בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום דיכאון חרדה עמוד 12

פורום דיכאון או פורום חרדה הוא המקום להתייעץ בנושא דיכאון או חרדה. פורום דיכאון, חרדה הוא המקום לשאול על דיכאון מג'ורי, חרדה, דיכאון אחר לידה, דיכאון קליני, חרדה חברתית, טיפול בדיכאון, טיפול תרופתי בחרדה, טיפול התנהגותי, סרוקסט, פוביות ועוד
מנהלי פורום דיכאון חרדה:
ד''ר אירנה נתנאל
לפרטים נוספים
שרון לויט
לפרטים נוספים
 
אינשם
00:09 08.11.13
אהלן, בן 28 ומאז שאני זוכר את עצמי אני במצב דפוק , אני נראה רע והתגובות של החברה אלי בהתאם תמיד, אבי הכה אותי בתור ילד הרבה שנים וכסף אף פעם לא היה לי יותר מידי, אין לי עבודה קבועה ובשנים האחרונות התלתי ללמוד משהו שמעניין אותי ומאז המצב עוד יור בקנטים , שנים סבלתי מדיכאונות קשים, אני חושב שאחד הראשונים היה בגיל 4 (אולי אפילו לפני) ובזמן האחרון הם חוזרים בעוצמה , יש לי הרבה פעמים מחשבותשאפשר להגדיר אותם ככפיתיות, ומלא פעמים דוקא מסתבר שהמחשבות הכפיתיות האלה הן לא פרי המצאה ובאמת יש לעולם משהו נגדי , בזמן האחרון נמאס לי מכל מה שמסביב כי הכל דפוק, בראש שלי כבר בתור בני אדם אין לנו זכות קיום כאן כי אנחנו מתייחסים אחד לשני מגעיל והכל נובע מאינטרסים אישיים, מה שברור לי כבר די מזמן שכל עיניין של אנשים בך זה רק אם הם מפיקים תועלת למעט בודדים ונדירים, בזמן האחרון כבר כל יומיים יש לי מחשבות לסיים הכל רק שאני לא רוצה שלאחים ולאמא שלי ידפק המוח בגלל זה , ועוד יותר פוחד שאני יחזור לעולם הזה שוב ויסבול אפילו יותר ניסיתי בעבר לקבל עזרה מקצועית ורק ניסו לדחוף לי כדורים והאמת שהמצב רק החמיר ובכלל כבר מלא זמן (מאז שנהייתי סטודנט) אין לי בכלל כסף , אני בקושי מסיים את החודש ואין מה לדבר בכלל על טיפול כלשהו במחירים הדפוקים האלה, עושה לי רושם שהחיים פה לא בשבילי והעולם והאנשים יורקים אותי החוצה, עולם שבו רק היפה (או לכל הפחות הסטנדרטי) והעשיר יכולים להסתדר, כל פעם שיש איזה יום שבו אולי סוףסוף יש לי איזו תקוה למשהו טוב ואולי להצליח לעשות צעד משמעותי כדי לצאת מזה ולהתקדם בחיי סופסוף מהר מאוד אחר כך משהו רע קורה לי , יש שיגידו קרמה ושהמחשבות שלי מזמנות את זה , טוב.., אני לא אומר את זה בריש גלי אבל תכלס נולדתי לתוך החרא הזה ואין לי מה לעשות יותר נגדו , טוב, אחרי כל ההתבכיינות פה , אשאל רק שאלה חשובה, אולי יש מקום שבו כן מתחשבים במי שלא יכול לשלם אבל חייו מספיק דפוקים בשביל שיוכל לקבל עזרה, ושלא קשור לממסד הדפוק שלנו שכל רצונו הוא לתייג אותך ולדכות אותך ולשעבד אותך? תכלס אני לא יודע עוד כמה זמן אוכל למשוך ככה , אני מרגיש כמו בגיהנום וכבר כמעט כל דבר מכאיב ושורף ועל התופעות הכימיות שהולכות לי בתוך המוח אין מה לדבר בכלל ..
 
ד''ר אירנה נתנאל  
19:30 08.11.13
שלום לך,

אני מאוד מצטערת לשמוע על החוויות הקשות שעברת בחיים והדבר מעיד על כך שאתה חזק, מתמודד ושורד. כך שלא הכל שחור, אני בטוחה שיש בך עוד תחונות טובות. אני חושבת שמאוד יועיל לך ללמוד כישורי חיים להתמודדות טובה יותר עם החיים כדי שתוכל להניע את עצמך לקראת המטרות שאתה מעריך כחשובות לך בחיים. כלים כאלה ניתן ללמוד בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי. ישנן מרפאות ציבוריות בהן ניתן לקבל עזרה ללא עלות או בעלות מופחתת.

חזק ואמץ!
בברכה,
 
אינשם
01:40 09.11.13
מרפאות ציבוריות זה להתעסק עם הממסד שיסמנו אותי וישליכו את הפרטיות שלי לפח, ואם זו הברירה היחידה שלי אז כנראה שזה אבוד, עזרה אני לא יוכל לקבל ממשהו בזמן הקרוב, אם המילים כישורי חיים את מתכוונת למניפולטיבי או לחלופין למלא קסם ומקסים נראה לי שפספסת את הנק' אין לי את הלוק המתאים ולאנשים מסביבי יש את הנטיה לזלזל בי מלכתחילה בשל כךונשים דוחות כל תקשורת איתי על הסף כמעט וגם אם כן ידברו הן אפילו לא מסתכלות עלי , חזק או לא חזק אני בדרך להישבר (כן בפעם המאה כבר ,אבל זה כבר די נמאס..) זה כאילו מיום ליום ברור לי שזה תמיד ישאר ככה וסביר להניח שאני תמיד ישאר לבד (במובן הזוגי של המילה ,הפנימי ) והדרך היחידה להפסיק את זה היא לחתוך את זה , כשאת אומרת התמודדות עם החיים זה מראה שלא הבנת את הנק' , ההתמודדות הזאת היא הסיפור חיים שלי, זה כמו לנסות לשחות בתוך שמן כשמישקולת מחוברת לך לראש , מלבד אנשים מסויימים כל מה שמסביב מכאיב, טוב.. זה ברור לי כבר שאין עצה טובה כי מרפאה ציבורית היא לא אלטרנטיבה ומסתבר שעבורי גם לא יכולה להוות גם ברירת מחדל , ובחרת לראות את הדברים שכתבתי כדברים שיש בהם תקוה, זה אני יכול לעשות וגם עושה את זה כבר הרבה שנים בסופו של דבר כי החלופה היא לעשות צעד שאין לו חזרה (ואם תהית למה עוד לא השתמשתי במילה הזאת זה כי אני לא מאמין בהגדרות-המשמעות ברורה - אבל ברור לי שהעולם שמסביבי כן, ) צריך מישהו שירגיש ויפתח את הלב ולא ינתח לפי הספר כי הרושם הריאשוני אם זה בדיבור בתנסחות או במראה בודאי יטעה אם יש אחד\ת שיבין שמחירים כאלו לא הגיוניים בכלל ושאדם (כמו הרבה אני מאמין) שהגיע שוב לקצה הרבה פעמים נמצא במצב שבטח לא יכול לדמיין אפילו להוציא סכומים בסדר גודל כזה במכה ואולי אפילו הסיבה שעד היום לא ממש הצליח לטפל בכך היא שהמחיר לא ריאליסטי עבורו , כמו איזו פנטזיה שיהיה פעם טוב, אם את מכירה מישהו טוב שיוכל לעזור והסטטוס שלו דומה למה שתואר פה שיש בו החיבור למציאות של אלה שלמטה אשמח לשמוע , בינתיים תודה בכל זאת
 
אינשם
16:40 12.11.13
אין רצון ויכולת לעזור ולתת פתרון , כמו כל דבר פה .. הכל שקר
 
ד''ר אירנה נתנאל  
12:43 15.11.13
אני יכולה להבין את התחושות שלך. אני רק מנסה להבהיר שדרך הפורום לא ניתן לפתור בעיות. אתה זרוק לתמיכה, ליווי, הכוונה של מטפל ממשי. יתכן ופניה לגורמי רווחה באזור מגוריך יכולים לתת מענה.

מצטערת!
אני לא בטוח שאת מבינה את התחושות , יש פה הרבה דברים .., ובזמן האחרון אני מבין לאט לאט שזה לא אני שדפוק זה מה שמסביב, אני זרוק כמו שאמרת או זקוק כמו שהתכוונת , זה למשהו שיצליח להקשיב למישהו שיוכל להתעלות מעל כל המצב הדפוק הזה שהעולם נמצא בו , של אוסף עצום של אנשים שיכולת התקשורת שלהם אחד עם השני אפסית ובטח לא בכיוון של שיפור (תנסי לחשוב על זה ואולי להקשיב לשיחה של שני אנשים מהצד , לראות כמה הבנה יש שם באמת , כי לא תמצאי הרבה מזה , אין תקשורת, אם אדם א' יגיד משהו ויתכוון להעביר מסר מסויים לאדם שאיתו הוא מתקשר האדם שמולו יבין את כל מה שאמר הפוך.. ויפגע ויתקוף וזה תמיד ככה ) אני ממש הרבה זמן מנסה להבין מה לא בסדר איתי , כן, אולי אני מעוצבן לפעמים ונשמע תקיף (בטח כמו ששמת לב לסגנון הכתיבה שלמעשה מכוון לזה) אבל צריך להקשיב למילים, ואת אומרת שאת לא יכולה לעזור ומתנצלת, שולחת לממסד שיגיש את ה"עזרה" שלו ויכריז עליך כדפוק עם תעודות.., אבל את כן יכולה לעזור יותר נכון אתם , אתם יכולים להוריד את המחירים שלכם יכולים להקשיב למה שמסביב (ולא רק מה שמסביבי) ואת כן יכולה לעזור כי יש לך את הכלים , את התחושות אולי יקח לך זמן להבין כי התרגלת לעולם הזה ולצורה העצומה של ההדחקה שהוא סיגל לעצמו כדי לעבור מחסומים שהוא בעצמו יצר ולחוסר הסבלנות שתמיד אפשר להבחין בה ולרצון להרויח יותר כסף כי ככה חונכנו שמי שיש לו יותר הוא יותר טוב והצלחה פירושה חשבון בנק יותר שמן מצב שנוצר משיעבוד של התודעה , אבל בסוף תביני , לעזור פרושו להגיש עזרה , ולכסף משמעות זניחה ביחס לאושר שאפשר לתת לאדם שאין לו , והקשבה והבנה היא הדרך שתוכלי להנחיל לעולם הזה , אני בטוח שאת בנאדם טוב , ולא חוסכת מעצמך טירחה בעזרה לאחרים אבל לבעיה שאני הצגתי פה אין פיתרון קונקרטי כמשתמע מהדברים שלך.., טוב.. זה באמת סוג של פורקן כל המילים האלה שיצאו כאן ממני , אחד שלא רוצה שידעו מיהוא, כי אני באמת כבר כל יומיים מתפוצץ פה , ומה שאני פוגש מסביב לרוב רק מוסיף שמן למדורה שבוערת כבר מספיק חזק.., אומרים שיש סיבה להכל .., אולי גם לכל ההתקשרות -ההתקשות -הקושיה-הנקישה הזאת שאני מציג בפנייך, בטח בקרוב האש תרגע קצת (אני מקוה) ואולי אפילו יקרה נס ולא אהיה כל כך לבד בראש שלי, ובגוף שלי, והעולם הזה יפסיק להראות לי כל כך מסריח , בינתיים אפסיק לכתוב , מקוה שהעברתי את המסר
משמו
אני בדיכאון 7 שנים האם זה יגרום להיזדקנות מוקדמת?
היי נחמה,
קיימים מחקרים המצביעים על קשר בין דיכאון ממושך (או סטרס ממושך) לבין סימני הזדקנות מוקדמת. אין זה אומר, כמובן, שדיכאון יכול לנבא ב- 100% הזדקנות מוקדמת, כשם שעישון אינו יכול לנבא סרטן ריאות ב- 100% (קיימים אנשים שעישנו שנים רבות ומתו בשיבה טובה). מה שהנתון אומר, הוא שהדיכאון מעלה את הסיכון לכך. כמובן שהזדקנות מוקדמת קשורה גם בגורמים נוספים, כגון גורמים גנטיים ומצב בריאותי כללי.

בברכה,
האם רסיטל מגביר תיאבון או מוריד את קצב חילוף החומרים
רוצה לדעת אם אפשר להתמודד עם ההשמנה
היי חני,
למיטב ידיעתי, רסיטל מגביר את התיאבון. אין הוכחה שהוא מוריד את קצב חילוף החומרים, אף על פי שהשערה זו הועלתה.
את יכולה לשאול את הפסיכיאטר שלך לגבי תרופות מקבוצה זו שאינן גורמות להשמנה, וכן להשגיח על האכילה שלך כך שלא תשתנה.

בברכה,
 
חני
14:26 18.11.13
שלום, אחי לוקח סרוקסט כעשר שנים ולכן מרגיש טוב. בחודש האחרון אחי לקח סרוקסט שתוקפו פג מזה 3-4 חודשים. החרדה חזרה אליו. האם זה קשור לכך? אם לא, האם הוא יכול להמשיך לקחת סרוקסט שפג תוקפו? תודה.
 
שרון לויט  
13:25 17.11.13
היי מיקי,
אני לא רופאה, אך כבת למשפחה של רופאים ידוע לי כי הדיעה המקובלת בקרב רופאים היא, שמותר להשתמש בתרופות שפג תוקפן עד חצי שנה לאחר פקיעת התוקף. זאת, כמובן, אם התרופה נשמרה בתנאים טובים והיא נראית טוב. ייתכן שהחרדה חזרה אצל אחיך עקב אפקט פסיכולוגי. כלומר, הוא יודע שפג תוקף התרופה, ולכן הוא חושב כי היא תועיל לו במידה פחותה, מה שיוצר "אפקט פלסבו הפוך". ייתכן גם, כי החרדה חזרה ללא שום קשר. זה דבר שיכול לקרות גם במהלך טיפול בתרופה שנלקחת לתקופה ארוכה.

בברכה,
שלום.
אני בת 22 ויוצאת בשנה האחרונה עם בן גילי שאני מאוד אוהבת. הוא סובל מדיכאון מג'ורי כבר קרוב ל10 שנים
לאחר כמה חודשים של טיפול תרופתי הוא החליט( באישור המטפל) להוריד המינון עד הפסקתו המוחלטת.
אני גאה בו ותומכת בו על ההחלטה אך יחד עם זאת נורא חוששת שזה ישפיע על הרגשות שלו כלפיי. האם לפחד זה יש בסיס? האם הפסקה של נטילת התרופות משפיע בצורה דרסטית או אופיו של אדם או רגשותיו לאחרים?
תודה, אשמח לתשובה.
 
ד''ר אירנה נתנאל  
12:39 15.11.13
שלום לך.

אני לא חושבת שיש בסיס לחששות שלך. אם חברך אוהב אותך הוא ימשיך לאהוב אותך בכל מצב. אני שמיה שאת תומכת בו וזה מעיד על כך שהקשר טוב וחזק.

בהצלחה!
 
אור
21:08 12.11.13
בתור סובלת חרדה כבר 9 שנים טופלתי במספר תרופות - דווקא נוגדות דיכאון וביניהן: ציפרלקס, רסיטל, ויפקס, סרטרלין. נתקלתי לאחרונה בתרופות נוגדות חרדה (ולא נוגדות דכאון) כגון: לוריבן, ואבן, ואליום וקלונקס. מדוע אם כך כל פסיכיאטר שנתקלתי בו העדיף לרשום את התרופות נוגדות הדכאון ולא נוגדות החרדה? חשוב לציין שאיני סובלת מדכאון ברוך השם - החרדה מספיקה לי די והותר.
כבר כמעט חודשיים ללא טיפול בתרופה סינתטית - את תקופת הגמילה עברתי עם תופעות לוואי כמו זרמים בראש, ורטיגו וכיוצ"ב - כרגע מטופלת ב"רמוטיב" ע"פ בקשתי, קשה לי עם תופעות הלוואי הנלוות לטיפול הכימי. האם יש לצפות מה"רמוטיב" שיעשה את העבודה נאמנה ויעזור להתגבר על החרדה?
תודה.
 
שרון לויט  
17:39 13.11.13
היי אור,
התרופות נוגדות הדיכאון שתיארת מטפלות גם בחרדה בטווח הארוך. מאידך, התרופות נוגדות החרדה, כמו ואבן, קלונקס, לוריוון וכו', אינן מפחיתות סימפטומים בטווח הארוך אלא רק בטווח הקצר. כלומר, בניגוד לתרופות נוגדות הדיכאון, שאינך חשה את השפעתן מיד לאחר נטליתן, התרופות נוגדות החרדה משפיעות באופן מיידי, ולמשך מספר שעות בלבד. בניגוד לתרופות נוגדות הדיכאון, התרופות נוגדות החרדה יוצרות תלות- כלומר ממכרות, יוצרות תחושה של נמנום (ולכן נלקחות פעמים רבות כעזר לשינה, ולא מומלץ לנהוג ברכב לאחר נטילתן), ובנוסף לאחר זמן מה שבו נוטלים אותן ברצף, הן אינן משפיעות באותה המידה. כלומר, יש צורך להעלות את המינון כדי לקבל את אותו האפקט. התרופות האלה אינן מטפלות בחרדה, ואפילו עשויות להחמיר את המצב בטווח הארוך. זאת מאחר, שנטילת תרופה כזו מהווה הימנעות ו"בריחה" מהחרדה, מה שגורם לחרדה לחזור בעוצמתה המלאה מאוחר יותר. אלו הסיבות שבגללן רופאים בדרך כלל מעדיפים לטפל בחרדה בתרופות נוגדות דיכאון.
התרופות נוגדות הדיכאון בדרך כלל גורמות לשיפור, חלקי או מלא, בטווח ארוך. שיפור זה נמשך בדרך כלל כל עוד נוטלים את התרופה. לאחר הפסקת התרופה, יש סיכוי לא קטן שהסימפטומים יחזרו. "רמוטיב" אינו שונה מהתרופות האחרות נוגדות הדיכאון בפרמטרים שציינתי, מלבד העובדה שהיא ידועה כתרופה "קלה" יותר, שהשפעתה עדינה יותר. קיימים אנשים שהתרופה הזו מועילה להם יותר מתרופות אחרות, כך לגבי כל תרופה.
"התגברות" של ממש על החרדה נעשית רק כאשר האדם הסובל ממנה לומד להתמודד איתה, ומפסיק לפחד מפני חזרתה. אפשר ללמוד לעשות זאת באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), שמלמד את שיטות ההתמודדות תוך זמן קצר. ניתן בהחלט לשלב אותו עם הטיפול התרופתי, על מנת שאפשר יהיה להפסיק את הטיפול בתרופה בלי שהסימפטומים יחזרו.

בהצלחה!
 
יעל
20:53 12.11.13
שלום,
אשמח לקבל המלצה לפסיכולוג/ית מומחה בחרדות.
תודה
שלום, אני רוצה לשתף במצב שלי. אני כבר במצב לא טוב הרבה זמן, והדיכאון רק משתלט עליי.
התרופות לא עוזרות לי, וניסיתי כל כך הרבה סוגים. לפני עשר שנים ניסיתי טיפול בחשמל, והוא עזר אבל אני לא רוצה עדיין לעשות שוב, כי אני מפחדת מהתופעות לוואי שלו. קראתי בפורומים על גירוי מגנטי. האם יש מישהו שעבר ויכול טיפה לספר לי מהניסיון האישי שלו?
 
מיכל
15:47 07.11.13
שלום רב
לפני כ-16 שנים עברתי תקופה מאוד ארוכה וקשה של התקפי חרדה. קיבלתי סרוקסט ובמשך כל השנים הרגשתי טוב. לפני כשנה ניסיתי להפסיק ולהחליף כדור בשל רצון להיכנס להריון. עברתי תקופה קשה של תסמונת גמילה, עברתי לציפרלקס לתקופה של חצי שנה עם עליות וירידות ובסוף הוחלט שבשל חוסר האיזון אעבור לוויאפקס 75. אותו ניסיתי חודש בשילוב עם 0.25 קסנקס. אחרי חודש שלא הייתה הטבה ביקשתי לחזור לסרוקסט. כמובן שכל השינויים לא פשוטים מבחינה פיזית ונפשית. לפני 3 ימים התחלתי עם חצי סרוקסט. עדיין עם חרדות לא פשוטות, נעזרת בקסנקס. מתי יתחיל להיות שיפור? אני מבוהלת מכל השנה האחרונה ומכך שאני נאלצת להשתמש בקסנקס. אודה אם תרגיעו אותי.
כזו כדורים שונים או ערבוב? *אני לא רופאה* אבל לא שמעתי שזה אפשרי. כדאי שתלכי לייעוץ אצל פסיכולוג או רופא מומחה כדי שיעזור ,מלבד עזרה כאן בפורום ממומחה כי רופא יודע את כל ההיסטוריה עלייך ורואה את התיק הרפואי.
את תמיד יכולה גם לעשות טיפול ללא כדורים אצל מישהו שיודע לטפל בחרדות או דכאון אולי זה יותר יעזור. יש למשל את פרופסור חיליק לבקוביץ שנמצא ברמת אביב ומטפל בסוגים כאלו. שווה לך לבדוק.
 
שרון לויט  
15:44 11.11.13
היי מיכל,
הסרוקסט צריך להתחיל להשפיע כ-3 שבועות מרגע שמתחילים ליטול את המינון הפעיל. המינון שאת נוטלת עכשיו הוא רק להסתגלות, ועדיין אינו פעיל. לכן, הוא לא נכלל בתקופת השיפור.
לצערנו, הרבה פעמים קיימת תחלופה של תרופות כחלק מ"ניסוי וטעייה" שעושה הרופא, מאחר שאין כל דרך לדעת מראש איזה כדור ישפיע בצורה הטובה ביותר על אדם מסוים. כל אחד מגיב לתרופות קצת אחרת.
אני מאוד ממליצה לשלב טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), מאחר שהטיפול התרופתי לא יפתור את הבעיה, אלא יגרום לשיפור שיימשך כל עוד את נוטלת את התרופה. הבעיה נפתרת באמת ובאופן מלא רק כאשר מפסיקים לפחד מהחרדה עצמה ומרגישים מוכנים להתמודד איתה. כלומר, ה"פחד מהפחד" נעלם ולא פוחדים שהחרדה תחזור (ולכן היא מאבדת את השפעתה, הולכת ונעלמת). זה בדיוק מה שהטיפול הקוגניטיבי התנהגותי מלמד, ולכן הוא גם פותר את הבעיה, כך שאפשר לחיות בסופו של דבר ללא תרופות. לעומת זאת, נטילת זנאקס גורמת להקלה בטווח הקצר, אך בטווח הארוך היא משמרת את הבעיה ועשויה אף להחמיר אותה. זאת מאחר, שקיים כאן מאמץ גדול להימנע מהחרדה בכל דרך אפשרית, ה"פחד מהפחד" מתעצם והחרדה מקבלת כוח רב יותר.

בהצלחה!
 
נויה
13:37 08.11.13
שלום רב,
אני נוטלת ציפרלקס כבר שבוע וחצי אני מרגישה ירידה משמעותית מאד בחשק המיני
ועוד תופעות שקשורות למין שכתובות בפרוספקט שמצורף לכדורים.
זה מאד מפריע לי אישית וגם בחיי הנישואין ,האם התופעות עוברות או שכל עוד אני נוטלת את הכדור זה יימשך??
תודה מראש על התשובה
 
ד''ר אירנה נתנאל  
19:32 08.11.13
היי, אני לא רופאה, אך מניסיוני קליני אני יודעת שתופעה זו נמשכת כל עוד נוטלים את התרופה.

בברכה,
 
אבי נקש
18:50 04.11.13
כואב לי ותפוס הגוף . חלש מאוד . ולכן מתקשה לעבוד ולתפקד .
תחושה שנמאס לי מזה .
באמת מאוד קשה לי !!! >>> ולמרות זאת עדיין כן הולך לעבודה
אך התחושות הם יותר מדאיי קשים וכבדים עליי כפי שאומרים ...
רוצה להחליף מסגרת אך לא יודע להיכן ואיך..
מיותר לציין ש.. שכשאני חש ומרגיש בטוב אז התפוקה שלי והכל הוא ברמה ובאיכות גבוהה .
אשמח לרעיונות מה שיותר ולקבלת עזרה .
תודה לכם
 
 
שרון לויט  
21:22 04.11.13
היי אייל,
כדאי שתחכה כמה ימים. אולי זה יעבור לבד. אם לא, אפשר לפנות לרופא המשפחה שלך על מנת לטפל בבעיה- ייתכן שאפשר לקבל פיזיותרפיה או מסאז' דרך קופת החולים שאתה חבר בה. כדאי לומר לעצמך שהסבל הוא זמני וחולף, ולא לעשות החלטות מרחיקות לכת, אלא אם כן חשבת עליהן זמן רב.

בברכה,
 
אבי נקש
22:10 06.11.13
הי שרון.
חשבתי על התוכן שכתבת .. ועלה לי כדלהלן..
כעת שאלה :
את חושבת שהכאבים שלי נובעים מעצם העובדה שהתחלתי פעילות גופנית לאחרונה .?
וכן הצעתך לגבי מסגרת או סוג עבודה כל שהיא .
תודה וערב טוב
 
שרון לויט  
23:51 06.11.13
היי אייל,
בהחלט יכול להיות קשר בין הכאבים לבין הפעילות הגופנית. כאשר הגוף אינו רגיל להתאמץ, יכולים להימתח או להיתפס שרירים. זה בדרך כלל חולף כשמתרגלים לפעילות, אם היא נעשית באופן סדיר.
לגבי מסגרת תעסוקה, איני יכולה להציע לך משום שאיני מכירה אותך, ואיני יודעת מה מתאים לך. בנוסף, אינני עוסקת בהתאמת מסגרות תעסוקתיות לאנשים. אני מציעה לפנות לגורמים השיקומיים המלווים אותך.
בברכה,
 
קרן
08:01 06.11.13
שלום. ברקע של חיי יש מצב מאוד מלחיץ.
לא מעוניינת לכתוב מה הוא. אבל זה משהו שעלול
לפגוע בשגרת חיי. שאאלץ להגיע לאזור אחר בארץ
לצורך כך וזה גורם לי ללחץ וחרדה
אני לא יכולה לדבר על כך עם אנשים אלא בקווים כלליים. אני כועסת ומתוסכלת מהוריי שגרמו למצב
כך שאני משתדלת לא לחזור הביתה. איתם אני יכולה
לדבר על העניין אבל הם מזלזלים בלחץ בו אני נתונה
אני לא מרגישה שהחבר שלי מגיב כמו שאני צריכה לעניין. ומרגישה ביתר שאת את העובדה שאין לי כמעט חברים שלא להזכיר אמיתיים. כולם אנוכיים ודוחים.
אני צריכה דרך להתמודד עם המצב
יש לי מחשבות אובדניות לפעמים.
למי אפשר לפנות לתרופות. כבר שנים אני חושבת שיש לי סוג של מניה דפרסיה אבל משליכה את זה על גיל ההתבגרןת או על הימים שלפני המחזור או על המחזור עצמו שזו גם התקופה בחודש עכשיו. אני בשנות ה20 אני בטיפול ולא דיברתי על הדברים
 
ד''ר אירנה נתנאל  
09:52 06.11.13
קרן שלום,

לפי מעתבך אני מבינה שאת נמצאת בטיפול. אני ממליצה לשתף את המטפל/ת שלך במה שאת חווה. כדי לקבל עזרה תרופתית כדאי לפנות לרופא פסיכיאטר. מכווה שאנשי מקצוע יעזרו לך לחזק את כוחותיך ולהתמודד עם מצבך.

חזקי ואמצי!
אני כאן בשבילך!
 
shay
17:32 01.11.13
שלום, התחלתי לקחת טיפול של אסציטאלופרם למשך חודשיים וחצי. עקב דיכאון קל..
כיום המצב הרבה יותר טוב, והודעתי למטפל שלי שאני לא כ"כ מעוניינת להמשיך טיפול תרופתי אלא רק דרך שיחות .. הוא הסכים שאפסיק בהדרגה, ע"פ שהצהיר בפניי שזה לא מקובל וכדאי שאמשיך. הפסקתי בהדרגה את הכדור וכיום אני כבר שבוע ללא כדורים בכלל. שאלתי היא מתי אהיה נקייה מתופעות הלוואי שנלוו בעת הנטילה? תופעות כמו התשוקה לפחמימות, תחושת ה"היי" .. בקיצור מתי אחזור לעצמי לחלוטין? אני יודעת שזה אינדיבידואלי, אני שואלת באופן תיאורטי.. תודה מראש.
 
ד''ר אירנה נתנאל  
16:10 02.11.13
שלום לך,

אני לא רופאה, אני יודעת מניסיוני הקליני וידע ישי שזה יכול לקחת שבועיים עד שלוש.

בהצלחה!
היי, רציתי לשתף מעט ולברר האם מה שעובר עליי לאחרונה מתפרש כהתקפי חרדה.
אני בן 26, סטודנט ולהנדסה ועובד במקביל.
כבר שנתיים שיש משבר לא קל במשפחה כאשר אני זה שתומך בשני הצדדם ברגעי משבר בניהם, לאחרונה הגעתי למצב של תסכול כתוצאה מחוסר הצלחה ליצור איחוד מחדש בדבר הכי יקר לי, המשפחה שלי.
הלימודים הם מאוד תובעניים שלא נדבר על שילוב עבודה (מצב כלכלי לא מאפשר אחרת) כך שמעבר למה שהראש שלי עסוק, כל עול ההמשפחה מוטל על כתפיי גם כן.
מטפל בכולם ואין מטפל למטפל, עד שלאחרונה נכנסתי לדכאון בו לא דיברתי 3 ימים ולא יצאתי מהמיטה, ופעם פעמיים ביום אני מרגיש בחילות ורצון להקיא (ומדי פעם מקיא) כל פעם אחרי האוכל, אני נתקף נשימה כבדה דופק מהיר ורצון להקיא.
שמתי לב שכל פעם שיש מאורע מסוים כמו לפני מבחן, שיעור פרטי או דייט אני נתקף שילשולים בחילות ורצון להקאות.
עשיתי בדיקות דם ואבחון רפואי שנראו תקינים, אני גם מסיק כי עקב החוויה אותה אני חווה לפני מאורעות מסויימים, כי קרוב לוודאי מדובר בחרדות.
אני לא יודע האם זו השפעת פלסיבו אבל לקחתי על דעת עצמי כדורי לוריוון לכמה ימים בהם שהיתי בחו"ל על מנת שלא ייהרס הטיול והרגשתי נורמלי.
אני לא מוכן לחיות מכדורים, ואני רוצה לדעת האם אכן האבחון שעשיתי לעצמי הוא נכון ואכן מדובר בהתקפי חרדה ולאן ולמי לפנות כי הדבר הזה משבש לי את חיי היומיום ופוגע לי בעבודה, בלימודים ובחיי החברה.
אודה לעזרה או הפנייה כלשהי, תודה!
 
ד''ר אירנה נתנאל  
16:07 02.11.13
היי שי,

אני גאה בך לשמוע שאתה עוזר ותומך במשפחתך ובמגביל גם עובד ולומד ! כאשר כל הבדיקות יוצאות תקינות, סביר להניח שהסיבה היא נפשית לתחושות שאתה מרגיש. עברת תקופות של לחץ ומתח ולפיכן יתכן ומדובר בהתקפי חרדה. הדרכים הטובות והיעילות לטיפול בהתקפי חרדה ללא תרופות הן טיפול התנהגותי - קוגניטיבי CBT, ביופידבק, נוירופידבק. ניתן גם לשלב את שלושתם יחד.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,
 
רואנה
11:33 25.10.13
היי
אני בת 27 ומטופלת כרגע בציפרלקס וקסנאגיס.
יש כמה דברים שאני רוצה לקחת ואני לא יודעת אם מותר ואם זה מתנגש עם התרופות
כגון: ברזל, האם מותר?
חומצה פולית שעליה יצאה הנחיה של משרד הבריאות להתחיל לקחת...
ובכללי-כדורים משכחי כאבים במידה ואני צריכה.

אשמח לקבל מענה
תודה.
 
שרון לויט  
17:55 27.10.13
היי רואנה,
תרופות משככות כאבים ניתנות ללא מרשם, וכן תוספי התזונה שציינת. לא נראה לי שיש בעיה, אולם כדאי מאוד להתייעץ עם הרופא שלך.

בברכה,
 
אנונימית
18:03 26.10.13
אני רוצה למות.
נמאס לי מהחיים האלה. אני פשוט רוצה להיעלם ולמות.
אני תמיד מרגישה אשמה על מה שיש לי, אבל רוצה את מה שאין לי.
אני חסרת כל אמפתיה לרוב האנשים, אני מגעילה, רעה וטיפשה.
אני יודעת בדיוק איך אני צריכה להגיב למצבים שונים ומה לעשות במקום להתלהם, אבל אני לא באמת שולטת במה שאני עושה, אלא רק במה שאני חושבת.
ומשום כך, אני תמיד עושה טעויות.
אין לי שום מוטיבציה ללמוד יותר, אני בדיכאון ברמות משתנות מתקופה לתקופה ויש לי חרדה חברתית.
ולא רוצים לתת לי כדורים, כי אני בת 14.
אני רוצה להתאבד אבל מפחדת מהכאב, גם אם הוא יהיה רגעי.
אני רוצה להצליח - להצליח, מבחינתי - כשכל האפשרויות האחרות הן בלתי מושגות - זה למות.
לומר, אני חזקה מכדי להצליח, אבל חלשה מכדי להפסיד.
ונמאס לי.
אני פשוט רוצה הפסקה. פשוט רוצה להיות לבד. רחוק. חופשיה. בלי להצטרך לחיות לפי הנורמות של החברה, בלי להיות אחראית, בלי מחויבויות.
ואני חושבת על לקפוץ מהגשר שליד הבית שלי בכל פעם שאני עולה עליו, שזה כל יום.
נמאס לי לפחד מהחברה השיפוטית הזאת, נמאס לי מאינטראקציה עם אנשים, נמאס לי לפחד לפגוע בהם ולשנוא אותם בו זמנית.
וכשאני חושבת על זה, גם עם כל הכדורים שבעולם, החיים האלה לא שווים כלום.
כי במקום פשוט לעזור אחד לשני וליהנות, אנחנו מבזבזים את כל החיים שלנו על לימודים ועבודה, כדי שנוכל ליהנות רק בסופם, וגם זה לא קורה לרוב.
אז מה הטעם?
מה הטעם לחכות שבעים, שמונים שנה כדי לעזוב את העולם הזה?
ולמה אני כזאת פחדנית מפגרת?
אני רוצה למות.
 
שרון לויט  
17:53 27.10.13
שלום לך,
האם יש לך למי לפנות? עם מי לדבר על זה (הורים, יועצת בית הספר, חברות, אולי אפילו מורים)? חשוב מאוד שתקבלי עזרה נפשית, אולם בהיותך קטינה את ככל הנראה לא יכולה לפנות בכוחות עצמך, וצריכה תיווך של מבוגר לשם כך. במצבים כאלה, החשוב ביותר הוא שיהיה לך על מי לסמוך ועם מי לדבר.

בברכה,
 
רויטל
11:08 25.10.13
היי
אני כבר כתבתי כאן בערך לפני כ 3 שבועות.
קוראים לי רויטל ואני כבר כמה שנים סובלת מ dysthymia double depression
אני מטופלת בכדור אחד ליום של ציפרלקס ועוד כדור של אדרונקס.
בתקופה האחרונה בערך כחודש ההרגשה הכללית שלי לא טובה, מרגישה מין חרדות כאלה שמלוות בהזעה , חוסר חשק , חוסר תאבון , מין סחרחורות כאלה , שיווי משקל.
הלכתי לפסיכאטרית שלי שהעלתה לי את המינון של הציפרלקס לכדור לחצי לפני כשבועיים וחצי אבל אני לא מרגישה שינוי בהרגשה , יש ימים שהם יותר טובים וימים שפחות טובים.
איזה חלופות ניתן להציע על מנת שהמצב ישתפר?
האם הציפרלקס גורם לסחרחורות ושיווי משקל?
 
שרון לויט  
17:50 27.10.13
היי רויטל,
ציפרלקס נקשר בדרך כלל לסחרחורות, בעיקר כתופעת גמילה (כאשר מפחיתים או מפסיקים את הכדור). סחרחורות יכולות לנבוע גם מחרדה, ויש סיכוי טוב שאכן הדבר כך, אם את חווה חרדה. את יכולה להתייעץ עם הפסיכיאטרית שלך לגבי שינויים בטיפול התרופתי, יש הרבה תרופות חלופיות מאותה משפחה של הציפרלקס וגם מזו של האדרונקס, אשר מדגישות יותר את הטיפול במרכיב החרדתי. מאחר שאת כבר לוקחת שני סוגים של תרופות, כדאי לחשוב גם על טיפולים שאינם תרופתיים. אני מאוד ממליצה על טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), בעיקר כאשר מדובר בחרדות, מאחר שהוא יכול לפתור את הבעיה תוך זמן קצר וללא כל צורך להיעזר בתרופות. הטיפול יכול לעזור מאוד גם בהקלת הדיכאון.

בברכה,
 
עוז
01:04 27.10.13
שלום וברכה

בן 39
סובל מקשיי שינה - גם בהירדמות וגם באיכות השינה.
כמו כן הולך לישון מאוחר (בסביבות 3) ולעיתים נרדם רק בשעות הבוקר המוקדמות.
אני נוטל לוסטרל בגלל חרדה, במינון של 150-200 מ"ג.
וכן הומלץ לי ע"י הרופא להיעזר במירו רבע או חצי כדור של 30 מ"ג בכדי לשמור על אורך השינה.
לפעמים המירו עוזר, לפעמים לא, אך הוא לא עוזר לי להירדם מוקדם.

1. האם יש קשר בין הלוסטרל לבעיות השינה (אני לוקח את זה בבוקר) ?
2. האם אין בעיה בנטילת מירו על בסיס קבוע לבעיות שינה ?
3. האם מירו פוגע בשינה הטבעית והשלבים שלה ?
4. בימים האחרונים ניסיתי לקחת לפני השינה 2 כדורים מלטונין למציצה 3 מ"ג של חברת NOW, ולא הרגשתי שזה מסייע.
הבעיה היא בכדורים ? או בשעות שאני לוקח את זה ? (אני לוקח את זה מאוחר)

אשמח מאוד למענה על השאלות הנ"ל

תודה ושבוע טוב
 
רואנה
11:13 25.10.13
שלום רב,
אני בת 27 ומטופלת מזה כחודשיים בקסנאגיס 0.5 ביום וכשלושה שבועות בציפרלקס 10 מ"ג עקב כך שכנראה התחלתי לסבול מחרדות/דיכאון.
אני מרגישה יותר טוב וחושבת על אירוע שיש לי בעוד כחודש, חתונה של חברים.
אני יודעת שאסור בתכלית האיסור לערבב אלכוהול עם תרופות כאלו.
השאלה אם יש פיתרון בכל זאת כן לשתות אלכוהול ולהנות באירוע ולא לפגוע בטיםול, האם אפשר להוריד את הכדורים ליום אחד באותו יום או שמא אסור? או שיש פיתרון אחר?
אשמח לקבל תשובה.
 
ד''ר אירנה נתנאל  
14:00 26.10.13
עד כמה שאני יודעת מותר כוס של יין, פחית של בירה..... לא להגזים ולא להשתקר!
לפני כשלושה חודשים עשיתי שימוש בסם מסוג MDMA (אקסטזי), ויומיים לאחר השימוש חוויתי התקף חרדה מאוד חזק- דופק מואץ, נשימות מהירות, רעידות בידיים. חודש וחצי לאחר המקרה עוד המשכתי לחוות התקפים, נוסף על כך חשתי מתח נפשי שגרם לחוסר תיאבון, נשירת שיער, סיוטים בלילה, נעילת לסתות מתוך שינה לפעמים.
עקב דאגתי לנוכח התסמינים, חשתי שעליי למצוא פיתרון מהיר לפני שמצבי יתקבע או יותר גרוע יחמיר. הבנתי שהסכומים הדרושים לטיפול קוגנטיבי הם לא קטנים והחלטתי להשאיר זאת כברירה האחרונה. לאחר קריאה והתעניינות בתופעה הבנתי שהמקור שלה הוא פסיכולוגי בעיקרו ולא פיזיולוגי כמו שטעיתי לחשוב. תמיד הייתי אדם עם משמעת מנטלית חזקה והייתי נחוש למצוא פיתרון. תקופה קצרה לפני שהחלו התקפי החרדה יצא לי להשתתף בקבוצות מדיטציה ולתרגל מדי פעם. החוויות שלי מהתרגול לא היו יוצאות מהכלל ולא אהבתי את כל ההילה "הרוחנית" כביכול שהלוותה לו.
למרות זאת, בהיעדר רעיונות אחרים, החלטתי להקדיש את עצמי שנית, הפעם ביתר רצינות והתמדה לתרגול מדיטציה. כל יום ישבתי בחדרי בבוקר, במשך 40 דקות, ולא חשבתי על כלום. כמובן שבהתחלה המחשבות רצו ללא הפסקה אבל אט אט למדתי לשחרר.
כבר לאחר השבוע הראשון חשתי הפחתה בתסמיני החרדה וחודש לאחר מכן הם נעלמו כמעט לגמרי. זאת הייתה הקלה עצומה בשבילי. אני לא יכול אפילו לתאר את זה במילים.
לכן, אני ממליץ למי מכם שסובל מהתקפי חרדה, לתרגל מדיטציה בעקביות ובהתמדה.
תנו לזה צ'אנס אמיתי. תרגלו בקבוצות, תרגלו לבד. העיקר שתעשו את זה.
אני לא גיליתי את אמריקה, מסתבר(: והמון אנשים עושים שימוש במדיטציה לצרכים דומים. בהצלחה!!
 
ד''ר אירנה נתנאל  
13:59 26.10.13
היי חן,

אני שמחה לשמוע שמדיטציה עזרה לך. אכן כן היא באמת עוזרת להתמודד עם חרדה, לווסת רגשות ועוד.....

תודה ששיתפת!
+ הוספת הודעה
   1 ...  8  9  10  11  12  13  14  15  16  ...  201  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
דיכאון קליני   דיכאון אחר לידה   דיכאון מג'ורי   טיפול תרופתי דיכאון   טיפול התנהגותי   דיכאון וחרדה
RSS RSS פורום דיכאון חרדה