פורום יחסים, זוגיות ונישואין
תחביבים בחיי נישואים - היכן הגבול ?

שלום רב,

אני בת 34 נשואה כ 8 שנים ויש לנו ילד בן 5,
מאז שהתחתנו לבעלי יש תחביב מרכזי בחיו שהוא משקיע בו לא מעט שעות בכל חודש, לפעמים השקעת השעות נופלת על חגים, על שישי או שבת. לאחר שנולד הילד כמובן שזה התחיל להפריע לי יותר - הוא היה יוצא לעיניניו ואני הייתי נשארת עם הילד.
ומעבר לזה הוא רוצה גם לשמור על חיי החברה שלו (להיפגש עם החברים שלו - שמקיימים מפגשים לעיתים תכופות כמובן ללא הנשים) היו הרבה שיחות, מריבות צעקות ומה לא, שבהם התלוננתי על זה שהוא לא משקיע מספיק בבית ובבן שלו. אמנם אחרי תקופה ארוכה היה שיפור במעורבותו בנעשה בבית ובחיי הבן שלנו והיום כשהוא בבית הוא מאוד משתדל אבל מבחינתי עדיין יש בעיה.

אני מרגישה שהוא חייב הרבה דברים בחייו שיהיו לו מחוץ למסגרת, שהוא רוצה "לתפוס את העולם" מכל הכיוונים. את רוב ימי החופש שלו מהעבודה הוא לוקח עבור התחביב, אמנם הוא עצמאי ומרוויח טוב יחסית, ולא חייב דין וחשבון למעסיק אבל - עדיין, יש כמות מוגבלת של ימי חופש שאפשר לקחת.
ובגלל שהוא מוציא המון אנרגיה על דבריו הפרטיים, דברים שיש לעשות ביום יום (סידורים, בנק וכ"ו) נשכחים ונדחים הרבה פעמים עד שאני ממש מתעצבנת. הדבר גורם למתיחות רבה ביננו, וטענתו היא שגם אני צריכה למצוא לי עיסוקים "שימלאו" אותי, הוא לא מבין שביום שגם אני אמצא לי עיסוקים ברמות האלה אנחנו נאבד את הזוגיות.
מה עושים ?
איך גורמים לו להבין שיש כיף גם בדברים קטנים יותר? כמו לבלות עם הילד מתוך רצון אמיתי ולא "כי צריך", או לטפח ולסדר דברים בבית?

בתודה מראש