פורום התפתחות הילד, התפתחות ילדים

שלום,

ביתי בת שנתיים וחודשיים גמולה מזה כ-3 חודשים. נושא הגמילה הגיע בעיקר ממנה, היא הביעה התעניינות וביקשה לשבת באסלה ואנחנו זרמנו איתה. היא עושה פיפי וקקי באסלה ללא בעיה. הבעיה היא שההליכה לשירותים לא מגיעה מיוזמתה, אלא צריך לקחת אותה כל חצי שעה, גם בבית וגם בגן. כשהיא מפספסת בבית, היא בד"כ מודיעה לי שיש לה פיפי (אחרי שעשתה במכנסיים) הייתי רוצה למצוא דרך להעביר את האחריות אליה ושהיא תבין שהיא צריכה לבקש מיוזמתה. איך עושים זאת? אודה לעעזרתכם.

ליטל שלום,
את מאד ממהרת, ומצפה מהילדה דברים, שלדעתנו היא עדיין לא יכולה.
בגיל שנתיים וחדשיים, זה מאד מוקדם לגמילה, ומגיע לה כל הכבוד ! אבל אין לה עדיין את הבשלות להיות עקבית ו"לקחת אחריות". זו בהחלט צריכה להיות עדיין אחריות של המבוגר, ובאמת טוב לקחת את הילד כל שעה בערך לשרותים, ולעזור לו להתרוקן. זה מלמד אותו, ובעוד כמה חדשים, היא תעשה זאת לבד.
כל טוב!

הילדה בת שנתיים וחצי.
היא עדיין לא מדברת אך אומרת מילים ומקשקשת חצאי משפטים ובאופן כללי די מבינה.
הילדה מאוד מאוד מאד עקשנית ועומדת על שלה. אם משהו לא נראה לה היא בוכה ונשכבת על הרצפה.
דוגמאות לעקשנותה:
לא מאפשרת לנו להאכילה.
אם החליטה שרוצה לנעול סנדלים עכשיו בתקופת החורף אז אנו נכנעים ומוותרים.
בשיא הקור בחוץ לא רוצה לשים מעיל.
אם צריכה לקבל תרופה זה להילחם איתה.
לא רוצה ולא נותנת לצחצח לה שיניים.

אנו יודעים שזה גיל המרי וצריך להציב גבולות אך לא יודעם איך להתמודד.
אודה לתשובתכם.

גיל שלום,
גיל שנתיים וחצי-שלוש ידוע כ"גיל המרד" לפי כל תיאוריה, כיוון שבשלב התפתחותי זה הילד נאבק על עצמאותו. יש כמובן ילדים שמרדנות יחד עם צורך בעצמאות, היא תכונת אופי שלהם, והביטוי ההתנהגותי הוא בולט, וקשה להורים להתמודד מולו.
מקובל לנו להציע להורים, להחליט על מה הם "נלחמים" ולא מוותרים, ועל מה כן, כדי שהחיים לא יהפכו למלחמת עולם בבית.
למשל : צחצוח שיניים הוא חובה, ועל זה לא מוותרים, גם אם הילד צורח ובועט. יצרח ויבעט, עד שיבין שאין לו ברירה. בדרך כלל זה לוקח כשבועיים, בתנאי שאתם סמכותיים ועקביים.
מאידך - בגדים (סנדלים בחורף ומגפיים בקיץ) הם דברים שלא כדאי לריב עליהם, ובדרך כלל הילד לבד לומד מה "נכון" ומה לא.
בהצלחה!

שלום לכולם

אני אמא לילד בן שנתיים ו 10 חודשים יש לו איחור בהתפתחות השפה.לאחרונה עבר אבחון פסיכולוג ולפי דבריו שמבחינה קוגניטיבית הוא פחות מבני גילו בכמה חודשים לפחות 6 חודשים.וצד ההבנה אצלו יותר מפותח מצד ההבעה.

איחור בינו לבין בני גילו בשישה חודשים נחשב להפרש משמעותי?

איחור בדיבור גורם לאיחור בהבנה וחשיבה כלומר ילד שהוא מדבר מבין כמו ילד שאינו מדבר?

אני בתור אמא איך אני יכולה לעזור לו להתקדם יותר כדי להשלים את הפער הזה?

לציין שהוא מבין הוראות פשוטות ומורכבות,מזהה צורות וצבעים,משחיל חרוזים,אוהב מאוד סיפורים,משחק במשחקים כמו שצריך כל משחק לפי הדרישות שלו,מבין מילות יחס (למעלה,למטה,אחורה,קדימה,בתוך וכו')

עוד הערה חשובה לפעמים בזמן משחק בליגו למשל הוא בונה אבל מיד הוא הורס ומפרק את המשחק האם דבר זה נחשב טבעי?

דבר נוסף לפעמים שואלת אותו שאלות ואני בטוחה שהוא יודע את התשובה אבל הוא מיד עונה לי בתשובה הלא נכונה ואם חזרתי על השאלה עוד פעם הוא עונה בתשובה ההנכונה.מה הדבר הזה (הכוונה שלי שהוא עונה לפעמים במהירות ללא חשיבה).

תודה לכם

רחל שלום,
איחור של חצי שנה בגיל זה הוא בהחלט משמעותי, אבל, מצד שני, ילךדים בגיל זה גם יכולים להשתפר ולהפתיע אותנו, ובתוך שנה לסגור את הפער.
חשוב שתהייו במעקב של פסיכולוגית ו/או קלינאית תקשורת, ותקבלו הדרכה ממנה על מה ואיך לעבוד עם הילד כדי לקדם אותו.
בהצלחה!

איחור במטוריקה גסה 06.02.2012

רחל
-

בוקר טוב

יש לי בו שהוא כמעט בן 3 שנים לפי בדיקת נוירולוג אובחן שיש לו איחור בהתפתחות מוטוריקה גסה.

הוא עולה ויורד מדריגות אבל עם תמיכה,הולך ורץ מאוד יפה אבל אינו קופץ בכלל.

איך אפשר לעזור לו כדי להתגבר על בעיה זו אני מרגישה שצד הפחד גובר עליו מה ניתן לעשות?

היי רחל,
בנך אובחן על ידי נירולוג שקיים אחור בהתפתחות המוטוריקה הגסה לכן המלצתי היא לפנות לפיזיותרפיסטית התפתחותית.
בברכה מיכל.

שלום רב,
בתי בת שנה ו-8 חודשים , מתקדמת מאוד מבחינת התפתחות שפתית דיבור והבעת עצמה. היא בד"כ מאוד בטוחה בעצמה וחברותית חייכנית מצחיקה. ממעיטה לבכות למעט באמת הבעות עצמאות שהחלו כבר לפני כחודשיים אולי יותר "אני מספרת לבד" וכו'..
בשבוע וחצי האחרונים החלו להופיע אצלה ביטויי בהלה ופחד עם אמירה כמו "אוי נבהלתי" מלווה בבכי. היא יכולה להמשיך לשחק ופתאום להיזכר "אוי נבהלתי" ולהמשיך לבכות. ולא שהיה משהו קונקרטי שיכולנו לאמר שהפחיד. היא יותר צמודה אליי מרגיל ולקראת שינה העניין גובר ומלווה גם עם בכי.
דבר נוסף - בשבועיים האחרונים היא החלה לבכות מאוד ולהתנגד לאמבטיה. תמיד היתה רגישה למים על הראש והעיניים אבל עכשיו לא מוכנה לשבת באמבטיה היא נעמדת ובוכה "אמא אמא".. גם במשפחתון שהיא נמצאת בו הגננת אמרה לי שבבוקר היא אמרה לה "אוי נבהלתי" ואח"כ למשך שעה היתה מאוד צמודה אליה לא רצתה לעזוב אותה (וזה ממש לא רגיל לה). חוץ מזה בשאר הזמן היא עירנית חייכנית ומצחיקה ושובבה כתמיד.
אני מרגישה שהילדה פתאום מראה פחדים ואני לא יודעת האם זה קשור לשלב התפתחותי או לא וכן כיצד אני יכולה להקל עליה

תודה רבה
אמא של י'

אמא יקרה שלום,
יש כמה תקופות של פחדים בשנות החיים הראשונות : בגיל שנה + (חרדת זרים, נטישה), בגיל 3 (מפלצות, חושך, לילה), בגיל 5 (מוות). זה טבעי, ויפה שהיא יכולה לומר : "אני נבהלתי".
זה בסדר, וצריך לעזור לה להתגבר על זה, או בעזרת נשיקה, והבטחה שהיא מוגנת, או בעזרת עידוד להיות חזקה ו"גיבורה" ולהמשיך, ולהראות לה ששום דבר רע לא קרה.
למרות שהיא צעירה מאד, כדאי לנסות לדובב אותה, כדי לגלות מה באמת הבהיל אותה. אולי תוכל לומר לנו, ואז אפשר להסביר לה באופן יותר ספציפי. בדרך כלל זה רעש לא מוכר, או תחושה מסויימת שהשתנתה, כמו למשל המגע של המים במקלחת.
לא טוב להילחם בכך, בוודאי לא לכעוס. פשוט להרגיע ולהמשיך הלאה.
כל טוב!

שלום, האם יש חשיבות לסדר ההתפתחות או שלמשל ישיבה לפני התהפכות זה לא טוב/מזיק לטווח ארוך?

תודה

היי,
סדר ההתפתחות נובע מכך שדברים נבנים אחד על גבי השני. סדר זה הוא בתוך טווח ומגוון. אם יש סטיה לא הגיונית מהסדר כדאי לבדוק האם יש סיבה והאם כדאי לעזור לתינוק.
בברכה מיכל.

שלום רב,
אני אמא לפעוט מקסים בין שנה ושבעה חודשים בעל עיכוב קל בהתפתחות המוטורית, התהפך והתיישב בגיל מאוחר יחסית אבל השלים הכל בעזרת טיפול פיזיורטפי וכעת הוא נעמד ומשייט בין רהיטים אך לא הולך עצמאית. מעכשיו אנחנו צריכים לשים לו נעלים במטרה לעודד אותו ללכת. יש לו טונוס שרירים מעט מוגבר, הוא לא מדבר אך מתקשר ומסביר את הרצונות שלו בצורה מדהימה.
עד עכשיו הוא היה בבית עם אמא אחר כך עם אבא ואז עם הדודה כעת אנחנו שוקלים לשלוח אותו לגן אבל כל הילדים בגילו כבר הולכים. הדילמה שלנו היא האם לשלוח אותו לגן שכולם הולכים ומה זה יעשה להתפתחות שלו? האם זה יתסכל אותו שהוא יגיע אחרון לכל מקום ושכולם יעשו פעילות בעמידה הוא ישב ויהיה שונה? או שזה יעודד אותו ללכת ולהתאמץ יותר?
עם איזה איש מקצוע מומלץ להתייעץ?
תודה רבה
taltalem

שלום,
התייעצי עם פיזיותרפיסטית. אולי היא תדע לומר לך מתי צפוי שהילד ילך, ואולי כדאי לך באמת להמתין עד שילך, ורק אז להכניס אותו לגן.
אולי את יכולה גם לשקול משפחתון, עם מעט ילדים, ואז באמת ההבדל בינו לבין ילדים אחרים לא יהיה בולט.
כל טוב! בהצלחה!

שלום,

בני בן שנתיים וחודשיים לאחרונה נוהג כך:

1. בזמן נתינת משקה בכוס או בבקבוק, שותה כמה לגימות ואז משפריץ מפיו או שופך את תכולת הכוס/בקבוק. אני מעירה לו שאין לנהוג כך, אומנם בקול מעט תקיף יותר ולוקחת ממנו את הכוס/בקבוק אך יום למחרת כאשר הוא שותה הוא ממשיך בשלו וממשיך לשפוך.

2. יש פעמים שנוהג להכות אותי בלי שנראה שהתלווה לזה כעס מקדים. שוב אני מסבירה שאין לנהוג כך, שזה לא נעים לי, אך בהחלט זה יכול לחזור שוב.

3. במשחקים שנועדו לבניה כמו לגו או סברס אין הוא מתעניין בהרכבה כלל, כל שהוא עושה הופך את השקית על תכולתה ומתחיל להעיף חלקים.כיצד ניתן לגרום לו להיות חלק פעיל מההרכבה, משמע לעניין אותו ליצור דבר מה מהחלקים במקום להעיפם?

כיצד מומלץ להתנהג בכל אחת מ-3 הסיטואציות שתארתי.

עינת שלום,
כל מה שאת מתארת הוא נורמלי ורגיל לגיל. ילדים בגיל זה בודקים את העולם, ולכן גם שופכים ומפזרים וזורקים, כדי לבחון מה קורה לדברים.
ילדים בגיל הזה הם "תוקפניים", כיוון שהשפה עדיין מוגבלת, וקשה לילד להתבטא. לכן מגע גופני הוא דרך התקשורת. ראי כמה תשובות יש בפורום בעניין זה !!
גם עניין ההרכבה בלגו עדיין מוקדם,
צריך לשקף לילד מה רצוי ומה לא : צריך לבטא כעס, כשהוא מרביץ ולתת לו להבין, שזה לא מקובל. צריך לתת לו דוגמה להרכבה, כדי שיראה מה אפשר לעשות עם המשחק, אבל צריך גם להיות סובלניים, ולא לצפות מילד מה שאיננו יכול בגילו. הוא עדיין הולך בדרך אחרת, וזה בסדר.
כל טוב!

שלום,
בני הוא בן שנתיים וחצי ואינו יודע צבעים ואת שמות האצבעות על כף היד.הוא מדבר יפה, חברותי, אוהב סיפורים ומשחק לבד ובחברה יפה מאוד. כבר זמן רב אני מנסה ללמד אותו צבעים אבל חוץ מצבע לבן, הוא אינו אומר את שם הצבע, יש לציין שהוא יודע למיין לפי צבעים. כמו כן, הוא אינו קולט את שמות האצבעות.לפעמים אני שואלת אותו שאלות והוא עונה בצורה אסוציאטיבית.
אני מוטרדת מאוד.

טלי שלום,
אין מה לדאוג. בגיל שנתיים וחצי ילד לא צפוי לדעת לשיים צבעים, וגם לא את שמות האצבעות. עוד חצי שנה, אפילו עד שנה (עד גיל 3 וחצי !)
סבלנות, זה יגיע.
כל טוב!

בני בן ה2 וחודשיים לפני כשבוע שרט ילד בגן בפנים שלו . הוא פתאום ללא כל סיבה דוחף ומרביץ לילדים בגן וגם קצת בפעילות של אחר הצהריים אנחנו כל הזמן אומרים לו שאסור להרביץ הוא מבין ולאחר מכן כאילו לא אמרנו לו. מעבר לכך הוא פעמים רבות מרביץ גם לי (אמא שלו) .הוא ילד מאוד פעיל ולא יושב לדקה מספר פעמים ניסיתי לשבת איתו עלמשחק והוא מאבד מהר עניין. חשוב לציין שלאחרונה נולד לו אח ואנחנו המון משתפים אותו בעניין והוא מגיב בצורה נאותה . לכן לאנראה לי שזו הסיבה לבעעית ההתנהגות שלו. מה עליי לעשות אני פשוט חסרת אונים ומודאגת מאוד לגביו מה עליי לעשות??.?.?.

ריקי שלום,
אל תיבהלי, זה נורמלי לגילו. זה גיל שעדיין אין שליטה טובה בשפה, הדיבור עדיין לא שוטף, והרבה ילדים בגיל זה מגלים התנהגות תוקפנית, כדרך של תקשורת.
צריך לכעוס, כדי שהילד יבין שזה לא תקין, אבל זו תקופה שחולפת.
כל טוב!

אשמח לדעת האם לדעתכן יש מקום לאבחון לבני הצעיר בן 2 ו-9 חודשים. שפתו מפותחת ומדויקת (בונה משפטים, שואל שאלות, מבקש בקשות, דקדוק כמעט מושלם), התפתחות מוטורית מדהימה (מוטוריקה עדינה וגסה כאחד מרשימה לגילו), אומץ, עצמאות, חייכני ונחמד. מה מדאיג אותי: בני לא יודע "לספר סיפור", הוא רק מצטט דברים (קטעים מספרים שהוא אוהב, משפטים שאח שלו הגדול אומר, משפטים שאמרנו לו בעבר, וקושרים למקרים שקרו לו , למשל: "אם נוגעים בגדר חשמלית מקבלים זרם כזה"). הוא אומר את המשפטים בלי הקשר, ולא יודע להמשיך ולנהל שיחה על הושאים האלה אף שהוא העלה אותם. זורק לחלל האוויר השמפטים או חלקיקי הסיפור, ולא מחכה למענה. הוא נוטה להצחיק את עצמו, כלומר להגיד משהו ולצחוק - הוא לא משתף אותנו בצחוק שלו בדרך כלל. הוא יודע לשתף בדברים מעניינים שהוא רואה בחלון כשנוסעים באוטו ("אמא, תראי, מונית צהובה!"), אבל באופן כללי הוא לא איש שיחה. אין איתו שיחות מורכבות של יותר משאלה ותשובה. אין "פינג פונג" ארוך שנמשך כמה משפטים, הוא לא יידע לתאר מה עשה בגן, רק למשל אם אשאל שאלה סגורה: עם מי שיחקת, הוא יכול לענות שם של הגננת. כמו כן, קשה להוציא אותו ממשהו שהוא מרוכז בו: אם נניח הוא בונה בלגו ומשחק ואני מדברת אליו או שואלת מה עושה, הוא לא יענה, או יענה לי אחרי שהפניתי את תשומת לבו אלי לפחות שלוש פעמים. כמובן שאם אני אשאל אם הוא רוצה שוקולד הוא יענה מייד, אבל אם סתם ככה אני מנסה "לשלוף" אותו ממה שהוא עושה ושישתף אותי בזה - אני לא אצליח. כנ"ל אם הוא מרוכז במשחק עם החיות שלו או בפאזל. הוא יגיד לי "אמא תשבי לידי", אבל לא באמת ישחק איתי. עם ילדים הוא משתולל, אבל לא ממש משחק. למשל יכול לבוא ילד הביתה והם ישחקו תופסת או מלחמת כריות, אבל בזה זה נגמר. אין משחקים מורכבים יותר מזה. האם מה שאני מתארת תקין לגיל שנתים+9 חודשים, או שמא נשמע שיש משהו לבדוק ברמת התקשורת החברתית של הילד שלי? כי מכל המדדים שאינם תקשורת חברתית, הוא מאה אחוז לגילו. הוא לאחרונה התחיל גן חדש ולא ממש מכירים אותו מספיק בשביל שתהיה לי חוות דעת מהגננת שלו, ואין לי הרבה נקודות להשוואה מעבר לאחיו הגדול שמאוד שונה ממנו.

שולי שלום,
בס"ה נראה לי ילד רגיל ותואם לגילו. אולי הוא ביישן מעט, אולי מסוגר יחסית : פחות דברן, פחות חברותי ממה שאת מצפה, אבל בגדר התקין. תני לו עוד כמה חדשים, בהחלט אפשר שייפתח.
כל טוב!

שלום, ביתי בת ה 3.5 , נגמלה מהטיטולים לפני כחצי שנה לערך, משמע, פיפי היא עושה בשירותים וגם בלילה אינה מרטיבה. אבל...היא לא מוכנה לעשות קקי במקום אחר מלבד הטיטול. ניסינו סיר, ישבנון, ניסינו לשבת איתה ולהסביר לה, הבטחנו הפתעה אם היא תעשה באסלה ואפילו את התירוץ של "נגמרו החיתולים ושכחנו לקנות"...אבל שום דבר...אם אין טיטול היא יכולה להתאפק גם יומיים שלושה וכמובן אני לא רוצה שתפתח תסביך בעיניין.
כמובן שבגן היא לא מבקשת לעשות, כי אין לה שם טיטול , היא הרגילה את הגוף לעשות בערב, בבית....
האם זה נורמלי? איך מטפלים בזה?

ענת שלום,
הרבה ילדים חוששים מהאסלה, וקשה להרגיל אותם "להתידד" איתה. אבל בסופו של דבר זה קורה !!!
לכן, אני ממליצה לזרום עם הילד : להמשיך לתת את הטיטול, ולא ללחוץ. תני לה לקחת את זמן ההסתגלות, עד שתגיע לשלב שבו תתישב על האסלה כרגיל.
כל טוב!

לילד בן 4 באזור ראשל"צ.
אשמח לקבל המלצות
תודה,
תמר

שלום רב,

בני בן ה-4 שמתי לב שיש לילד בעיה בלהחזיק עיפרון, כשרני נותנת לו לצייר או לצבוע משהוא הוא פשוט עושה קישקוש בכול הדף
יוצא מהקווים, שאלתי היא איך מטפלים בנושא ומי? וגם אני אם הילד?

שרית שלום,
כדאי לך להתייעץ עם מרפאת בעיסוק. ייתכן שהבעייה נקודתית- רק אחיזת עפרון, אבל לפעמים זה נובע מחולשת חגורת כתפיים, ואז חשוב להכניס את הילד להתעמלות מתאימה.
בקשי הפנייה לרפוי-בעיסוק במכון להתפתחות הילד של הקופה שלכם.
כל טוב ובהצלחה!

יש לי 2 בנות מושלמות בנות שנה ו-8 אוטוטו. יפות, בריאות, נבונות, ומרעיפות אהבה.הן נולדו בשבוע 31 ואחת מהן (עליה אני רוצה לדבר) נשארה בפגיה 50 יום בשל ברדיקרדיות מרובות. בגיל 8 חודשים בחליטו במעקב התפתחות הילד שהיא מתיישרת עם גילה הכרונולוגי ויוצאת ממעקב. לכן אני מתייעצת כאן האם כדאי לחזור למעקב שם או לקבל עזרה מסוג אחר אם בכלל.

כששתיהן הגיעו הביתה הן נעטפו במיליון אהבה וחום והיענות גם שלי ושל בעלי וגם של כל המשפחה המורחבת (הן נכדות ראשונות, אחייניות ראשונות וכיו"ב). על מ' המדוברת אולי אפילו יותר גוננתי, יש להודות.

התאומה השניה מחייכת ונשארה חייכנית לעולם. היא ישנה מעולה לילות שלמים מגיל כלום, אוכלת מצוין ובהתלהבות ומעסיקה את עצמה נפלא. מבחינתה אמא ואבא זה כרגע פחות או יותר אותו דבר (בעבר היתה מאד מחוברת רק אלי ועם הזמן גדלה ונפתחה לעוד דמויות מטפלות וההיקלטות שלה בגן היתה יחסית חלקה). הגידול שלה הוא תענוג אחד גדול.

מ' פשוט לא נפרדת ממני. היא מגיל כלום רוצה רק אותי. היא ישנה על הפנים בלילות (נכון גם בגלל הרגלים לא מי יודע מה אבל יש לה שקד שלישי - פוליפ והיא אמורה לעבור ניתוח שאחריו נעשה סדרת חינוך מחודשת) ומוכנה להיות רק עלי פיסית. אם אני חס וחלילה יוצאת מהבית (בקושי קורה) והיא נשארת עם אבא/סבתא וואטאבר - היא ממש צורחת כשאני הולכת ומייבבת בהיעדרי גם אם זה בשעות הערב ואני מוצאת עצמי הרבה פעמים מוזעקת הביתה בגללה. היא באופן ברור מעדיפה רק אותי ובאופן ברור מעדיפה להיות עלי פיסית (היא כבר גדולה למדי ודורשת המון ידיים ואם לא ידיים אז לשבת עלי, וחיבוקים וכל סוג של מגע).

הן נכנסו לגן לפני כמעט 3 חודשים והיה לא קל אבל אני חייבת לציין שגם היא נקלטה יפה אמנם תהליך קצת יותר ארוך ולעתים קשה לה להיפרד בבוקר אבל בגדול היא נורא אוהבת את הצוות, משתתפת ומשחקת ומגלה התלהבות מעניין הגן בגדול. לדעתי זה סימן חיובי בכל הסיפור.

עוד פרטים שאולי קשורים: היא חשדנית ביותר כלפי זרים. אם מישהו שהיא לא מכירה ולא מוצא חן בעיניה אפילו מדבר איתה היא תפרוץ בבכי. מצד שני יש אנשים זרים שהיא מיד מתחברת אליהם דווקא (כנראה עניין של כימיה שהוא מעל להבנתי). היא בררנית ממש באוכל ובכלל מאד נדבקת במקומות חדשים ובנוכחות אנשים שהיא לא רואה תכופות (ממש מתחבאת מאחורי).

בעלי מוטרד אד הוא חושב שהיא לא נפרדה ממני בצורה תקינה ושיש להתייעץ עם בעל מקצוע. הוא גם נפגע ממנה שתמיד מראה העדפה ברורה כלפי ולפעמים מסרבת לשתף איתו פעולה למרות שהוא נורא מנסה (התאומה השניה מאוהבת בו קשות כי הוא נורא חם ומשקיע).

אני חיה באיזו תחושה שהזמן יעשה את שלו אבל אולי באמת יש פה איזו נורה אדומה שאני מפספסת או משהו שאני מזינה ועושה לא נכון...

האם זה נפתר עם הזמן? כל תובנה תתקבל בברכה

הדבורה מאיה שלום,

אני רוצה לפתוח באמירה, שילדינו נולדים עם תכונות אופי מסויימות, שלפעמים אינן קלות או ידידותיות, וקשה לנו לגדל אותם. זה קשה כפליים עם תאומים, כאשר ההבדל בין הילדים בולט מאד, ושוב כפליים - עם תינוקות שהיו פגים, או חולים, כפי שזה אצלכם.
צריך לשמוח שאחת התאומות היא ילדה קלה ו"זורמת" בהתפתחות ובגידול שלה. ומכאן, שאת צריכה להפנות יותר אנרגיות להתמודד עם הקשיים בגידול התאומה השנייה.
טבעי שהיא צמודה אלייך, כדמות התקשרות בסיסית, אולי משום שהיא עברה ועדיין עוברת סבל רב, ביום-יום שלה, ובכל הבדיקות והטיפולים הרפואיים. ייתכן גם, שמדובר בילדה שהיא באופיה חסרת בטחון, או חרדה במיוחד, ולכן ההיצמדות אלייך. ייתכן שזה "גם וגם".
מכל מקום, זה ישתפר עם הגיל והגדילה, וההחלמה מהבעיות הרפואיות, אבל בהחלט רצוי ומומלץ שתהייו במעקב מקצועי במקום כמו מכון להתפתחות הילד, ופסיכולוגית תלווה אתכם בהתמודדות עם שתי הילדות, גם כדי להקל עליהן, גם כדי להקל עליכם, וכדי לשמור, ששום דבר לא יבוא על חשבון משהו אחר..

כל טוב !

שלום לכולם
אני אמא לילד בן שנתיים ועשר חודשים לבן שלי יש איחור בהתפתחות השפה והוא מטופל אצל קלינאי תקשורת ויש התקדמות במצבו.אתמול היינו באבחון אצל פסיכולוג ילדים והוא המליץ בשנת הלימודים הבאה לשלב אותו בגן שפתי.
השאלה שלי יש הבדל בין יכולות קוגניטיביות בין ילד שמדבר לבין ילד שהוא אינו מדבר כמובן שהם באותו גיל.
שאלה נוספת האם כדאי לשלב אותו בגן שפתי הרי מדובר על שנת לימודים הבאה כלומר נשאר עוד 9 חודשים והמצב יכול להשתפר יותר ויותר.
בדרך כלל גן שפתי מה היא אוכלוסיית הילדים המשתייכים לו?

יסמין שלום,
השפה היא כלי מפתח בהתפתחות השכלית, ולכן - כל עיכוב בשפה מעכב גם את התפתחות החשיבה, הלמידה, ההבנה של מושגים וכו'.
נכון שלפעמים אנחנו ממליצים על גן מסויים מוקדם מאד בשנה, ואח"כ יש שיפור גדול אצל הילד. אבל, התהליך נוצר משום שהמערכת החינוכית עמוסה בפניות לגנים מיוחדים, והשיבוץ לוקח זמן רב. לכן - עדיף להפנות את הילד הנזקק לגן המיוחד, ואח"כ, אם אמנם חלה התקדמות משמעותית, אפשר לבטל, ולשבץ את הילד בגן רגיל.
גן שפתי הוא גן שבו יש ילדים עם יכולת שכלית רגילה, ועיכוב שפתי, כאשר מדובר בגן קטן, בן כ-10 ילדים בלבד, שמגיעה אליו קלינאית תקשורת פעמיים בשבוע, לעבוד עם כל ילד באופן פרטני, וכמו כן היא מדריכה את הגננת והסייעת לעבוד עם כל ילד, כל יום, לפי צרכיו ורמתו.
מאד כדאי !!!
בהצלחה וכל טוב!

הי. יש לי תינוק בן חודשיים וחצי מאד חייכן ואפילו צוחק עם קול.מאד עירני למרות שכשישן ישן טובונראה שמתפתח היטב.יש לו קשר עין אתי ועם בעלי אבל לא כשהוא מעורסל בידיים שלנו.אז הוא מזיז את הראש מצד לצד כאילט עושה הכל כדי לא להסתכל עלינו.מצד שני כשהוא שוכב במיטה או בעגלה ואנחנו מדברים אליו הוא יוצר קשר עין מדבר אתנו בהברות תינוקיות צוחק ומתקשר..ממה זה נובע והאם יש משהו שעלינו לבדוק?משהו נוסף הגוף שלו בעיקר הגב מרגיש נוקשה יחסית.כשאני מרימה אותו מהמיטה הגב שלו ממש מתקשח .הוא כאילו עוזר לי להרים אותו.מה עושים?תודה!

שלום רב
בני בן ארבע וחצי, יש לו קשיים לאחוז עיפרון,
הגננת הפנתה אותנו לריפוי בעיסוק.
הילד נבון ובאמת פשוט לא מצליח לאחוז או לכתוב/לצייר דבר.
רק קשקושים.
האם ניתן לקבל המלצות לפעולה.
תודה מראש

היי,
יתכן מאד שהקושי של בנך בחזקת עיפרון נובע מבעיה מוטורית וטוב עשתה הגננת שהפנתה אותך לרפוי בעיסוק. כדאי גם באותה הזדמנות לבדוק את התפקוד המוטורי הכחחי שיכול לפעמים להשפיע על החזקת עפרון.
בברכה מיכל.

שלום,
הילד שלנו מתנהג באופן חיובי בגן ועם חברים.בבית אנחנו נתקלים בקושי שלו להתגבר על שינויים ותיסכולים.
לאחרונה עניין הבגדים וההתארגנות בבוקר ממש מחמיר-אינו מסכים שיגעו לו בבגדים ואם נגעו לו כועס ומתפרץ ומתקשה להירגע.
כל בוקר מחליף תחתונים על אף שהתקלח בערב הקודם ומריח את הפיג'מה באופן כפייתי שכזה...ולפעמים מבקש ממני לבדוק ולהריח. איך אפשר לעזור לו כי איכות החיים של כולנו בבוקר במצב ירוד ביותר...
יש לציין שדפוסי הניקיון בבית סבירים ואין הקפדה יתירה על בגדים שמתלכלכים.
אשמח לתגובה מהירה.
תודה

נעמה שלום,
לצערנו, תכונות כפייתיות, קיצוניות, מתגלות בגיל צעיר, וזה בהחלט עלול להקשות על חיי בני המשפחה.
אני מציעה לך באמת להשתדל למנוע את הלחץ בבוקר : להעיר את הילד יותר מוקדם, ולהשתדל לעשות מה שרק אפשר בערב קודם לכן. למשל : להכין את הבגדים, כולל זוג תחתונים נוסף, וכד'......
סבלנות ! ככל שהילד ירגיש אווירה רגועה בבית, ויחס סבלני, הוא יירגע בעצמו, ויהיה יותר קל.
מאחלת לכם הרבה כוח ורוגע !

תודה על התשובה המהירה ואכן הרבה סבלנות דרושה לנו...

שלום
לבני בן ה4(השבוע) יש לפעמים התנהגות שנראית לי קצת מוזרה וגם למשפחתי,
הוא מבטא התנהגות בהתלהבות יתרה לדוגמה כשאני אוספת אותו מהגן הוא קופץ בלי סוף וממלמל כל מיני שטויות (ככה כל יום) אני מבינה שזאת התלהבות שאני אוספת אותו מהגן אבל נראה לי חורג קצת. דבר נוסף הוא יקח משחק של אחייני יזרוק על הרצפה לוקח קורקינט ומועך את המשחק,וכמובן זה מבדר אותו. או לוקח משחק בבית משחק ואחרי כמה דקות יקח אותו וישבור אותו!!! ואומר זהו לא רוצה!!!! ושוב מנסה להבין למה עשה זאת ועונה לי אני לא רוצה לשחק יותר!!!אני מרגישה שיש לו סוג של היפר(השאלה אם זה משהו שניתן למדוד בגיל כזה)
ורק אציין שהשפה שלו היא אינה מלאה הוא מדבר ויש לו משפטים ואוצר מילים אבל קורה לו הרבה שהוא נתקע ולא יודע מה להגיד ואיך להגיד את זה!!!
אנחנו צריכים להגיע לאבחון אצל קלינאית אך השאלה אם גורם השפה הוא העיקר??
ועוד פרט בפאזל הגדול יש לו אחות בת שנה וחצי, שלפעמים לא הרבה הוא לא מתנהג אליה בחביבות יתרה.

טלי שלום,
ידוע לנו על קשר מאד הדוק בין ילדים עם קשיי שפה, שקשה להם להתבטא, לבטא רגשות ומחשבות בבירור, לבין התנהגות תוקפנית, הנובעת מהתסכול של הילד להתבטא.
בנוסף, יש גם כמובן סיבות אחרות להתנהגות תוקפנית : רצון לשליטה, רצון לבדוק גבולות, רצון למשוך תשומת-לב....
חכי בסבלנות. טפלו בנושא השפה, ותראי אם חל שיפור. נקווה שכן.בינתיים, מותר לך להיות תקיפה וסמכותית בתגובה המיידית להתנהגות הלא רצוייה : את יכולה לומר : אסור, לא, וגם להעניש, ע"י שלילה של משהו שהילד אוהב.
אפשר גם לשלוח אותו לחדר להרגע ולחשוב על מעשהו, ל-10 ד'.
כל טוב!