פורום פסיכולוגיה ילדים עמוד 5

כנראה כתוצאה משינה על הגב בלבד, נוצר לבן שלי ראש שטוח ועקום מאחורה.
הרופא המליץ לי על קסדה מיוחדת אורטופדית שנבנית במיוחד בהתאמה לראש שלו.
צריך לשים את הקסדה 23 שעות ביום בערך למשך 3 חודשים.

מאז שהתחלנו בטיפול, לתינוק שלי לא נוח לישון והוא מתעורר כמה פעמים במשך הלילה. הוא גם פחות רגוע באופן כללי ועברו כבר שבועיים מאז תחילת הטיפול.

שאלתי היא האם מבחינה פסיכולוגית הוא יכול להפגע מטיפול זה?

לתשובתך אודה.

שלום גלית,
זו שאלה שקשה לענות עליה, כי אנחנו לא יודעים ממה שהוא ייפגע יותר, מהטיפול בקסדה או במזה שבהמשך הראש שלו יהיה עקום מאחורה.
כל טיפול רפואי בגיל כה קטן, יש לו מחירים של אי נוחות וזה דורש מתינוק להסתגל וזה גוזל ממנו משאבים נפשיים. זה נכון. אבל זה לא אומר בהכרח שלא צריך לעשות את זה.
מה שחשוב בעיקר הוא שאת תהיי רגועה ותדעי ללוות את הילד בקשיים שלו בצורה מכילהל ונינוחה.

שלום,
לבתי, בת 3.5, קושי בשינה מאז שנולדה. בחודשים הראשונים לא ישנה יותר מ 45 דק' ברצף (מחזור שינה ?) ורק לקראת גיל שנתיים נראה שלמדה לעבור למחזור הבא ולהמשיך לישון מבלי להתעורר ממש ולצעוק.
עם זאת, עד היום יש רגישות גבוהה בכל מה שקשור לשעות שינה וסף העייפות.
בסביבות גיל 3 היתה לה תקופה של כמה שבועות רצופי ביעותי לילה קשים, שחלפו לאחר שהתמדנו בהשכבה מוקדמת בערב ופעילות רגועה במהלך היום.. לאחרונה חזרה להרטיב בלילה וזה נמשך כל החורף - כולל בשנת הצהריים.
במקביל יש לה קושי עם זרים (כל מי שהוא לא אבא או אמא) - בדרגה כזו או אחרת, ורופא הגדיר זאת כאילמות סלקטיבית, ונראה שזה משתפר עם הזמן.

לאחרונה, חלפה ההרטבה בשינה למשך כשבוע (עם בוא הימים החמים והקפדה יתרה שלנו על שעות שינה), אך אתמול שוב הרטיבה בלילה - פעמיים. לפני כן, בערב, צרחה והשתוללה כשאבא רצה להוציא אותה מהאמבטיה (לרוב הטיפול העיקרי מתבצע ע"י אמא, אבל זה לא עד כדי כך חריג). יומיים קודם התלוננה על גרד בפי הטבעת (ב- 2 ערבים רצופים) - ללא כל סימן לתולעים (כבר קרה בעבר). בלילה התעוררה בצרחות כמו בסוג של ביעות (לא ממש ערה) והיה קשה להרגיע את הבכי או לקבל ממנה תשובות מה מציק לה. בימים האחרונים היא מבקשת כל כמה דקות חיבוק (גם מאמא וגם מאבא).

מרבית שעות היממה היא בהשגחתי (מלבד בבוקר בגן, שאליו היא אוהבת ללכת ולא ניכר שינוי בהקשר זה), ומעבר לכך מבקרים אותה סבא וסבתא משני הצדדים וחברים מהגן.
אני מתחילה לחשוש שאולי לא מדובר ב"סתם" קשיי שינה, אלא באירוע חיצוני.

לשאלותיי בנושא היא מגיבה בכך שהכול בסדר ולא מציקים לה.
היא גם יודעת שהגוף שלה ברשותה וכו'.

שאלתי - האם ייתכן שמדובר בתגובה לאיזושהי הטרדה או שהחשש מוגזם ?

תודה

שלום מרית,
נשמע שאכן הילדה שלך במצוקה, אבל ממש לא הכרחי לחשוב שזה קשור למשהו מיני. למרות הגרד בפי הטבעת. ישנןו סיבות רבות ומגוונות למצוקה ריגשית אצל ילדים, ואני מציעה לך לפנות לאיש מקצוע כדי לבצע הערכה מיומנת ממה נובעות החרדות שלה והקשיים, ואיך כדאי לטפל בהם.

שלום לכולם
אני צריכה המלצה על פסיכולוגית שמתמחה בילדי גירושין עם הי קונפליקט
מישהי באזור המרכז, עדיף שעובדת עם מאוחדת

תודה

שלום עמית,
אני ממליצה לך לפנות לתחנה לייעוץ משפחתי וזוגי בעיריית רמת השרון. יש להם צוות מיומן בטיפול בילדים, ורוב המקרים שבהם הם עוסקים הם מהסוג הזה. ככל הידוע לי הם מטפלים גם במי שאינו תושב רמת השרון בתעריפים דומים לקופות החולים.

שלום רב,

אני אמא לילד בן חמש וחצי, בכור (יש אחות בת שנתיים וחצי) עם קשיים מוטוריים ורגשיים.

שמתי לב שבני מחובר יותר לבנות בגן, הוא אומר לא אחת "אני בת" או "הלוואי שהייתי בת" ותמיד הדמות האהובה עליו בכל סדרה היא הבת (אם זה הדרדסים או אנגרי בירדס או אפילו תמונה שהוא רואה פעם ראשונה, הוא מחפש את הבת ואומר אותה אני אוהב).
בנוסף, הצבע האהוב עליו הוא ורוד...

שאלתי היא ממה זה נובע - מדוע הוא רוצה להיות בת? מדוע הוא מחפש תמיד את הבת?

שלום ליטל,
זו לא שאלה שניתן לענות עליה ללא הכרות איתכם. אני ממליצה לכך לפנות ייעוץ מסודר.

שלום.
רקע: ילד בן 2.5. הורים גרושים. האם גרה עם בן זוג חדש. הילד נמצא אצל האב פעמיים בשבוע וכל סופ"ש שני.
הבעיה: כאשר הילד אצל האבא – אין בעיות, וכאשר הוא חוזר לאימא הוא לא רגוע בלילות, רוצה להיות על הידיים הרבה, מצבי רוח משתנים וכו'.
פרט נוסף שאולי רלוונטי: הילד עדיין יונק לפני שינה, כאשר אימא ישנה לידו – זה כמובן הרגל ולא אוכל, אין לא שום בעיה כאשר אימא איננה גם הרבה זמן (שבוע).
מה יכולות להיות הסיבות ומה מומלץ לעשות?
תודה.

שלום דני,
תראה, נראה לי לא אתי ולא מקצועי, לענות לאבא בקשר לבעיות שקורות אצל האימא. במיוחד כשההורים גרושים. אם משהו מפריע לה היא צריכה לשאול בעצמה. אני מקווה שאתה מבין אותי.

(בנוגע לשקרים) אני יודעת שאני קצת חודרנית, ביקורתית, בעניין, מה היית ממליצה לי בנדון.

שלום רומי,
לנסות להוריד את רמת החודרנות והביקורת שלך כמובן. אם את לא מצליחה, כדאי לפנות לאיש מקצוע. נסי לשחרר. כמה שאת יכולה, לאט לאט.

היי ושלום
הבן שלי בן שנה ו-8 חודשים, התחיל להיות שינוי ממש קיצוני בהתנהגותו, רוצה רק אליי כל הזמן, פוחד שאעזוב אותו, פוחד מרעשים פתאומיים, מתחיל לצרוח כשלא מקבל משהו, מיילל בלי סיבה כשאני עסוקה, נזרק על הרצפה וצורח כשאני לא מביאה ל מה שרוצה או בזמן שאני עושה כלים/ נחה/מנקה וכד....
התחיל גם ממש לפחד ולחבק אותי כשאנו הולכים למקום חדש ויש שם אנשים לא מוכרים.

כשרואה אנשים מוכרים הולך אליהם ומשחק אך עדיין מחפש אותי כל כמה זמן.
כשרואה ילדים בני גילו הוא ממש מתלהב ואז הוא משחק בכיף ונהנה בלי לפחד ובלי לחפש אותי כל רגע.

חשוב לציין- כבר עבר את שלב חרדת הנטישה וחרדת הזרים מגיל בערך 8 חודשים עד שנה וחודשיים בערך,
הוא נמצא איתי בבית וכל יום אנו הולכים לגן שעשועים וגם לשחק עם קבוצת אמהות והילדים שלהם שם הוא ממש משחק ונהנה.
ובנוסף- אני ובעלי אנשים ממש רגועים ולא משדרים לו שום לחץ או כעס, אנו לא צועקים , אלא מסבירים יפה, וחלילה כמובן לא דוגלים באלימות וגם לא ב"פליקים" קטנים על היד, אז יכול להיות שאנו טובים מדי? או שזה לא קשור?

אשמח לדעת ממה נובע השינוי הזה, הוא לא נשאר עם אנשים זרים, אז ככה שאנו בטוחים שלא קרה לו שום התעללות חלילה או משהו שיכול לגרום לו לפחד ולשנות את התנהגותו.
אני ובעלי מאוד דואגים, הוא ילד שמח וחייכן עם אנשים שמכיר- איתנו, עם הדודים עם החברים בחוגים, ופתאום הוא ליד אנשים זרים או במקומות לא מוכרים מסתגר ובוכה.
ממה נובע השינוי הזה?

תודה רבה
אמא ואבא שדואגים מאוד....

שלום לך,
מהתאור שלך גם אני לא יכולה לדעת ממה נובע השינוי. מה שברור הוא שממשהו הוא נובע. יכול להיות שתאם לא ידעים להציב גבולות בצורה טוב. דרך אגב, לתת פליק קטן או גדול זה לא נקרא להציב גבולות.
השאל האם השינוי היה פתאומי, או הדרגתי. אםה שינוי היה פתואמי, צריך לחפש מה כן קרה. אני לא יודעת מה, אולי נסעתם או היית חולה, או שאת בהריון והוא מתחיל להרגיש את זה וכו'.
אם זה היה הדרגתי אולי זה קשור לקושי בהצבת גבולות. ואז כדאי לקבל הדרכת הורים מסודרת בעניין.

אופן, גם לא "פליקים" בשום צורה.

איך אני אמורה להסביר לו שאסור לעשות משהו? אני לא רוצה לצעוק עליו או להבהיל אותו אז איך מציבים לפעוט בגיל הזה גבולות בלי שהוא ישנא אותי?

אלא הבהרתי שזה לא העניין. זו לא הצבת גבולות ואין קשר בין "להיות טובים מדי" או לא לתת פליקים להצבת גבולות.
זה לא נורא דרך אגב שהוא ישנא אותך. אם את תתנהלי מתוך חשש שהוא ישנא אותך באמת לא תצליחי להציב גבולות. ילדים והורים שונאים לפעמים זה את זה (כן כן) ואחר כך זה עובר ואוהבים שוב. בכל מערכת יחסים, גם של הורים וילדים יש מגוון רחב של תחושות, שליליות וחיוביות, ביניהם, כעס, שנאה, קנאה וכו', וזה לא סוף העולם. העניין הוא לא רק מה מרגישים אלא מה עושים עם מה שמרגישים.
כשתציבי גבולות, הוא לא יהיה מרוצה בהתחלה, ואולי גם בהמשך. זה לא אומר בהכרח שהוא ינשא אותך אבל באותו רגע זה בהחלט יכול להראות ככה. אז מה?
זו טובתו שאת לא תחששי ולא תתנהלי לפני מה שנדמה לך שהוא חושב עלייך. זה חלק מהסמכות ההורית. ההורה לא חושש מהציון שהילד ייתן לו ולא פועל כדי לרצות את הילד אלא כדאי למצות את טובתו כפי שהיא נראית באותו רגע. ואם טובתו היא לא לקבל את מה שהוא רצה, גם אם הוא נורא בוכה וחושב שאמא רעה ופויה, אז זה מה שיהיה.
וכשהוא עושה מה שאסור, אומרים לו בצורה תקיפה וברורה, את המילה "אסור". גם אם הוא קצת מופתע מזה או נבהל. אם יש צורך גם מזיזים אותו פיזית מהמקום, כדי למנוע סכנה (חשמל) או אלימות (כשמרביץ לכם או לילד אחר). חשוב להיות קצרים, ברורים, בלי הרבה דיבורים, נאומים או הסברים, ולא להיבהל אם הוא בוכה. יעבור לו. והוא ירגיש טוב יותר אחר כך, שיש לו הורים חזקים, שמסוגלים להיות חזקים מולו ולכן גם לשמור עליו בעולם.
בהצלחה.

אני ובעלי מצויים במשבר זוגי עמוק.

אין ריבים בבית,אך התקשורת קורקטית ומועטה.

יש לנו 2 ילדים: בגילאי 3 וחצי ו- 5 וחצי, בנים.

האב כבר עזב וחזר וכעת כנראה יעזוב שוב.

1) האם בהכרח תהיה לגירושין השפעה קשה על הילדים, בטווח הקצר והארוך?

2) האם העובדה שהילדים כה צעירים, תקטין את הנזק השייגרם להם מהגירושין, מעזיבת האב, או אולי דווקא להיפך ועדיף להתגרש עוד כמה שנים?

3) האם בהכרח התפתחותם הנפשית / פסיכולוגית של ילדיי תיפגע מן העובד שאביהם לא יגור איתנו או שיתכן שיתפתחו ככל ילד אחר?

4) איך לספר לילדים בגיל כזה, ומתי?

(עדיין קיימת אפשרות תאורטית שלא יעזוב בטווח הקרוב את הבית)

שלום זיוה,
כל שינוי או משבר במשפחה יש לו מחירים. בודאי שלגירושין יש השפעה על הילדים, ובודאי שזה גורם נזק וגובה מחיר. מצש שני גם נישואים גרועים עושים נזק. ההגדרה "יתפתחו ככל הילדים" היא לא כל כך מתאימה, כי מצד אחד כן, בודאי, ומצד שני סביר להניח שיהיו קשיים. לכל הילדים דרך אגב יש קשיים, והם לא הילדים היחידים שהוריהם מתגרשים.
לגבי הגיל וכו', אני לא בטוחה שהשאלה שלך רלוונטית, ואני אגיש לך למה. כיוון שפרקטית, אתם למעשה כמו גרושים בהמון מובנים, יש תקופות שאבא לא בבית, וגם כשהוא כן, לא נשמע לי שאתם מתנהלים כמו זוג נשוי. אז השאלה אם להתגרש או לא ומתי לא נראית לי כל כך רלוונטית, אלא זה יותר עניין של הגדרה רישמית של הכרה שלכם במציאות, זה מה שתכל'ס קורה בין כה וכה. לכן מהבחינה הזו, דווקא עדיף להתגרש, כי אז האמת גלויה ואפשר להתחיל להתייחס אליה ריגשית.
ואז צריך לספר לקראת העזיבה של האב, רצוי שניכם ביחד. צריך להסביר לילדים שאתם לא מסתדרים (הם שמים לב לזה כבר הרבה זמן, תהיי בטוחה), ולכן אבא עוזב את הבית. זה לא קשור אליהם, הם לא אשמים בזה, אתם אוהבים אותם כמו קודם, וגם רצוי להסביר מה יהיה הסידור מעכשיו, איך מתי ואיפה הם יראו את אבא וכו'.

בהמשך למענה מיום 2.5.12

הכוונה לשקרים, אם אני שואלת אם צחצח שיניים, או בכיתה על תקרית מסויימת שהיה משותף בה אומר למורה משהו שונה ממה שאומר לי, ואז המורה אומרת לי שהוא משקר ומטעה אותי, להתכונן למבחן אומר כל יום כן ומתברר שרק ביום האחרון התכונן ואז עונה לי "האמת שרק היום למדתי למבחן" אמרתי לו אם כך אני מבינה שבשאר הימים שאמרת שהתכוננת היה שקר

אשמח למענה בעניין סופ"ש נעים

שלום רומי,
לשקרים יכולות להיות סיבות רבות. בליל להכיר את הילד הוהמשפחה קשה לי לדעת ממה זה נובע במקרה שלכם. זה יכול נבוע מזה שאולי הוא מרגיש שאת חודרנית מאוד, חוקרת כל דבר וכך הוא מנסה לשמור על הפרטיות שלו. יש גם משפחות (אני לא אומרת שזה המקרה שלכם) שבהם גם המבוגרים משקרים ואחר כך הם לא מבינים מדוע הילדים עושים את זה, וגם יכול להיות שכשהוא אומר את האמת התגובה היא בדרך כלל ביקורתית ולא מרוצה. אבל כאמור, אני לא יכולה לדעת מה הסיבה אצלכם.

מידי פעם שנוגע באיבר הפרטי, אני מעירה לו על כך, או ששואלת אם משהו מפריע או מגרד נלך לרופא והוא מסרב בכל תוקף, וטוען שהוא עולה למעלה וזה מציק לו ולכן הוא נוגע, עניתי לו שאם לא ייגע בו ולא יחשוב עליו זה יחזור לקדמותו.

אשמח למענה בעניין.

שלום רומי,
חשוב שלא תעירי לו בצורה שנותנת הרגשה שזה מבייש או לא בסדר. אלא להסביר שזה דבר טבעי, את מבינה שזה נעים לו, אבל עושים את זה בפרטיות. זה הכל.

שלום,
בננו בן שש ילד חכם, שנון ומלא הומור, לי נראה גם אקטיבי (לא אובחן ולא נאמר דבר , אך אני מחנכת במקצועי)
בחודשים האחרונים הוא מספר לנו כי שיחק עם חבר מהגן בדברים הפרטים, "אני ראיתי לו והוא ראה לי, אני נגעתי לו והוא נגע לי...
מקרה זה קרה מס' פעמים.
את המשחק הוא שיחק גם עם ילד אחר בגן.
כעסתי עליו מאוד בהתחלה וזה לא עזר, שוחחנו עימו והסברנו לו שהוא יכול לראות או לגעת רק רק לעצמו בבית בשירותים ובשום אופן לא בגן וזה לא עוזר.
פניתי לגננת והיא אמרה שכלום לא מתרחש כשהיא שם (תשובה מעצבנת)... היא שוחחה במפגש על כך.
לשמחתנו הוא בא ומספר לי הכל!!! אני כמובן מעודדת אותו אך אנו חסרי אונים ולא יודעת מה זה אומר?!!!
בבקשה מה עלינו לעשות? מדוע הוא עושה זאת? זה אומר משהו עליו?
תודה רבה הורים מודאגים ביותר

שלום לך,
משחקים של חקריה וסקרנות מינית בגיל הזה הם טבעיים, כל עוד הם נעשים מרצון הדדי, ובין ילידם בני אותו גיל כהרחבה של המשחק הרגיל ביניהם. לכן זה לא נכון לכעוס עליו, הכעס משדר לו שהסקרנות מינית שלו היא לא במקום ושמין זה דבר לא טוב.
במקום לכעוס, צריך להגיד לו שאתם מבינים שזה נעים לו ומסקרן אותו, אבל שמשחק עם חברים תמיד נשארים לבושים.
כמו כן אולי הגיע הזמן אם עוד לא עשיתם את זה, להסביר לו הסבר מסודר על גוף האדם, על הבדלים בין המינים ועל איך ילדים באים לעולם. יכול להיות שעל זה הוא מנסה לדבר איתכם, הוא סקרן וזקוק להכוונה ולהסברים.

תודה על תגובתך,
אכן שוחחתי עימו על גוף האדם, הראתי לו אטלס של גוף האדם ועמדנו על ההבדלים בין תמונת הזכר לתמונת הנקבה.
אמרתי לו שאפשרי למצוא מידע בתחום זה ושאנו פה לשם כך רק לא בדרך ההיא...
זה אומר משהו עליו או על תכונה מסוימת בו?
תודה רבה

שלום לך,
כפי שציינתי קודם, התנגות של חקירה וסקרנות מינית היא טבעית בגיל הזה.

תודה..
טבעי גם שהם עושים זאת במחבוא?!

שלום לך,
בודאי. הם מבינים שהמבוגרים לא מרוצים מזה. מה שצריך לבדוק זה האם זה נעשה בהסכמה, עם ילד שהוא חבר שלו בלאו הכי, ושזה לא כל מה שהם עושים, ושהילד שלך מתעניין בעוד דברים חוץ מזה.

שלום לכן
שמי לילך ויש לי שלושה ילדים הבכורה בת 11 האמצעי בן 10 וטליה הקטנה בת שנתיים ותשעה חודשים. טליה ילדה מקסימה וחכמה מאוד אך יש לנו בעיה שאנו לא מצליחים לפתור טליה מרביצה בלי הבחנה . ניסינו הרבה דברים כמו לתת מכה ביד או בטוסיק .לכעוס. להתעלם כלום לא עוזר אני ממש מרגישה לא נעים מהורים ומהסביבה אפשר גם לאמר שטליה לא מרביצה מרוע יש בה המון אהבה וזה מה שמדהים למה היא מרביצה.
ועוד דבר טליה שבלב של גמילה מטיטול בערך שבוע כבר היא מתאפקת כל היום בגן ולא עושה את צרכיה האם זה בסדר

שלום לילך,
קודם כל לא מדלמדים ילד לא להרביץ על ידי כך שמרביצים לו! הרי יש אן סתירה פנימית ושוגמה שלילית, בודאי שזה לא יעבוד. חשוב לנסות לתת מילילם לכעס או לתסכול שלה, ולתת לה כלים אחרים לבטא את התסכול, אם באמצעות מילים , אם באמצעות מכות לכרית, וכו'.
אם הידה מתאפקת זה לא בריא. כדאי לעשות גמילה הדרגתית, לאפשר לה לשבת עם טיטול לעל האסלה, ואחר כך עם טיטול פתוח וכו', עד שתתרגל.

שלום לך
ראשית תודה על עצת הגמילה
שנית אנחנו לא מרביצים ביד או בטוסיק כבר מזמן כמו שאמרתי זו היתה אחת הפעמים שחשבנו שזה יעבוד וטעינו ולכן מיד הפסקנו טליה לא ילדה כועסת כמו שאמרתי משום מה היא מרביצה מאהבה כי היא מיד מחבקת ומנשקת אין בה רוע הדבר לא מגיע מרוע זה מה שמציק לנו

שלום לילך,
נראה לי שאתם מבלבלים בין אהבה רוע ותוקפנות. תוקפנות אינה רוע, היא דבר טבעי, בריא שכולנו נולדים איתו והוא אמור לדחוף אותנו קדימה בחיים. אין מצב, שהילדה שלך מרביצה רק מאהבה. יש בה גם אהבה וגם תוקפנות. ככל שאתם מסרבים לראות את התוקפנות שבה, ולא מסוגלים להכיל את זה וללמד אותה להכיל את התוקפנות, התוקפנות הולכת ומתגברת.
יכול להיות שהילדה שלכם מייד מחבקת ומנשקת אחרי המכות כיוון שהיא למדה שזה לא בסדר מה שהיא עושה והיא מנסה מייד לתקן את זה. לא צריך לתקן את זה כל כך מהר. צריך ללמוד להכיר בזה שגם זה קיים. לפעמים אפילו זה מוצדק, וגם מתי שלא, זה לא רוע, אלא דבר טבעי שצירך לנהל אותו, בדרכים שהצעתי לך קודם.

בני בן השנה ועשרה חודשים בן יחיד ונורמטיבי לועס אצבע מזה כמה חודשים. נגמל ממוצץ באופן עצמאי לפני שנה. לאחרונה עם התחזקות השיניים המצב מחריף והוא ממש מזיק לעצמו. כיצד ניתן להפסיק התנהגות זו

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: הורים לתינוקות, הורים לפעוטות.

בני בן 3 מפסח התחלנו גמילה מחיתולים כמעט ולא מבקש פיפי בכלל או קקי בכלל ביקש פעמים אחדות בלבד .
איך כשאני מושיבה אותו הוא עשה פיפי ומתלהב קקי רק בתחתונים .
אם אני לא מושיבה אותו הוא מפספס ברגע שיוצא לו אומר פיפי רטוב ומקקי הוא נגעל מאוד ואומר איכס אנחנו שמים לו חיתול רק בלילה כבר יומיים קם יבש ובבוקר ישר עשה פיפי בסיר .
האם להמשיך איתו את הגמילה ואיך ללמד אותו שצריך לבקש פיפי כי נראה שפשוט לא בה לו כי הוא מעדיף לשחק


תודה מראש

שלום לך,
זהו תהליך שדורש סבלנות. אפשר להציע לו פיפי פרס כל פעם שהוא כן מבקש ועושה, וזה יכול להגביר את המוטיבציה שלו. עם הקקי זה קצת יותר מסובך, כדאי לאפשר לו לעשות בטיטול על האסלה, ואחר כך בטיטול פתוח חלקית ופתוח לגמרי ובלי טיטול בכל עד שיתרגל.

אשמח שתענו לי, יש לי ילד בן 9, בן יחיד מידי פעם שםאת ידו על התחתון דרך המכנסיים בבית, בנוסף מספר לי דברים בצורה שונה שנערכו בכיתה ושאני פונה למורה טוענת שהיה משהו שונה וכנראה שהוא משקר, מה אתם ממליצים לי בעניין.

שלום רומי,
קודם כל להסביר לילד, שאתם מבינים שנעים לו לשים את היד במכנסיים, וזה בסדר גמור כל עוד עושים את זה בפרטיות בחדר.
לגבי השקרים, לא ציינת איזה שקרים. מעניין מה מטרתם. אולי הוא רוצה לקבל תשומת לב בגלל זה, אולי זו דרך לקבל התייחסות. קצת חסרים פרטים ולכן קשה לי להגיד על זה יותר.

הי,
ביתי המתוקה בת שנה וחודש. זה כבר מס' חודשים שהיא נרגעת רק אם משחקת בשיער שלה או שלי. כל פעם שרוצה לישון - חייבת לשחק בשיער. זה משהו שהתפתח אצלה ב4 חודשים האחרונים בערך.
כמו כן היא נורא אוהבת למשוך בשיער לי, לאחיה ולכל הסובבים.
אנו אומרים לה שזה אסור ואף יש לה בובה שלה אני 'מרשה' למשוך בשיער
האם זו תופעה מוכרת? איך מפסיקים אותה?
תודה

שלום לך,
זו אכן תופעה מוכרת. אתם מגיבים יפה. אפשר גם להציע לה לבחור חפץ מעבר מתוך כמה, פשוט להניח לה מביטה בובות, דובי, שמיכי, ולראותא ם היא מאמצת אחד מהם השיער כרגע משמש סוג של נסיון לשמר את הקשר איתך, וזה התפקיד של חפץ מעבר, אולי זה יעזור.כמו כן כדאי לעשות הליכי פרידה למיניהם באופן הדרגתי, כמו להשיאר אותה עם המטפת או בגן, הרדמה קראת שינה וכו', לפעמים משיכת השיער מייצגת צורך למשוך את האדם השני ולרשור עצמה אליו, מחשש שייפרדו ממנה באופן דרסטי מדי. אם זה לא עוזר וזה עובר לתלישת שערות, כדאי לפנות לייעוץ מקצועי.

הבת שלי בת 8 ,לומדת בכיתה ב.אני מעונינת להעביר אותה לבית ספר אחר,שבו אני מזדהה יות עם שיטת החינוך שלו ואני מאמינה ששם יהיה לה יותר טוב.באופן כללי הילדה מרוצה מבית הספר,היא לא סובלת או משהו כזה.היא מצידה לא מעונינת לעבור והשאלה שלי אם יש טעם לשכנע אותה לעבור או להכריח אותה.עד כמה אני אמורה להתחשב בדעתה בענין?אני סבורה שבהמשך הדרך יהיו לה קשיים לימודיים בבית הספר הנוכחי ,לעומת בית הספר החדש שהוא יהיה יותר מתחשב ומכיל.היא עדיין קטנה ולא צופה את הקשיים כמוני,ובכז-אני לא מעונינת שתרגיש שהכריחו אותה.אצין רק שביתי ילדה חברותית ועצמאית ואני סומכת עליה שתסתדר עם המעבר בסהכ.
אשמח לעצה בענין!תודה!

שלום דנה,
בגיל 8 הורים לא שואלים ילד איפה הוא ילמד. זו לא החלטה שלו. אם קיבלת החלטה להעביר אותה בית ספר, את פשוט מודיעה לה על זה וגם במקרה הזה אפשר להסביר לה בשפה שמובנת לה למה. (כי בבית הספר השני יש שיטת חינוך יותר טובה, וכו')..
עם זאת את צריכה להבין שלמעברים יש מחירים, חברתיים, הסתגלותיים ואחרים, ואם ילד לומד בצורה סבירה ומשתלב בבית הספר אולי כדאי לשקול שוב עד כמה המעבר והמחירים שלו הכרחיים.

ביתי בת ה-4, ילדה מתוקה ומדליקה אהובה על כולם! אך מאז שנולדה אני זוכרת אותה ילדה בכיינית וקשה מאוד.. במשך הזמן היו תקוםות שהיא היתה בסדר,רגועה וממושמעת, אך פתאום צצות תקופות שהיא בוכה על כל דבר קטן שאפילו אינו מצריך סיבה לבכי כלל, מבקשת דברים בבכי, אני לתומי חשבתי שאילו בדיוק התקופות שאני לא מצליחה לתת מספיק צומת לב!ואכן השתדלתי מאוד אך, זה לא עוזר......אני מתוסכלת!מה עושים?? אשמח מאוד לקבל תשובה בהקדם תודה!

שלום זהבית,
כפי הנראה מתוך כוונות טובות יצא שעשית ההיפך ממה שכדאי. כי אם היא בוכה ומייד מקבלת תשומת לב, הבכי רק יגבר.
חשוב לנסות לא תשומת לב כשאת מבינה שהבכי הוא ללא מצוקה אמיתית. פשוט להתעלם. אל תדאגי לא ייגרם לה נזק נפשי. חשוב שתהיי עיקבית בכך ולא תישברי גם אם היא בוכה המון זמן. היא מנסה אותך.
מצד שני כן חשוב לתת לה תשומת לב וחיזוקים חיוביים על התנהגויות בוגרות וחיוביות שאת רוצה לחזק.
אני הייתי אומרת לה שכשהיא בוכה ללא סיבה את לא יכולה לעזור לה, וכדאי תרגע ותדבר יפה, ומאותו רגע לא מתייחסת לזה יותר.
בהצלחה.

שלום רב,
בני החמוד בן 4. היה שנתיים במשפחתון ומתחילת השנה בןג עם בני גילו. שנה הבאה רשמתי אותו לגן עירוני טרום חובה.
הכניסה למשפחתון לוותה בחודש של בכי. הכניסה לגן הנוכחי לוותה בכחודשיים של בכי היסטרי ומניפולציות רבות מצידו. כמובן שלאחר תקופת ההסתגלות הקשה הוא התאקלם והשתלב ונראה מאוד נינוח .
אני חוששת מאיך תראה הכניסה לגטן החדש שנה הבאה ורוצה לדעת אם כדאי להתחיל מעכשיו להכין אותו ולדבר איתו על כך או שזה מוקדם מידי.
אני יודעת שהמזג שלו מסתגל לאט ורוצה להקל עליו ועלינו ההורים.
האם יש כדאי או שזה יבלבל אותו?
אשמח לחוות דעתכן
תודה

שלום תמי,
אפשר להכין את הילד מעכשיו. עם זאת אני לא בטוחה שהבעיה של בנך היא הסתגלות איטית. כי אם הוא עושה מניפולציות, זה לא מתוך בעיית הסתגלות זה בגלל שהוא מבין שהמניפולציות עובדות עלייך. לכן יכול להיות שאת יותר חרדה ממנו סביב המעבר, והוא ירגיש את זה ו"ינגן" על זה. לכן, אם את מכינה אותו, חשוב שזה יהיה בלי לחץ, בצורה מינורית, להזכיר את מעבר הגן מספר פעמים, ללכת לראות איתו מבחוץ ובקיץ לדבר על זה שוב. לא הייתי עושה משהו שמשדר שזה עניין גדול, שאמורה להיות פה בעיה, ושאת מחכה בכיליון עיניים לראות איך הוא יעבור את "הדבר הנורא" הזה. אני לא אומרת שזה מה שאת עושה בהכרח, אני רק מציעה נקודות לתשומת לב

שלום,
בני בן 3 וחצי החליף השנה גן- לגן מועצה. בתחילה היה נראה כי המעבר בסדר אבל אחרי החגים החל לברוח לו פיפי באמצע היום. את העניין הזה פתרנו בעזרת חיזוקים ו"פרסים" מהסייעת וממנחת הצהרון. עכשיו בעיה חדשה- כל בוקר כשבאים לגן (אחרי בכי בבית שהוא לא רוצה ללכת והוא רוצה להישאר בבית) כשהוא רואה את הגננת הוא מתחבא מאחורי הרגל שלי ומוריד את הראש.
מה אני אמורה להבין?

שלום קרן
בנך עבר לגן חדש ונשמע שהוא למעשה עדיין בתהליך הסתגלות. מעבר לגן חדש הינו לא פשוט לכל הילדים. בדיוק כפי שהסתגלות למקום עבודה חדש עבורנו כמבוגרים הינו מרגש אך יחד עם זאת מלחיץ ומעורר פחדים ומתחים. חשוב להבין כי הסתגלות לוקחת זמן לעיתים יש עליות וירידות. כלומר תקופות בהן יהיה לילד קל יותר ותקופות בהן שוב יהיה לו קשה וזה בסדר גמור. לעיתים קרובות ילדים בתחילה אינם מראים קושי והקושי מתחיל להתגלות מעט מאוחר יותר, כפי שאת מתארת. אנו לפעמים אומרים שנראה כאילו רק עכשיו "נפל לו האסימון".
. בגיל שלוש נורמטיבי מאוד בריחות הפיפי . כפי שאת מתארת נשמע שחיזוקים מאוד עזרו לו להתגבר על ההרטבה וטוב שעשיתם זאת . כעת ההתחבאות מאחורייך כאשר אתם מגיעים לגן והבכי הינם דרכו של בנך להראות לך כי הוא מתקשה להיפרד ממך.
במקרה זה ניתן לשוחח איתו , להסביר לו שזה באמת קשה להיפרד ושגם את מתגעגעת אליו אבל שאת תחזרי לקחת אותו בצהריים. ניתן לדבר איתו על הדברים הטובים שיש בגן ולמי הוא יכול לפנות כאשר קשה לו בגן ואת לא נמצאת. ולחזק אותו בימים בהם הוא מצליח ללכת לגן בשימחה. חשוב כי תשוחחי גם עם הגננת והסייעת ולשתף אותן בקושי שלו. באופן זה הגננת תוכל להייחס אליו יותר ולחזק את הבטחון שלו בכניסה לגן. לעיתים הגננת יכולה כאשר הוא מגיע לתת לו תפקיד מסוים , כמו לעזור לה לחלק משהו לילדים למשל. בנוסף, חשוב לנסות ולהפגיש אותו עם ילדים מהגן בשעות אחה"צ על מנת שירגיש בטוח יותר כאשר הוא מגיע לגן. חברים בגיל זה הינן מאוד משמעותיים בהסתגלות לגן.
בהצלחה

בתי בת השנתיים וחמישה כבר שנה שניה בגן שלה, תמיד היא נכנסת בריצה מבלי להפרד, ולאחרונה שמנו לב לקושי בפרידה בבוקר, חשבנו שזו תגובה לכך שילדתי לפני כחצי שנה שאולי באה באיחור, אך שמנו לב שהיא מראה פחד מהגננת ולא משאר הצוות. התחלנו גמילה והיא מתקדמת נפלא אך הבוקר כשניכנסתי להתפנות איתה היא עשתה פיפי ושמחה אך ברגע שהגננת נכנסה לשירותים היא הורידה והסיטה את ראשה והתחילה לבכות שאני לא אלך. נראה שממש היא בסטרס ממנה. נשארו שלושה חודשים לסיום הגן מה אני אמורה לעשות? להוציא אותה או שמא כדאי לתת לה לסיים עם כולם ולהפרד?

שלום לינה,
רגע רגע, לא כל כך מהר. לא עושים שום דבר לפני שמנסים להיבן מה קורה. כדאי לדבר עם הגננת על התגובה, להבין ממנה מהמ היא חושבת, לדבר עם שאר הצוות, לדבר עם הורים אחרים. אולי משהו קרה? אם זה קרה אולי זה לא קרה רק לבת שלך? אולי יש עוד מידע בעניין שאפשר לקבל מהורים אחרים? צריך להברר את הדברים האלה. כמו כן ילדה בת שנתיים וחצי כמעט בודאי גם קצת מדברת. חושב לנסות לדובב אותה, לנסות להבין ממנה מה קרה, לשאול אותה האם היא חוששת מהגננת, האם קרה לה משהו לא נעים בגן? וכו'.
אם אתם מבינים מה קרה, לפי ההבנה אפשר להחליט איך מטפלים בעניין. אולי אפשר לתקן זאת. אם לא, והעניין נמשך, אין טעם לסבל של הילדה, ואולי כדאי לשקול להוציא אותה, אבל לא בלי להיפרד. כן חשוב לנסות לפחות לתאם פרידה מסודרת עם הגננת.

שלום,
הילד שלי בן 3.
התחיל לדבר יחסית בגיל מוקדם, ועד לפני מס' שבועות דיבר בצורה יפה, מובנת, וברורה לכל.
לפני מס' שבועות ילדי נפגש עם הילד של זוג חברים שלנו, הוא בן 5.
הילד מדבר (את כל האותיות) על לשון.
לאחר שני מפגשים, הילד שלי מחקה את הילד של החברים.
באותיות ז ו-ס הוא מוציא את הלשון.
ניסינו להעיר לו וגם להתעלם, אך זה לא עוזר.
מה עלי לעשות על מנת להפסיק את התופעה?
תודה רבה

שלום לך,
נראה לי שחושב שתתייעצי עם קלינאית תקשורת, ובכל אופן בשלב זה הייתי ממליצה לכם להמשיך להתעלם.