בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום דיכאון חרדה עמוד 2

פורום דיכאון או פורום חרדה הוא המקום להתייעץ בנושא דיכאון או חרדה. פורום דיכאון, חרדה הוא המקום לשאול על דיכאון מג'ורי, חרדה, דיכאון אחר לידה, דיכאון קליני, חרדה חברתית, טיפול בדיכאון, טיפול תרופתי בחרדה, טיפול התנהגותי, סרוקסט, פוביות ועוד
מנהלי פורום דיכאון חרדה:
שרון לויט
לפרטים נוספים
ד''ר אירנה נתנאל
לפרטים נוספים
היי אני בת 21 ולפני כחודשיים אמא שלי נפטרה, הידיעה המצערת לא הגיעה בהפתעה כיוון שאמא שלי הייתה חולה ב-8 שנים האחרונות, אפילו בימיה האחרונים כולנו ידענו שזה הסוף ויכולנו לומר מילות פרידה. הייתי מאוד קשורה לאמא שלי, מאז המקרה אני לא מצליחה לחזור לשגרה, התפטרתי מעבודתי בניסיון למצוא משהו חדש ולפתוח דף חדש, אך כל עבודה שהתחלתי מצאתי תירוצים למה לברוח ממנה, טסתי לחו"ל לעבוד וגם משם חזרתי אחרי שבועיים, אני לא בן אדם שמרים ידיים ומוותר לעצמו, אבל אני פשוט כל היום מוטרדת ממחשבות על אמא שלי ולא מצליחה לחזור לשגרת חיים.
אני מוקפת בחברים מקסימים ותומכים אבל בכלל לא בא לי לדבר איתם על הנושא ולדבר על זה עם אבא שלי זה בכלל לא מתאים מהסיבה שמצבו הרבה יותר נורא משלי.
ככל שעובר הזמן זה רק הולך ונהיה קשה, הגעגוע גדל והעובדה שלא ניתן לעשות כלום משגעת אותי. בנוסף, כמעט בכל לילה מאז שנפטרה אני חולמת עליה ולפעמים יש לי פלאשבקים מכל מיני חוויות איתה כשהייתי קטנה, הרבה לפני המחלה.
אני אובדת עצות ואין ביכולתי לשלם לטיפול פסיכולוגי
 
שרון לויט  
00:07 08.12.14
היי סיון,
מצטערת לשמוע על מות אמך. זה אכן מאוד קשה ולא פשוט להתמודד עם מוות של אדם כה קרוב. בדרך כלל, האבל יכול להימשך בין שנה לשנתיים, ורק אם התפקוד שלך נשאר פגוע באופן משמעותי לאחר תקופה כזו, האבל נחשב לפתולוגי, כלומר חורג מגבולות הנורמה וגולש לדיכאון. לאחר חודשיים זה עדיין טבעי שתחווי תופעות כאלה. עדיין לא עבר מספיק זמן ולא חווית את תהליך האבל במלואו.
לכן, כדאי לתת לעצמך זמן, ולקבל בהבנה את התופעות שקורות לך בעקבות האבל. לעתים קרובות אפילו לא כדאי לנסות להתערב באבל נורמלי באמצעות טיפול פסיכולוגי, מאחר שזהו תהליך טבעי שהאדם צריך לעבור עם עצמו, ללא התערבויות וניסיונות לשנות את המצב. מומלץ לבצע חזרה איטית והדרגתית לשגרה, אך ייתכן שעדיין אינך בשלה לכך ותוכלי לעשות זאת בשלב מאוחר יותר. כדי שהאבל לא יהפוך למשהו פתולוגי שמונע ממך לתפקד גם בשלבים מאוחרים יותר, כדאי לנסות ולחזור לשגרה (כשתהיי מוכנה יותר) אפילו באופן מאולץ, "בכוח", ולא להימנע מעבודות ומפעילויות אחרות. השגרה עצמה, והפעילויות היומיומיות, מאוד עוזרות להתמודד עם האבל, בשלב שבו זה מתאים. כדאי גם לנסות ולדבר על מה שעובר עלייך, מה שיכול לעזור לעבור את התהליך הזה. אם אינך רוצה לדבר עם אנשים קרובים, תמיד אפשר לדבר עם אנשים מבחוץ שיכולים לסייע, כגון מוקד "ער"ן", או מקורות תמיכה שונים ברשת. את יכולה גם לנהל יומן ולכתוב את הדברים לעצמך, כדי לעבד אותם בצורה טובה יותר.

בהצלחה!
בני בן 39 לוקח סימבלטה 60 מג הפסיק כרגע מירו בהדרגה ולוקח גם 1 קלונקס להרגעה. עקב חרדות ודיכאון מזה שנים לאחר שהחליף הרבה כדורים מקבוצת הssri בתופעות לוואי כתוב שזה יכול לפגוע בשתן עלול לפגוע בלבידו. של המין לעשות גלווקומה בעניים עלול לפגוע בכבד וכו׳ אני בפניקה מה יהיה אני מפחדת אפילו לדבר איתו על זה למה נותנים כאלה כדורים אם יש להם השפעה כזו. השאלה שלי היא האם התופעות הללו מוכחות שבעתיד זה יפגע באמת ? תרגיעו אותי בבקשה מה עושים יש כדורים שיכולים להיות פחות עם תופעות הללו. אני זקוקה לתשובה דחופה לא יושנת בכלל.
תודה מראש חן.
 
שרון לויט  
15:47 25.11.14
היי חן,
לכל תרופה יכולות להיות תופעות לוואי המתבטאות אצל חלק מהאנשים, ואצל חלק לא. אין כל צורך להילחץ יתר על המידה, מאחר שלא מדובר בנזקים חמורים לגוף. מעבר לכך, זוהי בחירתו של בנך איזה טיפול הוא רוצה לקבל. אם הוא מעדיף להיעזר בתרופות על פני פתרונות אחרים, כדאי לכבד זאת, וללמוד להתמודד עם הלחץ שלך בעקבות כך (שלדעתי הוא מוגזם). אם הוא סובל מחרדות, לא כדאי להפגין כלפיו לחץ וחרדה, מאחר שהדבר עשוי רק לחזק את הדפוסים החרדתיים שלו.

בברכה,
שלום זו שוב חן

באחת התשובות שלך אמרת שהתרופות משפיעות על הבריאות לתווך הארוך , זה בדיוק הפחד שלי , עובדה שהפרולקטין שלו גבוהה והוא בחור צעיר שרוצה להקים משפחה וזה עלול להפריע לו בזוגיות וגם להביא ילדים . ומצד שני הוא לא יכול להתפנות בגלל הכאבים .
יכול להיות שהכדורים עשו לו את הכאבים? בגלל שהוא גם לקח יחד 3 סרוקסט ו1 ומירו וקלונקס וגם שילבו לו סימבלטה ועכשיו הוא הוריד את המירו וה סרוקסט , השאלה שלי האם כדאי לו לחזור לסרוקסט במינון נמוך כי כרגע אין לו חרדות הוא בסדר גמור אין לו דיכאון אבל נישארו לו הכאבים זרמים וגלי חום. האם זה בגלל הכדורים או בגלל ההורמונים כלומר הפרו לקטין , סליחה על הבלגן מחכה לתשובה תודה חן.
 
שרון לויט  
00:01 08.12.14
היי חן,
אני לא יכולה לומר בוודאות מאחר שאני לא רופאה, אולי הכאבים לא קשורים לאף אחד מהם. כדאי שהוא ישאל את הרופא שמטפל בו.

בברכה,
אין לי התקף חרדה של פעם ביום ל 10-20 דק
זה פשוט דפיקות לב חזקות מאוד גם במנוחה
זה משהו מעבר לחרדה זה פשוט מהבוקר עד הלילה ללא הפסקה
משהו הזוי שלא עוזב אותך כבר חצי שנה
זה כאילו אתה חי על הילוך גבוה ומושך את הגז בלי לעזוב ממתי שאתה קם עד שאתה הולך לישון
(ואולי גם במהלך השינה גם אותה ההרגשה אבל זה כבר אני לא זוכר או חושב על זה )
אבל אני קם גם בלי חיוך החיים השתנו במכה אחת ללא כל עזערה

עשיתי כל בדיקה אפשרית
הלכתי לנאורולוג קרדיולוג דיקור סיני הומאופטיה פרחי באך שיאצו פסיכולוג N L P ...ומה לא.......
בבדיקות הרפואיות הכל תקין ובשאר הטיפולים עברתי את כולם ולא אמור להיות לי חרדות למרות שאני לא בטוח שזה חרדות
כי אני לא פוחד ממשהו או מישהו זה משהו שאוכל אותי מבפנים לאט לאט

זה כמובן עקב עישון סמים
ניסיתי הכל ונישארתי עם החשיש 10 שנים עישנתי אותו על בסיס יומי
עד שלא יכלתי לעשן בגלל תיקים במשטרה ועברתי "לחוקי"...ניייס גאי
כמעט שנה רצוף עישנתי עד שביום בהיר אחד החלטתי במכה אחת להפסיק..כעבור 4 ימים בערך המצב החמיר
וראיתי הזיות ופרנויות שנמשכו כשבוע ומאז ההרגשנ הנ"ל בלב (אולי בנשמה) לא עוזבת אותי כבר מעל לחצי שנה
(מה שבטוח הלב פועם בחוזקה במנוחה)
היי דן,
ייתכן מאוד שחווית ואתה עדיין חווה חרדה, בעקבות התופעות הפיזיות של הסם. חרדה אינה חייבת להיות ממשהו קונקרטי, מאחר שפעמים רבות (ולמעשה ברוב המקרים) החרדה היא מפני החרדה עצמה. כלומר, התופעות הגופניות שחווית הלחיצו אותך, ולכן חווית חרדה שהעצימה אותן וגרמה לתופעות נוספות.
מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי (בגישה קוגניטיבית התנהגותית, כלומר טיפול CBT) שיכול לעזור לך להתגבר על הסימפטומים של החרדה, במידה שאכן זה העניין.

בהצלחה!
כדאי שתתחיל בתזונה נכונה ובפעילות ספורטיבית ,נכון אין חדש במה שכתבתי
אך לרוב זה עוזר והכי חשוב להתמיד .רפואה שלימה !
נ.ב
גם טיול בטבע יכול לעזור ותפילה .
בגיל 16 איבדתי את הורי בתאונה וקיבלתי טיפול נפשי.
בגיל 22 גרמתי לעצמי לחבלה עצמית כשניסיתי להתאבד כתוצאה מהסבל הגדול שנוצר לי כשגיליתי שבן זוגי בוגד בי עם צעירה בת 12 (לא טעות היא היתה בת 12 וניהלה רומן עם בן זוגי לפחות חצי שנה מאז היתה בת 11).
הוא נטש אותי, נעלבתי והוא האקס היחיד כי הפחד להיות נבגדת פגע בי ובגללו איבדתי את הרגל שלי.

החבלה ברגל פגעה בכל הרקמות, בכלי דם וגרמה לנמק חמור.
כתוצאה מהסיבוך קבעו לי תור לניתוח ובו כרתו לי את הרגל.

מאז הבגידה הכואבת של האקס שלי, שגרמה לי לסבל ולאובדן הרגל, אני נמצאת בטיפול פסיכותרפי ובטיפול פסיכיאטרי שבו אני מאובחנת כנפגעת טראומה, דיכאון וחרדה ומקבלת כדורים פסיכיאטרים נוגדי דיכאון.

הטראומה שלי היא מבגידה ויש לי חרדה חברתית שמהותה היא חרדה מלהיות נבגדת שוב.
הפחד להכיר גבר שיבגוד בי, קשה לי לתת אמון בבני אדם כי אני תמיד מפחדת שהם ייבגדו בי. גם אובדן ההורים שלי מגיל צעיר נחווה כסוג של בגידה שהם בגדו בי.

מהמטפלים הפסיכולוגים שלי למדתי שאני צריכה לשמור על עצמי מבוגדנות של בן זוג שיהיה לי.
בשיחות עם הפסיכיאטרית והפסיכולוגית למדתי שקיים תחום שנקרא פסיכולוגיה חברתית שבו אוכל לדעת על סוג של נכות שאם בן זוגי לוקה בו אז הוא לא יכול לעולם לבגוד, והנכות שלו מבטיחה לאישה שבמיליון אחוז סיכוי שהוא פשוט לא יבגוד ולא יוכל לבגוד.

אני לא מתכוונת לנכות בתפקוד המיני כי הצרכים הנפשיים שלי הם כאלה שחשוב לי שיהיה לי גבר פעיל מבחינה מינית רק איתי מבלי שיוכל לבגוד בי.
מאז ומתמיד התנחמתי בסיפוק עצמי (אוננות) אבל תמיד רציתי וחלמתי שיהיה לי בן זוג קבוע שיהיה אקטיבי איתי מבחינה מינית ברוב שעות היממה כי אני מרגישה שסיפוק הצורך הנפשי הזה ינחם אותי על הסבל שעברתי.
אבל הפחד שלי הוא מבגידה. הפחד שלי שהגבר שיהיה לי בן זוג, יימאס ממגע מיני ממושך איתי, יסתכל על ילדה קטנה ואז יבגוד בי איתה.

אני רוצה להקים משפחה, ואני נכה ואין לי אדם שתואם לצרכים שלי.

ניגשתי לשדכנית שמתעסקת עם נכויות, ואני יכולה לסנן גברים על פי סוג הנכויות שלהם.
אני מתקרבת לשנות החמישים לחיי ואני רוצה להתחתן ולהקים משפחה עם בן זוג שלא יבגוד בי.
רציתי לדעת איזה סוגים של נכויות גורמים לגבר שלוקה שלא יוכל לבגוד באישה שלו ושכל הזמן ירצה לשכב עם האישה שלו (ולא יוכל לבגוד בה בגלל הנכות שלו).
היי קורל,
לא ידוע לי על נכות נפשית שעשויה לגרום לגבר לא לבגוד או לא להיפרד ממך.
כמובן, שיש מגבלות פיזיות שיכולות למנוע ממנו לעשות זאת או לפחות להקשות זאת מאוד.
גברים שלא בוגדים (ללא מגבלה פיזית), ויש הרבה כאלה, עושים זאת מתוך ערכים של מוסר ויושרה פנימית, ורבים מהם פשוט לא חשים צורך בכך.
ככל הנראה יש לך סכמה או סכמות חשיבה (סכמה כוללת אמונות ודעות לגבי העולם והתנהגותם של אנשים), שגורמת לך להאמין שלפחות רוב הגברים בוגדים או יבגדו בך, וככל הנראה גם יכולה לגרום לך לבחור גברים שמנצלים, משפילים ולבסוף גם בוגדים בך ונוטשים אותך. לכן, אני מסכימה שיש צורך להיזהר מבחירת גברים כאלה, ולעבור תהליך של טיפול פסיכולוגי שבו את מזהה את סכמות החשיבה הבעייתיות ויודעת להיזהר מהן ולא "ליפול" להתנהגות שתואמת אותן. מאוד ממליצה לקרוא ולברר חומר לגבי טיפול בסכמות, שנקרא "סכמה תרפיה", ויכול לענות על הצורך שלך.
זכרי, שהדרך היחידה להבטיח במאה אחוז שלא ינטשו אותך היא פשוט לא להיכנס לקשר. רוב האנשים מעדיפים לקחת את הסיכון הזה (גם אם לפעמים מדובר בסיכון מאוד קטן, זה עדיין סוג של סיכון ותמיד יש סיכוי כלשהו להיפגע בקשר). מי שלא לוקח אותו, בוודאות יפסיד מכך, אך אם את בוחרת לקחת את הסיכון- את פותחת בפני עצמך אפשרות להרוויח, שלא תוכל לבוא בדרך אחרת.

בהצלחה!
 
שי 32
 
19:14 15.11.14
הי אני לוקח אריפלי לחרדות ואני רוצה לקחת אבקה העם אני יכול? זה נותן כוח לפני אימון תודה ערן
 
שרון לויט  
11:46 30.11.14
היי ערן,
לא נוכל לענות על שאלה זו בביטחון מאחר שאנחנו לא רופאות.
אנא פנה לפסיכיאטר שלך ושאל לחוות דעתו.

בברכה,
 
דלית
22:28 20.11.14
שלום רב.
יש לי בעיה ואשמח עם תתנו לי טיפ בלי ללכת לפסיכיאטר או לפסיכולוג אלא לעזרה עצמית. כל בוקר שאני קמה,אני קמה במצב רוח טוב עושה הליכות ספורט הולכת לעבודה יש לי הרגשה טובה והכל בסדר. אבל ברגע שמגיע הערב אני מתחילה להיכנס לדיכאון ואין לי מוטיבציה לעשות שום דבר,כל מה שאני עושה אני שוכבת במיטה מרגישה חולשה ואין לי חשק לעשות כלום,וזה רק בערב. אשמח לקבל עצה מכם איך להתמודד עם הבעיה הזאת,תודה רבה ושבת שלום.
 
שרון לויט  
15:41 25.11.14
היי דלית,
באופן טבעי, לכולנו יש שעות שבהן אנחנו פעילים פחות, עייפים יותר ומרגישים פחות טוב. אצל חלק מהאנשים זה קיצוני יותר, ומתבטא במצב רוח ירוד של ממש בשעות מסוימות. כדאי קודם כל לעשות בירור רפואי, לבדוק האם לא חסרים ויטמינים או קיימת בעיה בוויסות הורמונלי. פעמים רבות הבעיה ניתנת לפתרון מכיוון זה.
במידה שכל הבדיקות יהיו תקינות ולא יימצא דבר, אפשר יהיה לחשוב על פתרון אחר, או לצאת מנקודת הנחה ש"זה בסדר" ולתת עצמך לנוח בשעות המתאימות לך, בייחוד אם את פעילה במשך שאר שעות היום ומתפקדת כרגיל.

בברכה,
 
דלית
19:29 25.11.14
עזרת לי,ומאחלת לך ערב טוב ונעים.
 
בת שבע גנות
16:24 18.11.14
סובלת מהתקפי חרדה כמעט בלתי פוסקים. לוקחת שני קסנקס במשך היום וכדור שינה שעוזרים במעט מאד. התפקוד היומיומי הרגיל שלי כמעט לא קיים. פנייה למרכז טיפולי לא נענתה. אובדת עצות ולא יודעת כיצד לפעול. עצה מישהוא?
 
שרון לויט  
15:43 25.11.14
היי בת שבע,
אם פנית למרכז טיפולי אחד ולא נענית, אין זה אומר שלא קיימים מטפלים נוספים ברחבי הארץ שיכולים לעזור לך. פני לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפל CBT), שייתן לך את הכלים להתמודד עם הבעיה ולהיפטר ממנה תוך פרק זמן לא ארוך (כ-3 חודשים), ולדעתי יפה שעה אחת קודם. הכדורים שאת לוקחת רק מחמירים את המצב בטווח הארוך.
בהצלחה!
 
טלש
23:27 20.11.14
שלום,
רציתי לשאול על תגובה התנהגותית של נשיכת שפתיים?
מדוע זה קורה?
על מה זה יכול להעיד?
למה זה קורה נגיד בעיקר מול אנשי מקצוע (כמו מטפלים, פסיכולוגים)?

זה מאוד חשוב לי.. אודה לתשובתכם.
 
ד''ר אירנה נתנאל  
19:33 22.11.14
שלום לך,

לחץ, מתח, התרגשות יכולים להיות סיבה לנשיכת שפתיים.

בברכה,
שלום!
אני בת 33 + 2 קטנים. בתקופה האחרונה מרגישה לחוצה ועצבנית, מאוד מתקשה לחשוב חיובי ולהיות אופטימית.
אלה לא תחושות זרות לי כי לאורך שנים רבות סבלתי לסירוגין מדאגות, פחדים והתקפי חרדה שאיתם התמודדתי לבד עם כל הקושי.
כיום אני יודעת להגדיר את עצמי כטיפוס פסימי הרואה בעיקר שחורות.
בכל תקופה של נפילה בחיים יש בדרך כלל סיבה שהביאה אותי למצב הזה. לדוגמה בחודש יולי האחרון נכנסתי לתקופה מאוד קשה מבחינה נפשית, יחד עם התקפי חרדה ופחדים איומים שלא יכולתי לשאת. וכל זה בגלל המצב הבטחוני הקשה שהיה (יש לקחת בחשבון שאני מתגוררת באילת ואנשים רבים עברו חוויות יותר קשות ממני, כך שההתנהגות שלי לא מוצדקת).
הלכתי למספר שיחות עם פסיכולגית, ואני לא בטוחה שההטבה במצב הנפשי נבעה כתוצאה מהטיפול הפסיכולוגי, כי בכל מפגש היה נושא אחד שנמרח ונטחן מכל הכיוונים על פני שעה וחצי. יצאתי מותשת במקום להתמלא.
בשבועיים האחרונים אני מרגישה ששוב החרדות מתחילות לצוץ פה ושם. אני מפרשת את ההרגשה כחרדות ואולי אני טועה.
אני מרגישה חסרת מצב רוח, התאבון פחת, הראש עסוק בתסריטי אימה של תאונות דרכים (מישהו מוכר נהרג בתאונה לפני כשבוע וזה מאוד השפיע עליי לרעה), אני בוכה בלי סיבה מוגדרת ולא מצליחה לראות את האור.
התחלתי שוב לקחת רסקיו. זה מצליח לעזור לי לרגעים.
יש לי ידע רב בנושא החרדות ולמרות שאני יודעצ מה כן צריך לעשות במצבי אני לא מצליחה ליישם...
אני מאוד מיאשת ומאוכזבת מעצמי שאני לא מצליחה להתגבר על זה אחרי כל כך הרבה שנים. מה גם שזה משפיע על הילדים ועל בעלי.
מה אני יכולה לעשות במצבי? למי לפנות ועל איזה טיפול מומלץ חוץ מפסיכולוג?
אשמח לתשובות.
הי
 
ד''ר אירנה נתנאל  
19:29 22.11.14
אודליה שלום,

לפי מה שאת מתארת, נראה שאת מאוד סובלת ומצבך משפיע גם על סביבתך הקרובה. את מנסה לעזור לעצמך אך ללא הצלחה. לכן, אני ממליצה להתיעץ עם רופא פסיכיאטר. יתכן וטיפול תרופתי יכול לשפר את הרגשתך. בנוסף, שווה לנסות טיפול בנוירופידבק. זהו טיפול בטכנולוגיה ממוחשבת, הרעיון הוא לווסת פעילות חשמלית של המוח באזורים שבהם יש פעילות חשמלית חריגה הקשורה לתסמינים מהם את סובלת. זהו טיפול לא פולשני ולא חודרני, מבוסס על מדידה של נתונים.

בהצלחה,
היי
אני כבר חצי שנה סובלת מתקופת חרדה מתמשכת
מתבטא בלוחות פעם-פעמיים ביום התקף חרדה עם כל התסמינים הנלווים.
מלבד זה,
מעל שבוע מהרגע שאני קמה בבוקר עד לרגע שהולכת לישון
יש לי כמו התקפי גלים כאלה שאני לא יודעת איך להסביר אותם במילים..כאילו לכמה שניות אני מרחפת ומתנתקת ובאוזניים יש כמו דפיקות כאלה..וזה לא שהכל מסתובב לי כמו בסחרחורת אבל המילה הכי קרובה לזה שמצאתי זה סחרחורת. אחרי כמה דק זה עובר ויכול לא להופיע חצי שעה ואז לחזור ככה כל היום.
לפני כמה חודשים עשיתי ct ובדיקות דם והכל תקין.
ההרגשה הזו מלחיצה.
ידוע מה זה? דרכים לטיפול?
 
שרון לויט  
13:08 11.11.14
היי טל,
אני מבינה שההרגשה הזו מלחיצה, אך אם עשית בדיקות רפואיות והכל תקין, סביר להניח שהיא נובעת מחרדה (/פחד/לחץ, כולם שמות שונים לאותו רגש).
אם אכן התסמינים נובעים מחרדה, אין כל צורך להילחץ מהם. הם אינם מסוכנים, ולמעשה, ככל שנלחצים מהתסמינים ומנסים ש"זה יעבור כמה שיותר מהר", כך הם מתגברים. דווקא קבלתן של התופעות הללו, בלי ניסיון לדחות אותן או להעביר אותן, ובלי להיכנס ללחץ מעצם קיומן, גורמת להן לחלוף יותר מהר, ולהופיע פחות ופחות עם הזמן.
אם קשה לך להפנים וליישם את מה שכתבתי, מומלץ לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שבו המטפל ידריך אותך וילווה אותך בתהליך של קבלת החרדה, צעד אחר צעד, עד אשר תלמדי לא לפחד ממנה, והתופעות הללו ייעלמו לחלוטין, ללא צורך בהתערבויות נוספות.

בהצלחה!
 
טל
00:57 12.11.14
היי שרון,
תודה רבה על התגובה
אני עשיתי בדיקות, אבל אני כאילו "לא סומכת" על הרופאים..
האם התחושת חוסר פוקוס הזאת,ריחוף,טשטוש שבאה לי בגלים זה משהו שמוכר לך כתסמין של תקופה של התקפי חרדה, תקופת מתח? יצא לך לשמוע על זה?
 
שרון לויט  
10:40 12.11.14
היי טל,
בוודאי. מדובר בסימפטומים מאוד נפוצים ומוכרים של חרדה.
 
מאי
21:37 11.11.14
בת 38, עם שני ילדים חמודים אך עם בעל שמאד מקשה עליי את החייםץ העבודה לא משהו. אני מעדיפה שלא יפנו אליי ולא יצטרכו אותיץ לא נפגשת עם חברים כי אין לי חשק לכלוםץ מתעצבנת הרבה.בוכה כול יום.
 
שרון לויט  
22:39 11.11.14
היי מאי,
כדי לאבחן דיכאון, עלייך להיפגש עם איש מקצוע (פסיכותרפיסט או פסיכיאטר). אי אפשר לאבחן דיכאון בצורה כזו דרך האינטרנט. כמובן, שאיש המקצוע יוכל לעזור לך גם מבחינת פתרון הבעיה. באופן כללי, כדי לשפר מצב רוח ירוד מומלץ לעשות דברים שאת אוהבת ולא להימנע מפעילויות. כדאי להקיף את עצמך באנשים אהובים ולהתרחק מאנשים שלא עושים לך טוב, אם אי אפשר לתקן איתם את היחסים. מומלץ אוד לעסוק בפעילות גופנית.

בברכה,
 
חגית
19:00 10.11.14
שלום רב מגיל 18(היום בת 35) סבלתי מתסמינים גופניים שונים ומצבי רוח שאובחנו מאוחר יותר כחרדה,רופאה אחרת הגדירה סומטזציה,לפני כשלוש שנים עברתי גירושים ומאז אני חווה תחושות קשות של אי שקט חוסר תאבון הפרעת שינה קשה וכו,לעיתים אני מרגישה כמעין התמוטטות,מחשבה שלי לא נקיה בי לבטל עז ותחושת חוסר אונים.פעם אחת זה חלף התחושה של הריק ולא להרגיש כלום,במלחמה שגבתה ממני כוחות רבים,אך לא וויתרתי ועכשיו זה שוב חזר,אני מטופלת אצל פסיכולוג בשיחות כשנה(זה סבב שלישי) כמו כן מקבלת טיפול של לוסטרל 50 מ״ג במידת הצורך לוקחת קלונקס לשינה ,כי כדור שינה(בונדרמין) לא משפיע עליי כלל.
אני לא מצליחה להבין,זו כימיה? זה העבר? זה דיכאון? מה עוד לעשות ?
אני מכריחה את עצמי לקום בבוקר הולכת בסבל רב לעבודה עושה ספורט ופוגשת חברים בכח,אין לי הנאה ולעיתים סבל רב עד כדי שבא לי להפסיק להלחם,כי אולי להרפות זו התשובה
והפחד הגדול הוא מלהתמוטט כי אני מעמיסה על עצמי ,האם אפשר להשתגע מדיכאון ואיך יוצאים מזה?
מתנצלת על אריכות הדברים הייתי חייבת לשתף.
אם מישהו מעוניין לחלוק ולשתף גם,אשמח.תודה רבה!
 
שרון לויט  
13:17 11.11.14
היי חגית,
אני מבינה שאת מרגישה דיכאון וכי קשה לך מאוד לתפקד בגלל מצב הרוח הירוד. קודם כל, חשוב לציין שאי אפשר להשתגע בגלל דיכאון (או חרדה, או מצב רוח ירוד). הפרעות פסיכיאטריות שקשורות ב"שיגעון", כלומר באובדן קשר עם המציאות (הזיות, מחשבות שווא וכו') אינן קשורות כלל לדיכאון ולחרדה, ואינן נגרמות בשום אופן כתוצאה מהם.
בנוסף, אם את מרגישה שהטיפולים שאת עוברת לא עוזרים לך מספיק, כדאי לבדוק האם זהו סוג הטיפול המתאים בותר עבור הבעיה שלך. לגבי התרופות, לפעמים הן עוזרות באופן חלקי בלבד (ולפעמים לא עוזרות כלל), אך שמירה על קשר עם הפסיכיאטר ודיווח על מצבך יכול לעזור לו להתאים את התרופה בצורה הטובה ביותר האפשרית, כלומר לעשות את המקסימום הניתן עבורך בתחום התרופתי.
בנוסף, כדאי שתבדקי לגבי סוג הטיפול הפסיכולוגי אותו את עוברת. האם את יודעת מהו סוג הטיפול? האם מדובר בטיפול פסיכולוגי "רגיל", שבו את מדברת עם הפסיכולוג על כל נושא שבעולם בלי להיות ממוקדת בבעיה שלך ובפתרונה? האם אתם מדברים בעיקר על העבר, ומנסים להבין מה קרה במהלך הילדות וההתבגרות שלך שהביא אותך למצב כזה? (טיפול כזה נקרא בדרך כלל "טיפול דינמי") או, האם אתם מדברים על הבעיה ומנסים למצוא דרכים קונקרטיות לפתרון?
אציין כי הטיפול המומלץ עבור הבעיה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), טיפול שבו מדברים על הבעיה, מנסים למצוא דרכים לפתרונה על ידי עשייה וקביעת סדר יום שיעזור לך להתרומם. בנוסף, מדברים על דפוסי החשיבה השליליים שלך ומשתמשים בטכניקות מחשבתיות שונות כדי לשנות אותם ולעזור לך לחשוב בצורה חיובית יותר. הטיפול בדרך כלל נמשך מספר חודשים, עד לפתרון הבעיה, ולא שנים.
במקרים קשים, ניתן לשלב במקביל לטיפול הפסיכולוגי גם טיפול בגירוי מגנטי למוח (TMS) הניתן באזור מרכז הארץ, ומהווה תחליף לטיפול התרופתי, העוזר בשיפור מלאכותי של מצב הרוח.

בהצלחה!
שלום.לפני כמה חודשים,נפרדתי מבן זוגי,והחברים ניתקו איתי את הקשר.בבוקר אני עובדת,אבל שאני חוזרת הביתה חוץ מלדבר אם הוריי בטלפון,אין לי אף חבר או חברה לדבר איתו או איתה ואפילו אין לי עם מי לצאת לבית קפה.מאז הפרידה אני מרגישה בדידות חברתית נוראה.הייתי רוצה להתחיל ללמוד משהו אבל משכורת גבוהה אני לא מקבלת והוריי לא יכולים לעזור,כי אין להם כסף לשלם לי ללימודים או חוגים יקרים,כי הם חיים מביטוח לאומי.אני מרגישה שכשאני בבית אני חסרת מוטיבציה,ולפסיכולוג ופסיכיאטר אני לא רוצה ללכת,התניסיתי בזה בעבר בלי שום קשר לפרידה,אבל זה לא עבד,אשמח עם תציעו לי הצעה איך להניע את עצמי מחדש ולהתמודד עם הבדידות והדיכאון החברתי,אודה לכם עם תענו לי בהקדם.ערב טוב.
 
דלית
14:38 30.10.14
אני מחכה לתשובה כבר 3 ימים ואתם לא עונים לי,אשמח עם תענו לי ותציעו לי מה לעשות זה חשוב לי,תודה מכל הלב ויום טוב.
 
שרון לויט  
17:43 02.11.14
היי דלית,
לא סיפרת מדוע, במקביל לפרידה מבני הזוג, התנתקת מכל הקשרים החברתיים שלך. אבל ברור שזה לא עושה לך טוב. נסי קודם כל לראות, אם יש חברים שאת יכולה לחדש איתם את הקשר. ייתכן מאוד, שלפחות חלק מהחברים שאת כבר לא מדברת איתם ישמחו לשמוע ממך שוב. ייתכן שחלקם חושבים שאת כבר לא מעוניינת בהם, ולכן ניתקת את הקשר, והם ישמחו לגלות אחרת.
את יכולה לנהל "יומן משימות", ובו תרשמי משימות שיש לעשות כל יום על מנת לחדש את הקשר עם חברים (רשימת חברים, למי פונים כל יום וכיצד- מייל/ טלפון וכו'). בנוסף, מומלץ להירשם לחוגים בתחומים שמעניינים אותך. כך תרוויחי גם פעילות נעימה ומספקת מחוץ לבית, שתשפר את מצב הרוח, וגם הזדמנות להכיר אנשים חדשים וליצור קשרים. בייחוד מומלצת פעילות גופנית, שמשפרת מאוד את מצב הרוח.
בנוסף, ניתן לנסות ליצור קשרים במקום העבודה אשר יימשכו גם מחוץ למסגרת העבודה: את יכולה, למשל, להזמין חברים מהעבודה לשתות קפה/ לטייל בקניון, או כל בילוי משותף אחר.
בקיצור, לא חסרות הזדמנויות להפעיל את עצמך וליצור קשרים, ישנים וחדשים.
אם אינך שוללת לחלוטין אפשרות של טיפול פסיכולוגי, כדאי שתבדקי טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). זהו טיפול שונה מטיפול פסיכולוגי רגיל, בכך שאינו מתמקד רק בשיחה חופשית ואסוציאטיבית, אלא עיקרו הוא נתינת משימות על מנת להניע את עצמך, וכן מציאת דרכים לשינוי הגישה והחשיבה, כך שהחשיבה ה"חדשה והמשופרת" שלך תקדם אותך ותהיה חיובית יותר.

בהצלחה!
 
דלית
20:50 02.11.14
עזרת לי מאוד ושיפרת לי את המצב רוח,מאחלת לך שבוע טוב.
 
שרון לויט  
15:42 03.11.14
שמחתי לעזור, שבוע טוב גם לך!
 
קרן
21:53 23.10.14
שלום אני נןתלת סרנדה כשנה וחצי עקב דיכאון לידה בזמן אחרון אני מורידה מינון ויש לי שאלה האם ניתן לשלב בין סרנדה במינון 150 ואשוונגה תודה
 
שרון לויט  
17:23 26.10.14
היי קרן,
לדעתי אין בעיה, מאחר שסוג התרופות שאת נוטלת (SSRIs) אינו נמצא בין התרופות שנחשבות בעייתיות לנטילה ביחד עם אשווגנדה, לפחות על פי העלון לצרכן. אסייג ואומר שאיני רופאה, ועדיף שתתייעצי עם הרופא שלך.

בברכה,
 
גד1
00:07 23.10.14
שלום ד״ר,
אני לוקח מדי בוקר (כבר כמה חודשים) 300 מ״ג וולבוטרין ו 100 מ״ג לוסטרל שרשם לי פסיכיאטר לדיכאון וחרדה חברתית. בתחילת הטיפול לקחתי 150 מ״ג וולבוטרין, לאחר שלא השפיע עברתי ל 300 מ״ג ומאחר והיה שיפור קל הוספנו את הלוסטרל. אני מרגיש ערני מהרגיל וקשה לי להירדם בלילות, הפסיכיאטר רשם לי לוריוון ולאחר מכן בונדורמין. אני מרגיש שאני מפתח תלות בתרופות ואם בהתחלה הן היו מרדימות בקלות והייתי לוקח מדי פעם, עכשיו אני מרגיש שאני צריך לקחת כל לילה. מדי פעם אני לוקח לוריוון ולפעמים בונדורמין (כדי לא לפתח תלות אם אקח תרופה אחת - לא יודע אם זה אכן כך). כמובן שאתייעץ עם הפסיכיאטר שלי בפגישה שלנו בעוד כחודש וחצי אך לפני זה רציתי לשאול את דעתך: מאחר ונראה בהתחלה שהוולבוטרין לא היה כזה יעיל ורק לאחר הוספת הלוסטרל הרגשתי את ההשפעה, האם כדאי לרדת ל 150 מ״ג וולבוטרין וכך אולי תפטר גם בעיית השינה (מאחר והוולבוטרין הוא המעורר)? רק אציין שבעבר לקחתי ציפרלקס, הטיפול עזר אך הפסקתי כתוצאה מירידה בחשק המיני וזו הסיבה שהפסיכיאטר חשב לנסות את הוולבוטרין שלא משפיעה על החשק.
תודה מראש.
 
שרון לויט  
17:20 26.10.14
שלום לך,
אם אילו היה פורום זה מנוהל ע"י רופאים (והוא לא), שום רופא ושום אדם לא יכול לתת לך המלצה רפואית אישית דרך פורום. זה לא אתי.
כל שינוי במינון של תרופת מרשם חייב להיעשות תוך התייעצות עם רופא המטפל בך.

בברכה,
שלום,
ילדה בת 11 מחיפה עם קשיים חברתיים , אנו מחפשים קבוצה לכישורים חברתיים ולא מוצאים.
ניסינו לפני כן , טיפול עם בע"ח , תרפיה באומנות, ללא שום שיפור במצב.
מה עוד ניתן לעשות?
תודה.
שלום ירון,
אני מחיפה, אך לא ידוע לי על קבוצה כזו המתנהלת באיזור.
טיפול בבע"ח ובאמנות יכולים לשפר את מצב הרוח ואת כושר הביטוי, אך איני רואה כיצד הם אמורים לשפר את כישוריה החברתיים מול בני אדם ולחזק את הביטחון העצמי בחברה. על מנת לעשות זאת, יש לפנות לטיפול שממוקד ספציפית בנושאים אלה, ונותן הכוונה ותרגול מסודר של כישורים חברתיים בסביבה החברתית בה היא נמצאת.
טיפול כזה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), טיפול פסיכולוגי ממוקד מטרה, המלמד כלים מעשיים להתמודדות.

בהצלחה!
 
בימי
17:14 15.10.14
ניתן לי אוקסיטוצין לשימוש מוגבל בארה"ב ומאד עזר לי. אני מרגיש שאני זקוק שוב לעזרה כזו. האם ניתן להשיג בארץ אוקסיטוצין (בצורת תרסיס)? האם נדרש מרשם של רופא?

תודה.
 
שרון לויט  
11:42 20.10.14
שלום לך,
ככל הידוע לי, אוקסיטוצין ניתן במהלך לידה ואחריה כדי להקל על הלידה ועל הפרשת חלב האם. לא ידוע לי על שימושים אחרים, בוודאי לא עבור חרדה או דיכאון. מאחר שמדובר בתכשיר שעלול לגרום לתופעות לוואי הקשורות ללב ולכלי הדם, אני מניחה שלא מוכרים אותו ללא מרשם.

בברכה,
 
אבי נקש
22:17 11.10.14
הי ::
סובל בימים האחרונים מעצב ודיכי כזה עמוק >> ללא סיבה מסוימת או
שקרה לי משו.
תודה
 
אניה
15:20 22.09.14
היי, איני יודעת אם שאלתי רלוונטית לפורום הזה אבל אשאל בכל זאת...
אני בת 21 ,רציתי לדעת האם כדאי לפנות לרופא על מנת לקבל מרשם לקלונקס/ציפרלקס כתוצאה
מדיכאון ועצבות קשה שנמשך יותר משבוע. וזאת בעקבות פרידה מבן זוג שהיה כל חיי.
האם הכדורים יעזרו לי ?? כי אני מרגישה שאני לא יכולה להחזיק עוד.
יש לומר, שאף פעם לא חוויתי דיכאון , ולא ניסיתי שום תרופות מהסוג הזה.
אני מחפשת הקלה כלשהי ואיני יודעת אם כדאי בכלל להתחיל עם זה, בשל היותי
טיםוס די מתמכר. ואני קצת חוששת לנסות....
מה אפשר לעשות??? תודה.
 
שרון לויט  
22:25 30.09.14
היי שרית,
התגובה שאת חווה היא תגובה נורמלית וטבעית של אבל. תגובות כאלה נפוצות כאשר חווים פרידה ממישהו משמעותי, שהיה חשוב לך. בואי נאמר שאם לא היית מרגישה כך- יותר סביר לומר שבמקרה כזה משהו לא היה בסדר... לא מומלץ ליטול טיפול תרופתי מסיבה שכזו. בנוסף, לתרופה לוקח כחודש להתחיל להשפיע, ויותר מכך להגיע להשפעה האופטימלית. עד אז, סביר להניח שההרגשה כבר תשתפר מעצמה.
כמו כן, יש דברים בחיים, כמו רגשות שליליים מסוימים, שצריך ואף טוב לעבד ולקבל, ולא בריא לטשטש כל רגש, מאחר שעיבוד האבל עוזר להתגבר ולהתמודד טוב יותר בטווח הארוך.

בברכה,
אהלן, אלרונה נחקרתח פלילית, החקירה אינה נכונה וכנראה התיק ייסגר, אם זאת אני מרגיש דכאון מאז, בעיות שינה, חוסר חשק לעשותתמשהו, מין פלות מעניין, במהלך החקירה נכלל חיפוש בבית הורי ומאז אני מפחד שיבואו לבית שאני שוכר, קולות בלילה שאני לא נרדם ורידים לי את הלב.

מה יש לעשות בנידון? אני מרגיש שנכשה לי עוול בעקבות החקירה,
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  199  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
דיכאון קליני   דיכאון אחר לידה   דיכאון מג'ורי   טיפול תרופתי דיכאון   טיפול התנהגותי   דיכאון וחרדה
RSS RSS פורום דיכאון חרדה