בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום דיכאון חרדה עמוד 12

פורום דיכאון או פורום חרדה הוא המקום להתייעץ בנושא דיכאון או חרדה. פורום דיכאון, חרדה הוא המקום לשאול על דיכאון מג'ורי, חרדה, דיכאון אחר לידה, דיכאון קליני, חרדה חברתית, טיפול בדיכאון, טיפול תרופתי בחרדה, טיפול התנהגותי, סרוקסט, פוביות ועוד
מנהלי פורום דיכאון חרדה:
ד''ר אירנה נתנאל
לפרטים נוספים
שרון לויט
לפרטים נוספים
 
נמי
12:35 22.12.14
שלום.

יש משהו שהבחנתי וכמעט ולא נותנים לו משקל והוא בעצם לחיות עם החרדות והכדורים- או במילים אחרות "שגרת חיים".אני בת 25.

גם כאשר אני מטופלת כבר 5 שנים אני לא מרגישה שיש לי שגרה ועל כן מתלווה ים של תסכולים שמתווספים -תחושת שוני נצחית.בנוסף למה שכבר קיים מהחרדות עצמם .העובדה שאיני באמת מקיימת שגרת חיים תקינה-

רגילה כמו כולם תוקעת אותי ,ואינני מתקדמת בחיים בשום צורה שהיא- לא זוגיות- שלא הייתה לי מעולם, קשרים , לימודים גבוהים שאני לא מצליחה להחזיק וכבר פרשתי והלחץ רק גדל לבין מה שמצפים ממך -לבין מה שאני יכולה -בין הרצוי למצוי וגם חוסר השגיות אישית. תחושת פער תהומית ביני לבין אנשים "נורמלים" שרק הולכת ומחמירה.

רציתי לדעת למי פונים במצב כזה?האם לכל פסיכולוג? או שיש שמתמחים בתמיכה רגשית לאדם שבאמת סובל עם חרדות וניהול חיים תקינים-שגרה? האם ניתן כאדם חולה מאוד ליצור חיים נורמלים? כי איני מרגישה כך 5 שנים שאני דורכת במקום בבית ואיני יודעת לאן פני מועדות.

האם ישנם בארץ קבוצות תמיכה ששם באמת יכולה להיות הפריה הדדית?

אשמח לתשובה מפורטת שתוכל לעשות לי סדר.

תודה.
 
שרון לויט  
12:51 22.12.14
היי נמי,
אני מסכימה, שגרת חיים קבועה שמספקת אותך חשובה מאוד לתחושת ה"נורמליות", להתקדמות בחיים ולהשגת מטרות. כמו כן, היא כמובן עוזרת להתמודד עם חרדות. אנשים הסובלים מחרדות חוששים מאובדן שליטה ומחוסר יציבות, ואורח חיים המכיל שינויים מתמידים מכניס ללחץ.
ככל הנראה, לפי מה שהבנתי מהודעתך, את מטופלת בטיפול פסיכולוגי הנקרא "טיפול דינמי", כלומר טיפול פסיכולוגי "סטנדרטי". טיפול כזה הוא ארוך טווח, כלומר אינו תחום בזמן ויכול גם להימשך שנים רבות, כאשר לטיפול אין מטרות ברורות וספציפיות בדרך כלל, ועיקרו שיחה חופשית ואסוציאטיבית על החיים תוך התמקדות בעיקר בתקופת הילדות.
נשמע שאת יכולה להיתרם מאוד מטיפול פסיכולוגי מסוג אחר, שנקרא "טיפול קוגניטיבי התנהגותי" (ובקצרה טיפול CBT). למעשה, טיפול זה והטיפול הדינמי ה"סטנדרטי" הינם שני הזרמים המרכזיים בפסיכותרפיה כיום. טיפול CBT עוסק במתן כלים מעשיים לשינוי בחיים. יצירת שגרה והשגת מטרות הינו אחד היעדים המרכזיים בטיפול כזה. בנוסף, המשמעות של יצירת שגרה היא לאו דווקא חיים עם החרדות והכדורים, מאחר שהטיפול יכול לעזור לך להיפטר הן מאלה והן מאלה. אני לא חושבת שטיפול תרופתי בחרדות צריך להיות לטווח ארוך, אם בכלל. הכלים שנלמדים בטיפול CBT הינם יעילים במידה כזו, שהתרופות לרוב מיותרות (ולדעתי אף מעכבות).
איני יודעת למה כוונתך כשאת מתארת את עצמך כ"אדם חולה מאוד", אולם אם את מתייחסת לחרדות, חשוב לדעת שהן אינן מחלה קשה, ולמעשה אינן מחלה כלל וכלל. אם הקושי בתפקוד אותו את מתארת נובע מחרדות ומביטחון עצמי נמוך, אינך אדם חולה כלל וכלל, ובהחלט אפשרי להתגבר על כל הקשיים שלך.
לגבי קבוצות תמיכה- קיימות ברחבי הארץ (תלוי באיזה אזור), לא תמיד קל להתקבל אליהן ולא כולן עשויות להתאים לך. ייתכן שטיפול אישי בגישה הנכונה יכול להועיל יותר, בכל אופן קבוצה שבה את יכולה לשתף את קשייך לא תזיק.

בהצלחה!
 
בת שבע
21:19 17.12.14
שלום רב ליועצות. כבר כמה שנים שאני סובלת מחרדות לפני כניסה לשינה ???(אולי איבוד שליטה לא יודעת)
כמו כן יש לי חרדה מפני הרגשת עייפות שאז לא אוכל להתרכז ולתפקד.שזה מוביל לזה שאני "חייבת" לישון אחרת איו לי חיים.
מבקשת עזרה תודה.
 
שרון לויט  
11:52 22.12.14
היי בת שבע,
התשובה נמצאת בגוף השאלה: את טוענת שקשה לך להירדם בגלל מחשבות שגורמות לך לפחד, מחשבות כמו: "אם לא ארדם לא אוכל לתפקד", או "אם ארדם אאבד שליטה". לכן, אם לא היית מאמינה במשפטים הללו שאת אומרת לעצמך לפני השינה, לא היתה לך בעיה להירדם. הרי שינה אינו דבר שאפשר לכפות אותו בכוח, וכאשר יש חששות סביב נושא ההירדמות, באופן טבעי היא נעשית קשה עד בלתי אפשרית.
אפשר לפתור את הבעיה בקלות, תוך מספר פגישות בודדות בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). בטיפול תלמדי לשנות את החשיבה הזו, כך שתוך מספר שבועות אפילו תוכלי לחזור למסלול שינה נורמלי.

בהצלחה!
 
שני
16:20 16.12.14
שלום,
יש לי הפרעת חרדה ושום טיפול לא עזר לי, הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך כמה שנים, הייתי ב-CBT, לא עזר במיוחד, ועכשיו אני אצל פסיכולוגית שלא ממש עוזרת לי ומתעלמת מרוב הבעיות והקשיים שאני מציגה בטיפול. כל העניין של חשיפות ודפי מחשבות לא מועיל ברמה שתשפר את מצבי לטווח ארוך.
השאלה אם כל הפסיכולוגים כיום דומים באופי המרוחק והמתחמק או שיש טעם להחליף מטפל? וגם איזה טיפולים נוספים יכולים להועיל נגד חרדות ומצבי רוח חוץ מטיפול פסיכולוגי קלאסי ו-CBT?
תודה רבה, שני.
 
שרון לויט  
16:58 16.12.14
היי שני,
קודם כל, בהחלט יש מטפלים שאינם קרים ומרוחקים! אם את מרגישה שהמטפל קר ומרוחק, קטנים הסיכויים שהטיפול יצליח. הבסיס החשוב ביותר לטיפול מוצלח הוא קשר טוב עם המטפל (מהווה 40% מהצלחת הטיפול והוא תנאי הכרחי שבלעדיו הטיפול לא יכול להצליח). במהלך הטיפול, את אמורה לחוש שהמטפל שלך הוא חם, אמפתי, מבין אותך ואת צרכייך ונותן לך מענה מספק (לדעתי מענה גם מעבר לשעה הטיפולית הוא מאוד חשוב, כלומר שתוכלי לפנות אליו בין פגישה לפגישה בעת הצורך).
שנית, לגבי "טיפול פסיכולוגי קלאסי" (שנקרא "טיפול דינמי"), לא הוכחה יעילותו כנגד חרדות, מאחר שהמטפל לא נותן לך כלים להתמודדות אלא יוצר איתך שיחה חופשית ואסוציאטיבית, שבה רוב הזמן את מדברת והוא מקשיב. אני לא רואה כיצד הדבר יכול לעזור להתמודד עם חרדות. לגבי טיפול CBT, הוא אכן הטיפול היעיל ביותר ובעל התוצאות העמידות ביותר, אך כפי שאמרתי- יש קודם כל צורך בחיבור אישי עם המטפל, אחרת גם הוא לא יצליח.
מעבר לכך, לדעתי על מטפל להיות גמיש ולהתאים את הטיפול למטופל, ולא להיפך. אם לא נוח לך למלא טבלאות, בהחלט אפשר למצוא דרכים אחרות לעבוד בצורה מספקת ומסודרת.
לגבי טיפולים אחרים, הם יכולים לעזור בצורה חלקית, אך אינם מלמדים אותך להתמודד עם החרדות, ולכן לא גורמים לך להיפטר לחלוטין מהחרדות שלך כפי שעושה טיפול CBT. קיימת, למשל, האופציה של טיפול תרופתי, וכן טיפולים כמו נוירופידבק.
על טיפולים אלטרנטיביים לא הייתי ממליצה, מאחר שיעילותם נמוכה וכבר הגיעו אליי אנשים רבים שעברו סדרות של טיפולים כאלה ללא הועיל.

בהצלחה!
 
שני
17:11 16.12.14
קודם כל תודה רבה על התגובה המהירה והמפורטת!
השאלה אם את חושבת שדרך דפי מחשבות ניתן לשנות דפוסי חשיבה שקיימים בעצם כל החיים?
וגם אם ללמוד לחיות עם החרדות מונע את הסבל שבחיים מלאים בחרדות?
שאלה נוספת, במידה ומקבלים מרשם לתרופה פסיכיאטרית, חייבים ללכת תוך כדי לטיפול פסיכולוגי?
תודה!
 
שרון לויט  
21:11 16.12.14
היי שני,
אני לא יודעת אילו "דפי מחשבות" קיבלת בטיפול, אבל בדרך כלל מבקשים מהמטופל לתעד מחשבות, רגשות, תחושות פיזיות והתנהגויות סביב המקרים בהן עלתה החרדה. המטרה היא, קודם כל, לדעת בדיוק מה קורה לך במצבים האלה כדי שאפשר יהיה לעבוד על זה. בהמשך, הדפים משמשים כדי לתרגל את מה שאת לומדת בפגישה- מחשבות חלופיות למחשבות השליליות לגבי החרדה, והתנהגויות חלופיות שעוזרות להיפטר ממנה. את הדברים הללו לומדים ביחד עם המטפל, ובבית רק מתרגלים ומתעדים את התרגול שעשית (בדרך כלל בכתב).
חשוב לציין שהחלק ההתנהגותי של ה-CBT הוא עיקר הטיפול, והוא יותר משמעותי מתיקון המחשבות. על ידי שינוי ההתנהגות בזמן החרדה (וגם בין לבין) אנחנו, למעשה, משנים את כל היחס שלנו לחרדה ואת צורת ההתמודדות, וזה עוזר לשנות גם את החשיבה כלפיה.
הרעיון בתיקון החשיבה הוא לשנות מחשבות כמו "החרדה מסוכנת", "החרדה מזיקה לי", "אסור לי לחוות חרדה", "אני חייבת להיות בשליטה כל הזמן" וכו'. הרבה יותר קל לשנות את נקודת המבט הזו ממה שזה נראה.
לגבי ההתמודדות, אם לומדים לקבל את החרדה ולא להתנגד לה, ואפילו גורמים לה באופן מכוון ורצוני, היא הולכת ונעלמת. כלומר, החרדה למעשה ניזונה מעצם העובדה שאת לא רוצה בה ומנסה לסלק אותה- זה רק מגביר אותה. הדרך היחידה להיפטר לחלוטין מחרדה, היא פשוט להתייחס אליה בצורה אחרת- של קבלה וחשיפה אליה, במקום הימנעות ודחייה שלה. זו גם הסיבה שטיפולים אחרים יכולים לעזור רק באופן חלקי- הם מנסים לגרום לסימפטומים להיעלם, ולמעשה "דוחים" את החרדה.
אם את בוחרת באופציה של טיפול תרופתי, אינך חייבת לשלב טיפול פסיכולוגי.

חג שמח,
 
סיון
13:08 15.12.14
הי, לפני כארבעה ימים התחלתי טיפול (שני) בציפרלקס עקב חרדה מוכללת ותסמיני דיכאון. כבר כארבעה ימים אני על מינון של כרבע כדור ועד כה לא הרגשתי שום הקלה אפילו לא תזוזה. מצד שני אני לא בטוחה שיש תופעות לוואי היות והכל אצלי מתבטא בתסמינים פיזיולוגים. החשש שלי שבגלל שזהוא טיפול שני בציפרלקס, שקיים אולי סיכוי שהוא כבר לא ישפיע, על אף העובדה שפעם קודמת הוא מאוד עזר לי! האם זה הגיוני שהוא לא יטפל בפעם שנייה? האם לא הייתי אמורה לחוש הקלה לאחר 4 ימים?

תודה רבה
ליהי
 
שרון לויט  
16:54 15.12.14
היי ליהי,
אם היית חשה הקלה לאחר ארבעה ימים של טיפול ברבע כדור, היה מדובר באפקט פסיכולוגי בלבד.
התרופה רק מתחילה את השפעתה האמיתית לאחר שלושה שבועות של טיפול בכדור אחד שלם (10 מ"ג). כל התקופה שלפני כן שבה את נוטלת את מינוני ההסתגלות (רבע כדור, חצי כדור) אינה נחשבת, מאחר שלא מדובר במינון פעיל.
יש סיכוי שהתרופה לא תעזור לך כבעבר, אך קיים גם סיכוי שהיא כן תעזור.

בברכה,
 
סיון
18:20 15.12.14
תודה רבה על תשובתיך. אך האם זה בעצם 50 50 כי הפסיכיאטר טען שבגלל שהיא עזרה כדי להמשיך איתה. מורט מבאס
תודה רבה
 
שרון לויט  
23:10 15.12.14
אני לא חושבת שקיים סיכוי של 50% שהתרופה לא תעזור. מקרים כאלה קיימים ומוכרים, אך לא ידוע לי שיש תיעוד של שכיחותם. כנראה שהסיכוי שהיא תשפיע גדול יותר, אם הפסיכיאטר ממליץ לעשות זאת.

בברכה,
 
אטה רביב
16:16 14.12.14
אובחנתי לאחרונה כסובלת מפיברומיאלגיה.
סובלת מדיכאון וחרדות מספר שנים. לאחרונה טופלתי
בציפרמיל 20 מ'ג. כטיפול בפיברומיאלגיה זה שלשה שבועות אני לוקחת סימבלטה,עולה בהדרגה ל60 מ'ג ומהפסקתי ציפרמיל לפני כשבוע ימים.
מרגישה חזרה למצבים של דיכאון .האם הפסקת ציפרמיל גורמת לכך?
האם צריכה להמשיך לקחת ציפרמיל במקביל ,אם בכלל אפשרי?
 
שרון לויט  
20:09 14.12.14
היי אטה,
בהחלט ניתן לחוש תחושות של דיכאון, עצב, מצב רוח ירוד, חוסר אנרגיות וכו' כתוצאה מהפסקה של נטילת תרופה נגד דיכאון. זוהי תופעת לוואי שעשויה לחלוף.
לגבי שאלתך השנייה, פני לרופא שלך לקבלת הנחיות נוספות.

בברכה,
 
דבי
21:58 12.12.14
סובלת שנים מכאב כרוני ולא נמצא שום דבר בבדיקות לאחר שהלכתי לפסיאטר בהמלצתו אני לוקחת ציפרלקס 20 מ'ג ני לוקחת את ההכדור כבר למעלה מחודשיים והמצב אותו דבר אני רוצה להוריד את הכדור בהדרגה איך אני עושה את זה
? התחלתי כבר 3 ימים לקחת כדור וחצי איך אני ממשיכה




תודה
 
שרון לויט  
20:05 14.12.14
היי דבי,
אסור בתכלית האיסור לתת הנחיות כאלה דרך פורומים, מה גם שאיננו רופאות. את יכולה לפנות לרופא המשפחה שלך, מאחר שגם לו מותר לתת הנחיות לגב נטילת תרופות מסוג זה (ואף מרשמים).

בברכה,
 
סיון
18:49 13.12.14
רציתי לדעת האם יש קהילות בנושא שבהם אפשר לשתף ולספר מה עובר עלינו. יש את אתר כמוני, אך תמיד אני נתקלת בבעיות בעת הכניסה...
אשמח לשמוע מכם האם קיים מקום כזה.
 
שרון לויט  
20:01 14.12.14
היי ליהי,
אם את מתכוונת לפורומי תמיכה בלבד (בהם הגולשים מדברים זה עם זה ופחות דגש על תמיכה מקצועית כמו פה), את יכולה לנסות בקהילות של "תפוז".

בברכה,
 
אברהם
15:02 09.12.14
שלום,

היום בצהריים הלכתי לאכול (הליכה של 10-15 דקות), כאשרהגעתי התחלתי לאכול אך באמצע האוכל הרגשתי שאני כבר לא יכול יותר לאכול, כאילו האוכל כבר לא נכנס.
זמן קצר לאחר מכן התחלתי להזיע (בפנים ובראש) כשלזמן קצר של עד 3-5 דקות הרגשתי תחושת קור בפנים, עורף וגב עליון.
המשכתי לאכול באיטיות כמה שעוד הצלחתי והתחלתי לשוב לעבודה כאשר מיד החלה התקפת שיעול ודמעת שנמשכו כ-10-15 דקות ומעט לחץ של רצון ליציאה.
במשך השעה האחרונה מדדתי דופק שהיה בממוצע באזור ה- 115.
בעבודה יצאתי ואכן היתה לי יציאה, לא רבה, במהלכה שוב התחלתי להשתעל (הפעם לזמן קצר יותר) ושוב תחושת הזיעה והקור למשך 2-3 דקות.
כרגע, הדבר היחיד שנשאר (לעת עתה) זה תחושת עייפות ועיניים הנוטות להיעצם.

רציתי לדעת מה יכולות להיות התופעות האלה ולמה לשייך אותן ?
האם זה מצב שיש לבדוק בדחיפות ?
האם יתכן ומדובר בריפלוקס / חיידק הליקובקטר (שנמצא אצלי לפני מספר שנים וטופל) או אולי בכלל קשור לחרדה ?

אודה להתייחסות והמלצות

נ.ב.
בן 45, לא מעשן, לא שותה, מטופל בכדורים לסוכר וקולסטרול ובבוקר כדור סרנדה.
 
שרון לויט  
20:00 14.12.14
היי אברהם,
ייתכן שאכן מדובר בהתקף חרדה, ואם זה כך, אין כל סיבה לדאגה שכן תופעות אלה אינן מסוכנות. נשמע שהיית מאוד קשוב לתחושות הגופניות שלך וניסית לפרש אותן, וזה בדיוק מה שמעודד את בואם של התקפים כאלה.
לגבי ההשערות האחרות שלך, כמובן אי אפשר לומר ללא בדיקת רופא. אולם, הייתי ממליצה לפנות לרופא רק אם התופעות הלא נעימות נמשכות במשך מספר ימים רצופים ולא נעלמות (למיטב ידיעתי הסובלים מהליקובקטר מרגישים רע מאוד ומתקשים לתפקד), או חוזרות על עצמן במשך תקופה ללא לחץ או חרדה המלווה אותן (במידה שאתה חושד שקיים ריפלוקס).

בברכה,
היי אני בת 21 ולפני כחודשיים אמא שלי נפטרה, הידיעה המצערת לא הגיעה בהפתעה כיוון שאמא שלי הייתה חולה ב-8 שנים האחרונות, אפילו בימיה האחרונים כולנו ידענו שזה הסוף ויכולנו לומר מילות פרידה. הייתי מאוד קשורה לאמא שלי, מאז המקרה אני לא מצליחה לחזור לשגרה, התפטרתי מעבודתי בניסיון למצוא משהו חדש ולפתוח דף חדש, אך כל עבודה שהתחלתי מצאתי תירוצים למה לברוח ממנה, טסתי לחו"ל לעבוד וגם משם חזרתי אחרי שבועיים, אני לא בן אדם שמרים ידיים ומוותר לעצמו, אבל אני פשוט כל היום מוטרדת ממחשבות על אמא שלי ולא מצליחה לחזור לשגרת חיים.
אני מוקפת בחברים מקסימים ותומכים אבל בכלל לא בא לי לדבר איתם על הנושא ולדבר על זה עם אבא שלי זה בכלל לא מתאים מהסיבה שמצבו הרבה יותר נורא משלי.
ככל שעובר הזמן זה רק הולך ונהיה קשה, הגעגוע גדל והעובדה שלא ניתן לעשות כלום משגעת אותי. בנוסף, כמעט בכל לילה מאז שנפטרה אני חולמת עליה ולפעמים יש לי פלאשבקים מכל מיני חוויות איתה כשהייתי קטנה, הרבה לפני המחלה.
אני אובדת עצות ואין ביכולתי לשלם לטיפול פסיכולוגי
 
שרון לויט  
00:07 08.12.14
היי סיון,
מצטערת לשמוע על מות אמך. זה אכן מאוד קשה ולא פשוט להתמודד עם מוות של אדם כה קרוב. בדרך כלל, האבל יכול להימשך בין שנה לשנתיים, ורק אם התפקוד שלך נשאר פגוע באופן משמעותי לאחר תקופה כזו, האבל נחשב לפתולוגי, כלומר חורג מגבולות הנורמה וגולש לדיכאון. לאחר חודשיים זה עדיין טבעי שתחווי תופעות כאלה. עדיין לא עבר מספיק זמן ולא חווית את תהליך האבל במלואו.
לכן, כדאי לתת לעצמך זמן, ולקבל בהבנה את התופעות שקורות לך בעקבות האבל. לעתים קרובות אפילו לא כדאי לנסות להתערב באבל נורמלי באמצעות טיפול פסיכולוגי, מאחר שזהו תהליך טבעי שהאדם צריך לעבור עם עצמו, ללא התערבויות וניסיונות לשנות את המצב. מומלץ לבצע חזרה איטית והדרגתית לשגרה, אך ייתכן שעדיין אינך בשלה לכך ותוכלי לעשות זאת בשלב מאוחר יותר. כדי שהאבל לא יהפוך למשהו פתולוגי שמונע ממך לתפקד גם בשלבים מאוחרים יותר, כדאי לנסות ולחזור לשגרה (כשתהיי מוכנה יותר) אפילו באופן מאולץ, "בכוח", ולא להימנע מעבודות ומפעילויות אחרות. השגרה עצמה, והפעילויות היומיומיות, מאוד עוזרות להתמודד עם האבל, בשלב שבו זה מתאים. כדאי גם לנסות ולדבר על מה שעובר עלייך, מה שיכול לעזור לעבור את התהליך הזה. אם אינך רוצה לדבר עם אנשים קרובים, תמיד אפשר לדבר עם אנשים מבחוץ שיכולים לסייע, כגון מוקד "ער"ן", או מקורות תמיכה שונים ברשת. את יכולה גם לנהל יומן ולכתוב את הדברים לעצמך, כדי לעבד אותם בצורה טובה יותר.

בהצלחה!
בני בן 39 לוקח סימבלטה 60 מג הפסיק כרגע מירו בהדרגה ולוקח גם 1 קלונקס להרגעה. עקב חרדות ודיכאון מזה שנים לאחר שהחליף הרבה כדורים מקבוצת הssri בתופעות לוואי כתוב שזה יכול לפגוע בשתן עלול לפגוע בלבידו. של המין לעשות גלווקומה בעניים עלול לפגוע בכבד וכו׳ אני בפניקה מה יהיה אני מפחדת אפילו לדבר איתו על זה למה נותנים כאלה כדורים אם יש להם השפעה כזו. השאלה שלי היא האם התופעות הללו מוכחות שבעתיד זה יפגע באמת ? תרגיעו אותי בבקשה מה עושים יש כדורים שיכולים להיות פחות עם תופעות הללו. אני זקוקה לתשובה דחופה לא יושנת בכלל.
תודה מראש חן.
 
שרון לויט  
15:47 25.11.14
היי חן,
לכל תרופה יכולות להיות תופעות לוואי המתבטאות אצל חלק מהאנשים, ואצל חלק לא. אין כל צורך להילחץ יתר על המידה, מאחר שלא מדובר בנזקים חמורים לגוף. מעבר לכך, זוהי בחירתו של בנך איזה טיפול הוא רוצה לקבל. אם הוא מעדיף להיעזר בתרופות על פני פתרונות אחרים, כדאי לכבד זאת, וללמוד להתמודד עם הלחץ שלך בעקבות כך (שלדעתי הוא מוגזם). אם הוא סובל מחרדות, לא כדאי להפגין כלפיו לחץ וחרדה, מאחר שהדבר עשוי רק לחזק את הדפוסים החרדתיים שלו.

בברכה,
שלום זו שוב חן

באחת התשובות שלך אמרת שהתרופות משפיעות על הבריאות לתווך הארוך , זה בדיוק הפחד שלי , עובדה שהפרולקטין שלו גבוהה והוא בחור צעיר שרוצה להקים משפחה וזה עלול להפריע לו בזוגיות וגם להביא ילדים . ומצד שני הוא לא יכול להתפנות בגלל הכאבים .
יכול להיות שהכדורים עשו לו את הכאבים? בגלל שהוא גם לקח יחד 3 סרוקסט ו1 ומירו וקלונקס וגם שילבו לו סימבלטה ועכשיו הוא הוריד את המירו וה סרוקסט , השאלה שלי האם כדאי לו לחזור לסרוקסט במינון נמוך כי כרגע אין לו חרדות הוא בסדר גמור אין לו דיכאון אבל נישארו לו הכאבים זרמים וגלי חום. האם זה בגלל הכדורים או בגלל ההורמונים כלומר הפרו לקטין , סליחה על הבלגן מחכה לתשובה תודה חן.
 
שרון לויט  
00:01 08.12.14
היי חן,
אני לא יכולה לומר בוודאות מאחר שאני לא רופאה, אולי הכאבים לא קשורים לאף אחד מהם. כדאי שהוא ישאל את הרופא שמטפל בו.

בברכה,
אין לי התקף חרדה של פעם ביום ל 10-20 דק
זה פשוט דפיקות לב חזקות מאוד גם במנוחה
זה משהו מעבר לחרדה זה פשוט מהבוקר עד הלילה ללא הפסקה
משהו הזוי שלא עוזב אותך כבר חצי שנה
זה כאילו אתה חי על הילוך גבוה ומושך את הגז בלי לעזוב ממתי שאתה קם עד שאתה הולך לישון
(ואולי גם במהלך השינה גם אותה ההרגשה אבל זה כבר אני לא זוכר או חושב על זה )
אבל אני קם גם בלי חיוך החיים השתנו במכה אחת ללא כל עזערה

עשיתי כל בדיקה אפשרית
הלכתי לנאורולוג קרדיולוג דיקור סיני הומאופטיה פרחי באך שיאצו פסיכולוג N L P ...ומה לא.......
בבדיקות הרפואיות הכל תקין ובשאר הטיפולים עברתי את כולם ולא אמור להיות לי חרדות למרות שאני לא בטוח שזה חרדות
כי אני לא פוחד ממשהו או מישהו זה משהו שאוכל אותי מבפנים לאט לאט

זה כמובן עקב עישון סמים
ניסיתי הכל ונישארתי עם החשיש 10 שנים עישנתי אותו על בסיס יומי
עד שלא יכלתי לעשן בגלל תיקים במשטרה ועברתי "לחוקי"...ניייס גאי
כמעט שנה רצוף עישנתי עד שביום בהיר אחד החלטתי במכה אחת להפסיק..כעבור 4 ימים בערך המצב החמיר
וראיתי הזיות ופרנויות שנמשכו כשבוע ומאז ההרגשנ הנ"ל בלב (אולי בנשמה) לא עוזבת אותי כבר מעל לחצי שנה
(מה שבטוח הלב פועם בחוזקה במנוחה)
היי דן,
ייתכן מאוד שחווית ואתה עדיין חווה חרדה, בעקבות התופעות הפיזיות של הסם. חרדה אינה חייבת להיות ממשהו קונקרטי, מאחר שפעמים רבות (ולמעשה ברוב המקרים) החרדה היא מפני החרדה עצמה. כלומר, התופעות הגופניות שחווית הלחיצו אותך, ולכן חווית חרדה שהעצימה אותן וגרמה לתופעות נוספות.
מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי (בגישה קוגניטיבית התנהגותית, כלומר טיפול CBT) שיכול לעזור לך להתגבר על הסימפטומים של החרדה, במידה שאכן זה העניין.

בהצלחה!
כדאי שתתחיל בתזונה נכונה ובפעילות ספורטיבית ,נכון אין חדש במה שכתבתי
אך לרוב זה עוזר והכי חשוב להתמיד .רפואה שלימה !
נ.ב
גם טיול בטבע יכול לעזור ותפילה .
בגיל 16 איבדתי את הורי בתאונה וקיבלתי טיפול נפשי.
בגיל 22 גרמתי לעצמי לחבלה עצמית כשניסיתי להתאבד כתוצאה מהסבל הגדול שנוצר לי כשגיליתי שבן זוגי בוגד בי עם צעירה בת 12 (לא טעות היא היתה בת 12 וניהלה רומן עם בן זוגי לפחות חצי שנה מאז היתה בת 11).
הוא נטש אותי, נעלבתי והוא האקס היחיד כי הפחד להיות נבגדת פגע בי ובגללו איבדתי את הרגל שלי.

החבלה ברגל פגעה בכל הרקמות, בכלי דם וגרמה לנמק חמור.
כתוצאה מהסיבוך קבעו לי תור לניתוח ובו כרתו לי את הרגל.

מאז הבגידה הכואבת של האקס שלי, שגרמה לי לסבל ולאובדן הרגל, אני נמצאת בטיפול פסיכותרפי ובטיפול פסיכיאטרי שבו אני מאובחנת כנפגעת טראומה, דיכאון וחרדה ומקבלת כדורים פסיכיאטרים נוגדי דיכאון.

הטראומה שלי היא מבגידה ויש לי חרדה חברתית שמהותה היא חרדה מלהיות נבגדת שוב.
הפחד להכיר גבר שיבגוד בי, קשה לי לתת אמון בבני אדם כי אני תמיד מפחדת שהם ייבגדו בי. גם אובדן ההורים שלי מגיל צעיר נחווה כסוג של בגידה שהם בגדו בי.

מהמטפלים הפסיכולוגים שלי למדתי שאני צריכה לשמור על עצמי מבוגדנות של בן זוג שיהיה לי.
בשיחות עם הפסיכיאטרית והפסיכולוגית למדתי שקיים תחום שנקרא פסיכולוגיה חברתית שבו אוכל לדעת על סוג של נכות שאם בן זוגי לוקה בו אז הוא לא יכול לעולם לבגוד, והנכות שלו מבטיחה לאישה שבמיליון אחוז סיכוי שהוא פשוט לא יבגוד ולא יוכל לבגוד.

אני לא מתכוונת לנכות בתפקוד המיני כי הצרכים הנפשיים שלי הם כאלה שחשוב לי שיהיה לי גבר פעיל מבחינה מינית רק איתי מבלי שיוכל לבגוד בי.
מאז ומתמיד התנחמתי בסיפוק עצמי (אוננות) אבל תמיד רציתי וחלמתי שיהיה לי בן זוג קבוע שיהיה אקטיבי איתי מבחינה מינית ברוב שעות היממה כי אני מרגישה שסיפוק הצורך הנפשי הזה ינחם אותי על הסבל שעברתי.
אבל הפחד שלי הוא מבגידה. הפחד שלי שהגבר שיהיה לי בן זוג, יימאס ממגע מיני ממושך איתי, יסתכל על ילדה קטנה ואז יבגוד בי איתה.

אני רוצה להקים משפחה, ואני נכה ואין לי אדם שתואם לצרכים שלי.

ניגשתי לשדכנית שמתעסקת עם נכויות, ואני יכולה לסנן גברים על פי סוג הנכויות שלהם.
אני מתקרבת לשנות החמישים לחיי ואני רוצה להתחתן ולהקים משפחה עם בן זוג שלא יבגוד בי.
רציתי לדעת איזה סוגים של נכויות גורמים לגבר שלוקה שלא יוכל לבגוד באישה שלו ושכל הזמן ירצה לשכב עם האישה שלו (ולא יוכל לבגוד בה בגלל הנכות שלו).
היי קורל,
לא ידוע לי על נכות נפשית שעשויה לגרום לגבר לא לבגוד או לא להיפרד ממך.
כמובן, שיש מגבלות פיזיות שיכולות למנוע ממנו לעשות זאת או לפחות להקשות זאת מאוד.
גברים שלא בוגדים (ללא מגבלה פיזית), ויש הרבה כאלה, עושים זאת מתוך ערכים של מוסר ויושרה פנימית, ורבים מהם פשוט לא חשים צורך בכך.
ככל הנראה יש לך סכמה או סכמות חשיבה (סכמה כוללת אמונות ודעות לגבי העולם והתנהגותם של אנשים), שגורמת לך להאמין שלפחות רוב הגברים בוגדים או יבגדו בך, וככל הנראה גם יכולה לגרום לך לבחור גברים שמנצלים, משפילים ולבסוף גם בוגדים בך ונוטשים אותך. לכן, אני מסכימה שיש צורך להיזהר מבחירת גברים כאלה, ולעבור תהליך של טיפול פסיכולוגי שבו את מזהה את סכמות החשיבה הבעייתיות ויודעת להיזהר מהן ולא "ליפול" להתנהגות שתואמת אותן. מאוד ממליצה לקרוא ולברר חומר לגבי טיפול בסכמות, שנקרא "סכמה תרפיה", ויכול לענות על הצורך שלך.
זכרי, שהדרך היחידה להבטיח במאה אחוז שלא ינטשו אותך היא פשוט לא להיכנס לקשר. רוב האנשים מעדיפים לקחת את הסיכון הזה (גם אם לפעמים מדובר בסיכון מאוד קטן, זה עדיין סוג של סיכון ותמיד יש סיכוי כלשהו להיפגע בקשר). מי שלא לוקח אותו, בוודאות יפסיד מכך, אך אם את בוחרת לקחת את הסיכון- את פותחת בפני עצמך אפשרות להרוויח, שלא תוכל לבוא בדרך אחרת.

בהצלחה!
 
ערן 34
 
19:14 15.11.14
הי אני לוקח אריפלי לחרדות ואני רוצה לקחת אבקה העם אני יכול? זה נותן כוח לפני אימון תודה ערן
 
ערן 34
21:07 28.11.14
 
שרון לויט  
11:46 30.11.14
היי ערן,
לא נוכל לענות על שאלה זו בביטחון מאחר שאנחנו לא רופאות.
אנא פנה לפסיכיאטר שלך ושאל לחוות דעתו.

בברכה,
 
דלית
22:28 20.11.14
שלום רב.
יש לי בעיה ואשמח עם תתנו לי טיפ בלי ללכת לפסיכיאטר או לפסיכולוג אלא לעזרה עצמית. כל בוקר שאני קמה,אני קמה במצב רוח טוב עושה הליכות ספורט הולכת לעבודה יש לי הרגשה טובה והכל בסדר. אבל ברגע שמגיע הערב אני מתחילה להיכנס לדיכאון ואין לי מוטיבציה לעשות שום דבר,כל מה שאני עושה אני שוכבת במיטה מרגישה חולשה ואין לי חשק לעשות כלום,וזה רק בערב. אשמח לקבל עצה מכם איך להתמודד עם הבעיה הזאת,תודה רבה ושבת שלום.
 
שרון לויט  
15:41 25.11.14
היי דלית,
באופן טבעי, לכולנו יש שעות שבהן אנחנו פעילים פחות, עייפים יותר ומרגישים פחות טוב. אצל חלק מהאנשים זה קיצוני יותר, ומתבטא במצב רוח ירוד של ממש בשעות מסוימות. כדאי קודם כל לעשות בירור רפואי, לבדוק האם לא חסרים ויטמינים או קיימת בעיה בוויסות הורמונלי. פעמים רבות הבעיה ניתנת לפתרון מכיוון זה.
במידה שכל הבדיקות יהיו תקינות ולא יימצא דבר, אפשר יהיה לחשוב על פתרון אחר, או לצאת מנקודת הנחה ש"זה בסדר" ולתת עצמך לנוח בשעות המתאימות לך, בייחוד אם את פעילה במשך שאר שעות היום ומתפקדת כרגיל.

בברכה,
 
דלית
19:29 25.11.14
עזרת לי,ומאחלת לך ערב טוב ונעים.
 
בת שבע גנות
16:24 18.11.14
סובלת מהתקפי חרדה כמעט בלתי פוסקים. לוקחת שני קסנקס במשך היום וכדור שינה שעוזרים במעט מאד. התפקוד היומיומי הרגיל שלי כמעט לא קיים. פנייה למרכז טיפולי לא נענתה. אובדת עצות ולא יודעת כיצד לפעול. עצה מישהוא?
 
שרון לויט  
15:43 25.11.14
היי בת שבע,
אם פנית למרכז טיפולי אחד ולא נענית, אין זה אומר שלא קיימים מטפלים נוספים ברחבי הארץ שיכולים לעזור לך. פני לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפל CBT), שייתן לך את הכלים להתמודד עם הבעיה ולהיפטר ממנה תוך פרק זמן לא ארוך (כ-3 חודשים), ולדעתי יפה שעה אחת קודם. הכדורים שאת לוקחת רק מחמירים את המצב בטווח הארוך.
בהצלחה!
 
טלש
23:27 20.11.14
שלום,
רציתי לשאול על תגובה התנהגותית של נשיכת שפתיים?
מדוע זה קורה?
על מה זה יכול להעיד?
למה זה קורה נגיד בעיקר מול אנשי מקצוע (כמו מטפלים, פסיכולוגים)?

זה מאוד חשוב לי.. אודה לתשובתכם.
 
ד''ר אירנה נתנאל  
19:33 22.11.14
שלום לך,

לחץ, מתח, התרגשות יכולים להיות סיבה לנשיכת שפתיים.

בברכה,
שלום!
אני בת 33 + 2 קטנים. בתקופה האחרונה מרגישה לחוצה ועצבנית, מאוד מתקשה לחשוב חיובי ולהיות אופטימית.
אלה לא תחושות זרות לי כי לאורך שנים רבות סבלתי לסירוגין מדאגות, פחדים והתקפי חרדה שאיתם התמודדתי לבד עם כל הקושי.
כיום אני יודעת להגדיר את עצמי כטיפוס פסימי הרואה בעיקר שחורות.
בכל תקופה של נפילה בחיים יש בדרך כלל סיבה שהביאה אותי למצב הזה. לדוגמה בחודש יולי האחרון נכנסתי לתקופה מאוד קשה מבחינה נפשית, יחד עם התקפי חרדה ופחדים איומים שלא יכולתי לשאת. וכל זה בגלל המצב הבטחוני הקשה שהיה (יש לקחת בחשבון שאני מתגוררת באילת ואנשים רבים עברו חוויות יותר קשות ממני, כך שההתנהגות שלי לא מוצדקת).
הלכתי למספר שיחות עם פסיכולגית, ואני לא בטוחה שההטבה במצב הנפשי נבעה כתוצאה מהטיפול הפסיכולוגי, כי בכל מפגש היה נושא אחד שנמרח ונטחן מכל הכיוונים על פני שעה וחצי. יצאתי מותשת במקום להתמלא.
בשבועיים האחרונים אני מרגישה ששוב החרדות מתחילות לצוץ פה ושם. אני מפרשת את ההרגשה כחרדות ואולי אני טועה.
אני מרגישה חסרת מצב רוח, התאבון פחת, הראש עסוק בתסריטי אימה של תאונות דרכים (מישהו מוכר נהרג בתאונה לפני כשבוע וזה מאוד השפיע עליי לרעה), אני בוכה בלי סיבה מוגדרת ולא מצליחה לראות את האור.
התחלתי שוב לקחת רסקיו. זה מצליח לעזור לי לרגעים.
יש לי ידע רב בנושא החרדות ולמרות שאני יודעצ מה כן צריך לעשות במצבי אני לא מצליחה ליישם...
אני מאוד מיאשת ומאוכזבת מעצמי שאני לא מצליחה להתגבר על זה אחרי כל כך הרבה שנים. מה גם שזה משפיע על הילדים ועל בעלי.
מה אני יכולה לעשות במצבי? למי לפנות ועל איזה טיפול מומלץ חוץ מפסיכולוג?
אשמח לתשובות.
הי
 
ד''ר אירנה נתנאל  
19:29 22.11.14
אודליה שלום,

לפי מה שאת מתארת, נראה שאת מאוד סובלת ומצבך משפיע גם על סביבתך הקרובה. את מנסה לעזור לעצמך אך ללא הצלחה. לכן, אני ממליצה להתיעץ עם רופא פסיכיאטר. יתכן וטיפול תרופתי יכול לשפר את הרגשתך. בנוסף, שווה לנסות טיפול בנוירופידבק. זהו טיפול בטכנולוגיה ממוחשבת, הרעיון הוא לווסת פעילות חשמלית של המוח באזורים שבהם יש פעילות חשמלית חריגה הקשורה לתסמינים מהם את סובלת. זהו טיפול לא פולשני ולא חודרני, מבוסס על מדידה של נתונים.

בהצלחה,
היי
אני כבר חצי שנה סובלת מתקופת חרדה מתמשכת
מתבטא בלוחות פעם-פעמיים ביום התקף חרדה עם כל התסמינים הנלווים.
מלבד זה,
מעל שבוע מהרגע שאני קמה בבוקר עד לרגע שהולכת לישון
יש לי כמו התקפי גלים כאלה שאני לא יודעת איך להסביר אותם במילים..כאילו לכמה שניות אני מרחפת ומתנתקת ובאוזניים יש כמו דפיקות כאלה..וזה לא שהכל מסתובב לי כמו בסחרחורת אבל המילה הכי קרובה לזה שמצאתי זה סחרחורת. אחרי כמה דק זה עובר ויכול לא להופיע חצי שעה ואז לחזור ככה כל היום.
לפני כמה חודשים עשיתי ct ובדיקות דם והכל תקין.
ההרגשה הזו מלחיצה.
ידוע מה זה? דרכים לטיפול?
 
שרון לויט  
13:08 11.11.14
היי טל,
אני מבינה שההרגשה הזו מלחיצה, אך אם עשית בדיקות רפואיות והכל תקין, סביר להניח שהיא נובעת מחרדה (/פחד/לחץ, כולם שמות שונים לאותו רגש).
אם אכן התסמינים נובעים מחרדה, אין כל צורך להילחץ מהם. הם אינם מסוכנים, ולמעשה, ככל שנלחצים מהתסמינים ומנסים ש"זה יעבור כמה שיותר מהר", כך הם מתגברים. דווקא קבלתן של התופעות הללו, בלי ניסיון לדחות אותן או להעביר אותן, ובלי להיכנס ללחץ מעצם קיומן, גורמת להן לחלוף יותר מהר, ולהופיע פחות ופחות עם הזמן.
אם קשה לך להפנים וליישם את מה שכתבתי, מומלץ לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שבו המטפל ידריך אותך וילווה אותך בתהליך של קבלת החרדה, צעד אחר צעד, עד אשר תלמדי לא לפחד ממנה, והתופעות הללו ייעלמו לחלוטין, ללא צורך בהתערבויות נוספות.

בהצלחה!
 
טל
00:57 12.11.14
היי שרון,
תודה רבה על התגובה
אני עשיתי בדיקות, אבל אני כאילו "לא סומכת" על הרופאים..
האם התחושת חוסר פוקוס הזאת,ריחוף,טשטוש שבאה לי בגלים זה משהו שמוכר לך כתסמין של תקופה של התקפי חרדה, תקופת מתח? יצא לך לשמוע על זה?
 
שרון לויט  
10:40 12.11.14
היי טל,
בוודאי. מדובר בסימפטומים מאוד נפוצים ומוכרים של חרדה.
 
חגית
19:00 10.11.14
שלום רב מגיל 18(היום בת 35) סבלתי מתסמינים גופניים שונים ומצבי רוח שאובחנו מאוחר יותר כחרדה,רופאה אחרת הגדירה סומטזציה,לפני כשלוש שנים עברתי גירושים ומאז אני חווה תחושות קשות של אי שקט חוסר תאבון הפרעת שינה קשה וכו,לעיתים אני מרגישה כמעין התמוטטות,מחשבה שלי לא נקיה בי לבטל עז ותחושת חוסר אונים.פעם אחת זה חלף התחושה של הריק ולא להרגיש כלום,במלחמה שגבתה ממני כוחות רבים,אך לא וויתרתי ועכשיו זה שוב חזר,אני מטופלת אצל פסיכולוג בשיחות כשנה(זה סבב שלישי) כמו כן מקבלת טיפול של לוסטרל 50 מ״ג במידת הצורך לוקחת קלונקס לשינה ,כי כדור שינה(בונדרמין) לא משפיע עליי כלל.
אני לא מצליחה להבין,זו כימיה? זה העבר? זה דיכאון? מה עוד לעשות ?
אני מכריחה את עצמי לקום בבוקר הולכת בסבל רב לעבודה עושה ספורט ופוגשת חברים בכח,אין לי הנאה ולעיתים סבל רב עד כדי שבא לי להפסיק להלחם,כי אולי להרפות זו התשובה
והפחד הגדול הוא מלהתמוטט כי אני מעמיסה על עצמי ,האם אפשר להשתגע מדיכאון ואיך יוצאים מזה?
מתנצלת על אריכות הדברים הייתי חייבת לשתף.
אם מישהו מעוניין לחלוק ולשתף גם,אשמח.תודה רבה!
 
שרון לויט  
13:17 11.11.14
היי חגית,
אני מבינה שאת מרגישה דיכאון וכי קשה לך מאוד לתפקד בגלל מצב הרוח הירוד. קודם כל, חשוב לציין שאי אפשר להשתגע בגלל דיכאון (או חרדה, או מצב רוח ירוד). הפרעות פסיכיאטריות שקשורות ב"שיגעון", כלומר באובדן קשר עם המציאות (הזיות, מחשבות שווא וכו') אינן קשורות כלל לדיכאון ולחרדה, ואינן נגרמות בשום אופן כתוצאה מהם.
בנוסף, אם את מרגישה שהטיפולים שאת עוברת לא עוזרים לך מספיק, כדאי לבדוק האם זהו סוג הטיפול המתאים בותר עבור הבעיה שלך. לגבי התרופות, לפעמים הן עוזרות באופן חלקי בלבד (ולפעמים לא עוזרות כלל), אך שמירה על קשר עם הפסיכיאטר ודיווח על מצבך יכול לעזור לו להתאים את התרופה בצורה הטובה ביותר האפשרית, כלומר לעשות את המקסימום הניתן עבורך בתחום התרופתי.
בנוסף, כדאי שתבדקי לגבי סוג הטיפול הפסיכולוגי אותו את עוברת. האם את יודעת מהו סוג הטיפול? האם מדובר בטיפול פסיכולוגי "רגיל", שבו את מדברת עם הפסיכולוג על כל נושא שבעולם בלי להיות ממוקדת בבעיה שלך ובפתרונה? האם אתם מדברים בעיקר על העבר, ומנסים להבין מה קרה במהלך הילדות וההתבגרות שלך שהביא אותך למצב כזה? (טיפול כזה נקרא בדרך כלל "טיפול דינמי") או, האם אתם מדברים על הבעיה ומנסים למצוא דרכים קונקרטיות לפתרון?
אציין כי הטיפול המומלץ עבור הבעיה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), טיפול שבו מדברים על הבעיה, מנסים למצוא דרכים לפתרונה על ידי עשייה וקביעת סדר יום שיעזור לך להתרומם. בנוסף, מדברים על דפוסי החשיבה השליליים שלך ומשתמשים בטכניקות מחשבתיות שונות כדי לשנות אותם ולעזור לך לחשוב בצורה חיובית יותר. הטיפול בדרך כלל נמשך מספר חודשים, עד לפתרון הבעיה, ולא שנים.
במקרים קשים, ניתן לשלב במקביל לטיפול הפסיכולוגי גם טיפול בגירוי מגנטי למוח (TMS) הניתן באזור מרכז הארץ, ומהווה תחליף לטיפול התרופתי, העוזר בשיפור מלאכותי של מצב הרוח.

בהצלחה!
 
מאי
21:37 11.11.14
בת 38, עם שני ילדים חמודים אך עם בעל שמאד מקשה עליי את החייםץ העבודה לא משהו. אני מעדיפה שלא יפנו אליי ולא יצטרכו אותיץ לא נפגשת עם חברים כי אין לי חשק לכלוםץ מתעצבנת הרבה.בוכה כול יום.
 
שרון לויט  
22:39 11.11.14
היי מאי,
כדי לאבחן דיכאון, עלייך להיפגש עם איש מקצוע (פסיכותרפיסט או פסיכיאטר). אי אפשר לאבחן דיכאון בצורה כזו דרך האינטרנט. כמובן, שאיש המקצוע יוכל לעזור לך גם מבחינת פתרון הבעיה. באופן כללי, כדי לשפר מצב רוח ירוד מומלץ לעשות דברים שאת אוהבת ולא להימנע מפעילויות. כדאי להקיף את עצמך באנשים אהובים ולהתרחק מאנשים שלא עושים לך טוב, אם אי אפשר לתקן איתם את היחסים. מומלץ אוד לעסוק בפעילות גופנית.

בברכה,
+ הוספת הודעה
   1 ...  8  9  10  11  12  13  14  15  16  ...  209  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
דיכאון קליני   דיכאון אחר לידה   דיכאון מג'ורי   טיפול תרופתי דיכאון   טיפול התנהגותי   דיכאון וחרדה
RSS RSS פורום דיכאון חרדה