פורום דיכאון חרדה

מאוד אשמח לקבל רעיונות מכם על .. התפתחותי האישית .. >
מאז ומתמיד הרגשתי שייש לי כוחות ויכולות לעשות עם עצמי משהו..
אני לא משתחצן או משהו כזה אבל א יש לי אישיות טובה וחיובית אז רוצה לנצל אותה לקידומי האישי .
מקווה שאתם מבינים למה אני מתכוין .
ללמוד משהו וכ"ד כמעט שלא בא בחשבון כי יש לי הפרעת ocd כך שמאוד מאוד קשה לי ללמוד לימודים עיוניים
אך אשמח לשמוע כל מיני הצעות מכם .
תודה וחג שמח

שלום.אני בן 20
לפני כשלשה חודשים הופנתי לפסיכיאטרית בעקבות כך שהרגשתי שיש לי תלות בחבר ובאופן כללי
היו לי הרבה הסתפקויות בנושא האמונה שלי באלוקים,נדודי שינה תקופה ארוכה ועוד.הפסיכיאטרית טענה שיש לי אובבסיות ורשמה לי פאקסט שאח"כ הוחלף לפבוקסיל-2 כדורים של 100 מ"ג.בפגישה אחרת היא טענה שהיא מבחינה בהתנהגות שמתאימה להיפו מאניה ורשמה גם ריספונד אחד שהחליף אחד מכדורי הפבוקסיל.לאחר כמה שבועות שהיה בסדר יחסית התחילה אצלי תחושה רעה שקשה לי להסביר,מן חוסר אונים חזק עם פחד ועצבות.עד שלילה אחד ממש הרגשתי שאני לא יכול לשאת את זה יותר התמלאתי בצער יותר ויותר עד שממש הרגשתי שאני עומד להתעלף מרוב הצער. לקחתי אסיוול שבמקרה נשאר אצלי ונרדמתי .לאחר מכן הייתי בדיכאון כמה ימים.בביקור אצל הפסיכיאטרית היא טענה שזה סוג של חרדתיות ואובססיה והעלתה את הפבוקסיל שוב לשניים והחליפה את הריספונד בסוליאן ,והביאה לי ווהבן למקרי חירום.יש לציין שאני משלב בטיפול אישי עם אדם לא מוסמך שנחשב למבין בתחום אך אני מרגיש שהוא לא עזר לי כלל.ולסיכום מאז אני קם כל בוקר עם תחושה נוראית ועכשיו שרוי בדיכאון שאני מאמין שהוא זה שמביא לחולשה כללית ועייפות. אפשר לומר בהחלט שמצבי גרוע בהרבה מלפני שהתחלתי בטיפול. השאלות הם: 1.האם מהתיאור שלי עולה בעיה שונה או שאכן היא צודקת באבחנה שלה?2. האם יש אפשרות להפסיק עם הכדורים או שכבר מאוחר מידי בשלב זה?3. מה הסיכוי שהכדורים לא נכונים? 4. שהם אלו שגרמו לי לתופעות החדשות? (חרדה ודיכאון ) 5.מה היעילות של התחליף הטיבעי?

יש לי מידי פעם פחדים מדברים טפשיים... אני מודע להם שאני טפשיים וסביר להניח שאינם הגיוניים ובכל זאת הפחד מהם גורם לי תחושת שיתוק...
למשל קיבלתי טלפון מהעבודה ובגלל שלמעביד יש בעלות עליו אזיי אני חושש שהוא יצוטט לי או פעם יקח לי את הקו ואז יתקשרו אליו אנשים ויפתחו שיחה עם מי שהקו יהיה בבעלותו וזה מישהו מהעבודה.
בתכלס, גם אם זה יקרה אז מה ??? מה כבר ידעו ???? למה אני כה חרד לפרטיות שלי גם אם אין לי מה להסתיר ????? ולמה שזה בכלל יקרה ?????
או למשל אני חרד ממה שאנשים חושבים עליי... למה זה בכלל צריך להיות אכפת לי ????

אנחנו זוג פנסיונרים בגיל 66 שאיבד את כול חסכונותיו באירועי השקעה ונשאר רק עם הקצבאות ודירה צנועה ועם חובות שעדיין צריך לשלם, תקופה לא קצרה. מדובר על זוג אנשים משכילים שהיו פעילים אינטנסיבית כל חייהם, סקרנים, אנשי תרבות, צרכני תרבות, נסעו הרבה בעולם. המציאות הכלכלית אינה ניתנת לשינוי מפני שאין לנו אפשרות ליצור הכנסה נוספת. ואין לנו כול אפשרות למשל לסייע לבנינו בכלום בשלב זה. אנחנו נמצאים בתחושת חוסר בטחון כלכלי קיצוני המלווה בחרדות בלתי פוסקות ובתחושת "עלובי החיים" הטופחת על פנינו כול יום מחדש. והיא קשה מנשוא. יש מחשבות אבדניות שנדחות בגלל שיקול לוגי כמו למשל "אנחנו לא יכולים לעשות את זה לילדים" ועוד.. כתוצאה מהלחץ הכלכלי והצורך להחזיר חובות וליצור איזה שהוא חסכון שיקטין את חוסר הביטחון הכלכלי הקיצוני הפסקנו כול פעילות תרבותית, ספורטיבית, חוגים שהשתתפנו בהם ועוד. כול אירוע משפחתי של חברים שלנו כמו חתונה, מכניס אותנו ל"דאון" רציני ביותר כשאנחנו משווים הכול למצבנו העלוב אנחנו נוטלים כדורים נוגדי דיכאון וכדורי הרגעה.
אחד מבני הזוג מאד פסימי ולא מאמין בשינוי מהותי בעתיד, מה עוד שאנחנו מתקדמים בגיל... השני יותר אופטימי, בלי להתחשב כול כך בנושא הגיל...
שאלת השאלות, איך מתמודדים הלאה עם מצב כזה ואיך יוצאים מהמצב הנפשי הבלתי אפשרי הזה.

כ-5 שבועות אני מקבלת אסטו 10 מ"ג, מדי כמה ימים אני מרגישה ממש טוב, אך רוב הימים אני מרגישה איזו אי-נוחות וכמו מועקה קלה. האם יתכן שתרופה זו אינה מתאימה לי? האם אפשר להפסיק לקיחת אותה ללא תופעות?

שלום דר
אני לוקחת אסטו 15 חודשים. התחלתי עם 10 מ"ג עליתי ל20 מ"ג ועכשיו הרופא אמר לרדת כבר ל10 מ"ג.
מה שמתסכל אותי
א. שעליתי במשקל 7 קילו!!! שזה לבד גורם להחמיר את הדיכאון!
ב. למרות שיש שיפור גדול בהרגשה של החרדה והדיכאון, התרופות לא העלימו את זה עד הסוף!! אני עדיין מפחדת מנסיעות ארוכות, ומקומות חדשים אז מה היה לי כאן???

האם אין תרופה נוגדת דיכאון שלא גורם לעליה במשקל???
ולמה התרופות לא עשו את שלהם עד הסוף???

תודה מראש
וממתינה לתשובה.

הרופא חסר סבלני לשמוע אותי.
הוא בעיקר מבסוט שיש קצת שיפור במצב

התמודדות עם שואה כלכלית בגיל פרישה ועוד..‬ gbrown

אנחנו זוג פנסיונרים בגיל 66 שאיבד את כול חסכונותיו באירועי השקעה ונשאר רק עם הקצבאות ודירה צנועה ועם חובות שעדיין צריך לשלם, תקופה לא קצרה. מדובר על זוג אנשים משכילים שהיו פעילים אינטנסיבית כל חייהם, סקרנים, אנשי תרבות, צרכני תרבות, נסעו הרבה בעולם. המציאות הכלכלית אינה ניתנת לשינוי מפני שאין לנו אפשרות ליצור הכנסה נוספת. ואין לנו כול אפשרות למשל לסייע לבנינו בכלום בשלב זה. אנחנו נמצאים בתחושת חוסר בטחון כלכלי קיצוני המלווה בחרדות בלתי פוסקות ובתחושת "עלובי החיים" הטופחת על פנינו כול יום מחדש. והיא קשה מנשוא. יש מחשבות אבדניות שנדחות בגלל שיקול לוגי כמו למשל "אנחנו לא יכולים לעשות את זה לילדים" ועוד.. כתוצאה מהלחץ הכלכלי והצורך להחזיר חובות וליצור איזה שהוא חסכון שיקטין את חוסר הביטחון הכלכלי הקיצוני הפסקנו כול פעילות תרבותית, ספורטיבית, חוגים שהשתתפנו בהם ועוד. כול אירוע משפחתי של חברים שלנו כמו חתונה, מכניס אותנו ל"דאון" רציני ביותר כשאנחנו משווים הכול למצבנו העלוב אנחנו נוטלים כדורים נוגדי דיכאון וכדורי הרגעה.
אחד מבני הזוג מאד פסימי ולא מאמין בשינוי מהותי בעתיד, מה עוד שאנחנו מתקדמים בגיל... השני יותר אופטימי, בלי להתחשב כול כך בנושא הגיל...
שאלת השאלות, איך מתמודדים הלאה עם מצב כזה ואיך יוצאים מהמצב הנפשי הבלתי אפשרי הזה.

גדי שלום,

צר לי מאוד לשמוע על המשבר הכלכלי איתו אתם מתמודדים. בנושא זה כתבתי מאמר בשני חלקים יתכן והוא יעזור:

http://www.beok.co.il/Category/Article/7966

אמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

תודה על תגובתך המהירה. קראתי העיון רב את שני חלקי המאמר.
תרשי לי לחדד. אני לא במצב של פחד וחרדה ממה יהיה. אצלי זה כבר קרה !! כאמור בהודעה הקודמת. השאלה כעת היא איך מתמודדים עם זה במציאות שקרתה ובעיקר עם תחושת "עלובי החיים" שיש לנו בהשוואה לסביבה הרגילה שלנו. כאמור המצב מונע מאיתנו כול פעילות של הכנסת תוכן הכרוכה בכסף כפי שהינו מורגלים עד כה, מאלצת אותנו להסתגר בדלת אמותינו, אינה מאפשרת כול סיוע לילדים כשיצטרכו, בקיצור איך ממשיכים לחיות עם זה... איך יוצאים מזה ?? אנחנו שני אנשים משכילים ולוגיים אבל נראה שכרגע זה לא עוזר...., תודה מראש

גדי שלום,

המצב באמת קשה ומורכב. ברמה פרקטית יתכן ושווה לשקול יעוץ פיננסי כדי לתכנן את החיים בהווה וגם לגבי העתיד. בנוסף, ללא ספק אתמם זקוקי להרבה תמיכה ועידוד של המשפחה. חשוב שתבינו שהתמודדות עם משבר פיננסי כולל בטוחו לא קר אובדן של כספים אלה גם אובדן של אורך חיים מסויים, אובדן של דברים מהנים שעשיתם בעבר, אובדן של מעמד חברתי מסויים, תחושה של חוסר מסוגלות לעזור לילדים ועוד. מצב זה מלווה בתחושות של בושה, תסכול, רגשות אשם, ייאוש וכו'. לכן, אתם זקוקים לסביבה שתומכת, מחזקת, מעודדת ומנחמת. יתכן ובייעוץ פיננסי תקבלו רעיונות שלא חשבתם עליהם שיכולים באיזה שהו אופן לשפר את המצב.
נסו לא לשים תוויות כגון "עלובי החיים", זה לא משפר את המצב אלא רק מוסיף יותר רגשות שליליים. גם בהשוואות מול הסביבה אתם תמיד תפסידו לכן, נסו להימנע מהשוואות. נסו לא להסתכל על אחרים. תתרכזו בלעזור לעצמכם ולא לדרדר את מצבכם הנפשי שנפגע גם כך עצם התמודדות עם המשבר.
שמרו על הכוחות הנפשיים,
חזקו ואמצו, לבי אתכם!

בברכה,

שלום,

אני בת 28, סטודנטית. נוטלת כדור ציפרלקס ביום (10 מ"ג?) כבר שלושה חודשים לצורך טיפול בדיכאון קל. לאחר כשישה שבועות החלה התרופה להשפיע, אך באופן מפתיע חלפה ההשפעה החיובית כלא היתה בשבוע-שבועיים האחרונים. כמו קודם, אני שוב חסרת חשק לעשות כל דבר שהוא (אך מתפקדת), עצובה כל הזמן - גם ללא סיבה, ממעטת לדבר ולהיפגש עם חברים, שוקעת בעצמי, חשה מיואשת..

זו תקופה עמוסה רגשית ומלאת מתח במשפחה, אך האם זו הסיבה? אני מרגישה שחזרתי אחורה לימים שלפני הציפרלקס, למרות שאני לוקחת כרגיל, אפילו שעה לא שיניתי... האם זה דבר מוכר? מה יכולה להיות הסיבה ומה כדאי לעשות?

תודה רבה!

שלום,לפני כשנה סבלתי מחרדות והתקפי פניקה .הרגשתי מועקה והיו לי את כל התסמינים.לקח זמן עד שגיליתי זאת.הלכתי לפסיכיאטרית והיא נתנה לי 10 מ״ג ציפרלקס.אני בשיחות אצל פסיכולוגית עד היום והיה שיפור . בפסיכיאטרית העלתה לי את במינון לפני כשלושה חודשים ל15 מ״ג,אך לאחר כשלושה שבועות חזרתי על דעת עצמי ל10 מ״ג כי לא יכולתי לתפקד והייתי עייפה כל הזמן.
עברתי המון תקופות של התמודדויות לא קלטת בחיי,בכקבות היותי נכה,אך תמיד הייתי חזקה ולהיפך,היוותי כעמוד בדישון של כל סובביי.
בעקבות אובדן אנשים קרובים סביבי ממחלת הסרטן בשנתיים האחרונות והתאבדות שכן בעזרת בלון גז,כשהייתי לבד בבית בלי יכולת לברוח,יצאתי מהאיזון.חרדות ופחדים התפרצו החוצה.
בחודש הבא אני חוגגת לביתי את בת המצווה ופתאום שוב המתח חזר לקראת הסידורים וכן המתח הכלכלי . ושוב חזרו התקפי הפניקה והחרדות. בחילות ,בעיות פתאומיות בעיכול,מחשבות טורדניות,חוסר יכולת להרדם,רעידות,פעימות לב מואצות.
מה עליי לעשות?לחזור ל15 מ״ג ציפרלקס?לשלב לתקופה זו עם כדור הרגעה?
מה אעשה?האם עליי לחיות עם החרדות והפניקה בכל פעם שיהיה שינוי בחיי?לטוב ולרע?
תודה!

נעמה שלום,

לפי מה שאת מתארת אני מבינה שאת עוברת תקופה ממושכת של לחצים בעירבון אירועים חקרו או שעומדים להתרחש. אנשים רבים עשויים להרגיש מתח מוגבר בתקופות אלו, אף לסבול מהתקפי חרדה. על מנת לעזור לך להתמודד עם התקופה העמוסה בחייך קיבלת את הציפרלקס. אחת תופעות הלוואי השכיחות והמוכרות ביותר הינה תחושת עייפות. היא חולפת תוך מספר שבועות עד חודש כאשר הגוף מסתגל לכדור. אני ממליצה לא לעשות שינויים תרופתיים על דעת עצמך. תחזרי לפסיכיאטרית ותתיעצי איתה גם לגבי כדור הרגעה. בדרך כלל מקובל לשלב כדור הרגעה לתקופה קצרה. בנוסף, כדאי ללמוד תרגילי הרגעה ומדיטציה. זה מאוד עוזר להוריד את רמות החרדה ולהחזיר את הגוף לאיזון. כלים אלה ונוספים להתמודדות עם חרדות,לחצים ועם מצבי החיים בכלל ניתן ללמוד בפסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית CBT.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
תרגישי טוב, 

אני לקחתי כשנה וחצי ציפרלקס לקחתי כשנה כדור ואז ירדתי לחצי והפסקתי כחודשיים וחצי וחזרו לי תופעות והחלטתי לחזור לכדור
אני לוקחת כבר שבועיים חצי כדור ואני מרגישה תופעות לוואי- רעד פנימי כל הזמן מועקה בחזה דופק מהיר נעזרת בלוריוון
מה עלי לעשות

שלום,
ב - 3 וחצי השנים האחרונות נטלתי ציפרלקס 10 מ"ג ביום בעקבות התקפי חרדה.
בהמלך ה - 3 שנים עשיתי 2 הפסקות.
בתחילת הטיפול השמנתי 13 ק"ג שהתווספו לעודף משקל גדול שכבר היה.
לא התלחתי לרדת במשקל
לפני שנה עשיתי ניתוח בריאטרי וירדתי 52 ק"ג בשילוב של ספורט ותזונה נכונה.
בשבועיים האחרונים לאחר הפסקה של כמה חודשים של הכדור אני עוברת משברים ושינויים שגורמים לי למתח רב מה שמתבטא בכאבים בגל הגוף מהמתח שאינו משתחרר.
אני כבר לא סובלת מהתקפי חרדה, רק ההרגשה הפיסית הלא נוחה מוציאה אותי מדעתי.
בהצעת הפסיכיאטרית אני שוב לוקחת חצי כדור ביום אך... מתה מתה מפחד לעלות במשקל בעקבות זה. אחרי הורדה של 52 ק"ג זה ממש מטריד אותי שאעלה במשקל.
אם אמשיך עם התזונה והספורט לא אעלה בעקבות נטילת הכדור?
עליי עוד להוריד עוד כ - 8ק"ג.

שלום. עלייה במשקל מהתרופות נוגדי דיכאון וחרדה מאוד אינדיבידואלית. ציפרלקס הכי פחות גורמת לשינויים במשקל. זה קורה מסיבות שונות: שינויים מטבוליים, עלייה במצב הרוח , גורמת לעליה בתיאבון וכו'. פעילות גופנית וארוכות סדרות עוזרים לשמור על משקל, גם מעקב דיאטנית חשוב.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
תרגישי טוב,
בברכה,

אני מועמדת לניתוח שרוול עקב השמנת יתר
נוטלת קבוע 5 דפרקסן וציפרלקס
האם יכולה להיות בעיה בספיגת הדם ובהשפעה של הכדורים אחרי ניתוח שרוול?

אני מגדירה את עצמי כאדם עצמאי אפילו מאוד.
יש לי תחביבים שאני נהנת לבצע ובוחרת לבצעם לבד
אך קורה לא מעט שאני מרגישה לא "מסופקת חברתית" אין לי הרבה חברים
וגם המעט האלה לא רואה הרבה ,ולרוב מרגישה שהם יוצרים איתי קשר רק כשמתאים להם בדיוק ולא יחשבו עליי מעבר, לא יזמו איתי פעילויות מעניינות יותר ואילו עם אחרים כן ,וכשאני יודעת על פעיליות עם אחרים אני נפגעת. אני מצידי כן יוזמת ומציעה וגם מתקשרת לשלאול לשלומם.
אני מרגישה בודדה לעיתים, על אף שאני מנסה להעסיק את עצמי ולמלא את זמני הפנוי. לפעמים מרגיש לי כי אין לי זמן לעצמי אך מעציב אותי שכשאני רוצה להיות עם חבריי הם כבר חשבו על משהו אחר ולא חשבו עליי, אני חוששת שבזוגיות הבאה שתהייה לי אני ארגיש תלותית אולי וארצה שהחבר ימלא את החסר הזה, בזוגיות שהייתה לי נתתי המון חופש לבן זוגי והיינו נפגשים רק בזמנים מסויימים וגם איתו הרגשתי לבד.

שלום לך,

לפי מה שאת מתארת את מרגישה בודדה ולא מצליחה לבנות קשרים חברתיים משמעותיים. יתכן וכדאי לך ללמוד כישורים חברתיים על מנת לשפר את האינטרקציות החברתיות שלך.

בברכה,

שלום,

בני בן ה 17 אובחן לפני כ שנה כסובל מדכאון. זאת לאחר שהפסיק ללמוד והסתגר בבית.
הוא קיבל כדורי לוסטראל ועוד כדור נוסף, שנותנים אותו גם במקרי אפילפסיה (שהבנתי גם מייצבת מצב רוח).
מאז המצב שלו השתפר , אך יחד עם זאת התחילו אצלו כל מיני עוויתות בפנים, הליכה מוזרה .
אולי זה כבר התחיל במידה מסויימת לפני הכדורים, אך גבר עם הכדורים או לפחות לא עזר.
הוא חזר ללמוד והצליח מאוד תקופה ראשונה.
אך מאז הוא החליט מרצונו להפסיק את הכדורים, גם לא אוכל טוב
, הוא גבה מאוד ויחד עם זאת רזה מאוד.
הוא עדיין ממשיך ללמוד, אבל ההשגים שלו התדרדרו מאוד.
גם העוויתות ממשיכות, למרות שיש לי הרגשה כשמאירים לו על כך, הוא עושה מאמץ ומשפר את המצב.
אבל עם לימודים יש לו ממש ירידה - נראה לי הוא מאוד נלחץ כשמגיע המבחן ולא מצליח לעשות את המבחנים.
אני מפחד שהמצב שלו ייתדרדר, אך תרופות הוא לא מסכים לקחת שוב.

מה לעשות ?

דני שלום,

נראה שהמצב מורכב וכן מחייב התערבות מקצועית. האם בנך נמצא בטיפול פסיכולוגי? האם יועצת בית הספר נמצאת בתמונה? במידה ולא כדאי לערב קודם כל את היועצת שתוכל לעזור לו בהתמודדות בבית הספר.

בברכה, 

האם ידוע על אינטירקציה מסוימת בשימוש של דיפרסון תרופה טבעית המאושרת לטיפול בדיכאון עם תרופות אנטי דיכאוניות כגון וולבוטרין ולמיקטל ? האם זה מותר ואפשרי?

שלום לך,

עד כמה שאני יודעת מותר לשלב.

בברכה,

מישהו מכיר קבוצות תמיכה של אנשים במצבים נפשיים לא הכי טובים, שיכולים לתת כוח, עזרה, ותמיכה אחד לשני?

יעל שלום,

נסי לברר בעמותת אנו״ש ששייכת לאזור מגורייך. חפשי באינטרנט.

בברכה,

שלוםץ נוטלת ציפרלקס מזה כחודש וחצי. האם יכול להיות שגורם ליובש בפנים? תודה

שלום. בתקופה ראשונה של הטיפול ציפרלקס יכול לגרום לתחושה של יבש . אני ממליצה לדבר עם מטפל שלך.
בברכה

שלום רב, אני כחודשיים אחרי לידת בני (שלישי אחרי 2 בנות) לידות רגילות הריונות תקינים מרגישה בזמן האחרון שינויים קיצוניים במצבי הרוח. חשוב לי לציין שלא היו לי דברים כאלה בלידות הקודמים הכל היה בסדר אבל משום מה פה מאוד קשה וחדש לי כל הדברים האלה, אפילו לעבוד (מה שעשיתי בשמחה ובכיף) לא בא לי בכלל ואני אפילו חושבת לפעמים עד כמה אני אני לא טובהוגרועה כי העצבים והלחץ שלי באים לידי ביטוי לא פעם ביחס לילדות. אני לא ידועת אם זה דיכאוןאחרי לידה או שפשוט השגרה ה"חדשה" הזאת (לא לצאת מהבית, הבכי בגלל גזים וכדומה) זה מה שגורם לי לכך. אני מאוד אשמח לקבל הכוונה איך מתמודדים עם זה ומה ניתן לעשות על מנת לטפל בזה כי זה מאוד קשה לי, מלחיץ ולא נוח לי רגשית עם כל השינויים הללו.
תודה רבה על היכולת לפרוק ולסייע.

למיכל שלום. מזל טוב להולדת התינוק!
כדי לתת אבחנה מדויקת נדרשת בדיקה מעמיקה של מצבך. דיכאון וחרדות אחרי לידה הינה תופעות שכיחות יחסית אשר דורשות טיפול. נשים רבות מתנסות במצבים דיכאוניים וחרדתיים לאחר הלידה.
אני מאוד ממליצה לך לפנות או לרופא משפחה (הארכה ראשונית) או לרופא נשים או לפסיכיאטר בהקדם לאבחון והמלצה על טיפול.
אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

שלום רב,
עקב דיכאון הפסיכיאטר נתן לי תרופת לוסטרול, בהתחלה 100 מ"ל ואחר כך 200 מ"ל -אני לוקח את התרופה כמעט כשנה והמצב טיפה השתפר -בערך 10-20%, האם כך צריך להיות? ואם לא האם אני צריך מינון גבוה יותר ?
תודה עופר

שלום. המינון המקסימלי של לוסטרל עד 200 מג'. אני ממליצה לדבר עם פסיכיאטר המטפל. יכול להיות שצריך לעשות שיניים: להוסיף תרופה, לשנות וכו'
בברכה

שלום אני בת 21 מזה שנים אני סובלת מחרדות בזמן צפירות(יום השואה, חללי צה"ל),
לפני שנה טופלתי במרפאת חרדה בבית חולים שניידר ל תקופה וקיבלתי פריזמה של 20 מ"ג. בשל הגיל שלי נאלץ להפסיק את המפגשים עם הפסיכאטרית ועד לפני חודש טופלתי על ידי פסכולוגית בבית חולים אחר היום אני סובלת ממש מחרדות ואין לי אף אחד לדבר איתו לא במשפחה כי אין מי שמבין אותי ולכן אני מסתגרת ולא מדברת על מה שמציק לי וזה קשה לי לפני אנשים אני עושה "הכל בסדר"

שלום לך,
לא ברור לי האם את ממשיכה לקחת את התרופה, מדוע הפסקת את הפגישות עם הפסיכולוגית אם את עדיין סובלת, כמה זמן טופלת והאם הטיפול (הן התרופתי והן הפסיכולוגי) עזר. אין מניעה שתמשיכי טיפול פסיכיאטרי אצל פסיכיאטר מבוגרים בקופת חולים או אצל פסיכיאטר מבוגרים במרפאה לבריאות הנפש בה טופלת. בנוסף, מומלץ להמשיך ולהיעזר בטיפול פסיכולוגי, רצוי מסוג קוגניטיבי התנהגותי (CBT), שיכול להקנות לך כלים מעשיים להתמודדות עם החרדות, תוך זמן קצר יחסית. כנראה שנוצרה התניה לגבי הצפירה, כלומר, המוח למד להפעיל באופן אוטומטי תגובת פחד עם הישמע הצפירה, והחלק ההתנהגותי של הטיפול יכול לבטל התניה זו בקלות. בנוסף, הטיפול המשולב- פסיכולוגי ותרופתי- הוא בעל היעילות המקסימלית. אם פריזמה לא עזרה לך, ניתן לשנות מינון או להחליף תרופה, בהוראת פסיכיאטר.
בהצלחה!

שלום, אני סובלת מהפרעות חרדה כבר כמעט 20 שנה עם עליות וירידות בתדירות ובעוצמה. מטופלת כל השנים בכדורים. בנוסף, הייתי בטיפול פסיכולוגי, קבוצה, CBT, ביו פידבק ודמיון מודרך. שום דבר לא גרם לחרדות להפסיק. עדיין יש לי התקפי חרדה. כרגע אני לוקחת ויאפקס (כל כמה שנים בערך אני מחליפה כדור מכיוון שחוזרות החרדות) האם יש טיפול אחר? אני כבר נואשת ולא יודעת לאיזה טיפול לפנות ומה לעשות - האם יש משהו יותר אינטנסיבי - אגרסיבי - או כל דבר אחר שיכול לעזור??? אני נמנעת מלעשות המון המון דברים מפחד מההתקפים למרות כל הטיפולים והידע מהנושא. תודה רבה

היי נורית,
לפני שפונים לעוד ועוד טיפולים, יש לבדוק מדוע הטיפולים הקודמים לא עבדו, ומה השתבש שם בדיוק. יכולים להיות גורמים רבים לאי הצלחת טיפול: חוסר כימיה עם המטפל, חוסר הבנה של הגישה הטיפולית/ הפנמה של הטכניקות, חוסר מוטיבציה או השקעה, עזיבה לפני הזמן וכו'. הטיפול בהתקפי חרדה הוא ברוב המקרים קצר מועד ויעיל מאוד, ואם אינו מצליח, יש לבדוק באופן מדויק את הסיבות לכך, ולנסות לפנות לטיפול או מטפל שיענו על הציפיות. לו הייתי יודעת מה בדיוק היה בטיפולים שעברת ולמה זה לא עבד, הייתי יכולה לייעץ לך בצורה ממוקדת יותר.
בברכה,