פורום דיכאון חרדה

שלום אני בן 28 . עברתי מאפקסור 150 מ"ג לאיקסל 50 מ"ג (חרדות קלות ודאגנות) בצורה ישירה בגלל תופעות לוואי מהאפקסור, אני כבר שישה ימים עם האיקסל , אני חש תחושות של דאגנות יתר , מצבי רוח ועצבנות , ( לפעמים אני יכול לבכות די מהר)האם זה בגלל ההתחלה שלי בטיפול או שזה לא אמור להיות לי ?
זה כבר הכדור הרביעי שלי בניסוי וטעייה , ואני חושש שזה גם לא יעזור.
אנא עזרו לי .
האם זה חלק התופעות לוואי של ההתחלה בטיפול ?

היי,
הכרתי לאחרונה אדם מקסים ונחמד ביותר. הוא בן 17.5, תלמיד י"ב. עד מהרה התברר לי שהוא נמצא במשבר עמוק, סובל מאוד: הוא בדיכאון, בעיני רציני ביותר. הוא חש עצב גדול. הוא אמר לי שאחד הדברים שקשים לו הוא שהכל תלוי בו. ניסיתי להסביר לו שאני פה בשביל לעזור, אבל עד מהרה התחוור לי שהוא כמעט לא מוכן לעזור לעצמו. הוא אומר: "אף אחד לא יכול לעזור לי, וגם אני לא יכול לעזור לעצמי". כשאמרתי לו שהוא כן יכול לעזור לעצמו (אני חושב שהוא יכול לעשות את זה על-ידי פנייה לפסיכיאטר ונטילת כדורים שהפסיכיאטר יתן לו, מתוך הנחה שהפסיכיאטר יתן לו כדורים), והסברתי לו איך (פנייה לפסיכיאטר), הוא רק אמר שלא, הוא לא יכול לעזור לעצמו. הוא גם ממש לא יודע לשים את האצבע על הדברים שגורמים לו לדכאון. לדעתי - זה בגלל שאין דברים גדולים מדי שכאלה. אני טיפה מתמצא בתחום הרפואה (מתוך עניין אישי), ואני יודע שלפעמים יש מחסור בנוירוטרנסמיטרים במוח שגורם לדכאון. ניסיתי להסביר לו שלהבנתי לפחות, יכול להיות שאין ממש מאורע בחיים שגורם לו לדכאון, אלא שפשוט יש לו מחסור בכימיקלים במוח - כימיקלים שקיימים אצל רובנו בכמות גדולה יותר וגורמים לנו לראות דברים בצורה ורודה הרבה יותר - ואצלו קיימים בכמות מעטה מדי. לכן, ניסיתי מאוד לשכנע אותו ללכת לפסיכיאטר, ושאם אותו פסיכיאטר יתן לו תרופות - שינסה לקחת אותן. הוא גם מפחד משום מה מהתמכרות לתרופות האלה, אפילו שגם אני וגם פסיכיאטרית שהוא היה אצלה בעבר (והמליצה לו על תרופות - אבל הוא סירב) הסברנו לו שאלה לא תרופות שאפשר להתמכר אליהן. הוא בסה"כ מבין את זה, אבל הפחד אצלו לא רציונלי, לא הגיוני. ניסיתי שוב ושוב לשכנע אותו ללכת לפסיכיאטר, ולמרות שהוא לא יכול היה לתת לי סיבה טובה ל"למה לא ללכת לפסיכיאטר", היה ברור לי ולו שהוא לא מתכוון לעשות את זה. הוא נורא נורא מפחד מלקבל החלטות בחיים, מלעשות משהו שהוא טיפונת מחוץ לשגרה שלו. צריך לומר שבעיני הוא גם חסר ביטחון עצמי, אולי אפילו על סף החרדה: כשהוא מדבר עם מישהו, הוא לא מסתכל עליו (אם כבר, הוא מסתכל על אותו אדם רק כאשר אותו אדם הוא זה שמדבר באותו רגע). הוא רועד - ונוירולוגית אמרה לו שזה ככל הנראה בגלל חרדה, אבל שלחה אותו לבצע בדיקת דם. עברו 3 חודשים והוא עוד לא ביצע אותה.
(המשך בהודעה הבאה)

הוא כן הולך לפסיכולוג מזה כחודש וחצי, אבל בינתיים אין שום שיפור. איכשהו יש לי תחושה שאם הוא לא יגע בשורש הבעיה - כשהתחושה שלי (אם כי אני בהחלט לא רופא) היא ששורש הבעיה נמצא במחסור בנוירוטרנסימטרים במוח - הוא לא יצליח לפתור אותה. ולכן, אני בספק גדול אם טיפול פסיכותראפי, או כל טיפול אחר שמתבסס על דיבור בלבד (או דברים דומים), יוכל לעזור לו. בכל אופן - חודש וחצי אצל פסיכולוג פרטי ואין כל שיפור.

הוא עצוב, עצוב, עצוב. הוא מגיע לפעמים לבכי. קשה לי לראות בן אדם כל-כך מקסים וכל-כך טוב שסובל כל-כך. ומצד שני: לא נראה שהוא ממש מוכן לעזור לעצמו. אמרתי לו שאם הייתי יכול הייתי פותח לו את הפה וזורק פנימה כדור נגד דיכאון. כי הוא במצב פרדוקסלי: רוצה לצאת מהדיכאון, אבל חלק מהבעיה (כפי שזה נראה לי) היא שהוא לא מוכן לעשות צעדים שהם לא פשוטים עבורו, אבל כאלה שיכולים לגרום לכך שיצא מהדכאון.

מדובר בבחור צעיר, במיטב שנותיו - ושוב, אדם שפשוט לא מגיע לו לסבול, בטח שלא ככה. אני פשוט תוהה: מה עושים?

ארז שלום,

ללא ספק, נדרש זמן רב עד שאדם הסובל מדיכאון מבין שיש לו בעיה ושהוא זקוק לעזרה מקצועית. בינתיים, הסובבים מודאגים מהשלכות מצבו הנפשי של הקרוב הסובל מדיכאון.
אם האדם מסרב להתחיל מיידית בטיפול, ניתן להפעיל דרך נוספת באמצעות רופא משפחה. אפשר להציע לאדם לגשת לרופא המשפחה כדי להתייעץ בקשר לתוספי מזון טבעיים שיקנו יותר כוחות ואנרגיה או במטרה לבצע בדיקות דם כדי לעלות על קיומה של מחלה גופנית שגורמת לחולשה. רופא המשפחה ידע לאבחן שמדובר בדיכאון, יתן תרופות נוגדות דיכאון או יפנה את האדם לטיפול מיידי אצל פסיכיאטר. תחושת דאגה שמעביר הצוות הרפואי, משקלה של הסמכות הרפואית, פחד ממחלות נוספות, תחושת פגיעות עקב הדיכאון - כל הגורמים האלו תורמים ליצירת חלון הזדמנויות שבו עולה הסיכוי שאדם יתפוש את הבעיה ויקבל טיפול הולם.

בהצלחה,

שלום אני שיר בת 20. השתחחרתי מהצבא לפני כמה חודשים. מיד אחרי הצבא עשיתי פסיכומטרי ועבדתי בו זמנית. באותה תקופה היה לי הרבה לחץ. רבתי עם החבר שלי ועם החברות והתפטרתי מהעבודה. הרגשתי מרוסקת נפשית ופיזית. לפני כחודש עשיתי את הפסיכומטרי אך אני עדיין מרגישה שאני מתמוטטת. אין לי כוח לקום בבוקר ולעשות דברים. חשוב לציין שהכל בסדר איתי ועם החברים ושיש לי עבודה אחרת. האם עלי לפנות לאיש מקצוע או לנסות לטפל בעצמי לבד?

היי שיר,
טבעי שתרגישי שקשה לך לתפקד לאחר תקופה קשה ולחוצה, שלוותה בהרבה שינויים בחייך. לדעתי, את יכולה לתת לעצמך תקופה מסוימת להתאושש, ואם את רואה שהמצב לא משתפר בקצב שאת רוצה- את יכולה לפנות לאיש מקצוע. חשוב מאוד לעשות פעילות גופנית, לשומר על תזונה מאוזנת, ולעשות דברים שעושים לך טוב. אם יש לך זיקה לאמנות או יצירה, זה הזמן לתת ביטוי לרגשות דרכן. ניתן גם לקחת תוספי תזונה- למשל אומגה 3, שעוזר מאוד לשיפור מצב הרוח ולריכוז כשנוטלים אותו לטווח ארוך.
ייתכן מאוד, שלאחר תקופת הסתגלות ל"חיים החדשים" והשלמה עם הדברים שאינם עוד, תרגישי מחוזקת ומתפקדת גם ללא עזרה מקצועית. אולם, כמו שאמרתי- אם לא (או שלא מספיק), את בהחלט יכולה להיעזר באיש מקצוע.
בהצלחה!

שלום רב,
אני בת 23 ומזה כשנה אני סובלת מחרדות, סטרס נוראי בגוף.. ממש מן הרגשה של כוננות מתמדת. זה החל בתקופת הפסיכומטרי והחריף מאוד אחרי תאונת דרכים שעברתי. הקושי בהתמודדות שלי עם זה נובע מהסימפטומים הגופניים החריפים מאוד.. זה מתבטא בדופק לב מאוד( מאוד!!) מהיר וחזק.. לעיתים הדופק כל כך מהיר שהוא פשוט נעשה לא סדיר. לחץ מטורף בבטן, וכאב ראש מזעזע וצורך לברוח מאותו מקום שבו קרתה לי החרדה... בדר"כ שאני עוזבת את המקום יש שיפור בסימפטומים.
אני מרגישה שמכל דבר קטן ואידיוטי אני מתרגשת ממש ואז הלב מתחיל לפעום מהר וקשה לי לנשום... אני אפילו לא מסוגלת לשאול שאלה בכיתה(אני סטודנטית). אפילו עם מישהו סוגר את הדלת חזק בבית אני קצת נבהלת.
האם מה שאני מדברת עליו זו חרדה ?
אני בטיפול אצל פסיכותרפיסט כבר שמונה חודשים ואין הקלה משמעותית.... אני לא יודעת אם הוא בכלל מטפל בי כמו שצריך, ולכן אני אשמח לשמוע מעט על מה עושים ב- CBT כדי שאוכל לבחון האם הטיפול בי נכון.... איך למשל אתם מקלים על סימפטומים של חרדה ?
שאלה לאחת הפסיכיאטריות: לפני כשנתיים גילו אצלי תת פעילות קלה של בלוטת התריס ואינני מטופלת באלתרוקסין, אלא נמצאת במעקב.... ואילו בבדיקת דם שנעשה השבוע נמצא שה- TSH עלה מאוד וגעת עומד על 9 , כאשר T3 ו-T4 תקינים. קראתי שתת פעילות בלוטת התריס יכול לגרות לחרדות וכו'... האם זה הגיוני שהסימפטומים האלה של החרדה נובעים מתת הפעילות ולקיחה של אלתרוקסין תקל על הסימפטומים או תעלים אותם ?
ושאלה נוספת... אני שוקלת להתחיל כדורים נוגדי חרדה ממשפחת SSRI בהמלצת פסיכיאטרית.. האם זה נוגד את אופציית התחלת לקיחת האלתרוקסין, יש תגובה בין תרופיתית בינהם ?
תודה!!

שלום לך,
הסימפטומים שאת מתארת בהחלט יכולים לנבוע מחרדה ואף מהתקף פאניקה (חרדה גבוהה ונקודתית). כדי לאשר זאת סופית, עדיף להיפגש עם איש מקצוע מאחר שיש לי הסתייגות מאבחנה דרך האינטרנט.
בטיפול CBT, המטפל מלמד את המטופל לא לפחד מן הסימפטומים שלו, מאחר ש"הפחד מהפחד" (ובעצם מהסימפטומים הפיזיים) הוא שמעורר את התקפי הפאניקה/חרדה. המטפל מספק למטופל הסבר על כל סימפטום, ומלמד מדוע הסימפטום אינו מזיק באמת לבריאות (למשל- דפיקות לב אינן מצביעות על התקף לב). זהו, למעשה, תהליך שנקרא "פסיכו חינוך". בהמשך, לומד המטופל כיצד לא להימנע מהסיטואציות שמפחידות אותו, כדי להיחשף להתקפי החרדה ולחוות אותם במלואם. כאשר המטופל מבין שהסימפטומים אינם מזיקים, הוא מוכן יותר להיחשף לחרדה.
חשוב מאוד, שהמטופל יחווה את התקף החרדה במלואו ולא יברח מן הסיטואציה באמצע ההתקף, אחרת המצב יחמיר. התקף החרדה עובר מעצמו אחרי זמן קצר, מה שמספק למטופל תחושה של שליטה (שעד כה היתה חסרה לו) וסיפוק בעקבות כך. שני הדברים שחשוב מאוד לדעת לפני שנחשפים הם, שחרדה אינה מזיקה, ושחרדה עוברת.
את השאלה לגבי הטיפול התרופתי תצטרכי להפנות לד"ר אלונה גוברמן, פסיכיאטרית הפורום.
בברכה,

שלום רב ענת. בנוגע לעישון-אין דבר כזה לא יכול/ה להפסיק לעשן,יש לא רוצה. עד לפני כשנה הייתי מעשן כמעט קופסה כל יום. כשהיחלטתי להפסיק לעשן,ירדתי כל יום בכמויות עד שהגעתי לסיגריה אחרונה של אותה קופסה ולאחריה זהו,היפסקתי לעשן. מאז אני לא סובל להריח עשן סיגריות. ענת,סיגריות הן הרגל מוחי,בראש יותר מאשר ביד ולכן גם את יכולה להפסיק לעשן בכלל מהיום,אם את רוצה. סביר להניח,שאת סובלת מעצבנות גנטית. לדעתי את צריכה להיבדק אצל נוירולוג או נוירופתולוג לאבחון וקביעת סוג של עצבים ומקורם לפי בדיקת eeg סביר להניח,שאת סובלת מטיניטוס ו/או בע"ש צווארי קיימת אצלך בעיה ספציפית,שמקרינה אל האוזניים והגרון והם גורמים לך לכאבים ותחושות שציינת,אפשרות לרפואה כירורכית לאיבחון וטיפול. בדיקות בלוטת התריס ותרבית שתן. ללא בדיקות ומימצאים,לא תדעי לעולם ממה את סובלת,מה גורם למה,מה קשור למה ומה מקרין לאן אצלך וטיפולים בהמשך. סבורני,שלא הטרחתייך מקריאת דבריי. שבת שלום,תיהי בריאה וכל טוב.

אודי היקר,
יפה שאתה משקיע ומגיב לאנשים בפורום בצורה ארוכה ומפורטת. בקשה לי אליך- אתה יכול בבקשה לשרשר את תגובותיך לתגובות של האנשים שאתה מגיב להם, במקום לפתוח הודעה חדשה? זה יוצר בעיה ויזואלית בפורום.
שבת שלום,

בקשתך מקובלת עליי התייחסתי אליה גם כהערה. אם כתבתי דבר מה למישהוא/י לא במקום או לא כראוי לכן או למישהוא/י,סליחה אני מצטער.

אתמול במרפאת כאב רופא רשם לי שתי תרופות:לכאבים נוירופטיים סימבלטה 30 מג ולכאבי גב תחתון ורגליים טרמדקס 100 מג. הוא לא אמר לי ולא ציין במכתב לרופא המטפל והמלצה ושחכתי לשאול אותו: מותר ליטול את שתיהן יחד? אם לא,מתי מותר ליטול מה? כמה פעמים מקסימום? בשעות היום? בלילה? עם ארוחה או לא בהכרח? לא ידעתי והוא לא אמר לי,שסימבלטה בא עם כמוסות,לא עם תבליות. אני רגיש במיוחד לכמוסות. פעם נטלתי כמוסה ולמחרת פריחה וגרד על הראש וכל הפנים ומסביב לחזה. זה אומר שבכל זאת עליי ליטול סימבלטה? היום נודע לי,שכל תרופה לכאבים נוירופטיים,באה עם כמוסות. עליי לומר את כל זה לאותו רופא,אך מרפאת כאב אצלנו פעם בחודש. איך פותרים בעיה של כאבים נוירופטיים למי שרגיש לכמוסות? מה לעשות בנדון?

שלום רותי. התרשמתי להפליא לקרוא את תגובתה של שרון בנוגע לפנייתך. אכן מדברת אלייך,אני בעד ומסכים איתה,כל מילה ומשפט נכתבו עבורך. לדעתי מירו והפסקת עישון שניהם,גרמו לך למצוא את עצמך במצב כלשונך. מוחך וגופך התרגלו לקבל בלילות מירו,בלעדיו את מתקשה לישון. להיתרגל לכדור שינה כלשהו ולאחר זמן מה להיגמל ממנה? קשה מאוד להיתמודד עם זה,מלחמת גוף נפש. רצון ויכולת הגוף והנפש,להם נועדו ההסברה והטיפול הפסיכולוגי יותר מאשר פסיכיאטרי. אחותי הקטנה סבלה פעם מאותה בעיה כמו שלך. היא חזרה בעצמה,פעילה ומתפקדת בנירמול וכראוי וגם נרדמת וישנה ללא שום כדור שינה,באמצעות הצעתה של שרון לך. תיהי בריאה וכל טוב לך יחד עם בן זוגך.

מודה לכם מאוד עבור תגובתכם,הבנה הבעה ועזרה שאתם מקרינים ומשדרים כלפי אנשים. מיום ראשון הקרוב אני בתחילת השיחות והטיפולים ומקווה לשיפור במצב בריאותי.

אני בת40.מעשנת מגיל 17.לא עישנתי חודשיים,עיצבנו אותי (גדלתי במשפחת הורים עצבנים וגם אחי ואחותי עצבנים) וחזרתי לעשן. לפעמים סחרחורת כאבי ראש תחושת צריבה נפיחות וכאבים מסביב לגרון,צלצולים צפצופים ממושכים באוזניים. היום אני חוששת לקחת סיגריה לעשן,בגלל כל מה שאני מרגישה. קשה לי.

היי ענת,
את מתארת מספר סימפטומים פיזיים, שלא ברור מה הגורם להם. האם התופעות האלה קורות כשאת מעשנת, ולכן קשה לך לעשן? בכל אופן, כדאי לעבור בדיקות רפואיות- קודם כל אצל רופא המשפחה, שייתן הפניה לרופאים נוספים (למשל אא"ג) במידת הצורך.
לא ציינת בהודעתך סימפטומים שקשורים לדיכאון או לחרדה, אך ציינת שיש בעיה שקשורה לכעסים, וייתכן שקיים אצלך קושי בהרגעה עצמית- לכן את פונה לעישון, למרות שהסיגריות גורמות לך להרגיש רע. ניתן לעבור טיפול בשיטה התנהגותית- קוגניטיבית, שתלמד אותך שיטות להרגעה עצמית, וכן ניהול כעסים במקרה הצורך. בנוסף, ניתן להשתתף בסדנאות שונות לגמילה מעישון (לדעתי טיפול קבוצתי הוא עדיף, מאחר שמבחינת התמכרויות שונות, יש לו השפעות מאוד חיוביות). קיימת תרופה שעוזרת לגמילה מעישון, הניתנת עם מרשם רופא בלבד, ונטילתה מותנית בהשתתפות בקבוצת תמיכה לנגמלים מעישון.
בהצלחה!

שלום רב לכן. אני גרוש בן52 ממרכז הארץ. מועסק כמאבטח באחד הקניונים ועובד במשמרות. אינני רופא ולא עוסק בשום תחום ברפואה. לא מתחזה לרופא ולא מתיימר להיות רופא בתחום כלשהו. הסקרנות גוברת עליי במרבית הנושאים בחיים,בין היתר נושאים שונים גם ברפואה. מתעניין לומד וקולט דברים ואנשים למיניהם,באינטרנט ומחוצה לו. לפעמים מגיב לאנשים בהתייחסות להודעותיהם ותגובותיהם בפורומים שונים,בין היתר גם כאן. אינני בוש להודות,שהנני בור בדברים,שאינם ידועים לי. רחוק אני להיות משכיל או חכם תיאורטית או פרקטית,בדבר מה. אני בן אדם פשוט ורגיל, בשר ודם,כמו כולם. מביע דעה לגבי אדם/נושא כלשהם ומכוונם אל הדרך הראויה, אך לטוב/לרע לא אני,אלא הישות האין סופי,העילאי והנשגב מכל. תודתי העמוקה נתונה לכן. סוף שבוע נפלא ושבת נהדרת לכן ולכל בית ישראל. אליכן בכבוד והערכה,אודי.

אודי שלום,

תודה לך על תגובתך ואשמח מאוד להמשך השתתפותך בפורום. גם גולשים אחרים מוזמנים להגיב ולהשתתף. אשמח מאוד למעורבות של גולשים אחרים. דעתכם חשובה לנו מאוד!

אודי, תרגיש בנוח להגיב, להביע את דעתך, לכתוב לנו ולגולשים!

סופ"ש נפלא,

שמעתי עליך בפורום אחר ונכנסתי לכאן להיתרשם ממך. התתיחסות שלך אל אנשים,מושגים שלך בנושאים שונים בחיים,איך שהגדרת את עצמך ואת אלוהים. אתה נשמע לי הוגה דעות,זן נדיר. שבת שלום וכל טוב.

מה קורה פה,מה זה צריך להיות? מי זה אודי הזה? איך אתם מאפשרים למישהוא בשם אודי,להגיב לאנשים? הוא רופא? עוסק ברפואה בתחום כלשהו? מה הוא משחק אותה רופא או מתיימר להיות רופא? שמתם לב שהוא הגיב לכמה אנשים? למה אתם לא מוחקים את הודעותיו של אודי? תעיפו את אודי מכאן,קודם כל שילמד דבר-מה ברפואה ובכלל. רק אתם מנהלי פורום רשאים לכתוב ולהגיב לאנשים.

שלום לך,

נכון שאנחנו מנהלות את הפורום, אך לכל אחת ישנה זכות להגיב. אנחנו שמחות
לתגובות שהן לא שלנו אלה גם תגובות של אחרים. זאת במה לכולם, כל מי שרוצה להגיד, להגיב, להביע את דעתו מתקבל בברכה רבה. מתי מוחקים הודעת גולש?
1.במידה ומדובר בהודעה פרסומית.
2.במידה ומופיע בהודעה מספר טלפון (גם אם היא אינה פרסומית).
3.במידה והיא פוגעת במכוון באדם אחר...
זכותו של כל אחד להגיב ולומר את דבריו. תגובות של אחרים מתקבלות בברכה רבה!!!! זכותך לא להסכים או לא לקבל את התשובה. כל אחד יכול לקבל כאן במה!!!!

בברכה,

אני בת 45.לפני 8 חודשים עברתי צנתור לב ראשון,שנמשך כ40 דקות,בעקבות לחץ דם גבוה,שומנים גבוהים מאוד בדם והייתי מעשנת כבדה. אחרי אישפוז של 3 ימים ושיחרור הביתה,היפסקתי לעשן לגמרי אחרי 25 שנות עישון. אחרי שבוע בערך הירגשתי שאני בחרדה,מצאתי את עצמי בחרדה. הייתי מתוחה עצבנית ולא רגועה,לא יכולתי לישון בלילות ולא היה לי תאבון לאכול. דרך קופת חולים בקהילה,ביקשתי בדיקה ושיחה דחופה עם פסיכיאטר. לדבריו,כניראה צנתור לב קשה שעברתי,הייתי לחוצה ומתוחה לפני ובמהלך הצנתור ולאחריו,ראיתי במצלמות מה שעושים לי מסביב לחזה ולב,מולי ומסביבי המצנתר ואחיות שעוזרות לו וגם אלרגיה למזון של בית חולים וגם הפסקת עישון ברגע ולא הדרגתית, הביאו אותי למצב זה,כך לדבריו. רשם לי מירו 30 מג ליום 1 ביום בשעות הלילה בלבד ובמידת הצורך לעלות ל45 מג. אני וחברי גרים יחד. בחודשים אחרונים אני מרגישה שעליתי במשקל והישמנתי וישנה מחצות עד 7-8 בבוקר כל יום. חבר שלי סבור שמירטאזאפין גרם וגורם לכל זה ומציע לי לגשת לפסיכיאטר להחלפת מירו לטיפול תרופתי אחר בטרם חזרתי לצנתור נוסף בעקבות אכילה מופרזת כולל שומני עוף ובשר בכל שעות היממה ושאני כבר לא יכולה להירדם לישון ללא מירו. אך אני סבורה שכל זה בגלל הפסקת עישון. אני מבולבלת,מה נכון ומה לעשות בנדון? אני רוצה לרזות,לאכול פחות למשך היום ולהירדם ולישון בלילה ללא מירו או כדור שינה כלשהו.

היי רותי,
אני מציעה להתייעץ הן עם הפסיכיאטר והן עם רופאים אחרים המטפלים בך- רופא משפחה, קרדיולוג וכו'. מדובר במצב רפואי רגיש ורק רופא המכיר אותך יכול להעריך את הסיבות לסימפטומים ולתת לך טיפול מתאים. בהחלט ניתן להתייעץ עם הפסיכיאטר לגבי החלפת תרופה, אך קחי בחשבון שלכל התרופות מקבוצה זו יכולות להיות תופעות לוואי.
בכל מקרה, ניתן לעבור טיפול התנהגותי קוגניטיבי עבור החרדה, משום שהוא עוזר גם לפתח עמידות כלפי חרדות בטווח הארוך. בעזרת הטיפול, שינויים פיזיים ישפיעו בעתיד על מצבך הנפשי בצורה קלה יותר. לתרופות פסיכיאטריות אכן יכולות להיות תופעות לוואי כעייפות ושינויים בתיאבון, אך לטיפול מהסוג שהצעתי לא.
כמובן, שכשהגוף בריא יותר הוא גם רגוע יותר, ולכן בוודאי תועיל ירידה במשקל, תזונה מאוזנת, התמדה בהפסקת העישון ואף פעילות גופנית במידת האפשר.
בהצלחה!

שלום,
כבר כמה זמן שיש לי פחד נוראי ממוות של קרובים.. של אבא/אמא, אחים ובעל... זה מתבטא כשאותו אדם רחוק ממני ואינני מקבלת טלפון או הודעה ישר המוח שלי מתחיל להריץ מחשבות על הגרוע מכל שיכול לקרות שזה מוות פתאומי. זה מטריד אותי מאוד ולא נותן לי מנוחה. לפעמים אפילו זה מגיע לידי בכי..
מה לעשות? האם צריך לפנות לפסיכולוג?

שלום לך,

תופעה שאת מתארת מוכרת ושכיחה למדי. מצד אחד מאוד טבעי ולגמרי נורמאלי לחשוש שיקרה משהו רע לקרטובים ולאהובים. כולנו חוששים מזה. מצד שני ממש מפחיד לחשוב שמשהו רע יכול לקרות לאנשים החשובים לנו. תופעה שאת מתארת מתאימה להגדרה של מחשבות טורדניות שחודרות לראשנו ללא שליטתנו וגורמות לנו מצוקה משמעותית מאוד. הדרך להיפטר ממחשבות ולצמצם מצוקה הינו טיפול שמשלב תרופות ופסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית CBT. ניתן לשלב גם ביופידבק. שווה לשקול התיעצות עם רופא פסיכיאטר.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

האם יכול להיות לזה קשר לחוויות שעברתי? פגיעה נפשית מאדם מסויים שגרם לי לחוסר אמון באנשים, נוכחות באיזור התקיפה במלחמת לבנון השנייה, תקופה ארוכה של מקרי מוות פתאומיים ולא פתאומיים (גם של קרובים, מכרים, או סתם זרים)...

כן, בהחלט יכול להיות שחוויות אשר עברת בחייך יצרו בתוכך חרדה לאבד אדם קרוב. במהלך ניסיון חייך נוכחת לדעת שאפשר לאבד אדם קרוב. חרדה זו מאוד אנושית, נורמלית ואוניברסלית (יש את זה אצל כולנו). במידה וחרדה פמפריעה לתפקודך התקין ופוגעת באיכות החיים מומלץ לפנות לטיפול.
הדרך הטובה ביותר לטפל בחרדה הינו טיפול CBT פסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה, 

שלום,

יש לי חרדות כבר שלוש שנים , השאלה כזאת האם יכול לנבוע מהחרדה דיכאון וחוסר ברגשות?
כי בזמן האחרון אין חשק לעשות כלום והרגשה כאילו כל החלומות שיש לי מתפוררות בגלל החרדות .
והכוונה לרגשות שלמשל אין בכי,לא עצובה, לא שמחה, אין רגש.
, השאלה כזאת האם יכול לנבוע מהחרדה דיכאון וחוסר ברגשות?

היי אלין,
אין זה מדויק לומר כי דיכאון יכול לנבוע מחרדה. מדויק יותר לומר, כי קיומה של הפרעת חרדה, בייחוד מתמשכת, עשוי להוות גורם מזרז לקיומן של הפרעות אחרות, ביניהן דיכאון. כשמשהו משתבש במערכת הפיזית ו/או הנפשית, אין זה מן הנמנע שדברים נוספים ישתבשו- מאחר שהמערכת "מעורערת".
חוסר הרגשות שאת מתארת יכול להוות סימפטום של דיכאון, ולשם כך צריך אבחון מדויק יותר של איש מקצוע. אני מציעה לך לפנות למטפל CBT או לפסיכיאטר, לאבחון וטיפול בבעיות השונות.
בהצלחה!

קשה .. קשה ..
רופא אורטופד אצלו הייתי אמר לי שאני חייב לעשות תרגילים ..> לא קשים במיוחד . קצת מתיחות
אבל עבדכם הנאמן .. מתעצל מאוד ..> ולמרות שאני יודע שזה יכול לעזור לי להרגיש יותר טוב .
מה אתם ממליצים לעשות ?

אייל שלום,

חיזוק חיובי יכול להוות תמריץ טוב שיניע אותך לפעילות. תחשוב על תועלת, רווח, יתרון או פרס שתעניק לעצמך על המאמץ. התנסות זו יכולה להיות חוויה של צמיחה אישית באופן בו אתה לא מוותר לעצמך, לומד להיות קשה עם עצמך כשצריך וכן תרגיש סיפוק כשתגיע למטרות שאתה מעריך כחשובות עבורך.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

תרשו לי להביע דעה על סמדר בת 50. אני מבין את סמדר,לא קל לה,מתאר לעצמי מה ואיך היא מרגישה,אילו ימים ולילות היא עוברת,בבית ומחוצה לו ובכלל בכל מקום,הרגשה כללית ומצבי רוחה. אני סבלתי לפני כשנתיים 4 חודשים מכאבים נוירופתיים,בבדיקת סיטי מצאו אצלי בעיה ראומטיזמית (דרמטומיוזיטיס) באזור קרסול וכף רגל ימין,דרך מרפאת כאב קיבלתי מרשם של שתי תרופות ריטוקסימאב וליריקה כל יום לפני ואחרי ניתוח במהלך אישפוז ולאחריו כל חודש זריקת סטרואידים. כהיום אני ממשיך עם ליריקה 300 מג פעם ביום,בלילה אחרי ארוחה,מרגיש מצויין ללא שום סימן קודם וללא שום כאב נוירופתי וישן ללא כדורי שינה.

דורון שלום,

אני מאוד שמחה לשמוע שליריקה עזרה לך! אני בהחלט חושבת שחשוב מאוד למצוא את התרופה שתשפר את המצב. תמיד שווה להיתעץ עם רופא פסיכיאטר.
תודה על התייחסותך.
בברכה,

יש לי דיכאון עמיד הרבה שנים מצבי קשה ביותר אין לי קשר עם שום רופא פסיכיאטור יותר. אני לא מאמינה לרופאים . מילאו אותי בתרופות שלא עזרו גם מכות חשמל לא הועילו. אנני נוטלת כל יום קלונקס 0.5 האם זה מזיק? האם דיכאון לא מטופל יכול להביא למחלת נפש אחרת?

מיכל שלום,

צר לי מאוד לשמוע שכל מה שעשית כדי להתגבר על דיכאון לא עזר ועדין את חווה תסמינים של דיכאון חזק. האם ניסית טיפולים לא תרופתיים כגון גרייה מגנטית למוח TMS? ניסית לשלב טיפול התנהגותי קוגניטיבי CBT?
אל תתייאשי, תמשיכי לנסות למצוא פתרונות שיקלו על מצבך. נסי חוות דעת נוספת אצל מומחה אחר. דיכאון, הוא זה שגורם לראות את מצבך. ואת עתידך באופן שלילי. אל תוותרי!

חזקי ואמצי,

גריה מגנטית עבורי זה כמו סוכריות. עברתי כבר 25 ניזעי חשמל שהועילו במעט מאוד...............

היי מיכל .!
אני מבין שחווית גריה מגנטית .. האומנם ? זה עוזר ..
אשמח מאוד לשמוע ממך .. ותספרי לי על זה .
תודה לך .
רק בריאות .

אני גרושה,מתקרבת לגיל 50. רופא משפחה שלי,אורטופדית ונוירולוגית,סבורים שאני סובלת מדיכאון ו/או חרדה והיציעו לי לגשת לפסיכיאטר/ית לטיפול בהתאם למצבי הבריאותי. האם אני באמת זקוקה ו/או צריכה לגשת לפסיכיאטר/ית? טיפולים תרופתיים שקיבלתי עד כה מרופא משפחה אורטופדית ונוירולוגית, וולטרן 100 מג,טרמדקס 100 מג,ארקוקסיה 120 מג,נקסין 250 מג,אתופן 400 מג,איבופרופן 400 מג, נוירונטין 300 מג, כולל פיזיותרפיה וגם דיקורים יפניים וסיניים, לא שיפרו עד כה את מצב בריאותי.היצרות בע"ש גב תחתון בין החוליות l5-s1 מזה כחצי שנה אני סובלת מכאבי רגליים,היתכווצויות שרירים כאבי ברכיים לאורך קרסוליים וכפות רגליים, תחושת צריבה שרפה דקירות עיקצוץ ונימול מסביב לקרסוליים וכפות רגליים, בעיקר רגל שמאל. כאבים ותחושות במקומות שציינתי,בכל שעות היממה ובכל מצב עמידה הליכה ישיבה ושכיבה ולפעמים אני מתקשה להירדם ולישון כל הלילה. אנא מכם בכל לשון הבקשה, דעתכם הערכתכם הצעתכם בנוגע למצבי הבריאותי. תודה רבה מראש עבור התייחסות ותגובתכם בנדון.

סמדר שלום,

דיכאון וחרדה אכן יכולים להתבטא בכאבים פיזיים ואם רופאים שמכירים אותך ואץ מצבך ממליצים על התיעצות עם פסיכיאטר, אני חושבת שכן שווה לפנות לרופא פסיכיאטר. לעיתים, טיפול בתרופות נוגדות דיכאון / חרדה יכולות לצמצם את הכאבים בגוף.

אני כן ממליצה על התיעצות עם פסיכיאטר.

בברכה  

עבור התייחסות ותגובתך. ראית מה עושים לפריירים/ות ולאלו שאינם בקיאים בדברים ספציפיים ברפואה ובקופת חולים כללית? לתת הפניה למקומות וטיפולים ספציפיים כולל תרופתיים,עולה המון כסף לקופת חולים כללית,אך להפנות חולה לפסיכיאטר באותה קופה עולה פחות כסף או לא עולה כסף בכלל? אני אמורה להמשיך לסבול כי אני לא שייכת לכללית מושלם? כי אני נולדתי וגדלתי בבית נורמלי שלא נוהגים לצעוק ולצרוח על אנשים ו/או לדפוק להם על השולחן? לדרוש במקום לבקש? תארי לעצמך כמה כמוני משני המינים,מנצלות אורטופדית ונוירולוגית אצלנו לצורך אינטרס כלשהו. נשמע לך,שאני זקוקה/צריכה/חייבת פסיכיאטר? הגוף הבריא הוא כמו חדר האורחים לנשמה והגוף החולה הוא כלא. הן מסוגלות להבין או לקלוט או לפרש את זה? אני בספק.

שלום רב סמדר. לדעתי-הבעיה שלך גופנית,לא נפשית. הערכתי-הכאבים והתחושות מהם את סובלת הם כאבים נוירופטיים,כאבים ממקור עיצבי. האם רופא משפחה שלך אורטופדית ונוירולוגית,נתנו לך הפניות למקומות ספציפיים? לבדיקות ספציפיות? מירשמים ספציפיים לטיפולים תרופתיים? פורמולה בשם סיאטיקה 3-4 תבליות ביום, ליריקה 300 מ"ג 2-3 כמוסות ביום, רוקסט פלוס 2-3 תבליות ביום, משחה/קרם בשם זוסטריקס hp, טיפולי גלי הלם, רפלקסולוגיה, זריקת אפידורל במקום ספציפי בגב תחתון תחת שיקוף בבית חולים. למשך חצי שנה- כל כך או עד כדי כך בעייתי לתת לך הפניות ומירשמים לדברים הללו? האם האורטופדית קבעה או היחליטה חד משמעית,שכאבים ותחושות שלך מסביב לקרסוליים וכפות רגליים הם קשורים לאורטופדיה בלבד? אם כך לדבריה,לא במילים אלא בכתב ובחתימה,היא כתבה וחתמה לך על מסמך כלשהו? מה בנוגע לראומטולוג? נאורופתולוג? פודיאטור? ניבדקת אצלם מתישהו בדרך כלשהי? ועוד דבר-לדעתי סימבלטה לא מיועד לך כי בהשוואתה לאותן תרופות שנטלת,היא כלל ואף פעם בשום אופן לא תשפר את מצבך הבריאותי. תיהי בריאה וכל טוב לך.

עבור תגובתך שהפנתה אליי.לפני כשעתיים הייתי אצל רופא משפחה.בהקשר לדבריך, אני מציינת פרטים שלא ידעתי עד כה,לא מפי רופא משפחה ולא מפי אורטופדית ולא מפי נוירולוגית. אני שייכת לקופת חולים כללית ואצלנו אין רופאים ושום טיפולים בתחומים ראומטולוגיה נוירופתולוגיה פודיאטוריה וגלי הלם וזריקת אפידורל בגב תחתון תחת שיקוף ואם אני רוצה לקבל טיפול במקומות אלו-דרך מכתב הפניה בלבד של אורטופד/ית לבית חולים או באופן פרטי. בקשר לתרופות שרשמת לי,אורטופד/ית או נוירולוג/ית רשאים לתת לי מרשמים לאותן תרופות,כך לדברי רופא משפחה. בשבוע שעבר אורטופדית ונוירולוגית (שמודעים בכאבים ותחושות המחמירים והמתמשכים שלי ימים ולילות),ביקשתי מהן אך התנגדו בתוקף לא נתנו לי הפניה המלצה לct או mri של כל הגב ברכיים קרסוליים וכפות רגליים,לדבריהן אין צורך-הן מסתפקות על צילומי רנטגן היצרות בגב תחתון גורמת לכאבים ותחושות בברכיים קרסוליים וכפות רגליים,לדבריהן נטלתי המון תרופות בהתאם למצב בריאותי וגם פיזיותרפיה וללא שיפור במצב בריאותי והימליצו לי על טיפול פסיכיאטרי דרך קופת חולים לטיפול תרופתי מתאים,כך לדבריהן. ניראה לי שאני אחפש ואפנה לעורך/ת דין בנדון,לייעוץ ופתיחת תיק לצורך תביעה.

בהיותי בן 15 החלו כל הבעיות . הייתי במצב של חסר אונים לגמריי .
לא יכולתי לעכל ..לבד ולסחוב את כל הכאב שחשתי בלב .

היי אייל,
מצטערת לשמוע על מצבך. לא הבנתי האם יש לך שאלה למנהלות הפורום, ואם כן, נשמח לענות.
תרגיש טוב,

מבקשת לדעת איך לוקחים את התרופה אביליפיי עם כמה מים מעט הרבה עם כוס מים?
עם אוכל בלי אוכל?
תודה

היי איה,
הסתכלי בעלון לצרכן המצורף לתרופה- עבור כל תרופה כתוב אם יש לקחתה עם או בלי מזון. אם לא כתוב- בדרך כלל אין חשיבות לדבר. לגבי מים, אינני רופאה אך ידוע לי כי לא משנה כמה מים שותים עם תרופות, אפשר מעט או הרבה. בכלל, אני ממליצה לכולם לא לסיים פגישה עם הרופא המטפל בלי שכל הקשור בנטילת תרופה ברור לגמרי, בין אם מדובר במרשם ישן או חדש.
בברכה,

תודה

בדקתי באתר דראגז.קום- שם כתוב שמותר לקחת את התרופה עם או בלי מזון.
בברכה,