פורום יחסים, זוגיות ונישואין

שלום.
היכרתי מישהי לפני 7 שנים בערך ויצאנו כמה חודשים, ונפרדנו, מיוזמתי.
אני מרגיש שפגעתי בה ולא ברור לי מה גרם לפרידה בדיוק.
כבר 5 שנים אני לא יכול להפסיק לחשוב עליה בכל יום.
אני לא יכול לשלוח את התקופה הקצרה הזו, וזה לא עוזב אותי.
השאלה שלי היא האם כדאי ונכון אחרי כל כך הרבה זמן לנסות ליצור איתה קשר ולהסביר לה את זה?
אני בטוח שזה ירדוף אותי כל החיים.

ערן היקר, אני רוצה להעלות שתי נקודות:
האחת - מכיוון שזה לא מרפה ממך, זה יכול להיות דבר טוב ליצור איתה קשר ולהתנצל על הפגיעה אם כי כדאי לבחון את האפשרות שאוליהיא לא כל כך נפגעה כמו שאתה חושב.

השנייה - הבא בחשבון שיתכן שעבורה יצירת הקשר הזה יהיה פתיחת פצע שהגליד כבר, כי אצל רוב האנשים אחרי כמה חודשים הם מצליחים לעבור הלאה. אז עליך לחשוב היטב האם יצירת הקשר איתה לא עלולה לפגוע בה פעם שנייה בנוסף על הפגיעה הראשונה, ואז יצירת הקשר איתה תהווה אולי עבורך איזו השלמה נפשית אבל עלולה לגרום אצלה נזק, ואז מה עשינו??

אז במחשבה שנייה, מה דעתך לכתוב לה מכתב מפורט שמסביר מה אתה חושב על מה שהיה, ומכיר במה שעשית לה,ומביע צער על מה שנגרם לה.
אבל לא לשלוח לה ממש אלא אולי - תכתוב אותו כאן, בפורום, וזה יהווה עבורך סוג של סגירת מעגל רגשית ואולי תוכל לפטור את עצמך מן המחשבות המטרידות הללו.

את המכתב רשמתי אתמול והתכוונתי לשלוח אליה.
אני לא רוצה לפגוע בה כמובן, אבל האם זה יהיה נורא שהיא תקרא את מה שכתבתי:

שלום נטשה.

קשה לי להסביר מה גרם לי לשלוח לך את המכתב הזה אחרי כל כך הרבה זמן,
אבל בעיקר היה חשוב לי שתהיי מודעת למה שאני מרגיש כבר המון זמן.
לא הכרנו הרבה זמן והרבה שנים שלא התראינו, ואני לא בטוח שתזכרי.
למרות ההיכרות הקצרה, שנים שאני חושב עלייך בכל יום.
היו לי תקופות מאושרות קצרות בחיי, ואחת מהן הייתה שהייתי איתך, ואלי זו הייתה התקופה המאושרת היחידה.
לא יכול לשכוח את הפעם הראשונה פגשתי אותך, את החיוך שלך כשראית אותי.
עדיין, כל פעם שאני יוצא עם מישהי חדשה, אני נזכר ביום שהכרתי אותך ותוהה אם זה יקרה כמו שקרה איתך, האם אני אראה את החיוך שהיה לך, וכמובן שאני מתאכזב מחדש בכל פעם.
שנים שלא הצלחתי להבין למה זה נגמר, איפה טעיתי ומה גרם לך לקראת הסוף לכעוס עליי.
אם לא הייתי כותב את המכתב הזה, זה היה רודף אותי כל החיים, ואולי עדיין ירדוף, למרות המכתב.
חשוב שתדעי שהיית הדבר הטוב ביותר שפגשתי בחיים ואני לא בטוח שזה יקרה עוד פעם, וכמובן שאני מצטער שדברים נגמרו כפי שהם נגמרו, ואם נפגעת אז אני מצטער.





נ.ב,
אני מקווה שאת מאושרת.

ערן היקר, המכתב שכתבת הוא מקסים ומרגש, וממנו אפשר לראות שהיא עדיין שוכנת בליבך וכי יש לך תקווה שתחדשו את הקשר.זה ממש מכתב אהבה, ואני חושבת שאין סכנה שהיא תיפגע ממנו.

חשוב שתדע שזה לא משהו שניתן היה להבין מן הפוסט הראשון שלך. בפוסט הראשון כתבת בעיקר על רגשות אשמה וחשבתי שאתה יודע מה עשית וכיצד פגעת בה.

אני מעירה את ההערה הזאת כאן בתור פידבק לך. שתביא בחשבון שאולי המסרים שלך אינם לגמרי ברורים וישירים. ויתכן שעליך לחפש בכיוון הזה - אולי - את מקור הפגיעה.
כמובן שחסרים לי הרבה נתונים וכל מה שאני יכולה לעשות זה להשתמש במה שאתה נותן לנו כאן...
נשמח לעידכונים נוספים אם יהיו.

קודם כל אמני מודה על התשובות והמאמץ.
אני אנסח שאלה, שיבהיר לי סופסוף מה גרם לה לכעוס ואשאיר לה אפשרות
לכתוב לי את זה.
במידה ויהיהתגובה ממנה, אפרסם אותה כאן.
ערן.

היי,כתבתי כאן לפני מספרחודשים על בחור שנפרדתי ממנו וחזרנו ונפרדנו שוב.
אני לא בקשר איתו כבר מספר חודשים וזה בהחלט חוסך לי כאבי ראש ,אך אני שומעת כל מיני דברים שהוא אומר עלייכמו שאני חולת נפש כי אני עדיין מדברת עליו ושהוא התייחס אליי תמיד כאל friend ולא כאל חברה.אני עדיין במחשבות על הקשר הזה ואפילו מתגעגעת אליו ורגילה אליו אבל אני פשוט שונאת את עצמי על הרגשות האלה,ובתוך כל הגעגוע והכאב אני עוד כועסת על עצמי על כל מה שלא הייתי בסדר ונוברת בתוך הריבים והתקופות איתו ,באיזשהו מקום אני רוצה להגיד שהוא פשוט חרא ושאני צריכה למצוא מישהו אחר ומצד שני אני מרגישה שיש לי אחריות גדולה לכל מה שקרה.ובתוך כל זה אני מסתכלת על היחס בין הקטע הזה לבין כל החיים ואני רואה שאני צריכהלדאוג לעוד הרבה דברים ושזה פרט שולי ,אבל זה מעסיק אותי כל כך הרבה ואני מרגישה מטומטמת ואני מרגישה שאני רק מוכיחה לעצמי כמה שאיאפשר להיות איתי וכמה אובססיבית אני .אני גם לא מרגישה שהטיפול שאני נמצאת בו כל כך עוזר,אני לא מרגישה שאני יודעת מה אני צריכה להגיד שם כדי באמת להגיע לשינוי.ואני כל כך מאוכזבת וזוכרת את כל ההעלבות ואת כמה שאני אובססיבית ולא בסדר ומשעממת וכל הדבריםשהוא אמר לי ואת כל הריבים עם חברות שלי ואני פשוט רוצה להתנקות מזה .ולדעת שמגיע לי יותר ושזה לא אשמתי.

אני גם רוצה להוסיף שמוזר לי שהוא בכלל לא מתגעגע אליי ואחרי שאני פגועה יוצא מצב שהוא זה שאומר לי :אל תתקשרי אליי אני פשוט לארוצה להיות איתך בקשר.ושהוא יצא עם בחורה שבועיים אחרי הפרידה,זה מוכיח משהו על הקשר שלנו ו..עליי.בתקופה האחרונה אני עובדת ויוצאת מדי פעם אבל עדיין אני מרגישה משהו בפנים צועק הצילו,רוב החברה שאיתה אני מסתובבת מכירה אותו וזה גם מציק.

אני גם רוצה להוסיף שמוזר לי שהוא בכלל לא מתגעגע אליי ואחרי שאני פגועה יוצא מצב שהוא זה שאומר לי :אל תתקשרי אליי אני פשוט לארוצה להיות איתך בקשר.ושהוא יצא עם בחורה שבועיים אחרי הפרידה,זה מוכיח משהו על הקשר שלנו ו..עליי.בתקופה האחרונה אני עובדת ויוצאת מדי פעם אבל עדיין אני מרגישה משהו בפנים צועק הצילו,רוב החברה שאיתה אני מסתובבת מכירה אותו וזה גם מציק.

בוקר טוב לך "אני", את מתארת מצב נפשי שבו המחשבות שלך מטרידות אותך ולא מרפות, ונוצר "לופ" - מעגל קסמים שבו את לא מצליחה להתנתק ולעבור הלאה ולחיות את החיים של עכשו. את שקועה בעבר - במערכת היחסים ההיא ובכל מה שאת עשית שם והוא עשה שם, וזה לא מרפה ממך. כמו כן את רואה את עצמך בצורה מאוד שלילית וביקורתית, וההסתכלות הזאת מתקבעת אצלך ונגררת לעוד תחומים וממש מורידה לך את הדימוי העצמי.
אני מבחינה כאן בשלושה דברים שונים:

1. מה שקרה בקשר. כמעט בכל קשר יש צד אחד שאוהב יותר ואחד שאוהב פחות. לזה שאוהב יותר מאוד קשה להכיל את האפשרות שבן הזוג אינו מושקע רגשית בדיוק כמוהו, כי אחד הדברים שמתלווים לתחושות האהבה זה הצורך בהדדיות. יתכן שבתחילת הקשר כן היתה התאהבות מצידו אלא שעם הזמן ועם הסתבכות היחסים - היא נגמרה. מאוד יתכן גם שיותר קל לו להתנתק ממך רגשית בעזרת הצגתך כלפי עצמו וכלפי אחרים בתור "חולת נפש" ולהגיד לכולם שהיית עבורו ידידה ולא חברה. את לא יכולה להיות אחראית להתנהגות שלו, אלא רק להתנהגות שלך. ובהקשר של אחריות, התרשמתי שאת יכולה לראות את האחריות שלך לכל מיני דברים שעשית בקשר שהיו בעייתיים ואת מתחרטת עליהם. אני מציעה בהקשר למה שקרה שתראי בכל הפרשייה הזאת "שיעור" לחיים, משהו שלימד אותך דברים על עצמך שראוי לך להימנע מהם בעתיד, ולימד אותך דברים על התנהגות של אנשים - על מנת שתביני יותר טוב את העולם ואת עצמך. נסי לקחת את כל מה שקרה לכיוון של הפקת לקחים, במקום של גינוי עצמי. למידה מטעויות. זה הדבר הטוב ביותר שניתן לקחת מן העבר.

2. חוסר היכולת שלך להתקדם ולהתחיל לבנות את עצמך באופן עצמאי. לדעתי מה שעלייך לעשות הוא למצוא משהו חדש שיצליח לתפוס את תשומת הלב שלך, כמו תחביב חדש, כמו לימודים, או נסיעה לחו"ל, כמו סדנא לצמיחה אישית, כמו חבר חדש. משהו שיעזור לך להתרכז בהווה חדש במקום בעבר המטריד. לפעמים זו הדרך היחידה להוציא את עצמך ממעגל הקסמים הזה.

3. לבחון האם את נמצאת בטיפול הנפשי הנכון. בהחלט קורה שמגיעים לטיפול נפשי למישהו שלא נוצרת איתו הכימייה הנכונה, או ששיטת הטיפול אינה מתאימה לך. כך שעלייך להעלות את תחושותייך ומחשבותייך במקום לבזבז את זמנך ואת כספך.

אני מקווה שקצת עזרתי...בהצלחה!!!

בוקר טוב,אני לא מצליחה להתחבר כל כך לבנים אחרים וגם התחושה הזאת שאני מנוצלת ושאני לא איתו כי אני לא טובה מספיק פשוט מורידה לי את כל המוטיבציה ואת כל החשק.במיוחד כל הרגשות אשם האלה ממש אוכלות אותי מבפנים.הרבה אומרים לי שביטלתי אתעצמי בתקופה איתו וזה נותן לי הרגשה שפעם הייתי יותר טובה שפעם ופעם אבל העובדה היא שכשהייתי איתו התבכיינתי לו על כל דבר בי,אז אפילו אין לי מקום לחשוב"אה טוב הייתי קיימת גם לפני שהכרתי אותו תודה לאל" כל עצם ההתנהגות שלו והחוסר אכפתיות וה"עופי לי מהחיים עופי מפה " פשוט גורמת לי להרגיש דפוקה ,גם זה שחברות ניתקו איתי קשרים והאשימו אותי ..כאילו אני גורמת לעצמי עוול.
יכול להיות שהוא אפילו עושה לטובתי ורואה שאני תלויה בו ורוצה שאני אפתח חיים משלי אבל עדיין זה לא שהוא היה משקיע כל כך ..כשאני מדמיינת אותו בראשי אני רואה מישהו ששם את האצבע שלו על הכתף שלי ובורח.
שנתיים זאת באמת תקופה ארוכה וקשה לי לנבור בהכל ואפילו להרגיש אשמה שבהתחלה דחיתי אותו.

אני צריכה לציין שאני בתקופה בין התיכון לצבא אז הרבה חברים התגייסו ודי משעמם והתכניות שאני יכולה ליצור לעצמי הם לתקופת זמן מוגבלת.ובימים האחרונים אני שמה לב שאני לא אוכלת הרבה בכלל וישנה כל היום ומצד אחד זה מרגיש לי רע ומר ומצד שני אני מרגישה נקייה ואני מרגישה שמחה שאני לא בקשר עם אנשים שעושים לי רע ועם הבחור שבאמת גרם לי להרגיש נחותה וכל היום שפט וביקר אותי.כמו דף לבן חלק בעצם אבל זה גם סוג של מפחיד ..

מצטערת על העומס ,אבל אם כבר עונים לי עדיף שאני אגיד הכל.חלפות בי באמת כל הזמן מחשבות ועכשיו התחלתי לחשוב שאולי אני אובססיבית לבחור כל כך כי אני מפחדת שלא יהיה לי קשר עם אף אחד אחר או שאף אחד אחר לא ייתן לי את התשומת לב שהוא נתן לי.הרי כל הקשר איתו גם אמרתי לו שיהיה עם בנות אחרות כי הרגשתי שהוא יכול ואני לא.אולי באמת עדיף שאני אוכיח לעצמי שאני יכולה?ובעצם למה אני מנסה להוכיח לעצמי במקום לקבל את הקיים.ואולי אני שוב מנתחת את הכל כדי להרגיש שהוא ה"אחד" ושאחרי הרבה קשרים אני אווכח שהוא הכי טוב לי והוא יווכח לכך בחזרה וכדי להדחיק את הדחיה שלו?אני מתפלאת אמנם מהיצירתיות שלי וכל הדרכים שלי לחשוב עליו בסופו של דבר אבל זה כבר מציק והמחשבות באות והולכות.

אני יקרה, אני שמחה שאת כה צעירה. האמת היא שחשבתי שאת מעל גיל 20 על פי יכולת הביטוי המעולה והיכולת שלך להתבונן אל תוך עצמך.
יחד עם זאת, האובססיביות שלך במחשבות עליו מדאיגה אותי. בגלל זה הצעתי לך למצוא עיסוק שישלוף אותך מכל זה.
יש לי רעיון בשבילך: כל עוד את ממתינה לגיוס - מה דעתך להתנדב ולהיות בקיבוץ רחוק מן הבית? או למצוא עבודת קטיף בתשלום באחד הקיבוצים? זה יפתח אותך לסביבה חדשה ומלאה באנשים וחוויות חדשות, ואני חושבת שעד מהרה תצליחי להוציא אתו מן הראש שלך.

בכל אופן, ותרי על הפנטזיה שתחזרו להיות יחד, לפחות לא בשנים הקרובות, כי שניכם צריכים להתבגר עוד הרבה. זו היתה מערכת יחסים מאוד לא שוויונית והוא השפיל אותך גם בדיבורים שלו וגם בהתנהגות שלו. את יכולה לראות את הנזק שנגרם לך עד עכשו!!!

חלק מן הדברים שכתבת מדאיגים אותי כמו זה שאת אוכלת כה מעט וישנה, ולא יוצאת ולא נפגשת עם אנשים, ומתכנסת עם עצמך ועם מחשבותייך - אלה סממנים של דכאון נפשי, וחייבים בטיפול פסיכולוגי מתאים. מכיוון שכתבת שאת כבר בטיפול - דברי עם הורייך שיעזרו לך להחליף את המטפל.

מאחלת לך הצלחה רבה בתכנית ההתנתקות...

היי,אני לא בטוחה שאני כבר צריכה למהר להחליף מטפלת כי אומרים שזה תהליך והיא טוענת שהיא חושבת שאני עדיין לא משתפת פעולה ולא יודעת כל כך על מה לדבר וקצת חוששת להיפתח.ובקשר למערכת היחסים,כן היא לא הייתה כל כך שוויונית אבל אני מרגישה שזה מגיע לי כי למשל בתקופה הזאת אני שמה לב שאני מפחדת מהצל שלי והוא לעומתי לא כזה ..אני לא בטוחה כמה להתנתק מהכל יעזור לי זה בעצם כמו לברוח כי המחשבות שמעסיקות אותי כנראה מציקות לי וחשוב לי להרגיש יותר טוב .קצת מוזרלי שהתקופה הזאת נמשכת כל כך הרבה זמן ואני לא מבחינה בשיפור כל כך.גם מתחיל להימאס ממקום העבודה כי זה שוב ,מרגיש כמו בריחה וכל פעם שאני שם אני מרגישה ששם אהיה עד סוף חיי,אבל זה לא יקרה .קשה לי באמת להבין מה אני רוצה כי אני משתנה ועוברת סביבות שונות והתפתחויות שונות ואני לא יכולה לצפות מעצמי לחזור למה שהייתי או דבר כזה.אשמח לתגובה לגבי כל מה שרשמתי

אני יקרה, עצם העובדה שאת כותבת כאן בפורום מעידה על הצורך שלך להיפתח ולקבל עזרה. לכן אני תוהה למה את "לא משתפת פעולה" עם המטפלת שלך. האם את היא זו שביקשת ויזמת לקבל טיפול נפשי? או שמא הורייך שלחו אותך? כי אם לא הלכת מרצונך ומתוך המצוקה שלך אלא נענית ליוזמה של הורייך - זה מסביר את אי שיתוף הפעולה שלך זה מאוד אופייני לגילך..
אדם כמוך - עם יכולת הביטוי העצמי שלך ועם יכולת ההתבוננות הפנימית שלך - שמרגיש עד כמה הוא זקוק לעזרה ומבין שעליו לעשות תהליך טיפולי - ויוזם זאת - בדרך כלל מתמסר ונותן את עצמו וחושף. אם ההתחלה היתה לא ביוזמתך - זה די מסביר למה אינך מתמסרת.

אז יש לך עכשו, בהווה, שתי אפשרויות: או שתחליטי שאת מתמסרת ונפתחת, וסומכת עליה שתעזור לך, או שאת מרגישה שאינך יכולה לסמוך עליה ואת לא נפתחת כי את שומרת על עצמך, ואז חבל על הזמן. כבר כתבתי לך שלא כל מטפל מתאים לכל מטופל וזה קורה הרבה שצריך להחליף מטפל וזה לא אומר שום דבר רע או בעייתי לגבייך.

לגבי התנתקות - אני מקווה שהגיוס לצבא ישלוף אותך ויכניס אותך לתוך עולם חדש, אבל אני חושבת שרצוי מאוד שתתחזקי לפני הצבא, מכיוון שיש בו אלמנטים מלחיצים ותהיי זקוקה לכוחות נפשיים וחברתיים כדי להסתדר שם.
אז דרך אחת להתחזק היא להתנסות באותה התנתקות שהמלצתי לך עליה ודרך אחרת היא לקדם את נושא הטיפול הנפשי.

כרגע את דורכת במקום כבר שנתיים, שזה המון בכל גיל! וזה הכי גרוע, כי זה מייאש אותך ומתקבע בך. משהו צריך להשתנות, או מבפנים - מבחינת הגישה שלך לטיפול, או ע"י שינוי חיצוני - שינוי הסביבה שלך.

עלי להוסיף עוד משהו קריטי:
אחת הבעיות במצבך היא שהפסקת לסמוך על עצמך, או במילים אחרות - "את מפחדת מן הצל של עצמך" כמו שכתבת. וזה אומר שכרגע אין לך אומץ או כוח לעשות שינויים.
זה קורה מכיוון שהדברים שכן עשית בחיים שלך למשל מול החבר - סיבכו אותך בתוצאות קשות, ואיבדת את האמון ביכולת שלך לקבל החלטות טובות. את חוששת שכל דבר שתחליטי עליו ייגמר גרוע, אז את תקועה בהווה בלי יכולת להקשיב לעצמך ולפעול.
לכן - נסי להיזכר בשנים האחרונות בדברים שכן הצליחו לך. בידקי עם עצמך - לימודים? עבודה? יחסים במשפחה? תחביבים? מיצאי את נקודות החוזק וזה יזכיר לך את כוחותייך.

שלום,אני לא חושבת שאני נערה מתמרדת שלא מסכימה לטיפול אני פשוט מרגישה ששולחים אותי לתיקון ושאני לא יודעת ממש מה אני רוצה מעצמי.אנשים אומרים לי שיש לי הכל ולא מבינים ממה אני לא מרוצה אבל אני מרגישה מיואשת,אני מרחמת על המשפחה שלי ועל המחלות בבית,אני מרגישה שחברים שלי הם לא באמת חברים שלי ושסתם מנצלים אותי גם בעבודה ,לא מוצאת כבר מילים לתאר את ההרגשה פשוט מין ייאוש מתמשך ובושה .כאילו אני חיה בעולם דמיוני משלי שלאף אחד אין קשר אליו וכאילו דברים שחשבתי הם פתאום מתבררים כממש לא נכונים .אני גם חולמת הרבה על דברים של פעם ועל סיטואציות שקורות עכשיו.

היי
את צריכה להבין ש כשקוראים את מה שאת כותבת ואני מתכווין לכל אורך התקופה עושה רושם שאת בחורה מאוד מיוחדת, משכילה שיודעת להתבטאות ולהביע רגשות ורצונות הרבה מעבר לגיל שלה,
שימי לב שכך מתייחסים אלייך בתשובות, והלוואי והיית יכולה לקום ולעשות בדיוק את מה שדורית הפסיכולוגית המקסימה ייעצה לך, תחשבי כאילו כבר באת אליה לטיפול ותאמצי את דבריה לטובתך,
מצד שני אני רוצה לשאול אותך שאלות מאוד פשוטות ותעני עליה אם אפשר גם בפשטות,
היות ואם זכרוני אינו מטעה אותי היטבת לתאר מה את לא רוצה וכן גם את הקשיים שלך מה לא בסדר בך ומה לא בסדר עם כל מיני דברים שבהחלט קורים וכו',
ואני שואל --- מה את רוצה שהכי יקרה בעולם?
לו יכולת להתחבר לאני הפנימי שלך בלי שיקולים זרים כמו של הידיד ההוא או חבר אחר, בלי שיקולים של חברות, בלי שיקולים של נורמות חברתיות וכו' רק "אני" נטו...
מה את רוצה מעצמך שיקרה לך היום, מחר, בעוד שבוע, בעוד שנה...?
לילה טוב

היי,אני לא יודעת קשה לי לחשוב על זה אני רק חושבת דברים שליליים רק רוצה לבכות ורק מרגישה צורך לדבר עם בן אדם ולהגיד כמה שרע לי ,אני לא נהנית ביציאות עם חברים ובכלל ממעגל החברים שלי אני לא רואה אותם אפילו כחברים שלי אני מרגישה צבועה לידם ויש בי המון כעס כלפי הבחור שבעצם מאושר עכשיו ומרגיש גבר גבר ב"זכותי" ואני במצב כזה בגלל כל מה שהיה .מצטערת שאני "תלמידה גרועה" אבל באמת שקשה לי לחשוב מה אני רוצה .יש גם כל מיני איומים בפתח,הרבה נערים ונערות בני גילי מעשנים סמים וזה מרתיע אותי,אני לא מרגישה בבית,בשום מקום גם לא בבית.אני מוצאת את עצמי הולכת עם אמא לחברים שלה כדי לאכול ארוחת צהריים עם המשפחה שלהם ומתחילה לרחם עליה שאין לנו משפחה שלמה בבית ושאבא שלנו מטומטם והרס לה את החיים וככה בעצם אני כל היום שקועה במחשבות רעות בהרגשות רעות וזה בהחלט מתבטא בחוסר תאבון ובכאבים אני פשוט מוקפת בקוצים זאת ההרגשה .

אני גם רוצה לציין שאני מרגישה שאין לי גבולות שאני חוצפנית ולוזרית מצד שני ,אני רוצה כל הזמן לשלוח הודעות לבחור ולדבר איתו ולפעמים כשאני נשברת אני באמת מתקשרת אליו והוא מסנן אותי ואני לא מבינה למה זה אמור להיות ככה .איך זה מגיע למצב של כזאת תלות וכזאת הרגשת נחיתות לידו.

היי

אוקיי
ענית את התשובה מדוע את נשארת שם תקועה כ"כ הרבה זמן...
בזמן שאת חושבת מחשבות שליליות זה מה שתקבלי... מה שאתה מזמין לעצמך זה מה שאתה מקבל~!
נסי להיזכר מתי חשבת מחשבות חיוביות וזה חיזק אותך?
מתי פרגנת לעצמך משהו טוב ואכן זה הגיע?
תביני שהעולם מלא בכל טוב רק שצריך לקום מהכיסא ולקחת, אפי' האוכל של הציפור הכי קטנה מוכן לה מידיי יום אבל היא צריכה לעוף ולחפש את המטמון אי שם בג'ונגל,
-
כל הדברים שאת עושה נראים לי כמו בריחה, את בורחת ממשהו שבעצם כבר לא קיים יותר בחיים שלך, כבר מחקת אותו מיליון פעם,
זהו, תעצרי!!!
ותארגני את החיים שלך במחשבה אחרת > אני הולכת הלאה-קדימה!
תשאלי את עצמך בכל בוקר מחדש ---
---מה אני עושה כדי להתקדם צעד אחר צעד לעבר חיים מאושרים שיהיו לי,
---שנמצאים אצלי עמוק בתוכי---
כל מה שאני רק צריכה זה להסיר את הבוץ ולגלות את הזהב שיש בי,
תתרכזי בעשייה חיובית, ובראש ובראשונה ב"חשיבה חיובית" זה נשמע פשוט אבל הביצוע חייב להיות כמו ביציאה לפרויקט,
בסך הכול יש כמה דברים שאת חייבת לעשות למענך ותלוי לגמרי רק בך, אף אחד לא יוכל לעשות זאת במקומך, והיות והוכחת כאן שאת יודעת להביע רגשות ולכתוב בשפה כה עשירה וכ"כ רגשית, אז אני קובע מכאן שאת בוודאי מסוגלת ומתאימה לבצע את המטלות הקטנות והפשוטות שתקבלי על עצמך, הם אלו שיתנו לך הרגשה שאת שולטת במחשבות ובמעשים שלך,
כמובן שמהר מאוד וככל שתצברי "חוויות טובות ומהנות" עם עצמך,
הדבר ייתן לך כוח ורוח גבית להמשיך עוד שלב ועוד שלב בקניית חיים פרטיים משלך כמו שתמיד חלמת,
-
נ.ב במקום לשלוח לו הודעות ולהתאכזב וכו', תפתחי מייל וירטואלי ותשלחי לשם את כל מה שאת רוצה לומר לו, זה ינקה אותך וירוקן את כל הכעסים בצורה אלגנטית בלי להזיק לו ובלי להשפיל אותך, אם את בכל זאת רוצה מענה בחזרה את יכולה לשלוח אליי ואני אנסה לגלם את התפקיד עד שיימאס לך ותביני שממנו לא תבוא הישועה לעולם.
אם יש עוד משהו שנוכל לעשות עבורך את מוזמנת לכתוב,
לילה טוב
בני

אתה רואה,שוב זה יצא שאני התלותית שמחפשת אצלו ישועה שלא בסדר ואני מדברת על דברים שבאמת באמת מציקים לי לא עוזבים אותי ומשפיעים עליי לרעה ואני לא יודעת כל כך איך להתייחס אליהם .אני גם מרגישה תחת לחץ שכל הזמן אני צריכה להשתפר לפעול ולהתקדם ולשנות וכל הזמן להיות משהו אחר ובסופו של דבר אני מרגישה שכל יחס רע אליי מאחרים מגיע לי או משהו כזה,עצם העובדה שהוא תקוע לי בראש ושאני עדיין חושבת שהכל באשמתי ושאני לא בסדר זאת בעיה גדולה,עצם זה שאני לא מרגישה מחוברת ואחרי שאני יוצאת עם חברים משותפים אני בטוחה שהם משקרים לי והולכיםלפגוש אותו זה בעיה.ועוד הרבה דברים שמפריעים לי שאני פשוט 24 שעות ביממה מנתחת הכל מאשימה את עצמי.

יכול להיות שבאמת אני רגישה ונקשרת לאנשים ובאמת החוויה של להתרחק מחברות להתרחק מאנשים שהיו קרובים אליי קשה לי ממש .אבל הנה אני מתארת אתהתחושות שלי ואז נגעלת מעצמי שאני מדברת על עצמי כל כך הרבה ומדברת בכללי כל כך הרבה על שטויות ובאמת דכאונית כמו שהבחור תיאר אותי .אני פשוט נעה במעגלים של כלום

היי
תהיי מי שאת אל תשתני, את גם לא צריכה להשתנות!

אני בטוח שיש בך המון דברים טובים כמו תכונות מיוחדות ויחודיות שאין לאף אדם אחר בעולם,
אני מציע לך בחום להתחיל לתרגל 2 דברים:
1. להתחבר למקומות היפים והטובים בחיים שלך כנערה/כאדם, לבחור אותם בכל יום מחדש ולהשתמש בכלים שגורמים לך להיות מאושרת עם עצמך,
2. "להעצים את הטוב שבך" ולראות בזה את המטרה הנעלה ביותר כרגע,
תסתכלי על זה כמו שמסתכלים בזכוכית מגדלת שיש בה שני צדדים צד אחת שמגדיל וצד אחד שמקטין, את צריכה להיות גאה בכל דבר קטן שאת עושה ולהגיד וואו איזה יופי שאני כן מצליחה לעשות ולפעול למרות כל הקשיים שלי, ומנגד להקטין את הדברים האחרים שמטרידים את מנוחתך,
(הזמן ייעשה את שלו תקף רק במקרה שאת מתרחקת ממה שעשה לך לא טוב ולאט לאט זה נהייה קטן בזכרון שלך, את כן זוכרת, אבל העוצמה של הזיכרון יותר חלשה כמו משהו שאכלת לפני שנה שנתיים,)
לכל מידה והרגל יש תחליף , את זו שיכולה לבחור מתי ואיך להשתמש בכוחות המיוחדים שיש רק לך, גם אם את חושבת או שאמרו לך במפורש שאת כזאת וכזאת תדעי שאין לזה אחיזה במציאות, כי בידייך היכולת לקבוע האם להשתמש בתכונה הזו או להחליף אותה באחרת טובה ממנה, שתגרום לך אושר ולא צער,

קחי בחשבון שכל הרגל חדש מצריך עבודה קשה ובעיקר התמדה וחיזוק חיצוני,
בהצלחה

היי

הכרתי בחור מקסים שמבולגן לא קצת, זה אומר גרוש 5 ילדים לא מאישה אחת עם חובות וכרגע לא עובד אני מאוד מתוסכלת מזה ניראה שהוא רוצה לכוון רציני והכל מתקדם מהר מאוד אני בת 45 והוא 42 אני עובדת מה אני עושה אשמח לקבל עצה בעניין

אוקיי קיבלתי, אני רק לא יודעת מה אני עושה לא נכון שאני נתכלת בבעיתיים.

שלום לך,
אני במקומך הייתי לוקחת את היחסים האלה ממש בזהירות!!!
זה נשמע לי לא טוב: שימי לב לכל מיני מוקשים שמנית במשפטים הקצרים שכתבת לנו.

הוא צעיר ממך - בדרך כלל המצב הפוך. אבל אם תוסיפי לזה שיש לו 5 ילדים מנשים שונות, ושיש לו חובות והוא לא עובד - וכן העובדה שהכל הולך כל כך מהר ביניכם - זה מעיד שבוער לו להתקדם איתך. אולי כי הוא לחוץ כלכלית ואילו את ועבדת.

אנא - היזהרי לא ליפול בקסמיו!
אםהוא כל כך מוצא חן בעינייך - היכנסי ליחסים איתו בעיניים פקוחות ושימרי על עצמך ועל כספך. אל תלווי לו כספים ואני חושבת שלא כדאי לך להכניס אותו לגור בביתך.
עלייך לבחון אותו לאורך תקופה ארוכה - אולי שנתיים.
האם את חושבת על ילדים ממנו? אנא חישבי פעמיים...

היי לך
תודה על התגובה
זה לא שהוא צריך את הכסף שלי אני לא יודעת איך אבל הוא מסתדר ואבא שלו דואג לכל לא משהו שאני אוהבת, הוא מחפש כרגע עבודה הוא לא בחור עצלן אבל מה שמפחיד אותי בכל הקטע זה הילדים שכרגע הוא לא מתראה עם כולם רק עם חלקם ושלושת הנשים שיש כי החמש הם משלוש נשים.

הדר, גם זה שהוא לוקח כסף מאבא שלו וחי על חשבונו זה בעייתי מאוד.
כמובן מערכות היחסים עם נשותיו מעידות על הרבה קשיים עם מחויבות ואחריות, ועל נטייתו לברוח כאשר מתחילות בעיות.זה כמובן רק ניחוש שלי לאור העובדה שהוא נישא שלוש פעמים. יש בו כנראה איזו תמימות. וחוסר יכולת להתמודד עם קשיי המציאות.

הוא מתלהב בתחילה - ושימי לב שזה מה שקורה לכם עכשו - אבל עד מהרה הוא מתאכזב ונוטש.

הלילות ארוכים כל כך.
בהמשך לשאלתי הקודמת שנענתה..לאחר כמעט שבוע עכשיו היא כל הזמן במחשבות שלי. אני כבר לא יודע מה לעשות.
כבר כמעט שנה שאני פשוט לא אני. אני פה אבל אני לא פה.
ראיתי אותה פעם אחת מאז אותו היום שהיא באה לדירה שלי ודחיתי אותה.
פשוט לא יכולתי להוריד ממנה את העיניים. לא משנה לאן אני הולך, היא שם. במחשבות שלי, בכל מקום. כל דבר מזכיר אותה. אני לא מסתכל בכלל על נשים אחרות. אין לי חשק לדבר, אין לי חשק לכלום. בקושי נרדם, בקושי ישן. מאוד מעריך הומור ופשוט שום דבר לא מצחיק אותי. חשבתי שלפני שבוע הייתי מיואש. עכשיו אני פשוט כבר לא יודע איך להגדיר את זה. אני יודע שזה לוקח זמן כדי לדעת אבל אני מתנדנד ככה כבר כמעט שנה.
כבר חשבתי לחזור לתקופה מסוימת לארץ המוצא שלי למשפחה, לנסות לשכוח. לא יודע אם זה בכלל שווה את הניסיון. שנינו מאותו מקום, אולי זה בכלל יעשה לי רע ויזכיר לי אותה יותר.
כל פעם כשהיא בסביבתי היא כאילו מנסה להראות לי מה אני מפסיד. כאילו אני לא בסדר שדחיתי אותה. אני לא בסדר? היא ה-לא החלטית מבין שנינו ממה שהבנתי עד עכשיו.
אני לא מבין מה אני בשבילה. ידיד? חבר? יזיז? בן זוג? סתם אדם שנוח לה להיות איתו? צעצוע שלה? אני רק יושב וחושב ולאט לאט מתחיל לאבד את זה פשוט. לא מבין.
אני מצטער אם אני משעמם אנשים או שבאמת יש בעיות חשובות יותר משלי שזקוקות כאן לייעוץ בדחיפות אבל בבקשה, אני פשוט לא יכול יותר. בא לי לעלות על גג ולצרוח את הכל החוצה. במקום זה הכל נשמר בפנים.

casa npssa יקר,

רחוק מהעין רחוק מהלב... אולי לא יהיה זה רעיון רע לנסוע למשפחה ולהתרחק מעט מכאן, מהמקום בו הייתם יחד, להתרחק ממנה ומכל מה שקשור אליה ובה. אולי שם, רחוק, תצליח לאט לאט להתחיל לאחות את חייך שוב, לחזור ולחייך וליהנות מהומור טוב. במילים אחרות לחזור ולחיות.
אם לא תנסה לא תדע אם זה רעיון טוב או לא... נסה, סע ואפשר לעצמך להמשיך את חייך מהמקום בו הם נפסקו לפני זמן רב כל-כך.

שלום, לכולם.
יש לי חבר כבר כמה חודשים, אני סטודנטית ומרוויחה גג 1200 בחודש, הוא עובד במשרה מלאה ומרוויח יפה. השאלה שלי היא אם שאנחנו יוצאים להתחלק חצי חצי בתשלום או לתת לו לשלם תמיד או פעם אני ופעם הוא? איך זה הולך? הקטע הוא שאנחנו יוצאים המון ואני מבזבזת את כל מה שאני מכניסה בעיקר על יציאות איתו, ואת כל שאר ההוצאות על דלק ובגדים למשל אני לוקחת מהחסכונות שלי שזה באמת בעיה... אני יודעת שאם אני אגיד לו שצריך לצמצם קצת ביציאות כדי שאני לא אצטרך להשתמש בחסכונות הוא יתבאס מזה.... מה לעשות?

גל יקרה,

לגבי חלוקת נטל ההוצאות על בילויים, עשו מה שנוח וטוב לכם. אין במקרה זה חוקים ברורים וחד משמעיים. אם נוח לכם להתחלק חצי-חצי זה בסדר ואם נוח לכם שכל אחד מכם ישלם על בילוי אחר, זה בסדר ואם לאור הכנסותיו הוא חש שיהיה זה ראוי שהוא יישא בחלק גדול יותר של ההוצאות או בכולן, יהיה זה בסדר גם כן. אולם, לגבי צמצום נטל ההוצאות על הבילויים ועל צמצום היציאות באופן כללי בהחלט תוכלי לשוחח עימו. גם אם הוא יתאכזב, יהיה זה נכון יותר מבחינתך, מאחר ואת משתכרת הרבה פחות ממנו ועדיין אין באפשרותך להוציא סכומים בסדר גודל שהוא מוציא על הבילויים. אני מניחה שגם אם הוא יתאכזב הוא יעריך את העובדה שאת אחראית ומנסה להתנהל באופן שקול ונבון בתחום הפיננסי.

הי,
בן זוגי מעשן ועושה דברים שממש מפריעים לי ולא מתאים לי לחיות איתם. הקשר כבר ממש רציני וכרגע שאנחנו מדברים על לגור ביחד, כל הדברים האלה מציקים לי ואני לא רואה את עצמי חיה עם מישהו כזה כל החיים. ביקשתי ממנו להשתנות ולהפסיק עם זה, הוא אמר שהוא לא מוכן, שהוא בשלב מסויים בחיים ירצה להפסיק אבל כרגע זה נוח לו ושאני צריכה להיות סבלנית, שזה דבר שיבוא באופן טבעי, ושאם הוא יפסיק זה בגלל שאני מציבה לו אולטימטום והוא יעשה את זה רק כדי שאני אמשיך להיות איתו אבל זה לא יהיה דבר שיבוא ממנו. הוא מאמין בזה שאני צריכה לאהוב אותו כמו שהוא עם כל מה שהוא עושה, גם לטוב וגם לרע, לי קשה עם זה כי אני לא מצליחה לקבל את זה, זה נגד העקרונות שלי. אני יכולה להיות סבלנית אבל השאלה עד מתי, אני חייבת שתהיה לי הבטחה שזה בטוח יקרה ושהוא באמת יפסיק בקרוב....כי אחרת זה סתם בזבוז זמן מבחינתי. הוא הפחית בסיגריות ביותר מחצי שזה ממש יפה, אבל אני כן הייתי רוצה שהוא יפסיק לגמרי. הוא נורא נעלב שאמרתי לו שאני אפרד ממנו בגלל זה, כי הוא אמר שאפילו אחרי כל כך הרבה זמן ביחד הסיגריות עדיין יותר חשובות לי וזה כאילו אני לא אוהבת אותו מספיק, שאני מוכנה לוותר עליו בגלל דבר חיצוני כל כך פעוט כביכול.
האם לגיטימי לדרוש מבן זוג להשתנות? להציב לו אולטימטום?
האם על דברים אחרים זה יהיה בסדר לדרוש שינוי? האנחנו כל כך שונים ולכן קשה לי עם כל כך הרבה דברים בו והוא דווקאט להיפך- מקבל אותי כמו שאני ולא רוצה שאני אשתנה בכלל, האם אני גם צריכה לחשוב כמוהו? האם זה לא בסדר שאני ככה דורשת ממנו?
תודה!!!

גל יקרה,

בדבר אחד בן-זוגך צודק. השינוי חייב לבוא מבפנים. כל שינוי אשר ייעשה כתוצאה מגורם או סיבה חיצוניים לא רק שלא יחזיק מעמד לאורך זמן אלא שגם ייצור תחושות של תסכול ומרירות אצל זה שנאלץ לבצע את השינוי. תחושות אלה הינן תחושות הרסניות, תחושות אשר לאורך זמן אמנם יצרו שינוי אך לא את השינוי לו את מייחלת. לאור זאת, לשאלתך, זה בסדר לשאוף לערוך שינויים כך שהחיים ביחד יהיו לשביעות רצונך, כך שתהיי מאושרת בזוגיות הזו אולם, לא כדאי לעשות זאת בדרך של אולטימאטומים. הדרך הנכונה יותר היא לרתום אותו כך שהוא מאוד ירצה לעשות את השינוי ויעשה כל שביכולתו על-מנת לצלוח את האתגר אשר עומד בפניו. עלייך לנסות להעביר לו תחושה שאתם יחד בעניין הזה של השינוי, כי את תומכת בו וכי את שם על-מנת לסייע לו ככל שתוכלי. כאשר הוא יחוש שאת איתו ולצידו, לא רק שהוא לא ייעלב אלא שהוא יתגייס לתהליך בכל מאודו.
את מצידך אינך צריכה לקבל ולהכיל שום דבר שאינך שלמה לגביו. גם את לא תוכלי לערוך שינוי אמיתי במידה ואינו נובע מבפנים. אם תאלצי את עצמך לקבל ולהכיל דברים בבן-זוגך שאינך שלמה עימם, לאורך זמן את תחושי תסכול, כעס ומרירות וכאמור, תחושות אלה לא יקדמוך אל מטרתך. לכן, אם את חשה שישנם בבן-זוגך דברים שאינם ברי שינוי אולי כדאי שתשקלי שוב את המשך הקשר שלכם.

שלום

אני בגיל 45 הכרתי אישה בגיל 21, שנסעה איתי לעיתים תכופות, במהלך הנסיעות התפתחה בנינו "כימיה", וכמובן נמשכתי אליה,
הצעתי לה קירבה אינטימית בתמורה שאתמוך בה כספית, ביקשה לחשוב ולאחר כמה ימים ימים נענתה בחיוב, נפגשנו וקיימנו יחסים, השארתי לה כ- 2000 ש"ח
היא התאכזבה וציפתה ליותר, יש לי הרבה כסף, די והותר, אומנם הוא לא זמין , אך הבנתי שהתמיכה כספית חייבת להיות הגיונית.

מאז אנחנו בקשר כשנה וחצי, נפגשים לעיתים , נוסעים הרבה ביחד, מקיימים יחסים, מידי פעם אני תומך בה כספית, קונה מתנות ובגדים. אוכלים במסעדות, ישנים בבתי מלון , ומפנק אותה בימי הולדת

היא תמיד רצתה יותר והעדיפה כסף ואני חשבתי, שחייב לשמור על גבול של נתינה, בפעם האחרונה ביקשה שאסייע לה לרכוש רכב בסכום של 35000 ש"ח, כמובן שלא הסכמתי ורבנו ואפילו שקלתי להפסיק את הקשר איתה

אני חייב לציין שאני מאד נהנה מהסקס איתה, אנחנו עושים כמעט הכל ביחד, נקשרתי אליה ואהבתי את סוג הקשר,

לצייןהבחורה משכילה מאד, תרבותית, לבחורה יש חבר הרבה מאד זמן והיא אוהבת אותו, הם נפרדו לתקופה קצרה וחזרו.

לעיתים יזמתי לנתק את הקשר, הרגשתי שמה שמעניין אותה זה כסף, ולעומתה אני פיתחתי קרבה של רגש.
לפני כחודש יזמתי פרידה ממנה, היא הסכימה , נפגשנו דבר על הפרידה שלנו, היה לי מאד קשה, התנשקנו מס פעמים, וכך נשאר הקשר,
היא לא מעונינת להמשיך את הקשר, גם אני חושב שצריך לעצור את הקשר. מעט קשה, היא חסרה, מאידך יש לי מחזרת חדשה שכעת עצרתי את הקשר איתה כי אני מבולבל.

שאלתי, האם יתכן שבחורה כה צעירה שיש לה חבר ואוהבת אותו מסוגלת לנהל איתי רומן תמורת כסף.
האם יש סיכוי שהיא אובהת אותי או רק את הכסף שלי
נא הציעו לי מה לעשות

אסי יקר,

סביר להניח כי גם היא חשה משיכה כלפיך, ברמה מסוימת (כי אחרת היית חש זאת וכתוצאה מכך היית נהנה הרבה פחות מהסקס. בנוסף, ללא משיכה הדדית, גם אם לא במידה זהה או דומה, הקשר לא היה מחזיק מעמד כל-כך הרבה זמן. הוא היה דועך מעצמו) ולאור פרק הזמן שהקשר שלכם נמשך, אני מניחה, שלמשיכה התלווה גם איזשהו רגש. יחד עם זאת, מדבריך עולה כי היא פיתחה יותר רגשות לנכסים שלך מאשר לאישיות שלך...
מאחר וכבר עשית את הצעד המתבקש וסיימת את הקשר עימה, אני חושבת שנכון יהיה להמשיך ולצעוד בדרך בה בחרת. הקושי שלך נובע מהרגשות שפיתחת כלפיה, מכך שנהגתם לבלות זמן רב יחד וכך שהתרגלת לנוכחותה בחייך. כאילו על מנת לחזק אותך בהחלטתך, החיים זימנו לך מחזרת חדשה, כפי שציינת. אפשר לעצמך ליהנות מהחיזור, מהאפשרות לפתח קשר חדש (ואולי "נורמאלי" הפעם) ומהאישה החדשה בחייך.

שלום,
אני בת 25 ונמצאת בזוגיות כ8 חודשים עם גבר שאני מאוד אוהבת.
לפני שהכרתי אותו היה לי ידיד מאוד טוב שהיה בזוגיות כ3 שנים וגם בת זוגתו הפכה להיות חברה טובה שלי. באיזשהו שלב המערכת יחסים שלהם הידרדרה והידיד שלי התחיל לפתח רגשות כלפיי ואמר לי שהוא מאוהב בי. לא רציתי לוותר על החברות שלי איתם וכל הזמן הסברתי לו שאין מצב שיקרה משהו בינינו (גם בגלל בת זוגתו וגם בגלל שאינני נמשכת אליו). לאחר שהכרתי את בן זוגי הידיד היה כל הזמן שולח לי הודעות והיה רוצה שניפגש והייתי מתחמקת ממנו גם בגלל שהתחלתי קשר חדש והייתי בתקופת מבחנים ולא היה לי זמן. הוא התחיל להיעלב ולכעוס עליי וזה היה ממש מרגיז אותי וברגע של כעס כלפיו סיפרתי לבן זוגי שהידיד שלי אמר לי שהוא מאוהב בי. לאחר שהקשר שלנו הפך להיות יותר רציני הוא אמר לי שהוא לא מוכן שאני אהיה בקשר עם הידיד שלי בכלל. ידיד שלי והחברה שלו מתחתנים חודש הבא והכעס שלי עבר, אני מתגעגעת אליו מאוד. אבל הבן זוג שלי אומר לי שאותו ידיד הוא בן אדם שפל ש"מכר" את החברה שלו וכשהיה איתה אמר לידידה שלו שהוא מאוהב בה ואי אפשר לסמוך על בן אדם כזה והוא לא מוכן שבסביבתו יהיו אנשים כאלה ואם בסביבתי יהיו אנשים כאלה הוא לא היה רוצה שנהיה ביחד. הסברתי לו שעבר כבר הרבה זמן וכל מה שהיה קרה ברגע של משבר בגלל שהיה לו רע במערכת יחסים שלו ושעוד חודש הם מתחתנים והוא אמר לי שאין מצב שאני אלך לחתונה שלהם ואם אני אלך יום למחרת פשוט למחוק אותו מהחיים שלי. כל פעם שאני מנסה לדבר איתו על הנושא ולהסביר לו כמה כואב לי שאיבדתי חבר טוב הוא מתעצבן וזה גורם לנו לריבים מאוד קשים. אני לא רוצה לאבד את הבן זוג שלי אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני. הבעיה היא שהוא בן אדם מאוד אסרטיבי ואם יש לו דעה זה ברזל. שום דבר לא יניע אותו מהדעה שלו. הסברתי לידיד שלי את המצב ושאני לא יודעת איך לצאת מזה והוא מאוד התאכזב. אני לא יודעת מה אני יעשה חודש הבא ביום של החתונה... האם יש פיתרון איך לצאת מהמצב הזה??

איילת יקרה,

נראה שלבן זוגך יש צורך בשליטה. שליטה על חייו ועל חיי הסובבים אותו והקרובים אליו.
למרות שהקשר החברי עם ידידך היה חי וקיים לפני שאת ובן-זוגך הכרתם ולמרות שבתקופת המשבר בין ידידך לבין בת-זוגתו, כאשר הבחור חש שהוא מתאהב ומאוהב בך לא אירע ביניכם מאום (עובדה המעידה על כך שכנראה כבר לא יתפתח ביניכם דבר מעבר לקשר החברי האמיץ שיצרתם יחד) ולמרות שאת ובן זוגך יצרתם יחדיו קשר זוגי שעל-פי התרשמותי מפנייתך הינו קשר אמיץ המבוסס על אהבה גדולה והדדית, בן-זוגך לא חש בנוח עם הקשר שלכם (שלך ושל ידידך). אולי תחושתו זו נובעת מקנאה, אולי מחוסר ביטחון (שלו בעצמו, בך ו/או בקשר שלכם) ואולי כי הוא באמת חש שאין לסמוך על ידידך לאור התנהלותו בתקופה ההיא. תהא הסיבה אשר תהא, על לו להשליך את חששותיו עלייך ולמנוע ממך להיות בקשר עם אישיות זו או אחרת מעברך. זאת ועוד, גם אם הוא בחור אסרטיבי והחלטי, כפי שציינת, הוא יכול להתנהל כך בכל הנוגע אליו אולם הוא אינו יכול להחליט עבורך. הוא יכול לשתף אותך בתחושותיו, בחששותיו וברצונותיו. הוא יכול לבקש ממך לרווח את הקשר והוא יכול לומר לך מה הוא היה עושה במקומך אולם, הוא אינו יכול להחליט עבורך. את אישיות בפני עצמה, עם רצונות, צרכים וקשרים אשר מהותם שונה , קשרים חבריים, ואת זכאית להחליט ולבחור לגביהם, האם להמשיך את הקשר ובאיזו תדירות.
קשר זוגי בריא מבוסס על פתיחות, שיתוף ואמון. אם בן זוגך לא מסוגל להכיל את היסודות הנ"ל, והוא בוחר להציב לך אולטימאטום, אולי כדאי שתשקלי את המשך הקשר עימו. לרוב, אחרי האולטימאטום הראשון מגיעות אזהרות נוספות (במידה וכמובן תעשי כדבריו, אחרת הוא עשוי לסיים את הקשר...או שלא...). יקשה עלייך לנהל כך את חייך, תחת אזהרות אחרונות חוזרות ונשנות ותחת חשש מתמיד שהפעם הוא באמת ישים סוף לקשר.
נראה שכעת הכדור במגרש שלך. אם תלכי לחתונה של ידידך, ייתכן כי יהיה זה סוף הקשר ואם לא תלכי, לא רק שתחושי רע עם כך אלא שלאור תחושותיו של בן-זוגך כלפי ידידך יהיה עלייך לסיים את הקשר החברי הזה, כלומר יהיה עלייך לאבד חבר. ומה הלאה? על מה עוד תאלצי לוותר בעתיד? עד כמה את מוכנה "לשלם" תמורת הזוגיות הזו?

אני בת 23 ויש לי חבר קצת יותר משנה.
בתקופה האחרונה אני מרגישה כאילו משהו נעלם מהקשר.
אנחנו לא רבים ובסך הכל טוב לנו יחד.
כשאני מתחילה לחשוב על זה, אני מרגישה לחצים בחזה, וחושבת מה יהיה אם ניפרד. (זה בא והולך).
חברות מנוסות יותר אומרות שאולי זאת השגרה (אנחנו סטודנטים שלומדים המון), ושאולי בתקופה האחרונה לא היו לנו מספיק ריגושים.
זה עדיין לא מרגיע אותי... אני לא רוצה להיפרד ממנו, אבל כבר לא יודעת מה נכון.
אני לא רואה את המשך החיים שלי בלעדיו... מה עושים כדי להפסיק את התחושות האלה?
תודה!

באותה התקופה שכתבתי פה, באמת הבנתי שאני לחוצה.
לא ישנתי בלילות מלחץ, וכשהתחילה תקופת המבחנים הכל כאילו נעלם.
הייתי שקועה בתוך הלימודים ולא היה לי זמן לחרדות.
בתקופת החופש (בקיץ) באמת היה לי ולחבר שלי יותר זמן ובילינו יחד, אבל מידי פעם חזרה התחושה הזאת, שאני אפילו לא יודעת להגדיר. העניין הוא שחשבתי שזה קורה רק בתקופות של לחץ, אבל זה הגיע גם בתקופה מאוד רגועה...
איך אני יודעת שאני נמצאת בקשר הנכון?
אני כן חושבת על להתחתן איתו, ורוב הזמן טוב לי. אבל לפעמים אני נכנסת ללחץ ומתחילה לחשוב שאולי אני נשארת רק מתוך הרגל? אולי עדיף לי להיפרד ממנו.
אין לי מושג מאיפה זה מגיע. הוא בן אדם מדהים, אני יודעת שאני אוהבת אותו. אבל משהו מטריד אותי, ואני לא מצליחה לשים את האצבע על זה.
בחופש היינו ביחד בחו"ל בפעם הראשונה. כל הזמן הייתי לחוצה מזה שאולי נריב, ואולי לא יהיה טוב ויש סיכוי שניפרד אחרי הטיול. לא נתתי לעצמי להנות.
עכשיו, שבוע לפני תקופת מבחנים אני שוב בלחץ הזה. חשבתי שאולי זה בגלל שאנחנו כל הזמן ביחד בלימודים, אבל באמת ביחד. אז החלטנו שלא ללמוד יחד.
אבל אני עדיין לא רגועה. מה עושים?

הי ת',

אני מתנצלת- לא שמתי לב שעידכנת אותנו. אז קודם כל תודה לך.
עבר זמן מאז אפריל - מתי שכתבת לנו לראשונה. ועדיין הדפוס הזה של חרדות הולכות ובאות ממשיך. מדובר להערכתי במצב בו מרוב שאת חוששת מה יהיה ומה לא יהיה- את לא נהנית כמעט מהביחד שלכם. בעוד החבר שלך דווקא לא דואג - נכון למה שציינת בעבר- את דווקא דואגת ממה שעוד לא קרה וכלל לא בטוח שיקרה.

כנראה שאין ממש משמעות האם את עסוקה ומסוחת ע"י לחצים מלימודים או ממבחנים - לגבי החרדה שלך מהקשר. ז"א החרדה שם וקיימת ואין לה הרבה קשר האם אתם יחד הרבה או לא, האם את לחוצה מדברים מסביב או לא. מה שאני קולטת מבין השורות הוא שאת לא לגמרי בטוחה בקשר הזה, יתכן והלחץ מגיע משם. האם מדובר בקשר ראשון שלך. כי אם כן, יתכן ויש לך צורך פנימי להמשיך לבחון מה ומי מתאים לך, אך את מאוד חוששת לעשות זאת (כמובן כל זה ב"לא מודע"). יתכן ודווקא לא מדובר במשהו שקשור לזוגיות אלא לדברים מהעבר שלך, לאירועים וסיטואציות שקשורות לפרידות או לחלופין- להיקשרויות רגשיות עם דמויות משמעותיות לך כמו אבא, אמא, אחות.

כל אלו השערות בלבד, שכן לא נוכל לעשות כאן בפורום אנליזה מאיפה הדברים מגיעים. אבל זה חומר למחשבה עבורך- אולי תזהי דפוס שאת פוגשת גם בחיים האחרים מחוץ לזוגיות- היקשרויות לאנשים משמעותיים והפחד לאבד אותם.

כפי שכתבתי, נראה כי השאלה "האם אני נשארת מתוך הרגל או שאני באמת באמת סגורה על הקשר הזה"- היא המטרידה את מנוחתך, ולא כדאי לפחד לגעת בה. הייתי ממליצה לעשות את זה מול איש מקצוע מנוסה, כיוון שכבר עברה תקופה, עוד מעט שנה, ואין הקלה במצב. את עדיין חוששת ועדיין חרדה. לכן טיפול שיקנה לך כלים יכול לעזור. מעבר לכך ויותר מזה- טיפול יכול לעזור לך לעלות על הנקודה ולשים את האצבע על איפה שבאמת רגיש אצלך: מה זה המשהו הזה שגורם לך אי שקט כזה? ... אשמח לדעתך.

היי עדי,

יש משהו שאני חושבת עליו הרבה והשאלה היא אם כל הלחצים מגיעים משם...
אני באה מבית "מושלם". ההורים נשואים כבר 30 שנה באושר.
שתי האחיות הגדולות התחתנו בשנים האחרונות והן מאושרות.
אני כל הזמן חושבת מה יהיה אם אני אתחתן ואז אתגרש.. עכשיו זה קורה להרבה אנשים.
אבל אני רוצה לחיות כמו ההורים שלי. להיות נשואה כל החיים לבן אדם אחד.
יכול להיות שזה מה שגורם לי למחשבות האלה?

ועוד משהו...
חבר שלי אמר לי השבוע שהוא רוצה שנגור ביחד בקרוב.
שמחתי והתרגשתי כשהוא אמר לי את זה. אבל ביום אחרי התחלתי ממש להיחלץ.
מה את אומרת על זה?

אם אני רוצה ללכת למישהו מקצועי, האם את מקבלת מטופלים?

הי ת' ולילה טוב,

אני מתרשמת שאת בעלת מודעות עצמית גבוהה מאוד- את בהחלט עלית על נקודה מאוד משמעותית. לא פעם אנחנו משחזרים או מאוד שואפים לשחזר דפוסים מוכרים. ומה יותר מוכר מהעולם אותו אנחנו מכירים הכי טוב? (הבית). אחיותייך, כך נראה, כבר משחזרות את הדפוס הזה. קיבלתן כנראה מודל נכון וטוב של זוגיות. מודל שעוזר לכן להבין שיש דבר כזה זוגיות טובה, וטובה לאורך זמן רב- עשרות שנים. הרף הזה הוא גבוה, יש לשאוף לשם- כך חוויתם, ואת זה "נשמתן" לאורך הילדות, הבגרות וההמשך.

העובדה שאת מודעת לזה היא חלק ניכר מאוד מהתהליך לקראת הפיתרון. הידיעה שחברך הציע לך מגורים משותפים רק מחזקת את מה שחשבתי קודם לאורך ההתכתבות שלנו- הוא מאוד אוהב אותך ולא רואה בחשש שלך איום על הקשר, או בעיה שתהווה מכשול. הוא כנראה, ממקומו, מאוד בטוח בך, ובזוגיות שלכם. הלחץ אותו חשת- הוא אותו לחץ ואותה חרדה שמלווה אותך. זהו אותו מכנה משותף שיש לעבוד עליו. ואפשר לעבוד על זה, וזה יצליח בעזרת יכולת ההתבוננות הגבוהה שלך-בעצמך.

את מוזמנת לשלוח לי אימייל (מצוין למעלה בפיסקה) ונוכל לברר יחד מה הכיוון.
בברכת הצלחה וליל מנוחה.

שלום ת',

יתכן מאוד שזה משהו בשיגרה, שאתם חיים כל אחד את חייו ואת הזוגיות "תוך כדי תנועה" ואכן טיול, בילוי, סופ"ש בצימר- יוכלו להחזיר לך את ההתרגשות והציפיה בקשר.

נשמע שאת חרדה מנטישה, מפרידה- נסי להסביר לעצמך למה- אולי זה מחזיר אותך לקשר קודם פחות טוב?

הצרה שאת מתארת היא קצת "צרה של עשירים", כי סה"כ באמת טוב לכם- אתם לא רבים. אפרופו יש גירסה שאומרת שהריבים נועדו לרענן ולנער קצת את הקשר מאבק... יתכן ולזה את מתכוונת? את קוראת לזה משבר, וכנראה שהמצוקה הזאת לא נותנת לך מנוח.. ושווה לנסות להגדיר אותה. מה באמת חסר לך?

בכל אופן אני בדעה שכדי לבדוק את העינין ביסודיות- עלייך ליזום טיול כיפי (אפילו טיול שטח!), משהו רק של שניכם, סתם כך ובספונטניות- ואז לנסות לתת במה לרגשות שלך שצפים- מה את חשה? האם המשהו הזה עדיין חסר, או שעכשיו (כשאנחנו יחד ונהנים) קצת יותר טוב? משהו מתחיל להתמלא?

אם אחרי חוויה כזאת את עדיין חשה בחיסרון של משהו- הייתי מנסה דווקא לשתף אותו, ולשאול אותו מה דעתו. אם גם הוא בתחושה הזאת. אולי יקל עלייך לדעת שאם זה "של שניכם", תוכלו יחד למצוא פיתרון. לא מסיימים אהבה כי משעמם ואין ריבים.. אל תפחדי לשתף, זה רק יחזק אותך.

אשמח אם תמשיכי לעדכן..

מאז שכתבתי פה בפעם האחרונה, דיברתי איתו שמשהו לא אותו הדבר. והוא ניסה להבין מה קרה. לא הצלחתי להסביר את עצמי, (כמו שעכשיו אני לא באמת מצליחה), אבל קבענו שנצא קצת יותר.
בפעם הראשונה שקבענו לצאת, הלכנו למסעדה וכל הערב כאילו ניסיתי למצוא נושא שיחה משותף ולא הצלחתי להנות.
בבית בכיתי ואמרתי לו שאני דואגת. הוא אמר שאין ממה לדאוג, שהוא אוהב והוא פה כדי להישאר. (אגב הוא אמר שהוא לא הרגיש שמשהו לא בסדר במסעדה..)
דיברתי עם אחותי על זה והיא אמרה שאין לי מה לחשוב על זה ולדאוג מזה כל עוד אנחנו באמצע הסמסטר ונורא עסוקים, ושאולי בכלל אני סתם מחפשת משהו לדאוג ממנו. אז איכשהו השתחררתי מהתחושות האלה והכל היה טוב.
השבוע פתאום חזרו התחושות האלה. שמשהו לא בסדר ולא כרגיל. והתחלתי לחשוב איך זה להיות לבד... זה עושה לי רע... אני יודעת שאני אוהבת אותו ונמשכת אליו ואני לא מוצאת מה הסיבה למחשבות האלה...
יכול להיות שאני סתם נלחצת? (אנשים מסביב צוחקים ושואלים מתי אנחנו עוברים לגור יחד ומתי אנחנו מתחתנים...)
ואולי אני סתם בקשר הזה כי זה נוח? כי אני רגילה?
כרגע אני יודעת שאני לא רוצה לוותר עליו.. אבל איך אדע מה הסיבה האמיתית לרצון להישאר???

שלום שוב ת', תודה עח העדכון.

את נשמעת לי מאוד מבולבלת. לאחר שיחה עם אחותך, שיחת עידוד ותמיכה, את חשת אחרת והרגשת שהכל בסדר. אך התחושות והפחדים חזרו.

נשאלת השאלה- האם זה אכן קשור לקשר? האם אין מדובר בחרדות פנימיות שלך, שאת יכולה להתגבר עליהן כמו למשל בשיחה עם אדם קרוב?

בן זוג, נשמע כך, מאוד מחויב לקשר ואלייך. הוא לא נשמע חושש כמוך. יתכן וכדאי שתתייעצי יותר לעומק עם מי שאת סומכת עליו, כמו אחותך, או איש מקצוע אחר שאת מכירה או שבסביבת מגורייך, על מנת לעשות קצת סדר בדברים.

שימי לב שאת בכל מקרה בתקופה לחוצה בחייך- בחינות, עומס, לא קל. יש מכלול לכל התמונה ולפעמים כשהכל לחוץ, הכל לחוץ. חשוב שנסי להפריד בין הגורמים שמלחיצים אותך לבין אלו שדווקא אמורים לגרום לך אושר והנאה.

אני מציעה שאם תמשיכי בתקופה הקרובה לחוש כך, תגשי להתייעץ עם מי שאת מרגישה לנכון, ולבדוק בעיקר את השאלה- האם מדובר בחשש שהוא אצלך בפנים, אישיותי, או משהו שקשור נטו אלייך, או שבאמת מדובר במשהו שחסר לך בקשר- ואז לנסות להגדיר מה באמת חסר. מאוד חשוב שתבררי עם עצמך האם את רוצה בקשר, האם את רואה בו לשארית חייך (או לפחות לטווח הארוך), האם את אוהבת את התכונות שבו, האם את נמשכת אליו, האם את רואה אותו, איתך, גם בקושי וגם בטוב? האם את מגדירה אותו בן זוג, מאהב, וכו'? חשוב שהוא יענה על הקריטריונים שחשובים לך, אולי זה יעזור "לנפות" מה שייך לקשר ואילו חששות לא שייכים לקשר.

אם מדובר בחרדות שלך- הרי שתוכליל טפל בהם ויש היום מגוון של שיטות טיפול קצרות ומועילות. לכולנו יש חרדות, מי שמטפל בהם הוא באמת זה שמקדם את עצמו. מעבר לזה, את תקבלי בונוס- תלמדי את עצמך ויותר מזה, תדעי איך להשתחרר מעוד מחסומים שמעכבים אותך.

בהצלחה רבה ואני פה לעדכונים נוספים..

לא הגבתם על ההודעה עם הכותרת : "חזרתי אחרי הרבה זמן"
אני ממש צריכה עצה.
תודה!

אני מקבל את זה הרבה ! איך העברית שלי ככה? התאמצתי מאוד כשבאתי לפה. אני מארגנטינה. אני בן 29 כמעט באתי בגיל 21 וקצת, כבר 7 שנים בארץ, עשיתי עלייה ולאחר מכן גם צבא. בעקבותיי אחותי הגיעה גם (אנחנו תאומים). האמת שהבחורה שאיתה כל הסיפור שסיפרתי במקור גם מאורוגוואי. נחמד שאת שואלת, בדיוק חשבתי לעצמי שאולי היחסים בינינו ככה פשוט כי אני מזכיר לה את הבית.

שלום,
רציתי לחלוק את הבעיה המרכזית שלי כי אם לא כאן אני כבר לא אוכל יותר. זה אוכל אותי. לא משנה כמה שאני מנסה להטביע את עצמי בעבודה זה לא זז ממני.
מצטער אם זה נשמע יותר מדיי מהאגדות או סרטים, אם כן אני מודה שהחיים שלי בתקופה האחרונה פחות או יותר באמת סרט.
אני בחור בן 29, עשיתי עלייה לפני קצת יותר מ7 שנים לארץ, יש לי אחות תאומה כאן בארץ. בשנה האחרונה הכרתי בחורה, נשואה, אך כאשר הכרתי אותה לא ידעתי שהיא נשואה, ואת זה גיליתי רק לאחר מספר שבועות. מהרגע הראשון הרגשתי משהו אחר. אבל הזמן עבר ולא קרה כלום. אנחנו מכירים מחברים משותפים ולכן נוצרה סיטואציה בה נתתי לה טרמפ בדרך לאירוע משותף, בעלה היה בחו"ל. לאורך רוב האירוע היינו אחד ליד השני אבל עם עוד מקורבים מסביב. לא הרגיש יותר מדי מוזר. ושוב..הכל המשיך. אין לה ילדים חשוב לציין. כמה חודשים לאחר מכן איפה נפגשנו? בדיוק, במכון כושר. על מנת לקצר הפואנטה היא ששכבנו כבר כמה פעמים. בפעם הראשונה אין לי הסבר איך זה קרה, זה פשוט קרה, אצלי בבית. היא לא יוצרת קשר או משהו כזה אלא כל פעם שאנחנו נפגשים היא "מתבייתת" עליי אבל באופן כללי לא קורה כלום. כבר כמה פעמים ניסיתי לדבר איתה על זה אבל היא מיד משנה נושא כאילו אנחנו זרים. אחותי, שמאוד קרובה אליי כבר יודעת, ועוד אחרים יודעים, ולא ממני. פחות אכפת לי מהשם שיוצא לי כי אני פשוט כל כך אוהב אותה. אני לא יכול להפנות לה גב כמה שאני רוצה ואני כמעט מודע באופן מלא לזה שהיא משחקת איתי או מנצלת אותי כמו שאחרים אומרים. לא משנה מה אני עושה אני לא מצליח להשתחרר ממנה. אף פעם לא הרגשתי ככה. אנשים אומרים שזה ההרגשה של "אהבה אסורה" אבל זה לא. בהתחלה לא ידעתי שהיא נשואה בכלל.
היא לא מדברת על בעלה והמשפחה שלה הרבה, יותר נכון כמעט ולא. אין לי מושג מה טיב היחסים ביניהם אבל מה שבטוח היא לא מתכוונת לעזוב את בעלה ואני גם לא יודע אם היא מתראה עם עוד אחרים. דבר אחרון זה שכשהתחלתי לצאת עם מישהי אחרת וכמובן זה הגיע לידיעתה, פתאום הגיעה לדלת של הבית שלי, בלי לדבר, כרגיל, סקס. לא שכבתי איתה, אבל לאחר שהיא הלכה, פשוט בכיתי. אני אוהב אותה ואני לא מצליח אפילו להוציא ממנה איפה אני עומד מבחינתה.
אני פשוט מיואש.

casa_npssa יקר,

למרות שהבחורה הזו הטביעה את חותמה עמוק בליבך ובמחשבותיך, היא אשת איש. אמנם בתחילת היכרותכם לא ידעת זאת, אולם, אתה מודע לעובדה זו מזה זמן מה. בנוסף לעבודה שהיא שייכת לאיש אחר, אין בכוונתה לסיים את הקשר עימו, כפי שציינת, כך שאין ממש עתיד או תכלית לקשר שלכם (אם אפשר לקרוא למערכת היחסים ביניכם כך).
טוב עשית כאשר סירבת להיענות לה בפעם האחרונה שהיא הייתה אצלך.
בלי קשר לתגובותיה ומעשיה, לטובתך וגם לטובתה המשך בחייך. עשה כמיטב יכולתך לסגור את הדלת על הפרק הזה בחייך.

אפשר לשאול מאיפה אתה? יש לך עברית רהוטה ויפה כל כך למרות שאתה כאן כבר 7 שנים :)

שלום,
שתי שאלות לי ... הראשונה : איזה טיפים תוכלו להציע לי לחידוש החשק המיני בגיל המעבר אחרי הרבה שנות "ביחד" כשהזוגיות נהדרת ובכ"ז משהו נשחק בתשוקה?
ושאלתי השניה: מה קורה עם ההתנהלות והחשק המיני אצל נשים בגיל המעבר שאינן בזוגיות קבועה. האם הן יותר מעוררות כשמתקיים כבר מגע מיני ( בגלל החידוש) או שדווקה כוויות - בשל אותה סיבה (של יחסים מזדמנים בלבד.

תודה רבה,
אליזבט

אליזבט היקרה, אנא הפני את שאלותייך לפורומים העוסקים בסקס ומיניות, מכיוון שאלו שאלות שאין בהן היבט של מערכות יחסים אלא משהו פונקציונלי - פיזיולוגי ביולוגי בעיקר.

ככל הידוע לי יש נשים שגיל המעבר מכבה את המיניות שלהם ויש כאלה שאצלן המיניות דווקא מתעוררת ומשתפרת. השונות היא גדולה.

כך גם לגבי השאלה השנייה שלך. יש נשים שמתעוררות מינית דווקא כאשר מדובר ביחסים מזדמנים, שיש בהם חידוש שמעורר, ויש נשים שזקוקות להרגיש בטוחות בקשר, מחוזרות, רומנטיקה, ובלי זה הן יישארו חסומות מינית. כך שאין לי תשובה מובהקת לכאן או לכאן.

מעניין מה יכתבו לך על השאלות שלך בפורומים אחרים.

אני בקשר עם בחורה אשר נמצאת עדיין בקשר עם הבן זוג הקודם שלה היא טוענת שהקשר הוא קשר חברי בלבד למרות שהיא מודעת לעובדה שהחבר הקודם נשאר בקשר כי הוא עדיין ואף פעם לא הפסיק לרצות אותה למטרות אחרות לא רק חברות ולא רק שיחות השאלה האם יכול להיות מצב כזה תודה

ראה התייחסותי לפנייתך הקודמת

האם ייתכן קשר אפלטוני בין גבר ואישה שהיו זוג בעבר

אביב יקר/ה

עד שלא מנסים לא יודעים... אם עדיין קיימת ביניכם משיכה עזה ייתכן כי תתקשו לקיים קשר על בסיס אפלטוני בלבד.
יחד עם זאת, הכל עניין של החלטה. אם תיקחו החלטה משותפת שמעתה ואילך מהות הקשר שלכם שונה ותגדירו במדויק מהי המהות החדשה, קיים סיכוי טוב שתוכלו לקיים קשר קרוב, חברי, בעל נופך אינטימי במובן הנפשי בלבד, ללא המימד הגופני.

אני בקשר עם בחורה אשר נמצאת עדיין בקשר עם הבן זוג הקודם שלה היא טוענת שהקשר הוא קשר חברי בלבד למרות שהיא מודעת לעובדה שהחבר הקודם נשאר בקשר כי הוא עדיין ואף פעם לא הפסיק לרצות אותה למטרות אחרות לא רק חברות ולא רק שיחות השאלה האם יכול להיות מצב כזה תודה

אביב יקר,

עתה, כאשר ניסחת את פנייתך באופן מפורט ומדויק יותר אוכל להתייחס לסיטואציה עצמה ולא באופן כללי, כפי שהתייחסתי לפנייתך הקודמת.
זוגיות מבוססת על שניים, כאשר שני הצדדים מעוניינים ורוצים בכך באותה מידה, כמו כל קשר אחר.
למיטב הבנתי, הבחורה לקחה החלטה לגבי הקשר הקודם. גם אם הבחור עדיין מאוהב בה ומעוניין בקשר זוגי מלא עימה, היא כבר לא "שם" והעובדה שהיא בקשר איתך מעידה על כך שהיא המשיכה הלאה בחייה.
לכן, לשאלתך, בהחלט ייתכן כי קשר זוגי אשר הסתיים בצורה יפה ונעימה יאפשר לבני-הזוג להמשיך ולהיות בקשר חברי בלבד.

שלום.קוראים לי אלכס אני בן 29 רווק.הבעיה שלי היא שכאשר אני נמצא בחברת אנשים אני לא מצליח למצוא נקודות וצורה מסויימת כדי להרגיש מחובר לאנשים שסובבים אותי.אני נלחץ מאוד מאינטרקציות עם אנשים.זה כבר מגיע לאבסורד כאשר אנשים בעבודה פשוט נרתעים ממני.זה נורא מתסכל.זה כמובן גם משפיע על חיי הזוגיות .אני לא מצליח לפתח יחסים עם בחורה.בדרך כלל הכל נגמר אחרי דייט מקסימום 2.אני לא מצליח להבין למה זה קורה.אני זקוק לעצה מה עלי לעשות .אשמח לכל עזרה.תודה.

אלכס יקר,

נראה כי הבעיה שלך, כפי שקראת לזה, ממש מהווה מחסום עבורך. לא רק שאתה מתקשה לתקשר ולהתחבר לאנשים סביבך, גם לאנשים אותם אותה פוגש מידי יום במקום העבודה, אנשים אשר קיימת עמם מידה מסוימת של היכרות, אלא שהחסם הזה גורם לך, כנראה, לשדר משהו לסביבה, וה"משהו" הזה גורם לאנשים להגיב אליך באופן לא נעים, להתרחק ממך ואף להירתע, כפי שציינת.
גם כאשר מדובר על היכרות חדשה, עם בנות המין היפה, החסם הזה בעוכריך.
יחד עם זאת, כאשר אתה נמצא בסיטואציה מסוימת, כמו למשל ראיון עבודה, כאשר אתה יודע כי מדובר באינטראקציה קצרה, חד פעמית ולמען מטרה ברורה, אתה כנראה מתנהל אחרת, כך שאתה יוצר אצל המראיין תחושה אחרת. בנוסף במעמד כזה אתה מצליח גם להבליט את יתרונותיך, יכולותיך וכישוריך ובמילים אחרות אתה משווק את עצמך נכון, כך שאתה זוכה במשרה ומשיג את מטרתך. כלומר, יש לך יכולת בסיסית לשווק את עצמך כך שהצד השני "ירכוש" אותך. עליך לשפר, לפתח ולשכלל את היכולת הזו כך שהיא תוכל לשמש אותך גם למטרות חברתיות ובסיטואציות חוזרות.
אני מאמינה שאיש מקצוע יוכל לתת בידך כלים אשר יסייעו לך לשכלל ולפתח את יכולותיך החברתיות (הקיימות בך, אם כי במינון נמוך) כך שתוכל להתחיל לחוש נוח בחברה וליצור סביבך אווירה נינוח ונעימה (במקום האווירה שנוצרת סביבך היום וגורמת לאנשים להגיב אליך באופן פחות נעים) כך שאנשים ייהנו מחברתך ואתה תיהנה מחברתם.

שלום שמי קרן ואני נשואה מזה 3 שנים אני סובלת מקנאה אבל יש דברים שלא מקובלים עלי ואני לא חושבת שזה קשור לקנאה
רציתי את דעתכם בנושא:בעלי לומד ומן הסתם יש בחורות איתו בכיתה אחת הבנות פנתה אליו בפייסבוק והציעה לו לבוא אליה הביתה ללמוד למבחן אני במקרה ראיתי את ההודעה כי היא התכתבה איתי בפייסבוק וחשבה שזה הוא.(יש לציין שהיא רווקה) אמרתי לו שזה לא מקובל עלי והוא טוען שאני קנאית ואין שום דבר רע בזה. המחשבה שלי אחרת בכל זאת זה ללכת למישהי הביתה זה לא שהם לומדים בכיתה ויש לי בעיה עם זה
עלי זה לא מקובל האם אתם חושבים שאני לא צודקת?

הי קרן,

אני חושבת שהעינין מתחלק ל-2: מצד אחד, אם לא היית מקדימה ואומרת שיש בעיית קנאה בקשר, מצידך, אכן היתה לגיטימציה לבקש מבעלך להתחשב בך ולא ללכת לאותה בחורה וללמוד איתה. אבל מצד שני- יתכן וכבר "מאוחר מדי" להסתכל על המצב (מבחינת בעלך) כבקשה לגיטימית, כיוון שכבר עברתם סיטואציות רבות דומות- וכל סיטואציה אחרת תתפרש אצלו כאותה קנאה שאת מפגינה. ז"א, כמו בסיפור "זאב זאב", בשלב הזה הוא כבר יתקשה לכבד אותך ואת בקשותייך.

הצעתי היא קודם כל לטפל בבעיה מהשורש- לטפל בענין הקנאה, ולבדוק באמת מאיפה הדברים נובעים. מה קורה בקשר מבחינת האמון שאת מסוגלת לתת בו, ומה קורה לך כאשר את חשה מאוימת ע"י מצב מסוים או התנהגות מסוימת של בעלך. האם ניתן לסייע, ואיך. אין לי ספק שעם איש מקצוע תוכלי לרכוש כלים טובים להתמודדות - וגם לאפשר צמיחה והתגברות על המכשול הזה.

חשוב שתדעי, לפי מה שתיארת- מאוד יתכן שבעלך נמצא במצב בעייתי- מצד אחד מאוד אוהב אותך, מצד שני גם רוצה את המרחב שלו ואת החופש להתנהל מבלי שישפטו אותו/יחקרו אותו/יעקבו אחריו/ יבחנו אותו. ולהערכתי זה מה שהוא חש לאור מה שתיארת. אלו גחלים לוהטות במיוחד בקשר של נישואין- כיוון שבזוגיות חשוב ביותר לאפשר אחד לשני את החופש גם להתנהל כאדם פרטי. אם הוא יחוש שאת כולאת אותו בקנאתך- הוא מהר מאוד יעשה אחד משני דברים- או שהוא יפסיק לשתף אותך ויתחיל להסתיר ממך סיטואציות שיכולות לגרום לך לקנא, או שבשלב מסוים ישקול להיפרד עקב תחושת הלחץ האינטנסיבית (זה אמנם מצב קיצוני אבל גם זה קורה). אדם פרטי וגברים בפרט - חשוב שירגישו שלצד הקשר המחייב מתאפשר להם גם להיות אינדיבידואל. אין זה אומר שהוא מורשה לעשות מה שהוא רוצה ולא לכבד אותך- אבל ברגע שיש בעיה של קנאה או אמון בקשר- יש לבדוק את הדברים ולראות איך בכל זאת את תוכלי לחיות בשקט ובבטחה עם הידיעה שהוא מדבר עם מישהי אחרת או נפגש לצורך לימודים.

אני ממליצה בחום לנסות לשתף איש מקצוע ולהקל עלייך במה שאת חווה.

מה יש, תפרגני קצת

שלום.
לפני חודש פגשתי בחור חדש בחיים. הוא בן 26, אני בת 18.
הוא בחור מאוד מקסים, אדיב, נחמד. כל רגע איתו אני נהנת ובאמת שמאוד כיף לי. אבל למרות הכל יש לי חששות.
אנחנו מתנהגים כמו זוג. הולכים יד ביד, מתנשקים, מדברים המון...
אבל משהו פה לא מריח לי טוב.. אני ילדה בת 18, עוד מעט יש לי צבא, הוא בן 26 והוא עובד ויש לו עסק פרטי. עד לא מזמן.. חושבת שחודשיים- שלוש הוא היה מאורס. שאלתי אותו מה אני בשבילו, הוא לא ידע להגיד לי. שאלתי אם אני סטוץ, הוא אמר שממש לא. שאלתי אותו אם הוא מרגיש עליי משהו, הוא אמר שכן, אבל הוא עדין לא בטוח מה זה.
הוא הקשר הראשון שלי.
אבל העניין איתו מאוד מבלבל אותי.

מיטל יקרה,

ראשית, אני מבינה לליבך. מעבר לעובדה שזהו הקשר הראשון שלך, וזה עשוי להיות מבלבל לכשעצמו,
את חוששת שאולי הוא לא רציני לגבייך אולי מפאת פער הגילאים, אולי כתוצאה מהשוני ב"מקום" בחיים, אשר כל אחד מכם נמצא ואולי כי את חוששת שהוא רואה בך הזדמנות לסטוץ, כפי שקראת לזה, על-מנת להעביר את הזמן ופשוט ליהנות עד הקשר הבא שלו. יחד עם זאת ייתכן מאוד כי פשוט כבשת אותו בגלל גילך הצעיר, הנעורים, התמימות והתום (שלא על-מנת לנצל אלא פשוט כי זו תכונה יפה ולצערי, לרוב, לא נשארת עמנו לאורך השנים, מאחר והחיים והחוויות השונות משנים ומעצבים אותנו ובעיקר מלמדים אותנו...) ובזכות מי ומה שאת.
אתם מכירים ממש מעט זמן, חודש ימים בלבד. ציינת שאתם נהנים יחד ומפנייתך עולה כי נוצרה ביניכם אינטימיות, הן פיסית והן נפשית. נראה כי בינתיים נעים לך בחברתו וכי זה הדדי. מאחר וכך, אולי תרצי לאפשר לעצמך לבחון את הקשר לאורך זמן ארוך יותר. תני לעצמך אפשרות לבדוק ולחוש אותו ואת הקשר הנרקם ביניכם. אני מאמינה שלאחר פרק זמן נוסף תחושי בטוחה יותר ותדעי טוב יותר לאן הרוח נושבת.

תודה על התגובה הכנה.

שלום, אני בת 18 וקצת עדיין בתיכון.
כבר חודש שאני בקשר עם בחור בן 21 שנפגשנו אצל משפחה שלי שהוא הבן של חברים שלהם. מאז אותה פגישה אנחנו מתכתבים הרבה ומדברים ולפני שלושה ימים נפגשנו לראשונה בבית קפה. הכל היה ממש נחמד דיברנו שאלנו שאלות והכרנו אחד את השנייה ואז הוא הסיע אותי לבית ונפרדנו יפה. הוא עדיין בצבא וחוזר כל שבוע שבועיים. הוא היה ממש חמוד ומעניין והשיות בינינו זרמו וגם אם היה רגע של שקט מישהו התחיל לדבר והיה מאוד נחמד. אני חושבת על זה הרבה מה אני מצפה ממנו, מה אני מצפה מהקשר שלנו, כמו שכתבתי פה לפני כשבועיים, אני חושבת על העתיד איך יראה שאנחנו חברים והכל. מבחינה חיצונית הוא לא מושלם כמו הטעם שלי אבל הוא נראה טוב והוא ציני כמוני ואני אשמח לצאת איתו שוב אבל הבעיה היא שאני לא מצפה לזה בקוצר רוח, מחכה שאני אראה אותו בטירוף, מחכה לדבר איתו וחושבת עליו כל הזמן. מה זה אומר? זה אומר שזה לא זה? שזה יבוא? מה לא בסדר? זה מה שבדרכ קורה לי עם בנים..

הי יובל,

הגבתי גם להודעה הקודמת שלך ואשמח לכתוב לך שוב.
לגבי מה שתיארת- הכל נשמע לי מאוד הגיוני ובוגר- לבדוק את הקשר, לבדוק האם אתם מתאימים, לבחון סיטואציות (כמו שתיקה) בקשר, ולדמיין איך זה יהיה בהמשך. אם אני מבינה נכון מפריע לך שאין לך את הפרפרים והציפיה וההתרגשות הרבה לקראת הבאות.

יכולות להיות לכך כמה סיבות, חלקן אולי סיבות שכרגע את לא מודעת להן או אולי קשורות לחוויות מסוימות שחווית בעבר. כנראה לא סתם הדבר מאוד מפריע לך, אם כי על פניו זאת לא "בעיה", סה"כ כפי שכתבתי לך את כרגע בשלב מאוד משמעותי בחייך, שלב בו את מנסה להבין מה טוב לך ועל כן מתנסה בכל מיני מצבים.

יתכן ומה שאת מחפשת שיקרה לך- יקרה לך עם אנשים ספציפיים בלבד- כאלה שנראים "בול" כמו שאת רוצה, כאלה שיש להם את המשהו המיוחד הזה שיקפיץ לך את ההתרגשות החוצה. אבל- אלו לא בהכרח האנשים או בני הזוג שיהיו איתך לאורך זמן. לפעמים ה"קראש" הוא רק קראש- והקשר מתפוגג מהר. דווקא קשרים שנבנים לאט יותר יכולים להימשך ולהיות רציניים ומשמעותיים יותר בעתיד.

אז לא- זה לא אומר שזה לא זה. זה טבעו של קשר- הוא מתחיל, את רואה שיש דברים משותפים ושאת נהנית עם בן הזוג, את מוכנה לתת לזה עוד פגישה- כל זה מצוין. המשיכי להיפגש איתו ובדקי האם מה שאת רוצה שיקרה לך- אותה התרגשות רבה- אכן תקרה. אם המצב הזה עדיין מטריד את מנוחתך, ואת שוב ושוב מוצאת עצמך עסוקה בל"מה לא בסדר בי", חשוב שתתייעצי עם איש מקצוע (לא בפורומים-כי המענה הוא חלקי מאוד), ותבדקי את שורש העינין. אני בעד לטפל בכל מה שמפריע לנו. יתכן וזה מה שמציק לך ומעכב בניית קשר, וחבל. ברגע שתשתפי איש מקצוע יהיה לך קל יותר לעלות על שורש הבעיה וגם לפתור אותה די מהר.

בברכת הצלחה.

שלום,
לא מזמן נפרדתי מבן הזוג שלי מזה תקופה ארוכה (שנתיים) ובחודש האחרון אני מקבלת מסרים סותרים מבחור שלומד איתי (אך גדול ממני ב7 שנים)
הוא בחור פלרטטן מטבעו, ובתחילה בכלל לא הבנתי אם הוא מעוניין בקשר או שהוא סתם שחקן. יש לנו שיחות ארוכות, גם בטלפון וגם פנים מול פנים. הוא לקח אותי פעמיים לאיזור מבודד (עם נוף יפה, לא משהו סוטה.. סתם כדי לדבר) ואנחנו מדברים על הכל, יש גם הרבה רמיזות מיניות באוויר, אבל לא משהו מוגזם לדעתי, אלא פשוט אופיינני לאנשים עם פתיחות מינית.
עד כה תהיתי עם עצמי אם כדאי בכלל להמשיך לדבר איתו, כי בפועל הוא לא יוצר איתי קשר, רק אני איתו (למרות שהתירוץ שלי היה עבודה שהיינו צריכים להגיש יחד) אבל הוא כן זורם בשיחה וכן - הוא נראה בחור טוב, לא שטחי ומתעסק בעצמו כמו שהיה אפשר לחשוב על רוב השחקנים, הוא אפילו הציע להיפגש בביתו לצורכי למידה (ייתכן והוא חשב מעבר - סקס, אני לא פסלתי את זה על הסף ואני מודעת לכך)

חיטטתי לו קצת בפיסבוק (אין לי אותו ברשימת החברים) וגיליתי תמונות שלו מהעבר עם בחורה, אני יודעת שיש לו אקסית כי דיברנו על זה איזה פעם (אבל הוא לא אמר לי בפירוש שעכשיו אין לו חברה) וראיתי תמונות שלהם, מה שנראה לי טבעי מאוד, הם נראים כזוג חביב ונורמלי לחלוטין, ונראה שהיו יחד הרבה זמן.
הפלא ופלא, נכנסתי לפרופיל שלה בפיסבוק וראיתי שיש לה תמונת פרופיל שבה היא והוא יחד.

ומאז אני אוכלת את עצמי, כמובן שהקול הפנימי שלי דוחק בי להתרחק ממנו כמו מאש, אבל אני באמת לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה!
יש לציין שאנחנו בעיר מרוחקת מהעיר בה הוא גר והוא לא רואה אותה הרבה..

"אני" יקרה,

ייתכן כי האקסית פשוט אוהבת את התמונה הזו ולכן היא בחרה בה כתמונת הפרופיל שלה אולם, יחד עם זאת ייתכן גם כי היא עדיין אוהבת אותו. אי-אפשר לדעת בוודאות ולהסיק מסקנות אך ורק על סמך תמונה.
התמונה הזו נמצאת אצלה כתמונת פרופיל ולא אצלו, אז למה זה כ"כ מפריע לך?
נראה כי נוצר ביניכם איזשהו "קליק" ושהוא מוצא חן בעינייך. לכן, במקום לאכול את עצמך, כפי שכתבת, תוכלי לקחת יוזמה ולנסות לקדם את הקשר ביניכם. במידה והוא לא יהיה מעוניין, מסיבה כלשהיא (ולאו דווקא כי הוא עוד מעוניין באקסית שלו), בוודאי תחושי זאת. אולם, במידה והוא מעוניין תוכלו להמשיך "ולזרום" ולראות איך יתפתח ויתקדם הקשר ביניכם.