בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום דיכאון חרדה עמוד 12

פורום דיכאון או פורום חרדה הוא המקום להתייעץ בנושא דיכאון או חרדה. פורום דיכאון, חרדה הוא המקום לשאול על דיכאון מג'ורי, חרדה, דיכאון אחר לידה, דיכאון קליני, חרדה חברתית, טיפול בדיכאון, טיפול תרופתי בחרדה, טיפול התנהגותי, סרוקסט, פוביות ועוד
מנהלי פורום דיכאון חרדה:
שרון לויט
לפרטים נוספים
ד''ר אירנה נתנאל
לפרטים נוספים
 
אלמונית
20:39 28.03.13
לאחרונה נפרדתי מבן זוגי שאיתו גרתי בשנה האחרונה. התחלנו לצאת שהייתי בדיכאון והתחלתי טיפול פסיכולוגי, אחרי כמה חודשים של טיפול הרגשתי שזה לא עוזר והתחלתי גם עם כדורים. בנוסף יש לציין שהתחלתי עם כדורים לאחר כמה חלומות מתישים שבן זוגי בוגד בי, לא הצלחתי להוציא את החלומות מהראש. בסוף הקשר גיליתי שהוא מתכתב עם אחרות בצורה שאף חברה לא הייתה רוצה שחבר שלה ידבר עם מישהי אחרת. פחדתי כולכך לעזוב כי פחדתי לחזור לדיכאון, פחדתי עוד פעם להתכנס. היום במצבי אני מרגישה נורא. אני משתדלת כולכך להבין איך אני יכולה לעשות לעצמי טוב, אבל נראה ששון דבר אינו מעודד את ליבי. בדיכאון הראשון ניתקתי הרבה קשרים. בדיכאון הזה אני כבר מרגישה חלולה. חיה מתה. מלאה בפחדים. יש לציין שעד היום אני חולמת על האקס שלי עם בנות אחרות, וכל הזמן מסתובבת עם מין דפיקות לב כאלה כאילו יש לו מישהי, וזה מתסכל . אני מנסה לחשוב על דברים אחרים אך נדמה שאין לי כל שליטה בכך. בזוגיות שלנו הוא מאוד תיסכל אותי בשלב מסויים כי הוא בעצמו בחור מאוד מורכב . איך אני מתמודדת עם כל זה? איך תחושת הקנאות הזאת נעלמת ממני?
 
ד''ר אירנה נתנאל  
15:44 29.03.13
שלום לך,

לעיתים קרובות מאוד קנאה יכולה להיות תוצאה של תפיסות עצמיות שליליות. ביטחון עצמי נמוך, ערך עצמי ירוד, תחושות שאת לא שווה ועוד. אם תשפרי את אמונות היסוד שלך גם הקנאה תתמתן. כלים לשיפור של אמינות אלי ניתן ללמוד בפסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית CBT. בנוסף, בגישה זו תוכלי ללמוד כיצד לשלוט בדיכאון.
CBT הינו טיפול קצר, ממוקד ומאוד יעיל.

אשמח לענות על שאלית נוספות,
חזקי ואמצי!
 
מורן מורן
15:21 28.03.13
שלום רב,
שמי מורן ,
אני בחורה בת 25, עובדת בעבודה בשירות לקוחות עסקי ,די מלחיצה ויש לי מידי פעם עצבים על הבוסית שלי,אך יחד עם זאת אני בחורה שמחה מאוד ואוהבת את החיים ולצאת ולהיות בחברת אנשים.
אני 158 ,שוקלת 72 קילו ומודה שהתזונה שלי לא כלכך בריאה ואני לא עוסקת בפעילות גופנית.
חשוב לציין כי אני בן אדם שלא מעשן סיגריות (בשנתיים האחרונות היתי מעשנת כ6 סיגריות בשבוע והפסקתי לגמרי לפני כ3 שבועות) לגבי סמים , אני יכולה לספור על כף יד אחת כמה פעמים עשנתי בחיים ג'ויינט רגיל ואפילו לקחתי כמה שאכטות- לא סיימתי סגריה שלמה , לגבי אלכוהול אני שותה כפעם בשבוע מעט,אני ב]וקוס תמיד.
-------
סיפורי הוא כך , בספטמבר 2012 היתי במסיבה,שתיתי אלכוהול ולקחתי שאכטה אחת בלבד(!) מסם כימיקלי ששמו "נייס גיא" (לא ידעתי מה הסם הזה) ולאחר רבע שעה הרגשתי דפיקות לב חזקות והמקום הסתחרר סביבי כמו בסרטים והרגשתי כאילו המוות מולי , זה עבר לאחר שעה וחצי -שעתיים בערך.
לאחר כשבועיים בערך החלו קשיי נשימה,היתי צמאה לאויר , אבי הביא לי חצי כדור קלונקס וזה הרגיע אותי לאותו רגע (חשוב לציין שאני נגד כדורים אפילו כדורים רגילים לגמרי) אבל הקשיי נשימה חזרו שוב כשהיתי בעבודה והלכתי לבדיקה ב"טרם , בדיקה הרבי לפני מיון" ושם בדקו הכל ואמרו שאני בריאה ברוך ה' ושזה בטח לחץ/חרדה, הביאו לי כדור כלשהו ולא שתיתי אותו! זה עבר לי לבד וחזרתי לחיים הרגילים .
--------
ב27.2.13 חזרו לי קשיי הנשימה, הפעם יותר גרוע, אבל בכל זאת נסעתי לנופש בטבריה עם חברים.הקאתי,היו לי כאבי בטן,שלשולים,לא יכולתי לאכול.נסעתי לביה"ח פוריה ,הבדיקות נמצאו תקינות , חש"ל כי פעם ראשונה אני בבית חולים והמצב עוד יותר הלחיץ אותו,שחררו אותי ,חזרתי למלון ,ארזתי את כל הדברים שלי ולקחתי ספיישל לפתח תקווה לבית ,לא יכולתי להיות שם עוד רחוק מהבית.
שבוע היתי בבית מטופלת על ידי כדורים טבעיים כמו רגיעון וקלמנרבין והם לא עזרו לי,רופא משפחה הפנה אותי לפסיכיאטרית,גוללתי את הספירו בפניה והיא ובגלל שיש רקע משפחתי הלוקה בחרדות(סבתא,אבי ודודות) היא נתנה לי בשבוע ראשון 10 מ"ג רסיטל ואלפורקס 0.25 מ"ג,בשבוע שני אמרה לקחת 10 מ"ג רסיטל ואלפורקס לפי צורך,בשבוע שלישי אמרה להעלות 20מ"ג רסיטל וזהו.שאלתי היא,האם במצב שלי עדיין עם קשיי הנשימה -אני לא יכולה לקחת 3 כדורים ליום של 0.25מ"ג אלפורקס בנוסף ל20 מ"ג רסיטל?
אודה לתשובתכם המהירה, אני באמת זקוקה לעזרתכם .
תודה רבה, מורן
 
ח"ח
00:45 27.03.13
שלום.
אני בחור בן 25, סובל שנים ארוכות מחרדה חברתית.
זה התחיל בערך בתחילת התיכון, למרות שכל חיי הייתי די ביישן, אבל לא חרד.
עד בעצם כיתה ח' בערך, ששם הופיעו המחשבות הלא נעימות והפחד הנוראי הזה.
משם זה בעצם רק התעצם.
למרות הסבל הרב והקושי, כן סיימתי את לימודיי ואת הצבא בקושי רב מאוד.
בצבא החרדות מאוד התעצמו להן.
היום אני חי עם בת-זוג, שוכר איתה דירה כבר קרוב לשנה.
הכל התחיל טוב בדירה, התחלתי לעבוד וממש הרגשתי טוב והביטחון חזר אליי, אך זה היה זמני.
עדיין, החרדות תמיד הופיעו ותמיד היו שם.
עם הזמן גם הביטחון ירד והחרדות פשוט התישו אותי.
בעבודות לא הסתדרתי והקשר הזוגי גם מאוד התנדנד.
היום אני לא עובד ואני עדיין חי בדירה, לא עושה הרבה ביום יום חוץ מלהרקב בתוך הדירה.
לפני כחצי שנה גם התחילה ההתמכרות שלי להימורים.
בעברי הייתי גם מכור ויצאתי מזה, אך זה חזר ובגדול.
אני זורק את כל הכסף שיש לי על ההימורים האלה ובקושי מצליח לעזור לבת- זוג שלי בהוצאות הדירה בגלל שאני תמיד במינוסים ולא מצליח לגמור את החודש. (תוך שבועיים גג-כל הכסף הולך על הימורים).
פיתחתי גם בחודשים האחרונים דיכאון מאוד רציני. תמיד היה בי דיכאון אך לא בעוצמות כאלה.
אני חושב שמרוב שיעמום וחרדות פיתחתי את ההתמכרות ועקב כך גם בא הדיכאון החריף.

אני מחפש בשבועות האחרונים טיפול (תרופתי בעיקר), אך מתקשה בזה.

אני מרגיש שאני כרגע נמצא ממש על הקצה ומפה למטה אני אפילו לא רוצה לדמיין מה יקרה לי.

המצב הכלכלי שלי כרגע (חובות) לא מאפשר לי לחפש טיפול טוב ויעיל.

אשמח אם תעזרו לי או תפנו אליי לגורם שכן יוכל לעזור לי בזה.

תודה
 
ד''ר אירנה נתנאל  
12:01 27.03.13
שלום לך,

אני מאוד ממליצה לפנות להתיעצות עם רופא פסיכיאטר. אני יכולה להמליץ לך בחום על פרופ׳ פנחס דנון שהוא מומחה מספר אחד בערץ להתמכרויות ובעל שם עולמי. הוא גם מומחה לחרדה חברתית. תוכל לקבל החזר מקופת חולים על התיעצות איתו.

בהצלחה,
אני פשוט פונה אליו או שצריך לעדכן קודם את הקופה?
והאם אני חייב לתת פרטים על הטיפול לקופה?

תודה
 
ד''ר אירנה נתנאל  
21:57 27.03.13
אתה עכול לברר בקופה אם יש לך ביטוח משלים ומה גובה ההחזר. לגיל קופה יש הסדר אחר. באופן כללי מגיע לך החזר על התיעצות שלוש פעמים בשמה עם כול רופא מומחה שהוא פרופסור או מנהל מחלקה.

בהצלחה,
בן 45 ללא תרופות בדיקות דם תקינות ,אבל כשנתיים/שלש בויכוח עם הרופאת משפחה שאומרת לקחת SSRI כי אני מפתח חרדות אבל אני מתנגד. עקב דפיקות לב ומיחושים בחזה-עשיתי דופלר 24 שע',וגם בדיקות במאמץ שהיו בסדר- כאבי הראש/לחץ בראש - הנוירולוג אומר מלבד החרדות גם מתח נפשי שגורם לכאבי הראש.
איכות החיים ירדה מאוד - מגיע הביתה הולך למיטה עייף וסמרטוט
השאלה שלי היא רופא המשפחה אומר שהדפיקות לב וכאבי החזה בגלל חרדות.
O/K הבנתי אבל זה קורה לי גם לאחר מאמץ פיזי (או אפילו אחרי שאני מתרגז או לחוץ בעבודה/ילדים) - כלומר יש קשר פיזיולגי לכאבי החזה כולל זרמים במרפקים ולא נפשי.
מתי רב הנזק על התועלת - כלומר האם התחושות הללו יכלות להיות קטילזטור להתקף לב,או
במידה ואקח SSRI אז לא יהיו חרדות ולכן הלב יהיה "רגוע" (אבל יהיו כל תופעות הלואי ובכלל לא מעונין בכדורים)
ואז כאמור יהיה רגוע.
לא מעונין בכל ההדרכות של קוגנטיביות - אבל כבר עייף מכאבי החזה
בקיצור מה שלא ברור לי זה כיצד יתכן שכאבי חזה מרגישים לאחר אכילת מתוק,צעקות/רוגז/מתח והרופא אומר חרדות - זה הרי ממש פיזי
מבולבל לגמרי - רסקיו 3 פעמים ביום יעזור?
 
שרון לויט  
16:30 24.03.13
שלום לך,
בזמן חרדה, אנו חשים סימפטומים פיזיים לא נעימים, שיכולים לכלול דופק מהיר וכאבים בחזה. זה מאוד שכיח. הסימפטומים האלה אכן דומים לסימפטומים שחשים לאחר פעילות גופנית, או כאשר יש בעיה פיזית אמיתית. עצם קיומם של הסימפטומים, כאשר הם נובעים מחרדה, אינו מצביע על קיומה של בעיה פיזית כלשהי. כאבים בחזה, למשל, יכולים לנבוע אפילו משפעת, אך אם אתה חש אותם, אין זה אומר שאתה חולה בשפעת.
לכן, אין שום סיבה לדאגה, ובנוסף- הסימפטומים עצמם אינם יכולים לגרום למחלה או לבעיה פיזיולוגית של ממש, אלא אם כן יש לך עבר של בעיות לב. לאנשים בריאים אין ממה לחשוש.
רסקיו יכול להקל את התחושה באופן חלקי וזמני. לחלק מהאנשים הוא עוזר, ולחלקם לא. הדבר שיכול לגרום לתחושות האלה לחלוף באופן מוחלט הוא קבלתן. כלומר, אם תקבל את התחושות, תבין שהן אינן מסוכנות ותפסיק לפחד מהן, באופן פרדוקסלי הן יילכו ויפחתו עד שייעלמו. דווקא הניסיונות להיפטר מהתחושות הם אלה שגורמים להן להופיע שוב ושוב. בדרך כלל לא פשוט ליישם את הכלל הזה לבד, ולכן אנשים נעזרים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי.
בהצלחה וחג שמח,
 
ערן
17:19 24.03.13
שלום לבן 45,
אני חש את אותו דבר כבר 3 שנים עשיתי את כל הבדיקות כבר עשרות פעמיים והכל תקין.
אני לוקח סימבלתה 60 מ"ג ביום וזה עוזר.
בתקווה לרפואה שלמה וחג שמח
ערן
 
שירה
20:54 19.03.13
כתבתי פו וענית לי בפעם הקודמת אשמח שתעני לי גם הפעם
אני בת 30 ,אני מטופלת בתחנה דרום כבר שנתיים ונשער לי רק עוד 8 פגישות
הפסיכולוגית שלי ואני דיברנו על פרדה וכן היא אמרה לי שהיא תכין אותי לזה
היום דיברתי אייתה על הפרדה ואם יש אפשרות לקשר מינימלי אחרי סיום הטיפול היא אמרה לי שבשום פנים ואופן לא שזה גבולות התחנה . אני יודעת שאני לא יכולה לכפות אלה להיות
איתי בקשר .והיא אמרה שיהיה לי טיפול נוסף אבל לא אייתה.
נקשרתי אלה באופן אישי יותר ממטופל למטפלת וכשה לי מאוד אם הפרדה
אני לא מפסיקה כבר חודש שלם לפיקות העולם שלי נופל עלי והיא אמרה אין מה לעשות תצטרכי לקבל את זה ולהקל ויש לנו עוד חודשיים לסוף אבללללל??????????????????
 
שרון לויט  
21:19 19.03.13
היי שירה,
אני מבינה את הקושי להיפרד ממטפלת שנקשרת אליה כל כך. הוא פועלת נכון בכך שאינה מאפשרת לך קשר איתה אחרי הפרידה, מאחר שבטווח הארוך זה הופך את הפרידה לקשה יותר. אני מציעה לנצל את החודשיים שנותרו כדי לדבר על הפרידה, עד כמה היא קשה לך ועד כמה תתגעגעי אל המטפלת שלך. חשוב שתצאי בהרגשה שהעברת לה את המסר שהיה חשוב לך להעביר לה. תוכלי גם לשוחח עם המטפלת הבאה שלך על הקושי להיפרד מהמטפלת הנוכחית.
בכל מקרה, צריך לזכור שכאשר הפרידה תתרחש, יהיה זה קל יותר עם הזמן ובוודאי שלא יהיה כה נורא כפי שאת מצפה. הציפייה לאירוע קשה היא פעמים רבות קשה יותר מהאירוע עצמו.
בברכה,
 
שירה
00:38 20.03.13
תודה על ההקשבה אני האמיץ זו
 
שירה
21:18 18.03.13
ערב טוב
לפני 3 חודשים התחלתי טיפול CBT בעקבות טראומה מינית ממושכת בעברי. כתוצאה מהטראומה אני סובלת מדיכאון וחרדה.
בעתיד, כאשר ארגיש בנוח ואצור קשר של אמון עם המטפלת שלי אעבור PE (חשיפה).
הבעיה היא שמאוד קשה לי ליצור קשר של אמון וביטחון כאשר אני נפגשת עם המטפלת שלי אחת לשבוע ל 50 דקות. ההמתנה לימי חמישי (היום הקבוע שלנו) מייסרת אותי ומורטת עצבים.
לקח לי 9 שנים לאזור אומץ ולהחליט שאני צריכה ורוצה לעבור טיפול. 9 שנים של סבל ושתיקה. אני מרגישה שאני זקוקה לטיפול יותר אינטנסיבי. רוצה כבר "לשחרר" ולדבר על זה (למרות הפחד, האימה והחרדה).
מה ניתן לעשות? אני מרגישה שהחיים שלי קפאו בהמתנה למפגש השבועי. האם יש הגיון בדברי?
 
שרון לויט  
11:24 19.03.13
היי נטע לי,
דברייך בהחלט נשמעים הגיוניים. מטופלים רבים זקוקים לקשר יותר אינטנסיבי עם המטפל שלהם. ישנם מטפלים שמאפשרים את הגמישות הזו, אם על ידי פגישות של פעמיים בשבוע ואם על ידי שיחות טלפון או מיילים על בסיס יומי. כשמטפלים ב- DBT (תת גישה של CBT), הקשר הטלפוני (או במיילים) הוא חלק חשוב מהטיפול, ומומלץ אף להיפגש יותר מפעם בשבוע. בנוסף, הטיפול האישי מלווה בטיפול קבוצתי, כך שיש אינטנסיביות רבה. אני בהחלט מאמינה שיש מקום לכך בכל טיפול, בהתאם לצורך של המטופל.
בברכה,
 
שירה
13:19 19.03.13
השאלה אם במקרה כזה לא יווצר מצב שאפתח תלות במטפלת. אני לא רוצה לפתח תלות ורוצה להיות מסוגלת להתמודד עם הדברים בכוחות עצמי.
 
שרון לויט  
15:02 19.03.13
קשר שמעבר לשעה הטיפולית יכול לגרום למטופל לתלות רק אם המטפל לא מנהל אותו בצורה נכונה. כלומר, מאפשר תקשורת חופשית ללא שימת גבולות. בדרך כלל לאנשים שיש להם בעיה עם גבולות, ויש סיכון שירגישו תלות במטפל, מציעים להתקשר בשעות קבועות ולדבר כ-10 דקות, או לשלוח רק מייל אחד ביום, וכדומה. כך, המטופל יודע שהמטפל אינו זמין לו כל הזמן, אלא רק בזמנים מסוימים. הגבולות הללו מסייעים מאוד למנוע תלות, אפילו אצל אנשים מאוד תלותיים.
בברכה,
 
אחת
20:27 16.03.13
שלום,

יש לי בן זוג מזה כמה חודשים שמטופל תרופתית בגלל דיכאון. למיטב ידיעתי הוא גדל בבית בו הוא לא קיבל הרבה תמיכה נפשית והרגיש רוב הזמן שהוא לא מספיק טוב, גם מההורים ולא פחות מאחותו שהייתה פעמים רבות רעה אליו (נועלת אותו בחדרים, אפילו שמעתי על מקרה של הטרדה מינית). הוא אף פעם לא היה במערכת יחסים טובה (להגדרתו) וזו פעם ראשונה שהוא מרגיש אהבה. עם כל האהבה שלו אליי הוא באופן טבעי עדיין מתקשה להתבטא ובכלל יש פערים רבים בכל הנושא להתנהלות בתוך זוגיות.
אני מאוד אוהבת אותו ומאוד רוצה להבין מה עובר עליו. תהיתי אולי יש למישהו לינק לאתר או מאמר בו אני יכולה ללמוד ולהבין קצת יותר לעומק על מצבו, כדי יותר להבין אותו ואת ההתנהלות שלו בתוך הזוגיות החדשה.

יש למישהו איך לעזור ?

תודה
 
שרון לויט  
23:52 16.03.13
שלום לך,
נשמע שאת מאוד אוהבת את בן זוגך ומאוד רוצה להבין אותו ולתמוך בו.
לצערי, אסור לי לתת לינקים בתוך ההודעה (חוקי הפורום), אבל אם את רוצה לקרוא על דיכאון, את יכולה להסתכל באתר שלי, בדף העוסק בטיפול בדיכאון.
חשוב לי לציין שהסובלים מדיכאון לאו דווקא גדלים בסביבה לא תומכת, ושדיכאון יכול להיגרם מכל מיני סיבות. לכל אדם הסובל מדיכאון עולם פנימי שונה לחלוטין מזה של אחרים הסובלים מהפרעה זו. לכן, אם את רוצה לקרוא על הבעיות ההתפתחותיות הקשורות לבן זוגך, אני מציעה לחפש חומר של ג'פרי יאנג. יאנג דיבר על סכמות חשיבה שמתפתחות בילדות ולאורך ההתבגרות, ובעצם מהוות דרכי התמודדות עם בעיות שעולות במהלך שנים אלו. כאשר אנחנו גדלים, דרכי התמודדות אלו הופכות ללא יעילות, ומקשות עלינו. כך, למשל, אדם שאינו מקבל תמיכה רגשית מסביבתו יכול לפתח סכמה של חסך רגשי, שעלולה ליצור אצלו קשיים להתקרב לזולתו ולהיפתח רגשית.
בברכה,
 
נחמה לנגפלד
12:18 15.03.13
אני בדיכאון קשה 6 שנים. בטיפול עם סרוקוול רמרון וציפרלקס. לא צוחקת לא נהנת מכלום.ניסיתי כבר את כל סוגי התרופות כולל ניזעי חשמל. כולם התנתקו ממני כולל משפחתי הקרובה.התוספו לדיכאון עוד מחלות קשות אחרות. אני מיואשת.לא מוצאת טעם לחיים.הצילו אותי
 
שרון לויט  
18:47 16.03.13
היי נחמה,
אני מצטערת לשמוע על מצבך הקשה. ממליצה בחום לנסות עזרה מקצועית נוספת מלבד עזרה פסיכיאטרית: טיפול פסיכולוגי (רצוי בגישה קוגניטיבית התנהגותית), או עזרה שיקומית- אם את זכאית לה ממשרד הבריאות (במידה שהוכרת כנכה ואת מקבלת סיוע מביטוח לאומי), ואם לא, ישנן חברות שמספקות את השירות הזה באופן פרטי. הדבר הכי חשוב הוא "להפעיל" אותך ולמצוא לך תחומי עניין, כדי שלא תשבי באפס מעשה (מה שמשמר ואף מגביר את הדיכאון), וכן שתשמרי על בריאותך הפיזית ותטפלי בעצמך. שתי דרכי הסיוע הללו יכולות לעזור לך בכך, כל אחת בדרכה.
בהצלחה!
שלום ושבוע טוב .
קוראים לי יוני ואני בן 22 וחצי אוטוטו 23.
אני כבר משוחרר שנה וחצי,ומאז השחרור בוא נאמר את האמת אני לא מוצא את עצמי בכלל. זה מתבטא בכך שאני כל הזמן חושב על הצבא בחיי היום יום בעבודה בשיחה עם חברים,בצפייה בטלוויזיה.
הבעיה זה שאני שם לב שבגלל זה אני לא מצליח להיות אני שלפני הצבא. כלומר,אני כל הזמן מדוכא עצבני עצוב בעיקר.וזה אפילו גרם לכך שבחורה באה להתחיל איתי כמה פעמים ובגלל הכעס סירבתי לה . לפני 9 חודשים הייתה לי אופציה לחזור והפסדתי אותה,בגלל שהיססתי בתשובה ונתתי תושבה מאוחרת.והפסדתי זהו אין לי לצערי אופציה לחזור.
השאלה שלי מה עושים? לאנשים אני יודע הקרובים אליי נמאס לשמוע ממני כל הזמן על זה .
 
שרון לויט  
18:41 16.03.13
היי יוני,
נשמע שבצבא היה לך טוב, ואתה מתקשה להשלים עם הפרידה מהמקום הטוב הזה ולהמשיך בחייך, שייתכן שבמצב הנוכחי הם פחות מספקים מהשירות הצבאי שהיה לך. אם אין לך שום אופציה לשרת בקבע או לעבוד עבור צה"ל, כדאי לעבוד על יצירת חיים מלאי סיפוק ואתגרים מחוץ לצבא, מציאת משמעות לדברים בהם אתה עוסק כעת ומציאת תחומי עניין ועבודה ממלאים ומספקים. ניתן להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי כדי לעשות זאת, וגם כדי לעבוד על מחשבות שמעכבות אותך במקום להתקדם. אני בהחלט מבינה את הגעגועים לצבא ואת הקושי להיפרד ממנו, אך מאחר שמצב זה קיים כבר זמן רב ומונע ממך להתקדם, כדאי לשקול עזרה מקצועית קונקרטית וממוקדת בבעיה, שיכולה לעזור לך להמשיך בחייך ולקבל את המצב.
בהצלחה!
 
לא משנה
12:40 12.03.13
איך זה ששמים יפים ביום אחד מתהפכים
נופלים עליי שוטפים ,
ואני נפתחת פורחת כמעט שוכחת ,
שיש לי אוויר שהכל עוד בהיר ,
שהשמש זורחת גם לי מהתחת.
אני עומדת מול הפחד הזה ומדברת איתך ,
עכשיו אתה כבר אתה ולא - הוא ,
אפילו חלק ממני , אני צריכה לחבק , אולי לנשק?
האוויר שלי כמו זורם בינך לבין הנשמה וככל שאני מתרחבת ואתה מפחד ומנסה להתנפח
כבר לא נשאר מעבר רחב לאוויר .
אתה יכול לנוח להרגע ,
אני פה גם בשבילך שומרת עליך , רואה אותך , או אותך , משחררת אותך לחופשי ,
אני יודעת שזה לא אישי , אתה לא לבד
אל תפחד פחד ,
אל תפחד , אתה לא לבד , היית חשוב מאוד ועדיין יש לך תפקיד
אתה עוזר לי לצמוח ולהשתנות להיות ענווה וקשובה ורכה ולהתכנס ולהכנס
לגלות עולמות חדשים בתוכי ובכלל ,
לגלות אהבה
שקט ושלווה תחושת תודה
ואתה תוך כדי שאני מדברת איתך מתפרע בפנים קופץ, מנסה לנשוך,
אתה מפחד כל כך מהשינוי הזה , אפילו שיודע שזהו שינוי טוב ומבורך.
אני שומעת אותך ,
אני נוכחת בנוכחותך.
אני מתרחבת והנשמה והאהבה שבי גדלה ,
ויש לה מקום.
אז תנוח , תרגע , תהיה שם בכדי לשמור.
אני מקבלת אותך ומברכת את נוכחותך.
אני כבר לא פוחדת ממך פחד ,
אל תפחד ממני , פחד ,
אל תפחד ממני.

מוקדש באהבה לכל חבריי להפלגה..{-:
 
אלונה
12:46 08.03.13
שלום אני בת 19 ואני נוטלת אסציטאלופרם 10 מ״ג לטיפול בדיכאון כבר כחודש והשאלה שלי היא האם אני יכולה לישתות אלכוהול פעם השבוע?ואם אני ישתה מה יקרה?
 
ד''ר אירנה נתנאל  
11:27 09.03.13
היי אלונה,

עד כמה שאני יודעת אפשר לשטות מעט (כוס יין, פחית בירה, צייסר וודקה, קוקטייל) אך לא להגזים ולא להשתקר. אלכוהול ותרופות מתפרקות בכבד והדבר יכול להשפיע באופן שלילי על תפקודי הכבד, אלכוהול יכול להגביר תופעות ליווי שליליות של הכדור. בקיצור, אם שוטים מעט לא יקרה כלום, אבל לא להגזים!!!!
 
לא עניינכם.
15:35 01.02.13
בלי הרבה הקדמות, אני יודעת שזה מעצבן אנשים - אני עושה מבחני דיכאון לפחות פעמיים-שלוש בחודש. לפעמים הדיכאון חמור, לפעמים חמור פחות, אבל הוא תמיד נמצא שם. יש לי רגשות אשם על כל טעות קטנה, אני פרפקציוניסטית מאוד בתחום האמנות, אני לא מסוגלת להיות עם אנשים שהם לא החברים שלי בלי להיכנס למעין "בועה" משלי שמרגיזה מאוד את אבא שלי וכו'. יש תקופות בהן אני בוכה הרבה ויש כאלה בהן אני אדישה לגמרי לסביבה. בתקופה האחרונה אני מתרגזת בקלות, בעיקר על הערות מטופשות של אנשים - כמו חברה שלי, שלא נעים לי לומר - אבל אני מוצאת את רמת האינטילגנציה שלה די נמוכה (כן, אני אנוכית ומגעילה אבל התגובה של מי שעוד יקרא את זה לא מעניינת אותי) ומקללת בלב בכל פעם שהיא שואלת על משהו שעם קצת מחשבה היא יכלה להבין לבד. אני גם מרגישה כמו כישלון בכל פעם שאני מוצאת פגם, גם הקטן ביותר, באחד הציורים שלי, למרות שהמורה שלי אומרת שאני כשרונית מאוד, ואני ריאליסטית וביקורתית מאוד כלפי כל מה שאני רואה.
הייתי אצל פסיכולוגית - בזבוז זמן של ימי שני במשך כמה חודשים. זה פשוט לא עזר. לא אמרתי לה שאני מרגישה בדיכאון ואני יודעת שאני לא אמורה לצפות שהיא תבין לבד, אבל קודם כל - היא פאקינג פסיכולוגית, וחוץ מזה - אני נראית לך בסדר? אז אולי היא לא הייתה פסיכולוגית טובה, אבל הייתי אצל עוד כמה בחיים שלי ואני שונאת את כולן.
אני חופרת לך. לא משנה. תאמיני לי, יכולתי להמשיך לחפור לך עוד הרבה. בכל מקרה, מה אני אמורה לעשות? אני לא רוצה לומר להורים שלי, "אני בדיכאון, תשלחו אותי לפסיכולוג ותקנו לי כדורים או משהו". קודם כל, הם יילחצו, בכל מקרה לאחותי הקטנה יש חרדות. אחר כך יש את העובדה שהם לא מבינים אותי בשיט ואני שונאת לשתף אותם בדברים בגלל התגובות שלהם, בייחוד את אמא שלי, שיש דברים שאני לא יכולה לסלוח לה עליהם (היא לא הרביצה לי, אם זה מה שעלה לך בראש. אבל אני עדיין לא יכולה).

אז מה אני אמורה לעשות? אי אפשר פשוט לבוא לאיזה מישהו ולומר לו שישלח אותי לטיפול בלי כל המהומה שזה יגרום, כשאני בת 13?
 
ד''ר אירנה נתנאל  
22:03 01.02.13
היי,

אני מבינה שאת אמך אינך יכולה לשתף, גם מאנשי מקצוע התאכזבת והתיאשת. האם יש בסביבתך אדם קרוב שאת סומכת עליו, שאיתו את יכולה לשוחח, שיכול לתמוך, לכוון? האם את יכולה לשתף את המחנכת או יועצת בית הספר? ישנו פורום של עזרה נפשית באינטרנט סה"ר, שם תוכלי לשוכח, לשפוח את לבך, לקבל עצות וכיוון.

חזקי ואמצי,
אני לא קשורה לאף אחד ואין לי חברה שאני יכולה לשתף אותה בנושאים האלה. חלק מהאנשים כן שמים לב כשאני מדוכאת, אבל לא באמת אכפת להם מזה. אני רוצה ללכת לטיפול יעיל, אני לא רוצה להיות בדיכאון. הגעתי למסקנה שאני בדיכאון כבר 9 שנים, מאז שהוריי התגרשו, מפני שמאז שנודע לי על כך היו לי כל הסימפטומים המתוארים במאות המבחנים שעשיתי שבאינטרנט.
בנוסף לכך, יש לי התפרצויות זעם. אני מבטאת את הכעס שלי ע"י כעס על אחותי הקטנה. אני לא מצליחה לשלוט בכך ואני באמת מנסה להימנע מהתופעה הזאת, אבל זה לא פועל.

אני לא יכולה לספר על הבעיות שלי לאף אחד. אני לא יודעת מה לעשות. אני צריכה טיפול אמיתי, לא פורום באינטרנט, אבל ההורים שלי יילחצו ויגיבו בדרכים שעוד יותר יעצבנו אותי.
אני באמת לא יודעת מה לעשות.
 
ד''ר אירנה נתנאל  
10:26 05.02.13
היי, מה עם מחנכת ויועצת של בית הספר? הבעיה היא שאת קטינה וחייבת לידע את ההורים. אני ממליצה להתיעץ עם יועצת או המחנכת כדי שהם ימצאו את הדרך לשוחח עם הוריך על מצבך ועל הטיפול המומלץ. אין סיבה לסבול. שטפי את היועצת והמחנכת.

בברכה,
 
אנונימית
18:35 08.03.13
למחנכת שלי לא באמת אכפת ממני. היא סתם צבועה ומטומטמת.
יועצת בית הספר כמעט ולא נמצאת בו, וגם כשכן, אף אחד לא באמת יודע איפה היא כי זה בית ספר יסודי (א'-ח', אני ב-ח') והילדים לא הולכים אליה.
אני לא יכולה לסבול את זה יותר. בכל פעם אני אומרת לעצמי, "תחזיקי עוד קצת, את יכולה. רק עוד יום אחד, עוד דקה אחת", אבל אני מתחילה להתמוטט. אני לא אוכל לשאת את זה עוד הרבה זמן. אני גם לא יכולה לספר להורים שלי.

את סוף השבוע הזה אני מבלה עם אמי, למרבה הצער. אין לי כח אליה ואל הטון המרחם שלה. מהעובדה שהיא ניסתה לגרום לי לעבור איתה לחו"ל ומהצעקות שלה על אבא שלי בטלפון כשהייתי קטנה אני לא יכולה להתעלם. היא אפילו סטרה לי פעם אחת. זה קרה רק פעם אחת, זה אבל עדיין קרה, והיא התנצלה רק מוקדם יותר השנה. אני לא יכולה לסלוח על משהו כזה, נכון? אי אפשר לשנות את העבר וגם לא לשכוח ממנו, כמו שצלקות אף פעם לא נעלמות מהעור באמת.

כ"כ קשה לי. במבט על העבר, כל מה שאני רואה זה טעויות. אני רוצה למות. אני לא רוצה להרגיש. אני לא רוצה הקלה, אני פשוט לא רוצה להרגיש כלום, כי הקלה לא תימשך לנצח.
 
ד''ר אירנה נתנאל  
11:20 09.03.13
היי,

המצב באמת קשה ובעיתי כיוון שאת מאוד סובלת ואין לך עם מי לדבר. נסי לשוחח עם מתנדבים של ער"ן או סה"ר. שם תוכלי לשפוח את לבך ולקבל תמיחה. אני ממש מתצטערת שלא יכולה לעזור לך או לכוון אותך מעבר לזה.
 
לירון
05:10 09.03.13
בזמן האחרון (בערך ב2-3 חודשים האחרונים) התחילו לי מחשבות טורדניות, שמתבטאים בפחד להידבק במחלות.

דוגמא עיקרית:
אני מפחד להידבק בכלבת, ויש לי כלב מחוסן ששנים איתי בבית, ולמרות שאני יודע שהוא בריא אני עדיין מתרחק ממנו ושותף ידיים כל פעם אחרי שאני נוגע בו. (דבר שלא היה בעבר)

זה פוגע בחיי השגרה שלי, ואני לא מצליח להוציא את המחשבה מהראש למרות שאני יודע שהיא לא היגיון ושהכלב בעצם בריא ומחוסן.

חשוב לציין שאני לא מעוניין לטפל בזה באופן תרופתי.
רציתי לשאול איך אפשר לטפל בתופעה הזו בעזרת ההתנהגות? האם אני יכול לעבוד על עצמי ולהשתחרר מהמחשבות האלו?
 
ד''ר אירנה נתנאל  
11:10 09.03.13
לירון שלום,

אכן כן, ניתן להתמודד עם מחשבות טורדניות ללא תרופות. כלים אלה רוכשים במהלך טיפול התנהגותי - קוגניטיבי CBT. זהו טיפול קצר וממוקד, תוכל ללמוד כיצד להגיב נכון למחשבות הטורדניות.

בהצלחה,
 
בר
19:47 08.03.13
שלום,
אני סובלת מADD ונוטלת ריטלין בתקופות מבחנים, אולם במבחנים עצמם אני נתקפת חרדה איומה ולכן אני חייבת להיעזר בנוגדי חרדה על מנת לתפקד בעת המבחן. הבעיה היא שאני עומדת בפני מבחן מאוד חשוב ונוגד החרדה בו אני משתמשת, ואבן, גורם לי לתחושת עייפות ואני מרגישה שאף מחליש את השפעת הריטלין. מאחר ומדובר במבחן שמצריך ריכוז ועירנות מירביים למשך כמה שעות, אני פונה אליכם על מנת שתמליצו לי על נוגד חרדה שאינו מאט את פעילות מערכת העצבים המרכזית.


תודה מראש!
 
ד''ר אירנה נתנאל  
22:15 08.03.13
היי בר,

אני לא רופאה, לכן תשובתי מתבססת על ידע אישי וניסיון מקצועי. עד כמה שאני יודעת לחרדת הבחינות נוטלים תרופה בשם דרלין (deralin).

בהצלחה בבחינה!
 
רועי
00:45 08.03.13
רופא המשפחה אמר לי שלא ידוע לו שיש בעיה לחצות.
האם יש בעיה בלחצות את הכדור ? ואן כן מה הבעיה ? זה יכול להזיק או שפשוט לא יועיל ?
מדובר בטבליות מצופות , ובעלון לצרכן נכתב שאין לחצות.
טופלתי בויאפקס 75 מג׳ עקב דכאון מזה 8 שנים.
נמצאת היום במקום לגמרי אחר. עומדת לפני ניתוח, ולבקשתי בעצת הפסיכיאטר ירדתי למשך שבוע ל37.5 מג׳. מאז יום שני ללא התרופה, ההרגשה הפיזית נוראית, סחרחורות, ראש כבד, קושי בתפקוד, קושי בשינה, חוסר מנוחה. מצליחה לתפקד איכשהו במשך היום, בלילה הרבה יותר קשה.
לא מוכנה לחזור לכדורים, בדיעבד מסתבר שגרמו לכל מיני תופעות קשות שרק לאחרונה הבנתי שקרו מאז לקיחתם- השמנה, סכרת , אבדן חשק מיני וכו׳
כבר מיואשת, האם התופעות תעלמנה מעצמן עם הזמן? ואם כן , אז מתי ?
תודה
 
אז
08:01 24.02.13
בהמשך להודעה הקודמת שעדיין לא נענתה, ומקריאה ברשת, לקחתי בערב שזה הזמן הקשה ביותר, 1/2 כדור ואבן 5 מג׳, שעשה פלאים, הצלחתי לישון בלי כל תופעות. כבר לילה שני, מקווה שלא אצטרך לעשות זאת לאורך זמן.
 
ד''ר אלונה גוברמן  
14:06 07.03.13
שלום ,
הפסקה של אפקסור (אפילו הדרגתית) יכולה לתת תופעות לוואי לא נעימות כולל הדברים שאת מתארת (זה אינדיבידואלי). כדי שתתייעצי עם הפסיכיאטר שלך. לציין, שכאשר מפסיקים את הטיפול התרופתי, סימפטומים של סימטומים של דיכאון וחרדה נוטים לחזור. על מנת למנוע הישנות של סימטומים מומלץ פסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית (CBT). במהלך CBT ניתן ללמוד כלים של שליטה שמאפשרים למנוע חזרתיות של סימפטומים.
בברכה,
 
ניב
19:10 22.02.13
ערב טוב,

מטופל כרגע בדפלט 750 מ"ג , וולבוטרין 150 מ"ג
הנני סובל מדיכאון וחרדות במשך חצי שנה,
בהתחלה הייתי על ציפרלקס , שגרם להרעה במצבי.

הרגשתי הכללית עדיין גרועה,
מה שכן, אני רוצה לשאול על הכדור "זודורם"
במקור הכדור מיועד לבעיות שינה.
גיליתי כשאני לוקח כדור אחד שלם.
אני מתחיל להיות יותר שמח , יותר קשוב ,שלו, אופטימי, יש לי חשק לראות ולדבר עם אנשים.
נאלץ להודות , שבלי הזודורם , לא הייתי מסוגל לכתוב את ההודעה הזאת בפורום.

הבעיה , שכמו כל הכדורים בקטגוריה הזאת, הם ממכרים , ולא מומלצים לטווח ארוך.

האם זאת ההרגשה שאני צריך לצפות לה במשך היום הודות לנוגדי הדכאון ?
האם אני סובל מחרדה שכל כך משתקת , שהכדור עצמו מסיר אותה ?

מכיוון שהמצב מאוד מתסכל אותי , כי לאחר שהשפעת הכדור הזודורם עוברת, אני "שוב נופל אל הקרשים" וזאת כבר תלות

תודה רבה
ניב
 
ד''ר אלונה גוברמן  
13:59 07.03.13
שלום. זודורם, המיועדת לטיפול בנדודי שינה, משתייכת לקבוצה של תרופות שאינן בנזודיאזפינים ואינן בארביטוראטים. למרות השונות הכימית, היא דומה בחלק מתכונותיה הפרמקולוגיות לתרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים. זולפידם מאופיינת בזמן התחלת פעולה מהיר, ועל כן טובה לטיפול גם בקשיי הרדמות. הסיכון להשפעות מתמשכות ביום למחרת (hangover) הוא נמוך יחסית כתוצאה משימוש בזולפידם. בדומה לתרופות אחרות המיועדות לטיפול בהפרעות שינה, זולפידם עלולה לגרום להתרגלות בנטילה סדירה למשך תקופה ארוכה. כמו כן השפעותיה עלולות לפחות עם הזמן. מסיבות אלה זולפידם מיועדת לשימוש לזמן קצר (7 עד 10 ימים), ובכל מקרה לא יותר מארבע שבועות.
אני מאוד ממליצה לדבר עם פסיכיאטר.
בברכה,

 
גלי
14:44 20.02.13
שלום,
עד לפני חצי שנה לקחתי ציפרלקס 10 מ"ג למשך תקופה של חצי שנה, עקב תחושת דיכאון וחרדות. התרופה אכן עזרה לשיפור ההרגשה אך במהלך נטילתה עליתי לא פחות מ-6 קילו! (ואני בחורה רזה כך שממש ראו את העלייה הזאת במשקל). העלייה הזאת במשקל בכלל ביאסה אותי וגרמה לי להרגיש עוד יותר רע ולא משנה כמה ניסיתי לעסוק בספורט ולהקפיד על תזונה, לא רזיתי אפילו קילו כל עוד נטלתי את הכדורים. כתוצאה מכך החלטתי להפסיק את התרופה והקילוגרמים פשוט נשרו ממני מבלי שעשיתי משהו מיוחד. דיברתי עם הפסיכיאטרית על כך והיא אמרה שהיא החליטה על תרופה זו משום שזו התרופה עם הכי פחות תופעות לוואי. האם יש תרופות נגד חרדות ודיכאון שפשוט אינן גורמות להשמנה? אני מעדיפה להתמודד כבר בדרכים אחרות עם מצב רוח ירוד וחרדה מאשר לקחת שוב פעם תרופה שתגרום לי להשמין כל כך.
 
ד''ר אלונה גוברמן  
13:50 07.03.13
שלום. עלייה במשקל מהתרופות נוגדי דיכאון וחרדה מאוד אינדיבידואלית.
השמנה עם ציפרלקס הינה תופעת לוואי מאוד נדירה. זה יכול לקרות מסיבות שונות: שינויים מטבוליים, עלייה במצב הרוח , גורמת לעליה בתיאבון וכו'. תדברי עם רופא פסיכיאטר שלך. בנוסף, אני ממליצה גם פסיכוטרפיה קוגניטיבית התנהגותית , ולהיות במעקב אצל דיאטנית .חשוב לעשות פעילות גופנית .
בהצלחה
אשמח לענות על שאלות נוספות,
 
שירה
01:46 06.03.13
שלום גילו לי ptsd מסתבר שעברתי אונס בילדות וגיליתי זאת במהלך טיפול פסיכולוגי אני עדין מטופלת השאלה היא אם יש לי את רוב התסמינים של ההפרעה זאת אומרת שהאונס היה מורכב וכשה גם מבחנה פיזית ? (הבנתי גם ההתעללות המינית הייתה תקופה ארוכה של שנה וחצי . אני היום בת 30 וזה כרה בגיל 3.5 עד 5 על ידיי חבר משפחה).

ומה אבדל בן פוסט טראומה ptsd לאפרת אישיות גבולית bpd ? יש לשתיהן פחות או יותר את את אותם ספתו מים.
 
ד''ר אירנה נתנאל  
12:02 07.03.13
שירה שלום,

צר לי מאוד לשמוע על החוויות הקשות שהעברת. אירועים שונים בחיים נחווים באופן שונה אצל אנשים שונים. אותו אירוע יכול להיות קשה מאוד עבור אדם אחד ופחות קשה עבור אדם אחר. לכן, לא ניתן להסיק על מורכבות האירוע וקושי בהתבסס על עוצמת התסמינים ומשך הצמן של ההתעללות. עוצמת התסמינים יכולה להעיד על כך שהיה לך קשה להתמודד עם החווה שעברת. PTSD והפרעת אישיות גבולית הן שתי הפרעות שונות לחלוטין. את יכולה לקרוא באינטרנט את המאפיינים של שניהם.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,
 
רועי
19:22 02.03.13
שלום

בן 38, סובל מחרדה וכדו'.
מטופל בלוסטרל עם תוספת מינימלית של ריספונד (לדברי הרופא זה מחזק את השפעת הלוסטרל)
כמו כן בגלל הפרעות השינה, הרופא המליץ על מירו במינון לפי הצורך.

א. מאיזה מינון זה משפיע על כמיהה למתוקים, האם גם במינון של 7.5-15 ?
ב. איזה מינון נדרש לצורך השפעה על השינה, האם גם במינונים נמוכים ?
יש המלצה ברורה בעניין?
ג. האם מירו מעלה משפיע על רמות ההורמונים (פרולקטין וכו') ?
ד. האם בלקיחת התרופה קבוע, יש צורך במעקב של בדיקות דם כלשהן ?
ה. אם אני מחליט להפסיק, האם יש צורך להפסיק בהדרגה ? באיזה אופן ? או שבכלל אפשר לקחת פעם פעמיים בשבוע או לפי הצורך מבלי קביעות ?
ו. האם הפסקת שימוש במירו יוצרת תופעות לוואי של הפרעות שינה וחרדה ועוד ?

אשמח על מענה לשאלות

תודה
 
ד''ר אלונה גוברמן  
13:46 07.03.13
שלום. לא ניתן לענות על כל השאלות בלי להכיר אותך. באוןפן כללי :מירטאזאפין היא תרופה לטיפול בדיכאון בעלת מנגנון פעולה ייחודי, השונה מזה של שאר נוגדי הדיכאון. מירטאזאפין חוסמת במוח קולטנים מסוג אלפא 2, האחראים על משוב שלילי לשחרור נוראפינפרין. חסימה של קולטנים אלו מעלה את רמות נוראפינפרין בתאי המוח. נוסף לכך, מירטאזאפין גורמת לשחרור סרוטונין, ויחד עם זאת חוסמת תתי סוגים של קולטנים לסרוטונין. בכך יורד שיעור תופעות הלוואי כגון: חרדה, חוסר שינה, בחילה, ופגיעה בתפקוד המיני, האופיניים לתרופות החוסמות את הספיגה החוזרת של סרוטונין (SSRI), בעוד נשמרת רק הפעילות נוגדת הדיכאון בקולטנים אחרים לסרוטונין אשר אינם נחסמים. למירטאזאפין יש השפעה נוגדת חרדה, אשר יכולה להיות בעלת תועלת רבה בחולי דיכאון עם הפרעת חרדה. כמו כן, מירטאזאפין משפרת את דפוסי השינה אצל חולי דיכאון. פעם ביום, לפני השינה.טווח המינון:15-45 מ"ג ביום.תחילת השפעה:תוך שעתיים. ייתכן ויחלפו 2-4 שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
משך השפעה:24-48 שעות.תופעות הלוואי הנפוצות הן: ישנוניות, עלייה ברמות הכולסטרול, עצירות, יובש בפה, תיאבון מוגבר, ועלייה במשקל.לא מעלה רמת הורמונים.
בברכה,



+ הוספת הודעה
   1 ...  8  9  10  11  12  13  14  15  16  ...  193  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
דיכאון קליני   דיכאון אחר לידה   דיכאון מג'ורי   טיפול תרופתי דיכאון   טיפול התנהגותי   דיכאון וחרדה
RSS RSS פורום דיכאון חרדה