אמא יקרה שלום,
יש כמה תקופות של פחדים בשנות החיים הראשונות : בגיל שנה + (חרדת זרים, נטישה), בגיל 3 (מפלצות, חושך, לילה), בגיל 5 (מוות). זה טבעי, ויפה שהיא יכולה לומר : "אני נבהלתי".
זה בסדר, וצריך לעזור לה להתגבר על זה, או בעזרת נשיקה, והבטחה שהיא מוגנת, או בעזרת עידוד להיות חזקה ו"גיבורה" ולהמשיך, ולהראות לה ששום דבר רע לא קרה.
למרות שהיא צעירה מאד, כדאי לנסות לדובב אותה, כדי לגלות מה באמת הבהיל אותה. אולי תוכל לומר לנו, ואז אפשר להסביר לה באופן יותר ספציפי. בדרך כלל זה רעש לא מוכר, או תחושה מסויימת שהשתנתה, כמו למשל המגע של המים במקלחת.
לא טוב להילחם בכך, בוודאי לא לכעוס. פשוט להרגיע ולהמשיך הלאה.
כל טוב!