פורום פסיכולוגיה הוליסטית עמוד 14

שלום! יש לי יום ראשון הקרוב ראיון עבודה חשוב באל על היום כולל ראיון באנגלית ושאר מיונים למיניהם. אני יודעת אנגלית דיי טוב אך מפחדת שמלחץ יברחו לי מילים אילו טכניקות יש להרגעה לפני ראיון ולחידוד הזכרון ובכלל אשמח לכל טיפ אפשרי תודה :)

ישנן מספר שיטות שיכולות לעזור ברגעי לחץ.
אחת השיטות הטובות ביותר היא לעבוד על עצמך בעזרת דמיון מודרך.
במשך מספר הימים שנותרו לך עד הראיון עליו את מדווחת, קחי לעצמך מידי יום ביומו מספר דקות בהן נסי לארגן עבורך אווירה רגועה ביותר, על פי מה שמתאים לך (מוסיקת רקע נעימה, אמבטיה וכו'). היכנסי למצב של רגיעה על ידי הרפיית הגוף ונשימות עמוקות אל הבטן תוך נשיפות איטיות.
כשתרגישי שאת נמצאת במצב של רגיעה, פשוט דמייני כאילו את עוברת כעת את הראיון. חשבי על כל הפרטים האמורים לקרות באותו יום שתגיעי לראיון.
התרכזי בפרטים טכניים, כמו פתיחת הדלת, אמירת ברכת השלום וכו'. ממש כאילו זה נעשה כעת.
ובהמשך, דמייני לעצמך את השאלות שתישאלי באנגלית ועני עליהן במוחך, ובהחלט אפשר גם לומר זאת בקול. תרבי כמה שיותר בשאלות אפשריות (וסביר להניח שאת יודעת מה תישאלי, פחות או יותר), ותעני עליהן, באנגלית.
בתחילה, סביר להניח, תרגישי מתוחה, גם כשאת לבדך, אבל ככל שתרבי לעשות זאת, ביטחונך יגבר.
וכעת לראיון עצמו.
כאן עשי פעולה הפוכה.
לפני שתיקראי לראיון, נשמי מספר נשימות עמוקות ושאפי באיטיות ודמייני שאת בעצם הולכת לעוד תרגיל, ממש כפי שעשית בימים האחרונים.
גם כשתשבי מול המראיין/ת, זכרי לדמיין כי זהו סה"כ עוד תרגיל אחד, רק שיש בו (ייתכן) שאלות שלא נשאלת ע"י עצמך עד כה. אל תילחצי, תתייחסי לכך כאילו את עצמך שואלת אותן את עצמך.
ישנן עוד שיטות, אבל נראה לי שחבל לתת אותן כשנותר לך עד הראיון זמן קצר יחסית.
אין לי ספק שאם תלמדי את עצמך כיצד לחוש רגועה במצב האמור להיות בראיון כשאת עם עצמך, זה יועיל לך מאד בזמן אמת.
המון בהצלחה, ואשמח לשמוע ממך לאחר הראיון המוצלח.

אני משוחרר זה מספר חודשים היה לי שירות צבאי מדהים ממש מילתי מספר תפקידים פיקודיים השתחררתי התחלתי לעבוד ואז התחילו לי הדיכאונות תחושת אובדן בילבול חוסר חשק ומה לא מין מערבולת כאזאת לכאורה מבחוץ אני משדר הכל כרגיל אבל מבפנים אני נקרע אני כל הזמן חושב המח לא נותן לי מנוחה כל הזמן יש לי מחשבות בראש,
תודה...

שלום עמוס
כפי שאני מבין מדבריך אתה חווה"אובדן, בילבול, חוסר חשק ומערבולת..". נראה לי שאלו הן אותות אזעקה לכך שאולי השתלבת מהר מדי בשגרה הנורמטיבית המוכרת. עד השחרורו מהשרות הצבאי גדלים וחיים במסגרות שמגדירות ציפיות די ברורות .חיים אחרי זה דורשים חיפוש ובירור עם עצמך מה אתה רוצה? מחייך? איך אתה רוצה או לא רוצה לחיות? האם יש משהו שאתה רוצה להגשים?

לא סתם צעירים רבים עוברים מעין "מסלול חניכה" בו הם נוסעים, בודקים את עצמם, את העצמאות שלהם, מכירים מקומות ותרבויות אחרות. זו תקופה של גיבוש זהות של אדם בתחילת דרכו כבוגר. לא שחייבים לנסוע, אבל נחוצה תקופה של חיפוש ובירור

מה שאתה מתאר יכול לבוא מכך שעקפת משהו בדרך שלך ואתה נכנסת לדרך סלולה ומוכרת, בלי שלקחת "חופשה" מהמסגרות בהם גדלת והתפתחת. מציע שתנסה התייעצות עם יועץ או מטפל, שיכול לשמש לך כמראה וכנותן חומר למחשבה. בכל קטע דרך בחיינו כדאי לקחת מדריך מתאים

תחזור לומר מה דעתך
אשמח לעזור

1. אני בשנות החמישים לחיי, נשוי ובעל ילדים בוגרים.

2. אין לי ספק שטראומות ילדות הן שגרמו לי לקיבעון (חסימה) ריגשי ,
אשר "תוקע" אותי חזק מאוד עד היום הזה !!.

3. הבעייה : אני מסוגל לשחזר את ילדותי באופן כלל, כלומר : לא ע"י תיאור ופירוט אירועים ספציפיים(בוודאי לא הטראומתיים) , אלא יותר בצורה שכלתנית המפרטת את הסיבות והגורמים.

ברור לי שהארועים הטראומתיים הודחקו על-ידי עמוק בתת מודע , ושיש צורך להעבירם למודע, כדי להמשיך בטיפול שיאפשר לי להשתחרר.

4. מהם הטיפולים המוכרים בנושא ? עד כמה אני יכול לעשות זאת בכחות עצמי?

5. אשמח לקבל הפנייה לספרות מקצועית בנושא.

שלום בני
כל זמן הוא מתאים לטפל בטראומות ילדות, וטוב שהגעת לזה שאתה מתחיל לטפל בנושא. מבין מדבריך שאתה מרגיש את הבעיה אבל לא זוכר את פרטי האירועים. זוהי אחת התופעות של ההדחקה. הרגשת החסימה והתקיעות היא תוצאה של עניין לא סגור בפנים שצורך את האנרגיה שלך. כאילו חלק שלך עסוק במקום אחר בפגיעה ובקונפליקט, ונשארת מעט אנרגיה לדברים אחרים בחייך.

מניסיוני בנושא - אפשר לטפל ולעזור, ולהשיג הקלה גם בתקופה קצרה של טיפולים. יש טיפולים שתוכל, תוך כדי טיפול והדרכה, לעשות בעצמך.תוכל לקרוא חומר - מאמרים של תוכן וטכניקות טיפול באתר שמופיע בכרטיס הבקור שלי ושל נורית מרכוס.

בהצלחה. תוכל לחזור לכאן במידת הצורך.

מזה 8 חדשים אני סובלת מחרדות יום יומיות שמתבטעות בהרבה תופעות לוואי כמו למשל: כאבי ראש,כאבי שרירים, חוסר שקט בגוף, דפיקות לב , בקיצור הרגשה איומה וזה מלווה אותי במשך כמעט כל שעות היום. אני נוטלת כדורים לאפילפסיה אפנוטין 17 שנה והניירולוג עושה לי חפיפה עם

כדורים אחרים כדי רדת מהאפנוטין שגרם לי לעיבוי חניכיים , ןגם בעיה בצפיפות העצם אני גבולית. לגבי החרדות אני מטופלת בציפרילקס 10מג 1 ביום בבוקר כבר 3 חדשיים , נוטלת סידן + ןיטמין d. ולהרגעה נוטלת לוריוון עד 3 ביום למרות שמשתדלת לקחת לא יותר משתיים., ביום. השאלה שלי יותר נכון הבעיה שלי היא שסיבת החרדות היא בעיה במשפחה . קשה לי גם להרדם בלילה . מה יש לעשוןת במצב בו אני נמצאת הייתי אצל פסיכיאטר ואמר לי שאני לא זקוקה לטיפול פסיכיאטרי וגם אני לא מעוניינת אני רוצה ייעוץ לתרופה שפשוט תעביר לי את החרדות, ולא להיות תלויה בלוריוון. לחזור לחיים נורמאטיביים,.

שלום לך
אני מבין מדברייך שהסיבות להופעת החרדות הן משפחתיות, כפי שכתבת. התשובה והטיפול בחרדות שמקורם ביחסים, או בתגובה הרגשית למתחים, היא בטיפול נפשי שממוקד בהקלה ובהשגת שליטה על החרדה, וגם, ככל שניתן, בפתרון בעיות ובשינוי ביחסים.

מציע שפשוט תתכווני לזה - ותמצאי טיפול שעוסק בזה. בדרך כלל זהו עיסוק של פסיכולוג קליני. אם את זקוקה ליותר הכוונה - חזרי לכאן

אני רוצה רק להוסיף מספר מילים למה שכתב מר מנשה כהן.
על פי הבקשה שלך, את רוצה שמשהו חיצוני יעשה עבורך את העבודה. והיה ואפילו יהיה כדור כזה, הוא אולי יטפל בסימפטומים עליהם את מדווחת כאן, אבל אין בכוחו לפתור את הבעיות האמיתיות שגורמות להם.
אני הייתי ממליצה לך לשנות את ההתייחסות לעצמך ולהגיע למסקנה שאתה רוצה לקחת על חייך את השליטה ולא לתיתה לכדורים אלה ואחרים.
ישנם הרבה סוגי טיפולים נפשיים שיכולים לעזור לך מלבד טיפול פסיכיאטרי, והיה רצוי שתחפשי משהו שיעורר בך סקרנות מלבד עצם המטרה עצמה. טיפול בדרך של אמנות, ביבליותרפיה, או כל סוג אחר שמשלב דיטות אחרות מהטיפול הפסיכיאטרי עצמו.
נסי, אולי תופתעי ותראי עד כמה את יכולה לצאת לדרך חדשה בחייך.\
בהצלחה.

אני לא יכול יותר זה פשוט כבר מדעה אותי ואני מפחד נורא ! אני חצי שנה חושב על זה שאני רוצה להתאבד ניראה לי יותר מחצי שנה זה כבר הפך למחלה בכול לילה אני מתפלל לה' שיקח אותי ושאני לא אקום מהשינה..זה כבר מפחיד אותי נורא אני לא יודע איך להתמודד עם התחושה הזאתי..הסיבה היחידה לזה שאני לא מתאבד זה בגלל שיש לי חברה שאני מאוד אוהב..בעבר ניסיתי להפרד ממנה כדי שהיא לא תסבול מזה שאתאבד אבל...אני מרגיש שאני נולדתי לכלום ושאין לי יעד והחיים שלי כ"כ חסרי משמעות..

שלום לך
אולי עשית צעד ראשון לצאת מהמצוקה בה אתה נמצא כבר הרבה זמן, בזה שהשמעת קול ואמרת "אני צריך עזרה..". מה קרה לפני חצי שנה שנכנסת להרגשות/מחשבות האלה? מהמעט שסיפרת - אהבתך לחברה מחזיקה אותך..זה עוד צעד. אולי יש עוד דברים בך או בחייך שאתה אוהב ומעריך.

קשה להשאר עם רגשות ומחשבות טורדניות כאלה לבד, ללא עזרה מקצועית.
מציע שתפנה לייעוץ עם פסיכולוג. אוכל לכוון אותך אם תמסור מעט פרטים - גיל, איזור מגורים, והאם אתה יכול לממן טיפול פרטי. כתוב לכאן ואחזור אליך. או תשאיר לי הודעה כתובה לטל. שרשום פה.

דניאל
המצוקה שלך זועקת, אבל גם הרצון שלך לחיות זועק אף הוא.
התאבדות זה מעשה שכולל בתוכו ייאוש, אבל גם הרבה כעס. ויש לך כנראה הרבה סיבות לכעוס.
התאבדות זו דרך של הענשה.. את האדם הנוקט בה, אבל גם של אלו שהביאו אותו לחוש שאין לו חפץ בחיים.
חשוב, דניאל, את מי אתה רוצה להעניש, ומדוע נראה לך כי אינך ראוי להיות במקום של תקווה.
כפי שאמר מר מנשה כהן, עצם הפנייה שלך מלמדת על כך שיש בך בתוכך את הרצון לחיות, רק שאתה מחפש מי יתן לך כוח להתמודד בכל אותם רגשות קשים שמפעמים בך.
אין ספק שרק עזרה מקצועית תוכל להעלותך על דרך המלך. ובמידה ואין בידיך האמצעים לטיפול פרטי, יש בידך האפשרות לפנות דרך הקופה שבה אתה מבוטח.
לפני הכל, אתה זקוק לעזרה ראשונה, ולאחריה לטיפול שיביאך להבין מה הגורמים האמיתיים שהביאו אותך לחוש כפי שאתה חש – כאילו אינך שווה חיים.
עצם היכולת שלך לאהוב, מלמדת כבר על כך שיש בך רגשות טובים ובריאים, מלבד כל אותם רגשות שליליים המפעמים בך.
אבל אינך חי עבור זו שאתה אוהב, אתה חי על מנת לאהוב, לא רק אותה, אלא לפני הכל – את עצמך.
אין דבר כזה שילד נולד חסר משמעות, ישנן נסיבות המובילות אותו לחשוב כך. ואת זה בדיוק אותו טיפול אמור להבהיר לך. שיש לחייך טעם הרבה מעבר למה שאתה מאמין היום.
אני מאד מקווה שהמילים שלי והמילים של מנשה כהן יתנו לך את הדחיפה הראשונה להמשיך הלאה בדרך שהתחלת בה כשכתבת כאן.
הפחד שלך הוא השומר החזק שלך, כי הוא מלמד שבתוכך אתה יודע שזו לא הדרך הנכונה.
היה אמיץ ופנה ישירות לבקש טיפול מקצועי. אני בטוחה שלאחר שתעשה זאת, יהיה בך את הכוח להמשיך.
ועיצה קטנה נוספת.
בלילות שבהם תוקפת אותה התחושה הקשה, היעזר בע.ר.ן. ושם, בצורה אנונימית תוכל לעבור את השעות הקשות תוך היעזרות בשירות שינתן לך.
אני מאד מקווה לשמוע ממך כאן שהחלטת לעזור לעצמך.

שלום לכם.
אני בן 27 בחור עם בריאות תקינה באופן כללי.אני סוחב עימי בעייה במשך מספר שנים ואני ממש לא מצליח להתמודד עימה.בעייתי המרכזית היא חוסר הביטחון בתקופות או במצבים מסוימים שגרמו לי לא פעם להתקפי חרדות שאופיינו,בקושי לנשום ולחצים באיזור הבטן והחזה והכושר לתקשר עם הסביבה או בכלל רצון לתקשרעם קרוביי או בכלל עם בני אדם חדשים,מהסיבה שאני חש לא בנוח לא רגוע ולא משוחרר,הבעייה החלה לפני מספר שנים הייתי בחור מאוד מיתחבר לסביבה ומאוד אוהב ומאוד שמח לפני שהבעייה החלה,עברתי בציעירותי מקרה שאני מגדיר כסוג של כפיית מין ללא כוח אך גם ללא שאני מודע לחומרה של המעשה או נגדיר זאת שאני בכלל לא הבנתי שלמעשה הזה יהיו השלכות,הבחור שגרר אותי למעשה הוא כיום הומו וכמובן שהוא הבין זאת בגיל מאוד צעיר בהיותינו בגיל10 (הוא היה חברי לכיתה ולשכונה) והוא אני ואחיו שהוא היה בגיל שפחות משלנו ביצענו כל מיני פעולות מיניות שעד היום אני זוכר אותם באופן טוב,לאחר מספר פעמים בודדות שביצענו את המפגשים הסודיים הללו היפסקנו ושמרנו על כך בסוד ללא שבכלל קבענו שזהו סוד פשוט ידענו שזהו סוד כך לפחות למיטב זיכרוני,לאחר מכן גדלתי וחוויתי לא מעט פעמים רגשות וחוויות מיניות עם בני הזוג הנשי,אך אף פעם לא הייתה לי זוגיות של ממש לאחר מספר שנים החלו כל הזיכרונות לעלות ולהשפיע על חיי,החל התהליך שאני קורא לו כיום בהבנתי המועטה המרדף אחר גילוי זהותי המינית האמיתית וזה השפיע ממש על חיי האישיים,הביטחון החל להתערער היו תקופות שממש הייתי סגור עם עצמי בזמן שאני יושב עם אנשים שרגילים שאני שמח פעיל דברן פתאום הפכתי לשתקן ולנבוך כמעט מכל דבר קטן,במצבים עם בחורות הייתי ניכנס לחרדות,הנשימה שלי הייתה כבדה,לפעמים הייתי שם לב לכל נשימה שלי והייתי ממש מנסה לעשות אותה שקטה וזה הדבר שהיה מעסיק את מוחי ואת תשומת ליבי גם כיום ישנם תסמינים לזה אך הרבה פחות,זה היה גורם לי להרגיש לא נוח ולא הייתי מצליח להגיע לחשק מיני וזה כמובן עירער את ביטחוני עוד יותר או נניח אירועים שבהם אני אמור לשמוח(ימי הולדת של חברים או לפעמים גם שלי או כל סוג של מסיבות אחרות)הייתי מגיע רק מתוך התחייבות לאדם שלא יפגע ממני אך היה קשה לי מאוד לשמוח באמת,הרגש של האהבה לאנשים הקרובים אליי אטאט כאילו שנעלם,הפכתי לאדם שבכלל לא טוב לי לחיות בצורה הזו,

אני יאמר שהייתי מיתגבר על חלק מהבעיות שנבעו במשך חיי אך תמיד הייתה בעייה אחרת שגורמת לחיי ולהרגשתי לא להיות משוחררת,היו רגעים שהייתי מחפש להאשים למה זה קרה לי ובגלל מי,לפעמים הייתי מאשים את הוריי על כך שלא דיברו איתי על הנושאים הללו,לפעמים כעסתי על אלוהים שהביא אתי למצב הזה שאני מרגיש שאני אדם שלא מגיע לו את זה,כל מיני רגשי אשמה כלפי אחרים,גם אבי לא תרם בכלל לשיפור הרגשות אלא רק הזיק תמיד היה קשה כלפיי עם זה באלימות מילולית ואין פיזית,היו תקופות שבכלל לא היינו מדברים ורבים באופן אכזר וקשה ובאיזה שהוא שלב גם אני נהייתי אדם אלים בבית כלפי אחיי אימי או אבי,תוקפני עם התקפי זעם נוראיים שכיום אפשר לומר שהם בכלל כבר לא קיימים כי זה אחד מבין מספר בעיות שהצלחתי להתגבר ולפתור אותם בעצמי,אני גם יגלה שבאיזה שהוא שלב התחלתי לעשן סמים ואני מבין שזה היה מתוך בריחה מהתמודדות עם הרגשות והמצבים והזכרונות הקשים והלא טובים שזה כמובן עם הזמן הפך למיטרד שלא מועיל אלא בדיוק ההפך עשה רק יותר גרוע כיום,כאמור עברתי מספר שלבים ודימויים עצמיים בחיי עד היום,הייתי ילד שמח,טוב וחברמן הפחתי לנער עדיין מיתחבר פתוח משוחרר כראויי לאני האמיתי שלי, אך עם סוד,שעדיין היה לו טוב כי הסוד לא הפריע לו בשלב הזה ואז הפכתי לבחור קשה בדעותיו ושלטן ועצבני עם התקפי זעם נוראיים,וכיום אני אדם מאוד שקט,מאוד מופנם,עם ביטחון ברמה לא גבוהה,ובעיות של חרדות ומתחים,בחיי אף לא אחד מכיר את המקרה שעברתי ולאף לא אחד פתחתי את ליבי בנושא של הרגשות הקשים שעברתי וההתמודדות הקשה שהייתה לי ואפשר להגיד שעד היום קיימת,כמובן שהיו מקרים שבהם שעיתי במצב ממש לא טוב ואין לי ספק שקרוביי ומכריי שמו לב לזאת אך אני באופיי בחור חזק,שלא מוכן להראות חלש,עם אגו ממש ברמות גבוהות כיום אני הרבה יותר מתון לגבי האגו והרבה יותר מבין שמה שחשוב זה להרגיש טוב ולא רק להראות טוב או להתאמץ להראות טוב כלפי חוץ,לכן כיום אני מבין שאני מסוגל לטפל בזה גם לפני זמן הייתי מודע שישנם טיפולים ומטפלים שיכולים להועיל לי אך לא היה לי האומץ להודות בחולשתי ולהתמודד עימה,התיאור שהצגתי כאן זהו תיאור תמציתי לבעייה שלי,אני מקווה שבעזרתהתיאור הנל תצליחו להדריך אותי ולומר לי איזה סוג של טיפול ומטפל יהיה הנכון ביותר לבחור עבורי עלמנת להחל תהליך שיקומי לנפש שלי,תודה.

שלום לך. ההודעה המפורטת שלך אומרת שיש לך הרבה מה לשתף ולספר, ושעוברים עליך חוויות מאד חזקות. אני מבין מדבריך ומתוך דבריך שעברת טלטלה רגשית שעד היום מהדהדת בך ומשפיעה עליך. וכל פעם סוחפת אותך למקום אחר. נראה שאתה עובר די לבד את הכל, משימה בלתי אפשרית, הייתי אומר. מה דעתך?
העיצה הטובה ביותר שיש לי לתת לך שתיעזר בשיחות עם איש מקצוע. יעזור לך לעשות סדר. להרגיע. להתמקד. לצאת מהבידוד ומהבדידות. את ביציאה מהשפעות של גיל ההתבגרות עם כל השינויים הדרמטיים שמתרחשים בגילים אלה. בונים בשלב זה את הזהות הנפשית והמינית. צריך פשוט מלווה, כמו שהיית לוקח מדריך טיולים כדי לעבור ביער סבוך.
מה דעתך?

תודה על התשובה מנשה.
בהתיחסות לדבריך הייתי אומר שלגבי מדריך טיולים עלמנת לחצות יער סבוך הייתי יכול לוותר ואולי להסתדר בכוחות עצמי,אך לגבי המצב שבו אני נימצא אני הבנתי שרצוי להעזר במדריך ,ממש לא קל להתגבר על המצב לבד,למרות שאני מטיבעי בנאדם מאוד אופתימי ומאמין,במקרה הזה השנים הועילו וחיי הישתפרו מבחינת הבעייה אבל עדיין הם לא משוחררים בצורה שהם אמורים להיות עלמנת לחיות חיים טובים.
אני אשמח להיתייעץ עם איש מקצוע ולהעזר בו,בי יש את הכוח והפוטנציאל להשתנות ולהשיג את החיים שאני רוצה,אין לי ספק בכך,אני זקוק לרופא-פסיכולוג שיודע שהוא יוכל לעזור לי במקרה שלי לסדר את הראש ולעזור לי להשתחרר ממועקה גדולה שאני סוחב איתי הרבה שנים,שגרמה לחוסר ביטחון ולעוד מספר דברים לא נוחים.
ד"ר מנשה כהן אתה מרגיש שאתה יכול לעזור לי אחרי שקראת את הבעייה שהצגתי בשאלתי?

שלום לך
נראה לי שאני אכן יכול לסייע לך.
להמשך תקשורת
כתוב לי דרך האתר שמופיע בכרטיס הביקור שלי
בברכה

נכנסתי למקום עבודה חדש שבו יש הפסקת צהריים בחדר אוכל. ביומיים הראשונים הזמינו אותי לאכול איתם, בשאר הימים זה הפך לסרוגין. בימים שלא מציעים לי לבוא איתם אני נמנעת מלגשת לחדר אוכל כדי לא להיות לבד ולמנוע מבוכה מעצמי.
מה עלי לעשות לדעתך, איך לנהוג בדרך הגיונית. לצערי זה קרה לי גם במקום עבודה קודם.
תודה לתשובתך

שלום לך
נראה שנוצר מתכון חברתי: מזמינים ואת מצטרפת; לא מזמינים - את לא באה. כאילו המפתח נמצא אצל אחרים. אולי הזמינו אותך פעם-פעמיים וככה פתחו לך שער..השאר תלוי בך, ובקשר שאת מפתחת עם אחרים. דרושה מעט יוזמה. אפשר לגשת, לקחת אוכל ולהצטרף, או להצטרך תוך כדי שאלה: אפשר? כאילו פיתחת תלות ב"הזמנות"..
מה דעתך לנסות?
תוכלי לחזור לכאן ולשתף..ואולי נמשיך את הדיאלוג

שלום רב,
ידוע לי שפה זה לא פורום פסיכיאטריה אבל אני רוצה בבקשה את חוות דעתכם: האם כדורים פסיכיאטריים יעילים נגד חרדה חברתית? לא דיכאון, חרדה חברתית. האם כדורים יעילים לטיפול בבעיה זו או שלא כל כך?
תודה רבה

שלום רמי
לשאלתך - נראה לי שההיבט התרופתי הוא לעיתים, או לרוב, רק חלק מהעניין. נכון ש"חרדה חברתית" היא לעיתים כמן מלווה לאנשים שיש להם רגישות כזאת. אבל, יש לה לרוב גם שורשים פסיכולוגיים, שצריך לטפל בהם. כמו כן, אפשר בטיפול לפתח מיומנויות בין אישיות שיכולות לתת הרגשת שליטה ובטחון.
לכן, נראה שבצד הטיפול התרופתי כדאי לנסות ייעוץ פסיכולוגי. אולי להשתתף בטיפול קבוצתי, או בפסיכודרמה - דרכי טיפול בהן אתה יכול לחוות את המגע עם אחרים ו"להתאמן" בלהיות בחברה

נסה

שלום רב, מעניין אותי ללמוד תחום זה. איזו ההכשרה עלי לעבור והאם יש תנאי קבלה מוקדמים? תודה רבה. ענבל

למיטב ידיעתי אין מסלול לימודים אחד. הכל לפי משאלת הלומד להעמיק ולהרחיב. האפשרויות מגוונות. ניתן ללמוד במכללות שונות הנותנות מסלולי לימוד לא מאד ארוכים תחת השם הזה, ניתן ללמוד טיפול הוליסטי כנדבק על ללימודי טיפול באמנות, עבודה סוציאלית או פסיכולוגיה.
בהצלחה!

שלום,
רציתי לשאול לגבי מאבקי אגו (גם שלי עם עצמי), איך מתמודדים, מהי הדרך הנכונה לתגובה - ובכלל אשמח לשמוע ממכם תובנות בנושא.
תודה,

שלום לך
אתה כנראה מתכוון למאבקי כוח? אתה שואל איך מתמודדים - איך משתחררים מזה? בזוגיות?

הנה כמה מחשבות

כשיש מאבקי כוח - מנצחים או מפסידים. הנאבקים מנסים כנראה לא להרגיש פריארים או חלשים;
כנראה שזה נורא להרגיש חלשים, אולי מושפלים, לוזרים, כאלה שלא יאהבו אותם, לא יעריכו אותם;

אולי לא רוצים להגיש "צריכים", תלויים, או needy . מעדיפים להיות בצד השני - כאלה שצריכים אותם;

יש שלב בהתפתחות שהאדם [ילד, ילדה] לומדים לרצות ולעמוד על שלהם, לומדים כללי משחק בתחרות. חשוב ללמוד לשרוד לפי הכלל של הילל "אם אין אני לי - מי לי?" אבל יש עוד ערכים כמו למען מה, למען מי, לאיזו מטרה ההישרדות..והילל אכן אומר בהמשך המשפט הנ"ל "ואני כשלעצמי - מה אני?"

יכול להיות שמתמכרים לזה. מתאהבים בריגוש ובתדמית העצמית של "אני חזק", " אני winner "

אבל כשמדובר בקשר, חברות, אינטימיות וקרבה לאנשים [לא רק זוגיות] זה לא מביא הרבה תועלת;
אלא אם כן אדם אוסף סביבו מעריצים ומסתפק בזה..

מה שאתה מכנה "אגו" - הוא ישות דמיונית שתמיד רעבה. צריכה אספקה חדשות לבקרים, כמו בהתמכרות לסם. כמו בסם, פוגשים ריקנות אחרי האופוריה

מנגד - ישנה האפשרות להתחברות ולשיתוף פעולה עם אחרים. לעומת מצב התחרות התמידי בו נמצא "האגו". זה יותר מסובך ומורכב מתחרות, אבל זוהי האמנות של החיים עם אחרים. מה זה שיתוף פעולה? זה לא כניעה וכאלה..זהו עולם ומלואו..זהו מעין שער לחיים מעבר לאגו שפעם המציאו אותו...

מקווה שיש בדברים חומר לתובנות
מוזמן להגיב ולהתייחס
.

ברצוני להוסיף לתגובתו המפורטת של מר מנשה כהן שהאגו לכשעצמו קיים על מנת לשמור עלינו.. אך כמו בכל דבר, ברגע שנוהגים בהקצנה, המטרה האמיתית מפנה מקומה לתופעות שבסופו של דבר מזיקים לנו.
אין צורך במאבקי אגו, אלא בשמירה על העצמי שלנו מבלי לפגוע בזולתינו. במידה ונדע לשמור על איזון, נצא מורווחים.

אני בת 35 וסובלת מההפרעה הבי פולארית
שזה תנודות רציניות במצבי הרוח עד כדי אשפוזים פסיכיאטרים.

לאחרונה פסיכולוגית הציעה לי עבודה מוגנת

ואני חטפתי חררה בעור

אני עם תואר שני, מוכשרת בטירוף.

האם עזרה מקצועית יכולה לעזור לי ולהשתלב רגיל בשוק העבודה

מחכה לתגובות

שלום סיגי
לשאלתך - מניסיוני כמטפל, יש מקום להוסיף לטיפול התרופתי שיחות כליווי ו"השלמה" לאותם מקומות בהם יכולה לחוות קושי ביחסים עם הסביבה. לטווח ארוך יכולה להגיע לתיקון ואיזון היכן שנחוץ, וכך להתקדם יותר, בהדרגה, בהתאם לכשרונות שלך..

כדאי בהחלט

מחזקת כל מילה שנכתבה בידי מנשה כהן.
הצעתי היא ללכת לטיפול בהקדם.

שלום

אני בחורה בת 23 היום אני בקשר עים בחור בן 28
נקשרתי אילו והתאהבנו הוא עכשיו מציע לי נישואין הבחור מסודר באישיות מאוד טוב ומתאים לראש שלי
אבל יש לי בעיה מאוד מפריעה לי שהוא נמוך ממני כ 5 סנ"מ
אולי נראה לכם מוזר שאני מדברת על זה אבל באמת זה מעקב אותי לקדם את הקשר
אני לא אמרתי לו על הדבר הזה

אני נראת באמת גבוהה 1.74 והוא כמעט 169

רוצה עיזרה
האם התחושה הזו תחלש ותעלם כשנהיה זוג במערכת נישאוין או שזה ישאר איתי כל חיי
אני חושבת על פרידה בגלל הנושא הזה

יש לציין שהביעה הזו אצלי מלפני שאני היכרתי אותי
אני נמשכת לגבוההים תמיד

בבקשה עיזרה בנושא

שלום נאנא

מה המשמעות בשבילך של הבדלי הגובה שציינת? מה מפריע לך? למה זה מפריע לך?
נסי לכתוב תגובותייך לשאלות

שלום

זה מפריע לי כי החלום שלי להיות עים בחור גבוהה יותר ממני
אני פשוט נמשכת לבחורים גבוהים
החבר שלי מושך אותי באשיות שלו אבל כשאני מסתכלת אילו שהוא כמראה אני בכלל לא נמשכת
אני נמשכת אילו רק בטל וכשנפגשים יהיה לי קשה

לא יודעת למה זה קורה לי
אבל אני פוחדת שזה ישאר איתי עד לאחר נישואין

שלום נאנא
את כותבת שהחלום שלך הוא להיות עם בחור גבוה ממך ולשם המשיכה שלך
האם לחבר לא מפריע שאת גבוהה ממנו, או שהוא נמוך ממך? האם הוא עצמו נמשך אליך בדיוק בגלל הגובה שלך? האם כבר נתקלת בבעיה שאת מעלה כאן? האם היו לך חברויות עד כה? אולי את צריכה עוד זמן לפני שתקבלי החלטות לטווח ארוך?

לא יודע אם את רוצה להתאמץ לחשוב ולענות על השאלות. בכל מקרה לא נראה שגובה הוא הדבר היחיד או העיקרי שלפיו יוצרים קשר ואינטימיות. לא דברת על נושא אחר שחשוב לך

מה את חושבת?

בילדות הדחקתי הרבה מאוד אירועים טראומטים (ממושכים) שעברתי אבל ההדחקה ממש לא עוזרת לי היום כבוגרת אני סובלת מדיכאונות וחרדות כבר שנים

השאלה שלי היא...

האם שמעבירים את כל הדברים המודחקים והכואבים מהתת מודע למודע הבעיה ניפתרת ? או שצריכים לדבר עליהם ומה בעצם השלב הבא אחרי שהם כבר במודע

הצלחתי לעלות על כולם או לפחות על רובם ואני כבר לא צריכה לבזבז את האנרגיות המיותרות על מנת לשמור עליהם שם אבל עדיין קיימים בי הפחדים

יש ממש תקופות שלמות שלא זכרתי בהם כלום אבל אחרי כמה אירועים שהתחלתי להיזכר כולם התחילו לרוץ לי בראש והתחלתי להיזכר בכל הפרטים

אבל אני לא מרגישה את מה שהרגשתי אז (כאב, חוסר אונים,עצב) ועוד שאלה האם הדחקה מוגזמת גורמת לחסימה רגשית?

תודה רבה רבה וסליחה שזה היה קצת ארוך אני מקווה שזה בסדר

אנו מדחיקים אירועים או חוויות שקשה לנו להתמודד איתם.
כשאנחנו ילדים, מבטנו הוא של ילד, ללא יכולת הבנה של בוגר. טראומות שקורות בילדות, נותרות בקרבנו באותה מידת השפעה רגשית שהייתה כשהן קרו בעולמנו הילדי.
בלהעלות את אותם דברים מודחקים וכואבים מהלא מודע אל המודע, אנו עושים רק את הצעד הראשון לכיוון של לימוד התמודדות בבעיות אלו.
היום, בגילך העכשווי, הינך רואה את אותם אירועים בעין של בוגר, ויש ביכולתך להתמודד בהם בזווית ראיה שונה מזו שהייתה לך כשחווית זאת בפועל.
הטיפול הנפשי איננו מסתפק בהעלאת האירועים למודע. הוא מביא לעיבוד האירועים על התחושות והרגשות שנגרמו בעטיו, לאחר העלאתם.
בשלב נוסף, מטרת הטיפול היא לתת כלים על מנת ללמוד לנהל התמודדות עכשווית עם כל המעיק עלינו בעברנו. שלב זה הוא השלב המכריע, וקשה לאדם לטפל בעצמו, תהיה מידת מודעותו העצמית גבוהה כשתהיה, כי יש כאן צורך ביד מכוונת, מרככת, או לחילופין דורשנית קמעא, שלא לתת למטופל לשוב להדחקות שהוא כה רגיל אליהם.
נראה לי שאת בדרך הנכונה, אבל אל תעצרי כעת, המשיכי לטיפול, כי מה שכתבת בשאלתך האחרונה, היא הסיבה שגורמת לך שלא לחוש את אותן תחושות של עברך – חסימה רגשית. והיא כנראה מופעלת אצלך גם כלפיי אירועי ההווה.
מקווה שעזרתי במעט
בהצלחה

שלום נועה
אפשר להבין מדבריך שב'"הדחקות" את מתכוונת שהתעלמת מדברים שהייתה להם השפעה רגשית עליך, במקום להתעמת/לדבר/להשתחרר מהם. מצב זה מעביר את הדברים לתת מודע ושם הם מקבלים כוח לנהל אותך וליצור חסימות ועכבות רגשיות וגם דכאונות.

נראה שהתחלת להשתחרר ולהתמודד. אולי תמשיכי בעצמך..להאמין ביכולת שלך

אם את חשה שנפתחת והתחלת לשים את הדברים המודחקים מול עינייך אולי עכשיו את זקוקה לעזרה וליווי בלהתמודד באופן מעשי ופעיל עם הדברים שנהגת להימנע מהם. עשית כבר חלק מהדרך. מה דעתך?

שלום, אני מחפשת טיפול פסיכולוגי כלשהו בנוגע לבעיותל בזוגיות, שלמות עצמית, חרדות ועוד, איך אדע אם דוקא מטפל הוליסטי מתאים לי, מהם היתרונות ?

נשמע כי את נמצאת בחיפוש של מענה המתפרס על כל תחומי החיים ולפיכך רצוי שגם הטיפול שלך יתייחס למכלול התחומים ובחוטים המקשרים ביניהם. טיפול הוליסטי משלב בין הניסיון להבין מה עובר עליך בכל תחומי החיים לבין עבודת גופ-נפש המסייעת בהשגת רוגע, איזון והסתכלות נינוחה יותר בקשיים בהם את נמצאת. הרגיעה הנוצרת מאפשרת התנהלות אחרת עם הקשיים, הסתכלות בהיבטים נוספים המצויים מאחורי הדברים, והתנהלות מאוזנת יותר אתם.

טיפול פסיכולוגי מטפל בבעיות הרגשיות והנפשיות של האדם.
המילה – הוליסטי, מתארת את ההשקפה הרואה באדם משהו כולי, כלומר, גופו נפשו ורוחו מהווים יחידה אחת בלתי נפרדת וכל מה שקורה לאחד החלקים, בהכרח יש לו השפעה או שהינו מושפע משאר החלקים באדם.
כשאת שואלת מה עדיף עבורך, את בעצם שואלת שאלה פילוסופית.
לי נראה, שכפי שרשמה לך ד"ר נורית מרכוס, הבאת מכלול רב של בעיות, ואי לכך את מחפשת התייחסות טיפולית שתענה על המכלול הזה.
בפועל, פסיכולוגיה הוליסטית יכולה להשתמש בשיטות הקונבנציונאליות, במידה וזה מה שמתאים לאותו מטופל ספציפי, ו/או להוסיף מגוון שיטות שדרכן ניתן לעורר ביתר קלות והייתי מוסיפה, עניין, במטופל.
הצעה נוספת שלי: תנסי להתרכז בבעייה שלוחצת ביותר עליך כעת ופעלי על פיה בחיפוש מטפל מתאים.
בהצלחה.

בת 48 חליתי בסרטן השד עברתי טיפולים -כמו,ניתוח והקרנות-כמו גדולה.הבעיה שלי אלו-הילדים שלי.הבן הקטן בן 10 היום למשל-לבשתי את הסוודר שלו וכשהוא ראה זאת ממש כעס ודיבר מאוד לא יפה.מאוד נעלבתי והתחלתי לבכות,אני לא מדברת איתו כבר כמה שעות.ממש קשה לי.היחס והזילזול של הילדים כלפי קשים לי יותר מהסרטן-ממש ממש כך .איך לצאת מזה???ילדיי בני 10,12(לא בנים שמחבקים ומנשקים-אני מנסה כמה שיותר להראות אהבה).אנה עיזרו לי.מיואשת.
תודה רבה

שלום עדי
אני חש את הכאב שלך לגבי הקשר עם הילדים, ואת התסכול מכך [שנראה לך] שאינם מחזירים אהבה. מעבר לזה - אני שואל את עצמי ואותך הרבה שאלות: האם אלו הם היחסים עם הבנים לא רק עכשיו בזמן המחלה? אולי הם צריכים אותך חזקה והם כועסים ומאוכזבים שאת לא ככה, עכשיו?שהשלמות שהם צריכים בחייהם נפגעה. ואולי הם פוחדים ונסערים בפנים לגבי מה שקורה לך ולהם? ומה יהיה בהמשך?..

שאלתי אלייך האם מישהו מדבר בכלל? הם מדברים על רגשותיהם? את מדברת על מצבך ורגשותיך? יש מי שיכול להיות בתפקיד התומך במצב הנוכחי?

כשאין דיבור אז יש רק תגובות שקשה להבין את המשמעות שלהם. למשל, מה הביא אותך ללבוש את הסוודר של הילד בלי לדבר איתו על כך? אולי את צריכה ממנו משהו [למשל, חום] ואת מבטאת זאת באופן עקיף... הכעס שלו מבטא אולי את מה שציינתי קודם - שאת חלשה ו"צריכה"..ואולי גם את החרדות שלו לגבי מה שיקרה לך ולהם.

אני מציע שתנסי לחשוב על השאלות ולחזור לכאן כדי שנוכל אני או חברי לקיים עימך דיאלוג כלשהו

מנשה

שלום אני בן 37 ואני נמצע כבר הרבה זמן בלחץ מעבודה[אני עובד במשמרות] והחיים
קורה מדי כמה חודשים שאני מרגיש לפעמים שאני מתנתק מהסביבה -דפרסונליזציה[זה מה שאני חושב שיש לי] לפעמים גם קצת דיכאון

הדבר הראשון שאני מרגיש שיש לי כאבי צוואר

זה קורה בדרך כלל שיש לי תקופות של לחץ וחרדה ושאני מרגיש שהחיים שלי קשים
אני נשוי
אני פשוט מרגיש שהדברים הללו משטלתים על החיים שלי,אני כבר לא יודע מה לעשות
תוכל לומר לי בבקשה איך אוכל להתמודד אם ה דפרסונליזציה[ ואם יש טיפול לזה,אני פשוט נמעס לי מזה] האם אני צריך פסיכולוג או פסיכיאטר או ניורולוג

תודה

לופו

שלום זאב
אתה מתאר תהליך של חיים ותפקוד בתנאי לחץ מתמשך, עם התופעות [הסימפטומים] בגוף [כאבים בצואר] ובנפש [ ניתוקים, או "דיפרסונליזציה" כדבריך].. אפשר לטפל בזה בדרכים שונות: טכניקות הרפיה, טיפול ממוקד-גוף, או טיפול נפשי וגם טיפול באמנות.

מציע שתפנה ותתחיל. אפשר לעזור. אם זקוק להכוונה נוספת - אתה מוזמן להתקשר ולהשאיר הודעה.

חשוב לטפל במתחים מצטברים.
"החדשות הרעות" הן שמתח שמתחיל מהנפש ו"מתיישב" בגוף מעבר להיותו לא נעים - גם יכול ליצור נזק בטווח הארוך.
"החדשות הטובות" הן אין תמריץ טוב מסבל כדי להתחיל לעשות שינוי, בכיוון של פיתוח היכולת להרפות וגם בכיוון התחלת תהליך של התבוננות על עצמינו, הצרכים והמשאלות העמוקים שלנו, המימוש העצמי.

שלום, יש לי אחיינית בת 5 שתחיה. ילדה רגילה וחכמה מאוד מאוד. אשר לעיתים נתקפת להתקפי זעם אומרת שהיא שונאת את עצמה והיא רוצה למות וכדומ'.
ממה זה נובע ומה עושים?
יש לציין שזו ילדה שיש לה בעיית התמודדות עם מצבי לחץ ושהיה לה קשה מאוד מאוד עם לידת אחיה הקטן.
דחוף...

הדאגה שלך נוגעת ללב.
ילדה בת חמש איננה מבינה מה זה מוות, אבל היא מבינה היטב מהו כעס. ולפי מה שאת כותבת, יש לה כנראה סיבות משמעותיות לכעס הזה שלה.
ילד שנולד לו אח/ות, מרגיש כאילו כל עולמו הקודם והמוכר נשמט ממנו. הוא חש כאילו כל האהבה שהייתה אליו קודם, במקרה הטוב מתחלקת עם תינוק חדש שבא למשפחה, במקרה הפחות טוב, כאילו שכחו ממנו לחלוטין.
הורים רבים אינם מבינים כמה עמוק המשבר של ילדם בהביאם תינוק חדש למשפחה.
במקום שאכנס לניתוח משמעותי של מה הסיבות להתנהגותה זו של אחייניתך, אמליץ מה יש והייתי אומרת, חייב להיעשות, על מנת לעזור לה.
ישנם מספר רב של ספרים שעוסקים בהורות, בהתנהגות עם הילד בכל שלב ושלב של התפתחותו, ויש בהם כר נרחב המתמקד במה שקורה כשילד בכור (ובעצם כל ילד) אמור לקבל מצב של אח/ות חדשים שלא ברור לו מבחינת עולמו הילדותי כברור מאליו, ובהחלט לא תמיד משמח עבורו כפי שאת הוריו.
הדבר הראשון, עוד לפני קריאה בספרים אלו הוא להרבות ולתת לה תשומת לב, לומר לה שאוהבים אותה, לומר לה שמבינים את הכעסים שלה, בעיקר להדגיש את זה שהיא גדולה, חכמה, הילדה הראשונה להורים, ושתמיד תישאר כזאת.
דבר נוסף, לשתף אותה כמה שיותר בטיפול באחיה, תוך מתן דגש לכך שהוא קטן וזקוק לטיפולה – הגדולה והמבינה יותר ממנו, בכל.
ההורים חייבים להפנים שהיא למרות הכל רק בת חמש, למרות שבשל הולדת האח, היא לפתע נראית להם הרבה יותר גדולה ומבוגרת.
הם חייבים להקדיש לה זמן שיהיה שלהם איתה בלבד (פעם אבא, פעם אמא), כדי שתוכל לחוש שהם קיימים שם עבורה בדיוק כפי שהיה לפני שאחיה נולד.
אלו מעט מהדברים שחייבים להיעשות בצורה מהירה, ומתוך הבנה שהילדה נמצאת במצוקה עמוקה, ושביכולתם לעזור לה להתמודד ביתר קלות עם המצב במידה וינסו לראות את הדברים מבעד לעיניה של ילדה בת חמש.
אני מקווה שעזרתי לך, ואשמח לשמוע ממך בהמשך אם דברים השתנו.
גם בידייך יש לעשות המון עבורה בכך שתבלי איתה ותראי לה כמה היא חשובה לך.

אני רוצה לחדד עוד היבט אחד לתשובה המפורטת והמקיפה של ד"ר שחר : אני מניחה שהילדה ציפתה מעצמה לשמוח עם התינוק ולקבל אותו באהבה. יתכן שמאד ציפתה לאח שיהיה לה כחבר. ואז, כשנולד, והוא רחוק כרגע מלהיות חבר לעשייה משותפת, וכולם עסוקים בו (לאחר שעד עתה הכל נסב סביבה) - התעוררו בה רגשות קשים כמו קנאה, כעס ורצון לפגוע ביצור הזה שהגיע והוא מפר את האיזון בחייה. בהיותה ילדה ערכית היא נבהלת מהרגשות השליליים המתעוררים בה ורוצה למות.

אני מציעה לשחק אתה משחקי תפקידים שיש בהם תינוק קטן וילדה שמקנאה וכועסת, כדי שתוכל לתת ביטוי לגיטימי לכעסים, לקנאה, למחשבות שלה שבהן היא רוצה לפגוע בו. המשחקים גם יעבירו לה את המסר שרגשות שליליים הם טבעיים ומותרים. תוך משחק והעברת מסר חשוב לומר שמותר להרגיש/לחשוב/לרצות כל דבר, אבל כמובן אסור לפגוע בתינוק. כלומר, טבעי להרגיש .... אבל אסור לעשות.

שלום,
מרגישה שאני מסתובבת סביב עצמי, תקועה, לא מתקדמת.
לא מגיעה להחלטות בתחום הזוגיות, הבאת ילד. בכלל בתחומים רבים קשה לי להגיע להחלטות ונוהגת למשוך את ההחלטה כמה שאפשר. אני בת 40 חיה עם בן זוג (גרוש +ילדים). לא יכולה להגיע להחלטה האם אני רוצה להביא ילדים, ומרגישה כבר את לחץ הזמן, ומה באמת אני רוצה?!
בדר"כ פשוט מדחיקה את המחשבות ולעיתים יש תקופות של חשיבה והתעמקות בנושא, אך מבלי להצליח להגיע למסקנה, להחלטה ולפעולה. כך גם החלטתי שעלי לגשת לטיפול, אך לא מצליחה למצוא בי את הכח לחפש, להתקשר ולהגיע לטיפול. כמו-כן, חוששת שבטיפול אצטרך להתמודד עם רגשות שיעלו, ודברים שיערערו את עולמי ה"מסודר".
אשמח לשמוע תגובות.
תודה

שלום דנה. אני מתרשם שיש לך יכולת התבוננות עצמית מיוחדת. אני שואל את עצמי ואותך: האם יכולת זו באה לביטוי גם ביחסים עם אחרים, במיוחד בן הזוג. האם את חולקת משהו מהדברים שתארת עם בן הזוג?

הרבה פעמים כשמדברים על עצמנו ויש הקשבה אוהדת - אנו מרגישים טוב ונפתחים לעצמנו ולאחרים. מקבלים פרופורציות, ומגלים שראינו צל הרים - כהרים. וזאת לפני ש"פתרנו" את הבעיה. בתוך עצמנו אולי רואים הרבה, אבל אנו מגזימים לכל הכיוונים. צריכים את הזולת כמראה.

מטפל יכול למלא את התפקיד של הקשבה אוהדת עם הבנה וידע על תהליכים נפשיים והתפתחותיים.

הסדר שאת מדברת עליו יכול להפוך גם להסגר.
אומרים שהקבוע היחידי בחיינו הוא השינוי. או משתתפים בזה וממכוונים את השינוי, או שהוא "קורה" לנו.
עשי צעד. אולי זה הרבה.

צעידה במקום מהווה התפסות בקיים, והרבה פעמים אנו בוחרים להישאר במקום שאיננו מרוצים ממנו, ולא להעז לנסות לשנות. השינוי לכשעצמו מפחיד אותנו יותר מאי שביעות הרצון עצמה.
נראה לי שהגעת למקום שבו את חייבת להחליט לנסות לעזור לעצמך לצאת מהסבך של אי העשייה.
הצעתי, חפשי צורת טיפול שמשלבת יצירתיות ושתעורר בך עניין מעבר למטרתך הראשונית להגיע לאפשרות חשיבה פנימית והבנה מה באמת נכון עבורך כעת.
עצם אמירתך שאת חוששת ממה שקיים בך בפנים מלמד על כמה את מעדיפה לשמור על הקיים הברור, ולהתעלם מהאמת הפנימית שלך.

תודה לשניכם על התגובות.

יש הרבה מן האמת בדיברכם, אך מהיכן שואבים את הכוח להתחיל לטפל ? הרי בחיי היומיום קל יותר להדחיק, ולהמשיך הלאה, העבודה הופכת למרכז ואז אין כוח לשאר הדברים והם הופכים לפחות רלוונטיים. ורק בחגים, בחופשות, כשיש זמן לבד וכשיש זמן למחשבה, רק אז האמת קצת זוחלת פנימה ומזעזעת אותך ואז שוב חוזרים לשיגרה....!
אין בי את הכוח והאומץ לעשות את הצעד הראשון, מחכה...מחכה...אני יודעת שפשוט חבל על הזמן שלי, רואה כיצד השנים חולפות ואני נשארת פחות או יותר באותו מצב לא ברור. חיה חיים זמניים, מבחינתי בן-הזוג הוא זמני (כבר 5 שנים), המגורים איתו זמניים, כמה שפחות להתחייב...להביא ילד זו מחויבות, משהו שהוא לכל החיים וזה מפחיד.
בכל מקרה, רציתי לדעת מה דעתכם על טיפול בביוסינטזה (פסיכותרפיה גופנית) ?
האם יעיל, האם יכול להחליף טיפול פסיכולוגי ?
המון תודה

אני מבינה מתגובתך שיש בך חשש מסויים מעצם הטיפול הפסיכולוגי עצמו.
במקרה כזה אומר שכל טיפול, ולא משנה השיטה, במידה ואת מצליחה להתחבר אליו, עדיף מלשבת על הגדר.
אל תוותרי לעצמך.
בהצלחה.

שלום דנה. אני מרחיב בעקבות דברייך בנושא פסיכותרפיה גופנית. אינני מכיר מה נעשה בטיפול כזה, אבל יש בהחלט מקום להתחיל בטיפול דרך הגוף.

ההדחקות מעבירות את הקושי והקונפליקט אל הגוף ואז קשה לזוז כי נוצרת "הרדמה" של התחושות והיוזמה. הגוף "מאחסן" את הקשיים. לכן, אם הפסיכותרפיה הזו עושה עבודה דרך הגוף - יתכן שזהו צעד בכיוון הנכון.

בהצלחה

קשה מאד לחיות בחרדה מתמשכת ונראה לי ששווה לחפש כל דרך כדי להגיע לרגיעה. כפסיכולוגית אני רוצה למקד את תשומת הלב בהיבטים הנפשיים: ראשית, חרדה מבטאת קושי להרגע – יכולת שניתן לפתח בהדרכה מתאימה בתוך טיפול הוליסטי. שנית, סימפטום עקשן מנסה, לעתים קרובות, להסב את תשומת לבנו למשהו בחיינו שאינו נכון לנו, ושאיננו מודעים לו. יתכן ששווה יהיה לשקול טיפול פסיכולוגי הוליסטי המתמקד בשתי מטרות אלו: התנסות ברגיעה וגילוי הדרגתי של המסר שמאחורי החרדה.

מדוע צריך לעשות הרפיה לפני שמתרגלים משהו בדמיון מודרך? למה אי אפשר פשוט ישר להתחיל את הדימון המודרך?
תודה רבה

שלום חיים. אמנם שאלה טובה. אני מניח שאפשר, גם ללא הכנות לעבוד עם דמיון מודרך, לפחות אצל חלק מהאנשים. לרוב צריך הכנה בה אדם משנה את מצב התודעה שלו - מהמצב הרגיל, בו הוא ראקטיבי, למצב בו הוא יכול להתבונן וליצור דו-שיח עם עצמו ועם המטפל.

הרפייה היא דרך אחת בה תשומת הלב עוברת פנימה - לגוף, לרגשות, למחשבות שנעשים בהדרגה שקטים- וכך אדם נעשה פנוי למסע וליצירה.

לפעמים הדמיון-מודרך עצמו יכול ליצור את ההרפייה, כמו דמיין שאתה צופה בים ובו גלים גבוהים שהולכים ונרגעים, עד שהים נהיה שקט וצלול..ההרפייה נוצרת בתהליך הדרגתי בו הים נעשה רוגע, וכך גם נפשו של המתבונן.

מקווה שנותן לך מענה

ואותי מעניין אם שאלתך באה מתוך עניין מעשי, או שמא קשה לך להגיע להרפייה ואתה מחפש דרכים לעקוף אותה.
צדק בדבריו מר מנשה כהן, שהרפייה מהווה כעין טרקלין לדמיון המודרך עצמו. עצם המילה – מודרך, מלמדת על כך שחייבים במלוא תשומת הלב על מנת שלא לסטות מהכיוון שאלין מדריכים את הדמיון. ההרפייה משחררת את הגוף ממאמץ ומנווטת את כל האנרגיות למיינד עצמו.
מקווה שבאת על סיפוקך מהתשובות.