בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים רפואת ילדים»פורום התפתחות הילד, התפתחות ילדים
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום התפתחות הילד, התפתחות ילדים עמוד 3

פורום התפתחות הילד, התפתחות ילדים, נועד לעזור לכם לעקוב אחר התפתחותו המוטורית, השכלית והרגשית של ילדכם. פורום התפתחות הילד מיועד לשאלות בנושא: בעיות התפתחות, בעיות קשב וריכוז, איחור התפתחותי, פיגור, שיתוק מוחין, אוטיזם, ליקויי ראייה ועוד
מנהלי פורום התפתחות הילד, התפתחות ילדים:
ד''ר יוכי בן-נון
לפרטים נוספים
 
אמא מודאגת
11:13 01.06.14
שלום,

בתי בת 2 ו-5 חודשים, אחות לילד בן 5. ראשית, אציין כי היא ילדה תקשורתית, חכמה ומלאת הומור.אלופה במימיקות ובפרצופים :-). מדברת לא הכי ברור, אבל אוצר המילים שלה גדול מאוד. לא מרכיבה עדיין משפטים, אלא רק צמדים..היא מבינה הכל ומשחקת נפלא בעיקר עם אחיה(מרכיבה פאזלים, לגו, מעיינת בספרים וכו') לאחרונה, הגננת ציינה בפני כי הילדה לא מדברת בכלל בגן ולא יוצרת או יוזמת קשר עם הסביבה (לדבריה). בקושי מילה או שתיים. וזה כמובן בניגוד גמור לאיך שהיא בבית. שמתי לב שכשהיא נכנסת לגן, היא רצה בשמחה, אך כשהיא פוגשת בצוות, היא עומדת בצד, מבוישת, עם יד בתוך הפה. הגננת מציינת כי היא לא שומעת אותה מדברת, רק עם עצמה ובלחש (שרה לעצמה). מבחינת הילדים בגן, היא מתחברת לילד אחד או 2, ואיתם היא יותר פתוחה. כמו כן, עם אנשים זרים, היא ממעטת לדבר ולהפתח. עם סבא וסבתא שלה, לוקח לה זמן עד שהיא "חוזרת לעצמה". אציין כי היא אינה גמולה, וכי יש לה "שיבושי שפה" שאיני יודעת אם הם אופיניים לגיל שלה. האם מדובר בתופעה מדאיגה? האם יכול להיות שזו אילמות סלקטיבית? האם זאת הפרעת תקשורת כלשהי? האם צריך לעשות משהו בכלל בגיל הזה?

תודה
 
ד''ר יוכי בן-נון  
14:41 01.06.14
אמא יקרה שלום,
נראה לי לפי תיאורך שמדובר בילדה תקינה, מפותחת היטב לגילה, אלא שהיא כנראה ביישנית מעט, או מה שאנו קוראים "מתחממת לאט", כלומר, זקוקה לזמן ממושך יחסית כדי להתרגל לסביבת זרים ולהיפתח. זה בגדר הנורמה, ואין סיבה לדאגה. זו בוודאי לא אלמות סלקטיבית.
אין צורך לעשות שום דבר. זה גם משתפר עם הזמן ללא התערבות.
כל טוב!
 
אמא מודאגת
14:47 01.06.14
תודה..תוכלי להסביר לי מדוע אין מדובר באלימות סלקטיבית (אני כמובן שמחה לשמוע) ואיך יכול להיות שכבר סוף השנה והיא עדיין לא מתקשרת בגן?
 
ד''ר יוכי בן-נון  
08:08 02.06.14
התופעה של אלמות סלקטיבית היא קיצונית יותר : הילד מדבר רק עם מספר מועט של אנשים, בדרך כלל רק בני המשפחה, ומשתתק לגמרי מחוץ לבית. כמו כן, זה בדרך כלל מלווה בפחדים שונים של הילד, שאינם קיימים במקרה שלך.
צריך להבין שאלמות סלקטיבית היא מצב קיצוני של חרדה חברתית, וזה די נדיר, ברצף הזה , בצורה יותר קלה, אנו מציינים גם מצבים שמוגדרים EXTREME SHYNESS, ביישנות קיצונית, ו_SLOW TO WARM UP . גם אלה מצבים של ביישנות יוצאת דופן וקושי ליצור קשר. נראה לי שהבת שלך יותר מתאימה למצבים אלה.
וכמו שאמרתי, בכל מקרה, זה משתפר עם הגיל, ובגיל 5-6 רוב הילדים ידידותיים יותר.
כל טוב!
דר. בן-נון שלום,

פניתי אליך לפני מס. שבועות לגבי בני בן ה-3.5, שהוא ילד חכם ונבון, וגם מאוד רגיש , ביישן ועדין. סיפרתי לך שיש לו "התקפות" בכי בלתי נשלט שנגרמות מדברים באמת קטנים ושטותיים, ושקשה לו להפסיק ו"לצאת מזה". ענית לי שזה אופייני לגיל, והצעת מס. דרכים לנסות להתמודד עם זה. אכן ניסינו, ובסופו של דבר (אחרי לא מעט זמן ומאמצים...)- מצליחים להרגיע אותו.

העניין הוא , שאנחנו מרגישים שמדובר במקרה יותר קשה, וגם רק מחמיר כל הזמן - הוא התחיל להתעורר כמעט כל בוקר עם "סצינות" של בכי וקושי, וגם קורה במהלך היום כמעט כל יום -זה נראה כך:

הוא יכול לבקש מאיתנו משהו(לדוגמא - שוגי, נשיקה, חולצה כלשהי וכל דבר אחר כמעט...), ומיד משנה את דעתו ולא רוצה אותם - אני רוצה שוגי, לא רוצה!! אני רוצה נשיקה, לא !! איכס לא רוצה!! וכו' - אבל הכל תוך בכי והיסטריה, ולא רוצה ללכת לגן, וצורח באוטו ובגן , וזה פשוט הגיע לרמות מאוד מאוד קשות ובלתי נסבלות. קשה יותר ויותר להרגיע אותו, והסצינות האלה יכולות לקרות כמה פעמים ביום ולהיות מאוד קשות וארוכות - נראה שהוא לא מצליח להבין מה הוא רוצה, ולא מצליח להחליט, ולוקח כל דבר מאוד מאוד קשה רגשית.

אציין בהמשך לדוגמה של הגן, כי הוא מאוד מאוד מאוד אוהב את הגן, הגננת, הסייעות והחברים, וההיסטריות הנ"ל נובעות באמת מאותן קושי רגשי, ולא מרצון אמיתי לא להיות בגן. עוד אציין (לא יודעת אם קשור או לא) , שיש לו אח בן שנתיים. הם לרוב חברים מאוד טובים, אך כמובן יש גם ריבים וקנאה.

נראה לנו שהילד מתקשה להתמודד עם מצבים ועם החלטות, ונראה שהמצב מחמיר כל הזמן. אנו חושבים על טיפול / התייעצות עם פסיכולוג , או טיפול רגשי, מאחר ועומד גם להיכנס בספטמבר לגן עירייה, ואנו חוששים מהקליטה שלו שם . גם כך הוא מאוד ביישן ורגיש, וצריך הרבה חום אהבה ותשומת לב עד שהוא מתחיל להשחרר ולהיפתח.

אשמח להמלצתך - לאיזה כיוון לפנות , ואם יש לך או למישהו מהפורום המלצות- אודה מאוד לקבלן.

תודה מראש

ליה
 
ד''ר יוכי בן-נון  
14:45 01.06.14
ליה שלום,
את מתארת מצב, שמבחינתי הוא בגדר הנורמה, וגם אם זה קשה להורים, הרי זו תקופה שאופיינית לגיל, והיא חולפת. לא נראה לי בשלב זה שיש מקום לטיפול, וזה גם לא יעיל בגיל זה. צריך להיות רגועים מול הילד, לחבק, לעודד, וזה ישתפר. לדעתי- רק סבלנות !
כל טוב!
 
ליאת חן
08:50 28.05.14
שלום רב. הבן שלי בן שנתיים ושמונה חודשים. ביום העצמאות לא הכנו אותו הכנה מוקדמת לזיקוקים. הלכנו איתו לראות והוא מאוד מאוד נבהל נצמד אליי בחיבוק חזק ובכה וולא עזב אותי. מאז כל רעש הכי קטן שהוא שומע ( ושהוא לא מכיר אותו ממקודם ) הוא פוחד ושואל "מה זה הרעש הזה?" . ממש כל דבר קטן, כיסא שזז בבית, כלב של שכנים, ילדים מלמטה, מתקנים בקניון ששמים בהם כסף. איך אפשר להעביר לו את הפחד הזה? איך אני אמורה להתנהג ולהגיב כשהוא שואל ככה על הרעש? תודה
 
ד''ר יוכי בן-נון  
14:42 01.06.14
שלום ליאת,
הצעתי לבדוק אם אין כאן שאלה של רגישות יתר תחושתית לקולות. יש ילדים כאלה, שרגישים במיוחד לקולות, או לאור, או למגע, ומגיבים בדרך קיצונית יותר מהרגיל.
אפשר לטפל בכך ולהקל, לפחות חלקית. ניתן להתייעץ עם קלינאית תקשורת.
כל טוב!
 
שני
14:30 29.05.14
לבני בן השלוש עיכוב התפתחותי כללי. נראה על פי אבחון שעבר כי קיים פער של עשרה חודשים בינו לבין בני גילו) . בחצי שנה האחרונה הוא הראה שיפור אך השיפור ביחס לעצמו ולא ביחס לבני גילו (MDI 62) ושנה הבאה כנראה יעבור לגן של מעוכבי התפתחות. האם יש מצב שהוא ישלים את הפערים וידביק את בני גילו? האם זה אפשרי בכלל?
*
 
ד''ר יוכי בן-נון  
22:12 31.05.14
שני שלום,
בהחלט אפשר להיות אופטימיים. אם אין סיבה אורגנית לעיכוב, כמו בעייה במבנה המוח, או מחלה כלשהי, הרי שרוב הילדים מדביקים את הפער, ובגיל 5-6 "מתיישרים" עם יתר בני גילם.
טוב שהילד נכנס למסגרת חינוכית מיוחדת. העבודה שם אינטנסיבית ומאד מועילה.
בהצלחה! כל טוב!
 
ש
19:56 31.05.14
שלום. תינוק בן 4 חודשים לא מחייך כלל. האם זו סיבה לדאגה?
 
ד''ר יוכי בן-נון  
22:09 31.05.14
שלום,
אם כל היתר בסדר, אין צורך לדאוג. אולי מדובר בילד רציני באופיו, הרואה את הצד הקשה בחיים.....

כל טוב!
 
מורן
23:27 27.05.14
שלום,
בני בן השנתיים הוא ילד מקסים, נבון, מלא בשמחה ובמתיקות אך גם רגיש וביישן.
קשור מאוד למשפחה של בעלי (אנחנו גרים לידם)מאוד פתוח לידם,צוחק,משתולל,נהנה, ילד מדהים שכייף לבלות איתו שעות.
בכל פעם שאנחנו מבלים אצל המשפחה שלי הוא מאוד סגור ,מאופק, לרוב נמצא בסביבה שלי מחזיק לי את הרגל, כאשר ניגשים לחבק ולנשק אותו הוא ישר קורא לאמא זאת למרות שיש המון ילדים באותו גיל שלו.
לרוב הוא נשאר לידי ורוב הילדים משתוללים ונהנים בחצר במשחקים וכאלה.
אני מרגישה שהילד מתנהג שונה במשפחה של בעלי ובמשפחה שלי.
הילד מאוד אוהב ללכת למשפחה שלי וגם מבקש אבל איך שמגיעים הוא כאילו "מתחרט" .
אני לא ממש יודעת מה לעשות? והאמת שזה נושא שקצת כואב לי כי מצד 1 כולם אוהבים אותו מאוד במשפחה שלי והייתי רוצה שהוא ירגיש אחרת ומצד שני אני לא רוצה לגרום לילד להיות במקום שלא נוח לו בו...
אשמח לקבל עצה בנושא.
 
ד''ר יוכי בן-נון  
06:31 28.05.14
מורן שלום,
בגיל זה, כל ילד רגיש לעוצמת הקשר עם אנשים מחוץ למשפחה הגרעינית, ומגיב בהתאם. זה טבעי ביותר, ואין צורך לדאוג. המשיכו לבקר את המשפחות כפי שאתם נוהגים. הילד יתרגל, ותגובתו הרגשית תשתחרר. כשירגיש בטוח וחופשי, תוכלי לראות כיצד הוא מתרחק ממך.
כל טוב!
 
יואל
14:55 27.05.14
שלום דוקטור,
בתי בת 3 וחצי. יש לי תחושה שיש לה מעט בעיות פיזיות ומוטוריות, ואתאר אותן כעת: מעבר לכך שהיא "קלאמזית", היא לא ממש יודעת לעשות עם צבעים מה שילדים אחרים בגילה עושים. דהיינו, היא לא יודעת לצייר, לא יודעת לצבוע, לא מפעילה כוח על הצבע, ובגדול די מקשקשת - בדיוק כפי שנהגה לעשות לפני שנה או יותר. בנוסף אציין שיש לי תחושה שיכולת ההליכה והריצה שלה לא תואמות לגיל שלה. היא רצה מאד לאט, אין לה יותר מדי כוח, והרגליים שלה מעט עקומות (אורתופד בדק את הרגליים ואמר שזה תקין לגמרי).

האם הבעיה ניתנת לפתרון? כיצד ניתן לפתור אותה? עם מי ניתן להתייעץ, והאם הדבר נורמלי?

תודה רבה,
יואל
 
ד''ר יוכי בן-נון  
20:46 27.05.14
יואל שלום,
קשה לומר מתוך התיאור שלך אם אתה אכן צודק, או שאתה דואג ללא סיבה. למשל, רוב הילדים בני 3 וחצי עדיין מקשקשים ולא ממש מציירים. מאידך, מה שאתה קורא קלאמזי, אנחנו מגדירים באמת כ-CLUMSY CHILD, או : DCD = DEVELOPMENTAL COORDINATION DISORDER.
אולי כדאי שתבקש מרופא הילדים שלכם להפנות אתכם לבדיקה של פיזיותרפיסטית התפתחותית. היא יודעת לעשות הערכה נכונה של המצב המוטורי יחסית לגיל, ותוכל להמליץ לכם על טיפול במידת הצורך. רוב הבעיות האלה משתפרות מאד עם הגדילה, ואפילו נעלמות כליל.
כל טוב!
לד"ר יוכי שלום רב:
יש לי שני בנים אחד בן שש והשני בן שלוש וקצת שאובחן באבחנה של asd לפני כשנה וקצת ,הבן שלי הקטן (בן השלוש וקצת ) מרבה להציק ואף להכות לילדים במידה והם לא מתייחסים אליו ,והדבר קורה במיוחד עם אח שלו ,הוא לפעמים גם זורק דברים בשעת כעס או אם הוא מתוסכל .
שאלתי היא איך אני גורמת לו להבין שהוא לא יכול להתנהג ככה ?? ובנוסף איך אני עוזרת לו להתנהג בצורה אחרת (כמו לא לרצות לקחת כל מה שיש אצל אחרים ובמידה ואינו מקבל הוא דוחף או מכה או זורק דברים על אותו אדם ).

דבר נוסף יש לו (לבן שלי בן השלוש וקצת ) נטייה בתקופה האחרונה להרביץ וכשאני מראה לו שאני כועסת הוא בוכה ממש וטוען שהרביצו לו -אותו אדם שהוא היכה ,האם זה אומר משהו ,מה המשמעות של זה ?? איך אני אמורה להתנהג במצב כזה ??
בברכה ,
ש
 
ד''ר יוכי בן-נון  
11:55 25.05.14
שלום אמא יקרה,
מה שאת מתארת לגבי הבן הקטן אמנם איננו אופייני לתסמונת ASD, אבל כנראה מדובר בילדים שהוא חריג בהתפתחות השכלית-רגשית-חברתית שלו. כלומר : אין לו את ההבנה המתאימה למצבים חברתיים ולכללי התנהגות עם אחרים.
במצב כזה, את צריכה הדרכה ספציפית מאיש מקצוע שמכיר את הילד, שיוכל להנחות אותך , וגם את הצוות בגן, כיצד להתייחס לילד בתגובה להתפרצויות שלו.
אני מציעה שתבקשי עזרה מהצוות שאבחן אותו, בעיקר מהפסיכולוגית, שיראו את הילד, ויתנו לך הדרכה מתאימה.
כל טוב!
שלום
בני בן ה3.5 ילד מקסים, נבון וסקרן, וגם רגיש וביישן. בנוסף, אכלן גרוע ובררן.
לאחרונה, החלו התקפי בכי מחרידים- כשהוא רעב או עייף הם מגיעים לרמות בלתי נסבלות. בוכה וצורח שעות, כלום לא מרגיע אותו, מסרב לאוכל ושינה )גם אם זה בדיוק מה שהוא צריך(, ולא מפסיק לבכות שעות על שעות. מנסים להרגיע בחיבוקים, מלים, הצעות לכל דבר שרק מעלים על דעתנו,וגם כמובן מתעצבנים וכועסים כי זה ממש מתסכל. בנוסף, בזמן התקף קשה לו מאוד להחליט-מבקש משהו,מתחרט, שוב מבקש ו"משגע" אותנו.
אשמח לעצות!!
תודה
 
ד''ר יוכי בן-נון  
19:09 16.05.14
ליה שלום,
יש תקופות כאלה בהתפתחות של ילדים, ולא תמיד ידועה לנו הסיבה. ידוע לנו שזה קורה יותר סביב גיל 3, שנחשב לתקופה בה הילד נאבק על פיתוח עצמאותו. לכן, בכל מקרה שרצונו לא מתממש, יש פרץ של בכי. צריך לזכור שזה גיל, שבו אין לילד את מנגנון האיפוק, ואת הכלים לפתור דברים בדרך אחרת.
צריך סבלנות בשלב זה. יש ילדים שאפשר לדבר אליהם : בוא נראה מה אפשר לעשות, איך תקבל מה שאתה רוצה ? יש ילדים שמספיק לחבק אותם, ללטף, והמגע מרגיע אותם. ויש ילדים, שצריך להניח להם ולא להגיב. פשוט להתעלם, לתת להם לבכות עד שיירגעו לבד.
נסו, ובדקו מה עובד על הילד שלכם. בכל מקרה, המפתח הוא לא להיבהל, ולא לשדר לילד בהלה. זה עובר.
כל טוב!
דר. בן נון ערב טוב
הרגעת אותי מאוד- המון תודה. ננסה את כל הכיוונים ונקווה למצוא את הנכון.
תודה
שלום רב,
בני לפני מס' חודשים החל מכה עצמו,
זה החל בהטחת ראשו ברצפה כשרוצה משהו שונה ממה שמתרחש
למשל: הורדה מהנדנדה בזמן שהוא עוד רוצה להישאר עליה.
כעת הוא מכה עצמו בראש באמצעות כאפות שהוא נותן לעצמו ומביט עלינו בו זמנית.
התגובה שלנו לומר לו לא להרביץ לעצמו וללטף אותו אבל זה לא עזר הוא עדיין עושה זאת בעיקר כשהוא מתעצבן , מתוסכל וכשמשהו לא קורה כפי שהוא רוצה שיקרה.

בעלי כמובן מפחד שיש לו הרס עצמי ואני לא אוהבת את ההתנהגות אבל מקבלת אותה ומנסה להרחיק אותו ממנה.
אני שוקלת התחיל להתעלם כי לפי מה שהבנתי הדבר לא היה מוכר בגן עד שסיפרתי על זה ואז הוא התחיל לדבריהם להגיב כך גם בגן.
אשמח לעצות ,
תודה רבה
 
ד''ר יוכי בן-נון  
07:02 15.05.14
בר שלום,

ילדים מכים את עצמם, ככל שאנו יודעים, או במצב של תת-רגישות תחושתית, וכך הם לומדים על גופם, או כאשר הם מבחינים, שזה מביא להם תשומת-לב מיוחדת של ההורים.
מדובר בילד צעיר מאד. ייתכן שהתופעה תחלוף בתוך כמה שבועות. אם לא - בידקו את נושא התחושה (בקשו הפנייה למרפאת בעיסוק התפתחותית).
חשוב - אל תגיבו לכך, ואל תתנו לילד את תשומת הלב שהוא מחפש בדרך זו. פשוט התעלמו.
כל טוב!
 
בר
19:54 15.05.14
תודה יוכי ,
לגבי התת רגישות ,
האם יש קשר לזה שהוא אוהב מגע חזק, קרוסלה, נדנדה ותנועות חדות של הרמות.
ובעת האוכל דוחף הרבה אוכל לפה?
הפניה למרפאה בעיסוק מקבלים מרופאת הילדים נכון ?
 
ד''ר יוכי בן-נון  
09:08 16.05.14
בר שוב שלום,

מה שאת מתארת בהחלט מחזק תמונה של תת-רגישות, וכדאי לטפל בכך. בקשי מרופאת הילדים הפנייה למרפאת בעיסוק התפתחותית.
כל טוב!
 
אבא
08:20 14.05.14
שלום.
מתנצל מראש על האורך, אבל זה חשוב.

בן שנתיים ועשרה חודשים. בעברו פג שבוע 27 עם איחור מוטורי. טופל בפיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וקלינאית תקשורת במכון להתפתחות הילד. הוא כבר הולך ואין לו כרגע בעיה מוטורית כלשהי, אבל לא מדבר אלא אומר רק ג'יבריש בלי הפסקה. בסיכום האבחון שלו שהבוע קבעו שהוא מאחר בשנה מבחינת ההתפתחות ושכרגע הוא על הספקטרום (MDI קטן מ- 50) ויש לו עיכוב שפתי משמעותי. הוא במסגרת משפחתון רגיל. בהתחלה הוא אהב לשחק לבד ולא לשתף, אבל בחודש-חודשיים האחרונים הגננת אומרת שהוא משתנה לטובה וכן מתערבב עם הילדים האחרים ומג'ברש אליהם לפעמים. כמו כן יש דברים שהוא עושה כיום שלא עושה בעבר כמו לקחת את היד שלי או של אמא שלו למקום מסוים בבית או להצביע על אור או משהו אחר בליווי ג'יבריש. הוא גם אוהב להסיע מכוניות ולהרכיב לבנים של לגו. הוא ילד חייכן ומחבק ומושיט ידיים שניקח אותו ומבין מה לעשות כשיושבים בשולחן לאכול (לוקח את המזלג) ומתרגז כשצועקים עליו ומבין כשאומרים לו לא (וגם הוא בעצמו עושה לא בראש כסירוב לבצע משהו שמבקשים ממנו), ונראה שיש לו שמחת חיים. אבל מצד שני הוא לא תמיד יוצר קשר עין כשקוראים לו ואוהב לסגור ולפתוח דלתות מדי פעם. ואוהב לרוץ בבית מצד לצד תוך צעקה. יש לציין שכהורים לא הקפדנו על הגבלת שעות צפיה בטלביזיה והוא היה מבלה שעות בצפיה במסך (אם כי רק בערוץ בייבי) (אולי זה מה שבסוף עיכב אותו?)

יש לי הרגשה שהאיבחון שנעשה לו היה על בסיס דברים שהיו בעבר וכיום הוא התקדם מאז. האם בכל זאת ייתכן שלאור מה שציינתי למעלה שהוא בכל זאת על הספקטרום? בשנה הבאה הוא יהיה כנראה בגן מיוחד בגלל העיכוב השפתי החמור.
 
ד''ר יוכי בן-נון  
15:38 14.05.14
אבא יקר שלום,
ידוע לנו, שבגיל הרך, כשיש לילד איחור שפתי, גם המוטיבציה שלו לתקשר היא נמוכה, ולכן נוצרת פעמים רבות תמונה של קשיים בתקשורת בינאישית. קשיים אלה נעלמים, כאשר הילד מתקדם ביכולת הדיבור. בהחלט ייתכן, שזה מה שקורה אצל הילד שלך, ובעוד כשנה, כאשר יכולת הדיבור תשתפר, תהייה תמונה אחרת. אני מאד מקווה.
כרגע חשוב לעבוד איתו כמה שאפשר, וטוב שיהיה בגן שפתי. בעוד שנה בוודאי יערכו לו אבחון נוסף ואז אפשר יהיה לדעת יותר בוודאות מה האבחנה.
מאחלת לכם רק טוב!
האם יש הגדרה מקצועית לג'יבריש של הילד? ייתכן שזה קדם-שפה או שמא לקות אמיתית? האם נתקלת בתופעה מעין זו בילדים בגילאים האלה (פלוס מינוס שלוש) שהתחלפה במשך הזמן למילים ממשיות? (לא הצלחתי לפענח מה זה בשוטטות באינטרנט).
תודה מראש
שוב שלום,
ג'יבריש היא תופעה ידועה בטווח הגילאים 2-3, ונחשבת כ"שפת תינוקות" , בשלב של טרום-דיבור ממש. כמובן שכאשר שלב זה מתמשך מעל גיל 3, זה נחשב לאיחור בהתפתחות השפה. ברוב הגדול של המקרים, הילד עובר לדיבור תקין.
כל טוב!
 
אבא
07:16 15.05.14
בוקר טוב,
יש לי שני בנים. איתי בן ארבע ועומר בן שנתיים וקצת.
לפני כשלושה שבועות (לקראת סוף חופשת הפסח) החלטנו להתחיל לגמול את עומר מחיתולים. האמת היא שלהבדיל מאיתי, אשר במקרה שלו חיכינו עד לגיל שלוש ככה ועד שהוא זה שייזום את הסרת החיתול, עם עומר, ילד מפותח ועצמאי, החלטנו להתחיל גמילה כבר קודם...
אני חושבת שהיינו משוכנעים שזה ילך בקלות יחסית..
בכל מקרה, שלושה שבועות עברו מאז שהסרנו את החיתול ואנחנו חווים רק פספוסים - הן בפיפי והן בקקי... הפספוסים האמת לא מפריעים לי כמו העובדה שלא היתה אפילו פעם אחת שעומר ביקש ללכת לשירותים או אפילו ענה כן ששאלנו אותו אם יש לו פיפי (למרות שכשלוקחים אותו עושה) - זאת אומרת שההתקדמות בשלושה שבועות היא ממש מינורית....
לשאלה שלי :-)
האם כדאי לנו להחזיר לו את החיתול ולחכות לעוד חודשיים ככה - אולי יהיה יותר בשל...
או להמשיך לנסות ולא להחזיר חיתול...
מיקה שלום,
גיל שנתיים, במיוחד לבן, הוא מאד צעיר לגמילה, והייתי מופתעת לו הייתם מצליחים. זה כמו לצפות מתינוק בן חצי שנה ללכת !. מדובר בתהליך מורכב, וצריך לכך בשלות, שעדיין איננה בגיל שנתיים.
ובכלל, אנו ממליצים להמתין ליוזמה של הילד, כך שאנו יכולים לראות את הבנתו בעניין, ואת הנכונות שלו.
בכל מקרה, אל תהססי להחזיר את הטיטול, ולחכות בסבלנות עוד כמה חדשים, אולי אפילו שנה. כמו שאומרים : עדיף לאט, אבל בטוח.
כל טוב!
 
שירה
10:26 07.05.14
שלום,בתי בת 4.פיפי עושה יפה בשירותים,קקי עושה רק רק בחיטול,לא מוכנה לעשות בשירותים.ניסיתי בכל דרך אפשרי אך ללא הצלחה.מה אפשר לעשות?
אודה על עזרה,תשובה,עצה..
 
ד''ר יוכי בן-נון  
15:15 08.05.14
שירה שלום,
ילדים רבים נרתעים בתחילת הגמילה מעשיית הצואה באסלה. כנראה שהתחושה של היציאה מפי הטבעת, תוך ישיבה ארוכה יחסית על האסלה, נותנת לילד תחושה לא נעימה ושל חוסר-בטחון. יש הרבה ילדים שנוח להם יותר לעשות את הצואה בסיר, שעומד על הרצפה, וכך התנוחה של הילד יותר יציבה ובטוחה. והרבה מהילדים מעדיפים לעשות בטיטול, בעמידה.
עמדתי היא לא ללחוץ על הילד. לאפשר לו לעשות בדרך זו, עד שזה יחלוף, כאמור, אפשר לנסות סיר. וזה חולף.
סבלנות. אין סיבה להתרגש מכך או לדאוג.
כל טוב!
 
מיכל
14:09 29.04.14
היי יוכי ! מה שלומך ?
הבן שלי בן 5 , כבר 3 פעמים ( לא ברציפות , האחרונה אתמול בלילה ) שהוא חולם בלילה שהוא לא מוצא אותנו , הוא מתעורר בוכה ונסער ולוקח זמן להרגיע אותו .
פעם הוא חלם שאיבד אותנו בקניון , אתמול חלם שלקחתי אותו לגן ולא חזרתי לקחת אותו , גן לא ידוע , לא זה שהוא הולך אליו , הוא חזר היום מהגן ואמר לי אמא את לא תשאירי אותי בגן נכון ? אני מחבקת אותו ומסבירה שזה רק חלום ולא באמת ושאני לא יעזוב אותו . ממה זה נובע ?
דרך אגב , הוא מתקדם יפה בקבוצה שלו עם הקלינאית והפסיכולוגית , התחלנו גם ריפוי בעיסוק , אני מקווה שבסוף הטיפולים הם ימחקו את האבחנה שלהם מהתיק ונוכל להמשיך הלאה .

תודה
 
ד''ר יוכי בן-נון  
15:35 29.04.14
מיכל שלום,
סביב גיל 5, ישנו שלב נורמלי של התעוררות פחדים שונים, ואולי זו סיבה אפשרית לחלומות הרעים. אולי גם הוא ראה סרט בטלויזיה, או שמע סיפור בגן, שמתקשר לו עם פחד הנטישה.
בכל מקרה, את עושה נכון שאת מדברת איתו על כך, וטוב שתאמרי לו דברי עידוד בכל פעם.
כדאי גם לספר לפסיכולוגית, שתעבוד איתו קצת על נושא זה.
כל טוב!
 
מיכל
14:42 01.05.14
אני לא חושבת לשתף את הפסיכולוגית .
הילדים נכנסים לקבוצה ללא ההורים , במקביל מתקיימת קבוצה להורים שאנחנו בחרנו לא לקחת בה חלק . הבנתי שזו קבוצת תמיכה ולי אין צורך בזה כי לא קיבלתי את תוצאות האבחונים שעבר שם . אני מחכה בחוץ שעה וכולם נכנסים העובדת סוציאלית של הקופה .
בגלל זה שאני נשארת בחוץ , ובגלל זה שפנינו לאבחון פרטי שסתר את התוצאות שלהם אני זוכה ליחס גרוע . הקלינאית אפילו לא יוצרת איתי קשר עין , תשובות לשאלות אני מקבלת בקצרה , הפסיכולוגית פחות או יותר בסדר , אבל אין לי איתן קשר שאני אשתף מעבר לקבוצה .
לא קיבלנו למשל לוח עם חופשות שהבנתי ששאר ההורים קיבלו .
מבחינתי , אני מביאה אותו לטיפול , אז שלא יאהבו אותי , שיחשבו עליי מה שהם רוצים , עברתי תקופה קשה מאוד אחרי האבחון , הפסיכיאטרית החזירה אותי לחיים , ממש ככה , אין לי כוונה להתנצל בפניהן על שפניתי לחוות דעת שנייה .
אני חושבת שזה פשוט מגעיל ולא מקצועי , אבל שיהיה , אנחנו נסיים את הטיפול ואני מקווה שלא נצטרך להגיע לשם עוד .
תודה
מהניסיון שלך , כשנסיים את הטיפולים יעשו לו אבחון חוזר ?
אם הפעם הוא ישתף פעולה באופן מלא , ואני מניחה שיסתמכו על חוות דעת של המטפלים , יכול להיות שימחקו לו את ה ADS מהתיק ? זה מאוד מטריד אותי
הפסיכיאטרית אמרה לי שהם לא ימחקו על סמך האבחון שלה , אם זה לא יימחק למי אפשר לפנות בעניין ? אני חוששת שאולי ילכו איתי ראש בראש דווקא , אני יודעת שזה לא נשמע טוב אבל אם היית רואה את היחס אליי לא היית מתפלאת שאני מעלה את זה . קיבלנו תעודות והם ציינו שם שזה ", לכל החיים " , זה באמת מה שיהיה ?
תודה
שבוע טוב
 
ד''ר יוכי בן-נון  
07:46 06.05.14
מיכל שוב שלום,

בגיל צעיר, התחזית לטיפולים היא ארוכה : לפחות כ-4-5 שנים, עד גיל 8 לערך.
אבחונים חוזרים נעשים, כאשר הילד מגיע לצומת, שיש בה צורך בהחלטה פרקטית בדרך כלל : בכניסה לגן-חובה, בעלייה לכתה א', או - כאשר יש תחושה של שינוי משמעותי, שאולי מצריך שינוי של הטיפול או שינוי המסגרת של הילד.
אם הצוות המקצועי משוכנע שהילד איננו עונה כבר לקריטריונים של ASD, האבחנה"נמחקת", לא אחורה, אבל כהגדרה עכשווית. אני מכירה ילדים רבים שאובחנו כ-ASD בגיל שנתיים, ואח"כ קיבלו אבחנות אחרות, כמו ADHD (לקות קשב והיפראקטיביות) או לקויי-למידה. יש שינויים, שאיננו יודעים לנבא, ואנחנו משתדלים לעשות כמיטב הידע שלנו, גם מבחינת הטיפול, וגם מבחינת ההגדרה.
צריך לטפל, וצריך לקוות, שהשינוי יהיה חיובי, ובאופן משמעותי. הלוואי.
כל טוב!
 
מיכל
09:36 06.05.14
שלום רב, יש לי ילד בן שנתיים ושלושה חודשים, ילד טוב ונבון. הוא מבין הכל ובגן אומרים שהוא מאוד חכם, מתקשר טוב מאוד . היה בבית עד לפני כחודש וחצי ועכשיו כבר נכנס לגן. לצערי, הוא לא מדבר, יודע מילים אך לא מספיק לגילו, לפעמים גם מחבר שני מילים כמו: אמא בואי, אבא שם.. אני ראיתי כבר עד לפני כחצי שנה שהוא לא מדבר וכבר אז פניתי להתפתחות הילד, לפני כחודש וחצי התחלנו טיפול אצל קלינאית בקופה. היינו חייבים להכנס לקליניקת דוברת רוסית כי הוא מבין רק רוסית. אני רואה קצת שיפור מאז תחילת הטיפול אבל עדיין מודאגת מאוד כי הייתי בטוחה שעם הכניסה לגן והטיפול שלה קלינאית הוא יתקדם יותר... אנחנו מדברים איתו בבית, משתדלים לקרוא לו ולשחק אבל הוא עדיין לא מדבר כמו שצריך. אני ממש מודאגת וכבר לא יודעת מה לעשות. הקלינאית אומרת שיש שיפור קטן אבל נראה לי שהיא אומרת את זה על מנת להוכיח את עצמה יותר. מה דעתך? אולי כדי לפנות לעוד גורם? להחליף קלינאית? עד מתי לחכות עוד?
בנוסף, לרוב, הוא הולך על קצות האצבעות, במיוחד כשהוא ללא נעליים. אני הייתי איתו כבר אצל אורטופד שציין שהכל בסדר. חשוב לציין שהוא לא תמיד הולך כך יכול ללכת גם רגיל . תקופה ארוכה הלך כבר רגיל ואז שוב חזר על קצות האצבעות..אולי זה הרגל? ככה אמרה אורטופד ורופא המשפחה אבל זה עדיין מטריד.
תודה רבה .
 
ד''ר יוכי בן-נון  
17:26 05.05.14
שלום,

ילדים שחשופים לשתי שפות תמיד מתעכבים בהתפתחות השפה, ולכן זה לא מפתיע שיש לבן שלך איחור. אני מציעה לך שתטפל בו קלינאית תקשורת בעברית, כיוון שזו השפה שהוא צריך לדבר בה. וכמו-כן, צריך לחכות בסבלנות לפחות חדשיים-שלושה כדי להרגיש שיפור והתקדמות.
לגבי ההליכה על קצות האצבעות - מקובל לבקש גם בדיקה של נוירולוג-ילדים ולא רק אורתופד. כדאי.
כל טוב, מקווה שיהיה שיפור והכל יסתדר.
יום עצמאות שמח!!!
 
רונית
13:02 04.05.14
שלום רב,
בני בן 4 וחמישה חודשים,ובתי בעוד חודששים תיהיה בת 3 שאלתי קצת מוזרה אבל אתמול ראיתי שבני מנשק את בתי ברגליים ובידיים ובכל הזדמנות שיש לו הוא אומר חה כמה היא יפה...מעולם לא נתקלתי בהתנהגות מסוג זה
לבינתיים לא הגבתי להתנהגות הזו .בתי כם דיי משתפת פעולה ואוהבת את האהבה שהוא מרעיף עליה נוטה גם לחבק הרבה בתקופה האחרונה .

שאלה נוספת נכון להיום הם מתקלחים ביחד עד איזה גיל זה נאאה לך בסדר לחלוק מקלחת ביחד.י
 
ד''ר יוכי בן-נון  
07:50 05.05.14
רונית שלום,
ייתכן שהילד ראה סרט כלשהו בטלויזיה שהציג התנהגות כזו. ייתכן שהוא מנסה לרצות אתכם ולהראות איזה ילד טוב הוא, אח בוגר, וכו'. אינני רואה סיבה לדאגה. בגיל זה, תפיסת המיניות היא עדיין מאד תמימה. בהחלט ייתכן שגם לו היה לו אח במקום אחות, היית רואה התנהגות דומה.
ובהמשך, וקשור לכך - לא מפריע לילדים משני המינים להיחשף עד גיל 5 לערך.בגיל זה מתחילה הבושה, והמודעות לצורך בפרטיות, וייתכן שאז יבקשו מיוזמתם להתקלח בנפרד.
כל טוב, יום עצמאות שמח!
 
דנה
11:05 04.05.14
שלום, הגוזל שלי בן שנתייםוחודשיים ילד חמוד שובב מפותח מדבר יודע להסביר את עצמו..
נמצא במעון עם עוד 20ילדים בערך בגילו.. חלק מהילדים כבר גמולים..
רצית להתחיל איתו גם אבל אני לא יודעת איך אני נמצאת בחודש רביעי ..
דיברתי איתו הבעיה היא שהוא אומר רק אחרי שהוא עושה למרות שאני אומרת לא נורא פעם הבא נעשה בשרותים
איך לעשות את זה נכון?
אשמח לעזרה
תודה..
 
ד''ר יוכי בן-נון  
07:45 05.05.14
דנה שלום,
הדרך הנכונה היא להמתין עד שהילד בשל לגמילה, והיוזמה באה ממנו. גם אם אין זה תואם את לוח הזמנים שלך. מדובר בתהליך מורכב, מבחינה פיזיולוגית ומבחינה שכלית. ומדובר בילד ממש צעיר ! אינני רואה סיבה ללחוץ עליו.
לעצתי, המתיני בסבלנות עוד כמה חדשים. זה יגיע.
כל טוב, חג עצמאות שמח!
 
אביב
13:37 30.04.14
שלום רב,

ביתי בת שנתיים ו-11 חודשים נכנסה למשפחתון בתחילת השנה. היא מטופלת אצל קלינאית תקשורת ופסיכולוג בגלל עיכוב בדיבור. בתחילת השנה הילדה היתה צריכה המון תיווך והיא היתה פסיבית וחסרת בטחון ולאט לאט היא נפתחה והתחילה לדבר גם בבית וגם בגן וממש היתה לה "קפיצה" גדולה מכל הבחינות. לאחר שחזרנו מחופשת פסח היא חזרה להיות בגן כמו שהיא היתה בתחילת השנה. המון תיווך ולא פעילה כמו שהיתה, בוכה בבוקר כשאני הולכת אבל נרגעת מיד. למה זה קורה? כל כך שמחתי שהיא התקדמה והתחילה להיפתח לאנשי הצוות ולילדים ופתאום חזרה אחורה... זה תופעה מוכרת?

תודה
 
ד''ר יוכי בן-נון  
16:08 30.04.14
אביב שלום,

ילדים מגיבים בנסיגה התפתחותית הרבה פעמים בעקבות יציאה מהשגרה, כמו : חופש, נסיעה , מחלה וכד'. אני מציעה לכם שלא להיבהל מכך ולהמשיך כרגיל, זה בוודאי יחלוף בעוד שבועיים-שלושה.

כל טוב!
 
קרין
23:18 28.04.14
שלום רב,
אני אמא לתאומים: בן ובת.
השאלה בנוגע לבן.
הם נולדו בשבוע 38, בת במשקל 2900, בן 2500.
הם נולדו בניתוח קיסרי.
לאחר הניתוח, הבן סבל מהיפוגלוקמיה (סוכר נמוך) וטופל על ידי תזונה(בהתחלה דרך הזונדה) היה בפגיה 4 ימים, לאחר 3 ימים בערך המצב הסתדר והתחיל לאכול לבד..
היום בן ארבעה וחצי חודשים. מפותח מצויין. היות והיה במשקל נמוך התבקשתי להאכיל אותו כל שלוש שעות. להלן הנתונים.
1. ביום הלידה - משקל 2510.
2. בגיל שבוע: משקל 2750, היקף ראש 33.8. גובה 47.
3. בגיל שבועיים משקל 3040.
4. בגיל שלוש שבועות - משקל 3450, היקף ראש 35.7. גובה 50.5
5. בגיל חודש - משקל 4050. היקף ראש 36.4, גובה 51.4
6. בגיל חודשיים- משקל 5250, ראש 39, גובה 55.5.
כל הזמן הזה, הוא היה באחוזונים מאוד נמוכים. ופתאום בגיל ארבעה חודשים קפץ בכל האחוזונים בצורה מאוד מוזרה:
משקל 7400, גובה 62, היקף ראש 42.
אחות בטיפת חלב אמרה שכרגע הוא בכל הפרמטרים באחוזון 50 ויש לעקוב לאחר היקף ראש.
אני נורא מודאגת, האם זה אומר משהו שהוא פתאום קפץ בצורה כזאת, במיוחד בהיקף ראש.
אני בת 27, היקף ראש 63, ובעלי אותו סגנון, כלומר ראש די גדול.
האם נתקלתם במקרה כזה??? האם זה אומר שמשהו לא בסדר?
אודה לתשובתכם
 
ד''ר יוכי בן-נון  
07:56 29.04.14
קרין שלום,
זה קורה הרבה, שתינוקות קטנים, נותנים קפיצה דרמטית בגיל מסויים, ומתקנים את עקומת הגדילה שלהם למצב הרצוי. בעקרון זה לגמרי לא מדאיג, אלא צפוי. צריך להמשיך לעקוב ולראות, שהקצב בהמשך הוא תקין ורגיל, ולשם כך יש לך את מעקב טיפת-חלב.
נקווה שהכל יהיה בסדר הלאה. כל טוב!
שלום רב
יש לי בת תאומה אשר לא מצביעה על האור לפעמים אם בא לה היא מעיפה מבט אבל לא יותר מזה ( לעומת אחותה התאומה שכבר מצביעה)
בנוסף לוקח לה זמן עד שהיא מתייחסת אלינו שקוראים לה ( נראה לפעמים שהיא מתעלמת בכוונה)
כמו כן לשחק היא אוהבת לבד פחות חברותית איתנו היא יכולה לשבת לשחק להכניס צורות לדלי וכו אך לרוב היא אוהבת לבד גם לא עם אחותה
כמו כן היא לא עושה לנו קוקו ופחות ניגשת אלינו
למרות שבזמן האחרון חל שיפור בהתייחסות שלה אלינו אני עדין לא רגועה
מבחינה מוטורית היא מתקדמת עדין הן לא הולכות אבל מזה אני לא מתרגשת
היא אוהבת צורות קופסאות משחקת מאוד יפה לבד אוהבת להחביא צעצועים תואמים
ואוהבת פינות קטנות ששם היא מחביאה צעצועים
אני לא יודעת האם יש בעיה או שאני סתם פרנואידית
אשמח לעזרה
תודה מראש
קשת שלום,
אני מבינה את הדאגה שלך, במיוחד על רקע ההשוואה עם אחותה. כדי לחשוד באוטיזם, צריך להיות גם קשר-עין לקוי, התעלמות מאחרים, ונראה לי לפי תיאורך שלא זה המקרה.
ברצוני לשאול, אם בדקתם שמיעה, ואתם בטוחים שהיא שומעת היטב ??
אני מציעה שתבדקי בכיוון זה, ותמשיכי לעקוב. נקווה שהכל בסדר.
כל טוב!
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  117  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
התפתחות ילדים   יכולת קוגנטיבית   מוטוריקה   פיגור   מחלות גנטיות אצל ילדים   קשיי התנהגות
RSS RSS פורום התפתחות הילד, התפתחות ילדים