שלום,
רציתי לחלוק את הבעיה המרכזית שלי כי אם לא כאן אני כבר לא אוכל יותר. זה אוכל אותי. לא משנה כמה שאני מנסה להטביע את עצמי בעבודה זה לא זז ממני.
מצטער אם זה נשמע יותר מדיי מהאגדות או סרטים, אם כן אני מודה שהחיים שלי בתקופה האחרונה פחות או יותר באמת סרט.
אני בחור בן 29, עשיתי עלייה לפני קצת יותר מ7 שנים לארץ, יש לי אחות תאומה כאן בארץ. בשנה האחרונה הכרתי בחורה, נשואה, אך כאשר הכרתי אותה לא ידעתי שהיא נשואה, ואת זה גיליתי רק לאחר מספר שבועות. מהרגע הראשון הרגשתי משהו אחר. אבל הזמן עבר ולא קרה כלום. אנחנו מכירים מחברים משותפים ולכן נוצרה סיטואציה בה נתתי לה טרמפ בדרך לאירוע משותף, בעלה היה בחו"ל. לאורך רוב האירוע היינו אחד ליד השני אבל עם עוד מקורבים מסביב. לא הרגיש יותר מדי מוזר. ושוב..הכל המשיך. אין לה ילדים חשוב לציין. כמה חודשים לאחר מכן איפה נפגשנו? בדיוק, במכון כושר. על מנת לקצר הפואנטה היא ששכבנו כבר כמה פעמים. בפעם הראשונה אין לי הסבר איך זה קרה, זה פשוט קרה, אצלי בבית. היא לא יוצרת קשר או משהו כזה אלא כל פעם שאנחנו נפגשים היא "מתבייתת" עליי אבל באופן כללי לא קורה כלום. כבר כמה פעמים ניסיתי לדבר איתה על זה אבל היא מיד משנה נושא כאילו אנחנו זרים. אחותי, שמאוד קרובה אליי כבר יודעת, ועוד אחרים יודעים, ולא ממני. פחות אכפת לי מהשם שיוצא לי כי אני פשוט כל כך אוהב אותה. אני לא יכול להפנות לה גב כמה שאני רוצה ואני כמעט מודע באופן מלא לזה שהיא משחקת איתי או מנצלת אותי כמו שאחרים אומרים. לא משנה מה אני עושה אני לא מצליח להשתחרר ממנה. אף פעם לא הרגשתי ככה. אנשים אומרים שזה ההרגשה של "אהבה אסורה" אבל זה לא. בהתחלה לא ידעתי שהיא נשואה בכלל.
היא לא מדברת על בעלה והמשפחה שלה הרבה, יותר נכון כמעט ולא. אין לי מושג מה טיב היחסים ביניהם אבל מה שבטוח היא לא מתכוונת לעזוב את בעלה ואני גם לא יודע אם היא מתראה עם עוד אחרים. דבר אחרון זה שכשהתחלתי לצאת עם מישהי אחרת וכמובן זה הגיע לידיעתה, פתאום הגיעה לדלת של הבית שלי, בלי לדבר, כרגיל, סקס. לא שכבתי איתה, אבל לאחר שהיא הלכה, פשוט בכיתי. אני אוהב אותה ואני לא מצליח אפילו להוציא ממנה איפה אני עומד מבחינתה.
אני פשוט מיואש.