בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום דיכאון חרדה עמוד 2

פורום דיכאון או פורום חרדה הוא המקום להתייעץ בנושא דיכאון או חרדה. פורום דיכאון, חרדה הוא המקום לשאול על דיכאון מג'ורי, חרדה, דיכאון אחר לידה, דיכאון קליני, חרדה חברתית, טיפול בדיכאון, טיפול תרופתי בחרדה, טיפול התנהגותי, סרוקסט, פוביות ועוד
מנהלי פורום דיכאון חרדה:
ד''ר אירנה נתנאל
לפרטים נוספים
שרון לויט
לפרטים נוספים
 
שי 32
01:55 03.01.15
חבר שלי לוקח כדורים לחרדות ודיכאון והוא רוצה לנסות לקחת סם G העם יכול לקרות לו משהו מסוכן? הוא גיי ובקהילה ובמסיבות שלהם זה מאוד נפוץ תודה...
 
שרון לויט  
13:54 05.01.15
היי שי,
איני רופאה, אך נראה לי שלא מומלץ לקחת סמים מכל סוג יחד עם תרופות פסיכיאטריות. כדאי שישאל את הפסיכיאטר שלו.

בברכה,
 
נועה
15:14 28.12.14
שלום, במשך שנים אני לוקחת ויפקס 75 XR בעקבות המלחמה (אני תושבת אשכול) חזרו לי חרדות ובמקום להעלות מינון הציע לי רופא המשפחה לקחת רטלין 10 מ"ג?

מעולם לא שמעתי על כך, האם רטלין עוזר גם בחרדות ודיכאון כתרופה מעוררת?
 
שרון לויט  
19:16 28.12.14
היי נועה,
אני לא רופאה, אבל לא ידוע לי על טיפול בריטלין לחרדות. נהפוך הוא, ידוע לי שאחת מתופעות הלוואי אצל אנשים הנוטלים ריטלין באופן קבוע הוא הגברה של החרדה.
אני ממליצה לקבל טיפול פסיכיאטרי רק מרופא פסיכיאטר, שהתמחותו היא בתרופות פסיכיאטריות ולכן יכול להתאים לך את הטיפול בצורה יותר מדויקת.
בנוסף, טיפול תרופתי אינו האופציה היחידה ואף אינו האופציה הטובה ביותר לטיפול בחרדות. הפתרון המומלץ ביותר הוא טיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית התנהגותית (טיפול CBT), שמלמד אותך כלים המאפשרים לך להיפטר מהחרדה באופן מוחלט וללא כל צורך להיעזר בתרופות.

בהצלחה!
 
אבי
21:04 24.12.14
שלום . אני בן 42 עובד בתחום התחבורה מזה 23 שנה עצמאי .
זה התחיל בערך בשנת 99/2000 כשקבלתי נסיעה לקחת מאזור רמת חובב לכיוון דימונה עלו איתי 4 אנשים התחלנו בנסיעה לכיוון דימונה בדרך התחלתי להרגיש תחושות פיתאומיות של הזעה קרה חולשה כללית תחושת בלבול חוסר אויר רעידות בפה ביידיים דפיקות לב מהירות מאוד הרגשתי איום ונורא לא ידעתי מה לעשות מה שעלה לי באותו הרגע זה לעצור תרכב להוריד אותם ולברוח הביתה וזה מה שעשיתי עצרתי תרכב ואמרתי שהאוטו מתחמם וכל אותו הזמן הם הרגישו כי החוורתי והיתי מבולבל שאלו אותי אם הכל בסדר איתי אם אני מרגיש טוב . ברחתי מהמקום הגעתי הביתה חיפשתי מקום נוח היתי שרוי בחוסר אונים מוחלט השתטחתי בריצפה בצורה ישרה למשך שעתיים ושתיתי 2 וליום ולאחר שעתיים התחלתי להרגיש במקום אחר כאילו אני בחלום ונרדמתי כנראה עד הבוקר .
מהבוקר שלמחרת כבר לא היתי אותו אדם ההתקפות עלו והחמירו עד כדי כך שהיתי קופה במקום פיק ברקיים לא היתי מסוגל ללכת פחדתי לפנות למקומות הרלוונטים . לבעיה
רק לאחר תקופה התחלתי ללכת לרופה ולספר על הבעיה הו נתן כל מיני טיפולים קלונקס וכדורי הרגעה לימנהם כגון ציפרלוקס לוריוון וליום קזנזיס קיפרלה . זה פוגעה לי ביכולת היום יומית אנני מסוגל לנסוע מחוץ לעיר ניסיתי כמה פעמים ועוד כשאני מקבל קריאה לנסוע לסידור מחול לאזורי אני מתחיל להכנס לטרומה ומבטל את הנסיעה כל עבודתי היתה בנויה מנסיעות חוץ ירדתי בהכנסותי מעל 50 אחוז בשנה האחרונה אני כמעט ולא יוצא מהבית כי בבית אני מרגיש פחות גרוע אני לא מסוגל לחשוב על ההגה . אנחנו 4 נפשות ואשתי לא עובדת .
שאלתי. חשבתי ללכת לביטח לאומי להגיש תביעה אן לי הרבה מסמכים רק מסמכים של רופה פנימי שמכיר תמצב שלי מלפני שנים יש לציין שכמה שנים לא הלכתי לקופת חולים לגבי מצבי הנוכחי התמודדתי עם הכדורים ועם המון כחות שכבר אין לי . הרמתי ידיים
שאלתי . האם אני צריך ללכת לביטוח הלאומי להגיש תביעה ואם כן / נכות מההעבודה או כללית / ואם בכלל מגיע לי תודה אשמח לקבל תשובה בהקדם
 
שרון לויט  
14:36 28.12.14
היי אבי,
אם הבעיה שלך פוגעת בתפקודך בצורה קשה, בהחלט שווה להגיש תביעה לביטוח הלאומי. אינני יודעת אם כדאי לתבוע גם את מקום העבודה ואם הבעיה תוכר כתאונת עבודה. לשם כך, הייתי מציעה להתייעץ עם עורך דין או באחד הפורומים המשפטיים, למיטב זכרוני יש גם פורומים ספציפיים שעוסקים בנושאים הקשורים בביטוח לאומי.
בנוסף, כדאי לציין שהבעיה שלך בהחלט ניתנת לטיפול. אם מדובר בחרדה, התרופות הן ברובן מיותרות ואין צורך לקחת כל כך הרבה סוגים. מדובר בבעיה פסיכולוגית, שחשוב לזכור שאינה גורמת בשום צורה נזק לגוף. תחושת פחד יכולה לפחות עם הזמן, כאשר לא נמנעים מביצוע פעולות וחוזרים לשגרת חיים רגילה. ברור לי שקשה להגיע לכך בכוחות עצמך, מאחר שהמצבים שמהם אתה נמנע עדיין מפחידים אותך מאוד, ולכן מומלץ להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי. זאת במקביל לפנייה לביטוח לאומי. אתה יכול לנסות לקבל סיוע ואחוזי נכות, אך במקביל לא פחות חשוב שתטפל בעצמך ותעזור לעצמך לצאת ממצב זה, שבהחלט קיימת דרך יציאה ממנו!

בברכה,
 
דלית
21:18 17.12.14
שלום רב. ואודה לכם נורא עם תעזרו לי. לפני חודש נהרג בתאונת דרכים,בחור שיצרתי עימו קשר המון שנים עוד מהילדות.הייתי מאוד קשורה אליו,ואהבתי אותו מאוד,כל עזרה קטנה הוא היה מוכן לעזור ולתמוך ממש היינו כמו אחים.לפני חודש בעת שנסע עם חבריו לטיול קרתה לו תאונת דרכים והוא נהרג במקום. גם חודש אחרי התאונה אני לא מפסיקה לחשוב עליו,ולהתגעגע אליו,אני אפילו מפנטזת עליו,וקשה לי לקבל את זה שהוא כבר לא בחיים. אודה לכם מאוד עם תציעו לי איך להתגבר על האובדן הנוראי הזה.תודה רבה.
 
שרון לויט  
11:49 22.12.14
היי דלית,
קודם כל, זה טבעי לחוש תחושות כאלה אחרי אבדן של מישהו אהוב, בעיקר אם חלף מאז זמן מועט. דרוש זמן לעבד את האבל ולעכל את האבדן, וסביר שהחיים לא יחזרו למסלולם הטבעי אלא לאחר מספר חודשים לפחות. תני מקום לתחושות הללו, תני לעצמך זמן לחשוב עליו, להתאבל ולהיות עצובה. את יכולה ומומלץ לשתף אנשים קרובים אלייך בתחושות האלו, לדבר איתם על הבחור שנהרג, ואפילו עם קרובי משפחה וחברים שהכירו אותו.
אם בתקופה האחרונה המעטת בפעילויות שאת נוהגת לעשות בדרך כלל, זה הזמן להתחיל לחזור אליהן- לעבוד כרגיל ולעסוק בתחביבים, פעילויות אהובות וכו'. החזרה לפעילות שגרתית לאחר מספר שבועות או חודש- חודשיים יכולה לסייע מאוד לשימור תחושת ה"נורמליות" והמחשבה שהעולם לא בא אל קצו עם האבדן.
עם הזמן, התחושות יתעמעמו ויהיה לך קל יותר להתמודד עם האבדן.

בהצלחה!
 
דלית
17:01 22.12.14
ואני מקווה שבעזרת העצות הטובות שלך,אני אחזור לשגרה כמה שיותר מהר,מאחלת לך ערב טוב,ושוב תודה.
 
נמי
12:35 22.12.14
שלום.

יש משהו שהבחנתי וכמעט ולא נותנים לו משקל והוא בעצם לחיות עם החרדות והכדורים- או במילים אחרות "שגרת חיים".אני בת 25.

גם כאשר אני מטופלת כבר 5 שנים אני לא מרגישה שיש לי שגרה ועל כן מתלווה ים של תסכולים שמתווספים -תחושת שוני נצחית.בנוסף למה שכבר קיים מהחרדות עצמם .העובדה שאיני באמת מקיימת שגרת חיים תקינה-

רגילה כמו כולם תוקעת אותי ,ואינני מתקדמת בחיים בשום צורה שהיא- לא זוגיות- שלא הייתה לי מעולם, קשרים , לימודים גבוהים שאני לא מצליחה להחזיק וכבר פרשתי והלחץ רק גדל לבין מה שמצפים ממך -לבין מה שאני יכולה -בין הרצוי למצוי וגם חוסר השגיות אישית. תחושת פער תהומית ביני לבין אנשים "נורמלים" שרק הולכת ומחמירה.

רציתי לדעת למי פונים במצב כזה?האם לכל פסיכולוג? או שיש שמתמחים בתמיכה רגשית לאדם שבאמת סובל עם חרדות וניהול חיים תקינים-שגרה? האם ניתן כאדם חולה מאוד ליצור חיים נורמלים? כי איני מרגישה כך 5 שנים שאני דורכת במקום בבית ואיני יודעת לאן פני מועדות.

האם ישנם בארץ קבוצות תמיכה ששם באמת יכולה להיות הפריה הדדית?

אשמח לתשובה מפורטת שתוכל לעשות לי סדר.

תודה.
 
שרון לויט  
12:51 22.12.14
היי נמי,
אני מסכימה, שגרת חיים קבועה שמספקת אותך חשובה מאוד לתחושת ה"נורמליות", להתקדמות בחיים ולהשגת מטרות. כמו כן, היא כמובן עוזרת להתמודד עם חרדות. אנשים הסובלים מחרדות חוששים מאובדן שליטה ומחוסר יציבות, ואורח חיים המכיל שינויים מתמידים מכניס ללחץ.
ככל הנראה, לפי מה שהבנתי מהודעתך, את מטופלת בטיפול פסיכולוגי הנקרא "טיפול דינמי", כלומר טיפול פסיכולוגי "סטנדרטי". טיפול כזה הוא ארוך טווח, כלומר אינו תחום בזמן ויכול גם להימשך שנים רבות, כאשר לטיפול אין מטרות ברורות וספציפיות בדרך כלל, ועיקרו שיחה חופשית ואסוציאטיבית על החיים תוך התמקדות בעיקר בתקופת הילדות.
נשמע שאת יכולה להיתרם מאוד מטיפול פסיכולוגי מסוג אחר, שנקרא "טיפול קוגניטיבי התנהגותי" (ובקצרה טיפול CBT). למעשה, טיפול זה והטיפול הדינמי ה"סטנדרטי" הינם שני הזרמים המרכזיים בפסיכותרפיה כיום. טיפול CBT עוסק במתן כלים מעשיים לשינוי בחיים. יצירת שגרה והשגת מטרות הינו אחד היעדים המרכזיים בטיפול כזה. בנוסף, המשמעות של יצירת שגרה היא לאו דווקא חיים עם החרדות והכדורים, מאחר שהטיפול יכול לעזור לך להיפטר הן מאלה והן מאלה. אני לא חושבת שטיפול תרופתי בחרדות צריך להיות לטווח ארוך, אם בכלל. הכלים שנלמדים בטיפול CBT הינם יעילים במידה כזו, שהתרופות לרוב מיותרות (ולדעתי אף מעכבות).
איני יודעת למה כוונתך כשאת מתארת את עצמך כ"אדם חולה מאוד", אולם אם את מתייחסת לחרדות, חשוב לדעת שהן אינן מחלה קשה, ולמעשה אינן מחלה כלל וכלל. אם הקושי בתפקוד אותו את מתארת נובע מחרדות ומביטחון עצמי נמוך, אינך אדם חולה כלל וכלל, ובהחלט אפשרי להתגבר על כל הקשיים שלך.
לגבי קבוצות תמיכה- קיימות ברחבי הארץ (תלוי באיזה אזור), לא תמיד קל להתקבל אליהן ולא כולן עשויות להתאים לך. ייתכן שטיפול אישי בגישה הנכונה יכול להועיל יותר, בכל אופן קבוצה שבה את יכולה לשתף את קשייך לא תזיק.

בהצלחה!
 
בת שבע
21:19 17.12.14
שלום רב ליועצות. כבר כמה שנים שאני סובלת מחרדות לפני כניסה לשינה ???(אולי איבוד שליטה לא יודעת)
כמו כן יש לי חרדה מפני הרגשת עייפות שאז לא אוכל להתרכז ולתפקד.שזה מוביל לזה שאני "חייבת" לישון אחרת איו לי חיים.
מבקשת עזרה תודה.
 
שרון לויט  
11:52 22.12.14
היי בת שבע,
התשובה נמצאת בגוף השאלה: את טוענת שקשה לך להירדם בגלל מחשבות שגורמות לך לפחד, מחשבות כמו: "אם לא ארדם לא אוכל לתפקד", או "אם ארדם אאבד שליטה". לכן, אם לא היית מאמינה במשפטים הללו שאת אומרת לעצמך לפני השינה, לא היתה לך בעיה להירדם. הרי שינה אינו דבר שאפשר לכפות אותו בכוח, וכאשר יש חששות סביב נושא ההירדמות, באופן טבעי היא נעשית קשה עד בלתי אפשרית.
אפשר לפתור את הבעיה בקלות, תוך מספר פגישות בודדות בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). בטיפול תלמדי לשנות את החשיבה הזו, כך שתוך מספר שבועות אפילו תוכלי לחזור למסלול שינה נורמלי.

בהצלחה!
 
שני
16:20 16.12.14
שלום,
יש לי הפרעת חרדה ושום טיפול לא עזר לי, הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך כמה שנים, הייתי ב-CBT, לא עזר במיוחד, ועכשיו אני אצל פסיכולוגית שלא ממש עוזרת לי ומתעלמת מרוב הבעיות והקשיים שאני מציגה בטיפול. כל העניין של חשיפות ודפי מחשבות לא מועיל ברמה שתשפר את מצבי לטווח ארוך.
השאלה אם כל הפסיכולוגים כיום דומים באופי המרוחק והמתחמק או שיש טעם להחליף מטפל? וגם איזה טיפולים נוספים יכולים להועיל נגד חרדות ומצבי רוח חוץ מטיפול פסיכולוגי קלאסי ו-CBT?
תודה רבה, שני.
 
שרון לויט  
16:58 16.12.14
היי שני,
קודם כל, בהחלט יש מטפלים שאינם קרים ומרוחקים! אם את מרגישה שהמטפל קר ומרוחק, קטנים הסיכויים שהטיפול יצליח. הבסיס החשוב ביותר לטיפול מוצלח הוא קשר טוב עם המטפל (מהווה 40% מהצלחת הטיפול והוא תנאי הכרחי שבלעדיו הטיפול לא יכול להצליח). במהלך הטיפול, את אמורה לחוש שהמטפל שלך הוא חם, אמפתי, מבין אותך ואת צרכייך ונותן לך מענה מספק (לדעתי מענה גם מעבר לשעה הטיפולית הוא מאוד חשוב, כלומר שתוכלי לפנות אליו בין פגישה לפגישה בעת הצורך).
שנית, לגבי "טיפול פסיכולוגי קלאסי" (שנקרא "טיפול דינמי"), לא הוכחה יעילותו כנגד חרדות, מאחר שהמטפל לא נותן לך כלים להתמודדות אלא יוצר איתך שיחה חופשית ואסוציאטיבית, שבה רוב הזמן את מדברת והוא מקשיב. אני לא רואה כיצד הדבר יכול לעזור להתמודד עם חרדות. לגבי טיפול CBT, הוא אכן הטיפול היעיל ביותר ובעל התוצאות העמידות ביותר, אך כפי שאמרתי- יש קודם כל צורך בחיבור אישי עם המטפל, אחרת גם הוא לא יצליח.
מעבר לכך, לדעתי על מטפל להיות גמיש ולהתאים את הטיפול למטופל, ולא להיפך. אם לא נוח לך למלא טבלאות, בהחלט אפשר למצוא דרכים אחרות לעבוד בצורה מספקת ומסודרת.
לגבי טיפולים אחרים, הם יכולים לעזור בצורה חלקית, אך אינם מלמדים אותך להתמודד עם החרדות, ולכן לא גורמים לך להיפטר לחלוטין מהחרדות שלך כפי שעושה טיפול CBT. קיימת, למשל, האופציה של טיפול תרופתי, וכן טיפולים כמו נוירופידבק.
על טיפולים אלטרנטיביים לא הייתי ממליצה, מאחר שיעילותם נמוכה וכבר הגיעו אליי אנשים רבים שעברו סדרות של טיפולים כאלה ללא הועיל.

בהצלחה!
 
שני
17:11 16.12.14
קודם כל תודה רבה על התגובה המהירה והמפורטת!
השאלה אם את חושבת שדרך דפי מחשבות ניתן לשנות דפוסי חשיבה שקיימים בעצם כל החיים?
וגם אם ללמוד לחיות עם החרדות מונע את הסבל שבחיים מלאים בחרדות?
שאלה נוספת, במידה ומקבלים מרשם לתרופה פסיכיאטרית, חייבים ללכת תוך כדי לטיפול פסיכולוגי?
תודה!
 
שרון לויט  
21:11 16.12.14
היי שני,
אני לא יודעת אילו "דפי מחשבות" קיבלת בטיפול, אבל בדרך כלל מבקשים מהמטופל לתעד מחשבות, רגשות, תחושות פיזיות והתנהגויות סביב המקרים בהן עלתה החרדה. המטרה היא, קודם כל, לדעת בדיוק מה קורה לך במצבים האלה כדי שאפשר יהיה לעבוד על זה. בהמשך, הדפים משמשים כדי לתרגל את מה שאת לומדת בפגישה- מחשבות חלופיות למחשבות השליליות לגבי החרדה, והתנהגויות חלופיות שעוזרות להיפטר ממנה. את הדברים הללו לומדים ביחד עם המטפל, ובבית רק מתרגלים ומתעדים את התרגול שעשית (בדרך כלל בכתב).
חשוב לציין שהחלק ההתנהגותי של ה-CBT הוא עיקר הטיפול, והוא יותר משמעותי מתיקון המחשבות. על ידי שינוי ההתנהגות בזמן החרדה (וגם בין לבין) אנחנו, למעשה, משנים את כל היחס שלנו לחרדה ואת צורת ההתמודדות, וזה עוזר לשנות גם את החשיבה כלפיה.
הרעיון בתיקון החשיבה הוא לשנות מחשבות כמו "החרדה מסוכנת", "החרדה מזיקה לי", "אסור לי לחוות חרדה", "אני חייבת להיות בשליטה כל הזמן" וכו'. הרבה יותר קל לשנות את נקודת המבט הזו ממה שזה נראה.
לגבי ההתמודדות, אם לומדים לקבל את החרדה ולא להתנגד לה, ואפילו גורמים לה באופן מכוון ורצוני, היא הולכת ונעלמת. כלומר, החרדה למעשה ניזונה מעצם העובדה שאת לא רוצה בה ומנסה לסלק אותה- זה רק מגביר אותה. הדרך היחידה להיפטר לחלוטין מחרדה, היא פשוט להתייחס אליה בצורה אחרת- של קבלה וחשיפה אליה, במקום הימנעות ודחייה שלה. זו גם הסיבה שטיפולים אחרים יכולים לעזור רק באופן חלקי- הם מנסים לגרום לסימפטומים להיעלם, ולמעשה "דוחים" את החרדה.
אם את בוחרת באופציה של טיפול תרופתי, אינך חייבת לשלב טיפול פסיכולוגי.

חג שמח,
 
סיון
13:08 15.12.14
הי, לפני כארבעה ימים התחלתי טיפול (שני) בציפרלקס עקב חרדה מוכללת ותסמיני דיכאון. כבר כארבעה ימים אני על מינון של כרבע כדור ועד כה לא הרגשתי שום הקלה אפילו לא תזוזה. מצד שני אני לא בטוחה שיש תופעות לוואי היות והכל אצלי מתבטא בתסמינים פיזיולוגים. החשש שלי שבגלל שזהוא טיפול שני בציפרלקס, שקיים אולי סיכוי שהוא כבר לא ישפיע, על אף העובדה שפעם קודמת הוא מאוד עזר לי! האם זה הגיוני שהוא לא יטפל בפעם שנייה? האם לא הייתי אמורה לחוש הקלה לאחר 4 ימים?

תודה רבה
ליהי
 
שרון לויט  
16:54 15.12.14
היי ליהי,
אם היית חשה הקלה לאחר ארבעה ימים של טיפול ברבע כדור, היה מדובר באפקט פסיכולוגי בלבד.
התרופה רק מתחילה את השפעתה האמיתית לאחר שלושה שבועות של טיפול בכדור אחד שלם (10 מ"ג). כל התקופה שלפני כן שבה את נוטלת את מינוני ההסתגלות (רבע כדור, חצי כדור) אינה נחשבת, מאחר שלא מדובר במינון פעיל.
יש סיכוי שהתרופה לא תעזור לך כבעבר, אך קיים גם סיכוי שהיא כן תעזור.

בברכה,
 
סיון
18:20 15.12.14
תודה רבה על תשובתיך. אך האם זה בעצם 50 50 כי הפסיכיאטר טען שבגלל שהיא עזרה כדי להמשיך איתה. מורט מבאס
תודה רבה
 
שרון לויט  
23:10 15.12.14
אני לא חושבת שקיים סיכוי של 50% שהתרופה לא תעזור. מקרים כאלה קיימים ומוכרים, אך לא ידוע לי שיש תיעוד של שכיחותם. כנראה שהסיכוי שהיא תשפיע גדול יותר, אם הפסיכיאטר ממליץ לעשות זאת.

בברכה,
 
אטה רביב
16:16 14.12.14
אובחנתי לאחרונה כסובלת מפיברומיאלגיה.
סובלת מדיכאון וחרדות מספר שנים. לאחרונה טופלתי
בציפרמיל 20 מ'ג. כטיפול בפיברומיאלגיה זה שלשה שבועות אני לוקחת סימבלטה,עולה בהדרגה ל60 מ'ג ומהפסקתי ציפרמיל לפני כשבוע ימים.
מרגישה חזרה למצבים של דיכאון .האם הפסקת ציפרמיל גורמת לכך?
האם צריכה להמשיך לקחת ציפרמיל במקביל ,אם בכלל אפשרי?
 
שרון לויט  
20:09 14.12.14
היי אטה,
בהחלט ניתן לחוש תחושות של דיכאון, עצב, מצב רוח ירוד, חוסר אנרגיות וכו' כתוצאה מהפסקה של נטילת תרופה נגד דיכאון. זוהי תופעת לוואי שעשויה לחלוף.
לגבי שאלתך השנייה, פני לרופא שלך לקבלת הנחיות נוספות.

בברכה,
 
דבי
21:58 12.12.14
סובלת שנים מכאב כרוני ולא נמצא שום דבר בבדיקות לאחר שהלכתי לפסיאטר בהמלצתו אני לוקחת ציפרלקס 20 מ'ג ני לוקחת את ההכדור כבר למעלה מחודשיים והמצב אותו דבר אני רוצה להוריד את הכדור בהדרגה איך אני עושה את זה
? התחלתי כבר 3 ימים לקחת כדור וחצי איך אני ממשיכה




תודה
 
שרון לויט  
20:05 14.12.14
היי דבי,
אסור בתכלית האיסור לתת הנחיות כאלה דרך פורומים, מה גם שאיננו רופאות. את יכולה לפנות לרופא המשפחה שלך, מאחר שגם לו מותר לתת הנחיות לגב נטילת תרופות מסוג זה (ואף מרשמים).

בברכה,
 
סיון
18:49 13.12.14
רציתי לדעת האם יש קהילות בנושא שבהם אפשר לשתף ולספר מה עובר עלינו. יש את אתר כמוני, אך תמיד אני נתקלת בבעיות בעת הכניסה...
אשמח לשמוע מכם האם קיים מקום כזה.
 
שרון לויט  
20:01 14.12.14
היי ליהי,
אם את מתכוונת לפורומי תמיכה בלבד (בהם הגולשים מדברים זה עם זה ופחות דגש על תמיכה מקצועית כמו פה), את יכולה לנסות בקהילות של "תפוז".

בברכה,
 
אברהם
15:02 09.12.14
שלום,

היום בצהריים הלכתי לאכול (הליכה של 10-15 דקות), כאשרהגעתי התחלתי לאכול אך באמצע האוכל הרגשתי שאני כבר לא יכול יותר לאכול, כאילו האוכל כבר לא נכנס.
זמן קצר לאחר מכן התחלתי להזיע (בפנים ובראש) כשלזמן קצר של עד 3-5 דקות הרגשתי תחושת קור בפנים, עורף וגב עליון.
המשכתי לאכול באיטיות כמה שעוד הצלחתי והתחלתי לשוב לעבודה כאשר מיד החלה התקפת שיעול ודמעת שנמשכו כ-10-15 דקות ומעט לחץ של רצון ליציאה.
במשך השעה האחרונה מדדתי דופק שהיה בממוצע באזור ה- 115.
בעבודה יצאתי ואכן היתה לי יציאה, לא רבה, במהלכה שוב התחלתי להשתעל (הפעם לזמן קצר יותר) ושוב תחושת הזיעה והקור למשך 2-3 דקות.
כרגע, הדבר היחיד שנשאר (לעת עתה) זה תחושת עייפות ועיניים הנוטות להיעצם.

רציתי לדעת מה יכולות להיות התופעות האלה ולמה לשייך אותן ?
האם זה מצב שיש לבדוק בדחיפות ?
האם יתכן ומדובר בריפלוקס / חיידק הליקובקטר (שנמצא אצלי לפני מספר שנים וטופל) או אולי בכלל קשור לחרדה ?

אודה להתייחסות והמלצות

נ.ב.
בן 45, לא מעשן, לא שותה, מטופל בכדורים לסוכר וקולסטרול ובבוקר כדור סרנדה.
 
שרון לויט  
20:00 14.12.14
היי אברהם,
ייתכן שאכן מדובר בהתקף חרדה, ואם זה כך, אין כל סיבה לדאגה שכן תופעות אלה אינן מסוכנות. נשמע שהיית מאוד קשוב לתחושות הגופניות שלך וניסית לפרש אותן, וזה בדיוק מה שמעודד את בואם של התקפים כאלה.
לגבי ההשערות האחרות שלך, כמובן אי אפשר לומר ללא בדיקת רופא. אולם, הייתי ממליצה לפנות לרופא רק אם התופעות הלא נעימות נמשכות במשך מספר ימים רצופים ולא נעלמות (למיטב ידיעתי הסובלים מהליקובקטר מרגישים רע מאוד ומתקשים לתפקד), או חוזרות על עצמן במשך תקופה ללא לחץ או חרדה המלווה אותן (במידה שאתה חושד שקיים ריפלוקס).

בברכה,
היי אני בת 21 ולפני כחודשיים אמא שלי נפטרה, הידיעה המצערת לא הגיעה בהפתעה כיוון שאמא שלי הייתה חולה ב-8 שנים האחרונות, אפילו בימיה האחרונים כולנו ידענו שזה הסוף ויכולנו לומר מילות פרידה. הייתי מאוד קשורה לאמא שלי, מאז המקרה אני לא מצליחה לחזור לשגרה, התפטרתי מעבודתי בניסיון למצוא משהו חדש ולפתוח דף חדש, אך כל עבודה שהתחלתי מצאתי תירוצים למה לברוח ממנה, טסתי לחו"ל לעבוד וגם משם חזרתי אחרי שבועיים, אני לא בן אדם שמרים ידיים ומוותר לעצמו, אבל אני פשוט כל היום מוטרדת ממחשבות על אמא שלי ולא מצליחה לחזור לשגרת חיים.
אני מוקפת בחברים מקסימים ותומכים אבל בכלל לא בא לי לדבר איתם על הנושא ולדבר על זה עם אבא שלי זה בכלל לא מתאים מהסיבה שמצבו הרבה יותר נורא משלי.
ככל שעובר הזמן זה רק הולך ונהיה קשה, הגעגוע גדל והעובדה שלא ניתן לעשות כלום משגעת אותי. בנוסף, כמעט בכל לילה מאז שנפטרה אני חולמת עליה ולפעמים יש לי פלאשבקים מכל מיני חוויות איתה כשהייתי קטנה, הרבה לפני המחלה.
אני אובדת עצות ואין ביכולתי לשלם לטיפול פסיכולוגי
 
שרון לויט  
00:07 08.12.14
היי סיון,
מצטערת לשמוע על מות אמך. זה אכן מאוד קשה ולא פשוט להתמודד עם מוות של אדם כה קרוב. בדרך כלל, האבל יכול להימשך בין שנה לשנתיים, ורק אם התפקוד שלך נשאר פגוע באופן משמעותי לאחר תקופה כזו, האבל נחשב לפתולוגי, כלומר חורג מגבולות הנורמה וגולש לדיכאון. לאחר חודשיים זה עדיין טבעי שתחווי תופעות כאלה. עדיין לא עבר מספיק זמן ולא חווית את תהליך האבל במלואו.
לכן, כדאי לתת לעצמך זמן, ולקבל בהבנה את התופעות שקורות לך בעקבות האבל. לעתים קרובות אפילו לא כדאי לנסות להתערב באבל נורמלי באמצעות טיפול פסיכולוגי, מאחר שזהו תהליך טבעי שהאדם צריך לעבור עם עצמו, ללא התערבויות וניסיונות לשנות את המצב. מומלץ לבצע חזרה איטית והדרגתית לשגרה, אך ייתכן שעדיין אינך בשלה לכך ותוכלי לעשות זאת בשלב מאוחר יותר. כדי שהאבל לא יהפוך למשהו פתולוגי שמונע ממך לתפקד גם בשלבים מאוחרים יותר, כדאי לנסות ולחזור לשגרה (כשתהיי מוכנה יותר) אפילו באופן מאולץ, "בכוח", ולא להימנע מעבודות ומפעילויות אחרות. השגרה עצמה, והפעילויות היומיומיות, מאוד עוזרות להתמודד עם האבל, בשלב שבו זה מתאים. כדאי גם לנסות ולדבר על מה שעובר עלייך, מה שיכול לעזור לעבור את התהליך הזה. אם אינך רוצה לדבר עם אנשים קרובים, תמיד אפשר לדבר עם אנשים מבחוץ שיכולים לסייע, כגון מוקד "ער"ן", או מקורות תמיכה שונים ברשת. את יכולה גם לנהל יומן ולכתוב את הדברים לעצמך, כדי לעבד אותם בצורה טובה יותר.

בהצלחה!
בני בן 39 לוקח סימבלטה 60 מג הפסיק כרגע מירו בהדרגה ולוקח גם 1 קלונקס להרגעה. עקב חרדות ודיכאון מזה שנים לאחר שהחליף הרבה כדורים מקבוצת הssri בתופעות לוואי כתוב שזה יכול לפגוע בשתן עלול לפגוע בלבידו. של המין לעשות גלווקומה בעניים עלול לפגוע בכבד וכו׳ אני בפניקה מה יהיה אני מפחדת אפילו לדבר איתו על זה למה נותנים כאלה כדורים אם יש להם השפעה כזו. השאלה שלי היא האם התופעות הללו מוכחות שבעתיד זה יפגע באמת ? תרגיעו אותי בבקשה מה עושים יש כדורים שיכולים להיות פחות עם תופעות הללו. אני זקוקה לתשובה דחופה לא יושנת בכלל.
תודה מראש חן.
 
שרון לויט  
15:47 25.11.14
היי חן,
לכל תרופה יכולות להיות תופעות לוואי המתבטאות אצל חלק מהאנשים, ואצל חלק לא. אין כל צורך להילחץ יתר על המידה, מאחר שלא מדובר בנזקים חמורים לגוף. מעבר לכך, זוהי בחירתו של בנך איזה טיפול הוא רוצה לקבל. אם הוא מעדיף להיעזר בתרופות על פני פתרונות אחרים, כדאי לכבד זאת, וללמוד להתמודד עם הלחץ שלך בעקבות כך (שלדעתי הוא מוגזם). אם הוא סובל מחרדות, לא כדאי להפגין כלפיו לחץ וחרדה, מאחר שהדבר עשוי רק לחזק את הדפוסים החרדתיים שלו.

בברכה,
שלום זו שוב חן

באחת התשובות שלך אמרת שהתרופות משפיעות על הבריאות לתווך הארוך , זה בדיוק הפחד שלי , עובדה שהפרולקטין שלו גבוהה והוא בחור צעיר שרוצה להקים משפחה וזה עלול להפריע לו בזוגיות וגם להביא ילדים . ומצד שני הוא לא יכול להתפנות בגלל הכאבים .
יכול להיות שהכדורים עשו לו את הכאבים? בגלל שהוא גם לקח יחד 3 סרוקסט ו1 ומירו וקלונקס וגם שילבו לו סימבלטה ועכשיו הוא הוריד את המירו וה סרוקסט , השאלה שלי האם כדאי לו לחזור לסרוקסט במינון נמוך כי כרגע אין לו חרדות הוא בסדר גמור אין לו דיכאון אבל נישארו לו הכאבים זרמים וגלי חום. האם זה בגלל הכדורים או בגלל ההורמונים כלומר הפרו לקטין , סליחה על הבלגן מחכה לתשובה תודה חן.
 
שרון לויט  
00:01 08.12.14
היי חן,
אני לא יכולה לומר בוודאות מאחר שאני לא רופאה, אולי הכאבים לא קשורים לאף אחד מהם. כדאי שהוא ישאל את הרופא שמטפל בו.

בברכה,
אין לי התקף חרדה של פעם ביום ל 10-20 דק
זה פשוט דפיקות לב חזקות מאוד גם במנוחה
זה משהו מעבר לחרדה זה פשוט מהבוקר עד הלילה ללא הפסקה
משהו הזוי שלא עוזב אותך כבר חצי שנה
זה כאילו אתה חי על הילוך גבוה ומושך את הגז בלי לעזוב ממתי שאתה קם עד שאתה הולך לישון
(ואולי גם במהלך השינה גם אותה ההרגשה אבל זה כבר אני לא זוכר או חושב על זה )
אבל אני קם גם בלי חיוך החיים השתנו במכה אחת ללא כל עזערה

עשיתי כל בדיקה אפשרית
הלכתי לנאורולוג קרדיולוג דיקור סיני הומאופטיה פרחי באך שיאצו פסיכולוג N L P ...ומה לא.......
בבדיקות הרפואיות הכל תקין ובשאר הטיפולים עברתי את כולם ולא אמור להיות לי חרדות למרות שאני לא בטוח שזה חרדות
כי אני לא פוחד ממשהו או מישהו זה משהו שאוכל אותי מבפנים לאט לאט

זה כמובן עקב עישון סמים
ניסיתי הכל ונישארתי עם החשיש 10 שנים עישנתי אותו על בסיס יומי
עד שלא יכלתי לעשן בגלל תיקים במשטרה ועברתי "לחוקי"...ניייס גאי
כמעט שנה רצוף עישנתי עד שביום בהיר אחד החלטתי במכה אחת להפסיק..כעבור 4 ימים בערך המצב החמיר
וראיתי הזיות ופרנויות שנמשכו כשבוע ומאז ההרגשנ הנ"ל בלב (אולי בנשמה) לא עוזבת אותי כבר מעל לחצי שנה
(מה שבטוח הלב פועם בחוזקה במנוחה)
היי דן,
ייתכן מאוד שחווית ואתה עדיין חווה חרדה, בעקבות התופעות הפיזיות של הסם. חרדה אינה חייבת להיות ממשהו קונקרטי, מאחר שפעמים רבות (ולמעשה ברוב המקרים) החרדה היא מפני החרדה עצמה. כלומר, התופעות הגופניות שחווית הלחיצו אותך, ולכן חווית חרדה שהעצימה אותן וגרמה לתופעות נוספות.
מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי (בגישה קוגניטיבית התנהגותית, כלומר טיפול CBT) שיכול לעזור לך להתגבר על הסימפטומים של החרדה, במידה שאכן זה העניין.

בהצלחה!
כדאי שתתחיל בתזונה נכונה ובפעילות ספורטיבית ,נכון אין חדש במה שכתבתי
אך לרוב זה עוזר והכי חשוב להתמיד .רפואה שלימה !
נ.ב
גם טיול בטבע יכול לעזור ותפילה .
בגיל 16 איבדתי את הורי בתאונה וקיבלתי טיפול נפשי.
בגיל 22 גרמתי לעצמי לחבלה עצמית כשניסיתי להתאבד כתוצאה מהסבל הגדול שנוצר לי כשגיליתי שבן זוגי בוגד בי עם צעירה בת 12 (לא טעות היא היתה בת 12 וניהלה רומן עם בן זוגי לפחות חצי שנה מאז היתה בת 11).
הוא נטש אותי, נעלבתי והוא האקס היחיד כי הפחד להיות נבגדת פגע בי ובגללו איבדתי את הרגל שלי.

החבלה ברגל פגעה בכל הרקמות, בכלי דם וגרמה לנמק חמור.
כתוצאה מהסיבוך קבעו לי תור לניתוח ובו כרתו לי את הרגל.

מאז הבגידה הכואבת של האקס שלי, שגרמה לי לסבל ולאובדן הרגל, אני נמצאת בטיפול פסיכותרפי ובטיפול פסיכיאטרי שבו אני מאובחנת כנפגעת טראומה, דיכאון וחרדה ומקבלת כדורים פסיכיאטרים נוגדי דיכאון.

הטראומה שלי היא מבגידה ויש לי חרדה חברתית שמהותה היא חרדה מלהיות נבגדת שוב.
הפחד להכיר גבר שיבגוד בי, קשה לי לתת אמון בבני אדם כי אני תמיד מפחדת שהם ייבגדו בי. גם אובדן ההורים שלי מגיל צעיר נחווה כסוג של בגידה שהם בגדו בי.

מהמטפלים הפסיכולוגים שלי למדתי שאני צריכה לשמור על עצמי מבוגדנות של בן זוג שיהיה לי.
בשיחות עם הפסיכיאטרית והפסיכולוגית למדתי שקיים תחום שנקרא פסיכולוגיה חברתית שבו אוכל לדעת על סוג של נכות שאם בן זוגי לוקה בו אז הוא לא יכול לעולם לבגוד, והנכות שלו מבטיחה לאישה שבמיליון אחוז סיכוי שהוא פשוט לא יבגוד ולא יוכל לבגוד.

אני לא מתכוונת לנכות בתפקוד המיני כי הצרכים הנפשיים שלי הם כאלה שחשוב לי שיהיה לי גבר פעיל מבחינה מינית רק איתי מבלי שיוכל לבגוד בי.
מאז ומתמיד התנחמתי בסיפוק עצמי (אוננות) אבל תמיד רציתי וחלמתי שיהיה לי בן זוג קבוע שיהיה אקטיבי איתי מבחינה מינית ברוב שעות היממה כי אני מרגישה שסיפוק הצורך הנפשי הזה ינחם אותי על הסבל שעברתי.
אבל הפחד שלי הוא מבגידה. הפחד שלי שהגבר שיהיה לי בן זוג, יימאס ממגע מיני ממושך איתי, יסתכל על ילדה קטנה ואז יבגוד בי איתה.

אני רוצה להקים משפחה, ואני נכה ואין לי אדם שתואם לצרכים שלי.

ניגשתי לשדכנית שמתעסקת עם נכויות, ואני יכולה לסנן גברים על פי סוג הנכויות שלהם.
אני מתקרבת לשנות החמישים לחיי ואני רוצה להתחתן ולהקים משפחה עם בן זוג שלא יבגוד בי.
רציתי לדעת איזה סוגים של נכויות גורמים לגבר שלוקה שלא יוכל לבגוד באישה שלו ושכל הזמן ירצה לשכב עם האישה שלו (ולא יוכל לבגוד בה בגלל הנכות שלו).
היי קורל,
לא ידוע לי על נכות נפשית שעשויה לגרום לגבר לא לבגוד או לא להיפרד ממך.
כמובן, שיש מגבלות פיזיות שיכולות למנוע ממנו לעשות זאת או לפחות להקשות זאת מאוד.
גברים שלא בוגדים (ללא מגבלה פיזית), ויש הרבה כאלה, עושים זאת מתוך ערכים של מוסר ויושרה פנימית, ורבים מהם פשוט לא חשים צורך בכך.
ככל הנראה יש לך סכמה או סכמות חשיבה (סכמה כוללת אמונות ודעות לגבי העולם והתנהגותם של אנשים), שגורמת לך להאמין שלפחות רוב הגברים בוגדים או יבגדו בך, וככל הנראה גם יכולה לגרום לך לבחור גברים שמנצלים, משפילים ולבסוף גם בוגדים בך ונוטשים אותך. לכן, אני מסכימה שיש צורך להיזהר מבחירת גברים כאלה, ולעבור תהליך של טיפול פסיכולוגי שבו את מזהה את סכמות החשיבה הבעייתיות ויודעת להיזהר מהן ולא "ליפול" להתנהגות שתואמת אותן. מאוד ממליצה לקרוא ולברר חומר לגבי טיפול בסכמות, שנקרא "סכמה תרפיה", ויכול לענות על הצורך שלך.
זכרי, שהדרך היחידה להבטיח במאה אחוז שלא ינטשו אותך היא פשוט לא להיכנס לקשר. רוב האנשים מעדיפים לקחת את הסיכון הזה (גם אם לפעמים מדובר בסיכון מאוד קטן, זה עדיין סוג של סיכון ותמיד יש סיכוי כלשהו להיפגע בקשר). מי שלא לוקח אותו, בוודאות יפסיד מכך, אך אם את בוחרת לקחת את הסיכון- את פותחת בפני עצמך אפשרות להרוויח, שלא תוכל לבוא בדרך אחרת.

בהצלחה!
 
שי 32
 
19:14 15.11.14
הי אני לוקח אריפלי לחרדות ואני רוצה לקחת אבקה העם אני יכול? זה נותן כוח לפני אימון תודה ערן
 
שרון לויט  
11:46 30.11.14
היי ערן,
לא נוכל לענות על שאלה זו בביטחון מאחר שאנחנו לא רופאות.
אנא פנה לפסיכיאטר שלך ושאל לחוות דעתו.

בברכה,
 
דלית
22:28 20.11.14
שלום רב.
יש לי בעיה ואשמח עם תתנו לי טיפ בלי ללכת לפסיכיאטר או לפסיכולוג אלא לעזרה עצמית. כל בוקר שאני קמה,אני קמה במצב רוח טוב עושה הליכות ספורט הולכת לעבודה יש לי הרגשה טובה והכל בסדר. אבל ברגע שמגיע הערב אני מתחילה להיכנס לדיכאון ואין לי מוטיבציה לעשות שום דבר,כל מה שאני עושה אני שוכבת במיטה מרגישה חולשה ואין לי חשק לעשות כלום,וזה רק בערב. אשמח לקבל עצה מכם איך להתמודד עם הבעיה הזאת,תודה רבה ושבת שלום.
 
שרון לויט  
15:41 25.11.14
היי דלית,
באופן טבעי, לכולנו יש שעות שבהן אנחנו פעילים פחות, עייפים יותר ומרגישים פחות טוב. אצל חלק מהאנשים זה קיצוני יותר, ומתבטא במצב רוח ירוד של ממש בשעות מסוימות. כדאי קודם כל לעשות בירור רפואי, לבדוק האם לא חסרים ויטמינים או קיימת בעיה בוויסות הורמונלי. פעמים רבות הבעיה ניתנת לפתרון מכיוון זה.
במידה שכל הבדיקות יהיו תקינות ולא יימצא דבר, אפשר יהיה לחשוב על פתרון אחר, או לצאת מנקודת הנחה ש"זה בסדר" ולתת עצמך לנוח בשעות המתאימות לך, בייחוד אם את פעילה במשך שאר שעות היום ומתפקדת כרגיל.

בברכה,
 
דלית
19:29 25.11.14
עזרת לי,ומאחלת לך ערב טוב ונעים.
 
טלש
23:27 20.11.14
שלום,
רציתי לשאול על תגובה התנהגותית של נשיכת שפתיים?
מדוע זה קורה?
על מה זה יכול להעיד?
למה זה קורה נגיד בעיקר מול אנשי מקצוע (כמו מטפלים, פסיכולוגים)?

זה מאוד חשוב לי.. אודה לתשובתכם.
 
ד''ר אירנה נתנאל  
19:33 22.11.14
שלום לך,

לחץ, מתח, התרגשות יכולים להיות סיבה לנשיכת שפתיים.

בברכה,
 
בת שבע גנות
16:24 18.11.14
סובלת מהתקפי חרדה כמעט בלתי פוסקים. לוקחת שני קסנקס במשך היום וכדור שינה שעוזרים במעט מאד. התפקוד היומיומי הרגיל שלי כמעט לא קיים. פנייה למרכז טיפולי לא נענתה. אובדת עצות ולא יודעת כיצד לפעול. עצה מישהוא?
 
שרון לויט  
15:43 25.11.14
היי בת שבע,
אם פנית למרכז טיפולי אחד ולא נענית, אין זה אומר שלא קיימים מטפלים נוספים ברחבי הארץ שיכולים לעזור לך. פני לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפל CBT), שייתן לך את הכלים להתמודד עם הבעיה ולהיפטר ממנה תוך פרק זמן לא ארוך (כ-3 חודשים), ולדעתי יפה שעה אחת קודם. הכדורים שאת לוקחת רק מחמירים את המצב בטווח הארוך.
בהצלחה!
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  199  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
דיכאון קליני   דיכאון אחר לידה   דיכאון מג'ורי   טיפול תרופתי דיכאון   טיפול התנהגותי   דיכאון וחרדה
RSS RSS פורום דיכאון חרדה