ירדן שלום,
כשאתה מפעיל את העוגן החיובי, האם אתה גם מבקש מילולית מהמונחה להתחבר לשמחה, או רק מצפה לשינוי התגובה כתוצאה מהפעלת העוגן התחישתי?
יש אנשים שהם יותר שמיעתיים מאשר תחישתיים, ויש כאלה שצריכים גם לשמוע וגם לחוש, לכן כדאי לציין באופן מילולי מה אתה עושה גם כשאתה מעגן, לדוגמה, בזמן שאתה נוגע, להגיד "ותשמור את השמחה כאן, במקום שבו אני נוגע", וגם כשאתה רוצה להפעיל את העוגן, ראה דוגמה בהמשך.
בין העלאת המצב העצוב לבין הפעלת העוגן, הייתי משתמשת שוב בהסחת דעת בצורת שאלה נייטרלית או לדמיין מסך לבן, ואז להנחות את המונחה לחזור לרגע לפני הכניסה למצב העצוב, להפעיל את העוגן ע"י כך שאתה גם נוגע וגם אומר "וכשאתה מחובר לשמחה שנמצאת כאן ומתעטף בה, היכנס שוב למצב, וראה, חווה וחוש שוב את כל מה שהתרחש. למרות שאולי לא חל שינוי בנסיבות החיצוניות, משהו שונה הפעם... אז תאר לי איך זה הפעם".
עוד משהו - אם החוויה הרגשית הקשה היא מאוד חזקה, למשל בעקבות טראומה, לא הייתי מצפה שהעיגון לרגש מסויים בפני עצמו יעזור, ובוודאי לא לרגש בודד, אלא צריך לשלב בטיפול עוד טכניקות לחיזוק משאבים ולפריקת רגשות כדי שניתן יהיה ליצור חוויה מתקנת.
ומעבר להכל צריך לזכור שהטכניקות הן טכניקות, ואנו מטפלים בבני אדם, לכן לפעמים זה יצליח ולפעמים לא, לעיתים יווצר שינוי מתמשך ואפילו קבוע ולעיתים צריך לחזור ולחזק, ולא כל טכניקה מתאימה לכל מונחה באותה מידה.
בברכה, אילה