אני בת 45.לפני 8 חודשים עברתי צנתור לב ראשון,שנמשך כ40 דקות,בעקבות לחץ דם גבוה,שומנים גבוהים מאוד בדם והייתי מעשנת כבדה. אחרי אישפוז של 3 ימים ושיחרור הביתה,היפסקתי לעשן לגמרי אחרי 25 שנות עישון. אחרי שבוע בערך הירגשתי שאני בחרדה,מצאתי את עצמי בחרדה. הייתי מתוחה עצבנית ולא רגועה,לא יכולתי לישון בלילות ולא היה לי תאבון לאכול. דרך קופת חולים בקהילה,ביקשתי בדיקה ושיחה דחופה עם פסיכיאטר. לדבריו,כניראה צנתור לב קשה שעברתי,הייתי לחוצה ומתוחה לפני ובמהלך הצנתור ולאחריו,ראיתי במצלמות מה שעושים לי מסביב לחזה ולב,מולי ומסביבי המצנתר ואחיות שעוזרות לו וגם אלרגיה למזון של בית חולים וגם הפסקת עישון ברגע ולא הדרגתית, הביאו אותי למצב זה,כך לדבריו. רשם לי מירו 30 מג ליום 1 ביום בשעות הלילה בלבד ובמידת הצורך לעלות ל45 מג. אני וחברי גרים יחד. בחודשים אחרונים אני מרגישה שעליתי במשקל והישמנתי וישנה מחצות עד 7-8 בבוקר כל יום. חבר שלי סבור שמירטאזאפין גרם וגורם לכל זה ומציע לי לגשת לפסיכיאטר להחלפת מירו לטיפול תרופתי אחר בטרם חזרתי לצנתור נוסף בעקבות אכילה מופרזת כולל שומני עוף ובשר בכל שעות היממה ושאני כבר לא יכולה להירדם לישון ללא מירו. אך אני סבורה שכל זה בגלל הפסקת עישון. אני מבולבלת,מה נכון ומה לעשות בנדון? אני רוצה לרזות,לאכול פחות למשך היום ולהירדם ולישון בלילה ללא מירו או כדור שינה כלשהו.