פורום יחסים, זוגיות ונישואין עמוד 149

הי,
אני בת 32 , רווקה ויש לי שאלה שאני מניחה שמעסיקה לא מעט בנות גילי שעדיין לא נשואות..-
כיצד מתמודדים עם הרצון החזק/לחץ שלי למצוא בן זוג (מאהבה), להתחתן ולהקים משפחה, האם ניתן להקטין או להעלים לחץ מעיק זה שלא חשבתי שאחוש ?
הרבה מדברים על הלחץ הסביבתי, אך אני מדברת יותר על התחושה הזו שבאה ממני, כי- אני -פשוט מאד רוצה ש"זה יקרה" , ה"יחד" הזה..
עברו הרבה מים בנהר הדייטים, גם פניתי ליעוץ , אני משתדלת לצאת (עם החברות הרווקות המעטות שנשארו) אך המצב עדיין בעינו.. אני יודעת ש"צריך רק אחד" ודרושה סבלנות ואופטימיות ואני באמת משתדלת להתמקד בחיי ו"להנות מהדרך", אך מדיי פעם כששוב זה עולה לי לראש, או אני רואה עוד מישהי בסביבתי שהתחתנה או בהריון, זה שוב מטריד אותי- אני כבר בת 32, שוב עוד שנה עברה.. אולי אני "לא עושה מספיק" ?, אך הרי בלחץ ובכח זה לא יבוא..
כל הזמן אומרים- את לא יכולה לדעת, זה יכול לקרות לך מחר..רק שהמחר הזה מבושש לבוא.. :)
אשמח לדעתכם ותגובתכם,
תודה

שירה יקרה,
כשחברים אומרים לך: " את לא יכולה לדעת, זה יכול לקרות לך מחר..." הם מתכוונים שזה יקרה השנה או בשנה הבאה ;)) לכן, יש לך זמן. תתאזרי בסבלנות ותיהני מהדרך, כי בשביל האחד - שווה לחכות ובסבלנות. תתפתחי בתחומי העניין שלך, צאי ותבלי. אל תקפאי על שמרייך, אבל גם אל תילחצי. כי האהבה מפתיעה ומחכה מעבר לפינה ונעלמת כשמחפשים אותה נואשות. כמו במשחק "מחבואים".

שירה יקרה,
אני מניחה שזה מאוד קשה שלא לחשוב על כך ככל שהגיל עולה וסביבנו מתחתנים החברים, ואולי ההורים משדרים דאגה. מה שאני יכולה להציע הוא שתקבלי את הדאגה שמופיעה אצלך ב"חמלה". מה הכוונה בביטוי הזה?
כלומר לקבל את הדאגה הזאת כחלק ממך שרוצה בטובתך, לא כאוייב שמפריע לך ליהנות מן החיים, כמשהו אנושי, טבעי, שגם לו יש מקום בחיים שלך, כי עובדה שהוא שם. אי אפשר לגרש אותו, כי ככל שתנסי להתעלם ממנו ולברוח ממנו הוא לא יניח לך. התבונני בלחץ הזה, נסי להתיידד איתו, למצוא בו גם דברים חיוביים. אני מבטיחה לך שיש בו דברים חיוביים - חפשי אותם בעצמך. קבלי אתו כמו שאת מקבלת את גופך עם הדברים היפים והפחות מושלמים שבו.
זה בעצם תהליך שניתן לעשות עם כל סוג של דאגה או לחץ או רגש קשה שמאיים עלינו מתוך פנימיותנו, בעצם לקבל אותו כחלק טבעי שלנו, להכיל אותו, להתיידד איתו, ולתת לו רשות פנימית להיות שם. סוג של קבלת עצמך כמו שאתה, על הטוב והפחות טוב שבך.
שירה, אני תוהה אם הכיוון הזה שהצעתי מדבר אלייך, או שהוא תיאורטי מדי? אשמח לתשובתך.

שלום רב,
אני בת 27, נשואה כ- 9 חודשים ובעלי בן 33. אנחנו ביחד כבר 4 שנים וחצי ואין לנו עדיין ילדים.
בעלי הוא אדם, אשר גדל בבית שבו ראה זוגיות מאוד קרה, מעולם לא ראיתי את ההורים שלו מפגינים חום אחד כלפי השני, חמי תמיד זורק מילים פוגעות ומזלזלות לחמתי, והיא מקבלת את זה בכניעה למרות שהיא כאדם, חזקה מאוד. הוא (בעלי) הורגל כל חייו שרק הנשים בבית עושות ה-כ-ל, וזה אומר שכאשר גר בבית (עד שעבר לגור איתי כשהיה בן 29) תמיד הגישו לו אוכל ושתיה, סידרו וניקו לו את החדר והוא לא נקף אצבע.
אני מאוד אוהבת את בעלי ויש בתוכו תכונות שאני מאוד רוצה בבן זוג כמו חוש הומור, חוכמה, חריצות, אבל הבעיה היא שאני לעולם לא רואה ממנו אהבה!! לא בחוץ ולא בבית. רק אם אני אבוא ואחבק הוא יחבק בחזרה ואם אני אגיד שאני אוהבת אז גם הוא יגיד, ואפילו סקס הוא לא ממש צריך, אולי פעם בשבוע - שבועיים. מעבר לכך כמובן שיש לי איתו ויכוחים בכל פעם שאנחנו צריכים לנקות את הבית כי אני ממש לא נוקטת בעמדה הפרימיטיבית שהאישה עושה הכל או אפילו יותר מהגבר בבית. וגם לא רק בנושא נקיון הבית אלא כמעט כל דבר שאני רוצה לעשות נתקל קודם כל בהתנגדות מצידו, אח"כ מסכת ויכוחים מתישה, ובסוף הוא מתרצה.
כשאני מנסה להסביר לו כמה אני זקוקה לאהבה ממנו ע"מ להיות אדם מאושר יותר הוא פשוט מסתכל עלי במבט חלול, וכשאני מסיימת את מה שיש לי להגיד הוא יודע רק להגיד שאני מדברת כמו מורה, וכמה פעמים אפשר להגיד את אותם הדברים.
ברור לי שהוא כבר אטום אליי ולא מוכן להקשיב, אבל האם ניתן לשפר את המצב בעזרת טיפול זוגי? (הוא, דרך אגב ממש לא בעד הרעיון). יש בכלל מצב כזה שאדם פתאום יתחיל להפגין את הרגשות שלו או שזה קרב אבוד?
אני מרגישה לא טוב בזוגיות אבל מצד שני לא רוצה לסיים אותה כי אני יודעת שיש לו תקופות בהן אנחנו כן יכולים להנות אחד מהשני ואז הקשר הכי מושלם שיש...

בעלך מזכיר לי את בעלי, גם הוא גדל בבית שתיארת, השנה הראשונה הייתה מאוד קשה בגלל שנלחמתי, ואחרי שוויתרתי (לקחתי על עצמי את הטיפול בבית ובילדים) הוא התחיל להרעיף עלי הרבה יותר חום ואהבה, והחיים הפכו יותר קלים.
אני לא אומרת שרק את צריכה לתרום לבית, בעלי מטפל בכל התחזוקה, רכבים (שלי שלו) גינה, תיקון וכ"ו.. אם זה מתאים גם לבעלך תראי בזה את התרומה שלו.
לגבי קניות שאת רוצה והוא מסרב תראי שגם זה ישתנה לאחר שתלכי לקראתו ולא תילחמי בו, תני לו להרגיש נאהב ותשלימי עם מי שהוא ותיראי שהכל יסתדר.
כמובן שאת יכולה להתגרש ולמצוא זוגיות שונה אבל אין זוגיות מושלמת. אני לא התגרשתי במהלך השנה הראשונה לנישואי בגלל שהייתי בהריון, אני לא יודעת אם הייתי מתגרשת אם לא הייתי בהריון, אבל היום אני שמחה שבחרתי להישאר כי גם אני גדלתי והתעצמתי וגם הוא השתנה מאוד לטובה. דבר אחרון- הוא לא אבא שלו, אל תקבלי ותסכימי ליחס משפילמיצידו.

תודה על תגובתך ואני גם חושבת שאם הייתי מוותרת ולוקחת על עצמי את רוב התפקידים הוא היה מתנהג בצורה יותר אוהבת וכמות הויכוחים ביננו היתה יורדת בצורה משמעותית, אבל...
במידה ואני אעשה את זה, אני יודעת שעם הזמן הכעס יצטבר ויצטבר בתוכי וגם אם אני לא אראה את זה כלפי חוץ אני ארגיש ככה מבפנים וזה יאכל אותי. וזה לא שווה את זה בשבילי.
אני מרגישה שזה יהיה הצגה כאשר מה שאני באמת רוצה זה להרגיש שבן הזוג שלי, האדם איתו אני חיה והוא החבר הכי טוב שלי, זה שאני חולקת איתו מיטה וחיים, ירצה גם הוא את הטוב בשבילי ולא רק לעשות, או יותר נכון לא לעשות את מה שלא כ"כ נוח לו לעשות (כאילו אני כ"כ נהנית ממטלות הבית). אני מאמינה שאם משיהו באמת אוהב הוא ירצה לחיות במערכת יחסים שיוויונית בה כל אחד תורם את חלקו, ויבין שקשר זה דבר שיש לעבוד עליו כל הזמן.
אנחנו לעולם לא יוצאים לבלות יותר, וגם אם זה קורה לעיתים נדירות זה אחרי שאני מושכת אותו מהאוזן לעשות את זה, אני לא מקבלת לעולם מחמאות, שלא לדבר על איזה זר פרחים שאני יכולה רק להמשיך לרצות שיום אחד אקבל ממנו. אלה הדברים הקטנים שנותנים את כל האושר בזוגיות ובחיים בכלל ואני מרגישה שאין לי את זה.

לא ציינתי מקודם אבל אני בת גילך, אצלי לא הצטבר כעס בעקבות הוויתורים, גם אני לא מקבלת מתנות, מחמאות, פרחים..... למדתי לחיות כך, אני פשוט קונה לעצמי כל מה שאני רוצה, וכמו שכתבתי הפתרון שלי למצב הוא השלמה ונתינה, תתפלאי עד כמה נתינה לאחרים (בעל וילדים) גורמת אושר וסיפוק, אני לא מרגישה פראיירית, והיום אני במצב שבו לא חסר לי מתנות מצד בן זוגי, לאחר שקיבלתי אותו כמו שהוא הוא מרעיף כל כך הרבה אהבה שהביטויים החיצוניים כמו פרחים לא חשובים, אני פשוט דואגת לעצמי בתחום הזה. ולגבי היציאות, עם הזמן תגלי יותר פתיחות, הציעי לו ללכת למקומות שהוא אוהב, מסעדות בשר, סרטים וכ"ו, ולהצגות וטיולי חוף לכי עם חברות.

בכל אופן, בהצלחה בכל אשר תיפני, איתו או בלעדיו.
אין ספק שקיימים גברים שיותר מתאימים לך, ואת עוד צעירה, ואין לכם ילדים אז אולי שווה לנסות.

ליאן היקרה,
מאוד אהבתי את תשובתה החכמה של רחל. יש הרבה מה ללמוד מגישתה.
אבל אם זה מקומם אותך ואת רואה בכך סוג של כניעה, ואת מודאגת מן המודל שאת רואה בבית הוריו, אני בהחלט חושבת שייעוץ זוגי יכול מאוד לעזור. כי אם זה יימשך כך, את לא תוכלי להחזיק זמן רב ללא הרגשה שאת נאהבת ושמתחשבים בך. בנוסף, ישנם משפר תחומי חיים שכבר נפגעו בזוגיות שלכם, לרבות הסקס, ועדיף להגיע מוקדם לייעוץ - לאו דווקא כי המצב חמור או זועק, זה לא כך, אלא כי חשוב לעשות זאת מוקדם, לפני ששרידי האהבה יימחקו לבלי שוב ואז יהיה מאוחר מדי.

אני אוהבת את חיי הזוגיים עד לרגע שבו אני פוגשת זוגות אחרים שנראים מאוהבים מאוד. לבעלי אין תקשורת רגשית גבוהה והוא מייצג את הזכר הסטריאוטיפי (שוכח תאריכים חשובים, לא מחבק ומנשק בפומבי, לא מנהל שיחות נפש...) למדתי לחיות בשלום ובאושר עם המצב בהסתכלי על חצי הכוס המלאה, עד שמגיע מצב שבו אנו שוהים זמן מסויים במחצית זוג שבו לגבר יש מודעות ריגשית גבוהה והוא מפגין את אהבתו לבת זוגו בפומבי מנהל איתה שיחות נפש מדבר איתה ברגישות ועדינות... ואז אני מרגישה שהקינאה אוכלת אותי, אני מתפרצת על בעלי וגוררת את שנינו למריבות עקרות ומרות והוא לא יודע על מה ולמה. אני לא יכולה להפוך אותו לבן אדם אחר (ואני לא בטוחה שאני רוצה שיהיה אחר) ואני יודעת זאת, הוא לא מבין את דרישותי ליותר רוך, מבחינתו הוא אוהב אותי ומעניק לי בדרכו (דואג שהרכב שלי יהיה תמיד תקין, מטפח גינה יפה לרווחתי ולרווחת הילדים, בונה מדפים חדשים למטבח, לא מגביל את ההוצאות שלי.....) ואני כפויית טובה מבחינתו שאין אני מעריכה.

כיצד להתגבר על רגשות הקינאה ההרסניות שגוררות אותי לדיכאון תיסכול ומריבות (לאחר חודשים של שקט ואושר)?

האם אני לא באמת מאושרת בחיי הזוגיים אם דפוס זוגי אחר יכול לערער את שלוותי?

אני אציין שיש לנו שני ילדים (ובן זוגי הוא אבא אוהב ואהוב מאוד)
אני מתקרבת לשלושים, אנו נשואים חמש שנים כשבשנה הראשונה היה מאוד קשה ביחד אבל משנה לשנה היחסים הולכים ומשתפרים והייתה צמיחה משמעותית.

קראתי בהזדהות את מה שכתבת. אצלנו המצב הוא הפוך. חלוקת התפקידים בבית מאוד ברורה ואני נוטל בה חלק מאוד לא מבוטל, אך כמו שאת אומרת חסר משהו, שיחות הנפש, להראות אהבה. אני לא חושב שצריך להכליל את הגברים בהתנהגות זו ועובדה יש גם נשים כאלו. אשמח להמשיך לשוחח על כך ב- o.gold210@gmail.com

רחל יקרה, גם אם "הדשא של השכן נראה ירוק יותר" , את לא יודעת מה קורה מתחת לפני השטח אצל הזוגות שלכאורה נראים מאוהבים. בעלך מביע את אהבתו אליך בעטיפתו אותך ואת ילדיכם במרחב חומרי בטוח ויפה. את גם הוספת וציינת שמשנה לשנה יש צמיחה משמעותית ביחסים אף כי לא מוחצנים. כל אחד מאתנו בנוי שונה. יש שמחצינים רגשות ואחרים סגורים יותר ודרך ההבעה סולידית יותר. אל תנסי לשנות אותו ובוודאי שלא באמצעות ריב שגורם לריחוק והתבצרות בעמדה השונה. יש אפשרות להעשיר את חיי הנישואים בסדנאות זוגיות נחמדות, בהן באופן טבעי הפתיחות והתקשורת הרגשית נבנים אט אט ובנועם. תשמחי בחלקך, תקריני א ת פתיחות ורכות, ומצידו זה יבוא לבד...

אשמח לקבל תגובתך

רחל היקרה, אני מאוד מסכימה עם מה שיהודית כתבה לך. כמו כן קראתי גם את תגובותיך לליאן, ומה שקורה לך הוא מאוד אנושי, טבעי, שכאשר את רואה גילויי אהבה אצל אחרים זה מתסכל אותך. אני נזכרת באחד בדברים הכי מרגשים ששמעתי מידידה, שבאנו לנחם אותה על מות בעלה האהוב.
היא סיפרה לנו על השתלשלות חיי האהבה שלהם. הוא היה מהנדס, ממציא שכזה, שהבעת רגשות היא ממנו והלאה. היא הרעיפה עליו המון אהבה, כי ככה היא בנוייה, ואילו הוא נמנע מלהראות ביטויים של אהבה כלפיה. יחד עם זאת היא ידעה לחלוטין שגם הוא אוהב אותה, אלא שזה תסכל אותה לא לשמוע ממנו שום דבר על כך. ערב אחד היא הרגישה מוצפת באהבה כלפיו והתמוגגה ואמרה לו: אוי כמה שאני אוהבת אותך! ותשובתו היבשה היתה: "זה מה יש". היא סיפרה שדווקא בשיא הפער הוורבלי הזה ביניהם, כאשר היה לה כל כך ברור שהוא אוהב אותה (מתוך שפת הגוף, ומחוות שהיה עושה למענה) - היא קלטה ש"זה מה יש", ושזוהי האהבה שלו, בדרך הביטוי המצומצמת שלו, ובבת אחת, השלימה עם המציאות הזאת וחיפשה ומצאה את ביטויי האהבה שלו בדברים אחרים.
מה שאני מנסה לומר כאן הוא שכאשר אנחנו מנסים לשנות את בן זוגנו, אנחנו מעבירים לו את המסר - איננו מרוצים ממה שיש, אנחנו לא מעריכים ולא מקבלים אותך כמו שאתה. וזה מהלך פתיחה שלילי שמשודר כלפיו אם תרצי ואם לא תרצי. ואדם שקולט ממך שאינך מרוצה ממנו - יכולות להיות לו תגובות מגוונות לכך: החל מלנסות לרצות אותך, וכלה בלהתמרד עוד יותר ולעשות דווקא.
יחד עם זאת, יצא לי לראות אנשים שלומדים להביע רגש ואהבה בעקבות סדנאות שונות. לא אצל כולם זה משהו שנשאר לאורך זמן.
אני דווקא חושבת שככל שאת תרעיפי יותר, בלי חשבון, וזה יהיה לו נעים, הוא לאט לאט יחשף לכך. אם פעם יצא לו משהו "רך" טיפה יותר מן הרגיל - תני לו לראות עד כמה זה נעים לך, וכך תעודדי אותו לעשות זאת יותר.

ממש שמחתי לתשובתך, וכמו בעלה של חברתך, גם בעלי מהנדס וממציא

היי
אני בת 24 נשואה 8 חודשים לגבר בן 37 אחרי היכרות של חצי שנה
עוד כשהיינו חברים לא קלטתי את הנורות האדומות עד כמה הוא סנוב ומפונק שחי על חשבון אימו
ממש נלחמתי עם הוריי כדי להתחתן איתו
והכי מבאס שאנו מתרבות שמרנית שהסיכויים למצוא גבר אחר אם נפרד די קלושים.
אז ככה אני סטודנטית שנה שניה לתואר ראשון הוא הבטיח לי שיממן את לימודיי כי אחרת אימו לא תסכים (איזה ילד)
הוא התפטר מעבודה במפעל בתור אחראי כי היה שם בלגן ולא הסתדר עם הבוס קצת לפני שהתחתנו ועוד ביקש שלא אספר להוריי
זה היה תקופה של מלחמת לבנון השניה וגם היה צריך לבנות מקלחת ושירותים כי אנו גרים די בנפרד מהוריו(אך במחשבה לאחור היה יכול לתת למישהו לבנות את זה כדי לא להפסיד עבודה)
לקחו לו את הרישיון על נהיגה במהירות מופרזת לפני שהתחתנו והוא לא סיפר לי חוגילה לי רק אחרי חתונה ועוד אומר שלא ידע שאסור לו לנהוג אבל הוא היה תמיד מביא איתו אחיינים שלו בני 20 עד 21 כשבא לכפר שלי בטענה שהוא לא רוצה לנהוג עייף וכבר שנה שלא שולחים לו מתי בית משפט.
אין לנו גרוש על התחת אנחנו חיים מהקצבה שהוריו מקבהלים סך 3000 ש"ח ועכשיו המצב הולך להחמיר כי אביו היה מקבל 700 ש"ח כאילו יש לו מטפלת שהיא אחות של אשתו שהיתה מחזירה להם את ה700 ועכשיו תבוא אליו מטפלת 3 שעות ביום והיא תקבל את ה700 האלה הוריו והוא מעשנים ולפי החישוב שלי יוצא 1000 ש"ח בחודש כלומר מעכשיו נחיה על 1400 ש"ח בחודש ארבעתנו.
מה שהוא סיפר לי לפני חתונה שהוא מרוויח 6000 ש"ח בחודש וגם ם התפטר ימצא עבודה מהר כיח צריכים עובדים בתחום שעסק (עיבוד שבבי)אבל שכח המסכן לספר שלא מוכן יותר לעבוד 12 שעות שאין עבודה כ"כ באזור מגוריו שאין לו רישיון נהיגה,שלא יעבוד אם לא יהיה אחראי ולא מוכן לעבוד באזור מגוריי הקודמים כי קשה לו.
הקש ששבר באמת את גב הגמל היה אתמול אני נרשמתי לעבודה בחופש בבית אריזה לאבוקדו באזור מגוריי שזה 9 שעות עבודה משלמים לפי חוק והכל גם רשמתי את אחי בן 19 בקיצור התקשרו ואמרו לנו לבוא ב20 ביוני ,הבעיה שבגלל השביתה נארך הסמסטר בשבועיים ועכשיו נגמר ב8 ביולי ותקופת בחינות זה עוד שבועיים .
יש לנו חובות לי ולבעלי לסופרמרקט בכפר ולעוד חנות לאביזרי בניין ועברה תקופת צתשלום הביטוח לרכב בקיצור חובות שמגיעים לכ3500 ש"ח.
דיברתי איתו אתמול ואמרתי לךו שאולי יעבוד זמני בבית אריזה זו עד שאסיים את הסמסטר וכך ישמור לי מקום וגם יהיה לנו קצת כסף הוא לא הסכים בשום פנים ואופן בטענה שהוא לא יחכול לגור באזור שלי.
לפני חתונה הוא אמר לי שהוא מוכן זמנית לגור באזור שלי וגם זה אחד ממסכת השקרים שלו.
הוא מעוניין לפתוח עסק בגינה שלנו אך כולם אומרים שבכפר שאנו גרים עסקים לא הולכים טוב ועוד איך? לקחת הלוואה מהחשבון כי לו אין אפילו שקל בכיס עיקלו לו את החשבון לפני שהתחתנתי וגם את זה כמובן לא ידעתי (אני ממש חושבת לא להניח לו ולהפרד ממנו שיסתדר לבד)
מה אתם אומרים?

סיגל יקרה,
עושה רושם שאכן נפלת עם הבחירה שלך בו. מכל מה שאת מתארת - זהו תיק כבד מדי בשביל שאת תחנכי אותו ותשני אותו, מה גם שאני לא קלטתי שום יחס של אהבה מצידך כלפיו אלא רק אכזבה והתפכחות. התייעצי על כך עם מישהו שאת ממש סומכת עליו/ עליה, שמכיר את המציאות בה את חיה, וקבלי החלטה מהר. עדיף במצב כזה לא למשוך זאת יותר מדי, אין בשביל מה, ולהסתכל קדימה, איך את מקדמת את עצמך הכי טוב במצב שנוצר.

איך אני מקדמת את עצמי במצב הזה?

כוונתי שאם את צופה על סמך מה שהכרת את בעלך שהחיים איתו ימשיכו להיות כה קשים בשבילך וכה מאכזבים, ואת לא רואה איך הוא משתנה ואיך את משפיעה עליו - אז אולי עדיף לחתוך כבר עכשו, לפני שיש ילדים, ולהתחיל מחדש לבד.

אם את שואלת לעצתי, אז באמת חבל לך על הזמן את דיי צעירה כמוני
ואם זו רק ההתחלה אז מה יהיה הלאה, לא רק שהוא מפונק הוא גם שקרן לא קטן תחפפי אותו מהר ותמצאי מישהו אחר לפני שיהיה מאוחר מדיי!!

האם ייעוץ הנישואים עוזר באמת לתקן ולשפר נישואים ואם כן אז באלו מצבים?
מהו טווח המחירים של פגישה והאם קיים ייעוץ דרך מסגרת קופת חולים כללית?
ולבסוף קיוויתי האם תוכלו להפנות אותי ליועצת/יועץ נישואים באיזור אשקלון.

משה יקר,
ליועץ נישואים היכולת לראות בבהירות את תמונת המצב ביחסים והוא אמון לתת כלים להתמודדות למי ש ר ו צ ה להכיל את היעוץ וההכוונה. באם קיים יעוץ בקופת החולים - תוכל לברר במוקד הקופה בטלפון : 2700* וכן גם לגבי מיקום ומחירים

אני אכן אעשה זאת

לאחר 2 ייעוצים שונים שהיינו בהם, הבנו זוגתי ואני שאנחנו לא רוצים יותר ייעוצים ושמישהו אחר יידע עבורנו מה נכון. עברנו אימון זוגי מעולה וממוקד ועכשיו אנחנו יודעים לעשות את זה לבד. ממליץ מאוד !

רונן, אין זה המקום לפרסם שמות יועצים זוגיים או מאמנים (קואוצ'ינג) כלשהם.
מי שירצה - ימצא את הדרך להעזר באיש מקצוע בהתאם לתכונותיו ולבעיות אותן רוצה לפתור.

בעלי לפני חודשים הודיע לי שהיה לו רומן אם אישה אחרת במשך 5 חודשים לפני שבעה חודשים ילדתי את בני ה-3 ,בעקבות הלידה,ההנקה ,ובגלל שהוא עבר לישון בחדר אחר הוא טוען שזה מה שדחף אותו למישהי אחרת.
כי אני לא מתיחסת אליו, ולא מעניקה לו תשומת לב.
אני מאוד פגועה מהסיפור איך מחלימים?
איך מחזירים את האמון?
אחרי שהתגלה הסיפור הוא טען שהוא רוצה רק אותנו ולא רוצה משפחה אחרת,והוא רוצה לשקם את הנישואים.
מה עושים ואיך ממשיכים הלאה?
אודה על יעוןצכם

גם אני אמא לשלושה ואת השלישי ילדתי לפני חודשיים. הסיפור שלך עשה לי צמרמורת...
רציתי רק לשלוח לך מכאן חיבוק, קטונתי מלתת עצות למצב כזה רגיש וכואב, לא רוצה להרוס לך.
עיצבן אותי ממש שהוא האשים אותך בבגידה- זה קרה בגלל שלא התיחסת אליו! כאילו הוא המסכן בסיפור!
הרשי לי לקלל את בעלך- ח- מ- ו- ר!
לא פשוט לפרק משפחה ויחד עם זאת גם בלתי אפשרי לשכוח ולסלוח.
היית זורקת אותו אם לא היו לכם ילדים? אם כן, האם נכון להשאר ביחד למען הילדים? ליבי איתך...בהצלחה.

הדר היקרה, צר לי מאוד על הפגיעה הקשה שאת עוברת.

יחד עם זאת יש לי הרגשה שמה שקרה הוא סוג של אות אזעקה שמשהו בנישואים שלכם חורק ולא מספק. המסר של בעלך שזה בגללך הוא מאוד ילדותי - אם אכן זה כל מה שהוא אמר.
אני מנחשת שהוא גם מאוד הצטער והתנצל והבטיח שזה לא יקרה יותר.
עבדתי כבר עם זוגות שהיתה בגידה על רקע דומה, וניתן להתגבר על כך במידה רבה, אם כי זה משהו שתמיד זוכרים אותו ונמצא ברקע, (בעיקר הידיעה שהוא עשה משהו כזה מאחורי הגב שלך, ושיש בו את המסוגלות הזאת).
יש בגידות שמהוות - אולי תתקשי להאמין - קרש קפיצה ליחסים הרבה יותר משתפים וקרובים, לאחר ששמים על השולחן המון דברים שלא טופל בהם במשך השנים עד כדי כך שבעלך הרגיש שהמוצא היחידי שלו להרגיש שווה ואהוב הוא עם אישה אחרת. לדעתי - אם את עדיין אוהבת אותו, והוא אומר שהוא בוחר להמשיך איתך - יש סיכוי להבריא את היחסים, אבל זה כמעט חסר סיכוי לעשות זאת בעצמכם, ללא עזרה.

הדר יקרה! את וודאי פגועה ועוברת ימים קשים. אבל אם את עדיין אוהבת ורוצה באישך וכיוון שהוא מצטער ורוצה לחזור לחיקך - יש סיכוי גדול לתיקון וכמו שדורית ציינה, הבגידה המכאיבה היתה רק אור אדום לשאננות והאדישות שביניכם, שהעמיקה עם השנים ויש מקום להשיב ולהעצים את הקשר, האמון והאהבה בעזרת יועץ נישואין.
את כועסת על אי לקיחת האחריות שלו לבגידה והטלת האשמה עליך. אבל העובדה שבעלך הוא זה שהעלה את הנושא והתוודה, מעידה שהוא ביושר וכנות מעוניין לשמר את הזוגיות שביניכם ולא רוצה לפרק את המסגרת. יחד עם הפגיעה שנגרמה לך, שווה לבחון בינך לבין עצמך ובינך לבינו מה הבעיות האמיתיות שביחסיכם והאם אין יותר משמץ של אמת בטענותיו. כי בעיות יש ללא ספק והבגידה היא רק פועל יוצא. אם תצליחו לברר בצורה כנה, עם או בלי יועץ נישואין, מה הבעיות האמיתיות, יתכן מאוד שהלימון בחייכם ייהפך ללימונדה.

תודה על מילותיך מי יתן ובאמת מלימון יצא לימונדה, אתמול לאחר שיחה התגלו מטענים כבדים בינינו על העבר הרחוק שלנו הבגידה עדין כואבת ואני מקווה שזה יעבור אבל כדי להציל את מה שיש בינינו נצטרך שנינו לעבוד ביעוץ אני באמת מקווה שההשקעה תהיה הדדית.
בתודה הדר

תודה לך על מילות כנות אלו הבעיה שבעלי לא במילים מפורשות ביקש סליחה והתנצל,הכוונה שלי שבמעשים שלו הוא מראה סליחה.
שאני שואלת אותו אם הוא מצטער על הבגידה הוא שותק,האם עדין זה מראה כנות ורצון להיות איתנו?
הוא טוען שאני אישתו והוא לא יעזוב אותי בשביל שום אישה אחרת.
אתמול קצת דיברנו והוא מעלה טענות קשות כלפי על שנים של הרגשה מצידו שאני מזלזלת בו, ושההורים שלי משפילים אותו.
אנחנו כבר בטיפול השאלה האם עם מטענים שלו כאלה עדין אפשר לשקם, ולא כול פעם אני יחיה בבהלה שאם ההתנהגות שלי לא לטעמו הוא שוב יחפש בחוץ.
הוא רוצה להיות נאהב גם אני.
הוא טוען שמאז שהבגידה נתגלתה היחס שלי כלפיו יותר טוב, שאלתי אותו מה איתי והוא טוען שאם הזמן שהוא ירגיש נאהב אז גם הוא ישקיע בי מה דעתך?
תודה

הדר היקרה,
אפשר כמובן להראות רגשות במעשים ולא במילים. יש הרבה אנשים שמאוד קשה להם להביע רגש במילים.
לגבי שאלותייך, אני עדיין חושבת שהחשש הזה והידיעה שהוא מסוגל לכך זה משהו שילווה אתכם תמיד. אבל ניתן להתעלות על כך ולשקם את היחסים, וכפי שאת מתארת - כבר החלו לצאת דברים קשים שהוא מרגיש אותם הוא אגר זמן רב. עם כל מה שיצא צריך להתמודד, וכנראה שהוא הרגיש מאוד בצד בבית, עם 3 ילדים ועם היחס של משפחתך, מאוד יתכן שהוא הרגיש בעדיפות אחרונה, ולא היה מוכן להשלים עם כך. אך מכיוון שכל כך קשה לו לדבר על כך, הוא נשאב לכיוון הבגידה, שמילאה עבורו חלל. ברור שכל אחד זקוק להיות נאהב ולהיות אוהב, ואני חושבת שעכשו שניכם צריכים להשקיע אחד בשנייה, לא רק את, מה גם שלך יש עכשו תינוק חדש להשקיע בו. פנו זמן לעצמכם, לעשות יחד דברים שיגרמו הנאה לשניכם. שימו זאת בעדיפות עליונה, לפני קנייה של ריהוט חדש או בגד חדש.

שלום חברים פעם ראשונה אני פה שמעתי רבות עליכם מחברות יש לי ממש מעט זמן להחליט בערך שבועיים אני נשואה 9 חודשים יש לי את הבעל הכי מקסים בעולם מאוהב בי בטירוף יש לנו קשר מקסים ואנו חברים טובים הבעיה שאני לא נימשכת אליו יתחתנתי כי חשבתי שזה יבוא עם הזמן אבל טעיתי אני לא מאושרת ריגשית ולא מסופקת מינית אבל קשה לי לוותר עליו למרות הכל הוא רוצה שאני יהיה מאושרת הוא מודע לבעיה הלכנו לייעוץ ולימדו אותנו לאהוב את האהבה שמגיעה אחרי ההיתאהבות זה עשה טוב ושוב חלף אני לא נימשכת לא יעזור פתחנו בהליכי גירושים בהסכמה מלאה הכל עבר מהר ואוטוטו מחכים לגט יתחלתי להרהר אני לא רוצה לאבד אותו והוא לא רוצה שנישאר חברים כי יהיה לו קשה האם לדעתכם אפשר לבנות זוגיוצ עם משיכה חד צדדית? בבקשה תענו לי אין לי זמן אגב אני בת 25 בלי ילדים ועם גברים אחרים היתה לי משיכה

עינבל יקירתי, וותרי...הרפי...אם כל כך מוקדם אין אצלך משיכה מינית כלפיו, וזה יצר הפרעה שכזאת - קבלי זאת, אל תיאבקי בכך. אין מה לעשות. בייחוד אם את כותבת שהרגשת בעברך משיכה מינית לבני זוג אחרים, כלומר הבעייה איננה בהתפתחות המינית שלך.משיכה מינית בין שני אנשים היא בראש ובראשונה משהו ביולוגי - "כימייה" כמו שנהוג לומר, ולדעתי זה תנאי הכרחי (אך כמובן לא מספיק) לזוגיות. בהחלט יכול להיות מצב בו אדם ימצא מאוד חן בעינייך ויענה על כל הקריטריונים להיות בן הזוג האידיאלי עבורך - אבל בהיבט הכימי לא תהיה משיכה. זה עניין של נתונים פיזיולוגיים מסויימים כמו צורה חיצונית, ריחות, מגע עור, אנרגיות ועוד, וזה לא משהו שיכול להשתנות, לצערי. מאחלת לכם בהצלחה!

שלום לכולם ...
אז ככה. יש לי חבר במשך שנה אוטוטו,היחסים בנינו מצויינים פרט לדבר אחד
חבר שלו.
חבר שלו "פרפר" עם כל המשתמע מכך מעשן,מבלה בכל מני פיק אפ ברים, שותה, וכו'...
אני אינני רוצה שחבר שלי יגרר אחרי אותו חבר ואני מאוד מפחדת מזה.
חבר שלי אינו יוצא איתו למועדונים וכו'...אבל כל פעם שהוא הולך אליו הביתה אני חוששת ומפחדתוכנ"ל גם לגבי טלפונים והתכתבויות למניהם בניהם..אולי זה ישמע קצת מוגזם אבל אני ממש מרגישה כאילו החבר הזה הוא "המאהבת" שלו...אני מתחילה לא לסבול את אותו חבר וכל פעם שאני שומעת את השם שלו אני מקבלת פריחה בכל הגוף...אנחנו רבים כל הזמן בגלל אותו חבר אני ממש לא רוצה להציב בפני חבר שלי אולטימטום או אני או החבר.... כמו שאני לא הייתי רוצה שהוא יציב לי אולטימטום ככה אני לא יעשה את זה לו. אבל החבר הזה הורס בנינו את הזוגיות מה לעשות? אני ממש מיואשת מהנוכחות של החבר הזה בחיים של בן הזוג שלי...!!! למישהו יש פיתרון? כי אני ממש אובדת עצות!!!

את נשמעת לי ממש נודניקית!
חבר שלך בן אדם בוגר ואת לא תבחרי לו את החברים! הוא כבר לא ילד ע"מ שאת תחששי שמה ישפיע עליו החבר לרעה (אלא אם כן הוא בן 15?!).

איך את היית מרגישה אם לבן זוג שלך היה חבר כזה???
היית עושה הכל ע"מ להרחיק אותו ממנו שלא ישפיע עליו לרעה

ג'ולייטה היקרה, אפשר לראות בחבר הזה משהו סימלי: הוא מסמל וממחיש את הצורך של החבר שלך בעולם משלו בו לך אין זכות התערבות. אני יכולה להבין את הדאגה שלך שהוא יגרר, אבל אני גם שומעת מבין השורות שאת לא ממש סומכת עליו. לדעתי, ברגע שאת תופסת פיקוד עליו באיזה תחום שהוא, ודורשת ממנו לוותר על משהו יקר לו, את מכניסה את יחסיכם לבעייה: את חובשת בהיבט הזה "כובע" של "אמא" והוא נכנס לתפקיד ה"ילד המתמרד". עד מהרה הוא ייאלץ להסתיר מפנייך דברים שהוא עושה עם החבר ההוא, את תחשדי עוד יותר כי תרגישי את ההסתרה, ויהיו פיצוצים ומריבות על הרקע הזה. הצורך שלו בחופש ילך ויגבר, ואם "תאסרי" עליו להיפגש עם החבר הזה - יהיו דברים אחרים שהוא ירגיש צורך לעשות בחופשיות שהוא ימצא לנכון לעשות מבלי לשתף אותך.
בקיצור - זוהי מתכונת לפיצוצים חוזרים ונשנים לאורך כל החיים.
יחד עם זאת, אפשר להשתמש בדיוק בבעייה הזאת כדי לצמוח לשלב הבא ביחסיכם. אם תצליחו לפצח את המוקש הזה בצורה בוגרת, כמו שני מבוגרים ולא כמו אמא וילד - זה יקפיץ את היחסים שלכם לרמה אחרת. אם תלכו לייעוץ, זו תהיה הזדמנות לברר את נושא חוסר האמון, ותוכלו להרוויח מכך לא רק בנושא (הסימלי) של החבר.

שלום
בחצי השנה האחרונה אני חיה עם בן זוגי ומאז מעבר המגורים ביחד עלו בעיות ביחסים. אפשר לאמר שהפסקנו לקיים יחסים מיניים וזאת למרות שהוא מרבה להיכנס לאתרי פורנו. בתחילה הוא היה מעוניין לצפות איתי
בסרטים כחולים אך זה לא עניין אותי ואולי היום זה יעניין אותי אם זה עשוי לתרום למיניות בינינו. הוא גם נואש מזה שלא קורה בינינו כלום למרות שהוא לא יוזם משהו כלל,נראה שאני תמיד זו שיוזמת.לפי מה שקלטתי נראה שהוא מעוניין שאני זו שיעשה את הסקס איתו כאשר הוא ישאר סטטי וזה לא מושך בעיני. אחרי כל הפעמים שניסתי ליזום איתו סקס והוא נשאר אדיש ולא הגיב בצורה כלשהי אני מצידי התייאשתי ועזבתי את זה למרות שפה ושם הזכרתי לו את הבעיה והוא כתגובה אמר שכל פעם שהיינו מקיימים יחסים אז הייתי מתלוננת בפניו בכאבים והוא חושש שזה יקרה שוב או שלא הייתי מסופקת שזה היה נגמר מהר.
הוא מצידו אחרי הסקס היה בורח למחשב, ואני זקוקה יותר לזמן אינטימי
משותף עם פינוקים חיבוקים וליטופים אחד לשני. הוא עייף בשביל זה.
אני מצידי יכולה לוותר על החדירה אבל חסר לי המגע.
בנוסף לכך הוא גם מפגין אדישות רבה לעניין הנקיון בבית ונראה שלו איכפת לו לחיות בזוהמה. למרות שהוא אמר שהוא יעשה את הכלים והכביסה זה קורה רק שמתחשק לו ויוצא שאני עושה בסוף את כל מה שקשור לבית.

הוא הביא גור כלבים והוא בקושי מטפל בו חוץ מלהביא לו את האוכל שלו,כשביקשתי ממנו אתמול בלילה לצאת איתו לטיול הוא אמר שאין לו כח אז אני עשיתי עם הכלב מיני טיול כי פחדתי בסביבה שלי להסתובב יותר מידי.
בעיה יותר חמורה היא שלמרות שהוא אומר שהוא אוהב אותי נראה שהוא תמיד מנסה להתחמק ממני: כאשר הוא בבית הוא תמיד מול הצג אם זה המחשב או הטלוויזיה כך שאני חוזרת הביתה בשעות הערב מהעבודה אין באפשרותנו לדבר הרבה. ואם כבר הוא לא מול הטלוויזיה או המחשב הוא ישן.
נראה שרוב הבילוי המשותף שלנו תמיד קורה שאנחנו בחברת אנשים ונדיר שיש לנו רגעים אינטימיים ביחד. הוא תמיד מחפש לצאת עם זוגות חברים ומצידי אין לי בעיה אם זה מידי פעם אך כאשר זה כבר בא על חשבון הזוגיות שלנו אני רואה בזה מיותר.
אני ממש נואשת אני כותבת עכשיו אחרי שאתמול הכרזתי בפניו שאני נפרדת ממנו אם הוא לא סוגר את המחשב ומקדיש זמן לזוגיות שלנו, אך הוא מצידו המשיך בשלו ואני הלכתי לישון לבד
אך אחרי זמן מה של שינה הרגשתי שהוא הצטרף למיטה וחיבק אותי כאילו הכל נשכח מבחינתו ואני ניסתי להתנער מהמגע.
מה עושים במצב זה?אני אוהבת אותו,אבל נראה שכבר אין בינינו משהו במשותף,הוא לא מוכן לשנות כמה דברים בשבילי.
הוא אף אמר שהוא לא אוהב שאני מחלקת לו פקודות,אז אני מצידי אמרתי לו אתמול אחרי שהכרזתי שאני רוצה להיפרד שלא יעשה כלום,ושאני לא אבקש ממני יותר כלום.אך אמרתי לו שאני גם לא אכבס לו את הבגדים ואם הוא חי בשביל עצמו כפי שהוא טען אז גם שידאג לעצמו כי נראה לי שאני התחלתי לתפקד יותר כמטפלת ועוזרת ופחות הרגשה של נשיות מינית

שלום לך

נשמע לי שבן זוגך עסוק מאד בעצמו, בתסכולים שלו ואינו יוצר קשר רגשי או מיני אתך. הוא מצפה שאת תחזרי אחריו, שזה בסדר עד גבול מסויים, כי יחסים אמורים להיות הדדיים. אבל מהסיפור שלך לא נראה לי שהוא מוכן לחזר אחריך וגם לא ממש מגלה בך עניין. (כמובן, זה הסיפור שלך. לא ברור מה הוא היה מספר על יחסיכם.)
את אומרת שאת אוהבת אותו - אולי כדאי שתבהירי (לעצמך) מה את אוהבת בו, כי מהתיאור שלך הוא לא מצטייר כמי שמעורר יחס חם כלפיו.

האם שיתפת אותו בכוונותיך לעזוב אותו? איך הוא הגיב?
אשמח לשמוע עוד.

יהודה

הייתי רוצה להגיב ברשותכן...
מאיה- הזוגיות שלך מזכירה לי מאוד את הזוגיות שלי עם בעלי. מאוד חסר לי היחס, המגע החם, השיתופיות אם במטלות של הבית ואם במה שעובר עלי במהלך היום- רוצה שיהיה לי עם מי לדבר!
ההבדל העיקרי הוא שאני נשואה לו כבר, אני מציעה לך לשקול לעזוב אותו, כל עוד אינכם נשואים- זה קל ופשוט.
מה לעזאזל הוא מוסיף לך לחיים? חשבי טוב....
יש לי תחושה שהוא לא ישמח לשמוע זאת ממך ולא בגלל אהבתו אלייך (אם היה אוהב היה משקיע בך יותר) אלא בגלל שכ"כ נוח לו איתך, הרי עושה את הכל בשבילו והוא צריך רק לבוא וללכת...
מגיע לך יותר. אני כבר עם חבילה (שתי ילדות), בהצלחה... ;)

מאיה יקרה, אני מוכרחה לומר שיש לך, או בעצם לכם, "מזל", כי אי ההתאמה שלכם נחשפה כה מהר...צר לי על הציניות, אבל לא נראה לי שיש טעם להיאחז ביחסים האלו, כי הם חורקים ביותר מדי תחומים: סקס, מגע גופני, (שימי לב שאני מבדילה בין השניים, כי סיפרת כמה את אוהבת חיבוקים וקירבה), בילויים משותפים, שיתוף פעולה במטלות הבית, וכמובן - תקשורת. הפיקי את הלקחים מן המערכת הזו ושנסי מותנייך לקראת הזוגיות הבאה.
מה שכן, הייתי מנסה ללמוד מן הבעיות שהתעוררו בתחום הסקס, כי הכאבים עליהם דובר והאמירה שלך שהיית מסתפקת במשחק מקדים ללא חדירה, יחד עם ההתקפלות שלו והחשש שלו ליזום - כל אלו מצריכים גישה אחרת, שבה תהיה קודם כל פתיחות מאוד גדולה בתקשורת ביניכם, כדי לתת פידבק זה לזו. יתכן שכבר יהיה קשה מדי ליישם תקשורת פתוחה עם בן הזוג הנוכחי אבל עם בן הזוג הבא, אמצי לעצמך ואת יכולה גם לשתף אותו עד כמה זה חשוב - דיבורים ופידבק מן ההתחלה. אגב, אם את חושבת שניתן לבנות מחדש תקשורת פתוחה עם בן הזוג הנוכחי - אולי ייווצר פתח לשיפור, הייתי מציעה זאת על ההתחלה, ולא עשיתי זאת מכיוון שגם שאר ההיבטים של הזוגיות נראים גרועים, ולא ראיתי משהו טוב להיאחז בו. אגב, אם את כן רואה גם דברים חיוביים בו - שלא כתבת לנו עליהם אולי כי היית מלאה במחשבות השליליות - אז שווה לנסות ולאמץ בכל זאת את המלצתי לבנות תקשורת פתוחה איתו, כנראה בעזרת ייעוץ, ולראות עד כמה זה יכול לשפר.

שלום לכל הפורום הנהדר

לדורית בהמשך לשיחתינו הקצרה בפון החלטתי להעלות כאן את בעייתי ולשאול גם את דעת חבריי הפורום
אני נשואה בת 36 עד לשנה וחצי האחרונה הייתי מאודדדדדדדדדדד מאושרת בחיי הנישואים בעלי מאוד אוהב אותי בשנה האחרונה עברנו המון תהפוכות בחיי הנישואים ואני לשם בריחה הכרתי מאהבים ורטואליים ללא מפגשים זה כלל שיחות טלפון לא פעם אפילו הייתה אהבה מאוד גדולה .
ברצוני לציין משהו חשוב מאוד כשהיה מאהב ורטואלי זה מאוד עזר לשקם את חיי הנישואים הרגשתי אהבה גדולה לבעל היה סקס נהדר והייתי נורא מאושרת אפילו באחד המקרים שיתפתי את בעלי רק מה כשנפרדתי מהמאהבים הורטואלים שוב לא הייתה לי אהבה לבעל המון מריבות חודשים ללא סקס ובעיקר אני הייתי נורא עצובה .
אז מה דעתכם אוליי עדיף שיהיה מאהב סודי וורטואלי כדיי לשמר את הזוגיות או שמא שהמצפון יהיה לי שקט ונקי בלי מאהב אבל בלי חיי נישואים ובלי אושר? מה לעשות אני מאוד מתוסכלת ויודעת שבתוך תוכי אני לא יכולה בלעדיי בעלי וגם מאוד אוהבת גם אם אני לא מרגישה כך
בבקשה עזרה תודה מראש לכל תגובה שתתקבל

מיואשת יקרה, גם אני מצטרפת לבקשתך, ומזמינה את מבקרי הפורום להגיב על התלבטותך.

אני אתך . עדיף שיהיה מאהב סודי ווירטואלי כדי לשמר את הזוגיות.
אני נשואה קצת פחות ממך באהבה גדולה לבעלי. אבל איכשהו עם השנים שלנו ביחד, חוק השיגרה הפך לשיגרע. המגע המוכר והטוב, הריח האהוב, הליחשושים המתוקים - הכל הפך מוכר וידוע ופחות מרגש והדימיון נרדם. חשבנו יחד איך לרגש ולהתרגש, איך לגוון וללבות.... ובלי משים, נכנסתי לצ'טים והתרגשתי עם מאהבים אנונימיים מבלי להחשף. זה גרם לי לריגושים אדירים, הפכתי למחוזרת ומלאת שמחה והגעתי למיטה עם בעלי עם חידושים וריענונים והדימיון והפנטזיות חזרו להציף ולרגש, כמו גם החלפת החוויות והרשמים מהשיחות. אני מגרה אותו ומתגרה ומספרת לו על שיחה מדהימה והגשמת פנטזיה באמצעות הדימיון תוך כדי אוננות. מעולם לא נפגשתי עם מי מהם ולא אפגש - כך ברור לי ולבעלי. נמשיך כל עוד זה עושה לנו טוב. אני סומכת עליו שגם הוא משאיר את המעשה עצמו לי בלבד והמיניות שלנו מתפרצת וחוזרת לקדמותה וכל לילה חוזר להיות חגיגה כמו בירח הדבש. לדעתי - כל חוויה. כל מה שיכול לגוון ולרגש ולהחזיר את ההתרגשות למיטה החוקית ולאהבה מבית - טוב לנו ובתנאי שלא הורס או פוגע בבן הזוג

חושב כמוך,
דווקא שיחה מעניינת יכולה לשפר את סוף השבוע, לא?

חשובה לי מאוד גם דעתך כיועצת ומטפלת
אשמח לתגובה ותודה מראש

לצערי, אין לי תשובה "חדה", חותכת.

נראה לי שהתאהבות וירטואלית היא כמו להתאהב בעצמך! כי אנחנו מקרינים על האהוב המיסתורי את כל הכמיהה שלנו לאהבה, ומכיוון שזה לא ממומש - הפנטזיה ממשיכה לחגוג והנגיעה הקטנה במציאות של מישהו אחר, שמגיב לנו באמת, יוצרת ריגוש לאורך זמן רב.
אז לכאורה, אין רע בכך. כי כאשר אני אוהבת את עצמי, וטוב לי עם עצמי, האפשרות להרעיף אהבה על סביבותי גוברת, וזה מסביר את מה שכתב במכתבך, שבתקופה שיש לך מאהב וירטואלי, את מלאה באהבה גם אל בעלך. זה בגלל שהאהבה ממלאת את המצברים שלנו, ואנחנו מאירים כמו פנס שהחליפו לו את הבטריות...
איפה כאן הבעייה?
הבעייה בעיני היא שאנחנו נמנעים מלהקרין את הכמיהה שקיימת בנו כלפי בן הזוג שלנו, ומשהו מתייבש שם. ככל שאנחנו נהנים ומתרגשים יותר עם האהוב הוירטואלי, כך האפשרות לעשות משהו שונה ומסעיר ומרגש עם בן הזוג נראית לנו יותר קלושה, בהשוואה למה שקורה בוירטואליה. ואנחנו הולכים ומסתגרים עם הסודות שלנו ומפנים את האנרגיות הנפלאות הללו לשם.
אם אפשר למצוא דרך, כמו שכותבת לנו מיריתי, לשתף את בן הזוג, לעודד גם אותו לפתח וירטואליה משלו , אז חלק מן הבעייה נפתר.
השאלה היא עד כמה אנחנו יכולים להפנות את היצירתיות והכמיהה הרגשית הזו לאהבה - לכיוון בן הזוג שלנו.
אני נזכרת בבלדה ישנה של דייויד ברוזה, על אהוב מסתורי ששלח פרחים לאשה נשואה פעם בשבוע, והיא התמלאה סקרנות וציפייה ופיתחה כל מיני פנטזיות מיהו המאהב המסתורי, וזה ממש מילא את עולמה. בסוף התברר שזה היה בעלה...

שלום לכן,
אני סטודנטית ויש לי חבר כבר כשנתיים, היחסים שלנו טובים מאד ויש לנו כוונות רציניות ביותר, אך השבוע קרה דבר גדול עבורו -התגשם חלומו של חברי והוא התקבל למקום עבודה במערכת הביטחון (לא אפרט) שכ''כ רצה להתקבל, אני כ''כ לא רציתי שיתקבל ואפילו קיוותי שלא, אני יודעת שזה נשמע קצת מרושע אבל אני רציתי שילמד באקדמיה כי הוא בעל יכולות ואינטילגנציה גבוהות.
אני ממש מתוסכלת מכך, אני תומכת מעודדת אבל מאד מאד קשה לי להיות שלמה עם המציאות הקיימת למרות שאני משתדלת מאד מאד.
כל העניין התחיל בשבוע שעבר ,כשחברי לא ידע בדיוק מתי יודיעו לו האם התקבל או לא במשך שלושה ימים שינו דעתם כ3 פעמים ביום, הוא היה מבולבל מרוב שרצה שהתשובה תהיה חיובית, אני ידעתי חלקית מה קורה עם מקום העבודה אך לא סיפר לי את כל הסיפור כי "לטענתו: רצה לעשות לי הפתעה וחיכה עד שהנ'ל יהיה בטוח" אני קלטתי ישר מהרמזים וכ''כ נעלבתי ממנו שלא סיפר לי בהתלבטויות ובבלבול שהיו לו שממש לא רציתי לדבר איתו, הוא התנצל עשרות עשרות פעמים וקיבלתי אותן.
הבעייה היא שאני מטבעי בן אדם שקשה לי לסלוח ולשכוח וכן קשה לי לקבל את מקום העבודה החדש שיהיה עתידו, בעצם עתידנו, ואמנם עברו כמה ימים אבל אני מרגישה כי אני "נדלקת " מתעצבנת בלב מכל דבר הכי קטן ואני לא יודעת איך לפרוק את כל המטען ולהטעין עצמי מחדש, איך להתרוקן מהמשבר הזה???? אני אוהבת מאד את חברי ולא רוצה שחס וחלילה ניפרד בגלל דבר כזה.

תראי, יש כאן שני דברים. האחד - הפער ביניכם לגבי לקיחת העבודה שלו בתחום הבטחון, שזה משהו בסיסי שמפריע לך היום ויש להניח שיפריע לך עוד יותר בהמשך החיים המשותפים. הנושא השני הוא התקשורת ביניכם.
לדעתי את כל כך לחוצה ומתוסכלת מן הבחירה שלו, אבל מרגישה חסרת אונים ושזה לא פיר לכעוס עליו על כך, ואז את מוצאת עילה אחרת לכעוס עליו - שהוא לא שיתף אותך במיידי.
אני מוכרחה לומר שלא הבנתי למה את כועסת עליו. מה שהצלחתי להבין ממך הוא שנעלבת שהוא שיתף אותך רק אחרי שקיבל תשובה ברורה, ומכך שלא שיתף אותך תוך כדי ההתלבטויות והלחץ שלו.
צר לי לאכזב אותך. אם מה שכתבתי הוא נכון, אני מציעה שתבחני דווקא את עצמך, ולא אותו. כי יש לי הרגשה שיש לו סיבה טובה לא לשתף אותך - כי התגובות שלך מאוד רגשיות, וחזקות, ואולי הוא נמנע לשתף אותך בדברים שלו כדי לא לקבל ממך את התגובות החזקות האלו שהוא אינו יודע איך להרגיע אותן, וזה רק מוסיף לחץ לחיים שלו.
לדעתי אם דווקא את תמצאי דרכים להרגיע את עצמך, ולא להתרגש כל כך כאשר קורים דברים בלתי צפויים או שאינם לטעמך, את תראי שיהיה לו הרבה יותר קל לשתף אותך במיידי ולהתייעץ איתך על כל דבר. זה לא בריא לבנות יחסים על מצב שבו אחד מבני הזוג נמנע לשתף כי הוא נזהר שלא לפגוע, או לא להדליק את האש.
לגבי הבחירה שלו: כמובן שזו זכותו לממש את עצמו ולהיות נאמן לעצמו, ומאוד יתכן שתוך כמה שנים הוא יצא מטעם העבודה ללימודים, אבל חשבי טוב אם את יכולה להיות שלמה עם חיים לצידו, חיים שמן הסתם יכניסו אותך ללחץ והלחץ הזה יעבור גם אליו.

שלום דורית,
קודם כל אני מודה לך מאד על התשובה הרצינית שהחזרת לי, זה גרם לי להסתכל על עצמי באור אחר, תודה שחווית דעתךהמקצועית. אני מטבעי לחוצה, משקיענית, טוטלית, וחייבת להיות במרכז העניינים כלהזמן ומכאן אני מאמינה שהכל נובע. אולי אני תלותית מדיי???
אני אקח את דברייך לתשומת ליבי ואנסה להירגע...ולהיות שלמה באמת עם בחירתו....
כרגע, מבחינת חברי שום דבר לא התשתנה במערכת היחסים שלנו והכל ממשיך כרגיל למרות שהוא מבין את ומכבד את דעותיי ומבין שייקח לי זמן להסתגל. דיברנו הרבה בימים האחרונים על הנושא.
אני מקווה שהאהבה תנצח ואני אשלים עם המצב הנוכחי, כי אם חברי יהיה מאושר אנחנו נהיה מאושרים ביחד.

אני לא מפסיק לקנא לאישתי מספיק שהיא מדברת בחביבות עם גבר אחר במריבה השטותית הראשונה אני מזכיר את זה ואז זה מעליב אותה .

אני לא יכול לחשוב על כך שיש מישהו אחר שאשתי תדבר איתו בצורה פתוחה ואני לא אתרגז .

למה זה קורה לי בעבר לא הייתי כלכך קנאי בשנים האחרונות זה בה לידי ביטוי בויכוחים על השטות הזאת .

מה קורה לי ?

ימי יקר! על פי התאור שלך, אינך מקנא לאשתך. קנאה למישהו הינה רצון בטובתו ואילו אתה מרגיש איום על הקשר שלכם מכך שאשתך מדברת עם אחרים.

להרגשה שלך יכולות להיות שתי סיבות, או שאינך בוטח בה או שהדימוי העצמי שלך נמוך ואתה חושש שאשתך "תגלה" ותעדיף אחר. נסה לברר בינך לבין עצמך מה היא הסיבה האמיתית להרגשת האיום. האם אשתך גילתה חוסר נאמנות כלפיך בעבר? האם יש סיבה לכך שאינך בוטח בה? אם קיימות סיבות כאלו, חשוב שתברר אותה עם אשתך ותבהיר את המצב ואם אינכם מסוגלים לעשות זאת לבד, פנו ליועץ נשואין.

קשה אולי להכיר בזה, אבל אם אין סיבה לחוסר האמון שלך בה, אולי הבעיה בדימוי העצמי שלך? אולי אתה חושש שאתה לא מספיק "שווה" עבורה ?

אני בטוחה שלא היית רוצה וגם לא תוכל לכלוא את אשתך ולא "לתת" לה לדבר עם גברים אחרים. גם אתה לא היית מוכן שהיא "תאפשר" לך לדבר רק עם גברים. נסה לחשוב איך אתה היית מרגיש אם אחרי כל שיחה שלך עם נשים היא היתה ממררת לך את החיים. איזו זוגיות יכולה להיות ביניכם אם כל שיחה תמימה עם המין השני נחזית לאיום על יחסיכם?

ליהודית, את מאוד צודקת.
גם לי חבר שמרגיש מאוד לא נוח כשאני מדברת עם גברים אחרים ולא ברור לי למה. בעולם יש, כידוע, גם גברים ואי אפשר לא לדבר איתם, כולל שיחות חבריות. למה אני לא יכולה לדבר חופשי עם מי שאני רוצה ? למה הוא יכול לדבר עם מי שהוא רוצה ואני לא?
אני אוהבת מאוד את חברי אבל אם ימשיך להציק לי עם הנושא הזה כנראה שניפרד.

ימי היקר, בנוסף על מה שנכתב כאן, אני רוצה להציע הסבר למה בתחילה לא היו תופעות כאלו, ואיך זה מתפתח:
לפעמים קורה שארוע חד פעמי של קינאה מצידך מרגיז את זוגתך, וגורם לה לחשוב פעמיים לפני שהיא מספרת לך ומשתפת אותך לגבי שיחותיה או פגישותיה עם גברים. אתה, כתוצאה מכך, מרגיש את ההסתרות שלה, ולפעמים תופס אותה באי דיוקים ובשקרים, וזה גורם לך לחשוד עוד יותר, ואז אתה מתקיף אותה יותר וזה מרגיז אותה יותר. עד מהרה נוצר מעגל קסמים: כל שיש יותר ויכוחים, תהיה לה נטייה להסתיר יותר, כי אינה מעונינת להיכנס איתך לעימותים, ואילו אתה מרגיש מאויים יותר ויותר ככל שהיא מסתירה ממך...
אם מה שכתבתי מתאר נכון את מה שקורה לכם, נסו לשוחח על כך, ואם זה לא יעזור, קחו ייעוץ קצר מועד וממוקד, זה יכול להועיל.

תודה ליהודית ודורית. קנאה עושה הפוך על הפוך. והקנאי, אם לא יטפל בעצמו - יפסיד את מה שרצה להרוויח !

hi,i'm sorry about the english i'm in new york and don't have other keybord
any way i have an amazing love story that got problem lately
i meet an great guy from the internet and we was connect every day like a crazy....we fal in love after 5 month he came to visit me in the state(the first meet)in the begining everything was look's good but then after he change....we used to be very care and warm and from his side it's get much much less...he said he dosen't know why.....but i have the feeling that he love me less and it's very hurt me every day....i spoke with him about that so many times ,he said that he really tryed to change but i don't feel it.....i really love him....and we plan to get married .....but the thing is that i can't like that
what should i do??
thanks

לירז היקרה,
אני מקווה שאת מצליחה לקרוא עברית במחשב שלך...
את מתארת מצב בו היתה אהבה גדולה עם החבר שלך, שבא במיוחד לארהב לפגוש אותך ולחיות איתך, אבל את מרגישה שההתלהבות מצידו ירדה וזה מטריד אותך - האם נכון להחליט להתחתן כאשר יש כזאת ירידה מצידו.
יש שתי אפשרויות: או שהוא ממשיך לאהוב אותך בדרך שלו, אבל לא בנוי באישיות שלו ובהרגלים שלו להעניק מחוות של אהבה כמו שאת התרגלת וזקוקה להן.
האפשרות השנייה היא שהאהבה אצלו אכן הצטננה, ויש לו ספקות.
לגבי האפשרות הראשונה, זה משהו שקורה להמון זוגות, שהרעפת האהבה של תקופת ההתאהבות מסתיימת, ואין יותר כוח לעשות זאת כל הזמן. זה לא אומר שלא אוהבים. יש אנשים (מעטים) שמסוגלים להרעיף אהבה עוד ועוד, מלאי חום, מעניקים וממציאים הפתעות ואומרים מילים של אהבה ומחבקים וכו וכו'. רוב האנשים אינם כאלה...
לגבי האפשרות השנייה, אם זה כך, עדיף לא לרוץ להתחתן אלא להעמיד את היחסים ואת האהבה במבחן הזמן.

הי דורית,
אני וחבר שלי יוצאים כבר שנתיים וגרים ביחד שנה וקצת.. אנחנו נמצאים בדיוק בשלב שלהחליט אם אנחנו ממסדים את הקשר או אחרת..
לחבר שלי יש קצת פחד מחתונה הוא אומר שהוא לא מרגיש שבא לו להתחתן וזה מלחיץ אותו כי הוא כבר בן 33, הוא אמר לי שבשנה האחרונה לא התקדמנו ושאני לא מבינה אותו ושאנחנו רבים על אותו נושא כל הזמן ושהוא לא יודע אם אנחנו מתאימים וכמה זמן זה יכול להחזיק מעמד, הוא גם אמר לי שקשה לו לדמיין אותי בתור אמא... ושהוא לא מרגיש את ההתלהבות...(לדעתי הוא פשןט מפחד מכישלון) ומצד שני הוא גם אומר שהוא מאד אוהב אותי והוא אומר לי את כל הדברים הללו בשביל שאני יבין מה מפריע לו הוא אמר שזה לא קשור לאהבה שלו כלפיי ובשביל שקשר יחזיק מעמד המון שנים צריך הרבה מעבר לאהבה..
דרך אגב הוא גם אמר שהוא מוכן ללכת לפסיכולוג ולדבר על הדברים על הפחד הגדול ממיסוד.. שאלתי אותו אם הוא רוצה להפרד? והתשובה שלו הייתה שהוא לא יודע???
אני נמצאת ממש בבעיה ואני לא יודעת איך לצאת ממנה ולפתור אותה כמו שצריך מצד אחד אני באמת יודעת שהוא אוהב אותי ויש לו המון יתרונות אבל מצד שני אחרי שהוא אמר לי את כל הדברים הקשים האלו... אני כבר לא יודעת אם אנחנו באמת צריכים להיות ביחד.. איך אני פותרת את הבעיה שלי בצורה שכלתנית? האם את חושבת עקב כל מה שהוא אמר שאני פשוט צריכה להרים ידיים ולוותר?
אשמח מאד אם תוכלי לתת לי עצה?
בתודה
לי

היי לי, לצערי אני לא יכולה לתת לך עצה ממשית על סמך מה שאת מתארת. הרבה זוגות במצב הזה, שבו אחד מתלבט והקשר חשוב לשניהם, מגיעים לפגישה עם יועץ זוגי, שיכול לאתר את רוב הבעיות בפגישה איתכם, ולעזור לכם לקבל החלטה.

בעלי ואני נשואים כבר 23 שנים. יש לנו 3 ילדים, 2 גדולים, אחת קטנה אבל כולם עדיין בבית.
במשך כל שנות נישואינו, בכל ריב שהיה לנו, בעלי היה אומר לי: אני רוצה שניפרד. הגענו אפילו עד חתימה של הסכם בינינו, אבל לא לרבנות. תמיד בסופו של דבר אני הייתי בוכה ומשכנעת אותו שלא להיפרד. אני אוהבת אותו, למרות הכל. ניסיתי בבכי, ניסיתי בשיחות, בהיגיון, בכעס, בכל דבר. שום דבר לא עוזר. הוא תמיד רוצה להיפרד וזה מאד מלחיץ אותי.
למה הוא מתנהג כך ומה עלי לעשות כדי להפסיק את זה?
מיואשת, אביבה

אביבה יקרה
עושה רושם שעדיין לא למדתם לנהל ריבים. הריב עובר על בעלך כנראה יותר קשה מאשר עליך, אולי בגלל הבית בו הוא גדל. יתכן שהוא גדל בבית שבו ריב היה דבר מאוד מאיים ונורא, ולא שכיח, ואילו את גדלת בבית שבו יש ויכוחים וזה לא סוף העולם. נראה לי שעבורו, כיום, שיחה איתך היא משהו שהוא מעדיף להימנע ממנו כי הוא למד לצפות שזה יהיה כרוך ב: בכי/ צעקות/ הגיון/ כעס/ = כל מה שכתבת - והוא לא יודע לנהל את עצמו בתוך השיחות האלו.

לדעתי מה שאתם יכולים לעשות הוא ללמוד בעזרת ייעוץ זוגי או בסדנה - איך לנהל ביניכם שיחות בנושאים טעונים, ויש כל מיני צורות תקשורת שמאפשרות לא לשבור את הכלים. אני מתרשמת שאחרי כל ריב בעלך אומר לעצמו - אני לא יכול ולא רוצה לחוות את הכעס ואת הכאב הזה שוב. זהו סוג של חוסר אונים: הוא אינו רואה דרך אחרת להתמודד עם השיחות הקשות. אם יידע שיש דרך אחרת, אולי לא יהיה לא יגיע כל כך מהר לרצון לפרק את החבילה.

שלום,
בן זוגי אשר אני חולקת איתו דירה משותפת סובל מבעיית התמכרות של פורנו ברשת ולא כל כך מודע לזה. בכלליות הוא יכול להתקע שעות מול המחשב לא רק בגלישה מול אתרי סקס. הבעיה התחילה לפני חצי שנה כשגיליתי אותו.הוא הבטיח לי שיפסיק אך לפני כפחות מחודש שוב גיליתי כי הוא עושה את זה בשיטתיות.מנצל כל הזדמנות שאני לא בבית או שכשאני ישנה מאוחר בלילה. יש לנו קשר ממש טוב ואנחנו מנהלים חיי מין טובים אך בכל זאת הוא פונה פעמים רבות לאינטרנט וגולש באתרי סקס ומאונן . אני לא יודעת כבר מה לעשות. הוא שיקר לי פעמיים כבר בנושא ואני מתחילה לאבד בו אמון אני ממש מרגישה כאילו בוגדים בי.
אנא עזרו לי ,אני לא רוצה לאבד אותו.תודה

מתוסכלת יקרה,
מה שאת מתארת קורה אצל הרבה זוגות כיום. אנשים גילו את האפיק הנוח, הלא מאיים הזה להתגרות ולהגיע לפורקן, ולהתרגש מחדש כל פעם, וזה עונה על הצורך לגוון, ויותר מכך, על ההיבט של לעשות משהו קצת אסור - מה שמעלה את הריגוש ותורם לגירוי המיני.
מה אומר לך, ככה אנחנו בנויים, אנחנו בני אנוש, ואנחנו פונים למקום שמספק לנו צרכים שקיימים בנו. תארי לך שהיית שמה על מה שקורה כותרת אחרת. כרגע הכותרת שלך היא "זה כמו בגידה, זה מאחורי גבי, הפרת הבטחה, אין לי אמון בו וגם - מה, אני לא מספיק טובה בשבילו?" תארי לך שאת שמה על ההתנהגות הזו כותרת אחרת: כל מה שעושה לאיש שאני אוהבת טוב - ולא פוגע בי או באחרים - שייהנה ממה שיש לחיים להציע לו". שחקי קצת עם הכותרת המוזרה הזו ותראי אם את יכולה לראות בה אמת אפשרית. כמו ליהנות מתבשיל במסעדה חדשה ולא רק ממה שאת מבשלת.

אגב, אולי הוא עושה זאת מתוך רצון לשמור על עצמאותו מולך. אולי הוא מרגיש שאת קובעת לו יותר מדי מה לעשות וזוהי דרכו להתמרד. נתקלתי במקרים כאלה. יתכן שאם תבואי לנושא בהפוך על הפוך, תתענייני, תבקשי לקחת חלק, תצליחי להבין מה הוא מקבל מכך, וזה יוציא את הכיף של "מים גנובים ימתקו" אם את תשני את התייחסותך לכל הענייין. לדעתי, ככל שאת תתייחסי לכך בטבעיות, בלי לאסור עליו, כך התופעה תתפוס מימדים קטנים יותר.

מתוסכלת יקרה,
בנוסף, מובאת בפניך הפניה לכתבה בה מתארים מומחים את השלכות תחום הפורנו על החיים שלנו.

http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=4634

מקווה שאני בפורם הנכון, זו הפעם הראשונה שאני כותבת בפורם כולשהו, לא יודעת פשוט למי לפנות ןמטבעי אינני משתפת אחרים (לא משפחה ולא חברים) בצרותיי הזוגיים. הסיפור שלי הוא כזה- אני בת 28, נשואה כ-6 שנים+2 ילדים. מאז שנשאנו אנחנו גרים קרוב להוריי שתמכו ועזרו בכל דרך אפשרית (סידרו מקום מגורים ועזרו עם הילדים ממש מא' עד ת'), בזכותם עבדנו וחסכנו יפה והיום עולה השאלה היכן לבנות בית? בית משלנו שתמיד חלמנו עליו.
בעלי מתעקש לבנות אצלהם במושב קרוב להוריו.
1. המושב כמרחק נסיעה ואינו קרוב להיכן שאנחנו גרים כרגע!
2. הוריו לא יתמכו ויעזרו כפי שהורי עושים. חמותי לא מפסיקה לקטר על הוצאות החשמל של המקרר (כן, כן המקרר) ואינה אוהבת שילדים שורצים אצלה בבית ומלכלכים.
3. גם מבחינת רמת חיים. המושב נידח ועלוב. לא מקיים מסגרות לילדים (לא חוגים , לא ברכה וכו')- אני חושבת על הילדים!
4. לא אוהבת את חמותי שנכנסת לנשמה של בעלי- מה עשה, מה קנה, כמה עלה, אולי תלך, אולי תביא. איתי היא כבר יודעת שאין לשאול יותר מידי שאלות.
הוריו (חמותי בעיקר) מצפים לרגע שכבר נתחיל בבניה. אני בטוחה שמופעל לחץ משפחתי והוא אינו מספר לי, מלחתחילה הרעיון של לגור קרוב להוריי הרימה גבה.
ניסיתי להסביר את חששותי אך בעלי מתעקש נחרצות. הפחד הכי גדול שלי הוא מהמשפחה של בעלי ש"בשם המשפחה" יכנסו לנו לנשמה ולכל חור בבית. לא ארגיש שם בטוחה בעיקר שכל דבר שאמא שלו אומרת זה קדוש, לא אוכל לחיות כך! ומפחדת להשקיע את חסכונותיי במקום כזה עלוב, להתגרש וגם להישאר בלי גרוש על התחת (כמו שאומרים).
אנחנו לא מפסיקים לריב, מבחינתו אין אפשרות אחרת ואני צריכה להשלים עם העובדה. מה עליי לעשות????

מאיה, שלום לך
את מתארת דילמה קשה, שלפי איך שאת מרגישה הצעד של בניית בית במושב של משפחת בעלך עשוי להיות אולי צעד כלכלי נכון בטווח הקצר, אבל עלול לגרום נזק לזוגיות ולאושר האישי שלך. כרגע הויכוח שלכם הוא על איזה פתרון הוא הפתרון הנכון. עליכם לנהל שיחה מוקדמת, לפני שבוחנים את הפתרונות.
יש צורך להסכים קודם כל על ניסוח נכון של הצעד בפניו אתם עומדים, נניח:
השקעה בדיור קבע (בכוונה ניסחתי זאת כללית ולא - בניית בית במושב, כי בניית הבית היא רק אחת מן האופציות שכרגע פתוחות לפניכם.
ואז יש לקיים שיחה סבלנית וקשובה, שיחה שבה כל אחד אומר (ואפילו כותבים זאת על נייר) מה חשוב לו, ומנסח זאת כצורך, כמו:
פרטיות
שלא ייכנסו לי לנשמה
שאגור במקום שאני אוהבת וגאה בו
שאהיה קרובה להורים שלי
שנהיה מאוחדים כזוג ולא יפרידו בינינו
וכו וכו'
אחרי שכל אחד כותב ומבהיר את הצרכים החשובים לו, ועושים כמו כן גם סקירה של כל החששות המתלווים לצעד אותו אתם הולכים לעשות, רק אז מציעים פתרונות אחדים
כמו:
לבנות במושב אחר, יחסית זול, אך שיש בו שרותים חינוכיים וקצת מרוחק מן ההשפעה של הוריו, או לקנות דירה ולא לבנות בית - פתרון יותר זול.
ואולי עוד פתרונות דיור שיעלו תוך כדי כך ששניכם תעלו את הצרכים שלכם.

ומתחילים לבחון את הפתרונות השונים בהשוואה לצרכים, עד כמה כל אחד מן הפתרונות עונה על הצרכים או מתנגש בהם.
זוהי טכניקה מעולם הגישור - פתרון קונפליקטים והגעה להסכמות . אם אינכם מצליחים לעשות זאת לבדכם, אין מה להתבייש להביא זאת לעזרת מגשר או יועץ זוגי.
בהצלחה!!!

אנחנו בייחד כבר שנה לטוב ולרע, כמו כל זוג גם לנו היו ימים טובים וימים רעים אבל בכל זאת המשכנו לנסות. הבעיה שלי היא שאני עקשן וגם היא לא ממש בחורה קלה, בימים שהיינו בריב היא יצאה עם אנשים שהכירה באינטרנט "רק" לשבת בבית קפה ואני גיליתי את זה אחרי כמה חודשים והשתגעתי מזה לגמרי ורציתי לסיים את הקשר, היא הבטיחה לי שזאת פעם אחרונה ויותר לא תעשה את זה והאשימה אותי שהיא עשתה את זה בגלל הייחס שלי אליה, בטפשותי סלחתי לה וויתרתי ואז יום אחד כשאנחנו ברכב היא מקבלת שיחה ממישהו ושוב אותו סיפור, היא "רק" מדברת עם מישהו! שוב רציתי לסיים את זה - ושוב היא הבטיחה שאין לי מה לדאוג והיא לא תעשה את זה...
כמובן ששוב וויתרתי. הרגשתי שכל המשחקים שלה נובעים מזה שהיא לא רוצה אותי ופשוט נח לה להחזיק אותי ולהמשיך לחפש משהו יותר "טוב" ממני, דבר שגרם לי גם להתנהג בהתאם לצערי. הרגשתי שאני "מכריח" אותה להיות איתי ושהיא בעצם לא יודעת מה היא רוצה, לא נראה לי הגיוני לריב ולהתעקש על כל דבר, לא נראה לי שאני צריך להכריח אותה לנסוע לחו"ל או לטייל או להיות בייחד זה פשוט גמר אותי לאט לאט, כמובן שגם לה יש את הטענות שלה אבל אני באמת ניסיתי כל הזמן אבל קשה להצליח לעשות משהו כשהצד השני כנראה לא באמת רוצה. היינו בחו"ל לא מזמן והטיול היה על הפנים לצערי - קורה! והיא נתפסה על הטיול הזה ולא מוכנה לסלוח, היא טוענת שאם שבוע וחצי היו על הפנים אז כל החיים שלנו יהיו כאלו! ואני עונה לה שאם היא "בגדה" בי כמה פעמים אז היא תמשיך לבגוד בי כל החיים! וזה לא נגמר!!! אני באמת מנסה לסדר את העניינים כי אני באמת - באמת אוהב אותה, אבל היא מתעקשת שאני אהיה רע אליה כל החיים למרות שהיא מודה שהיו ויש לנו המון דברים טובים בייחד, אבל היא פשוט לא מוכנה לסלוח על השבוע וחצי האלו.
ועכשיו היא רוצה שנהיה בהפסקה אבל לא להפרד כי אין לה מושג מה היא רוצה מעצמה, כששאלתי אותה אם היא הולכת שוב להפגש עם אנשים מהאינטרנט היא ענתה - אוליי..
אתמול התקשר אליה אחד מהאקסים שלה והתחיל ללקק לה שעות כמה היא יפה וסקסית ווכו... ושהוא עומד להתחתן אבל לא בטוח בעצמו..בקיצור היא אומרת לי שהוא רוצה להפגש איתה לבד!
וככשאלתי אותה אם היא הולכת להפגש איתו היא ענתה שאם הוא יבקש אז כן!!!
מה אני אמור לעשות עכשיו?
לזרוק הכל? לעזוב ולשכוח אותה? גם כשאני שואל מה היא רוצה באמת ממני אין לה אף פעם תשובות, תמיד היא עונה ב"אתה חשוב לי", "נקשרתי אלייך" וכו...
אני מרגיש כל כך רע והיא יודעת את זה ורואה, כל הזמן אנחנו מדברים על הבעיות ולא מגיעים לשום מקום... אני מיואש מהמצב הזה ואני שונא כל יום שעובר בלעדייה למרות כל החרא שהיא עושה לי עכשיו ועשתה בעבר.
אבל אני לא מוכן לחיות עם מישהי שכל הזמן מחפשת מה רע אצלי וכל הזמן מתעסקת בעבר שלה ולא חושבת על העתיד (אם יש לנו בכלל דבר כזה), איך אפשר להפגש ולחשוב על האקסים אם את עם מישהו? היא לא חושבת לרגע מה היא עושה לי. מה לעשות?

קטונתי מלייעץ לך, רק אנסה מדבריך לתמצת. האם נכון הדבר, שאתה כרוך אחריה והיא נהנית מחיזוריך ומחיזורי אחרים במקביל ולא די לה בך/בשלך? דומה שהיא לא מקבלת אותך כמו שאתה ועדיין לא בחרה את האחד ואילו אתה שוב ושוב מתרפס ומצפה שהיא תהיה נאמנה רק לך בעוד היא לא נאמנה אפילו לעצמה. בשלב זה נוח לה לא להחליט. היא עדיין עסוקה בעצמה ולא התייצבה, אם בכלל. לא תמיד יש הדדיות ברמות האהבה/הקשר. נדמה שפה הקשר לא הדדי, מקביל ולא ממש נוגע.

את האמת בהתחלה חשבתי שהיא פשוט מפונקת יותר מדיי, אבל שמתי לב שאם הדברים לא עובדים כמו שהיא רוצה אז פשוט אין על מה לדבר, היא כל הזמן אומרת "עכשיו כיף לי איתך ומדהים אבל מה יהיה עוד שנתיים?" ואני אומר " מה יהיה מחר? מה יהיה עוד 20 שנה?" זה אותו דבר, מישהו יודע מה יהיה? אפשר להכין חוזה ולהבטיח שתמיד יהיה טוב ומושלם? אין דבר כזה ולא היה אף פעם.
מי לא מכיר זוגות שהכל היה מושלם בהתחלה ובסוף זה נגמר רע?

את חושבת שייעוץ או משהו כזה יכול לעזור? או שפשוט לוותר ולעבור הלאה כי בקצב הזה גם בעוד שנתיים היא לא תחליט מה טוב או רע לה....

אני לא חושב שאני כרוך אחריה מכיוון שגם בעבר שהיה לנו רע שנינו התעקשנו להמשיך להיות בייחד, ואני בטוח שכל אחד נהנה שמחזרים אחריו.
זה שהיא לא מקבלת אותי כמו שאני היה ברור לי מהתחלה תמיד יש והיו לה תלונות אבל לא רק עליי כמעט בכל נושא , והיא מודה בזה שהיא בעייתית.
זה שאני מצפה לנאמנות זה ברור מאליו, אם היא איתי היא לא צריכה להיות רק איתי???
זה שהיא לא יודעת להחליט בקשר אלינו זאת הבעיה הכי גדולה שלי ושלה, אבל כמעט בכל דבר היא לא מצליחה להחליט אפילו על דברים קטנים כמו לקנות שעון, להחליף רכב, לקנות בגדים... תמיד היא בעייתית, אז מה הפלא שגם עם הזוגיות היא לא יודעת מה לעשות...
אבל נראה לי שבחורה מעל גיל 31 אמורה כבר להחליט מה היא רוצה מעצמה, לא?
מה שעצוב לי שנראה לי שיש לה מנגנון של הרס עצמי, היא פשוט לא יכולה להגיע לשקט נפשי!
תמיד היא תחפש מה לא טוב ומה לא מושלם.

ציינת שנועה לא מרוצה מעצמה ומשוועת לחיזוקים וחיזורים מכל אחד .שיש בה אי שקט נפשי וקושי לקבל החלטות גם בשאר תחומי החיים. אם אכפת לך ואתה מניח שהיחס שאתה מקבל ממנה איננו רק בגלל שהיא לא ממש מסופקת ואוהבת אותך - בכל מקרה כדאי שתמליץ לה לעשות תפנית לחיים בדרך חווייתית עוצמתית ומרוכזת - לרכוש כלים למודעות עצמית ושיפור הביטחון העצמי בסדנאות להעצמה אישית, כמו סדנאות לנדמרק אדיוקיישן למשל, או סדנאות אימון קואוצ'ינג פרטיות למיניהן.

שלום,
אני וחבר שלי ביחד כבר 4.5 שנים. לפני כשנתיים כבר החלה ירידה בחשק המיני אצלי שהלכה והחמירה, עד כדי כך שהיום אנחנו עושים את זה פעם בשבועיים לפחות וגם את זה אני עושה 'כי צריך'.
זה מאד מאד תסכל אותו, ולפני כשנה התחלנו לריב המון בגלל זה. אבל, אנחנו מאד אוהבים ולא מוכנים שזה יגמר בינינו בגלל זה .
אז הלכנו לטיפול זוגי. הבעיה הייתה שזו הייתה התקופה שרבנו כל הזמן והטיפול אצלה הביא אותנו לריבים אף יותר גדולים- הרגשנו שמתערבים לנו יותר מדי בחיים הפרטיים ורק אמוציות ועצבים עלו.
עזבנו את הטיפול די בתחילתו... הריבים נמשכו עד כדי כמעט פרידה. ואז החלטנו יום אחד שאנחנו אוהבים מדי ונעבוד על זה.
ואנחנו משתדלים מאד. הוא מוכן לעשות הכל בשביל שאהנה - ה-כ-ל. והענייינים די השתפרו אפילו התארסנו לאחרונה. אבל את האמת- לי עדיין אין לי חשק מיני איתו. למרות שאני אוהבת אותו. יש לי חשק באופן כללי - וברגע שאני נכנסת למיטה איתו- זה פשוט נגמר. זה נוראי. ואני חוששת להתחתן כך.

איך אפשר להתחיל לטפל בזה בלי ללכת לייעוץ ? יש לי בעיה שקשורה ללהיפתח ולהשתחרר. הוא מוכן שאראה לו ,הוא מת עלי ואני מובכת כשהוא רוצה לרדת לי או להכניס לי את היד בין הרגליים (אני גם לא יותר מדי נהנית ממשחק מקדים).

רק לציין שאני בת 26 והוא בן 29.

אודה לעצה שתעזור לנו להתחיל מאיפשהו... אנחנו פשוט לא מסוגלים היום כמעט לעשות סקס חופשי, הכל מאד טעון... הצעתי לו שפשוט ניקח הפסקה מזה (קראתי את זה באחד המאמרים פה) . השאלה כמה זמן ואיך זה יעזור...
אודה מאד לעצתך !!

יקרה, יש ביניכם אהבה והיא אינה מתובלת בסקס, (שמאוד חשוב בזוגיות טובה) בגלל מעצורים ועכבות שלך. נסו ללכת ליעוץ מיני ולאו דווקא ליעוץ זוגי - כי משם נובעת הבעייה.

תודה על התשובה המהירה
בדקתי, והמטפלת שהלכנו אליה היא מטפלת מינית מוסמכת (ולא זוגית), בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית. חברה באיט"ם.

האם הפתרון הוא בכל זאת רק ביעוץ ולא ניתן להימנע מזה ? הרגשנו כאילו אנחנו זורקים כסף. אני לא יודעת למה..

א-ס היקרה, קראתי את הדברים שכתבת בשתי ההודעות שלך. יתכן שתוכלי להפיק תועלת אם תלכי לבדך לסדנת נשים בנושא מיניות וטנטרה, עם חיה כספי, במטרה להתחבר למיניות שלך, מול עצמך, בלי המתח הרב שכבר קיים ביניכם כזוג בנושא המיני.
אבל, למרות שכתבת שהטיפול הזוגי/מיני לא הועיל לכם, נשאלת השאלה האם בכל זאת משהו במערכת היחסים שלכם יצר את ההתרחקות המינית / גופנית שלך, את חוסר התשוקה אליו. האם היתה תקופה בה כן נמשכת אליו? כמה זמן זה נמשך? האם כאשר עברתם לגור יחד זה החל לדעוך? כי הרבה פעמים מגורים משותפים וויכוחים על מטלות בבית יוצרים ריחוק ומפריעים למשיכה המינית. את מוזמנת לקרוא בנושא זה את המאמר שכתבתי:
"מי משניכם יוזם סקס? (מעגל הקסמים הזדוני, ההופך נשים ל"פריג'ידיות" וגברים ל"חולי מין")"
לאחר שתגיבי לתשובתי, אוכל אולי לכוון אותך קצת יותר.

אני נשוי 3 שנים ללא ילדים וללא שום מניעה כלל< בחצי שנה האחרונה אשתי פשוט נהייתה משהו אחר לגמרי היא נורא מתוסכלת היא רוצה מאוד אבל מאוד ילדים ! אנחנו אחרי בדיקות חיוביות! אין סיבה מבחינה רפואית! כרגע אין לי חיים איתה לא יום ולא לילה ! מה עושים??????? אני מוטש!

אוריאל יקר!
תיהנו מהדרך והתוצאה בוא תבוא. אם אין בעיות רפואיות שמונעות כניסה להריון, הילד יום אחד יפתיע אתכם כשלא תצפו לו. לעיתים לחץ ומתח נפשי מכל סוג, כולל לחץ מזה שאינכם נכנסים להריון, עשוי לעכב כניסה להריון. קחו את החיים בקלות והכל יהיה בסדר .