בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום דיכאון חרדה עמוד 119

פורום דיכאון או פורום חרדה הוא המקום להתייעץ בנושא דיכאון או חרדה. פורום דיכאון, חרדה הוא המקום לשאול על דיכאון מג'ורי, חרדה, דיכאון אחר לידה, דיכאון קליני, חרדה חברתית, טיפול בדיכאון, טיפול תרופתי בחרדה, טיפול התנהגותי, סרוקסט, פוביות ועוד
מנהלי פורום דיכאון חרדה:
שרון לויט
לפרטים נוספים
ד''ר אירנה נתנאל
לפרטים נוספים
לפעמים נוחטת עלי פחד וחרדה מה אעשה אם הרגל תגלוש מהברקס זה מחריד ומביא דברים אחרים כמו דיכאון אנני מגיעה למקומות רחוקים חברים מתרחקים .החיים מתמלאים בבדידות ועוד
תודה חוויה
 
ד''ר אלונה גוברמן  
18:01 09.12.09

שלום,
טיפול התנהגותי - קוגניטיבי (CBT) מאוד יעיל בהתמודדות עם חרדת בזמן נהיגה. הטיפול מבוסס על חשיפה הדרגתית לגורם המאיים ממנו את נמעת. זהו טיפול קצר ומובנה.

תודה על פנייתך לפורום,
אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,
 
יעל
19:53 08.12.09
רופא המשפחה רשם לי רסיטל. 20 מ"ג קופ"ח נתנה לי ציטאלופרם 20 מ"ג. האם זו אותה תרופה.? מה יעיל יותר ומה ההבדל בין התרופות האלה ובין ציפרלקס?
 
ד''ר אלונה גוברמן  
17:56 09.12.09
שלום. רסיטל וציטאלופראם זו אותה תרופה.
ציפרלקס-היא תרופה המיועדת לטיפול בדיכאון ובהפרעות חרדה. היא שייכת למשפחת חוסמי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI), ומעלה את כמות הסרוטונין במוח קמו רסיטל.
בהשוואה לציטאלופראם, ציפרלקס פועלת במינונים נמוכים יותר, משפיעה תוך זמן קצר יותר (בין שבוע לשבועיים), ויש עדויות לכך שיש לה פחות תופעות לוואי.
בברכה,
 
איתי
12:10 02.12.09
שלום
רציתי רק לדעת אם 225 מ"ג ואנלה מסתדר טוב עם 40 מ"ג פלוטין.
חשוב לי לדעת. תודה
 
ד''ר אלונה גוברמן  
21:56 05.12.09
שלום. שילוב של תרופות הגורמות לעלייה בפעילות הסרוטונרגית בגוף מגביר את הסיכון לתסמונת סרוטונין (serotonin syndrome), תופעת לוואי נדירה אך מסוכנת, שסימניה: ריגוש יתר, אטקסיה, קצב לב מהיר, יתר לחץ דם, שינויים קיצוניים במצב הרוח, עצבנות, כאבי בטן, קוצר נשימה, איבוד הכרה. מומלץ להימנע משילוב זה עד כמה שניתן. תפנה למטפל שלך
בברכה,
 
איתי
19:28 06.12.09
היי זה שוב איתי .
שאלתי לגבי 225 מ"ג ונלה ו 40 מ"ג פלוטין. שכחתי לציין שאני נוטל זאת במשך שנה וחודשיים. עד היום לא היו לי תופעות לוואי. לא עצבנות, לא רגישות. יש לי בעיקר רק סחרחורות מידי פעם, לא תמיד. אבל אם יותר משנה לקחתי ולא היו תופעות לוואי. האם להמשיך עדין. תודה.
 
ד''ר אלונה גוברמן  
17:53 09.12.09
לאיתי שלום. אני ממליצה להיות במעקב אצל מטפל שלך.
תרגיש טוב,
כבר שנה שהדכאון איננו רוצה לעזוב... כבר שנה מכאוב... אבל.. זה לא רק הדכאון... זה לחיות בתחושה שמצפים ממך להתנהל כמו בעבר... לנקות את הבית... לסדר את הבגדים.. וכו'.. הכל כבעבר.. אבל אני פשוט לא מסוגלת.... וחוץ מזה... פתאום כאב שיניים.. פתאום כאבי גב משינה מרובה.. שמלווה בכל יום... ואתה מרגיש שחרב עליך עולמך!
ומה עם האנשים המציקים שרוצים לדעת מה חדש אצלך... או מה אתה עושה בחיים... עוד דבר אשר גורם לך להסתגר לך בפינתך הקטנה כדי שאף אחד לא יפגוש אותך ולא יציק לך בשאלות.. כי אתה לא עושה כלום.. כי אין לך חשק לכלום.. כי אין לך חשק בכלל לקום מהמיטה בבוקר.. היום הופך לילה והלילה הופך יום... והכל בסוף יראה כחלום.. אבל האם יגיע הסוף?? זו השאלה המתבקשת...
כל עכבר נראה כמו פיל בדכאון הזה.. ואני שואלת.. מתי יגיע הסוף...
יש מילה כביכול... דיכאון... אבל היא מכילה בתוכה הרבה כאב... ומי שלא חווה דיכאון קשה כזה בחייו.. לעולם לא ידע מה אלה שחווים מרגישים באמת... אז דיי לתת עצות סבתא....
כך אני מרגיש כל בוקר. זאת התמונה שאני רואה שתי דקות לפני שאני פותח את העיניים.רגע לפני שאני מתעורר. פעם זה חבל אחד קשור באופן מסורתי לצואר ופעם זה שני חבלים המושכים כל אחד לצד אחר. לפעמים מופיע אקדח שמכוון אנכית לקודקוד מאיים לחדור אל עצם הגולגולת ולקרוע את רקמת המוח עד לבסיסו ולפעמים זה נוף מרהיב מבניין גבוה ומדרכה מאספלט שמזמינה אותי לבוא אליה. באותו רגע הקשר הידוע סביב הלב מהדק אחיזה ומכאיב בכאב קל ומתמשך גורם לי לטמון את הראש מתחת לשמיכה ולרצות להמשיך לשכב, לא לקום אל היום, לישון, לנצח.
 
עומדת במקום
01:06 06.12.09
שאלה נוספת
שמעתי על מקום בשם עמותת כנפיים
רציתי לדעת מזה המקום הזה
ואיך הוא מסייע/עוזר
ומה הקריטריונים להתקבל אליו.
ומה העלות שעולה להרשם לשם
 
עומדת במקום
23:20 05.12.09

שלום רב
אני בת 28
כבר תקופה ממושכת
אני מרגישה ש אני עומדת במקום
הכל התחיל לי מתקופת הצבא
הייתי חיילת בשירות סדיר
ותוך תקופת הצבא עברתי רצף של ארועים:
החל מבריחה מנסיון לאונס בגיל 18
וגם אונס.
את אותם חויות שעברתי
שדי הדחקתי אותם והכרחתי את עצמי לומר לעצמי שזה לא קרה
והצלחתי להתפקד בעבודות תקופה ארוכה ואף ללמוד ואחר כך חל מהפך בחיי
והמשכתי הלאה עד לנפילה בבום עם כל הדברים בגיל 25

אני זוכרת שאפילו בתקופת הצבא ה ייתי מאושפזת במתקן אשפוז בצבא על רקע התעלפויות ולא על בסיס נפשי
אני בעצם לא מתפקדת מרגישה תקועה
ישנם ימים שרוצה רק לישון ואין לי כח לכלום
ויש לי מצבי רוח משתנים
ישנם מצבים שאני מרגישה שהגוף שלי מכבה את עצמו
ואני מתעלפת.
ככה לדעתי הגוף שלי מרגיש או הנשמה מרגיש במנוחה
אין מחשבות אין עם מה להתמודד
אבל לדעתי זה לא מצב תקין
איך אני עוזרת לעצמי
נוסף לכל
אין לי הכנסה
קשה לי להחזיק מעמד ממושך בעבודה
החל מהפרטים הקטנים.
לקום בבוקר שנראה לאחרים הכי פשוט
לי זה ממש קשה ואני רוצה רק לישון
אפילו ה ייתה תקופה שלמדתי אך חצי מהקורס ה ייתי חולה
הבאתי יותר טפסי מחלה מאשר טפסים של לימודים.
בעצם לא ממש טפלתי בבעיות שלי בצורה מקצועית ולא יודעת איך ולמי לפנות
העניין הוא שאין לי עבודה בשביל טיפול פרטי
אז איפה כן ניתן לטפל
והאם יש בחינם דרך הקופה? במה זה כרוך
אודה לכם על תשובה שאולי תצליח לתת לי במעט פתרון
 
מירי
13:52 02.12.09
שלום
לא זכור לי מקרה מהעבר שקשור בהקאות.
אני סובלת מפחד זה כבר שהייתי קטנה רק עם הזמן הפחד והגועל מתחזק.
יש לי ילד בן שנה והוא הקיא כמה פעמים בעלי טיפל בו לא יכולתי לגשת אליו.
בבקשה אם יש טיפול אני אשמח להמלצות
 
ד''ר אלונה גוברמן  
22:01 05.12.09
למירי שלום. לא ניתן לאבחן דכך פורום. אני ממליצה לפנות להתייעץ עם איש מקצוע.
הטיפול היעיל ביותר הוא טיפול קוגניטיבי - התנהגותי שמתמקד בסילוק התנהגויות לא מסתגלות ופיתוח התנהגויות יותר אדפטיביו תוך שינוי מחשבות ואמונות שמעוררות הרגשה לא נעימה. . הטיפול קצר ואפקטיבי ולא מחייב תרופות.
בברכה,
תודה שפנית לפורום

אני סובלת מזה כ3 שנים מהתקפי חרדה. (בת 25)
סובלות מחרדות רבות וממחשבות טורדניות.
נמנעת מלעשות המון דברים.
מפחדת להיות לבד..בבית ובחוץ.

טופלתי ברסיטל במשך שנתיים אך הפסקתי עקב הריון.
אני כבר 5 חודשים בלי.
מאז שהפסקתי יותר קשה לי למרות שבזמן הטיפול לא הרגשתי שיפור ממשי.

אני לא רוצה לחזור לכדורים.
ניסיתי גם טיפול קוגנטיבי התנהגותי,הומאופתיה,פרחי באך אך כלום לא עזר.
המצב כבר בלתי נסבל.

מה דעתך על התוספים גאבא וHTP 5 האם הם מועילים?
מי מהם יותר טוב למצב של חרדה ואי שקט?
האם ניתן לשלב את שניהם?
(אשמח אם תתייחס לתוספים הללו.מאוד חשוב לי לדעת לגבי יעילותם.תודה!!)
וכן,אומגה 3 באיזה מינון מקובל לקחת למצבי מתח וחרדה? (אני נוטלת כרגע אלספה 9 חודשים כי אני מניקה)

בנוסף,לאחרונה החל לי לחץ דם גבוהה 130/90 ולפעמים יותר..
האם זה יכול לנבוע מהחרדה?
האם מצב ממושך של חרדות והתקפים עלול לגרום לנזק ללב ולתמותה?

תודה רבה!!
 
ר
09:04 05.12.09
שלום רב,
אני בת 36,
עוסקת בעבודה מטורפת מלחיצה אינטנסיבית - בקיצור לא בשבילי (מחפשת אחרת).
היות ואני לא רוצה להימצא בעבודה כל כך לחוצה ולעבוד 11 שעות כל יום.
אני אדם שנוטה להתעצבן בקלות,
אולם לאחרונה אני מוצאת עצמי מתעצבנת מכל שטות היות ואני לחוצה ואחרי שאני נרגעת אני מבינה שעשיתי שטות.
אני נמצאת בבניה של מערכת יחסים וגם בנסיון להכנס להריון.
בזמן האחרון מסיבות מגוונות אני מוצאת עצמי עצבנית יתר על המידה, מה שמתחיל להרוס את הזוגיות שלי.
האם תוכלו להמליץ לי על תרופה טבעית ע"מ להירגע (כזו שניתן ליטול גם שמנסים להכנס להריון או בזמן הריון)?,

תודה מראש,
ר
שלום רב, אני בת 52 נשואה +3 גדולים. בשנים האחרונות עברתי המון דברים קשים שהותירו אותי תשושה ועייפה. אני במעקב אצל רופאה פסיכיאטרית ומקבלת קבוע- סימבלטה 60 מג' 1 בבקר,
קסנקס XR מג' 1 - 1 בבקר. התרופות טובות לי ואין לי תופעות לוואי. יחד איתם לקחתי קומפלקס של ויטמין B1+B6+B12 ( של קופ"ח מכבי) וגם קלציום+ויטמין D. בחודשיים האחרונים חליתי( יורוספסיס) כולל אשפוז וריסוק אבן והפסקתי עם הויטמנים. כעת מצבי הבריאותי תקין. אך יש לי ירידה קשה במצב הנפשי. (השמנה, בבקר אני בקושי מתפקדת, עייפה, אין לי חשק לצאת מהבית ). לפי מה שקראתי אני זקוקה דחוף לויטמנים בחזרה. אודה עבור - איך לקחת את הויטמינים? באיזה שעה ביום?
והאם כדאי גם לקחת מולטי ויטמין של LIFE מהסופר פארם?? לא הייתי רוצה להעלות את המינון התרופתי הכימי. תודה רבה. עדית
 
יוגב
14:23 30.11.09
לוקח כבר שנתיים רסיטל 20 מ"ג.בהתייעצות עם הרופא שלי נאמר להגדיל את המינון בעוד חצי כדור.
כמה זמן ייקח עד שארגיש הטבה???
תודה רבה
 
ד''ר אלונה גוברמן  
17:39 01.12.09
שלום. בדרך כלל מספר שבועות
בברכה,
 
קרן
13:22 29.11.09
שלום רב,
הייתי מטופלת בציפרלקס (כדור אחד ביום- 10 מ"ג) במשך השנתיים האחרונות עקב דיכאון.
החלטתי לפני כשלושה חודשים שאני מפסיקה עם הכדורים ועשיתי ירידה הדרגתית- לשבועיים של חצי כדור, שבוע של רבע כדור ואז הפסקתי. מאז שהפסקתי עם הכדורים אני מרגישה שנעלמה לי שמחת החיים ויותר מזה- אני מאוד עצבנית. בזמן האחרון אני גם מרגישה מעט חרדות.
נדמה לי שהיה לי תהליך גמילה מאוד קשה, ועכשיו אני שוקלת לחזור לכדורים. רציתי לדעת מה ההשלכות של לקיחת הכדורים באופן קונסטנטי. אני מרגישה שנוצרת לי אליהם תלות שאני לא כל כך מחבבת.
אשמח לחו"ד מהירה.

קרן.
 
ד''ר אלונה גוברמן  
17:39 01.12.09
לקרן שלום. אני ממליצה לשוחח עם רופא מטפל. את הפסקת לקחת כדורים לפני כ3חודשים. הסתגלות למצב (ללא כדורים ) מצב חדש דורש השקעת מאמצים נפשיים ופיזיים.
הדרך הכי יעילה להתמודד עם מצב נוכחי , הסתגלות טובה למצב ומניעת הישנות של ההפרעה היא שילוב של טיפול תרופתי (יכול להיות שאחר פגישה עם פסיכיאטר המליץ לחזור לציפרלקס) ופסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית (CBT). טיפול CBT קצר וממוקד ובמהלכו תלמדי כלים להתמודדות מיידית עם המצב וגם לטווח הארוח. כלים של שליטה יאפשרו לך למנוע התדרדרות של המצב והישנות של החרדות.
ציפרלקס -תרופה בטוחה גם לתווך ארוך. לא גורמת לתלות

תודה על פנייתך לפורום,
אשמח לענות על שאלות נוספות
תרגישי טוב,
 
ענת
11:31 27.11.09
שלום,
רציתי לדעת אם יש לכם המלצות למי ניתן לפנות אם יש חשש לדיכאון לאחר לידה. האם זה נכלל בסל הבריאות או פרטי וכו'..
תודה
 
צ
07:44 28.11.09
אני מפחדת מעצמי...
 
ד''ר אלונה גוברמן  
15:10 28.11.09
לענת שלום. מתנצלת על איחור. מזל טוב על הלידה!
דיכאון אחרי לידה הינה תופעה שכיחה יחסית אשר דורשת טיפול. נשים רבות מתנסות בדיכאון שלאחר הלידה. דיכאון אחרי לידה היא הפרעה פחות שכיחה אשר מתרחשת ב-20%-10% מהיולדות, עונה להגדרה של דיכאון מאג'ורי על-פי ה-DSM IV ונמשכת לפחות שבועיים. הסיכון לחלות בדיכאון אחרי לידה גבוה יותר ביולדות עם היסטוריה של דיכאון מאג'ורי או דיכאון אחרי לידה בהריונות קודמים. האטיולוגיה של דיכאון אחרי לידה אינה ידועה אם כי היא, קרוב לוודאי, מולטי-פקטוריאלית, כשגורמים פסיכולוגיים, ביולוגיים (כשינויים הורמונליים) וסוציאליים (כסביבה לא תומכת ואירועי חיים סטרסוגניים) משחקים תפקיד.
לא ניתן לאבחן דרך הפורום.כדי לתת אבחנה מדויקת נדרשת בחינה מעמיקה של מצבך.
אני מאוד ממליצה ממליץ לך לפנות לפסיכיאטר בהקדם לאבחון והמלצה על הטיפול.
את מוזמנת לפנות לאחד המומחים במיינד קליניק .
תרגישי טוב,
אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

יש לי הסטוריה של דיכאונות, לא משהו מאובחן אלא משהו תורשתי שתמיד ליווה אותי. אני 4 חודשים אחרי הלידה, פחדתי מאוד מדיכאון לאחר לידה ובהתחלה הכל היה בסדר. בזמן האחרון ההרגשה רק הולכת ומחמירה. יש לי קושי לתפקד אבל לא מרגישה דחייה לתינוק אבל היו לי חלומות ומחשבות מאוד מפחידים... אני לא מצליחה לקיים יחסי מין אחרי הלידה ללא כאבים (פניתי לרופא ויקח עוד כמה חודשים עד שהכל יסתדר) מה שלדעתי רק מחמיר את המצב וגורם לניתוק גופני בנוסף לכל בן זוגי בדכ אדם מאוד תומך אבל נראה לי שלא מצליח להבין את מצבי הנפשי למרות שמכיר אותי בדכאון אנחנו כמעט ולא מתקשרים וזה הורג אותי ומביא אותי למחשבות עוד יותר גרועות... אני יודעת שאני צריכה עזרה אבל זה כל כך מייאש הלכתי לטיפול פסיכולוגי בתחילת ההריון עד הלידה כדי למנוע מצב זה ובכל זאת הכל התחרבש לי... אני לא יודעת אם אוכל לממן טיפולים אצל פסיכיאטר כי לא חושבת שאצליח לעבוד יותר מדי בעתיד הקרוב אז מה המוצא שלי מכל הבאלגן מה עושים? נמאס לי להרגיש כל כך כבדה בנפש נמאס לי....
 
ענת
16:05 29.11.09
למי אני יכולה לפנות בירושלים?
 
ד''ר אלונה גוברמן  
17:29 01.12.09
שלום. מתנצלת אך בפורום אנו לא ממליצים על מטפלים.
בברכה,
שלום לכם קוראים לי איתי והייתי רוצה להתייעץ עימכם בעניין טיפול תרופתי, לפני שנתיים עברתי משבר נורא. והכל התגלגל לבית חולים. אשפוז יום. ועוד,, כמעט יותר משנה אני מטופל בתרופות נוגדי דכאון.
225 מ"ג של ואנלה, ו 40 מ"ג של פלוטין, ובלילה אני לוקח מילגרם 1 של קלונקס.
ההרגשה שאני מרגיש היא פשוט העירה אותי לחיים חדשים. אני לא בקשר עם הוריי וסבתי ואחיי. שגרמו לי עם השנים לחץ מאוד קשה בחיי.
וזה גם עברתי בטיפול של אשפוז יום 3 חודשיים באיכילוב. אני סובל מאוד מטראמות שעברתי כילד.
עברתי התעללות מינית, ומצב המשפחתי הרס אותי.
היום אני מטופל אצל פסכיאטרית שיש לי באיכלוב. ורציתי רק לשמוע דעה נוספת. בעיקרון אני מרגיש טוב עם התרופות שאני לוקח. ום נניח אני מוריד מ"ג בתרופה מסוימת. פתאם אני מרגיש חסר סבלנות ומדבר עצבני ואפילו קצת קצת תקיף. הפסכיאטרית שלי אמרה לי להוריד את 40 מ"ג פלוטין. מכיון שזה גורם לעודף סרטונין, ואמרה לי להחליף זאת בתרופה שקוראים לה "ריספונד 0.5 מ"ג, יחד עם 225 מ"ג ואנלה. ברגע זה אני ממש אובד עצות אין לי מושג מה לעשות. כי אם לא אקח 40 מ"ג פלוטין אני מרגיש שמשהו חסר. ואני לא יודע איזו השפעה תהיה לי עם "ריספונד". האם יכול להיוצר לי בעתיד בעיות של עודף סרטוניין בגלל התרופות, עיותים, בעיות מסוימות. היום אין לי שום תופעות לואי. ממתי שאני בטיפול התרופתי עם ואנלה ופלוטין.
אנא חזרו אליי. האם להשאר עם התרופות שאתם אני מרגיש טוב. או להחליף זאת ב"ריספונד".
אני ממש אובד עצות..
ואגב אני לא יודע עם תרופה של רספונד מתאימה לי, ואינני יודע על מה הוא עובד. אבל בעקרון לדעת האם מסוכן עבורי 225 מ"ג ואנלה ו 40 מ"ג פלוטין. כשהיום אני מרגיש טוב עם זה.
חזרו אליי בבקשה. אני ממש אובד עצות.
תודה לכם
 
בתיה
10:53 29.11.09
שלום
עקב מחלה חידק ובלוטת התריס תת פעילות בתקופה אחרונה אני בחרדה.אני ירדתי במשקל בקושי אוכלת.התחלתי טיפול.קבלתי אסטו 10 .אני בימים הראשונים של הכדור יש לי זרמים בצוואר בכתפיים וידייםהרגלים רועדות אני לא יכולה לתפקד .אני פוחדת להשתגע .מתי רואים שיפור .
מה צריך לעשות בכדי להירגע.ולא להיכנס לדיכאון.
 
טלי בר
19:56 30.11.09
שלום בתיה
האם דיברת עם הרופא מאז התחלת הטיפול?
בדיקות דם של בלוטת התריס (T3 T4)

האם לפני הטיפול גם חווית את התופעות הנ"ל?
אני לא רופאה, אבל יכול להיות שמשהו בטיפול לא מתאים לך, ונראה לי ששווה לברר.

חיזקי ואימצי
קחי אוור
טלי
 
יעל
19:55 30.11.09
בערך בחודש האחרון התחלתי לפתח חרדה שפשוט משתלטת לי על כל החיים. החרדה ברמות הרבה יותר קלות מלווה אותי כבר כמה שנים כתגובה לבעיה גופנית וכרונית שיש לי. אבל עד היום תמיד הצלחתי להשתלט על זה, ואילו עכשיו היא משתלטת עלי. היו לי בשנה האחרונה 3 התקפי חרדה, אבל הפחד מהם והתחושה התמידית שמשהו הולך לקרות כולל מעוקה נוראית ו"אבן" כבדה בלב פשוט לא משתחררים ממני. התחלתי בטיפול תרופתי ובטיפול פסיכולוגי. נאמר לי שככל הנראה פשוט יש לי מחסור בסרטונין או בספיגה שלו. אני חייבת להבין איך מצב כזה קורה, איך קורה שאנשים מסוימיים מצליחים להתמודד עם קשיים בחיים מבלי לפתח חרדות משתקות ואחרים לא? אני חייבת להבין מה הייתי צריכה לשנות כדי לא להגיע למצב הזה? אני מרגישה שנכשלתי, ופשוט אכזבתי את עצמי והסובבים אותי...
 
מירי
12:59 29.11.09
שלום
אני בת50 מטופלת כבר למעלה מ 10 שנים בהצלחה בכדורים להתקפי חרדה
לפני 5 חודשים אמי נפטרה,לאחר תקופה ארכה בביה"ח, פוטרתי ממקום עבודה.
מאז אני שוב חוזרת לתקופה הלא טובה.
נוסף להתקפי חרדה , יש לי דיכאון , אין לי תיאובן, רוצה רק לישון
אין לי חשק לעשות כלום, עצובה ועצובה כל היום.
בעבודה מכריחה עצמי להגיע ורוצה כבר שייגמר היום, לא פעם
הרגשתי התקפי חרדה ויצאתי, מקום חדש פוחדת להפסיד המקום.
הפיסיכאטר נתן לי כדור חדש לפני חודש התחלתי לקחת אותו -
סרטרלין.
האם עדיין מוקדם להרגיש טוב..........
האמת שיחה אצלו זה המון כסף.........
חשבתי אולי תוכלו לייעץ לי.

בגדול אין לי סיבה שאהיה בדכאון, יש לי ילדים נפלאים, נכד
בן זוג אוהב ותומך בתקופה הקשה הזאת שלי.
יש לי עבודה.
אז מה לעאזאל קורה לי.........
נמאס לי...........
 
טלי בר
19:32 30.11.09
אני לא מגיעה מתחום הפסיכיאטריה, כך שלא אוכל לענות על לגבי אותה תרופה.
אני מגיעה מהתום של הרפואה הסינית, וכמו שזה נשמע למראית עין, יכול להיות שהחרדה והדיכאון מגיעים יותר מהגוף.

כמובן שקשה לאבחן בפורום, אך
האם פעילות גופנית עוזרת? ממליצה לך לנסות תנועה מתונה, אפילו אן אין לך חשק :)
זה נשמע שיש שם משהו תקוע, שצריך להניע אותו.

את אומרת שאין לך תאבון, האם את אוכלת כמו שצריך?
זה גם משהו שיכול לעזור, אוכל שקל לעכל - כמו מרקים, וביכלל, אוכל מבושל יכול להרים את רמת האנרגיה בגוף ולחזק אותך.

והכי חשוב,
תני לעצמך קרדיט, עברת תקופה קשה, וגם עכשיו את עוברת תקופה לא קלה בכלל.
אבל יש שם עדין משהו חזק, שבועט, שרוצה לצאת החוצה מהמצב הזה - אני צודקת?
אין סיבה שלא תצליחי

אשמח לשמוע עוד
תקפידי לאכול
ותקפידי לצעוד (או משהו אחר)
ותחיכי (אפילו שזה קשה)
את תמצאי את הדרך לצאת מזה

בי בנתיים
טלי
 
י
17:01 27.11.09
שלום,
רציתי לדבר עם מישהו כי אין לי אף אחד ואני חייבת לומר למישהו- שאני נורא רוצה למות. באמת. אני לא אעשה כלום כי אני לא רוצה לפגוע במשפחה שלי. אני יודעת שהן מאוד יסבלו, ויש לי אחיינים קטנים שאני לא רוצה שיגדלו עם אמהות עצובות. אני בחיים לא אעשה להם את זה. אבל אני ממש ממש לא רוצה להמשיך. אני חיה רק כי אני לא מתה, מסתבר שזה לא כזה קל למות. לא קרה לי כלום- לא חויתי שום דבר רע. החיים שלי דבש. יש לי הכל. אנשים אחרים מתים כל יום, סובלים- ואני חיה. לא מבינה למה אי אפשר לתרום את האברים שלי למישהו שצריך אותם באמת. פעם כמעט נדרסתי, ובאלפית שניה שהייתי בטוחה שאני אמות- חייכתי וחשבתי - סוף סוף תודה! כך הבנתי שאני באמת רוצה למות. מדמיינת תאונות שיקרו לי , מדמיינת שמגלים לי סרטן ואני מסרבת לטיפולים, מדמניית שאיכשהו אני לא כאן יותר. ההבנה שאני לא אעשה את זה היא זו שמייסרת אותי. ההבנה שזו לא אופציה- כי אני לא רוצה לפגוע במשפחה שלי, היא זו שגורמת לי לסבל.
תודה שנתתם לי מקום להוציא את זה.
 
טלי בר
19:43 27.11.09
שלום לך אישה יקרה,
זה מיטען גדול מאוד שאת סוחבת על הלב שלך. מאוד קשה ליחיות בהרגשה כזאת. זה כל כך חזק, שזה משתלט על כל הגוף.
אבל רציתי לשאול אותך, כמה זמן את כבר מרגישה ככה?
את זוכרת את עצמך בלי התחושה הכל כך חזקה הזאת?

זה נשמע שאת רוצה לצעוק את זה!!!! כל כך חזק שכל העולם ישמע!!! אבל זה איכשהו נשאר עצור בתוכך.

אני רק רוצה להגיד לך, דרך דפי האינטרנט המרוחקים האלא. שמעתי אותך
ולמרות שהעצבות הזאת כל כך משכנעת, למרות שנראה שאין שום סיכוי לשינוי, הרבה פעמים העננות משתנה ואפשר לראות קצת שמש, ואז כל נקודת המבט משתנה.

בכל אופן, אשמח לשמוע ממך עוד, פה על גלי הפורום.
שולחת לך מחיפה קצת חום, מקווה שהוא יגיע
טלי
 
י
21:33 27.11.09
מרגש עד דמעות לזכות לחום שלך, גם זה באנטרנט. תודה רבה לך
 
צ
07:40 28.11.09
אני חושבת שרוב המבקרים בפורום הזה מכירים, ולו במקצת, את הרגשתך. ותאמיני לי, יש גם דברים גרועים יותר.... קודם כל- כל הכבוד לך על ההתחשבות במשפחה ושאפילו בתוך כל הקושי שלך את מסוגלת להיעצר ולחשוב על ההשלכות שיש למעשים שלך על סביבתך. לא כל אחד מסוגל לזה וזה ה-מ-ו-ן.
אני חושבת שמאוד כדאי לך לפנות לעזרה מקצועית, כי יש מענה לקשיים שלך. נסי לדמיין את עצמך שמחה להיות בחיים, שמחה לפגוש אנשים ולתקשר איתם, מעניקה ומקבלת יותר אהבה, חיה את החיים האלה כפי שכל אדם אחר שלא סובל מדיכאון חווה אותם....
אני שולחת לך את כל האהבה והתמיכה ומאחלת לך שתצליחי להציל את עצמך ושיום אחד תוכלי להביט אחורה ולדעת שהחלק הזה בחייך נגמר וכבר לא מאיים על הקיום שלך בשלמות ובאושר...
 
טלי בר
22:49 28.11.09
מסכימה עם ענת,
יש הרבה יותר דרכים שאת יכולה לעזור לעצמך משאת חושבת,
חלק מהעינין הזה של הדיכאון הוא שהוא מספר סיפור כזה שאין תיקוה. אבל זה לא האמת!

יש הרבה אנשי מיקצוע, ורבים מהם יכולים לעזור.
פיתאום משהו בתנאים החיצוניים משתנה, ואז כל החווה משתנה

:)
בכל אופן,
נשלח לך עוד חיבוק,
ואם יש משהו שאני יכולה לעזור פה,
תכתבי
לילה טוב
טלי בר
 
י
13:46 30.11.09
זה לא שרע לי, כלומר- לא רע לי בגלל משהו שקרה, העבר שלי לא מייסר אותי
אני פשוט לא רוצה לחיות. התעייפתי, מיציתי, "הבנתי את הקטע", אני לא מיוסרת משום דבר בעבר, חייתי חיים טובים מבלי שפקדה אותי שום טרגדיה - אין שום סיבה או הצדקה למציאות כפי שאני חווה אותה בפנים- צער עמוק, כאב, עצבות, בדידות קשה. נמאס לי להרגיש כל הזמן לבד. זה לא באמת קשור למי או כמה אנשים סביבי, אני תמיד מרגישה לבד. ונמאס לי. לא מאמינה בעתיד, לא ממש בא לי לנסות לתת צאנס לכלום. אני עייפה. מאווד מאוד עייפה. רוצה לישון. לא רוצה לקום. די. הספיק לי.
לא מתכוונת לקחת כדורים. הלכתי לפסיכולוגית שמאוד עזרה בזמנו אבל בסוף- אני תמיד לבד מאוד. אין לי כח לזה. אני חושבת שיש דבר כזה שנקרא חינוך לדכאון- כשאתה גדל בבית כזה שבסוף אתה לא יודע אם העצבות היא בך או שפשוט אין לך מושג מה עושה בנאדם שלא רע לא. אז שמונה שנים אחרונות אני גרה בחול, רחוק מהם. אכן זה יותר טוב. אבל עדיין- את המשפחה אי אפשר להחליף, ומסתבר שגם לא למצוא לה תחליף. כל אשה מבוגרת ברחוב- אני מדמיינת איך זה יהיה אם היא תהיה אמא שלי. כל גבר/ חברה שאני פוגשת- אני רוצה שירצו אותי. אבל אני יודעת שאף אחד אף פעם לא יוכל לרצות אותי כמו שאני ארצה אותו. ונמאס לי להרגיש ככה. שונאת לרצות ולחפש יחס.
 
צ
15:10 30.11.09
את אומרת שהיו לך חיים טובים ללא טראגדיות, אבל מצד שני את אומרת שאת מגיעה מבית שהביא אותך למצב שאת לא יודעת איך חיים אנשים שטוב להם עד שהיית צריכה לברוח מהם לארץ אחרת. אני מהמרת שיש הרבה בעבר שלך אבל את נוטה לזלזל בזה ולומר שיש דברים הרבה יותר גרועים ושאת סתם מתבכיינת. אבל זה לא נכון! תחשבי על זה- אם תקחי ספינה מלאה זהב מסוחר אמיד ותקחי ספינת צעצוע אהובה מתינוק- מי יצטער יותר? הרי שניהם יצטערו באותה מידה! הכל יחסי, מה שאת עברת בחיים שלך יכול היה להרוס לך הרבה יותר מאשר לבן אדם אחר שעבר דברים "קשים" בהרבה. לא לכולם יש את אותם היכולות הנפשיות להתמודד עם דברים ויש אנשים שהם רגישים יותר מאחרים...
ועוד דבר- נכון שתמיד קל יותר להרוס מאשר לתקן? כמה זמן היית בטיפול? תזכרי שמה שנהרס בך נהרס במשך כל השנים שבהם גדלת שזה יכול להיות בין15-30 שנים, אז בודאי לתקן את הכל ייקח הרבה מאוד זמן, אולי שנתיים, אולי חמש כל אחד והקצב שלו אבל ודאי שאין פה קסם מהיר וקל אלא רק עבודה ארוכה וקשה מאוד....
מחזיקה לך אצבעות ומקווה שתצליחי לצאת ממעגל הדיכאון...
 
טלי בר
19:12 30.11.09
אני שומעת את היאוש שאת מבטאת. זהו יאוש - נעים מאוד.
אבל העינין הוא כזה,
כרגע את חיה, אפילו שיש בך חלק מיואש, שכבר נמאס לו, ולא רוצה ליחיות, את חיה!
קמה בבוקר, נושמת, הולכת ברחוב עושה מה שאת עושה, וחיה
ומעבר לדברים הקשים שאת מתארת, מעבר לעננות החושך, תאמיני לי, יש גם אור, שמש, חיים.
הסבל הוא חלק מהחיים שלך כרגע, והמון אנשים סובלים (אולי אפילו כולם).
אבל העינין הזה אם הסבל, זה, שאת לא חייבת לתת לו את כל המקום.
הוא לוקח אותך למטה, אבל את לא חייבת לתת לו יד. בין כל המחשבות הקשות האלא יש עוד דברים יפים, קחי אוויר נעים לתוכך.
תחיכי לעצמך. אני מחיכת עכשיו אליך, אני יודעת שאת יכולה להרגיש את זה.
את בתקופה קשה - אבל יש בך עוד המון המון - בטוח
יש עוד מעבר למישפחה, מעבר לבדידות - את מוצאת בתוכך את הכוח לחיך פנימה ואז לאט לאט אנשים מחיכים אליך מבחוץ.
בדידות זה תחושה קשה מאוד, אבל היא נתונה לשינוי, היא לא חייבת להשאר כל החיים....

ודבר אחרון,
בין טיפול פסיכולוגי, וטיפול תרופתי, יש עוד אפשרות.
אני מגיעה מהתחום של הדיקור הסיני. הוא עובד על התפר הזה שבין הגוף לנפש. אם יודעים לעבוד איתו, אפשר מאוד להשפיע על התחושות בגוף, והרגש. ראיתי את זה כל כך הרבה פעמים בקליניקה.
אני לא יודעת באיזה ארץ את גרה כרגע, אבל אני מציעה לך לנסות.

שיהיה לך לילה טוב
מחכה לשמוע ממך
טלי
 
מירי
12:58 30.11.09
אני בת 30 ויש לי פחד נורא מהקאות.
בחיים לא הקאתי בדרע שאני רק שומעת מישהו מקיא אני בורחת החוצה וכמעט מתעלפת.
יש לי לפעמים חלומות בלילות על נושא זה.

בבקשה עזרו לי
 
טלי בר
19:16 30.11.09
את יכולה לפרט קצת יותר?
מתי החלה התופעה
האם היתה חוויה קשה בעבר שקשורה להקאה?

בי
טלי בר
+ הוספת הודעה
   1 ...  115  116  117  118  119  120  121  122  123  ...  203  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
דיכאון קליני   דיכאון אחר לידה   דיכאון מג'ורי   טיפול תרופתי דיכאון   טיפול התנהגותי   דיכאון וחרדה
RSS RSS פורום דיכאון חרדה