בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום דיכאון חרדה עמוד 2

פורום דיכאון או פורום חרדה הוא המקום להתייעץ בנושא דיכאון או חרדה. פורום דיכאון, חרדה הוא המקום לשאול על דיכאון מג'ורי, חרדה, דיכאון אחר לידה, דיכאון קליני, חרדה חברתית, טיפול בדיכאון, טיפול תרופתי בחרדה, טיפול התנהגותי, סרוקסט, פוביות ועוד
מנהלי פורום דיכאון חרדה:
שרון לויט
לפרטים נוספים
ד''ר אירנה נתנאל
לפרטים נוספים
בוודאי, ילדים אינם חסינים מפני ההפרעה הזו.
 
שירן
23:43 04.07.15
הי,
אני בת 34, נשואה עם 3 ילדים,
בשלוש שנים האחרונות איבדתי את שמחת החיים, (והייתה לי שמחת חיים!! היה לי טוב!!) בעשרה החודשים האחרונים זה הולך ומחמיר. הגעתי למצב שאני כבר לא מסוגלת לחיות עם עצמי, אני כל הזמן בוכה, אני לא נהנית משום דבר-לא מזמן איכות עם הילדים,לא עם הבעל.אני מרגישה שאין לי כלום בחיים חוץ מהילדים.הראש שלי מלא מחשבות טורדניות, כל פעולה שאני עושה אני כבר מחכה שתסתיים וחושבת כמה צעדים קדימה מה מחכה לי ומתי היום הזה כבר יסתיים. בעלי לא מבין אותי וגם כשניסיתי לדבר איתו ולשתף אותו שנמאס לי מהחיים ואני לא רואה שום טעם בלחיות ולא מבינה מה יש בחיים האלו ששווה לחיות אותם, הוא פשוט התעלם,והמשיך בעיסוקיו.הדבר היחיד שמונע מימני להעלם מהעולם הזה, אלו הילדים.אני יותר מידי אוהבת אותם בשביל לגרום להם טראומה.יש לי עסק עצמאי עם לקוחות (יש לי משרד בבית), ואני לא מסוגלת לתפקד יותר-לא בעסק, לא בבית.אפילו אוכל לילדים אני כבר לא מסוגלת להכין ופשוט מכינה להם משהו לאכול באותו רגע עד שבעלי חוזר.אני לא מסוגלת יותר, אני מרגישה שאני פשוט רוצה שהאדמה תיפתח ותיבלע אותי. אני לא יודעת לשים את האצבע בדיוק מתי זה התחיל,או למה. יש לי ולבעלי המון ריבים מאז שהילדים נולדו, פעם הייתי החיים שלו ומאז שהילדים נולדו אני ממש מרגישה שאני לא מעניינת אותו (הוא גם אומר לי ש״הילדים במקום הראשון ואין מה לעשות...״) ולכן אני לא מרגישה בנוח להיפתח מולו, להישען עליו, לבכות לידו.אני מרגישה זלזול מצידו, אתמול לדוגמא הייתי ממש בהרגשה לא טובה והוא פשוט אמר לי ״תסתכלי על עצמך תראי איך את נראית..״ אני מרגישה לבד בעולם הזה.
 
שירן
19:36 06.07.15
 
שירן
21:11 06.07.15
היא עונה לפי הסדר של ההודעות
 
שרון לויט  
00:52 07.07.15
היי שירן,
בהחלט יכול להיות שאת בדיכאון. עם זאת, אני מאוד נזהרת ונמנעת מלאבחן דרך הפורום, אני מאמינה שעד שאתה לא פוגש את האדם באופן אישי אינך יכול לאבחן אותו (וזה גם לא מקצועי). אני מציעה שתפני לאיש מקצוע, ורצוי מתחום הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, לאבחון וטיפול. גם אם האבחנה המדויקת אינה דיכאון, יש לטיפול זה הרבה מה לומר בנושא ואפשרות ממשית לעזור לך. אין ספק שאת סובלת מעומס רגשי רב, ותכנית עבודה מסודרת הכוללת עשייה למען עצמך בשילוב שינוי דפוסי חשיבה שליליים יכולה להועיל לך מאוד.

בהצלחה!
שלום, אני בת 21.
לאחרונה שמתי לב לצורת ההתנהלות והחשיבה שלי שהיא שונה מכל מי שאני מכירה מהבחינה שאני מרגישה שפשוט לא אכפת לי באמת מכלום. זה מתבטא בהכל- בנהיגה, באכילה, ביחס כלפי הגוף שלי, ביחס שלי למשפחה שלי, לחברות, לגברים.
המשפחה שלי הסבירה לי שאני צריכה לקחת יותר אחריות על המעשים שלי כי הם יוצרים השלכות שליליות עליי ועל אחרים ואני מבינה את זה מבחינה הגיונית אבל איך אקח אחריות כשלא באמת מעניין אותי מה ההשלכות?
אני מרגישה שכל דבר שאני עושה אני עושה כי צריך ושום דבר לא באמת אכםת לי, במישור ההגיוני כמובן אני מעדיפה שלא יכאב לי, שכן אני ארגיש טוב ואעשה דברים שמוגדרים כהגיוניים וטובים. ואני אכן עושה ככה ומתנהלת בעולם על הטווח הנורמטיבי.
אבל במישור עמוק יותר, ביני לבין עצמי, לא באמת אכפת לי. לא מעניין אותי אם אמות אפילו. הייתי רוצה שיהיה אכפת לי באמת.
האם זה דכאון? האם זה משהו אחר? האם ע"פ מה שאני מתארת יש מה לעשות עם הבעיה הזו?
 
שרון לויט  
23:54 03.07.15
היי לטם,
ייתכן שמה שאת מתארת נובע מדיכאון, אך כדי לאבחן דיכאון דרושים סימפטומים נוספים. כדי לקבל כיוון, אני ממליצה לחפש שאלוני דיכאון (יש בלי סוף באינטרנט) ולנסות לענות עליהם. זה אינו מחליף אבחון של איש מקצוע, אבל זה יכול לתת לך כיוון. שאלה חשובה היא, כמה זמן את מרגישה כך? האם זה תמיד היה כך?
ממליצה גם לפנות לאיש מקצוע (פסיכותרפיסט/ית) ולהתייעץ איתו לגבי העניין. אני בטוחה שאפשר לטפל בבעיה זו, בין אם נובעת מדיכאון ובין אם לא. אם הבעיה שלך אינה דיכאון, ייתכן שחסרה לך משמעות בחיים ו/או שאת אינך חיה לפי הדברים שחשובים לך באמת, ויכול גם להיות שעדיין לא מצאת אותם.

בברכה,
קודם כל שאלת מה הגיל שלי אז אני בת 22 וכן יש לי חברות אבל ידידים אין לי.אם את יודעת על קבוצת תמיכה במרכז אשמח אם את יכולה להפנות אותי,אבל לא בתחום פסיכיאטרי.והשאלה השנייה שמאוד חשובה לי איך משתחררים ממחשבות טורדניות,אשמח לתשובה,תודה רבה מקרב לב ושבת שלום.
 
שרון לויט  
19:09 03.07.15
היי מור,
אינני מכירה קבוצות טיפוליות באזור המרכז, אני מחיפה. "קבוצות תמיכה" הוא מונח רחב, וכשאת מחפשת קבוצת תמיכה כזו, את צריכה להיות יותר ברורה בהגדרתך מה את מחפשת בדיוק, מאחר שאם לא תגדירי קיים סיכוי שתמצאי קבוצה שלא מתאימה לך.
למה את מתכוונת במונח "מחשבות טורדניות"? המונח המקצועי מתייחס למחשבות לא הגיוניות לגבי אבדן שליטה על עצמך. למשל: פחד שתרצי לפגוע בעצמך או באחרים, שתימשכי לנשים, שתאבדי שליטה ותעשי דברים לא הגיוניים, שאת או אנשים אחרים ייפגעו בגלל דברים שתעשי או לא תעשי, וכו'. על סוג כזה של מחשבות קשה מאוד להתגבר ללא טיפול. לעתים הן חולפות באופן ספונטני וחוזרות.

שבת שלום,
 
מור
15:25 02.07.15
הייתי שמחה אם תעזרי לי זה חשוב לי.עברתי משברים לא קלים אם גברים שיצאתי איתם ורציתי אותם.בגלל המשברים האלה זה נשמע הזוי אבל יש לי אובססיה למפורסמים.כדי לפנטז ולהקל על עצמי,כי אין לי כרגע אהבה.ומצד שני אני רוצה לצאת מהשגעון הזה,אני גם לא בשגרה,מה עושים כדי לפתוח דף חדש? ולעזוב את האובססיה הזאת?אני רוצה לחזור לשגרה.כמובן בלי טיפול.אני רוצה לצאת מזה לבד.אשמח להצעתך.תודה רבה ויום נפלא.
 
שרון לויט  
00:18 03.07.15
היי מור,
חסרים הרבה פרטים בהודעה שלך. קודם כל, בת כמה את? את עובדת, לומדת? האם יש לך עיסוקים אחרים? האם יש לך מערכות תמיכה- משפחה וחברים? בעצמך אמרת ששגרה יכולה לעזור, לכן אם את לא במסגרת, רצוי שתמצאי לך מסגרת המתאימה לך ותנהלי סדר יום קבוע. כדאי גם להעשיר את עצמך בתחביבים ופעילויות אהובות, כך שלא תזדקקי לפנטזיות ותמלאי את עולמך בתוכן, גם לפני שתמצאי זוגיות. אני מקווה שאת גם פועלת בכיוון של מציאת זוגיות ולא רק מפנטזת, וכמובן יש הרבה מה לעשות בנידון ודרכים רבות להכיר. אפשר, כמובן, להיעזר במערכות התמיכה שלך כדי ליצור שגרה ולצקת תוכן לחייך.

בברכה,
 
מור
06:05 03.07.15
שרון יום נפלא.
 
שירי
03:40 02.07.15
 
ליאת
10:42 01.07.15
שלום.קורה לי לפעמים שאני רוצה לעשות דברים ולפעמים שאני מרגישה מועקה אני נמנעת.למשל אני אוהבת לעשות הליכות,או ללכת לספריה אבל שיש לי מועקה אז אני נשארת בבית שוכבת במיטה ונמנעת מללכת להליכה או לספריה.רציתי לדעת איך אפשר להתגבר על המועקה וההימנעות,זאת אומרת איך לחזור למוטיבציה למרות המועקה.תודה רבה לתשובתך.
 
שרון לויט  
00:09 02.07.15
היי ליאת,
המוטיבציה לא תבוא לפני הפעולה, אלא להיפך. הפעולה תניע את המוטיבציה.
אם תשבי בבית ותימנעי מפעולות, זה רק יגרום לעוד חוסר מוטיבציה, ואין שום "תרופת פלא" שכולה להגביר את המוטיבציה. הדבר היחיד שיכול לעשות זאת אלו הפעולות עצמן, ולכן עלייך לאלץ את עצמך לעשותן גם ללא כוח ומוטיבציה. אלה יבואו בהמשך ככל שרמת הפעילות תעלה.

בברכה,
 
רינת
09:00 30.06.15
שלום וברכה.לפני כמה זמן איבדתי חבר קרוב שהייתי מאוהבת בו בתאונת דרכים.קשה לי לקבל את זה שהוא לא בחיים זה גם מבהיל אותי שאני עדיין חושבת עליו ומאוהבת בו למרות שהוא לא בחיים.אני לא מפסיקה לחשוב למה זה קרה לו.אני רוצה להשתחרר מהכאב.אשמח אם תעזרי לי ותתמכי בי מה עושים אם הכאב הזה איך לחזור לשגרה,ולצאת מדיכאון בלי טיפולים פסיכיאטרים או פסיכולוגים אני רוצה להתמודד לבד.אשמח לטיפים.תודה רבה ויום טוב.
 
שרון לויט  
00:06 02.07.15
היי רינת,
יש מישהי ששאלה בפורום זה שאלה כמעט זהה לשלך, מספר הודעות מתחתייך. לכן, במקום שאחזור במדויק על מה שכתבתי לה, את מוזמנת לקרוא את תשובתי למאיה ("איבוד הנאה בחיים") למטה.

בברכה,
 
דניאל
22:38 28.06.15
שלום לכולם. האם משהו התנסה בהתאמת תרופות באמצעות ערכה גנטית בשם נוירופרמג'ן? אני כותבת בשביל משהי שקרובה אלי. הרופאה שלה המליצה על שימוש בערכה כדי להתאים לה את התרופה שיכולה לעזור לה בדיוק. התאמה גנטית באמצעות רוק. בגלל שזאת ערכה חדשה בישראל (לפי מה שהרופאה אומרת) אין עליה יותר מדי ברשת. אשמח למידע נוסף מהאנשים פה. תודה
 
מישהי
19:47 29.06.15
אני הבנתי מהרופא שלי שאין לזה יותר מידי יתרון. 60-70 אחוז שזה מה שגם פסיכאטר יכול לעשות לפי שיטות אלימינציה - אם תרופות מסויימות לא עבדו אז קבוצה אחרת כן תעבוד. בקיצור אם הפסיכאטר טוב- כנראה שהערכה מיותרת
 
מישהי
12:22 27.06.15
עוברת מציפרלקס לויאפקס. כבר יומיים עם 37.5 מג. דיכאון וחרדה. יש למישהו ניסיון תוך כמה זמן זה משפיע? אין לי כוחות לחכות חודש. אולי תפתיעו אותי לטובה?
 
מאיה
10:36 25.06.15
היי.בזמן האחרון אני נמצאת בתקופה לא קלה איבדתי מישהו קרוב בתאונה ,ומאז אני מרגישה שכל ההנאות שאהבתי לעשות אני לא עושה.אני מאוד אשמח אם תציעי לי איך לחזור לשמחת חיים,בלי טיפול פסיכולוגי פסיכיאטרי או כל טיפול אחר.אני רוצה לצאת מהמשבר לבד,ולחזור לשמחת חיים שהיה לי לפני.אני אשמח לתגובה,תודה רבה ויום נפלא.
 
שרון לויט  
19:39 26.06.15
היי מאיה,
מה שאת מרגישה הוא מאוד טבעי ונורמלי. אני לא חושבת שיש צורך בטיפול פסיכולוגי כל עוד האבל הוא נורמלי ולא חורג מגבול הסביר (כלומר אינו מוביל לדיכאון קליני או לחרדות). מה שאת יכולה לעשות הוא לתת לזה זמן, ולתת מקום לאבל. להיזכר באדם הקרוב ולדבר עליו עם אנשים קרובים אחרים, ו/או לדבר על רגשותייך וקשייך. בזמנים כאלה, הטוב ביותר הוא להקיף את עצמנו באנשים קרובים. חשוב מאוד להמשיך בסדר היום שלך, ולא להימנע מפעולות הכרחיות כמו עבודה, לימודים וסידורים. בוודאי לא להימנע ממפגשים עם חברים. אם לא מתחשק לך לבלות זה בסדר גמור, אני מאמינה שתחזרי לכך כאשר התחושה תשתחרר מעט.

בברכה,
 
יניב
01:50 24.06.15
שלום!
פסיכיאטר רשם לי 150 מ"ג וולבוטרין XR בעכבות דיכאון ומתח. הוא אמר לי שבימים הראשונים לטיפול לחצות את הכדור לשניים וליטול חצי. אתמול כשלקחתי את התרופה מבית המרקחת אמרה לי הרוקחת שאסור לחצות כיוון שהכדור הוא עם אפקט מושהה.
אשמח לשמוע את דעתכם. האם מותר לחצות או לא?
תודה רבה.
יניב
 
שרון לויט  
16:54 24.06.15
היי יניב,
כדאי לפנות לרופא ולומר לו שהרוקחת אמרה אחרת, ולשאול אותו מה לעשות. בכל אופן, הוראת הרופא קודמת בחשיבותה להוראה של הרוקחת. ייתכן שהרופא ביקש לחצות את הכדור כדי לאפשר לגוף הסתגלות, ובכל מקרה במינון הנמוך יותר ההשפעה של הכדור פחותה, כך שאין חשיבות לחצייה. אבל אני לא רופאה וזו רק דעתי, בכל התלבטות לגבי התרופה חוות דעתו של הרופא קודמת לכל.

בברכה,
 
אורח
20:42 21.06.15
בתקנות הביטוח הלאומי לא מסווגים יותר את ההפרעה הנ"ל בתור הפרעת חרדה. האם נכון לומר שיש גישות חדשות בנושא? תודה.
 
שרון לויט  
00:00 22.06.15
שלום לך,
הסיווג כנראה השתנה מאחר שהסיווג ב- DSM (ספר האבחנות של האיגוד האמריקני לפסיכיאטריה) השתנה. במהדורה החדשה, OCD מופרדת מהפרעות החרדה ומסווגת כהפרעה בפני עצמה. אני אישית לא בעד וחושבת שזה מבלבל, מאחר שב- OCD מעורבת חרדה רבה, היא זו שמשמרת את המצב והיא זו שמניעה את ה- OCD. השינוי הוא כנראה מאחר שההפרעה מורכבת יותר, יחסית. גם דרך הטיפול במחשבות טורדניות היא שונה מדרך הטיפול במחשבות מעוררות חרדה אחרות. אולם, מעבר לכך, השוני בסיווג לא שינה את הגישה הטיפולית כלפי ההפרעה, מבחינה פסיכולוגית לפחות. בתחום הנוירו- פסיכיאטריה יש כל הזמן התקדמות ותובנות חדשות, לפחות כך טוענים, אך טרם שמעתי על "פתרון קסם" ל- OCD.

בברכה,
בת 28
קפיצות שרירים איומות ,זרמים בגוף, דקירות בעמוד השדרה והראש ,לחץ בראש,שיעול קוצר נשימה חולשה קיצונית, כאבי שרירים ועצמות ןעליה מפחידה במשקל הם חלק מהתסמינים שאני חווה כבר 9 חודשים לאחר בדיקות מקיפות הרופאה שלי קבעה כי מדובר בדיכאון וחרדות הומלץ על ציפרלקס(שלא נטלתי) החלטתי קצת לקחת את עצמי ביידים ולחזור לחיים ולתפקד אני מרגישה שאני נמצאת במקום טוב יותר (כנראה מבחינה נפשית בלבד) אך התסמינים הגופניים לא חולפים במיוחד הקפיצות שרירים והרעידות ,
שתי שאלות-
האם רק טיפול תרופתי יעלים את התסמינים שלא נותנים לי מנוח?!
כמה זמן לאחר ייצוב המצב תסמינים אלו פוסקים???
תודה :)
היי הילה,
התרופות יכולות להקל על החרדות, וכתוצאה מכך גם הסימפטומים הגופניים פוחתים. זהו בהחלט לא הדבר היחיד שיכול להקל על הסימפטומים! טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT) יכול לעזור להתגבר על החרדות ולפתור את הבעיה (לא רק לגרום להקלה), וכתוצאה מכך גם הסימפטומים נעלמים. ציפרלקס ודומיו מחילים להשפיע רק לאחר מספר שבועות של נטילה, כך שהקלה מיידית לא תהיה בכל מקרה.
ככל שמתקדם הטיפול הפסיכולוגי או התרופתי, הסימפטומים פוחתים. אי אפשר לדעת בדיוק מתי יפסיקו (עם הטיפול התרופתי לעיתים אינם נעלמים לגמרי). בשני המקרים השיפור הוא משבוע לשבוע, ולוקח לפחות חודש עד לשיפור משמעותי.
הקלה מיידית יכולה להיות מושגת, באופן חלקי, על ידי פעילות גופנית.

בברכה,

 
עדי
10:58 18.06.15
שלום שרון.אני סובלת מחרדה חברתית.זה מתבטא בזה שקשה לי לבטא את עצמי כלפי מישהו או מישהי שמכעיס/ה אותי,או פוגע/ת בי,עם אני מבטאה את עצמי אחר כך יש לי דפיקות לב של חרדה ומחשבה אובססיבית על מה שאמרו לי או יאמרו לי .אני עברתי בעבר השפלה מאוד גדולה מבחינה חברתית ולכן יש לי את החרדה הזאת.אשמח לעזרתך מה עושים אפילו כטיפול ראשוני איך להתגבר על הדפיקות לב ועל המחשבה האובססיבית,ואולי עם את יודעת על איזה אתר אינטרנט בנושא הזה של חרדה חברתית שאת יכולה להפנות אותי אליה אני אשמח.אני מאוד מודה לך על עזרתך,יום ניפלא.
 
שרון לויט  
20:03 18.06.15
היי עדי,
הדרך הטובה ביותר להתמודד עם חרדה חברתית, היא להיחשף לסיטואציות חברתיות (שקל לך יותר להתמודד איתן, בתחילה) ולראות שהשד אינו נורא כל כך. המחשבות המלוות את החרדה החברתית אינן מחשבות אובססיביות/ טורדניות, אלא מחשבות מעוררות חרדה הקשורות בביטחון עצמי נמוך. עקב כך, האנשים הסובלים מחרדה חברתית מייחסים חשיבות יתר ל"מה יגידו" ומה חושבים עליהם אחרים. כמובן שאפשר להתמודד עם כל הנושאים הללו ולפתור אותם בטיפול, ובינתיים את יכולה לנסות להפחית את ההימנעויות מסיטואציות חברתיות- כלומר, מומלץ מאוד כן להיחשף, לסיטואציות שקל לך יותר להתנהל בהן כרגע. חשוב לזכור שהדופק המהיר וכל שאר הסימפטומים המלווים את החרדה אינם מסוכנים, ואין להם שום משמעות מלבד העובדה שהגוף מזהה סכנה (מצב חברתי) שאינה אמיתית. זהו, למעשה, סוג של "אזעקת שווא".
לגבי אתר העוסק בחרדה חברתית, אסור לי להפנות מפורום זה לאתרים אחרים, לצערי.

בהצלחה!
 
הילה
17:31 11.06.15
שלום מזה 9 חודשים יש לי חולשה קיצונית(לא מצליחה לקום מהמיטה),כאבים בכל הגוף בכל העצמות בגוף קפיצות שרירים חזקות(שבגללן אני נכנסת עוד יותר לחרדות),רעידות פנימיות בגוף וביידים זרמים חשמליים דקירות בעמוד השדרה ,סחרחורות ותחושה של לחץ בראש(כאילו אני בבועה והעיינים שלי יוצאות החוצה) דופק מהיר במקומות שונים בגוף,רעשים חזקים ממערכת העיכול ועוד...העלתי 22 קילו במשקלי תוך כמה חודשים (בעברי סבלתי מבולימיה נורבוזה אך גברתי על המחלה ולא נשאר לה שום זכר...
אני מרגישה חסרת אונים ממש המצב רק מחמיר מיום ליום היום למשל נפלתי מהחולשה ומהסחרחורת בבוקר ועד עכשיו אני במיטה קמתי לאכול וחזרתי למיטה ועוד פעם לאכול ולמיטה ,
רופאת המשפחה שלחה אותי למספר מצומצם של בדיקות שהיו תקינות ואז היא קבעה שמדןבר בחרדות דיכאון אני מנגד בטוחה שיש לי משהו והם לא עולים על זה...
ממש על סף ייאוש(בת 28) פלוס אחד
אני קוראת המון על מחלות ואני מרגישה כאילו אני כלואה בעצמי כולם מכנים אותי היפוכונדרית ואני מתעקשת שזה מחלה אחרת(מפחדת מאוד מסרטן וניוון שרירים)
האפ כל תופעות הנהל באמת תגובות שלמחרדה ודיכאון שנמשכים כבר 9 חודשים???? האם עליי לקחת ציפרלקס כמו שרופאת המשפחה המליצה (אני לא לוקחת כי אני עדיין חושבת שיש לי מחלה אחרת ומפחדת שהציפרלקס יחמיר את ה"מחלה"
בבקשה לא להתעלם ולענות לי תודה
זה לא בא לי בהתקפים זה מצב קבוע בהרגשה הפיזית ומצב משתנה בהרגשה הנפשית לפעמים אני קמה יותר עם תקווה...
יש רופאה אחד שאמר שלדעתו מדובר במחלה פסיכוסומטית. הייתכן???
 
שרון לויט  
00:02 12.06.15
היי הילה,
התופעות את מתארת בהחלט נשמעות כמו סימפטומים של חרדה. הם יכולים להיות מתמשכים, כפי שתיארת, מאחר שחרדה לא "עוברת" מעצמה, אלא קיים כאן תהליך שממשיך להזין את עצמו. במילים אחרות, כנראה שהפעולות שאת מבצעת ממשיכות "להאכיל את המפלצת", שעם הזמן רק הולכת וגדלה ולא חולפת. ציפרלקס לדעתי אינו הפתרון, מאחר שהוא בבחינת "פלסטר"- רק ממסך את הבעיה ואינו פותר אותה. הוא אינו משנה את דפוסי החשיבה שלך ואינו מלמד אותך להתייחס אחרת לסימפטומים גופניים לא נעימים. אני ממליצה בחום לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, שייתן לך כלים של ממש להתמודדות ולפתרון מלא של הבעיה, כך שתלמדי לעצור את ההתנהגויות וצורת החשיבה שגורמות לחרדה לגדול עוד ועוד.
אם את בטוחה שיש לך מחלה שהרופאים לא מאבחנים- זו ממש ההגדרה של היפוכונדריה, וככל הנראה החרדה ממנה את סובלת היא בכיוון זה. המונח "מחלה פסיכוסומטית" מתייחס למחלה גופנית הנגרמת כתוצאה מסימפטומים נפשיים (למשל- פיתוח אולקוס כתוצאה מלחץ). אם קיימת מחלה כזו, יש לאבחן אותה בשמה המדויק (אסטמה, אולקוס, לחץ דם גבוה וכו') ולהסביר לך כיצד התפתחה ואילו סימפטומים נפשיים קשורים בה. להעלאת מונח כזה בלי מתן אבחנה מדויקת אין כל משמעות.

בברכה,
 
הילה
13:50 12.06.15
תודה שרון יש משהו שיכול לעזור לי להקל על הסימפוומי עד שאני יפנה לגורמים הרלוונטיים נהיום קמתי עם כאבי תופת בכל העצמות בגוף איני מסוגלת לתפקד
 
שרון לויט  
22:15 13.06.15
אין הרבה דרכים להקל מיידית על סימפטומים של חרדה. הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות, הוא לקבל אותם ולזכור שאינם מסוכנים לגוף. פעילות גופנית יכולה לעזור מאוד, ומעבר לכך אפשר להיעזר בתמציות טבעיות למיניהן (רגיעון, רסקיו). כדורי הרגעה ניתנים רק במרשם רופא, ובכל אופן איני ממליצה עליהם.

בברכה,
 
הילה
23:40 13.06.15
תודה שבוע טוב
 
איריס
09:39 10.06.15
שלום שרון.אשמח לקבל את עזרתך במשהו שמפריע לי כבר הרבה זמן.אני סובלת מאובססיביות,במיוחד למה שקשור למדיה,אני מתעסקת בזה הרבה וזה מביא אותי בסופו של דבר לדיכאון.מה אני צריכה לעשות כדי להשתחרר מהאובססיה הזאת?תודה רבה לך.
 
שרון לויט  
00:04 12.06.15
היי איריס,
השאלה שלך היא מאוד כללית. מה פירוש אובססיה הקשורה במדיה? מה היא כוללת? רק כשאדע יותר פרטים אוכל לעזור.

בברכה,
שלום,
קצת רקע
לפני כחודשיים בעלי (בן 40+)עבר אפיזודה של היפומניה כתוצאה מטראומה שחווה
בעזרת תמיכה שלי ושל אמו, בצירוף טיפול תרופתי אלטרנטיבי הוא חזר לעצמו.
אך כעת הוא חווה דכאון, יש לציין שלא ברור אם זה בקשר ישיר להיפומניה, כי יש גם טריגרים עדכניים, הוא עצמאי, וכרגע אין לו כ"כ עבודה , אבל הוא גם לא ממש מסוגל להביא את עצמו לצאת ולחפש פרויקטים חדשים, מה שהיה עושה במצב רגיל שלו, כך שזה ביצה ותרנגולת.
הוא הסכים לקבל טיפול תרופתי אך לא הסכים לדבר עם איש מקצוע, הוא מדבר המון עם אמא שלו ואיתי, שהיינו איתו ולצידו גם בתק' ההיפו.
היום הוא הולך לרופא לקבל כדורים, מקווה שזה יעשה את שלו.
אשמח לדעת איך אוכל לעזור לו , מלבד שיחות שאנחנו מנהלים (יש לנו קשר חברי מאוד חזק )
אבל באינטואיציה שלי צריך גם לעשות משהו פיזי כדי "להעיר" אותו (הוא ADHD מאובחן, לכן כשהוא הופך מול עיני לבטטת כורסא זה פשוט נורא).
חשבתי אולי לצאת להליכות בערב (למרות שאני לא יודעת אם זה יילך כי יש לו בעיה בברך)- כי פעילות גופנית יכולה להעלות את ההידרופינים במוח.
הוא התרחק מהחברים שפעם היו כל עולמו
תודה על העזרה
שלום לך,
את מאוד צודקת בטענה שיש צורך גם בפעילות כדי להחזיר אדם הסובל מדיכאון לחיים רגילים. אפשר לחשוב על פעילות גופנית אותה הוא כן יכול לבצע (אולי שחייה או אימוני כוח ללא שימוש בברך). בנוסף, כדאי מאוד למלא את הלו"ז בפעילויות שיתנו לו סיפוק ותחושת יעילות. כמובן שרצוי פעיילויות מהנות, אך גם "להפעיל" אותו בנושאים של סידור הבית, תשלום חשבונות, סידורים וכו' יכול להיות מועיל. כמובן, כל מה שקשור לחיי חברה יכול גם הוא לתרום בהרבה (ואולי אף קשר עם בעל חיים, אם זה מדבר אליו), לכן יש לעודד אותו לחיי חברה ולדאוג להקיף אותו באנשים אוהבים ואכפתיים. אם אין עבודה כרגע, גם עבדה זמנית או התנדבות יכולים להועיל. וכמובן, אפשר גם לפנות לטפול פסיכולוגי על מנת לתרום לשיפור.

בברכה,
 
גבי
12:28 29.05.15
שלום רב,
מזה 8 שנים בערך אני לוקחת אפקסור בהתחלה מינון של 75 ולאחר שנה בערך עלה המינון ל 150.
בשנה האחרונה אני מרגישה שהוא כבר לא משפיע עלי...את תופעות הלוואי אני מרגישה מיד אם שכחתי לקחת כדור (קצרים במוח) אבל בתכלס את העבודה אני כבר מרגישה הרבה זמן שהוא לא עושה.
אני רוצה להחליף את הכדור אך שמעתי שתופעות הלוואי הם קשות מאוד מאוד.
נכנסתי למלא פורומים בהם נאמר שהכדור הזה הוא הקשה ביותר בהתמודדות עם התופעות של הפסקתו...
מה אני אמורה לעשות אני מאוד פוחדת?
 
שרון לויט  
21:55 29.05.15
היי גבי,
קודם כל, אם התרופה כבר לא עוזרת לך, הפסיכיאטר שלך צריך להיות מיודע על כך ומעורב בנושא. אני בטוחה שהוא יידע כיצד לנהל את הטיפול התרופתי שלך בצורה שתגרום לך מינימום של נזקים. גמילה מתרופה פסיכיאטרית מקבוצת התרופות הזו, כאשר היא מאוד הדרגתית ומבוקרת, אינה סוף העולם וייתכן אפילו שלא תרגישי סימפטומים כלל.

בברכה,
נוראיות וקשות
וזה למה זאת טעות בכלל להתחיל ...


אנשים נהפכים לשפנים של הפסיכיאטרים בלי לשים לב בכללל...
למה לך ללכת לפסיכיאטר כדי שיוסיף לך עוד תרטפה שתגרום לך להתמכרות ולאחר כמה זמן תתרגלי אליה והיא תפסיק להשפיע?

אתם כאילו באמת חא שמים לב מה הולך כאן?
הפסיכיאטרים הם רוצחים! הם משצקים תמטופלים עם תרופות! וזה לא הפתרון לחרדות ולדיכאון תפנימו כבר!
אם היתה יות4 מודעוץ בארץ לנושא הפרעות בנפש היתי יכולה לפרסם פוסט ענק בפייסבוק שאומר בדיוק מה אני חושבת אסל בגלל שזה בדור שלנו עדיין משהו ש"בושה " לדבר עליו , אנשים ממשיכים לעשות טעויות עם תרופות וכדומה בגלל חוסר מודעות ..בגלל שלא מדברים מספיק על הדיכאון והחרדות!
הוא לא להתחיל בשום פנים ואופן עם תרופות פסיכיאטריות
זה כבר צעד אחד בדרך לפתרון
מכאן כבר תחשבו על פתרונות אחרים....

אל תתחרטו כשיהיה מאוחר מדי וכבר לא תוכלו להפסיק!
פשוט לא להתחיל! אני התחלתי עם חשש ושאלתתי כל הזמן את הפסיכיאטר אם זה מסוכן לבריאות או עושה נזקים בלתי הפיכים והוא ענה לי " להישאר במצב כמו שלך בלי לטפל בו זה מסוכן" אז הקשבתי לו וטיפלתי...כי לא ראיתי עוד פתרונוץ אחרים חוץ מתרופה כימית באותה תקופה קשה שהייתי בה ....כיום לאחר כמה שנים טיפול אני עדיין בתקופה קשה...גם עם חרדות וסטרס בלתי פוסקים ושינה לקויה כתוצאה מכדורים ממשפחת הssri בשם ציפרלקס . הכדורים האלה לא ידידוץיים לסביבה יקיריי. הם פותרים את בעית הדיכאון ....אבל גורמים ל1000 בעיות אחרות נוספות..והגרוע מכל הוא שהדרך להפסיק איתם היא ארוכה ומייגעת מכיוון שחוזרים למשבר ענקי וגדול ולדיכאון גדול יותר לאחר חודשיים שלוש הפסקה ..
בשביל מה אתם צריכים את זה?
כצעירה לא הבנתי מה זה המילה "התמכרות"...אמרתי לעצמי " שטויות אני לא אתמכר..גם לסיגריות לא התמכרתי .. אז לזה אתמכר ? אני לא בן אדם שאתמכר ..אם ארצה אפסיק" והנה אני לא מסוגלת להפסיק....עם כל כמה שזה גורם לי נזקים..

לא להתחיל עם תרופות כימיות. נקודה!
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  203  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
דיכאון קליני   דיכאון אחר לידה   דיכאון מג'ורי   טיפול תרופתי דיכאון   טיפול התנהגותי   דיכאון וחרדה
RSS RSS פורום דיכאון חרדה