פורום פסיכולוגיה ילדים

שלום רב, רציתי לדעת האם זה נורמאלי וטבעי שבתי היקרה בשעת כעס לרוב כשלוקחים לה משחק, משהו שהוא שלה וכו' סותרת לעצמה בלחי, בראש וכו'. הילדה מקסימה חברותית חייכנית רכושנית לדברים שלה (אבל יש מצבים שהיא יודעת יפה לתת ולהתחלק, באוכל היא תוציא מהפה ותיתן אבל במשחקים זה קצת יותר קשה) בת יחידה אבל מגיבה כך כשרוצים לקחת לה דבר שהוא שלה. במצבים כאלה היא גם לעיתים בוכה, נשכבת על הריצפה. איך להתמודד עם זה? בברכה

שלום עדי,
לא ברור למה הכוונה כשלוקחים לה משחק. האם חוטפים לה משחק שהוא שלה? האם באמצע שהיא משחקת בו חוטפים לה? האם מבקשים ממנה והיא מסרבת לתת? נסי לפרט יותר מה הסיטואציה. לילד מותר לפעמים לא לחלוק משהו שהוא שלו, ואם לוקחים לו בכוח, תגובה קשה מצידו יכולה להיות מובנת...

גם כשהיא לא משחקת במשהו ופתאום היא מזהה מישהו שלקח לא את זה לדג' בובה או כל דבר אחר שהוא שלה אז אני מתחילה לבקש מהילד להחזיר לה את מה שלקח כי זה שלה והיא בזמן הזה בוכה נשכבת על הריצפה מרביצה לעצמה. זה קורה בסיטואציות כאלה באופן עקרוני...

לפעמים כשהיא כבר עייפה ואני מבקשת ממנה בכל זאת לעשות מקלחת יש פעמים מועטות וזה ממש לא אישיו שהיא בוכה כי היא עייפה ולא בא לה אז היא אומרת לי אני אשכב על הריצפה...או לפעמים היא אומרת אוף אלוהים אלוהים/הצילו ואני אומרת לה למה מה עושים לך ויש לציין כי אני לא כפייתית עם מקלחות במיוחד בחורף (ממש לא חייבים כל יום) אבל אנחנו גם צוחקות מזה אבל למה האמירות הללו? כשאני כועסת עליה על משהו ומרימה קצת את הכל אז היא פתאום אומרת אמא אמא אני רוצה את אמא ואני מרימה ומחבקת אותה ומראה שהכל בסדר גם כשאמא כועסת. רק לדעת שהכל בסדר...

שלום לך,
קודם כל ייתכן שהילדה שלך צודקת. אם מישהו לקח משהו שלה, בלי לבקש רשות, אפילו אם היא לא משחקת בזה באותו רגע, זה לא בסדר.כאן צריך לדאוג להגיד שאם רוצים מבקשים, מותר לה גם להגיד לא. אני מאמינה שאם יבקשו ממנה יפה, ויתנו הכרה לכך שזה שלה ויבטיחו להחזיר אחר כך, זה בהחלט עשוי להרגיע אותה.
מעבר לזה, ייתכן שכרגע היא גם מקבלת רווח מישני מההתנהגות הזו ומרבה להשתמש בה כי מזכה אותה בתשומת לב, וזה מסביר את עניין המקלחת. לכן חשוב להגיב עניינית ובקצרה כשזה קורה, לא לעשות מזה עניין ולא לנסות נורא להרגיע אותה, אלא לציין, למשל במקרה עם הילד שהיא צודקת, צריך לבקש, ולסדר את העניין ולעבור הלאה גם אם היא ממשיכה לבכות. כנ"ל בעניין המקלחת או כל עניין אחר שבו היא "מאיימת" לבכות או להתפרץ, לא לגרות את העניין הזה ולא להתחיל לברר אותו אלא להגיד בענייניות שעכשיו מתקלחים, ולא להתרשם מהבכי ומהביטויים שהיא משתמשת בהם.

שלום,

בשבוע האחרון בני בן הארבע וחצי מבקש לא ללכת לגן וכשמגיעים לגן מתקשה להפרד ובוכה. זוהי תופעה חדשה שלא ברור ממה היא נובעת. לא היה שום אירוע מכונן בבית או בגן שיכול להסביר את הקושי החדש. ניסיתי לשאול אותו מה הסיבה שהוא מרגיש כך אבל לא קיבלתי תשובה. אולי לא שאלתי אותו בצורה נכונה? אשמח לעצתכן.
תודה!

שלום לך,
אם את חושבת שזה משהו שקרה בגן, כדאי לשאול אותו בצורה יותר מכוונת, האם קרה משהו בגן. אולי קרה משהו שהוא חושב שאסור לו לספר. גם על כך כדאי לדבר איתו ולהגיד לו שמותר לו לספר לאמא ואבא ואתם תשמרו עליו. אם זה לא עוזר, אפשר לשאול אותו כשהוא רגוע, למשל אם הייתה פייה שמחלקת שלוש משאלות, מה היה מבקש? או לתת לו לצייר ציור של ילד ולספר עליו סיפור ולראות מה עולה.

בתי בת 8 וחצי כיתה ג.
כבר כ 3 שבועות החלה למצמץ בעיניים מדיי פעם במהלך היום .
היא לא שמה לב שהיא ממצמצת שאלתי אותה לגבי זה והיא אמרה ששום דבר לא מציק לה בעיין .
שאלתי רופא ילדים שאמר לי שכדאי בנתיים להתעלם מהעיניין, הבת שלי ששמעה אותו אמרה לי שאני אפסיק לדבר על זה, ואכן הפסקתי אבל אני דיי מוטרדת.
היא מאד נבונה ובוגרת לגילה.
לאחרונה יושבת על המחשב הרבה וגם טלויזיה לא מעט.
שמתי לב שכאשר היא מתעמלת בבית(מתאמנת לחוג שהיא הולכת) היא לא ממצמצת אבל על המחשב, באוכל, כשהיא היא מדברת איתי או לפני השינה לעיתים היא ממצמצת.
אני מאד דורשת ממנה לאחרונה (חודש אחרון )ללמוד טוב ולהקפיד בשיעורים .
מה לדעתך הסיבה למצמוצים ? סטרס ? מה עליי לעשות ?

שלום מירב,
בהמלט ייתכן שהסיבה היא לחץ, ואם זה אכן כך אז כדאי פשוט להוריד את הלחץ. כלומר להניח לה יותר בעניין הלימודים. אם זה לא נפסק, כדאי לגשת שוב לרופא ולבקש הפניה לנוירולוג.

בתי בת 8 בכתה ב' ילדה מקסימה, אדיבה טובת לב ונותנת המון מעצמה מתוך רצון . לטעמי היא יותר מדי ותרנית ביחס לילדים בני גילה . העניין הוא שהיא מאוד אוהבת חברה וחברים אוהבת להזמין אליה הביתה ילדים מהכיתה ואני כמובן בשמחה מקבלת זאת. רק מה אני מבינה שבבית הספר היא די לבד. אותם חברים שמגיעים בשבתות לא משחקים איתה בבית הספר ולא ברור לי מדוע. בבית הם יכולים להיות כמה שעות טובות יחד אז מה הסיבה שבבית הספר היא נמצאת לבד. כאשר אני שואלת איך היה בבית הספר מה עשיתם עם מי שיחקת ? בדרך כלל התשובה תהיה לבד כי לא רצו שאשחק איתם או אמרו לי לכי או דברים מן הסוג הזה.
שאלתי את המורה ולדעתה זה לא נכון ויש לה חברים למרות שמורות אחרות למקצועות אחרים אמרו לי שרואים אותה די הרבה לבד בבית הספר. מבחינת המורה לא נראה לי שיש מה לעשות כי לא ממש אכפת לה אולם הייתי רוצה לנסות לסייע לה אך לא ברור לי כיצד אני עושה זאת.
אשמח לתשובתכן המקצועית
תודה רבה
ירין

שלום ירין,
יכול היות שבתך היא מעט חסרת ביטחון, והיא חושבת שיאהבו אותה רק אם תוותר המון. ובפועל זה כנראה משיג לפעמים את התוצאה ההפוכה, כי ייתכן שילדים מרגישים שזו פחיתות ערך להיות עם ילדה שלא מעריכה את עצמה, הם אולי לא מגדירים את זה במילים האלה, אבל יכול להיות שליד ילדים אחרים, זה הופך אותה לפחות נחשבת ופחות מקובלת. לכן, חשוב מאוד לחזק את בטחונה העצמי, להראות לה איזה דברים נפלאים יש לה לתת לעולם גם אם לא תוותר המון, וגם לשים לב האם בבית אתם מתגמלים התנהגות מוותרת כזו, כי זה נוח לכם, למשל שתוותר לאחים שלה או שתוותר בכלל על דברים שהיא רוצה ותהיה ילדה טובה נוחה ומרצה. אם זה כך, אולי כדאי לשקול לשנות גם את זה.

שלום רב,

בתי בת 4.5 סובלת מקשיי פרידה, בתחילת שנה היה קושי רב בגן (עכשיו קצת יותר טוב), מתקשה ללכת לבד לחברים והבעיה הכי קשה שלנו כעת היא הבקרים, אני יוצאת מוקדם בבוקר ובעלי לוקח את הילדים לגן, אם היא מתעוררת ואני כבר לא בבית, היא יושבת חצי שעה במיטה וצורחת "אמא", אנחנו ממש מיואשים ולא יודעים איך לפתור את הבעיה. בעלי הציעה שאולי נעיר אותה לפני שאני הולכת שתוכל להפרד ממני. האם זה פתרון נכון, אשמח לשמוע כיצד ניתן לטפל בבעיה.

תודה

שלום מאיה,
להעיר אותה קודם זה לא פיתרון רע, זו אפשרות, אבל חשוב לעשות את זה בצורה עניינית וברורה, כדי לא לאפשר להפוך גם את ההרגל הזה לזמן שגם בו היא מתקשה להיפרד. מעבר לזה כדאי לחשוב, מדוע היא כל כך חרדה, האם היא חשה שהיא לא יכולה לסמוך על הנוכחות שלך, שאת לא פנויה אליה מספיק? או להיפך שקשיי הפרידה מזכים אותה בהמון תשומת לב? יכול להיות גם שילוב של השניים, הם לא בהכרח עומדים בסתירה...

שלום,
ביתי בת 5.5. כשהייתה קטנה יותר היו לה התקפי זעם חזקים.
כיום, כבר אין התקפים חזקים, אך כאשר היא נפגעת מישהו או נעלבת או פשוט מתעצבנת, היא נכנסת להשתוללות הכוללת גם זריקת חפצים (סוג של התקף זעם אבל בעוצמה חלשה יותר). העניין הוא שהיא לא יודעת להרגע ולצאת מהמצב הזה ויכולה להמשיך לכעוס לאורך זמן רב. יש לציין שהילדה מעבר לכך מאד חברותית ושמחה. מה עושים? איך מלמדים אותה למתן את התגובות שלה?
האם כדאי לפנות לייעוץ? אם כן, איזה?
שאלה נוספת, כמה השפעה יש למה שהגננת תדווח לבית הספר לקראת עלייה לכיתה א'? אני קצת פוחדת שהילדה תפגע בגגל דיווח של הגננת על התפרצויות אלה..
תודה,
ליאת.

שלום ליאת,
כדי לעזור לה למתן את תגובותיה יש ללמד אותה דרכי תגובה נוספות. קודם כל כדאי לעזור לה לתת מילים למה שהיא מרגישה באותו רגע, למשל להגיד: "נעלבת עכשיו כי אמרו לך לא, זה לא נעים", ואחר כך להציע דרכי פעולה חלופיות, ראשית ללמד אותה כל פעם שזה קורה לספור עד 5 כדי להשהות את התגובה, ובזמן הזה להיזכר בתגובות נוספות שתלמדו אותה, למשל לבחור לעושת משהו אחר במקום הדבר שקיבלה לגביו תשובה שלילית, למשל להגיד לגננת, וכו'. צריך ללמד את זה בשלבים ולאט עם הרבה סבלנות וגם לא לנסות להרגיע אותה יותר מדי או לתת לה את מה שרצתה ובגללו התפרצה כיוון שזה יגביר את ההתנהגות אם היא משתלמת לה.
דבר נוסף שחשוב זה דומגה אישית, האם יש עוד משיהו במשפחה שנוהג להתפרץ? אם כן זה חומר למחשבה, אולי כדאי לטפל גם בזה.
לגבי השפעת הגננת, אני לא יכולה לדעת, זה תלוי במערכת הספציפית שאתם נמצאים בה. בכל אופן זה לא בהכרח דבר רע אם הגננת מעבירה את זה הלאה כי זה דווקא יכול לעזור לכך שהמערכת תתגייס לעזור לה.

ילדב בת 3 שחייבת לשלוט בחבר למשחק או באחיה. תמיד צריכה להיות ראשונה, לנצח, או לקבוע כללים לאחרים. ממש חייבת שהכל ייעשה כרצונה. כל הזמן "אני". גם עדיין קשה לה להתחלק בצעצועים. וגם תמיד רוצה את המשחק שיש לשני. כמובן שההורים מעירים ומסבירים ומנסים לשפר את המצב. זה קשה. האם לטפל מעבר לכך?

שלום גילה,
השתלטנות נובעת בדרך כל מחרדה. כדאי לבדוק מדוע הילדה במצב כזה כרגע. זה מצב שיכול למשל לנבוע מסמכות הורית חלשה או מתחושה שההורים חלשים והיא חייבת לנהל הכל במקומם בכל אופן אם אתם לא מצליחים להבין מה קורה או לשנות זאת לבד כדאי לפנות להדרכת הורים מסודרת.

בת ה3 שלי עושה קקי אך ורק בלילה (בחיתול) בזמן השינה. לפעמים היא צריכה קקי ביום ומתלוננת שכואב לה התוסיק אבל היא לא מצליחה לעשות בשירותים או בחיתול כי היא מפחדת. מה לעשות? אני רוצה להפסיק עם חיתול בלליה.

שלום לך,
אני מפנה אותה לעמודת שאלות נפוצות לתשובה העוסקת בעניין.

שלום, בני בן 3 ותשעה חודשים ובשבועות האחרונים הוא עושה תנועות לא רצוניות באיזור הפה מבליט את ההשיניים למטה (במיוחד כאשר הוא מתרכז) אי אפשר לפספס את זה גם בגן ראו שהוא עושה את זה .התופעה מתרחשת כל יום במהלך היום כאשר לפעמים זה במשך שעה ולפעמים בא והולך במשך היום. האם זה תקין? מאילו סיבות התופעה יכולה להיגרם? והאם מומלץ לבדוק את העניין?

שלום רויטל,
על פניו זה נשמע תקין, אבל אם את מודאגת שמדובר בטיקים כדאי לפנות לרופא נוירולוג.

שלום רב,
ממה שהבנתי בקריאה באינטרנט, גיל ההתבגרות אצל בנות מתחיל בממוצע בגיל 9-האם כך הדבר? ביתי בת 9 וחצי ובזמן האחרון קורה שהיא בוכה מכל דבר שלא ניראה לה או שאני מבקשת ממנה - עצבנית ועקשנית יותר מהרגיל. האם אלא הם תגובות להתחלת גיל ההתבגרות? האם להתייחס ביותר רגישות או להסביר ולנקוט עמדה?

שלום הילה,
לא הייתי מייחסת זאת אוטומטית לגיל ההתבגרות, וגם אם כן זה שייך לזה, למרות שזה קצת מוקדם בכל זאת, עדיין חשוב לברר מה קורה לפני שמחליטים איך לפעול. הייתי מבררת וחושבת טוב האם יש משהו שמציק לה? האם משהו השתנה בבית? אולי אחד ההורים עובד יותר שעות, אולי יש יותר עומס, אולי מקבלת פחות תשומת לב, אולי נדרשת ממנה המון עצמאות השנה בגלל כל מיני סיבות וזה כבד עליה, אולי יש משהו שקורה בבית הספר, נסו לדבר איתה, בלי כעס אלא מתוך רצון להבין,ולהקשיב.

בני היום בן שנתיים וארבעה חודשים , לפני כ-4 חודשים, היתה נכונות מצידו לגמילה, במהלך חג ראש השנה היה איתי בבית 4 ימים והכל עבד פיקס פוקס, הילד ביקש ולא פיספס אך בגן טענו שהוא לא מוכן ואני התעקשתי להמשיך.
יש לי החשד כי המטפלות שמות לו טיטול מאחר וקקי הוא לא מוכן לעשות בגן ועושה בתחתונים. יש לציין שגם אצלי בבית הוא מתחיל לעשות קקי בתחתונים מבקש ואז ממשיך באסלה .
במהלך השבוע האחרון הילד מפספס המון . ואין לי מושג מה לעשות.
הבוקר דיברתי עם המטפלת ושאלתי אותה האם היא שמה לו טיטול והיא טוענת שלא.
אנא עצתך איך להמשיך מכאן

תודה ושבת שלום

בני בן ה - 6 ילד חכם ונבון. זיכרון יוצא דופן ועצמאי מאוד.
נדמה שאין לו פחד מכלום. עושה דברים מסוכנים שילדים בגילו לא מעיזים כגון : קפיצה ממקומות מסוכנים וגבוהים, טיפוס לגובה, עמידה בין 2 מכוניות כמשחק מחבואים (מה שכמובן אסרתי), קפיצה ממדרגות וכו'.
כשמסבירים לו כמה זה מסוכן וכמובן עם הסבר מפורט מה עלול לקרות אם. הוא אומר: "לא יקרה לי שום דבר,,. למרות שאני תמיד עונה שעלול לקרות משהו נורא ואז יהיה מאוחר מדי. קיים סיכוי שיש לו הפרעת קשב וריכוז שמתבטא יותר בהיפראקטיביות ואימפולסיביות (אחנו בהמתנה לנוירולוג) .
אולי זאת הסיבה לתעוזה שלו? אולי זוהי האימפולסיביות שלו. מצד שני גם לאחר שמסבירים לו הוא מסוגל לחזור שנית על אותו מעשה.
בנוסף רציתי לציין שאנחנו בית שמאוד מקפיד על גבולות ועקביות, ולעיתים אני מרגישה שהוא שלא קורה לו כלום בפוקסים, ולכן ברצוני לשאול מה אני עוד יכולה לעשות בכדי שלא יסכן את עצמו, הרי לא אוכל להסתמך על מזלו הטוב בענייני חיים ומוות.
תודה.

שלום לך,
נסו אולי לנתב את עודף המרץ שלו לפעילות ספורטיבית אינטנסיבית מובנית ומוגנת, שיש בה ריגוש ומתן אופציה לביטוי מסודר של תוקפנות, כמו ג'ודו, אם יש לגילו באיזור שלכם, קנו לו כפפות איגרוף ולמדו אותו להתאגרף מול שק איגרוף קטן, וכו'. וכמובן המשיכו בבירור הנוירולוגי, ייתכן מאוד שאכן הדבר נובע מהפרעת קשב.

שלום רב

אנחנו גרים בי-ם, בעלי קיבל קידום בעבודה והתפקיד הוא בת"א ולכן עלינו לעבור דירה
יש לנו 2 ילדים הגדול בן 3.5 והקטן בן שנה (לקטן אני לא דואגת כי הוא איתי בבית כרגע)
השאלה היא האם לחכות עד לסוף שנה בכדי לעבור אם יש הזדמנות לעבור עכשיו?
אני רואה שבני הגדול מרגיש שאבא "לא בבית" (נשאר לישון בעבודה לפעמים, בגלל המרחק והתפקיד)
השאלה היא האם המעבר באמצע שנה יכול לפגוע בו חברתית, הוא מאוד חברותי וממש מדאיגה אותי העובדה שהמעבר ה"חד" הזה ייפגע לו בביטחון העצמי...
כדאי, למרות הקושי של בעלי ושלי לחכות עד הקיץ?

אשמח לתשובה

תודה

שלום לך,
ברור שעבור הילד עדיף לחכות. בכל מקרה, אם עוברים באמצע השנה, כדאי לא לעשות זאת בצורה חדה, לבחור בתל אביב גן שיוכל להישאר בו שבנה הבאה כדי שלא יהיו מעברים רבים מדי, לתכנן זמן מספיק מראש פרידה מסודרת בגן הנוכחי, ולנסות להכיר מראש אימהות מהגן החדש כדי להכיר ילדים אחה"צ מספר פעמים עוד לפני המעבר.

בני בן החמש נפצע בפניו ע"י קטטה עם אחיו הבוגר ממנו בשנה ולא מפסיק לשחק עם הפצע שלו עד זוב דם וצלקת בפניו, הוא מחטט גם באפו עד זוב דם ופוצע את עצמו כל פעם מחדש אני מסבירה לו שזה לא בסדר ושהוא צריך לתת לפצעים להגליד ושיחדל לעשות זאת אך הוא טוען שהוא לא יכול להפסיק ושזה מושך אותו.

יתרה מכך, הנושא נמשך משהו כמו חודש מה עלי לעשות כדי שיחדל ממעשיו אלו.


אודה על תשובה במהרה,

דנה אמא שקצת קשה לה בעניין הזה.

שלום דנה,
אני חושבת שההתנהגות של בנך מעידה על מצוקה, ואני ממליצה לך לפנות לטיפול מסודר.

שלום!
יש לי ילד בן 4 ( תאום) בגן טרום טרום חובה. הילד שלי בכל דבר קטן בוכה בגן,למשל דוחפים אותו והוא ישר עושה פרצוף של בכי והולך להגיד לגננת בבכי או כשמציקים לו במילים וזה לא נעים לו אז הוא ישר מתלונן ורץ לגננת . איך מלמדים את הילד להתמודד עם מצבים כאלה שידע "להגן" על עצמו ולהחזיר בחזרה?.
תודה רבה.

שלום רחלי,
אני לא בטוחה שזה נכון ללמד בגיל הזה להחזיר בחזרה, ואני גם לא בטוחה שההתנהגות שלו תינוקית. אפשר ללמד אותו פחות לבכות ויותר להגיד, להגיד לילד שההתנהגות לא מתאימה, או להגיד לגננת בלי בכי. אפשר ללמד אותו לבחור מתי להתעלם ומתי להגיד לגננת, אבל לגבי התנהגויות אלימות במיוחד, להגיד לגננת בגיל הזה זו התנהגות מתאימה ולא תינוקית בכלל.

בתי בת ה8 תלמידה טובה, מאוד חברותית, בזמן האחרון יש לה התפרצויות זעם שמלוות במכות כלפיי , (כלפי אחיה בן 6.5 ),צעקות וזריקת חפצים. ההתפרצויות נובעות בעיקר מחוסר דחיית סיפוקים.
היא חייבת שהכל יהיה בהתאם למה שהיא מחליטה.איך אפשר לפתור את הבעיה/ להקל עליה. אני מרגישה שהיא מתוסכלת.

שלום לך,
אפשר לנסות לתת לה כלים אחרים להתמודדות עם תיסכול, למשל לבטא אותו במילים, למשל להמתין ולקבל אחר כך או לעודת משהו אחר בזמן שלא מקבלת את מה שהיא רוצה, כמובן שאת המכות יש צורך להפסיק מייד באופן פיזי, לא להיכנס לנאומים, הסברים, התחננויות, אלא הצבת גבולת תקיפה וקצרה. וכמבון לשמור מאוד על עיקביות, בכל פעם שהיא מתפרצת בשום פנים ואופן לא לאפשר שההתפרצות תוביל לכך שהיא תקבל את מה שהיא רצתה, כיוון שזה יעודד התפרצויות נוספות.

בני הבכור בן שנה וחצי, ואני עתידה ללדת תאומות בעוד כחודשיים.
ברור לי שבני יחווה משבר כלשהו לאחר הלידה ואני מקווה לצמצם את עוגמת הנפש כמה שניתן. ניסיתי לפני זמן מה להחזיק תינוק קטן ולראות מה תהיה התגובה של בני והיה מאוד קשה לראות כמה הוא נפגע, הוא ממש נכנס להיסטריה של בכי.
איך אוכל לעזור לו?
אני כעת בשמירת הריון בבית - האם נכון להוציאו מוקדם יותר מהגן ע"מ לאפשר לו זמן איכות רב יותר איתי כל עוד ניתן? האם נכון כעת לבצע שינויים כמו מעבר למיטת מעבר או בהמשך גמילה מחיתולים?
אני די אובדת עצות כיצד להתייחס אליו כדי לא לערער אותו עוד יותר ואיך להסביר לו שבבטן של אמא אין כדור אלא שתי אחיות...
אשמח לעזרתכם
בתודה

שלום גולן,
האמת היא שאין דרך טובה הכין תינוק בין שנה וחצי לדבר שאפילו אנחנו לא מבינים עוד איך הוא הולך להיות. ניתן כבומן להסביר לו לו פי הבנתו, לצייר לו את הבטן של אימא ואת התינוקות בתוכה, לא הייתי ממליצה כרגע לגמול מחיתולים אלא מתי שהוא יהיה בשל, וכנ" לגבי מיטת מעבר, לא הייתי משנה שום דבר מהותי אלא בעיקר מכינה את עצמך לכך שהולך להיות קשה במידה מסויימת, וכל מה שניתן לעושת במצבים כאלה הוא להיות איתו בקושי, להשתדל, לאחר לידת התאומות לתת הרבה חום ואהבה, לדאוג במידת האפשר לקבלת עזרה רבה, כך שרוב הזמן כשהילד בבית יהיה איתך עוד מבוגר שיעזור, להמשיך להציב גבולות כרגיל, ולזכור, שהכל לטובה, גם אם קשה כרגע, אחר כך הוא יהנה ממשפחה גדולה וחמה.

שלום, יש לי ילדה בת 5 שכל פעם שהיא התחילה גן חדש או אפילו חוג חדש, או שהיא נמצאת בחברת אנשים שהיא לא מכירה היא פשוט נסגרת ולא מדברת אלא איתנו ההורים וגם זה בלחש.
ההינו במרפאה בשניידר לגבי אילמות סלקטיבית ואמרו שאין לה בעיה כזו, היא מאוד פיקחית אבל מאוד סגורה , למשל שהיא הולכת לחברים או גם בגן היא מאוד שקטה וסגורה,אבל בבית בסביבה הטבעית עם אנשים מוכרים היא מאוד צועקת והיא מלאת ביטחון, האם יתכן שמדובר בבעיה רגשית והאם כדאי לפנות במצב כזה לפסיכולוג?
אני מפחדת שבעוד שנתיים שתתחיל כיתה א' שוב תהייה לה נסיגה, ולכן השאלה אם לא כדאי להתחיל טיפול כבר עכשיו ולמי לפנות?

שלום מיטל,\
לא נשמע שלבת שלכם שלכם יש בעיה ריגשית. זה קצב ההסתגלות שלה, וזה בסדר גמור. בהתחלה היא שקטה ואחר כך היא נפתחת. נשמע לי שאתם קצת מודאגים מדי ולא בטוח שיש סיבה.

בתי הבכורה בת 3 ו-תשעה חודשים (יש לנו בן נוסף כמעט בן שנתיים).
בחודש האחרון היא מסרבת בכל בוקר ללכת לגן בטענה ש"משעמם" לה. כשניסינו לדובב אותה ולבקש ממנה שתסביר מה המשמעות "משעמם לי", היא חוזרת שוב ושוב על המשפט "כי משעמם לי"! "אני רוצה להישאר בבית!"
חשוב לי לציין שהשנה הרכב הילדים בגן בעייתי - היא ועוד שלושה ילדים הכי גדולים בגן, עוד שלושה ילדים בני שנתיים וחצי + וכל השאר בני שנתיים מתוך קבוצה של 21 ילדים.

בשיחות שערכתי עם הגננת והסייעות נאמר לי שהכל בסדר, היא משחקת, משתתפת ואף "מנהלת" את הגן.

הסיפור חוזר על עצמו בכל יום שלישי שאנחנו רוצים ללכת לחוג בלט, היא בוכה בכי קורע לב שהיא לא רוצה ללכת לחוג הבלט כי "משעמם" לה והיא רוצה להישאר בבית.
ושוב.... כשמגיעים לחוג הבלט היא רוקדת, צוחקת, משתתפת ומאוד נהנת.
הדרך היחידה שניתן לקחת אותה לחוג בלט זה רק במידה והיא נפגשת עם חברתה הטובה ביותר מהגן ישר אחרי פעילות הגן, והן הולכות יחד לחוג הבלט.

אשמח בעצתכן - מה עלי לעשות? כיצד עלי להתנהג עם הילדה?

בני בן 9, ילד רגיש ונבון, חברותי ומלא שמחת חיים. הוא מקובל ואהוד בקרב חבריו ואין לו בעיה חברתית. אחד הילדים בכיתתו הנו חברו הטוב ביותר, מתקופת הגן. אולם, כשהצטרפתי כהורה מלווה ליום גיבוש כיתתי, נוכחתי כי הדברים קצת שונים מכפי שנראים. הבחנתי שבני נאבק על החברות עם חברו עם עוד חבר נוסף. אותו חבר טוב כביכול, הפעיל מניפולציות על בני (לא התיישב על ידו במכוון על אף שזה שמר לו מקום בהסעה) , לעג לו, העליבו (אמר לו שהוא אינו חברו הטוב ביותר וכי הילד האחר הוא חברו הטוב) וכשבני הזמינו לביתו, הוא גער בו שאינו רוצה לבוא אליו. נראה שגם בני וגם הילד הנוסף נמצאים במאין תחרות צמודה על ליבו של החבר ומקרקרים סביבו, והוא מחליט במי לבחור – התנהגותו אכן השפיעה על בני שנראה מתוח ובודד. משיחה שערכנו עם בני, הוא נפתח, והסביר כי זו לא הפעם הראשונה שחברו מתייחס אליו כך, וכי הוא מרגיש לעיתים קרובות צלע שלישית, שחברו לפעמים צועק עליו, עוקץ אותו, מזלזל בו ו "מתייחס אליו כמו לבובה". – "הוא מחליט למה ומתי להיות חבר שלו". הייתי מופתעת מהתנהגותו של אותו ילד כלפי בני, היות והוא מתארח בביתנו לעיתים קרובות, יש להם תחומי עניין משותפים והם אכן חברים טובים מאוד. אולם, קשה לי לשאת את התחושה שבני נאלץ להיאבק על החברות הזו באופן שגרתי במסגרת בית הספר, ומוכן להמשיכה בתנאים שמציב חברו -שינוי היחס כלפיו בהתאם לחשקיו ולתנודות מצב רוחו. נראה כי בחברת ילדים נוספים, אותו הילד משנה לפתע את עורו ומשחק ברגשותיו של בני. נוכחתי להבחין כי בני נבלע בחברות הזו: הוא אינו פורח, מסתתר בצילו של חברו, מוציא אנרגיות רבות כדי לרצותו ולזכות בתשומת ליבו, והגרוע מכל, מפספס קשרים עם חברים נוספים ואז נותר מתוסכל היות וכבר הספיקו להיווצר קליקות בכיתתו. אני חוששת שהמשך הקשר עם החבר הטוב, במתכונת הקיימת, יפגע בביטחונו העצמי. אנו כהוריו, מאוד כאבנו את כאבו, וייעצנו לו לקחת מרחק מחברו הטוב, ולהדק קשר עם ילדים נוספים (הוא נפגש עם ילדים אחרים, אולם הקשר ביניהם לא מתהדק כמו זה עם החבר הטוב) . הסברנו לו כי חברות צריכה להיבנות ממקום חיובי, ללא תנאים וששני הצדדים צריכים להרגיש נוח בחברות, ולא שאחד הצדדים נשלט ומוותר על כבודו העצמי. הסברנו לו שחשוב לנסות ולרכוש חברים נוספים ולא להיצמד רק לחבר אחד, בכדי שבשעת "תקלה" עם חבר מסוים, יהיו לו אפשרויות נוספות. ייעצנו לו להסביר לחברו, במידה וזה ישאל, כי הוא אכן כועס על הדרך שהתנהג כלפיו שכן כך לא מתנהגים לחבר טוב. בני הבין, אולם נראה מוטרד וחושש שמא יאלץ להרוס חברות יקרה, או יהיה לו קשה להדק קשרים עם ילדים אחרים בכיתה שתחומי העניין שלהם שונים משלו . מה עלי לייעץ לו מבלי לפגוע במעמדו החברתי? איני חושבת שעליו לנתק מגע לגמרי עם אותו חבר טוב , אולם בטוחני שמלחמה יומיומית על ליבו של אותו חבר, כחלק משלישיה, כלל לא עושה לו טוב, אלא פוגעת בדימויו העצמי.
אשמח לחו"ד מקצועית.
תודה, מילי

שלום מילי,
נשמע לי שייעצתם נכון לבן שלכם, יכול להיות שכדאי לחשוב גם איך בנכם יכול להרחיב את תחומי העניין שלו כדי שיהיו לו תחומי עניין משותפים עם עוד ילדים. לא הייתי ממליצה לכם להגיד לו לנתק את הקשר, כי זה עניין שלו, ויש לו כנראה סיבות משלו מדוע הילד הזה חשוב לו, ומעבר לעידוד ליצור לעצמו עוד קשרים, לא הייתי מתערבת עד כדי כך. נשמע לי שאתם קצת מדי מעורבים במה שקורה, ואולי כדאי להניח לילד לנהל את ענייניו כפי שהוא רואה לנכון. אתם שם כדי לכוון ולעזור אבל לא כדי לנהל במקומו. הייתי מניחה קצת נושא אלא אם כן הוא עולה ממנו.