היי,כתבתי כאן לפני מספרחודשים על בחור שנפרדתי ממנו וחזרנו ונפרדנו שוב.
אני לא בקשר איתו כבר מספר חודשים וזה בהחלט חוסך לי כאבי ראש ,אך אני שומעת כל מיני דברים שהוא אומר עלייכמו שאני חולת נפש כי אני עדיין מדברת עליו ושהוא התייחס אליי תמיד כאל friend ולא כאל חברה.אני עדיין במחשבות על הקשר הזה ואפילו מתגעגעת אליו ורגילה אליו אבל אני פשוט שונאת את עצמי על הרגשות האלה,ובתוך כל הגעגוע והכאב אני עוד כועסת על עצמי על כל מה שלא הייתי בסדר ונוברת בתוך הריבים והתקופות איתו ,באיזשהו מקום אני רוצה להגיד שהוא פשוט חרא ושאני צריכה למצוא מישהו אחר ומצד שני אני מרגישה שיש לי אחריות גדולה לכל מה שקרה.ובתוך כל זה אני מסתכלת על היחס בין הקטע הזה לבין כל החיים ואני רואה שאני צריכהלדאוג לעוד הרבה דברים ושזה פרט שולי ,אבל זה מעסיק אותי כל כך הרבה ואני מרגישה מטומטמת ואני מרגישה שאני רק מוכיחה לעצמי כמה שאיאפשר להיות איתי וכמה אובססיבית אני .אני גם לא מרגישה שהטיפול שאני נמצאת בו כל כך עוזר,אני לא מרגישה שאני יודעת מה אני צריכה להגיד שם כדי באמת להגיע לשינוי.ואני כל כך מאוכזבת וזוכרת את כל ההעלבות ואת כמה שאני אובססיבית ולא בסדר ומשעממת וכל הדבריםשהוא אמר לי ואת כל הריבים עם חברות שלי ואני פשוט רוצה להתנקות מזה .ולדעת שמגיע לי יותר ושזה לא אשמתי.
אני גם רוצה להוסיף שמוזר לי שהוא בכלל לא מתגעגע אליי ואחרי שאני פגועה יוצא מצב שהוא זה שאומר לי :אל תתקשרי אליי אני פשוט לארוצה להיות איתך בקשר.ושהוא יצא עם בחורה שבועיים אחרי הפרידה,זה מוכיח משהו על הקשר שלנו ו..עליי.בתקופה האחרונה אני עובדת ויוצאת מדי פעם אבל עדיין אני מרגישה משהו בפנים צועק הצילו,רוב החברה שאיתה אני מסתובבת מכירה אותו וזה גם מציק.