתו של בעלך הם אפילו לא העלו על דעתם לשתף אתכם מאחר וכך הם רגילים. התנהלותם זו (גם של הוריו וגם של אחותו) הינה סימפטום לחוסר התקשורת וחוסר הקרבה. ושוב, אם אני "קוראת" נכון את המפה, ה"מחלה" הרבה יותר מתקדמת, כלומר, היא גדולה ורחבה הרבה מעבר לאירוע זה.
נראה כי יש לטפל ב"מחלה" עצמה, במילים אחרות, התקשורת וחיזוק הקשר ביניכם לבינם. האירוע עצמו נקודתי בלבד וממחיש עד כמה הריחוק ביניכם גדול.

על כל פנים, אשמח לקבל את תגובתך.

הוא הכיר מישהו בחצי שנה האחרונה, הם נפרדו לחודש וחצי וחזרו לפני פסח. מבחינתי – זה כבר לא יציב. בשבועיים האחרונים אני שומעת מהבן שלי שהוא ישן איתו ואיתה. מבחינתי זה ממממשששש לא תקין. הבעיה היא שכל מה שאני מנסה להגיד לגרוש שלי הוא חושב שאני קנאית, ומי כמוך יודעת שהמשכתי הלאה, ומבחינתו – כל עוד הוא או היא לא נרקומנים הכל בסדר. הוא לא ממש מפותח, לא חושב קדימה. בינתיים הילד נקשר אליה, מדבר עליה, וממש מפריע לי עניין השינה. הוא קורא לה דודה מיכל, הוא באמת אוהב אותה או אוהב את כל מה שהיא קונה לו...
אמרתי לו שאני רוצה ללכת לייעוץ בנוגע לילד בתור הורים גרושים – הוא לא רוצה. מאז שהיא נכנסה לתמונה לפני פסח הוא משחק אותה קשה איתי כדי לעשות לה הצגה – כשהם נפרדו הוא האשים אותי, וכל הזמן אמר לי – את לא יכולה להתקשר מתי שאת רוצה, לסמס מתי שאת רוצה וכו'... הוא מבחינתו לא מעוניין להסתמס איתי כי הוא מפחד שיש ראיות, רק שיחות טלפון שעולות טונים – אני לא מוכנה לשיחות האלו. טונים, קללות, איומים – זו הסיבה שהתגרשתי.
בקיצור, אני ממש לא יודעת איך לגשת אליו. בשבועות הוא אמור לקחת את הילד ל 3 לילות לנופש ואני מניחה שהיא גם תהיה. אני לא מוכנה ללינה הזו ביחד. מבחינת ההסכם – הוא רשאי לקחת ללילה אחד, ואני אישרתי 2 לילות שהפכו ל3 בתנאי שהילד אצלי בשני חגי הפסח – וכך היה. עכשיו אני לא יודעת מה לעשות...

הי עדן ובוקר טוב,

לגבי הפגישות שלך עם אורי- מצוין, אני מרגישה שזה הכיוון שאת מעוניינת בו ואת מפתחת את המישור החברי ביניכם כפי שהצבת לך ליעד- יופי.

לגבי הגרוש - קודם כל, צריך להפריד -הזוגיות שלהם לא נהרסת "בגללך", הם לא רבים "בגללך", אלא הם רבים ונפרדים בגלל חילוקי דעות שלהם ושלהם בלבד. העובדה שאת ברקע לא תשתנה- את האמא של הילד. מה שחשוב הוא לדעת איך להתמודד עם המרכיב הזה- מבחינתם. אז נסי להתעלם מכל מיני האשמות- אני בטוחה שאת לא מסמסת לו ב-2 בלילה אלא אם כן זה חירום או לכי תדעי. גם אי אפשר לדעת מה באמת קורה ביניהם ומה המקור לכל המריבות האלה- וזה גם לא מענייננו להיכנס לשם. לכן ההצעה שלי בנושא הזה פשוט להתעלם מכל מיני האשמות כי הצורך החזק שלו לשים אותך ביניהם הוא לא יעיל עבורך.

לגבי הלינה שלהם יחד- אני מניחה שאם הוא גרוש ואת גרושה יש לכל אחד מכם את הלגיטימציה להמשיך הלאה לפרקי ב' בחיים, לא? הילד שלך יתכן ויחשף לכל מיני נשים, וזאת עובדה שלא קל להתמודד איתה. אבל אף אחת, ממש אף אחת, לא תחליף אותך וגם לא תתקרב לזה. אולי זה טוב עבור הילד לדעת, שלמרות שרבים ולמרות שנפרדים- אבא ממשיך הלאה, אמא ממשיכה הלאה- אני לא בטוחה שזה שלילי עבורו. האם תוכלי לפרט יותר ממה את חוששת? מה את חוששת שיקרה? אולי שהוא יהיה חשוף למצבים אינטימיים ביניהם? וכיוצא בזה? הייתי שמחה אם תפרטי מעט יותר על החשש שלך.

לגבי שבועות- אם אישרת 3 לילות, הרי שאין ממש דרך חזרה- כיוון שהוא כבר היה אצלך בשני החגים.. מאידך האם את יכולה לקבוע תנאי לגרוש שלך ולומר לו שבלילות הוא לא ישן איתה?..

אשמח לדעתך..

קודם כל – זה שהוא מאשים אותי ממש לא מזיז לי ולא מעניין אותי. ציינתי את זה רק כדי שתביני שכל דבר הוא מאשים אותי. ואם באמת איכשהו אני קשורה לפרידה שלהם אני מבינה למה הוא משחק אותה קשוח איתי כרגע...

לגבי הלינה – כן, אני חוששת. ילד לא צריך לישון עם הורים בגדול, ובטח ובטח שלא עם בני הזוג של ההורים. מה הילד לומד מזה? שכל אחד יכול לישון עם כל אחת? זה אפילו לא יציב, זה אפילו לא בטוח – למה לגרום לילד להבין דברים שהוא בקושי מבין? ולמה לגרום לילד להיקשר ככ לבת הזוג? כל דבר עכשיו זה "אבא ומיכל" כבר אין אבא לבד. ומה יקרה בעוד חודש אם היא לא תהיה בתמונה? ומה יקרה בסופש הבא שהם סתם יחליטו לא לבלות ביחד והילד כבר מצפה?
תביני שהחשיפה הראשונה של הילד אליה היה בסופש כולל לינה. בלי הכנה מוקדמת, בלי דיבורים, בלי הסברים – ככה סתם. וזה גם לא נכון לטעמי.

ברור לי שאף אחת בעולם לא תיקח את המקום שלי לא משנה מה!!! זה לא העניין. וברור שקנאה זה לא הסיפור. אני כאילו מרגישה שהילד שלי, כולה בן 3, וכבר אין לי שליטה למה שהוא נחשף. ואני לא סומכת על הגרוש שלי – לא יודעת מה הם עושים לידו – אני יודעת שהגרוש שלי מעולם לא היתה לו בעיה שנשכב כשהילד היה תינוק בחדר וישן – לי היתה בעיה. בנוסף – כשהילד נוסע איתו ויש לו רכב – לא תמיד הוא דואג לכיסא. בקיצור – אני לא סומכת עליו. אני מפחדת שהילד יפגע מכל העניין. מפחד שהוא יקשר ושוב יתאכזב. אין בעיה שאבא ישן עם מי שהוא רוצה, יש לי בעיה שהילד ישן איתם במיטה. מצטערת. לי זה נראה תקין.

בעניין שבועות – אני תמיד יכולה לחזור בי. זה גם מה שהעו"ד לי אמר. אני לא רוצה לעשות את זה כי זה יגרור מלחמה, אבל גם אם אני אציב תנאי – מי מבטיח לי שהוא יקיים את התנאי? ההיפך הוא הנכון – יעשה בדווקא...

בעניין אורי – אני ממש שמחה על הכיוון החדש. מה שכן, אתמול גם העיק עלי משהו בהמשך לשיחות בסופש, אז התקשרתי לעדכן – למרות שגם הוא יכול היה להתקשר להתעדכן כי הוא ידע שיהיה חדש ביום ראשון. התקשרתי ודיברנו. הרגשתי לרגע כאילו יש לי בן זוג בקטע של – אם יש משהו את מעדכנת את הבן זוג כי אותו את הכי רוצה לשתף. אז החלטתי קצת לקחת ספייס שוב, ולא להמשיך להתקשר ולעדכן – למעט דברים קריטיים. אבל הכיוון בהחלט נראה טוב.

הי שוב,

תודה על הפירוט. אני יכולה להבין אותך, בעיקר כשהילד באמת מאוד קטן. מסכימה איתך בעינין של שינה ביחד ומה הילד חווה מכל זה- ויש דעות לכאן ולכאן. העינין הוא שגם כשלא מתרגשים- להורים יש חילוקי דעות. וכשמתגרשים (על אחת כמה וכמה כשהיחסים כ"כ שבירים) - חילוקי הדעות רק עושים יותר בלאגן, לא פעם זה עיניינים של אגו ושימת הילד באמצע כקלף מיקוח, וזה קשה.

את מכירה את הגרוש- את בטח יודעת מה יגרור מאבק ומה פחות. השאלה היא אם את יכולה לסכם איתו משהו או כללים מסוימים. למרות שאני מבינה ממך שאת פשוט לא סומכת עליו, גם אם יהיה הסכם כזה?

אם התייעצת עם העו"ד ואת יכולה לחזור בך- אולי כדאי לשקול את זה. אני מודה שבכל הקשור לחוק ולגרושים אני פחות מעודכנת... בכל אופן אם את מאוד חוששת מה הילד יספוג מכל זה, ומהיכרות עם הגרוש שלך את יודעת בוודאות שהוא לא יגן על הילד או ישמור מפניו סיטואציות שהוא לא אמור להיות חשוף אליהן- אולי כן כדאי להתחרט, ולהיות בכוננות ספיגה לגבי המלחמה הבאה עם הגרוש.

אני רק שמה על השולחן את הנתון הזה- שיש לו את החיים שלו, ואי אפשר ממש לשלוט על מה הילד יראה כשהוא עם אבא שלו, לא? אני חושבת שגם ה"שלושה לילות" האלה זה אולי יותר מדי עבורך. הריחוק הזה מהילד והידיעה שאת לא ממש יודעת מה נעשה מולו - לא קל.

שאלה נוספת- אם את מדברת איתו ואומרת לו כל מה שכתבת לי פה, עם ההסבר למה זה לא לטובת הילד וכו'- האם אתם ביחסים מספיק סבירים כדי להביא לשיחה שתניב משהו? או שהיחסים הם בעייתיים מדי מכדי שהוא יהיה בצד שלך?

אני כבר לא מכירה את הגרוש שלי – כל דבר גורר ריבים, קללות ואיומים. ואני באמת – כל דבר באה לקראתו, מתחשבת, והוא מצידו רק זורק. וגם אם יהיה הסכם הוא יעשה מה שבא לו – בדיוק כמו עכשיו, יש הסדרי ראייה ששופט קבע וגם בהם הוא לא עומד וזה נובע אך ורק מזלזול. ותמיד הוא יגיד "מי את בכלל".
עכשיו העו"ד שלי מנסח מכתב לעו"ד שלו לגבי הכל כולל הכל – אי עמידה בהסדרי ראייה, חוסר אחראיות הורית שלו (מקלל אותי ליד הילד, אומר ליד הילד שאני חולה וצריכה כדורים, מאיים עלי, מטריד בכמויות של טלפונים וכו' ההתנהגות שלו ככ קיצונית שאני יכולה ללכת למשטרה ולהוציא נגדו צו-זה עד כדי כך) ואני מניחה שלפי התגובה שלהם נראה מה קורה עם שבועות. אני לא רוצה להרוס להם, לילד שלי, אבל אני לא מוכנה להזניח את הילד שלי ולתת לו להיות בסביבה שלא שומרת עליו ברמה הכי בסיסית - כסא לרכב...
נכון שלא אוכל לשלוט במה שקורה אצל האבא, לצערי איבדתי את הזכות לכך, אבל יש מינימום. אני לא זוכרת אם רשמתי לך אבל הצעתי לו שנלך לייעוץ גבי הילד וכל ההתמודדות הזו – והוא לא מסכים.
אני לא יכולה לדבר איתו כי הוא פשוט לא מוכן לתקשר, אפילו לא במה שקשור לילד. לוקח מחזיר ונגמר הסיפור. פעם היינו מדברים, לפעמים היה בא לפה, היום – כלום. והכל בגללה, אין לי ספק בכך. שיהיה לו בכיף, אבל זה בא על חשבון הילד.

הי שוב,

אם כך זה המצב- והבחור לגמרי לא אחראי (כסא בטיחות לילד הוא קו אדום כהה ביותר) ואת חשה שלא בנוח ושהילד עלול מאוד להיפגע- אז שווה לשקול מול העו"ד מה אפשר לעשות.

העובדה שהוא מסרב לטיפול גם יכולה ללמד שאין בכוונתו להשתנות ויותר מזה- הוא לא חושב שיש בעיה במה שהוא עושה ובאופן בו הוא מתנהל. הייתי מסירה אותה מהמשוואה אבל- זאת לא באמת היא או "בגללה". זאת ההתנהלות שלו בזוגיות והאופן בו הוא מנהל את חייו מול הילד- עינין של גבולות. מה שמסביר גם את ה"מי את בכלל" וכל חוסר הכבוד הבסיסי שלו כלפייך. גבול מול הילד- מה הוא מראה לו ומה לא, גבול מולך- במילים ובהתנהגות וגבולות מול אחרים בסביבתו. אני בטוחה שהיית מפרגנת לו על כל זוגיות בריאה ונורמלית שלא היתה פוגעת בילד שלך. הסיפור הוא- הוא.

המציאות הזאת של מאבקים יומיומיים היא קשה, התחושה היא שהילד שלך בעצם שייך גם לאבא- ובשטח הזה אין לך ממש שליטה. את כאמא עושה הכל כדי להגן עליו, אמת, ואני בטוחה שגם אם יהיה מצב שנשמע לך לא תקין, בחווייתו של הילד, את תדעי להתמודד עם זה ולחנך אותו כפי שאת מאמינה. צריך לצפות תמיד שמה שהוא ישמע ב"צד השני" יהיו אולי דברים שאת לא תאהבי- אבל בפועל- את המשפיעה העיקרית על חייו ולכן- במוקדם או במאוחר- הוא לבטח ידע להבדיל בין טוב לרע, בין אסור למותר, לזהות גבולות וכד'- זה פשוט יקרה, כי הוא חי איתך בסופו של דבר, בעוד יש "גיחות" אל האבא. אבל הבסיס שלו- הוא בסיס אם :-) תרתי משמע..

אני יכולה להגיד לך דבר אחד – אם חס וחלילה יקרה משהו בעניין הכיסא רכב, אני פותחת במלחמה – אפילו שלא יקרה לילד כלום וסתם יתנגשו קלות ברכב – אני פשוט פותחת במלחמה. וזה לא איום או משהו כזה, זה פשוט גבול שלא עוברים. אתה רוצה לחנך את הילדה בצורה אחרת ושונה ממני, מילא, אבל זה עניין של חוק – כי עניין הבטיחות והחיים של הילד כנראה לא משמעותיים, אבל חוק זה חוק!!!

בעניין הטיפול – זו הבעיה, וזו בדיוק הסיבה שהטיפול הזוגי לא הצליח. האשמה מעולם לא היתה שלו. גם לא כשאמר "תיזהרי יהיה פה רצח". אני גורמת לו להתנהג כפי שהוא מתנהג ואני גורמת למילים שלו לצאת מהפה. ברור לי שהוא לא הולך להשתנות. וברור לי שהזוגיות שלו העתידית, זוגיות כלשהי, תצליח אך ורק אם תהיה בבית אישה קטנה שעושה את העבודה בבית, במטבח ובמיטה. וברור שאני מפרגנת לו – זה גם אינטרס מבחינתי – ככל שהחיים שלו יהיו שלמים יותר בכל התחומים, כך הוא יהיה מאושר יותר ורגוע יותר, אז גם לי שווה שתהיה לו זוגיות.

וכן, אני מרגישה שהילד שלי לא בשליטתי, חשבתי שזה יגיע בגיל ההתבגרות, כשזה יבוא מצידו. וברור לי שבסופו של דבר, הילד סופג את מה שבבית, והבית זה אני. אבל עד אז... כל פעם הילד בא אלי עם משפטים חדשים, קביעות חדשות. אני משתדלת להסביר לו למשל בעניין הכיסא, אבל זה יחסית קל. מה אני אמורה לעשות עם בת הזוג (שוב, לא ספציפית היא – בכללי) – הרי הילד אפילו לא מסוגל להבין את המקום שלה בחיים של אבא שלו, אז איך הוא יבין את המקום שלה בחיים שלו? לא מבחינת היא מולי, אלא היא מולו. אני די הולכת לאיבוד וזה ממש מתסכל. ועוד ההיא אומרת לי שבוע שעבר "אני דודה מיכל, זה מאוד חשוב" – סליחה, אבל מה את בכלל מבינה? ומה ככ חשוב להגיד לילד שאת דודה כשברור שאת ממש לא – כי אם בסופו של דבר את הבת זוג בשנים הקרובות או עד 120 – את לא דודה.

בקיצור – משהו בבסיס שלו לא תקין, ואני פשוט מרגישה שאני מאבדת שליטה. אתמול היינו בלג בעומר בגן – מילה הוא לא החליף איתי. ומי סובל מזה ומרגיש את זה – הילד.

בוקר טוב עדן יקרה,

אני מאוד מבינה את התסכול שלך- את מתמודדת עם מציאות יומיומית לא פשוטה, תחושת חוסר השליטה היא רק אחת מתוך קשת של תחושות ורגשות שבוודאי מתעוררים בך.

הזכרת טיפול- אז נכון שהוא לא מוכן בשום אופן להשתנות, השאלה היא האם את תוכלי לקבל סוג של תמיכה/יעוץ- לגבי צעדים מסוימים שצריך לעשות ואיך לעשות. עו"ד יכול לעזור, אבל אולי כדאי משהו שיותר נותן תמיכה רגשית, יחד עם הדרכה מסוימת מגורם שמבין ומתמחה בעינין. שווה לבדוק.

אנחנו יכולים לקחת אחריות על מעשינו שלנו ולהבין וללמוד להבא. אבל על מעשים או מילים של אחרים ואחרות- זה קשה. אמת שהיא לא דודה, גם לא קרובה לזה, אמת שצריך לתת לילד את התחושה והמציאות האותנטית כפי שהיא- כי זו המציאות. אבל ברגע שהוא יוצא לכיוון אבא שלו- ממש מפתח הדלת- מאותו רגע את צריכה להיות מאוד חזקה, להחזיק את עצמך ולהבין שמעכשיו- אין לי שליטה. תיכנס תחושה של חוסר אונים, אבל כל זה עובר ברגע שהילד חוזר אלייך- שם את מבררת איך היה ואם הוא נהנה, ואם את מרגישה שיש משהו שבילבל אותו, אולי כדי ליישב איתו את העינין ולהרגיע. כאמא- את יכולה רק להכיל את המצב. ברגע שיש סיכון ממשי לחייו כמו עינין כסא הבטיחות או אלמנטים רגשיים בעייתיים כמו עינין השינה המשותפת- את זה כדאי ושווה לקחת עוד צעד- בבחינה משפטית, ואת עושה זאת כבר וזה חשוב.

בעניין הגרוש אני אראה מה קורה עם העו"ד שלי, התסכול ממשיך, אבל אני חייבת לשים את זה בצד. יותר מהכל חבל לי שהילד שלי נקשר למשהו כל כך לא בטוח, ואני אפילו לא רוצה לדמיין מה יקרה ביום שזה יסתיים...

בעניין אורי – היתה לי שיחה מעניינת עם רונית... מסתבר שכלום לא קרה כי היא היתה "בימים הנוראים" (דגל אדום) וגם הם ניהלו שיחה מאוד דומה לשיחה שלנו – ידידים ונהנים... כמה שהחברות חשובה, לא רוצים להרוס וכו'... ושוב – לא הזיז לי כפי שחשבתי שיזיז לי, ואני יותר ויותר נוטה להאמין שזה הודות לשינוי הגישה שלי בדיוק לפני שכל זה התחיל, אני רק מברכת על התיזמון! תוהה אם להגיד לו משהו בכלל, כי ברור שאני אליו לא עולה יותר בתום ערב כזה או אחר, אלא אם כן באמת אהיה במצב של לא לחזור הביתה, ואני פשוט לא אעשה איתו כלום (אני מסוגלת לזה, כבר הייתי במצבים דומים וכלום לא קרה). הוא יבין שאני נמענת, ואני לא רוצה אי נעימות – ואני זו שדרשתי ממנו לדבר אם משהו משתנה. אני לא ממש יודעת מה להגיד לו, כי אין מצב שאני יוצאת פה הקנאית, אלא האישה שעומדת על שלה וממנה לא עושים צחוק. אבל אני באמת תוהה אם להגיד משהו.

ברמה האישית אני מעט מאוכזבת ממנו כי לא חשבתי שהוא כזה. אבל כפי שאמרתי לך בעבר – אני אפריד את ההתנהלות שלו בעניינים האלו להתנהלות החברית שלו. אני פשוט אקח ממנו את מה שטוב בו ולא מעבר.

הי ושבוע טוב,

לגבי הילד- אני מסכימה איתך, נסי לפנות לעו"ד וליעוץ מסודר בעינין- גם בשביל עצמך. המתחים שאת עוברת לא מתגמדים לעומת המצב האובייקטיבי הכללי- הקושי מול כל המאבק הזה.

לגבי אורי - שינוי הגישה אכן יתכן ש"הציל" אותך ממצב רגשי קשה יותר, למרות שגם את זה אין לי ספק שהיית עוברת בשלום. אבל טוב לדעת שיש אינטואיציות בריאות וידעת להפוך את הקשר לחברי יותרו לחדד את הפן הזה שבו.

העובדה שגם מולך הוא סיכם על קשר "כזה", הופך אותו בהכרח ל"כזה", גם עם אחרות- למרות שלא חשבת. אבל אם זה קיים מולך, יתכן וזה יהיה קיים עם אחרות. שכן, אם לא קיים עם אחרות- קל וחומר שיש בלעדיות אלייך ואז הקשר הופך אוטומטית למחייב, לא משנה איך נהפוך את זה. לכן זה לא מאוד מפתיע.

אני לא הייתי נכנסת להשערות מה להגיד ואיך. כשהוא יציע משהו או שתהיה הזדמנות למשהו כזה- כדאי פשוט, כפי שאמרת - לא ללכת למקום הזה. אם ישאל למה- את יכולה להגיד שזה הפסיק להתאים לך בשלב זה וחשוב לך להמשיך את הקשר הטוב והחברי שיש ביניכם. מה דעתך?

יש מצב שאת צודקת – פשוט אם וכאשר זה יגיע להגיד את זה כפי שזה, והוא יסיק את המסקנות בעצמו. אני רק לא רוצה שהוא יסיק שזה לא מתאים לי כי אני רוצה יותר. אבל אני מניחה שזו כבר בעיה שלו, הדרך שבה יפרש את הדברים.

הי עדן,

אין לנו שליטה אפילו במעט, על איך הדברים יתפרשו באוזניים אחרות- אפילו שהוא מכיר אותך טוב וכו'. העינין הזה, של פרשנות סובייקטיבית- אישיו גדול ואפשר להרחיב על זה- בגדול, אין שליטה על זה, מדובר כמעט ב"ריפלקס" אינטואיטיבי.

אין אדם שישמע דברייך ולא "יקח" אותם לעולם שלו. יש מי שיהיה מודע לזה, ובכך ידע לעשות את ההפרדה, איפה זה שייך לו ואיפה לא ולכן היכולת שלו להגיב נכון וכראוי תהיה גבוהה יותר. ויש מי שיערבב וישליך מעולמו- על מה שאמרת ובכך עלול לייחס לך רצונות שלמעשה לא שייכים לך.

כך או כך, נותר לך רק להגיד את הדברים, לשדר את המסר שאת רוצה להעביר, וכל השאר- לא בידייך. שוב חשוב לי לציין שלדעתי את פועלת נכון, ובחוכמה.

שבוע נפלא,

נראה לי שבינתיים אני לא אגיד כלום, לא מיוזמתי. אם אני אראה שאני "נאלצת" לסרב אני אסביר מדוע, או לחילופין - אם הוא יבוא וישאל אם משהו השתנה.
ואז זה יהיה הכי "כדרך אגב" בלי יותר מידי משקל לדברים, ואני מאמינה שהוא יבין בדיוק את מה שהוא צריך להבין - את מה שאני רוצה להעביר לו.

תודה!!!!!!!!!!!

שלום רב, לאחרונה אני מרגישה כי בעלי החל לזלזל בניהול הכספים המשפחתי. אין בקרה על מה יוצא ומה נכנס, כמה מבזבזים, איך אנחנו עומדים מבחינת משכנתא והלוואות.
הערתי לו על זה כמה פעמים אבל הוא אומר שהוא בתקופה עמוסה בעבודה. אתן חושבות שכדאי שאמנה את עצמי לאחראית או אחכה תקופה עד שהעניינים ירגעו? אני מפחדת שזה יהפוך לריב אבל בינתיים כלכלת המשפחה מדרדרת מרגע לרגע... מה עליי לעשות?

הי דנית,

אני מבינה שאת מאוד מוטרדת מהמצב. דווקא בגלל זה חשוב לא להעמיס יותר מתחים ביניכם- אני הייתי מחכה קצת למצב בו הוא יותר רגוע ויותר "בראש" של להקשיב ולשמוע. בינתיים כדאי לעשות עבודת מסמכים קטנה- להדפיס לך את הדברים מול העיניים ולהראות לו את הנושא יותר מקרוב- ולקחת עלייך את האחריות לניהול הכספים - בידיעתו ובאישורו.

חשוב שתהיה פה עבודת צוות למרות שאת תעשי את הדברים בעצמך. החשש העיקרי הוא שיחד עם כל המתחים של כל אחד מכם, יתווסף מתח של הסתרה או עשיית משהו שאינו לרוחו- וזה עלול ליצור עוד כעסים סביב זה, בעיקר שכבר ניסית לשוחח עמו ולבסוף החלטת על דעת עצמך. אם תציגי את העינין שאת לוקחת את האחריות עלייך ובו זמנית את משחררת אותה ממנו- כי בכל זאת הוא מאוד עמוס בתקופה הנוכחית- אולי זה ישתמע כמשהו פחות מאיים. הדגש הוא על איך את מציגה את הדברים, ולהפוך את הנושא הזה לעבודת צוות ע"י כך שהוא יהיה בתמונה למרות שאת עושה למעשה את העבודה עצמה של ניהול הכספים.

בהצלחה רבה,

לגבי המשכנתא, הלוואות וכו' החלטתי להקשיב לעצתך ואכן אתן לדברים ולמצב להירגע, לא אלחץ עליו, זה סובל דיחוי. מה שכן אהיה יותר בבקרה על המכתבים השונים, החשבון בעו"ש וכו'...
מעבר לכך רציתי לשאול עוד שאלה, אני מקווה שאת תוכלי לעזור לי, אם לא עזריה מחברי הפורום היא מבורכת. תוך כדי בירורים על מה כדאי לי לעשות ואיך, נתקלתי בפוסט של מישהי שהעבירה את ניהול התחום הפיננסי לאחריותה- "..הוא ממוקד לחלוטין בשיפודים ובסטייקים ואני יכולה לעשות מה שאני רוצה מבלי להיכנס לוויכוח עקרוני. השנה העברתי לידי סוף, סוף ניהול הכספים המשפחתי..." והיא רשמה שם ש- "..הכסף יושב בחשבון העו"ש וזהו פחות או יותר. פשוט, מחוספס ואידיוטי לחלוטין כי בעוד האינפלציה נוסקת לאט אבל בהתמדה הכסף בעו"ש ישן שנת חורף כמו דובון שבע ורק מאבד משקל. הדבר הנכון לעשות הוא לפחות להכניס אותו לפיקדון."
אתם חושבים שאם הצטבר סכום בעו"ש כדאי להעבירו לפיקדון??? פיקדון הוא לא לתקופה ארוכה מאוד? אם נצטרך את הכסף בעתיד?

שלום דנית,

שמחה שיכולתי לעזור.

לגבי כל מה שתיארת, כל היתר- כמובן אנחנו לא עוסקים בעיניינים שקשורים לתחום הפיננסי, אלא רק לתחומים הקשורים לזוגיות ושמצוינים מעלה. אנא פני לפורום מתאים.

בברכה,