פורום פסיכולוגיה ילדים עמוד 9

שלום, בתי בת שנתיים ו9 ולפני מספר חודשים היא החלה לבכות במיטה שלה
צרחות!! מה ששבר את ליבנו ולקחנו אותה למיטה שלנו ..
אני מנסה להחזיר אותה למיטה שלה והיא עומדת במיטה ופשוט צורחת
אני מנסה לא לוותר אבל אני לא תמיד עומדת בבכי שלה ,
האם יש משהו שאפשר לעשות אחרת ?

שלום רויטל,
אין כאן פיתרון קסמים לצערי, אלא את צריכה מאוד בעיקביות לעמוד בבכי שלה ולא להישבר. כדאי גם לעשות את הדברים באופן הדרגתי. כלומר יש דרגות ביניים בין להשאיר אותה בוכה לבין לקחת אותה אליכם, למשל לשבת בהתחלה לידה, אחר כך לקצר את הזמן הזה, אפשר להקריא לה סיפור על ילד שלומד לישון לבד, להשאיר או קטן, להשאיר בובה שישנה יחד איתה במיטה ושמורת עליה וכו'.

אני אמא לתאומים בן ובת בני שנה וארבע ,הבת מאוד דומיננטית והבן יותר עדין. בכללי הם משחקים יפה אבל כבר כמה זמן היא מושכת לו השערות וצוחקת .ניסיתי הכל , ניסיתי לכעוס ,ניסיתי לגרום לה ללטף אותו, ניסיתי להסיח את דעתה....כלום לא עזר היא ממשיכה וזה כל כך חזק שהוא לא נושם מבכי אחרכך וכוקורע לי את הלב ואני גם כועסת עליה שחוץ מזה היא נשמה טובה .
אני מרגישה שהיא מנסה למשוך תשומת לב בצורה כזאת( לא שחסר לה כי אני איתם כל היום בבית) פשוט נראה שכשהיא רוצה אותי היא עושה את זה או כשהוא עסוק היא באה לו ואני מיואשת מה עושים?

שלום שלומית,
אם את מבינה שזה עניין של תשומת לב חושב לא לתת לה תשומת לב כשזה קורה. כלומר לאסור את זה עליה בצורה קצרה מאוד ובטון סמכותי, להפסיק את פיסית אם יש צורך, אבל לא להתחיל סיפור שלם סביב זה של דרמה, הסברים, כעסים וצעקות. פםשוט לעצור את זה, לומר:"אסור" ולהמשיך הלאה. אחרי זמן, אם התיי עיקבית, היא תבין שזה לא מניב את תשומת הלב המצופה ותחדל. כמו כן, ללמד ואתה ללטף במקום זה זה בודאי לא יעיל, היא זקוקה להוצאת תוקפנות ולא לרוך, אלה שתי פעולות שלא מיועדות להחליף זו את זו. את יכולה ללמד ואתה במקום זה למשוך שעורת של בובה או להרביץ לכרית, אבל לא לצפות ממנה להחליף פועל התוקפנית בפעולה של רוך.

ילדי בבוקר בשעת הבוקר שצריך להתארגן לביה"ס, אני מעירה אותו ושוב ממשיך לשכב במיטה ולא מקשיב כשאני אומרת לו שצריך תכף לצאת, והוא מתחיל אח"כ לבכות, לצרוח ובנוסף גם לא מתלבש, מה אפשר לעשות על מנת למנוע את כל הסצנות האלה.

אני מדברת בנועם ומבקשת אבל זה לא עוזר.
אשמח לתגובה בהקדם.

שלום רומי,
את לא אמורה לבקש בנועם, זה בכלל לא עניין של בקשה אלא הוראה. חשוב תסגלי לעצמך דרך סמכותית יותר להתנהל עם בנך. אם את לא יודעת כיצד, ייתכן שכדאי להיעזר בהדרכת הורים קצרה.

שלום בני בכיתה ה', ילד עם רגישות גדולה מאוד ומודעות עצמית גבוהה, אך כל דבר קטן מוריד לו את הבטחון, בכיתה שלו יש ילדים שדואגים כל הזמן "לסרס" אותו, בני יכול להגיע עם מוטבציה מהבית ולשחק בהפסקה עם ילדי הכיתה בכדורגל תמיד יהיה ילד אחד שהוא חושב שהוא הכי טוב-שיגיד לבני כמה הוא גרוע בכדורגל ושלא יהיה שחקן אלא שוער, ושאר ילדי הכיתה מתלווים לאותו ילד וגם הם מתחילים להשליך לבני כל מיני אמרות לא מועילות, בני כבר איבד את האימון בעצמו וכל פעם אומר לי למה כולם בכיתה טובים בכדורגל ובכדורסל, למה אני הכי נמוך בכיתה ועוד, ברצוני להדגיש שאנו הורים מאוד מעורים בקורה עם הילדים שלנו ומאוד תומכים בהם, אך באמת אינני יודעת מה לעשות וכיצד אוכל לעזור לבני במסגרת כיתתו מול הילדים , כאמא מאוד קשה לי לראות שילדים שבאותו גיל של בני "יורים" בו ודואגים להוריד לו את הבטחון. עד כדי כך שבני כבר אומר על עצמו שהוא גרוע... אשמח לקבל תגובה מה כן אוכל לעשות על מנת לעזור לו.

שלום אלנית,
נשמע שאת מאוד מזדהה עם ילד שלך, ורואה בו קורבן של הילדים הרעים. באופן הזה את לא כל כך עוזרת לו להתחזק. חשוב להראות לילד את הפרופוציות. יש אולי ילדים שיורדים עליו, אבל בוודאי שיש כאלה שלא, וזו בחירה שלו כמה עוצמה הוא נותן לקולות שיורדים עליו. סביר להניח גם שאותם ילדים לא יורדים רק עליו, וכדאי לעזור לו לא לקחת את זה אישית. שימי לב, שהוא לא ילד דחוי, זה לא שלא רוצים שלחק איתו, אלא מתווכחים איתו על התפקידים שהוא יקבל, זו התנהגות רגילה של ילדים בגיל הזה. חשוב מאוד שאת לא תהיי כל כך מזועזעת, ותתני לו להבין שזה לא כל כך נורא כמו שנדמה לו, ואפשר להסתכל על זה גם אחרת. כשהוא יבחר פחות להתרגש מזה, סביר להניח שגם ירדו עליו פחות.

היי,
אשמח אם תוכלו לייעץ לי: בתי בת 10 בסובלת מפחדים, קיבלתי הפנייה ממכבי לפסיכולוג, אשמח אם תוכלו לייעץ לי איך למצוא פסיכולוג מתאים שעובד עם מכבי

שלום עידית,
את יכולה למצוא פסיכולוג של מכיב באיזור המגורים שלך באתר האינטנטר של מכבי, או לבקש המלצה ממכרים או מפסיכולוגית בית הספר.

(קצת ארוך..תודה למי שקורא עד הסוף-חשוב לי מאוד)
אוף אני לא יודעת אפילו איך להתחיל.. אני כותבת ובוכה
יש לי ילדה בת 7 חכמה ומוכשרת, בימים האחרונים היא למדה לעשות פזילה עם העיניים והיא עושה את זה פשוט כל היום! בהתחלה ניסינו להתעלם ווכשראינו שזה ממש מחמיר והיא מגזימה. התחלנו להפחיד שזה מסוכן ושזה יכול "להיתפס" ולהישאר ככה ואז היא תיהיה פוזלת וכו'...(ניסינו גם לדבר איתה שתעסיק את עצמה במשחקים/טלויזיה/אייפוד בשביל שתשכח מזה אבל כלום) היא התחילה לבכות ואמרה שהיא פשוט לא יכולה להפסיק!! "אמא תעזרי לי אני לא יכולה לעצור את זה"...(בבכי) ואני עוד שניה בוכה איתה...התחלתי להפחיד אותה שאם היא תמשיך ותישאר ככה אז היא תיהיה בבית חולים ויעשו לה זריקות בעיניים והיא יכולה להתעוור( אני יודעת שאולי לא היינו צריכים להפחיד ככה אבל היינו ממש מתוסכלים מהמצב) השיא היה שאחרי כל ההפחדות היא אמרה לי בבכי קורע לב" תהרגי אותי וזהו, וככה אני לא יעשה את זה יותר...הלוואי שלא הייתי בעולם הזה..הלוואי שהייתי מתה"... ילדה בת 7 מדברת ככה????? אני לא יודעת מה לעשות, אני בקושי מתפקדת...
בלילב לפני שהלכה לישון שוב דיברתי איתה והיא אמרה שאפילו כשהיא עוצמת עיניים היא עושה את זה....אוףףףף אני לא יכולה....מה קורה לה?
הבעיה העיקרית היא שאין לנו כסף לפסיכולוג...אחרת הייתי כבר לוקחת אותה
אודה לכל ייעוץ

שלום לך,
אכן נשמע שכולכם נורא נבהלתם. קודם כל חשוב להרגע, הלחץ לא עוזר. אין בו שום תועלת.כדאי שאת בתור אימא תנסי לאסוף את עצמך ולהרגע, כי חשוב מאוד לביתך שתהייי רגועה. אין גם טעם לאיים על הילדה, במיוחד כשהיא אומרת שהיא לא שולטת בזה.
ראשית כדאי לפנות לנוירולוג, כדי לבדוק שלא מדובר בסוג של הפרעת טיק. אם כן מדובר בטיק, הטיפול הוא נוירולוגי.
אם לא מדובר בבעיה נוירולוגית, אתם יכולים לפנות לטיפול פסיכולוגי במרפאה ציבורית, שם הוא בחינם.
יש גם טיפול פסיכולוגי מסובסד במסגרת קופת חולים.
בינתיים כדאי להרגע, לתרגל נשימות, כי יכול להיות שהלחץ והחרדה מגבירים את הסימפטום.
בהצלחה.

שלום. בני ילד יחיד , בן שלוש ושבעה חודשים, הולך לגן עירוני מדיי יום. ילד טוב , עדין ורגיש. מאוד ממושמע בגן, בבית פחות. הילד החמוד מפחד מילדים קטנים ואני אתן דוגמא: היינו בגימבורי לפני כמה ימים והוא נסע על בימבה, באה ילדה בערך בת שנתיים לכיוון שלו, הוא נבהל ממנה ונתן לה את הבימבה. אחכ רץ אליי ובוכה שהיא לקחה לו את הבימבה. יותר מאוחר , כשטיפס לעלות על המגלשה ראה שיש שם ילדים עומדים בתור ( ממש לא ארוך ) ועשה אחורה פנה , ואז אותם ילדים גם החליטו פתאום שהם לא רוצים להתגלש והלכו לכייוון של בני , והוא התחיל לבכות........... עם דמעות. אני יודעת שהוא פחד מהם, רק לא ברור לי למה? שמתי לב שהוא נוטה להתרחק מילדים מסויימים ובמיוחד במיוחד מילדים קטנים בני חצי שנה - שנתיים משהו כזה. כך היה גם כשהיה קטן . לא יודעת מה הוא מפחד מהם ? ממש בורח. האם זה נורמלי והאם זה עשוי להעיד על איזו בעיה? אני רואה את זה גם בגן שעשועים , כשיש ילדים על המגלשה הוא לא מתקרב אליה והולך למקום אחר. אגב, כשהיינו בגימבורי אז היינו באיזור של הבריכת כדורים , הגיעה ילדה קטנטונת שהבן שלי ראה שהיא זוחלת לכיוונו והוא שוב ברח משם ואמר לי "בואי נלך" , פתאום לא טוב לו. אני באמת לא מבינה את זה למה ילד ככה מפחד ובורח ועוד מילדים שקטנים ממנו בהרבה?? כמובן שאני גם לא אומרת שאסור לילד לפחד , ממש לא אבל הפחד הזה הספציפי מאוד מוזר לי ! על מה זה מעיד ומה אפשר לעשות על מנת לעזור לו? רציתי להוסיף שאם לדו' הוא יושב באיזה מקום , ויבוא ילד ויגיד לו שיקום אז הוא באמת יקום מיד. אנחנו בבית כל הזמן נותנים לו ח"ח על כל מיני דברים שמצליח להתגבר עליהם ותמיד משתדלים לתמוך ולעודד התנסויות של כל מיני דברים לדו' הוא נבהל מרעשים חזקים זה אני יכולה להגיד לך , ובבית אני נותנת לו להשתמש לדו' במסחטת תפוזים בהסכמתו כמובן כדי שיראה שאין מה לפחד! מהרעש כמובן. היום הוא כבר מבקש לבד לסחוט תפוזים...העיקר שיגלה שאין מה לפחד יותר מדיי.
תודה רבה

שלום מיכל,
מדובר בילד יחסית גדול שאמור כבר לדעת להסביר את עצמו לפחות חלקית. האם ניסית לדובב אותו ולהבין ממנו מה קורה לו באותם רגעים? גם אם לא ברגע הבהלה ממש, יותר מאוחר, כשהוא נרגע. לנסות הבין ממנו מה הוא חושש שיקרה, לקרוא לסיטואציה בשם, לשאול אותו האם הוא פוחד מהילדים האלה ומדוע, ולנסות להבין טוב יותר מה קורה לו ובהתאם לזה לטפל.

תודה על התשובה.
הילד אכן מבטא את עצמו יופי , אבל בעניין הזה כששאלתי אותו כמה פעמים מה קרה וכו' הוא לפעמים מחייך במבוכה ולפעמים עונה לי "די.." ולפעמים גם אומר לי "ככה" - כששאלתי למה הוא רוצה לעזוב את המקום. אני חושבת שהוא מבין שאני מבינה שהוא מפחד וכנראה קצת נבוך מזה ולא רוצה לדבר על זה. יכול להיות שהוא לא רוצה שייגעו בו בכלל? באופן כללי הוא אוהב את המגע שלנו ההורים שלו ואת דוד שלו שאוהב לשחק איתו , אבל חוץ מזה אני רואה שהוא נמנע ממגע עם אחרים. אולי יש לו רגישות למגע ולכן בורח? חוץ מזה אין משהו אחר או סיבה אחרת שעוברת לי בראש אבל התופעה מדאיגה אותי. את מסכימה שזה מעט מגוחך ,לא? האם ניתקלת במקרים כאלה וכמו מה זה נשמע לך( מבלי להכיר את הילד כמובן?) .
תודה.

שלום מיכל,
האם ניסית לשאול אותו מה קרה לא באותו רגע? אלא כשהוא רגוע? יכול להיות שהיית מקבלת תשובה אחרת.
בהחלט יכו להיות שזה קשור לרגישות ממגע, ניתן לבדוק את זה במכון להתפתחות הילד, ואולי באמת כדאי לגשת לשם לצורך אבחון והערכה.

הי,

בני עד גיל 3.5 יהיה עם מטפלת בבית ובאוגוסט יכנס לראשונה לגן בו יש 30 ילדים בני גילו, גננת אחת וסייעת אחת.
לבני יש אח בן 6.
אני חוששת מהמעבר החד מטיפול 1 על 1 לגן עם הרבה ילדים.
מה אוכל לעשות כדי להקל עליו את הקליטה?
האם יש משהו שאוכל לעשות כבר עכשיו?
תודה
גלית

שלום גלית,
את יכולה לדבר איתו על כך,שבקיץ הוא יקום בבוקר וילך לגן, וכן להכין אותו לפרידה מהמטפלת. ללכת להראות לו את הגן, בהתחלה מבחוץ, אחר כך בהסכמת הגננת מבפנים, כשיש ילדים וואלי אם ניתן קודם אחה"צ כשאין ילדים. כדאי גם לדבר עם הגננת ולבקש ממנה טלפונים של מספר ילדים שיהיו בשנה הבאה ונסות לתאם עם האימהות שלהם מפגשים אחה"צ לפני שמתחיל את הגן וכך יהיו ילדים שהוא יכיר כשתיתחיל לאת הגן.

בננו בן ה7.5 החל לאחרונה להתנהג באופן לא נעים עד אלים לילדים בני גילו. מדובר בהתנהגויות שלא נעשות מולנו ואנחנו מגלים אותם במקרה. למשל - לומר טמבל לילד בן של חברים ולחטוף לו כדור במהלך טיול ופיקניק, להציק פיסית לאחד מבני כתתו עד שאמרו לו להפסיק לשחק עימם כדורגל בגינה, להתחיל קטטה עם ילד חלש ממנו במסיבה בבית של חברה לכתה ולהמשיך עד שהפרידו ביניהם, וכו. מדובר בילד שעד עכשיו היה בדרך כלל נעים הליכות לילדים ומבוגרים, ספורטאי, תלמיד מצטיין שהתנהגותו בבית הספר טובה מאד, יש לו חבר קרוב מהכתה, והרבה מכרים וידידים מהכתה ומהשכונה שנהנה לשחק עימם. הוא ואחותו בת ה4 רבים הרבה אך לא באופן אלים במיוחד, וכשאנחנו מצליחים להניח להם, הם רבים פחות...
בכל ארוע שנודע לנו, שוחחנו עימו ולעיתים היו לו תרוצים - למשל, שהתחיל קטטה כי לא אוהב את הילד X או שהציק כי מקנא בחברות הקרובה בין שני ידידיו, אך בדרך כלל מתבייש ואומר שאינו יודע למה נוהג כך, וחוזר חלילה . . . היינו מאד רוצים לעצור את הענין, אך די חסרי עצות.

שלום ענבר,
נשמע שכשאתם מבררים עם הילד מדוע נהג כך, הוא נותן לכם תשובות אך השיחה לא מתפתחת. לפחות את לא מדווחת איך. אלה הם רגעים שבהם הוא זקוק לעזרתכם כדי לעבד את התחושות הקשות של הקינאה, השנאה והדחיה שהוא חש. התחושות האלו הן טבעיות אך הוא לא מצליח להכיל אותן. חשוב לעזור לו, להגיד לו שזה טבעי לקנא, לחשוב יחד איתו על דרכים כיצד להתמודד עם הקינאה, לברר מדוע הוא לא אוהב את אותו ילד שלו הוא הציק, ולעזור לו לעבד את התחושות באופן אחר מלבד לתת מכות.

היי
הבת שלי בת 5,
ליפני כשנה ניתקענו במעלית הבניין מספר פעמים, הדבר כנראה גרם לבת שלי טראוומה ממעליות ומאז מסרבת לעלות ולרדת במעלית, היא ממש חרדה מהיתקרבות למעלית בכלל, חשוב לי לציין שכרגע התופעה היא גם במעליות אחרות ולא רק ממעלית הבניין, הדבר גורם לחוסר נוחות ולעלייה במדרגות בכל מקום בו אנו נימצאים, מה עושים? העם עליי להיתעלם מכך ולהמשיך לעלות במדרגות כל הזמן ולחכות שיעבור לה הפחד באיזה שלב? או שעלי לטפל בתופעה?
תודה ומחכה לתשובה :)

שלום סיוון,
את מוזמנת לעיין בעמודת שאלות נפוצות בתושבה העוסקת בפחדי ילדים.

שלום,

בני המדהים בן 2.9, מפותח מאוד מבחינה שפתית ומוטורית, ומאוד ואוהב אנשים.
אחת הבנות שעובדת בגן שבו הוא נמצא ועושה אצלנו בייביסיטר אמרה לי שיש הבדל בין הצורה שבה הוא מדבר כשהוא בבית לבין בגן, בבית הוא מדבר "ממש כמו ילד גדול" עם משפטים ממש מורכבים ומסביר ומדבר ובגן פחות, לדבריה הוא מדבר אך לא בצורה כל כך מפותחת כמו בבית, לפעמים יש לו יציאות של משפטים ממש מורכבים אבל פחות.
בפסח היא שמרה עליו 3 ימים בבקרים יחד עם עוד 3-4 ילדים מהגן, היא אמרה לי שיש הבדל בין ההתנהגות שלו בקבוצה קטנה שבה הוא מלא בטחון ולדבריה "גבר גבר" וכשהוא עם הרבה ילדים בגן הוא יותר אבוד, ואם מישהו למשל חוטף לו צעצוע הוא נבהל וכו'.

הסמפטום הכי בולט זה שכשהם יוצאים לחצר כולם יחד, הוא יבחר לשחק בדלי וכף ודי לשחק לבד, אם הגננת תמשוך אותו לשחק יחד איתה ועוד ילדים הוא יקום ברצון, וגם אם נותנים לו רעיון לפתח את המשחק הזה ולשחק יחד עם עוד ילד (בד"כ יעדיף ילד גדול יותר) הוא גם יזרום עם זה, אבל הוא כאלו זקוק לתיווך הזה, מיותר לציין שאנחנו לא רואים את זה כי כשאנחנו עם חברים זה לרוב 2-3 ולא קבוצות גדולות.

יצא לי לדבר על זה עם הגננת כמה פעמים כי גם היא אומרת דברים דומים, השאלה היא למה זה קורה ואיך אפשר לעזור לו ?

תודה.
לירון

שלום לירון,
הילד שלכם עדיין קטן וההתנהגות שלו היא בגדר הנורמה בהחלט. אף אחד, גם אנשים מבוגרים לא אמור להתנהג לגמרי אותו הדבר בקבוצות קטנות ובקבוצות גדולות, ואף אחד גם לא מתנהג בחוץ כמו בבית.
אני מציעה לכם להניח לזה כרגע, סביר להניח שעם הזמן זה יסתדר.

שלום,

בני יהיה באוגוסט בן 6. התפתחות תקינה. ילד אנרגטי ושמח.
בשנה האחרונה החלו פחדים - תחילה מלהיות בחדר חשוך לבד, לאחר מכן מלהיות בחדר כלשהו לבד. לא מוכן אפילו להיות בשירותים לבד כשאני בחדר סמוך. עד לאחרונה כאשר אחותו הקטנה (בת 3) הייתה מתלווית אליו - היה מסכים. בשבוע האחרון לעיתים אומר "היא לא מספיקה, אני צריך איתי מבוגר).
עד פסח הפחדים התבטאו בעיקר במהלך שעות היום - בלילה היה נרדם עם נוכחות של הורה בפתח החדר אבל ישן בשקט עד הבוקר. בשבועיים האחרונים מתעורר בצעקות בלילה בין 2-5 בלילה לרוב מתחיל להתעורר אחרי 12 בלילה.
כבר שנתיים שיש לו פחד חזק מסיפורי פסח (פרעה ועשר המכות) והפחד חולף כשנגמר החג. השנה נראה שרמת הפחד החמירה.
ניסיתי לדבר איתו והוא אמר שבניגוד לתוכניות הטלוויזיה שהוא אוהב על גיבורים ונינג'ות (הכל מצוייר כמובן) מזה הוא לא מפחד, סיפור פסח מפחיד אותו כי מדובר באנשים אמיתיים ובסיפור שבאמת קרה (כנראה הביא מהגן כי אני בבית לא הרחבתי הדיבור על פסח).
לפעמים הוא אומר שאנשים רעים ייכנסו הביתה ולפעמים הוא אומר שיבואו מפלצות.
אנו משתדלים לא לפסול את הפחד שלו. כאשר מבקש ליווי לחדר מסויים - מלווים אותו. ניסיתי להציע לו חרב צעצוע, בובה לחבק, טבלת חייכנים, בכל פעם שנרדם בכוחות עצמו ולא קורא לי בלילה - אך שום דבר לא עוזר. קשה מאד לדובב אותו ולספר מה בדיוק מפחיד אותו.
כולנו עייפים - אנחנו ההורים וכמובן גם הוא שכבר שבועיים לא ישן כמו שצריך.
מה עושים ? האם כדאי לפנות לעזרה מקצועית ?
תודה
אם חלילה נשאר בחדר מסויים בבית לבד ולו ל- 5 שניות הוא מיד מתחיל לקרוא לי ובא אלי בריצה.

שלום לך,
את יכולה לעיין בעמודת שאלות נפוצות בתשובה העוסקת בפחדי ילדים, ואם זה לא עוזר, אז כן, לפנות לעזרה מקצועית.

האם מהתיאור שלי נראה לך שרמת הפחד וההשפעה על חיינו היא בגדר הנורמלי ?
הרבה הורים פשוט אומרים לילהניח לזה ושזה יחלוף בקרוב...אבל לנו נראה שהפחד ממש פוגע באיכות החיים של כולם בבית

שלום לך,
כפי שציינתי אם אתם לא מצליחים להתמודד כדאי לפנות לייעוץ. מהתשובה הזו את יכולה להבין את עמדתי. זה לא יחלוף לבד.

שלום רב!

אני אמא לתינוקת בת 9 חודשים. בחצי שנה האחרונה הילדה הייתה אצל מטפלת פרטים עם 5 ילדים נוספים.
עקב מחלוקות אישיות ביני לבין המטפלת אני שוקלת "להפרד" ממנה.
ההתלטות שלי זה האם לחפש מסגרת דומה עד גיל שנתיים או כבר השנה להירשם לגן (בסוף יולי תהיה בת שנה)?

תודה מראש,

שלום קאתי,
עד גיל שלוש עדיפה במידת האפשר מסגרת קטנה ככל הניתן.

בתי היפה כמעט בלת 5 ילדה אהובה על כל הסביבה ובגן.
הבעיה ואני לא יודעת אם זו בעיה שהיא תמיד רוצה להיות במקום ראשון, תוך כדי משחק עם בנות בגילה ויותר גדולות, היא מתחרה איתם בריצה לכל מקום ותמיד רוצה להגיע ראשונה ולא מרשה להם להתחיל לרוץ לפניה ואם מישהי מגיעה לפניה היא מתפרצת ודורשת להתחיל מהתחלה ע,מ שהיא תזכה.
אני מנסה להסביר לה שבמירוץ יש את הזוכה ואת המפסיד ושצריך ללמוד לקבל הפסד.
כמו כן בחלוקת תפקידים היא תמיד רוצה להיות האמא במשחק הבובות, רוצה להיות המורה אם זה אצלנו בבית ואם זה אצל האחרות..
לפעמים אני מרגישה אי נוחות עם האמהות ומדברת איתם על זה שלא נעים שהיא שולטת, הם מבינות ואומרות שלא נתערב להם במשחק ואכן זה קורה.
אבל תכונת ההשטלטות לא טובה לטווח ארוך ואני תמיד מסבירה לה שלא כל הבנות מסכימות שאת תמיד תחליטי בשבילן... היא אומרת אני מחליטה ... חד וחלק.
נא המלצותכם ותודה מראש.

שלום לך,
אני מציעה שתניחי להסברים, את רואה שהם לא עוזרים. עם החברות שלה באמת אל תתערבי. השאלה איך היא מתנהגת בבית. האם גם בבית היא זו שקובעת ומחליטה? האם בבית את מצליחה להציב לה גבולות? אם כן, אז תניחי לעניין. אם גם בבית היא משתלטת, אז כאן יש לך עבודה לעשות של סמכות הורית והצבת גבולות יותר יעילה, זה גם ישפיע על ההתנהגות שלה עם חברות.

תודה על הייעוץ.
את האמת בבית יש לה מדי פעם "אני מחליטה לעצמי, כל אחד מחליט לעצמו" "למה את מתערבת?" וכו'...
לפעמים ההתנהגות שלה יותר להתגרות בי אני במיוחד ובמיוחד שאבא שלה בסביבה.(לפעמים אני מתעלמת ולפעמים לא).
שכחתי לציין וזה אולי המפתח לשינוי ההתנהגות, נולדה לה אחות לפני חצי שנה..!
יש את הקנאה ואת המבטים כשמשחקים עם הקטנה למרות שאנו מנסים לעשות את זה פחות מולה כי ישר היא קופצת ורוצה תשומת לב.
בגן המורה אומרת שהיא רגישה כשמסרבים לה למשהו ומתחילה לבכות למרות שהיא ילדה פופלרית וילדה עם בטחון עצמי ומהילדים שקמים ומדברים ומביעים ברור מאוד מול כולם ובמסיבת יום האם כל האמהות התפעלו משיתוף הפעולה שלה ולא הפסיקו לפרגן לה. אבל חשוב לי שתוריד קצת מטון ההשתלטות ולקבל את האחר איך שהוא.
מה את אומרת? תודה מכל הלב

שלום לך,
אני לא חושבת שיש קשר בין הולדת האחות לשתלטנות. אני חושבת שהילדה משדרת מצוקה, וייתכן שהשטלתנות היא חלק מזה. יכול להיות שזה שילוב, מצד אחד חסרה לה תשומת לב ומצד שני אולי חסרים גבולות. צריך לטפל בשני הדברים. למשל להקדיש לה זמן איכות לבד איתך ללא אחותה, ומצד שני, לא לתת לה לנהל אותך. אם תעשי את זה נכון, זה אמור לעזור לעניין השתלטנות גם עם החברות. בעניין עצמו, כפי שציינתי קודם, חשוב שלא תתערבי. יכול להיות גם שמצוקה שלה נובעת ממקורות נוספים ולכן חשוב שתהיי קשובה אליה ותנסי להבין טוב יותר, למשל דרך ציורים או דרך מה שהיא אומרת מה קשה לה.

תודה לך...

שלום רב,
בתי בת השנה מרבה למשוך בשיער, לעצמה ולסובבים אותה.
התופעה קיימת כבר כמה חודשים. אנו מסבירים לה שזה לא נעים ומציעים לה ללטף - אך היא בשלה.
כשהיא עייפה היא ישר נוגעת לעצמה או לי בשיער ונרגעת, אך גם בעירות מלאה מושכת בשיער לכולנו וזה מצחיק אותה...
האם מוכר? איך גורמים לה להפסיק?
תמי

שלום לך,
יכול להיות שהבעיה היא בטון שבו אתם נוקטים. אתם מסבירים לה במקום להיגד בצורה חדשה ותקיפה שזה אסור. לא שזה לא נעים, לא שצריך ללטף אלא זה אסור. ליטוף הוא לא המענה למה שהיא חשה. היא חשה תוקפנות באותו רגע. התוקפנות עצמה היא לא שלילית, אלא דרך הביטוי שלה. לכן חשוב שתתנו לה גם דרכים חלופיות להוציא את התוקפנות ולא שתנסו להפוך את זה בצורה מלאכותית לביטוי של רוך, כי זה לא מה שהיא מרגישה וזה לא עונה לה על הצורך. אפשר למשל ללמד אותה למשוך בשיערות לבובה או להרביץ לכרית במקום זה.

שלום,
אבקש המלצה למטפל/ת בעזרת השיטה הדיאדית לילדה בת 5.5 באזור השרון. רצוי מישהו שגם דובר אנגלית. האם מכירים מישהו שמקבל דרך קופ"ח מכבי?

תודה רבה.

בני לומד בכיתה ד' . יש לו להגיש עבודה בעוד כשבוע. זה לא מעניין אותו גם אם יקבל ציון נמוך. אני מנדנדת והוא עונה לי שבגלל הנידנודים הוא לא יעשה את העבודה. בן זוגי טוען שהכי נכון לא להזכיר את העבודה וגם אם הוא לא יגיש את העבודה רק כך הוא ילמד. מה באמת נכון לעשות? ומי אמר שאם הוא לא יגיש את העבודה הוא ילמד מזה לקח? תודה רבה וחג שמח

שלום גלית,
בן זוגך צודק. וגם אם הו אלאל ילמד מזה, גם כרגע כשאת מנדנדת לו זה לא בדיוק עוזר. מה שזה כן עושה זה גורם לו עוד יותר להתנגד, ולשנוא את הלימודים ולהפנים שהלימודים הם בשביל אימא ולא בשבילו.
אם את רוצה ללמד ואתו לקחת אחריות על הלימודים, את לא יכולה לקחת אחריות במקומו.מה שחשוב זה לא העבודה הזו, או הציונים שהוא יקבל. ציונים תמיד אפשר לתקן ולימודים תמיד אפשר להשלים. מה שחשוב שהו איגדל להיות אדם שסקרן ללמידה ושלוקח אחריות על הלימודים שלו והחיים שלו.
זו משימה חינוכית הרבה יותר קריטית מלהימודים עצמם.
מה שאת עושה כרגע, את מכניסה אותו ואותכם למעגל שכל החיים תצטרכו לנדנד לו, תריבו על זה המון, הוא לא ילמד לבד אף פעם, ואולי אף יתמרד עוד יותר חזק בגיל ההתבגרות.
אם תניחי לזה יש סיכוי שהוא יקבל ציון נמוך, יתבייש, ובמקום להיות עסוק איך הוא מתנגד לך, יהיה לו זמן לחשוב איך הוא משפר את המצב בפעם הבאה.
בהצלחה.

בני בן ה3 היה גמול לגמרי מחיתול פיפי היה עושה רק בשרותים וקקי לפעמים בסיר ולפעמים היה עושה בתחתון , החודש האחרון הוא עושה הכל רק בתחתון ממש לא מבקש בכלל ללכת לשרותים, יש לו אח בן שנה וחצי לא יודעת עם יש קשר או לא .
מה לעשות?

שלום מילי,
אם השינוי קרה רק בחודש האחרון, כדאי לבדוק מה קרה בחודש האחרון שמשפיע עליו. האם יש שינוי כלשהו בבית? כדאי לברר עם הילד בצורה עקיפה ממה נובעת המצוקה שלו, למשל דרך ציור או סיפור, או לשחק איתו במשחק שנניח שיש פיה שמציעה לו שלוש משאלות מה היה מבקש, ולנסות להבין מתשובותיו מה קשה לו וממה נובע השינוי בהתנהגותו.

בתי בעוד חודשיים תיהיה בת תשע .

בזמן האחרון התחילה לגעת (הכוונה לא מכניסה את היד לתוך המכנסיים ) אלא רק נוגעת מבחוץ באיבר המין שלה הסברנו לא שזה עושים זאת ונוגעים ליד אנשים ושזהו איזור אינטימי , טוענת שיש לה גירוד בדקנו ראשית כל אצל הרופא שנתן לה לעשות בדיקת שתן שיצאה תקינה לאחר מכן נתן לה וירוקס בטענה שאולי יש לה תולעים אך נתנו לה פעמיים לאחר עשרה ימים הושלם הטיפול אך גם זה לא עזר . עדיין ממשיכה לגעת רוב הזמן אני מסבירה לה אך זה לא עוזר . אני פוחדת שבסביבת החברים בהפסקות גם תמשיך כך ואני לא אהיה שם כדי להעיר לה אולי היא לא שולטת בזה ולא מודעת לזה .
יש לציין שהיא ילדה רגישה יש בה ילדותיות .


ממה זה יכול להיות והאם אפשר לטפל בזה אם אפשר עזרה והכוונה אשמח

שלום לך,
לא ציינת אצל איזה רופא היית, ייתכן שכדאי לפנות גם לרופא עור, או לחזור לרופא שהייתם אצלו ולהגיד שהטיפול לא עזר כדי להמשיך את תהליך הבירור.
בכל אופן אני מבינה שאת חושבת שיש לכך גם פן פסיכולוגי. כדאי לברר עם הילדה האם משהו מציק לה או מטריד אותה בזמן האחרון, אולי משהו שלא סיפרה, אולי משהו שחשה בושה לגביו. חשוב לעשות את הבירור באווירה אוהדת ולא שיפוטית, וגם אם היא לא עונה באותו רגע, להשאיר את הדלת פתוחה כדי שתרגיש נוח לפנות בהמשך ולהמשיך לדבר על העניין.

היי בנות
בתי בת ארבע וחצי (בגן עירוני)שמנו לב שיש שינויים משמעותיים בהתנהגותה,יש לך אחות קטנה בת שנתיים.
השינויים הבולטים:חוסר הקשבה לחלוטין ...בוכה מכל דבר....גם כשהיא מבקשת דבר מסויים זה בבכי (אפילו כוס מים היא מבקשת בקול בכייני) מאוד מאוד רגישה לכל דבר מאוד ביישנית ככה שהיא גם לא נפתחת בקלות וזה מקשה עליה.
התחילה להראות לראשונה סימני קינאה באחותה.
לגן היא פתאום לא רוצה ללכת יותר היא טוענת שלא משחקים איתה....רק שתי חברות מוכנות לשחק איתה....היא כועסת שהילדים לא מקשיבים לה (היא הבוגרת בגן) והיא לא מבינה למה לא כולם רוצים לשחק עמה.
חשוב לי לציין שאנחנו מזמינים פעם פעמים בשבוע חברה אחת,מתחילת השנה הבנות היחידות שהזמינו אותה בחזרה זה אותן שתי חברות טובות ושאר הבנות שהוזמנו אלינו לא מזמינות בחזרה(ואני כן יודעת שהאמאות שבנותיהן היו אצלי כן מזמינות בנות אחרות מהגן) השאלה אם כדי להזמין שוב את הבנות למרות שבתי לא מןזמנת אליהן.
אני מאוד מעורבת בגן והקשר עם הורי הילדים מצויין.... כשאני שואלת את בתי את מי היא רוצה להזמין היא כמובן אומרת וובמידה ואותם ילדים היו אצלנו אני עוברת איתה על הרשימה...השאלה עם אותן בנות שלא מזמינות אולי הן לא רוצות או שלא כיף להן עם בתי...למרות שהאמאות של כל אחת שהיתה אצלי אמרה לי שבוע הבא אצלנו אנחנו מזמינות וכלום מה אפשר לעשות בנידון? להזמין את בתי אליהן? אני לא אוהבת את הרעיון.
הייתי שמחה לשמוע מה אפשר לעשות ואיך אפשר לעזור לבתי בבית ובגן?
תודה נעמה

שלום נעמה,
את מציינת שיש שינוי בתהנהגות של בתך בזמן האחרון. אולי כדאי לחשוב כמה זמן מאז החל השינוי וממה יכול להיות שהוא נובע. האם היה שינוי בזמן האחרון בבית או במשפחה? האם אתם ההורים הייתם פחות פנויים אליה מסיבה כלשהי, עבודה, זוגיות, בריאות, משפחה מורחבת או משהו אחר? כדי לנסות להקדיש לה זמן איכות לבד ללא אחותה, ובמקביל להציב גבולות בצורה ברורה יותר, למשל להבהיר לה שכשהיא מבקשת דברים בקול בכייני היא לא תקבל, לא להענות להתנהגויות שנועדו למשוך תשומת לב בצורה שלילית וכו'.
יכול להיות ששאר הידלות לא מזמינות אותה כי הן לא נהנות לשחק איתה. זה פחות חשוב כרגע. אין צורך שכל הילדות בגן יאהבו אותה באותה מידה. שתי חברות זה מספיק לגמרי. מה שחשוב הוא להבין את המצוקה שלה ולעזור לה להתארגן מחדש, בדרכים שציינתי.