הי ת',
אני מתנצלת- לא שמתי לב שעידכנת אותנו. אז קודם כל תודה לך.
עבר זמן מאז אפריל - מתי שכתבת לנו לראשונה. ועדיין הדפוס הזה של חרדות הולכות ובאות ממשיך. מדובר להערכתי במצב בו מרוב שאת חוששת מה יהיה ומה לא יהיה- את לא נהנית כמעט מהביחד שלכם. בעוד החבר שלך דווקא לא דואג - נכון למה שציינת בעבר- את דווקא דואגת ממה שעוד לא קרה וכלל לא בטוח שיקרה.
כנראה שאין ממש משמעות האם את עסוקה ומסוחת ע"י לחצים מלימודים או ממבחנים - לגבי החרדה שלך מהקשר. ז"א החרדה שם וקיימת ואין לה הרבה קשר האם אתם יחד הרבה או לא, האם את לחוצה מדברים מסביב או לא. מה שאני קולטת מבין השורות הוא שאת לא לגמרי בטוחה בקשר הזה, יתכן והלחץ מגיע משם. האם מדובר בקשר ראשון שלך. כי אם כן, יתכן ויש לך צורך פנימי להמשיך לבחון מה ומי מתאים לך, אך את מאוד חוששת לעשות זאת (כמובן כל זה ב"לא מודע"). יתכן ודווקא לא מדובר במשהו שקשור לזוגיות אלא לדברים מהעבר שלך, לאירועים וסיטואציות שקשורות לפרידות או לחלופין- להיקשרויות רגשיות עם דמויות משמעותיות לך כמו אבא, אמא, אחות.
כל אלו השערות בלבד, שכן לא נוכל לעשות כאן בפורום אנליזה מאיפה הדברים מגיעים. אבל זה חומר למחשבה עבורך- אולי תזהי דפוס שאת פוגשת גם בחיים האחרים מחוץ לזוגיות- היקשרויות לאנשים משמעותיים והפחד לאבד אותם.
כפי שכתבתי, נראה כי השאלה "האם אני נשארת מתוך הרגל או שאני באמת באמת סגורה על הקשר הזה"- היא המטרידה את מנוחתך, ולא כדאי לפחד לגעת בה. הייתי ממליצה לעשות את זה מול איש מקצוע מנוסה, כיוון שכבר עברה תקופה, עוד מעט שנה, ואין הקלה במצב. את עדיין חוששת ועדיין חרדה. לכן טיפול שיקנה לך כלים יכול לעזור. מעבר לכך ויותר מזה- טיפול יכול לעזור לך לעלות על הנקודה ולשים את האצבע על איפה שבאמת רגיש אצלך: מה זה המשהו הזה שגורם לך אי שקט כזה? ... אשמח לדעתך.
- להצגת כל הדיון בנושא משבר