היי יעלי, אני מצטערת , פספסתי את הודעתך...
צר לי על המצב בו את נמצאת. נראה כאילו נגררת למערכת יחסים בלי שבאמת בחרת בו. תראי, אני חושבת שהרבה מן האנשים נישאים בגלל הסיבות הלא נכונות: לחץ סביבתי, החלום של החתונה, הכיף של להיות מחוזרת ונאהבת, לברוח ממציאות מסויימת, ויש עוד סיבות.
מן הבחינה הזו (של מה הביא אותך לנישואין האלו) את באותה נקודת התחלה כמו הרבה אחרים. אלא שאם תשימי לב, מכתבך עוסק המון ב"זמן עבר", במה קרה, למה קרה, מי אמר מה ומי לחץ. ואת מרגישה כעס רב על הורייך שלחצו ועל עצמך, למה מיהרת... השאלה שעומדת היום היא לדעתי לא איך ולמה זה קרה, אלא האם ומה ניתן לעשות עכשו בנוגע למערכת היחסים אותה את מתארת - בה יש ויכוחים, מריבות, פערים, וכן בעלך לא מחזר, לא מפרגן ואדיש כלפייך. נראה לי שאת יכולה לשאול את עצמך עד כמה בעלך, בגרעין , במהות שלו, הוא בן אדם שאת יכולה לאהוב, או שככל שאת מכירה אותו יותר את מתאכזבת יותר ואינך מעריכה אותו ואינך רואה בו פוטנציאלית בן זוג שיכול להתאים לך?
כי אם אינך יכולה לראות בו את הגרעין החיובי, אז כנראה חבל על הזמן, וזה לא ישתנה. אבל אם את מוצאת בו פוטנציאל, אלאשקשה לך עם זה שהוא לא מבטא אהבה כלפייך - על כך ניתן לעבוד, וכאן אני מאמינה שאם רוצים להביא אהבה בחזרה לזוגיות, אז האחריות לכך היא על כל אחד לחוד.
שמתי לב שאת מצפה להרבה מאחרים (שבעלך יחזר, יפרגן, באה בטענות להורייך על העבר) כאילו את אדם שהוא קורבן של הנסיבות מסביבך. אבל זה לא באמת כך. הגעת בעצמך להישגים בעבודה ולמצב כלכלי טוב, יש לך ילדים וודאי יש עוד דברים שאת השגת בכוחותייך ועליהם את גאה בעצמך.
מה דעתך לראות בעצמך אחראית למה שקורה החל מהיום? אחראית להכניס אהבה ליחסים, לפרגן, לחזר, לחדש... לפעמים אנחנו שבויים של הציפיות שלנו ממישהו אחר, ועד שהוא לא מממש את הציפיות אנחנו לא נזוז. מעניין מה יקרה ליחסים אם את תזוזי ותזיזי מכוח החלטה שלך שאת רוצה להכניס דברים חדשים לזוגיות. במקום להיות בהמתנה, תפעלי. לא בטוח שיקרה משהו אחר, אבל לפחות תדעי שפעלת, שניסית. זה נקרא לקיחת אחריות על החיים שלך.