מאז שכתבתי פה בפעם האחרונה, דיברתי איתו שמשהו לא אותו הדבר. והוא ניסה להבין מה קרה. לא הצלחתי להסביר את עצמי, (כמו שעכשיו אני לא באמת מצליחה), אבל קבענו שנצא קצת יותר.
בפעם הראשונה שקבענו לצאת, הלכנו למסעדה וכל הערב כאילו ניסיתי למצוא נושא שיחה משותף ולא הצלחתי להנות.
בבית בכיתי ואמרתי לו שאני דואגת. הוא אמר שאין ממה לדאוג, שהוא אוהב והוא פה כדי להישאר. (אגב הוא אמר שהוא לא הרגיש שמשהו לא בסדר במסעדה..)
דיברתי עם אחותי על זה והיא אמרה שאין לי מה לחשוב על זה ולדאוג מזה כל עוד אנחנו באמצע הסמסטר ונורא עסוקים, ושאולי בכלל אני סתם מחפשת משהו לדאוג ממנו. אז איכשהו השתחררתי מהתחושות האלה והכל היה טוב.
השבוע פתאום חזרו התחושות האלה. שמשהו לא בסדר ולא כרגיל. והתחלתי לחשוב איך זה להיות לבד... זה עושה לי רע... אני יודעת שאני אוהבת אותו ונמשכת אליו ואני לא מוצאת מה הסיבה למחשבות האלה...
יכול להיות שאני סתם נלחצת? (אנשים מסביב צוחקים ושואלים מתי אנחנו עוברים לגור יחד ומתי אנחנו מתחתנים...)
ואולי אני סתם בקשר הזה כי זה נוח? כי אני רגילה?
כרגע אני יודעת שאני לא רוצה לוותר עליו.. אבל איך אדע מה הסיבה האמיתית לרצון להישאר???
- להצגת כל הדיון בנושא משבר