בוקר טוב,אני לא מצליחה להתחבר כל כך לבנים אחרים וגם התחושה הזאת שאני מנוצלת ושאני לא איתו כי אני לא טובה מספיק פשוט מורידה לי את כל המוטיבציה ואת כל החשק.במיוחד כל הרגשות אשם האלה ממש אוכלות אותי מבפנים.הרבה אומרים לי שביטלתי אתעצמי בתקופה איתו וזה נותן לי הרגשה שפעם הייתי יותר טובה שפעם ופעם אבל העובדה היא שכשהייתי איתו התבכיינתי לו על כל דבר בי,אז אפילו אין לי מקום לחשוב"אה טוב הייתי קיימת גם לפני שהכרתי אותו תודה לאל" כל עצם ההתנהגות שלו והחוסר אכפתיות וה"עופי לי מהחיים עופי מפה " פשוט גורמת לי להרגיש דפוקה ,גם זה שחברות ניתקו איתי קשרים והאשימו אותי ..כאילו אני גורמת לעצמי עוול.
יכול להיות שהוא אפילו עושה לטובתי ורואה שאני תלויה בו ורוצה שאני אפתח חיים משלי אבל עדיין זה לא שהוא היה משקיע כל כך ..כשאני מדמיינת אותו בראשי אני רואה מישהו ששם את האצבע שלו על הכתף שלי ובורח.
שנתיים זאת באמת תקופה ארוכה וקשה לי לנבור בהכל ואפילו להרגיש אשמה שבהתחלה דחיתי אותו.