בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום דיכאון חרדה עמוד 2

פורום דיכאון או פורום חרדה הוא המקום להתייעץ בנושא דיכאון או חרדה. פורום דיכאון, חרדה הוא המקום לשאול על דיכאון מג'ורי, חרדה, דיכאון אחר לידה, דיכאון קליני, חרדה חברתית, טיפול בדיכאון, טיפול תרופתי בחרדה, טיפול התנהגותי, סרוקסט, פוביות ועוד
מנהלי פורום דיכאון חרדה:
ד''ר אירנה נתנאל
לפרטים נוספים
שרון לויט
לפרטים נוספים
שלום. עברתי דכאון וחרדה לפני כשנתיים. חצי שנה לקחתי ציפרלקס ואז רופאהנתנה לי פאקסט 20 מג. זה ממש עושה לי טוב וגם לאחר טיפול cbt היום אני בסדר גמור. אק מפחדת מאוד לרדת במינון או להפסיק. האם יש לזה השלכות בעתיד?
האם עליי להפסיק או עלול להזיק בריאותית באיזושהי צורה. תודה
היי דניאל,
כמובן שמבחינה בריאותית מומלץ שלא לקחת תרופות במשך כל החיים. בנוסף, לכל הנוטלים תרופות לתקופה ממושכת מומלץ לעבור מדי פעם בדיקה לתפקודי כבד, ולברר האם יש בדיקות ספציפיות אחרות הקשורות בנטילת תרופה זו.
דיכאון וחרדה אינם חייבים להיות בעיות כרוניות, במיוחד כשמטפלים בהם ב- CBT וקיימת האפשרות שיחלפו לחלוטין, לכן גם אין צורך בנטילת התרופות למשך כל החיים. במיוחד אם חווית רק אפיזודה אחת של דיכאון.
כדי להפחית במינון התרופה עד להפסקתה, צריך לפנות לרופאה המטפלת ולבקש ממנה הנחיות לכך. ההפחתה וההפסקה הן בדרך כלל הדרגתיות, כך שניתן קודם כל להפחית במינון ולבחון את ההשפעות של ההפחתה. תמיד אפשר להעלות שוב את המינון. שנית, אפשר ולפעמים רצוי לקבל ליווי ממטפל ה- CBT שטיפל בך בתקופת הפחתת התרופה והפסקתה, כסוג של ביטחון. לגבי חרדות, כאשר לא חוששים מעצם חזרתן הן גם לא חוזרות, וחשוב מאוד "לסגור את הפינה" הזו בסיום הטיפול.

בברכה,
החיים היומיומיים שלי כל כך מרובעים ולכאורה מסודרים ואולי טוב שכך נראה לי שעל הרבה פחות ממה שעברתי בחיים האלה אחרים כבר היו מתאשפזים לצמיתות במחלקות סגורות אולי אפילו נכנסים לבתי כלא ואולי פוגעים בעצמם פיזית שוב ושוב או מתאבדים. לפעמים נראה לי שאני פחדן מדי אפילו בשביל זה. אבל כל פעם שקורה אירוע מחריד כמו זה שקרה לפני כמה שעות בתל אביב תמיד קופצת המחשבה החולנית שחבל שלא הייתי שם. זה לא הרצון למות כמו יותר הרצון לדעת שמשהו יכול עוד לזעזע אותי ולגרום לי לצעוק לבכות או אני לא יודע מה העיקר להרגיש שאני בכלל חי. שיהיה לכולנו לילה שקט ואני מאחל את זה בלי טיפה של ציניות הדברים שכתבתי למעלה יכולים לגרום למישהו לחשוב ככה.
ואם כן, זה עזר?
היי דניאל,
פרוטיאזין אינה תרופה לדיכאון. היא במקורה תרופה נגד אלרגיה, המשמשת גם לטיפול בבחילות ולעתים כעזר לשינה.
לא כדאי להשתמש בתרופות שלא למטרה שלשמה הן יועדו, אלא אם כן יש הוראה אחרת מרופא.

בברכה,
שלום רב אשמח לדעת איך באפשרותי לעזור ולתמוך באדם לקוח ציפרלקס
תודה מראש
היי גיא,
"לוקח ציפרלקס" זו לא אבחנה פסיכיאטרית. בין 40-50 אחוז מהאוכלוסיה בארץ (לצערי) לוקחים תרופות מקבוצת הציפרלקס, מסיבות שונות. הסיבה שהוא נוטל תרופה זו היא המפתח לתשובה לשאלתך.

בברכה,
שלום אני בת 28 אמא לילדה בת שנה עברתי הרבה בעיות בחיים שלי אני כרגע במצב של דיכאון מרגישה חולשה ועייפות דופק לב זריז וחזק מה הסימפטומים ואיך אני יכולה להקל על עצמי שזה קורה?
 
שרון לויט  
00:26 05.06.16
היי שני,
דיכאון אינו גורם לדופק מואץ, אך ייתכן בהחלט שאת מרגישה גם חרדה, והיא הגורמת להאצה בדופק. כדי לבדוק את העניין מבחינה רפואית, כדי לוודא שאין גורם אחר לדופק המהיר. אם מדובר בחרדה והרופאים יאשרו לך זאת, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא לקבל את הסימפטום ולא להילחם בו, להשתדל לא "להתרגש" ממנו ובסופו של דבר הסיטואציה חולפת מעצמה. אם את חווה ריבוי של סימפטומים וקשה לך להתמודד איתן, מומלץ להיעזר בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT) כדי לפתור את הבעיה.

בברכה,
שלום. אני מטופלת בציפרלקס ומירו כחודשיים עקב חרדות ודכדוך מפריצה לבית שחוויתי. אני לוקחת 20 מג ציפרלקס ו1 מירו בלילה. את מינון הציפרלקס הפסיכיאטרית העלתה לי בהדרגה ואני נוטלת את המינון הגבוה כחודש ושבוע. מצבי השתפר ואני מתפקדת בבית ובעבודה אך אני מרגישה שזה נעצר. החרדות מופיעות כל יום אך בעצימות נמוכה יותר מבהתחלה והתאבון הולך ובא. אפשר להגיד שהחוייה שעברתי כבר לא מפחידה אותי ואני במקביל מטופלת בשיחות אצל פסיכותרפיסטית. השאלה היא האם לחכות עוד זמן עם הטיפול או לשקול להחליף טיפול? תוך כמה זמן אני אמורה להרגיש שיצאתי מזה?? אשמח לתשובתך זה מאוד חשוב לי. תודה מראש
היי גלית,
התרופה בדרך כלל מקלה את המצב כל עוד את לוקחת אותה, אך לא מעלימה את כל הסימפטומים ברוב המקרים. אינני יודעת אם תרופה אחרת תגרום לשיפור גדול יותר, ובדרך כלל אם התרופה עוזרת לא מחליפים אותה. בנוסף, אינני יודעת באיזו גישה טיפולית את מטופלת. אם את נמצאת בטיפול פסיכולוגי דינמי, המורכב משיחות בלבד ולא מלמדים אותך טכניקות להתמודדות ופתרון, ייתכן שהשיפור שתרגישי ייעצר בנקודה זו. אם את בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (הידוע כטיפול CBT) הבעיה אמורה להיפתר לגמרי בשלב מסוים. במקרה זה, הדבר תלוי בהתקדמות הטיפול וזו בהחלט שאלה שאפשר להעלות מול המטפלת.

בברכה,
מעולם לא הרגשתי בנוח בחברה של אנשים אבל עכשיו נראה לי שהלכתי לקיצוניות השנייה ויכולים לעבור ימים שלמים בלי שאני מדבר עם אנשים או אפילו יוצא מהבית. יחסית אני מעסיק את עצמי לא רע ופעם בשבוע אני משתדל לנסוע ולשבת באישהוא מקום או לעשות ספורט אבל משהו חסר בפנים. זה שאני מרגיש פחות זר לעצמי מאשר פעם לא תמיד מנחם.
שלום לך,
התשובה נמצאת בגוף השאלה: ככל שתימנע ממגע עם אנשים, כך יהיה קשה יותר לחזור ולבוא עמם במגע. מאידך, ככל שתצא ותראה אנשים, גם אם זה פחות נוח מלהיות לבד, זה יעזור להפחית את אי הנוחות ולהרגיש פתוח יותר ויותר בחברה ככל שהזמן יחלוף.

בברכה,
יש אנשים שגם את זה אין להם והם לבד בעולם המחורבן הזה.
תתמודד!
 
השורד
16:04 04.06.16
אני לוקח מירו וריספרדל מעל לשנתיים. באופן פרטי. נשלחתי לבדיקת דם. (של הקופה).
רציתי לדעת האם אפשר לדעת שאני לוקח מירו וריספרדל לפי תוצאות בדיקות הדם.
תודה.
שלום לך,
אני לא חושבת שאפשר לדעת, מאחר שלא עשית בדיקות דם לבדיקת רמות התרופה בדם (אפשר לעשות זאת עבור חלק מהתרופות, אבל צריך לבקש במיוחד). עם זאת, אני לא רופאה ולכן לא יכולה לומר לך בוודאות.

בברכה,
מה הדרך הנכונה לעזור לבן שלי ילד מדהים חכם שקט בן 10 שמתחבר רק עם ילד אחד? הוא לא נותן לו מספיק יחס וזה מכאיב לי כי יש לו פונטיציאל גדול...אני רואה איך הבן שלי מחפש את החבר והחבר עונה לו ב"אני ישן" כל נסיונותי בעבר להכיר לו חברים בני גילו ילדים של חברותיי לא צלחו הוא יצר קשר שלא נמשך משהו נתקע בהתקשרות אצלו. חייבת לציין שהוא לא זקוק להרבה ואוהב את השקט שלו ואת המחשב . מה עלי לעשות? להתערב או לתת לו להסתדר? תודה
היי שפרה,
אני לא יכולה לאבחן חרדה חברתית דרך הפורום, בוודאי לא על סמך הנתונים המעטים שנתת, שגם לא מצוינת בהם חרדה כלשהי. השאלה אם להתערב או לא תלויה בבנך. כדאי שתשאלי אותו אם טוב לו כך, והאם היה רוצה לשנות את המצב או לקבל עזרה כלשהי. ייתכן שהוא לא מעוניין בחברה בשלב זה. אם ירצה התערבות בשלב מאוחר יותר, אני מאמינה שזה יבוא ממנו, או שלפחות היענותו לקבל עזרה תהיה גדולה יותר.

בברכה,
שלום,
אני סובל מדיכאו עמיד ומקבל 300מ"ג אלטרול+20מ"ג ברינטליקס. מצבי טוב ואני לא כמעט שלא סובל מתופעות לואי. רציתי לשאול אם אני בסיכון פתאומי לסנדרום סרטונין. למרות ששוב, אינני חש בתסמינים שלו במינון הנכחי. בתודה, מיכאל.
היי מיכאל,
איני רופאה ואיני יכולה לענות על שאלה זו, וגם רופא כנראה אינו יכול לענות ללא מידע רפואי אישי. כדאי שתשאל את הרופא שלך.

בברכה,
אין לי כוח לכלום
ממשיך לצייר (לצבוע ציורים למען הדיוק) מדי יום ממשיך לתרגל פאלון-גונג וממשיך בשמירות שלוש פעמים בשבוע (בשבוע האחרון ובשבוע הבא ארבע פעמים). בניתי לעצמם שגרה די בודדה וקשיחה אבל לפחות אותה אני מנסה לשמר.
 
נתלי
14:45 28.05.16
תנסה ללכת לאיזה קבוצת תמיכה שתתן לך כוח. לך ללמוד מדהו שאתה אוהב עם עוד אנשים. אם חסרים לך מיומנויות כיצדנלהכיר בת זוג לך לטיפול. אם תבחר להיות קורבן תמיד תשאר כזה!!!
מצוין שאתה ממשיך במטלות ובשגרה. ככל הנראה, לולא כן היה יכול להיות גרוע יותר. מומלץ שהמסגרת של העבודה (או מסגרת אחרת) תהיה יומית. וכפי שכתבו לך כאן, כדאי (ואפשר) למצוא גם תמיכה חברתית, ולא חייבים להישאר לבד.

בברכה,
שלום בן 29 בלי שום רקע רפואי.במשך כבר חודשיים יש לי גלים של בחילות קשות כולל הקאות בשעות הבוקר בעיקר. סחרחורת במהלך כל היום ושלשולים.כמו הן יש לי יובש בפה, רעד,קפיצות שרירים בכל הגוף , תחושה שהגוף נמצא בפחד כל הזמן מהתקף הבא, חולשה ועייפות, אינסומני ישן בערך 5 שעות ביום. התקפים האלה נמשכים בערך שבועיים וקורים כל שבוע וחצי... עשו לי כל בדיקה אפשרית והכל יוצא תקין.. בדיקות דם 3 פעמים אנדוסקופיה וקולונסקויפה , תרבית צואה, תרבית שתן, תרבית לשון, הילקובקטר אולטרסאונד בטן עליונה תחתונה,צילום חזה ובדיקות לב. הכל יצא תקין בבדיקות כמו שאמרתי כבר. האם מדובר בסימנים של
חרדה? האם יתכן שכל זה נפשי ולא גופני?
תודה.
היי עידו,
בהחלט יכולות להיות סיבה נפשית לסימפטומים הגופניים שאתה חווה. זאת, בייחוד לאור העובדה שאתה מציין כי אתה חי בפחד מפני ההתקף הבא. הפחד הזה מפפני ההתקפים הוא בדיוק מה שגורם להם לחזור ולהופיע, ויש צורך ללמוד כיצד לא "לפחד מהפחד" כדי להיפטר מההתקפים האלה. את זאת ניתן לעשות רק בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). מאוד מומלץ לפנות ולברר לגבי טיפול זה, מאחר שהוא יכול לפתור לך את הבעיה.

בברכה,
שלום,
תודה על התשובה ..לא הבנתי לאיזה רופא בדיוק צריך לפנות.
פסיכיאטר? פסיכולוגיה קלינית? או שטיפול זה לא נמצא במסגרת של קופות חולים...
תודה
לא צריך לפנות לרופא. פסיכיאטר ייתן לך תרופות, אבל לא יפנה אותך לטיפול פסיכולוגי. צריך לפנות ישירות לפסיכותרפיסט המטפל בגישה קוגניטיבית התנהגותית. אם אתה רוצה לפונת דרך קופת החולים, רק צריך לוודא שהוא עובד עם קופת החולים שלך, אבל עדיין קיימת השתתפות עצמית.

בברכה,
יש לך המלצה איפה ניתן למצוא פסיכותרפיסט מומלץ באיזור המרכז?
או מאגר פסיכותרפיסטים שמטפלים בעזרת cbt
אם זה נחשב פה כפרסום אשמח להשאיר לך מייל שתשלחי לי לשם.
אני אכן לא יכולה לעשות זאת על גבי הפורום...
סובל 12 שנים מהמצב טיפול פסיכולוגי ודיקור עזרו לזמן קצר אך תמיד הענין חוזר ברמות שונות למעשה זה כל הזמן נמצא עם עליות וירידות נוטל סרוקסט קבוע העלתי מינון לפני 5 ימים עדיין אין השפעה המצב קשה בעיקר בבוקר האם יש לזה הסבר רפואי
היי יון,
לכל אחד שסובל מדיכאון ו/או מחרדה יש רגעים קשים יותר במהלך היום. יש כאלה שחשים זאת בעוצמה גבוהה יותר בבוקר, ויש כאלה שדווקא לפני השינה מתגברות המחשבות השליליות שלהם. אני לא חושבת שמצאו לכך הסבר מדויק, מלבד העובדה שאצל אנשים שונים, המנגנונים עובדים באופן שונה.
ממליצה לברר לגבי טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT) שיכול לעזור מאוד להקל על הבעיות ואף לפתור אותן. ייתכן שיש דברים שאתה יכול לעשות על מנת להשיג שיפור, שאינם תלויים בתרופות או בטיפולים רפואיים, ואינך מודע לכך.

בברכה,
שלום ,
יש לי בעיה שקשורה ברגישות חברתית גבוהה, שיכולה להפיל אותי לדיכאון עמוק או לשמחה
הענין הוא שבחיים הייתי במצבים חברתיים או מקובלת ואהובה מאוד, או שנידו והחרימו...
דווקא במקומות שהתנהגתי טבעי הייתי מקובלת, ושהתאמצתי לבלוט פשוט בזו לי בחברה. הבעיה היא היום אני מחוץ למסגרת לימודית, סיימתי תואר. בכל מקום שאני מגיעה בעבודה או באירועים חברתיים אני בודקת את עצמי חברתית, אני לא מנסה ליצור קשר כי כבר נפגעתי בחיי מפעמים שיצרתי קשר מאולץ ..אבל כן מצפה ליחס כלפיי שלא תמיד מגיע. מפריע לי שאני מושפעת מזה קשות וזה פוגע בי. ואני לא מעוניינת להעביר לבתי הקטנה את זה חלילה, גם אליה אני מתחילה לפתח רגישות חברתית, מפריע לי למשל שהשכנה ממול לא מתייחסת אליה וכ"ו מקווה שהבנת אותי כי בתוכי אני סובלת מהמצב. אפילו אחרי לידה עניין אותי איך אתקבל בחדר עם יולדות נוספות וצורך להוכיח שיש לי מבקרים ומתנות מאחרים . אשמח להסבר מה זה? איך יוצאים מהמצב הזה שמקשה עלי ומזיק לי אשמח לתשובה שאוכל להבין ממה אני סובלת ואיזה טיפול יכול לעזור ספציפית ..טיפול פסיכולוגי לא עזר
למה יצא שהייתי מקובלת מאוד או מוחרמת מאוד??
תודה
היי ענבל,
יכול להיות שאת חושבת שאת חייבת להיות נאהבת ו/או לקבל אישור על ידי כל אדם בחייך? אולי, אם לא תקבלי את האישור הזה, תחשבי על עצמך דברים רעים? ייתכן שזו הבעיה, ואם כך, יש צורך לשנות את דפוס החשיבה הזה.
באיזה טיפול פסיכולוגי היית? יש מספר סוגים. ככל הנראה אינך מכירה אותם, והלכת לטיפול דינמי (שהוא הנפוץ ביותר), בו רק מדברים על הבעיות בראי העבר אבל לא נותנים כלים של ממש לפתרון. כדאי לברר לגבי טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שיכול לעזור מאוד לפתור את הבעיה. הטיפול ילמד אותך כלים מעשיים, שיעזרו לך לשנות את דרכי החשיבה ואולי גם ההתנהגות שיוצרות את הבעיה. ככל הנראה, יש צורך לחזק גם את הביטחון העצמי (בד"כ זה קשור בבעיה שציינת) והטיפול יכול, כמובן, לעזור לך גם בכך.

בברכה,
מזה תקופה בן זוגי נמצא בדיכאון הפסיכולוגית המליצה לפניה לרופא המשפחה ע"מ לקבל טיפול בכדורים
בן זוגי מעוניין להיפרד ממני ואומר שאיננו מוצא את עצמו בשום מקום
השאלה היא האם זה בגלל המצב הדיכאוני שהוא נמצא וזה רק תקופה כזאת עד שיקבל טיפול
או שבאמת עלי לקום וללכת ולהניח לו
אשמח לקבל קצה של תשובה
היי גיא,
זו שאלה טובה, ולדעתי אי אפשר לדעת (אלא אם כן מכירים את האדם ויודעים שבתקופות כאלה ראיית המציאות שלו יכולה להיות שונה מאוד). אני חושבת שכדאי לחכות לשיפור במצבו, ואם ירצה להיפרד גם אז, תדעי שזה רצון אמיתי, שלא נובע מראיית מציאות מעוותת.

בברכה,
שלום לכם. אני סובלת מדיכאון זה תקופה מקבלת ציפרלקס אך הכדור לא בדיוק עוזר לי המצב פוגע לי בתחומי החיים אני מטופלת אצל פסיכולוגית ולא יודעת מה לעשות.אני רוצה לחיות חיים מספקים וטובים גם בלי שום קשר לטיפול מה לעשות?
היי תמר,
את בעצם אומרת שחסרים לך כלים להתמודד ולשקם את עצמך, למרות הטיפול הפסיכולוגי שאת עוברת. ייתכן שהטיפול נותן לך תמיכה רגשית, אבל לא כלים להתמודדות והכל נשאר ברמה של שיחה חופשית. ממליצה לברר לגבי טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שהוא טיפול פסיכולוגי שבו לא רק מדברים ונותנים תמיכה רגשית, אלא גם כלים להתמודדות עם המצב.
יש דברים שאת יכולה לעשות כדי לשפר את מצבך, כמו: לנסות להיות פעילה ככל האפשר, למצוא תחומי עיסוק ומסגרות חברתיות ש"יחזיקו" אותך. אולם, בדרך כלל יש צורך בתמיכה וליווי ביישום הכלים האלה, מאחר שאנשים הסובלים מדיכאון מתקשים מאוד להניע את עצמם באופן עצמאי. עם זאת, הטיפול אמור לעזור לך "ללכת לבד", בסופו של דבר, ולא להמשיך להיות תלויה בו למשך תקופה ארוכה.

בברכה,
אני בשליש השלישי להריון בסיכון אחרי שנים של טיפולים ארוכים.
לצערי בתקופה האחרונה חוויתי 2 התקפי פאניקה לא נעימים כלל בלשון המעטה.
התקף הפנאיקה הראשון הופיע לאחר שקיבלתי הוראות לעקוב אחרי תנועות עובר והוסבר לי עד כמה זה חשוב להצלתו. ואז לא חשתי בשום תנועה במשך שעה וחצי, נתקפתי בפאניקה אדירה בכי היסטרי, צעקות לחץ על כל הסובבים אותי רעד ומצוקה, הקאה וחולשה ורק אחרי זה התחילו תנועות עובר...לאחר ההתקף התביישתי מאוד מבעלי שכניי וחבריי וכל מי שהקיף אותי ממש לקחתי את זה קשה והייתי בטוחה שלא יחזור עוד. אבל שוב קרה שלא חשתי כמה שעות תנועות קיבלתי הוראה להגיע למיון יולדות ואז נתקפתי בההתקף פאניקה מביש ליד כולם סחרחורת עד שכמעט התעלפתי, רעד צמרמורת לחץ בחזה. אוי זה היה נורא. בבית חולים היה דופק והמצב ניצל כרגע אני באשפוז בסיכון גבוה.
בחיים לא חשתי כאלו התקפים חזקים בעבר. אני חייבת לצאת מזה זה מזיק לעובר בפעם האחרונה כמעט התמוטטתי. אני רוצה להיות אימא טובה ורגועה מסורה ואוהבת. מה אוכל לעשות כדי שזה לא יחזור לעולם?? איזה טיפול מיידי יכול לעצור את זה ??? מה אפשר לעשות בנתיים באשפוז לשמור על רוגע? המון תודה
היי נועה,
קודם כל, ממליצה בחום לעבור טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT) לאחר שתצאי מאשפוז. טיפול זה יעזור לך להתגבר על הבעיה תוך זמן קצר, וייתכן שתזדקיי למעט מאוד פגישות מאחר שהבעיה רק הופיעה לאחרונה.
נראה שלהתקף הפאניקה שני מרכיבים: הפחד מהפסקת תנועות העובר, והפחד מהתקף הפאניקה עצמו (שבדרך כלל מלווה התקפי פאניקה אצל אנשים שונים). לגבי החלק הראשון, חשוב מאוד להבין שאי אפשר להרגיש תנועות עובר 24 שעות ביממה. העובר ישן לפעמים, וייתכן שיעברו שעות ארוכות ללא תנועות. בשבועות האחרונים להריון אמורים להרגיש תנועות מספר מסוים של פעמים ביום, ואחרי מספר זה יש לעקוב. בוודאי שלא כל הזמן. אם יש סיכון אמיתי במה שחשת, הצוות הרפואי ימליץ לך להישאר בבית החולים או להגיע אליו בעת הצורך.
כדי שהתקף פאניקה לא יחזור, חשוב דווקא לא לנסות להירגע בזמן התקף הפאניקה. ניסיונות הרגעה יכולים להעצים אותו, ובכל מקרה מבטיחים שהוא יחזור (ייתכן בהזדמנויות אחרות). המוח, למעשה, צריך ללמוד לא לפחד מהתקף הפאניקה עצמו, ושאין שום סכנה בהתקף (וכן גם בסיטואציה שאת פוחדת ממנה). כלומר, כדי לעשות את הטוב ביותר על מנת לטפל בבעיה, צריך לבדוק את תנועות העובר/ דופק רק לאחר שהתקף הפאניקה חולף, אם זה אפשרי (בד"כ ההתקפים החזקים הם קצרים יחסית, גם אם נראה לך כאילו עבר נצח). כשאת מקבלת אישור או הרגעה תוך כדי התקף, את למעשה מבטיחה בכך שהוא יחזור על עצמו.

שיהיה בשעה טובה!
חייבת לציין שאחרי ההתקף היתה לי עייפות מאוד גדולה, כמו אחרי מלחמה ישנתי רצוף 9 שעות. זה מחליש אותי פיזית. כרגע טיפול לא אפשרי באשפוז. ולגבי ההתקף עצמו כשמגיע מה לעשות לזרום ? לא לפנות לצוות רפואי לשם הרגעה? מהרגע שאמרו לי ששלום העובר שלי נמצא גם בידיי שאם אעקוב אחר תנועות העובר אוכל להציל אותו למקרה שיידרש האחריות הזו והרצון האדיר שבכל יצליח הביאו איתם התקפי פאניקה. בבקשה שרון רק שאני אם אחווה עוד התקף במהלך האשפוז איך להגיב?
היי נועה,
לא כדאי להזעיק עזרה בכל פעם שיש התקף, אלא "לזרום" איתו ולתת לו לעבור. בכך, את משדרת גם לעצמך שההתקף לא מסוכן, ולמעשה אין סיבה ממשית להיכנס לפאניקה.
מעקב אחרי תנועות העובר הוא חשוב, אבל לא קריאה לעזרה באותה שנייה שבה את לא מרגישה תנועות. זה לא משמעותי.

תרגישי טוב!
 
חני
17:25 10.05.16
היי שרון.לפני כמעט שנה חברתי נפטרה מדום לב.חצי שנה לקח לי להשתחרר.ועכשיו שהגיע יום הזכרון הכאב חזר.זה יום הזכרון לחללי צה"ל וזה גם יום זכרון פרטי בשבילי.אני וחברתי נהגנו לצאת כל ערב יום העצמאות לבלות יחד עם חברים.מאז שהיא נפטרה הקשר עם החברים נותן כל אחד הלך לדרכו ואני נשארתי לבד.אני כאובה מאוד על לכתה של חברתי וכואב לי שמחר ערב יום העצמאות אני כבר לא אוכל לצאת איתה ועם החברים יותר.אני ממש במועקה עקב הדבר הזה.אני מתלבטת עם לצאת לבד לבית קפה או להופעות? או להישאר בבית.מצד אחד לא נעים לי לצאת לבד מצד שני אני רוצה מחר לחגוג עם כל עם ישראל.אשמח עם תוכלי לתת לי עצה מה עושים ואיך מתמודדים עם זה.אני אשמח עם תוכלי כמובן שתכתבי לי לפני החג מה לעשות.אני מודה לך מקרב לב ומאחלת לך חג עצמאות שמח.
 
חני
17:33 10.05.16
תמיד כל ערב יום העצמאות הייתי מאושרת יוצאת שמחה.עכשיו אחרי שחברתי נפטרה ואין לי עם מי לצאת יותר אני כאובה.אשמח עם את יכולה כמובן עם תוכלי לכתוב לי לפני ערב יום העצמאות תודה.
 
שרון לויט  
18:57 15.05.16
היי חני,
אני מקווה שלא נשארת בבית בסופו של דבר. בוודאי נוכחת לדעת, שאם נשארת בבית זה לא תרם למצב הרוח ורק החמיר את הרגשות השליליים. מאידך, אני בטוחה שאם יצאת ונהנית, לא התחרטת על כך ושמחת שעשית משהו שתרם לך.
בהחלט אפשר ללכת לבד להופעות, נהנים לא פחות...
בברכה,
 
חני
19:34 15.05.16
תודה על תמיכתך,אבל להפתעתי התקשר בחור שהיה בקשר עם חברה שלי שנפטרה והוא הציע לי לצאת איתו ועם עוד חברה ובסוף היה לי כיף.זה היה ממש במקרה ואני שמחה שזה קרה והיה לי יום עצמאות נהדר.שיהיה לך שבוע נפלא.
 
שרון לויט  
19:43 15.05.16
יופי, שמחה לשמוע שיצאת ונהנית. אפשר ללמוד מכך, שפתרון קיים, גם אם אנחנו לא רואים אותו באותו הרגע.
שיהיה גם לך שבוע מקסים.
שלום, אני בחורה בת 24 שנמצאת בעיצומו של משבר בעקבות פיטורין מעבודה שממש רציתי. אני גרה אצל ההורים והם אנשי דת מאד אדוקים(אבא רב), אני עצמי אינני דתייה מגיל מאד צעיר (13) על אף שנכפה עליי ללמוד במוסדות חינוך דתיים .
במהלך שלוש השנים האחרונים ניסיתי ללא הרף לחשוב על פתרונות יציאה מהבית וכבר היו לא מעט פעמים שזה ממש עמד על הפרק לפני ביצוע, אך כל פעם משהו אחר השתבש, הדבר גרם לי למפחי נפש גדולים מאד, היות ואני ממש שונאת לגור בבית ההורים מאז ומתמיד.
מעבר לכך, בארבע השנים האחרונות אני פשוט עסוקה בלקפוץ ממשבר למשבר ולא מצליחה לחיות את חיי כמו שאני רוצה. הייתי סטודנטית ועזבתי לאחר שנה, אני לא מצליחה לעמוד בעומס הנפשי שאתגרי החיים מביאים איתם ולכן תמיד בורחת וכתוצאה מכך מגיעה לדיכאון.
אחרי פרישה מהלימודים אובחנתי כלוקה בהפרעה בי פולרית, תחילה לקחתי את הבשורה בצורה נורא קשה, אך לאחר מכן עברתי לשלב ההכחשה. מאוחר יותר הגל הדיכאוני עבר והמשכתי בחיי כשלכאורה על פניו היה נראה שהכל "הסתדר". אינני מטופלת בתרופות וגם לא הייתי מטופלת אצל פסיכולוג. לאחרונה בעקבות גל הדיכאון האחרון שפקד אותי התחלתי ללכת לשיחות אצל פסיכולוגית, אך לצערי אני לא מרגישה שזה מועיל. אני מרגישה חוסק חשק לחיות, הייתי נותנת הכל על מנת לסיים את חיי בצורה בטוחה ויעילה, בלי פשלות. מעולם לא ניסיתי להתאבד, אבל אני פשוט בכנות לא מעוניינת בחיים האלה, אני לא חושבת שאי פעם אהיה כשאר האדם, לא חושבת שאי פעם אהיה מאושרת. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, לא זוכרת מי אני ומה אני ולא רואה כיוון. מאז תחילת הגל הדכאוני האחרון (לפני כחודש) אני סובלת מבולמוסי אכילה זוועתיים במיוחד שמסתכמים באלפי קלוריות, כבר עליתי חמש קילו בפרק זמן נורא קצר וזה מקשה עליי נורא.(יש לציין שירדתי בעבר 20 קילו ומבחורה שמנמנה הפכתי לרזה לגמרי) אני לא מצליחה להתמודד עם הדבר הזה, אפילו שאני קוראת המון ברשת זה תמיד תוקף אותי ומפיל אותי שוב ושוב.
בחודש האחרון לא עבדתי, אך מחר אני מתחילה לעבוד בתור קופאית ואני חוששת שלא אצליח להתמיד בעבודה עקב מצבי. יש לציין שאני בחורה עם פוטנציאל גדול, אני מודעת וחושבת שאני אינטליגנטית ובמבט מבחוץ על עצמי נחמץ לי הלב על הפספוס שהפכתי להיות.
אני לא בקשר עם ההורים שלי ואין בנינו חילופי דברים ואני היחידה שגרה בבית.
בעקבות הגל האחרון ניתקתי קשרים עם חברות.
אני לא יודעת למי ולאן לפנות לעזרה, אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי או את מה שעובר עליי, אני במצוקה נוראית ואיומה. יש לציין שאני לא מעוניינת לקחת תרופות פסיכיאטריות, האם ידוע לכם על טיפול טבעי להפרעה? (בעבר לקחתי רמוטיב כל פעם שהייתי בדיכאון)

אנא עזרתכם
שלום לך,
לצערנו, הפרעה ביפולרית הינה מחלה של המוח, וככזו, חייבים לטפל בה באמצעים ביולוגיים- רפואיים. הדרך היחידה הידועה כיום להשיג איזון של ממש, היא על ידי טיפול תרופתי. לא ידועה למדע כל דרך אחרת לאזן את ההתקפים, לפחות את אלה של המאניה.
ניתן למתן את התקפי הדיכאון באמצעות טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). זהו טיפול שנותן לך כלים לשינוי החשיבה השלילית וכן לשינוי דפוסי התנהגות שאינם עוזרים לך. ניתן להשיג שיפור משמעותי בדיכאון, אך ככל הנראה לא להחלים לחלוטין, מאחר שלהפרעה יש בסיס ביולוגי משמעותי מאוד.
טיפול פסיכולוגי "רגיל" (כמו זה שכנראה עברת), שאינו בגישה הזו, לא נותן לך כלים להתמודד, ולכן לא ניתן לצפות לשיפור.
אם אינך מוכנה ליטול טיפול תרופתי, תיאלצי כנראה לסבול מהשפעות קשות של ההפרעה לאורך כל החיים, לצערי. לפחות עד שימצאו חלופה לתרופות. זאת, אם אכן מדובר בהפרעה ביפולרית ולא אובחנת כך בטעות (נתקלתי גם בלא מעט מקרים של הפרעות אישיות שאובחנו בטעות כהפרעות ביפולריות. לכן, תמיד שווה לקבל חוות דעת שנייה, ושלישית!).
אגב, עבור הפרעה ביפולרית אסור לקחת רמוטיב בלבד, ללא תרופה שמייצבת מצב רוח (כגון ליתיום, דפאלפט, או טגרטול), מאחר שזה עלול לגרום להחמרה במצב המאני. שימי לב- אם השימוש ברמוטיב אכן הוביל להתפרצות של התקף מאני, יש יותר סיכויים שאכן מדובר בהפרעה ביפולרית.

בברכה,
היי

אני מתמודד כרגע עם בעיה רפואית שגורמת לי חרדה ואי שקט ברמה שאני לא מצליח להירדם.
כבר יצרתי קשר עם מרכז לבריאות נפש ומסיבות בירוקטיות יקח עוד הרבה זמן עד שאני אפגש שם עם מישהו.

אני חסר אמצעים ולא יכול כרגע להרשות לעצמי פסיכולוג פרטי.
ייתכן ושיחה אחת בטלפון תעזור לי מאוד.
איפה אני יכול למצוא פסיכולוג מתנדב שיוכל לדבר איתי בטלפון ולתת לי עזרה ראשונית?
אני לא מתכוון לער"ן (עזרה רפואית ראשונה) שהם אנשים טובים אבל לא פסיכולוגים.
אני צריך פסיכולוג.
שלום לך,
טיפול חינמי אפשר לקבל רק במרפאות לבריאות הנפש, ככל הנראה כמו זו שיצרת איתה קשר. אין פסיכולוגים מתנדבים במסגרת פרטית, ולמעשה, מתן עזרה ללא קבלת תשלום כלשהו מנוגדת לכתוב בקוד האתי של הפסיכולוגים (במקרה של מרפאות בריאות הנפש, הם מקבלים תשלום דרך המרפאה). אתה יכול לנסות לפנות שוב למרפאה ולומר להם שהמקרה דחוף, ושאתה רוצה להתחיל שיחות בהקדם האפשרי. אפשר אולי לנסות לשוחח בינתיים עם איש מקצוע בסניף הרווחה הקרוב למקום מגוריך (יש שם עו"סים, שחלקם עוסקים בפסיכותרפיה, ואולי גם פסיכולוגים).

בברכה,
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  212  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
דיכאון קליני   דיכאון אחר לידה   דיכאון מג'ורי   טיפול תרופתי דיכאון   טיפול התנהגותי   דיכאון וחרדה
RSS RSS פורום דיכאון חרדה