מרגיש מדוכא מהרגיל כבר בחודשיים האחרונים..
ברור לי למה- אהבה ראשונה שנגמרה, לא הייתה לי סגירת מעגל למרות שהיא הייתה מספיק בסדר בשביל לדבר איתי כמה פעמים, אני עדיין מרגיש אהבה גדולה כלפיה, עדיין חושב בכל רגע נתון על איך להחזיר אותה, על מה איבדתי ועל איך אני לא אמצא אותה שוב- למרות שאני יודע ביותר ממאה אחוז שהיא כל מה שחיפשתי אי פעם- ולהגיד לי שלא ניסיתי מישהי אחרת לא יילך- אני יודע טוב מאוד מה אני רוצה..
בזמן האחרון איבדתי חשק מכל דבר שאני אוהב- לצייר, לשחק במחשב, לשמוע מוזיקה- לכל שיר פתאום יש משמעות אחרת, לראות סרטים או סדרות, לצאת עם חברים לפאב או לשחק קלפים..
ניסיתי לקחת את זה לכיוון החיובי- לשפר את עצמי- לשמור על אכילה, להוריד במשקל, לעשות כושר- לקבל את השינוי כאיתות ולא כאכזבה- אבל מהר מאוד איבדתי את החשק גם מזה..
לחפש מישהי אחרת גם נראה מיותר- אני יודע בודאות שאין אף אחת אחרת כמוה- ואם יש- היא תתחבא ממני ממש טוב- זה סוג הטיפוס שאני מחפש תכלס..
לחברים שלי כבר נמאס מהדיכאון המתמשך שלי, ההורים שלי לא מסוגלים לקבל את העובדה שהבן שלהם סובל מבעיות ממישהי שהם גם ככה לא סבלו.. ואני לגבי עצמי- כבר מזמן ידעתי שאני לא משהו- אבל עכשיו זה קיבל משמעות חדשה לגמריי- התפתח הרבה מעבר לחוסר הדימוי העצמי שהיה לי בעבר..
ואין לי כסף לפסיכיאטר- אני עוזר בבית כספית כדי לחסות חובות- ופסיכולוג או פסיכיאטר, חדר כושר, או כל דבר אחר שהייתי רוצה- פשוט לא אפשרי..
אני אפילו לא יודע למה אני רושם את ההודעה הזאת- איזה עצה אני כבר יקבל שתשפר את ההרגשה שלי כבר יכולה לבוא אחרי כל הזמן הזה?
אני מניח שאני רוצה לשאול- מה בחור מדוכא צריך לעשות על פי התיאור שנתתי כרגע..
אני חסר ביטחון עצמי, ילדותי, מראה חיצוני לא מושך בלשון המעטה, לא כזה חכם ונמנע מהרבה דברים שחבר'ה בגילי אוהבים לעשות..
לא שזה משנה כי איבדתי את הטעם מהדברים הייחודיים שאני אהבתי לעשות..