בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום דיכאון חרדה עמוד 12

פורום דיכאון או פורום חרדה הוא המקום להתייעץ בנושא דיכאון או חרדה. פורום דיכאון, חרדה הוא המקום לשאול על דיכאון מג'ורי, חרדה, דיכאון אחר לידה, דיכאון קליני, חרדה חברתית, טיפול בדיכאון, טיפול תרופתי בחרדה, טיפול התנהגותי, סרוקסט, פוביות ועוד
מנהלי פורום דיכאון חרדה:
ד''ר אירנה נתנאל
לפרטים נוספים
שרון לויט
לפרטים נוספים
 
איתן
14:34 28.05.14
שלום!לפני 4 חודשים התחילו להופיע אצלי התקפי חרדה, לקח חודש להגיע לאבחנה ובדרך הופיעו דכאון חמור וגם אגרופוביה קשה.
התחלתי מיידית טיפול CBT ובפגישה עם פסיכיאטר קיבלתי רסיטל + קלונקס.
אשתי תומכת בי ללא הפסקה, הולכת איתי ללימודים ומחכה בחוץ, מלאך של ממש.
אני בן 26 בריא ומבין היום בעזרת הפסיכולוג שזה קרה כתוצאה מלחץ נפשי קיצוני בלימודים בחיים בכלל.
התחלתי להרגיש יותר טוב ולחזור ללימודים לאט לאט, נגמלתי לחלוטין מהקלונקס.
שיניתי לגמרי את הצורה שבה אני מתנהג וחושב, למדתי את הלקח.
הבעיה היא שכל פעם שאני מרגיש טוב, שאני עוד רגע מחוץ לבור העמוק הזה, שוב מגיע איזשהוא התקף חרדה אומנם קצר אבל מכניס אותי לדכאון וחרדה שאין סיכוי, שוב לוקח קלונקס .. וכו'.
כל נפילה כזאת רק מחדדת אצלי את ההבנה שאני לא אצא מזה לעולם, גם אם יום אחד ארגיש שעברתי את זה, ההתקף הבא ימתין ויופיע ברגע שהכי פחות אצפה לו. זה לא חיים! מה לעשות? אני עושה כל מה שאומרים לי אבל זה פשוט לא נגמר.
אפילו כשאני בבית לבד קשה לי לתפקד מהפחד שיבוא התקף. פעם הייתי הכי עצמאי שיש , פעיל ומצליח בלימודים. היום אני תלוי באשתי לגמרי, צל של בנאדם.
כולם אומרים לי שיש לזה סוף אבל לא מצאתי בשום מקום סיפור על מישהו שיצא מזה.
מתי זה יגמר??
תודה
איתן
 
ד''ר אירנה נתנאל  
16:49 28.05.14
היי איתן,

לפי מה שאתה מתאר פיתחת חרדת ציםיה להצרף הבא. חרדת ציםיה היא זו שגורמת להתקפים לחזור ולהופיע שוב ושוב. זאת הזמנה ממשית להתקפים נוספים. ההתקפים יחלפו כאשר תתמודד עם חרדת ציפיה. דבר על זה עם הפסיכולוג המטפל שלך. חשוב שתדע שחרדת ציפיה שלא מטופלת גורמת לצמצום תפקודי, המנעויות ופוגעת באיכות החיים.

בהצלחה!
 
אבי נקש
12:00 20.05.14
מתמודד בסכיזופרניה ואוסידי .. מטופל בתרופות ויש לי סבל רב כל יום מחדש ..
הרופא טוען שאיני נמצא בדיכאון ..אלא בסוג של "בעסה " כדבריו .
אני שואל האומנם ? כאילו אם התחושה היא לא דכאונית מה כן היא ?
תודה על התשובה
 
שרון לויט  
13:24 20.05.14
היי אבי,
דיכאון אינו עצב, ואפילו לא עצב קיצוני. דיכאון הנה אבחנה קלינית, הכוללת סימפטומים רבים. על מנת להיות מאובחן כסובל מדיכאון, חייבים להיות לך מספר מסוים של סימפטומים, מתוך הסימפטומים הרבים הכלולים באבחנה. דוגמאות לסימפטומים: חוסר חשק לעשות דברים, חוסר הנאה מפעילויות מהן אתה נהנה בדרך כלל, אבדן תיאבון (או תיאבון יתר), הפרעות בשינה (חוסר שינה או שנת יתר), עצבות, קהות רגשית (אדישות), מחשבות אבדניות ועוד.
כמו כן, יש לסבול מן הסימפטומים לפחות שבועיים על מנת להיות מאובחן כסובל מן ההפרעה. כלומר תנודות במצב הרוח, כשהמצב אינו מתמשך, אינן נחשבות לדיכאון.
אתה יכול לחפש את האבחנה הקלינית לפי ה- DSM במנועי החיפוש, כדי ללמוד עוד על ההפרעה (אסור לי לתת קישור). בכל אופן, עדיף להשאיר את האבחנות לאנשי מקצוע ולסמוך על דעתם, בשום אופן לא לנסות לאבחן את עצמך לבד.

בברכה,
 
אבי נקש
01:20 27.05.14
אני כ"כ "שונא" ו"לא אוהב"..>> את כל סוגי האבחנות של הרפואה אותם הרופאים מדביקים ומשתמשים על מצב החולה ..
עדיין לא ברור לי האם אני כן נקרא בדיכאון או לא .
בוודאיי שלא אעשה אבחנה לעצמי .
 
שרון לויט  
11:48 27.05.14
היי אבי,
אם אינך אוהב אבחנות פסיכיאטריות בין כה, מדוע זה משנה לך אם אתה עונה על הקריטריונים של האבחנה "דיכאון"? אם גם כך אין לזה שום משמעות בעיניך, אני לא רואה סיבה לעסוק בשאלה הזו.

בברכה,
 
אלון
19:47 17.05.14
אבי אושפז בכפייה בעקבות דיכאון פסיכוטי למשך שישה שבועות.
לפני כחודש שוחרר. עם שחרורו מצבו היה טוב למדי והוא היה בתחושת היי של שמחה, רצון לעשייה ורצון ליישם את כל מה שדיברו איתו במשך האישפוז. אט אט, הוא החל שוב לגלות את דפוסי ההתנהגות שאפיינו את הדיכאון בהתחלה. העיקרי שבהם הוא חוסר עניין ונכונות לעשות משהו. לדבריו הוא לא מתחבר לכלום, לא מצליח לתקשר ועל אף שמודע שזה יביא אותו שוב למקום החשוך בו היה, הוא מסתגר בבית ולא מקשיב לנסיונות השכנוע של הילדים. כיום הוא בטיפול תרופתי ונוטל לדבריו את התרופות. עם זאת, אנחנו שוב אובדי עצות ורואים לנגד עיננו את ההדרדרות שלו כשברור לנו לאן תוביל ההתנהגות הזו. כבעבר הוא לא משתף פעולה עם אף עצה, בין אם לצאת מהבית, למצוא פעילויות, להתנדב, או ללכת ולהמשיך את הטיפול באופן פרטי. אנחנו לא יודעים מה לעשות. ברור לנו שללא עשייה והתערבות כלשהיא האישפוז הכפוי הבא הוא רק עניין של זמן. מה אנחנו יכולים לעשות? אשמח לשמוע אם יש לך עצה כלשהיא. המון תודה.
 
שרון לויט  
15:06 18.05.14
היי אלון,
כאשר אדם משתחרר מאשפוז כפוי, בדרך כלל בית החולים שבו אושפז מחייב אותו להמשיך את המעקב הפסיכיאטרי. בדרך כלל, המעקב מתבצע במחלקה או במרפאה הקשורה למחלקה, אם כי אין מניעה להמשיך גם באופן פרטי (כל עוד מביאים הוכחה שאכן היה מעקב). מאחר שחולים הסובלים מפסיכוזה נוטים פעמים רבות לא לשתף פעולה לאחר השחרור (בייחוד אם האשפוז היה כפוי), נוהגים בבתי החולים לנקוט בנוהל הזה, ולעתים אף מתנים בכך את השחרור. במידה שהאדם אינו מגיע למעקב פסיכיאטרי שחויב בו, אפשר לבקש הוראת בדיקה כפויה. הוראה כזו מבקשים מהפסיכיאטר המחוזי, ובדרך כלל זה מתבצע בתיווכו של עובד סוציאלי מהמרפאה, מחלקה או מסגרת שיקומית בה נמצא האדם.
אני ממליצה לפנות למחלקה שבה אושפז אביך, לדבר עם הפסיכיאטרים ולשאול לגבי האופציות האלה. מאוד מומלץ לבקש את עזרתו של עובד סוציאלי מהמחלקה, אם אפשר. בנוסף, אם לאביך אין מוטיבציה להתקדם ולשקם את עצמו בכוחות עצמו או בעזרתכם, אפשר בהחלט לבדוק זכאות לסל שיקום דרך משרד הבריאות (קיימת במידה שהוא מוכר כנכה לביטוח לאומי). דרך סל השיקום יהיה אפשר למצוא לו ליווי מתאים, כדי שיוכל לחזור לחיים נורמליים מחוץ למסגרת האשפוזית.
במידה שלא יסכים לבדוק אפשרויות ליווי שיקומי כרגע, ניתן לחכות עד שמצבו יתייצב שוב, ועל מנת לעזור לו לייצב את מצבו לפני שיגיע לאשפוז, מומלץ לפנות כעת לגורמים שטיפלו בו, כפי שהצעתי. אם המצב ידרדר והוא יתאשפז שוב, בפעם הבאה הקדימו תרופה למכה, נסו לבקש שיחייבו אותו במעקב פסיכיאטרי, קבלו עזרה מהעו"ס במחלקת האשפוז והפנו אותו לסל שיקום מיד עם שחרורו.

בהצלחה!
שלום
שמי אלין בת 35.5
אני נשואה+ילדה בת 3.5
אני מזה 3.5 שנים מאז לידתה של הנסיכה שלי מרגישה תחושות של עלפון (מידי פעם) סחרחורת לסירוגין פתאום לא חשה בטוב חולשה כזאת ראש כבד
עייפות כל הזמן אין לי כוח לכלום אין לי מוטיבציה ומרץ הרגשה שמשהו לא בסדר וחסר לי משהו בגוף -ויטמינים חיזוק השאלה מה?
זה מטריד אותי המון זמן .פניתי לרופאת משפחה שלי תמיד אומרת לי אולי סטרס אולי חרדות אולי מצב נפשי ואולי מתח. עשיתי בדיקות דם והכל בסדר המוגלובין B12 בלוטת התריס ועוד.....יש לי בדרך כלל חרדה ופחד שאני מודעת אליו כבר שנים-רק אם אני לבד בבית בשעות הלילה. לא חוטפת חרדות ככה בלי סיבה בעבודה או בקרבת אנשים.

***חשוב לציין ששנה וחצי אני עובדת ב-2 עבודות מהבוקר עד הערב אבל לא עבודה פיזית אין לי מושג אם זה קשור

לפי הדברים שציינתי כאן האם יש מצב שזה חרדות?
או בכל זאת יש עוד איזה בדיקה שהייתם ממליצים לי לעשות?

תודה על העזרה
אלין
אם חסרים ויטמינים אז כדאי לבדוק מה בדיוק...
יכול להיות שגם החרדה קשורה ומתערבת כאן, אבל נראה לי שזה גופני העייפות, הרבה פעמים זה קשור גם למה שאנחנו אוכלים, נגיד ארוחות כבדות גורמות לעייפות וכבדות כזאת.
את יכולה להתייעץ באתר הזה, יש לך נטורופתיות שם שעונות יחסית ממש מהר בקשר לתזונה וויטמינים... לדעתי שווה לך לנסות.
 
ד''ר אירנה נתנאל  
19:15 17.05.14
אלין שלום,

כאשר כול הבדיקות תקינות יש לשאר שהסיבה להרגשת הינה על רקע נפשי. לחץ, מתח, חרדה. תקופות של משבר וכו׳. אין צורך להמשיך ולבדוק, עדיף לפנות להתיעצות עם אנשי נקצוע בתחום הנפשי.

תרגישי טוב!
 
אבי נקש
14:46 16.05.14
שלום .
ברקע סכיזופרניה ואוסידי מחשבתי קשה .
מטופל בתרופות .
לאחרונה חש מין עצב כזה בנשמה . אני
מתכוין לדיכי כזה ובמיוחד העדר שמחה ומצב רוח .
כיצד אני מצליח לשפר את המצב .
 
ד''ר אירנה נתנאל  
19:09 17.05.14
שלום לך,

ניתן לנסות מספר דרכים: איזון תרופתי, פסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית CBT, נוירופידהק. בנוסף, הגברת אקטיביות ופעילות גופנית יכולה לשפר את מצב הרוח, להגביר תחושת הערך העצמי ולתרום לשיפור ההרגשה הכללית.

בברכה,
 
דלית
12:01 09.05.14
שלום רב.אני כבר כתבתי לכם לפני כמה ימים ולצערי עוד לא החזרתם לי תשובה מה עושים,אודה לכם מאוד על התמיכה והעזרה איך להתגבר נפשית.עשו לי לפני כמה ימים ביופסיה לחשש ממחלת הסרטן,ואני צריכה לקבל את התשובה יכול להיות השבוע,אני בחרדות נוראיות מזה כל הזמן אני נכנסת לפורומים של חולי סרטן ויותר נלחצת יש לי הזעות דפיקות לב שחס וחלילה יגלו לי את הגרוע מכל,אני עצבנית מאוד לא מסוגלת לעשות דברים אחרים חוץ מלחשוב על זה,הייתי מאוד שמחה עם תתמחו בי ותציעו לי איך להוריד את רמת הלחץ והחרדה ומה לעשות עם חס וחלילה זה יתגלה,תודה ומאחלת לכם שבת שלום.
 
שרון לויט  
00:46 11.05.14
היי דלית,
ראשית, אני מאוד מקווה שתוצאות הביופסיה יהיו שליליות (כלומר, שאינך סובלת מסרטן). ההמתנה לתוצאות של בדיקה כזו יכולה להיות מורטת עצבים, זה טבעי ונורמלי. אין הרבה טעם לומר לעצמך "תירגעי" ולנסות להירגע בכוח, מה גם שכשאת במצב כזה, קשה ללמוד טכניקות חדשות ודרכים להירגעות. כדאי לנסות להעסיק את עצמך ככל שאת יכולה, להיות בחברת אנשים קרובים ולקבל תמיכה מהסביבה. כדאי לקבל רמה מסוימת של חרדה ולא לנסות ולהתנגד לה יתר על המידה, ומצד שני לא לשבת במשך כל היום ולא לעשות דבר מלבד לחשוב על כך.

בברכה,
 
דלית
13:53 11.05.14
ואמן ואמן שבסופו של דבר לא ימצאו לי את הגרוע מכל אני מתפללת,עד יום רביעי אני אדע עם יש לי או אין לי,מאחלת לך יום טוב.
 
קרן
21:48 07.05.14
במסגרת שיעורי פסיכופתולוגיה
אבחנתי את עצמי עם הפרעת אישיות גבולית
בעיקר היה לי חד דיכאון וכעס לזמן קצר וכעס באופן כללי היו 5 אלמנטים מתוך ה9
מה עושים מכאן. אפ אפשר בלי פסיכיאטר
 
שרון לויט  
00:48 11.05.14
היי קרן,
נראה לי שנפלת קורבן ל"תסמונת הרופא המתמחה", שקיימת אצל סטודנטים למקצועות הקשורים בבריאות ורפואה, הקוראים את ספר האבחנות ומאבחנים בעצמם כל בעיה אפשרית (ובעיקר את הגרועות ביותר). כמובן שאין זה נכון. צריך להיזהר מכך מאוד, ויש להשאיר את האבחנות לאנשי מקצוע בלבד.

בברכה,
 
דלית
16:23 02.05.14
שלום לכולכם,וחג עצמאות שמח.קודם כל מאוד אשמח להצטרף לפורום שלכם,אני צריכה את התמיכה שלכם,ביום ראשון הזה יש לי תור בבית חולים לבדיקת מחשש לסרטן השד,מאז שקיבלתי את הבשורה הלא נעימה הזאת,אני מאוד חרדה,ועצבנית,הרופאת משפחה נתנה לי לקחת 3 קלונקס,ואני גם לוקחת 3 פנרגנים,אני מטופלת מבחינה נפשית אצל הרופאת משפחה.אמא שלי כבר אתמול נתנה לי 3 קלונקס ועדיין אני חרדה מאוד,.עד אכשיו ידעתי לעזור לעצמי לבד במצבים נפשיים והצלחתי,אבל אחרי שקיבלתי את הבשורה הזאת אין לי מוטיבציה לשום דבר,ואני עצבנית בבית עד כדי התפרצויות כעס,הייתי שמחה עם תתמחו בי לפחות עד יום ראשון כי ביום ראשון זה הבדיקה,ותעזרו לי איך להקל על עצמי בבית מבחינה נפשית גם בלי כדורים,תודה מקרב לב לכולכם.
 
דלית
13:48 03.05.14
אני רציתי להגיד שאני כבר בדיכאון וייאוש,אני לא יודעת מה לעשות,אני מנסה הכל בשביל להרים את המצב רוח אבל אני לא יכולה עד שאני לא יקבל את התשובה אני לא רגועה אני כל היום יושבת מיואשת ובוכה מה עושים במצב כזה?עם תעזרו לי אני מאוד אודה לכם.
 
נו ניים
00:25 29.04.14
אפשר בבקשה המלצה על ספר טוב כיצד לרכוש חברים וכיצד להתנהג בחברה?.מה להגיד מה לעשות וכו?
 
איתי
21:36 28.04.14
בראשית דבריי אני רוצה לציין שאני מקווה שזה הפורום הנכון .
אז כך אני בן 24 ובגיל 19 בביקורי אצל הספר שלי הוא(הספר) בטעות גילח אותי עם המכוונת גילוח בפנים וחתך את החצקון שהיה לי בפנים.(הוא קיצץ לי את הזקן לבקשתי). הוא לא שם לב בכלל לזה בגלל שהזקן היה עבה ומאז נשארה לי צלקת.
אני אסביר יותר לאן אני חותר: מאז ומתמיד אני זוכר את עצמי באדם ביישן מתבייש לצאת לדבר לפנות לאנשים. וזה מה שקרה כאן בגלל שהתביישתי בחצקון ובגלל שחשבתי לעצמי שהוא ייראה את החצקון או גם אם הוא יעבור אליו אם המכונת גילוח לא יקרה כלום מכיון שבאותה תקופה היה לי פצע בראש במשך זמן רב והספר היה מספר אותי בראש ולא היה קורה כלום. מאז אני כועס על עצמי שאם הייתי מדבר רק אומר לו תשמע יש שם פצע הייתי חוסך לעצמי את הצלקת הזו.
 
שרון לויט  
21:57 28.04.14
היי איתי,
ביישנות אכן יכולה לגבות מחיר, ובדרך כלל היא לא משתלמת. כעת, אין טעם לכעוס על עצמך ולהצטער מאחר שזה אינו מועיל. אתה יכול לבחור- להישאר רק עם צלקת, או להישאר עם צלקת ועם חרטה וכעס עצמי...
מטעויות לומדים, וכל שניתן לעשות הוא ללמוד את הלקח לפעמים הבאות- גם זה חשוב.

בברכה,
המשפחה הרחבה שלי תמיד היוותה עבורי מקום חם ואוהב ותומך אבל מאז שאני תקופה מסוימת שרויה במשבר כלשהו אני מרגישה שהם כבר לא כאלו עבורי והם כאילו מרחמים עליי וסולדים מאיך שאני נראית ומתנהגת. ומה גם שאני לא יכולה לסבול את השמחות במשפחה של האחיינים חתונות, לידות, התקדמות בקריירה ו/או בניית קרירה, מעבר דירה וכו'.. אני בראשית שנות הארבנים והם בשנות העשרים והם משקפים לי כמו מראה אילו חיים יכלו להיות לי או איזה חיים יכולתי לבנות ומראים לי כמה אני לא מאושרת למרות שאני נשואה ויש לי שני ילדים ויש לי מקצוע מכובד אך לא עובדת ומרגישה בדידות גדולה בעולם.
אך אין לי ברירה אני נפגשת איתם באירועים משפחתיים שונים אבל לא יוזמת איתם קשרים בכלל ובלב עמוק עמוק זה עצוב מאוד כי זו לא דוגמא טובה לילדים שלי שרואים אמא במצב כזה. אני מרגישה שלהם העתיד פתוח מבחינת קריירה ובניית משפחה ולי הוא סגור.
היי שרון,
נשמע שמה שמפריע לך להתקרב לבני משפחתך הן המחשבות השליליות שיש לך כשאת פוגשת בהם, לגבי עצמך ולגבי מה הם, כביכול, חושבים עלייך. ממליצה מאוד להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, שיכול לעזור לך לתפוס, במקרה הזה, שתי ציפורים במכה אחת: להקל במידה משמעותית את הדיכאון, ולעזור לך לתקן את דפוסי החשיבה השליליים שפיתחת כלפי משפחתך, מה שעשוי להביא להתקרבות מחודשת אליהם.
אגב, ייתכן שאת חשה שהם מתרחקים ממך, מאחר שאת מתרחקת מהם וקשה להם לקבל זאת.

בברכה,
1. קשה לראות אנשים מתקדמים ומגיעים למקומות שרצית להגיע מבחינת קריירה, בית ומשפחה.
2. האם דכאון מאיץ את הזקנה
3. האם דכאון יכול לגרום לבדידות טוטלית מהמשפחה ומהחברים?
האם דכאון יכול לגרום למחלות נפשיות ופיזיות?
היי שרון,
כתוצאה מדיכאון, אנשים עשויים להתרחק מחברים ובני משפחה, ולא להגשים את מטרותיהם האישיות. אפשר לומר שזוהי אינה תוצאה ישירה אלא עקיפה, שכן ההסתגרות וההתבודדות היא התנהגות שמושפעת ממצב הרוח הרע.
דיכאון אינו יכול לגרום למחלה נפשית אחרת, יכולות להיות הפרעות (כמו חרדות שונות) המושפעות מהדיכאון ומשניות לו. לגבי מחלות פיזיות, אני מניחה שהדיכאון תורם להן, אך אין הוכחה שהוא גורם להן בצורה ישירה. ההיפך הוא הרבה פעמים נכון- דיכאון יכול להיגרם כתוצאה מבעיה או מחלה פיזית. לגבי הזדקנות, מה שיכול להשפיע על תהליכים שונים בגוף הוא אורח החיים שאנו מאמצים. כך שעם תזונה נכונה, פעילות גופנית ושינה בכמות מספקת, אין סיבה לשיבוש תהליכים בגוף. למעשה, אם מקפידים על כל הפרמטרים הללו, הדבר עשוי אף להוביל להפחתה משמעותית בדיכאון!

בברכה,
 
מישהי
13:42 23.04.14
שלום רב
חבר מאוד קרוב היה משתמש בסמים קלים להנאתו בעיקר במסיבות וגם היה שותה אלכוהול היה טוב לו עם זה לדעתי זו הייתה בריחה יום אחד קיבל הרעלה הובהל לבית חולים ומאז הפסיק עם הסמים אבל שותה הרבה . מאז שהפסיק את הסמים יש לו המון התקפיי חרדה התקפים כל כך קשים שהיו מפנים אותו עם אמבולנס .
לאחרונה שוחחתי עימו הרבה והסברתי שאין צורך ללכת לבית חולים הוא פשוט צריך להתעלות על עצמו אך הוא לא מצליח. בזמן ההתקף עולה לו לחץ הדם הוא מרגיש נימול בפנים וביד הוא מקיא נהיה אדום ובעיקר באי שקט הוא קנה מכשיר למדידת לחץ דם וכל רגע מודד למרות שאני מסבירה שלא מודדים כל הזמן וכל רגע .
אתמול חטף התקף הרגעתי אותו הכנתי לו כוס תה ירוק הקיא לקחתי אותו לסיבוב ברגל אבל כל רגע ביקש שאמדוד את לחץ הדם שאכן היה גבוה 148\101 דופק 98
רופא המשפחה נתן לו כדורים ללחץ דם לא נראה לי שהיה נכון כי אין לו לחץ דם קבוע אלא רק בהתקף הוא כל כך חסר אונים באותם רגעים מה באמת צריך לעשות בכדיי לעזור לו
אנא עזרתכם
תודה מראש
 
ד''ר אירנה נתנאל  
18:47 26.04.14
שלום לך,

בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי CBT חברך יכול לרכוש כלים של שליטה בהתקפים. זהו טיפול קצר, ממוקד ומאוד יעיל. אפשר לשלב גם ביופידבק ו/או נוירופידבק. בעזרת טיפולים אלה ניתן לשלוט במערכות פיזיולוגיות וללמוד לוויסות את הפעילות הלא תקינה של מערכות אלו.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,
 
חגית
23:14 21.04.14
אני בת לאמא שסובלת מדיכאון וחרדה בחצי השנה האחרונה. זוהי הפעם השלישית שהדיכאון חזר לאחר שטופלה בהצלחה בפעמיים הקודמות בסרוקסט. הפעם הסרוקסט לא עזר, הוא הוחלף לציפרלקס וגם הוא לא עוזר. במקביל היא לוקחת פעמיים ביום כדור הרגעה אלפורליד וכדור מירו לפני השינה. המצב אינו משתפר ואף מחמיר ומלווה במתח נפשי, לחצים, עייפות גדולה, חוסר מצב רוח ובילוי רוב שעות היום במיטה. אמא מאוד רוצה להבריא ומשתדלת, היא גם פנתה לפסיכולוגית לשיחות אך הפסיקה כי לא הרגישה שהן מועילות לה. היא נמצאת כיום במצב של חוסר אונים ולא יודעת מה לעשות. זאת לא האמא שהכרתי כל השנים ואני אובדת עצות מה לעשות כדי לשפר את מצבה. היא כיום מפסיקה בהדרגה עם הציפרלקס כדי להתחיל כדורים אחרים. האם יכול להיות שאף כדור לא יעזור לה והיא לא תצליח להחלים? אנא עיזרו לי המצב משפיע על כל המשפחה וקשה לה ולנו מאוד.
 
שרון לויט  
00:26 22.04.14
היי חגית,
צר לי לשמוע על מצבה הקשה של אמך. קורה לפעמים שאנשים מפסיקים להגיב לתרופות, גם לתרופות שעזרו להם בעבר. אני מקווה שהיא תגיב לאחת התרופות שהיא מנסה. יכול גם להיות שלא, אך זהו אינו הפתרון היחיד. אני ממליצה מאוד לנסות טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). בניגוד לשיחות ה"רגילות" עם הפסיכולוגית שלא עזרו לה, טיפול זה יכול לתת לה כלים מעשיים להתמודדות עם הבעיה, הן על ידי בניית תכנית הכוללת עשייה של ממש, והן על ידי זיהוי ותיקון של דפוסי חשיבה שליליים, והחלפתם במחשבות רציונליות יותר.
בנוסף, יש התערבויות נוספות שאפשר לנסות: טיפול בגרייה מגנטית למוח, טיפול בנוירו פידבק, נטילת תוספי תזונה שעשויים לעזור (כמו אומגה 3), ואם יש אפשרות לבצע פעילות גופנית, היא יכולה לסייע מאוד (רבים טוענים שפעולתה דומה לפעולת התרופות ולעתים אף משמעתית יותר).

בהצלחה!
 
anoni
21:35 20.04.14
שלום אני בן 26 מהמרכז ללא עבר של דיכאון או משהו שמתקרב לזה צבא הכל רגיל בכל מקרה בזמן האחרון אני מרגיש לבד\בודד ללא חברים ללא חברה לא יודע להסביר את זה אני קם מתחיל תיום עובד חוזר הבית לבית ריק יושב מול מחשב ונרדם מול המסך ככה כבר חודש אני מנסה ליצור חברויות אך ללא הצלחה בשבוע אחרון אני מרגיש סוג של החמרה שזה בדידות שאני לא מצליח בכלל להסביר אותה מתלווה בחוסר טעם כללי לדברים שאהבתי לעשות לא מעניינים אותי פתאום לא יודע פשוט לאא פשוט לא טוב לי חשבתי שזה יעבור אבל לא
 
שרון לויט  
00:21 22.04.14
שלום לך,
כדאי שתפנה להתייעצות עם איש מקצוע. גם אם לא מדובר בדיכאון קליני, ירידה מתמשכת במצב הרוח בהחלט ניתנת לטיפול, ואפשר לשפר את המצב. בנוסף, שיתוף אדם אחר במצבך יכול להקל את תחושת הבדידות.

בברכה,
 
ספיר
12:45 13.04.14
שלום אני בת 23, בחורה בריאה בד״כ לפני כשלוש שנים התחילו לי התקפי חרדה בגלל סיבות אישיות שטופלו והפסיקו. לפני כחודש וחצי ההתקפי חרדה חזרו ובנוסף התחילה לי חרדת בליעה, פחד להיחנק מהאוכל ובנוסף פחד לבלוע את הלשון בזמן האכילה והבליעה לפני כיומיים התחלתי את הטיפולים לחרדות שוב שכוללים דיקור סיני. השאלה שלי אם הפחד מהבליעה של הלשון בזמן האכילה והבליעה הוא הגיוני? קורה שיש לי מצבים שאני מפחדת לבלוע את הרוק ומהלחץ אני מנסה לבלוע אויר שלא נבלע כי מן הסתם אין לי מה לבלוע. תודה מראש על התשובה.
 
שרון לויט  
17:00 13.04.14
היי ספיר,
התשובה היא לא, אין שום אפשרות לבלוע את הלשון. בשום מצב, לא במצב ערות ולא במצב שינה. במצבים מסוימים של חוסר הכרה, הלסת נשמטת והלשון יכולה לחסום את דרכי האוויר, אך עדיין אינה נבלעת.
הדיקור הסיני יכול אולי לשמש ככלי להרפיה, אך הוא אינו מתקן את החשיבה הלא נכונה שלך בקשר לפעילות הטבעית של הגוף והסימפטומים של החרדה. מומלץ להיעזר גם בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT).

חג שמח,
 
ספיר
10:26 15.04.14
תודה על התשובה המהירה.
ואיך אני יכולה למצוא מומחה באיזור במרכז?
 
שרון לויט  
22:48 15.04.14
אפשר לחפש באינטרנט במנועי החיפוש, או לקבל המלצות מחברים, ייתכן שגם רופא המשפחה שלך יכול להפנות אותך במידה שהוא מכיר מטפלים.
 
שרון לויט  
17:02 14.04.14
שלום,
אדם בן 50, בריא בנפשו ככל הידוע, אבל הופך להיות עם הגיל יותר ויותר בלתי נסבל. יש מספר בעיות שאפרט ואציין גם שכבר תואם מפגש עם פסיכולוג ובכל זאת רציתי לקבל ייעוץ גם פה.
מילדות חווה כל אמירה או הצעה או שאלה כהוראה ומגיב בהתאם. למשל:
- אולי כדאי שנפנה פה?
תשובה - מה את רוצה שאני אתנגש בקיר, למה לא אמרת לי קודם? אי אפשר לפנות פה.
שאלה - איזה מוזר שבחנות לא היה את זה ואת זה/ מעניין למה הוא אמר את זה...

תשובה - מה את רוצה ממני, למה שאני אדע למה יש או אין שם משהו? מה אני בעל החנות? מאיפה לי לדעת מה הוא חושב.

הקשר ביננו פתוח, מדברים על הכל, מציפים דברים. קשוב לביקורת, אבל כל ביקורת, בבית או במקום העבודה חווה כמשהו שהוא פגיעה אישית או האשמה אישית. לא מסוגל לנתק האשמה נקודתית עם זה שתופסים אותו כולו כלא בסדר, או כחרא של בנאדם.
אומרים לו - פה היית לא בסדר. תשובה - כן, אז אני חרא של בנאדם?
לא, אבל פה היית לא בסדר. לא שומע - ממוקד במה שהוא חווה או נעלב ממנו.

כל חוויה לא נעימה, תור, דחיפה בסופר, או דברים באמת רעים, שאנשים היו מעכלים וסובלים מהם איקס זמן, הוא חווה יותר קשה וסובל 20 איקס.

נפגע יותר מאחרים מדברים ולוקח יותר ללב.

אציין שמדובר באדם שפוי לחלוטין, מוקף בחברים ומשפחה, ביחסים טובים עם כולם, בוס אהוד בעשרות מקומות עבודה ע"י קולגות וכפיפים אבל בנאדם שמהצד חווה את המציאות חמור יותר ממה שהיא מיחס משקל רב מדי לדברים ומכוון הכל לעצמו. עם פתיל קצר ברמות בלתי נסבלות. גם לא ככ יודע לאמוד את משקל התגובה שלו. מישהו אומר משהו לא במקום, והוא יחזיר לו אבל לא באותה עוצמה. לא מתוך רוע אלא מתוך חוסר אמדן.

ככל שאני מבינה זה ביטויים של טראומות ילדות, ותסביכי ילדות, ומבנה אישיותי. הוא מבין שהוא מגזים, אבל רוב הזמן הוא לא שם לב לזה. ככה הוא חווה את העולם. האם ניתן לשנות זאת איכשהו? מה זה יכול להיות? מבנה אישיותי? הפרעה? זה תמיד היה, גם בגיל 20, אבל עם השנים זה מחמיר ומחריף ובלתי נסבל ודברים שבחור צעיר לוקח ללב או נעלב מהם או רואה כגדולים, בנאדם בגילו ובנסיונו אמור לסנן כבר. והוא לא. הדברים שאני מתארת הם לא תחושה סובייקטיבית שלי, או משהו שאני לא רואה בו את החלק שלי, אלא משהו שמוסכם עי כל המשפחה. אציין שחיי המשפחה והזוגיות הם פתוחים מאוד, ככל הידוע לי לא שומרים דברים בבטן והכל בסדר. מדברים על הכל ואין משהו שאפשר להגיד רובץ על הבנאדם וגורם לו לחוסר נחת וסבלנות.

גם בחופשות, כשאין שום דבר רע שמעיב או מפריע. הכל מעולה כמה ימים עד שהוא מוצא על מה להתעצבן. כאילו הגוף כבר רגיל שצריך לכעוס ולפרוק זעם לפעמים, לא רגיל להיות במצב שליו.

מצב המוצא שלו הוא לא שליו, לא רגוע. כאילו הוא תמיד במגננה מחכה לתקיפה מאיפשהו. וסתם.

אשמח לעצה.
היי פזית,
ההסבר הפשוט ביותר (והרלוונטי ביותר לפתרון) עבור התופעה הוא דפוסי חשיבה נוקשים, שכנראה התפתחו במהלך חייו, ופרשנות לא נכונה של תגובות הסביבה. בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT) עובדים עם אדם כזה על מציאת האמירות הפנימיות שהוא אומר לעצמו, הכוללות את המילים "צריך", "חייב" ו"אסור". דוגמאות לאמירות כאלה יכולות להיות: "אנשים חייבים לדבר אליי בצורה מכבדת. אסור להם לתת לי הוראות". או: "חייבים להתחשב בי כל הזמן", "זה נורא אם הדברים אינם כפי שהייתי רוצה שיהיו". אלו אמירות המאפיינות דפוסי חשיבה של אנשים שמתנהגים כפי שתיארת. מחשבות מסוג זה יכולות לגרום לנו לתפוס את המציאות כ"נוראית" וקשה הרבה יותר ממה שהיא באמת.
החדשות הטובות הן, שניתן לשנות את המצב ולרכך את האמונות המגבילות הללו תוך מספר מועט של פגישות בטיפול CBT. בנוסף, הטיפול עשוי ללמד אדם המגיב בתוקפנות כלפי הסביבה כיצד להגיב בצורה הגיונית ואסרטיבית יותר במקום לתקוף (אם הוא מעוניין בכך, כמובן.

חג שמח!
 
דנה
11:57 27.03.14
שלום,
התחלתי לנטול רמוטיב 500 מ"ג , הייתי רוצה מאוד להתחיל עם 250 מ"ג מפני שאני מאוד רגיש לתרופות . מה לעשות? בנוסף לקחתי יומיים 500 והרגשתי אי שקת ומצד שני מפני שלקחתי בצהריים כמעת נרדמתי בעבודה וגם בערב הלכתי לישון מאוד מוקדם. האם גורם לתופעה כזו?
יש לציין שאני לא סובלת מדיכאון אני רוצה להתמודד יותר בקלות עם מספר בעיות שצצו בתקופה זו.
תודה רבה!
 
שרון לויט  
14:27 07.04.14
היי סנדרה,
בדרך כלל מתחילים בנטילת מינון נמוך, אותו מעלים באופן הדרגתי. אם מתחילים את הטיפול התרופתי במינון גבוה, עלולות להתעורר תופעות לוואי קשות. לגבי המינון הספציפי ותופעות הלוואי הספציפיות שאת חווה, פני לפסיכיאטר שלך שייתן לך הוראות מסודרות.
ככל הידוע לי, עייפות יתר בהחלט יכולה להופיע כתופעת לוואי של חלק מהתרופות נוגדות הדיכאון.

בברכה,
 
יניב
01:52 03.04.14
שלום אני בן 23 לפני כשלוש שנים עברתי טראומה קשה מאד ומאז התחילו לי חרדות ודיכאון שנתיים לא יצאתי מהבית היום כולם אומרים לי שאני נראה הרבה יותר מבוגר מגילי מה גם שיש לי הרבה שערות לבנות כשלפחד במשפחה שלי אין. האם זה אומר שהזדקנתי יותר מגילי באופן ביולוגי?
 
שרון לויט  
15:12 06.04.14
היי יניב,
גם אם חלקים מסוימים בגוף, כביכול, "מזדקנים" מהר יותר, אין זה אומר שגם שאר חלקי הגוף נוהגים כך. קצב ההזדקנות של העור והשיער שונה מאוד מאדם לאדם, לכן חלקנו נראים צעירים מגילנו וחלקנו נראים מבוגרים יותר. אין זה אומר כלום על ה"גיל הביולוגי". למשל, אין זה אומר שתזדקק למשקפי קריאה מוקדם יותר, או שהפוריות תיפגע בגיל מוקדם יותר. לפיכך, האיברים הפנימיים ככל הנראה עובדים באותו אופן כמו אצל שאר בני גילך.

בברכה,
+ הוספת הודעה
   1 ...  8  9  10  11  12  13  14  15  16  ...  205  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
דיכאון קליני   דיכאון אחר לידה   דיכאון מג'ורי   טיפול תרופתי דיכאון   טיפול התנהגותי   דיכאון וחרדה
RSS RSS פורום דיכאון חרדה