הפסקתי כי לא ממש עזר (ושוקל לנסות שוב),
וכמובן אני כבר בשלב שעוד מעט יכריזו עליי כמקרה פסיכיאטרי ויגידו שהכאבים הם "רק בראש" , עקב זה שהמדע והרפואה יהירים מדי כדי להודות שלא יודעים תמיד את הסיבות.
אני לא בן אדם רע, ושנה וחצי חשבתי רק טוב, אבל אני מודה שפעמים רבות אני מסתכל על אנשים שרואים את זה כפסיכולוגי ומאחל להם את אותם כאבים , למשך יום אחד , יום אחד בלבד , כדי שיבינו עד כמה המצב נורא.
זה שאני נושם , חי , מדבר , כותב בפורומים , גורר את עצמי לעבודה - זה עניין השרדותי בלבד.
אין לי ספק שבאחת מהתקפות הכאבים שתבוא באמצע הלילה כפי שהייתה לי לפני יומיים מתוך חוסר שינה, טשטוש וכאב, אקח כמה שיותר כדורי שינה שליד המיטה ואגמור עם הכל.
אני מרגיש דחייה, וגועל נפש , שאנשים שרוצים לחיות - אי אפשר לעזור להם.
פרט ללזרוק אותם תמיד לתרופות פסיכיאטריות כדי שיהיו עם יותר מצברוח ופחות "מנג'סים" לחברה.
ותודה על ההודעה