בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום דיכאון חרדה עמוד 2

פורום דיכאון או פורום חרדה הוא המקום להתייעץ בנושא דיכאון או חרדה. פורום דיכאון, חרדה הוא המקום לשאול על דיכאון מג'ורי, חרדה, דיכאון אחר לידה, דיכאון קליני, חרדה חברתית, טיפול בדיכאון, טיפול תרופתי בחרדה, טיפול התנהגותי, סרוקסט, פוביות ועוד
מנהלי פורום דיכאון חרדה:
שרון לויט
לפרטים נוספים
ד''ר אירנה נתנאל
לפרטים נוספים
אני בת 22 בתקופה האחרונה איבדתי את שמחת החיים שלי בני משפחתי מרוחקים ממני אני כל הזמן לבד יושבת בחדר ושואלת את עצמי: "איפה שמחת החיים שהייתה לי"? "למה לכולם טוב ולי לא"? "איך אפשר לחזור לחיות בשמחה"? כיצד טיפול cbt יכול לעזור? מה הכלים ליישום שיכולים לעזור?
 
שרון לויט  
22:10 09.08.16
היי רויטל,
כדי לדעת איך אפשר לעזור לך, צריך לדעת מה בדיוק היה הגורם לאבדן שמחת החיים שלך. נראה לי פשטני מדי לומר שצריך להפוך מחשבות שליליות לרציונליות וחיוביות יותר, מבלי לדעת מה היה הגורם לירידה במצב הרוח. בכל מקרה, כלים שאפשר להשתמש בהם תמיד הם הימצאו במצב של עשייה רבה ככל הניתן: להמשיך במסגרות עבודה ולימודים (או למצוא מסגרות אם אין לך כאלה), להיות בקשר עם חברים ואנשים קרובים, לעשות פעילות גופנית, ללכת לחוגים ופעילויות שיתנו לך הרגשה של סיפוק, לעסוק בתחביבים שנותנים משמעות. גם אם את מרגישה שאין חשק לעשות את הדברים הללו, כדאי לאלץ את עצמך לעשותם, מאחר שהם יתרמו לשיפור במצב הרוח גם אם הם נעשים בלי חשק בהתחלה.

בברכה,
דר שלום,
אני מקבל מס שנים ציפרמיל נגד דיכאון וחרדה. התרופה עובדת טוב.
בפעם האחרונה שהגעתי לקחת תרופות במרפאה האחות נתנה לי ציפרלקס ואמרה שזה אותו דבר.

אני מרגיש כבר שלושה ימים שהתחושות שלי פחות מאוזנות, האם זו באמת אותה תרופה כי לתחושתי יש שינוי לרע .

אני בן 45

בתודה
רון
היי רון,
זו "בערך" אותה תרופה. כלומר, החומר הפעיל בציפרלקס ובציפרמיל הוא אותו החומר, אבל ציפרמיל מכיל גם חומר שאינו פעיל. לכן זו לא ממש תרופה גנרית. השם הגנרי של ציפרמיל הוא ציטלופראם, ושל ציפרלקס הוא אסציטלופראם. למעשה, ציפרמיל היא תרופה ישנה יותר של אותה החברה שמייצרת את הציפרלקס, ובהמשך גילו שאין צורך בחומרים הלא פעילים שבציפרמיל, וניתן לתת את החומר הפעיל בלעדיהם. כך, למעשה, נולדה התרופה ציפרלקס. מסיבה זו, ציפרלקס נחשבת לתרופה יעילה יותר.
מאחר שאיני רופאה, איני יודעת אם המעבר מציפרלקס לציפרמיל אמור לכלול תופעות לוואי כלשהן, מבחינה רפואית. מוכרת לי התופעה של תופעות לוואי פסיכולוגיות, שקורה כשעוברים לתרופה זהה של יצרן אחר, שנראית אחרת או אפילו מגיעה באריזה אחרת, רק מפני שהמוח רגיל לפורמט מסוים של התרופה.

בברכה,
 
אנונימית
18:27 08.08.16
היי שרון.
מאז שהופסק לי המחזור לפני שנה אני מרגישה בתקופות לא כל הזמן עצבים חזקים הלב שלי פועם ואני לא יכולה להשתלט על המילים שאני מוציאה במיוחד כלפי המשפחה שלי.סך הכל ככה אני מרגישה מצויין ופעילה.זה קורה לי בתקופות.אני מאוד אשמח עם תוכלי לתת לי טיפ קטנטן לפי הcbt איך אפשר להשתלט באותו רגע שזה קורה,כי אני יודעת שבcbt מטפלים בזה. שוב חוץ מזה הכל מצויין. אני מודה לך שרון ערב מקסים.
 
שרון לויט  
00:23 09.08.16
היי חני,
הדבר הכי חשוב במניעת התפרצויות, הוא זיהוי הסימנים המקדימים וקטיעה של הסיטואציה בזמן הנכון, לפני ההתפרצות. אם תזהי את ההתרחשויות הגופניות שקורות כאשר הכעס והעצבנות מתחילים "לעלות", תוכלי באותו רגע לבקש פסק זמן מהסיטואציה, וללכת להרגיע את עצמך. אפשר לעשות זאת באמצעות טכניקות הרפיה שונות שאפשר ללמוד (יש קבצים נהדרים שאפשר למצוא ברשת). לאחר מכן, תחזרי לסיטואציה רגועה יותר ויהיה לך קל יותר לבטא את עצמך.

בברכה,
אני בן 31 וכל החיים אני בדיכאון כבר מגיל צעיר אני מנותק רגשית מהסביבה כנראה בעקבות התעללות מצד ילדי הכיתה בצעירותי. אין לי חברים קרובים ופעם בכמה זמן שאני אוזר איזה אומץ לצאת לדייט זה לא הולך טוב... מה כבר יש לי להציע לבחורה שאני כל חיי בדיכאון? אין לי ביטחון לתת חיוך או להסתכל בעיניים...
כל מה שיש לכם להציע זה טיפול פסיכולוגי ותרופות אני לא מבין איך אני יכול להפנים טיפול כלשהו שאני נמצא בדיכאון שלא נגמר ולא עוזב וגם תרופות לא משפיעות...
אני ביישן מאוד עם תחושות קשות של השפלה שאני פשוט סוחב אותן יום יום :(
כן למדתי ואני עובד אבל תמיד אני חוזר בסוף לחדר שלי בודד כל כך וצמא לקשרים חברתיים... אני לא מצליח להשתחרר מהתחושות האלה גם שאני עושה ניסיונות לצאת אני תמיד ביישן בצורה קשה מאוד או שאני פשוט מרגיש מנותק רגשית וכבוי מה שקורה לי בעבודה שאני רוב היום שקט ולא מדבר וגם אם כן אז אני לא נהנה ואני מרגיש דיכאון ובדידות רגשית
מה אני יעשה עכשיו? אני צריך איזה תקווה משהו אולי מישהו לדבר איתו לא יודע מה...
התחושות האלה קיצוניות מידי ניסיתי אפילו קבוצות בעבר אבל לא ממש עזרו לי להרגיש משהו אחר כי נשארתי סגור בצורה קשה.
שלום לך,
אין ספק שמסגרות חברתיות יכולות להועיל לך, ובנוסף עיסוק בתחביבים ופעילויות שיכולות לתת לך תחושת סיפוק ומשמעות, מעבר לעבודה. אם אתה מוכר ע"י ביטוח לאומי כסובל מנכות עקב הדיכאון, אתה יכול להשתמש בשירותיהם או בשירותי סל שיקום על מנת למצוא מסגרות חברתיות שיכולות להתאים לך. גם בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT) אפשר לחשוב על דרכים לעשות זאת, וגם להפוך את החשיבה שלך לחיובית יותר.
בנוסף, יש כל מיני דרכים "טבעיות" לשפר את מצב הרוח, כגון פעילות גופנית, שיפור התזונה והשינה ועוד. קיימים גם טיפולים רפואיים לאנשים שאינם מגיבים מספיק לתרופות, כמו גרייה מגנטית למוח (TMS), נוירו פידבק, ולאחרונה גם טיפול חדשני בקטמין הוכיח את עצמו לתקופות מסוימות. כדאי לבדוק ולברר אפשרויות ולא להתייאש!
בברכה,
לא שאני באמת מאמין בטיפול כלשהו ולכן אני גם מתקשה מאוד להזיז את עצמי לשפר את המצב...
פעילות גופנית לא עוזרת לי זה משהו רגשי מחשבתי שלא עוזב הייתי בחדר כושר איזה תקופה אבל שוב בכל מקום שאני לא אהיה גם אם זה בטיול בחו"ל או לא יודע מה משהו כבד מאוד יושב לי בפנים כל הזמן ולא יוצא...
אני משותק בחברה לא מדבר מרגיש חלש ומרוחק מכולם אני כל הזמן משתתק ונשאר עם עצמי אני זקוק שמישהו יבוא לדבר איתי זה משהו תקוע חזק ככל שאני יותר נמצא עם אנשים ככה אני נכנס לדיכאון עמוק יותר למרות שאני כן רוצה להרגיש בחברת אנשים אני לא מסוגל רגשית להתחבר ואני נשאר במצוקה לפעמים יש לי מחשבות בראש לבקש עזרה מאנשים שידברו איתי כי אני חייב משהו שישחרר לי את התקיעות הזאת משהו שיגרום לי לדבר שיגרום לי להוציא... אבל כמובן שאני לא יכול לעשות את זה עם אנשים שאני לא מכיר מצד שני גם אין הרבה שאני מכיר וגם בבית אין לי עם מי לדבר ההורים כל הזמן שותקים ופאסיבים ועוזבים אותי לנפשי למרות שהם יודעים שאני סובל מדיכאון ולא נעים לי לבוא להגיד להם אני במצוקה גם ככה הם לא ממש עוזרים...
מה שמאפיין את רוב החיים שלי זה הסתגרות במחשבות של עצמי גם אם אני לבד וגם אם אני עם אנשים אני בן אדם שקט בחוץ אבל רק בגלל שבפנים אני סובל זה לא הטבע שלי להיות שקט ומופנם... עד גיל 10 בערך לפני כל הבלאגן שעבר עליי בילדות הייתי ילד חברותי מאוד אפילו בצורה יוצאת דופן.
לשאלתך- כן, אם טיפול CBT ידוע כיעיל במצבים של דיכאון חריף, אז בוודאי שגם במצבים של דיסתימיה, שהיא דיכאון קל יותר.
אני מציעה שתנסה בכל זאת לעשות דברים באופן קצת שונה ממה שעשית עד כה, עם כל הקושי שבדבר. הרי לא בכדי נאמר שאם תעשה שוב ושוב את שעשית, תגיע לאותו מקום אליו הגעת. הסיכוי היחיד לשיפור הוא לעשות דברים באופן שונה, ולתת הזדמנויות גם לדברים שאתה מטיל בהם ספק.
לגבי ההורים, יהיה יעיל יותר לומר להם שאתה צריך עזרה ומבקש מהם לעזור, מאשר לומר להם "אתם לא עוזרים"- זה נשמע כהאשמה וסביר להניח שיעורר התנגדות.
אני בטוחה שעם קצת יצירתיות ניתן גם למצוא מסגרות שבהן תהיה לך הזדמנות לפגוש אנשים חדשים.

בברכה,
שרון שלום,
אני בעיצומו של משבר גדול שעברתי בחיי, פוטרתי מעבודה אחרי 4.5 שנים שמאוד אהבתי והשקעתי את נשמתי. ואפילו לא שולמו לי פיצויי פיטורין ואני מוצאת את עצמי מתעסקת בתביעה ועורכי דין. במקביל אהבה גדולה שהיתה לי במשך 7 שנים הוא החליט להיפרד ממני בעיצומו של המשבר. מעולם לא הרגשתי רע יותר..מפריע לי שנהייתי עם רגישות גבוהה לנטישה..אני מתנהגת אחרת ליד אנשים, לא נוח לי למסור מידע על עצמי....אני או מתעלמת מאנשים או שמדברת מתוך מתח ברצף...איך קמים ממשבר כזה? איך מפחיתים את החרדת נטישה הזו שעוד מישהו ייעלם לי? איך מחזקים את הערך העצמי הירוד כרגע? תודה
היי יובל,
לא פשוט להתמודד עם כמה אירועים קשים בבת אחת, כמו אלה שעברת. באופן טבעי, מצב הרוח יורד בצורה משמעותית ולא קל להתאושש מזה. בדרך כלל הזמן עושה את שלו, ועם הזמן לומדים לקבל את האבדן ולמצוא כיוונים חדשים, הן בעבודה ואין באהבה. סביר להניח שזה יקרה גם ל. בינתיים, אפשר להיעזר בסובבים אותך, לדבר ולשתף כמה שיותר, ולהרגיש שאת מוקפת באנשים שאוהבים אותך ותומכים בך. אל תפסיקי לעסוק בתחביבים ובדברים שמעניינים אותך ונותנים משמעות לחייך. אני בטוחה שאלו לא התחומים היחידים שנתנו או שיכולים לתת משמעות וסיפוק.
לגבי הערך העצמי, אם היתה לך הערכה עצמית גבוהה לפני המשבר ואת "יודעת מה את שווה", את יכולה כמובן להשתמש בזה ולהזכיר לעצמך את נקודות החוזק שלך. גם אנשים טובים, מוכשרים ומצליחים יכולים לאבד מקום עבודה או זוגיות, וזה לא אומר עליהם דבר.
אם את מרגישה שחולפים מספר חודשים ואת לא מתאוששת במידה מספקת, את יכולה כמובן להיעזר בטיפול פסיכולוגי.

בברכה,
שלום לכל המומחים.אני חולה לב 20 שנה ויותר,בשנתיים האחרונות סובל מדיכאון עמוק,לפני שנה הפנו אותי לייעוץ ומתן תרופות אצל פסיכיאטר,לא שאל הרבה שאלות וקיבלתי כדורים מכל הצבעים שרק גמרו לי את החיים.סימבלטה,ונלפאקסין ועוד שמות שלא נגמרים.בחצי השנה האחרונה הורע מצבי ומאותם כדורים נגמרו לי החיים לגמרי,עויין,מחשבות אובדניות,בקיצור למות ולחיות אותו הדבר.אני כותב מכאב ולא צריך שום דבר פשוט שאנשים ידעו ויזהרו לקחת את התרופות המוזרות האלה!!! אני נכה 150 אחוז לצמיתות ועם הזמן הולך ונהיה גרוע יותר.
שמי שרית יש לי ילדה בת עשרים ואבע שנכנסה להתקפי חרדה קשים מאד עקב לחץ במבחנים הלכנו לפסכיאטר נתן טיפול תרופתי של ציפרלקס המצב החמיר .החליפ לה לפקסאט וגם עם זה אין שינוי כל יום שינוים אחרים קיצוניים היא מתנהגת במוזרות בקולות שונים חוזרת על מילים המצב לא מסתדר היום אנחנו חודשיים מאז התחילה ההתדרדרות.היא מקבלת גם טיפול רגשי אך ללא הועיל מה אעשה .למרות שהעומס מתחיל לרדת אין שינוים אצלה כל יום סיפטומים אחרים
היי שרית,
מהודעתך לא ממש הבנתי ממה בתך סובלת בדיוק- מה האבחנה שלה, וגם לא הבנתי מהם הסימפטומים שלה מתוך התיאור שלך. מאחר שהיא כבר מטופלת, צריך לבקש קודם כל מהפסיכיאטר הערכה ואבחנה ספציפית. ייתכן שהיא לא מטופלת נכון ובהחלט אפשר לשקול חוות דעת נוספת. בנוסף לכך, לא כל "טיפול רגשי" עוזר לבעיה ספציפית, צריך לפנות לטיפול בגישה שנותנת כלים לפתרון הבעיה. אם אכן מדובר בהפרעת חרדה, הטיפול המומלץ הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). אולם, ייתכן שהאבחנה שונה לגמרי, והטיפול הספציפי שהיא צריכה תלוי בבעיה שלה.

בברכה,
 
דנית
09:36 19.07.16
שלום.
אני בת 22 וסובלת מדימוי עצמי נמוך ועצבות,אף פעם לא היו לי יחסים רציניים עם בן זוג ומעבירה על עצמי מחשבות שליליות.אני קמה עם תחושה של מועקה ואני רוצה לשנות את זה. בינתיים עד שיסדרו לי טיפול רציתי לשאול כיצד אני יכולה לצאת מהמערבולת הזאת? מה עליי לעשות?
 
שרון לויט  
17:16 19.07.16
היי דנית,
חסרים פרטים בהודעתך על אורח חייך הנוכחי- האם את עובדת? לומדת? כיצד את מעבירה את היום? בכל אופן, אני מניחה שיש מקום לשיפור. תמיד אפשר להוסיף פעילויות מעניינות לחיים שישפרו את איכות חייך, כולל חוגים, מפגשים עם אנשים וכמובן פעילות גופנית, שמשפרת מאוד את מצב הרוח ויכולה לתרום לשיפור בדימוי העצמי. עד שתגיעי לטיפול, את כולה להתמקד בשיפור איכות חייך בפרמטרים שציינתי. כשיש סיבות טובות ומספקות לקום בבוקר, הרבה יותר קל להתעורר בתחושה טובה.

בברכה,
 
דנית
23:04 21.07.16
תודה על המענה יש לי עוד שאלה קצרצרה ואחרונה איך אפשר לנטרל חשיבה שלילית באותו רגע שזה קורה? מחשבה שמטרידה ואי אפשר להוציא אותה מהראש?תודה.
 
שרון לויט  
19:50 22.07.16
היי דנית,
זה תלוי מאוד בסוג המחשבה. לרוב, כדאי פשוט לתת למחשבה להיות בראש, לא להילחם בה מאחר שזה עשוי להגביר אותה, ומצד שני- לא "לקנות" אותה כל כך בקלות ולא לתת לה יחס מועדף רק משום שהיא מחשבה שלילית. יש מחשבות מסוימות שניתן לענות עליהן בהיגיון, כמו: "שום דבר לא הולך לי", או "אני לא שווה כלום". למחשבות כאלה יש תשובות שאפשר להכין מראש במידה שהן צצות. בדרך כלל עושים זאת בטפול קוגניטיבי, אבל אפשר להיעזר גם בספרים בנושא, כמו: "לאהוב את מה שיש" של ביירון קייטי, או "מחשבות ורגשות" של מקיי, דייויס ופנינג.

שבת שלום,
 
דנית
14:55 23.07.16
אני יחפש בחנות ספרים מקוה שיש את הספרים האלה. תודה שרון.
היי אני בת 29 יש לי שני ילדים, ובשנה האחרונה אני סובלת מכאבים שונים במקומות שונים בגוף, סחרחורות בחילות כאבי ראש כאבי שרירים ושריפה בגוף בידיים וברגליים. התסמינים מוםיעים באופן יומיומי כל היום בלי הפוגות והם התפתחו באופן הדרגתי. בהתחלה זה התחיל מכאבים בבליעה בקיבה צרבות חזקות - עעשיתי עשרות בדיקות רפואיות בכולן התתברר כי אין בעיה רפואית והרופאה הגסטורלוגית הציעה שמדובר בסטרס בתקופה בה לקיתי בתסמינים במערכת העיכול התחלתי לעסוק בכך באופן אובססיבי להסתכל ולקרוא באינטרנט ולפתח חרדות מכך שיש לי מחלות שונות ומשונות, לאחר הסיפור הזה הגיעה תקופה בה סבלתי מתסמונת קדם וסתית קשה כשבוע לפני המחזור הכוללת כאבי ראש בחילות סחרחורות דיכאון קשה ותחושת חוסר אונים. אחר כך זה עבר לחלוטין סתם פתאום בלי סיבה או טיפול, ובשבועיים וחצי האחרונים הצטרפו לחגיגה גם כאבי שרירים בכל הגוף עם תחושה של שריפה (וחרדות שנלוו לכך כמו מחשבות שמא חליתי בניורופתיה או בטרשת נפוצה) אני מרגישה כאילו מדובר בכדור שלג מתגלגל וכל פעם משהו נגמר ומשהו אחר מתחיל, תחושת הכאב קיימת כל הזמן אם כי בעוצמות שונות שאני יושבת לבד במשרד בעבודה התחושה חזקה יותר אך כשאני בבית עם הילדים או בבילוי מרגישה פחות את הכאבים. אציין שאני ישנה בסדר גמור בלילה לא מתעוררת ונרדמת בקלות איני מרגישה עייפות במהלך היום אלא רק כאבים ותחושת ייאוש (או שהכאבים גורמים לייאוש או שהייאוש גורם לכאבים) עוד אוסיף שהכאבים ומצב הרוח הירוד החלו לאחר תקופה ארוכה בה חוויתי התעללות נפשית ממעסיקיי במקום העבודה (שבו אני עדיין עובדת) ולאחר תקופה ארוכה של בירור רפואי של ממצא אקראי של גוש בכליות שהדיר שינה מעיניי ימים רבים. איני יכולה להתנתק מהתחושה שיכול להיות שכן מדובר במחלה קשה או כרונית או חשוכת מרפא כמו פיברומיאלגיה או טרשת נפוצה או נוירופתיה לא מצליחה להתנתק מהאינטרנט ולהפסיק לקרוא, והכאב משתלט על כל אספקט בחיי הוא מורגש כל הזמן וכל היום במקומות שונים ובעוצמות שונות (אך בזמן השינה אני ישנה היטב ולא מתעוררת מכאבים או מתקשה להרדם). לפני כשבועיים התחלתי טיפול פסיכולוגי כולל CBT, אבל בינתיים לא מרגישה שינוי או שיפור... וכבר מתחילה לחשוש שלא מדובר במשהו נפשי אלא במשהו פיזי ואולי הייתי צריכה להמשיך ולבדוק ולא לעצור היכן שעצרתי (את נושא השריפה והנימולים שהתחילו לפני שלושה שבועות לא בדקתי בכלל - מלבד בדיקה ניורולוגית ע"י רופא במיון שבה נתנו לי אסיבל ואמרו לי שזה נראה כמו משהו נפשי ולא פיזי) האם מה שאני מתארת יכול להתאים לבעיה נפשית כלשהי (האם זה הגיוני שהכאבים קבועים ולא בהתקפים כמו שהיה מצופה מהתקף חרדה) או שבכל זאת יכול להיות שזה משהו פיזי? ייתכן ולא תהיה לי ברירה אלא לפנות לטיפול תרופתי? האם בכל מקרה הטיפול הוא לכל החיים או שניתן לקחת טיפול באופן זמני ? אודה לתשובות
היי שיראל,
התסמינים יכולים בהחלט לנבוע מסיבה נפשית, ככל הנראה חרדה. יש גם חרדה "צפה" שקיימת כל הזמן. היא אינה חזקה כמו בהתקפי חרדה (שבהם האדם נכנס לפאניקה מוחלטת), אך יכולה בהחלט לגרום לתחושות פיזיות מתמשכות. אם התחושות קיימות בכל הגוף, סביר יותר שמדובר בחרדה מאשר בכאב נוירופתי (ממקור נוירולוגי) שמתמקד בד"כ באזור אחד בגוף.
הפחד מהתחושות עצמן ומעצם פרשנותן כמחלה קשה, הוא שגורם לתחושות האלה להתמשך ולהתעצם, כמו גם מתן תשומת לב מוגברת למה שקורה בגוף ו"סריקת" הגוף. בטיפול שאת עוברת את אמורה ללמוד לפרש את התחושות האלה נכון, לא לפחד מהתחושות הפיזיות וכן מרגש החרדה הלא נעים, ולאמץ גישה כללית של "חוסר התייחסות" לתחושות שלך. זו עבודה שתצטרכי לעשות, ולא ניתן לעשות אותה תוך שתי פגישות בלבד (אלא אם כן המצב מאוד קל).
ממש לא חובה לשלב טיפול תרופתי, אך אם את מעוניינת בכך הוא בהחלט יכול וצריך להיות זמני, ולא לכל החיים.

בברכה,
היי ..אני נוטלת מזה כ3 חודשים אלפרליד 0.5 בבוקר וליפני השינה עקב חרדות שפיתאום צצו לי ..בודקת המון את הנושא הייתי אצל פסיכאטר פרטי המליץ לי על ציפרלקס ולא לקחתי רופאת המישפחה אומרת לי לא לידאוג להישאר עים אלפרליד שזה מינון יחסית נמוך לאחרונה התחלתי לקחת אותו רק בצוהרים כי פיתאום אני מרגישה סחרחרות ולחץ באוזנים . וגלי חום אני מאד רוצה להפסיק את הכדור מעולם לא דגלתי ולקחתי תרופות ואני לא מקבלת את זה שאני עים כדור כזה ...לאחרונה התחלתי גם שיחות .. הייתי גם אצל נטורופאט שנתן לי ויטמין b ופרביוטיקה ואיזה פיטריה שמחזקת את הגוףף ...אני לוקחת את זה כ שבועים אבל בלי האלפרליד זה לא באמת עוזר. .. השאלה שלי כמה זמן אפשר לקחת את האלפרליד הזה ואייך באמת יוצאים מימנו?? שלא יווצר מצב של תלות תמידית כי כרגע אני לא מרגישה מאוזנת להפסיק אני מושכת את עצמי עד לשעות הצוהריים בלי ואז מרגישה שאני כבר לא יכולה יותר...אשמח להייתיעצות וסליחה שזה ארוך מידי....
היי אורטל,
תרופות מסוג בנזודיאזפינים, כמו אלפרליד, אכן יוצרות תלות ולא מומלצות לנטילה בטווח הארוך. בנוסף, התרופה אינה פותרת את הבעיה ואינה מאזנת אותך, מאחר שהיא פועלת רק במשך ספר השעות שלאח נטילתה. לאחר מכן, הסימפטומים של החרדה חוזרים והגוף זקוק שוב לתרופה על מנת להרגיש טוב יותר.
בנוסף לכך, עם הזמן הסבילות לתרופה עולה (כלומר, היא כבר לא משפיעה כמו בעבר ויש צרך להעלות מינונים כדי לקבל את אותה השפעה). הבעיה הגדולה ביותר מבחינה פסיכולוגית, לדעתי, היא שהתרופה עשויה אפילו להגביר את הפרעת החרדה בטווח הארוך, מאחר שכל הרגעה ו"בריחה" מהחרדה באותו רגע למעשה מעצימה את הבעיה, ורק שומרת את החרדה מתחת לפני השטח. היא תצוץ ותעלה מאוחר יותר וייתכן שבעוצמה חזקה יותר.
כדי להיגמ מהתרופה יש לפנות לפסיכיאטר, שינחה אותך כיצד להפחית במינונים (כנראה שנוצרה תלות פיזית, בדרך כלל התלות מתחילה להיווצר לאחר שבועיים רצופים של שימוש). ההפחתה צריכה להיות הדרגתית, על מנת לצמצם תופעות לוואי.
ממליצה במקביל לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), על מנת לפתור את הבעיה באמת ולא רק לכסות עליה באמצעות תרופות. בנוסף, הטיפול יעזור לך להיגמל מהתרופה בלי שהבעיה תשוב במלוא עוצמתה.

בברכה,
 
הילה
17:31 11.06.15
שלום מזה 9 חודשים יש לי חולשה קיצונית(לא מצליחה לקום מהמיטה),כאבים בכל הגוף בכל העצמות בגוף קפיצות שרירים חזקות(שבגללן אני נכנסת עוד יותר לחרדות),רעידות פנימיות בגוף וביידים זרמים חשמליים דקירות בעמוד השדרה ,סחרחורות ותחושה של לחץ בראש(כאילו אני בבועה והעיינים שלי יוצאות החוצה) דופק מהיר במקומות שונים בגוף,רעשים חזקים ממערכת העיכול ועוד...העלתי 22 קילו במשקלי תוך כמה חודשים (בעברי סבלתי מבולימיה נורבוזה אך גברתי על המחלה ולא נשאר לה שום זכר...
אני מרגישה חסרת אונים ממש המצב רק מחמיר מיום ליום היום למשל נפלתי מהחולשה ומהסחרחורת בבוקר ועד עכשיו אני במיטה קמתי לאכול וחזרתי למיטה ועוד פעם לאכול ולמיטה ,
רופאת המשפחה שלחה אותי למספר מצומצם של בדיקות שהיו תקינות ואז היא קבעה שמדןבר בחרדות דיכאון אני מנגד בטוחה שיש לי משהו והם לא עולים על זה...
ממש על סף ייאוש(בת 28) פלוס אחד
אני קוראת המון על מחלות ואני מרגישה כאילו אני כלואה בעצמי כולם מכנים אותי היפוכונדרית ואני מתעקשת שזה מחלה אחרת(מפחדת מאוד מסרטן וניוון שרירים)
האפ כל תופעות הנהל באמת תגובות שלמחרדה ודיכאון שנמשכים כבר 9 חודשים???? האם עליי לקחת ציפרלקס כמו שרופאת המשפחה המליצה (אני לא לוקחת כי אני עדיין חושבת שיש לי מחלה אחרת ומפחדת שהציפרלקס יחמיר את ה"מחלה"
בבקשה לא להתעלם ולענות לי תודה
זה לא בא לי בהתקפים זה מצב קבוע בהרגשה הפיזית ומצב משתנה בהרגשה הנפשית לפעמים אני קמה יותר עם תקווה...
יש רופאה אחד שאמר שלדעתו מדובר במחלה פסיכוסומטית. הייתכן???
 
שרון לויט  
00:02 12.06.15
היי הילה,
התופעות את מתארת בהחלט נשמעות כמו סימפטומים של חרדה. הם יכולים להיות מתמשכים, כפי שתיארת, מאחר שחרדה לא "עוברת" מעצמה, אלא קיים כאן תהליך שממשיך להזין את עצמו. במילים אחרות, כנראה שהפעולות שאת מבצעת ממשיכות "להאכיל את המפלצת", שעם הזמן רק הולכת וגדלה ולא חולפת. ציפרלקס לדעתי אינו הפתרון, מאחר שהוא בבחינת "פלסטר"- רק ממסך את הבעיה ואינו פותר אותה. הוא אינו משנה את דפוסי החשיבה שלך ואינו מלמד אותך להתייחס אחרת לסימפטומים גופניים לא נעימים. אני ממליצה בחום לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, שייתן לך כלים של ממש להתמודדות ולפתרון מלא של הבעיה, כך שתלמדי לעצור את ההתנהגויות וצורת החשיבה שגורמות לחרדה לגדול עוד ועוד.
אם את בטוחה שיש לך מחלה שהרופאים לא מאבחנים- זו ממש ההגדרה של היפוכונדריה, וככל הנראה החרדה ממנה את סובלת היא בכיוון זה. המונח "מחלה פסיכוסומטית" מתייחס למחלה גופנית הנגרמת כתוצאה מסימפטומים נפשיים (למשל- פיתוח אולקוס כתוצאה מלחץ). אם קיימת מחלה כזו, יש לאבחן אותה בשמה המדויק (אסטמה, אולקוס, לחץ דם גבוה וכו') ולהסביר לך כיצד התפתחה ואילו סימפטומים נפשיים קשורים בה. להעלאת מונח כזה בלי מתן אבחנה מדויקת אין כל משמעות.

בברכה,
 
הילה
13:50 12.06.15
תודה שרון יש משהו שיכול לעזור לי להקל על הסימפוומי עד שאני יפנה לגורמים הרלוונטיים נהיום קמתי עם כאבי תופת בכל העצמות בגוף איני מסוגלת לתפקד
 
שרון לויט  
22:15 13.06.15
אין הרבה דרכים להקל מיידית על סימפטומים של חרדה. הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות, הוא לקבל אותם ולזכור שאינם מסוכנים לגוף. פעילות גופנית יכולה לעזור מאוד, ומעבר לכך אפשר להיעזר בתמציות טבעיות למיניהן (רגיעון, רסקיו). כדורי הרגעה ניתנים רק במרשם רופא, ובכל אופן איני ממליצה עליהם.

בברכה,
 
הילה
23:40 13.06.15
תודה שבוע טוב
 
שיראל
14:48 11.07.16
סובלת מתחושות דומות האם את מצאת פתרון לבעיה?
היי , אני כבר לא יודע למי לפנות ומה לעשות , אני כל הזמן מרגיש שאני לא בריא , לפני בחצי שנה סבלתי מתקופה של נימולים וכל מיני תופעות ובמשך בירור של כמה חודשים הייתי בטוח שיש לי טרשת (עברתי mri מקיף כל הגוף ונפגשתי עם המון מומחה בתחום שקבע שאין לי)
נרגעתי לחודשיים ובשבועות האחרונים אני סובל מסחרחורת (כמובן שבראש שלי זה הטרשת הארורה) סובל שוב מנימולים וכו׳ .
אני לא מצליח לתפקד בעבודה , חי בפחד מוות , לפני כשנה היה סיפור עם הבטן (שוב הגעתי עד למומחים ולסיטי וכו וכו) וסבלתי חודשים מכאבים עד שאמרו לי שתקין.
אני לא יודע מה לעשות , האם זה מחרדה ? אני באמת מרגיש את הדברים האלה , הכאבים אמיתיים הסחרחורת אמיתית.
כולם קוראים לי היפוכונדר , אני באמת בדכאון לא מצליח להבין מה יש לי .
אני בחור מצליח , נראה טוב ואני מרגיש אבוד עם המחלות האלה (מדומות או לא )
הצלחתי אפילו למצוא מחקרים שאומרים שmri לא בהכרח מראה .
מיואש . כל פעם זה משהו אחר אבל זה אמיתי .
יכול להיות שזה היפוכונדריה באמת ? מה לעשות ?
שלום לך,
בהחלט יכול להיות שזו היפוכונדריה, או "חרדת בריאות". אדם שסובל מהפרעה זו בטוח שמשהו לא בסדר איתו מבחינה פיזית, ושהרופאים עדיין לא איתרו את הבעיה. קיימת גם נטיה לא להאמין או לא לסמוך על אבחנות הרופאים.
כל הסימפטומים שאתה מתאר בהחלט יכולים לנבוע מחרדה, נימולים וסחרחורות הם אפילו סימפטומים נפוצים של חרדה. ברור שהסימפטומים אמיתיים, אך לא תמיד סימפטומים, גם אם הם עצמם אמיתיים, נובעים מבעיה אמיתית. למעשה, לרוב הדבר אינו כך.
ממליצה בחום לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שהוא טיפול פסיכולוגי שיכול לעזור לך לפתור את הבעיה. יש צורך ללמוד לפרש נכון את הסימפטומים, וללמוד כיצד לא לייחס כל תחושה פיזית לא נעימה למחלה קשה. בעיקר, צריך ללמד אותך כיצד להפסיק "לסרוק" את הגוף כל הזמן (גם אם לעתים באופן לא מודע), ו"לחפש" באופן מתמיד מה לא בסדר. כשמחפשים- מוצאים, ואז מתחיל הפחד. הטיפול ילמד אותך לעצור את תהליך החשיבה ההרסני הזה.

בברכה,
 
שיראל
16:55 06.07.16
אשמח לדעת אם מצאת את התשובה לבעיה
 
היי
21:00 08.07.16
התמקדתי בטיפול נפשי וספורט , השתפר מאוד
שלום
בן 37, באופיי טיפוס חרדתי ולחוץ.
לפני שנה, כאשר חששתי כי לילדתי השניה, אז בת 8-9 חודשים, יש בעיית התפתחות, נכנסתי לתקופת לחץ, בשיאה הרגשתי משך חודש תחושות נימול, הירדמות ועוד ב 4 גפיים.
אחרי חודש עבר לחלוטין.
בחודש האחרון, לאחר ימים לא קלים עם משבר משפחתי, כולל תקופה של שבוע ימים בהם אשתי והבנות היו חולות שלושתן ונאלצתי לטפל בבנות, להתעורר בלילה, ללכת לעבודה, וולדאוג לבעיות של ההורים שלי, שוב התחלתי להרגיש תחושות. הן החלו כאמור לפני חודש עם עקצוצים קטנים ברגליים, התפשטו לכל הגוף, החליפו אותם תחושות נימול, הירדמות בידיים וברגליים, וכרגע נותרו בעיקר תחושות שריפה לעיתים בכפות הרגליים.
המצב הוא שחוץ מהלחץ הנפשי שבו הייתי שרוי, שלעת עתה נרגע קצת, נכנס הלחץ של מקור התחושות האלה. האם מקור התחושות שנמשכות כבר איזה חודש יכול להיות מאותו מצב של סטרס ולחץ, בנוסף לחרדה המוכללת שבה אני כנראה חי ?
מרגיש בתוך איזה LOOP שלא מצליח לצאת ממנו
תודה
שאלת המשך נוספת לגבי המצב.
האם ניתן לבקש מרופא המשפחה ציפרלקס על מנת להוריד את מפלס המתח והחרדה? ברור שנדרש פה גם טיפול, אבל חייב משהו שייתן פתרון קצת יותר מהיר מטיפול, אפילו ברמה של ״פלסטר״.
אם כן, באיזה מינון מומלץ?
תודה
היי רועי,
רוב הסיכויים שהתחושות שלך אכן נובעות ממתח וחרדה. חרדה גורם למגוון של סימפטומים פיזיים, שרוב האנשים אינם מתארים לעצמם כי הם קשורים בה. כל התחושות שתיארת הן תחושות נפוצות במצבי חרדה.
אפשר לבקש מרופא המשפחה שירשום תרופה. התרופות המקובלות הן מקבוצת נוגדי הדיכאון, והן מתחילות להשפיע רק לאחר שלושה שבועות מהרגע שבו מתחילים ליטול את המינון המלא (בד"כ כדור אחד עבור כל תרופה). רופאים רבים נוהגים לתת תרופות נוגדות חרדה מקבוצת הבנזודיאזפינים (ואבן, לוריוון, קלונקס וכו'). אלו תרופות שהשפעתן מיידית ולטווח של כמה שעות. אני לא ממליצה על תרופות כאלה, מאחר שהן ממכרות ובטווח הארוך רק מחריפות את החרדה, כך שיש להיזהר ולחשוב פעמיים (אם לא יותר) על התחלת טיפול בתרופות מסוג זה.
כמובן שיש לעבור טיפול פסיכולוגי. הטיפול המומלץ הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT).

בברכה,
ורציתי לשאול אם מצאת בסוף את המקור לבעיה שלך ואיך טיפלת?
שלום. יש לי פחד מתמיד שיש לי ריח רע. זה קורה לי בעיקר בעבודה עם קולגות. יש לי איזשהו זיכרון טראומתי מלפני כמה שנים בעניין. אני מתקלחת מצחצת שיניים ושומרת על הגייניה. איך מתמודדים עם זה. זה דורש ממני המון אנרגיות והפחד מתמיד.

תודה
היי סיון,
ייתכן שמדובר במחשבה טורדנית (אובססיבית). בכל מקרה, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא לא להתנהג בהתאם למחשבה, כלומר להתנהג בצורה רגילה, כאילו הפחד לא היה קיים- להתרחץ ולצחצח שיניים בצורה רגילה ולא מוגזמת. בנוסף, לא כדאי להימנע מחברת אנשים או להתרחק מהם כדי שלא יריחו אותך, אלא פשוט להתנהג מולם רגיל. אם תנהגי כך, הפחד יילך וידעך עם הזמן.

בברכה,
 
סיון
21:52 03.07.16
שלום בת 28 . בתקופה האחרונה התחלתי לסבול מעקצוצים בכל הגוף במהלך כל היום כמעט . בדיקה ניורולוגית הייתה תקינה לחלוטין. האם תופעה כזאת יכולה להיות פסיכוסומטית ולהיגרם מלחץ נפשי? אני טיפוס מאד לחוץ וחרד על גופי. ובחודשים האחרונים זה החמיר יותר. ואני מתחילה טיפול בקרוב.
היי מיטל,
תופעה זו בהחלט יכולה לנבוע מלחץ או חרדה. אני מציעה לא לייחס לה חשיבות ולנסות להתעלם ממנה ולהמשיך כרגיל. אם הבדיקות יצאו תקינות ולרופאים אין כל הסבר אחר לתופעה, אין שום סיבה לדאגה.

בברכה,
 
אנונימית
22:26 26.06.16
ערב טוב שרון.
מכל מה שכתבתי בימים האחרונים,אני מרגישה מועקה דיכאון חוסר חשק לעשות שום דבר קשה לי לצאת מזה וזה מייאש אותי.אני מאוד אשמח עם תוכלי לתת לי טיפ מעשי חוץ מטיפול אולי טיפ דרך טיפול קוגניטיבי התנהגותי איך לחזור לשמחה לאושר אני ממש מבקשת ואני מודה לך על תמיכתך.
 
שרון לויט  
23:10 26.06.16
היי חני,
עניתי לך על שאלה זו, איני יודעת כיצד אוכל עוד לסייע דרך הפורום מלבד לחזור על תשובתי...

בברכה,
 
אנונימית
16:54 28.06.16
את צודקת באמת שאלתי אותך הרבה את השאלה הזאת פשוט לא הרגשתי טוב בגלל זה שאלתי אותך את זה אבל זה בסדר אני גם מרגישה יותר טוב ומתנצלת ששאלתי אותך הרבה פעמים את אותה שאלה אני רוצה להודות לך על כל התמיכה שאת נותנת לי בפורום אני ממש מעריכה את זה את כל העזרה שנתת לי.מאחלת לך המשך שבוע נפלא,ושוב תודה וסליחה.
שלום, אני נשואה + 2 בנות מקסימות, יש לי חרדות מכמה דברים חרדה חברתית חרדת טיסות לא טסתי אף פעם בעלי לוחץ עליי לטוס לחופשה, אני ממש חוששת שאני לא יסתדר במקום שאני לא מכירה ולא ייהנה מה עושים במצב כזה איך מתגברים על כל החששות האלו תודה רבה
 
השורד
14:23 24.06.16
לא תדעי עד שלא תנסי יכול להיות שכדאי להיעזר בכדור שינה ופשוט לישון בזמן הטיסה.
היי סיון,
בחרדות צריך לטפל בצורה מסודרת. על חרדת טיסה קל יותר להתגבר, יש אנשים שפשוט מחליטים לטוס ולהתמודד עם העניין (וככל שטסים יותר, החרדה פוחתת, כמובן בתנאי שעושים זאת בלי "פילטרים"- כדורי הרגעה ודומה). על חרדה חברתית יכול לקחת זמן רב להתגבר ללא טיפול. מומלץ לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), כדי לקבל כלים לעשות זאת בצורה הדרגתית ושיטתית, שהיא גם היעילה ביותר.

בברכה,
 
אנונימית
22:06 18.06.16
היי שרון ושבוע טוב.
לאבא שלי יש דימנציה עם כתבתי את זה נכון,ואני מרגישה קושי איתו בעקבות זה.אימא שלי בחוץ לארץ ואני צריכה להתמודד איתו לבד,וזה מכניס אותי לחרדה ודיכאון.איך אני יכולה להקל על עצמי חוץ מטיפול? את יודעת כעזרה עצמית?
תודה שרון על עזרתך,שבוע נפלא.
 
אנונימית
09:14 20.06.16
אני לא יודעת עם זה דימנציה אולי טעיתי שכתבתי את זה אבא שלי אדם מאוד מבוגר ופשוט מאז שאימא שלי חזרה מטיסה הוא מתנהג בעצבנות גם כלפי וגם כלפי אימא שלי וזה כואב לי ואני כל הזמן רק עסוקה במה שקורה לאבא שלי וביחס שלו אלי ולאימא שלי הוא אחרי גיל 80 כואב לי הלב שאבא שלי מתייחס במיוחד לאימא שלי בצורה לא יפה במיוחד שהיא אחרי טיסה איבדתי את ההנאה שלי את החיים שאני קמה כל בוקר ואוהבת לעשות את מה שתמיד הייתי עושה.אני פשוט רוצה לחזור לחיים הרגילים שלי ולא להתעסק באבא שלי יותר מדי ומה שקורה בינו לבין אימא שלי אשמח עם תוכלי לייעץ לי איך אני יכולה להפסיק להתעסק בזה ולחזור לחיים הרגילים שלי בשמחה? אני מאוד מודה לך שרון על עצתך ועזרתך,זה חשוב לי. שיהיה לך יום נפלא.
היי חני,
אני חושבת שחשוב שתביני שאם תעצרי את חייך בגלל מצבו של אביך, לא תקלי עליו בכך, ובטח שלא על עצמך. הדבר הכי טוב שניתן לעשות הוא לנסות להמשיך בחייך כרגיל, ולקיים כמה שיותר "חיים" מחוץ לבית. אם תרגישי שהמשפחה אינה הדבר היחיד שמעסיק אותך, או אפילו העיקרי, זה יטריד אותך פחות. ובעצם, מדוע לא? את אדם בוגר וזכותך שיהיו לך חיים משלך. בעיות במשפחת המקור אינן צריכות להשבית אותך, גם אם המצב קשה ולא נעים. פרט לכך, כדאי שיהיה עם מי לדבר ולחלוק איתו את הקשיים, רצוי מחוץ למשפחה (דמות אובייקטיבית יותר).

בברכה,
 
אנונימית
06:58 21.06.16
אני מודה לך על כל התמיכה והעזרה שאת נותנת לי בפורום זה מאוד עוזר לי ואני מאוד מעריכה את זה,שיהיה לך יום מקסים.
כמו שכתבתי הייתי בכמה ימים שאימא שלי לא היתה בארץ אחראית על אבא שלי ועל הבית כל הזמן נקיון קניות וכולי. ומה שהצעת לי מאוד עוזר לי ואני ממש מודה לך על כך,רק יש לי בעיה שאני הפסקתי מאז לעשות את הספורט בבוקר שאני אוהבת יש משהו שאני עושה שאני מאוד אוהבת לעשות שנותן לי שמחה לכל היום ואני מרגישה שאין לי מוטיבציה לזה,הפסקתי להתרגל במיוחד לספורט,איך אני יכולה להחזיר את המוטיבציה שלי לדברים האלה? ממש תודה שרון זה מאוד חשוב לי כי אני רוצה לחזור למוטיבציה הזאת ואני נמנעת מלעשות את זה,שוב בקשר למה שכתבת לי הקלת עלי ואני מרגישה יותר טוב אבל חשוב לי עם תוכלי לייעץ לי איך לחזור למוטיבציה שלי? לחיים הרגילים שהיו לי לפני שאימא שלי טסה?
תודה מכל הלב שרון שוב על כל התמיכה בפורום יום נפלא.
היי חני,
טעות נפוצה שאנשים עושים היא לחכות שתהיה להם מוטיבציה כדי להתחיל לעשות דברים. ובכן, ההר לא יבוא אל מוחמד. רק אם תתחילי בעשייה, המוטיבציה תגיע מתוך העשייה, ולא להיפך. זה אף פעם לא עובד הפוך.

בברכה,
שלום. עברתי דכאון וחרדה לפני כשנתיים. חצי שנה לקחתי ציפרלקס ואז רופאהנתנה לי פאקסט 20 מג. זה ממש עושה לי טוב וגם לאחר טיפול cbt היום אני בסדר גמור. אק מפחדת מאוד לרדת במינון או להפסיק. האם יש לזה השלכות בעתיד?
האם עליי להפסיק או עלול להזיק בריאותית באיזושהי צורה. תודה
היי דניאל,
כמובן שמבחינה בריאותית מומלץ שלא לקחת תרופות במשך כל החיים. בנוסף, לכל הנוטלים תרופות לתקופה ממושכת מומלץ לעבור מדי פעם בדיקה לתפקודי כבד, ולברר האם יש בדיקות ספציפיות אחרות הקשורות בנטילת תרופה זו.
דיכאון וחרדה אינם חייבים להיות בעיות כרוניות, במיוחד כשמטפלים בהם ב- CBT וקיימת האפשרות שיחלפו לחלוטין, לכן גם אין צורך בנטילת התרופות למשך כל החיים. במיוחד אם חווית רק אפיזודה אחת של דיכאון.
כדי להפחית במינון התרופה עד להפסקתה, צריך לפנות לרופאה המטפלת ולבקש ממנה הנחיות לכך. ההפחתה וההפסקה הן בדרך כלל הדרגתיות, כך שניתן קודם כל להפחית במינון ולבחון את ההשפעות של ההפחתה. תמיד אפשר להעלות שוב את המינון. שנית, אפשר ולפעמים רצוי לקבל ליווי ממטפל ה- CBT שטיפל בך בתקופת הפחתת התרופה והפסקתה, כסוג של ביטחון. לגבי חרדות, כאשר לא חוששים מעצם חזרתן הן גם לא חוזרות, וחשוב מאוד "לסגור את הפינה" הזו בסיום הטיפול.

בברכה,
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  213  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
דיכאון קליני   דיכאון אחר לידה   דיכאון מג'ורי   טיפול תרופתי דיכאון   טיפול התנהגותי   דיכאון וחרדה
RSS RSS פורום דיכאון חרדה