בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום דיכאון חרדה עמוד 2

פורום דיכאון או פורום חרדה הוא המקום להתייעץ בנושא דיכאון או חרדה. פורום דיכאון, חרדה הוא המקום לשאול על דיכאון מג'ורי, חרדה, דיכאון אחר לידה, דיכאון קליני, חרדה חברתית, טיפול בדיכאון, טיפול תרופתי בחרדה, טיפול התנהגותי, סרוקסט, פוביות ועוד
מנהלי פורום דיכאון חרדה:
ד''ר אירנה נתנאל
לפרטים נוספים
שרון לויט
לפרטים נוספים
 
חני
11:09 29.03.16
בוקר טוב. בשעות הערב אני מרגישה תחושת חרדה שמלווה בדפיקות לב אין לי גם חשק לצאת מהבית בערב אני מרגישה שבגלל חוסר עבודה אין לי מטרה לשום דבר אני יושבת בין ארבע קירות בבית מול הטלוויזיה ושקועה במחשבות שליליות,אני מאוד אשמח לעזרתך ועצתך בנוסף לטיפול איך אני יכולה להתמודד כשעזרה עצמית בנושא הזה? אני מודה לך יום נעים.
 
שרון לויט  
13:09 31.03.16
היי חני,
התשובה לשאלה שלך נמצאת בגוף השאלה: חוסר המעש תורם רבות לתחושות השליליות. אם תמצאי לעצמך תעסוקה, תרגישי הרבה יותר טוב. אם את מתקשה למצוא עבודה, אפשר למצוא מסגרות אחרות: לימודים, התנדבות וכו'. רצוי שיומך יהיה מלא בפעילויות שיתנו לך תחושה של עשייה, וכך תהיי הרבה פחות שקועה בעצמך ובמחשבות השליליות.
גם מפגשים חברתיים יכולים לעזור מאוד. ככל שיש לנו יתר עם מי לדבר, כך אנחנו מרגישים טוב יותר.

בהצלחה!
היי אני בן 25 יש לי התקפי חרדה אני כל הזמן חושב שמשהו לא בסדר איתי שכל הזמן אני עומד להתעלף מדמיין שיש לי סחרחורת והגוף שלי נכנס לסטרס ואני מכניס לפאניקה את כל הסובבים אותי אני נשוי +2 אני לא מסוגל להיות עם הילדים שלי אין לי סבלנות ואני מאבד עניין בחיים איך אני יכול לצאת מכל הבלאגן הזה פשוט לחזור לחיים נורמליים כמו מקודם זה מעסיק אותי כל היום אני לא יכול לשכוח מזה
היי ים,
בהחלט אפשרי לחזור לחיים נורמליים כמקודם. אני ממליצה לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שהוא סוג של טיפול פסיכולוגי קצר מועד וממוקד, שייתן לך כלים להתמודד עם התקפי החרדה, עד שבסופו של דבר הבעיה תיפתר. התקפי חרדה הם בעיה שניתן להיפטר ממנה באופן מוחלט, ויפה שעה אחת קודם.

בברכה,
בן 44 חי לבד, התחלתי טיפול מחודש בציפרלקס, תופעות לוואי קשות, לוקח כל יום קלונקס ולפני השינה סראקוול. האם אפשר לשהות במקום בו נותנים טיפול כמו גהה או שלוותה? הייתי ברמת חן אבל שם לא בטוח שאפשר לשהות כמה ימים. יש לי בחילות ורעידות ומחשובת על סוף החיים, לא מסוגל לאכול הרבה, קשה לי לטפל בעצמי זקוק לאנשי מקצוע וטיפול תרופתי נוסף אולי, אני כותב לכן באפיסת כוחות.
היי גלעד,
לא ברור לי ממה אתה סובל ואת פרטי הרקע. אם מדובר בחרדות, הסיכוי לקבל אשפוז מלא הוא אפסי. אפשר אולי לנסת להיכנס למסגרת של טיפול יום, בה מגיעים בבוקר ועוזבים בצהריים. מסגרות כאלה בדרך כלל מוגבלות בזמן למס' חודשים. המטרה היא להחזיר אותך לתפקוד טוב יותר. בד"כ משלבים שם טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי עם ריפוי בעיסוק וקבוצות.
אם זה לא יצלח, אפשר תמיד לפנות לטיפול פרטי, אך חשוב שהוא יהיה טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). טיפול זה יכול לעזור לך להתגבר על החרדות, גם אם אתה במצב תפקודי ירוד יחסית. הטיפול נותן כלים של ממש ומערב הרבה עשייה, בניגוד לטיפול שמורכב רק משיחה חופשית.

בברכה,
שלום רב

אני בן 58 רווק אחי ואחותי אינם בקשר איתי מבחירתם,הורי נפטרו לפני כ 20 שנה
הבריאות שלי היא לא משהו, ואני מתמודד עם בריאות לא טובה, אני סובל מתופעת אקסרט סיסטולות שזה קרוי פעימות מוקדמות, התופעה אובחנה לפני מספר שנים ואני מאמין שהייתה קיימת עוד קודם אך לא ידעתי לקרוא לזה בשמו,
היות ואני בראדיקרדי[ דופק טבעי איטי ונמוך] קשה היה לטפל בחוסמי בטא בגלל הורדה נוספת לא רצויה בדופק
לפני שנה עברתי רפרוף פרוזדורים ומאז אני עם 2 תרופות לבעיה, טמבוקור וחצי מ1.25 קרדילוג שזו מנה ממש מיזערית של חוסם בטא,
יש לי ימים שאני לא מרגיש את התופעה הזו ויש ימים שזה מופיע, בניגוד לעבר כשזה בא לי , אני מרגיש חרדה ומתחיל לפחד שהנה יבוא עוד אחד ועוד אחד ותגיע פורענות שמי יודע למה תוביל, והמחשבות החרדתיות מאותה שניה מציקות לי שעות,
רופאת המישפחה נתנה לי לחרדה לשעת הצורך לוריוואן,
אני הולך גם לשיחות טיפוליות בבריאות הנפש,
אבל החרדה ישנה וקשה לי איתה וקשה לי בכלל במצבי האישי
אין לי ילדים, טיפלתי בהורים שנים על שנים, לא נישאתי, אחותי התנתקה מהמשפחה בנעוריה כיום היא סבתא בת 60+ ולא מעוניינת בשום קשר איתי,
אחי לא בארץ הוא מבוגר ממני ,חי את החיים שלו ולא שומר על קשר איתי ולא מיתעניין מה הולך איתי בקיצור "מישפחה על הנייר" שאין הרבה כמותה
שאלה, איך אני מיתמודד עם הפעימות האלה? עם הפחדים עם הכל?
יש בכלל פיתרון לזה? ניתן להגיע למוצא כלשהוא? או שחייב יהיה להמשיך כך ללא פיתרון, ! ?

תודה
היי ארי,
בוודאי שיש לכך פתרון. קוראים לו "טיפול קוגניטיבי התנהגותי" (או טיפול CBT). זהו טיפול שילמד אותך כיצד להתמודד עם הסימפטומים ולא "להתרגש" מהם, לקחת אותם בפרופורציות הנכונות ולא לפרש כל דבר כסכנה. מאחר שאתה מטופל, ככל הנראה במרפאה ציבורית לבריאות הנפש, אני מציעה שתשאל אותם אם יש להם גם טיפול CBT. שיחות חופשיות בלבד לא יפתרו את הבעיה. אם אין שם טיפול כזה, אפשר לפנות באופן פרטי. איכות החיים שלך שווה את המאמץ.

בברכה,
היי , אני כבר לא יודע למי לפנות ומה לעשות , אני כל הזמן מרגיש שאני לא בריא , לפני בחצי שנה סבלתי מתקופה של נימולים וכל מיני תופעות ובמשך בירור של כמה חודשים הייתי בטוח שיש לי טרשת (עברתי mri מקיף כל הגוף ונפגשתי עם המון מומחה בתחום שקבע שאין לי)
נרגעתי לחודשיים ובשבועות האחרונים אני סובל מסחרחורת (כמובן שבראש שלי זה הטרשת הארורה) סובל שוב מנימולים וכו׳ .
אני לא מצליח לתפקד בעבודה , חי בפחד מוות , לפני כשנה היה סיפור עם הבטן (שוב הגעתי עד למומחים ולסיטי וכו וכו) וסבלתי חודשים מכאבים עד שאמרו לי שתקין.
אני לא יודע מה לעשות , האם זה מחרדה ? אני באמת מרגיש את הדברים האלה , הכאבים אמיתיים הסחרחורת אמיתית.
כולם קוראים לי היפוכונדר , אני באמת בדכאון לא מצליח להבין מה יש לי .
אני בחור מצליח , נראה טוב ואני מרגיש אבוד עם המחלות האלה (מדומות או לא )
הצלחתי אפילו למצוא מחקרים שאומרים שmri לא בהכרח מראה .
מיואש . כל פעם זה משהו אחר אבל זה אמיתי .
יכול להיות שזה היפוכונדריה באמת ? מה לעשות ?
שלום לך,
בהחלט יכול להיות שזו היפוכונדריה, או "חרדת בריאות". אדם שסובל מהפרעה זו בטוח שמשהו לא בסדר איתו מבחינה פיזית, ושהרופאים עדיין לא איתרו את הבעיה. קיימת גם נטיה לא להאמין או לא לסמוך על אבחנות הרופאים.
כל הסימפטומים שאתה מתאר בהחלט יכולים לנבוע מחרדה, נימולים וסחרחורות הם אפילו סימפטומים נפוצים של חרדה. ברור שהסימפטומים אמיתיים, אך לא תמיד סימפטומים, גם אם הם עצמם אמיתיים, נובעים מבעיה אמיתית. למעשה, לרוב הדבר אינו כך.
ממליצה בחום לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שהוא טיפול פסיכולוגי שיכול לעזור לך לפתור את הבעיה. יש צורך ללמוד לפרש נכון את הסימפטומים, וללמוד כיצד לא לייחס כל תחושה פיזית לא נעימה למחלה קשה. בעיקר, צריך ללמד אותך כיצד להפסיק "לסרוק" את הגוף כל הזמן (גם אם לעתים באופן לא מודע), ו"לחפש" באופן מתמיד מה לא בסדר. כשמחפשים- מוצאים, ואז מתחיל הפחד. הטיפול ילמד אותך לעצור את תהליך החשיבה ההרסני הזה.

בברכה,
שלום. שוחררתי מאשפוז יום ובמכתב שחרור ניכתב 'בעיות פעילות' ו-אבחנות. רוצה לדעת מה ההבדל בינהם? [ בבקשה לא לשלוח אותי חזרה לרופא ולשאול אותו....לא היה "חיבור" ]. תודה
 
שרון לויט  
12:04 14.03.16
היי גל,
"בעיות פעילות" מתייחס לבעיות שמפריעות לך כרגע. "אבחנות" מתייחס לכל הבעיות, גם כאלה שאינן מפריעות כרגע (לדוגמא, הפרעה דו- קוטבית ברמיסיה).

בברכה,
שלום. אני סובל ממאניה דפרסיה. אתמול קיבלתי valporal 200mg פעמיים ביום. 

בעלון של התרופה כתוב שאין להשתמש בתכשיר אם סובל בליקוי בתפקוד הכבד.

תוצאות בדיקת הדם שלי מלפני שבועיים הם:

Gpt 90

Got 56

כמו כן יש לי כבד שומני. 

מטופל בסכרת ב גלוקמין 850 מ"ג

ובלחץ דם ב טריטייס 5 מ"ג.

האם יכול לקחת את הvalporal או לבקש כדור חלופי?
שלום לך,
אנא פנה לרופא שלך בשאלה זו. איני מוסמכת לתת ייעוץ תרופתי, וגם רופאים לא נותנים הוראות ספציפיות לנטילת תרופות מרשם דרך פורום.

בברכה,
שלום לכם

אני סובל מהפרעות חרדה OCD דיכאון ו ADD.
מטופל תרופתית כנראה לכל החיים.

אשתי גם סובלת מחרדות OCD ודיכאונות.

ואני מאוד חושש על הילדים, כי בעצם גם אם בן זוג אחד סובל זה מסוכן גנטית.
ואם שנינו סובלים, זה מסוכן פי שתיים אולי פי ארבע.

מה אני יכול לעשות ברמה האופרטיבית, למנוע הופעות של חרדות אובססיות ודיכאונות אצל ילדים המקסימים.

כמובן שאיני רוצה להכניס להם תסבוכים בראש. אבל האם קיים בכלל "פסיכולוגיה מונעת". האם הגנטיקה תתבטא בהכרח ? או שגם אם מבחינה גנטית יש לבנאדם את הפוטנציאל, אפשר להקדים תרופה למכה. (במובן המטאפורי)

ואדגיש שוב, אני יודע שלא תמיד הגנים מתבטאים ופעילים, יש טווח סטטיסטי מסוים.

אבל אם נצא מנקודת הנחה שבאחד מילדי אכן שוכן גן פעיל עם אנומליה הגורמת להפרעות דלעיל, והגן הזה רק מחכה ומתוזמן להתפרץ בגילאים שהוא נוטה להתפרץ.

האם יש דרך פעולה למנוע את הבעיות , כי תמיד מניעה עדיפה מטיפול.

תודה רבה

(חשבתי למשל הטמעת רעיונות CBT, בחינוך. בלי קשר ל"טיפול". אולי יש עוד דרכים)
שלום לך,
אתה מציין נקודה חשובה, ואכן יש התנהגות שיכולה למנוע, או לפחות לצמצם את הסיכוי, להופעתם של OCD, חרדות ודיכאון אצל ילדיך. הפרעות אלה רק על בסיס גנטי, אלא גם על התנהגות נרכשת ועל תכונות נרכשות כמו פרפקציוניזם ורצון גבוה בשליטה. דיכאון יכול להיבנות על בסיס של פסימיות והערכה עצמית נמוכה. קודם כל, כדאי להשתדל לא לבצע טקסים נראים לעין ליד הילדים, מאחר שהם לומדים התנהגויות כאלה ונוטים לחקות אותן. שנית, כדאי לשדר לילדים אווירה של רוגע, ולשדר להם את "ההיפך" מפרפקציוניזם. כלומר, להעביר להם את המסר שהישגים אינם הדבר הכי חשוב בחיים, שמותר לקבל ציונים בינוניים וכו'. כדאי להשתדל לא לגונן עליהם יותר מדי, ולתת להם תחושה שהעולם הנו מקום בטוח יחסית, ושסכנות לא אורבות להם בכל מקום.
כדי לצמצם סיכוי לדיכאון, כדאי לתת להם חיזוקים ותשומת לב חיובית כדי להעלות את בטחונם העצמי, ולשדר ראייה אופטימית ומלאת תקווה על החיים.
יתכן שתתקשו לעשות זאת (אולי בגלל תכונות האופי והעמדות שלכם). בהחלט ניתן לפנות למטפל שיכול לתת הדרכה בנושא וללמד אתכם כיצד להתנהג.

בברכה,
שלום
איך קוראים להפרעת הכפיתיות המסוימת בה האדם נמנע מלדרוך על הרווחים השחורים בין הרצפות?
תודה
היי יעקב,
מדובר בסוג מסוים של OCD (הפרעה טורדנית כפייתית).

בברכה,
היי...
זה כ6 שנים אני סובל מחרדה...
פעם זה היה מפני אנשים אפילו סתם ברחוב
לא פחד קהל
וסה עבר אחרי תקופה וטיפול
בחצי שנה האחרונה יש לי חרדת בריאות קשה מאד
ואני מטופל בסרוקסט וגם בטחפול פסיכולוגי
יש ימים טובים יותר ויש ימים גרועים ביותר
שמפריעים לי לתפקד בבית ובעבודה
אך בגלל מצב כלכלי איני יכול להפסיק לעבוד
אם ישנה איזו עצה ,טיפול שאני לא מכיר
אשמח לעזרה בדחיפות
תודה
היי דודי,
הטיפול היעיל ביותר עבור החרדה שאתה סובל ממנה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). איני יודעת באיזה טיפול פסיכולוגי אתה מטופל, אך מקווה שבטיפול כזה. לדעתי, חשוב גם שהטיפול יהיה מבוסס כולו, או לפחות ברובו, על CBT, מאחר שמניסיוני טיפולים משולבים הם פחות ממוקדים.
מצוין שאינך יכול להפסיק לעבוד, מאחר שהעבודה מונעת החמרת המצב עוד יותר!

בברכה,
שלום לכולם,
אני בן 27 והייתי בדכאון תקופה די ארוכה.
בגיל 23 התחלתי ללמוד לתואר מסויים ולא הלך לי. למדתי 3 שנים אבל לא סיימתי אותו מחוסר עניין ודכאון.
לאחר מכן היה לי קשה ישנתי המון, וכל מיני תקופות "עצובות".
לאחרונה די התחלתי לחזור לעצמי, והתחלתי בסמסטר שעבר תואר בתחום אחר, נהנה והולך לי טוב.
הבעיה היא שבתקופה האחרונה אני מבין שבזבזתי כל כך הרבה זמן מהחיים שלי, חלק גדול מדי ללא עבודה ולא לימודים, והדבר מכניס אותי לסטרס מטורף וחוסר שינה.
אמנם אני כרגע במצב "טוב" ועם המון מוטיבציה להמשך , אך אני חושב מה היה אם זה לא היה קורה לי, אם הייתי מתאפס על עצמי לפני מספר שנים. הייתי יכול למצוא עבודה טובה, לסיים תואר כבר., ולהיות עם חסכון כסף יפה.
המחשבות האלו לא עוזבות אותי, ובתקופה האחרונה יש לי ממש כאבי ראש והרגשה רעה מאוד של סטרס מטורף שגורם לי לכאבים שונים ומשונים , שבחיים לא חוויתי . איך להתמודד?
בנוסף בהמשך שאחפש עבודה "במקצוע" מה ארשום בקורות חיים על הזמן האבוד? הרי דיכאון לא מוכר בצורה יפה. איך להסביר את העניין?

אודה להתייחסות. תודה מראש!
היי אלי,
תוכל "לשחרר" מן המחשבות האלה כשתבין שאין טעם בהן, שכן צער על העבר לא יעזור. לא ניתן לשנות אותו. עיסוק היתר במחשבות על העבר אף יכול לעצור אותך מהתקדמות בהווה ובעתיד, כך שעדיף לא לבזבז עליהן עוד זמן, ולהיות עסוק בהתקדמות הנוכחית שלך. חשוב איפה תרצה להיות בעוד שנתיים, שלוש או חמש שנים. אין טעם לחשוב איפה יכולת להיות עכשיו לולא הדיכאון, שכן הדיכאון לא היה בשליטתך. בנוסף, כמו שאמרתי, אם תחשוב על "איפה יכולת להיות" אתה עלול להחמיץ את המקום בו אתה יכול להיות עוד חמש שנים.
רצוי לקבל את העבדה שיש דברים שאינם בשליטתנו, ועם זאת, מאחר שאתה יודע שיש לך נטייה לדיכאון, אתה יכול לפעול כדי למנוע אותו.
לגבי קורות החיים, אני מציעה לפנות למישהו שעוסק בכתיבת קורות חיים באופן מקצועי, ולהתייעץ איתו. אני בטוחה שיש אנשים שעברו דברים דומים, והצליחו למצוא עבודות. רצוי לשאול מיהו שמבין ספציפית בנושא של כתיבת קורות חיים, כדי לדעת מה לכתוב.

בברכה,
 
אלי
11:38 23.02.16
תודה על תגובתך , מה שאת מתארת כל כך נכון .
אני מנסה ליישם את מה שאמרת, אבל לפעמים חוזרים אלי הרגשות הרעים והסטרסט במצבים שונים בחיים כמו:
1. שפגשתי מישהוא שכן סיים את התואר הראשון שהתחלתי וכרגע עובד במקום מסודר וטוב.
2. והכי גרוע כששואלים אותי מה עשית בשנים כך וכך....

אשמח לטיפים נוספים והצעות נוספות לטיפול.
תודה מראש!
 
שרון לויט  
00:06 25.02.16
היי אלי,
מאוד קל להשוות את עצמך לאנשים שנמצאים במקום בו אתה רוצה להיות, ולהרגיש רע עקב כך. אולם, השוואה כזו מתעלמת מכל האנשים שאתה נמצא במקום הרבה יותר טוב מהם. אנשים רבים בגילך עדיין נמצאים בדיכאון (או סובלים מבעיה נפשית אחרת), לא למדו, לא התקדמו ולא עשו הרבה בחייהם. בנוסף, חלק מהאנשים נמצאים במצב פחות טוב משלך ללא קשר לסיבות נפשיות. למה לא להשוות בינך לבינם וליצור השוואה שתשפר את הרגשתך?
אני חושבת שהתגובה לשאלות של הסביבה תלויה בשואל, עד כמה הוא קרוב אליך ועד כמה אתה מוכן לשתף אותו. לדעתי, מאנשים שהם יחסית קרובים אליך אין ממה להתבייש, ואפשר לשתף שהיית בדיכאון, או במצב נפשי קשה שמנע ממך להתקדם. אנשים קרובים לא ישפטו אותך. כשמדובר באנשים פחות קרובים, שלא נוח לך לשתפם, אפשר לחשוב על תשובה מוכנה. למשל, שהתלבטת מה ללמוד, לא הצלחת להחליט, לא הצלחת למצוא עבודה, היית בצומת דרכים (בלי לפרט) וכו'.
הטיפול המומלץ ביותר עבור הבעיה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שנותן לך כלים להתמודד עם מצבים קשים, להפוך חשיבה שלילית לחיובית יותר, ואפילו לחסן מפני חזרתו של הדיכאון בעתיד.

בברכה,
 
השורד
01:05 29.01.16
בשנים האחרונות חייתי ברווחה כלכלית יחסית ועכשיו בגלל שינויים באורח החיים בקיבוץ בו אני גר כנראה שהמצב הולך להשתנות. יש לי ארבעים אחוזי נכות פסיכיאטרית ושבעים חמש אחוז אובדן כושר עבודה לצמיתות וקצבת הנכות שלי עלולה לא להספיק במצב החדש. אני יודע שהאחראים בקיבוץ מנסים למצוא פתרון שאני ייפגע מהמצב החדש כמה שפחות אבל בינתיים אני לא רגוע בכלל.
 
שרון לויט  
12:30 01.02.16
שלום לך,
השינוי שאתה עובר בהחלט לא פשוט, בייחוד לאור העובדה שאורח חייך העתידי לא תלוי בך אלא בקיבוץ. אני לא יודעת מה אפשר להציע לך, מאחר שהבעיה נוגעת למצב כלכלי ואין לי פתרון למצב כזה. מקווה רק שהשינוי יהיה קטן ובלתי מורגש ככל האפשר ויעבור בשלום.

בברכה,
 
השורד
14:18 19.02.16
כנראה שבסופו של דבר המצב יישאר ללא שינוי ואולי אפילו עם שיפור מסוים בגלל שאני זכאית להקלה משמעותית בתשלום מסים בגלל אבדן כושר העבודה.
 
שרון לויט  
14:49 21.02.16
יופי, שמחה לשמוע! שיהיה בהצלחה
שלום, אני בן 29 לאחר השלמת תואר בהנדסה. ברוב ימי השבוע קם בבוקר עייף מאוד, לא מפוקס, לא מרוכז, לעיתים חווה שינה לא רציפה- מתעורר ולא מצליח להרדם או חווה קושי בהרדמות. אני סובל לעיתים מהפרעות שינה. בזמן הצבא (לפני מס' שנים) לאחר מס' מקרים של דיבור, הליכה וביצוע פעולות תוך כדי שינה וחלומות מוזרים, הופניתי לבדיקה במעבדת שינה, שם מצאו מאפיינים לסהרוריות. לעיתים מרגיש תחושה של חוסר ריכוז (הרגשה של אווט), מרגיש שאני בוהה בעת קריאה, חולמנות ואי יציבות מבחינה פיזית. ישנם מצבים בסביבת אנשים שאני מרגיש התרגשות יתר, נבוך, לפעמים קשה לי להשתתף בשיחה. תחושה של אי נוחות. בשיחה עם אנשים מסויימים גם לעיתים נרגש מדיי ולעיתים לא מתרכז בשיחה. לעיתים מתוח וחסר סבלנות, מרגיש מותקף ועונה בצורה תוקפנית. כל הדברים הללו מפריעים לי מאוד לתפקוד היומיומי והייתי רוצה מאוד לטפל, השאלה למי כדאי לי לפנות? האם יכול להיות ומדובר בחרדה כלשהי? תודה
 
ol17
12:23 15.02.16
חשוב להדגיש שבעיניי הדבר לא כ"כ בולט לסביבה, זאת אומרת לא בטוח ששמים לב לזה,
אבל זה נורא מטריד אותי ומפריע לי לתפקוד ולאורח חיים


תודה רבה
שלום לך,
הסימפטומים הקשורים בשינה ככל הנראה לא קשורים בחרדה, אלא בהפרעת השינה שציינת. מעבר לכך, נראה כי אתה חווה סימפטומים נוספים שאפשר לקשר אותם לחרדה חברתית. הטיפול המומלץ ביותר הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שילמד אותך להתמודד עם מצבים חברתיים בלי להיות נבוך או חרד, ויחזק את בטחונך העצמי.
בברכה,
מחפשת המלצה לפסיכולוג/ית בב״ש והסביבה, שפועל בשיטה הקוגנטיבית התנהגותית

תודה מראש!
היי סיון,
אני לא יכולה להמליץ על מטפלים ספציפיים על גבי הפורום, כי זה נוגד את כלליו.

בברכה,
יום טוב לך.אשמח לדעת איך ניתן להתמודד עם דכדוך שמלווה אחר כך בחרדה של דפיקות לב והזעות? אני מטופלת אצל רופא פסיכיאטר ויש לי תור עוד 3 שבועות אשמח עם תוכלי לעזור לי מה לעשות בזמן שזה קורה בינתיים לעזור לעצמי להסיח את ההרגשה הנוראה הזאת עד שאלך לרופא.תודה לך מכל הלב.
היי דפי,
ככל הנראה, הדכדוך שאת מרגישה הוא סימפטום מקדים להתקף החרדה. הדבר הכי יעיל שאפשר לעשות בזמן התקף החרדה הוא דווקא לא לנסות לברוח ממנו. אנשים מצליחים לפעמים להסיח את הדעת בצורה חלקית, כשהחרדה היא בעוצמה נמוכה, כאשר הם מדברים עם מישהו, מתעסקים בטלפון שלהם וכו'. אצל אחרים זה דווקא מתגבר כאשר הם מנסים הסחת דעת, או מנסים להרגיע את עצמם בכוח.
מה שבטוח- כאשר מנסים להרגיע חרדה בכל פעם שהיא מופיעה, הבעיה מחמירה בטווח הארוך. אולם, כאשר את מקבלת את החרדה כחוויה לא נעימה שחולפת (ואכן, זה כל מה שהיא!), היא מקבלת משמעות אחרת במוחך ועוצמתה פוחתת. זאת מאחר שלחרדה יש אופי מיוחד במינו: היא תוקפת אותך מאחר שאינך רוצה בה, וככל שאת דוחה אותה יותר, כך היא משתלטת עלייך בעוצמה גבוהה יותר. מאידך, כשאינך דוחה אותה ואף מקבלת אותה בברכה, היא פוחתת עד שבסופו של דבר נעלמת.
חשוב לזכור, שהתקף חרדה תמיד חולף, גם כאשר אינך עושה דבר, ושהחרדה אינה מסוכנת לגוף בשום צורה. ידיעה זו עוזרת לאנשים לעבור את התקף החרדה בלי לנסות להרגיע את עצמם בכוח. לפיכך, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא להמשיך כרגיל עד שההתקף יעבור מעצמו.
אם ברצונך לפתור את הבעיה, כדאי שתפני גם לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT) ולא רק לפסיכיאטר, מאחר שהטיפול התרופתי עוזר להקל על המצב (כמו "פלסטר"), אך אינו פותר את הבעיה.

בהצלחה!
היי, אני בת 17,יש לי חבר שהוריי קיבלו עליו רושם ראשוני ממש גרוע(בלשון המעטה).הוא גדול מימני בשנתיים וחצי,הוא חייל ואני תלמידה בכיתה יא.
אני מכירים כבר מאז שהייתי בכיתה ו. הוא לא מהאזור שלי, אלא די רחוק. יש בינינו מערכת יחסים מדהימה ואני באמת מאוד מאוד אוהבת אותו ולא חושבת שאתחבר ואפתח למישהו ככה כמו אליו. כשאני נוסעת אליו זה בסודיות ויוצא שאני משקרת להורים כי אני יודעת שהם לא ירשו לי לנסוע עד אליו וגם בפרט אליו בכלל כי הם לא אוהבים אותו וחושבים שהוא עושה לי לא טוב.
אני מרגישה ממש ההפך ואני בטוחה בזה שנחזיק המון זמן.לחבר לא נעים שההורים שלי לא אוהבים אותו ואף הוא מפחד מהם קצת כי מרגיש נבוך בעקבות אותו מקרה שמימנו הם קיבלו עליו רושם ראשוני לא טוב. העניין הזה מדכא אותי ממש ואני כל הזמן חושבת על זה .. מדכא אותי שהם לא תומכים בי עד שמצאתי מישהו שאני אוהבת. אנחנו עברנו כמה ריבים לא נעימים עם ההורים ואמרנו שאולי ננתק קשר, אבל זה באמת היה בלתי אפשרי. אני באמת מרגישה שזה מישהו שאני באמת מתחברת אליו ופשוט מדכא ומייאש אותי שזה המצב. הם נעולים על דעתם. באמת כבר לא יודעת מה לעשות.. מוציא לי את כל החשק מהחיים ומכניס לדיכאון של ממש ולפעמים אני פשוט בוכה ונשברת בגלל זה שכל פעם שאני באה אליו אני צריכה לשקר להם כדי לראות אותו והם לא רוצים שאהיה איתו בקשר.מבחוץ אני נראת ילדה שהכל בסדר איתה אבל מבפנים מרגישה שיש בלאגן..והוא באמת בן אדם טוב ואני מכירה אותו. לא תעזור שיחה עם ההורים כי הרושם הראשוני נשאר.. ממש לא יודעת מה לעשות כל העניין מדכא אותי ומפריע להתנהלות שלי ביום יום,למשל אני קמה לפנות בוקר פתאום בלי סיבה ואז במשך היום אני עייפה.. וקראתי שהקימה נובעת מדיכאון..ולפעמים בלילה אני בוכה מרוב ייאוש ודיכאון ותחושה של בדידות שאף אחד לא מבין,אשמח לעצה תודה
שלום לך,
אני מבינה שהעובדה שהורייך לא מקבלים את בן זוגך יוצרת מתיחות בינך לבינם, וגורמת לך לתחושת ייאוש ועצבות גדולים. את אוהבת מאוד את בן זוגך, וככל הנראה הם אינם יכולים לבחור בשבילך עם מי תהיי ועם מי לא, בייחוד לאור העובדה שבקרוב כבר לא תהיי קטינה ושליטתם בחייך רק תפחת. בשלב מסוים הם יצטרכו להבין זאת. עד אז, לא יזיק אם יהיה לך מישהו לדבר איתו, כדי להקל על המצוקה. כמובן, חברים ואנשים קרובים אחרים יכולים לספק תמיכה רגשית ולעזור, ואפשר גם לשוחח עם איש מקצוע מתחום הטיפול הנפשי על מנת "לפרוק" ולמצוא דרכים להרגיש טוב יותר.
חשוב לזכור, שהמצב שאת נמצאת בו עכשיו הוא מצב זמני, ולא רחוק היום בו תוכלי להיות אדון לעצמך ולקיים את הקשר עם בן זוגך, כשהורייך יוכלו להביע את דעתם, אך מעבר לכך לא תהיה לכך השפעה על החלטותייך. התקופה הקשה הזו תעבור, בסופו של דבר. כרגע כדאי לך להשתדל לא "לשקוע" עמוק מדי בתחושת הייאוש, להחזיק מעמד ולנסות לשפר את מצב הרוח בכל דרך אפשרית, עד שהתקופה תעבור.

בהצלחה!
 
אורית
09:25 03.02.16
הי,שלום.קורה לי שיורד לי המצב רוח אני נסגרת בתוך עצמי ואין לי כוח לעשות שום דבר ואז בסוף היום בגלל המצב רוח רע שאני מרגישה אני מתבאסת שלא עשיתי באמת את הדברים שאני רוצה לעשות וסתם בזבזתי את היום וישבתי בחדר בחוסר אונים.מה אפשר לעשות שנופל המצב רוח ? איזה שיטה אפשר להרים את המצב רוח מיידית ולא להסגר בתוך עצמי?
תודה.
 
שרון לויט  
17:44 04.02.16
היי אורית,
הדבר שעשוי "להרים" את מצב הרוח בצורה המהירה ביותר הוא העשייה. אין ברירה, כאשר אין כוח ומוטיבציה לעשות דברים, עלייך לאלץ את עצמך לעשות אותם. אולי ההבנה שעצם עשייתם תשפר פלאים את מצב הרוח עשויה לעזור לך להתחיל. הפעולה שיש לה את ההשפעה הגדולה ביותר על מצב הרוח היא עשיית פעילות גופנית אירובית (הליכה, ריקוד, שחייה וכו'). כמובן, שבסוף היום גם תחווי תחושת סיפוק מכך שעשית, ולא "בזבזת" את היום, מה שיעזור גם להרים את מצב הרוח ביום הבא אחריו.

בהצלחה!
שלום
בן 37, באופיי טיפוס חרדתי ולחוץ.
לפני שנה, כאשר חששתי כי לילדתי השניה, אז בת 8-9 חודשים, יש בעיית התפתחות, נכנסתי לתקופת לחץ, בשיאה הרגשתי משך חודש תחושות נימול, הירדמות ועוד ב 4 גפיים.
אחרי חודש עבר לחלוטין.
בחודש האחרון, לאחר ימים לא קלים עם משבר משפחתי, כולל תקופה של שבוע ימים בהם אשתי והבנות היו חולות שלושתן ונאלצתי לטפל בבנות, להתעורר בלילה, ללכת לעבודה, וולדאוג לבעיות של ההורים שלי, שוב התחלתי להרגיש תחושות. הן החלו כאמור לפני חודש עם עקצוצים קטנים ברגליים, התפשטו לכל הגוף, החליפו אותם תחושות נימול, הירדמות בידיים וברגליים, וכרגע נותרו בעיקר תחושות שריפה לעיתים בכפות הרגליים.
המצב הוא שחוץ מהלחץ הנפשי שבו הייתי שרוי, שלעת עתה נרגע קצת, נכנס הלחץ של מקור התחושות האלה. האם מקור התחושות שנמשכות כבר איזה חודש יכול להיות מאותו מצב של סטרס ולחץ, בנוסף לחרדה המוכללת שבה אני כנראה חי ?
מרגיש בתוך איזה LOOP שלא מצליח לצאת ממנו
תודה
שאלת המשך נוספת לגבי המצב.
האם ניתן לבקש מרופא המשפחה ציפרלקס על מנת להוריד את מפלס המתח והחרדה? ברור שנדרש פה גם טיפול, אבל חייב משהו שייתן פתרון קצת יותר מהיר מטיפול, אפילו ברמה של ״פלסטר״.
אם כן, באיזה מינון מומלץ?
תודה
היי רועי,
רוב הסיכויים שהתחושות שלך אכן נובעות ממתח וחרדה. חרדה גורם למגוון של סימפטומים פיזיים, שרוב האנשים אינם מתארים לעצמם כי הם קשורים בה. כל התחושות שתיארת הן תחושות נפוצות במצבי חרדה.
אפשר לבקש מרופא המשפחה שירשום תרופה. התרופות המקובלות הן מקבוצת נוגדי הדיכאון, והן מתחילות להשפיע רק לאחר שלושה שבועות מהרגע שבו מתחילים ליטול את המינון המלא (בד"כ כדור אחד עבור כל תרופה). רופאים רבים נוהגים לתת תרופות נוגדות חרדה מקבוצת הבנזודיאזפינים (ואבן, לוריוון, קלונקס וכו'). אלו תרופות שהשפעתן מיידית ולטווח של כמה שעות. אני לא ממליצה על תרופות כאלה, מאחר שהן ממכרות ובטווח הארוך רק מחריפות את החרדה, כך שיש להיזהר ולחשוב פעמיים (אם לא יותר) על התחלת טיפול בתרופות מסוג זה.
כמובן שיש לעבור טיפול פסיכולוגי. הטיפול המומלץ הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT).

בברכה,
היי.אני לא עובדת כרגע וגם לא לומדת.סיימתי את לימודיי לפני חודש ואני קמה בבוקר בייאוש כאילו אין לי בשביל מה לקום.אשמח לקבל פתרון תודה.
מקווה שמהר מאוד תמצאי את הכיוון שמתאים לך.
 
שרון לויט  
12:28 01.02.16
היי טלי,
עד שתתחילי עבודה ולימודים, כדאי לך למצוא משהו שיעסיק אותך. את יכולה להחליט שאת נהנית מהחופש הזמני והולכת לבלות בקניון, לטייל, לראות סרטים וכו', ואת יכולה להשקיע את הזמן בפיתוח עצמי: ללמוד משהו חדש, לעבוד על הכושר הגופני במכון כושר, לעבור קואוצ'ינג, לפתח תחביב (כמו עבודות יצירה, נגינה) ועוד. יש אפשרויות שם בחוץ, צריך רק למצוא אותן.

בברכה,
 
אנונימית
12:54 31.01.16
אני חיילת בתפקיד שבו אני לא עושה שום דבר כבר חצי שנה, אני בדיכאון מחוסר המעש ומתחושת הפספוס העצמי..
האפשרות של לעבור תפקיד אינה אפשרית וגם לצאת מהצבא אינה אופציה, אני גם לא מחפשת לצאת מהצבא כי רוב הזמן אני בבית וגם שם אני לא מוצאת דברים לעשות עם עצמי.
הרבה אנשים יחשבו שזה מדהים להיות כל היום בבית אבל זה פשוט לא וקשה לי עם זה, אני לא רוצה לבזבז את החיים שלי וקשה לי לחיות עם תחושת הדיכאון היומיומית.
מה לעשות?
 
שרון לויט  
12:24 01.02.16
שלום לך,
נראה שהתשובה שלך נמצאת בגוף השאלה. חוסר המעש הוא זה שגורם לך לתחושת דיכאון, ולכן עלייך למצוא כיצד להעסיק את עצמך. מאחר שככל הנראה יש לך הרבה זמן פנוי, כדאי לנצל אותו בצורה טובה יותר: להירשם לחוגים, פעילויות, לעשות פעילות גופנית, להיפגש עם חברים וכו'. כדאי שתחשבי עם עצמך אילו מן הדברים הללו עשויים לגרום לך הנאה וסיפוק. מה שבטוח, אם תמשיכי לפעול באותה דרך בה פעלת, תגיעי לאותו המקום שאליו הגעת, ואם תעשי דברים בצורה שונה- תשיגי תוצאה שונה.
מכל מקום, חשוב לזכור שהשירות הצבאי הנו תקופה זמנית וחולפת, שאין לה שום השלכות על המשך דרכך בחיים והגשמתך העצמית.

בברכה,
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  211  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
דיכאון קליני   דיכאון אחר לידה   דיכאון מג'ורי   טיפול תרופתי דיכאון   טיפול התנהגותי   דיכאון וחרדה
RSS RSS פורום דיכאון חרדה